חרדות

היי. אני מקווה שתוכלו לומר לי מה קורה לי. אני בת 27 נשואה כמעט שנה וסובלת מאוד מחרדות. אנסה להסביר את עברי. בגיל 4 הורי התגרשו ואני זוכרת את המצב שהיה בבית בודאות, האלימות, הצעקות ולאחר מכן התשוקה שאבא יחזור והתשוקה למשפחתיות כפי שהייתה. כשהייתי בת 6 אני עברה תאונת דרכים מאוד קשה ושהתה בבית החולים במשך שנה, נאלצתי לעבור לגור עם סבתי ולאחר מכן עם אבי ומשפחתו החדשה, במשך שנה שלמה התגעגעתי לאמא ולא הפסקתי לבכות וחוויתי קשיים עצומים בבית אבי. לאחר שאמי חזרה כל הילדות זכורה לי מלווה במריבות איתה ומספר פעמים היא אף זרקה אותי מהבית עם כל הדברים שלי לבית אבי שוב, זכרון מאוד טראומתי עבורי, נאלצתי בתור נערה מתבגרת לגור בבית אבי עם עוד 4 אחי ממנו שכולם זכרים בחדר אחד. זה היה בסביבות גיל 15 , אני זוכרת שהייתי מאוד עצובה ודיכאונית. במקביל סבלתי מבנייה כלשהי במראה החיצוני בזמן בית הספר והייתי ללעג של עשרות ילדים בבית הספר, זה גם זכור לי כדבר טראומתי עבורי. לאחר זמן-מה חזרתי לבית אמי שהייתה מכורה לתרופות, סמים ואף ניסתה להתאבד עשרות פעמים. אני זוכרת כל מכתב התאבדות שהייתי מוצאת אצלה, כל הזמן ניסיתי לסכל את ניסיונות ההתאבדות שלה, היתה פעם אחת שהיא שאפה גז מבלון גז שהתפוצץ והיא נשרפה כולה , בתור חיילת חייתי איתה חודש שלם בבית חולים. כל החיים הייתי חרדה לה שאקום ואמצא אותה מתה. לאחר שהשתחררתי מהצבא התחלתי לעבוד בעבודה שאני נמצאת בה עד היום כ6 שנים, עבודה מאוד קשה, מלחיצה וסיזיפית. במקביל הכרתי בה חבר שהיום הוא בעלי, לפני כ3 שנים אמי התאבדה בבית חולים לאחר ייסורים קשים. אני זוכרת שהיה לי קשה להביע כאב ובקושי בכיתי ואני זוכרת שחשתי תחושת הקלה בשבילה. באותו רגע עזבתי את הבית ושכרתי דירה לבדי במשך שנתיים, הייתי מאוד לבד , סובלת מסיוטים , ישנה בסלון, לא נרדמת, כואבת , מחפשת קרבה של אנשים קרובים. באותו זמן בעלי היה חבר שלי, והוא עזב אותי, הרגשתי שכל עולמי קורס עליי ואין עוד טעם לחיי. הבטחתי לו שאטפל בעצמי ומשתנה והוא חזר אליי. היום אנחנו נשואים והוא אומר שאני לא עמדתי בהבטחה שלי, ניסיתי להסביר לו מספר פעמים מה אני עוברת אבל לא הצלחתי. אני חווה חרדות עמוקות וקשה לי לנהל אורח חיים נורמלי, אני בקושי ישנה וכבר לא טובה בעבודה שלי כמו פעם. אני מרגישה שאת הקרקע היחידה והיציבה שיש לי בחיים אני כמעט ומאבדת שזה בעלי ואז איני חושבת שכבר גופי יוכל לשאת זאת. אין לנו כסף לפסיכולוג ואני מרגישה שההפרעה שלי עולה שלב, אני סובלת מלחץ, דפיקות לב חזקות, התקפי פאניקה ומחשבות על כך שבעלי יעזוב אותי, אני נהיית מטרידה מאוד בגלל זה ולא נותנת לו נחת, אני מגיעה לעבודה וכבר רוצה ללכת. היום כבר לא הלכתי כי אני מרגישה שאין טעם. כל השנים הייתי חזקה וגידלתי את עצמי אבל אני מרגישה שהגוף כבר חלש ורוצה רק נחת , נימאס לו להילחם.