כאובה מההרס שבתוכי
דיון מתוך פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה
שוכבת במיטתי רמוסה וכאובה פגועה מנטישות רבות מילדותי ועד היום כל אחת שוברת אותי לרסיסים כאובה שכל דבר מסתיים לי מהר מדי אשר מרגישה לא שייכת כלל לכלום בחיי תחושת האי שייכות הורגת ופוצעת את נשמתי מנסה בכל כוחי לחפש מפלט להכלה אך כרגע לכל מי שפונה, פוגע ורומס יותר אינני קלה לפיצוח ולכן אינם מסייעים כהלכה עד אשר אינני רוצה כבר אף סיוע אולי מאיזה איש מקצוע אחד שאיכשהו מקווה למפלט אצלו אך גם מפוחדת שלא יבין וילך לפי הספר ולא לפי המקרה רתוקה אני לכאבי שאינני יכולה כבר להכילו לעיתים חושבת רבות אולי לא להיות קיימת רק לא להרגישו בעוצמה כל כך קשה ומייסרת לא מוצאת נחמה לסבל הקשה והמתמשך רוצה להאמין שאולי טוב יקרה ככל שהמאמצים לעזרה טובעים מבינה שאולי לא אמצא מזור לסבל המופרך עד אשר מאמינה שאולי הדרך היא קצרה לסיומה טובעת בין רגשות הגועשים והמתכלים בעוצמה ואינני יודעת מה יהיה כל רגע, המחר......
מירב פנייתך וניסוחה מרגשים בעוצמתם. מצער ממש להבין עד כמה את סובלת. ועדיין אין למיטב ידיעתי וניסיוני דרך להקל עלייך, אלא דרך טיפול פסיכולוגי מתאים. וגם אם נחלת אכזבות עד עכשיו, אני מאמין ויודע שיש מטפלים ראויים רבים שאינם עובדים "לפי הספר אלא לפי המקרה". נסי נא שוב ושוב. לבסוף תמצאי מענה והקלה.
מנהל פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה
