נמאס מהמצב

אני בת 41 רווקה והחיים לא מחייכים אלי כשאני חושבת על זה הם מעולם לא חייכו, גדלתי כילדה דחויה הן בידי המשפחה והן ביחד החברה (אני חושבת שההקבלה קיימת בגלל הבית) אני בת זקונים והאחים שלי תמיד נהגו להשפיל אותי והורי לא מעולם לא דאגו להפסיק את זה לעיתים הם אפילו היו האש שהציתה את זה בגלל זה סבלתי מבעיות הרטבה עד גיל מאוחר יחסית וכדי להגן על עצמי הייתי משחקת/קוראת עם עצמי בארון. את הגן, היסודי והתיכון בילתי בבדידות חברתית איש לא רצה לשחק איתי, לדבר איתי אלא אם כן זה שירת אינטרס מסוים כדי להגן על עצמי מהצקות הפכתי לתועלת ספרים ואת כל זמני בליתי בספריה שאני יושבת בין המדפים האחרונים של הספריה כדי שאיש לא יראה אותי גם ובנוסף לכל זה גם לא הייתי תלמידה מצטיינת לימים אחרי הרבה שנים התגלו אצלי ADD ורמות שונות של דיסקלציה. המצב השתנה בצבא שירתתי רחוק מהבית והמרחק גרם לי לפרוח חוויתי שם את האהבה הראשונה שלי ואספתי סביבי חברים שבשבתות שהיינו יוצאים מהבסיס הייתי מבלה גם כן בחברתם ולא בקרב המשפחה. אחרי הצבא נסעתי לחו"ל ונשארתי שם תקופה ארוכה חזרתי לארץ אחרי שנים ושני תארים מהאונ' וחיפשתי עבודה דבר שהפך לבעיה כי מאז שחזרתי לא הצלחתי להחזיק מקום עבודה לאורך זמן התקופה הכי ארוכה שהייתי במקום אחד הוא 7 חודשים. מערכות יחסים עם בן זוג גם כן עלו על סרטון אחד אחרי השני ואף אחת מהם נגמרה בביטול חתונה כמה ימים לפני המועד (זה קרה לפני 3 שנים) מאז ועד לאחרונה (5 חודשים) ניתן לומר שקפצתי ממיטה למיטה ויחסים עם גברים שבעולם מתוקן לא הייתי אפילו מסתכלת עליהם רק כדי לקבל "תשומת לב" כל אחד ואחד מהם היה סוג של פרס ניחומים. חברות יש לי מלא לבילוים, נופשים, נסיעות לחו"ל אבל אף אחת לא יודעת מה באמת קורה לי מה עובר עלי וזה שלא ניסתי לשתף אף אחד לא מעוניינת באמת לשמוע. היחסים שלי עם המשפחה אנחנו מתראים מדי פעם בחגים ואירועים משפחתיים ממזמן הבנתי שהם לא הכתובת לספר מה כואב ומפריע. חשוב לי לציין כי מעולם לא בכיתי ואו הזלתי דמעה אפילו אמא שלי אומרת שהפעם היחידה שבכיתי זה היה שיצאתי לאויר העולם. לאחרונה קיימת התחושה שכל רגש שכבר נותר לי גם הוא הולך ונעלם וברור לי שאם לא יהיה שינוי אני אפסיק להרגיש ... אני לא רוצה להגיע למצב הזה. הייתי בטיפול פסיכולוגי במשך 8 חודשים לפני 3 שנים והמטפלת לא הצליחה לעזור אלא לגרמה לתוצאה הפוכה של תלות ברסקיו כדי לעבור את היום (הייתי שותה בתקופה הזו בקבוק רסקיו ליום). לפני חודש התחלתי למטפל אחר והוא אמר שאני יותר מדי מפוקחת לגבי החיים. מה עושים??? המצב מתחיל להמאס עלי