פורום הרזיה ללא דיאטה

אני יודעת שזה אולי לא המקום לשאול אבל סתם תהיתי איך זה שפורום "הרזיה ללא דיאטה" נמצא תחת הקטגוריה של "תזונה ודיאטה" באתר.. זה די מבלבל כי בתור מי שמכירה את הפורום, אני הרבה פעמים מחפשת אותו דווקא בקטגוריה של בריאות הנפש (הוא נראה לי מתאים יותר לשם) וכשאני לא מוצאת אני נזכרת שבעצם משום מה החליטו באתר לשים אותו תחת הקטגוריה של "תזונה ודיאטה". לדעתי זאת גם הסיבה שלפחות 90% מהשאלות פה הן בעצם שאלות של דיאטה..

בוקר טוב נטע תודה על שהבאת תהייתך המוצדקת. מן הסתם מה שרווח בקרב הציבור הרחב הוא הקשר של הרזיה עם תזונה ודיאטה. מההקשר הציבורי הזה לא ניתן להתעלם במטרה לחשוף את הגישה בקרב מי שמבקשים לרזות. אני אישית, הייתי מעדיפה לראות את הפורום תחת קטגוריה של "הרזיה" כיוון שלשם הוא מכוון באופן ספציפי. "תזונה ודיאטה" הם אמצעים ולא המהות אך לצערי לא כך בתפישה הציבורית הרווחת. לראייתי, אין לפורום מקום תחת קטגורית "בריאות הנפש" כיוון שהוא אינו עוסק בבריאות הנפש. בברכת יום חמים ונעים שלך לאה פינטו

בוקר טוב לאה. רציתי לשאול שאלה הקשורה למחלוקת ביני ובין בעלי בקשר לתזונה של הבת שלנו. יש לנו בת מקסימה ורזה בת 8. לשמחתי היא עדיין מחוברת מאוד לתחושות הרעב והשובע שלה ואוכלת בדיוק לפי הצורך שלה. ולכן גם מאוד רזה. הבעיה שבעלי, שהוא עצמו מקפיד על תזונה "לפי הספר", חושב שהיא אוכלת יותר מידי שטויות ופחות מידי אוכל מזין. לדוגמא - אתמול (יום די שיגרתי) אכלה די הרבה ממתקים ושטויות אחרי הצהריים ובארוחת ערב כבר לא הייתה רעבה בכלל, אכלה ביס מסלט והלכה לישון.אני באופן אישי מתחברת מאוד לרוח הפורום שלכן ולכן מנסה שלא להתערב בתזונה שלה בכלל. מה גם שהיא רזה ובריאה (טפו, טפו) ולכן אני לא רואה בעיה. כשאני אומרת לבעלי שאם אין בעיה לא צריך לתקן.. :) הוא אומר שהבעיות יצוצו יותר מאוחר ושילדים צריכים לאכול תזונה בריאה ומאוזנת - לחם מלא, ירקות, גבינות וכו'.ושאם ניתן לה לאכול רק מה שהיא רוצה היא פשוט תחייה על ממתקים. וכמובן שזה אסון :) כשאני מנסה להסביר שהגוף יודע הכי טוב מה הוא צריך ו"עובדה שהיא רזה" הוא מתעקש שיש הבדל בין מבוגרים וילדים. לדעתו הגישה של "הרזיה ללא דיאטה" אולי נהדרת להרזיה, אך לא לוקחת בחשבון שיקולים של בריאות ואם אדם מבוגר רוצה לעשות את זה כדי להיות רזה שיהיה לו לבריאות :) אבל לילדים צריך לדאוג קודם כל לבריאות ואחר כך לרזון. מה דעתך? האם להתערב ולהכריח אותה לאכול אוכן "מזין"? ואם כן - האם צריך להיות הבדל בין מבוגרים וילדים? הרי, מאמרים וכתבות על "תזונה נכונה" (לאו דווקא הרזיה) צצים חדשות לבקרים, כל היום מטיפים לנו איך צריך לאכול - ארוחות קטנות, כל שלוש שעות, מוצרים מחיטה מלאה, חלבונים רזים וכו' וכו' - אני מסכימה שאפשר לרזות גם בלי זה, אך מה לגבי הבריאות? (אני שואלת גם על ילדים וגם על מבוגרים). אשמח לשמוע את דעתך בנושא. תודה

בוקר אור אורית המחלוקת שלכם, לשמחתי, אינה נוגעת לסוגית השמנה אלא לתזונה מטיבה ואשמח לספק לך ולבעלך זוית מבט נוספת. זה הולך להיות ארוך, אז קחי את השנורקל וקדימה לצלול :-) הבחירה שלי כדיאטנית קלינית (שהתמחתה גם בבריאות הציבור) בגישה שנקראת "הרזיה ללא דיאטה" מבוססת על הרציונל והידע המדעי כי אכילה מושלמת ובריאה היא תוצר של מערכת יחסים בריאה עם הגוף ועם אוכל. ובריאות בכלל היא תוצר של well-being ולא רכיב תזונה כזה או אחר. בעלך, ללא ספק, בעל כוונות טובות וראויות אך יש להזהר ולא לחטוא למטרה. ההורים הם משאב אדיר לילדיהם, בהיותם מודל לתפישות עולם ולהתנהגויות רצויות לצד טיפוח דימוי עצמי גבוה, והקניית אמון של הילד בגופו ובעצמו. לילדים צרכים שונים משל מבוגרים, לא בכדי השתרש לו ביטוי כמו "אוכל ילדים". תפקידם של ההורים הוא: 1. להציע מגוון ולחשוף את הילד לאפשרויות השונות. לא אשתמש במושג "בריא" או "מזין" מפאת ראייתי את נושא הבריאות כפי שתארתי לעיל. להגיש ולהניח על שולחן האוכל מזונות מכל הסוגים. 2. לאפשר לו את חופש הבחירה - תמיד! אנשים בוגרים שאני מלווה מסגלים לעצמם הרגלי אכילה מצוינים בעקבות הקשבה לגופם ולמאווייו האמיתיים של גופם. דרך זו שבאים ללמוד אצלי אנשים מבוגרים היא דרכם של ילדים. דרכם של אותם מבוגרים בצעירותם אשר זוהמה ע"י כל מיני אג'נדות תזונתיות. 3. לפעול מתוך אמון בגוף האנושי ובמודל שהם מכניסים הביתה. ילדים לוקחים בסופו של דבר את הרגלי האכילה מהבית, מההורים. 4. להיות ערים עד כמה הם מבססים את הדרך על אמונות מעוותות ופחד, יוצרים מתח במקום הלא נכון. לא נתקלתי במבוגר שחי על ממתקים אך כן נתקלתי במבוגרים שחונכו לתפוס ממתקים כאסון חיים באמונה שהם לא יכולים בלעדיהם. גם בעלך ודאי יוכל להעיד שהעדפותיו הנוכחיות לא היו נחלת תזונתו לאורך כל שלביי התפתחותו. והמחשבה כי אם תאפשרו לה לבחור היא תבחר רק בממתקים היא לא יותר מאמונה בעייתית. ולכך תוכלי לראות התייחסות בהמשך. יותר משאנו מנחילים לילדנו הרגלי התנהגות אנו מקבעים אצלם אמונות על עצמם. לקבע אצל ילד חויה שהוא בעייתי עם אוכל, מאד לא רצוי בלשון המעטה. ובשום פנים ואופן לא לכפות. כפיה במזון ואכילה יוצרת מצד אחד אנטגוניזם (המקום הקל ביותר לילד למרוד כנגד הוריו הוא דרך האוכל ובעיקר אם הילד מזהה את האוכל כאישיו בביתו) ןמצד שני מעכירה את האוירה הפנימית סביב אוכל ועלולה ליצור מערכת יחסים של אהבה-שנאה סביב מה שאמור להיות טבעי ולא רגשי בחיינו, האוכל. וזה כבר משהו שהוא בסיכון להיות כרוני ובעל השפעות תזונתיות ופיזיות לא רצויות. כן, תפקידם של ההורים לשים גבולות אך לא כשמדובר בתחום בו הגבולות צריכים להיות מסומנים ע"י הגוף עצמו. אל לו להורה לקחת את השליטה במקום זה פן יזיק ויצור קונפליקט אצל הילד בבחינת למי להקשיב "לאבא או לעצמי?" "לאבא או לגוף שלי?" ואח"כ ל"מדיה או למה שאני מרגיש?" וכן הלאה. עלינו לזכור כי אנו מגדלים ילדים לטווח ארוך ואין לשפוט את התנהגותם הנוכחית (ולא רק במישור התזונתי) כמנבא לעתיד. הם עוברים תהליכים פיזיים, מנטליים ורגשיים שאנו כבר שכחנו. לגדל ילד בריא מבחינה פיזית, משמעו לגדל ילד שמכבד את צרכיו הגופניים השונים. צר לי לספר כי ליוויתי לא מעט מבוגרים שגדלו בבתים "בריאים" עם כוונות מאד טובות. בנימה אישית, כאם בעלת אג'נדה מקצועית וגישה, אני יכולה לספר לך כי ילדיי מאז ומעולם חיים בבית בו יש הכל: שמנת 15% שומן לצד יוגורט 1.5% (מטעמי מרקם ועושר, לא קלוריות), פת אורז, לחם מלא ופיתות, ממתקים ופירות וכ"ו. מהם למדתי מה זה להיות אדם רזה בריא באמת וראיתי: 1. איך הם יודעים לבחור מה שנכון להם איכותית וכמותית, כל עוד לא מתערבים בתקשורת שבינם לבין גופם. מצחיק אותי להיזכר איך בגיל 6 הבן בחר רק קינוח במסעדה בשרית, ובאותו שבוע של חופשה כשישבנו בגלידריה הוא התנגד ועמד על דעתו לשבת במסעדה ליד כי הוא רוצה דג עם תפו"א וסלט ירקות. :-) 2. איך מעולם לא השתרש אצלנו מושג של "אוכל ילדים" ו"אוכל מבוגרים". אוכל נועד לשרת את הצרכים ברגע נתון והאמצעי כן מקדש את המטרה. 3. איך הטעמים וההעדפות שלהם משתנים. היתה תקופה בה בכורתי (המתבגרת היום) בקשה רק ממרח שוקולד לביה"ס וכבר זמן רב שהיא לא סובלת את הרעיון ועתה פתאום כריך עם חומוס או גבינה לבנה אטרקטיבי לה הרבה יותר. 4. כמה האכילה שלהם מגוונת ומאוזנת בהתאמה לצרכיו של הגוף למגוון רכיבים שיגיעו ממגוון מקורות. וכמובן שבתקופות גיל שונות הצרכים הללו משתנים. אל תתנו לילדה להרגיש לא בסדר, כי הכל בסדר היא גדלה ומתפתחת כראוי מבחינה פיזית, חשוב שיהיה כך גם מבחינה רגשית ומבחינת התפתחות היחסים שלה עם גופה ועם מזון. הזינו את החשיפה שלה, למדו אותה כבוד לגופה ולחופש הבחירה שלה, הבו לה מודל מעצים. סמכו על עצמכם ועל הטבע האנושי. והיו סבלניים עם התהליכים הטבעיים והבריאים שעליה לעבור. מקווה שסיפקתי מענה ראוי שעושה סדר בתפישת הבריאות וה

תודה רבה על תשובתך מאירת העיניים, כרגיל.

שלום, רציתי קצת הסבר מה זה הרזיה ללא דיאטה. אני כל הזמן כן מנסה להיות בדיאטה ואחרי שאני יורדת במשקל אני לא שולטת בעצמי. כל הזמן אני "חורגת" ואוכלת המון ממתקים - זה מה שקשה לי. אני לא רוצה לעלות שוב במשקל ואני רוצה ללמוד לשלוט בעצמי אנא עזרתך תודה

ימית,את מתארת תופעה קלאסית של אלרגיה לדיאטה. אי אפשר לשלוט על עצמך כשאת אלרגית למשהו. תחשבי אם היית אלרגית לאבק והיית מקבלת פריחה חזקה בכל הגוף כל פעם שהיית נחשפת לאבק האם גם אז היית מנסה לשלוט על עצמך או שמה מבינה שאת אלרגית ופשוט מתרחקת מהאבק. אלרגיה לדיאטה זו תופעה נפוצה (מזמינה אותך לקרוא באתר שלי ולמלא שאלון שיבדוק עד כמה את אלרגית. הרזיה ללא דיאטה זו גישה העוזרת לאנשים אלרגים לדאיטה לרזות בדרך אחרת,תוך שינוי גישה בלי מאבק עם עצמם ובלי דיאטה. שוב באתרים שלנו יש הרבה חומר על הגישה ועל השיטות של שתינו המתבססות על הגישה המיוחדת הזאת. את יכולה גם לקרוא חומר על הנושא באנגלית ,פשוט תכתבי the nondiet approach ותוכלי לקרוא על הגישה בעולם. מקווה שעכשיו זה קצת יותר ברור, בברכה בלה

רציתי לשאול לגבי הכדורים של דקטור טבעון ,-טבע קל - האם את ממליצה ? אני נמצאת בעודף משקל של 10 ק"ג מעל הממוצע ולא משנה כמה שאני מנסה אני לא מצליחה להוריד אותם ואפילו משמינה יותר , אני ממש מתלבטת האם לנסות את הכדורים הללו ? אשמח לתשובה בהקדם (:

לא ממליצה על שום סוג של כדור, לא מאמינה שיש אפשרות לפתור בעיית אכילה בעזרת כדורים. בברכה בלה

שלום,אני בת 18,מטר 161 שוקלת 55,פעילה ספורטיבית מידי יום,כמה קלוריות עליי לאכול על מנת להשאר במשקל הנוכחי? וכמה קלוריות עליי לאכול על מנת לרדת במשקל? תודה:)

את לא צריכה לרדת במשקל. בברכה בלה.

יש לי בטן קטנה שאני כ"כ רוצה שתשתטח כבר.. וגם להוריד עוד טיפה מהרגליים לא יזיק

היי , אני בת 18 הגובה שלי הוא 1.62 והמשקל שלי 54, משום מה אני מסתכלת במראה ותמיד רואה שיש כמו בטן קדימה ואני מרגישה כאילו הרגליים שלי והאגן מאוד רחבים , אני עושה 40 כפיפות בטן כל יום והליכה פעמיים בשבוע למשך שעה וחצי , אך זה עדין לא עוזר למה אני מרגישה עדין לא ממש טוב עם עצמי , מה לעשות ?!

ונסה , את צריכה לטפל בגישה שלך. טיפול נכון ימנע ממך בעיות בעתיד הזנחה וטיפול לא נכון (למשל לעשות דיאטה) עלול לגרום לך עליה במשקל,הגעה למעגל דיאטות ותקיעות קשה. ממליצה בחום למצוא טיפול יעיל ומתאים. בברכה בלה

שלום רב אני בת 24 ומשקלי בדרך כלל הוא 54-53 אוכלת מסודר תקופה אחרונה של חצי שנה המשקל רק עולה (גובה 1.60) אני עולה בין 3 ,4 קילו ללא סיבה ,אני מתאמנת 3 פעמים בשבוע אוכלת בוקר וצהריים הרופא שלי לא רוצה לתת לי הפנייה לדיאטנית דרך כללית מה לעשות???

