למה לעזאזל החיים כאלה קשים?בבקשה כנסו!
דיון מתוך פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה
שלום לכולם! ההודעה ארוכה אך אשמח אם תקראו ותעזרו לי! שמי אמיר,השתחררתי מהצבא לפני קצת יותר משנה,כרגע אני סטודנט להנדסת תוכנה שנה "א"!הסיבה שאני משאיר כאן הודעה היא כי קצת נמאס לי מהחיים שלי,אולי מהדרך בא אני חיי,אולי מהציפיות שלי,אני כבר לא יודע ממה אבל כבר הרבה זמן שלא טוב לי,אני לא מאושר בכלל! אז ככה:בתקופת הילדות שלי היה לי די טוב,הייתי ילד רגיל ומאושר אם כי הייתי חסר בטחון עצמי.תמיד היו לי הרבה חברים ותמיד מקובל!כשהתגייסתי לצבא,היה לי ממש טוב בחיים,הבטחון העצמי שלי היה בשמיים,הייתי ממש מקובל,מלא חברים,הצלחתי שם ממש טוב,הייתי מאושר לגמרי למרות שהשירות היה ממש קשה גם מהבחינה הפיזית וגם הנפשית(ראש צוות בטייסת קרב F16).ואז קרה משהו ממש רע:נפצעתי די קשה,נפלתי מכנף מטוס ונחבלתי בגב,בראש והאף,הייתי מאושפז בבית חולים ועד היום אני סובל מכאבי ראש,אף שבור,וכאבי גב(שברי דחיסה),תבעתי את הצבא(השקעתי המון כסף) והם נתנו לי רק 4% על כל הנזק הזה והם לא מוכנים אפילו לממן לי טיפולים!זרקו אותי לכלבים!כמו כן,בצבא הכרתי מישהי שממש אהבתי ואחרי 9 חודש היא החליטה להיפרד ממני למרות שהיה ממש טוב(אמא שלה כנראה לחצה עליה) וזה משהו שבא לאחר הפציעה שלי,מה גם שזה הרס אותי עוד יותר,תקופה לא קלה הייתה לי אז שבה הייתי שרוי בדכאון,בכיתי המון,והיה לי הכי רע בעולם בנוסף לפציעה קשה!באותו זמן עבדתי אז זה די עזר לי ואיך שהוא התגברתי על הפרידה,לאחר כמה חודשים הכרתי מישהי חדשה ולאחר חודש שהיינו יחד(הייתי נוסע אליה מאשדוד לחיפה) גיליתי שהיא הסתירה ממני בעיה בריאותית שהייתה לה והיא כמעט שהדביקה אותי במה שהיה לה,מה גם שהיא לא התכוונה לספר לי כלל ואני גיליתי זאת במקרה!אז הרגשתי נבגד שהיא הסתירה ממני מידע כזה כשאני כל כך השקעתי,היא סיכנה את הבריאות שלי אחרי שאמרתי לה עד כמה חשוב לי כנות בקשר ולה זה לא הזיז,היא זלזלה במה חשוב לי ולו בכדי לספק צרכים!הרגשתי נבגד,עכשיו הכרתי גם מישהי אבל היא שומרת אותי על אש נמוכה ואני ממש רוצה אותה אבל זה פשוט לא יוצא...היא פשוט משחקת בי,למה לעזאזל עם מי שאתה הכי רוצה זה לא יוצא? מהבית שלי מתחיל להמאס לי,אני תקוע עם ההורים שלי ופשוט נמאס לי מזה,מת לגדול כבר ולחיות לבד,ההורים לפעמים לוחצים,מתווכחים על שטויות,ואין לי כוח כבר להסביר ולהצתדק בפניהים,יש לי את הבעיות שלי ולפעמים הם לא מבינים שאני כבר אדם בוגר שמקבל החלטות לבד,הם חושבים שאני עדיין ילד קטן וכבר אין לי כוח לזה!!!אני צריך שקט! פשוט נמאס לי מהכל,מאנשים,חברים בוגדניי(אחד החברים הכניס לי אגרוף),אהבות(אתה משקיע,נותן את הלב,כנה,ובסוף איך שהוא יורקים לך בפרצוף,אין הערכה,שוכחים אותך בשנייה ושוכחים עד כמה נתת),אני מתמודד עם כאבי גב איומים בגיל צעיר למשך כל חיי מה שישפיע גם על עבודה בעתיד!כרגע אני רואה את עצמי תקוע ביום שישי בבית מלא בבאסה ומסתכל על החיים שלי:חבר שבגד,חברה שעזבה למרות שהיה טוב ואהבנו,חברה שסיכנה את בריאותי,פציעה קשה שמלווה אותי עד היום,הורים שאוכלים את הראש ואין שקט מהם,ובחורה שאני הכי רוצה משחקת בי ושומרת אותי על אז נמוכה!!! וזה פשוט נמאס מהחיים האלה,אין שום סיפוק בהם,מה התכלית לעזאזל?אתה מסיים בעיה ומתחילה אחרת,אנשים כמו זאבים,טורפים ובוגדים בך,בעיות בלי סוף ואתה אף פעם לא מאושר,תמיד משהו מטריד אותך!!!למה זה ככה?מה עושים?איך משנים את זה?אצל כולם זה כזה מסריח?
