אשמת אחות

לפני כמה שנים קניתי לאחי, שהוא בשנות השלושים לחייו, ספר על בריאות. סתם, ליום הולדת. הוא קרא, הפנים, הקצין, ועכשיו יש לו הפרעת אכילה חמורה, כבר כמה שנים, כשזה התחיל מדברים שהוא קרא בספר והמשיך מהאינטרנט. הוא בהכחשה טוטלית לגבי הבעיה שלו, הוא אוכל רק ירקות מבושלים כל היממה והוא נראה כמו ניצול שואה. לפני כמה חודשים הצעתי לאחותי, גם בשנות השלושים לחייה, להכיר מישהו. נתתי לו את הטלפון שלה, זה מאוד הלחיץ אותה, היא עברה משבר, שבסופו היא עכשיו קצת פרנואידית, כשלפני זה היא היתה אומנם מאוד מופנמת אבל תמיד רציונלית. אני יודעת שלא עשיתי את הדברים האלה בכוונה, רציתי רק לעזור , אבל בכל זאת אני לא יכולה להשתחרר מהתחושה שאני אשמה במצבם. מצד אחד אני מאוד רוצה לעזור להם בכל מיני דברים ומצד שאני אני חשה שההתערבות שלי בחייהם, אפילו בצורה הכי עדינה, היא הרת אסון. דרך אגב שניהם לא נשואים, וגרים עם אמי הקשישה. אני נשואה עם ילדים. אני מאוד רוצה שיהיו להם חיים נורמליים אבל אני לא יודעת למה יצא כך, שכל אינטראקציה שלי איתם יוצאת ככה. מה אני יכולה לעשות?