פורום הרזיה ללא דיאטה

מחפשת תפריט יומי להרזיה לדיאטה.

למה את מחפשת תפריט אם את רוצה לרזות? למה את מחפשת תפריט להרזיה בפורום של הרזיה ללא דיאטה? אני מניחה שטעית בפורום. לתפריטים פני לפורומים דיאטתיים. בברכה בלה

כל בן אדם רזה מטבעו אינו חושב על דיאטות או חישוב הערכים התזונתיים במזון כדי להוריד במשקלו, מאחר והגוף שלנו יודע לעשות את זה בצורה הרבה יותר מקצועית ומדוייקת לצרכים שלו, ואם לתת לו אפשרות כזו ולסמוך עליו, אפשר ליהנות מתהליך ההרזיה כשהמטרה העיקרית היא להיות בריאים ובשלום עם עצמנו : )

לאחר שהורדתי 9 קיוגרמים בדרך דיאטטית, אבל היה לי מאוד קל ועכשיו אני מרגישה שמתחילה להעלות בחזרה. אני צריכה בבקשה עזרה אועצה והככונה איך לא לעלות בחזרה

אשמח לעזור לך אבל עליך למקד את שאלתך. את הגעת לפורום הרזיה ללא דיאטה אשר הגישה שלו הפוכה. אני רוצה לדעת האם את מתחברת לגישה שלנו? אם כן איזה סוג של עזרה ברוח הגישה את צריכה? בברכה בלה

שלום, אני מעונינת לקחת את הכדורים של הדרים סלים אבל יש לי בעיות בדם ורציתי לדעת עם מותר לקחת אותם גם שנוטלים כדורים לדילול דם. בדקתי ואמרו לי שרק אלו שיש להם לחץ דם גבוה לא יכולים לקחת, רציתי להיות בטוחה אם אני יכולה לקחת? בבקשה עיזרו לי.

היום הרגשתי שלא ממש הייתי מחוברת לעצמי. כל מה שאכלתי הרגיש לי "ליד" והיתה לי תחושה כללית של חוסר סיפוק. כנראה שיש גם ימים כאלה. ואז הגיע הערב. אחרי ההליכה הקבועה על ההליכון ואפילו כמה שעות אחרי ארוחת הערב פתאום הרגשתי שאני ממש חייבת לאכול משהו מתוק. אבל לא סתם מתוק - הייתי חייבת שוקולד. זה לא קרה לי כבר הרבה זמן. תחושה כזאת של ההתקף המוכר מפעם ששום דבר לא מצליח להרגיע. ניסיתי לעשות דברים אחרים, אבל הפעם זה פשוט לא עבד. החלטתי להרפות ולראות מה קורה. בהתחלה אכלתי מקופלת קטנה, המשכתי עם 3 מטבעות שוקולד ובסוף מיני פסק זמן קטן.ואז עצרתי. פתאום הרגשתי שהחשק למתוק נעלם. זהו. ההתקף נגמר. פעם זה לא היה נגמר לפני שהייתי מחסלת לפחות 3/4 חבילת גלידה ועוד חבילה וחצי של שוקולד. נרגעתי. פתאום הבנתי שהפחד שלי מהרגע הזה הרבה יותר גרוע מהרגע עצמו.הנה, אכלתי, סוף העולם לא הגיע ואפילו אכלתי הרבה פחות ממש שהייתי רגילה. אני לא יודעת אם רגעים כאלה עלולים לקרות לאנשים רזים, אני גם לא יודעת אם זה קרה בגלל היום הקשה או המחזור המתקרב. אני רק יודעת שיש בתוכי חלק שמציף אותי עכשיו ואומר בשקט "תודה".אני אפילו לא יודעת על מה. אני גם לא יודעת אם עשיתי משהו נכון. אני מקווה שהגוף שלי יצליח להתמודד גם עם רגעים כאלה. אני מקווה שלא הרסתי את מה שהישגתי בחודשים האחרונים (12 ק"ג פחות). אני פשוט צריכה קצת הכוונה וחיזוק.

בוקר טוב פרפר אני רוצה לשאול אותך שאלה. כשאת כותבת "אני מקווה שלא הרסתי את מה שהשגתי...." למה בדיוק הכוונה? מה הרסת? איך הרסת? למה כוונתך ב"מקווה שהגוף שלי יצליח להתמודד כם עם רגעים כאלה"? כיצד את מפרשת את התמודדות הגוף עם שוקולד? מה מיוחד ב"התמודדות הגף עם שוקולד"? יום טוב שלך לאה פינטו

התכוונתי לומר שאני מקווה שלא אשמין כתוצאה מאכילה שנראתה לי מוגזמת. מדאיג אותי שאכלתי יותר ממה שהגוף היה צריך. אני מפחדת לחזור לימים של בולמוסי האכילה הבלתי נשלטים. אני מפחדת לאבד את הקשר עם הגוף ואני מפחדת שאצטרך לחזור למשטרי דיאטה אפלים. מדאיגה אותי המחשבה שיש רגעים שבהם אולי הנפש צריכה משהו שאני לא מצליחה לתת לה ולכן אני אוכלת יותר ממה שצריך. אני מוטרדת מכך שייתכן שאכלתי במקום לספק לעצמי משהו אחר. האם ייתכן שהגוף היה זקוק, פיזית, לכמות כזאת של שוקולד? (בערך 50 גרם) מה יקרה בפעם הבאה? איך אדע למצוא את הנתיב הנכון במצבים האלה של חוסר ודאות?

ברצוני לדעת האם הם באמת כדורים מומלצים. מהן תופעות הלוואי שלהן(אם בכלל) ואם הם אכן בנויים מחומרים טבעיים בלבד. הבנתי שיש שני סוגים. סלים דרים וסלים דרים אקסטרים. אציין כי במקביל הנני ממשיך לעשות פעילות אירובי ועבודה במכון כושר

שלום לסטודנט 23 ברוך הבא. הגעת לפורום הרזיה ללא דיאטה אשר מייצג גישה שכדורים אינם חלק ממנה. למידע בענין הכדורים פנה לחברות עצמן. למידכ בגישת ההרזיה ללא דיאטה, אתה מוזמן לקרוא המאמרים והשרשורים. נשמח אם תשאר להכיר את גישה יעילה וחכמה להרזיה. ובכל מקרה, בהצלחה רבה. שלך לאה פינטו

אני לא יודעת אם אתה קורא עיתון אבל היה כתבה מאוד חמורה לגבי הכדורים האלה פוגע בראש בלב 2 אנשים נפטרו ואחת מאושפזת בפסיכיאטריה אז זה ממש לא שווה את זה גם אני לקחתי אבל הפסקי מידית

אני בת 42 1.62 לאחר 3 לידות עם כ 25 ק"ג מיתרים אציין כי בעבר ניסתי את כל סוגי הדיאטות האפשריות כולל כדורים, אבקות וכו'. היום מנסה לרזות ללא דיטאה אך גם ללא הצלחה. דוגמא למשל: במקום לחם קל עברתי ללחם מחיטה מלאה מיוגורט 0% עברתי ליוגורט 1.5.% אז יש שינוי מנסה לאכול עפ"י תחושת רעב/שובע. כרגע ללא יכולת לעשות פעילות גופנית(עקב ניתוח)שותה במהלך היום בעיקר מים. החפתתי את כמות הקפה מ- 4 ביום ל2-3 ביןם. האם משהו שאני עושה לא בסדר? אשמח לעצות.

שלום יעלי ראשית, ברכות על הבחירה החדשה. הרזיה ללא דיאטה משמעה שינוי דרמטי בגישה. עצם שאלתך העושה שימוש במילה "עושה" יכולה להעיד על גישה לא נכונה. גישת ההרזיה ללא דיאטה מתמקדת בשינוי צורת החשיבה והתפישה ולא בשינוי התנהגותי ובהחלפת מזונות. כשאנו משנים את האוירה הפנימית ואת הגישה, ההתנהגות משתנה באופן קל וקולח יותר. יעלי, הרזיה ללא דיאטה היא הרזיה שנוצרת כשמפסיקים להתעסק באוכל (ולא משנה באיזה % שומן מדובר או כמה קלוריות הוא מכיל). ומתחילים להבין ולספק את הצרכים האמיתיים שלנו. הן הגופניים והן הרגשיים. כרגע, כל המידע שאת מספקת ובו את מתמקדת עוסק באכילה שלך. זוהי אינה הגישה. השימוש במנגנון רעב-שובע נועד לאפשר לנו להפסיק ההתעסקות הזו כי אין בה צורך. כשהגוף צריך הוא קורא לנו ואומר את דברו. עושה רושם שאת בדרך להפך את המנגנון הזה לעוד כלי דיאטטי מגביל . בדרך זו, כיצד יחזור המזון למקומו הנורמלי והטבעי בחייך. תהליך הרזיה ללא דיאטה הוא תהליך אישי, רציני, עמוק ויסודי. הוא אינו יכול להבנות על מאגר של טיפים ועצות כמו דיאטה. "לשנות את הראש" זה משהו שדורש התייחסות והבנה בנוגע למערכת ההנעה הפנימית שלך. ואחרי שכתבתי את התרשמותי מהפוסט, אשמח לדעת למה מתייחס המשפט שלך ".....אך גם ללא הצלחה"? כיצד את יודעת שאינך מצליחה? בברכת המשך יום נאה שלך לאה פינטו

שלום אני הגוף שלי רזה אבל יש לי בעיה ברגליים שהם שמנות ורוצה שיראו יותר רזות וניסיתי לעשות ספורט וזה לא עזר האם יש קרם מסוים או שיטה שעוזרת במצב כזה? תודה

שלום רינה נשמע שאת מתארת מבנה גוף. מבנה גוף הוא ענין גנטי ולא ניתן לשנות פרופורציות באמצעות הרזיה. קרמים שייכים לתחום אחר, אולי כדאי לך לקבל חוות דעת בפורום ל"קוסמטיקה רפואית" או דומים לו. בהצלחה שלך לאה פינטו

שבת שלום,רציתי להוציא משהו שאני חווה במשך יום יום כבר מעל ארבעה חודשים,,בנוסף הפרעה עם אוכל ודימוי עצמי גבוהה, אני אוכלת כבר ארבע שנים רק אוכל דיאטטי ודברים קלים אני לא אוכלת לחם לא אוכלת בשר רק עוף קצת מידי פעם ,אני הייתי מתאמנת המון והכל לא היה בצורה נכונה ומסודרת כי כל רגע שהיה לי בראש זה רק כמה שאסור לי לאכול ואני צריכה להיראות חתיכה,בתקופה האחרונה אני מרגישה מדוכאת ולכן אני לא עושה יותר ספורט או משהו אחר,אני הולכת לסופר מרקט קונה כמה חטיפי בריאות של שוגי ואוכלת אותם אחד אחרי השני במהירות מופרזת אבל אני אוכלת אחד אחד ולועסת אותו ויורקת את כל מה שיש לי בפה זאת אומרת שאני לא בולעת אפילו רסיס רק לועסת כדי להרגיש את הטעם ,וכחה אני עושה גם עם כל אוכל אחר אוכל שאמא שלי מבשלת אורז עוף לועסת ויורקת בשקית שנמצאת לי מוכנה מראש ביד ,זאת תופעה שגורמת לי להרגיש שאני לא נורמלית אבל אני פשוט לא משתלטת על זה אני במיוחד עושה א זה עם נקניק פסטרמה דל שומן אחד אחוז לוקחת כמה פרוסות נקניק במכה ושמה קצת קטשופ באמצע לועסת ויורקת לשקית...זה נשמע לא טוב אני יודת אבל אני ישמח פשוט לשמוע ממישהו אחר מה דעתו בתודה נטע

נטע היקרה, את מפתחת הפרעת אכילה שזהו אחד מן הסמפטומים שלה. עליך לפנות לטיפול כמה שיותר מהר. זה לא יעבור בעצמו זה רק ילך ויחמיר. את צריכה לקבל טיפול משולב תזונתי ורגשי. ככל שתחכי יותר כך תהליך ההבראה יהיה יותר ארוך ויקר. היום עומדות לרשותך אפשרויות טיפול רבות פרטיות וציבוריות את רק צריכה להחליט לבקש עזרה. אני יודעת שזה לא פשוט אבל זה ממש חיוני. בברכה בלה

שלום בתי יכולה לאכול לחם שלם ואחרי שהיא מסיימת ללעוס היא יורקת ... אני יודעת שהיא יכולה לאכול קופסא של קורנפלקס . ולועסת יורקת ... היא בטיפול ... שאלתי האם זה להרזות או להשמין מזה ... לפעמיים היא אוכלת תפוח וכל היום פחממות וישר יורקת ... מפחדת תודה

בלה שלום, רק רציתי לספר שלפני כשלוש שנים הגעתי אלייך דרך האתר, הייתי חצי שנה לפני חתונה וכשנה לאחר תאונת דרכים קשה, קיבלת אותי אלייך, ייעצת ונתת כתף למרות שציינתי בפנייך את המרחק בין מקום מגוריי למקום מגורייך ואת המצב הכספי הלא כ"כ מזהיר..אני רוצה לציין כי אחרי הפגישה המדהימה שלנו(לצערי רק אחת כזו הייתה) לא המשכתי בדרך הזו מכיוון שהייתי כ"כ מאובססת לגבי הירידה במשקל וכ"כ אטומה בגלל המצב הנפשי הקשה ולצערי רק היום, שלוש שנים אחרי, ירידה של 11 קילו, עלייה של 20, ירידה של 12 ועלייה שוב של 15 (סה"כ בערך 25 קילו בפחות משנתיים)אני רוצה להגיד לך תודה! תודה על שפתחת בפניי דרך חדשה, ולמרות הזמן הרב שעבר והמשקל הרב יותר שהתווסף אני סוף כל סוף מבינה! ועכשיו- אחרי חודשיים בליווי של פסיכולוג בהם טיפלתי בבעיות האמיתיות!!! אני פנויה לחיים חדשים, ללא דיאטה לעולם :) ולכל התוהים- טוב לי, ממש! אני עדיין לא נפטרתי מהמשקל העודף, אבל מאמינה שהוא יירד עם הזמן, אבל טוב לי, ואני מאושרת וזה מה שחשוב! בריאות נפשית מובילה ליצירה, לפתיחות וליכולת להבין את עצמנו טוב יותר! אז שוב בלה, המון תודה!

