פורום הרזיה ללא דיאטה

אני מדריכת טניס,ויש לי תלמידה שמשתתפת בתחרויות טניס ארציות.פעם אחת אחרי הפסד היא אמרה לי:"הרגשתי שהיא יותר רזה ממני ושאני שמנה ולא הצלחתי לנצח"היריבה שלה היא פחות טובה ממנה ובאמת התלמידה שלי הייתה אמורה לנצח.התגובה של התלמידה שלי להפסד קצת בלבלה אותי.איך אני אענה לה?

קרן היקרה, ראשית מרגש אותי לדעת שמספיק איכפת לך כמדריכה ואת רוצה לעזור לתלמידה שלך. יישר כוח וכן ירבו מדריכות כמוך. בואי ננסה להבין ביחד מה המשמעות היותר עמוקה של התגובה של התלמידה שלך. התלמידה שלך בטאה צורת התמודדות עם קושי שהיא חוותה. לכולנו יש קשיים בחיים הבדל בין אנשים מאוזנים לכאלה שקצת פחות זה בדרך בה אנחנו מתמודדים עם הקשיים האלו,בגישה שלנו. נראה שתלמידה שלך השתמשה בגישה קורבנית ושיפוטית כלפי עצמה בלי לקחת אחריות ובלי להבין את הסיבה האמיתית להפסד שלה,הדבר כמובן יגזול ממנה את השיעור החשוב ביותר של ההפסד, את הלמידה מטעות שלה ותיקון של מה שצריך לתקן. במקום להתרכז במקום הנכון שיוכל לאפשר לה לנצח בפעם הבאה היא בחרה להתרכז במקום לא נכון שידכא אותה ויגרום לה להרגיש רע עם עצמה. מה שאת כמאמנת שלה יכולה לעשות זה לשאול אותה שאלות בדרך של אימון כדי לאפשר לה להרחיב את זווית הראיה שלה וגם לתת את האנפוט שלך. לדוגמא את יכולה לשאול אותה האם יש סיבות נוספות שלדעתה גרמו לה להפסיד,את יכולה כמאמנת לנתח את המשחק הספציפי ולהאיר את עיניה של תלמידתך בדבר הטעויות שעשתה. את כמובן יכולה גם לשוחח עם הוריה ולהעיר את תשומת לבם למצוקה של התלמידה שלך אם הנושא יחזור על עצמו. בנוסף, את יכולה ליזום שיחה עם קבוצת תלמידות שלך על חשיבות הדימוי העצמי על נזקים של דיאטות וכו... בהצלחה, וישר כוח ,בלה

שלום רב אני בן 28 ושוקל 84 ק"געל מטר שמוניםואני רוצה להגיע ל78 ק"ג. אני כבר שבועות ארוכים מקפיד על התזונה שלי אך לא מצליח לרדת (בניגוד לעבר שאז הייתי מייד יורד).עושה 3 פעמים בשבוע ארובי 45 דק.תפריט: בוקר- קפה ולחמית. צהריים- מנה בשרית עם תוספות. ערב-מנה חלבית(יכול להיות שאריות של פשטידות משבת או שאריות תבשילים או חביתה וסלט ולחם קל) כמעט ולא אוכל ירקות, אוליקצת סלט לא.ע. האם זה לא אמר להספיק לירידה יחסית קטנה במשקל? אומנם אני לא מקפיד לאכול רק בשר רזה וירקות מאודים אבל אני מקפיד שלא לאכול אוכל שמן כמו פיצות או לחמים מקמח לבן. למרות זאת אני לא מצליח לרדת,מה שכן הצלחתי כשהייתי צעיר יותר. מה יכולה להיות הסיבה? אציין שאני מקפיד לא לאכול בין הארוחות ולא אוכל ג'אנק במהלך השבוע. בשבת אני מרשה לעצמי קצת יותר- כמה פרוסות עוגה וקינוח

נתנאל כנראה שלא שמת לב שזהו פורום להרזיה ללא דיאטה. שאלתך היא דיאטתית לחלוטין. פנה לפורום של דיאטה. בברכה בלה

האם מישהי יכולה לתת לי טיפ איך להוריד שישה ק"ג בחודש? יש לי חתונה ואני חייבת להוריד...

הגעת לפורום להרזיה ללא דיאטה . בברכה בלה

שלום לך, תוכלי קצת יותר לפרט איך הולך הלווי דרך סקייפ. לי נראה קצת בעייתי לא להפגש אבל אני שומעת שאת מאד מרוצה. תוכלי לפרט לי קצת. מאד אשמח מתענינית

האם לאה מטפלת דרך סקייפ גם לטיפול נפשי, של בעיות יותר מורכבות? תודה

עד כמה שאני יודעת לאה מאמנת ,אם את רוצה טיפול בבעיות נפשיות את יכולה לפנות לבלה. אני לא יודעת האם היא עובדת דרך סקייפ את יכולה לבדוק איתה.

לא יודעת למה את מתכוונת, אני לא הכתובת לשאלה כזאת. דברי איתה. מאיך שאני מכירה אותה, היא לא תקח על עצמה משהו שלא בתחום המקצועי שלה.

זה בדיוק כמו פגישה פנים אל פנים. במפגשים האלה אין מגע , אין שקילות, זאת שיחה שנדרשת בה הקשבה ותשומת לב של שני הצדדים וגיליתי שזה הרבה יותר חזק בסקייפ או בטלפון כי אין כל מיני הסחות דעת. אני יושבת לי בפרטיות מלאה בבית עם מחברת ועט, בלי הפרעות. שעה ורבע שהם רק שלי בלי לנסוע רחוק. אני יכולה לכתוב לי ולהתרכז כך שלאה נוכחת מאד ועם זאת יש לי את הספייס הפרטי שלי. אני אישית, נסעתי אליה לפגישה ראשונה אבל הבת שלי שגם מתאמנת אצלה, לא נפגשה איתה בכלל וגם היא עוברת תהליך מעולה. אני חושבת שהענין הזה של מפגש פנים אל פנים הוא בעיקר ענין של קבעון ובקצרה, שווה להתנסות ולבדוק באופן אישי איך את מרגישה עם זה. גם לי היו תהיות כאלה בהתחלה אבל לא רציתי לוותר עליה אחרי שיחה ראשונית שהיתה לנו והופתעתי מהקלות שבה אני יכולה לאפשר לעצמי.

ואו תודה על התשובה המשוקעת נשמע מעניין צריך קצת לשנות את התפיסה אני מניחה נולדתי בעדן אחר אז קצת קשה לי לחשוב על טיפול לא פנים מול פנים. בכל אופן תודה על הטרחה

אני בת 18 , 1.76 שוקלת סביב ה-65 אפילו יותר... אני אוכלת מאוד מאוד מסודר ולא חורגת אפילו בקלוריה ,יש לי תפריט מסודר של שש ארוחות כולן בריאות וכוללות את אבות המזון (דרך אגב אני לא אוכלת ממתקים, בצקים מטוגנים ואת כל הדברים הלא בריאים). אני עושה פעילות גופנית בדרך כלל שלוש פעמים בשבוע במכון כושר ,האימון כולל פעילות אירובית ופעילות כוח. כל שבוע אני עושה ספורט. בעבר עשיתי דיאטות יויו וכעת הגוף שלי האט את חילוף החומרים באופן דרסטי ונכנס למצב סטרס אני אוכלת מסודר כבר למעלה משנה ועדיין לא יורדת במשקל (לפני הדיאטות אכלתי 2500 על מנת לשמור על משקלי כיום הרבה פחות סביב ה-1500 ולמרות זאת אין שום ירידה ולו קטנה ביותר ). בבקשה עזרו לי ,תנו לי עצה ,כיצד אוכל לרדת במשקל ,אני כל כך מיואשת ואני זקוקה לעצה ,לעזרה ,לטיפ... אני בסך הכול רוצה לרדת סביב החמש קילו ...בבקשה עזרההה :( (יתקבלו גם הצעות לתרופות שיכולות לעזור אם יש כאלו או כל הצעה אחרת שיש לכן)...

חסויה יקרה, קשה לי להאמין שתאהבי את התשובה שלי אבל אני פה כדי לומר לך את האמת המקצועית שלי . ראשית משקלך תקין, בגבול התחתון של הנורמה, אם תרדי חמש קילו תגיעי לגבול של הנורמה כלומר מתחת לזה זה יחשב כבר תת משקל. הרשי לי להציע לך פרשנות אחרת לכך שאת לא יורדת במשקל,שלא קשורה בחילוף חומרים. אולי לגוף שלך בגובה שלך ובגיל שלך מתאים לשקול 65 . כמו גובה גם משקל הוא נתון קבוע שלא ניתן לשינוי בלי לגרום לנזק. חוסר המוכנות שלך לקבל את המימדים שלך,התעקשות לשלוט במשקל בכל דרך ועשיית דיאטה כרונית עלולים לגרום לך בסופו של דבר לנזקים גם נפשיים וגם גופניים אשר בבוא הזמן יביאו למשקל גבוה בהרבה ממה שאת נמצאת בו היום. ממליצה לך בחום רב לטפל במימדים הרגשיים תפיסתיים שלך . טיפול נכון יאפשר לך לטפל בעצמך נכון,לקבל ולאהוב את מה שיש ולהיות במשקל מאוזן המתאים לך כל החיים ללא דיאטה . מאחלת לך המון הצלחה, בלה

אני באמת לא כל כך אוהבת לשמוע כזו אמת אבל אני בהחלט מעדיפה את האמת :) תודה רבה לך ,סוף סוף מישהו ענה לי לעניין!

שנים ניסיתי כל מיני דיאטות שהתבססו על שילובים שונים של מזון, ונסיון לשמירה על כמויות נצרכות, אך תמיד מה שהפריע לי זה שהייתה לי תחושת רעב וצורך לאכול, וזה מה ששבר אותי. בזמן האחרון אני שומעת יותר על סיבים תזונתיים שסופחים שומנים וסוכרים, וממלאים את הקיבה ונותנים תחושת שובע, ההסברים נשמעים מאוד הגיוניים עם מומחים מחול וכל זה, רציתי לשאול אם מישהו מכיר את המוצר ואת הכיוון הזה ואם כדאי ללכת על זה ? תודה

רונית שלום רב, רעב הוא אף פעם לא הבעיה במשוואה של הרזיה. רעב הוא מכשיר המראה לך את מצב האנרגיה בגופך קצת כמו מד דלק האומר מה מצב הדלק באוטו. נשמע שהבעיה שהיתה לך היא בעיה של אכילה רגשית. כדי לפתור את הבעיה של אכילה רגשית יש צורך בתהליך ריפוי/אימון שלוקח זמן. את מחפשת פתרונות קסם כמו סיבים. זהו פתרון חיצוני שלא יפתור שום בעיה לטווח ארוך בידיוק כמו שצביעת קיר לא תפתור את בעיית הרטיבות לאורך זמן. בברכה בלה

סוף השבוע הוא עקב אכילס שלי. שומרת יפה ונופלת כל סוף שבוע מחדש. מה לעשות?

שלום ש, מה רזים טבעי אומרים על סוף שבוע? האם גם אצלם זה עקב אכילס? ממליצה לדבר עם כמה ולשאול . בברכה בלה

שלום שמי רותם ואני בת 15 וחצי . מאוד מציק לי עם איך שאני ניראת גם ביגלל שהגוף שלי הוא גוף מאוד שמן וגם בגללל שיורדים עלי אשמח לקבל עצות טובות מה לעשות תרגילים שחשוב לעשות מה לאכול תודה מראש.:)

לכל נערה מתחת לגיל 18 אני עונה אותו דבר עליך לפנות להוריך ולבקש מהם תמיכה והכוונה בנושא זה. אסור לי לתת שום הכוונה בפורום לנערות בגילך. בברכה בלה

אני תמיד עושה דיאטה במשך מקסימום 5 ימים כי אני נכנע מהר, אמא שלי קונה הרבה ממתקים והרבה משקאות ממותקים, ואני לא עומד בזה, אני מתבייש להגיד לה שאני בדיאטה. מה אני עושה? ואני נכנע כי כל הארחות זה רק פרכיות אורז. ועוד משהו: שומן יתר פוגע בצמיחה(בעיקר גובה)?

גיל המקסים אין שום דרך לרזות בעזרת דיאטה (רק אם אתה שייך ל5 אחוז ברי מזל המצליחים ) . מי שלא יכול לרזות בעזרת דיאטה עושה לעצמו נזק גדול כשהוא מנסה נזק גם נפשי וגם פיזי. אני מציע לך לשתף את הוריך ברצון שלך לרזות ולקבל יעוץ מקצועי להרזיה נכונה - רצוי על פי גישת הלא דיאטה כי נראה שגישת הדיאטה לא מתאימה לך. כיום גם הדוגלים בגישת הדיאטה לא ממליצים על תפריטים נוקשים לבני נוער בטח לא ארוחות הבנויות על פירכיות. אז לפני שיגרם לך נזק פנה להוריך וקבל עזרה מקצועית. שומן לא פוגע בצמחיה אבל דיאטות לא מאוזנות ותזונה לא נכונה בהחלט. המון הצלחה, בלה

שלום, אני נכנסתי ב"טעות" לפורום, והדברים מאוד מענינים אותי. אני מכירה את הגישה באופן כללי (קראתי חומרים בנושא הזה), ואף ירדתי במשקל הודות לה. אולם עברו כבר כמה שנים ואני רוצה לחזק את המודעות בנושא הזה ולחזור לפעול ולאכול לפי עקרונות הגישה. היכן אוכל לקבל חומרי קריאה או להשתתף באיזו סדנה בנושא (באיזור ירושלים)?

שושי היקרה, ברוכה הבאה ואיזה יופי של טעות... אני שמחה שאת מכירה ומתחברת לגישה של הנון דיאט וגם שאת רוצה ללמוד עוד. חשוב לי להסביר לך שעל בסיס הגישה של הנון דיאט פותחו שיטות שונות. כמו בגישת הדיאטה יש את שיטת שומרי משקל,מירי בלקין,אולגה רז ורבות אחרות ,גם בגישת הלא דיאטה יש שיטות רבות. כל אדם שעובד עם הגישה פיתח את השיטה היחודית לו על פי דברים שהוא מתחבר אלהם. אז המרכיבים הם דומים אבל שינויים קלים יוצרים תוצאות אחרות. תחשבי קצת על עוגות - אותו קמח אותו סוכר אותם ביצים אותו שמן אבל כל כך הרבה עוגות שונות. למשל הקולגה שלי לאה משלבת בשיטה שלה אימון ,אני משלבת פסיכותרפיה ממוקדת גוף,אופירה שאול עובדת על פי עקרונות של אווטר (שינוי אמונות), גנין רוס האמריקאית שמה דגש רב על המימד הרוחני. אז מה נכון ומה טוב? הכול ולא כלום. היחידה שיכולה להחליט איזו עוגה הכי מתאימה לה ברגע זה זו את. ועכשיו לשאתלותיך - באופן כללי יש הרבה חומר על הגישה באתרים אמריקאיים. בארץ את יכולה למצוא חומרים באתרים של המטפלות על פי השיטה ,שם כמובן כל אחת מיצגת את השיטה היחודית שלה. לא ידוע לי על מטפלים בשיטה זו באזור ירושלים אולי יש אבל אני לא מכירה. מקווה שעזרתי, בלה

היי שושי, גם אני מחפשת איזושהי מסגרת בירושלים. אני מאמינה מאד בגישה. אם תמצאי משהו תכתבי לי? : [email protected]

כדאי שתדעי שלאה מאמנת גם בסקייפ (או בטלפון) . גם אני התחברתי לגישה וגם אני רחוקה ומזה ארבעה חודשים מתאמנת . אישית, אני התחברתי לאימון כי בעיניי הוא מאד פרקטי וממוקד ולא התבדיתי. כבעלת נסיון אני אומרת לך שלא כדאי לך לתת לפרטים טכניים להפריע כי התוצאות מדהימות והתהליך מה אני אגיד לך, לא חשבתי שאפשר כל כך להנות מתהליך הרזיה. מעבר לזה גיליתי את הנוחות שבלעשות דברים שחשובים לי בלי לנסוע מרחקים אלא מהבית שלי. מומלץ. שיהיה בהצלחה ושבת שלום

"לא עוד דיאטה" של סוזי אורבך. מקווה שעזרתי.