שלום לולה. אני מתקשה לקבל אמירה כמו "ללא סיבה". אם יש תוצאה, חייבת להיות סיבה. כשהנחת היסוד שלך היא שאין סיבה, לאן זה מניע אותך בדיוק? מה את יכולה לעשות בנדון? די...כלום. כשהנחת היסוד היא שבטוח ישנה איזושהי סיבה, את מניעה עצמך אחרת. חייבת להיות סיבה והיא כנראה נמצאת במקום אליו אינך מודעת. ראשית, אינני יודעת באיזה סוג של פעילות גופנית את מעורבת. פעילות גופנית עשויה להעלות את המסה הכללית של הגוף (משקל) בשל תוספת שריר. כפי שאת מבינה, אין מדובר בהשמנה (עליה במסת שומן, לא שריר) ואין לזה שום קשר לאכילה. שנית, אינני מבינה בארוחות, אני מבינה באכילה בהתאם לצורכי הגוף. את מוזמנת לקרוא בין השרשורים ובמאמרים אודות התנהגות מרזה המכונה אכילה אינטואיטיבית. שלישית, השמנה יכול להתרחש גם במצבים של חוסר איזון הורמונלי (כולל בלוטת התירואיד). כדי לשלול אפשרות זו מציעה לדווח לרופא ולבקש הפניה לבדיקה הורמנלית. בנוגע להפניה לדיאטנית - הייתי ממליצה רק במקרים של הפרעות מטבוליות או מחלות הקשורות עם תזונה לא לצורכי הרזיה. ואם נורא חשוב לך, אני חושבת שאת בכל זאת יכולה לדרוש זאת. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

אני בת 16 וחודשיים בערך,גובה 1.66 ..שקלתי בעבר 71 והצלחתי לרדת במשקל והגעתי ל64-5 בערך ,אני רוצה לדעת מה המשקל האידיאלי שלי

שלום, כשהייתי קטן נטלתי אלטרוקסין למשך תקופת מה אבל לא המשכתי עם זה. יש לי בעיה כלשהיא בבלוטת התריס שנמנעתי מטיפול בה עד היום. מאז ומתמיד אני רזה מאוד יחסית, ניסיתי כבר פעמים רבות להעלות במשקל אך ללא הצלחה (בדר"כ באמצעות תוספת שייקים למיניהם, קריאטין וכושר). האם יש קשר בין רזון לבין בלוטת התריס? האם ייתכן וזה מה שמונע ממני להשמין? תודה

ערב טוב אריאל בהחלט כן! פעילות יתר של בלוטת התריס מעלה את קצב חילוף החומרים, כלומר את ההוצאה האנרגטית של הגוף. לכן אחד המאפיינים של בעלי היפר-תירואידיזם הוא רזון. גש להבדק ולטפל. איזון הורמנלי הוא חשוב ולא רק מטעמי אסתטיקה. שבת נהדרת שלך לאה פינטו

היי, תמיד אני לא מרוצה מהמשקל שלי(שהוא 50).אני יודעת שהמשקל טוב לגילי אבל כשאני מסתכלת על הבטן אני ממש לא מרוצה! אני בת 15 ואני עושה ספורט 3-4 פעמים בשבוע ומנסה לא לאכול מתוקים. אבל מרוב שאני חושבת לא לאכול שוקולדים ודברים כאלה אני אוכלת רק יותר כי אני רק חושבת כל הזמן "לא לאכול לא לאכול" ואני כבר משתגעת.. ובזמן האחרון עליתי גם קילו, אני לא מבינה איך אני עושה מלא ספורט.. מה את מייעצת לי לעשות?

מיכל מתוקה את הוכחה למה שאני כותבת בימים האחרונים ללא מעט גולשים בפורום. ככל שאת ממקדת את התודעה שלך במה שאת לא אוהבת, את מייצרת ממנו יותר. ככל שתתמקדי בשוקולד (גם אם הוספת "לא" לפני) תמצאי עצמך יותר כמהה אליו. כך עובדת התודעה העמוקה שלנו. הזוי ככל שזה יכול להשמע לך, את מייצרת בדיוק את מה שאת ממקדת את עצמך בו. עם ספורט, בלי ספורט, זה הכוח האמיתי שעובד. לכן מה שאני מציעה לך זה להקשיב לקול הזה שאומר לך שמשקלך תקין ולהתחיל להתביית על החלקים היפים והרזים שאת אוהבת בגופך ולהנות מהם ב- 100%. להפסיק לתת לשוקולד במה ולפנות אותה למיקודים אחרים - לטעם של השוקולד, לאהבות אחרות שלך וכדומה. ממליצה לך בחום לקרוא שרשורים בפורום, כמו גם מאמרים בנושא הרזיה ללא דיאטה שנמצאים כאן בצד ימין של הפורום וגם באתרי הבית האישיים. שני כיוון יקירה. את תודי לעצמך בטווח הקצר והארוך. שבת שלום שלך לאה פינטו

ראיתי שמישהי כתבה לך שהיא בת 18 שוקלת 56 והיא לא מצליחה לרדת במשקל, ואת אמרת לה שהיא לא צריכה לרדת כי היא במשקל מצוין ושהיא לא צריכה לחשוב כל הזמן שהיא צריכה לרדת במשקל כי בסוף שהיא תגיע לגיל ארבעים היא תשלם מחיר ותעלה במשקל. תוכלי להסביר לי למה? תודה:)

בשמחה, דיאטה משמינה. זו עובדה שמוכחת שוב ושוב במחקרים. עשיית דיאטה אמונם מרזה בטווח קצר אבל בטווח ארוך מייצרת תהליכים פיזיים ופסיכולגיים הגורמים להשמנה. אשמתש בדוגמא - אם בגיל צעיר אבזבז המון כסף בלי לחשוב על העתיד תיהיה לי רמת חיים גבוהה אבל יווצר לי מינוס שיגרום לי להיות בחובות בעתיד. ואיכות החיים שלי בגיל מבוגר בו יכולת ההשתכרות שלי יכולה לרדת ,תיהיה נמוכה מאד. גם בנושא של משקל - אם ארגיל את עצמי לחשוב דיאטה ולעשות דיאטה בגיל צעיר - אומנם ארזה ,אבל בתוך המערכת הפנימית שלי יווצר כאוס גם ביולוגי וגם רגשי שיגרום לי בבוא הזמן לשלם מחיר כבד במשקל ובאכילה רגשית. מקווה שעכשיו זה יותר ברור בלה

שלום בלה, מדברים בפורום הזה הרבה על רעב ואני רוצה לשאול על צמא. רעב הוא תחושה פיסית שהגוף מאותת לנו כשהוא זקוק לאנרגיה. אבל מה לגבי צמא? אני מכירה אנשים רזים טבעי שבקושי שותים, ולא מחוברים לתחושת הצמא. כשזה מגיע לשתיית מים, האם כדאי לנתק את זה מתחושות הגוף ופשוט לשתות כי זה חשוב, או שכמו רעב, צריך להרגיש את זה? תחושת הצמא דומה לתחושת הרעב או שהיא מורגשת בצורה שונה? תודה מראש.

לדעתי לא, אני לא בעד גישה האומרת שצריך לשתות כך וכך כוסות מים ליום. זה לא נכון בעיני אני חושבת שצריך לשתות על פי תחושת הצמא של הגוף . לכל גוף צרכים משלו. ותחושה של צמא זה משהו הכי אישי ושלך שיש אין שום אפשרות לתאר. אני יכולה להגיד לך איך אני מרגישה צמא אבל זה בהחלט יכול להיות שונה לגמרה עבורך.

ללאה שלום, כמה אני יודעת טוב מאוד שאני צריכה לשחרר ולהשתחרר מהכלא שאני נמצאת בו בנושא האוכל. אני לא מצליחה לשחרר ולהסביר את ההרגשה הזאת שאתה רוצה לאכול מה שהגוף שלך דורש ובכל זאת מתנגד לזה ואוכל יותר/פחות ממה שהגוף זקוק לו. יש בי פחד שאם אוכל יותר מהדרוש בסופו של דבר אשמין ואם אוכל פחות מידי אגרום נזק לגופי מין אמונות שאתם אנו גדלים של אסור ומותר. יש מין שיח כזה בלתי פוסק בין השטן למלאך שזה פשוט מעייף אותי נפשית ויוצאת מתוסכלת שאני לא יודעת למי לשמוע בסופו של דבר. אני רוצה כבר להרגיש אני משחררת וכבר לא מתעסקת כל הזמן באוכל ובמה אוכל בעוד חצי שעה והאם אני רעבה או שזה סתם וכו' רוצה להיות חופשיה מהכלא שבניתי לעצמי.

ערב טוב דולפין מודע מודעות היא מילה גדולה. שקלי עצה. בכל פעם שאת מוצאת עצמך תקועה, צאי מתוך הנחה שיש משהו שאינך מודעת לו. המחשבה שאת מודעת ועדיין לא מניעה את עצמך לשביעות רצונך, יכולה להיות מאד מתסכלת ומחלישה שלא לאמר לא נכונה. שקלי עצה שניה. ותרי על דימוי שטן-מלאך. פועלים בך כוחות פנימיים שרוצים בהגנתך ובטובתך. לכל אחד מטרה אחרת ושפה משלו. שינוי ראיה זו, יאפשר לך לקבל עצמך בהרבה פחות ביקורת מסרסת והרבה יותר פתיחות ללמידה מטיבה. ועכשיו.....מה השאלה? היכן סימן השאלה? בברכת יום הרמוני שלך לאה פינטו

תודה לאלה על ההתייחסות. שאלתי היא איך משתחררים מהשיח שאני עושה עם עצמי בקשר לאוכל. איך משתחררים מהראש שחושב כל הזמן דיאטה אני כל הזמן חושבת היום אכלתי הרבה או מעט האם אני רעבה או לא רעבה. כל הזמן יש את הספקות האילו שאולי אני טועה ואולי אני לא רעבה וזה רק רעב רגשי. אני מוצאת ימים שאני ממש אוכלת מעט ומופתעת מזה מאוד ימים שאני אוכלת שתי ארוחות וזהו ולעומת זאת ימים שאני לא מפסיקה לאכול וברגע שזה קורה לי שוב עולים הספקות איך אפשר להשתחרר מהספקות שעולים כל הזמן

הצהרות חיוביות.קחי דף ותרשמי עליו לדוגמה: אני שבעה אני מאוזנת,אני אוהבת את עצמי,אני סולחת לעצמי,אני סולחת לאחרים ומשחררת אותם,אני משחררת את השומן העודף,אני שלווה, השומן העודף משתחרר בקלות,וכו'..כל מה שאת רוצה לשנות מתחיל במחשבה,אז תכניסי את המחשבות הנכונות לראש,תחזרי על המשפטים כמה שיותר אפילו 40 פעם ביום ואם הזמן את תראי את התוצאות ,את השינוי.

בלה שלום רב אני סובלת ממה שאתן מגדירות אכילה רגשית. ניסיתי כבר דיאטניות,אימון אישי כמה פעמים וגם טיפול פסיכולוגי אבל שום דבר לא ממש שיפר את המצב. האם יש משהו אחר שיכול לעזור לי. אני נואשת,רויטל.

רויטל היקרה ברוכה הבאה בצל קורותנו. אכילה רגשית היא בעיה הניתנת לריפוי ופתרון מלא אבל צריך לטפל בה נכון ובכילים מתאימים. שימוש בכלים לא נכונים וטיפול לא מתאים יגרום במקרה הטוב עיקוב גדול בפתרון הבעיה ובמקרה פחות טוב לנזק. אשתמש ברשותך בדוגמא. אם אני צריכה להבריג בורג ומנסה לעשות זאת בעזרת פטיש גרזן או מסור - אתקל בקשיים רבים , לא אצליח ואולי אף אפצע את עצמי. אם לעומת זאת אקח מברג - אוכל להשלים את המשמיה תוך פחות מדקה,וזה בגלל שהשתמשתי בכלי המתאים למשימה. אכילה רגשית דורשת טיפול המשלב יעוץ תזונתי ופסיכותרפיה. שנים רבות חיפשתי כילים יעילים לטיפול באכילה רגשית - למדתי בשני בתי ספר לאימון, למדתי nlp ,למדתי פסיכותרפיה גופנית במספר בתי ספר יותר מחמש שנים . בסופו של דבר מצאתי שנים כילים מדהימים העוזרים לרפא לחלוטין את בעיית האכילה הרגשית. אז אל תרימי ידיים, זה שניסית כל מיני טיפולים וזה לא עזר זה לא בגלל שלא ניתן לרפא את הבעיה אלא בגלל שפשוט לא השתמשת בכלי מתאים. בברכה בלה

אני רוצה להגיד די, זהו, זה לא שווה את זה ולהגיד לעצמי "אני בוחרת לאכול מה שאני רוצה מתי שאני רוצה" אבל בנתיים ללא הצלחה. זה כאילו שאני לא יודעת להיות בחופש מהאוכל. גם כשאני כביכול משחררת אחיזה, עולה לי מחשבה טורדנית שאומרת "תחשבי על אוכל 24 שעות ביממה"... אודה לעזרתך

שלום לך מישהי את, כמו רבים, מביעה תסכול מול הפער שבין החלטה/אמירה מודעת לבין אמירה אוטומטית שמגיעה מהלא-מודע ולזה עלייך להיות מודעת. החלטה מודעת לבחור לחיות בחופש צריכה להיות מתורגמת לשפה אותה מבין המוח הלא-מודע שלך (שלתוכו פימפמת במהלך השנים בדיוק את המידע שהוא מדליף לך עכשיו כנגד כל אמירה חדשה). המוח הלא מודע שלך הוא המפקד על עולמך הרגשי בעיקר ומכאן על רוב רובן המכריע של התנהגויותייך. על מנת לחיות ע"פ בחירתך החדשה עלייך להכניס מידע חדש בעל הקשר רגשי ברור ולדעת את השפה לתקשר את מטרתך וכוונתך עם החלק הזה של המוח. את צודקת, המוח שלך שכח מה זה לחיות בחירות ואיך מתפקד אדם רזה באמת כיוון ששנים דיברת אחרת- פנימה והחוצה, חשפת אותו לאינפורמציה שמדגישה את הסכנה שבחופש והוא עבדך הנאמן שרוצה בטובתך יזכיר לך ממה "להזהר" כאילו בא להגן עלייך. דבר נוסף נוגע לאמון שלך במה שאת אומרת. מנטרות נטולות אמון הן כמעט כמו כוסות רוח למת. מה את באמת חושבת על המשפט הזה שאת מנסה לחיות על פיו ושימי לב לרגשות שהוא יוצר היופי הוא שהמוח שלנו הוא רקמה רכה לומדת וניתן לשנות את גורמי ההנעה שלנו, בכל גיל. איך? בתהליך הממוקד בהבנת המערכת הזו ועבודה יסודית עימה ובודאי לא בהתעסקות עם אוכל ואכילה. זהו תהליך רב שלבי שנבנה נדבך על נדבך, יקירה ולא מתחיל ונגמר בהחלטה ובאמירה. בברכת יום פורה שלך לאה פינטו

