דילוג על שאלתי ,חוזר בכדי להבין

ישנה סתירה בעובדות: מחד גיסא ,השובע נקבע אוטומטית עפ הרכב האוכל עוד בקיבה (הורמונים) ולא רק מאיברים שמגיעים אחריה בעיכול ומאידך גיסא, יש כמות אוכל מסויימת שפיזיולוגית בקיבה מרגישים שובע כשמגיעים אליה,אז נכון שהרכב האוכל משנה השובע,אבל-אם ניקח מאכלים שיש בהם מלא קלוריות פר גרם הם יתרמו לתחושת שובע גדולה יותר ומהר יותר (כלומר לאכול פחות),מכאן שאפשר עדיין לא להגיע לסף (הפיזיולוגי) שאליו הקיבה אמורה להגיע (מבחינת כמות האוכל),כדי לחוש שובע נורמלי, אבל עדיין חשים בשובע. איך זה ייתכן? אני מקווה שזה בסדר שאני מתעקש על להבין את זה ,פשוט זה מעניין אותי.. בברכה שם טוב

שובע הוא תהליך מורכב שנקבע ע"י הרכב האוכל, כמות האוכל, נפח האוכל והצרכים של הגוף. כל זה קורה בו זמנית . אפשר לשבוע ממאכלים "חסרים" באבות מזון, או מאכלים "עתירי קלוריות". אך אם זה שובע איכותי או כמותי, תדע רק כשתרגיש שוב רעב. אפשר להרגיש שובע, אבל לא להיות מסופק מארוחה. למשל: אם אוכלים אוכל עתיר קלוריות, אפשר להרגיש שבע, אבל עם סוג של תחושה ש"חסר משהו". ותחושה כזו תלויה במערכת מורכבת שקשורה לקיבה, למח, להורמונים, לצרכים של הגוף ועוד.

אם אני טועה אשמח אם תגידי לי אחרת: קודם כל ,קראתי שהורמונים כאלו ואחרים של שובע מוסרים למוח על שובע רק כאשר האוכל מגיע לתרסריון שזה לוקח זמן...אז איך ייתכן כי גם הרכב המזון בזמן הארוחה, שהיא אצלי לא יותר מחמש עשר דקות ,קובע את השובע? והחלק השני לא ברור הוא, שיש כמות אוכל מסויימת שהקיבה רגילה שמגיעים אליה ומכאן מרגישים שובע, אבל אני יכול לאכול נגיד שוקולד שיש בו יותר קלוריות פר גרם ולאכול כמותית ממנו פחות מאשר נגיד לחם. ה"כמותית" הזה אומר (בראש שלי),שעדיין לא הגעתי לכמות האוכל שהקיבה רגילה ,אבל זה לא שינה את העובדה שעדיין חשתי בשובע אחרי פחות כמות אוכל של שוקולד לעומת לחם. אז איך זה יכול להיות? תודה רבה שוב!!

מתחילים בקיבה ותכולת הקיבה והרכב המזון משמעותי במסרים שעוברים. בתריסריון ובמעיים ממשיכים תהליכי הספיגה של המזון. תחושה כמותית היא לא חשיבה של כמה אכלת. ולכן המחשבה על כמה אכלת או מה אכלת, נשארת ב"ראש" ולא קשורה לתחושת השובע. את השובע מרגישים בקיבה בזמן שאוכלים. וזאת אחת הבעיות כשסופרים קלוריות למשל, כי מתרחקים מתחושות השובע וקובעים מהראש מה וכמה לאכול, מה שגורם ל"התעלמות" מהשובע.