חרדה מכישלון נוסף

אני לא יודעת להצביע על נקודת ההתחלה. אני אתחיל מלפני חצי שנה, כשפוטרתי. עבדתי בתפקיד של עוזרת אישית למנכ"ל, אבל כשהגעתי לתפקיד נאמר לי שזה תקציבאית. הזמן עובר ומסתבר שאני לא מתאימה לתפקיד שבכלל לא ידעתי שעשיתי. פוטרתי, הרגשתי כשלון. אני? מפוטרת? אין מצב. חודשיים לקח לי למצוא עבודה חדשה והיו בה הרבה לבטים. איזה תחום? מה אני מסכימה לעשות ומה לא? האם זמני או קבוע? וכל מיני. בסופו של דבר החלטתי לפנות לאדמינסטרציה - מגיעה ללא ניסיון מוכח אבל מסתדרת נמאס לי להרגיש "מסתדרת" אני רוצה להצטיין. (לפחות זה מה שאני זוכרת מעצמי) תחושת הכישלון של הפיטורין לא ממש נחה ממני. ברגעים שבהם מתרחש אירוע בעבודה (כמו למשל שמנהלת שלי אמרה לי שהיא לא מרגישה מספיק בטוחה לתת לי פרויקט מסוים) אני ישר מחברת את זה לחוסר ערך שהרגשתי אז. דוגמא נוספת היא התחושה שאני לגמרי שקופה ולא רואים אותי או לוקחים אותי בחשבון. יוזלס לגמרי. לא לוקחת שום חלק בקבלת החלטות מסוימת ורק קורבן של החיים. קשה לחיות ככה, כשכל העצים נופלים עם כל משב רוח, שנגמר הכח להלחם בטחנות רוח.