שלום, אם אתן זוכרות כתבתי כאן הודעה בחודש שעבר, היא נמצאת קצת יותר למטה אם מגלגלים. כתבתי את ההודעה לאחר שקראתי מאמרים באתרים שלכן והם ממש השפיעו עליי וקידמו אותי מאד בהתמודדות עם הבעיה ובעצם בהבנה של מה הבעיה שלי בכלל. מאז אני מתנהלת הרבה יותר בריא בבסיס, מביאה לעצמי אוכל מהבית, אוכלת ארוחות הגיוניות ולא מגבילה את עצמי מהנשנושים עם כולם כמו שעשיתי פעם, ובאמת שהחיים הרבה יותר נינוחים וכיפיים ככה כשאני לא מבקרת ומרסנת את עצמי כל הזמן. רק שכשאני מרגישה שעוד לא השתחררתי מהבעיה כשאני בבית. אני עדיין רוצה להספיק לאכול את כל הדברים שאני אוהבת ומרגישה כאילו זה יברח לי, ועדיין מרגישה שאני מפצה את עצמי עם האוכל, למרות שכבר אין לי על מה לפצות כי ההתנהלות שלי בבסיס ממש השתנתה לטובה. אני יודעת שעליתי קצת במשקל כמו שכתבתי לכן אז, ועדיין קשה לי להשלים ולקבל את זה באופן מוחלט אבל אני ממש מנסה. נגיד, עצרתי את עצמי והחלטתי שאני לא אישקל ו'אבדוק' כמה באמת עליתי אלא אתרחק מהמשקל עד שאגיע לאיזון ולפתרון הבעיה ואז המשקל יהיה כמו שהוא צריך להיות (לעומת כל השנה האחרונה שהייתי מקפצת על המשקל כל פעם שעברתי לידו בשירותים וכו'). האם אתן חושבות שהעניין הזה עם הבית הוא באמת משהו זמני שיחלוף כשאני אשתחרר (עוד חודשיים סה"כ) וזה כבר לא יהיה איזה משהו מיוחד כי תמיד אהיה בבית? אני ממש מרגישה שזה דפק לי את הראש שאני רואה את הבית יחסית פעם בהרבה זמן ונמצאת רוב הזמן רחוק. אולי יש משהו שאתן יכולות להמליץ לי לעשות כדי לנסות להתמודד עם זה גם כשאני בבית? תודה רבה על הליווי וההקשבה גלי

היי גלי חן חן על הנחישות והלמידה שאת מאפשרת לעצמך. קבלי נא הערכתי הכנה והרבה על כך. גלי יקירה, אולי תשתחררי מזה ואולי לא, תלוי באיכות התהליך שאת עוברת עם עצמך. אני רוצה להסב את תשומת לבך למקום שה"בית" ממלא עבורך וההקשר שלו עם האכילה? מהו ה"בית"? כשאת חושבת "בית" או "לחזור הביתה"? מה יש בתמונות שמרצדות במוחך? עד כה, תארת את הבית כמקום בו נמצא השפע, הפיצוי וכך התודעה שלך ממשיכה לתפוס את ה"בית" גם אם אין קשר למציאות הנסיבתית החיצונית. זוהי המציאות הפנימית שמתעוררת בתודעתך בכל פעם שעולה הגירוי "בית" "חזרה מהבסיס לבית". כשהתמונה הפנימית תשתנה, ישתנה גם המופע החיצוני בהתנהגתך ובחויות שלך. הכירי בתפישת ה"בית" הנוכחית שלך. שני את תפישת ה"בית" לתפישה בה היית רוצה להחזיק. ככל שתחשפי את עצמך למציאות (אפשרות) אחרת בעולם הפנימי שלך, הדבר יבוא לידי ביטוי גם בחוץ. מקווה שהייתי לך לעזר ומאחלת לך שרות נעים ושחרור מרגש בקרוב. בברכת ליל מנוחה שלך לאה פינטו

גם אצלי הבית נתפס כמקום בו נמצא השפע והפיצוי ואיתו גם האוכל. אני מכירה בתפישת הבית הנוכחית שלי. פחות ברור לי מהפוסט שלך החלק של לשנות את תפישת ה"בית" לתפישה בה הייתי רוצה להחזיק. תודה רבה

אני בת 15 הגובה שלי 155 ואני שוקלת 59 קילו אני רוצה להוריד 7 קילו כדי להרגיש טוב עם עצמי

יקירתי לא שבע קג וגם לא עשרים יעזרו לך להרגיש יותר טוב עם עצמך. אל תחפשי איפה שאין. הדרך להרגיש טוב עם עצמך לא נמצאת במספרים ובקילוגרמים אלא בתפיסות ובגישה. את לא שאלת בעצם דבר ולא בקשת כלום אז אני מניחה שרצית עזרה בהורדת 7 הקג האלו. אבל זה לא מה שנוכל לעשות פה בפורום הזה גם כי את לא צריכה לרדת 7 קג וגם כדי שתרגישי טוב עם עצמך את צריכה משהו אחר כמו שכתבתי בהתחלה. בברכה בלה

בוקר טוב לאה. ראשית תודה רבה על הפורום המושקע ותשובותייך המאלפות. שנית אני מראש מתנצלת על האורך, עוד לא התחלתי לכתוב וכבר אני יודעת שזה יהיה ארוך.. אז ככה-שמי מיטל, בת 35, אמא לשלושה ילדים. כל חיי סבלתי מעודף משקל קל, בערך 5 ק"ג. לפני כשנתיים, לאחר הלידה האחרונה התחלתי דיאטה מסודרת, עם תזונאית ומאמן כושר וירדתי 10 ק"ג. נראיתי והרגשתי מעולה והחזקתי במשקל הזה (הרזה בימי חיי) כחצי שנה. לאחר חצי שנה עקב פציעה הפסקתי להתאמן והכל התמוטט לי כמו מגדל קלפים.. השמירה על התזונה התרופפה ולאט לאט עליתי הכל ויותר. מאז נכנסתי למעגל של שנתיים בערך שכל יום התחלתי דיאטה אחרת ונשברתי. ואז חברה טובה שלחה אותי לפורום שלכם ולאתרי הבית ובמשך חודש נראה לי שלא הפסקתי לקרוא! נדהמתי לגלות שיש דרך אחרת להיות רזה והדרך נראתה לי מעניינת, קוסמת, ובעיקר מאוד מאוד נכונה. מזה כמה ימים שאני מתנסה בהקשבה לגוף שלי ונתקלתי בכמה שאלות מהותיות (חלקן פילוסופיות..אני מודה) לגבי ההבדלים המהותיים ודרך ההתנהלות שבין האדם השמן לאדם הרזה. אשמח מאוד להערותייך והארותייך. לקחתי את ביתי הבכורה כדוגמא. היא בת 11, רזה מאוד. ניסיתי להתבונן עליה ועל דרך ההתנהלות שלה עם אוכל וללמוד. ומה ראיתי? היא אוכלת הכל, אין כזה דבר אוכל משמין ואוכל מרזה אבל אוכלת כמו ציפור. היא יכולה לאכול "שטויות" אבל זה בהכרח יבוא על חשבון הארוחה הבאה מהסיבה הפשוטה שהיא לא רעבה וברור שזה בסופו של דבר כל הסיפור. סך הקלוריות שהיא בסופו של יום מכניסה לגוף הוא נמוך (בדיוק כפי צורכה) וזה הרי כל העניין. א-ב-ל, וזה אבל גדול, גיליתי שהמקור לזה הוא שאוכל פשוט לא מעניין אותה. נניח שהיא מתיישבת לאכול ארוחת ערב - כל מה שהיא רוצה זה לקחת שני ביסים מהשניצל ולרוץ להמשיך לשחק עם חברות. בעוד שאני - האדם ה"שמן" שכל כך רוצה להתנהג כמו אדם "רזה" - כל מה שמעניין אותי זה האוכל שבצלחת ואם מותר או אסור לי להמשיך לאכול. דוגמא נוספת - לפני כמה ימים ישבתי איתה בארוחת צהריים במסעדה. כל אחת הזמינה מה שבא לה בלי חשבון. שתינו אכלנו לשובע ונסענו הביתה. בדרך הבייתה כל מה שחשבתי עליו זה - איך בא לי עכשיו שוקולד.. איך אני מצליחה להשיג לי שוקולד.. וכל מה שעניין את ביתי זה להגיע לחוג או לחברה בזמן. היא אכלה, שבעה, ובאותה שנייה האוכל הפסיק לעניין אותה. אז איך זה שלמרות שאני שבעה ומסופקת אני לא מפסיקה לחשוב על שוקולד? או על הארוחה הבאה? הרי ברור לי שאני לא רעבה ומדובר ברעב רגשי או בסתם חשק שאין לו שום קשר לרעב. ומכאן הגעתי למסקנה קצת מייאשת - אולי ההבדל בין רזים לשמנים הוא הבדל שאי אפשר ממש לגשר עליו- אולי זה כמו שלאנשים שונים העדפות שונות בנושאים שונים, כך גם בנושא הזה -יש אנשים שפשוט אוהבים לאכול יותר מאחרים? אוכל פשוט לא עושה לה את זה! זה בא לספק צורך (בדיוק כמו ללכת לשירותים) וברגע שהצורך סופק שום מחשבה על אוכל לא עוברת לה בראש! אני מודעת למה שאת חושבת על כח רצון (חבר חמקמק לרגע) אבל גם כשאני מנסה להקשיב לגוף שלי ולאותות הרעב והשובע אני נדרשת להפעיל כח רצון -הכח לא להמשיך ולאכול למרות שאני לא רעבה. הבת שלי בניגוד אלי לא נלחמת בעצמה לא לאכול את השוקולד, פשוט לא מתחשק לה כי היא שבעה. הייתי נורא רוצה ללמוד את דרך ההתנהלות והחשיבה של האדם הרזה, אבל ככל שאני מתבוננת אני מבינה שאולי זה משהו שנולדים איתו? אולי אנשים רזים, בניגוד לשמנים, פשוט אדישים לאוכל (לא אוהבים, לא שונאים, פשוט לא מעניין אותם) ומכאן שהם רזים. האם זה דבר שאפשר ללמוד אותו בכלל? איך עושים את זה?

שלום מיטל איזה יופי של פוסט. מקווה שאצליח להביא יופי של תגובה :-) מיטל יקירתי, בתך ואת היינו הך. שתיכן פועלות מאותו מקום בשם אותו דבר. ההבדל היחידי בינכן הוא הקישור ולכן ההתנהגויות שונות וכך גם התוצאות. סינית? עכשיו אסביר. בכל רגע נתון, כולל זה שלאחר ארוחה - שתיכן שואלות את עצמכן, כמו מיליארדי אנשים בעולם "מה יעשה לי טוב עכשיו?" שתיכן פועלות למלא חויה של סיפוק ועונג. הבת שלך מקשרת חווית עונג למשחק עם חברות, לחוג וכדומה. את מקשרת חווית עונג לאוכל. האם נולדת עם זה? לא האם היא נולדה עם זה? גם לא. שתיכן פיתחתן את ההקשרים האלה במהלך חייכן. האם בתך יכולה לנתק את הקשר ההנאה עם חברות בעתיד ולהמיר אותו בחויות עונג וסיפוק אחרות? כן. זה הרי קרה וקורה לרבים מאיתנו, לא?! האם את, תמיד קישרת הנאה עם אוכל בצורה כזו? לא יודעת לענות במקומך אך סביר שלא ובודאי לא כפי שהיום. אם בתך יכולה לשנות את ההקשר ואם גם את שינית את ההקשר, את יכולה לעשות זאת שוב! כך שתשובתי החד משמעית היא - לא! לא נולדים עם זה. לומדים ומפתחים את זה וגם את זה. נסיון ההגבלה בדיאטה, החסר שחווית, לימד אותך שאוכל עושה לך נעים וטוב. תודעתך החיה עדיין בחסר זוכרת כי אוכל ממלא בנעימות מקום של ריק ופשוט "עושה לך טוב". לבת שלך אין את נסיון החסר ולכן גם לא יצרה את החיבור הזה. בשבילה אוכל הוא עונג רק במקום אחד, כשהגוף רעב. בדיוק כפי שראוי שיהיה. אני עומדת מאחורי המאמר שכתבתי בנושא כח הרצון ומזמינה אותך לקרוא אותו בשנית. הסיבה שבגינה את מפעילה כח היא ההתנגדות של ההקשר הקיים האומר לך "את צריכה להנות עכשיו, קחי אוכל, שוקולד, זה יעשה לך טוב" - תנסי להביא התנהגות סותרת תצטרכי להתאמץ, להביא כח. תקבלי את הרעיון שעלייך לשנות את ההקשר בראשך (ולא את התנהגותך), לא תתקלי בהתנגדות הזו, לא תצטרכי להפעיל כח (רצון) וההתנהגות תשתנה בהתאם להקשר החדש והמקדם שתצרי. כמאמנת בתהליכים הללו, אני תמיד ערה ומזמינה את המתאמנים שלי להיות ערים למקום בו הם מפעילים כח. זה אומר שיש כאן משהו חשוב להכיר ולשנות. תפעילי כח....הוא ייגמר ויתיש אותך. יופי שאת מתבוננת בילדתך, יש לך המון מה ללמוד ממנה. אך היי ערה לעובדה שאת רואה רק את מה שמעל לפני השטח (התנהגות ותוצאות) ולא את מה שמתחת (הקשרים, צורת חשיבה והסתכלות, תפישה עצמית ואמונות). למדי את עצמך לשאול "מה מפעיל התנהגות כזאת?" ולא להשאיר את החלק הזה עיוור. ליל מנוחה ושבוע מצוין שלך, בעונג רב לאה פינטו

בכל מצב יש פה התנגדות. אם אני מנסה לשנות את ההקשר מ"בא לי שוקולד" ל"לא באמת בא לי שוקולד, אני לא צריכה שוקולד עכשיו, אני יכולה לעשות כל דבר אחר" זה גם סוג של הפעלת כוח והתנגדות. תקני אותי אם אני טועה.

תודה רבה על תגובתך. קראתי והבנתי את הרעיון.. אבל אם כך נשאלת השאלה - איך משנים את ההקשרים האלה? בעברי הייתי מאוד רזה ואוכל לא עניין אותי (הייתי בדיוק כמו הבת שלי). אז אני מבינה שלא נולדים עם זה. אבל המצב הנתון הוא קיים וכנראה שאני עושה הקשרים של אוכל עם פיצוי, או נחמה או כל דבר שעושה לי טוב, וברור שאינספור דיאטות בהחלט תרמו את חלקם להאדרת הכח של המזון בחיי. אבל איך משנים הקשרים במוח, בתת מודע, שאינם על פני השטח? הרי את אומרת שלא לשנות התנהגות (כי אז נפעיל כח שייגמר בסוף - מסכימה) אז יש צורך לשנות את ההקשרים. איך עושים את זה? שוב תודה, וליל מנוחה :)

בתי הבכורה בת 12 ושוקלת 60 ק"ג +, הלכנו לדיאטנית של קופ"ח, הרבה תסכול ואפס תוצאות. האם נכון לשקול ניתוח? שאר הילדים במשפחה אינם שמנים, אנחנו רוצים לעזור לה, מה עושים?

