אחרי שנים של דיאטות ושנים

של נון דיאט ,הבנתי שאוכל נשאר תמיד טעים וזו בחירה שלי האם לאכול או לא תלוי איך זה מרגיש לי פיזית בבטן. הבעיה היא שהמסקנה שלי מכל זה היא שפשוט לעד אני אצטרך להתגרות מאוכל ותמיד להגיד לא,כי אני בוחר שלא יהיה לי לא נעים בבטן,זאת אומרת שהמאבק הזה נשאר לעד...במיוחד הוא נשאר בהתקפי אכילה שאני חווה מדי פעם,לא משנה איך אני מסובב את זה,האוכל מרגיע אותי גם אם זה לאותו הרגע שאני אוכל אותו. זאת אומרת-שהרצון לאכול גם כשאני לא רעב ובמיוחד כשאני חווה רגש חזק ,נשאר,ואני תמיד צריך להיאבק כי לא "ליפול" לשם..

לאכול ולהינות מאוכל זה לא שחור לבן. יש הרבה אפור וגמישות באכילה ובבחירות מזון. אם אתה מתאר מאבק תמידי, אני חייבת לשאול: המאבק הוא עם האוכל או עם הפחד לעלות במשקל? כי אילו הן שתי סוגיות שונות. דרך הנון דיאט אתה מגיע לנקודה בה אתה סומך על הגוף שלך, יודע מתי לעצור לאכול , ואין לך שום מניעה לבחור כל אוכל שתרצה. נשמע ממה שאתה מתאר שעדיין לא סיימת את התהליך. אין שום סיבה למאבק עם אוכל כל החיים.