חרדה מקרבה

ד"ר שלום. בן זוגי בחמש השנים האחרונות נוטה להכניס את עצמו לחרדות שהופכות להיות ממש קיומיות עבורו. בגיל 55 (אני עצמי בת 28) אחרי גירושים שהיוו משבר עבורו לפני כ-16 שנה (אגב, הוא וגרושתו בקשר נהדר) עם שני ילדים ועבודה שלא מספקת לו ביטחון נפשי וכלכלי (שמהן דיי נובע החשש שלו) הוא מדי פעם מתמלא חרדה מקרבה ואינטימיות ( אני לא מתכוונת לפן המיני). כשהוא בתקופות של דאון ודברים לא מסתדרים לא הוא מתחיל להסתגר ולהתרחק. שומר על מרחק מהילדים (16,24) ודואג שהקשר אתם יהיה יותר ענייני. איתי זה יותר קשה לו כי אנחנו פחות או יותר חיים ביחד- הוא מספר לי הכל, ואני תמיד זמינה עבורו. הוא חרד מהקשר שלנו כי אני צעירה ויכולה לעזוב אותו בכל רגע. מדי פעם כשמשהו לו מסתדר לו עם העבודה בעיקר, הוא מסביר לי שאנחנו צריכים להיפרד, כי הוא חושש מהרגע שלא נהיה ביחד והוא יתגעגע ומתחיל לחשוב שאם הוא יחליט להגר הוא לא ידע מה הוא יעשה במקום רחוק כ"כ עם הרצון הזה להיות לראות ולהרגיש מקרוב. בגלל זה הוא גם מעדיף לשמור על הקשר עם הילדים שלו ככה- לנבור מדי יום במחשבות על זה שהוא רוצה קשר אחר עמם- אבל המחשבה מה יהיה אם? עוצרת אותו. אני נורא דואגת לו, אבל המצב ככל שעורות השנים גדלות החרדות אולי אתה- ד"ר- יכול להגיד לי מה עושים במצב כזה? כי הדבר האחרון שאני רוצה זה לאשש את החרדות שלו.