ערב טוב דוד טוב שהגעת לכאן ומקווה שאתרום לבתך ולך. ראשית לשאלתך - לא! לא הייתי ממליצה לשקול ניתוח. הייתי ממליצה בחום לשנות גישה. דוד, השמנה היא סוגיה רגשית (במידה ונשלל כל גורם ביולוגי-אורגני). הנטיה לראות בה בעיה תזונתית שיש לטפל בה באמצעות תפריט, הנחיות אכילה ומעקב היא טעות. עליכם ההורים, לשנות כיוון ולהבין שהילדה זקוקה לעזרה מסוג אחר ולחלוטין לא להכנס לה לצלחת. הדיאטה עלולה רק להחמיר את המצב כיוון שהיא יוצרת חסך נוסף על המצוקה הקיימת. השמנה אצל ילדים היא לעיתים כלי בלתי מילולי לקריאה לעזרה או אמצעי למשיכת תשומת הלב (דבריי כלליים כמובן, כיוון שאינני מכירה אתכם), בעיקר אם היא נתנת במנות גדושות דרך האוכל (אם בהגבלתו ואם במירכוזו בבית) במקרים כאלה, מתקשה הילד לוותר על ההשמנה שלו ועל ההתנהלות המובילה אליה ובצדק. דוד, אני מתרשמת כי אתה עצמך חש סוג של חוסר אונים ורוצה לאמר לך כי יש פתרון נכון לבתך. עליך לגייס את הסבלנות והאיכפתיות להכרות עם צרכיה האמיתיים של בתך, שכעת מוצאים מענה באמצעות אכילה. ישנם אנשי מקצוע שידעו לתת מענה תוך הכרות מעמיקה ומקיפה עם בתך והמשפחה כולה. ניתוח יהווה טיפול קוסמטי סימפטומטי ולא יאפשר את אותה למידה חשובה של התמודדות יעילה עם רגשות, כמו גם טיפוח של דיחמוי עצמי וגופני גבוה. פגשתי אנשים שעברו את הניתוח מספר פעמים בחייהם ואמליץ עליו רק במקרה של סיכון חיים. דבר איתי ואשמח להרחיב הבנתך כמו גם לתת רעיונות למסגרות טיפול רלוונטיות. 052-5506688 בברכת ערב נעים שלך לאה פינטו

האם לדעתכן יש הסבר לעובדה שבשנים האחרונות תופעת ההשמנה הולכת וגדלה? לגירסתכן השמנה נובעת מאכילה רגשית, האם משהו מהותי השתנה בעשורים האחרונים? איך ניתן להסביר לדעתכן את התופעה ההולכת ומתרחבת, אגב גם בקרב ילדים וצעירים?

שלום לתוהה שאלתך במקומה ותודה. משרד הבריאות האמריקאי מפרסם מדי מספר שנים נתוני סקרי בריאות, בינהם נתונים הנוגעים למצב ההשמנה. הגרפים מראים עליה מתמדת בשיעור ההשמנה בקרב כל הגילאים. ולצידם גרף המציג עליה דומה בשיעור הדיאטות על סוגיהן השונים והשימוש בהן כאמצעי הרזיה. ככל שיש יותר דיאטות, יש יותר השמנה. אכילה רגשית, יש להבין, בחלקה הלא מבוטל מבוססת על הגבלת מזון באמצעות הדיאטה. ולכן, לדיאטה יש תפקיד משמעותי בהתפתחות ההשמנה בעולם המערבי. אנו עדים להשמנה בקרב ילדים ובני נוער כי הם לא גדלים ומתחנכים בריק. יש סביבה שמזינה ומטפחת השמנה המקיפה אותם, אם מבית ואם מן החוץ. הורים שרצים עם הילדים כבר בגיל 6 או 8 לדיאטנית או מגבילים באופן עצמאי את תזונתם, מכניסים אותם למעגל הכשפים מוקדם והתוצאות בהתאם. בנוסף, ילדים להורים בעלי עודף משקל לומדים מהוריהם להשתמש במזון למילוי צרכים רגשיים. הורים אינם מעבירים רק גנים אלא גם תפישות עולם, צורת חשיבה והתנהגות. פן נוסף שיש להסב אליו תשומת לב הוא סגנון החיים הנוכחי. הסטרס בו אנו חיים היום גבוה הרבה יותר מבעבר ועל כן הצורך בהקלה, פורקן וכדומה גבוה יותר. סגנון החיים המודרני, יכול ליצור לא מעט חסכים רגשיים, בודאי אצל ילדים. ואת החלל הזה לא פעם ממלאת האכילה. לדוגמא: זמן משפחה שמתקצר, נוכחות הורית, חיי קהילה, בדידות, קצב חיים תובעני, הישגיות ותחרותיות. מקווה שהיטבתי להקיף עבורך את מירב ההבדלים. ליל מנוחה שלך לאה פינטו

את מקסימה ומאירת עיניים. תודה

שלום בלה, טרם ענית למה ששאלתי ב20/11/11 10:19 אשמח לתגובה על אותה התכתבות

לימוד על הדרך בה פועל המוח - היווצרות אמונות/פרדיגמות/תפיסות על ידי נורואסוציאות. גילוי האמונות/פרדיגמות המנהלות את האדם. גילוי מחשבות הנובעות מאמונות אלו. הבנה על טעויות של מחשבות אלו. שינוי האמונות/מחשבות. זו עבודה המשלבת cbt עם ifs וטכניקות של nlp כי האמונות הן של חלקים וכשמרפאים את החלקים משנים את האמונות. בברכה בלה

ביתי בת 18, שוקלת קרוב ל-80 קילו וגובה 1.58. בעבר ניסתה לעשות דיאטות שונות: שומרי משקל, דיאטנית דרך קופת חולים, קווצינג, שיטת חלי ממן.היא ירדה 10 קילו, והעלתה אותם שוב. נכון לעכשיו היא די מיואשת ממשטר הדיאטה ושיחררה מעט רסן ואינה מבקרת את מה שהיא אוכלת ולכן היא מעלה במשקל. כיום היא חיילתבבסיס סגור. השאלה היא אם יש באפשרותכם לייעץ לי לאן עליי לפנות על מנת לעזור לה, ולגרום לה להבין שבעית ההשמנה היא בעיה גדולה במיוחד לאור העובדה שיש עבר משפחתי של סכרת וכולסטרול.

גילה היקרה עם כל הצער שבדבר אפשרויות הפעולה שלך על פי מה שתארת די מוגבלות. דבר ראשון אפשר לברר על אפשרות טיפול בצבא אולי יש מענה לבעיה כמו שלה. בתך אכן בעודף משקל גדול וככל הנראה סובלת מאכילה רגשית רצינית וזקוקה לתוכנית הבראה מעמיקה המשלבת עבודה נפשית,יעוץ תזונתי,אימון ושינוי קוגניטיבי ותוכנית לפעילות גופנית . להערכתי יקח לא מעט זמן עד שהיא תבריא לגמרה מהמצב שלה ולא מעט מאמץ. ו... דיאטה זה הדבר הכי גרוע שבתך יכולה לעשות כי ברור לחלוטין שהיא אלרגית לדיאטה .(את מוזמנת לאתר שלי כדי לקבל הסבר על המושג). אז בתך צריכה שינוי עמוק ויסודי ברמות העמוקות של הנפש שלה והיחידה שיכולה לעשות אותו זו היא. רמת ההשפעה שלך עליה היא קטנה כבר וספק רב אם תקשיב לך. מה גם שיתכן והמשקל שלה הוא חלק ממערכת סבוכה של יחסים בינכן . אז מה את יכולה לעשות? לסמוך עליה, להעביר לה הרבה מסרים של העצמה ותמיכה ,לנסות לדבר איתה אם היא פתוחה לשמוע אותך ולשחרר. היא עוד מאד צעירה ויתכן שלא בשלה להתערבות הנכונה עבור הבעיה שלה. מה שכן אל תעודדי אותה לעשות דיאטה, זה רק יחמיר את המצב. תגידי לה שישנה דרך אחרת להרזיה דרך של חיבור אל הגוף שלה,אכילה מתוך רעב ושובע וריפוי הרגשות. עם הזמן אולי היא תפתח לאפשרות הזאת. בברכה בלה

קיבלתי אינפורמציה על הכדור החדש בולזאי 8 וברצוני לברר באם כדאי ומומלץ להשתמש בכדור זה, אני זקוקה להוריד במשקל כ - 10 ק"ג מינימום ולא מצליחה לעשות זאת באף דרך ובאף דיאטה שניסיתי. אודה על תשובתכן אירית

לא לא כדאי

היי בלה , קוראים לי עמית , בפברואר אני אהיה בת 12 ואני שוקלת 43 והגובה שלי הוא 1.54 . אני יודעת שאני לא ממש בעודף משקל אבל מפריע לי כי אני מרגישה שיש לי כרס קטנה ואני מעוד רוצה לרדת ולשקול משהו כמו 38. מה את ממליצה לי לעשות ? ויש לי אובססיה לדברים טעימים כמו חטיפים וכאלה אז אני צריכה לשלב בתפריט היומי שלי כוס חד פעמית מלאה במשהו טעים (:

עמית, גם לך אני ממליצה לדבר עם הורים ולבקש מהם עזרה והדרכה. מהר. המשקל שלך תקין לגמרה ואת לא צריכה לרדת במשקל

אני בת 11 מטר שישים אני שוקלת 49 אני במשקל תקין ?

טוב אני בת 13 וחצי אני יחסית רזה אני שוקלת 62 וחברות שלי שוקלות 52-55 ואני לא מרגישה נעים להגיד את המישקל שלי כי אני מרגישה שמנה בילדות שלי הייתי אוכלת כול מה שאני רק רוצה הייתי ספורטאית והייתי הכי רזה בכול השיכבה שלי אבל כשעבתי את ההתעמלות בגיל 10 וחצי התכלתי לאכול כמו שהייתי רגילה כי הייתי אוכל ולא משמינה אחרי שפרשתי הייתי אוכל ללא הגבלה והשומנים היו מצתברים להם בלי לשים לב מלהיות רזה הפכתי לשמנמנה כשאני רבה עם ילדים שאני מכירה או עם חברות הם תמיד קוראים לי שמננה וזה ממש לא נעים הבנתי שהגעתי למצב שאני כבר לא רזה וזה מפריע לי אני כול הזמן אומרת לעצמי זהו אני מתחילה דיאטה וזה רק מעלה לי את החשב לאכול אני כבר שנה וחצי מנסה להרזות ולא מצליח לי אני התכלתי ליהיות ממש מתוסכלת אשמח עם תביאו לי עזרה או דרך ממש מהירה להרזות

גני עניתי על שאלה מאד דומה והתשובה תקפה גם עבורך. חפשי תשובה עם כותרת - לרתום את ההורים. בברכה בלה

שלום, אני בת 18 גובה 161 ומשקל 56, פעילה ספורטיבית מידי יום, כבר כ-3 חודשים שאני שומרת לא לעקוף 1400 קלוריות בתזונה היומיומית שלי, בחודש הראשון זה הלך מהר וירדתי כבר 5 קילו, מאז אני תקועה במשקל של 56 כבר חודשיים.. מה עליי לעשות בשביל לרדת 5 קילו נוספים?! יהיה לי מאוד קשה להוריד מ1400 קלוריות ל900 למשל.. ואני לא מוצאת פתרון אחר

נועה היקרה, אגיד לך משהו שאת יודעת אבל לא מפנימה. מה שאת עושה היום ישיפיע מאד על איך תראי בעתיד היותר רחוק שלך, למשל בגיל 40 את במשקל ממש נורמלי ורצון שלך לרדת עלול לעלות לך בהרבה הרבה קילוגרמים בעתיד. נכון את בת 18 וגיל 40 נראה לך רחוק מאד אבל האם את רוצה לשקול 90 קג כשתגיעי לגיל 40 ? כי זה בידיוק מה שיקרה לך אם תמשיכי לחשוב כמו שאת חושבת , לא להיות מרוצה מהמשקל הנהדר שלך ( תקין לחלוטין) ,ולנסות להוריד בקלוריות. כן אני יודעת בגיל שמונה עשרה לא חושבים שגיל 40 יגיע ונראה לך שמה שחשוב עכשיו זה שתרדי ולא משנה המחיר ,עכשיו את רוצה להיות רזה (לא שאת לא ), אבל יותר רזה ולא אכפת לך מה יקרה בעתיד. אבל העתיד מגיע, והנזק האדיר שאת גורמת לעצמך, לנפש שלך, ולגוף שלך יגרום לך לשלם מחיר מאד מאד גבוה. כן בגיל 40 , שנראה שלא יגיע אליך. אבל הוא שם ,מחכה בסבלנות. אז נועה היקרה, ממליצה לך בחום להנות ממה שקיבלת, לחיות את החיים במלואם, להבין שאת במשקל מעולה,לכבד את הגוף שלך ולא להשתתף במשחק המטופש של דיאטות, קלוריות והרזיה מיותרת. אחרת כמו הרבה ממטופלות שלי תגיעי למבוי סתום - מצד אחד תיהיי בעודף משקל גדול ומצד שיני רק המחשבה על לעשות דיאטה תשלח אותך למקרר - כלומר תהפכי להיות אלגרית לדיאטה,ותאמיני לי את לא רוצה להיות במקום הזה. הוא מאד לא נעים . האם תקשיבי לי? מן הסתם לא - גם אני בגיל 18 לא הקשבתי לכל הטרחנים הזקנים האלו שנתנו לי עצות מעצבנות... האם תיזכרי בי כשתיהיי בת 40 תאנחי ותגידי שצדקתי ... מן הסתם כן ,גם אני בגיל 40 הצטערתי רבות על שלא הקשבתי לטרחנים האלה.. ככה זה בחיים מבינים הרבה פעמים מאוחר מידי. אבל בכל זאת אני אומרת... מי יודע אולי כן תקשיבי. מאחלת לך המון המון הצלחה, בלה

שלום, אני בת 15 ואני שוקלת בסביבות ה70 קילו והגובה שלי הוא 1.71 אבל הבעייה היא שני לא מצליחה להרזות ואני מחפשת דיאטה ממש טובה שאני יוכל לרזות 20 קילו ככה בכמה חודשים אני ממש צריכה עזרה !!!!!

שאני ***

שלום רב ילדה מקסמיה. אני שומעת את המצוקה שלך ומבינה שמאד קשה לך. את אכן בעודף משקל וצריכה לרדת אבל מה שאת מבקשת זה מאד מסוכן. את מבקשת לרדת 20 קג בכמה חודשים מה שאומר שאת רוצה דיאטה !!! אני דיאטנית קלינית בעלת ניסיון של יותר מעשרים וחמש שנה ואני יכולה להגיד לך באחריות - אין אפשרות אמתית לרזות בעזרת דיאטה בלי לגרום נזק חמור גם לגוף וגם לנפש שלך לטווח ארוך. את אכן בעודף משקל אבל אם תרזי 20 קג בכמה חודשים תקבלי בעקר הפרעת אכילה - מצב מסוכן מאד שיזיק לך לכל החיים ויגרום לך לתמיד להיות במאבק של משקל עם עצמך. אז מה אני מציע לך ? שבי עם אמא ואבא כשהם רגועים ותגידי להם שיש לך בעיה ואת רוצה לדבר איתם בכנות. תספרי להם איך את מרגישה וכמה זה מציק לך. תגידי להם שברור לך שכדי לרזות נכון (הדגש הוא על נכון ) חשוב לקחת את הנושא כפרויקט משפחתי. תבקשי מהם לברר על אפשרויות טיפול נכונות עבורך (רמז זה טיפול משולב תזונתי/רגשי/התנהגותי ) . תגידי להם שאת יודעת שזה כרוך במאמץ ואת מוכנה להשקיע אבל לא תוכלי לעשות זאת בלי עזרה מאסבית שלהם. מקווה שהוריך יבינו וירתמו כדי לעזור לך לצאת מאזור מסוכן שנקלעת אליו כמה שיותר מהר. בברכה בלה

שלום, אני מתוסכלת המשקל לא זז (ולעיתים אף עולה)לפני מספר שנים ירדתי יפה במשקל, שמרתי עליו מספר שנים אך עם הזמן עליתי חלק חזרה .בשנה וחצי האחרונות אני מנסה לרדת שוב אבל לא מצליחה הבעיה שאני לא מרגישה שאני אוכלת הרבה בכלל הארוחות גם די מסודרות ואף 3 פעמים בשבוע עושה הליכה של 45 דק', מה הבעיה??