אני זוכרת את המפגש שלנו ומאד מאד שמחה שמצאת לנכון לטפל בעצמך ולהגיע לאיזון. תודה על המחמאות. סוף שבוע נפלא, בלה

יש לי חברה שלקחה כדור נגד דיכאון, אני לא יודעת בדיוק איזה, והיא עלתה במשך חודש, כ-6 קילו. ואז הרופא שלה החליף לה את הכדור לכדור אחר, ואמר לה שהכדור הזה לא משמין. ואז היא עלתה עוד 4 קילו. סך הכל 10 קילו בזמן קצר. עכשיו היא ממש בדיכאון (לא מהדיכאון אלא מהמשקל, היא לא היתה רזה גם לפני זה) היא הפסיקה את הכדורים וטוענת שלמרות שהיא מנסה לעשות דיאטה ופעילות גופנית מתונה, היא לא מצליחה לרדת אפילו גרם במשקל, ואפילו לאט לאט עדיין עולה. מה אפשר לעשות כדי להחזיר את המטבוליזם למצבו הקודם?

ערב טוב שרונה לתרופות אנטי-דיכאוניות יכולה להיות השפעה על ויסות האכילה הטבעי יש בכוחן לטפח תהליך של השמנה. (לא כולן ולא עבור כולם). ראשית, הייתי מציעה לה לפנות לרופא המטפל שוב ולעדכן במצבה. במקביל היא יכולה לפנות לפורום מקצועי העוסק בפרמקולוגיה (רוקחות) על מנת לקבל מידע מהימן על התרופה אותה היא נוטלת ואולי גם תקבל המלצה טובה יותר. ככל שהדבר נוגע לבמת פורום זה, אומר כי אינני יודעת אם אכן התרופה היא מקור הבעיה הישיר ואינני מוציה מכלל אפשרות מצב רגשי ו/או סגנון אכילה בעיתי מלכתחילה. אך קטונתי. אינני יכולה לקבוע דבר על סמך הדברים שנכתבו. על מנת לנטרל את האפשרות שמדובר בסימפטומים של הכדורים, מחזירה אותך להמלצותיי שלעיל. מאחלת המון בריאות ואושר לחברתך, שהתברכה בחברה כמוך. בברכת ליל מנוחה שלך לאה פינטו

שלום למנהלות הפורום, אימצתי את גישת ההרזיה ללא דיאטה. אך רציתי לשאול כמה שאלות וגם לספר משהו. אתחיל עם הסיפור.היום בעבודה הביאו עוגה כושית מצופה שוקולד מהסוג שהילדים הכי אוהבים. תמיד נמנעתי מלאכול במצבים כאלה, אבל החלטתי לשנות את ההרגל. אמרתי לעצמי שאם לא אוכל מהעוגה ארגיש מקופחת כל היום ובערב זה יתנקם בי. חתכתי חתיכה בגודל סביר ואכלתי אותה לאט ובהנאה. עד סוף היום כבר שכחתי את האפיזודה הזאת. הרגתשי משוחררת.חשבתי לעצמי שלא שמנתי בגלל העוגות שלא אכלתי בעבודה כל החיים, אלא בגלל כל האוכל ה"בריא" שאכלתי אחר כך בבית כפיצוי. אז ברשותכן כמה שאלות: 1. לעתים קורה שהגוף מאותת לי על רעב - הבטן מתכווצת ומתחילה להשמיע קולות של "תכניסי לפה משהו", אבל לא מתחשק לי לאכול שום דבר. אז אני מחכה ומחכה שתגיע התובנה עד שבסוף הרעב כל כך גדול שאני כבר רועדת. למה זה קורה? למה כל כך קשה לי לבחור מה לאכול? 2. שמתי לב שלוקח לגוף שלי זמן רב עד שהוא קולט שאכלתי. השובע לא מגיע תוך כדי הארוחה, אלא כמעט שעה אחר כך. לכן למדתי להיזהר. אני מפסיקה לאכול הרבה לפני תחושת שובע מוחלטת כי ברור לי שאם אכניס עוד ביס אחד, בעוד שעה תכאב לי הבטן. האם זה מעיד על בעיה כלשהי? יש דרך נוספת להעריך את כמות המזון המתאימה לגוף בארוחה אחת? 3. מנסיון עבר למדתי שכמות גדולה מדי של סוכר מגבירה את התיאבון שלי באופן משמעותי. האם על פי הגישה ניתן להשתמש גם במוצרים המבוססים על ממתיקים? יש כמה מוצרים שהם טעימים לי, גורמים לי להרגיש מסופקת ולא משאירים טעם של "עכשיו חסלי את כל החבילה". מה דעתכן? ועוד סיפור קטן לסוף. השבוע אכלתי הרבה פחות מהרגיל. לא הייתי רעבה במיוחד. באחד הימים התחשק לי לאכול שוקולד. חשבתי על המצב, אמרתי לעצמי שזה משהו רגשי, ניסיתי לעשות דברים אחרים ובסוף נמאס לי, פתחתי את הארון הוצאתי 4 קוביות שוקולד מריר ואכלתי. מצחיק איך 4 קוביות קטנות של שוקולד פתרו דילמה של 4 שעות. בסופו של דבר שוקולד הוא רק שוקולד. כמה אנרגיה אפשר להשקיע בשאלה הרת הגורל אם לאכול 4 קוביות שוקולד או לא? סוף שבוע נעים ותודה על העזרה.

ערב טוב פרפר ראשית ברכות על צעדייך הראשונים בדרך חדשה ונפלאה זו. הגעת לתובנות חשובות וחכמות. לשאלותייך: 1. בתחילת הדרך ולאחר כל כך הרבה שנים שבהם ידעת מה את צריכה על פי כל מיני כללים וחוקים דיאטטיים, המעבר לשאלה "מה אני רוצה באמת? מה יספק אותי הכי כעת? הוא סוג של שינוי. מעצם היותו כזה, ישנה אי ודאות ואף חוסר בטחון. לאחר כל כך הרבה שנים של חוסר בחירה, המרחב החדש של חופש בחירה יכול להיות מבלבל. אך רק בהתחלה. א. הרשי לעצמך לטעות - זוהי דרך הלמידה הטובה ביותר את עצמך. ב. המשיכי ותראי שעם הזמן הרבה יותר פשוט ג. לעיתים לא ברור המזון הספציפי אך את יכולה לברר איזה טעם נכון לך עכשיו? אולי מרקם מסוים? ודוקא בדרך זו יהיה קל להגיע למה שנכון לך. ואם טעית, לא סוף העולם. את תרגישי שזה לא זה ותמיד תוכלי לשנות. שום קטסטרופה לא התרחשה. 2. כשהגוף רעב הוא מייצר אי נוחות על מנת למשוך את תתשומת ליבך לתת מענה. כל מה שאת תרצי זה להפיג את תחושת אי הנוחות הזו. לכן איננו אוכלים כדי לחוש שובע ומלאות אלא כדי לא לחוש יותר רעב (יש הבדל). ברגע שבזמן רעב בחרנו מה שהכי נכון לנו והבחנו כי תחושות הרעב התפוגגו, זה הזמן האידיאלי להפסקת אכילה. הגוף אינו מעונין לעבור ממצב אי נחות אחד (רעב) למצב אי נוחות אחר (מלאות). בדיוק כפי שקר לך, אינך מעונינת להתחמם לרמת הזעה. את פשוט לא רוצה שיהיה לך קר. מה שאאת מתארת, אינו מעיד על בעיה. כך זה עובד אצל כולם. אני מוטרדת יותר מהאופן בו את קשיחה מדי. אין מקום למדידת כמויות, התאמני על לחוות ולהרגיש נוחות. 3. אין לזה הסבר פיזיולוגי. סוכר לא מגביר תאבון. ההיפך הוא הנכון. אני תוהה אם אינך מבלבלת צמאון עם רעב. ובנוסף, תוהה בנוגע למושג ה"תאבון" להגדרתך. יש לי תחושה חזקה שמדובר בענין רגשי נטו. ראי, לא ניתן להתייחס לעצמנו בתהליך הרזיה נכון כאל מכונות חד או דו-מימדיות. בתהליך נכון אנו בוחנים את האמונות המכשילות שלנו, אשר מנהלות את תגובותנו הרגשיות ואת התנהגותנו. "חסלי את החבילה" אינו תאבון של הגוף אלא הצורך במילוי חסכי עבר. בנוגע לממתיקים מלאכותיים, מחינתי מיועדים לשרת את אוכלוסית הסוכרתיים ותו לא. יחד עם זאת, מי שטעים לו, שישתה לרויה ויאכל בתאבון. התייחסות לאכילה רגשית תוך מיקוד בהמנעות היא טעות בעיניי. אני הייתי מזמינה אותך להבין את הצרכים הרגשיים שלך. אחת ההחלטות החשובות בתהליך הרזיה ללא דיאטה היא ההחלטה שלא לעשות ענין גדול מאוכל, לא לריב עם עצמך בגלל אוכל. במקום, להבין את הצרכים האמיתיים שלך. פרפר יקרה, תודה על שיתוף מעורר מחשבה והשראה. והמון הצלחה בהמשך הדרך בברכת ליל מנוחה שלך לאה פינטו

לקחתי לתשומת לבי. אם זה בסדר, אעדכן בהמשך ואשמח לקבל עוד הכוונה. ושוב, המון תודה.

לאה היקרה, בהמשך לשיחתנו הקודמת, רציתי לברר עוד כמה דברים, אם זה בסדר. 1. מה את מציעה לעשות במצבים שבהם אני לא רעבה במיוחד (אבל יכולה לאכול משהו), אבל ברור לי שאם לא אוכל, ההזדמנות הבאה שתהיה לי לאכול תהיה רחוקה מדי ואז כבר אהיה רעבה מדי. האם כדאי לאכול מראש במצבים כאלה, למרות שהרעב כמעט לא מורגש? 2. איך כדאי, לדעתך, להתמודד עם מצבים שבהם צריך לתכנן אוכל מראש (כמו בטיול, או אוכל לעבודה). אני לא תמיד יודעת מראש מה יתחשק לי לאכול. איך אדע מה להכין? 3. ושאלה אחרונה לעת עתה - מה קורה אם אני רעבה מאוד, יודעת מה מתחשק לי לאכול, אבל אין אוכל כזה בנמצא באותו רגע. האם להתפשר על משהו אחר או לחכות להזדמנות לאכול מה שאני רוצה גם במחיר של רעב קיצוני? אולי השאלות הללו נשמעות מצחיקות לאנשים רזים באופן טבעי, אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות במצבים האלה. תודה.

בהמשך לשיחתנו הקודמת, רציתי לברר עוד כמה דברים, אם זה בסדר. 1. מה את מציעה לעשות במצבים שבהם אני לא רעבה במיוחד (אבל יכולה לאכול משהו), אבל ברור לי שאם לא אוכל, ההזדמנות הבאה שתהיה לי לאכול תהיה רחוקה מדי ואז כבר אהיה רעבה מדי. האם כדאי לאכול מראש במצבים כאלה, למרות שהרעב כמעט לא מורגש? 2. איך כדאי, לדעתך, להתמודד עם מצבים שבהם צריך לתכנן אוכל מראש (כמו בטיול, או אוכל לעבודה). אני לא תמיד יודעת מראש מה יתחשק לי לאכול. איך אדע מה להכין? 3. ושאלה אחרונה לעת עתה - מה קורה אם אני רעבה מאוד, יודעת מה מתחשק לי לאכול, אבל אין אוכל כזה בנמצא באותו רגע. האם להתפשר על משהו אחר או לחכות להזדמנות לאכול מה שאני רוצה גם במחיר של רעב קיצוני? אולי השאלות הללו נשמעות מצחיקות לאנשים רזים באופן טבעי, אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות במצבים האלה. תודה.

שלום, אני בת 16 וחצי ואני מאוד רוצה לרדת במשקל. אני לא חושבת שאני נמצאת במצב של עודף משקל, אבל אני מתוסכלת מהמשקל שלי. אני בתקופות של מבחנים כך שקשה לי למצוא זמן לפעילות ספורטיבית, ואני לא אוהבת ירקות. מה אני יכולה לעשות כדי לרדת במשקל?

לילה טוב לך יקירה, כדברייך, אינך בעודף משקל ולכן כנראה שאינך צריכה לשנות את משקלך. רבות בגילך מתוסכלות מהמשקל שלהן, גם כשהוא תקין, אז מה דעתך להיות מיוחדת ולהנות מהגוף ומהמשקל הבריא שלו? תהליך ההתבגרות, הוא תהליך רב שינויים ותהפוכות. מן הסתם הוא מזמין חוסר שביעות רצון בכל מיני היבטים. תקופה שהיא לא תמיד קלה, לעיתים מתסכלת וקשה. אך זוהי רק תקופה - או שתלמדי לחיות עם התסכול או שתנסי לא ליצור אותו מלכתחילה, אך אל תכניסי את עצמך למעגל של דיאטות.....המעגל הזה מתסכל פי כמה ובעל השלכות ארוכות טווח. המשיכי להיות נערה בריאה ורזה, למדי לאהוב את עצמך ואת גופך והצליחי בלימודייך. עושה רושם שחסרה לך הפעילות הספורטיבית, בעיקר לתחושת החיוניות. בודאי שתוכלי למצוא לה מעט זמן גם בתקופת לימודים. היא תעניק לך תחושת אנרגטיות מטיבה. בהצלחה יקירתי. שמרי על עצמך שלך לאה פינטו

מבקשת עזרה/עצה לירידה במשקל לא בגישת הדיאטה. ניסיתי דיאטות שונות, ידוע לי שדיטות גורמות לחסך רב ואז לבולמוסים איומים. לכן אשמח לקבל מידע על שיטה זו של ההרזיה ללא הדיאטה. בכבוד רב

