התמודדות עם מוות של אמא
דיון מתוך פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה
שלום אני לא יודע אם אני כותב במקום הנכון..אני מקווה שכן אני בחור בן 29 סטודנט להנדסה..אימי הלכה לעולמה בתחילת חודש ספטמבר השנה. הורי היו פרודים ואחיי הגדולים מאוד מרוחקים גאוגרפית..במשפט אחד לא משפחה אידאלית .. לא היינו מביעים יותר מידי רגש במשפחה ולא גדלתי על זה..אהבתי נורא את אימי אבל תמיד זה היה נראה לי מוזר לבוא לחבר אותה ולהגיד לה את זה... וויכוחים בינינו היו לא מעתים..גם בגלל פער הגילאים וגם בגלל שהיא לא דאגה למצב הבריאותי שלה.. אני מבין שמוות זה דבר טבעי ועוד הרבה אנשים מתמודדים עם זה..אבל משום מה מאז שהיא נפטרה אני לא מצליח להשתחרר מתחושת החרטה ..על הריבים..שלא דאגתי לה כמו שצריך..ובכלל על כל מהלך החיים שהיה לנו ביחד.. המחשבות האלה מעיקות עלי בשגרת היום ואני ניהיה ממש עצוב מהם.. איך אני יכול לטפל בזה? תודה
דוד התחושות הריגשיות שאתה מתאר של אבל, חרטה ואשמה די שכיחות ואופייניות במקרים לא מעטים, לאחר פטירת אדם קרוב לנו. אין בהן כדי לומר שהאשמה אכן מוצדקת. לרוב הן חולפות מעצמן. אך אם הן ממשיכות להטריד, כמו במקרה שלך, אז רצוי מאד לפנות ולו למספר פגישות לייעוץ/טיפול פסיכולוגי, אצל פסיכולוג קליני מתאים, אם במסגרת קופת החולים אליה אתה שייך ואם באופן פרטי.
מנהל פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה
