זוגיות וחרדה

שלום, אני בת 30, במערכת יחסים רצינית ראשונה מזה מספר חודשים ולאחרונה עלה נושא מיסוד היחסים. בן זוגי הוא מקסים ונהדר, אוהב, אכפתי ומפרגן, חכם ומצחיק. אנחנו מגיעים מאותו רקע תרבותי ומסכימים בנוגע להרבה נושאים, אך יש בינינו פערים די משמעותיים מבחינת השכלה פורמלית. מתחילת הקשר הדבר הציק לי. אני מבינה שהוא בן זוג נהדר ושיש לו הבנה וחכמה גדולים בהרבה נושאים, יחד עם זאת נושא פערי ההשכלה גורם לי לתחושת חרדה, התחושה מתעצמת ככל שהקשר נהיה רציני יותר ואנחנו מדברים על מיסוד הקשר. כאשר אני רגועה, טוב לי מאוד בחברתו, אני מרגישה מאוהבת, שמחה ושלווה. אבל איזשהו דבר קטן (כמו אי הסכמה באיזשהו נושא, או דיבור שלו עם תנועות גוף מוגזמות) יכול לעורר בי התקף חרדה שבו אני מתחילה לחשוש שאנחנו לא מתאימים, שאולי אני איתו מתוך תחושת פשרה, שאולי מחכה לי מערכת יחסים יותר מתאימה ושאם אתחתן איתו, ארגיש כל חיי מתוסכלת ואומללה. החרדה משתלטת עלי ואני לא מצליחה להחלץ ממנה, זה גורם לי לפקפוק בקשר, ברצון להפרד, בחיפוש אובססיבי באינטרנט אחרי "פתרון" לשאלה האם מערכת יחסים כזו יכולה להחזיק מעמד ובתחושת אומללות מאוד גדולה, שמתעצמת ככל שאני חושבת שאם אפרד מבן הזוג שלי, אפגע בו כל כך. ומצד שני, שאם אני לא נפרדת ממנו, אני פוגעת בו עוד יותר. אני רוצה להעיר שאני לא באמת רוצה להפרד מבן הזוג שלי, אני חושבת שיכולים להיות לנו חיים טובים ביחד, שהוא יהיה בעל נהדר ואבא מקסים. אני באמת מאמינה שלהפרד ממנו זו טעות. יחד עם זאת, אני לא מסוגלת לחשוב על מיסוד הקשר כל עוד אני במצב חרדתי שכזה. אני מרגישה מיואשת ומתוסכלת. אני לא יודעת האם התחושות שלי נובעות מכך שאכן יש פער גדול ובלתי ניתן לגישור בינינו ואני צריכה להפרד, או שהן פשוט חרדות שאני צריכה ללמוד איך לטפל בהן ולמעשה הקשר בינינו הוא טוב. אשמח להתייחסות. תודה, ציפי