האם תרופות אנטי דיכאוניות כגון פריזמה ולוסטרל משפיעות על עליה במשקל? ואם כן האם הפסקת הטיפול תביא לירידה מהירה במשקל?

שאלה שיש להפנות לרופא שנתן את הכדורים האלה. בברכה בלה

האם אפשר לקבל תפריט להורדת בסך בכל 7 קילו תודה

לא.

ללאה ובלה המקסימות רציתי לציין שבעבר גלשתי בפורום שלכם ולאחרונה קצת עליתי במשקל ואני חוזרת לכאן לקרוא ולהתעדכן. תודה על הפורום המושקע

ראשית ברוכה השבה, שינית אם את כבר פה אז כמה מילים על נפילות. אם עלית במשקל כנראה שמשהו השתנה או בעולם הפנימי שלך או בעולם החיצוני שלך ומן הסתם גם וגם. אני ממליצה מאד לא לפעול מיד אלא קודם כל להבין מה קורה. לבני אדם יש נטייה לרוץ ולעשות ורק אז להבין מה הם עשו ,התנהגות כזאת עלולה להזיק. אז דבר ראשון קחי צעד אחורה ונסי להבין את המשוואה הזאת של עליה במשקל והתגובה שלך לעליה הזאת. תשאלי את עצמך שאלות רבות כמו :האם באמת עליתי (שאלה חכמה אפילו שנשמעת לא...) איך אני מגיבה לעלייה הזאת? מה בהתנהגות שלי אחראי לעלייה הזאת? מה אני בוחרת לעשות ?האם כל החלקים הפנימיים שלי מסכימים עם הבחירה שלי? ו...הכי חשוב בניגדו לכותרת שלך... בשום אופן לא דיאטה.

לאחרונה עליתי 10 קילו במשקל כנראה כתוצאה מטיפול תרופתי פרוזק שקיבלתי. אני סובלת מהפרעת אכילה בולימיה כבר הרבה שנים. אני מאוד מתוסכלת מהעליה הגדולה במשקל ומחפשת דרך מהירה להוריד את הק"ג המיותרים. אני בת 43 גובה 160 משקל 78. אשמח לעצתכם

המשך לשאלה לגבי כדורי פרוזאק האם ידוע על שימוש בתרופה זו להפרעות אכילה?

יעלי שלום, עליך לדון בנושא עם המטפלים שלך. הפרעת אכילה היא בעיה מורכבת ודורשת טיפול משולב של צוות. העלי את השאלות שלך בפני הצוות שמטפל בך. בברכה בלה

שלום, נוהגים להסביר שבזמני מצוגה הגוף מפרק את מצבורי השומן בגוף ולאחר מכן כשנכנס מזון הגוף ממלא אותו חזרה למצבורים. אני הייתי חולה- שלשולים והקאות ולאחר שלושה ימים בהם לא הצלחתי להכניס כלום לפה מלבד מים.. חזרתי בהדרגתיות לאכול כרגיל. העניין הוא שאכן הרגשתי ששמנתי כתוצאה מכך.. הבעיה שלי היא שומן בבטן בלבד.. שרק צומחת ואינה חוזרת למצבה הרקודם,כתוצאה ממקרים כאלה השאלה האם ניתן להמינע או לצמצם את העניין כי קורה שיש ימים בהם אני אוכלת פחות או במקר השל מחלה מידי פעם. או אפילו צום מבחינת יציאות זה בלי קשר פעם וחצי בשבוע בממוצע.. זה לא מקל על העניין, תודה מראש

לצערי לא הבנתי את השאלה שלך. אשמח לשאלה יותר ברורה ובהירה. בלה

האם הגיוני שאחרי מחלה או צום או כל זמן מה שבהם אני לא אוכלת.. מביא אחריו השמנה גדולה יותר ממה שהיה קודם למרות שחזרתי לאכול כרגיל או אפילו מעט פחות.. אני מרגישה ששבוע אחרי המחלה, אני שמנה יותר.. הבעיה שלי היא בעיקר בבטן.. כלומר לא אכלתי יום או שלושה ימים.. אחכ חזרתי לאכול כרגיל והכל הפך לעודף שומן גדול ממה שהיה קודם.. תודה

שלום רב, אני בת 29, מטר שישים, שוקלת כיום 65 קילו. כל זמן שלקחתי גלולות לא הייתה לי בעיית השמנה, והיום שהפסקתי גלולות גילו לי בעיית פריון "שחלות פוליציסטיות" שבגללן אני מקבלת טיפול הורמונלי ונוטלת כל יום בבוקר 0.5MG דקסמתזון. אני מעוניינת להגיע למשקל נמוך מ-60 קילו ואני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות, גם אם אני אוכלת וגם אם לא המשקל לא מפסיק לעלות, מילא אם זה היה בגלל תינוק בבטן... אבל בנתיים זה רק להרגיש כמו חבית נפוחה. אשמח לכל עזרה.

מירי אני שומעת את המצוקה שלך אבל לא ברור לי איך ניתן לעזור לך. איזו עזרה את צריכה מהפורום? בברכה בלה

אהלן. על פי המדדים המקובלים משקלי תקין. אני שוקלת 60, גובה 1.64 בת 26. עם זאת, יש לי ללא ספק שומנים עודפים, ככל הנראה בעיקר כי מבנה הגוף שלי יחסית צר, וגם כי- חייבים להודות- 60 קילו על מטר שישים וארבע- מותיר גוף לא רזה במיוחד למרות שלפי המדדים הוא תקין. אני לא ניראת מספיק טוב כי יש לי כרס וגוף יחסית גדו ופנים שמנות- או בקיצור אני צריכה לרדת קצת. רציתי לדעת כמה שוקלות בחורות שגובהן קרוב לשלי-פחות או יותר? וכמה אני צריכה לרדת כדי להראות טוב יותר?

בוקר טוב ש. "להראות טוב יותר" זה ענין סובייקטיבי לחלוטין. לכן, אינני יכולה להתייחס תוך השוואתך לבחורות אחרות. יחד עם זאת הרגשתך ראויה להתייחסות. לשאוף להרגיש נוח פיזית, זה לגיטימי לגמרי וכאן יש לבחון את ענין האי-נוחות. האם היא נובעת מדימוי גופני מעוות או מעודף אובייקטיבי. כשאני מדברת על עודף אובייקטיבי, אנני משתמשת בטבלאות משקל לגובה ולמבנה. אין זה מפני שהן אינן תואמות מציאות, אלא מפני שהן מציגות טווחים רחבים יחסית של משקל לכל גובה, כך שאת יכולה להיות בתוך הטווח אך תחושי הבדל משמעותי בין הערך העליון שלו לערך התחתון שלו. מה שמנחה אותי זה דבר אחד - עד כמה צריכת הממזון תואמת את סיגנלי הגוף (רעב-שובע). ככל שההתאמה מדויקת יותר, את תמצאי עצמך במשקל האידיאלי שלך, שכרגע, לא את ולא אני יודעות מהו. תוכלי לקרוא בדפי הפורום ובמאמרים על גישת ההרזיה ללא דיאטה בברכת שבוע מצוין שלך לאה פינטו

היי יש לי שאלה שאני לא מצליח לקבל עליה תשובה...אני בן 23 1.76 ושוקל 75 משקל תקין. מבנה גוף סביר אך הבעיה היא שכל השומן שלי מתרכז בבטן ויש לי כרס זה לא אסתטי ולא בריא, אני רזה ברגלים בידים בפנים הכל מתרכז פשוט בבטן! לא מזמן בדקתי ויש לי 20 אחוזי שומן. מה אני צריך לעשות בשביל להיפטר מהשומן בבטן?? ולא להוריד מהמשקל הכללי שלי?? תודה רבה שבת שלום

ערב טוב רועי נתתוניך תקינים, כולל אחוז שומן. עושה רושם שפעילות אנאירובית על שרירי הבטן, תתרום להרגשתך ולמראה שלך. שרירי הבטן (אורכיים, רוחביים ואלכסוניים) מתפקדים כחגורות. כשהם מתקצרים עקב פעילות כח הם אוספים את רקמת השומן פנימה. לעיתים, לא נדרשת הרזיה, רק חיטוב לצורך עיצוב. בברכת שבוע נפלא שלך לאה פינטו

לאה היקרה, ראשית תודה על התשובות הנפלאות של שתכן.אני פונה אליך כי ענית משהו לפרפר ורציתי שתסבירי לי קצת יותר. דיברת על הבדל בין ביינג לדוינג אשמח לדעת איך את רואה את הביינג ומה ההבדל בינהם. דבר נוסף את אומרת שצריך לשנות את מנגון התפיסה שמנהל אותנו, אשמח לדעת באילו כלים את משתשמת על מנת להגיע לשינוי המנגנון הזה. תודה לשתכן על הפורום המושקע. מילה

ערב טוב מילכה דואינג (פעולות/התנהגות) הם תולדה ונגזרת מדויקת של הביאינג (אמונות/הנחות יסוד/פרשנות/ערכים/ תפישה וכן הלאה). אם כך, הביאינג שלך (העולם הפנימי שלך) יוצר את הדואינג (ההתנהגות) והדואינג שלך (על בסיס כרוני) יוצר את המציאות שלך (עודף משקל/ אוברדראפט/ מערכות יחסים וכדומה). לא יתכן שינוי יציב לאורך זמן בדואינג שיצור שינוי מציאות יציב, ללא שינוי ברמת היסוד, ברמת הביאינג. כדי לייצר מציאות חיצונית חדשה כלשהי, עלינו לייצר מציאות פנימית חדשה. להיות אחרת. גישת הדיאטה, מבוססת על שינוי התנהגותי (דואינג) ולכן לא רק שלא משנה כלום ברמת התוכנה, אף מטפחת את ה"תוכנה" המשמינה וזה לצערינו סופה של כל דיאטה....השמנה. שינוי מנגנון ההנעה הפנימי שלנו אינו תלוי בכלי זה או אחר. חקירה והבנת המנגנון האישי, הקשבה לא רק לגוף אלא גם למחשבות המנהלות אותנו כמריונטות והבנת עומק של המערכת הזו, יוצרת את פריצות הדרך האמיתיות. בנוסף, לכל אחד ואחת האתגרים המסוימים שלו, לכן הכלים בהם אני משתמשת נגזרים ממהלך האימון האישי וספציפיים לכל פרט ופרט. תודה. לא ידעתי שהפורום שלנו מושקע :-). נעים לשמוע. בברכת שבוע נפלא שלך לאה פינטו

תודה לאה על התשובה המושקעת ומאירת עיניים. מילכה

הי לאה יקרה, מתפרצת עם צורך בשאלה לחידוד. אם הצלחתי להבין נכון, הביאינג והדואינג בתחילת התהליך הם סוג של מחשבה מייצרת פעולה. כלומר, חלק מההתנתקות מעולם הדיאטות הוא הקשבה אמיתית גם לצרכי הנפש, כדי להגיע אל הגוף. התעוררו אצלי שתי שאלות: 1. האם לנצח ההתנהלות היא מעין פינג-פונג בין הביאינג לדואינג? האם יתקיים דו שיח פנימי תמידי או שהמטרה היא לאחד בסופו של דבר את הנפש והגוף? במילים אחרות ויותר תכל'סיות- האם כל פעם שאחוש רעב אצטרך לפנות לנבכי נפשי כדי לשאול האם אני באמת רעבה וזה לא פיצוי רגשי, או שבאיזשהו שלב הגוף פשוט יודע? הדיאלוג המתמיד עם ההוויה על כל ביס עלול להיות קצת מתיש.... 2. רשמת: "שינוי מנגנון ההנעה הפנימי שלנו אינו תלוי בכלי זה או אחר." מה קורה כאשר יש אילוצים טכניים ביומיום אשר גורמים באיזשהו מקום כן לצורך של תיכנות. במקרה שלי- גחמות של תינוקת שדורשת טיפול ולעיתים גוררת דחייה ואירגון מחדש של זמני הארוחות שלי, למרות שבאותו רגע אני כבר עלולה להיות רעבה (מאוד...). אבל אם אשליך זאת על "העולם האמיתי", במקרה של אילוצים נניח בעבודה: משמרות לא מסודרות; שינויים פתאומיים בסדר היום; פעילות שמתקיימת מאוחר יותר שבה לא יהיה זמן לאכול ולכן מחייבת לאכול עכשיו גם אם לא רעבים וכד'. נדמה שבמצבים כאלה, כן יש צורך לכופף טיפה את הביאינג ולכפות על הגוף כביכול איזה משטר לצורך הזנה בלבד. איך בכל זאת אפשר להיערך למצבים האלה מבלי לפגוע בדו שיח? אני מודה לך ומאחלת לך יום קסום.

שלום ! כ- 7 חודשים אני נוטלת את כדורי אביאנה לגיל המעבר. להבנתי השמנתי והתנפחתי מכדורים אלה. האם זה הגיוני? מודה על תשובה מקרב לב. שולה

שולה היקרה, מלבד סטרואידים ותרופות פסיכאטריות מסוימות לא ידוע לי על כדורים הגורמים לעליה במשקל. אז זה לא ממש הגיוני אבל כמובן הכי כדאי לשאול את הרופא שנתן לך את הכדורים,לחפש האם זה חלק מתפועות לוואי של הכדור ואולי לשאול אצל יצרן. שולה נראה לי שיש סיבה אחרת לכך שעלית במשקל וכדאי למצוא אותה בכנות ולקחת עליה אחריות. אבל אני ממליצה לא לתת לאמונה שמשהו חיצוני כמו כדור משפיע על המשקל שלך.

השמנה ונפיחות אחרי 4 חודשים של נטילת אביאנה ..אני יותר רעבה, אבל בכללי לא שיניתי את הכמות והמרכיבים של האוכל שאני אוכלת.. האם ישנן חלופות לאביאנה .. האמת שאני חושבת לוותר על הורמונים לחלוטין לאכול יותר טופו וסויה ויותר ספורט.. מה דעתך?

אני כתבתי גם בתגובה למטה וכותבת שוב במקרה שלא קראת בתודה לפרפר שלום אני אשמח לקבל מימך את עזרתך, גם אני מאעננה מחפשת מקום מתאים לתהליך טיפולי כזה באזור רעננה. אשמח מאוד באם תוכלי להפנות אותי למקום באשור רעננה בברכה ובתודה אפשר גם למייל [email protected],.il

אם את מחפשת ליווי מקצועי ברוח הפורום, העוסק באופן ישיר בהרזיה ללא דיאטה, הכי פשוט זה לפנות למנהלות הפורום (בלה למשל, עובדת בכפר סבא ואצל לאה אפשר לקבל ליווי מקצועי אפילו בטלפון), יש עוד מטפלים בגישות דומות, צריך רק לחפש ברשת. עזרה מקצועית מסוג זה היא פרטית וכמובן שעולה כסף (כמו כל בעל מקצוע פרטי) והיא אינה שקולה לטיפול פסיכולוגי רגיל (להסבר מדויק כדאי שתפני למנהלות הפורום). אם את מעוניינת בטיפול פסיכולוגי קלאסי, שלא בהכרח עובד לפי רוח הגישה ואינו מטפל באופן ישיר בנושאים הקשורים בהרזיה, את יכולה לבדוק דרך קופת חולים - יש להם רשימת פסיכולוגים שעובדים עם הקופה אך גם הטיפול הזה יעלה כסף (בדרך כלל מחיר מוזל לחברי הקופה). לחילופין, אפשר, כמו שכבר כתבתי לפנות למרפאות ציבוריות המספקות טיפול פסיכולוגי לציבור הרחב ללא תשלום (יש תור ארוך). אבל שוב, מדובר במרפאות המעניקות טיפול פסיכולוגי ואינן עוסקות בהרזייה באופן ישיר.

