איך להתמודד
דיון מתוך פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה
שלום, קוראים לי דניאל ואני בת 20 . גילו אצלי לפני כחודשיים סרטן ומאז אני פשוט מרגישה אבודה תמיד האמנתי בה' אבל באותו זמן שגילו אצלי את הסרטן אבא שלי התאשפז ועבר ניתוח בכבד ומאז אני מרגישה ש"הלכתי לאיבוד" אני עמוק בפנים מאמינה ויודעת שדברים לא קורים סתם ושנסתרות דרכי האל וברור לי שיש המון דברים שאני צריכה לשנות בחיים שלי כמו - הכעס , העצבים שרובם יוצאים על בני משפחתי , לא בכוונה אך קל יותר להוציא על מישהו שאתה יודע שיאהב אותך בכל מקרה ואני באמת מאמינה שהמחלה הזאת נועדה לפתוח לי את העיניים ולשנות את הדברים כך שאוכל להנות יותר מהחיים ולא להתמקד בדברים הקטנים אבל יש כל כך הרבה שאלות ואני חושבת שהדבר שהכי מפריע לי הוא שתמיד היה חשוב לי להוכיח את עצמי ולהצליח בחיים ובזה תמיד התמקדתי ועכשיו אני מרגישה עם המחלה שאני נעצרת והחיים של כל החברים והאנשים שמסביבי ממשיכים והם מתקדים לעבר השאיפות שלהם ודווקא אני נעצרתי . נורא קשה לי עם המחשבות האלה בבקשה תוכל לעזור לי להבין מה אני צריכה לעשות ואפילו איך להתמודד עם התקופה שעוברת עלי תודה.
אמה/דניאל אני בהחלט יכול להבין תחושתך ופחדייך בהקשר למחלתך. חשוב לציין ולזכור עד כמה הרפואה התקדמה וממשיכה להתקדם באופן כללי ובעיקר בכל הקשור להדברת מחלת הסרטן. סיכויי ההתמודדות המוצלחת עם המחלה נמצאים כל הזמן בתהליך של עלייה. כך שאת בהחלט יכולה להיות אופטימית באשר לסיכויי החלמתך המלאה מהמחלה. אני גם מעריך מאד יכולתך לראות במחלה הזדמנות לבירור מעמיק של פנימיותך ורגשותייך, יחד עם מודעותך להשלכות הרגשיות המיידיות שלה העלולות לגרום לרגשות שליליים קשים . הדבר טיבעי ונורמלי למצבך. הייתי מציע שתנסי להסתייע בטיפים לגולשים שבתחתית עמוד זה מימין, אך סביר ומומלץ שתקבלי גם סיוע וליווי מקצועי מתאים. למיטב ידיעתי שירותים מעין אילו מוצעים המרבית בתי החולים והמחלקות האונקולוגיות, כמו גם במסגרת קופת החולים אליה את שייכת ( טלפני למוקד הקופה ותבררי ). בכל מקרה ועם כל הפשטנות לכאורה של האימרה לפיה משבר הוא גם הזדמנות לצמיחה וגדילה, יש בכך מנסיוני אמת גדולה ומוכחת. אפשר בהחלט לקוות ולפעול כדי שהנאמר במקורותינו מעז ייצא מתוק, אכן יתממש ויצא לפועל. בהצלחה.