פורום הרזיה ללא דיאטה

שלום רב,אשמח אם אוכל לקבל כאן תושבה אחרי כמה ניסויים עצמיים על עצמי בנודע לאוכל, גילית שאם אני מת לאכול כי יש לי קושי במסויים בחיים ,ואני מסכם עם עצמי שאני הולך לאכול מתוך מקום שאני באמת מאפשר לעצמי בלי אשם,פתאום אני מגלה שאין יותר הנאה באוכל ולא רוצה יותר לאוכל. גילית גם, שאם אני אוכל מתוך אשם ופחד של השמנה,ורק מודה בזמן האכילה בזה שאני אוכל מתוך אשם ופחד להשמנה,גם אז ההנאה מהאוכל יורדת. אני יכול להבין למה זה? אולי זה קשור לחלקים מסויים במוח?? תודה רבה

ולא מתוך רעב, ואתה מודע לזה בזמן שאתה אוכל, אתה מגלה שהאוכל לא משרת אותך. זה לא מה שהיית צריך.ולכן אתה גם לא נהנה. הגישה שלך לאוכל אוטומטית, ולא קשורה לצרכים שלך באותו הרגע. אז המחשבה, כאשר אתה מודה בפני עצמך מה הסיבה שאתה אוכל, נותנת לך את ההפסקה שאתה צריך, בשביל להבין שאתה לא צריך את האוכל.

שלא חובה שאני ארגיש אשם על עצם האכילה עצמה,עדי שהאכילה הרגשית תתבצע כמו שהיא בבולמוס. על עצמי אני יכול להעיד שכשאני אוכל רגשית אני לפעמים לא יודע אם זה אשם על האכילה או לא,אבל צורת האכילה היא מהירה ממש ,ממש בולע את האוכל. זה יכול להגיע רק מתוך אשם גם אם אני לא מבין את זה באותו הרגע? תודה

ולכל אחד יש לכך סיבות שונות. אפשר לעבוד על הגורמים לבולמוס, וללמוד לעצור אותם. לפעמים הבנה מספיקה, ובדרך כלל צריך לשלב טיפול התנהגותי תזונתי. כשאנחנו עובדות עם אנשים, אנחנו מלמדות תזונתית להוריד את הכמות, ותדירות הבולמוס, עד שאין בו צורך בכלל. במידתהצורך, אנחנו משלבות עבודה במקביל עם טיפול פסיכולוגי.

שלום למה זה מרגיש לי כשאני אוכלת ואני מרגישה את השובע,ולא מפסיקה לעצור מאישוזהיא סיבה,כשאני מסיימת לאכול וממש הולכת לעשות דברים אחרים ,כאילו אז אני ממש מרגישה את השובע ממש חזק?זה לא שאני מתעלמת מהתחושה לש השובע,כשאני אוכלת אני יודעת שהיא שם,אבל אני מרגישה אותה חזקה יותר כשאני ממש גומרת לאכול..

האכילה, ייתכן שאת אוכלת מעבר. ולכן את מרגישה את השובע ביתר שאת אחרי שאת אוכלת.

תודה לך !!!!!! אני יכולה לשאול אותך למה זה מרגיש לי טוב שאני אוכלת אכילה רגישת? למה לי זה מרגיש טוב ממש בזמן האכילה וכשאני אוכלת מרוגע זה לא מרגיש טוב לאכול ככ הרבה? מה ההבדל חוץ מהרגש מן הסתם.. תודה שוב

את הרגש עם האוכל. והרגש כאילו נעלם. זה בכאילו, כי הוא לא באמת נעלם. ולכן את מרגישה יותר טוב כשאת אוכלת. אבל הרגש יבוא חזרה, אז כדאי ללמוד להיות איתו או לווסת אותו בלי אוכל.