בוקר טוב ענת אכן זה מה שעושה הדיאטה. המנעות והגבלה יוצרת ריבאונד של כמיהה מוגברת ואכילת יתר בסופו של דבר. גישת ההרזיה ללא דיאטה אשר מכירה במחדלי הדיאטה, מבקשת להמנע מהסיטואציות הללו ועדיין לאפשר הרזיה נעימה, קלה ובריאה. גישת ההרזיה ללא דיאטה מבוססת על שני עקרונות מרכזיים: 1. במקום להגביל את הצריכה התזונתית באופן שרירותי משהו, ולהתמקד באוכל (מה ממגביר את הנפח הלא פרופורציונלי שלו בחיינו), אנו מתמקדים בחויה הגופנית ונותנים לגוף לווסת את האכילה שלנו בנוגע למתי (מנגנון רעב), מה (תשוקה תזונתית בזמן רעב) וכמה (מנגנון שובע). זוהי מיומנות איתה נולד כל בן אנוש בריא ושאותה יש לשקם. סגנון אכילה שכזה, מבטיח שנספק לגוף בדיוק מה שהוא צריך בזמן שהוא צריך. לא יותר, לא פחות. תהליך כזה מאפשר לגוף לנצל את המאגרים העודפים שלו , ובעצם לרזות ללא המנעות כלשהי. 2. אכילה עודפת היא תוצאה/ סימפטום ולכן יש ללכת למקור ולשנות שם. המקור הא מערכת ההנעה שלנו הכוללת את עולם החשיבה והרגש שלנו. אם לא נשנה את ההגדרות ברמת התוכנה, כל שינוי (התנהגותי) יהיה שינוי קצר מועד. בגישת ההרזיה ללא דיאטה, אנו מעונינים בשינוי יציב וקבוע. המטרה היא להפוך לאדם רזה (מבפנים ומבחוץ) ולא להשאר אדם שמן עם גוף רזה לפרקים. תהליך הרזיה ללא דיאטה הוא תהליך מרתק ומעצים בעל תוצאות מרשימות בהרבה רבדים. והדגש הוא על "תהליך" להשגת שינוי משמעותי שמכניס חופש וכבוד ליחסים שלנו עם הגוף, עם אוכל ועם עצמנו. מזמינה אותך לקרוא עוד, במאמרים המופיעים בפורום (בצד ימין של דף זה ובאתרי הבית האישיים שלנו) עם כל שאלה שתעלה, אהיה כאן להאיר ולהבהיר. בברכת יום נפלא שלך לאה פינטו

שלום אובחנתי לשעבר כחולת צליאק כ-14 שנה לאחר מכן עשיתי בדיקת קולוסקופיה ואוחנתי כלא חולה בכלל במחלה . ומאז אני אוכלת הכל עם גלוטן ותאבון מוגבר כולל מתוקים לרוב שכחתי לומר שאני בת 57 הייתי עד לפני בערך 2.5 שנים יחסית רזה שקלתי אז כ-57 קג" והיום אני שוקלת 70 קג" וקשה לי לרדת במשקל .ספורט אני לא כל כך מתעמלת אלא פעם או פעמים בשבוע צועדת . אנא עירו לי לרדת במשקל בצורה קלה ולא מתישה תודה מראש סימה

אחרי 20 שנות נסיון בדיאטות אני מבין ומזדהה. לאחרונה הצלחתי להוריד 15 ק"ג ממשקלי באמצעות: שילוב של תוספי דיאטה שהקטינו את תופעות ההתמכרות לאוכל (הפחיתו רעב והקטינו כמיהה למתוק). ובאמצעות תוכנית שהותאמה בעבורי. אשמח להמליץ לצערי אני פחות יודע איך לשמור על המשקל בהמשך אשמח אם תכנסי לבלוג שלי http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?blogid=138029

שלום זיו ראשית ברכות. אני מניחה עם 15 ק"כ פחות ההרגשה נהדרת. זיו, מה שאתה מתאר הוא סוג של דיאטה אשר יוצרת תלות באמצעים חיצוניים, שאף לא אחד מהם הוכיח את עצמו לאורך זמן. (כי אחרת תסכים איתי שבעית ההשמנה היתה נפתרת באחת). בנוסף, אתה משתמש במושגים שאינם נהירים לי כלל, כגון: התמכרות לאוכל והפחתת רעב. לצערך, אינך יודע כיצד להמשיך ולשמור על ההישג וזהו אחד ממאפייני הדיאטה, באשר היא. בגישת ההרזיה ללא דיאטה, איננו עוסקים בפרוייקטים שבבחינת "נגיע לגשר , נעבור אותו". כל התהליך בנוי לפתח אדם רזה שחי בטבעיות עם מזון ועם משקלו האידיאלי באופן יציב וקבוע. "שמירה" היא לא חלק מהסמנטיקה של מי שבונה עצמו בגישת ההרזיה ללא דיאטה בהצלחה בהמשך הדרך ובברכת ים יפה שלך לאה פינט

שלום סימה ברוכה הבאה לפורם הרזיה ללא דיאטה. הדרך הקלה והפשוטה לרזות היא בעבודה הרמונית עם סיגנלי הגוף. בדרך זו אנו מבטיחים שנספק בדיוק מה שצריך. לא פחות ולא יותר. הגוף שלנו בנוי להיות רזה ועל כן כולל בתוכו כל המנגנונים וה"תוכנה" לאפשר זאת. עד כאן המתמטיקה הפשוטה על קצה המזלג. מה שאת מתארת נשמע לי כהשמנה שהיא תוצאה של חסך לאורך זמן. אינני יודעת מתי גילית כי את אשה בריאה מצליאק וכמה זמן נמשך תהליך האכילה העודפת וההשמנה. ובכל מקרה שמחה בשבילך על שאינך ששה לטפל בענין באמצעות דיאטה. ראי סימה, תהליך הרזיה ללא דיאטה הוא תהליך העובד במפר רבדים שכולם רלוונטיים לך. אחלק באופן גס לשניים בלבד. הרובד הפיזי - חזרה למה שטבעי לך, כלומר אכילה המווסתת ע"י סיגנלי הגוף הרובד הקוגניטיבי - האופן בו את תופשת את המזון (או מזון מסוים) בשלב זה של חייך. תהליך בו תחזירי את פיקוד האכילה (חזרה) אל הגוף ואת המזון חזרה למקומו הטבעי והפרופורציונלי, ישיב לך את החויה הפיזית המטיבה וכן יזמן לחייך יציבות בהקשר זה. אני מזמינה אותך לקרוא קצת על גישת ההרזיה ללא דיאטה מאמרים שבפורום, להכנס לאתרי הבית האישיים ולהעמיק את הבנתך נוגע לתפישת ההשמנה ע"פ גישת ההרזיה ללא דיאטה. אהיה כאן לכל שאלה שתעלה. בברכת יום נאה שלך לאה פינטו

שלום , אני חודשיים וחצי לאחר לידה (בניתוח קיסרי). גובה 1.70 משקל 66.7 . בזמן ההריון עליתי כ-13 ק"ג ואחרי הלידה ירדו 8 ק"ג עד היום. כבר 5 שבועות אני עושה הליכה (מהירה כשעה וחצי כל פעם) 4 פעמים בשבוע ומאז תחילת ההליכה ירדו 1 ק"ג בלבד. בזמן האחרון המשקל לא זז. כמה זמן יקח לרדת לפחות עוד 5 ק,ג? תודה ושבת שלום

מאיה היקרה ראשית וקודם כל המון המון מזל טוב. שינית התמלאתי שוב בעצב כשקראתי את השאלה שלך. גם את כמו רבות אחרות עולה על דרך שתוביל אותך למלחמה מיותרת עם גופך. מלחמה שבסופה שני הצדדים נפגעים - את לא תקבלי את מה שאת רוצה(הרזיה יציבה) וגופך יחליט להגן על עצמו מפני מתקפה לא ברורה עליו. גופך ואת עברתם חוויה ענקית ומשמעותית - לידה וניתוח. אחרי חוויה כזאת שאחריה את נדרשת גם להתחיל לטפל בתינוק חדש (חוויה ענקית בפני עצמה) מה שצריך זו אנרגיה של אהבה, ריפוי קבלה ובעקר המון המון סבלנות. צריך גם מיקוד אחר, במקום להתרכז במה שאין (אי ירידה של כל הקילוגרמים ) להתרכז במה שיש - תינוק בריא, תפקוד מלא שלך,וכן ירידה של רוב מה שרצית ועוד כל כך הרבה דברים אחרים. לא ברור לי אפה קיבלת את המידע שחוזרים למשקל שלפני ההריון תוך חודשים. זה עשוי להתרחש עבור אנשים מסוימים ועבור אחרים יקח הרבה יותר זמן. מאיה היקרה, אחד הדברים הכי הכי חשובים בחיים שלנו זו גישה. כשאומרים גישה מתכוונים למערכת הפעלה פנימית שלנו אשר מסבירה לנו את המציאות בה אנו חיים. אותה מציאות יכולה להתפרש בדרך שונה לחלוטין עבור שני בני אדם בגלל שלכל אחד מהם גישה אחרת. ולגישה יש השפעה מכרעת על תוצאות חיינו, כי גישה שולטת על מחשבה מחשבה שולטת על רגש רגש שולט על פעולה ופעולה שולטת על תוצאה. אז בואי נראה ,אם במקום לשאול את השאלה של כמה זמן יקח לי לרדת עוד 5 קג מה שמשקף מערכת יחסים לא ממש בריאה עם הגוף שלך ,(כל מה שמעניין אותך זה המשקל שלו), תשאלי את עצמך מה עוד עלי לעשות למען גופי ונפשי,איך עלי להמשיך לטפל בו כדי להרגיש טוב נמרץ ובריא. אם יש בך חלק שכל הזמן מרכז את תשומת לבך לקילוגרמים שעוד לא ירדו צריך לטפל בו. מה שיקרה בעקבות שינוי המיקוד שלך יהיו קודם כל התחושות שלך כי תחפשי איך להטיב עם גופך בהמשך ההרגשה שלך כי תרגישי שאת פועלת בכיוון הנכון בהמשך המעשים שלך תשני אותם - למשל תגדי דברים טובים על הגוף תזיני אותו בדלק איכותי תנוחי מספיק. והעקר תסמכי על גופך שיודע מה טוב עבורו ובאיזה קצב עליו לחזור למשקל הבריא שלו. זה יתחיל תהליך חיובי שבסופו תגיעי לאיזון. לא יודעת אם זה יביא אותך לפחות 5 קג אבל זה בטוח יביא אותך למקום נכון וטוב עבורך. אז אני מזמינה אותך לשנות את המיקוד ולראות איך זה גורם לך להרגיש, בברכה והנאה מתינוקך החדש, בלה

שלום, אני בת 27, 1.60 שוקלת בערך 49. אני רצה 3-4 פעמים בשבוע בין 5.5-6 ק"מ, יחסית לא רצה מהר, לוקח לי בערך 48 דקות. אני אוכלת ביום כ1300 קלוריות. במהלך התקופה האחרונה אני שמה לה שאני לא יורדת כלל במשקל. ברצוני רק לרדת חצי קילו-קילו. האם ייתכן שיש לכך קשר לספורט? האם אני צריכה לשנות משהו בתזונה? תודה

יקרתי, את לא יורדת במשקל כי את כבר בתת משקל את אוכלת מעט מידי ועושה יותר מידי פעילות גופנית. זה מסוכן !!! את עלולה לפתח הפרעת אכילה. כן את צריכה לשנות משהו בתזונה את צריכה לאכול הרבה יותר קלוריות. קשה לי להאמין שתקשיבי לי אבל חשוב לי להביע את דעתי המקצועית בברכה בלה

עם המשקל שלך הייתי כל היום אוכל http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?blogid=138029

שלום, אני בן 25,השמנתי בשנה האחרונה מעל 8 ק"ג,הייתי מתאמן והפסקתי מחוסר זמן , מאז שהפסקתי גם הדרדרתי מאוד בתזונתי והתחלתי לאכול המון ג'אנק ומתוק, אני כל פעם אומר שאקח את עצמי בידיים ואתחיל לשמור ולאכול בריא,בדר"כ זה מחזיק גג יום או יומיים,ואז אני מקבל התקף של דחף למתוק,או לאכול ג'אנק ואני לא שולט בזה עד שאני נרגע,וזה כל פעם חוזר על עצמו ,ואני לא מצליח אף פעם לשלוט בדחפים האלה ששולטים לי בדיאטה,ובאותו רגע אני לא חושב על ההשלכות של ההשמנה אלא רק על הסיפוק המיידי מהטעם שאני נהנה מהאוכל,איך אני יכול לשמור ולא להכנע לדחפים האלה?אני כבר מתוסכל לגמרי...

מתוסכל יקר, ברוך הבא בצל קורותנו. אחד הדברים הכי חשובים שכדאי לך להבין זו הדרך בה העולם הפנימי שלך פועל,אם לא תכיר את המערכת שמפעילה אותך אתה עלול להישאר תקוע בלי לנצל נכון את הכלי המדהים ביותר שעומד לרשותך - המוח שלך. הדבר דומה למצב בו קנית מחשב משוכלל מאד עם יכולות אדירות שצריך ללמוד את הדרך בה הוא פועל כדי לנצל יכולות אלו. מי שיודע איך לתפעל את המחשב נהנה מכל היכולות שלו מי שלא נשאר מתוסכל. המח שלנו לא שונה הוא בעצם מחשב מאד משוכלל וכדאי ללמוד להשתמש בו נכון. כאשר אתה מתאר מצב בו מצד אחד אתה רוצה לאכול בריא נכון ומאוזן ומצד שיני לא מצליח לעמוד בהחלטות האלו יש פה מקרה קלאסי של פיצול פנימי בין החלקים שלך. ישנו חלק שרוצה לאכול בריא נכון ומאוזן לעומתו ישנו חלק שממש לא רוצה . מטבע הדברים אתה כמובן מזדהה עם החלק שרוצה לאכול בריא ולא מצליח להבין בכלל שיש לך חלק אחר שיש לו רצונות הפוכים. אז דבר ראשון עלך להכיר בכך שיש את החלק שמייצר את הדחף ולא מעניין אותו שום דבר ,דבר שיני עלך לנסות להבין את החלק הזה ולעזור לו. בדרך כלל אנחנו מאד חסרי סבלנות כלפי חלקים שלנו שמקלקלים לנו את התוכניות שחלטנו עלהם ,אבל חוסר סבלנות לא יקדם אותך במלמטר,אינך יכול להכריח את החלק הזה לשתף פעולה הרי ניסית כל כך הרבה פעמים. הדרך הנכונה היא ליצור דיאלוג עם החלק של הדחף ולהבין מה הכוונה החיובית שלו עבורך,מה הוא פוחד שיקרה אם הוא לא יגרום לך להפסיק לאכול בריא ומאוזן. יכולות להיות סיבות רבות לחלק הזה גם נפשיות עמוקות וגם ביולוגיות פשוטות ובדרך כלל גם וגם. אחרי שתבין את הסיבה תוכל להרגיע את החלק ולהבטיח לו שאין לו מה לדאוג,זה בדרך כלל מאד עוזר. לדוגמא אם עשית דיאטות בעבר וירדת במשקל החלק עלול להיות מודאג מזה שיותר אף פעם לא תתן לעצמך אוכל טעים ומענג, לכן כשהוא גורם לך לדחף לאכילה הוא מבטיח לעצמו ולכל המערכת שלך הנאה מתמשכת מחווית אכילה. אם זו הסיבה והבנת אותה אתה יכול להבטיח לחלק שאתה בהחלט לא מתכוון לוותר על אכל טעים ומענג. זו דוגמא אחת מן הרבות לסיבות שיכולות לגרום לדחפים שתארת. על דחפים אי אפשר לשלוט את הדחפים אפשר רק לאזן,ניסיון לשליטה מביא מרד. אני יודעת שמה שעניתי לך הוא קצת מורכב ובכל זאת מקווה שזה תרם לך. אם תרצה עוד הכוונה אתה מוזמן לפנות ולקבל עזרה נוספת. בברכת סוף שבוע מאוזן בלה

בלה גם התשובות שלך מושקעות ומאירות עיניים. תודה על הרצינות לשתכן!!!

