פורום הרזיה ללא דיאטה
מנהל פורום הרזיה ללא דיאטה
בעקבות גבס ברגל אני לא יכולה ללכת ברגל לפני הגבס הלכתי בכל יום 20 קילומטרים ברגל ועשיתי חדר כושר עכשיו עליתי בשבוע 10 קילו בדיוק בגלל שאני לא יכולה לעשות פעילות גופנית בגלל הניתוח והגבס ברגל. איך אני ארד ככה במשקל שאני לא יכולה ללכת ברגל בכלל?
ועכשיו לעניין, 20 ק"מ ברגל כל יום זה לא רגיל בנוסף לחדר כושר. את ספורטאית? כמה זמן הקדשת לספורט כל יום? אין ספק שבשבילך לא להיות בתנועה זה מאד קשה. אבל עם ההחלמה ,את גם תחזרי לעצמך. בהנחה שהספורט שעשית הוא חלק מאיזה שהיא תכנית ולא משהו אובססיבי (אני פשוט לא מכירה אותך אז אני מעלה את כל האפשרויות), אז את צריכה כרגע לתת לגוף שלך את האפשרות הכי טובה להחלים, ורק אחרי שהשבר יתאחה ותוכלי לחזור לתנועה, אפשר יהיה אם עדיין יהיה צורך, לדבר על המשקל. לעלות 10 ק"ג בשבוע? נשמע גם חריג. אני מציעה שבזמן שאת מחלימה, תפני אלינו לטיפול תזונתי, אפשר גם בסקייפ .
ועכשיו לעניין, 20 ק"מ ברגל כל יום זה לא רגיל בנוסף לחדר כושר. את ספורטאית? = תשובה לא ספורטאית אבל מכורה לספורט כמה זמן הקדשת לספורט כל יום? הליכה בחוץ 3 שעות ובחדר כושר חוגים עוד שעתיים בכל יום אין ספק שבשבילך לא להיות בתנועה זה מאד קשה. = זה בלתי נסבל ! זה לא חיים! זה סיוט גיהינום!!! ולא משהו אובססיבי - כל יום הייתי בחדר כושר ועשיתי הליכות בחוץ מלא שרפתי מלא קלוריות בהליכות עם חדר כושר כל היום עמדתי והלכתי והייתי על הרגליים ועכשיו אני שמנה נפוחה עליתי 10 קילו במשקל כל דבר שאני אוכלת עכשיו אני משמינה כי אני יושבת כל היום לא בפעילות לא עושה הליכה וספורט אני רגילה לאכול מלא מה שבכל יום אכלתי מלא קלוריות קשה להיות בבית כל היום מבלי לאכול!!!!!! זה סיוט חלום רע סיוט !!!!! איך אני עכשיו אהיה בלי הליכה אני אגיע ל100 קילו בקלות רק ספורט עזר לי למשקל עכשיו מאזן קלורי חיובי גדול היה מאזן קלורי אותו דבר המשקל היה אותו דבר עכשיו המשקל 10 קילו יותר איך יוצאים מהסיוט הזה ויורדים במשקל כשלא שורפים בכלל קלוריות בישיבה בבית? כי בספורט שעשיתי שרפתי רק מהספורט מעל אלף קלוריות בכל יום!!! אפילו אלפיים קלוריות!
שלום רב, למה אני לא מרגישה בזמן הבולמוס שלי את חוסר ההנאה באכילה אלא ההפך,אני מרגישה הנאה גדולה מאוד ,ורק אחרי הבולמוס אני יודעת להגיד שלא נהניתי מהאוכל בכלל? למה אי אפשר תוך כדי להרגיש בזה כדי שזה יגרום לי לא לאכול בולמוס? תודה
כך שתוך כדי הבולמוס את מנותקת ממה שאת מרגישה. את עסוקה רק באוכל ואכילה. ואחרי הבולמוס, הכל צף מחדש. כל מה שניסית ל"החניק" עם אוכל, פשוט חוזר. כדי לעצור בולמוסים, צריך יותר מאשר לומר לעצמך על האוכל דבר כזה או אחר. כי לבולמוס, גם אם זה לא ממש ברור, יש תפקיד. ואז במקביל למציאת ה"תפקיד" שלו ושינוי התנהגות האכילה כדי למנוע את הבולמוס הבא, אפשר להתגבר על הדחף שמוביל לבולמוס.
"דחף" ,את מתכוונת זה הסיבה לבולמוס עצמו?
אם זה בסדר לשאול שאלה נוספת:אני כרגע בתהליך של לצאת מהדיאטות ועדיין כשאני מכניס אוכל שפעם היה מחשב לי בראש כאסור כמו קוראסון או בורקס וכו ישר בראש שלי המחשבות של אסור עולות לראש. אני מנסה להרגיע אותן רק דרך זה שאני חוזר ואומר לעצמי שזה לא משמין ואין אסור יותר. האם זו שיטה נכונה ופשוט ייקח זמן עד להפנמה או שיש דרך אחרת נכונה יותר להרגיע את המחשבות על אסור? תודה
קרואסון או בורקס באמת לא משמינים, כל עוד אתה אוכל כשאתה רעב ועוצר בשובע. כך שמה שאתה אומר לעצמך זה נכון. זה לוקח זמן להפנים. ובנוסף, חשוב לא פחות. כל עוד תשמור על המשקל שלך, (או תרד כתוצאת לוואי של התהליך, אבל זה לוקח זמן), אתה תתחיל גם לחוות שאוכל באמת לא משמין. כך שזה תהליך מקביל. ההתנהגות משתנה, אחכ המחשבה, ומה שחשוב זה לחוות את העובדה שאוכל לא משמין. אני מקווה שמה שכתבתי ברור
הי, יש פעמים שאני בטוח במאה אחוז שבא לי משהוא ספציפי לאכול, אני לוקח ביס ופתאום לא בא לי על אותו הדבר ממש מבחינה פיזית שאני לא רוצה לאכול כלום ,או מהבחינה של החשק שפתאום אותו הדבר לא בא לי אותו פשוט. מה זה הדבר הזה ? למה זה קורה לי? תודה
כלומר בא לך לאכול משהו, כי ראית נניח אוכל טעים או נראה לך שמתחשק לך, אבל לא באמת רצית את זה. ואז כשאתה לוקח ביס, אתה מקבל את התשובה. לא באמת רצית לאכול. ואז אפשר לעזוב את האוכל. זה לא משהו בעייתי, זה קורה.
היום אכלתי: 6 פרוסות לחם ללא גלוטן שקית שלמה של 200 גרם בוטנים קלויים ממולחים 140 גרם פסטרמה בדבש 100 גרם פסטרמה קורנדביף צנצנת קטשופ 200 גרם סלט סלמון במיונז 100 גרם בייגלה שמיניות עם מלח 100 גרם טחינה לבנה 2 חטיפי אנרגיה תמרים אגוזים קוקוס 2 תמרים מג'הול בננה מלון כתום קינמון טחון 10 יחידות רול תמרים ואגוזים 100 גרם תערובת אגוזים וחמוציות מה אכלתי לא בסדר?
וכל פעם שתכתבי לי, תהיה לי את אותה התשובה. את צריכה עזרה, ויש עזרה. כשתחליטי שאת רוצה עזרה, את מוזמנת לפגישת הכרות ללא תשלום או התחייבות כדי לבנות לך מסגרת טיפול מתאימה.
שלום רב, שנים שהיה לי המון איסורים על האוכל,עכשיו כשאני לא מאמין בזה יותר,אני מסתכל אחורה ורציתי להבין משהוא אם אפשר: כשהיה לי איסור בראש על אוכל רציתי אותו כל הזמן ,ואם הייתי גם אוכל ככה אז לא הייתי מרגיש שובע ורעב ככ,ועכשיו כשהמוח שלי רגוע ואני לא מאמין שיש איסורים על אוכל, אני לא רוצה אותו כמו פעם כל הזמן. זה כאילו שני מצבים שונים של רצון לאוכל. אפשר אבל באמת להגיד שכשהיו איסורים על אוכל באמת רציתי את האוכל?זה באמת היה רצון נכון?
אתה כבר יוצר מצב שתאכל את מה ש"אסור" רק מתוך זה ש"אסור" לך לאכול אותו, ואז אתה אוכל אותו מתוך הרגשה של גניבה או כשלון. במצב חשיבה כזה אתה לא אוכל מתוך רעב,אלא רק בגלל שיש הזדמנות ומחר כבר לא תוכל. כשאתה מרשה לעצמך לאכול את מה שאתה רוצה אתה יכול לבחור מה לאכול, כמה לאכול, להרגיש את הרעב והשובע. אתה לא נתון לתכתיבים חיצוניים של "מותר" או "אסור". כי באוכל , אין באמת דבר כזה.
הבנתי תודה. אם זה בסדר לשאול שאלה נוספת:אני כרגע בתהליך של לצאת מהדיאטות ועדיין כשאני מכניס אוכל שפעם היה מחשב לי בראש כאסור כמו קוראסון או בורקס וכו ישר בראש שלי המחשבות של אסור עולות לראש. אני מנסה להרגיע אותן רק דרך זה שאני חוזר ואומר לעצמי שזה לא משמין ואין אסור יותר. האם זו שיטה נכונה ופשוט ייקח זמן עד להפנמה או שיש דרך אחרת נכונה יותר להרגיע את המחשבות על אסור? תודה
באמת לא משמינים, כל עוד אתה אוכל כשאתה רעב ועוצר בשובע. כך שמה שאתה אומר לעצמך זה נכון. זה לוקח זמן להפנים. ובנוסף, חשוב לא פחות. כל עוד תשמור על המשקל שלך, (או תרד כתוצאת לוואי של התהליך, אבל זה לוקח זמן), אתה תתחיל גם לחוות שאוכל באמת לא משמין. כך שזה תהליך מקביל. ההתנהגות משתנה, אחכ המחשבה, ומה שחשוב זה לחוות את העובדה שאוכל לא משמין. אני מקווה שמה שכתבתי ברור.
בדכ אני אוכלת כשאני כועסת או יותר נכון כשאני לא רוצה להתמודד עם הכעס,רציתי לשאול כדי למתן קצת את האכילה הזאת, מה יותר חשוב או מבינים קודם: שאני לא רעבה או שהאוכל לא עושה כלום ולא עוזר לי כשאני אוכלת כשאני כועסת? תודה
ואת זה כבר הבנת.... אז כדי לא להגיע לאוכל, צריך קודם להשלים ולהפנים עם זה שאוכל הוא לא פתרון. ללמוד לטפל בכעס בין אם בינך לבין עצמך או עם אחרים. כשאת כועסת את לא רעבה והאוכל לא פותר אותו. עכשיו צריך לשנות התנהגות . לפעמים הישענות על דברים חיצוניים יכולים לעזור. כמו, לעשות סיבוב בחוץ להירגע, לדבר עם מישהו, לקחת רגע הפסקה והעיקר הוא ,להשאר עם תחושות הכעס , שמתמתנות, בלי אוכל. בטיפול אנחנו עובדות על הדרכים האפשריות,לא להגיע לאכול לפתור כעסים.דרך העבודה שלנו עם אוכל והרגלי אכילה, מגיעים גם לפתור את התגובה האוטומטית של לאכול בכעס.
