לא מבין בכלל.....
דיון מתוך פורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה
ד'ר נעמן שלום, אני חייל , בן 19.5. התגייסתי לפני 7 חודשים . עקב הגיוס קרא איזשהו אירוע טראומתי בעקבות טרמפ שלקחתי וגרם לי לחרדות. אני חושב שכבר "יצאתי" מהחרדות , אני כבר בבסיס קרוב לבית והכל ניראה לי רגוע. רק מה - משהו אחד נותר אצלי קיים וקבוע בלי שום שינוי מאותו יום נורא , קראתי על זה באינטרנט רשום שזה מוגדר בשפה המקצועית כ-"דפרסונליזציה"- מה שאני רואה ומה שאנשים אחרים רואים זה לא אותה תמונה, אני רואה כמו בחלום , אני הולך ברחוב מסתכל על אנשים וכאילו הם זזים כמו בחלום , אני נורמלי , מתפקד רגיל , לא יושב ובוכה כל היום, אבל קשה לי אני לא יודע למה זה לא עובר , קב"ן דיבר איתי אמר לי שזה לוקח בסביבות 4-5 חודשים מקסימום (במקרים הקשים) עברו 7 חודשים, אני מצטער על ההודעה הארוכה אני פשוט לא יודע מה לעשות, אני כבר לא חרד מכלום. ויש לציין (לא יודע אם זה קשור לנושא) שאני מידי פעם מרגיש נימול בפנים (כל פעם בצד אחר). תשובה מפורטת ממך אני לא מאמין שאני אצליח לקבל ואני לא רוצה להטריח, אבל אולי איזושהו הסבר וגם האם נימול קשור לנושא..תודה רבה רבה...יוסי.
דומני שמדובר על "דה-ריאליזציה" ולא "דה-פרסונליזיה". מהותית זה לא משנה כל כך, אך זה מצדיק היוועצות מקצועית עם פסיכולוג-קליני ולא רק עם קב"ן. הקבני"ם- "אחיי גיבורי התהילה", הם בד"כ עובדים סוציאליים- מעולים, מקצועיים וטובים, מאין-כמותם <אני מתכוון לכל מילה>, אך בעייתך נראית כמצדיקה יותר היוועצות עם פסיכולוג קליני, דוקא. לענין הנימול, סביר בענין שזו תגובה משנית ועקיפה למתח שיתכן ואתה מצוי בו ושעדיין לא עובד די הצורך. בהצלחה