שרית, יכולות להיות הרבה בעיות במספר מימדים - ביולוגיים, פסיכולוגיים, התנהגותיים . לא כתבת כמה את שוקלת על איזה גובה כך שיתכן שאולי את לא ממש צריכה לרדת גם אם את רוצה. בקיצור חסרה הרבה מאד אנפורמציה כדי לתת תשובה מקצועית

תודה, אני בת 38 גובה 1.64 ומשקלי 72 בלי עין הרע יש מה לרדת. לפני 10 שנים ירדתי 22.5 קילו מ 85.5 (באמצע היה הריון) המשקל הנמוך בכל התקופה הזאת הגיע ל 61.5 לפני 4 שנים. ומאז אני עולה, נעצרת עולה עוד קצת, יורדת טיפה. בגדול יש מגמת עליה שאני לא מצליחה לעצור. ואני לא יודעת למה.

שלום , היתי רוצה לדעת אם אתן יכולות להביא לי שיטה איך לרדת במשקל האמת היא שאני לא מרגישה בטוחה עם עצמי בגלל שאני חושבת שאני שמנה ... אני בת 16 שוקלת 56 והגובה שלי הוא 1.62

אלינור את לא צריכה להרזות,משקלך תקין לגמרה. הבעיה שלך היא שאת חושבת שאת שמנה למרות שאת בכלל לא. עליך לעבוד על הנושא הזה ולא להיכנס לעולם הדיאטות. בברכה בלה

שלום שמי אדם, ובמסגרת עבודת התזה שלי, בפסיכולוגיה קלינית, אני עורך מחקר העוסק במאפייני אישיות, הרגלי אכילה והשמנה. למחקר דרושים מתנדבים הסובלים מעודף משקל. מתנדבים שימצאו מתאימים, יתבקשו לענות על שאלון מקוון, שמילויו אורך כ-12 דקות. המשתתפים יכנסו להגרלה, בה יוכלו לזכות בתווי קנייה על סך 100 ¤. המחקר הוא אנונימי -הנתונים שייאספו הינם חסויים, והם יישמרו כך שסודיות תשובותיכם תישמר בצורה מלאה. אנו מקווים כי תוצאות המחקר יסייעו להבנה של הרגלי אכילה בעייתים, ובכך, בתקווה, יוכלו לשפר את הטיפול שניתן לאנשים הסובלים מהם. הניסוי נערך במסגרת המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. להשתתפות בניסוי גברים - http://livesample.co.il/mod/questionnaire/view.php?id=946 נשים- http://livesample.co.il/mod/questionnaire/view.php?id=947 ולבירורים אדם לאוב: [email protected]

הי אני השמח אם תוכל ליצור איתי קשר לגבי המחקר לאימייל [email protected] תודה רבה סימי

ללאה שלום. קראתי על שני תוספים: האחד נקרא שובע והוא מבוסס על צמח קונג'אק שהוא סיב הסופח נוזלים ואמור להעניק תחושת שובע. השני, כדורי מנגו, האמור גם הוא להפחית רעב ולגרום להמסת שומן מזורזת. מה דעתך על שני התוספים הללו כסיוע לאדם המעוניין לרזות ללא פעולות דרסטיות.

שלום ברוריה וטוב ששאלת. מקווה שגם תצאי שבעת רצון מהתשובה. ראי ברוריה, מוצרים המתיימרים ליצור הרזיה על בסיס סיבים תזונתיים, אינם חדשים לנו. לדעתי, נמצאים על המדפים לפחות 20 שנה. 20 שנים שבהן גרף ההשמנה באוכלוסיה המשיך במגמת העליה שלו. אני מניחה שאם היה פתרון טוב ונכון להרזיה, כולנו היינו רזים מזמן. תכשיר המנגו שאינני יודעת על מה מבוסס אך המתיימר להפחית רעב ולהמיס לנו את השומן בזריזות נשמע כמו חלומו הרטוב של כל מי שרוצה להיות רזה יותר. קפסולת פלא שלא ברור לי על אילו מנגנונים היא עובדת, איך נוצר הקסם. ויותר מכל, מה קורה ביום שאחרי? לא, אני ממש לא מאמינה במוצרים מעין אלה כאמצעים יעילים ונכונים לתהליך הרזיה בריא וליצירת תוצאות יציבות. בנוסף, חשוב להבין כי השמנה מבוססת על אכילה רגשית כרונית ולא על אכילה בתגובה לרעב הבריא של הגוף - אז למה שתצרכי מוצר שעלול לטשטש את הסיגנלים הבריאים והחשובים של גופך? אלה בדיוק הסיגנלים שאני, כמאמנת בתהליכי הרזיה ללא דיאטה, מבקשת להחזיר את ההקשבה שלך. האיתותים החיוניים של הגוף הבריא. האם התכשיר הזה יפחית את הרעב הרגשי? אני לגמרי בטוחה שלא. סיבים תזונתיים מתנפחים בקיבה תוך ספיחת נוזלים ולכן יוצרים תחושת מלאות. אין לבלבל אותה עם תחושת שובע, משמע סיפוק של הגוף שקיבל את הרכיבים שדרש ולא עשבים חסרי ערך תזונתי. אשמח להרחיב את ההסבר אם עולה צורך דייקי את השאלות ואדייק את התשובות. בברכת יום חמים ונעים שלך לאה פינטו

אני רוצה לעשות דיאטה אבל אני תמד מנסה ולא מצליח אתם יכולים לעזור לי ?

שלום רב לך, אם את מנסה לעשות דיאטה אבל לא מצליחה את ככל הנראה אלרגית לדיאטה. כן יש דבר כזה.כמו שיש אלרגיה לחתולים ,לאבק או לחלב ובעצם כמעט לכל דבר בעולם,יש גם אלרגיה לדיאטה. מה זה אלרגיה לדיאטה? זה כמו כל תגובה אלרגית אחרת. אם למשל אני אלרגית לאבק - יש כל מיני תגובות אלרגיות שיכולות להיות לי כשאבוא במגע עם האבק - אולי שיעול, אולי עיטוש, אולי כאב ראש. בהתחלה אני לא אדע שאני אלרגית לאבק, אני פשוט אסבול מהסמפטומים , אבל ככל שיעבור זמן ,ככל שאחשף יותר לאבק הסמטפוטים ילכו ויחריפו ואני בסוף אבין שאני אלרגית לאבק ואנסה כמה שפחות להיחשף אליו. עם דיאטה זה די דומה. הסימפטומים של אלרגיה לדיאטה הם אחד יותר מהסימפטומים הבאים: אכילה רגשית,בולמוסי אכילה,מתח רב,חוסר שקט,משיכה למזונות לא דיאטתיים,סלידה הולכת וגוברת לכל מה שקשור בדיאטה - שקילה,מזונות דלים ודיאטתיים,ספירת קלוריות,שיח דיאטטתי,עלייה במשקל ,תחושת תסכול קשה,יאוש וחוסר אונים. אז זה הסמפטומים של אלרגיה וככל שתחשפי יותר לגורם האלרגיה ילכו הסימפטומים ויחריפו. לכן, אם עשית דיאטה ולא הצלחת מן הסתם זה בגלל שפיתחת אלרגיה לדיאטה. את בטח שואלת עכשיו מה עושים? שאלה מצוינת . מה היית מציע למשהו אלרגי לאבק? נכון להתרחק מאבק כמה שיותר. אז מה אני מציע למשהו אלרגי לדיאטה? נכון להתרחק כמה שיותר מדיאטה. ולא את לא צריכה להשלים עם המשקל שלך ולהישאר מתוסכלת ולא מרוצה. בידיוק בשביל אנשים אלרגים לדיאטה פותחה גישה שלמה להרזיה - אלטרנטיבית לגישת הדיאטה - גישת הרזיה ללא דיאטה המיוצגת בפורום שלנו. אז דבר ראשון אני ממליצה לך להכיר קצת את גישת הנון דיאט - בקרי באתרים שלנו, תסתכלי על שאלות ותושובות ואם נראה לך את יכולה לנסות אותה. בברכה בלה

שלום לכן, אני דיי מלא, הבעיה היא שאני אוכל משעמום, לא בגלל שאני רעב או בגלל שבא לי, פשוט משעמם לי. אני לא יודע מה לעשות, ניסיתי ספר וזה. דוגמא: שאני עם חברים אני לא רעב בכלל, אני מסוגל לאכול 2 תפוחים ביום בלבד שאני עם חברים!!!, כי יש מה שיעסיק אותי. האם יש משהו שיכול לעזור לי?

שלום רב, ראשית היחיד שיכול לעזור לך זה אתה. מאד חשוב שתאמץ את הגישה הזאת. אתה יודע את כל התשובות למה יכול לאזן אותך. מה שיאפשר לך להפסיק לאכול מתוך שיעמום זו מודעות עצמית ולקיחת אחריות. מודעות זו יכולת לדעת ולהבין דברים ברמה גבוהה כזאת שאדע איך להתמודד איתם באופן עצמאי בלי צורך בעזרה. למשל אם יש לי מספיק מודועות לאיך פועל המחשב אוכל לתקן אותו בלי לקרוא לטכנאי, אם המודועות שלי יותר נמוכה אצטרך לקרוא לטכנאי אבל אבין מה הוא עושה ואמנע מצב שירמו אותי. ככל שיש לי יותר מודעות בנושא מסוים כך אני יותר עצמאי וחופשי סביב נושא זה. המערכת הפנימית שלנו של הגוף ושל הנפש ,אותה מערכת האחראית להתנהגות שלנו ,זו שגורמת לך לאכול, היא מערכת מורכבת הבנויה ממחשבות,רגשות ופעולות. על מנת לשנות את הפעולות שלך (אכילה מתוך שעמום) עלך להבין ולהיות מודע למה מפעיל אותך ואיך זה קורה. אם תכיר היטב את החלק בתוכך שגורם לך לברוח משיעמום לאוכל, תוכל מהר מאד ליצור איתו יחסים ולגרום לו להפסיק לעשות את מה שהוא עושה. מקווה שעזרתי, בלה

קודם כל, תודה רבה לבלה וללאה על הפורום המגניב הזה. במשך התקופה האחרונה למדתי מודעות עצמית, התחברות לרגשות, והקשבה וכבוד לגוף שלי. מרפרוף בדפי הפורום, באחת מתגובותייך ב6/10/2007 20:51 תחת הכותרת "זה הרבה יותר מכך" http://www.doctors.co.il/forum-1353/pg-30#message-24122 את מדברת על השלבים בתהליך ההרזייה והשלב האחרון שאת מציינת הוא זה "וישנו השלב המאד חשוב של לימוד על תודעה והדרך בה היא פועלת תוך שינוי התודעה של הראש השמן ודיאטתי לראש של אכלן רזה טבעי". תוכלי לפרט על כך?

שלום רב, בשימחה רבה. כשאני מדברת על שינוי תודעה אני מדברת על גישה. גישה זו מערכת הפעלה הפנימית שלנו ,זו שקובעת לנו מי אנחנו בעולם הזה. גישה זה דבר המבדיל בין דתי לחילוני,מוסלמי ונוצרי, שמן ורזה,עני ועשיר. גישה זו דרך בה אנחנו מפרשים את המציאות ופועלים בתוכה. שינוי גישה ולא שינוי התנהגות ייצרו תוצאות יציבות לאורך זמן. שינוי גישה מצריך עבודת עומק ברבדים הלא מודעים של הנפש. יש דרכים שונות ליצור שינוי גישה כמו אימון,פסיכותרפיה ועוד. בברכה בלה ההבדל בתוצאות החיים בין אנשים שונים

לפי אותה תגובה שלך, לאחר השלבים: להיפטר ממנטליות דיאטתית התחברות והתידדות עם הגוף שלנו לומדים את שפת הגוף התמודדות עם רגשות למידה של אכילה של רזים השלב האחרון הוא: לימוד על תודעה והדרך בה היא פועלת תוך שינוי התודעה של הראש השמן ודיאטתי לראש של אכלן רזה טבעי. האם השלב האחרון הוא חלק מכל התהליך של עבודה עם החלקים המתגדים לשינוי כפי שהסברת בתגובות קודמות, או שהוא שלב בפני עצמו הדורש התייחסות מיוחדת, אבל עם שימוש באותו הכלי של עבודה עם החלקים? אם יש התייחסות מיוחדת, מהי? אשמח לפירוט. דעתך חשובה לי ועוזרת. תודה.

שמי סבטה בת 17 וחצי במרץ היה בת 18 אני שוקלת 107 נכון זה נשמע הרבה אבל הגובה שלי 1.79 אני גבוהה אז זה לא כל כך הרבה בולט אבל לי זה מפריע מאוד ברמות מטורפות אני צריכה עזרה אני צריכה דיאטה שתגרום לי להגיע למשקל 80 אפילו פחות עד היום הולדת שלי כי ביום הולדת שלי אני רוצה לחזור למידה 42 או 44 למרות שאני מעדיפה 42 אז אם מישהי יודעת על דיאטה שתגרום לי להרזות תוך חודשיים וחצי 27 קילו בבקשה שתכתוב לי זה מאוד חשוב

סבטה היקרה, מה שאת צריכה זה לא דיאטה כי מדיאטה רק משמינים את צריכה תהליך של מודעות שילמד אותך איך משתשמים נכון במערכת ההנעה הפנימית שלך זאת שגורמת לך להגיע ולהישאר במשקל גבוה וגורמת לך לבקש משהו שהוא מזיק ובלתי אפשרי - להרזות 27 קג בחודשיים. בברכה בלה

אז איך אני בכל זאת מרזה?מה אני צריכה לעשות בשביל לרדת במשקל ולא לעלות אותו יותר אני אוהבת ממתקים ואוכל מהיר ואני רוצה לדעת איך להמשיך לאכול את זה ועדיין להרזות אני מבינה שאני אוכל את זה בכמות קטנה יותר ואני היתי אצל דיאטניות והן ממש לא עזרו לי

ראשית, ביקרתי באתרך והוא ממש מעורר השראה. את מפזרת פניני חוכמה מאירות עיניים. נתקלתי בתהליך אימון ההרזיה שאת מתארת. חלק מהשלבים אני מבינה ברמה העמוקה שלהם (אני עוברת תהליך שינוי), אבל יש לי עוד דרך לעבור. אשמח להרחבה והבהרה בנושאים הבאים: -חופש בחירה (תלמדו לחיות בחופש בחירה אמיתי.      כי כשבוחרים מתוך חופש אין התנגדות פנימית). מתי מתקיים חופש בחירה? כשאוכלים מה שרוצים, למרות שהמטרה היא הרזייה? -מחשבות מנוגדות (תלמדו להתמודד ביעילות עם מחשבות הדוחפות אתכם לפעולות המנוגדות   למטרתכם.   כי "בא לי מתוק" היא רק מחשבה ולא פקודה). אין זה מנוגד לחופש הבחירה? תודה מראש על התשובה. בטוחני כי תהיה מאירת עיניים.