שאלה: אם חסר לי חלבון במהלך היום ,ואז יש ארוחה שבה אני אוכל בעיקר לחלבון אבל לא הייתי רעב מלכתחילה,אלא אכלתי רק מתוך חוסר לחלבון ,עדיין אני ארגיש שאכלתי מעבר לשובע כי מלכתחילה את החלבון אכלתי כשלא הייתי רעב נכון? ובנוסף לזה ,חלק מהארוחה של החלבון למרות שהגוף היה צריך את זה יילך כשומן כי בכל זאת אכלתי מעבר לשובע? תודה רבה:)
אכלת מאוזן, למה שתהיה בעייה? אם אכלת חלבון, כי היה חסר, אז יופי. אבל מעבר לשובע? למה מעבר לשובע? ולמה לאכול כי צריך? אם אתה צריך חלבון, למה אתה לא שם דגש על חלבון בארוחה הבאה שאתה אוכל? מהשאלה שלך נשמע שאתה לא אוכל לפי רעב ושובע, אלא לפי מה שצריך או שעות או אחר. מה המטרה שלך?
אכילה רגשית במצב חמור מאוד !!! כבר הרבה זמן אני סובל מאכילה רגשית ולא יודע איך לעצור תא זה,לפני שאני מחליט אם להיכנס לטיפול או לא רציתי לדעת האם יש באמת דרך לטפל בזה.האם אני יכול לקבל תשובה דרך הפורום מה ההבדל בחשיבה או בהרגשה אחרי הטיפול לעומת מה שקורה לי עכשיו? למה עכשיו האוכל ככ מגרה אותי כשאני לא רוצה להתמודד עם מצבים ואחרי הטיפול הוא לא יגרה אותי אם בכלל? זה קשור לטיפול פסיכולוגי רק ולא טיפול תזונתי בכלל? אם זה טיפול פסיכולוגי אני יכול להבין מה ההבדל בחשיבה אבל האם טיפול תזונתי יכול לעזור במקרה כזה? למה עכשיו אני מרגיש וחווה שהאוכל ממש עוזר לי להתגבר על רגש כי אחרי האכילה אני מרגיש ממש טוב וגם באכילה עצמה האוכל נותן לי סיפוק ואחרי טיפול זה נעלם? איך? תודה רבה רבה תודה
מקיף את כל הצרכים לעצור התקפי אכילה. הטיפול התזונתי עובד על הגורמים להתקפים מהצד התזונתי. לא כל התקף אכילה הוא רגשי. ותוך כדי עבודה תזונתית "מפרידים" בין התקפים שהם "אוטומטיים" או קשורים לתזונה, לבין אלה שאי אפשר לעצור אותם בגלל איזה שהוא נושא רגשי. הטיפול הפסיכולוגי עוזר לך להכיל את הקושי ב"היפרדות" מההתקף. כי הרי כל התערבות תזונתית, נוגעת בצורה כזו או אחרת ברגש. כשאני עובדת עם מטופלים, האוכל הוא נושא מרכזי, כי כל הגישה והחשיבה לאוכל נמדדת דרך ההתקפים. אני מלמדת ל"חשוב" מחדש את דרך האכילה, לזהות רעב ושובע ולעצור בו. כל שינוי תזונתי שמוריד את התדירות, עצמה וכמות האוכל בהתקף מעלה נושאים ותחושות רגשיות שמוכלות ומטופלות עם פסיכולוג. לכן העבודה היא עבודת צוות. אתה מוזמן לפגישת הכרות ללא תשלום, כדי להבין איך טיפול כזה יוכל לעזור לך.
הבנתי. אפשר אבל להגיע למצב שבו פתאום ההתקף לא כיפי? כי כרגע אני חווה הנאה כשאני אוכל ורק אחרי האכילה קשה לי ורע לי ובדיעבד אני מסתכל ויודע להגיד שלא נהניתי מהאוכל או מהאכילה. אבל כשאני בתוך ההתקף כן כיף לי. מה משתנה בטיפול?כי אני יודע שאני אוכל כדי לדחוס את הרגש פנימה ,אז אם אני יודע את זה, למה עדיין יש רצון חזק לאכול וכשאני כבר אוכל אני נהנה באכילה ?
יכול לפתור את בעיית ההתקפים וכל המשתמע מכך. השאלה שלך היא אישית ולא כללית, וצריכה להיענות. הדרך לענות עליה, לדעתי, היא להתחיל בטיפול. אתה תמשיך להינות מאוכל גם בטיפול, אבל הצורך לדחוס ישתנה, הצורך לדחוס את הרגש ישתנה, והאפשרות להתמודד עם הדחף לאוכל תשתנה גם.
שלום רב, אני מניח שאם בארוחה אחת אני אוכל מדי יש איזושהיא השמנה אולי אפילו של כמה גרמים בודדים במשקל,תוך כמה זמן הגוף באמת ממיר את האוכל העודף לשומן? תודה
השמנה נגרמת מאכילת יתר בהתמדה לאורך זמן. אין לזה "שעון".
על התקפי האכילה שהיו לי: האם אפשרי בכלל לעבור את ההתקפים האלו שקשורים רק ללאכול מתוך מצב רגשי,אם עדיין אני מאמינה שאוכל מסויים משמין? האם זה בכללי אפשרי בכל זאת לעבור את ההתקפים? אני שואלת כדי לדעת האם החשיבה שאוכל מסויים משמין מונעת ממני להפסיק את ההתקפים שנובעים בכלל מתוך מצבי רגש שונים?תודה
בקליניקה, אני עובדת עם אנשים שסובלים מהתקפי אכילה, ומצליחים לאורך זמן לוותר עליהם. השאלה שלך מורכבת משני דברים. אחד, האמונה השגוייה שאוכל משמין, ושנית בגלל שאת מונעת מעצמך אוכל, כנראה שאת מרשה לעצמך לאכול אותו רק בהתקפי אכילה. אני מציעה לך לנתק את הקשר הזה. ללמוד קודם שאוכל לא משמין, ואז עם הזמן תוכלי גם ללמוד לוותר על התקפי אכילה. כי מי צריך התקף אם אפשר לאכול הכל? ואם עדיין יהיה רגש שיגרום להתקף- אז הורדת את תדירות ההתקפים שנגרמים בגלל פחד לאוכל, ואפשר להתמקד בעבודה רגשית המובילה אותך להתקפים, ולעצור גם אותם. זה תהליך, ולוקח זמן.
כלומר מהתשובה שלך אני יכולה להבין שגם אם אני אלמד שאוכל לא משמין עדיין אם יש בעיה רגשית ההתקפים יכולים להיות אבל בתדירות נמוכה יותר? זאת אומרת שאין דרך לא להתמודד עם הרגש אבל גם לא לרצות את האוכל כשהסיטואציה הזאת עולה? תודה
בהחלט יש דרך להתמודד עם הרגש בלי לפנות לאכילה. הטיפול עובד על שני הגורמים להתקפי אכילה. גם אוכל וגם רגש, ופותר את הצורך בהתקפי אכילה מכל סיבה שהיא.
כנראה לא הסברתי טוב:התכוונתי אם יש דרך לא לטפל ברגש אבל עדיין לא לרצות לאכול? אחרי שכמו שכתבתי בשאלה הראשונה,שהאיסור והחשיבה שאוכל משמין יוצא "מהמערכת" כבר? תודה
מהטיפול בהתקפי אכילה. אז כן, מטפלים גם ברגשות שמובילים לאכילה.תלוי במה מדובר כשמדברים על אכילה רגשית אבל בהרבה מקרים אני עובדת במקביל עם פסיכולוגית .
היייי שנים שהיו לי בולמוסים קשים מאוד ,בחודשים האחרונים אני מרגישה שאני עושה התקדמות לצאת מהם,ועכשיו כשיש מצב שבו אני רוצה לברוח לאוכל כמו שפעם הייתי עושה ,האוכל כבר לא נותן לי את הבריחה הזאת ואפילו לא את ה"היי" שהייתי מקבלת פעם מהתקף אכילה. כאילו אני כבר מודעת למה שאני עושה ,אין לי יותר פחדים מאוכל שהוא משמין או שמותר לי רק פעם ב לאכול דברים מתוקים או טעימים. אבללללל!!!!! כשיש טריגר כמו שבעבר היה לי שגרם לי ללכת ולאכול כמויות של אוכל,עדין יש בראש את הרצון לאוכל ולהיי הזה שהייתי מקבלת פעם מהאכילה,ואז אני הולכת ואוכלת וכבר אני לא מקבלת את אותו היי. הבעיה היא שהאוכל עוד תקוע בחשיבה בראש .כאילו המוח זוכר שהייתי פעם נהניתי מאוד מהאוכל בבולמוס ועוד דוחף אותי לשם . האם זה רק שאלה של זמן עד שזה ייפסק או שפספסתי משהוא ,בתהליך הריפוי מהבולמוסים? תודה רבה רבה
קודם משנים את ההתנהגות. את כבר לא צריכה את ההתקף והבנת שהוא לא משרת אותך ועכשיו רק הזכרון של מה שזה נתן לך נשאר. ועם זה את מתמודדת. וכל פעם שאת פונה לאוכל בגלל טריגר כזה או אחר, את מגלה שוב שזה לא הפתרון וזה לא עוזר לך. ה"ראש" משתנה אחרון, וזו ההתמודדות האחרונה. ככל שתמשיכי לא לספק למחשבה את הבולמוס, עם הזמן, גם לא יהיה הזכרון או הדרישה לבולומוס. את ממש לקראת היציאה. וזה ייקח זמן עד שההתנהגות וה"ראש" יעבדו בסינכרון. כל פעם שאת לא מתקרבת להתקף, זה עוד צעד להעביר ל"ראש" את המסר שזה לא בשבילך. ועם הזמן גם המחשבה ללכת לבולמוס לא תהיה. זה רק זמן. מאד משמח לשמוע שהגעת לשלב הזה. וזה הזמן להמשיך להיות אקטיבית בלא להגיע לבולמוס.זה ייקח זמן, אל תתייאשי.
תודה רבה נדיה !!!!!!!
