אני כל הזמן בוכה! אני לא יכולה כבר ..
דיון מתוך פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה
אני חן, אני בת 18 ... אני סובלת מחרדה כבר מגיל 10 האמת, אך השנתיים האלו זה רק התגבר (בעיקר אחרי שסבתא שלי נפטרה) אני מרגישה שאני מבזבזת את החיים בגיל כל כך צעיר, בו אני חושבת על מחלות ומוות. אני מפחדת מהמון דברים, אך אני יותר מכל מפחדת מהמוות וממוות פתאומי וכל זה ... אני רק כותבת על זה ואני כולי רועדת. אני לא לוקחת כדורים, אבל מטופלת בטיפול קוגניטיבי התנהגותי - שעוזר מאוד. לפני הטיפול הייתי חסרת אונים ... עכשיו כשאני מטפלת בזה, אני מרגישה יותר טוב. אבל - אחרי 3 שיעורים זה עדיין לא נעלם לי ... אני לא רוצה ליטול כדורים, אני מרגישה משוגעת ... יש לי בעיה שאני מושפעת ונפגעת מהסביבה המון. ההורים שלי כאילו לא מקבלים אותי ככה ... הם צועקים עלי כשאני מקבלת התקף וזה מלחיץ עוד יותר! אני מנסה להסיח את דעתי ממחשבות אבל זה נורא קשה ... הדמיון כל כך מוחשי עד שאני באמת חושבת בכל התקף שאני עומדת למות .. חשוב לציין שעשיתי בדיקת לחץ דם ופעימות לב והכל תקין ... הראש כאילו לא מסוגל להאמין שאני בריאה! ובעת התקף אני מרגישה שקשה לי לנשום, מועקה בחזה ובבטן ... לחץ אדיר, הזעה רעד ולחץ בראש ... לא יכולה לשבת בשקט, יש לי חוסר שקט ... אני מפחדת להשתגע, מפחדת משיתוקים מהכל!!! זה מחרפן ... אני מנסה לעשות תרגילי נשימה סרעפתית, והכל ... אבל גם אם זה עובר, ואני ניצלת מזה יום אחד, זה חוזר אחרי כמה זמן ... והלחץ שזה יחזור (בגלל הסביבה בעיקר) מגביר את המחשבות. אני כל הזמן בוכה ומתפללת שזה יעלם ... קשה לי ככה לחיות ולהתנהל בריא - בעבודה ובהכל. זה הורס לי את ה - כ - ל וזה רק פחד אידיוטי ... המטפלת שלי של הטיפול קוגניטיבי התנהגותי אומרת לי שאני בריאה כמו שור, אבל זה כאילו לא נכנס לי למוח. אני לא מצליחה לקלוט! הצילו )):
חן מצער לשמוע עד כמה את סובלת. ראשית, בעייתך די שכיחה ובהחלט מובן שהועצמה לאחר פטירת סבתך. עשית גם בחכמה רבה שפנית לטיפול פסיכולוגי והגישה הקוגנטיבית-התנהגותית, היא אכן הרלבנטית יותר לדעתי. ויחד עם זא,ת עלייך לקחת בחשבון שגם טיפול ממוקד וקצר יחסית לוקח זמן. על פי תיאורך סביר שהשיפור שאת כבר חשה ילך ויגבר ואם זה לא יקרה אני מציע שתתיעצי עם הפסיכולוגית שלך, לגבי האפשרות והצורך בהגברה זמנית של קצב ומספר הפגישות הטיפוליות.