בוקר טוב לך הלומדת ראשית, תודה רבה על מילותייך הנעימות והמוקירות. שנית, מעריכה את העובדה שבחרת להעלות סוגיה כל כך חשובה בתהליך של שינוי. ודווקא בגלל שאת עוברת תהליך שינוי בעצמך (אם כי, אינני מצויה בפרטים כלל), הייתי רוצה להפנות את השאלה אלייך: מה מאפשר לך ליצור שינוי? האם בתהליך שאת עוברת את יכולה לזהות מרכיב כלשהו של חופש בחירה? האם התהליך אפשרי ללא הכרה בחופש בחירה? נתקי את עצמך כרגע מהתנהגויות תזונתיות ואחרות, כי חופש הבחירה אינו נוגע להתנהגות, חופש בחירה נוגע למשהו עמוק הרבה יותר שמתבטא גם בהתנהגות, אך לא שם הוא ממוקד. הסבי תשומת ליבך גם למושג ה"חופש" - מהו חופש מספק ונעים, מתי חופש הוא מאיים ומפחיד? שתי שאלותייך נוגעות לאותה סוגיה. אמתין לתשובותייך ולמסקנותייך בסבלנות. ואשמח להמשיך משם. קחי לך את הזמן להרהר בדברים. אני כאן. בברכת יום פורה שלך לאה פינטו

ראשית, תודה על המילים המעודדות והתמיכה. מעריכה זאת מאוד. מה מאפשר לי ליצור שינוי? הרצון ליצור שינוי. המחשבה הראשונית שלי הייתה שכשמתעורר רצון כלשהו, כמו לרזות, אין לנו באמת חופש בחירה כי הרצון שלנו הוא פשוט למלא את הרצון. ולכן הבחירה שלנו היא רק אחת. האם התהליך אפשרי ללא הכרה בחופש בחירה? המחשבה הראשונית שלי הייתה כנראה שלא, כי תהליך ההרזיה ללא דיאטה מדבר, בצד התפיסתי, על ניתוק מכל סוג של הגבלה וחופש פעולה מלא. (גם אם זה אומר לוותר על הרצון להשיג את המטרה) והרצון לרזות, מעצם הגדרתו הוא סוג של הגבלה. ולכן דרוש חופש הבחירה ללכת לפי הרצון או לא ללכת לפי הרצון, כלומר ההבנה שאנחנו לא משועבדים לרצון. ההבנה שאנחנו שלמים כך או כך. (יש בי תחושת התנגדות כשאני אומרת את זה). אח"כ חשבתי על זה שאולי אפשר כן לרצות לרזות ולהאמין שהתוצאה תגיע מחוסר הגבלה, וכתוצאה מהשכנוע העצמי העמוק הזה, גם תגענה תוצאות. כלומר, כמו שבדיאטה מאמינים שכשאוכלים פחות מרזים, כך אפשר להאמין שכשאוכלים מה שרוצים בלי הגבלה ומקשיבים להנאות הגוף, מרזים. (כמובן בהנחה שיש תשתית רגשית נכונה) אבל זה הקטע, דיאטות לא עובדות. ולכן גם זה לא יעבוד. לכן אני חוזרת להשערה הראשונית שצריכה להיות פה קבלה עצמית. שזה מוזר, כי בתחומים אחרים שהם לא הרזייה כן אפשר לפעול לפי מערכת כללים וכלים ולהצליח, אפילו אם אין קבלה עצמית מוחלטת. אצלי זה מתבטא בעיקר שבתחומים שחזקים אצלי באופן טבעי ואולי פה קבור הכלב, באמונה העצמית שאני טובה בזה ושאני אצליח. (אפילו שההישג מגדיר אותי, כלומר אין קבלה עצמית מוחלטת). בתחומים שפחות חזקים אצלי באופן טבעי לא הצלחתי ליצור שינוי, או הצלחתי אבל לא כפי שרציתי. לגבי השאלה האחרונה על מושג החופש, למען האמת, כרגע, אין לי מושג. מבולבלת ומהורהרת...

שלום אני בת 21 וכרגע בתקופה מאוד לחוצה של לימודים. עם תחילת הלימודים שמתי לב שהעלתי במשקל. הגובה שלי 1.67 משקל 64 לפני הלימודים (חודש בערך) שקלתי 58. זה מאוד מתסכל ואני רק רוצה לרדת חזרה למשקל הקודם! אבל פעילות ספורטיבית לא כזה רלוונטי אני לומדת ממש הרבה ואין לי כמעט זמן להשקיע בזה. מה אני יכולה לעשות כדי לרדת במשקל תוך כדי הלימודים?

בוקר טוב ראשית, מאחלת לך שנת לימודים פוריה ומוצלחת. אני מניחה, הן מפאת גילך והן מפאת השינוי הדרמטי במשקלך שזוהי שנת הלימודים הראשונה שלך. רק התחילה השנה את כבר לומדת הרבה? אין ספק ששינוי הסטטוס הזה ל"סטודנטית" ואולי גם שינוי המארג החברתי ומקום המגורים יוצרים סטרס לא קטן בחייך שאותו את מנסה להרגיע באמצעות אוכל. והתואה המתבקשת מאכילה שאינה על רקע פיזיולוגי אלא על רקע רגשי היא השמנה. תעשי טעות אם תפני לטפל באכילה שלך במקום בדבר האמיתי. האכילה היא רק שיקוף לחוויה הרגשית שלך. מראה חיצונית למשהו שדורש את תשומת ליבך. אלה הרגשות שלך שמכוונים אותך להסב תשומת לב לתפישה שלך את עצמך בתוך הסיטואציה החדשה הזו. אל תתמקדי בסימפטום, עשי סדר במחשבות (אלה שיוצרות את הסטרס), באמונות שלך לגבי עצמך. אם לא הבנת את ההקשר אשמח לחזור עליו עבורך, אך חשוב מאד שתביני אותו כדי שתוכלי לטפל בדבר האמיתי ולא להזניח אותו ובמקביל לטפח בעיה חדשה של התעסקות באוכל ובמשקל. המון הצלחה בכל. ועם כל שאלה נוספת, חזרי ונשמח לענות. בברכת יום נאה שלך לאה פינטו

לבלה ולאה, אחרי שנים של התייחסות לאוכל מתוך הגבלה, לא בהכרח קלורית אלא של סוגי מזונות ושעות, איך אני מתחילה לחשוב אחרת? אציין רק שאני בחורה שחיה בנוח עם עצמה מבחינה נפשית באופן כללי. אני רוצה לקום בוקר אחד ולחשוב כמו רזה, מה אתן מציעות? אודה לתשובה משתיכן

קורין שלום רב, כדי להשתחרר מהראש הדיאטטתי יש צורך לעבור תהליך של שינוי עומק. את שואלת את שאלת האיך ,טעות נפוצה אצל אנשים,מתוך מחשבה שאם יהיה לך את הידע תוכלי להשתמש בו ולהשיג תוצאות,אבל המציאות מראה ששאלת האיך היא רק שאלה אחת מתוך מכלול שאלות שיש לשאול כשבאים להשיג שינוי יציב בתפיסה והוויה פנימית. השאלה הראשונה היא דווקא שאלת המה - מה בידיוק אני רוצה. השאלה השנייה היא שאלת הלמה - למה אני רוצה את מה שאני רוצה. השאלה השלישית היא שאלת האם - האם כל המערכת הפנימית שלי מסכימה למה שאני רוצה. ורק בסוף אחרי שיש לך תשתית ותשובות לשלושת השאלות האלו את יכולה לשאול את האיך וגם להפיק תועלת מהתשובה. כמו כל דבר גם שינוי הראש הדיאטתי הוא תהליך הבנוי בקומות. וכמו שרופא לא מתחיל ישר לנתח אלא עובר תהליך ארוך וממושך של הכשרה גם פה אם אענה לך איך עושים זאת זה יהיה תלוש לגמרה ולא יועיל לך בכלום. זו תשובתי, מקווה שהיא מספקת אותך. בברכה בלה

התשובות לשאלת המה והלמה ברורות לי. התשובה לשאלה האם- היא לא. המערכת הפנימית שלי לא מסכימה למה שאני רוצה כי היא רגילה לחיות בסוג מסוים של הגבלה ושל תחושת חובה. אשמח אם תאירי את עיניי בנושא.

קראתי בעיון את מה שכתבת. אשמח לקבל ממך משהו כתוב בנושא שיבהיר לי יותר, או למי ניתן לפנות. תודה אוליב

בלה ולאה יקרות, אני חושבת שאם גישה מסוימת עובדת, היא לא נכונה רק לתחום אחד. אציג בפניכן בעיה שאינה קשורה לתחום ההרזייה ואשמח לקבל תשובה ברוח ההרזייה ללא דיאטה. הבעיה שלי היא שאני לא יכולה לקום בזמן בבוקר. אמנם נשמעת בעיה קטנה אבל בשבילי היא לא בעיה קטנה כלל, כי היא פוגעת באיכות החיים שלי. ניסיתי כל מיני דברים על מנת לקום בזמן. אבל מה שלא אעשה, בסופו של דבר אני תמיד מכבה את השעון המעורר וממשיכה לישון. איך אוכל לפתור את הבעיה? אשמח מאוד לקבל תשובה גם מבלה וגם מלאה, תשובה שתתייחס לאיך פותרים בעיות בכלל עפ"י ראייתה של כל אחת, ולפתרון בעיית ההשכמה המאוחרת שלי בפרט. תודה מראש.

שלום שונית מסכימה איתך. ישנו מנגנון בסיסי שיש להבינו, יחד עם זאת לתחומי חיים שונים יש במנגנון הזה איפיונים ספציפיים, לתחום ולאדם עצמו, ועל כן נדרשות אדפטציות בהתאם. כל התנהגות חיצונית כרונית היא פרי קבעון מחשבתי כלשהו (אמונה). כל התנהלות שלך, שאת והאחרים מסוגלים לקלוט במערכת החושים היא ראי לתפישת עולמך הפנימית, את עצמך ואת העולם סביבך. התנהגות היא רק תוצאה! את יכולה לאהוב אותה, את יכולה לשנוא אותה, זה לא משנה את העובדה שהיא פרי הראיה הפנימית שלך. וה"עיניים הפנימיות" הללו היכן הן ממוקדות? היכן שתמקדי אותן, לשם הן תקחנה אותך. עכשיו, שימי לב לאופן בו ניסחת את שאלתך: "איך אוכל לפתור את הבעיה?" היכן ממוקדות עינייך הפנימיות? בבעיה. את ממוקדת בתסריט הרגיל, באמונה שאת מאחרת לקום בבוקר (כאילו נולדת ככה), לשם המוח שלך מכוון ובואי לא נתפלא אם זה מה שיווצר. האמונות שלך, מסמנות את נתיב ההתנהגות שלך והתוצאה שתתבטא בעולמך החיצוני. בדיוק כמו שאת מסמנת לעצמך מסלול בראש לפני נסיעה מביתך למקום עבודתך, בהתחלה את מפנה הרבה תשומת לב, מודעות ועירנות ובהמשך, ככל שאת חוזרת על התהליך הוא הופך אוטומטי עד שנדמה לך שהגוף פועל מעצמו ולא שורטט שום מסלול. אך המסלול קיים ומנהל אותך, רק שאינך צריכה להיות מעורבת יותר. אותו כנ"ל יפעל לכל יעד שתסמני וגם הוא ידרוש בתחילה מודעות ותשומת לב. ומעל הכל מיקוד נחוש במה שאת רוצה ליצור (בפתרון - איך זה נראה? איך זה מרגיש? מי את כשאת פועלת כך וכ"ו) ןלא בדבר ממנו את רוצה להמנע (ששוב מקרין בתודעתך את אותו סרט ישן ומתווה את הדרך אל המקום, אליו ללא משים את מכוונת, אל הבעיה). זו אינה התורה כולה, אך זה בהחלט משהו שהייתי מסבה את תשומת ליבך אליו. אנחנו לא מכונות, קצת יותר מורכבים. אבל זו בהחלט התחלה שיש להתאמן עליה, בסגנון ההסתכלות והחשיבה המנהל את הדרך בה את מנסה לשנות דברים. בברכת יום רענן ולחיי בקרים חיוניים ואנרגטיים :-) שלך לאה פינטו

היי , אני בחורה בת 22 שמגיל 12 סובלת מהפרעות אכילה . ניסתי לעשות מלא דיאטות , לשמור על תזונה נכונה , כושר וכלום לא עוזר לי . זה מאוד מייאש אותי ואפילו מכניס אותי לדיכאון . האם עליי לקחת כדורים ? איזה כדורים מומלצים ? ללכת לרופא משפחה ? לתשובתכם אודה , תודה רבה :)

שלום רב לך, הפרעת אכילה נגרמת הרבה מאד פעמים בגלל עשיית דיאטה. ואת כותבת שאת עושה הרבה דיאטות, המשוואה פשוטה. אביא דוגמא: אם יש לך שבר ברגליים בגלל שאת רצה ואת ממשיכה לרוץ בניסיון לרפא את השבר שלך מה יקרה? נכון יהיו לך שברים נוספים. שהרי הם נגרמו בגלל הריצה. על אותו משקל עשיית דיאטה לא פותרת את בעיית האכילה היא רק מחמירה אותה כי הרי היא התחילה בין השאר בגלל דיאטה. אגב כושר ותזונה נכונה הן מילים יפות לדיאטה ,ולך לצערי זה לא יעזור. אני גם לא חושבת שכדורים הם פתרון הם אולי יקלו קצת על הדכאון והחרדה שיתכן שיש לך אבל לא יפתורו שום דבר. (כדורים אפשר לקחת כחלק מטיפול נכון ומקצועי כדי שיעזרו לך להבריא). בעיית אכילה צריכה טיפול יסודי, מקצועי ובעקר נכון. כיום יש שיטות פורצות דרך לרפא הפרעת אכילה וכדאי להכיר אותן. אחת השיטות היעילות ביותר שאני מכירה זו שיטת הifs טיפול משפחתי פנימי. שיטה זו בשילוב הנחיה לאיך לאכול נכון מרפא את בעיות האכילה בזמן קצר יחסית ובצורה יוצאת דופן. יש עוד שיטות שעובדות טוב עם הפרעות אכילה ובמקום להתעלם ולחפש פתרונות קלים שלא יעבדו לטווח ארוך אני ממליצה לך בחום למצוא טיפול מתאים לעצמך. ואפרט את מרכיבי הטיפול הנכון. 1 מיקצועי - חשוב מאד שתגיעי לאיש מקצוע מנוסה בטיפול בהפרעות אכילה. 2 אנטגרטיבי - כזה שמטפל בכמה רבדים - תזונתיים, רגשיים,קוגנטיביים. 3 משולב - רצוי מאד שלאיש מקצוע אליו תגיעי יהיו כמה גישות לטיפול - משהו כמו אימון טיפולי יכול להיות נפלא. או כמובן אפשר להיות מטופלים במרכז בו יש צוות רב מקצועי. מאחלת לך המון הצלחה ומבקשת שלא תוורתי על החיים שלך. את בחורה צעירה ומגיע לך לחיות בלי הפרעה שתהרוס לך את החיים ועלולה גם לעבור לדור הבא. המון המון הצלחה, ואנחנו פה אם את צריכה עוד תמיכה או מידע, בברכה בלה

היי בלה , תודה רבה רבה על התשובה , אני באמת מאוד מעריכה את זה . הלכתי להרבה דיאטניות בחיי והן לא הצליחו לעזור לי . כיום אני מנויה לחדר כושר ומתשדלת לעשות כמה שיותר ספורט ובנוסף בטיפול פסיכולוגי .. לא הצלחתי להבין מהי שיטת ה IFS ? אשמח אם תוכלי לפרט לי עליה .. ובכלל אם תוכלי לפרט לי למי לפנות . שוב תודה רבה על העזרה !!!! :)

שלום בלה, לאחרונה אני מנסה להקשיב יותר לגוף שלי בעקבות ספר שקראתי. (אני מנסה להגיע למשקל שיותר נוח לי בו) הרעיונות שקראתי עליהם וניסיתי ליישם דומים לרעיונות בפורום הזה. עכשיו אני יודעת לזהות מתי אני רעבה ומתי אני לא יותר טוב מפעם. אבל עדיין אני לא מרגישה חופשייה לגמרי. אני עדיין מתעסקת בחשיבה על האם אני רעבה או לא, ומתעסקת בנושא האוכל כל הזמן. הייתי רוצה לחשוב כמו אדם רזה ופשוט לאכול מתי שאני רעבה וזהו. האם זה יותר מידי לבקש?? אנא עזרי לעלמה במצוקה!

