שאלה כדי להיות בסדר עם לוותר על האוכל
דיון מתוך פורום הרזיה ללא דיאטה
כשאני בסערת רגשות ואוכל,ממש כיף לי כי האוכל מסיח לי את הדעת, למרות שאני יודע שזה ממש רגעי הכיף הזה .זה אומר שעלי לוותר על הכיף הרגעי הזה? מה אני יכול לומר לעצמי כדי לא להתבאס ממש ממש מזה? תודה
אלא איך למנוע את זה. אם לא נח לך בפנייה שלך לאוכל, אולי יש דרך אחרת? ואם אתה לא רוצה/יכול לוותר על הכיף הרגעי, אולי לא צריך לוותר? יש לי הרבה שאלות לפני שאני יכולה לענות לך. למשל:מה כמויות האוכל שמסיחות את דעתך? מה בלתי נסבל להכיל לפני? למה אתה מתכוון למתבאס אחרי? אילו שאלות שאפשר לענות עליהם בטיפול. אתה מצפה לתשובה שתיתן לך פתרון רגעי, בדיוק כמו שהאוכל נותן לך. אני לא רואה איך אפשר לתת תשובה כזו במסגרת פורום.
לי פשוט מאוד להפנים את הניגודיות הזאת ,שמצד אחד כשאני אוכל כתוצאה מהתפרצות רגשות זה מרגיש ככ טוב,ומצד שני בדיעבד אני יודע שזה ככ לא בסדר וגם התחושה הפיזית אחכ גרועה. איך יכול להיות שזה מרגיש ככ טוב אבל בו זמנית ככ גרוע לעשות אותו?
הפתרון כאילו נמצא בתחילת ההתקף, אבל בהמשך תחושת חוסר האונים וחוסר השליטה מול האוכל, יחד עם התחושה הפיזית הקשה ש"מעבירה" רגעית את הרגש לאוכל, לא פותרת את הבעייה. הניגודיות שאתה מתאר הוא המקום בו הטיפול התזונתי עובד.
מנהל פורום הרזיה ללא דיאטה