איך מתארים מה מרגישה אכילה מעבר לשובע? כאילו אפשר להגיד שזה כבר לא כיף יותר לאכול? זה כזה? תודה רבה
זה "כבד בבטן", וזה לא כיף יותר לאכול. אבל לא כיף להמשיך לאכול יכול להיות גם מסיבות אחרות, נניח אם האוכל לא טעים. שובע היא תחושה פיזית שמרגישים תוך כדי אכילה.
אפשר לדעת בבקשה מדוע לוקח זמן לצאת מהתקפי אכילה או מה שנקרא בולמוסים, למה זה לא משהוא שאפשר בפגישה אחת לשנות את הגישה לאוכל ולפתור הכל? תודה
זמן מסיבות שונות. אחת מהם זו דיאטה, שבה מצמצמים אכילה, ואי אפשר פיזיולוגית ורגשית ל"החזיק" יותר ואז מתחיל מעגל קסמים סביב לאכול "דיאטה" או לפרוץ גבולות עד התקף אכילה. יש עוד הרבה סיבות אחרות. היות וההתנהגות נרכשת לאורך זמן, אי אפשר לפתור אותה בפגישה אחת. צריך למצוא את הדרך לחזור לאכול לפי רעב ושובע, בלי פחד מאוכל ו/או פחד להשמין. ללמוד לווסת את הרגשות ואת ההתנהגות האוטומטית שמפנה אותך להתקף אכילה בצורה אחרת. וזה לוקח זמן. בגדול לוקח עד שנה לשנות ולהפנים התנהגות חדשה ובניית מערכת יחסים חדשה עם אוכל. יש מי שלוקח לו פחות, ויש מי שלוקח לו יותר. פגישה אחת לא תוכל לעשות את העבודה.
תודה על התשובה המפורטת. רציתי להמשיך ולשאול אם זה בסדר,אם הסיבה היא גם שילוב של דיאטות בעבר אבל עכשיו בעיקר רצון להדחיק רגש לא נעים,והבעיה הקשה היא שאני מרגישה שממש כיף לאכול מתוך התקף כתגובה לרגש הלא נעים. אז נגיד ואני מוציאה מהראש את האסור והפחד להשמין מאוכל ונשאר רק להדחיק את הרגש שגורם להתקפי אכילה,מה מגלים בסוף הטיפול הזה? אם כל הזמן יש כיף גדול בזמן האוכל ואני מניחה שזה יכול לקרות והאופציה הזו קיימת גם שנים אחרי שמפסיקים את ההתקפים,למה בטיפול מההתקף פתאום לא רוצים את הכיף הזה מהאוכל שמרגישים?אני מתכוונת נטו לכיף הפיזי שהאוכל נותן כתגובה לרגש הלא נעים,אני אפילו עכשיו יודעת שהאכילה עצמה לא מהנית אבל עדיין יש כיף גדול פיזי שאני מרגישה כשאני אוכלת . תודה רבה
אולי בתחילת ההתקף את נהינת מהאוכל. אבל באמת לאורך כל ההתקף את נהינית? אם כן, זו אחת ההנאות שתצטרכי לוותר עליהן כשתוותרי על ההתקפים. אחרי ההתקף, גם כיף לך? לא נראה לי. אז גם אם יש כיף פיזי בהתחלה, זה לא שווה את התחושה בסוף. בעצם, רק את יכולה להחליט אם זה שווה לך. בסוף הטיפול , כשאין התקפים, ממשיכים להינות פיזית מהאוכל, רק בלי תופעות הלוואי הלא נעימות המצטרפות להתקף אכילה. ואוכל, לא פותר רגש. זו אשלייה. את פשוט "מפנה" את הרגש לתחושות הלא נעימות שבאות עם ההתקף. תחשבי על זה.
כשאני לא רעב ומעבר לשובע סתם כי בא לי ואני עצבני ובא לי ללעוס משהוא: בא לי גלידה אבל אני יודע שיש בזה מלא קלוריות ואז אני תמיד אוכל פירכיות עם סלט במקום,האם באמת זה יכול לעזור לי לא להשמין ככ הרבה אם אני אוכל סלט במקום הגלידה שאני רוצה,כי גם ככה אני אוכל מעבר לשובע אז כבר שיהיה כמה שפחות קלוריות לא? תודה מראש
במקום לטפל בצורך שלך לאכול מבלי להיות רעב. ואז אתה "מפסיד" פעמיים. גם בגלל שאתה מפחד להשמין וגם כי אתה לא אוכל את מה שאתה רוצה. אולי כדאי לפנות לייעוץ תזונתי כדי ללמוד לאכול את מה שאתה רוצה באמת מבלי לפחד מעלייה במשקל?
שלום יש לי בעיה בדרל כלל אני מקפיד לאכןל בריא בלי שתייה תוקה חטיפים ונשנושים ןכו ואני מקפיד על ספורט 5 6 אימונים בשבוע אבל היום אנלתי על מה שהיה בורקסים פסטות עוגיות וכו איך ניתן להוריד זאת ולהתגבר על המצב הנפשי הגרוע אני מאד מפחד להשמין שוב כי פעם נייתי שמן כיום אני שודל 55 ומטר 67 בן 14
עושה ספורט, ובן 14. האם אתה אוכל לשובע? כלומר האם אתה באמת אוכל את הכמות שאתה צריך או בגלל שאתה מפחד להשמין אתה אוכל כמו בדיאטה. אתה בשלב בו הגוף שלך צורך המון אנרגיה בשביל לגבוה ולהתפתח. אני מציעה לך לבקש מההורים לקחת אותך לדיאטנית כדי להסדיר את האכילה, וללמוד להפסיק לפחד מהאוכל. אני מקווה שלא ירדת יותר מדי במשקל ,או מהר מדי.
איך אני יודע שאני אוכל בסדר כלומר מותר לאכול חטיפים כמו קרמבו לדוגמא פעם בכמה זמן והאם באגט טלר זה יותר מדי לאגוחת צהריים אשמח שתתני לי גם טיפים מתי לדעת שאכלתי מספיק היום ואיך לשמור על המשקל שלי וכל כמה זמן לאכול ארוחות ביום?
היום בבוקר אכלתי : דייסת שיבולת שועל עם פשתן, זרעי צ'יה , דבש , סירופ מייפל, קינמון, גרנולה כוסמת ואגוזי מלך, 20 אגוזי פקאן, 3 יחידות תמרים , 10 יחידות שזיפים מיובשים , ובקבוק מיץ ירוק עשב חיטה סחוט . במה טעיתי בארוחת הבוקר שאני כל כך השמנתי? מה לא אכלתי בסדר?
שתכתבי. עד שלא תתחילי טיפול, לא יהיו לך תשובות.
המדריך החינמי הזה לא רק חושף לך את האמת על הרזיה ואנרגיה, אלא גם איך להפסיק התקפי רעב ולהוריד משקל ללא אימון גופני. https://tinyurl.com/dietaRBI
קשה לי מאוד לאכול סתם להנאה כי תמיד יש לי בראש שאם אני אוכלת לא מתוך רעב, אני אשמין. מה אני יכולה לעשות כדי לשחרר את החשיבה הזאת? תודה מראש
אוכל משמין רק אם אוכלים ממנו יותר מדי , בהתמדה ולאורך זמן. אם תעצרי בשובע, לא תהיה לך בעייה לאכול גם לפעמים מתוך חשק. כי גם לזה יש שובע. כל עוד את חושבת שאוכל משמין, את לא תשחררי את המחשבה . היא מלווה אותך כל הזמן או רק כשבא לך משהו?
היא מלווה אותי בעיקר כשסתם בא לי משהוא לאכול ואני לא רעבה,אז כאילו תקועה לי המחשבה שאם אני לא רעבה אז אני לא אמורה לאכול כלום כי זה משמין כי אחרת מה הגוף יעשה עם האוכל הזה? אפשר אולי כדי שארגע להסביר אם באמת אני אוכלת כשאני לא רעבה או אפילו מעבר לשובע בלי לשים לב האם תוך כמה שעות אפשר להשמין מזה? זה מה שתקוע לי בראש תודה
השמנה היא תהליך שלוקח זמן ודורש התמדה. אם תאכלי כל הזמן מעבר לשובע, לאורך זמן ובהתמדה, את תעלי במשקל. אם זה לפעמים, לא נראה לי שזה ישפיע. נשמע שאת מאד עסוקה בכמה אוכל משמין, וכמה לאכול כדי לא להשמין. אולי תבואי לדבר על זה?
תודה על תשובתך האחרונה נדיה! לגבי ההתקפים שלי האם זה נכון להגיד שמה שעומד מאחוריהם זה אמונה שהאוכל מעלים או פותר את מה שקדם להם? זה למה יש סוג של אטרף על האוכל? כי יש אמונה כזאת בראש על האוכל ? תודה!
ולכן, ההקשר. כשאת בהתקף את חושבת שזה פותר בעייה. אבל לאוכל אין את היכולת הזו. הבעייה נשארת גם אחרי ההתקף.אבל התקפים יוצרים בעייה חדשה. וכך, גם אם את מבינה שהתקף לא באמת פותר את הבעייה, לוקח זמן להפנים וללמוד לווסת רגשות בצורה אחרת.
שלום, שובע אופטימלי הוא בסופו של דבר אותה כמות של אכול הסופית שיש בקיבה אחרי כל ארוחה? תודה מראש
אז כן, שובע הוא כמות אוכל מסויימת בקיבה. אבל כמה צריך למלא את הקיבה בכל ארוחה ,משתנה בהתאם למידה הרעב. כך שכדי להגיע לשובע, לפעמים צריך מעט אוכל, לפעמים הרבה, ולפעמים מה שביניהם. תחושת השובע היא ברורה. אבל אף פעם אי אפשר לדעת מראש כמה אוכל ישביע אותך בארוחה מסויימת.
זה אומר שיש חשיבות לנפח האורחה שאוכלים לשובע? כי לדוגמא בארבע קוביות שוקולד יש 100 קלוריות ובפרוסת לחם אחת יש 100 קלוריות. אבל ניפחית הפרוסת לחם גדולה יותר ,למרות שנגיד ואין בה את השומן שיש בשוקולד. האם הלחם אז ישביע יותר מהשוקולד כי הוא יותר גדול בגודל ותופס יותר מקום בקיבה ספציפית לאותה הארוחה? תודה
בנפח הארוחה. זה הולך ביחד. בארוחה עם ערך תזונתי גבוה, נשבע עם נפח יותר קטן וגם ההיפך הוא נכון. זה לא רק קלוריות אלה הרכב הארוחה. בארוחה שמורכבת לדוגמא רק מפחמימות נצטרך נפח יותר גדול של מזון כדי לשבוע מאשר בארוחה שמורכבת מפחמימות חלבונים ושומן. כך שלחם עם שוקלד ישביע עם נפח יותר קטן, מאשר כל מרכיב בנפרד.