רונית היקרה, זה לגמרי לא יותר מידי לבקש וזו בידיוק צריכה להיות המטרה שלך. אחת הטעויות שאנשים עושים כשהם נתקלים בגישת הרזיה ללא דיאטה זה לחפש את הכילים והטכניקות. חשובים ככל שיהיו הם חסרי ערך בלי תשתית רגשית וקוגנטיבית נכונה. תחשבי לרגע אם אדם שאין לו שום ידע ברפואה מקבל במתנה ספר נדיר ויקר עם מידע רפואי רב ערך מה הוא כבר יכול לעשות בו? אבל אם מקבל אותו סטודנט לרפואה שעבר הכשרה רפואית ומבין מה שכתוב בספר הוא יפיק ממנו תועלת מרובה. הקשבה לרעב ושובע זה כלי של גישת הלא דיאטה - כלי חשוב ומרכזי אבל לא יכול לעמוד בפני עצמו אלא חייב להיות חלק מתהליך מובנה ומסודר והכי חשוב הדרגתי. ההתעסקות הבלתי פוסקת בנושא האוכל מראה דבר אחד ,את החלפת דיאטה בדיאטה ,כי גם את גישת הלא דיאטה ניתן בקלות להפוך לדיאטה. מה שנדרש עבורך זה תהליך מובנה ומסודר (לא בהכרח ארוך) שיצור שינוי עמוק ואמיתי ביחסים שלך עם אוכל. היום יותר מתמיד יש שיטות פורצות דרך לשינוי וריפוי מהיר . אז אל תתפשרי על איכות החיים שלך, בברכה בלה

היי, אני נערה בת 17 וחצי ויש לי בעיה בנושא של אכילה נכונה. יש לי עודף משקל קל שמפריע לי וכל הנסיונות לטפל בו נתקלו בקשיים,כלומר ירדתי במשקל אחרי שהקפדתי על אכילה נכונה במסגרת אבל אחר כך שוב העלתי כי שברתי את כל הגבולות. הבעיה היא שאני מרגישה שלא יהיה לי אוכל מחר,אפילו שברוך השם לא חסר לי אוכל בבית... לכן אני מרגישה שאני צריכה לאכול עוד ועוד. וזה ממש מוזר... אני מרגישה את התחושה הזאת בעיקר בשעות הערב והלילה... איך אני מטפלת בזה? הולכת לישון יותר מוקדם? עוד דבר שהוא לא פחות חשוב הוא העניין שאני פשוט מכורה ללחם ויכולה לאכול יותר מדי פרוסות (גם אם הוא לחם קל)... מה אני יכולה לעשות?... אשמח לעצה. תודה :)

רק בבית יש לי את הרצון לאכול בצורה כזו,בחוץ אין לי בעיה לעבור ליד גלידריה ולא לקנות או להגיד לא לעוגות שמציעים לי. רק בבית וזה כל כך מעצבן כי בחוץ אני מצליחה לשלוט בעצמי

יקירתי, את בדרך לפתח תגובה אלרגית לדיאטה ויש את כל הסימנים. ככה זה מתחיל - אי שביעות רצון מהגוף ומהמשקל, ניסיון לרדת בעזרת דיאטה, פיצוי על ידי אכילה לא נשלטת ,שוב ניסיון לשמור בצורה קפדנית יותר וחוזר חלילה. תעצרי את זה כמה שיותר מהר כי למצב הזה יש נטייה להחמיר עם הזמן. ממליצה על טיפול ממוקד וקצר כדי לעשות סדר בעיניים. בברכה בלה

אני מתנצלת מראש על האורך. עד הצבא הייתי תמיד ילדה רזה, בחיים לא חשבתי ולא התעסקתי באוכל במשקל וכדו'. בגיוסי שקלתי בערך 53 קילו על 1.63. כשהגעתי לבסיס שלי היתה לי ירידה משמעותית במשקל כיוון שלא אהבתי את האוכל הצבאי, ומזה כבר שנה שאני שוקלת 46. אמנם הירידה לא היתה מכוונת, אבל אחרי שזה כבר קרה הייתי די מרוצה מהעניין, במיוחד נוכח הפחד להשמין בצבא, ופשוט התמדתי עם שגרת חיים של אכילה מועטה בכוונה והרבה ספורט. כשאני באה הביתה לסוף שבוע פעם ב-10 ימים זה הפיצוי, אני אוכלת מכל הטוב שיש בבית שזה נחמד, רק שזה מלווה גם בזלילות כדי לפצות את עצמי ובניסיון להספיק לאכול הכל מהכל לפני שאני חוזרת לצבא לעוד 10 ימי צום פחות או יותר, ואני מרגישה מאד אשמה אח"כ. נהייתה לי שריטה שאני צריכה להישאר במשקל שהצלחתי להגיע אליו ועל כן אני צריכה להמשיך לאכול קצת כי אם אחזור לאכול "רגיל" אני אעלה. התחלתי פשוט להתעסק ולחשוב באופן טורדני על המשקל ועל אוכל, וזה משהו שפעם לא היה לי. בחודש האחרון היו חגים והייתי הרבה בבית, וגם התחלתי לאכול קצת יותר בבסיס ולא להגביל את עצמי כ"כ ועליתי 2 קילו. אני יודעת שאני אמורה לשמוח מזה כי באמת שאפילו אני ברגעים מסוימים כבר לא אהבתי את איך שאני נראית, אבל פשוט משהו התעוות בתפיסה שלי וזה מציק לי שעליתי במשקל. אני מנסה להגיד לעצמי שעכשיו זה טוב שעליתי 2 קילו ומעכשיו אני אתחיל לאכול מאוזן ורגיל כמו פעם, אבל לא מצליחה לצאת ממצב היו-יו הזה. אני פשוט מתגעגעת לתקופה שלא חשבתי על זה ושזה לא שינה לי, שאוכל לא היה כזה ביג דיל בשבילי לעומת היום שאני חושבת על זה ממש כל הזמן. אני מתפללת לכך שהבעיה תיפתר כשאשתחרר מהצבא ואוכל להתחיל לבנות שגרת חיים רגילה ומאוזנת. אני יודעת שזה גם אולי יגרור עלייה במשקל ואני מנסה לקבל את זה אבל קשה לי ואני מחבלת בנסיונות של עצמי להירפא. איך חוזרים לראש בריא ורזה כמו שהיה לי?

גלי היקרה, ראשית הרשי לי לברך אותך על מודעות גבוה שאת מפגינה ועל כך שאת מבינה שאת מתחילה להיכנס למצב קצת בעייתי ומאתגר. מה שקורה לך הוא תהליך קלאסי של פיתוח אלרגיה לדיאטה. אומנם הדיאטה היא לא מכוונת והיא נכפתה עליך בגלל הנסיבות. כלומר את לא התחלת להפחית בתזונתך בגלל שחשבת שאת שמנה אלא בגלל שפשוט לא היה אוכל שאהבת ,אבל את המערכת של הגוף/נפש שלך זה לא מעניין, ברגע שהוא נחשף לדיאטה=הגבלה בהזנה הוא מגיב בתגובה אלרגית. התגובה היא גם פיזית (בולמוסי אכילה על מנת לפצות על ההרעבה ואיבוד רקמת שומן) וגם רגשית - מתח רב,חוסר שקט וחוסר נינוחות. התגובה הרגשית משבשת קצת את מערך התפיסתי שלך ובמקום לחשוב בצורה הגיונית על המשקל כמו שחשבת פעם את מנוהלת על ידי חלק ביקורתי ומתוח שרוצה שתמשיכי להיות יותר רזה ממה שכנראה מתאים לך. המצב הזה הוא הפיך לגמרה אבל בתנאי שתיהיי מודעת אליו ולא תתני לו לשבש לחלולטין את האיזון הפנימי שהיה מנת חלקך לפני הצבא. והנה כמה צעדים חשובים מאד שהייתי ממליצה לך כדי שזה אכן יסתדר אחרי הצבא. כי לצער זה בהחלט עלול לא להסתדר ולהיות פתח לשיבוש גדול במערכת יחסים פנימית בינך לבין הגוף שלך . 1 להבין מה שקורה לך. 2 לקחת אחריות על המצב. 3 להכיר את החלק שאומר לך שהמשקל החדש הנמוך שלך הוא טוב ושכדאי לך לשמור עליו ולהבין שהוא מאד מסוכן עבורך. 4 להזמין חלק אחר לפרש לך מציאות ,חלק בוגר אחראי מאוזן שמבין שהמשקל של עכשיו הוא נמוך מידי ומסוכן. 5 ללמוד להרגיע את עצמך נוכח הפחדות של החלק הראשון ולא להאמין להפחדות שלו. 6 לארגן כמה שאפשר את התזונה שלך נוכח התנאים שנכפו עליך. (אפשר לקחת דברים בריאים מהבית שלא מתקלקלים) אם תרצי זו כבר עצה יותר תזונתית וגם פה אוכל לעזור לך. 7 הכי חשוב לא לעשות דיאטה אחרי שאת משתחררת אלא לחזור ולשקם את המערכת הפנימית שלך כדי שהיא תחזור לפעול באיזון מלא כמו שהיה בעבר. מאחלתך לך המון הצלחה, בלה

אירית שלום. קראתי את הפוסט שלך וניזכרתי בעצמי. אני פיתחתי הפרעת אכילה קצת מוקדם יותר, היא החמירה בצבא והיום עדיין אני במאבק מתמיד נגדה. אני בהחלט מבינה את המצב של יש מודעות. כאילו אני מסתכלת מהצד ורואה כמה אני לא בסדר - ומצד שני לא מסוגלת להפסיק - לרעוב, לשפוט את הגוף שלי את האכילה שלי ולהיות רזה, אפילו יותר. ממה שקראתי, אני דואגת לך. אני חושבת שאת צריכה כבר עכשיו להתייעץ עם מישהו שאוהב אותך מאוד, ולבקש עזרה ולקבל טיפול. תעצרי את הגלגל היום. זה גלגל שמהר מאוד מאבד שליטה - ואז הרבה הרבה יותר קשה לעצור אותו. חיים כאלה, כמו שאת מתארת הם נוראיים (לצערי מניסיון אישי). ככל העובר זמן ההחלמה יותר קשה, יותר ארוכה ויותר כואבת. תאהבי את עצמך, ותטפלי בעצמך, עוד היום. עדיף להיות קצת היסטריים מאשר להיצטער אחר כך.

בלה שלום רב, ביקרתי באתר שלך והוא ממש מרתק. רציתי להבין קצת יותר למה את מתכוונת במושג אלרגיה לדיאטה? ומה עושים אם יש בעיה כזאת. תודה על הפורום המושקע עידית

עידית היקרה, ראשית תודה על המחמאות. שינית תודה שאפשרת לי להסביר את המושג הזה "אלרגיה לדיאטה". את המושג לקחתי מעולם של אלרגיות. אם יש לך תגובה אלרגית לאבק את דומעת סובלת מהרבה עיטושים ואולי משתעלת. מה שברור הוא שזה לא אשמתך ואם את לא רוצה לסבול כדאי שתתרחקי מהאבק. מה שגיליתי זה שחלק לא קטן מאנשים מפתחים עם הזמן תגובה אלרגית לדיאטה. התגובה באה לידי ביטוי בכמה אופנים - רעב מוגבר,בולמוסי אכילה בלתי נשלטים,ריבוי אכילה רגשית,עלייה במשקל ותחושות של תסכול יאוש וחוסר אונים. ככל שאדם עושה יותר דיאטות כך התגובה האלגרית שלו יותר חריפה. בידיוק כמו שאדם האלגרי לאבק שנחשף אליו סובל יותר ויותר. אנשים שהם אלרגלים לדיאטה לא יכולים לרזות בעזרת דיאטה כי זה רק מחמיר את מצבם ועבורם יש צורך בגישה חדשה. גישת הנון דיאט היא גישה העובדת על תפיסה,אומנות,פרדיגמות ופירוש המציאות שלנו ועוזרת לרזות בדרך מאד שונה מאשר גישת הדיאטה. ולכן מי שסובל מאלרגיה לדיאטה ורוצה לרזות יש לו כמה בררות. האחת - להמשיך לנסות לרזות בעזרת דיאטה מה שרק יחמיר את מצבו,השיניה - להשלים עם המשקל שלו (עדיף מלעשות דיאטה) זה לפחות ישאיר אותו במצב יציב ולא יגרום לעליה במשקל והשלישית - זה לנסות גישה אחרת להרזיה גישת הלא דיאטה המלמדת את הסודות של האנשים הרזים ומאפשרת הרזיה בריאה נכונה ויציבה. כדי לדעת אם את אלרגית לדיאטה כל מה שאת צריכה לעשות זה לבדוק את היסטוריית המשקל שלך. אדם לא אלרגי עושה דיאטה יורד ושומר על ההישיג לתמיד. הבעיה היא שזה אנשים מאד מאד נדירים. אבל אם עשית דיאטה ירדת ועלית בחזרה את הכול אז ככל הנראה את אלרגית ואין שום טעם להחמיר את המצב שלך. אז אם את מזדהה עם מה שכתבתי אני מזמינה אותך להתרשם יותר מהגישה המופלאה של הרזיה ללא דיאטה הנותנת פתרון מלא לאנשים הסובלים מעודף משקל כרוני,המצאות במעגל הדיאטות,אכילה רגשית,אכילה בולמוסית וקושי ביחסים עם הגוף. מאחלת לך המון הצלחה, בלה

שלום לאה! אני בחור צעיר יחסית(21) וכבר הספקתי להתנסות במס' דיאטות ושיטות הרזיה בחיי. לפני כשנתיים בערך הרזתי בערך כ7 קילו בלי שום דיאטה-פשוט סתם ככה ב3 חודשים בערך הרגשתי הרזיה וקיבלתי הרבה מחמאות וההרגשה הייתה מצויינת ותאמת שעד היום אני שומר על אותו המראה בערך עם תנודות קלות למעלה ולמטה לסירוגין אבל אני עדיין לא מרוצה באופן סופי מאיך שאני נראה והייתי רוצה להשיל עוד כמה קילוגרמים ממשקל הגוף. יש רק בעיה קטנה אחת: אני פשוט מאוהב באוכל ואני אוכל נטו מאהבה וכיף לאוכל ואף-פעם לא בגלל שינוי במצב הרוח או רגשות שליליים אלא להיפך האכילה היא ממקום חיובי של אהבה. השאלה שנשאלת איך גורמים לגישה שכזאת להביא אותי למקום שאני עדיין אוהב אוכל כמו עכשיו ויאכל מה שאני רוצה בערך כמו עכשיו ולא אגיע למצב בו אני ארגיש לא מסופק מאוכל, אבל פשוט ירזה מעט ויראה כמו שתמיד חלמתי? תודה מראש על העזרה וסליחה אם חפרתי קצת.