הי, מקווה שזה המקום לשאול על אכילה רגשית:הדרך היחידה לצאת ממנה זה לגרום לעצמי לא לרצות לאכול גם כשקשה לי,אני מניחה,אז אם הדרך היחידה לעשות את זה, זה ממש לנסות גם בתוך הלופ של האכילה הרגשית, ממש להינות מהאוכל עצמו ואז אני לא ארצה אותו יותר ? או לנסות להגיע למצב תודעתי שבו אני אוכלת כמו שאני אוכלת בכיף שלי בלי רגש? תודה רבה

ומקבלים את זה שלפעמים יש אכילה רגשית. השאלה על מה אנחנו מדברות. התקפי אכילה שמפריעים ובאים עם רגשות של חוסר שליטה ועוד? או שלפעמים מתוך מצב כזה או אחר את לוקחת עוגיה? שתי צורות האכילה האלה מאד שונות. אם מדובר בתחושת חוסר שליטה ועוד, אז הדרך היא טיפול תזונתי ,שיחזיר לך את השליטה באוכל ( גם אם מדובר רק בהרגשה ולא בכמויות). תוכלי לחדד לאיזה סוג את מתכוונת?

שלום מדוע אומרים שאכילה רגשית לא נהנית באמת מהאוכל עצמו? למה אז אני כן מרגיש הנאה כשאני אוכל ? זה חייב להיות מהאוכל לא? זה סוג אחר של הנאה? לא מבין.... תודה

רוב האנשים חווים יחד עם האכילה תחושות שליליות כמו אשמה ועוד. מצד שני, תלוי למה מתכוונים באכילה רגשית. משתמשים במושג הזה מאד בקלות. המקום שאכילה רגשית הופכת להיות בעייתית היא כאשר הכמויות מאד גדולות, כשמרגישים שאין שליטה על מה וכמה אוכלים ועוד. ואז אין באמת הנאה מאוכל, אבל יש הנאה מההתנתקות הרגעית שהאוכל נותן בזמן האכילה. אכילה כזו היא סיפור אחר. לכל אחד יש אכילה רגשית, למשל כשרואים אוכל של אמא שלא אכלנו הרבה זמן, יכול להיות שנאכל אותו לכיף, גם אם לא רעבים. או אם בא לנו גלידה, כי זה מרגיע אותנו ממשהו. זו לא בעייה או אכילה רגשית שדורשת טיפול. מה שתיארתי בתחילת התשובה כן דורש טיפול. אני מקווה שזה מסביר את ההבדל.

הי אני חייב להבין משהוא אולי זה קצת פסיכולוגי אבל אנסה. חלק מהתמודדות שלי בחיים במצבים קשים תמיד פניתי לאוכל,לאחרונה קראתי מאמר באינטרנט שאומר במקום אוכל למצוא איזושהי דרך אחרת להוציא את הרגש החוצה שלא מזיקה כמו אוכל על דרך קבע. אז מצאתי בובת גומי כזאת שאני יכול להוציא עליה את העצבים או הרגשות שלי. למה ואיך ואם זה בכלל אמור לעזור ? אני לא רוצה כל החיים להיות קשור לא לבובה ולא לחזור לאכול,אז מה אני לומד בזה שאני מוציא את הרגשות החוצה? תודה

הרעיון הבסיסי, הוא למצוא בשלב ראשון דרך אחרת להתמודד עם הרגש, ולאט לאט הדחף לאכול יירד. הבובה שמצאת היא סוג של מעבר. (לא כמו אצל ילדים). בזמן הזה, שהבובה משמשת לך מעבר מאוכל, כדאי להיות בטיפול שילמד אותך להכיל, או לווסת את הרגש בלי צורך באוכל או בחפץ. כדי ללמוד את זה כדאי שתפנה לטיפול פסיכולוגי. ברוב המקרים טיפול פסיכולוגי בשילוב עם טיפול תזונתי, עובד הכי נכון וטוב.וכך גם תקבל ליווי לאיך לשנות את האכילה, ולא לפנות לאוכל במצבים רגשיים כאלה או אחרים.

שלום רב, מוזר מאוד דווקא כשאני מרגישה אשם על לאכול אני אוכלת יותר מאשר כשאני מרשה לעצמי לאכול בלי אשם.למה זה? תודה

מרגישים אשמה. כלומר , המחשבות: שאסור, שמחר כבר לא יהיה, שזה לא בסדר,שזה משמין, גורמת לך להרגיש שזו הפעם האחרונה שאת אוכלת ככה. או שצריך לסיים את החבילה של האוכל כי מחר כבר לא תוכלי לאכול את זה. וכל מיני מחשבות, שבמקום להינות מהאוכל , גורמות לך לאכול יותר ממה שאת רוצה.