הטרדתי 20 קילו ודווקה לא בדיאטה רגילה , יותר בעזרה פסיכולוגית , ואני לאחרונה מרגישה שמתחילה לעלות . פוחדת לאבד את מה שכבר הצחלתי להשיג, אנא עזרתכם לעצה כלשהיא בתודה מראש

שלום רב לך אם הורדת בעזרת שינוי גישה אין שום סיבה שתעלי בחזרה,אם את מתחילה לעלות סימן שמשהו השתבש בגישה שלך. גישה זו מערכת הפעלה פנימית שלנו הבנויה ממחשבה רגש פעולה ומתבססת על אמונות יסוד. למשל אדם רזה יודע בודאות שהוא לא יעלה ולכן הוא לא פוחד מלעלות הוא מרגיש בטוח סביב מזון הוא סומך על הגוף שלו הוא מקשיב לרעב ואוכל מתוך רעב פיזי,הוא לא שומר מה שלא גורר בעקבותיו תהליך לחץ של הגוף והנפש מפני דיאטה מה שמאפשר לו לאכול רק מה שהגוף שלו צריך,זה יוצר מעגל חיובי. אדם שמן לעומת זאת מאמין שהוא ישמין ולכן פוחד מכך ולכן שומר ולכן מעורר מנגנון הרעבה וזלילה ולכן באמת עולה. ממליצה לך בחום לבדוק את האמונות שלך את הפחדים שלך ושם ליצור שינוי עומק. אם היית בתהליך פסיכולוגי את יכולה לחזור אליו. בברכה בלה

שלום לאה ובלה, אני ממשיכה בתהליך ולומדת בכל יום דברים חדשים על עצמי. לאחרונה עלתה בי תהייה מסוימת וחשבתי שאולי כאן אמצא את כיוון המחשבה הנכון. שמתי לב שכאשר מזונות שנחשבים בעיניי טעימים במיוחד נמצאים מולי, או כאשר אני נמצאת בחברת אנשים שאוכלים כאשר אינני מרגישה רעב, בהתחלה אני באמת לא רוצה לאכול, אבל אחרי כמה דקות, רק מהמחשבה על האוכל הזמין, נראה כאילו רעב אמיתי מתפתח. האם ייתכן שזמינותו הפיזית של המזון והמחשבה עליו מעוררות תיאבון שגורם לתחושת רעב אמיתית? חשבתי על הדברים בזמן שהכנתי עוגיות. כבר שנים שלא הכנתי עוגיות כי חששתי להתמודד עם הפיתוי. החלטתי לעשות ניסוי ולראות מה יקרה לי עכשיו. בזמן ההכנה אכלתי כמה עוגיות - הרגל ישן ומכוער שנולד מהחשש שמה שהכנתי לא מספיק טוב. פתאום חששתי שאולי אנשים לא יאהבו את מה שהכנתי ונוצר בי צורך נפשי לאכול הכל בעצמי לפני שמישהו יטעם ויראה כמה גרוע זה יצא (אגב, העוגיות היו נפלאות בסופו של דבר ולקח לי כמה דקות טובות להרגיע את עצמי). זאת היתה המשוכה הראשונה. בהמשך, הנחתי את קופסת העוגיות על השולחן וניסיתי לראות איך יגיבו כל בני הבית. כולם אהבו את העוגיות, אבל לא נרשמה היסטריה מיוחדת בקרב בני הבית הרזים. נראה כאילו הם בכלל לא שמים לב לקופסת העוגיות שיושבת על השולחן ורק אותי הקופסה הטרידה בלי הפסקה. לפעמים מעוררת תיאבון, לפעמים מעוררת מאבקים פנימיים, ובעיקר גוזלת זמן וכוחות נפש. חשבתי לעצמי - האם ייתכן שרק אצלי העוגיות מעוררות תיאבון? מרגיז אותי לחשוב שלדברים חיצוניים יש כזאת השפעה על התפקוד שלי. למה כל עוגה שבסביבה יכולה לעורר בי סערת רגשות ומלחמה פנימית? למה אני "חייבת" לאכול? האם מדובר בתגובה פיזית שאין לי שליטה עליה? או אולי זה ההרגל, או ההקשר שהמוח הפרטי שלי עושה בין האוכל לתגובה? בהתחלה חשבתי שמוטב להעלים את הקופסה, אבל זה לא יפתור את הבעיה. זה מרגיש לי כמו בריחה. מה אתן חושבות?

היי פרפר תחילה, ברצוני להוקיר את היכולת שלך להתנסות, לבחון על מנת להבין וללמוד. מנגנון הגירוי (מזון זמין כלשהו) תגובה ("חייבת לאכול" "זאת הזדמנות" וכדומה) שלט שנים בהתנהלותך ואינו נעלם ביום אחד. העובדה שאת ערה אליו כבר משמעותית בפני עצמה. כשאת מסתכלת על האנשים הרזים סביבך ומבחינה בהתנהלות השונה שלהם, הייתי מציעה להעמיק את הלמידה והבוננות דרך הבנה של מנגנון ה"גירוי-תגובה" אצלם. איך מוחם מפרש את ה"גירוי" הזה? שהרי זה מה שאנו רוצים ללמוד ממרזים "איך המוח שלהם עובד" ולא מה התפריט היומי שלהם. תשובות מהם, יוכלו לפתוח לך מרחב חדש של הסתכלות לבחירה. יתכן מאד שגם תלמדי כי זה אינו גירוי עבורם. חשבי על משהו שאת יכולה לעבור לידו פעם ביום או יותר והוא לא יפעיל או יעורר אצלך דבר? מה הופך אותו לכזה ובמה הוא שונה מהעוגיות? ......................................................... התפישה העצמית בהקשר לאוכל שאומרת "אני ליד אוכל לא אדישה" או אחר, מנהלת אותך. נסי לזהות כיצד את תופשת את עצמך ליד אוכל? מי את הופכת להיות? אני ממקדת אותך בסוגיות של ביאינג ("להיות") כיוון שמי שאת ברגע מסוים מכתיב את איך שתתנהגי. תהליך של הרזיה ללא דיאטה מתמקד בשינוי ביאינג (שתוצאתו היא שינוי התנהגותי) ולא בשינוי דואינג (התנהגות) שעומד באויר. ......................................................... "להעלים את הקופסא" - באמת רעיון רע. מה תעלימי מחר? את המקרר? את המכולת מתחת לבית? זה מטפח את חוסר המסוגלות שלך ותו לא. ........................................................ ודבר אחרון, לחשיבה שלנו יש השפעה על התחושות הפיזיות. אם תצפי בסרט אימה, על אף היותך ישובה על הספה במקום בטוח תחושי פחד והוא יתבטא באופן פיזי (דופק, לחץ דם, חוסר שקט) כך גם אם תשכנעי עצמך שאת רעבה אך זו עדיין לא אותה תחושה של רעב פיזי אמיתי וברור. חג פורים שמח שלך לאה פינטו

לאה היקרה, חשבתי על מה שכתבת וניסיתי להרחיב את היריעה. אחרי בחינה זריזה הגעתי למסקנה שרוב התגובות שלי לגירויים שונים (כולל אוכל כמובן) קשורים בצורה כזאת או אחרת לחוויות רגשיות שחוויתי בעבר. אני אתן דוגמה - עוגיות שאני הכנתי יעוררו בי תגובה חזקה הרבה יותר מעוגיות קנויות. בעבר, כשהייתי נערה, נהגתי להכין כמויות אדירות של אוכל (לרוב עוגות, עוגיות, קינוחים וכדומה) ולהאכיל בזה את כל חבריי. תמיד היתה בי תחושה שאם יום אחד אפסיק להאכיל אותם הם ייעלמו כלעומת שבאו. היכולת שלי להכין מאכלים טעימים היתה כלי להשיג חברות, שייכות, אהבה וקבלה. זאת כמובן היתה תפיסה מעוותת אך נראה ששרידים שלה נשארו גם היום והם לא תמיד נהירים לי ברגעי האמת. לשאלתך, ליד מזונות מסוימים אני חוזרת להיות אותה ילדה עצובה בודדה ונטושה שהייתי(עברתי חיים לא פשוטים כילדה). ואם אעז להודות בכך, אין לי כמעט שום זיכרון ילדות שלא קשור בצורה כזאת או אחרת בסוג מסוים של אוכל. זה בדיוק מה שקורה לי כשאני בחברת אנשים אחרים. אני אוכלת מתוך לחץ, מתוך רצון להרגיש שייכת, למרות שהרבה פעמים אינני רעבה בכלל. למעשה, אני רעבה מעט מאוד במשך היום וזקוקה לכמויות כמעט מזעריות של מזון. אני יודעת להבחין היטב בין רעב רגשי ופיזי. את הפיזי אי אפשר לפספס. אבל נראה שככל שאני אוכלת פחות, אני מרגישה שאני זקוקה לאוכל יותר. לפעמים אני יושבת ומחכה שהרעב יבוא כבר כדי שאוכל לאכול. וכשאני מחברת את כל הדברים שכתבתי נראה שככל שאני מתקדמת בתהליך ונעשית מיומנת בזיהוי סוגי הרעב, אני מצליחה להבחין היטב בחלקים אחרים שרעבים למשהו אחר לחלוטין שאני לא מצליחה תמיד להזין. פתאום אני מבחינה היטב בתחושות של שעמום, לחץ, כאב, בדידות, עלבון וכו'... ועכשיו כשהאוכל לא שם כדי לעמעם את התחושות הללו, הן מכאיבות לי יותר מתמיד. לפעמים אני כועסת על הרעב הזה שלא מגיע ולא מאפשר לי לאכול ולהרגיע את עצמי. אז אני משערת שהצעד הבא הוא ללמוד להרגיע את עצמי ללא אוכל. לשנות את ההתנייה של גירוי (אוכל) - תגובה (אכילה) במצבים שבהם ברור לי שאינני רעבה באמת ולסמוך על עצמי שאדע להתמודד גם במצבים האלה. האם הבנתי נכון?

שלום, אני בת 30 ורגילה מאז ומתמיד לשקול כ-54 ק"ג , עליתי בשנה האחרונה כ-6 ק"ג ומאז אני לא מצליחה להוריד אותם. אני לא סובלת מעודף משקל אבל בכל זאת הדבר מפריע לי מאוד ופוגע בביטחוני העצמי. מאחר ואיני מצליחה לרדת, רציתי להרשם לקב' תמיכה - שומרי משקל כדי להשיל את מעט הק"ג הללו אך לצערי מחישוב שהם עשו איני סובלת מעודף משקל ולכן לא מאפשרים לי להרשם לקב'. לאן בכל זאת אני יכולה לפנות על מנת לקבל תמיכה ולרדת במשקל???(אני גרה בירושלים)

טל היקרה, במקום לנסות לרדת במשקל מה שאולי לא מתאים לגוף שלך ובדרך להזיק לעצמך ולכניס את עצמך למעגלים מסוכנים הייתי ממליצה בחום רב לטפל אפה שבאמת נחוץ ,באותו חלק בתוכך שגורם לך להרגיש רע עם המשקל החדש שלך . אחרת עוד 15 שנה את עלולה למצוא את עצמך מתגעגת למשקל 60 אחרי הרבה דיאטות והרבה פחות כסף שהוצאת על דיאטות מיותרות. תטפלי בגישה שלך לא במשקל שלך. בברכה בלה

היי אני לפני 12 שנים שקלתי 50 קג' ואחריו 2 לידות. מאז נולד הילד ה-3 התחלתי לעלות במישקלוהיום אחרי הלידה ה-5 שילדתי לפני 4 שנים אני שוקלת 90 קג' יש לציין שכ22 שנה אני מטופלת באלטרוקסין לתת פעילות בבלוטת המגן היום כבר 6 שנים אין שום פעילות בבלוטה ואני מקבלת 200אלטרוקסין אני מיואשת ולא מצליחה להתחיל אפילו בהרגל אכילה מסודר, אני אוכלת מ10 בבוקר עד 1 בלילה ללא הפסק כל הזמן מנשנשת ואוכלת בני הקטן ניפתר בטביעה לפני כשנתיים ואני מלווה בחרדות וגם מידי פעם בדיכדוך אני בת 43 ובוכה כל יום על איך שאני ניראית עם בטן בולטת כמו הריון חודש 8 ושום בגד לא יושב עליי טוב עזרה בבקשה ואם יש מישהי שמוכנה לאן אותי אישית ללא תמורה כספית(מצבי הכלכלי קשה) אשמח מאוד

מתוסלת יקרה את מתארת מצב הדורש התערבות מקצועית עמוקה של צוות רב מקצועי. דיאטנית,פסיכולוג ואולי אפילו אנשי מקצוע נוספים. בכל קופת חולים היום ישנם מרכזים לטיפול בבעיה מהסוג שהעלת כאן .הטיפול כמובן בחינם. מציע לך לבדוק את האפשרות הזאת. בברכה בלה

אני שייכת לקופח כללית מה עליי לבקש מהרופאה בדיוק אני נואשת פרטי את תגובתך אליי בבקשה כיוון שיש לי ילדים נוספים בבית 2 קטנים בני 11 ו-10 ועוד 2 גדולות בנות 20 ו 23 והבית אצלי מאוד סוער בגללי ומצב רוחי הקשה. תודה.

איך מפסיקים עם רעב אחרי הארוחות

בוקר טוב V מספקים אותו נכונה. והשאלה היא רעב ל-מה? חג שמח שלך לאה פינטו

בלה ולאה היקרות: שלחתי לכם את פנייתי עוד אז ולפי תגובתכם הבנתי כי עלי לפתור את הקושי שלי באכילה ע"י טיפול פסיכולוגי ובאמת נכנסתי לטיפול פסיכולוגי אך אני עדיים מרגישה שמבחינת נאכילה מאוד מאוד קשה לי החד לאכול משתלט עלי ואני כל הזמן מרגישה רע החלטתי שאני מפסיקה עם דיאטות ואני רוצה לייסם את הגישה שלכם במקביל לטיפול... ניסיתי להתחיל לפני הקשבה לתחושת רעב ושובע ולהפסיק ישר כמתחילים להרגיש תשובע ולא להיתפוצץ אך יש לי 2 קשיים: 1. כאזר אני מגיעה בערב לבית אחרי הצבא אני מרגישה שאני חייבת לאכול ועושה זאת בהרגשת לחץ בעמידה בדרך כלל ולא מרגישה נינחוה לא חשוב מה אני עושה וגם כשאני משתדלת לאכול בצורה נינוחה בישיבה אני מרגישה שאם אני לא מתפוצצת מהאוכל אני לא שקטה לא חשוב אם אוכל ירקות או כל דבר אחר אני חייבת להרגיש את התחושה של המלאות הזאתת .. מה עושים עם זה? 2. כאשר אני מקשיבה לרעב ולשובע שלי אני מגלה שיותא שאני לא אוכלת 5 או6 שעות בין הצהריים לערב והפסיכולוגית שלי אומרת שבגלל שאין לי קשר טוב עם הגוף אז אני לא מרגישה את הרעב אחרי 3 שעות כמו שכל אדם צריך להרגיש ומה שבעצם אני עושה זה לא להקשיב לגופי אז שאלתי היא האם אני באמת יכולה להתחיל את הגישה כמו כולם ? ואם כן איך בבקש עזרו לי כי זה המוצא האחרון שלי

מאיה היקרה, ראשית כל הכבוד על כך שאת לוקחת אחריות ומטפלת בבעית אכילה שלך. יש הרבה דרכים וגישות לפתור בעיית אכילה וחשוב להחליט באיזו דרך לבחור,אחרי שבוחרים חשוב להישאר בדרך הזאת ולא לעבור מדרך לדרך. אם לדוגמא היית בוחרת להגיע מירושלים לתל אביב הרי עומדות בפניך מספר אפשרויות - כולן טובות ,אבל ברגע שבחרת עליך להישאר בדרך שבחרת, מעבר לדרך אחרת רק יבלבל אותך ויגרום לך לתסכול וקושי. כפי שהבנתי משאלתך בחרת בטיפול פסיכולוגי. טיפול פסיכולוגי עובד על הרבדים העמוקים של האדם דרך בניית מערכת יחסים של אימון ,סולידריות ותמיכה בין מטפל למטופל. מערכת יחסים זו אמורה עם הזמן לרפא כל בעיה וכל סמפטום איתו מתמודד האדם. יש כללים ברורים לטיפול פסיכולוגי וחשוב לשמור עלהם כדי שהוא יצליח. אחד החשובים שבהם הוא סבלנות,השיני הוא שקיפות ואוטנתיות. מתוך הכללים האלו עליך להבין שני דברים חשובים- האחד יקח זמן רב עד שבעיית האכילה שלך תפסיק לנהל אותך כי טיפול פסיכולוגי לוקח הרבה זמן, שיני עליך להיות כנה מול המטפלת שלך ולתאר לה את התחשות שהעלת פה. מאיה,אין טיפ או תשובה שיכולים לפתור בעיית אכילה.יש דרך. הדרך בה אני עובדת המבוססת על גישת החלקים רואה בתיאור שלך מלחמת חלקים. יש בך קונפליקט פנימי בין כל מיני חלקי אישיות החיים בתוכך,החלקים בעלי אגנדה שונה והם נלחמים על שליטה.את מזדהה עם חלק שרוצה לרזות ומתעלמת משאר החלקים. לדוגמא יש בך חלק שמרגיש שעליו לגרום לך לאכול כל כך הרבה עד שתרגישי מפוצצת ולא שבעה בצורה נעימה,יש בך חלק שמונע ממך להקשיב לגוף ולהיות מחובר אליו דבר הגורם לך לאכול לעתים רחוקות,יש בך חלק שגורם לך לאכול מהר והרבה ברגע שאת נכנסת הביתה.יש בך חלק שרוצה להיות רזה ומאוזן יש בך חלק שעדיין רוצה שתעשי דיאטה יש בך חלק שכבר לא רוצה. בקיצור קונפליקט בין חלקים. וכשיש קונפליקט כזה התוצאה היא בלבול,יאוש,תסכול וחוסר אונים. אז מה עושים - מטפלים בחלקים האלו,איך? זה מחזיר אותי חזרה אל תחילת התשובה - יש הרבה דרכים וצריך לבחור וברגע שבחרת להישאר בדרך ולהיות סבלנית ולא לשגות באשליות שדרך אחרת היא יותר טובה. כל הדרכים מובילות לרומא. מכיוון שכבר בחרת, התחלת טיפול ועברת כברת דרך אני ממליצה בחום לדון בצורה כנה על כל מה שעובר עליך עם המטפלת שלך. זה עשוי לאפשר לך פריצת דרך מהירה. מאחלת לך חג שמח ושבת נעימה, בלה

שלום, אני בת 20, אוכלת טוב ומאוזן (מקסימום שבמקסימום 800-900 קלוריות ביום) עושה ספורט לפחות 3-4 פעמים בשבוע במשך שעה ועדיין לא מרזה! משקל הגוף שלי תקין 48-49 וגובהי 1.55 אבל אני עדיין רוצה לרדת 2-3 קילו. מה ניתן לעשות?