אני מאוד מעריך את תשובתך המושקעת ,אבל אין איזה טיפים או טריקים לשלוט בדחפים האלה בזמן האמת? לדוגמא שמעתי על כל מיני שמנים ששמו תמונה שלהם שמנים מול המקרר ושהם רואים את זה הם פשוט עוצרים את עצמם כדי לא להיות יותר שמנים או הפוך כאלה שתולים נגיד תמונה של מישהו חטוב מאוד שזה ייתן מוטיבציה בזמן האמת להתגבר על היצר למען המטרות שהצבת לעצמך...

הי לאה, אני פונה אלייך בהמשך לאחד הפוסטים הקודמים. ראיתי שכתבת שבכל מקום שיש התאמה בין דרישה לאספקה תתרחש הרזיה. אני מאמינה בזה כי באופן אישי ברור לי שאני משמינה כי אני אוכלת לאחר שאני כבר שבעה לא מעט פעמים. יחד עם זאת, קשה לי לתפוס את זה ברמה הפיזיולוגית. כל הזמן מספרים לנו (דיאטניות, מאמני כושר, מאמרים, מחקרים וכו') שעל מנת לרזות יש להגיע למה שנקרא "מאזן קלורי שלילי". מה שעומד מאחורי זה שלמעשה אם אוכל מעבר ל"הוצאה הקלורית היומית שלי" - אשמין, אם אוכל מתחת להוצאה הקלורית היומית שלי - ארזה, ואם אוכל בדיוק לפי ההוצאה הקלורית היומית שלי - אשאר באותו משקל. איך זה מסתדר עם התאוריה שלך? או שזה פשוט שטויות ולא להאמין בזה? הרי, אם לקחת את הדברים האלה באופן מתמטי אזי אם אוכל בדיוק בהתאם לדרישות הגוף אני אמורה להישאר באותו משקל, לא לעלות ולא לרדת לא? אני טועה? אני אחזור ואומר שברמה המעשית אני חושבת שאני מסכימה איתך, כי (אני שוב חוזרת ואומרת) אני סובלת מעודף משקל ויודעת שאני אוכלת גם כשאני שבעה, משמע שאם אוכל רק כשאני רעבה אני ארזה. אני פשוט לא מבינה את זה ברמה המתמטית - פיזיולוגית.. יש לך הסבר לזה? תודה רבה מראש נעמה

שלום נעמה שאלה מצוינת ותודה על האפשרות להסביר את ה"חידה". נעמה שימי לב, ציטטת אותי נכון מאד כשכתבת "התאמה בין דרישה לאספקה" איך את יודעת מהי הדרישה? איך אותם דיאטניות ומאמני כושר יודעים מהי הדרישה? וכשמחקרים בודקים את הדרישה, מה הם בעצם בודקים? הצפתי אותך בשאלות שאינך נדרשת לתת עליהן מענה מושכל, אלא כדי לבחון ולתת את הדעת על מושגים כ"כ שגורים ונהירים לכאורה. כשאני אומרת התאמה בין דרישה לאספקה, צריך להבין מהי הדרישה הזו. אז מהי באמת? למה שהגוף ידרוש אנרגיה בצורת שומן כשיש לו עודף ברקמת השומן? אז זהו שהוא לא. גוף רגוע ונינוח משתמש במאגרי השומן שלו ולא שומר את המלאי. לכן, הוא מראש דורש פחות רכיבי אנרגיה שאין בהם צורך ואת תחושי פחות רעב. אנשים שעוברים לאכילה אינטואיטיבית נדהמים לגלות כמה מעט גופם דורש. ומה שעלה להם במאמץ רב בעבר, פתאום הופך קל ופשוט. ועדיין, גם בעודף משקל נחווה רעב. מדוע? כשהגוף מאותת לך רעב, משמע חסרים לו רכיבים. אלה יכולים להיות רכיבים אנרגטיים (כמו פחמימות שהמאגר שלהן דל ונדרשות לפונקציות ששומן לא יכול למלא)וגם אחרים (חלבונים, ויטמינים, מינרלים). אם הם חסרים, המשמעות היא שזו דרישה של הגוף ואת חייבת לספק אותם, אחרת את מסכנת את תפקודו המיטבי ובריאותו של גופך. הגוף יוצר את המאזן השלילי לבד. מבקש פחות מב-ע-ב-ר כי סוף סוף נותנים לו צ'אנס להשתמש במלאים שצבר. אך חלילה לא פחות ממה שנדרש לו לקיום אופטימלי. הדרישה של הגוף לוקחת בחשבון את מאגרי האנרגיה העודפים. והגוף מסגנל רעב לאחר שניצל את כלל המזון שצרך באכילה האחרונה, ותוך כדי שימוש במאגרי השומן למימון פעילות אנרגטית שוטפת. ובכל פעם שחסרים לו מרכיבים יגיע הרעב. לכן, כשאנו מנהלים את האכילה ע"פ רעב ושובע, אנו מאפשרים לגוף להגיע למצב שבו הוא משתמש במאגרים שלו ללא צורך ביצירה מלאכותית ובלתי הרמונית של מאזן קלורי מרעיב. חשבי על זה, האם מאזן קלורי שלילי משמעו שאת אמורה לרעוב על מנת לרזות? ברור שלא, אפילו "הם" לא יגידו לך דבר כזה. בקצרה, לגוף יש צרכים אנרגטיים ואחרים, הוא מספק אותם ממקורות פנימיים וכשאלה חסרים יבקש את עזרתך לאספקה חיצונית. כשאת אוכלת שלא מתוך רעב ואף מתוך שובע, אינך מאפשרת לגוף להשתמש במאגריו העודפים כיוון שהראשונים לניצול על ידו הם רכיבים המגיעים מבחוץ ומסתובבים במערכת הדם. כך נוצר מצב בו את נתקעת באותו מצב או גרוע מכך משמינה כיוון שהאספקה הזו בעת שובע לא רק סיפקה את שהגוף דרש, אלא נותרה בעודף, וכולנו יודעים מה הגוף עושה עם עודפי אנרגיה. האם נענית באופן ברור? אשמח לדעת, אם עדיין נותרה השאלה פתוחה. כמו כן, אדגיש כי ההיבט הפיזיולוגי הוא היבט אחד של תהליך ההרזיה ואין תהליך הרזיה מוצלח תלוי בידע הזה לבדו. בברכת יום נאה שלך לאה פינטו

הנושא ברור לגמרי עכשיו.. תודה

היי לאה אותי מעניין נושא מסויים שהעלת והוא נושא הדרישה כאשר מדובר במצב שאותו הגדרת כ"גוף רגוע וניחוח". במצב זה אכן מה שקורה גם אצלי, מתרחשת הרמוניה בין הדרישה לאספקה כפי שהגדרת, אך מה קורה שרוב הזמן אני לא נמצאת במצב זה? רוב הזמן זה עבודה, ילדים, משימות, לחץ וכו'? או אז הגוף ממש לא רגוע וניחוה. אולי במצב כזה כן יש לערב סוג של התערבות חיצונית ולהדריך את הגוך מה כן לאכול?

שלום. כבר מעל שנה שאני אוכלת ע"פ דיאטה מאד מאד בריאה, ללא סוכרים ועד לא מזמן גם ללא גלוטן. אני אוכלת טוב, ולא רעבה, אך איני מצליחה לרדת במשקל. הגובה שלי הוא 1.54 ואני שוקלת הכי הרבה ששקלתי בחיי- 60 קילו.אני בת 23. לפני השינוי התזונתי אכלתי ללא הכרה כולל כ- 10 פרוסות לחם ביום והרבה מאד מתוקים ושטויות. משקלי היה אז 58 ק"ג. כאמור מאז השינוי התזונתי רק עליתי כ 2 ק"ג. בנוסף, אני סובלת מ OCD ומהפרעת אישיות גבולית, ומטופלת ע"י כדורים פסיכיאטרים. הכדורים אינם מגבירים לי את התיאבון. הבטן שלי נפוחה בצורה חריגה מאד, וניסיתי טיפולים שונים, כגון טיפולים נטורפתיים בקנדידה, דיקור סיני ע"י רופא פנימי וכו'.אף אחד לא הצליח לפתור לי את הבעיה. אני אובדת עצות.. אשמח לעזרה תודה ש.

לי יש הרגשה שאת בולסת. את אוכלת יותר מדיי גם עם הדיאטה החדשה. לדעתי, את צריכה לסדר לך 2-3 ארוחות משביעות (בכמויות לא גדולות), ולדאוג שמערכת העיכול תהיה בהפסקה מארוחה לארוחה. אם את רעבה בין הארוחות, שתי מים, איכלי פרי, שתי קפה. אם את חשה רעבה אחרי ששבעת, אל תאכלי. כעבור כמחצית השעה מסיום הארוחה, תדעי אם את עדיין רעבה. אם את כבר לא רעבה, חכי לתחושת הרעב הבאה, ורק אז סדרי לך עוד ארוחה. וכ'ו. לדעתי, רק כך תצליחי. רק אם תוכלי לנהל את עצמך.

אלנה יקרה המלצותייך יוצרות מיקוד לא נכון. אני מניחה שזה מה שמתאים לך וזה אולי מה שעובד בשבילך, אך חשוב לי לציין שזוהי אינה רוח הגישה המובאת בפורום זה. איננו מעונינים להפוך את מנגנון הרעב-שובע לכלי דיאטטי שממקד אותנו באוכל ובאכילה. ניהול עצמי אינו ניהול אכילה. זהו מושג הרבה יותר רחב משמעותי בגישת ההרזיה ללא דיאטה. גישת ההרזיה ללא דיאטה רואה בהתנהגות (אכילה , במקרה זה) פועל יוצא של תפישה קוגניטיבית ולכן עבודת השינוי אינה בהתנהגות עצמה אלא במערכת התפישה / החשיבה / המיקוד ובעצם מערכת ההפעלה של האדם. ההתנהגות היא רק סימפטום. ממליצה לך בחום לקרוא יותר על מנת להבין את עומק הגישה. בברכת יום יפה שלך לאה פינטו

בואי נראה ,כשלא היית בדיאטה ואכלת בצורה חופשית היית במשקל מאוזן ובריא ועכשיו שאת מקפידה את במשקל יותר גבוה.. מה את לומדת מזה? ו... לא אני לא אומרת לך לחזור לאכול בצורה לא אחראית,זה משהו אחר לגמרה. זה עניין של אמונה ומיקוד של תשומת לב. בברכה בלה

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=448977&blogcode=12322189 חשוב מאוד לדעת!

תודה שיתפתי בפייסבוק בעמוד אוהדים שלי

אני בת 15 שוקלת 60 והגובה שלי הוא 170 , אני מרגישה שאני חייבת לרדת במשקל כי כל החברות שלי שוקלות קצת ממש והן רזות וקטנות ואני שמנמנה וגבוהה. איך אפשר להיות רזה יותר?

אומללה יקרה ראשית את במשקל נורמאלי לחלוטין לגובה שלך אפילו בגבול התחתון של הנורמה אז...את לא צריכה ואולי גם לא יכולה להיות רזה יותר בלי להזיק לגוף שלך. הבעיה שלך היא לא במשקל , הבעיה שלך היא בדרך בה את מפרשת את מציאות חייך. את בגיל מאד מורכב וזקוקה להכוונה של אדם חכם ,אוהב ותומך. אני מקווה שיש לך עם מי לחלוק את הקשיים שאת מעלה פה- אמא,אבא,אחות גדולה, דודה חכמה אולי אפילו אמא של חברה טובה שאת סומכת עליה ולחלופין המורה שלך או יועצת בבית הספר. לא חברה בגילך זה לא ממש טוב. גשי למישהו כזה שתפי אותו במה שעובר עליך וקבלי עזרה. תתפלאי כמה שיתוף ותמיכה מאדם חכם ואוהב ישפרו את מחשבותיך,רגשותיך ומעשיך. בהצלחה,בלה

אני מסתכלת על עצמי במראה, ומתחילה לחייך... מי שירצה לדעת כיצד אני יוצרת יחסים טובים עם גופי, ע"י אכילה לפי דרישה, אוכל לתאר לה/ו במה אני מזינה את גופי לאורך כל היום. אני מרגישה פתאום כל-כך קלילה, מלאת אנרגיות ומאושרת. מסקנה: אסור בתכלית האיסור לבטל עצמך לטובת המוסכמות החברתיות, ובמקרה הזה - בתחום התזונה. הבגדים הם שהיו קנה המידה לירידה. כעת אני במעקב. אפילו שבועיים עוד לא עברו מאז התחלתי להישמע לגופי ולצרכיו, לפחות בתחום האוכל. בשאר התחומים אין לי כל-כך שליטה. אבל זה מספיק כדי להתחיל לחייך!

צהריים טובים אלנה גרמת לי לחייך גם. ככה זה, כשאת מחייכת.....זה מדבק. בפסט קצר הבאת הבנות ראויות. מערכת יחסים מכבדת הרמונית עם גופך היא בסיס לחויה גופנית חיונית ונעימה. לקדש את צרכייך הלגיטימיים עדיף על לקדש תפישת שלא עובדות. היכולת שלך להבחין בטוב המתרחש תוך כדי תנועה היא נקודת חוזקה, לא טריוויאלית כלל. שתמשיכי לחייך כל הדרך אל מחוז חפצך. בברכת יום מעצים שלך לאה פינטו תודה על השיתוף

תודה-תודה לאה. אמשיך לעדכן אתכם. ובשמחה.

