נראה לי קצת תמוה ואפילו משמח שלא צריך לעשות פעילות

גופנית בשביל לרדת במשקל. הכיצד?! אשמח לדעת

כן, אני יודעת שזה נשמע תמוה אחרי שנים של הפנמת המסר "כדי לרזות צריך לעשות ספורט". אז זהו, שממש ממש לא חייבים. אחד העקרונות הבסיסיים של הגישה "הרזייה ללא דיאטה" מנחים אותנו לאכילה בהתאם לצורכיו הפיזיים של הגוף. הגוף יודע לווסת את האכילה שלנו ומכאן את משקלו באופן טבעי. בדיוק כמו שהוא יודע לווסת את עבודת הכליות, הכבד, מערכת העיכול וכ"ו. מאיתנו נדרשת רק עזרה קטנה להבדיל משליטה ומניפולציה. אנו יכולים לעזור לגוף שלנו להגיע למשקל ולמימדים האופטימליים עבורו אם רק נקשיב ונמקד את תשומת הלב שלנו למסרים שהוא מעביר לנו באמצעות תחושות רעב, שובע וסיפוק (ישנן רמות שונות לכל אחד מהמרכיבים הללו והן נלמדות בתהליך). אנשים החיים ע"פ הגישה, מה שהופך אותם לרזים טבעי מבפנים ומבחוץ, מבינים שמדי יום אותות הרעב-שובע משתנים. הצרכים משתנים. דרישות הגוף משתנות בין ימים קרים לחמים, בין ימים לחוצים לרגועים, בין ימי מחזור לימי חול ובין ימים פעילים לימים פסיביים. כך קורה שכשאת עוסקת בפעילות גופנית, מן הסתם הדרישה האנרגטית של הגוף עולה והוא יכוון אותך לצריכה גבוהה יותר (ובריאה, לא משמינה) על מנת לספק את צרכיו. ולהיפך - כשאינך פעילה הוא יכוון לצריכה נמוכה יותר. ההקשר שאנשים עושים, מתוך תפישת עולם דיאטטית, בין פעילות גופנית להרזייה הוא הקשר לא נכון ולא בריא. כל עוד קיים קשר בין פעילות גופנית להשמנה - זה ימשיך להיות סיוט. זה יפגיש אותנו כל פעם מחדש עם ה"בעיה" שלנו. ומהר מאוד זה ייגמר. בתחילה יש מוטיבציה גבוהה שמלווה כל התחלת דיאטה, נרשמים למכון ואחרי כמה חודשים, במקרה הטוב, מחפשים למי למכור אותו. כל עוד פעילות גופנית היא בגדר "עונש" - לעצור, עכשיו! למה אנשים מענישים את עצמם? על מה? (כל הגישה כלפי עצמנו צריכה להשתנות) אני אישית השלתי ממשקלי בגישה זו כ- 13 ק"ג ללא יום אחד של פעילות גופנית ומבקשת מלקוחותיי להפסיק פעילות כל עוד היא באה ממקום של חובה. ותתפלאי הם מרזים. אני יכולה לספר לך שהיום אני פעילה מתוך הנאה, כיף, אהבה וכבוד לגוף שלי. רק ממקום כזה פעילות גופנית היא אכן בריאה והופכת לחלק כנה מחייך. וכשאני מפסיקה מכל סיבה שהיא (חורף וקר, יש דברים יותר חשובים ומענינים לעשות וכ"ו), אין לזה שום השפעה על משקל ומימדי גופי, לכל היותר הדבר יורגש בשלב זה או אחר במצב הרוח שלי. לפעילות גופנית יש הרבה מאוד יתרונות בריאותיים, פיזיים ונפשיים. אך ההקשר ממנו אנשים מגיעים לפעילות הוא הבעיה. וחוצמזה, מהי פעילות גופנית? אנשים נוטים להגדיר מסגרות בלתי ריאליות עבורם כי שוב..."ככה צריך". 4-5 פעמים בשבוע, מינימום שעה כל פעם, בקצב של 7 קמ"ש...אחרת זה לא שווה. אצלי אף אחד לא מתאמן לאולימפיאדה ורוב בני האדם בסה"כ מבקשים לחיות בנוחות ובכיף עם גופם, מדוע לתת לזה לתפוס נפח כ"כ גדול ומעיק. אני מדברת על הנעת הגוף מתוך כבוד לשריריו, מתוך רצון לחוש חיוניים, צעירים, אנרגטיים ומשוחררים. ואז גם ריקודי בטן הם פעילות גופנית, גם להפעיל את המוזיקה בסלון ולרקוד כאילו אין מחר זו דרך להפעלת הגוף. כשאני יוצאת להליכת בוקר, אני אף פעם לא יודעת לכמה זמן אני יוצאת, אולי ל- 15 דקות, אולי לשעה ורבע. אינני מחוייבת ללוח זמנים מלאכותי, אלא להנאה שלי בלבד. אם כיף לי ונעים לי זה יימשך ואם מיציתי אז לא. על מנת לשנות את מציאות חייך באמת, עלייך לשנות את תפישתך, את אופן המחשבה שמנחה אותך. רק אז תחווי שינוי אמיתי. מקווה שבשעה מוקדמת זו של הבוקר עניתי באופן מספק ואם לא המשיכי לשאול. שלך לאה פינטו