התשובה טמונה בגוף השאלה. את במשקל תקין, משמע את לא צריכה לרזות ולכן את לא מרזה.

נופר את במשקל תקין בגבול התחתון של הנורמה. את מרעיבה את עצמך ואוכלת שליש ממה שבחורה בגילך צריכה את רוצה לרדת למרות שאת ממש לא צריכה. ממלצה לפנות לטיפול .אפשר לדיאטנית המתמה בבעיות אכילה אפשר לטפול המטפל בבעיות בדימוי גוף. בברכה בלה

שלום לאה ובלה, קודם כל, לאה היקרה, אני שוב מודה לך על המילים החמות וההתקשרות המהירה והאמיתית. אני פונה אליכן שוב בין כתלי הפורום המבורך הזה. ההתוודעות שלי לשיטת ההרזיה ללא דיאטה היא בת שבוע. בכמה ימים הראשונים ממש הסתובבתי באיזו תחושת אופוריה, כאילו גיליתי את אמריקה ו"איך לא חשבתי על זה קודם". גופי הגיב בשיתוף פעולה מדהים, פיזי ורגשי לפרץ ההקשבה הפתאומי שלי אליו. ביומיים האחרונים (במקביל להתקשרות איתך, לאה), אני מרגישה מגמה חדשה ושלילית שהתהפכה עלי. אולי תאמרו: "חכי! רק הגעת!המסיבה עוד לא התחילה ואת כבר שיכורה ורוצה ללכת הביתה?"... אבל עלתה אצלי שאלה שנראה לי שהיא מהותית ביותר במיוחד בתחילת דרכי, ובוודאי להמשך. אני מרגישה שאני נופלת לדפוס של אכילה רגשית ולא כל כך מצליחה לעצור את זה. שגופי "עושה לי דווקא". ואני אסביר. אני מנסה ללמוד ולהיות קשובה לתחושות הרעב, ובאמת מספקת לגופי את מה שאני מרגישה שהוא צריך. אבל איכשהו אני כאילו לא מסתדרת עם תחושת השובע, אני מתעלמת במודע מהאיתותים שהנה, את שבעה ואפשר להפסיק לאכול. אני כאילו נותנת לעצמי פרס- היית ילדה טובה ואכלת כמו שצריך, אז את יכולה לאכול רק עוד משהו קטנצ'יק למרות שאת כבר מלאה, כי את כל כך בסדר. זה כמו לעשות רק חצי עבודה. נראה לי שזו תגובה רגשית לגמרי ולצערי, קצת הרסנית. כי אם אמשיך בהתנהלות הבינוי-פיצוי הזו, אז אני חוטאת לעצמי ולתהליך שאני מנסה להתחיל בו. אני גם מפחדת שעכשיו מדובר בלעצור ולהפסיק לאכול עם תחושת השובע, אבל בעתיד אני עלולה לשלוח איתותים כוזבים של רעב.... איך אני שוברת את המעגל הזה (שדווקא מאוד מזוהה אצלי עם דיאטה) ומפסיקה לחבל במודע? איך אפשר להפסיק לפחד מרגע הסיום של הארוחה? איך בן אדם שרגיל כלכך לתפריטים וספירת קלוריות וכד' יכול באמת להתעלם מהכל ולסמוך על הגוף בלבד? אשמח לתשובתכן. ובברכת פורים שמח ומבדח לכולם!

היי ענבר תהליך הרזיה ללא דיאטה, כרוך בשינוי גישה ותובע הסתכלות רחבה מזוית חדשה. העקרון של עבודה הרמונית עם הגוף, הוא מתבקש ומחליף את הגישה המתעלמת מהגוף ומכתיבה את הצריכה התזונתית בהתאם לרעיונות לא רלוונטיים. א-ב-ל.....זהו רק חלק אחד, אמנם בסיסי וחיוני, אך אינו התורה כולה. תהליך נכון ליצירת שינוי יסודי כולל רבדים מעמיקים יותר שקשורים במערכת ההנעה הפנימית שאותה את מעלה כאן. ללא ראיה היקפית ועבודה בכל המישורים, מנגנון הרע-שובע הופך בקלות לעוד כלי דיאטטי מתסכל. הגוף שלך אינו עושה לך דוקא. וזוהי אבחנה שכדאי לעשות. בין הקולות הגופניים שהם תחושתיים-פיזיים לבין הקולות המגיעים מהראש והמצבים הרגשיים שהם יוצרים. תהליך תמיד מתחיל ממקום של מודעות אך אל לו להתבסס על חלק מוגבל זה. רק שינוי בהקשרים הנוירו-אסוציאטייים יכול לייצר אוטומט חדש. אחרת, יתבסס התהליך וההישג על כח רצון מתיש, בדיוק כמו בדיאטה. ענבר, עלייך להבין שכשמדובר בתהליך, אין מדובר בתהליך של שינוי התנהגותי ופיזי אלא בראש ובראשונה על תהליך של שינוי באופן החשיבה וההסתכלות. אלה היסודות לשינוי התנהגותי ופיזי יציב. וכשאת מבינה שיש כאן סוגיה רגשית (ולא משנה על איזה רקע) ובוחרת להתמקד באוכל ובאכילה , זו כבר נקודה למחשבה. לא הייתי מכנה את התנהגותך כנגד איתותי גופך כ"הרס עצמי", למעשה זוהי ההתנהגות הטבעית ביותר שאת יכולה להביא כרגע מעצם תפישתך כרגע את המזון, את גופך, את עצמך. ברגע שאת עושה מה שאת עושה, אינך תופשת את זה כדבר רע, ההיפך הוא הנכון. הייתי ממליצה לך, להביא גשה קצת יותר מקבלת ומכילה שתאפשר לך להבין ולנהל דיאלוג פורה עם החשיבה שמנהלת אותך, על מנת שיתאפשר לך ללמוד ולהתקדם. ציינת רגשות כמו "פחד" ובמילים אחרות גם "חוסר אמון". רגשות טומנים בחובם מידע חשוב בנוגע לאיך את רואה ותופשת מצבים וסיטואציות, איך את תופשת את עצמך. הקשיבי להם. זה לא פחות חשוב מלהקשיב לגוף שלך. כמו כן, עולה מהפוסט של אוירת אכזבה. אכזבה היא תמיד תוצאה של ציפיה. שווה לבחון את הציפיות. המעבר מעולם של דיאטה לעולם רזה באמת, הוא מעבר הדרגתי, צעד צעד של שינוי תפישתי. חג פורים שמח שלך לאה פינטו

אני שמנה מאוד 94 קילו מרגישה שמנה ושונאת את איך שאני נראית בחברות שלי הן נראות חטובות ומושכות. אני יודעת שזה אפשרי להגיע להיות רזה, זו שאיפה שלי למרות שכל יום אני אומרת שממחר דיאטה ולא מצליחה לעמוד בזה.

ים היקרה, איך אפשר לעזור לך?

צריכה ורוצה לדעת האם יש לי עוד סיכוי לרזות 

שלום, אני מכירה את הפורום כבר די הרבה זמן, ומאוד מתחברת לגישה שלו אך לצערי, עם כל ההתחברות אני לא מצליחה ליישם את הגישה. אני מבינה שהעלייה שלי במשקל היא כתוצאה מאכילה רגשית. אני גם יודעת מה הסיבות לאכילה הרגשית הזאת. זה קושי ביצירת קשרים עם אנשים, חרדה בסיטואציות חברתיות, תסכול בעבודה, שעמום ועוד.. (אגב, הרגשות האלה מביאים אותי לא רק לאכילה רגשית אלא לעוד התנהגויות הרסניות שלא קשורות לאוכל אבל גם כן לא בריאות). כל ההבנה הזאת לא עוזרת לי ממש ליישם את הגישה. אני כבר שנה וחצי בטיפול פסיכולוגי שאליו פניתי כדי לטפל בבעיות שמציקות לי שמהן אני נוטה לברוח אל האוכל (בראשן זאת החרדה החברתית). אני לא יכולה להגיד שלא השגתי שום דבר בטיפול הזה, היו לי הישגים, אך עדיין יש עוד דרך ארוכה ובינתיים למרות שאני לא מאמינה בדיאטות זה מה שאני עושה, ומן הסתם כתוצאה מזה מרזה לתקופה מסוימת ואז עולה שוב את הכל עם ריבית. לצערי אין לי אפשרות כלכלית לפנות לטיפול אחר, בנוסף לטיפול הפסיכולוגי שאני נמצאת בו (טיפול מוזל ביותר), לכן השאלה שלי היא מה עושים עם זה בכל זאת? כי להבין מאיפה באה האכילה הרגשית, אני מבינה. אבל כאמור זה לא עוזר לי לעשות שינוי כלשהו בתחום הזה.

אינני מנהלת הפורום, אך מכיווןן שגם אני נמצאת איפשהו בדרך, חשבתי שאולי אוכל לעזור במשהו. הייתי פעם במקום שאת נמצאת בו. הייתי בטיפול ממושך, הבנתי את כל הקשיים הרגשיים שלי, הבנתי את המקור לכל העיוותים התפיסתיים, הכאבים הבלתי מסתיימים והחרדות מדברים כאלה ואחרים, ובכל זאת, לא הצלחתי להתגבר על זה. אבל יום אחד נפל האסימון. זה לא מספיק להבין את מקור הקשיים, יש צעד אחד נוסף שאותו צריכים לעבור. במקרה שלי הבנתי שאני לעולם לא אוכל לשנות את סיפור חיי. ייתכן שיהיו כאבים שלא יעלמו לעולם וחרדות שיציפו אותי במצבים מסוימים. החלטתי להפסיק לחפור בזה, להילחם בזה ולנסות "לתקן" את עצמי. זאת אני, לטוב ולרע ויש יותר טוב מאשר רע. באותו רגע בחרתי בחיים. החלטתי לא לצפות שהקשיים ייעלמו. למדתי לשכלל את רמת המודעות שלי לעצמי עד כמה שאפשר. אני כבר יודעת איזה חלק כואב יתעורר בערב אחרי שרבתי בבוקר עם מישהו בעבודה, אני גם יודעת איזו חרדה תתעורר במצבים כאלה ואחרים וכשהחלקים האלה מופיעים הם כבר לא מפתיעים אותי. אני גם לא מופתעת מהקול שאומר לי לאכול, ברור לי שהוא יגיע, אני פשוט בוחרת להתייחס אליו אחרת. זאת האחריות שלי כלפי עצמי. המודעות לבדה לא יכולה לחולל שינוי. אבל אחריות ודאגה אמיתית לעצמי כן יכולות לחולל שינוי. אז אני מרגיעה את עצמי ואומרת לעצמי בשקט שהרגע הזה עוד מעט יחלוף, שזה רק פחד ישן או הכאב הרגיל ואני ממש לא חייבת לאכול בכל פעם שהם מתעוררים. ואז אני נרגעת, לא כי הכאב נעלם, אלא כי ברור לי שבעוד כמה דקות הוא יעלם ושוב הכל יהיה בסדר. וזאת בעיניי הרזיה ללא דיאטה. היכולת לקבל את עצמך עם הכאבים שבך, עם החרדות שבך מבלי לשפוט, מבלי לנסות לתקן, רק להיות שם ולחבק את עצמך עד יעבור זעם. והוא תמיד עובר ואיתו גם האכילה הרגשית. מקווה שעזרתי במשהו, מאחלת לך רק אושר.

ראשית, אני רוצה לציין שהטיפול שאני נמצאת בו הוא לא טיפול דינאמי שבו רק "חופרים" בבעיות אלא טיפול בשיטת CBT (טיפול קוגנטיבי התנהגותי) שבו אני גם מקבלת כלים ומשימות מעשיים כדי להתגבר על הבעיות. יחד עם זאת לא תמיד זה עוזר ולפעמים כן יש סיטואציות רגשיות שמובילות אותי לאוכל (או להתנהגויות לא רצויות אחרות). אני אנסה ליישם את מה שהצעת לי, דווקא נשמע רעיון טוב. תודה

תודה רבה שכתבת מעורר השראה...

לנטע היקרה תרכשי את הספר אתה יכול לרפא את חייך של המחברת לואיס ל.היי הספר יתן לך הרבה תשובות ויפתח בפנייך שערי הצלחה בכל התחומים תוכלי לאזן את משקל גופך ולהצליח מבחינה חברתית.חובה

כבר הרבה זמן שאני מנסה להשיל כ 8-10 קילו ולא מצליחה באף דרך שמעתי על שיטה של הרזיה בטיפול נפשי ורציתי את עזרתכם , כיצד עובדת השיטה הזאת. אשמח לקבל מידע רלוונטי

שלום פזית המילה "נפשי" קצת גדולה עליי. הייתי מעדיפה "רגשי" ברשותך. פזית יקרה, שרשורי הפורום מכילים מידע רב וכך גם המאמרים בצד ימין. בתשובתי לגברת רות חיון (שתי קומות תחתייך) תארתי באופן כללי את עיקרי הגישה בקצרה, כך שאת מוזמנת לקרוא. מה שהייתי רוצה להוסיף ולהרחיב נוגע לפן הרגשי. השמנה היא תוצאה של כילה רגשית. אי לכך, בתהליך הרזיה רציני, אין להתעלם מהגורם הזה. הנטיה היא להניח שההשמנה היא תוצאה של אכילת יתר ולטפל באכילה הזו באמצעות תפריטים והתעסקות באוכל. אממה....איננו שואלים את עצמנו מה גורם לנו להפריז באכילה? מה גורם לנו להזין את עצמנו כשגופנו מסגנל מצב של אי רעב ואפילו מלאות? אם לא נדע, לעולם לא נפתור את הסוגיה באמת ונהפוך לאקורדיון, כיוון שההקשרים הללו שאנו עושים בין אכילה למצבים וחוויות רגשיים ימשיכו להתקיים בתודעתנו. בשלב בו יותש כוחנו מהדיאטה, הם ישובו לנהל את הענינים ואנו נמצא עצמנו שוב באכילת יתר והשמנה. בנוסף, העובדה שאת מנסה מזה זמן להשיל ממשקלך ולא מתקדמת לשום מקום (ובהנחה שאכן קיים עודף), יכולה להעיד על חוסר חיבור ומחויבות למטרתך על אף הנסיונות וההשתדלויות (ללא קשר לדרך השגויה שבהם). בתהליך מובנה ובליווי מקצועי תוכלי לפתח מחויבות גבוהה ועוצמת מוטיבציה ראויה, לא רק להשגת המטרה אלא גם ליציבותו. קראי יותר בפורום ונשמח לענות לשאלות קונקרטיות שיעלו אצלך. קריאה מהנה ומועילה שלך לאה פינטו

אני בת 33,עושה ספורט באופן קבוע-בין 4-5 אימונים בשבוע,שעה-שעה ורבע לאימון.אני אוכלת בצורה מסודרת ומנסה ליצור גרעון קלורי על מנת להוריד 5 קילו,אבל מרגישה שהגוף מתנגד לתהליך כזה.יש הצעות? אני כרגע צורכת 1500 קלוריות בערך,אולי זה יותר מדי? אשמח לתשובה,יום טוב.