הי, לאחר שנים של דיאטות אני מנסה להסתגל למצב החדש של הנון דיאט,רציתי לדעת האם זה נורמלי גם לאנשים בלי בעיות של אוכל,שמתחשק להם לאכול איזשהוא משהוא ,אבל כשמתחילים לאכול פתאום מגלים ששבעים ועוצרים לאכול? לא אמורים להרגיש לפני שאוכלים אם זה נוח מבחינת פיזית לאוכל או לא? תודה מראש:)

אם באמת רוצים לאכול או לא. כי דיאטות קבעי לך מה לאכול , מתי לאכול, כמה לאכול וכו. ולכן, זה נורמלי להרגיש אם רוצים לאכול או לא רק אחרי שמתחילים לאכול. עם הזמן ,יהיה לך יותר קל לזהות לפני האכילה, אם לאכול או לא.

הי,גיליתי על עצמי שיש שני סוגים של אכילה כשיש לי בעיה שאני לא מעוניינת לפתור-אכילה שאני ממש מרגישה ונהנית מהאוכל ואז גם יכולה לדעת מה מצב השובע שלי, ואכילה שלא משנה לי מה אני אוכלת אני רק מרגישה את הטעם ולא ממש נהנית מהאוכל עצמו וגם מרגישה לחלוטין כאילו אני ממש רעבה למרות שאני לא באמת. שני הסוגים האילו באים מתוך מקום שלא נעים ואני רוצה ממש לא להרגיש את הלא נעים הזה, אבל כשאני מנסה להנות ממש מהאוכל אז ישר אני מרגישה את רמת השובע. למה זה קורה?

משתנה מארוחה לארוחה, מיום ליום. כך שאני לא ממש יודעת לענות לך על זה. את מחפשת תשובה לשני מקרים שאת לא אוכלת בהם מרעב. ולכן, כשאת מקשיבה לשובע, הוא מגיע מהר. וכשאת לא מקשיבה לא, את לא מקשיבה לו אז זה לא ממש משנה מתי או לא הוא מגיע.

:אם הגוף לא מסוגל לאגור אוכל או שתייה להלאה,אז למה הוא אוגר שומן ?

ורק שם אנחנו יכולים לאגור אנרגיה, בצורת שומן, לעיתות מצוקה. אדם עם אחוזי שומן יותר גבוהים, ישרוד יותר זמן מאדם עם אחוזי שומן נמוכים , על אי בודד בלי אוכל אבל עם שתייה. לצום של יום כיפור אין שום קשר לזה. מדובר פה באמונה ועשייה שקשורה לדת . לא לפיזיולוגיה.

על האכילה של ההתקפים שלי ויכולה להגיד שלא ממש נהניתי מהאכילה או מהאוכל עצמו? אני מניחה שזה בגלל המהירות של האכילה שאי אפשר להתרכז ממש בטעם של האוכל? למרות שזה מוזר כי אני יכולה להגיד שגם בהתקף עצמו אני מרגישה את המתוק של השוקולד נגיד,אז מה גורם עדיין בדיעבד להסתכל ולהגיד לעצמי שלא באמת נהניתי מהשוקולד עצמו בהתקף? חוץ מהשם שבא איתו? תודה

ובחלקים של ההתקף את מרגישה את הטעמים של האוכל, שוקולד או אחר, מתוק ומרוכז. זו אחת הסיבות לקושי להפסיק התקפים. כי מה יכול להחליף את ההרגשה הזו של ההנאה ושל הכמות? אבל בודאי שאפשר להפסיק התקפי אכילה. זה תהליך שדורש שיקום אכילה, שינוי גישה לאוכל ושמירה על כל הדברים הטובים שאת עושה עם האוכל. למצוא את הדרך שלך לאכול, בלי לפרוק את כל הרגשות באוכל עצמו. תחושת הסבל, אשמה, הלקאה עצמית וכו' אחרי ההתקפים, הם אלה שהופכים את ההתקפים לבלתי נסבלים. התחושה הפיזית המתלווה לכמויות שאת אוכלת לא עוזרות להרגשה. כך שההנאה שאת מתארת, כמה זמן היא באמת נמשכת? והאם ההנאה שאת מתארת שווה את הסבל שאת חווה אחרי?