זאת אומרת ,שאם יש שוני בכמה אוכל מכניסים בכל ארוחה תלוי מצב ההרכב של האוכל שאוכלים, ומכאן אני יכול להסיק שיש שוני בכמה הקיבה מלאה אחרי כל ארוחה, כי זה תלוי מה ההרכב של האוכל, ולכן אין גודל מסויים שאליו הקיבה מגיעה ,ומעברו זה כבר שובע? זה תלוי במה אוכלים, והקיבה מתרחבת בארוחה עפ מה שאכלתי ? תודה
שובע תלוי ב: הערך התזונתי של המזון, הנפח שלו, וכמה אוכל יש בקיבה, וכמה אוכל הגוף צריך. הכל ביחד. הקיבה היא שריר שיכול להתרחב מעט, וחוזר לקדמותו. אם עוברים את השובע, ,או אוכלים יותר מדי, הקיבה כשריר מתרחב יותר. התרחבות הקיבה תלוייה בנפח המזון בקיבה. השובע תלוי בכל מה שכתבתי בהתחלה.
דווקא פיצה ספציפית לאכול אבל כל דבר אחר ממש לא בא לי? זה לא רעב זה אני יודעת אבל סתם לכיף. זה נורמלי? טבעי?בסדר? תודה
וחשק לפעמים גם "מתלבש" על רעב. אנחנו תמיד בוחרים מה מתחשק לנו לאכול גם כשרעבים. ולכל אחד יש העדפה למאכלים כאלה או אחרים. תאכלי את הפיצה כמו שאת אוהבת אותה.מה שחשוב, זה לעצור בשובע.
אני לא נוטה לאכול ארוחת בוקר פשוט כי אני לא רעב ,האם זה בסדר אבל שהדבר הראשון שאני אוכל בדכ ביום זה משהוא מתוק?בדכ זה קרמבו או קוראסון שוקולד או חטיף שוקולד כלשהוא תודה
הבחירה מה לאכול בכל ארוחה, היא שלך. ואם אתה אוהב מתוק בבוקר, למה לא?
שלום, אני בטיפול של יציאה מהתקציב אכילה ומרגיש לי מאוד מוזר; מצד אחד כשאני נרגעת ושואלת עצמי אם אני רוצה את האוכל באמת, ולא אוכלת מתוך אוטומט,אני לא רוצה האוכל,ומצד שני כשאני בהתקף אני מאוד רוצה את האוכל. אז אני מבולבלת,אני רוצה או לא רוצה את האוכל?
מדברייך נשמע שאת בתהליך של בירור והבנה של ההבדל בין דחף להתקף, לבין התנהגות אוטוטומית לגשת לאוכל במצבים מסויימים. לרצות לאכול, זה לא משהו ששואפים לבטל. אבל עם הזמן את תביני מתי את צריכה אוכל כי את רעבה, ומתי את לוקחת אותו ללא צורךת ומתי הדחף הוא להתקף. ומשם אפשר להמשיך להתקדם להחלמה מהתקפים. בהדרגה, זה תהליך ואין לו פתרון מיידי.
למה זה מרגיש כאילו למתוק יש לי מקום בבטן ולאוכל כגון אורז שניצל וכו ממש לא? זה קשור למשהוא פיזיולוגי שהמתוק עושה בקיבה, או משהוא אחר? וזה במצב שבו אני שמה לב מתי אני רעבה ומתי לא. תודה
ובדרך כלל יותר נגיש משניצל עם אורז. כשרעבים, מחפשים את הדבר הכי קרוב לאכול ולא תמיד מתחשק להכין ארוחה. גם למתוק יש שובע. תתחילי עם השניצל והאורז ובסוף אם עוד תרצי תקחי מתוק. את תראי שיש גבול למתוק שרוצים בדיוק כמו לאוכל. וכמו אוכל, כשרעבים אוכלים במידת הרעב בין אם זה ארוחה או מתוק.
שלום נדיה, בעבר בפורום כתבתי לך על בעיות האכלה שיש לי שאני אוכל ללא הפסקה ומרגיש חסר שליטה באוכל ,לאחרונה ממש ,גיליתי שיש לי חבר קרוב שגם מתמודד עם זה,הוא הלך לטיפול והמטפלת הציעה לו לאכול ,אבל להגדיר מראש כמה הוא אוכל ובאיזו תדירות ככה שהוא יכול לאכול מתוך רוגע למרות שזה לא מתוך רעב . רציתי לשאול אותך האם זו שיטה שלפי דעתך שהיא נכונה ? ומה זה יעזור להגדיר כמות מראש ?איך זה אמור לא לרצות לאכול כשאני חש את החרדה הזאת לאוכל כל פעם בעתיד? תודה רבה לך:)
שמתאימים לאחד, לא בהכרח מתאימים לשני. אולי תפנה גם אתה לטיפול? כפי שאתה רואה זה עוזר, ויכול לפתור את הבעייה עם האכילה.
תודה על התשובה,אבל אני ממש רוצה לדעת מה הגבלת התדירות והכמות באוכל עושה לרצון עצמו לאכול לפני זלילה או התקף? כלומר ,איך זה מוריד את הרצון לאכול עם הזמן?
בזכות הטיפול והעבודה עם האוכל, הדחף והצורך להתקף יורד. וככל שהדחף להתקף אכילה יורד, כך גם התדירות שלו העןצמה של הדחף וכמות האוכל הנצרכת בהתקף יורדת עד שאין בו צורך יותר. זה תהליך שלוקח זמן. כשלומדים מה גורם להתקף ומוצאים פתרונות אחרים, מגלים שאפשר להתמודד עם מה שגרם להתקף בצורה אחרת, עד שהתקף האכילה הופך ללא רלוונטי.
תודה על התשובה,אבל לא הבנתי עדיין איך בלהגביל כמות אוכל יכול להוריד התקפים? אולי זה לא בעצם הפן התזונתי אלא יותר הפסיכולוגי שמוריד את ההתקפים? אני חשבתי שרק טיפול בתזונה בשיטה הזו מוריד התקפים ,טעיתי? תודה שוב!
מאפשר את הנתק בין אכילה רגשית לאכילה מרעב, או ס יבות אחרות. כלומר, אפשר לעבוד תזונתית כדי למגר את ההתקפים. השאלה היא כמה האכילה הרגשית עמוקה. אם בטיפול התזונתי מגיעים למקום, שרק הטיפול בחלקים הרגשיים נשארו, וכל הסיבות האחרות להתקפים טופלו, יש צורך במקביל בטיפול פסיכולוגי. לא משנה כמה הטיפול התזונתי שאתן הוא מקצועי וטוב, אין לי או לדיאטנית קלינית את הכלים לטפל במצבים רגשיים. צריך לדעת לזהות את ההבדל בינהם כדי לתת את המענה הטוב ביותר למטופל.ולכן אני עובדת בצוות. טיפול תזונתי וטיפול רגשי במקביל, הוא המתכון להצלחה לאורך זמן. ההסתכלות על הטיפול היא תמיד לטווח הרחוק, ולא רק להתסכלות נקודתית לכאן ועכשיו.
זו בדיוק השאלה שלי,אם אני מתחיל להגביל את כמות הפעמים שאני אוכל מהתקף, יחד עם הגבלה מראש של כמות האוכל כשאני כבר אוכל ,איך זה גורם להפרדה בין בין האוכל לרגש ,או לא לרצות לאכול כשאני ברגש?
או כמות אוכל שאוכלים בהתקף. זה תהליך. הרי אם אפשר היה להחליט וזהו, לא היה צריך טיפול. למה שלא תפרגן לעצמך פגישה ללא תשלום או התחייבות איתנו כדי להבין איך התהליך עובד. הבקשה שלך לתשובה מדוייקת, שחור או לבן, זה ככה או ככה, מקשה עליך להבין את התהליך הטיפולי הנדרש. בשיחה נוכל לפתוח את זה, ולהסביר. אחרי השיחה תוכל להחליט אם אתה נכנס לטיפול איתנו או במקום אחר, בהתאם למה שיתאים לך.בשיחה אוכל להסביר לך את התהליך ומשמעותו, בהתאם לצרכים שלך.
שלום רב, יותר ויותר אני מוצא את עצמי אוכל ונהנה מאוד מהאכילה אבל בדיעבד מסתבר לי שהיה נתק מוחלט בין השובע האמיתי שלי לאוכל. ואז אני יוצא תמיד עם אכילה מעבר לשובע שמרגיש מבאס כי לא התכוונתי לזה וגם שאני יודע שזה ישמין לארוך זמן. מה גורם לנתק הזה שתוך כדי האכילה אני לא מרגיש שאני אוכל מדי וסופר נהנה מהאוכל ורק בדיעבד אני קולט שאכלתי טיפה מדי? תודה רבה
נשמע שאתה "מתנתק" מהסביבה באיזו שהוא שלב. לא רק מהאוכל. האם זה הזמן השקט שלך? לפעמים פשוט מסיימים לאכול כי זה בצלחת, ואז אולי אתה "מתנתק" מתחושת השובע כי קשה לך לזרוק אוכל? השאלה שלך יכולה להוביל להרבה אפשרויות ותשובות. צריך להכיר אותך ולראות מה קורה לך כשאתה אוכל. לוותר על אוכל, זה לא דבר פשוט.
היי, כשאני עצבנית לרוב יש לי בעיה שהמוח שלי ננעל ממש על אוכל וזה לא משתחרר עד שאני אוכלת. הבעיה היא שזה קורה מלא פעמים ואני מרגישה שאין לי ככ שילטה על זה . עד כמה שאני מנסה לעצור ,אני מרגישה שהאוכל ככ גורם לי לכיף שאני לא מסוגלת לוותר עליו. אני צריכה להבין מה זאת הנעילה או המחשבה הזאת שלא מרפה ולמה אם אני מנסה להרגיע אותה דרך המחשבה זה עדיין לא נרגע ואני עדיין רוצה אוכל? תודה רבה רבה
ועכשיו אם את נרגעת בצורה אחרת, האוכל, עדיין חסר. כי זו הנורמה שסיגלת לעצמך. כדי ללמוד לאכול אחרת, צריך ללמוד להירגע אחרת, ולהפריד בין הדברים. כי אוכל לא באמת מרגיע. הוא כאילו "סופג" את העצבים, שהיו עוברים גם אם לא היית אוכלת. בהתחלה זה קשה ומרגיש חסר, ועם הזמן , כשתלמדי להירגע שלא דרך אוכל, לא תצטרכי אותו יותר . תוכלי להינות מאוכל בלי קשר לתחושות רגשיות.