היי , אני בת 12 וחצי... אני בגובה 1.50 ובמשקל 51 קילו... אני רוצה לרזות לפחות 5 קילו.. אני לא יודעת איך !! אני חייבת עזרה דחופה ממישהי כי זה ממש מפריע לי !!! אם אתן יכולות לתת לי דיאטה או תזונה נכונה שניסיתן והורדתם ממנה במשקל??? וכמה זמן לקח לכן ??? אני רוצה לרזות כמה שיותר מהר !! תודה מראשש <3

נועה עליך לשוחח על הרצון שלך לרזות עם הוריך ולהגיע ליעוץ מקצועי. בברכה בלה

תחת הכותרת תודה לבלה - פעמיים, שאלתי שאלות. אשמח אם תפתחו את ההודעות ותענו לי. ביי.

,

אני חושבת שאני לא שותה מספיק מים. האם זה אומר שאני לא מזהה נכון את האות מהגוף? זאת אומרת האם לדעתכן הגוף כן שולח איתותים שהוא צריך מים ואני פשוט לא יודעת לפרש אותם נכון ולכן לא שותה מספיק?

שלום הילה אם יש איתות כל כך בולט שאנו נהיים רגישים אליו עם ההקשבה לצורכי הגוף, זה הצמאון. תחושת הצמאון מורגשת באזור הלוע והגרון. הצורך של הגוף במים רב מהצורך של הגוף במזון ולכן זהו סיגנל מאד נפוץ. ככל שאנו שותים יותר, אנו ערים לו יותר. ולעיתים הנטיה לבלבל בינו לבין תחושת רעב, גם היא משפיעה על יכולת הזיהוי. פרט לגירוי הגרוני, ישנו סמן נוסף לזיהוי מחסור במים והוא צבע השתן. בכל פעם שאת מוצאת את הצבע צהבהב, השקי ומיימי את גופך עד למתן שתן שקוף ואז גם, כתוצאה מצריכה מוגברת תחווי יותר ויותר את תחושת הצמאון הגרונית. שימי לב שטמפרטורת המים הטובה ביותר היא טמפרטורת החדר. מים קרים מדי אנו נוטים לצרוך פחות. בברכת שבת טובה ונעימה שלך לאה פינטו

שלום ללאה ובלה. הופניתי לפורום שלכן ע"י חבר, ומזה מספר שבועות אני עושה את צעדי הראשונים בגישה חדשה ומרעננת זו. בנתיים אני מאוד מרוצה, ולראשונה בחיי מרזה בהנאה וללא סבל. קראתי הרבה בפורום ובמאמרים השונים ורציתי לשאול שאלה - הרבה פעמים אחרי ארוחה, מתחשק לי משהו מתוק. מדובר במשהו קטן, לרוב קוביית שוקולד מריר או שתיים, לא יותר. חשוב לי להבהיר שאני לא עושה מזה עניין (תאמינו לי שאחרי שנים של בולמוסים והתקפי אכילה של אלפי קלוריות אני ממש לא עושה עניין מקוביית שוקולד..) אבל מסקרן אותי מאוד ברמה התיאורטית, איך זה מתיישב עם הגישה שלכן? כלומר, קראתי כאן בשאלות קודמות על עניין הצורך במתוק ושלרוב אין לו דבר וחצי דבר עם רעב. אני גם מבינה ויודעת שכשאני אוכלת את השוקולד בתום הארוחה אני כבר לחלוטין לא רעבה. אז מה זה? הרגל? אכילה רגשית? הרי אם זה לא בא מהגוף זה לא באמת צורך פיזיולוגי, אז מה זה אומר? שיש לי צורך רגשי במשהו המתוק הזה? האם כדאי לנסות לשנות את זה או שפשוט להניח לזה? אודה לתשובתכן ותודה על הפורום הנפלא!

שלום גילי ראשית ברוכה הבאה לפורום. מאחלת לך שהיה נעימה לאורך כל הדרך הצורך במתוק, הוא לעיתים אמיתי ולעיתים לא. אתן לך ההסבר אך חשוב יותר מהכל לנקוט בגישה של "לא לעשות ענין מכלום" ולכן אני רוצה לחזק את דברייך בהקשר זה. הגוף שלנו, בעת רעב קלאסי מורגש וברור, זקוק למגוון של רכיבים. בתום ארוחה אנו יכולים לחוות תחושת אי רעב מובהקת ואף מלאות מאזור הקיבה ועדיין לחוש סוג של חוסר שקט. קובית שוקולד שמשקיטה אותו, יכולה להיות בעל ערך תזונתי ממש. לעיתים הארוחה מספקת מגוון שלא כולל את הגלוקוז או רכיבים מרוכזים אחרים ב"מתוק" ההוא. וזה בדיוק הדבר הקטן שנדרש לסגור את הפינה הזו. יכול גם להיות שזה הרגל. איך תדעי? אם תרצי , מתוך סקרנות ולא הגבלה וגישת איסורים. נסי לותר עליו למשל חצי שעה - שעה לאחר הארוחה והמשיכי בעיסוקייך מתוך בטחון שהוא שם גם אם תרצי אותו בעוד שעתיים. שימי לב לתחושה המלווה אותך. מה קורה לך? האם את חשה ויתור? אולי כן אולי לא. אם כן, על מה את מוותרת? שימי לב למילים ולמחשבות שעולות מתוכך בתגובה לשאלות אלה. ואט אט תביני לבד. לשאלתך האחרונה, כפתיחת דבריי, לא הייתי עושה ענין כלל. רק מוודא שזה אכן מסב עונג והנאה. ממילא הגוף סופר הכל ולא יאותת לך רעב שוב עד שלא יממש את כל שקיבל ויותר. בברכת שבת נפלאה שלך לאה פינטו

תשובותייך מאלפות כתמיד. שבת שלום

הי לאה, תודה על הפורום המושקע. רציתי לשאול שתי שאלות. האחת בנוגע לספורט, והשניה שאלת תזונתית פיזיולוגית. שאלתי הראשונה היא מה גישתך בנוגע לפעילות גופנית. העניין התעורר אצלי בעקבות ויכוח עם חברה, שדוגלת בספורט לשם "שריפת קלוריות". היא מתאמנת בקביעות ושונאת כל רגע, אבל מחשבת כל קלוריה שנשרפה ולפי זה מחשבת את תזונתה. אני באופן אישי חובבת ספורט ועושה זאת בשביל הבריאות ובשביל הנפש, וחושבת שאין כל טעם בעשיית ספורט לשם ההרזיה, כי ממילא אנחנו רעבים יותר אחרי פעילות גופנית והגוף דורש את שנלקח ממנו (אנרגיה). הדבר הוביל לוויכוח סוער ביננו והיא טענה בכל תוקף שלא ייתכן ששנים על גבי שנים "מפמפמים לנו במוח" על חשיבות הספורט להרזיה, ולא ייתכן שאני אבטל במחי יד מחקרים של שנים ואגיד שהכל זה קונספירציה של חדרי הכושר.. כיוון שאני מאוד מאוד מעריכה את דעתך, אשמח לשמוע מהי בסוגיה זו. ושאלה שניה (לא קשורה בכלל) - לאחר שאני אוכלת קצת יותר מידי מתוק, לדוגמא עוגה עתירת שוקולד או משהו דומה, אני נתקפת צורך עז לשתות מים והרבה. לא משנה כמה אני שותה אני מרגישה שהגוף שלי רוצה עוד. יש לזה הסבר פיזיולוגי כלשהו? אשמח לשמוע אם את יודעת. המון המון תודה ושבת שלום. איילת.

שלום איילת אם לא היית, הייתי צריכה להמציא אותך יקירתי. גישתך בנוגע לתפקידה של הפעילות הגופנית בתהליך הרזיה , תואמת באופן מלא את עמדתי המקצועית. כמי שייחדה את המאסטר שלה לפיזיולוגיה של המאמץ, מכירה לפעילות הגופנית הון של יתרונות ערכים ביצירת איכות חיים מטיבה (כל עוד בגבולות הסביר), אך הרזיה אינה אחד מהם. אמרת נכון ואני מרחיבה, השמנה היא תוצאה של צריכת מזון מעבר לצורכי הגוף, בין אם מדובר בגוף פעיל ובין אם לאו. הרזיה תתרחש בכל מקרה בו יש התאמה בין הדרישה לאספקה, בין אם פעילים ובין אם לאו. בסיכומו של דבר מה שקובע במישור הפיזיולוגי הטהור, הוא הצריכה האנרגטית-תזונתית. כשעוסקים בפעילות גופנית מתוך הנאה נטו, יש לה שרידות גבוהה הרבה יותר ולכן אפקט טוב יותר על איכות החיים והמצב הרגשי. פיזית, פעילות גופנית תורמת לחיטוב שגם מוסיף לתחושת השינוי וההרגשה הטובה, אך אין להתבלבל בין השפעה זו להרזיה שמשמעותה צמצום מסת שומן לאורך זמן למען תוצאה קבועה. בנוגע לשאלתך השניה - מתיקות יכולה בהחלט לגרור צמאון, בדיוק כמו מליחות יתר. מדובר בריכוז גבוה של רכיבים (סוכר או מלח). כיוון שהגוף שואף לריכוז קבוע של רכיבים, כשכמותם עולה נדרש הדילול באמצעות מים. זוכרת את הפטנט הצבאי שבשתית פטל במסעות? (קיים עדיין?) זו המטרה, להגביר צמאון על מנת להגביר השתיה לאורך זמן. רגישותך לגופך נפלאה. למען כלל הגולשים אוסיף שצמאון מורגש באזור הגרון ואין לבלבל אותו עם רעב למזון שבא ממקום אחר לחלוטין. מקווה שנענית לשביעות רצונך ואם תחפצי בהרחבות נוספות לסוגיות אלה, אל תהססי. בברכת שבת נהדרת שלך לאה פינטו

נזכרתי עכשיו שחמותי תמיד מבשלת עם המון מלח. כל פעם שאני חוזרת מארוחה משפחתית אני שותה מים בכמויות אדירות. כמה נכון וכמה פשוט. גאוני. שוב תודה

האם תוכלי להנחות אותנו בשיטת האכילה הנכונה? האם תוכלי להעביר לנו את סדר האכילה הנכונה שלך, לדוגמא? מתי וכיצד ומה את אוכלת? דוגמא לסדר יום תעזור לכולנו. תודה מראש.

אלנה שלום אני עונה לך פה על שתי השאלות שלך. לפי מה שאת שואלת נראה שלא הבנת את הגישה המוצגת פה. את רוצה לדעת מה עושים בלי להבין לעומק את כל התורה. גישה מסוג כזה מהר מאד תוביל אותך לתקיעות כי תתקלי בהרבה מכשולים. אם למשל אכתוב לך איך אני אוכלת אצטרך לכתוב לך כל יום משהו אחר. הרי כל פעם לגוף שלנו יש צרכים אחרים ,ובנוסף גוף אחד אינו דומה לגוף אחר. אין כללים של כמה גוף צריך לאכול זה בא מגישת הדיאטה, שכמו שכבר ברור לך עובדת רק עבור אחוז מאד קטן של אנשים. מה שאת צריכה ללמוד זה להקשיב נכון לגוף שלך ולהניח לו להגיע למשקל המאוזן שלו , בשביל זה את קודם כל צריכה להיות איתו ביחסים טובים ולסמוך עליו. אתן לך דוגמא מעולם ההורות. אם תראי אמא שהבן שלה מאד מוצלח חברתית רגשית ובעל השגים גבוהים בכל תחומי החיים שלו ותרצי לדעת איך היא חינכה אותו , מן הסתם היא תגיד לך שהיא כיבדה אותו, הקנתה לו הרבה ערכים ,אהבה אותו ללא תנאי, הקשיבה לצרכים שלו ומלאה אותם נכון וסמכה עליו בלי להזניח. גם אם היא תרצה היא לא תוכל לתת לך מתכון מדויק על בסיס יומי שיעבוד עבורך גם אם הוא עבד עבורה. כך שאין פה קיצורי דרך והנחיות תזונתיות את תמצאי בשפע בפורומים הדוגלים בגישת הדיאטה. בהצלחה, בלה מאחלת לך הרבה הצלחה, בלה

לא ביקשתי קיצורי דרך----- ביקשתי דוגמה לתהליך ההקשבה לגוף. כיצד את מקשיבה לגופך, וכיצד את מתנהלת איתו כדי לספק את צרכיו. כפי שאני מבינה - א.אוכלים הכל, אבל במידה. ב. אוכלים מה שמתחשק כשרעבים, ולא נצמדים לפוגרמת הרזייה מסויימת, שאינה בהכרח מתאימה לגופי. ג.כשלא חשים באיתותי רעב, לא חייבים לאכול. הבעייה היא,1. שאני לא יודעת אם אני יכולה לאכול כל היום אם אני רעבה, או לא לאכול כל היום, אם אני לא רעבה 2. איזו כמות רצוייה לגילי.

באם אהיה קשובה לצורכי גופי ואוכל רק כשאני חשה איתותי רעב- תוך כמה זמן או מה הזמן המשוער, שהגוף יתחיל להשתמש במאגרים שלו, ויתחיל להשיל מעצמו את השומנים העודפים?

אלנה יקרה, צהריים טובים המניע לשאלותייך ברור ומובן. מתוקף היותך מכווננת מטרה. הענין הוא ששאלות מסוג זה, מעידות על גישתך המכאנית לגופך מצד אחד. ומצד שני, מעידות על חוסר הבנה של התהליך הפיזיולוגי וגם של תהליך הרזיה ליצירת שינוי קבוע. (לא סתם שינוי, לא שינוי לפרק זמן קצר אלא לטווח ארוך). על כן, אני מוצאת לנכון להשיב לך באופן הבא. ראשית, הגוף משתמש במאגריו המיותרים מהרגע הראשון בו תתני לו הזדמנות. להיות קשובה לצורכי גופך, משמעו בהיבט התזונתי (כיוון שלגוף יש עוד צרכים) לספק לו מזון כאשר הוא מאותת רעב, לדוגמא. ומהי משמעותו של איתות זה מגופך? לאחר שהגוף ניצל את האנרגיה ורכיבי התזונה מהאכילה האחרונה ולאחר שהשתמש במאגריו בהתאם לצורכי הרגע.....רק לאחר מכן, במידה וחסר לו משהו הוא יסגנל לך איתות של רעב ובד"כ גם רעב למשהו מאד מסוים (אשר מכיל את שחסר לו). עד כאן בקצרה לסוגיה זו. אם תרצי, ארחיב. בנוסף, יש לקת בחשבון שאנו, בני האדם איננו מכונות חשמליות, אנו יצורים מורכבים יותר ויש לנו מגווון של צרכים פיזיים ויש לנו גם צרכים רגשיים. השמנה מתפתחת על רקע של: בלבול בין צרכים פיזיים שונים ו/או סיפוק צרכים רגשיים באמצעות מה שאמור לספק צרכים פיזיים. כך שכל נושא ה"הקשבה לצורכי הגוף" אינו תמיד פשוט וברור מאליו, אם כי אמור להיות. תהליך הרזיה ליצירת שינוי משמעותי וקבוע, דורש הרבה יותר מטכניקה תזונתית ודורש שינוי גישה מקצה לקצה. מקווה שכעת ברור יותר ובכל מקרה, אני כאן לכל שאלה. בברכת שבת שלם שלך לאה פינטו

אשמח אם תגידי לי מה זה אומר לתת לגוף את מה שהוא רוצה או מאותת? אני מודעת מאוד-מאוד לעצמי, ולכן אני נשמעת לך מכאנית. אבל אודה לך מאוד, אם תתייחסי לתגובתי הקודמת וגם תעזרי לי ללמוד את שיטתכן. כמו כן אשמח לקרוא על כך, במאמרים ובספרים.