מול העיניים וחושבת רק על אוכל בקלות ממש לא יכולה לדעת ולחוש באמת את השובע (וזה עד שהבטן שלי ממש מפוצצת באוכל), וכשאני לרוב רגועה אני יכולה לקחת ביס ממשהוא ולא לרצות יותר כי אני שבעה? יש סיבה פיזית אולי שגורמת לנתק הזה? ממש תודה!!

שם כשאוכלים. כך, שכנראה אם את לא רגועה את לא "מרגישה" את השובע כי הראש שלך נמצא באותו רגע בחשיבה על דברים אחרים. אין שום סיבה לא להרגיש את השובע גם אם לא רגועים. הטיפול התזונתי, יכול ללמד אותך להרגיש את השובע ולהקשיב לו, גם אם הראש שלך עסוק בדברים אחרים. ואז תהיה לך בחירה אם להמשיך לאכול או לא. אם תחליטי להמשיך לאכול, זה לא יבוא בגלל נתק אבל מתוך בחירה.

שלום, אני עוד מעט בן 20. לפני 4-5 חודשים התחלתי הרזיה ללא דיאטה דרך זה שאני בקושי אוכל במהלך היום, 2-3 ארוחות ולפעמים אפילו פחות. שמתי לעצמי מטרה בתחילת ההרזיה להוריד ל-65 קילו, אבל בגלל שהגעתי למשקל הזה הייתה לי עדיין בטן גדולה החלטתי לרדת עוד קצת ל62-63, ועדיין יש לי בטן(אני שוקל כיום 62.7) מבחינת ירידה במשקל לא הייתה בעיה עד היום, ירדתי 10 קילו ב4 חודשים מ73 ק"ג ל63 ק"ג כיום, אבל הבעיה הגדולה היא שהבטן שלי אמנם ירדה ואולי אפילו בצורה דרסטית, אבל עדיין מה שלא הגיוני הוא שהמשקל שלי כבר מזמן תקין ולמרות זאת יש לי בטן "הריונית", כלומר יש לי שומן רק בבטן התחתונה כל שאר הגוף רזה לחלוטין. איך מורידים את הבטן בלי להוריד במשקל? כי אני כבר נמצא במשקל של 63 קילו, בגובה 1.67 בערך ואם אני יוריד עוד אני יתקרב לתת משקל, חוץ מזה לדעתי במשקל כזה לא אמורה להיות לי בטן בכלל, אז למה יש לי בטן עדיין? בנוסף אני עושה הליכון כל יום 40 דקות. תודה רבה.

ללא דיאטה. בכל מקרה, הירידה המהירה במשקל, ( וזה יכול לקרות גם בירידה איטית) השאירה אותך לא בהכרח עם שומן מיותר, אבל כנראה עם קפלי עור. אני מציעה לך לעשות שני דברים במקביל: 1) לפנות לייעוץ מקצועי לגבי הרזייה ללא דיאטה. גם אם אתה כבר במשקל תקין , זה לא בהכרח אומר שאתה אוכל נכון. ואחרי שתפנה לייעוץ מקצועי תזונתי, ותאזן את האכילה, 2) תתחיל ספורט. למה לא להתחיל מייד בספורט? כי אני מודאגת שאתה לא אוכל מספיק, ולכן לא תקבל מהספורט את מה שאתה רוצה, שזה חיטוב של הגוף.