שלום גל ראשית, חסר לי מידע. ממה אתה לא מרוצה? האם מדובר בעודף שומן או שרק ברפיון שרירים? האם מדובר בסוגיה פיזית אובייקטיבית או בדימוי גופני מעוות? אי לכך, יהא זה לא רציני מצדי, שלא לאמר חטא למקצועיותי, לתת לך מענה אישי. מה שכן, אוכל להתייחס באופן כללי לנקודות שאתה מעלה בפוסט. אהבה- אהבה זה יופי והנאה מאוכל היא גם יופי. לא הייתי רוצה שתוותר על אף לא אחד מהם והאמת היא שאף לא אחד מהם אמור לגרום לך להשמנה אלא אם כן האהבה וההנאה אינם מאוזנים מול אהבות והנאות אחרות. יש מקום להפנות חלק מהאהבה וההנאה הזו לגופך ולתחושת החיוניות שלו. אהבה מאוזנת אשר מתחלקת נכון בין הגורמים השונים בחייך, יוצרת משקל מאוזן וחיים מאוזנים. חשוב על זה! סיפוק- בהקשר זה אתה מעלה משהו שתומך במה שנכתב לעיל. כתבת שאתה מבקש להיות מסופק. הסיבה להנאה אמיתית מאוכל היא בד"כ העובדה שבחרנו את מה שהכי נכון לגוף שלנו ברגע נתון. וזה גם מבטיח שנהיה מסופקיפ (כי מילאנו את צרכינו האמיתיים בהנאה). האהבה הגדולה שלך לאוכל, מעיבה על תשומת הלב שעליך לתת לגופך. ערוץ האהבה שלך לאוכל, גורם לך להתעלם מצרכיו האמיתיים של גופך ולבחור מזונות שאינם מספקים את צרכיו. לזה יש שני אפקטים: 1. אתה תצרוך עוד ועוד מזונות על מנת להגיע לסיפוק המיוחל מה שעלול להוביל לצריכת יתר שעל בסיס כרוני תיצור השמנה. 2. אתה פחות נהנה ממה שאתה חושב. הנאה אמיתית ובודאי סיפוק הם תמיד פרי מילוי חסרים/צרכים אמיתיים. לכן יקירי, פחות תשומת לבלאוכל ולצלחת ויותר תשומת לב לחוויה הגופנית שלך. תלמד לאהוב את הגוף שלך, מבלי להגביל את סוגי המזון. למד להנות מגופך. מקווה שהצלחתי להאיר ולהבהיר ואם לא, אתה מוזמן להתעקש :-) ולא, לא חפרת יקירי. בברכת יום נפלא ומלא אהבה שלך לאה פינטו

שלום רב. שמי גילה ולפני פחות משנה לקחתי את הבולזאי 7 ושום דבר לא התרחש. לפני 3 שבועות התחלתי לקחת את הבולזאי 8 תוך הבטחה שזה יעשה את "העבודה" אך לצערי גם9 הפעם לא הורדתי גרם ולא קרה שום דבר להקפיי כפי שהובטח. אשמח אם משהו מהחברה ייצור קשר אתי לנייד 0523088555. שבת שלום

שלום גילה. ראשית צר לי על האכזבה שלך אבל נראה לי שהתבלבת. אין לנו שום קשר לחברה המתוארת. יש כמה כתובות אלהן עליך להפנות את התלונות שלך. קודם כל זה כמובן לעצמך- אם המוצר לא עבד עבורך בפעמים הקודמות מדוע שיעבוד הפעם?יתכן שיש במוצר רכיבים שעבור אנשים מסוימים זה עובד ועבור אחרים לא. אז אם ניסית וזה לא עבד היית צריכה מן הסתם להבין שזה לא עובד עבורך. האם בדקת באיזו דרך אמור המוצר בכלל לעזור לך להוריד הקפים? האם הדרך הזאת נראית לך הגיונית בהתאם לממצאים המדעיים בדבר הרזיה והורדת הקפים? אם לא בדקת ובחרת לסמוך על פרסומת של החברה לקחת אחריות על הבחירה שלך. כתובת נוספת היא כמובן החברה. תתקשרי אלהם,פני דרך האתר והכי חשוב חפשי אם יש להם עמוד בפייסבוק. ידוע היום שתלונות על הקיר של חברה בפיסבוק גורם לה לחזור אליך במהירות האור. זה גם יכול לגרום לעוד אנשים שאולי נפגעו להגיב. בכל אופן אנחנו לא הכתובת. ובסוף ממליצה לך בחום לא לחפש קסמים ופנטיזיות. הרזיה נכונה דורשת דרך מקצועית ואחראית ולא כדורים ואבקות. בברכה בלה

שלום לאה, אשמח לדעת באילו כלים את משתמשת בעבודה עם המטופלים שלך, האם בעזרת תרגילי דמיון או דרך אחרת? האם תוכלי לפרט על תהליך העבודה שלך ועל הטכניקות עצמן בהן את משתמשת על מנת לעזור לאנשים לחזור לאכול באופן אינטואיטיבי? תודה.

שלום רחלי את יכולה להכנס לאתר הבית שלי. יש שם פירוט בנוגע לתהליך האימון שבו אני מלווה את המתאמנים שלי. לחיצה כפולה על התמונה שלי תוביל אותך לקישור. בנוסף, אני רוצה להודות לך על הזדמנות להבהיר ולחדד נקודה חשובה. תהליך שינוי אינו מבוסס על טכניקות וכלים. בני האדם אינם מכונות ואני לא מכונאית. הכישורים הטכניים שלי לא משהו ואולי, חבל :-)). נאמנותי היא למהות - לאדם היושב מולי, עם כל מי שהוא ומה שהוא מביא עימו ולמטרתו. מה ישרת את קידום ביצועיו, שלו, ולא של כלל האוכלוסיה? יכולים להיות מגוון רב ומשתנה של אמצעים. כל אמצעי שיעורר אותו באופן רגשי מעצים עד כדי הנעה לכיוון המטרה הינו כשר, כל עוד נכלל במסגרת גבולות המוסר שלו ושלי. דמיון הוא חלק בלתי ממומש דיו באינטלגנציה האנושית. הוא חייב להיות חלק מכל תהליך שינוי אך ודאי שלא לבדו. תחום הויזואליזציה הוא תחום חשוב אך צר ולא מספיק. חשוב להבין שלא כל הסובלים מעודף משקל (על אף המטרה המשותפת לרזות), עוברים את אותה דרך, נדרשים לפתח אותן מיומנויות, בעלי אותם סגנונות הבנה ולמידה ובודאי שאינם מגיעים מאותה נקודת פתיחה. ולכן האמצעים מאד מאד משתנים ולא ניתן לתת לשאלתך מענה סדור. רק הבוקר, סיפרה לי מתאמנת איך השתמשה בשיעור הטניס שלה למינוף מיומנות של מיקוד לטובת התהליך שלה. האם טניס הוא כלי? במקרה שלה, לגמרי כן. האם הכלי הזה רלוונטי, לך? כמעט בטוח שלא. רחלי, עולם התוכן הפנימי והחיצוני ממנו מגיע המתאמן חשוב הרבה יותר מכל מזוודת כלים שמאמן או מטפל ירצה להתהדר בה. מזמינה אותך שוב לאתר שלי ומאחלת לך המשך יום נפלא. שלך לאה פינטו

תודה רבה על ההתייחסות, אבל בכל זאת, האם תוכלי לפרט יותר על מה שקורה במהלך הטיפול שלך? ביקרתי באתר שלך, אולם לא מצאתי הסבר קונקרטי. אני מבינה שהטיפול הוא לא טיפול דיאטני תזונתי טכני, אלא טיפול יותר עמוק, אבל בכל זאת הייתי רוצה לקבל מושג יותר ברור לגבי דרך הטיפול. תוכלי לתת דוגמא ספציפית לשינוי שעשה מטופל ואיך הוא עשה זאת? איך הוא שינה אמונה שהייתה לו? איך את מזהה את תפיסות המחשבה שלא משרתות את המטופל, ואיך אתם פותרים את הבעיה? האם באמצעות שיחה אתם "עולים" על הבעיות ביחד ופותרים אותם באמצעות תרגול מחשבתי והתנהגותי? אני מבינה שהתהליך הוא אינדיוידואלי, אבל אשמח לקבל פירוט למען הבנת הרעיון הכללי.

בת 50,בריאה ,נמצאת בעודף משקל של 10-15 ק"ג. חייבת לציין שאני מעולם לא חשה תחושת רעב.אם לא יזכירו לי שצריך לאכול,אני עלולה לשכוח את עצמי אפילו לכמה ימים. כשאני עסוקה ,אני לא חושבת כלל על אוכל. אני אוכלת רק כשאני רואה סביבי אנשים אוכלים,או מתוך שיעמום. אבל,אם כבר התישבתי לשולחן,קשה לי להפסיק. אני בקטע של,אם טעים לי,אני אוכלת בלי הגבלה. אני אוכלת עם העיניים ואף פעם לא מתוך רעב. לא מצליחה להתאפק מול משהו טעים ולכן נכשלתי בכל דיאטה שניסיתי. יש לך פיתרון בשבילי?

ערב טוב לך אינני רואה בך מקרה מוזר. את מתארת תופעה נפוצה של השמנה על רקע של אכילה רגשית. ובעצם כל השמנה מבוססת על רקע רגשי, למעט מקרים הקשורים בטיפולים תרופתיים או מצבים פתולוגיים מסוימים. אך את אשה בריאה ולכן הרקע להשמנתך אינו חריג, ההפך הוא הנכון. אז ראשית ממליצה לך לשנות את ההתייחסות הזו כלפי עצמך, בד בבד להכיר באופן בו את יוצרת את השמנתך. על פניו עושה רושם כי הסיבה שאינך חווה רעב היא שאינך נותנת לגוף צ'אנס "לבקש", הוא מקבל מעבר למה שהוא צריך. ואין הדבר טמון באיזושהי אנומליה פיזיולוגית. כדי לשנות את פני הדברים, עלייך לשנות את המקום שנתת למזון בחייך, בהקשר הרגשי והחברתי. עלייך להבין כי הרזיה טובה ובריאה אינה יכולה להתבסס על הגבלה אלא על שיתוף פעולה הרמוני עם גופך. ללמוד את השפה בה גופך מאותת על צרכיו וללמוד למקד את תשומת ליבך בחויה גופנית מהנה ולא בצלחת. תהליך הרזיה ע"פ גישת ההרזיה ללא דיאטה הינו תהליך בעל רבדים שונים ואינו מצטמצם לפיסות מזון. שינוי התנהגותי משמעותי תובע שינוי גישה. זהו תהליך בעל שלבים שונים שמטרתו לסייע לך לחיות בהנאה וברווחה הן עם גופך תוך שאת מתזנת למימדים האידיאליים והן עם המזון בחייך. מקווה שהארתי ולו במעט את הכיוון. גם אותך, אני מזמינה לקרוא מאמרים ותכנים נוספים בצידו הימני של הפורום ובאתרי הבית האישיים. ואשמח לענות לכל שאלה נוספת שתתעורר. בברכת ליל מנוחה שלך לאה פינטו

לא הבנתי את הרעיון של הרזיה ללא דיאטה. דיאטה זה הגבלה כלשהי על סוגי המזון. הרזיה קשורה מאד במזון שאנו אוכלים. איך תיתכן הרזיה ללא כל הגבלה על המזון?

שלום ענת בשתי הנקודות הראשונות צדקת. דיאטה היא אכן הגבלה, משטר מלאכותי שמתייחס למתי, כמה ומה לאכול. הרזיה והשמנה- שני התהליכים הללו קשורים מאד עם אכילה. החיבור שעשית בינהם מוטעה. המסקנה כי הרזיה תובעת הגבלה היא אחד המאפיינים המובהקים של גישת הדיאטה. מנסיוני האישי והמקצועי, מממצאי מחקרים רבים, מתברר כי ההגבלה הדיאטטית גוררת תוך פרק זמן כזה או אחר אכילת יתר שיוצרת שוב השמנה, וברוב המקרים גבוהה מקודמתה. וזאת על רקע פיזיולוגי ורגשי כאחד. מוכר? ענת, אנשים רזים , ללא ספק אוכלים פחות אך לא מתוך מקום של הגבלה (שמזמין ריבאונד) ולא מתוך התעסקות טורדנית באוכל ואכילה (שגם מזמין ריבאונד). דיאטה שייכת לאנשים בעלי תפישה שמנה וזו הסיבה שנדיר לראות מישהו שהדיאטה הפכה אותו לרזה באמת, לרזה יציב. כך לא מתנהלים, מחשבתית והתנהגותית אנשים רזים. ואם הינך חפצה בתוצאות מצוינות ויציבות עלייך להבין כי גישתך חייבת להשתנות. עלייך להבין כיצד אנשים רזים מתנהלים באמת. מה גורם לאנשים רזים לאכול בהתאם לצרכיהם ולא מעבר, מלכתחילה. זה מה שרצוי שיעניין אותך כמי שרוצה להיות אדם רזה. אחרת האופציה היא להשאר אדם שמן במהותך ולחוות גוף רזה לפרקי זמן קצרים. על מנת להבין יותר, אני מזמינה אותך לקרוא המאמרים בצד הימני של הפורום ותכנים נוספים באתרי הבית האישיים שלנו. כל שאלה או תהיה נוספת תענה בשמחה. בברכת ליל מנוחה שלך לאה פינטו

הצילו ילדתי לפני חצי שנה והעלתי בהריון 30 קילו. סיימתי אותו 90 קילו. אנשים ברחוב לא הכירו אותי.\ מאז ירדתי 10 קילו והיתר לא רוצה לזוז. מה יהיה? מה אני צריכה לעשות? האם זה מוקדם מדי וצריך לחכות עד שתעבור שנה ואולי אז משהו יתחיל לזוז? מרגישה כבדה ומלאה לא רגילה לצורה שנהיתה לי לאחר ההריון והלידה

שלום לך ראשית, ברכות. אטעה אם אסיק כי מדובר בהריון ראשון? יקירה, תוספת של 30 ק"ג במהלך הריון היא אכן תוספת גבוהה שמעידה על השמנה (ולא משקל הריון גרידא), בעיקר נוכח העובדה שמשקלך לא התאזן מאז הלידה. יחד עם זאת, חצי שנה ראשונה לאחר לידה יכולה להיות מאד מתישה פיזית ורגשית-מנטלית כך שיש להתייחס לעצמך בחמלה ובקבלה. זה לא יישאר כך לעולמים. היי סבלנית מול היכולות שלך כרגע. לגבי ה"מה אני צריכה לעשות?" חוץ מלכבד את התקופה המיוחדת הזו עלי לדעת מה עשית עד כה? לפני ההריון? אולי במהלכו? ובמה התנסית אחריו? כיצד ירדו אותם 10 ק"ג? אמתין בסבלנות ואאחל לך ליל מנוחה ושוב המון מזל טוב שלך לאה פינטו