אני בת 13 וחצי, מטר שישים, ושוקלת 52 בערך. ממה שהבנתי זה משקל תקין, אבל יש לי גם צמיגים, גם נפיחות בבטן וגם עודף בירכיים. אני מתחילה דיאטה בריאה, שכוללת פשוט אוכל בריא וספורט. אני אוכלת בממוצע 800 קלוריות ביום. האם זה טוב, ותוך כמה זמן אני אהיה רזה? משקל היעד שלי הוא בערך 45. תודה מראש : ]

עניתם לאנשים שכתבו אחריי אבל התעלמתן מההודעה שלי. אני אשמח לתשובה! :)

אני בת 60 בגובה 1.53. מבינה ויודעת כיצד לאכול ולנהל את עצמי. בדיאטה שעשיתי תחת פיקוחה של דיטנית קלינית, הגעתי למידה של 36. מה שמאוד מתאים למבנה גופי. זמן קצר לאחר הדיאטה, תפחתי למימדים של 40 במידה, וכרגע יש לי שומני עודף קשים בחגורת המותניים והבטן. כיצד עליי לנהל את עצמי בחזרה למימדים "אנושיים"?

אלנה יקרה למדת לנהל את האכילה שלך במסגרת של משטר דיאטטי. אם היית יודעת לנהל את מה שצריך לנהל באמת, לא היית צריכה לחיות בדיאטה רק כדי לחוות שוב השלכותיה. ההשמנה החוזרת היא עדות לצריכה תזונתית שהיא מעבר לנדרש לגופך. את מתארת את התוצאה (מידה 36, מידה 40 , ריכוזי שומן וכדומה) אך לא מתייחסת לשינויי התנהלות. לכן, נשמע כאילו ההתנהלות היא קבועה ואיזושהי יד נעלמה יוצרת את המצבים הפיזיים השונים יש מאין. אני מתקשה להסתפק בנתונים הללו ובכל מקרה מבקשת לציין כי הגת ענינך בפורום הרזיה ללא דיאטה. אחת הסיבות שפורום זה אינו רואה בדיאטה כלי יעיל להרזיה, הם בדיוק הדברים שתארת. חוסר היציבות והצורך המתמיד בלחיות תחת פיקוח ומשטר. על מנת ליצור תוצאות יציבות, יש לפעול אחרת. מזמינה אותך לקרוא את המאמרים המוצגים בפורום (צד ימין) ולהעלות כל שאלה שתשאר פתוחה וכל סוגיה בלתי מובנת. בברכת יום נאה שלך לאה פינטו

לחברי הפורום שלום רב. שמחתי להתוודע לפריסה כל כך מקיפה של פורומים בנושא הכי טריויאלי... אנחנו ויקירינו. לבני ולי יש נטיה להשמנה ולכן, אנו סובלים במידה מסוימת מעודף משקל. הפתרון ששקלתי הוא, גמילה מגלוטן וסוכר. נראה לי, שאם זה עובד, זה קיצור דרך חיובי במהות שלו. אודה לתגובתכם.

שלום מיכל הגעת לפורום הרזיה ללא דיאטה. גישת ההרזיה ללא דיאטה, אינה תופשת את המזון כבעיה או נכון יותר לאמר כגורם ההשמנה. אנשים רזים אינם אנשים "גמולים" מגלוטן וסוכר. כיוון מטרת הגישה היא לייצר תוצאות קבועות ויציבות, כלומר המטרה היא להפוך לאנשים רזים ולא להשאר אנשים שמנים שמרזים ומשמינים כל חייהם, המיקוד הזה במזונות או ברכיבים שלהם הוא שגוי מן היסוד ומסיט את תשומת ליבנו מהדבר האמיתי. חולי צליאק (תלוי בדרגה) נאלצים לוותר על מוצרים המכילים גללוטן כיוון שחסר להם אנזים המפרק את החלבון הזה. למה שאת תוותרי על קבוצת מזון שלא רק מספקת גלוטן שאת יכולה לו אלא גם ערב רב של רכיבים חיוניים אחרים. מדוע שאת תעברי לתזונה יקרה (כלכלית) וסגפנית? היכן ההוכחה לכך שזה הפתרון האולטימטיבי וזה מה שיעשה את ההבדל בין השמנה לרזה שאת? גם הסוכר וגם הגלוטן מצויים בקבוצת מזון חשובה מאד לתזונת האדם היא קבוצת הדגנים ומוצרי המאפה. כמה הודעות למטה, תוכלי לקרוא פוסט שלי תחת הכותרת "פחמימות או לא להיות". בתהליכי שינוי משמעותיים, אין קיצורי דרך. יש להיות ממוקדים בגורם האמיתי ולכוון את השינוי בו. והזירה הרלוונטית היא הזירה התפישתית שלך. התפישה שלך את עצמך, את המזון, את הגוף שלך, את היכולות שלך. מערך האמונות שלך בונה את מערכות היחסים הללו ואחרות, והתוצאות בהתאם. גישת ההרזיה ללא דיאטה מכוונת למערכת ההנעה הפנימית שמנהלת את התנהגותך (במקרה זה, התזונתית) על מנת ליצור את השינוי מרמת הפרשנות והחשיבה. כשהשינוי נעשה שם, ההתנהגות משתנה באופן קל וטבעי, ללא גימיקים ויצירת צורות חיים מלאכותיות. בברכת יום נאה שלך לאה פינטו זוהי חוות דעתי המקצועית

מירי שלום מי קבע שצריך לרדת 1 ק"ג בשבוע? אינני מכירה פטנט כזה שיבסס תהליך שינוי משמעותי בברכת יום נאה שלך לאה פינטו

שמעתי שלרדת קילו בשבוע זה עדין יכול להיות בצורה בריאה אז חשבתי שזה יכול להיות נחמד כי יש לי משקל עודף של 16 קילו אז זה עדין נחשב בסדר אם אני מורידה 300 גרם בשבוע? או שאני צריכה להחמיר קצת עם עצמי? תודה על הזמן שאת מקדישה לשאלות!

שעות העבודה שלי ואופי העבודה לא מאפשרים לי לבנות ארוחות מסודרות. הבעיה הגדולה ביותר היא ארוחת בוקר. אני מתעוררת מאוד מוקדם (4:30-5:00) והאפשרות הראשונה שלי לאכול היא לא לפני 10:00. כבר הרבה זמן אני מחפשת משהו שאני אוכל לאכול מוקדם וישאיר אותי שבעה עד 10:00. אני מנסה לא לאכול לחם לכן הכריכים הם האופציה הפחות טובה וגם אלרגית ללקטוז אז גם המעדנים מחוץ לתמונה :) מאוד אשמח אם תוכלו לעזור לי. תודה רבה, נינה

בוקר טוב נינה לגופך מגוון צרכים, בינהם גם הצורך במזון המתבטא באמצעות סיגנל הרעב. אני בטוחה שבמסגרת אופי העבודה שלך, את מוצאת זמן לגשת לשרותים ואין כל בעיה עם סוגיה זו. למה? כי לא הגבלת את סיפוק הצורך הזה בכל מיני אג'נדות מורכבות. יש צורך...מספקים. מה אם תתייחסי כך גם לצורך של גופך במזון? ללא תפישות מגבילות כמו "ארוחות מסודרות" "לא לאכול לחם". ומה התבניות האלה משרתות, בכלל? מה זה אומר "ארוחות מסודרות"? מסודרות ביחס למה? ומדוע להימנע מלחם? הנחות היסוד שלך מגבילות אותך ולא עובדת היותך "עסוקה". אשמח לתשובות בברכת בוקר אור ויום נפלא שלך לאה פינטו

אני חייבת לרדת לפחות 10-15 קילו בחודש חודשיים הקרובים זה נורא נורא חשוב לי!! אם מישהו יכול לתת לי טבלת אוכל או משהו אני נורא רוצה את זה ואני לא מסוגלת לבד! בבקשה...

לילי יקרה הגעת לפורום הרזיה ללא דיאטה. כאן לא עובדים עם טבלאות מזון (?), תפריטים ודומיהם ובודאי שלא מתייחסים לגוף כאל בובת פסטלינה. אני מבינה שחשוב לך מאד להרגיש משהו, שאותו את תולה במשקל הנמוך. אך הגישה שאת מביאה הרסנית ובעלת השלכות חמורות. 10-15 ק"ג בחודש-חודשיים???? מאד מקווה בשבילך שזה לא יקרה, כי המשמעות היא גוף בסטרס שיוביל לריבאונד של עליה גדולה במשקל לאחר מכן. שלא לדבר על מעגל כשפים אליו את מכניסה את עצמך. מוזמנת לקרוא המאמרים בפורום. מתנצלת אם מאכזבת אך הדברים צריכים להאמר באופן ברור. אם תבחרי בדיאטה כדרך, עשי זאת לפחות עם דיאטנית מוסמכת. בברכת יום נאה שלך לאה פינטו

האם מתר מסטיקים ללא סוכר בשבוע הראשון?

שלום אורטל. אין לי מושג על מה את מדברת. יום יפה שלך לאה פינטו

היי בשבוע האחרון בערך אני שותה המון תה. מה הבעייה? שאני שמה המון סוכר... קרוב ל10 כוסות תה ביום עם 3 כפיות סוכר. משהו בסגנון... מה אתן מציעות לי? "להתעלם מזה" ולא להתמקד בזה כדי לא לשים על זה זכוכית מגדלת... או לנסות לחשוב מה זה משרת וכו'? כי המון סוכר זה נראה לי לא טוב. זה חמים לי ונעים לי וטעים לי... תודה רבה :)

בוקר אור לחובבת התה את מתארת תקופה בת שבוע ולכן מראש אינה יכולה להיות סוגיה ראויה לתשומת ליבך יתר על המידה. הצרכים שלנו משתנים בין ימים, עונות, מחזורים ביולוגיים וכ"ו. זה חמים לך, נעים לך וטעים לך....כרגע! מי שצריכתו מוווסתת ע"י צורכי הגוף, מאזן זאת באכילה. הגוף סופר את האנרגיה הזו ולכן זה משפיע על מידת הרעב שלו. בברכת יום חמים, נעים וטעים שלך לאה פינטו

תודה על התשובה. כדי להבין את הגישה אוסיף עוד שאלה- ומה אם זה היה נמשך כבר חודשיים/ חצי שנה/ שנה... הייתה לךתשובה אחרת? שוב אני שואלת את זה רק כדי להבין את רוח הדברים. תודה רבה

שלום, אני בת 26. גובהי 1.53 ואני שוקלת 59. יש תקופות שאני מרגישה כל הזמן חשק לאכול, ויש תקופות שבא לי לאכול פחות ואני עושה יותר פעילות, וכך אני נשארת סביב אותו משקל. העניין שאני מאד רוצה להוריד את הקילויים המיותרים, ואני לא מצליחה לנצל למטרה זו את התקופות ה"טובות" יותר. השאלה איך אני יכולה לשלוט על הרעב התמידי הזה? תודה, נעם

שלום נועם אני זקוקה לכמה הסברים כדי שאוכל לתת לך מענה ראוי. האם כשאת אומרת "תקופה טובה" כוונתך לתקופה בה את שומרת על כללים דיאטטיים? או תקופה רגשית נעימה? מה זה אומר "לנצל למטרה זו את התקופות ה"טובות" יותר" ? אם היית יכולה לנצל טוב יותר את התקופה הזו למטרותייך, איך זה היה נראה? איך היית מתנהלת? ה"רעב" הזה שבו את רוצה לשלוט - האם הוא פיזי או רגשי? ודבר אחרון, בנוגע ל"רעב תמידי", מהפוסט שלך ניתן להבין שהוא לא תמידי, שכן ישנן תקופות בהן הוא פוחת, ע"פ דברייך. כפי שאת מבינה, אני קצת מבובלת וזקוקה לעזרתך בהבהרה. שבת שלום שלך לאה פינטו

בתקופה "הטובה" אני לא "בדיאטה" (באופן כללי אני נמנעת ממסגרות), אלא אני פחות מתעסקת עם אוכל ובאמת מרגישה פחות תחושת רעב. יכול להיות שזה קשור למצבי רוח. ההיתי רוצה למשוך את ה"תקופות הטובות", שבהן אני מרגישה שמבחינה תזונתית אני מאוזנת. כלומר, אוכלת היטב, לא פחות מידי ולא יותר מידי. וכך גם מבחינת פעילות גופנית יש לי יותר מרץ ורצון לעסוק בפעילות. העניין הוא שיש תקופות בהן אני מרגישה כל הזמן ללא הפסק תחושת רעב. והן ה"תקופות הרעות". הן אמנם זמניות, אך הרעב וחוסר החשק לעסוק בפעילות, בתקופות אלו הן תמידיות. אני מרגישה שבגלל התקופות הרעות, איני מצליחה להגיע למשקל הנכון לי. ולכן אני נתקעת עם המשקל העודף. מקווה שעכשיו הבהרתי את עצמי יותר טוב. שבת שלום ותודה רבה על ההתייחסות, נעם

שלום רב. אני בחורה בת 25. אני נראית רזה..אפילו רזה מאוד. הגובה שלי הוא 1.56 ואני שוקלת 55. כיצד זה יתכן? 55 הוא משקל לא נמוך ואולי אפילו משקל יחסית גבוה. האם להתחיל להאמין למיתוס העצמות הכבדות?