תודה רבה על התשובה נדיה: אבל משהוא מאוד מוזר קורה כשאני אוכלת מתוך עצבים :אני כן מרגישה שאני לא נהנית עד הסוף מהאכילה עצמה כי בראש יש את האשם שכתבתי,אבל באותו הזמן גם האוכל מספק לי הנאה אמיתית פיזית ,וזה להבדיל כשאני מנסה לאכול מעבר לשובע כשאני רגועה, אז אני מרגישה ממש שהאוכל כבר "לא עושה לי את זה". אני חושבת שזה למה מאוד קשה לי להתנתק מהאוכל עצמו. לזה יש פיתרון? איך אפשר לוותר על ההנאה הפיזית של האוכל שהוא נותן כשאני עצבנית ואוכלת ?האם זה משהוא שכל החיים צריך להיות מאבק של להתאפק לא לאכול כשאני עצבנית למרות שזה עושה לי טוב באותו הרגע? תודה שוב
את מקבלת סיפוק מיידי, שבאותו הרגע את מרגיש שזה נותן לך פתרון. אבל זה לא פתרון אמיתי, כי העצבים לא באמת עוברים. הם מודחקים וחוזרים. לאורך זמן, כשלומדים להתמודד אחרת עם העצבים, את לא תרגישי יותר את המאבק הפנימי לאכול או לא לאכול. בהתחלה זה קשה ולאט לאט ובהדרגה, זה עובר. כך שאפשר לפתור את זה לכל החיים.
שאלה: ומה קורה בשאר היום? תשובה - אני אוכלת בבוקר מעל 4000 קלוריות - ואחר כך אני משקלת לאחר ארוחת הבוקר ותמיד רואה שמהלילה יש עלייה של 4 קילו אז במשך היום אני לא אוכלת כלום. את רוצה לרדת במשקל. - כן מאיזה משקל. - 80 האם את בעודף?- כן האם את אוכלת ליד שולחן או הולכת וחוזרת ולוקחת כל פעם משהו? - אני אוכלת במטבח בעמידה בשיש בבוקר יש לי התקף זלילה אני אוכלת מלא מלא ואחר כך הבטן נפוחה כמו בלון אני עולה במשקל 4 קילו אחרי ארוחת הבוקר . ואז לא אוכלת כלום! אם אני יאכל אז אני יעלה ביום 10 קילו! והכרס תתנפח ותגדל מאוד
ממה שאת מתארת, הדרך לעזור לך, היא דרך של טיפול תזונתי מקביל לטיפול פסיכולוגי. את מתארת תחושות והתנהגות אכילה שלא בשליטתך. יש לזה פתרונות, ופתרונות טובים, אבל דרך טיפול. דרך הפורום אין לי אפשרות לתת לך טיפול. את יכולה לבוא לפגישת הכרות ללא התחייבות או תשלום, כדי שיחד נבדוק אם טיפול אצלינו או במקום אחר יכול לתת לך מענה.
שלום, אני לא מצליחה לאמר במילים מה ההבדל כשאני אוכלת אוכל מתוך אשם :כאילו אני רוצה לאכול אבל חושבת שזה ישמין אותי,ואז בסוף האכילה אני מרגישה כאילו לא נהניתי מהאוכל עצמו למרות שכן היה נעים באכילה,לעומת,כשאני אוכלת ומרשה לעצמי לחלוטין ,כאילו בסוף האכילה אני יכולה לאמר לעצמי שממש נהניתי מהאוכל. וזה לא רק קשור לזה שיש אשם או לא תוך כדי האכילה עצמה,אלא זה מעבר לזה,כאילו האוכל עצמו מהנה אבל גם לא מהנה כשאני אוכלת מתוך אשם. מה זה? תודה
אי אפשר להינות מהאוכל, כי את עסוקה במחשבה במה יקרה (גם אם המחשבות לא מציאותיות) למשקל שלך. אז את עסוקה במחשבה לא נעימה ש"צובעת" את האוכל.
חייבת לדעת:האם כל פעם שאני אוכלת מעבר לשובע מסיבות כאלו ואחרות,באותה האורחה עצמה,כל מה שגרם לי להרגיש מעבר לשובע הגוף יהפוך לשומן ? תודה
לכל מרכיביו. פחמימות חלבון ושומן. אוכל בעודף לא בהכרח נאגר מיידית ברקמות השומן. ומצד שני תמיד חלק מאוכל נאגר כשומן. התהליכים בגוף הם דינמיים ותלויים אחד בשני. אבל כמו שאוכל נאגר לתאי השומן, הוא גם "נשרף" במשך היום. אנחנו משתמשים בשומן, "שורפים", שומן 24/7. אז לשאלתך, לא , אם את אוכלת מעבר לשובע, אי אפשר להסיק מזה שהאוכל הופך להיות שומן.
תודה רבה על התשובה! אני מאוד מעוניינת לעלות במשקל אבל גם נכנסת לפאניקה בכל פעם שאני עולה. אני יכולה לקנות עוד דברים. הבעיה היא בלאכול אותם. אני קונה גם סובין חיטה שמחזיק אותי אבל נראה לי שזה לא מספיק. הייתי גם שנתיים בטיפול פסיכולוגי, בשנתיים הראשונות עם הדיאטנית. רציתי האמת לחזור לטיפול אבל לא מצאתי שום מקום שמציע טיפול לאנשים עובדים. כל המקומות מצריכים ממני לצאת באמצע יום עבודה (במקרה הטוב) או לוותר על עבודה. יש קבוצת OA ליד הבית שלי עם פגישות של פעם בשבוע בשעות הערב. חשבתי להצטרף לשם אבל אני לא בטוחה שזה באמת יכול להחליף טיפול. מה דעתך?
תמיד יש אפשרות לטיפול פרטי. אם את נכנסת לפאניקה כשאת עולה במשקל, זה נושא שצריך לעבור דרכו, ולפתור אותו. כי איך תאכלי את מה שאת צריכה אם את לא מסכימה/יכולה לעלות במשקל? ועל איזה תת משקל מדובר? כמה את רחוקה במשקל ממה שבריא לך להיות? היות ואני לא מכירה אותך, האם ניסית טיפול תרופתי? לפעמים כשהחרדה מעלייה במשקל גדולה, טיפול תרופתי יכול לעזור. אני לא יודעת איך מסגרת של OA יכולה לעזור במקרה שלך, אבל שוב, אני לא מכירה מספיק בשביל לדעת מה יכול להתאים לך. את מוזמנת לקבוע פגישת הכרות ללא תשלום או התחייבות, כדי לדבר ולבדוק מה, איפה ואיזה טיפול יכול לקדם אותך.
אני מרגיש כיף גדול,אבל אומרים לי בטיפול של לצאת מהבולמוסים שאני אגלה בסוף הטיפול, שהאכילה לא באמת מהנה כשהיא בולמוס? איך אפשר להגיד לי דבר כזה אם אני אוכל כי כיף לי לאכול?? נכון שאני שונא את התחושה של אחכ אבל אני אוכל כי כיף לי לאכול אחרת לא הייתי אוכל,אז איך אני בסוף הטיפול אני יכול להסתכל אחורה על הבולמוסים שלי ולחשוב שהם לא היו מהנים?
רגשי כזה או אחר או ברגשות שליליים כאלה או אחרים, למה להפסיק אותו או לטפל בו? מה שחשוב זה מה שאתה מרגיש ולא מה שאומרים. אם תתן לעצמך לטפל בבולמוסים, תחושת השליטה על האכילה, ,וההנאה מאכילה, תחזור למקום הטבעי שלך. וזה מה שמחפשים. לאכול כשאתה רעב, בהנאה, עד לשובע, ללא צורך בכמות אוכל שתגרום לסבול ממה שאכלת פיזית או רגשית. יכול להיות שתתגעגע לבולמוסים, בגלל מה שהם משרתים עבורך, אבל זה לא קשור להנאה מאכילה.
תודה רבה על התשובה נדיה: זה נכון שאחרי הבולמוס אני יכול להגיד שממש לא נהניתי מהחוויה של האכילה, האם זה אז פיזיולוגית או פסיכולוגית? כי פיזיולוגית אני כן יכול לזכור שתוך כדי האכילה עצמה,ממש בתוכה,כן הרגשתי כיף או נעים מהאוכל..אז בדיעבד החוויה של לא להינות מהאכילה נובעת מהמקום הפסיכולוגי,שהרגשתי שאני לא בשליטה? תודה
פיזיולוגי וגם קושי רגשי. הנאה מאוכל נפגעת משניהם, וגם בעיקר מתחושת חוסר השליטה שאתה חווה בהתקף. אם חוסר השליטה גורם לך הנאה, כנראה שצריך לבדוק את נושא השליטה בתחומים אחרים בחיים , ולמה דווקא באוכל אתה מרשה לעצמך לא להיות בשליטה . על שאלות כאלה עונים בטיפול תזונתי משולב בטיפול פסיכולוגי.
אכלתי היום בבוקר 20 עגבניות שרי , 2 מלפפונים ירוקים, חומוס עם חריף, טחינה לבנה, 4 קוביות שוקולד מריר פרה, סירופ מייפל, סילאן, 2 יחידות תמרים מג''הול, 20 יח'' שקדים, 20 יח'' אגוזי מלך , נס קפה עם חלב וניל 1%, כוס חלב שקדים, גביע יוגורט דנונה, מעדן דנונה בטעם קוקוס, קינמון, קוקוס, גרנולה דבש, גרנולה עם תמר אגוזי מלך,כוסמת, ובקבוקון של דנכול. האם אכלתי בסדר? מה אכלתי שהיה לא טוב? כמה קלוריות הכל בערך?
ומה קורה בשאר היום? את רוצה לרדת במשקל. מאיזה משקל. האם את בעודף? האם את אוכלת ליד שולחן או הולכת וחוזרת ולוקחת כל פעם משהו? אי אפשר לענות על השאלה מבלי לבחון את האכילה מקרוב. ארוחה אחת לא "מדברת". רצף של ארוחות יכול לתת תשובה. וגם אז, אני צריכה לדעת בת כמה את, כמה את שוקלת, מה הגובה שלך, לאיזה משקל את רוצה להגיע? כדי לתת לך תשובה, את צריכה ייעוץ אישי. בפורום אין אפשרות להכנס לעומק, ולהבין איך את אוכלת. כדי לתת לך תשובה מתאימה ומקצועית, צריך את כל התמונה.
