אחרי ככ הרבה בולמוסים למדתי שאני

יכולה להפריד את התחושה בבטן לעומת הטעם של האוכל וההנאה מהטעם הזה. כלומר ,רק אחרי כמות גדולה מאוד של אוכל ,תוך כדי הבולמוס ,אז אני מרגישה את הבטן ממש כבדה,וזה גורם לי לעצור ברוב בפעמים ורק אז גם הטעם של האוכל כבר לא מדבר אלי. ובגלל שלמדתי את ה"שיטה" הזו,פשוט קשה קשה קשה לי לעצור את עצמי מבולמוס או אכילה רגשית כלשהיא,כי אני יודעת שיש לי את האופציה ממש להינות מכל ביס וביס של האוכל. האוכל גם מרגיע אותי ונותן לי תחושה שהרגש שהיה לפני הבולמוס נעלם. אבל באמת שפשוט כי אני נהנית מהאוכל זה נראה לי בלתי אפשרי לעצור את הבולמוסים. מה שאני לא אוהבת זה את הכאב בטן אחכ ואת העובדה שאני משמינה כל הזמן. שני אילו צריכים להספיק לי לרצות להפסיק את הבולמוסים? כי אני לא רואה את עצמי יושבת בטיפול שבו מנסים לשכנע אותי שהאכילה בבולמוס היא לא כיפית. אחרי ככ הרבה התקפים,אני יודעת שזה כיף וטעים ממש,עד שכואבת הבטן תוך כדי האכילה ושם אני גם עוצרת. זה מעגל שאני לא רואה את היציאה ממנו.. יש כזאת?

וזה הבדל מהותי. לפי התיאור שלך, התקדמת. הבולמוסים קטנו. אולי לא בכל פעם, אבל בחלק מהפעמים. וזו התחלה טובה. את גם כבר מזהה את ההבדל בין אכילה רגשית לצורך באוכל מרעב. עכשיו, נשאר להתמיד ולהמשיך את העבודה. אף אחד לא יכול לשכנע אותך שאוכל לא טעים. אבל לבדוק למה קשה לך להפרד מהבולמוסים, ואם אפשר לוותר על כמות אוכל, גם כשהוא טעים, כדי שלא תכאב לך הבטן, ותצאי ממעגל הקסמים שאת נמצאת בו, אפשר.