שלום ענת אני מניחה שבכותרת התכוונת ל"דיאטה וספורט" ולא ל"הרזיה וספורט", כי ע"פ הפוסט שלך אינך חווה הרזיה ואני רואה הבדל גדול בין "דיאטה" ל"הרזיה". מנסיונך, את יכולה להבין שהם לא הולכים יחד בהכרח והן אינן מילים נרדפות. כדי לרזות לא חייבים לעשות דיאטה. ובדיאטה לא בהכרח מרזים. ענת, אינני יודעת אם גופך מתנגד כי אין לו 5 ק"ג מיותרים או שגופך מתנגד כי את פועלת נגדו ובאופן שגוי. בהנחה (בהנחה בלבד) שאת אכן בעודף משקל.....כל מה שנראה בעינייך כ"נכון / מסודר / לפי הספר" כנראה מאד לא נכון ולא מסודר כשמדובר בגופך שלך. אם כך, את יכולה להיפטר מהספר. ענת, אינני יודעת אם שמת לב אך הגעת לפורום הרזיה ללא דיאטה. כאן לא רק שרואים בדיאטה (ספירת קלוריות, הגבלה קלורית מוכתבת מן החוץ, התעסקות באוכל ושימוש בפעילות גופנית לצורכי הרזיה) - טעות ודרך שגויה לפתרון אמיתי של הסוגיה אלא יותר מזה. גישת ההרזיה ללא דיאטה רואה בדיאטה דרך תוקעת ומשמינה בטווח הבינוני והארוך. על כן תשובתי לך תהיה ברוח גישת הפורום. וכצעד ראשון, אני מזמינה אותך להכיר את הגישה ולקרוא את השרשורים והמאמרים. כמו כן, הרשי לי להפנות אותך לשרשור מאד מסוים בדף זה. שרשור אותו החלה בחורה בשם נעמה ונוגע לנושא הגרען הקלורי , אותו את כ"כ מתאמצת להשיג. גוללי למטה. מאחלת לך קריאה מהנה ומועילה בברכת יום נאה שלך לאה פינטו

שלום לאה אני אמא לארבעה ילדים וסבתא לשני נכדים אני בת 50 אוטוטו ויש לי בעיה עם הגוף שלי שקלתי בעברי 120 קילו ואחרי מאבק יומיומי עם עצמי ירדתי למשקל של 55 קילו הגעתי לרמה לא טובה הייתי רזה מידי וחברים משפחה ורופאים המליצו לי להשמין אחרי זמן מה שיחקתי קצת עם הגוף ירדתי במשקל עליתי והיום אני שוקלת 70 קילו (הגובה שלי הוא 1.67 ) מה שאומר שיש לגופי משקל עודף אינני יכולה היום לרדת ואני מרגישה שאני שמנה ומפחדת לחזור לימים עברו אני צריכה קצה חוט או איזשהי עזרה מיקצועית לרדת במשקל ולהרגיש טוב עם גופי בתודה מראש רות חיון

שלום רות חיון לאורך השנים פיתחת מערכת יחסים לא מטיבה, בלשון המעטה, עם גופך. הגוף הבריא והמופלא שהביא את ארבעת ילדייך לעולם. ההיסטוריה שאת סוחבת איתך והנסיון שצברת מנהלים אותך והיום את אולי מתחילה להבין שמה שעבד בשבילך פעם כבר אינו עובד ומאפשר עבורך היום. אני שמחה שהגעת לכאן. המשחק הזה עם הגוף אינו יכול להמשך לנצח. והגיעה העת לגישה מכבדת שתפעיל התנהגות הרמונית עם הגוף ולא נגדו. את יכולה להיות בטוחה שמערכת יחסים מטיבה עם גופך המבוססת על אמון (מבינה שיתכן ומושגיי יישמעו הזויים לעת עתה) וסנכרון הרמוני, תסייע לגופך להגיע למשקל המדויק והאידיאלי עבורו. לשם גופך תמיד שואף. ומה שעלייך לעשות, זה קודם כל להבין שעלייך ללמוד כיצד לא להפריע לו ואף לתמוך במה שהוא יודע לעשות מצוין. תהליכי הרזיה ברוח גישה זו, מבוססים על שני עקרונות מרכזיים: 1. הגוף מכתיב את צרכיו למזון באופן מדויק ומקדם הרזיה ושימור של משקל גוף אידיאלי. על כן, אין מקום לתפריטים דיאטטיים ולהגבלת מזונות, אלא לפיתוח מיומנות ההקשבה וההבנה של צורכי הגוף. 2. על מנת שנהיה פנויים לתקשורת שתוארה לעיל, עלינו ליצור שינוי בעולם הקוגניטיבי וללמוד להתנהל עם עולם החשיבה והתפישה, כמו גם עם העולם הרגשי שלנו באופן יעיל. וליצור תבנית הפעלה חדשה שתאפשר להתנהגות רזה להיות חלק טבעי מהתנהלותנו. תהליך שכזה תמיד מומלץ בליווי אישי מקצועי אך את בהחלט יכולה להתחיל את צעדייך הראשונים תוך קריאה בפורום והבנה מעמיקה של הגישה. אין הצדקה לחיים בפחד מפני השמנה ו/או אוכל. גופנו נולד להיות רזה וכיוון שכך, הוא מכיל כל המנגנונים הנדרשים להוציא זאת אל הפועל ולאפשר זאת בחיינו, על מנת שיהיו גם מספקים, גם מהנים וגם קלים, רזים ובריאים. במהותו, הצלחה של תהליך הרזיה ללא דיאטה, מכוונת לא רק להרזיה אלא גם לביסוס האמון האישי והבטחון בהישג וביכולות. בברכת יום נעים במיוחד שלך לאה פינטו

גיליתי שסוכרים וגלוטן לא עושים לי טוב למרות שבבדיקות הדם לא מופיעה שום רגישות לגלוטן ואני לא סכרתית. אני אוכלת הכל כמה שאני רוצה עד שובע אך בסוכרים ובגלוטן אני לא נוגעת נוכחתי לדעת שבשבילי גלוטן וסוכרים הם רעל שמשפיע לרע על הגוף כגון: חוסר ריכוז, נפיחות ברגליים ובידיים, פריחות על חלקי גוף שונים, מצבי רוח, עצבנות, כאבי בטן. הגמילה לא היתה קלה בהתחלה וגיליתי שקיימים תחליפים רבים ושניתן לאכול לשובע גם ללא גלוטן וסוכרים סינטטיים בקצרה אני נהנת מכל רגע ומכל גילוי חדש

ההודעה נשלחה בטעות מגיל קטן מאוד הייתי שמן מאז שאני זוכר את עצמי ואפילו לפני הייתי יותר שמן מכולם כל יום בחיי נחשב סבל כל יום דיאטות חדשות נסיונות לשו לעשות דיאטה כלום לא הצליח היום שאני כבר בן 16 וחצי התחלתי דיאטה עם משקל של 135 (הרבה מאוד אני יודע גובה180 בערך) עשיתי דיאטה בערך במהלך חודש בערך ירדתי למשקל של 119 קילו אבל מרוב המחמאות שקיבלתי התחלתי להפריז באוכל ואפילו לגנוב אוכל מהמטבח זה היה נראלי בסדר שהבטן הייתה ריקה אבל אחרי שהייתה מלאה הייתי מרגיש סבל עם עצמי בהתחלה הייתי הולך לשירותים ומנסה להקיא היום אני פשוט אוכל כמעט רגיל ממש איכזבתי את עצמי חשבתי שסוף סוף חלום חיי יתגשם ( להיות רזה ) אבל בכמה שניות של פזיזות אני מאבד הכל עליתי 4 - 5 קילו ואני רק ממשיך בעבר התחלתי ניסיון לשיטת קיצור קיבה או משהו כזה דרך הקופה אבל ראיתי שזה לוקח מלא זמן ולא היה לי מספיק "גב" מההורים אני חייב עזרה לפעמיים אפילו הגעתי למצב אובדני וחשיבה להתאבדות מרוב בושה בגוף שלי ובעצמי חוץ מבית ספר אני לא יוצא מהבית עם חברים משהו כמו 3 שנים ניתוחים פרטיים עולים הרבה כסף כמו שאני יודע וכסף לא ממש יש להורים שלי גם ככה המצב שלהם לא משהו אם יש איזה דרך לעזור לי אני אשמח ואודה לכם כל החיים שלי על זה

צהריים טובים. אני בטוחה שהוריך נתנו לך שם יפה יותר מ"מאוכזב מעצמי". נער צעיר, החלום שלך יתגשם! אם לא תוותר עליו ולא תכבול את עצמך בתיוגים תוקעים ומייאשים. מנקודת מבטך כרגע, אני לגמרי מבינה את האכזבה והתסכול. אך גם מזהה את הטעות שמעוררת את הרגשות הללו. למעשה שתיים. שתי טעויות. הטעות הראשונה - אתה מפנה את גורם האכזבה והאצבע המאשימה כלפי עצמך. גישת הדיאטה שבה ניסית ללכת היא הכשלון ולא אתה. האופן בו אתה יכול להתחיל לקחת אחריות אשית הוא בהפסקת ההלקאה העצמית הזו. למעלה מ- 95% מהאנשים שמנסים לרזות באמצעות דיאטה (ולא משנה איזו) חווים את תחושת הכשלון הזו. גישת הדיאטה אינה עובדת עבור רובה המכריע של האוכלוסיה האנושית. מה שאני רוצה להציע לך זה להחליף דף. להתחיל דף חדש. וכצעד ראשון, החל לקרוא וללמוד את גישת ההרזיה ללא דיאטה. תוכל לקרוא את השרשורים והמאמרים בפורום הזה, כמו גם החומרים באתרי הבית האישיים. יש דרך בשבילך ואין סיבה שבחיפוש מתמיד אחר מה שנכון לך ומה שיעבוד בשבילך גם תמצא. כאן היא ההתחלה. טעות שניה יקירי נוגעת למערכת התומכת סביבך. עצב לי לשמוע על תחושת הבדידות שלך בהקשר לסוגיה זו. הוריך שבדרכם מעניקים לך כל שביכולתם, לא תמיד יעניקו הכל. ותמיכה קיימת בערוצים אחרים. חברים, גורמים מסוימים במערכת החינוך, פורומים מקצועיים, דודים, אולי אחים בוגרים ואני מניחה שיש עוד. ומכאן המלצתי החמה להתמקד ב"מה יש" ב"מה כן אפשרי ומאפשר" ופחות ב"מה לא" ב"מה מקשה". שמחה על שהגעת לכאן. נהיה כאן לכל שאלה שתעלה ונשתדל לתת התמיכה ככל האפשר. בברכת הצלחה ויום מאיר פנים ופוקח עיניים. שלך לאה פינטו

היי לאה לאחרונה הגעתי למסקנה שנמאס לי לחיות בתחושה של סגפנות. אני בת 25 יש לי בערך 10 ק"ג משקל עודף וכל החיים שלי סובבים סביב הנושא. זה פגם בבטיחון העצמי שלי ובשמחת החיים שלי, ואני מקשרת כל דבר לנושא. כן - הגעתי למסקנה שפסיכולוג נדרש אבל אז נתקלתי בשיטה שלכן והשאלה שלי היא - איך יודעים אם אוכלים מספיק או לא מספיק? אני מפחדת לאכול רק למשל פעם פעמיים ביום שאני מרגישה רעבה כדי שלא ייפגע החילוף חומרים שלי..לפעמים אני אוכלת רק כי אני יודעת ש"צריך" לאכול מספר מסויים של קלוריות וכמובן שלפעמים אני אוכלת הרבה הרבה יותר שזה כבר קשור לאכילה רגשית. מה לעשות? איך אפשר להפסיק להתעסק באוכל?

ערב טוב לך ראשית, אל יאוש. אין אתגר שהוא גדול מדי. עצם העובדה שאת מזהה בעיה ביחסייך עם גופך, עם עולמך הרגשי ועם מזון, מציבה אותך בנקודת התחלה טובה. את בחורה צעירה, ואם תרצי, תעשי את הדרך אט אט. אינני יודעת אם פסיכולוג נדרש או לא. אני יודעת מסגנון שאלותייך שחסרה לך תקשורת יעילה עם גופך ועם עצמך. שאלת "איך יודעים אם אוכלים מספיק או לא?" - איך תינוק יודע? איך אנו יודעים מתי אנו צריכים פיפי ומתי כבר לא? איך אנו יודעים מתי אנו חייבים שינה ומתי לא? אנו מרגישים. תחושות פיזיות בסיסיות והישרדותיות של בני אנוש. אינני יודעת, אם עודף 10 ק"ג במשקלך הוא אכן עודף או תפישה ופרשנות אישית שלך ובכלל יש הרבה דברים שאינני יודעת. על פניו, יש אפשרות שתהליך אישי בליווי מקצועי יכול להועיל לך לעשות את הסדר הנדרש ולפתח את הגישה הנכונה. אך לא אוכל לאמר באופן נחרץ, טרם אכירך. כל שתארת, אינו זר לי באופן אישי (מעברי הרחוק) ובאופן מקצועי. לא הייתי רוצה שתתייגי עצמך לשווא כבעלת בעיה מיוחדת. במעגל הדיאטה המתסכל והמבלבל, רבים חווים חויות דומות. חייבת לציין בהערכה את האיכפתיות והדאגה שאת מבטאת כלפי גופך ובריאותך הפיזית והרגשית. ורוצה לאמר שגישת ההרזיה ללא דיאטה עשויה להיות לך שער לעולם חדש של הסתכלות והתנהלות. זכרי, אין אתגר שהוא גדול מדי. ויותר מכך, הדרך עשויה להיות מעצימה ומרתקת. התעודדי יקירה. בברכת שבת נהדרת שלך לאה פינטו

שלום רב, אני מניקה הנקה מלאה כבר כ-5 חודשים, אוכלת 1800-2200 קלוריות, יוצאת להליכות של 30 דקות 4-5 פעמים בשבוע, עושה אימון אירובי פעם בשבוע... ועדיין לא יורדת במשקל. לאחר בדיקות דם- הכל תקין, פרט לעלייה באנזימי כבד. מה עוד אוכל לעשות? האם ייתכן שלא ארד כל עוד אני מניקה?