שאלה: ומה קורה בשאר היום? תשובה - אני אוכלת בבוקר מעל 4000 קלוריות - ואחר כך אני משקלת לאחר ארוחת הבוקר ותמיד רואה שמהלילה יש עלייה של 4 קילו אז במשך היום אני לא אוכלת כלום. את רוצה לרדת במשקל. - כן מאיזה משקל. - 80 האם את בעודף?- כן האם את אוכלת ליד שולחן או הולכת וחוזרת ולוקחת כל פעם משהו? - אני אוכלת במטבח בעמידה בשיש בבוקר יש לי התקף זלילה אני אוכלת מלא מלא ואחר כך הבטן נפוחה כמו בלון אני עולה במשקל 4 קילו אחרי ארוחת הבוקר . ואז לא אוכלת כלום! אם אני יאכל אז אני יעלה ביום 10 קילו! והכרס תתנפח ותגדל מאוד
אפשר לפתור בטיפול תזונתי, ואם יש צורך , גם בליווי טיפול פסיכולוגי במקביל. נשמע שאת מרגישה באיבוד שליטה, ואת אוכלת בתחושה ובהתנהגות אכילה באיבוד שליטה. את מוזמנת לפגישה הכרות ללא תשלום או התחייבות כדי לשמוע על הטיפול שלנו ובמקומות אחרים, כדי למצוא לך את המקום לטיפול המתאים לך ביותר. דרך הפורום לא תוכלי לקבל את מה שאת צריכה כדי להתגבר על הבעייה התזונתית שאת מציגה.
תודה על התשובה המפורטת,אבל איך להקטין את הדחף אמור לגרום לי לא לרצות לאכול אם כשאני אוכל כמו עכשיו ,האכילה היא ממש כיפית?
אז לא בהכרח נמנעים מהאכילה, אבל לומדים להנות ממנה יותר. כלומר, אתה תלמד לאכול, את מה שאתה אוהב, בהנאה, במידה המתאימה לך לאותו הזמן, בלי התחושות הלא טובות שאחרי. במקום התקף אכילה, תהיה לך ארוחה מהנה. יש הבדל מהותי בין התקף אכילה, לאכילת ארוחה. ואין שום סיבה שתפסיק להינות מאוכל. יש מספיק סיבות טובות להפסיק את ההתקפים.
למה כשהדחף להתקף קטן אז אפשר להינות מהאכילה ולאוו דווקא להימנע ממנה,לעונת כשהדחף גדול באמת אין הנאה מהאכילה עצמה ויש תחושות רעות אחכ? תודה!
אכילה של כמות אוכל גדולה בזמן קצר, שמלווה בתחושה של אובדן שליטה. התקף אכילה מוביל לרגשות שליליים כלפי האכילה ועצמך. כשהדחף קטן, אפשר לחוות את אותם רגשות שליליים כמו דחף גדול, אבל אפשר להתחיל להרגיש יותר בשליטה על האכילה. הנקודה היא להגיע למצב שבו הדחפים להתקף אכילה קטנים, יורדים בתדירות עד אשר הם נעלמים. כשמטפלים תזונתית בהתקפי אכילה, המטרה היא להגיע לאכילה מהנה, משביעה, שלא נובעים מדחף להתקף אכילה. הדחף לאכול, רעב , הוא הדרך שלנו לדעת מתי וכמה לאכול. דחף להתקף אכילה נובע מסיבות אחרות לחלוטין.
יש לי בעיה רצינית בלדאוג לאכילה שלי. אני מאוד אוהבת ירקות ועושה קניות כמעט כל יום. הבעיה היא שזה כבד ואיכשהו אני תמיד נמצאת במחסור ומרגישה רעבה. כשאני נמצאת במסגרת שבה דואגים לי לאוכל אני אוכלת כמו שצריך אבל כשאני עוזבת אני תמיד "חוזרת לסורי". אני כבר בת 30 וחיה ככה שנים רבות. הבעיה היא שאני רזה (אנשים מעירים לי על זה ולפעמים אפילו מביעים דאגה לבריאות שלי), לא מקבלת מחזור ומקבלת סחרחורות לעיתים קרובות. הייתי רוצה לדעת מה אפשר לאכול שיחזיק אותי למשך שעות, שיהיה קומפקטי (לא כבד לסחוב) וגם בריא. בעיה נוספת היא שאני מאוד מפחדת ממאכלים מסויימים. קשה לי לאכול כמויות יותר מקטנטנות של דברים שומניים או עם סוכר וזה בעצם מה שמונע ממני לאכול טחינה גולמית או אגוזים למשל. הייתי בטיפול ממושך (4 שנים רצופות) אצל דיאטנית ואכן נחשפתי אצלה למאכלים חדשים אבל באיזשהו שלב הגיעה תקיעה שמתבטאת בעיקר בזמנים שאני צריכה לדאוג לעצמי למזון (בערך 95% מהזמן). סליחה על השאלה המסורבלת. אשמח לדעתכן המנוסה. תודה!
כנראה מאיים עלייך באיזה שהוא אופן. את מפחדת, נמנעת , לא מעוניינת לעלות במשקל? אם את קונה ירקות כל יום, אז לא באמת צריכה להיות בעייה לקנות באותה הזדמנות גם דברים אחרים. אז על מה הקושי שלך יושב? אני מבינה שהיית 4 שנים בטיפול, תזונתי במקביל לפסיכולוגי?) ומסגרות מעייפות. מצד שני, ללא מסגרת את לא מצליחה. יש אנשים שזקוקים למסגרת הרבה מאד שנים, עד שהם מפנימים את היכולת לדאוג לצרכים התזונתיים שלהם. אין לך מחזור, את רזה ולדברייך רזה מדי. נשמע שיש כאן שילוב של קושי מעבר לאכילה, שהקושי להזין את עצמך הוא חלק ממנו אבל לא היחידי. האם תשקלי לחזור לטיפול?
תודה רבה על התשובה! אני מאוד מעוניינת לעלות במשקל אבל גם נכנסת לפאניקה בכל פעם שאני עולה. אני יכולה לקנות עוד דברים. הבעיה היא בלאכול אותם. אני קונה גם סובין חיטה שמחזיק אותי אבל נראה לי שזה לא מספיק. הייתי גם שנתיים בטיפול פסיכולוגי, בשנתיים הראשונות עם הדיאטנית. רציתי האמת לחזור לטיפול אבל לא מצאתי שום מקום שמציע טיפול לאנשים עובדים. כל המקומות מצריכים ממני לצאת באמצע יום עבודה (במקרה הטוב) או לוותר על עבודה. יש קבוצת OA ליד הבית שלי עם פגישות של פעם בשבוע בשעות הערב. חשבתי להצטרף לשם אבל אני לא בטוחה שזה באמת יכול להחליף טיפול. מה דעתך?
זה לא משנה כמה אני מאמן את עצמי לאכול ברוגע כשאני חווה התקפים ולא משנה כמה אני שם לב תוך כדי ההתקף עצמו שאני באמת לא צריך ולא רוצה את האוכל,תמיד יש מקום בי שיודע שאני אקבל כיף ממש גדול ,אם אני אוכל פשוט בלי הכרה (ומן הסתם יש אישזהוא טריגר שהוביל אותי לאכילה הזאת). כאילו המקום הזה שיודע שאני יכול לאכול שהמוח לא בהכרה(ככה אני מדמיין את זה),הוא ככ כיפי באכילה עצמה,שאני תמיד נמשך לשם. מה אני יכול לעשות? תודה רבה
אנחנו עובדות במקביל:טיפול תזונתי וטיפול פסיכולוגי. למה? בטיפול התזונתי אתה מקבל כלים להתמודד עם האוכל. להקטין את הדחף להתקפים, דרך התנהגות האכילה. להקטין את הכמויות של האוכל בהתקפים , דרך האכילה עד הפסקת ההתקפים. בטיפול הפסיכולוגי אתה לומד את הטריגרים להתקף, מקבל כלים להתמודד עם הטריגרים בצורה אחרת ולפתור קשיים רגשיים שמובילים להתקפי אכילה. וככה, לאט ובהדרגה, תדירות ההתקפים תשתנה, עצמת ההתקפים תרד, הדחף להתקפים ירד, עד שלא תצטרך אותם יותר.
תודה על התשובה המפורטת,אבל איך להקטין את הדחף אמור לגרום לי לא לרצות לאכול אם כשאני אוכל כמו עכשיו ,האכילה היא ממש כיפית?
שלום, מזה כשש שנים עשיתי שינוי בהרגלי התזונה והתחלתי פעילות גופנית באופן שגרתי. רזיתי 17 קילו והתייצבתי לפני שנתיים. אני אוכלת מאוד בריא, יש לי תפריטים שנבדקו לפי חלוקה של פחמימות, שומנים וחלבונים נכונים ואני לא עוברת את ה 1400 קלוריות ביום(בת 53, 165סמ). אני גם שוחה וגם עושה אימוני כוח, 5 פעמים בשבוע. למרות הכל, התיצבתי על 73 קילו ואין לי מושג מה עוד אפשר לעשות. אשמח לעצה. תודה מראש
תמיד רוצים להמשיך לרדת. רזית 17 ק"ג!!!!! את שומרת עליהם!!!!! אחרי ירידה כזו, פיזיולוגית, הגוף עוצר. אני לא חושבת שאת עוד צריכה לרדת. הרבה יותר חשוב כרגע לשמר את ההישג. טבלאות המשקל הן לא המדד להצלחה. תמשיכי את מה שאת עושה, והגוף יגיב ( אם יגיב) בזמן שלו. הדגש הוא, בזמן שלו. אם תנסי לזרז את התהליך, את עלול להכשיל את עצמך ולעלות הכל בחזרה. למרות שאנחנו רוצים להגיע למטרה מסויימת, בקצב שאנחנו מחליטים עליו, זה לא עובד פיזיולוגית. תני לגוף שלך לעבוד. עכשיו שאת כבר מיוצבת במשקל אפשר להתחיל לבדוק איכות חיים עם אוכל ואולי הרחבת התפריט. את הצלחת!!
תודה רבה! תשובתך מאוד מעניינת ומעודדת!
שלום רב, לעולם לא היו לי בעיות של אוכל ואיסורים כאלו ואחרים אבל לאחרונה אני שם לב לדפוס שבו אני אוכל כי משעמם לי או כי סתם מישהוא עיצבן אותי או היית הלי שיחה לא נעימה בטלפון. למה פתאום נהייתי בן אדם כזה ? פעם ל היה לי בעיה של להישאר כי סתם משעמם לי,היום אני אוכל ודי המון כל פעם שמשהוא קורה. אולי נהייתי רגיש מדי לשעמום או משהוא כזה? תודה
הרבה אנשים מתקשים עם הזמינות של האוכל בעבודה. נשנושים. זה לא שהפכת להיות בן אדם כזה. יכול להיות שהאוכל פשוט שם. ואז מאד קל לקחת. האם אתה משקיע מאמץ בלחפש את האוכל או שהוא רק בנמצא. שמת לב להתנהגות, והיות וההתנהגות חדשה, אתה יכול לנסות להימנע ממנה. תקרא משהו, תעשה סיבוב. לפעמים דברים פשוטים כאלה, יכולים לעשות את השינוי.אם אתה מרגיש שנהיית רגיש יותר, אולי אתה מוצף בכל מיני רגשות. וההצפה הזו, יותר גדולה ממה שאתה מכיר? שווה לחשוב על מה שקורה לך. ואם מדובר במשהו זמני, או בתחושות שמקשות עליך ( לא צריך להיות תחושות דרמטיות), שכדאי לאוורר ולבדוק אותן.
