נמאס מהמערכת הצבאית

היי, אני חייל בן 21 בצבא ומשרת בתור מדריך ביחידה פתוחה. עשיתי מסלול עתודה למדתי שנתיים הנדסאי יג יד במסלול שוחרות (פנימייה צבאית) והתגייסתי בגיל 20. בתפקידי הצבאי אני מדריך במכללות ומגיע פעם בשבוע לבסיס. מבחינה חברתית אני כל היום לבד בנסיעות למכללות וגם במכללה עצמה, ככה זה גם כל מדריך אחר. אבל בבסיס שאני מגיע ביום אחד בשבוע אני מצפה שזה יהיה יום כיפי, שמח כי סוף סוף אני אראה את כל שאר המדריכים, מה שקורה בפועלל זה שמעבידים אותנו בכל מיני עבודות של צביעה, ניקוי משרדים, סידור דברים, מכתבים,שיחות לא נחוצות ועוד.. מה שמוצאי את כל החשק בכלל להגיע לבסיס.. מבחינת שבתות אנחנו עושים אחת לארבע שבועות ביחידה פתוחה בה עושים פעם בכמה חודשים אפילו חצי שנה..התירוץ ללמה אנחנו עושים הרבה לא חשוב. כל הבסיס צוחקים עלינו שאנחנו טוחנים, וגם אחרי שאני מסיים את התורנות ממשיכים להעביד אותי בבסיס לעומת חיילים אחרים שמשחררים איך שהם מסיימים את השבת. מלא זמן שאני נמצא עם המחשבות שלי גם במכללות גם בנסיעות גם בשבתות, כל הזמן אני אומר לעצמי למה אני צריך את זה (אני בחרתי להיות מדריך) וחשבתי לבקש העברה כמה פעמים, אבל אם יעבירו אותי תפקיד זה רק לאיזה סדנא לתקן טנקים.. לכן אני נמצא ממורמר בשירות כל יום ממשהו אחר שעושים לי, או רוצים לעשות לי, מלא פעמים חשבתי מה היה קורה אם...הייתי מתאבד או עושה איזשהו מעשה מעניין שאנשים היו שמים לב אלי אולי (ואין לי בעיה של תשומת לב אני חברמן והכל), פשוט אני מרגיש לבד בשירות בכל מקום שאני נמצא, ומנוצל כל הזמן בדברים שאני לא אמור לעשות, אבל מותרים עפ"י הפקודות. אני יודע שזה שירות וזה צבא, אני כבר 3 וחצי שנים לובש את המדים האלה אבל אני באמת לא מסוגל יותר אני לא יודע כבר מה לעשות, ואם מה שאני מרגיש בגלל נורמאלי, לחשוב להתאבד כמה פעמים בחודש.. אשמח לקבל תשובה כשתוכל, בתודה, רוני