היום אכלתי בקונדיטוריה 50 בורקסים!!! אני מרגישה כל כך רע אני התנפחתי מהבורקסים 50 בורקסים כפול 400 קלוריות בכל בורקס שווה 20,000 קלוריות האם נגרם לי נזק בלתי הפיך מהבורקסים שאכלתי היום? אני כל יום אוכלת יתר מ- 30 בורקסים בכל בוקר: עם שוקולד, גביניות, עם גבינות, עם תפוח אדמה, עם חמאה, עם קינמון, אצבעות וניל. איך אפשר להפסיק לאכול בכל בוקר בורקסים? אני במצוקה! אם יש בשולחן בעבודה בורקסים - אני אוכלת בצורה בלתי נשלטת איזה 30 יחידות. באיזה דרך אפשר להיגמל מאכילת בורקסים? איך אפשר לשלוט בדחף הבלתי נשלט לבורקסים? כל יום אני אוכלת 20 עוגיות שוקולד צ'יפס כל עוגייה מכילה 133 קלוריות = זה יצא שאכלתי 2,660 קלוריות. האם אני אשמין כתוצאה מהעוגיות שאכלתי היום בבוקר? האם נגרם לי נזק בלתי הפיך מהעוגיות שאכלתי? האם עכשיו נכנס לי שומנים לגוף? ואתמול אכלתי בקונדיטוריה 50 בורקסים!!! אני התנפחתי מהבורקסים 50 בורקסים כפול 400 קלוריות בכל בורקס היום אכלתי בקונדיטוריה 50 בורקסים!!! עכשיו בא לי להקיא אני מרגישה כל כך רע אני התנפחתי מהבורקסים 50 בורקסים כפול 400 קלוריות בכל בורקס שווה 20,000 קלוריות האם נגרם לי נזק בלתי הפיך מהבורקסים שאכלתי היום? בכל פעם שאני אוכלת אני נראית בחודש תשיעי בכל פעם שאני אוכלת הבטן שלי מתנפחת לממדים של אישה בחודש תשיעי . כולם שואלים אותי מתי אני צפויה ללדת. זה ממש קשה. אני מרגישה שהבטן שלי הולכת להתפוצץ. איך אפשר לטפל בזה?

Binge Eating Disorder

מצבך לא מאפשר לי לענות לך או לכוון אותך דרך הפורום. הגיע הזמן שתפני לאנשי מקצוע בדחיפות.

לברוח כהנאה או לא? :למה כשאני לא מפסיק לטחון בלי שום הכרה אני מסתכל בדיעבד ויכול להעיד שלא נהניתי מאכילה אבל כשאני חושב על זה האכילה עצמה כן מהנה? אז זה כיף או לא כיף אני לא מבין? או גם וגם?

ונמצא בסוג של בועה שאתה מתעורר ממנה כשאתה מפסיק לאכול. ואז אתה חושב על מה שקרה. ואתה סובל מהתחושה שיש לך. איזה הנאה יכולה להיות בהתהליך שגורם לך כאב וסבל? הסיפור כאן הוא לא האוכל, אלא מה שמביא אותך למקום בו אתה זקוק לאוכל כדי ל"התנתק". כדי "להפסיק לטחון בלי הכרה" כדאי לך לפנות אלינו לטיפול כדי לראות איך להפסיק את זה מלכתחילה. שתהיה לך שנה טובה.

של האוכל עצמו להרגיש פתאום את הבטן כמו שאני אוכלת כשאני רגועה? או שפשוט מראש לוותר על לאכול בטירוף הזה ולא לגעת בכלל באוכל? תודה רבה

מהתחושה. לוותר מראש, זאת אפשרות, אבל היא לא תפתור לך את ההתמודדות. אנחנו צריכים אוכל, כל יום, כמה פעמים ביום. לחשוב שאפשר פשוט לא לגעת בו, או לא לגעת בכלל באוכל שגורם מלכתחילה לבולמוס, הוא סוג של אשלייה. זה אפשרי ככלי עבודה, בתחילת הטיפול כדי להתחיל להרגיש סוג של שליטה. אבל זה לא מחזיק מעמד. אני מציעה לך לפנות לטיפול תזונתי. יש לקושי שלך פתרון. וטיפול תזונתי יכול להיות דרך נפלאה להתחיל את השנה החדשה. שנה טובה