הי נדיה: אודה לך אם תוכלי לעזור לי בשתי שאלות שקשורות באכילה התקפית, קטנה או גדולה,אילו שאלות שאחרי הרבה שבועות של ניסיון עמוק של הבנה לא מצאתי אליהן תשובה ממש אודה לך אם תוכלי לעזור לי!!!!! 1-למה למרות שאני מגדירה את האכילה בהתקף ,מהנה, היא לא מהנה כמו שאני אוכלת מתוך רעב אמיתי?הרי את הטעם של האוכל בהתקף אני מרגישה ,אז מה ההבדל?? ו2-שאלה סופר חשובה לי: אני מבואסת אפילו אם אני אוכלת ביס אחד מתוך מקום במוח של התקף ואני לא מבינה למה. העובדה שאני יודעת שאני לא הייתי צריכה את האוכל זה נכון,אבל גם כשאני אוכלת להנאתי ,לא ממקום של התקף ולא ממקום של רעב, אני עדיין לא "צריכה " את האוכל אבל שם אין מקום של חרטה.אז חשבתי אולי אני מבואסת כי הרגשתי שהאכילה היא מתוך מקום של הכרח,אבל כן אני בחרתי ללכת ,אבל משום מה זה עדיין הרגשי הכרח,למרות שאני יודעת איך לשחרר את הבעיה שגורמת לי לאכול מתוך התקף קטן או גדול. אז מה מבאס או למה יש חרטה על זה שאכלתי מתוך מקום של התקף ?? תודה רבה!
ונמצאת בשלב ביניים. עוד לא ממש מוותרת עד הסוף, אבל רואה שאת יכולה. ולכן אולי קשה לך לקבל שאת לא כל הזמן מצליחה כפי שהיית רוצה. אני בכיוון?
זאת בדיוק הבעיה שלי, שאני יודע בדיוק מה גורם לי לא לאכול ואני גם יודע איך להיפטר גם מהבעיה עצמה ואפילו מהמקום שרוצה אוכל להביא את עצמי למקום של בתוך הבעיה עצמה ל לרצות ספציפית אוכל!!! מה הבעיה ?שבגלל שהאוכל מהווה פורקן ונותן לי ורגע שאני יכול לא לחשוב על כלום ולהינות ממש מהאכילה,אני פשוט לא מוצא תשובה ,למה לי לעצור את עצמי כל פעם שאני חש שההתקף מתקרב: השמנה לא מדבר אלי כי ,כאב בטן גם לא מדבר אלי כי אני יודע שמדי פעם זה נורמלי לאכול מעבר לשובע,זה שזו אכילה רגשית גם לא מדבר אלי כי אני יודע שמדי פעם זה גם טבעי,זה שהפורקן הוא רגעי והאוכל לא יכול בהווייתו לתקן שום דבר, זה אני גם יודע. אז מה אנשים שכבר עוברים את התהליך מרגישים או מבינים שגורם להם לא לרצות להיכנס לזון הזה של האכילה שמספק הנאה ממש גדולה,אף פעם מלכתחילה?? יש משהוא שאני לא מצליח להבין ולכן אני מחפש תשובה ולכן אני גם לא צריך טיפול לא תזונתי ולא פסיכולוגי זה משהוא בהבנה של שאני לא מצליח לקלוט לגבי למה לא לאפשר לעצמי את הכניסה הזאת של האכילה אף פעם! תודה מראש
וזה לא מפריע לך, אז למה להפסיק את האכילה שאתה מתאר? יכול להיות שמבחינתך זו דרכך, ואין לך בעייה עם זה? אולי אתה לא רוצה למצוא פורקן אחר? לפעמים הקושי לוותר על האכילה, כלכך גדול, שזה לא שווה לך את המאמץ. השאלה שלך מאד אישית, ואתה מחפש תשובה מאד מדוייקת. בלי להכיר אותך, יהיה קשה לתת לך את התשובה שאתה מחפש. לא תמיד אכילה רגשית או אכילה כפורקן היא בעייתית. זה תלוי בכמויות , בכמה האכילה הזו מפריעה לך בתפקוד היום יומי, לאיזה הימנעות היא גורמת ועוד. אם לאכילה שלך אין שום השפעה שלילית על החיים שלך, אולי באמת לא צריך לטפל בזהת ומבחינתך זה בסדר?
אכלתי בבוקר: סלט ירקות - עגבנייה ומלפפון, קופסת טונה במים , ביצה קשה, קופסה שלמה קוטג' 250 גרם 5% שומן, קופסא שלמה סימפוניה 200 גרם 5% שומן, 250 גרם ריקוטה 5% שומן, 100 גרם טחינה גולמית, 100 גרם ממרח שקדים, דבש, חטיף ערגליות, 200 מ"ל אייס קפה , 2 בננות גדולות, 2 תמרים. לפי החישוב יצא הכל בערך 100 גרם חלבון. האם אני אשמין מכך? מה לא אכלתי בסדר בארוחת הבוקר היום?
התקף אכילה מאשר ארוחה. האם יש לך התקפי אכילה? האם יש סיבה לארוחה כזו בבוקר? השאלה היא אחרת. מה גורם לך לאכול כזו ארוחה בוקר? אם דברנו בעבר, זה יותר מתון ממה שעשית פעם, ואולי זה סוג של התקדמות. אם זו פעם ראשונה שאת פונה לפורום, כדאי לפנות לייעוץ כדי להסדיר את האכילה שלך, ואם מדובר בהתקף כמו שזה נשמע, אז כדאי לפנות לטיפול תזונתי בדחיפות. אם יש סיבה לארוחה כזו, אנא צייני אותה שאוכל לענות לשאלה שלך בצורה עניינית.
אני רעבה בבוקר
בוקר גדולה , בגלל רעב גדול ולא התקף אכילה. אז 3 קופסאות גבינה, קופסת טונה, חמישית קופסת טחינה, ועוד ממרח שקדים, חטיף ערגליות, 2 בננות ו2 תמרים. האם את ספורטאית? ולגבי כמות החלבון, הכל תלוי במה את אוכלת בהמשך היום, מה המשקל שלך, כמה ספורט את עושה ועוד. אשמח אם תוכלי לענות לי אם מדובר באמת בארוחה גדולה או בסיפור אחר.
הי, איך אפשר להסביר לבן אדם שאף פעם לא שם לב או הרגיש מה זה שובע כשהוא באמת קורה,אלא חושב ששובע זה כשהבטן ממש ממש מלאה,מה זה שובע שמגיע הרבה לפני הפיצוץ או קרוב לפיצוץ בבטן? תודה מראש:)
עובדים עם אוכל. מאד קשה להסביר את זה רעיונית, למי שלא מרגיש את השובע. דרך עבודה תזונתית, וגישה לאוכל לומדים לחוות את השובע. גם אז, כשכבר מרגישים שובע, לא עוצרים מייד. אבל הדרך היא, דרך האוכל.
יש שלושה מצבים בהם אני מוצא את עצמי אוכל: 1- מתוך רגש מסויים ולא מרגיש בכלל שום שובע ושום כלום 2-עדיין אוכל רגשי ומרגיש שובע אפילו על ההתחלה של האכילה (אבל ממשיך לאכול) 3-מרגיש שיש בעיה לא נעימה שאני חווה ,אבל יודע שאני לא רוצה לאכול. ברגע שאני נמצא ב2,זה שאני מרגיש את השובע ולכן אני יודע שאני לא צריך את האוכל,ממש לא גורם לי לרצות להפסיק ולאוכל. זה קורה לי רק כשאני אומר לעצמי בקול רם או מבפנים, שאני עכשיו אוכל.....לא משנה למה ואיך,פשוט אוכל. קראתי על זה המון ומדברים הרבה על האונה הקדמית של המוח שאחראית על ההבנה שלנו בדברים,וחשבתי אולי זה קשור. אז יכול להיות שהאכילה עצמה היא על אוטומט למרות שב2 אני מרגיש שובע ממש בתחילת הארוחה? אני מנסה למצוא ניסוח מדוייק למה קורה בין 2 ל3,שב3 אני ממש מרגיש את האכילה כמעייפת ובכוח ,למרות שעדיין הבעיה או הרגש שגרמו לאכילה מלכתחילה עדיין קיימים,וב2 למרות שאני מרגיש לחלוטין שאני שבע,עדיין אין רצון להפסיק. תודה!!!!!!!!
אולי כדאי להתחיל לעבוד דרך התחושות? ב2 אתה שבע וממשיך לאכול. מה דוחף אותך להמשיך? אולי אותה הסיבה שאתה אוכל בה ב3. כדי לטפל באכילה רגשית, צריך לעבוד גם על התזונה וגם על הרגש במקביל. ולצורך זה קיים גם טיפול תזונתי וגם טיפול פסיכולוגי. כמו שאתה רואה, הניסוח של הבעייה לא תמיד עוזר לפתור אותה. אז אולי תנסה טיפול?
זאת בדיוק הבעיה שלי, שאני יודע בדיוק מה גורם לי לא לאכול ואני גם יודע איך להיפטר מזה אפילו!!! מה הבעיה ?שבגלל שהאוכל מהווה פורקן ונותן לי ורגע שאני יכול לא לחשוב על כלום ולהינות מהאכילה,אני פשוט לא מוצא תשובה ,למה לי לעצור את עצמי כל פעם שאני חש שההתקף מתקרב. השמנה לא מדבר אלי כי אני תמיד יכול לעשות הסכם של פעם בשבוע התקף ואז אני לא אשמין,ואפילו עכשיו אני יכול להכניס את עצמי למקום שבו אני לא רוצה לאכול ,כאב בטן גם לא מדבר אלי כי אני יודע שמדי פעם זה נורמלי לאכול מעבר לשובע,זה שזו אכילה רגשית גם לא מדבר אלי כי אני יודע שמדי פעם זה גם טבעי,זה שהפורקן הוא רגעי והאוכל לא יכול בהווייתו לתקן שום דבר, זה אני גם יודע. אז מה אנשים שכבר עוברים את התהליך מרגישים או מבינים שגורם להם לא לרצות להיכנס לזון הזה של האכילה שמספק הנאה ממש גדולה,אף פעם? יש משהוא שאני לא מצליח להבין ולכן אני מחפש תשובה בנרות ולכן אני גם לא צריך טיפול לא תזונתי ולא פסיכולוגי. רק הבנה של משהוא שאני לא מצליח לקלוט לגבי למה לא לאפשר לעצמי את הכניסה הזאת של האכילה אף פעם! תודה מראש
כך שאם אתה לא רוצה לוותר על התקפי אכילה, אתה לא תוותר. ואם כמו שאתה אומר אתה יכול לשלוט בזה, ולהחליט מתי וכמה פעמים בשבוע את מאפשר לעצמך התקף אכילה, ומבחינתך אין לך בעייה עם זה, אף אחד לא יוכל לשכנע אותך או לומר לך אחרת.