שלום נליה "יחסית נמוך" "יחסית גבוה" מילותייך מבטאות פרשנות אישית בלבד. כיוון שפרשנות אישית נתנת לבחירה, מה דעתך על: "משקל מצוין לגובה" או "זה המשקל שפשוט צריך להיות" לא גבוה, לא נמוך, אלא בדיוק. (אגב, אם תתבונני בטבלאות משרד הבריאות לגובה ומשקל, תראי שלגובהך, את נמצאת במקום מאד מאד נכון) משקל הגוף הוא פרמטר שמעיד על סך כל המסה שלך, כולל הכל, גם שרירים, גם מים, לא רק עצמות. להאמין למיתוס? טוב, זו גם בחירה. השאלה היא בשביל מה? נליה, כבחורה רזה, יש איזושהי משמעות מיוחדת למספר הזה עבורך? כי סה"כ נשמע שאת חיה בשלום עם נתונייך. ערב נעים שלך לאה פינטו

רוצה לשאול שאלה דומה בעבר הייתי מלאה והרזתי לאחרונה עליתי במשקל ביחד עם הגובה כיום הגובה שלי 1.70 ואני שוקלת 60 ובמראה אני מאד רזה אף אחד לא מאמין לי שזה המשקל שלי

שלום לאה בהמשך לפוסט שלך על פחמימות בקשתי לשאול ולהרחיב, באם מגיעה למצב של אי שליטה עקב חסך בפחמימות, האם על פי הגישה השו עלי ללא לנסות ולהילחם בעצמי כאשר זה קורה ? תודה על תשובותייך החכמות כתמיד מיכל

צהריים טובים מיכל תודה לך על המשוב. "להלחם בעצמי" אינו חלק מהתוכנית ומנוגד בתכלית לגישת ההרזיה ללא דיאטה. כי להיות נגדך תמיד יעבוד נגדך. בפוסט הפחמימות שכתבתי, ביקשתי להרגיע את רוח הקרב ולשים על מדף המזונות התודעתי, את מוצרי המאפה והדגנים (פחמימות) במקום לגיטימי, בדיוק כמו כל מוצר מזון לגיטימי אחר. כשאת חשה את הצורך הביולוגי של הגוף במזון ומבררת עם עצמך, מה הדבר שהכי יספק אותך ברגע זה, לגיטימי לחלוטין שיעלה חשק למזון פחמימתי. לא להלחם בזה. לחוש, להרגיש, לחוות. הפוסט התמקד בפחמימות כי הקולות הנשמעים בגינן מאד צורמים לאוזניי, אך ברמת ההתנהלות, אם אנו באמת נרתמים לעצמנו, אנו נזהה מתי החשק שלנו הוא לסוג מזון כזה ומתי לאחר. סיפרתי כאן בעבר על קרייבינג (תשוקה) שאחת המתאמנות שלי חשה לבננות....ככה פתאום, הדבר שהכי רצתה במשך כמה ימים (לא רק אך באופן חריג מהרגיל) היו בננות. בדיקות דם תקופתיות שעשתה באותה עת (וכמובן, ללא קשר), גילו רמת אשלגן נמוכה. הרופא שראה את הבדיקות ציין בפניה "תאכלי בננות, את צריכה אשלגן" היא כמובן חייכה לעצמה בסיפוק. הגוף יודע. מקווה שהצלחתי לתת תשובה ממצה ובהירה בברכת יום חמים ונעים שלך לאה פינטו

אני כבר מיואשת כי לא מצליחה לרדת בכלל כל הזמן אוכלת ואוכת כמו פרה. אני מיואשת מעצמי ומכל האוכל שגורם לי להיות בכבדות מבקשת עזרה להרזיה ציפי

צהריים טובים ציפי. ציפי יקרה, את לא מיואשת. אדם מיואש לא קורא לעזרה. את נשמעת לי יותר מתוסכלת.....אך מה זה משנה איך נקרא לתחושה. מה שבטוח זה שהיא לא נעימה. השאלה עד כמה לא נעימה? האם מספיק לא נעימה כדי לקבל החלטה ש enough is enough עם הדרך הלא מוצלחת שבה אני בכח מנסה? או פחות מזה? בכל אופן, אשמח לדעת למה כוונתך בבקשה "עזרה להרזיה"? איזה סוג של עזרה את צריכה? מה אם היה לך, או היה לי, לתת לך, היה נחשב עזרה מבחינתך? ממתינה לתשובתך בברכת יום חמים ונעים דל תסכולים ועתיר סיפוק שלך לאה פינטו

אני חייבת לשתף את כל האנשים הכועסים בפורום הזה.. אני בת 45 עם 3 ילדים ולפני שהגעתי לרז קל הייתי ממש בין החיים למוות, שקלתי 120 קילו ובעקבות השומן הייתי חייבת לעשות קיצור קיבה... שמעתי על רז קל ברדיו האמת שמאוד היססתי התקשרתי ופשוט אני מודה על היום הזה שהתקשרתי.. אני כבר בתהליך הזה חודשיים ורזיתי 15 קילו.. הרופא שלי לא מאמין שאני לא יעבור ניתוח.. באמת רז קל הצילו לי את החיים. יש לי רק דבר אחד לומר להם תודה!

כמה שילמו לך בשביל לכתוב את ההודעה הזאת?

לאה שלום, כתגובה לאחת הכותבות האחרונות כתבת: תשאלי את עצמך מה משרתת ההתעסקות הזאת? בגוף ראשון: מה יקרה אם אני לא אתרכז בענייני המשקל והאוכל? אז נגיד היפוטטית אני לא מתעסקת עם זה בכלל. נגיד שאני לא יכולה טכנית לחשוב את המחשבות האלה בראש... זה כאילו ממרכז את כל הבעיות שלי לבעייה אחת שאני יכולה לטפל בה. במקום להתעסק בהמון בעיות שלא בא לי "לחפור" יש משהו אחד... אז אולי אפשר להגיד יאללה בוא נטפל בבעיות ה"אמיתיות" אבל לא בא לי לטפל בהן כי אז אני מתמקדת בחסר, ברע זה "מוריד" אותי . אפשר להסתכל גם על זה: למה זה מוריד אותי במקום להצמיח אותי? הרי אני מקבלת הבנות חדשות... פשוט לא בא לי להתעסק... לא בא לי להתעסק עם כל זה בכלל. אשמח מאוד לתגובתך

שלום לך כיוון שבחרת לדבר בגוף ראשון, אמען את תשובתי אלייך לצורך הדיאלוג. אין לקחת באופן אישי כיוון שאינני מכירה אותך ואינני כאן כדי לשפוט אותך. התמקדי במהות הענין. אם אני מבינה אותך נכון, מה שאת מעלה בפוסט הזה זה מצב בו, את יוצרת בעיה שלא קיימת כדי שתסיח את דעתך מהסוגיות המשמעותיות בחייך. הבנתי? לא הבנתי? מחקרים שנעשו בקרב מדיאטים ובחנו מאפיינים שונים, בנסיון להגדיר את מקומה של הדיאטה בחייהם של אלה, ובעצם להבין מדוע אנשים ממשיכים לעשות עוד ממה שלא עובד בשבילם באמת, העלו ממצא מעניין וראוי לתשומת לב. הדיאטה = מערכת חוקים של שחור-לבן, רשימה ברורה של "עשה ולא תעשה" יוצרת מסגרת של שליטה עבור המדיאט. אם אינני שולטת במה שקורה בחיי, אני מארגנת לי מסגרת מלאכותית בתחום אחר לגמרי, שתתן לי את התחושה של (הכאילו) שולטת. אז ראשית, יש להכיר בכך שזה מה שאת עושה. במקום לחוות את החיים עצמם, ללמוד להתמודד עם החוויות והרגשות שלך באופן יעיל, את בוחרת לזנוח את צמיחתך והתפתחותך כאדם לטובת אשליה. ללמוד להתמודד באופן יעיל עם נסיבות החיים והעולם הרגשי שלנו אינו אומר בהכרח "לחפור". אני, באופן אישי, נרתעת מחפירות (אם כי מעריכה מאד ארכיאולוגים:-)). לא כל אדם רזה שיודע להתנהל באופן יעיל עם העולם הפנימי שלו עסוק ב"חפירות" אך הוא בהחלט למד לא להיות מבוהל מחויותיו הרגשיות עד צורך לייצר עולם מקביל של בעיות על מנת לברוח. מה שחשוב להבין זה שאנו עושים עוול כפול לעצמנו: מצד אחד, לא פותרים באמת סוגיות משמעותיות, כך שהן נשארות איתנו כמשא. מצד שני, הפכנו את הבעיה שיצרנו למציאות כך שהעמסנו את המשא הזה עוד יותר. עייפות החומר ניכרת לאורך השנים, פיזית, מנטלית ורגשית. זוהי תגובתי ואשמח לתגובתך שלך. בברכת יום נפלא שלך לאה פינטו

תראו אני בת 14, חבברה שלי שקלה 56 וירדה 11 קילו, עכשיו היא שוקלת 45, היא אנורקסית.. קראתי כמה מההודעות שאתן כותבות, וראיתי שכולכן כל כך עסוקות באיך לרדת, אני מציעה מכל הלב לא לעשות דיאטות בגיל ההתבגרות- לחברה שלי הפסיק המחזור, היא מאוד עצבנית ומתרחקות ממנה חברות, אתן לא יודעות אפילו לאיזו סערה אתן יכולות להיכנס! כשנערות יורדות במשקל סביר להניח שהן יפחדו להשמין שוב וכך מתפתחת האנורקסייה.. אתן לא מתארות לעצמכן מזאת המחלה הנוראית הזאת זוהי מחלה שרואים אותה בחיצוניות אבל היא נמצאת בעיקררר בנפש ובמחשבה של אני שמנה אני צריכה להפסיק לאכול, להקיא וכל הדברים האלה.. בבקשה תחשבו כמה פעמיםם לפני שאתן נכנסות לזה..

שלום רוני אנורקסיה היא אכן מחלה מאד קשה. עבור הלוקה בה וסביבתה, המשפחתית והחברתית. זהו גם מצב פתולוגי ממש, בגדר מחלה, שדורש התייחסות מקצועית מאד מסוימת. הרגישות, הדאגה והנכונות שלך להתריע דרך שיתוף בפורום, מאד ראויים להערכה, בעיניי ומשקפים בגרות. השאלה שלי היא, האם היא אובחנה כאנורקסית ע"י אנשי מקצוע או שזה משהו שאת קבעת בהתאם למה שאת רואה ומבינה? הדברים שאת מעלה מעוררים חשד וגם חשש להמצאות הפרעה כגון אנורקסיה או אולי אחר כי את מתארת כאן גם הקאות, אך ברור שלא את ולא אני בעלות הסמכות לאבחן. ירידה קיצונית במשקל, הפסקת מחזור, עצבנות, התרחקות חברתית יכולים לאפיין גם מי שנכנס למסגרת של דיאטת כסאח. זה אמנם מצב לא רצוי בפני עצמו אך עדיין לא אנורסיה שמאחוריה עומד מבנה נפשי מסוים ורבדים קוגניטיביים-רגשיים עמוקים הרבה יותר. דיאטות מסוגים שונים (על השלכותיהן) נפוצות מאד, לעומת מצבי אנורסיה שהם עדיין מנת חלקם של מעטים. האם שתפת את חברתך, במה שאת רואה? האם יש אפשרות לשתף את הוריה בהרגשתך ובחוויתך? אם היא מאובחנת ובמסגרת הטיפול הרלוונטי אז כל שנותר לי הוא להחזיק איתך אצבעות להחלמתה. אם לא, רצוי להמיר הדאגה באיזושהי עשיה. אולי להתייעץ עם איש מקצוע על מנת לזהות במה בדיוק מדובר. את יכולה לפנות לבלה אגמון, שלה נסיון בתחום ו/או לפורומים העוסקים בהפרעות אכילה ומנוהלים ע"י סמכויות מקצועיות וכך בטוחה שתוכלי לקבל תמונה טובה יותר. מצטרפת לקריאתך ומסכימה לחלוטין כי דיאטה אינה הפתרון לבעיה של השמנה ו/או לבעית דימוי גוף. כל מי שנכנס לדיאטה (ולא משנה כרגע באיזה גיל) מכניס עצמו למעגל בלתי נסבל שסופו ביחסים נוראיים עם הגוף, עם המזון וחויה מתמדת של יו-יו משקלי עם תוספות. ויחד עם זאת להבהיר כי לא כל מי שעושה דיאטה, גם אם קיצונית, מפתח אנורקסיה שמוגדרת כמחלה נפשית. ויש דרכים בריאות ומטיבות ביותר, לעבוד נכון עם הגוף שלנו ועם עולם החשיבה והרגש שלנו. חברתך, התברכה בך, חברה רגישה ואיכפתית. בברכה שלך לאה פינטו

חברתי אכן אובחנה כאנורקסית, היא מטופלת אצל פסיכולוגית ודיאטנית הורייה מודעים למצב והם בקשר מתמיד איתי. נכון, לא כל מי שעושה דיאטה הופכת לאנורקסית אבל בכל זאת חשוב להזכיר, ולהזהיר. אני מקווה שאף אחת מכאן לא תכנס לזה ותזכור לאכול מכל אבות המזון ולא להחסיר בהגוף שלה שום דבר.