מצער לקרוא על סבלותיך. עוד יותר מצער לחוש אותן.. בכל אופן ולמרות הכל, יש בחיים הרבה מאד דברים טובים ויפים להציע לכולנו, כולל לך. זה מותנה במידה רבה בצורת התיחסותינו והסתכלותינו על הדברים. עם כל השבלוניות שבאמירה, ביכולתך לבחור ולהשפיע על צורת תפיסתך והתיחסותך לדברים ואירועים. נסה לראות "משמעות" אישית בדברים אילו. כמו למשל, משמעות ביכולתך להתגבר על קשיים ולראותם כאתגר שיש בו פוטנציאל להגברת חוסנך האישי ויכולתך להתגבר על קשיים עתידיים. אם בכל זאת תתקשה בכך, תמיד תוכל להוועץ ולהסתייע בגורם מקצועי. בהצלחה
כמה שאני שואלת את עצמי את השאלה הזאת...למה החיים כאלה קשים. למה הכל חייב להיות כל כך מסובך. המון זמן עבר מהפעם האחרונה שהרגשתי שקט נפשי, שאפשר לומר ש'הייתי מאושרת'. המון זמן עבר...שאני מפחדת שאשכח כבר את ההרגשה הטובה הזאת. אני כרגע בצבא,מאז שהתגייסתי המזל שלי התהפך. אני וחבר שלי כבר שנתיים וחצי ביחד, אוהבים מאוד אבל מאז התחלנו להתנהג כמו איזה זוג נשוי, רבים כל הזמן על שטוייות. זה פשוט סיוט. לא פעם ולא פעמיים נפרדנו וחזרנו... בנוסף לזה אמא שלו,חלתה בסרטן. הייתה מאושפזת 3 חודשים ונפטרה לפני חודש. הם היו כל כך קרובים. אני מרגישה חוסר אונים, מפחדת כל יום שהוא יפגע בעצמו. הוא תמיד אומר לי שאם אני והוא לא ביחד לא נשאר לו סיבה לחיות. נורא אהבתי את אמא שלו. היא הייתה מיוחדת. אשה מקסימה. אני עובדת בבית חולים שהיא נפטרה בו ולא יכולה להפסיק לחשוב עליה..ועל כמה שהוא סובל. . כמו שסיפרת...על חבר שלך שאיכזב אותך. גם החברה הכי טובה שלי מילדות ..פגעה בי ומאז אני לא מסוגלת לבטוח בה שוב. אם כמה שהיא מנסה להתקרב... באותו זמן ..גם אח שלי ( שאני נורא קרובה אליו) היא מאושפז 4 חודשים בשיקום הרגשתי שאני משתגעת...לא הייתי מדברת על זה עם אף אחד, כי לחבר שלי היו מספיק דאגות משלו,ועם החברה שהייתי מדברת על הכול לא הייתי מסוגלת כבר. ...אני חושבת לעצמי מאז שהתגייסתי נהיה לי חרא בחיים. אז עוד 5 חודשים למניאק...ואולי המזל שלי יחזור להיות טוב. אני לא רוצה לסיים בדיכאון אז... משפט חכם ששמעתי..."העולם מלא בסבל,אך הוא מלא גם בהתגברות על הסבל" ורגעים קטנים של אושר...:) .