ערב טוב למניקה היקרה במשך 9 חודשים קידש גופך את החיים ויצר את הפלא המבורך שבחיקך. מאז, הוא ממשיך לקדש את החיים ומנהל מפעל יצור מורכב להזנה המושלמת של העולל. רק על זה, מגיע לו קצת יותר כבוד. הכבוד שעליו אני מדברת אינו בבחינת מחיאות כפיים אלא יותר כבוד מתוך צניעות כלפי חוכמתו ויכולותיו של גופך. אם גופך יודע לייצר ולשמר חיים, האמיני לי הוא יודע גם לספור את הקלוריות שאת צריכה ואלה שאת מספקת, באופן הרבה יותר מדויק ונכון ממך וממני. אחד הדברים הטובים ביותר שתוכלי לעשות למען עצמך היא לשנות גישה ובמקום "לדעת טוב יותר מגופך" מה, מתי וכמה הוא צריך, לתת לו להנחות אותך. בדיוק בשביל זה הוא מכיל בתוכו מערכת נפלאה ומדדויקת של רעב ושובע. נשים הקשובות לצורכיהן האמיתיים (פיזיים ורגשיים)מרזות במהלך הריונות (גם אם עולות את משקל ההריון) ובמהלך הנקה. הנקה אינה מחסום להרזיה. מה שאפשרי שקורה לך הוא שצורת הגוף טרם חזרה לסטטוס הרגיל שלה ואת מזהה זאת בטעות כהעדר הרזיה או שאת צורכת מעבר למה שגופך צריך. ככה זה עם דיאטות, הן מבוססות על נוסחאות סטטיסטיות ואינן יכולות להיות מדויקות לסיפוק צרכים ברגע נתון כפי שמתווה לנו מנגנון הרעב-שובע. מאחלת לך הנאה גדולה באמהותך החדשה או המתחדשת כמו גם סבלנות וקשר חם ומכבד עם גופך. שלך לאה פינטו

ערב טוב, עכשיו אני מרגישה קצת מגוחכת, אבל אני מודה שלפני שהעליתי את שאלתי על הכתב, רק ריפרפתי על משנתכן בהנחה שאני פחות או יותר "קלטתי את הפרנציפ" של ה-אין דיאטה הזה. ואח"כ כשעברתי על תשובותיכן לשואלות, חיכיתי לנזיפה על כך שאני נוקטת בגישה של דיאטה. הרגשתי פתאום אשמה ובושה על שאלתי השיטחית. עד שקיבלתי תשובה. מוזר לתאר חוויה כה רגשית ופיזית כאחד שעולה בעקבות תשובה בפורום באינטרנט, אבל ברגע שקראתי את מילותייך, התמלאתי בחום. היתה בתשובתך עדינות וחמלה כלפיי ועל כך אני מודה לך עד מאוד. בד"כ כלל אני סקפטית ביותר לכל הממבו ג'מבו ניו-אייג' וכד', אבל המילים הכ"כ כנות וחמות הצליחו להמיס את הגנותיי. מה גם שמיותר לציין שבאתי ממקום שבאמת מבקש עזרה, כנראה מעבר לקטנוניות של ה"15-קילו-עודף-כבר-יותר-מידי-זמן-מה-אני-עושה-לא-נכון". ניסיתי לעלות על המשפט המדוייק שנגע בי, אבל זו כנראה לא מילה אלא הגישה. אני באמת הפלתי על גופי האומלל ועל נפשי העייפה משטר עשה זאת בעצמך חמור סבר וכל יום הוספתי עוד מגבלה ועוד משוכה. כי ככה אני מכירה, כי ככה אומר הרופא, כי ככה כתוב בספר. ועובדה, זה לא עובד והתסכול גואה. זו באמת אמהותי הראשונה וכל יום אני לומדת משהו חדש עליי, עליה. ממילותיך הספורות, זעקו אלי תובנות עצומות! הריון, לידה והנקה הם חוויות שלא ניתן להשוות לשום אירוע אחר שמתרחש בגופי אז אינני יכולה להכיל את החוקים הרגילים והאגואיסטים של דיאטה על המצב החדש. כל עוד אני מניקה, גופי בעצם מחובר לגופה הרך ולהיפך. לכן באיזשהו מקום אני צריכה לצאת מעורי ולחשוב בשתיים. בעצם, כל נסיון שלי להגדיר את גופי כשמן או רזה מספיק לטעמי, ייחטא כרגע לתפקיד שהוא ממלא בחייה של בתי. באמת אם אני מנתחת לעומק, לכל פעולה שלי יש פידבק. כשאני רוצה רק לרדת במשקל וממעיטה במזון, אני עצבנית ועייפה וילדתי נפגעת מכך. כשאני יוצאת להליכה עם העגלה, שתינו מבסוטות. כשאני אוכלת אוכל מזין אני ממש יכולה להרגיש שאיכות החלב עולה וילדתי שבעה יותר. אני כנראה צריכה, אבל על אמת, לקבל את הסטטוס הייחודי בו נמצא גופי ולהגיב אליו בכבוד. תודה תודה תודה! האם יש פורום אישי יותר בו אפשר ללמוד ולהתנסות עוד בשיטת ההרזיה ללא דיאטה? אני מתגוררת בדרום. אשמח לתשובה. לילה טוב (בדיוק הילדה התעוררה ורוצה לאכול...).

איך מתמודדים בצורה יעילה עם אכילה רגשית? תודה מראש,רווית

רוית היקרה, אכילה רגשית מהווה את אחת הסיבות העיקריות לעודף משקל. אם מרפאים אכילה רגשית הרבה יותר קל לאכול מתוך הקשבה לגוף. על מנת לרפא אכילה רגשית יש צורך לעבוד על הרבדים היותר עמוקים שלנו,רבדים בהם מתרחשת דרמה המובילה בסופו של דבר לאכילה רגשית. דבר ראשון בואי נדבר קצת על תפקיד של הרגשות בחיים שלנו. יש הרבה גישות המסבירות את תפקיד הרגשות בחיינו,הגישה שאני הכי מתחברת אליה אומרת שרגשות נועדו לתת לנו אנפורמציה לגבי מה שקורה לנו בתוך העולם הפנימי שלנו. רגשות הם כמו חושים העוזרים לנו להתמצא בעולם החיצוני .כמו שעיניים אוזניים ואף עוזרים לנו לשרוד ולנהל חיים איכותיים וטובים כך רגשות עוזרים לנו לדעת מה קורה לנו בתוך עולמנו הפנימי ועוזרים לנו לקבל החלטות נכונות שיקרבו אותנו לעונג וימנעו מאתנו כאב. לכן, מתוך הסתכלות זאת כדאי מאד שנלמד להקשיב לרגשות לפרש אותם נכון ולפעול בהתאם. זה יהיה מאד לא הגיוני לחצות כביש עם עיניים סגורות. הבעיה היא שרובנו לא חונכנו לראות את הרגשות בצורה הזאת ולהשתמש בהם בתבונה,רובנו חונכנו לפחד מרגשות לא להבין אותם ולהתעלם מהם. אכילה רגשית פועלת מתוך פחד שלנו להקשיב ולהבין את מה שרגשות מנסים לומר לנו,כשעולה רגש מסוים במקום להישאר איתו ולפענח את המשמעות שלו בוחרים אנשים להסית את תשומת הלב לאכילה. מכיון שאנחנו יכולים לחשוב רק מחשבה אחת ולהיות מרוכזים רק בדבר אחד בכל פעם אכילה אכן מצליחה ברוב הפעמים להסית את תשומת הלב מרגשות. אז אומנם זה עוזר לנו להחמק מתחושה לא נעימה אבל גורם לנו לפספס מידע רב ערך שהיה יכול מאד לעזור לנו בשיפור איכות חיינו. אם תתחילי לראות את הרגשות שלך דרך הגדרה נכונה זה יהיה צעד ראשון להפסקת האכילה הרגשית.מודעות זו חצי דרך לשינוי החצי השיני הוא לקיחת אחריות ופעולה. מקווה שפתחתי לך זווית התבוננות נוספת שתעזור לך להיות יותר קשובה לעצמך. בברכה בלה

איך מבנה הגוף שלך קשור לדינמיקה של ההשמנה וההרזיה שלך? חשוב שתדעי. מבנה גוף הוא גנטי. כבר מילדות ניתן לראות מי העניק לנו את התשורה שבתצורה. נהוג לחשוב כי מה שקובע את מבנה הגוף הוא מבנה, אורך ורוחב העצמות. זה נכון....אבל, אין להתעלם מגורם משמעותי נוסף. תבנית פיזור תאי השומן בגוף רקמת אדיפוס היא רקמת השומן התת עורית , אמנם נמצאת בכל מקום שבו יש עור אך שונה בריכוז תאי השומן שבה מאזור לאזור. ישנם אזורים בהם ריכוז התאים רב ואזורים אחרים דלילים יותר. אין זה אומר השמנה שדורשת טיפול, זוהי עובדת חיים בדיוק כמו צבע העיניים שלכם. לכל אדם בריא, ישנם אזורים מרוכזים יותר בתאי שומן ואחרים דלילים יותר, שאיתם נולד. מה שמזכיר לי תקופת נעורים. היינו שלוש חברות טובות. האחת עם בטן שטוחה ופלג גוף עליון רזה, לעומת אגן רחב ורגליים מרופדות יותר. השניה, עם רגליים רזות וישבן בולט בנוכחותו השלישית עם ישבן קטן ובטנונית מרופדת קלות. (מי אני? רמז............... הנמוכה) שלושתנו היינו רזות, כלומר במשקלים אידיאליים, ולכל אחת מאיתנו האזורים ה"בעייתיים" שלה מיותר לציין כי כל נסיון דיאטטי לשנות את זה, לא צלח. כיוון שאין מדובר בהשמנה אלא במבנה גוף. מתי זו השמנה? תהליך השמנה הוא תהליך בו מתמלאים תאי השומן הקיימים (מלידה), כך שנפח כל תא גדל. כשאנו נמצאים בתהליך של השמנה, התאים הראשונים להתמלא ולתפוח הם תאי השומן באזורים המרוכזים יותר. זאת אומרת, ההשמנה תתחיל להתבטא בראש ובראשונה באזורים ה"שמנים" שלנו. ככל שההשמנה תתקדם, היא תתפתח לאזורים ה"רזים" יותר. ולמה חשוב שתדעו את זה? כי תהליך הרזיה הוא בדיוק התהליך ההפוך. תהליך ההרזיה, כלומר צמצום נפח תא השומן הבודד, יחל בתאים הנמצאים באזורים שהם ה"רזים" בדר"כ וככל שיתקדם התהליך, יתפתח ויתבטא יותר ויותר גם באזורים ה"שמנים" יותר. כשאתם נמצאים בתהליך הרזיה, לא נכון להתמקד באזורים ה"בעיתיים" . הם לא נותנים לכן פרספקטיבה טובה לגבי התקדמות תהליך ההרזיה שלכן. ואפילו מטעים אתכן לחשוב שכלום לא קורה. לא רק שזה לא בהכרח נכון, זה משפיע מאד על רמת המוטיבציה שלכם המיקוד האוטומטי הזה באזורים ה"בעיתיים" מונע מאיתנו לראות את ניצני ההצלחה. אז אם בתהליך ההרזיה שלכן אתן שואפות לגוף כמו של......., ותרו כבר עכשיו או פנו לבורא עולם בבקשה להיוולד מחדש לשושלת גנטית בעלת המאפיינים הרצויים. ועכשיו, לכנה למראה, זהו את האזורים הרזים שלכן. פתחו אלבום מתקופות רזות בחייכן, אתרו את האזורים בהם רצוי להתמקד כשאתן בתהליך הרזיה שיהיה לכולנו לילה שקט ויום מעצים ומחכים שלכן לאה פינטו

מעניין.

כן, כן, כבר הרבה זמן שאני קוראת על זה. מבינה את זה. ויודעת שזה מתלבש בול עליי. כבר שנים שאני מחליטה שאני מתחילה דיאטה וחמש דקות אח"כ מתחילה מלחמה אם לאכול משהו, לא משנה מה, וחצי שעה אחרי זה אני מפסידה ובולסת חבילה של שוקולד. כן, אני מבינה מאיפה זה בא פיזית. אני מבינה מאיפה זה בא ריגשית. אבל ביננו, לא תמיד יכולים לשנות מציאות! אם החיים שלי לחוצים, אם יש בעיות מפה עד להודעה חדשה בכל תחום כמעט, אם אתה לא מצליח לאהוב את עצמך, אם הלילות שלך לבנים באופן די קבוע... בעיה, בעיה גדולה. אז מה עושים? נתקעים עם זה? ואני שואלת ברצינות. אם אני לא מצליחה לגייס את הכח רצון, כי את מעט הכוח שכן יש לי אני מגרדת לדברים יותר חשובים. אם ה"רעב הרגשי" הזה משתלט על החיים והתחושה היא שאי אפשר להאבק בו. מה עושים? האם פה כל הכדורים, האבקות וכו' הן נק' התחלה טובה? האם פה נכון לתת "פוש" מלאכותי ולקוות שהוא ייתן את הדחיפה קדימה לדרך חדשה? או שפשוט מחכים בשקט, משלימים עם המצב עד שהחיים טיפה יותר מסתדרים? אני באמת אשמח לקבל תשובות שהן לא סיסמאות קלישאתיות. תודה רבה, ערב מקסים!

ערב טוב אביה אם את כאן, זה אולי בכל זאת חשוב. אביה יקרה, נסיבות החיים מקיפות את כולנו. והן אינן נעלמות אף פעם, הן רק מתחלפות. כך שהאופציה של "לחכות" כדאי להבין היטב למה הכוונה. כאשה, כאם, כרעיה וכאשה עובדת אני יכולה להזדהות לחלוטין עם תחושות של עומס ועייפות. אני בטוחה שיצטרפו אלינו עוד רבות. ונכון שלא כל תקופת חיים היא תקופה של פניות לכל דבר ועל כן, השאלה תמיד היא עד כמה זה באמת חשוב? עד כמה זה באמת כואב להיות במצב הזה? ומה באמת נדרש? והתשובות לשאלות הללו אינן ברורות מאליהן כלל. ע"פ הפוסט שלך, אנו חושבות ורואות את הדברים בצורה שונה וברשותך, אתייחס למספר היבטים. אביה, הגעת לפורום הרזיה ללא דיאטה. גישת ההרזיה ללא דיאטה, אינה רואה בדיאטה (תפריטים, קלוריות, מלחמה, הגבלת מזונות, כח רצון) דרך רצינית ויעילה ליצירת שינוי משמעותי ויציב. (בודאי שלא בכדורים ואבקות). לכן, כל הפתיח שלך שמשקף את העולם הדיאטטי, מסביר את החויות שתארת. גישת ההרזיה ללא דיאטה מכירה בחסרונות הגדולים של הגישה הדיאטטית ורואה בדיאטה עצמה גורם מתסכל ומשמין. המשמעות היא שלדיאטה יש השלכות פיזיות וגם רגשיות ומנטליות. כח רצון הוא יכולת אנושית שניתן להביא לפרקי זמן קצרים כך שמבחינתי אין לבסס תהליך רציני וארוך טווח על הפונקציה הזו. כח רצון הוא חלק מהגישה הדיאטטית ואינו חלק מגישת הפורום. וגם במקרה זה, אין פלא שאת מתעייפת. נורא מעייף להפעיל כח. ואני אמפטית לחלוטין לתחושה שלך שאי אפשר להאבק בו. כי בכל פעם שאנו מפעילים כח רצון, אנו בעצם מפעילים כח נגד עצמנו. בסוד אגלה לך שגם בשבילי זה לא ממש עבד. על מנת להבין את גישת ההרזיה ללא דיאטה, אני ממליצה לך בחום לקרוא את המאמרים בצד ימין של הפורום ובאתרי הבית האישיים. אני חושבת שזה יהיה צעד ראשון בכיוון חדש. דבר שני, אביה, תהליך שינוי אינו מתרחש כבדרך אגב ותובע מאיתנו מודעות ושינוי גישה. איננו יכולים לעשות שוב ושוב מאותו דבר, לצאת שוב ושוב מאותן הנחות יסוד ואותה חשיבה ולצפות לתוצאות שונות. מערך האמונות שלך , כמו גם שלי ושל אחרים, הוא שקוף לנו מרוב שהוא ברור מאליו (כפי שמתפרש ממשפטים לא מעטים שלך בפוסט). ושם בדיוק במקום "הברור מאליו" הזה נמצאת ההפרעה הגדולה ביותר לשדה הראיה שלך שמקשה עלייך לראות היכן את טועה. מנסיוני האישי והמקצועי, למדתי שלא די להבין אלו רגשות מניעים אותנו להתנהגות כזו או אחרת (ולעיתים אנו גם לא מזהים את הרגשות והצרכים האמיתיים). מה שחשוב לדעת זה כיצד א-נ-ו יוצרים אותם וכיצד אנו יכולים לשנות את החיבור הזה , האוטומטי ההדוק בינם לבין ההתנהגויות הלא רצויות. מגיעים אלי לא מעט אנשים עם דוקטורט בנושא "האכילה הרגשית שלי" אך זהו, שם זה נתקע וחבל. מבינה את התסכול הרב שעולה מבין השורות ורוצה לאמר לך שיש דרך הסתכלות אחרת, שבכוחה לחשוף לך יכולות בתוכך. יקירה, בואי הכירי קצת את הגישה ואשמח לענות לכל שאלה שתצוץ בהמשך. בברכת ליל מנוחה שלך לאה פינטו