שלום רב, כשאני אוכלת עד ממש פיצוץ הבטן,זה נכון שבהתחלה אני ממש יכולה לא לשים לב לזה עד שממש כבר פיזית אין יותר מקום בקיבה ואז כבר אני לא יכולה להתעלם יותר מהשובע ממש!!!!??? כלומר כמה שאני יכולה להתעלם מהשובע תלוי בכמה אוכל באמת יש בקיבה? ואם אפשר גם לתת לי תשובה על איך זה בכלל שאני יכולה להתעלם מהשובע בפעמים מסוימות באכילה? זה לא קשור אני מניחה לכמה אני מרוכזת באוכל,כי אני יכולה להיות רעבה באמת ולאכול ולהיות מרוכזת באוכל אבל אני לא אתעלם ממתי אני שבעה... תודה
כמות האוכל שאת רגילה "לקבל" בארוחה לא תמיד מתאימה לדרגת הרעב שלך. לפעמים זה מספיק, לפעמים יותר מדי ולפעמים פחות מדי. תחושת השובע מגיעה בזמן הארוחה, ואת מתעלמת ממנה, ולכן את מגיעה למקום שאת ממש פיזית כבר לא יכולה לאכול יותר. התעלמות מהשובע היא סוג של התנתקות. כשאת אוכלת ואת למשל צופה בטלויזיה, את מרוכזת במסך ולא בתחושות של הבטן. אני יודעת שהתשובה שלי קצת פשטנית, ואולי היא הנכונה. אם אכיר אותך יותר, כמו שאני מכירה אנשים בטיפול תזונתי , אפשר יהיה להכנס יותר לעומק העניין.
הי נדיה, שאלתי אותך למטה על המעבר הזה שעכשיו עשיתי מהאוכל לבובה כשאני בסערת רגשות.רציתי לשאול האם באמת אז הבובה או האוכל (לא משנה איזה),זה באמת מוציא החוצה את הרגש? נכון שלאכול זה לא משהוא שצריך לעשות אבל יש לי תחושה שבזמן האכילה שעשיתי,או הבובה,אני כאילו מוציא את נרגש החוצה וזה עוזר. זה נכון? תודה
אני מחדדת את השאלה:זה אולי לא להוציא את הרגש אבל כן את האנרגיה שמצטברת בפנים ממנו על האוכל או על הבובה,זה באמת מה שאני עושה?
על הבובה., אבל את לא פותרת את הרגש. הפתרון הוא זמני. אני ממליצה לך בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להבין מה זה הרגש הזה שעולה כל פעם, גם אם הוא כל פעם רגש אחר, וללמוד להכיל, להפיג . את האנרגיה שמצטברת את מוציאה על הבובה.
הי. יש לי בעיית בבולמוסים קשה שחסרה לי לאחרונה. רציתי לדעת אם אפשר, האם האשם על העובדה שאני אוכלת הוא הסיבה והגורם לכך שהאכיחה בתוך הבולמוס עצמו הוא מהירה ככ ואני ממש בולע את האוכל וכמעט לא לועס? האם האשם הוא גם הסיבה לזה שאני בכלל אוכל בכמויות כאלו? תודה
עם הזמן. נניח שבהתחלה הם הגיעו בגלל דיאטה, והיום בגלל הפחד לאבד את המשקל שהגעת אליו. זו כנראה לא הסיבה היחידה לבולמוסים, אבל בהחלט סיבה שיכולה לגרום לך לחזור אליהם. אם ירדת במשקל, בלי לטפל בבולמוסים, בגורמים שלהם ועוד, אז ברור שהם יחזרו. כדי ל"היפטר" מבולמוסים, צריך קודם ללמוד לאכול, להבין דרך אכילה שאוכל לא משמין, לשקם אכילה מדיאטות דרך אכילה לפי רעב ושובע ועוד. אחרי שתייצבי את המשקל שלך, (לא משנה גם אם הוא גבוה), ותלמדי שאוכל לא באמת משמין, אז אפשר יהיה להתחיל לחשוב על ירידה במשקל , אם יש בה צורך.
שלום רב,אשמח אם אוכל לקבל כאן תושבה אחרי כמה ניסויים עצמיים על עצמי בנודע לאוכל, גילית שאם אני מת לאכול כי יש לי קושי במסויים בחיים ,ואני מסכם עם עצמי שאני הולך לאכול מתוך מקום שאני באמת מאפשר לעצמי בלי אשם,פתאום אני מגלה שאין יותר הנאה באוכל ולא רוצה יותר לאוכל. גילית גם, שאם אני אוכל מתוך אשם ופחד של השמנה,ורק מודה בזמן האכילה בזה שאני אוכל מתוך אשם ופחד להשמנה,גם אז ההנאה מהאוכל יורדת. אני יכול להבין למה זה? אולי זה קשור לחלקים מסויים במוח?? תודה רבה
ולא מתוך רעב, ואתה מודע לזה בזמן שאתה אוכל, אתה מגלה שהאוכל לא משרת אותך. זה לא מה שהיית צריך.ולכן אתה גם לא נהנה. הגישה שלך לאוכל אוטומטית, ולא קשורה לצרכים שלך באותו הרגע. אז המחשבה, כאשר אתה מודה בפני עצמך מה הסיבה שאתה אוכל, נותנת לך את ההפסקה שאתה צריך, בשביל להבין שאתה לא צריך את האוכל.
שלא חובה שאני ארגיש אשם על עצם האכילה עצמה,עדי שהאכילה הרגשית תתבצע כמו שהיא בבולמוס. על עצמי אני יכול להעיד שכשאני אוכל רגשית אני לפעמים לא יודע אם זה אשם על האכילה או לא,אבל צורת האכילה היא מהירה ממש ,ממש בולע את האוכל. זה יכול להגיע רק מתוך אשם גם אם אני לא מבין את זה באותו הרגע? תודה
ולכל אחד יש לכך סיבות שונות. אפשר לעבוד על הגורמים לבולמוס, וללמוד לעצור אותם. לפעמים הבנה מספיקה, ובדרך כלל צריך לשלב טיפול התנהגותי תזונתי. כשאנחנו עובדות עם אנשים, אנחנו מלמדות תזונתית להוריד את הכמות, ותדירות הבולמוס, עד שאין בו צורך בכלל. במידתהצורך, אנחנו משלבות עבודה במקביל עם טיפול פסיכולוגי.
שלום למה זה מרגיש לי כשאני אוכלת ואני מרגישה את השובע,ולא מפסיקה לעצור מאישוזהיא סיבה,כשאני מסיימת לאכול וממש הולכת לעשות דברים אחרים ,כאילו אז אני ממש מרגישה את השובע ממש חזק?זה לא שאני מתעלמת מהתחושה לש השובע,כשאני אוכלת אני יודעת שהיא שם,אבל אני מרגישה אותה חזקה יותר כשאני ממש גומרת לאכול..
האכילה, ייתכן שאת אוכלת מעבר. ולכן את מרגישה את השובע ביתר שאת אחרי שאת אוכלת.
תודה לך !!!!!! אני יכולה לשאול אותך למה זה מרגיש לי טוב שאני אוכלת אכילה רגישת? למה לי זה מרגיש טוב ממש בזמן האכילה וכשאני אוכלת מרוגע זה לא מרגיש טוב לאכול ככ הרבה? מה ההבדל חוץ מהרגש מן הסתם.. תודה שוב
את הרגש עם האוכל. והרגש כאילו נעלם. זה בכאילו, כי הוא לא באמת נעלם. ולכן את מרגישה יותר טוב כשאת אוכלת. אבל הרגש יבוא חזרה, אז כדאי ללמוד להיות איתו או לווסת אותו בלי אוכל.
הי, מקווה שזה המקום לשאול על אכילה רגשית:הדרך היחידה לצאת ממנה זה לגרום לעצמי לא לרצות לאכול גם כשקשה לי,אני מניחה,אז אם הדרך היחידה לעשות את זה, זה ממש לנסות גם בתוך הלופ של האכילה הרגשית, ממש להינות מהאוכל עצמו ואז אני לא ארצה אותו יותר ? או לנסות להגיע למצב תודעתי שבו אני אוכלת כמו שאני אוכלת בכיף שלי בלי רגש? תודה רבה
ומקבלים את זה שלפעמים יש אכילה רגשית. השאלה על מה אנחנו מדברות. התקפי אכילה שמפריעים ובאים עם רגשות של חוסר שליטה ועוד? או שלפעמים מתוך מצב כזה או אחר את לוקחת עוגיה? שתי צורות האכילה האלה מאד שונות. אם מדובר בתחושת חוסר שליטה ועוד, אז הדרך היא טיפול תזונתי ,שיחזיר לך את השליטה באוכל ( גם אם מדובר רק בהרגשה ולא בכמויות). תוכלי לחדד לאיזה סוג את מתכוונת?
שלום מדוע אומרים שאכילה רגשית לא נהנית באמת מהאוכל עצמו? למה אז אני כן מרגיש הנאה כשאני אוכל ? זה חייב להיות מהאוכל לא? זה סוג אחר של הנאה? לא מבין.... תודה
רוב האנשים חווים יחד עם האכילה תחושות שליליות כמו אשמה ועוד. מצד שני, תלוי למה מתכוונים באכילה רגשית. משתמשים במושג הזה מאד בקלות. המקום שאכילה רגשית הופכת להיות בעייתית היא כאשר הכמויות מאד גדולות, כשמרגישים שאין שליטה על מה וכמה אוכלים ועוד. ואז אין באמת הנאה מאוכל, אבל יש הנאה מההתנתקות הרגעית שהאוכל נותן בזמן האכילה. אכילה כזו היא סיפור אחר. לכל אחד יש אכילה רגשית, למשל כשרואים אוכל של אמא שלא אכלנו הרבה זמן, יכול להיות שנאכל אותו לכיף, גם אם לא רעבים. או אם בא לנו גלידה, כי זה מרגיע אותנו ממשהו. זו לא בעייה או אכילה רגשית שדורשת טיפול. מה שתיארתי בתחילת התשובה כן דורש טיפול. אני מקווה שזה מסביר את ההבדל.
