השלכות של בית הרוס

שלום, אני בת 29 בת להורים ששימשו מודל מעוות והרסני של מערכת יחסים אלימה אחד כלפי השני. אמא הייתה הקורבן רוב חייה עם המון אגרסיות בגלל חוסר אהבה והערכה מצד אבא- ואבא מאוד אגרסיבי ותקיף שכל הבית מושתת על מצב רוחו. שניהם עבאו ילדות לא פשוטה גם כן. אבא שלט על הרוח של הבית- אם טוב לו טוב לכולם ואם רע לו רע לכולם. נחשפנו המון פעמים לריסים אלימים בינינם הכוללים שבירת חפצים, הרמת יד ובכי. אני יותר התחברתי לצד של אבא תמיד כי הרגשתי תמיד שאמר רוצה להיות הקורס ולכן מחממת אותו. אחותי התחברה לאמא וסלדה מאבא. אני ספגתי התעללות נפשית מאוד קשה דווקא מצד אמא שלי שכללה הקנטות חוזרות ונשנות, אפליה ביני לבין אחותי, חוסר תמיכה רגשית ונפשית וכלכלית גם כעונשים, ביקורת הרסנית ורמיסת הביטחון העצמי. אחותי לא ספגה את היחס הזה אלא לקחה את התפקיד הילדה הטובה כדי לא לקבל יחס דומה. היא הייתה בת הפינוקים של אמא. אני יצאתי מרדנית, פתוחה, כנה, צועקת את הרגשות שלי החוצה, חוש צדק מאוד מפותח, מאוד מודעת, מאוד מאמינה בלרפא את הנפש, הבנתי שיש לי הרבה עבודה לעשות כדי לשקם את ההערכה העצמית שלי והיום אני תודה למודעות הגבוהה שלי במקום אחר. לא מושלם עדיין אבל בהחלט טוב. ההעאעה העצמית שלי גבוהה תקינה ואפילו סלחתי לאמא ואבא ( אצלו באוםן לא מפתיע התפרצה בשנים האחרונות מחלת נפש מאובחנת) כי הבנתי את המקום שלהם ומאיפה זה הגיע ועשיתי הרבה עבודה עצמית. אחותי לעומת זאת בגלל שלקחה את הקיצון השני בת 27 ומאוד סגורה. כן נורמטיבית ומתפקדת מעל הממוצע מבחינה חברתית ומבחינה תעסוקתית- אבל מפחדת מאינטימיות אפילו ברמת המבט בעיניים, לא משתפת מה עובר עליה ואיך היא מרגישה, מאוד צינית, נרתעת מאוד מגילויי חיבה או מגע. בנוסף לאחרונה התגלה ממקור עקיף שהיא עדיין בתולה. אני מאוד רוצה לעזור לה אבל מכיוון והיא מאוד סגורה והרבה פחות מודעת ממני אני לא יודעת איך להגיע אליה עם נושא כל כך רגיש ואישי- החיים שלנו. היא גם לא מאמינה בפסיכולוגיה כמוני. היא לא אוהבת לדבר על דברים אישיים אפילו לא על אם היא שמחה אן עצובה. כלום. רק שיחות חולין שטחיות. מה אפשר לעשות בשבילה והאם יש דרך לפרוץ את העצירות הרגשית הזאת? תודה מראש