שלום אבקש עזרה ממישהי שעשתה דיאטה נוחה ולא קשה שיכולה להנחות אותי איך להרזות בת 53 מנסה כבר הרבה זמן ולא הולך לי בבקשה עזרה תודב

שלום רבקה,אני מניחה שטעית בכתובת את מחפשת עזרה בדיאטה נוחה ולא קשה בפורום של הרזיה ללא דיאטה??? הפורום הזה נוצר עבור אנשים שנפגעו מדיאטות,שדיאטות גרמו להם סבל,עלייה במשקל ופגיעה קשה באיכות חיים. אז פה את תמצאי אנשים שהבינו שדיאטה היא לא הדרך להרזיה בריאה ויציבה אם כבר ההפך. לכן,אם את מחפשת משהי שעשתה דיאטה נוחה ולא קשה ויכולה להנחות אותך נראה לי שהכי נכון לפנות לדיאטנית. בברכה בלה

שלום בלה ולאה, איזה יופי שמצאתי אתכן! התשובות שלכן מאירות עיניים. יש לי איזה דפוס אכילה שטרם הצלחתי להבין. זה קורה לי בעבודה (אני עובדת מול מחשב בחדר עם עוד שתי בנות). איך שאני מגיעה אני מיד מתחילה לאכול. בימים טובים ומרוצים אני אוכלת יותר ממה שאני צריכה או נעים לי (והרבה יותר מאנשים אחרים..) ובימים פחות טובים אני פשוט בבולמוס אכילה. אני יכולה להכיל חבילות של עוגיות במין אטרף שכזה. נדמה לי שנעים לי בעבודה, אני מוערכת ואהובה, העבודה שלי מרתקת. אולי אם היא הייתה יותר דינמית זה לא היה קורה. אבל קורה לי שם משהו שלא קורה לי בבית, ואני לא מצליחה להבין מה זה בדיוק ולא מוצאת את הדרך להסביר בדיוק את התחושה ומה בכלל לעשות איתה. כמובן שישנה תחושה של שנאה עצמית ובושה מול חברותי לחדר, אבל זו באה רק אחרי הזלילה ואולי מעצימה אותה, אך לא רק שם התשובה. יכול להיות שזה כל כך פשוט וזה בסכ"ה הישיבה הבלתי נגמרת הזאת מול המחשב? כמובן שאני לא שלווה כמו מול המחשב בביתי או מול ספר או בטיול, ובכל זאת...האמת שעכשיו שאני חושבת על זה כל מה שאני מסוגלת להרגיש זה כמה אני שונאת את הישיבה הזאת בחדרי בעבודה כי זה מתקשר לי עם צורך בלאכול ללא הפסקה...אולי זה המרחב..אולי צפוף לי אולי חסר לי איזה וילון...או תמונה..לא יודעת מה זה.. תוכלו לתת לי עצות מעשיות?

שלום רב לך, העצה המעשית ביותר שאוכל לתת היא -תחפשי עזרה מקצועית פשוטה וקצרה על מנת לרפא את הדפוס הזה. המצב שאת מתארת אומנם לא מתאר הפרעת אכילה אבל בהחלט יש שם קושי שצריך לטפל בו. ועכשיו, בגלל שבקשת אתן לך גם בכל זאת ניתוח קצת יותר מעשי, אולי הבנה של המערכת הפנימית שלך תעזור לך קצת לצאת מהמקום אליו נקלעת. הבנה של מה קורה ולמה הינה צעד חיוני לתיקון המצב. ראשית את מחפשת את התשובות בגורמים חיצונים - סביבת עבודה,צפיפות, חוסר דינמיות של העיסוק שלך, זה כשלעצמו הוא בעיתי. הקושי הוא אף פעם לא בחוץ הוא תמיד בפנים. על פי תפיסתי משהו בעבודה שלך יוצר בתוכך חוסר שקט פנימי הבא לידי ביטוי ברגשות לא נוחים. רגש יש לו תפקיד חשוב מאד -לגרום לך להבין האם את בכיוון הנכון בבחירות שלך או לא. רגש הוא כמו גפס, אם נעים לך אז את בכיוון הנכון אם לא אז עלך להבין שטעית ולחשב את המסלול מחדש. אז כשיש רגש לא נעים זה לא נכון להתעלם ממנו לברוח ולאכול בדיוק כמו שזה לא נכון לכבות את הגפס כשהוא אומר לך שטעית. אם תעשי את זה תחבלי במאמציך להגיע אל היעד שלך. מה שכן צריך לעשות זה לעצור ולהבין מה הרגש הלא נעים הזה מנסה לומר לי על מקום עבודתי. ולא להגיד דברים הגיוניים כמו טוב לי אני מוערכת מעניין לי וכו.. אולי לך טוב אבל ללא ספק יש בתוכך חלק שרע לו והוא רוצה נואשות שתקשיבי ואת במקום להקשיב ולפעול בורחת לאוכל. זו אכילה רגשית קלאסית שרק מכניסה אותך למעגל קטלני של בריחה מרגש לאוכל -רגש של בושה ושנאה עצמית- ושוב בריחה לאוכל ושוב שנאה עצמית.... אז מה עושים? כמו שכתבתי בהתחלה - צריך אומץ כדי להקשיב לקולות הפנימיים שלנו וקשה לעשות את זה לבד. פני ליועץ,מאמן טוב, מטפל או אפילו דיאטנית שאת סומכת עליה בעלת כישורים של עבודה אימונית/טיפולית/רגשית. מטפל טוב יעזור לך להיות כנה עם עצמך לא לברוח מהחוכמה הפנימית שבך ולהשתמש בתבונה של הרגשות שלך . ו...לא תמיד תהליך כזה יגמר דווקא בשינוי מקצוע או מקום עבודה אולי זה משהו אחר לגמרה ,מה שבטוח הוא יאפשר לך חיים הרבה יותר מספקים בכל המישורים . מאחלת לך הרבה נחת ושלווה ותודה על המחמאות, בברכה בלה

היי בלה ולא אני חייבת את עזרתכן המיידית כיאני מרגישה ממש רע אני אפרט קצת על עצמי אני בת 20 בצבא מוגאת מאוד מעניין המשרל שלי הוא לאגבוה בימיוחד 68-67 וגובה 1.66 אבל למרות זאת אני לא אוהבת את הגוף שלי ואת השומן העודף שיש לי כל חיי עשיתי דיאטות התחתי את זה בגיל צעיר עד כמה שנשמע מפתיע כבר בגיל 12 בכיצה ו' רציתי תמי להיות רזה הייתי ילדה מלאה כמו כל הילדות ואז כבר התחלתי במסע הארוך וההרסני הזה עשיתי כל דיאטה אפשרית עד שכמעט התאשפזתי בבית חולים בגלל מערכת חיסונית ירודה כמובן שכל דבר טוב בי נהרס שיניים שיער ציפורניים ומחזור כבר לא קיבלתי לאחר הים תוה לאל זה הסתדר כי אכלתי וכומבן שעליתי אני ממש רוצה לסיים עם זה כבר ולהתחיל לחיות ולא לחכות ליום שאני יהיה רזה ואני אוכל להתחיל לצחוק לחיות לצאת מהבית ולנהרגיש טוב אני ממש צריכה את עזרתכם פניתי בצבא לעזרה הביאו י בקשה ליעוץ פסיכולוגי ודיאטנית ששמלאה אותי בתפריטים ואת זה אני לא רוצה בבקשה אני תעזו לי אין לי תמיכה מהמישפחה ואין לי כסף לטיפולים בבקשה עזרו לי כי אני ממתחילה להישתגע

מאיה מתוקה לא ברור לי איזה סוג של עזרה, את מבקשת. נראה שסוג העזרה שלו את זקוקה נוגע לדימוי גוף ודימוי עצמי. מדוע לא תעזרי בשרות הפסיכולוגי של המערכת הצבאית? הניחי לענין ההרזיה כרגע. גם את יודעת שמשקלך לא ממש דורש את זה ויחד עם זאת התפישה העצמית מונעת ממך חויות הנאה שהיית רוצה לחוות ובצדק. מגיע לך לצחוק,, להנות, לחיות. השתמשי במערכת בה את נמצאת כרגע לצרכייך והיי ממוקדת במטרות שציינת בפוסט זה. בהצלחה מאיה יקרה שלך לאה פינטו

אני כרגע מרישה שאם אני ימשיל לעסוק קלוריות לחשוב על דיאטה להרגיש רע כל פעם אחרי שאני אוכלת וכל היום להתעסק בזה אני ישתגע ויפנה למשהו קיצוני כמו הקאות וכאלה אני יודעת שאני צריכה עזרה פסיכולוגית אבל אני גם רוצה שתעזרו להגיע לשט הזה באוכל בבקשה אני לא יכולה יותר לאכול ולהרגיש רע אחר כך זה עושה לי רע באמת אני פשוט מפחדת לאכול בבקשה תלמדו אותי את השלבים האלה אני יודעת שזה נעשה בסדנאות שלכם אבל באמת שאין לי כסף להירשם בבקשה בבקשה עזרו לי לפני שאני ממשיכה להדרדר

הי לאה, כתבתי לך לפני יומיים ואני פותחת פוסט חדש באותו עניין כי אני חוששת שההודעה נדחקה כבר לתחתית הדף ואולי לא תבחיני בה. אני מקווה שזה בסדר. כתבתי לך בנוגע לאכילה בערב. ענית לי שכנראה "יש איזשהו הקשר שקיים סביב גירויים במרחב הביתי בערב... יש חוויה רגשית שמפעילה אותך באופן זה", וכמו כן כתבת שזהו חלק בתהליך שאינו מתאפשר במסגרת הפורום. אז עניתי "תודה רבה" ועזבתי את זה כי הבנתי שזה יותר מורכב כנראה בשביל לדבר על זה בפוסט. היום בעבודה, קראתי את תשובתך שוב וחשבתי עליה הרבה. פתאום, ללא כל התראה מוקדמת, הרגשתי שנפל לי האסימון. ברגע אחד הבנתי מה קורה לי בערב והרגשתי שאני חייבת לעצור הכל ולכתוב לך. הבנתי שבערב אני נכנסת למעין וואקום (ריק) מבחינת עשייה. כל היום אני מתרוצצת בין מחוייבות אחת לאחרת -להביא את הילדים לבי"ס/גן, לרוץ ולנסות לא לאחר לעבודה, בעבודה מליון דברים לעשות.. ואז לרוץ לקחת את הילדים מהמסגרות השונות, לחוגים השונים, בדרך קניות, סופר, להכין ארוחת ערב, להאכיל, לקלח, להקריא סיפור, להשכיב..הכל בהתרוצצות, הכל על השניה, להכל אני כמעט מאחרת. ואז מגיע הערב, ואיתו מגיעה מן שלווה או אולי אפשר לקרוא לזה שיעמום.. פתאום אני לא ממהרת לשום מקום ואף אחד לא זקוק לי באופן מיידי ודחוף. ואז אני מתחילה להסתובב בבית - מהטלויזיה למקרר, מהמחשב למקרר, מהמיטה למקרר .. נראה לי שהבנת את הרעיון :) (אני בעצמי נדהמת שסוף סוף הבנתי). אז יכול להיות שהחוויה הרגשית הזו שאת מדברת עליה היא בעצם שיעמום? הרי ברור לי שאם הייתי צריכה לצאת לעבודה אחרי ארוחת ערב או אם הייתי צריכה ללכת לאנשהו לא הייתי מתחילה עם האכילה הרגשית הזו. בעבר עבדתי במשמרות וכשהייתי יוצאת לעבודה בערב אף פעם לא הייתי אוכלת. מעבר לנדרש אגיד לך שאני אוהבת את הזמן הזה (לא, לא את האוכל שמתלווה אליו) וזה הזמן שאני מחכה לו כל היום - לנוח, להרגע סוף סוף, ולא הייתי רוצה למצוא לי עיסוקים כדי לא לאכול (למקרה שזה יכול להיות הפתרון בעינייך). אני מצטערת על האורך, ממש הרגשתי צורך לשתף. אשמח לשמוע אם יש לך מה לומר בעניין. המון תודה, איילת

איילת יקרה התרגשתי לקרוא ושמחתי לדעת על שלקחת אותי איתך לאורך היום:-) הוכחת כי בכוחו של המיקוד, להוביל אותנו אל התשובות הרלוונטיות. גם כשעל פניו דברים נראים לנו לא ברורים על בוריים, המיקוד והרצון להבין מוביל אותנו בדרך הנכונה. חן חן. ציינת את המילה "מחויבות" בהקשר של פעולות לאורך היום. ובדר"כ פעולות שאיתן את מרגישה נוח. אך מחויות מתבטאת גם בפעולות מהן אינך שבעת רצון (כמו פעולת האכילה החוזרת בשעות הערב). התנהגותך בשעות הערב מעידה על מחויבות. ל-מה את בעצם מחויבת? זו שאלה שהייתי רוצה להפנות אלייך, על מנת להבין טוב יותר את המניעים שלך להתנהלות הזו. ציינת "שעמום" ציינת "רוגע ושלווה" ציינת "מנוחה" - אלה הן חוויות רגשיות והן שונות מרעב פיזי ללא ספק. לחלוטין, אין בכוונתי לשלוח אותך לעיסוקים במטרה להמנע מאכילה (אני חושבת שהגישה הזו מגוחכת ולא מחזיקה מים), גם בשום פנים ואופן לא אבקש ממך לוותר על האכילה הזו רק בגלל שאת חושבת שהיא אכילה מיותרת. למה? כי אני מאמינה שהיא בעלת ערך עבורך ועד שלא תמצאי את הדבר האמיתי שימלא את החלל שהיא תשאיר, יהיה לך קשה מאד ותיוותרי בתחחושת קיפוח ומאמץ. ואת זה אנחנו משאירים למי שבוחר בדיאטה. אני מזמינה אותך לברר ולהבין את עצמך ממקום מכיל וקשוב. כשאת אוכלת בשעות הללו, למה את מחויבת בעצם? ואיזה תפקיד ממלאת האכילה הזו? מה יהיה חסר באמת, אם תוותרי עליה? איילת, תודה מקרב לב על השיתוף המעניין. אין צורך להתנצל על האורך. :-) בברכת ערב נעים שלך לאה פינטו

תודה רבה מקרב לב על הדברים החכמים. אני מאוד מעריכה את זה. כרגע אני מרגישה שכל העניין הוא שאני לא מחוייבת לכלום בשעות הערב, וזה מה שאני אוהבת בעצם. והאוכל ממלא אצלי איזה חלל ריק שנוצר בגלל שכבר אין מחוייבות לכלום. אני מבינה מדברייך בין השורות שזו כנראה טעות כי תמיד יש מחוייבות למשהו? אשמח להמשך הדיאלוג איתך, בשאיפה שעוד קוראים יפיקו משהו מזה.. שוב אלפי תודות. איילת

אני אמא ל2 ילדים ומאוד רוצה לרזות להוריד ממני בערך 35 ק"ג אשמח לקבל ממכם יעוץ אני לא מצליחה אני מנסה אך נשברת כיום אני בבית ומאוד סובלת ממצבי אני פשוט כועסת והכע הולך לכיון האוכל כל כעס אני פשוט טורפת

סיגלית היקרה, כדי ליצור שינוי עומק צריך שלושה דברים. רצון - את זה כבר יש לך. מוכנות וכלים טובים. שני אלו ניתן להשיג בטיפול. אל תשארי עם הרצון בלבד ועם אמונה שהוא לא ניתן להגשמה. תפרגני לעצמך טיפול שאיפשר לך להשיג את מה שאת רוצה. בברכה בלה

היום הלכתי למסעדה עם בן זוגי והילדים. בזמן שהתלבטנו מה כדאי להזמין, החלטתי ברגע אחד שאני מוותרת על המרק והמנות הראשונות לטובת מנה עיקרית שנראתה לי טובה במיוחד. בן זוגי שאל אותי,מופתע, למה אני מוותרת על כל הדברים שתמיד הייתי מזמינה. הסברתי לו שתמיד חששתי להזמין מה שאני אוהבת באמת, כי אולי זה משמין. לכן דאגתי להתמלא תמיד במרק ובסלט כדי לא להישאר רעבה ואחר כך הזמנתי את המנה הכי דלת קלוריות בתפריט (למרות שלא באמת רציתי). ישבתי בשקט כמה דקות ובחרתי בתבשיל של אורז ובשר. הבחירה הזאת הפתיעה אותי מאוד, כבר שנים שלא נגעתי בבשר ואם בעבר מישהו היה שואל אותי מה אני רוצה לאכול, תמיד הייתי עונה:"קינוח". קיבלתי מנה בגודל סביר ואכלתי לאט לאט. האוכל היה פשוט מענג. תוך כדי האכילה עלתה בי מחשבה שאני חייבת לאכול הכל. עצרתי לרגע ואמרתי לעצמי - זה רק קול אחד קטן בתוכי, אני לא חייבת לעשות שום דבר - הבחירה בידיים שלי. כשהרעב פסק הפסקתי לאכול. זאת היתה הפעם הראשונה בחיים שלי שהשארתי אוכל בצלחת. בסוף הארוחה הילדים הזמינו לעצמם קינוח ענקי. כולם אכלו ממנו. הייתי שבעה לחלוטין, אבל היה בי אי שקט. הפעם זה היה קול אחר שצעק "מקפחים אותי, גם לי מגיע". החלטתי לוותר על המאבק המתיש מול החלק הזה. אני מכירה אותו, הוא עושה הרבה רעש, אבל אם נותנים לו קצת ממה שהוא רוצה הוא נרגע להרבה זמן. אכלתי 3 כפיות גלידת וניל - הרעש נעלם. מזל שהשארתי קצת מקום בבטן. הרגשתי שלווה. אני לא יודעת אם רזיתי היום, זה כבר לא כל כך משנה. היום אהבתי את עצמי מספיק כדי לתת לעצמי שלווה.