שלום יש לי בעיה ,אני לפעמים פוחדת לצאת לרחוב מרוב השומן רזיתי משנה שעברה לעכשיו 20 קילו בערך ובלי לרזות עוד אבל אני לא יורדת אני במשקל 49 ו1.48 סנטימטר. אין לי מושג איךך לרדת עוד החברים שליי אומרים שאני לא שמנה אך אני מרגישההה שמנה !! תודה (:

יובל יקרה יש לך חברים טובים, אולי כדאי לנסות, רק לרגע להסתכל על עצמך דרך העיניים שלהם. לא שלך. שלהם. מעניין מה רואים דרך המשקפיים שלהם שלא רואים דרך המשקפיים שאת בחרת לעצמך. מנתונייך האוביקטיביים, לא נראה שיש "בעיה" עם הגוף שלך. אינני יודעת מה ואיך עשית, אך שימי לב לתופעה מענינת, את 20 ק"ג פחות ממה שהיית ולא מסוגלת להנות מזה. 20 ק"ג פחות ולא מרוצה. את באמת מאמינה שעוד ק"ג (לא יודעת לאן את שואפת)יהפוך אותך למאושרת באדם? יובל מקסימה, במה באמת מדובר? מה משרתת אצלך ההתעסקות הזו, שחשובה יותר מלצאת לרחוב, להנות מהיותך בגוף רזה, הרבה יותר משנה שעברה, מלבלות עם חברייך? מה תאבדי באמת, אם תפסיקי להטריד את עצמך במשקל? שאלי עצמך בכנות את השאלות הללו, ככה בינך לבין עצמך. בברכת הנאה מגופך ומהחיים. שלך לאה פינטו

בארוחת הערב אני אוהבת באופן קבוע לאכול קערת קורנפלקס גדולה פתיתי תירס רגיל. האם זה בסדר ? לגבי עניין הפחמימות גם אני תמיד חשבתי שזה משמין ובקורנפלקסיש פחמימות. תודה

שלום טלי ראשית, מקווה שאת לומדת להבין ששום מזון אין לו את הכוח להשמין אותנו בדיוק כפי שלא קיים מזון שיש לו את הכוח להרזות אותנו. בנוגע לארוחת הערב שלך.....אינני מבינה את שאלתך? באיזה מובן "בסדר"? דבר נוסף, טלי, אינני האוטוריטה לקבוע לך מה בסדר ומה לא. העברת הסמכות לאחרים להחליט עבורך מה בסדר ומה לא, אינה הגישה המטיבה כשמדובר באקט טבעי כמו אכילה. אמתין לתשובתך בסבלנות ואוכל להרחיב את תשובתי בהתאם. יום נפלא. שלך לאה פינטו

תודה לאה, אני חושבת שענית לי על השאלה. האינסטינקט לשאול אם זה בסדר מיותר.. אם זה מה שמבקש הגוף שלי אז זה כנראה בסדר. תודה

שלום, רציתי לשאול לגבי ארוחת ערב, אני כמעט כל יום בערב הולכת לשיעור יוגה, אני מקפידה לא לאכול כ4 שעות לפני השיעור ועד שאני חוזרת הביתה אחרי השיעור בדרך כלל כבר מאוחר (בערך 21-22) ואני לא ממש רעבה גם, אז אני לא אוכלת ארוחת ערב, לפעמים פרי, רציתי לשאול האם זה בריא? (אני אוכלת ארוחת בוקר וצהרים מאוזנות ובריאות באופן קבוע)

שלום ענבל התנהגות תזונתית מטיבה היא כזו המסונכרנת עם צרכיו של הגוף - כמותית ואיכותית. אם את יודעת לזהות את אותותיו של גופך למזון באופן בהיר, אזי את פועלת באופן מאד בריא לגופך ולך. ממליצה בחום לוותר על תבניות מלאכותיות והגדרות שלא מן הענין, כמו: "ארוחת ערב" , "ארוחת ביניים" וכדומה. בדיוק כפי שלא היית משתמשת במושגים דומים לצרכים שונים אחרים של הגוף. (כגון, "חימום ערב" , "השתנת צהריים" וסליחה על המילים ה"גסות") מזון אמור לשרת את צורכי הגוף - כשהם מתעוררים ולא אחרת. מנסיוני המקצועי, רבים מופתעים לדעת שגופם אינו זקוק ל"ארוחת ערב" ו/או "ארוחת בוקר". הגוף אינו חי ע"פ סכמות שכאלה, אלא מביע את צרכיו למזון בהתאם למאגריו ולמערך מטאבולי, הורמונלי ואחר המתרחש בו ומשתנה בהתאם לנסיבות פנימיות וחיצוניות. הנאמנות הזו שלך לצורכי גופך היא ברכה ובעלת ערך בריאותי רב. בברכת שבת נהדרת שלך לאה פינטו

תודה רבה על ההסבר ובכלל על הפורום האיכותי! שבוע נהדר

גולשים יקרים לאחרונה שוב שומעת רבות בגנות הפחמימות. זו הסיבה שהחלטתי לכתוב לכם פוסט בענין. מאחלת לכם קריאה נעימה וכל שאלה תתקבל בברכה פרמידת המזון, מכירים? יופי. מה בבסיסה הרחב של הפרמידה, זוכרים? יופי אה...לא ממש?! בשביל זה אני כאן. בבסיסה הרחב של פרמידת המזון נמצאת קבוצת הדגנים המכונה בפי עם פחמימות. הוה אומר, כללי התזונה המיטביים, המבוססים על מחקרי בריאות, מציבים את קבוצת הפחמימות בבסיס התזונה האנושית. מדוע? איך קרא שהן הפכו לאויב העם המשמין? מה חשוב שתדעו טרם תשפטו? אז ראשית, יש לדעת. גם אנשים בעלי עודף משקל זקוקים לפחמימות לתאי הגוף השונים שני מקורות אנרגיה - שומנים ופחמימות ולכן לגוף מאגרים של שניהם. אך שימו לב להבדלים - מאגר השומן, גם אצל רזים, הוא מאגר גדול ובעצם, עצום לעומת מאגר הפחמימות. רק על מנת לסבר את האוזן מאגר השומן אצל רזים עומד על תכולה של למעלה מ- 140,000 קלוריות ואילו מאגר הפחמימות עומד על תכולה של פחות מ- 2000 קלוריות. הגוף שלכם מנצל בעיקר שומן ולא פחמימות כל גישת הדיאטה הרואה בפחמימות סכנה לגזרה, מנוהלת ע"י שתי הנחות יסוד: א. לגוף יש מספיק מאגרים לאנרגיה (ראה הקפל מתחת לחזיה או זה שמחזיק את הפופיק) ,שישתמש בזה. ב. כיוון שיש לו די מאגרי אנרגיה, כל פחמימה שאוכל תהפוך מיד לשומן ותאוחסן ברקמה התת עורית, שהרי היא מיותרת ולכן מגורשת, מגורשת, מגורשת. אז זהו, שלא. כל תאי גופכם מנצלים שומן מרקמת השומן והמזון לצרכיהם האנרגטיים. אמרתי "כל" ? מסתייגת מהכללות שני סוגי תאים אינם יודעים להשתמש בשומן לצרכיהם האנרגטיים. תאי מוח מסוימים וכדוריות הדם האדומות. לטובתם, טורח הגוף לאגור מעט סוכר (פחמימות) בכבד. ואם השרירים הפעילים גונבים מהמאגר הזה, והמלאי שלהם מדלדל יש לנו מלשנים שיעבירו את המסר למוח. אחד מהם הוא האינסולין. המוח, בתגובה אסרטיבית על גבול ההיסטרית, משחרר כימיקל יחודי ומיוחד. הכירו גבירותיי ורבותיי NPY Y נוירופפטיד יעודו של החלקיק הביוכימי הזה , אחד הוא, לעורר את התאבון והתאוה שלכם למזונות פחמימתיים. אין מרכיב כזה לשומנים, לחלבונים או לכל רכיב אחר. רק לפחמימות בשל חשיבותן הרבה לתפקוד אופטימלי של גופכם ובודאי מוחכם. ועוד דבר קטן שיש לדעת..... מעגל שריפת השומן (כלומר, הפיכתו לאנרגיה) תלוי במעגל שריפת הפחמימות.כך שבהעדר פחמימות, גם ניצול השומן לצרכים אנרגטיים יורד עם הזמן. אם כן, מסקנות חשובות: כשהגוף שלכם מתאווה למזון פחמימתי, אל תמהרו להרים אצבע מאשימה כלפי עצמכם, זה לא בגלל יצר הרע שלכם או בהכרח בגלל גרגרנות. זו הביולוגיה שלכם ותודה לבורא עולם שהיא מנצחת רעיונות מסוכנים כמו דיאטה נטולת פחמימות ודומותיה. אז איך נדע מתי זה צורך גופני ומתי סתם בגדר "מים גנובים יימתקו ולחם סתרים ינעם??????? י ראשית לכל וקודם לכל, כדאי שנפסיק עם העליהום הזה על הפחמימות ונפנה להן מקום של כבוד על מדף המזונות. אח"כ כדאי שנלמד להבחין מחדש, בין הקולות של הגוף שהם הכי מדויקים לצרכיו לבין הקולות של הראש אשר מזוהמים ברעיונות "בריאותיים" לא רלוונטיים ובסוף גם נבין ונשנה את הגישה המעוותת שמנהלת את התנהגותנו התזונתית. וכנראה לא רק. יום נפלא לכם שלכם לאה פינטו

בתור אחת שהתנסתה בעברה בכל סוגי הדיאטות האפשריות, דיאטת נטולת פחממות, למרות היותה מפתה ביותר ("מותר הכל ללא הגבלה חוץ מפחממות..") היא המסוכנת ביותר. כל פעם שניסיתי הרגשתי חלשה ומותשת, שלא לדבר על זה שכעבור כמה ימים הגוף שלי פשוט דרש את מה שחסר לו ואכלתי רק פחממות וללא שליטה. דברים כדורבנות, אני מקווה שרבים יקראו ויפנימו. תודה לך ושבת שלום

שלום מיכל תודה רבה על התייחסותך האישית ועל המחמאות. מנסיונך האישי, את בהחלט מביאה את השיקוף הפיזי ל"תיאוריה" שבפוסט. מעבר לכמיהה הגופנית, נוצרת גם כמיהה פסיכולוגית. וכך אנו מוצאים עצמנו כמטוטלת, נעים מקצה לקצה ולא מוצאים את המנוחה של האמצע השפוי. שוב, תודה. ושבת נהדרת שלך לאה פינטו

לכל הגולשים המקסימים של הפורום אשר עם השאלות החשובות שלהם עוזרים לי מאד להפיץ דרך שפויה וחדשה להרזיה . קודם כל רציתי להודות לכם ,על האימון המתמשך, על השאלות החשבות ועל הפירגון הרב. שינית רציתי להודיע שאני אעדר מניהול הפורום משך שבועיים. אחזור בעוד שבועיים עם הרבה מרץ ואנרגיה. בברכה בלה

את חסרה כאן מאוד ! מחכים בסבלנות לשובך ולתשובותייך המדהימות !

גם כן גולשת קבוע כאן וותיקה, אני מצטרפת לאמור כאן, תמיד קיבלתי תשובות ממצות ועוזרות לכל שאלה ששלחתי. כל טוב ומחכים לבואך

שלום, רציתי לשאול אני שוקלת 57-58 זה כל הזמן זז וגובהי הוא 167 וחצי. עכשיו אני יודעת שאני לא שמנה ומלאה וכל זה אבל אני לא מרגישה רזה ו"כוסית" כמו שאומרים, בנוסף אני לא מרגישה בנוח להחליף חולצה נגיד ליד חברות וכאלה. מלא בנות אמרו לי שיש לי גוף מדהים ומבנה מושלם עכשיו משום מה קשה לי קצת להאמין להם ואני לא מרגישה כך... מה היחס של הגובה והמשקל ומה את חושבת? בנוסף לכל זה, השומן אצלי מתרכז בבטן לעומת רבים אחרים, לאחר שאני אוכלת הבטן שלי נפוחה ל5 שעות בערך ככה שיוצא שכל היום הבטן שלי נפוחה לפני ים בריכה וביום יום זה ממש מציק ומפריע ללבוש צמוד או בטן.. מה עושים? אם תוכלי לענות לי על 2 השאלות אני אשמח ((: תודה רבה

דניאל המקסימה, קצת עצוב לי לקרוא את השאלה שלך. ולמה עצוב לי?כי אני רואה אותך מתחילה לצעוד בדרך בה צועדות נשים רבות ומגיעות למקומות לא ממש טובים בהמשך. קצת כמו לראות אותך הולכת בכביש שבסופו יש תהום גדולה. את לא רואה את התהום והולכת בדרך הזאת כי כולם הולכים בה ,אבל תאמיני לי ,יש תהום בסוף הדרך הזאת. על פי התאור שלך את במשקל תקין לגמרה בגבול התחתון של הנומרה,חוץ מזה גם על פי עדויות של אחרים יש לך גוף מושלם. אבל במקום להתרכז במה שיש לך ולהנות מזה את בוחרת להתמקד במה שאין לך ולסבול מזה. המוח שלנו תמיד עובד עם השוואות. הוא חייב לדעת אם משהו הוא טוב או לא טוב ביחס למשהו אחר. איך תדעי אם את יפה ?אם תשווי את עצמך עם אחרים. השאלה הגדולה היא עם מי את בוחרת להשוות את עצמך. אם את משווה את עצמך עם דוגמניות שאת רואה בטלוויזה או במגזינים את בצרה גדולה. מכמה סיבות גם בגלל שגם הדוגמניות היפות ביותר לא נראות כך במציאות, גם התמונות שלהן עוברות ליטוש ופוטושופ כדי להראות על פי סטנדרתים בלתי אפשריים ,וגם בגלל שדוגמניות מראש נבחרו בגלל שהן יוצאות דופן במראה שלהן. אז אם את מסתכלת על דוגמנית ואומרת לעצמך שהיא כוסית ואחרי זה מסתכלת על עצמך ברור שיהיה הבדל שיגרום לך להרגיש מתוסכלת ואומללה. אבל תארי לך שהיית מסתכלת על בנות אחרות בגילך ולא דווקא על הכי יפות אלא על הרוב, פה יש סיכוי שהיית רואה שאת בין הרזות שיש בין היפות שיש ושעליך להיות אסירת תודה ולהנות ממה שקיבלת. אותו דבר בידיוק אגיד לך על הבטן שלך. בטן היא לא גוש בטון שכל הזמן נראה אותו דבר ויכול להיות שטוח כמו פלטה. בטן היא רקמה אנושית חיה שמשתנה לפעמים בגודל ובמראה שלה. זה טבעי וככה זה צריך להיות וכל מה שאת יכולה לעשות זה לקבל את זה. ולעניין אחרון,זה שאומרים לך שאת נראית מדהים אבל את מתקשה להאמין אומר דבר אחד בלבד - את נותנת לחלק מסוים בתוכך, חלק מאד שיפוטי, להחליט עבורך במה תתמקדי, איך תפרשי את המציאות,מה תחשבי , מה תרגישי ובסוף גם מה תעשי. החלק השיפוטי הזה גורם לך להתמקד במה שלא טוב אצלך, לחשוב שאת לא יפה,להרגיש רע ובסוף אולי חלילה גם להחליט לעשות דיאטה...וכולנו יודעים איך זה נגמר. אז מה שאני יכולה לומר לך זה תשימי לב במה את מתמקדת,איזה חלק מנהל את פירושי המציאות שלך והאם את רוצה להמשיך לנסוע בכביש שבסופו יש תמיד תהום? מאחלת לך המון המון הצלחה בלה

שמנה את בטוח לא , המשקל שלך אכן תקין , לדעתי אנחנו מדברים על טונוס שרירי - בעצם כשהשרירים רפויים בטונוס נמוך הם נראים לא טוב כל כך אם זה העניין אמליח לך להתחיל פעילות גופנית לחיזוק השרירים ששי מאמן כושר