שני מצבים שונים של לרצות או לא אוכל

שלום רב, שנים שהיה לי המון איסורים על האוכל,עכשיו כשאני לא מאמין בזה יותר,אני מסתכל אחורה ורציתי להבין משהוא אם אפשר: כשהיה לי איסור בראש על אוכל רציתי אותו כל הזמן ,ואם הייתי גם אוכל ככה אז לא הייתי מרגיש שובע ורעב ככ,ועכשיו כשהמוח שלי רגוע ואני לא מאמין שיש איסורים על אוכל, אני לא רוצה אותו כמו פעם כל הזמן. זה כאילו שני מצבים שונים של רצון לאוכל. אפשר אבל באמת להגיד שכשהיו איסורים על אוכל באמת רציתי את האוכל?זה באמת היה רצון נכון?

אתה כבר יוצר מצב שתאכל את מה ש"אסור" רק מתוך זה ש"אסור" לך לאכול אותו, ואז אתה אוכל אותו מתוך הרגשה של גניבה או כשלון. במצב חשיבה כזה אתה לא אוכל מתוך רעב,אלא רק בגלל שיש הזדמנות ומחר כבר לא תוכל. כשאתה מרשה לעצמך לאכול את מה שאתה רוצה אתה יכול לבחור מה לאכול, כמה לאכול, להרגיש את הרעב והשובע. אתה לא נתון לתכתיבים חיצוניים של "מותר" או "אסור". כי באוכל , אין באמת דבר כזה.

הבנתי תודה. אם זה בסדר לשאול שאלה נוספת:אני כרגע בתהליך של לצאת מהדיאטות ועדיין כשאני מכניס אוכל שפעם היה מחשב לי בראש כאסור כמו קוראסון או בורקס וכו ישר בראש שלי המחשבות של אסור עולות לראש. אני מנסה להרגיע אותן רק דרך זה שאני חוזר ואומר לעצמי שזה לא משמין ואין אסור יותר. האם זו שיטה נכונה ופשוט ייקח זמן עד להפנמה או שיש דרך אחרת נכונה יותר להרגיע את המחשבות על אסור? תודה

באמת לא משמינים, כל עוד אתה אוכל כשאתה רעב ועוצר בשובע. כך שמה שאתה אומר לעצמך זה נכון. זה לוקח זמן להפנים. ובנוסף, חשוב לא פחות. כל עוד תשמור על המשקל שלך, (או תרד כתוצאת לוואי של התהליך, אבל זה לוקח זמן), אתה תתחיל גם לחוות שאוכל באמת לא משמין. כך שזה תהליך מקביל. ההתנהגות משתנה, אחכ המחשבה, ומה שחשוב זה לחוות את העובדה שאוכל לא משמין. אני מקווה שמה שכתבתי ברור.