פרפר, אני לא יודעת מי את ולא מכירה אותך אבל הייתי חייבת להגיב לך, לחזק אותך ולמסור לך שגם אם לא עברת את התהליך המעמיק והמדהים של הרזיה ללא דיאטה זה נשמע שאת כל כך שם, מבינה לעומק את העניין, אמנם לא הגעתי ממשטרים אפלים של דיאטות אבל מצאתי את המקום הזה בזמן! עברתי טיפול מעמיק עם ליווי מקצועי של אחת ממנהלות הפורום ונעלמו ממני קילוגרמי רבים שלא חוזרים גם כשאני אוכלת מהכל ! לדעתי את בדרך הנכונה, מאחלת לך להמשיך בה עם או בלי ליווי . בהצלחה רבה

איזה יופי לשמוע את מה שקורה לך ממש תודה על השיתוף. תמשיכי תמשיכי תמשיכי ולעולם אל תעצרי.

בלה ומירב, תודה על התמיכה והמילים החמות. זה נותן המון כוח להמשיך. לפעמים זה כל מה שצריך כדי לדעת שזאת הדרך הנכונה.

גיליתי היום את הפורום הזה ונראה כי מצאתי בית כבר לפי שם הפורום. קצת רקע: אני בת 35 ובשבועות האחרונים אני במעקב לחץ דם (אמא שלי החלה לקבל טיפול רפואי בגיל שלי עקב יתר לחץ דם). מחר אמא שלי מגיעה לפגישה אצל רופאת גסטרו אחרי בדיקה במעי הגס ואני מאוד חוששת לה. בימים האחרונים נכנסתי למערבולת רגשית כי אני לא רוצה להיות במצבה בעוד שלושים שנה ואני מאוד חוששת לה,והחלטתי לנסות לשנות את אורך חיי ולצאת לצעידה בפעם הראשונה מזה שנים (הפעם האחרונה הייתי לפני החתונה ולידת 2 ילדיי). המילה דיאטה מלחיצה אותי מאוד! מראש אני מרימה ידיים רק למשמע המילה הזאת אך מוכנה לנסות לשנות. אנא, אשמח לעידוד.. המחשבה שאסור מתוקים/תפריט מדוייק ומסודר מפחידה אותי. תודה ושבוע טוב

אדווה היקרה, ראשית ברוכה הבאה בצל קורותנו. שינית ברכותי על החלטה להגיע לתוצאות אחרות בחיים שלך . ככה זה צריך להתחיל עם החלטה ברורה וחדה של מה את רוצה (לא מה את לא רוצה). טיפ ראשון אל תגידי ממה את מפחדת שיקרה ומה את לא רוצה בחיים שלך אלא תראי מה את כן רוצה. משום מה את קושרת את הרצון שלך לחיות אחרת ולהגיע לתוצאות שונות ממה שאמא שלך הגיע לדיאטה. אבל יש בך חלק שבצדק רב צורח שהוא לא רוצה דיאטה. במצב הזה את בבעיה, את מאמינה (בטעות)שכדי להיות בריאה רזה ולהרגיש טוב את צריכה דיאטה אבל החלק בתוכך שלא רוצה דיאטה לא מאפשר לך לעשות שום צעד בכיוון שנראה לך נכון. זה מייצר הרבה פעמים מצב של תקיעות ומבוי סתום- מתכון בדוק לתסכול ועמידה במקום. אז תתחילי מלשנות את התפיסה שלך. מי אמר לך שכדי להיות בריאה רזה ולהרגיש טוב עם עצמך צריך לעשות דיאטה??? זה ממש לא נכון -כשעושים דיאטה כמעט תמיד מרגישים בסופו של דבר רע מכל מיני אספקטים. מרגישים רעבים, מרגישים מתוסכלים פוחדים להשמין,נכנסים ללחץ. אז ראשית תתחילי להאמין שהדרך להרגשה טובה לבריאות נפשית ופיזית לא עוברת דרך דיאטות. עכשיו תשאלי את עצמך איזו דרך אחרת קיימת כדי להשיג את המטרות שלי, אם לא דיאטה אז מה כן? כשתשאלי את השאלות הנכונות תמיד יגיעו התשובות הנכונות. אני מזמינה אותך להתרשם מהפורום,להכנס לאתרים שלנו, אם תרשמי אצלי באתר תקבלי כמה כילים חשובים שיעזרו לך להתחיל את המסע שלך בארץ של הרזיה ללא דיאטה. מאחלת לך המון הצלחה בנקודת המפנה שלך, שבוע מקסים , בלה

אני בת 16 בעוד 3 חודשים בחופש הגדול התחלתי לאכול מאוד בריא ומאוזן וירדתי יפה ממשקל 65 אני לא בטוחה כמה אני שוקלת אני מאמינה בין 62-63 והגובה שלי הוא 1.70-1.71. הייתי צורכת 1350-1450 אחר כך הקצנתי קצת והורדתי ל-600-900 (לתקופה של חודש)קלוריות אני מאוד מאוכזבת מעצמי,בגלל זה חודש שעבר לא קיבלתי מחזור עכשיו אני כבר שבועיים אוכלת בין 1350-1400 ואני רוצה לשמור על המשקל חשבתי את הBMR ויצא לי 1493 ואני אוכלת 1400 ועדיין לא קיבלתי מחזור.. אני אמורה ללכת לבדיקות דם אצל הרופאה שלי במידה שבמשך מרץ לא אקבל מחזור .. יש לציין אני הולכת בין 15-25 דקות ביום ככה שפעילה אני לא כל כך ואני לא יכולה לדחוף לעצמי עוד ועוד אוכל עם 1400 אני מרגישה טוב !!

קורל היקרה, את לא צריכה עזרה עם קלוריות,את צריכה עזרה עם העולם הפנימי שלך. את צריכה שיעזרו לך להבין את עצמך, לאהוב את עצמך לטפל בעצמך נכון ולעבור בשלום את הגיל המאתגר בו את נמצאת. מה שעשית היה מאד מסוכן - להוריד בצורה דרסטית את כמות הקלוריות אפלו שזה רק לחודש עלול לגרום לנזקים קשים פיזיים ורגשיים . אני ממליצה לך בחום רב לא להסתיר מהוריך את מה שעשית , לשתף אותם ולבקש עזרה ,זה מאד מאד חשוב. מאחלת לך המון הצלחה, בלה

הי לאה, ראשית תודה רבה לך על הפורום המקסים ועל תשובותייך הנפלאות. לפני מספר חודשים נחשפתי אל הפורום ואל הגישה הנפלאה שלכן.קראתי המון ומזה מספר שבועות אני עושה את צעדי הראשונים בדרך זו. נתקלתי בבעיה/סוגיה שאני חושבת שבוודאי תהיה מוכרת לך ואולי לקוראים נוספים. העניין הוא כזה, במשך היום אני מצליחה להיות מאוד קשובה לגופי. מקשיבה טוב טוב לסיגנלים שבאים מהגוף וממלאה אותם במדוייק. כשאני רעבה אני אוכלת בדיוק את מה שבא לי ומה שהגוף מבקש וכשאני כבר לא רעבה אני מפסיקה לאכול, תוך ידיעה שהאוכל ימשיך להיות שם ו"יחכה" לי בפעם הבאה שאזדקק לו. אם לדוגמא אני אוכלת ארוחת צהריים, ויש לי הרגשה שאכלתי מעט מדי, אני לא מוטרדת מכך כי אני יודעת שהכי גרוע שיקרה זה שהגוף שלי יבקש שוב בדיוק את מה שחסר לו מוקדם מהצפוי. אם אכלתי יותר מידי אני יודעת שפשוט לא אזדקק לאוכל יותר שעות ממה שחשבתי. הידיעה הזו מרגיעה אותי ואני סומכת על הגוף שלי שיאותת לי בדיוק את מה שהוא צריך מתי שהוא צריך. עד כאן הכל נפלא. הבעיה מתחילה בערב ואני לא מצליחה להסביר אותה. אני נכנסת למעין חוסר שקט בשעות הערב, כאילו שאני מרגישה שהיום "סוגר" עלי ואין לי יותר את יכולת התימרון.. (אני מצטערת אם אני לא ברורה, ממש קשה לי להעביר את התחושות האלה במילים). בערב אני מתיישבת לאכול, אני רעבה ואוכלת בדיוק מה שבא לי ואז, כשאני מגיעה להרגשה של שובע נעים כזה, מהסוג שאם היה קורה לי בצהריים הייתי פשוט מפסיקה לאכול בידיעה ש "יהיה בסדר" ופתאום אני לא מצליחה להפסיק. כאילו שאין לי את השקט והרוגע שיש לי במשך היום כי אני יודעת שיש לי עוד זמן להמשיך להתאזן.. אני יודעת שהגוף לא עובד באינטרוולים של 24 שעות, ואני מנסה להרגיע את עצמי שגם אם אהיה רעבה באמצע הלילה אוכל לאכול (מה שלא קרה אף פעם בחיי) ועדיין, משהו בי אומר לי כאילו "תאכלי, תאכלי, נגמר היום ולא תהיה לך אפשרות אח"כ..". זה נשמע מטורף, אני יודעת ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה. התוצאה בפועל היא שבמשך היום אני אוכלת בדיוק לפי צרכי הגוף ובערב אני פתאום אוכלת במין דחף כזה כאילו הכל הולך להיגמר.. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה. יש לך אולי רעיון למה זה קורה ו/או מה אני יכולה לעשות כדי להרגיע את עצמי בערב? תודה מראש!

היי איילת יקרה ברכות על צעדייך הראשונים בדרך מיוחדת זו. קראתי פעמיים את הפוסט שלך ומצאתי אותך עונה לעצמך במידה רבה. אם הגוף לא עובד באינטרוואלים של 24 שעות ואם כפי שכתבת (ואני מסכימה) "ויש לי הרגשה שאכלתי מעט מדי, אני לא מוטרדת מכך כי אני יודעת שהכי גרוע שיקרה זה שהגוף שלי יבקש שוב בדיוק את מה שחסר לו מוקדם מהצפוי. אם אכלתי יותר מידי אני יודעת שפשוט לא אזדקק לאוכל יותר שעות ממה שחשבתי." אז מה קורה אחרי שאכלת קצת יותר מדי בערב? אני עונה או שאת עונה? :-) ברור שיקח זמן לאחר שתתעוררי עד שתחושי רעב. בוקר או לילה, הגוף יודע לספור כל רכיב וכל קלוריה, לעשות את המאזן ולשדר שובע / רעב בהתאם. כך שקודם כל כדאי שנהיה רגועים. הדיוק שלך במהלך היום יוצר את האיזון הנדרש. ואת ללא ספק תראי גם תוצאות. זהו הפן הפיזיולוגי הטהור אלא שתהליך רציני ויסודי למען שינוי אמיתי וקבוע אינו מבוסס רק על פן זה. תהליך משמעותי נועד לייצר שינוי עומק ברובד אחר, רובד התפישה וההקשרים הנוירו-אסוציאטיביים שלך. כרגע, יש איזשהו הקשר שקיים סביב גירויים במרחב הביתי בערב שאינו קיים או נכון יותר אינו מתבטא בנסיבות אחרות. ישנה חויה רגשית שמפעילה אותך באופן זה. ושימי לב שמה שמרמרגיע במהלך היום לא נכון לערב. זה חלק בתהליך שדורש שיח שאינו מתאפשר במסגרת הפורום ואינו מתמצא בפוסט. עלייך להבין שעל מנת "להרגיע" יש לדעת ולהבין "את מה להרגיע" . מערכת ההנעה הפנימית שלנו קצת יותר מורכבת ויש להבינה היטב על מנת לתפעל אותה בצורה יעילה. זה לא נשמע מטורף כפי שאת חושבת ואין צורך לבקר את החשיבה הזו. רצוי להקשיב לה כי היא שלך ובאמת מאמינה שזוהי טובתך. לא להתעלם ממנה או להלחם בה. זה לא עובד לאורך זמן. להקשיב ולשאול שאלות. כרגע את מקבלת את ההמחשבה כפקודה והיא לא. היא רק מחשבה. חשבי על זה. בברכת שבת מבורכת שלך לאה פינטו

אני רוצה להבין, הרעיון בפורום הזה הוא לגרום לאנשים לאהוב את מה שיש להם כיום ומקס' לעשות שינוי בהרגלי האכילה למען המצב הבריאותי שלהם ולא בשביל "דיאטה" ??

לילה טוב אגם הפורום הוא מרחב חשיפה לגישה בריאה והרמונית להרזיה. זוהי במה להבאת גישה שהיא שונה מגישת הדיאטה לידיעת הציבור. כתבת "בשביל ה"דיאטה"" וזה מעניין כיוון ש"דיאטה" אינה אמורה להיות מטרה אלא אמצעי. אמנם לא אמצעי מוצלח במיוחד אך עדיין רק אמצעי. אם המטרה היא הרזיה, מן הסתם כדאי לדעת שלא רק שדיאטה היא לא הדרך היחידה אלא שדיאטה היא גם האופציה המשמינה בסופו של דבר. כדי לייצר הרזיה שתהיה קבועה ויציבה, יש ללכת בדרך אחרת לגמרי. זה מה שבא הפורום לאמר. אין מתפקידו של הפורום לגרום לאנשים דבר, אלא לעורר חשיבה והבנה בנוגע למה שעומד ביננם לבין המטרה שלהם בדרך הקונבנציונלית (הדיאטטית) ולחשוף אלטרנטיבה שהיא גישת ההרזיה ללא דיאטה. גישת ההרזיה ללא דיאטה ממוקדת מטרה (הרזיה) ולוקחת בחשבון את כל מה מה שמנהל את ההתנהגות המשמנה ומה שמשפיע עליה. באורח פלא, אין מדובר רק בהתנהגות תזונתית. "לאהוב את מה שיש להם" זהו משפט רב פרשנויות. באופן כללי, אוהבת אהבה בכל מקום בו היא נמצאת אך לא ברור לי כיצד הסקת כי זוהי ליבת הגישה והתהליך. אם תרצי להרחיב עבורי, אשמח לקרוא ולהגיב על מנת להבהיר. ליל מנוחה ושבת נהדרת שלך לאה פינטו