הסמקה כרונית- כבר לא יודעת מה לעשות...
דיון מתוך פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה
היי אני רוני, בת 15 זה זמן רב שאני מוצאת את עצמי אדומה לחלוטין במצבים חברתיים שונים. ערכתי חיפוש באינטרנט ומצאתי ששמה של התופעה היא הסמקה כרונית. אני כבר לא יכולה להתמודד עם זה יותר, ומובכת פעמים רבות כשאני נעשית אדומה כמו עגבניה מול חבריי, מוריי או אנשים זרים. זה קורה לי בכל דבר שאני עושה! אפילו כעס קטן, גורם לי להיות אדומה לגמרי, או כשאני מספרת סיפור מצחיק, צועקת, צוחקת, מקבלת מחמאה, או כשכועסים עליי בכיתה. אני כבר לא יודעת מה לעשות יותר! זה יוצר אצלי פחד לדבר, ולמרות שיש לי ביטחון עצמי אני מרגישה שהוא הולך ונעלם... אני לא יודעת אם יש לי חרדה חברתית, או את שמה של התופעה, אבל אני לא מרגישה בפחד מסיטואציות חברתיות, ואולי אני פשוט לא שמה לב. אשמח אם תוכל להציע לי דרך כלשהי להיפטר מזה ולהפסיק סופסוף לפחד לדבר, או לצחוק או לתקשר עם אנשים בלי להפוך לעגבניה.כשאני מסמיקה אני מרגישה מעין גלי חום בפנים לפעמים לא יודעת אם זה קשור... תודה, רוני.
רוני כולנו- כל האנשים, מתרגשים בצורה זו או אחרת ובעוצמות שונות במצבים מעוררי התרגשות מהסוג שאת מתארת. אצל רובינו הדבר ניכר ע?י ביטוי גופני כזה או אחר המושפע מנטייתינו הביולוגית-מולדת. יש -כמוך, שמסמיקים , יש שמזיעים, יש שרועדים, יש שמחוירים ועוד. ביננו, להסמיק זה נחמד בעיניי. והייתי מעדיף זאת על נטייתי להזיע, כשאני מאד מתרגש. הדרך הטובה להתמודד עם זה, זה פשוט להתעלם. ממש להחליט שלא לתתת להסמקה להשפיע עלייך ולהגביל אותך, ויהי מה. אם על ידי שכנוע עצמי, הסחת דעת ואפילו על ידי ניסיון מכוון להסמיק דווקא יותר ויותר. ועוד. במקביל, תוכלי להסתייע בלימוד ותרגול טכניקות של הרפיה והיפנוזה עצמית, במצבים בהם את צופה שתתרגשי. הקלטות מוכנות וטובות ללימוד טכניקות כאלו תוכלי למצוא באתר של ד?ר ברוך אליצור (חפשי בגוגל) וכן ב?טיפים לגולשים? שנכתבו על ידי ונמצאים באמצע דף זה מימין.