אומרים שאוכל לא מעלים או לא פותר

רגש ולכן אכילה רגשית היא לופ שלא נגמר. אבל עובדה שאחרי שאני אוכל הרגש כן נעלם לי. וזה בדיוק למה אני אוכל. אז בעצם הבעיה היחידה היא ההשמנה שבאה עם זה? לא העובדה שהאוכל "לא פותר רגש". כי עובדה שהוא כן.

בזמן שאתה אוכל אתה חושב שכן. הרגש חוזר , ואיתו האכילה. התחושה הלא נעימה כאילו "נספגת" דרך האוכל, מה שגורם לך להרגיש באותו הזמן שפתרת את התחושה. אבל זה כמו לשים פלסטר בלי לטפל בפצע. נניח שאתה כועס על מישהו. אז אתה אוכל, במקום לדבר עם אותו אדם. אז בזמן שאתה אוכל אתה מרגיש את הכעס עובר, אבל הוא לא באמת עובר הוא רק "נחנק". הוא יצא שוב, על משהו אחר או כשתפגוש את אותו אדם שוב. ואז שוב תאכל, והמעגל ממשיך. אם לא תפתור את הרגש, או תלמד לקבל אותו, מעגל האכילה לא ייפתר. כי אתה מעביר את התחושות לאוכל, ואוכל לא פותר רגשות. אם זה קורה הרבה, אז אפשר לעלות מזה במשקל. ואז אתה מוטרד מהמשקל, ושוב, מה שגרם לאכילה ולעלייה במשקל, לא פתור.

שכתבת,אבל למה אז זה מרגיש ממש נעים וטוב ומשחרר ברגע שאני מתחיל לאכול? אני ממש מרגיש שרגיעה מידיית ושחרור של אותו הרגש... אני חושב שפה הקושי שלי,מצד אחד אני יודע שזה לא מטוב לאכול ככ הרבה וגם הכאב בבטן לא נעים לי,ומצד שני ,הרגע של האכילה מרגיש ממש טוב. זה ממש נוגד אחד את השני,מה אני מרגיש באכילה של ההתקף לבין מה שבא אחכ.

כי יש לך מחשבה "אוטומטית" שמחברת אכילה לרגיעה. יש מחקרים שמראים שאנשים שסובלים מהתפקי אכילה משחררים בזמן האכילה, מהמח, אנדורפינים , שהם חומרים שמרגיעים אותנו. ולכן יש פה גם קשר התנהגותי, רגשי ופיזיולוגי. כדי לנתק את הקשר הזה,עובדים תזונתית, ולאורך זמן, אפשר להפסיק את החיבור הזה.