הי נדיה-ניסיתי לקרוא קצת על שיטת

הי נדיה- ההרזייה ללא דיאטה-וקראתי שנתנו עצה למי שלא יודע אם הוא יודע אם הוא רעב או לא-לדמיין שהוא אוכל משהוא שהוא אוהב אבל לא הכי,כלומר שזה לא תיהיה הבחירה הראשונה שלו בבופה ולחשוב כשאני חושבת שאני רעבה,אם הייתי אוכלת את זה או לא. אם לא אז אני לא רעבה. את חושבת שזה הגיוני ואני יכול לעשות את זה? אני נגיד בחרתי תפוח שאני לא מתה על זה אבל זה בסדר,אם אני באמת רעבה אז הייתי אוכלת את התפוח ואם אני אומרת לעצמי שלא ,אז אני סביר להניח לא רעבה...... כי כאילו הרעיון מאחורי זה הוא שבוחרים את הרע במיעוטו בשעת רעב גם אם הוא לא גדול....

אני מניחה שהסיבה שמציעים דבר כזה היא לבדוק אם אפשר לעצור בשובע או לא, ולא ליצור רצון לסיים את מה שאוכלים כי אוהבים אותו. לא ברור לי מה היתרון בזה. כדי ללמוד להרגיש אם את רעבה , צריך לאכול. כי שובע הוא בן זוג קבוע של הרעב. ולא משנה מה תאכלי, את השובע תרגישי לפי המידה בה את רעבה. אם את בוחרת לעצור שם או לא, זו כבר שאלה אחרת. אני חושבת שתמיד כדאי לבחור לאכול את מה שרוצים, כי כל דבר אחר לא יספק, ולכן יהיה קשה לדעת אם את שבעה או לא. ולפעמים רעב מורגש אחרת, לא כי את לא רעבה, אלא דווקא בגלל שבחרת משהו שלא ממש רצית מלכתחילה.

הכוונה דווקא הייתה לדמיין או לחשוב שאוכלים משהוא שלא מתים עליו אבל הוא בסדר כדי לדעת אם רעבים ,לא מתי לעצור בשובע....זה יותר הגיוני?

לדעתי לדמיין יכול רק לבלבל, כי אין כמו חוויה פיזית להבין את ההבדל בין רעב לשובע. אנשים מורעבים מדמיינים שהם אוכלים, כי אין להם ברירה. לדמיון מודרך או אחר יכול להיות מקום כדי להבין קושי מסויים, מטפלים קליניים מוסמכים, משתמשים בדמיון מודרך ככלי להבין יותר לעומק קושי כזה או אחר. אם רעבים, הכי טוב לאכול, כדי לדעת אם התחושה הייתה נכונה או לא. שובע, היא תחושה מאד חזקה, ,ולכן התשובה מיידית.