.אובדת עיצות

שלום רב .אני לא יודעת ממה להתחיל...אני בת 30 אם לשלושה וסובלת,ממש ממש סובלת מהיפוכונדריה .כל יום אני אצל רופא אחר,התשתי את הרופא שלי,נסעתי לרופאים במקומות רחוקים,תוך עורמה ושקרים בעבודה ולמשפחתי,הוצאתי אלפי שקלים על רופאים פרטיים,ועוד יותר על מוניות כדי להספיק להגיע בזמן הביתה וכל זה תוך כדי גידול שלושה ילדים,ועבודה מחוץ לבית ובעל שלא תומך בלשון המעטה.הבעיה היא ששום דבר לא מצליח לשכנע אותי שאני טועה מבחינתי הכל עניין של זמן עד שיעלו על הבעיה,יש משהו בעיסוק סביבי בתשומת הלב בבדיקה הגופנית שמרגיע אותי.אני מרגישה שאני זועקת לתשומת לב וחיבה.גדלתי בין משפחות אומנה בגלל אימי שסובלת מחרדה ודיכאון כמה מפתיע,אם היום זה לא סרטןריאות אז עכשיו נכנס חי לראש סרטן קיבה אני עושה כל חודש בדיקות דם.ואני מחכה במין ציפייה בעצם,להתחיל עכשיו עם גסטרו...וכל זה חי בראשי כמו סרט אימה בפרטי פרטים.והדבר הנורא הוא שאהי מפחדת להרפות מן הפחד כאילו אם אהיב חופשיה מן האימה ושמחה אהיה לא מוגנת ואז זה יכה בי ...אני מתישה אף את הטובה בחברותיי וכל כך רוצה לשמוח ולחיות באמת אך הפחד משתק ...מה לעשות? איך אקבל אומץ? תודה