לחץ סמוי בעקבות הרגשת מחויבות ואי יכולת ערכית להתנ

לפני מספר שנים התחברתי עיסקית עם פרויקט ומחויבות מקצועית לאנשי מקצוע ביחד. הם האחראים מול הלקוחות עיסקית א ל החלק המקצועי שלי ייחודי בפרויקט. מבלי להגזים החלק שלי הוא שיוצר את עקרון העמידה בסיום מוצלח של הפרויקט בכל שלביו. הבעיה שהשותפים שנושאים הלכה למעשה באחריות ממש לא אכפת להם כלפי חוץ ממה שקורה. אני יודע שהם האחראים אבל יודע שלמעשה זה בידי. זה מלכודת בלתי אפשרית. ערכית קשה לקום ןללכת. המצב האישי איתם הוא בלתי נסבל עבורי נפשית. נתק כמעט מוחלט. הם מחכים שאני יעשה ועסוקים בדברים אחרים. אני נפשית הייתי שמח להעלם בבת אחת מהפרויקט. בתסריטים שלי כל ניתוק יביא תסבוכת קשה יותר לכולם ויחזור כבומרנג. מרכיב קשה בהחלטות הוא הרגשת המחויבות שלי מבחינה ערכית ללקוחות ולפרויקט. כלל לא פחד מבחינה כספית וכו. גם בניתוח עיסקי קר נראה שהפתרון הנכון הוא לתת לדברים לבתקדם אפילו לאט וכך להמשיך. אלא שזה נוגד את האופי שלי. אני רגיל להתלהבות שתוף נמרצות. כאן זה גוסס אבל מחוייב. זה ממש כמו תחושת חי מת. זה לא נותן לי מנוחה זה גז וברקס יחד גוזל אנרגיה נפשית בעיקר חוסר האכפתיות שלהם. נכון עדין הכי נגון מקצועית ועלות זמן תועלת כוולים זה להתנהל כמו שזה ולהמשיך. בדקתי כמה כיוונים ליציאה זה יצור יותר לחץ עלי מהיום. אבל כיום זה לחץ סמוי שהרס את חווית החיים המקצועית שלי. ופשוט הורידה את ההנאה. הייתי רוצה לצאת מזה. הבעיה שגם בכסף לא ניתן. אני נזהר לא לעשות צעד שיכביד יותר עלי מעכשיו. כי כרגע יש סטרס סמוי אבל יציב. אין לי כל דרך נראית לפתרון. זה שיתוק. הרגשה נוראה. כאשר ניסיתי לשנות תהליכים זה החמיר את תגובתם ויצר לחץ נוסף עלי. אני שוקל אם מי להתיעץ. איש עיסקי או פסיכולוג עיסקי. יש מרכיב נפשי וגם הבנה עיסקית. אני מתלבט בעיקר בשאלה עד כמה המחויבות אישית שקולה לנזק המתמשך שאני גורם לעצמי. אודה על התיחסות.