יש לי מהעבר שלי איזושהי אחיזה ברגש לאייס קפה. אני פשוט מאוד אוהבת את הטעם,אבל משנים של איסורים, עכשיו כל פעם שאני רואה אייס קפה הרצון בכל מחיר לקנות ולשתות אותו עולה. ואם אני לא קונה ושותה זה מרגיש לי החמצה,למרות שאני יודעת שהוא מותר ולא משמין כמו שפעם חשבתי. מה אני צריכה לשנות בחשיבה כדי שכל פעם שאני רואה אייס קפה אני לא אכנס למקום של אני חייבת אותו? תודה

ונכון, ששנים של איסורים גורמים לך לרצות את זה יותר. ועכשיו שאת מבינה, שאין אוכל משמין, פשוט תלכי עם החשקים שלך. בסופו של דבר, גם אייס קפה ,כמו כל אוכל אחר, "יאבד" מהייחוד שלו, כשתאפשרי לעצמך לשתות אותו כמה שאת רוצה. ואת תראי שעם הזמן, את תשתי אותו בכיף, באמת מתי שמתחשק לך ,ולא רק כי יש לך את האפשרות. לא קרה לך כבר שהתחלת לשתות את האייס קפה ובאיזה שהוא שלב בשתייה "נמאס" לך קצת, והמשכת בכל זאת? או ששאלת את עצמך בשביל מה אני שותה את זה עכשיו, לא ממש בא לי?

אני מאוד אוהב אוכל ,ובכמה חודשים אחרונים של תרגול עצמי עם שובע ורעב,באמת אני מרגיש את המקום של השובע ובאמת מרגיש שאוכל מעברו הוא קצת מיותר ולא ככ כיפי יותר באכילה. אם זה היה ככה זה היה מושלם עבורי,אבל,קלטתי חברים רזים שלי שלפעמים מסיימים ארוחה ואומרים שהם מפוצצים ואכלו הרבה. וזה בכלל לא מסתדר לי עם התרגול שעשיתי עד עכשיו לגבי השובע ומתי לעצור בשובע. אני מחפש (אם יש) תשובה חותכת או דוגמאות או משהוא בסגנון שיעזור לי להבין אז מתי זה בסדר ומתי לא בסדר לאכול עוד . כי אני יכול להפוך את זה לקיצון האחר ולרצות ולאכול כל פעם מעבר לשובע כי תמיד האוכל נשאר טעים מבחינתי. מה שגרם לי לעצור עד עכשיו זה השובע והידיעה שאני יכול לאכול הכל מהכל גם מחר. אז למה ,או איך אפשר לגרום לי להיות בסדר עם העובדה שיש מלא דברים טעימים מולי כל הזמן וברוב הפעמים לבחור באופן טבעי שלא לאכול למרות שהאוכל נשאר לי טעים. וכמו שכתבתי ,אם זו הייתה אקסיומה אז לא הייתה לי בעיה אבל אני מבין שזו לא. אז מתי יודעים או בוחרים ששובע פיזי בבטן או הנאה ירודה יותר מהאוכל כשכבר לא רעבים ,הם לא אילו שיגרמו לי להפסיק לאכול במצב נתון כלשהוא,וזה יכול להיות מסעדה ,סרט או יציאה עם חברים. זה אולי תלוי בזמינות האוכל הספציפי המסויים שיש מולי,או שכמה בא לי המתוק או המלוח הספציפי שיש מולי,או אולי כמה זמן לא אכלתי משהוא מסויים? תודה רבה רבה!!!!!! מצטער על אור השאלה מראש:)

אתה מרגיש את הרעב והשובע שלך. אתה כבר למדת מתי לאכול ומתי להפסיק. אז בבקשה אל תשווה עם אחרים. אתה לא יודע אף פעם איך אנשים אחרים מגיעים לארוחה, מה אכלו קודם, כמה הם רעבים , האם הם עוצרים בשובע? ולכן אין פה בכלל מקום להשוואה. כשהאוכל זמין, נגיש, חברתי, יותר קשה לך לעצור. כי אתה לא מקשיב לצרכים שלך, אלא "נסחף" עם צרכים של אנשים אחרים. האוכל תמיד נשאר טעים. תהיה נאמן למה שאתה מרגיש. זאת האקסיומה. אם לאורך זמן, אתה לא מצליח לעשות את זה, כדאי אולי שנפגש לכמה ייעוצים כדי לעזור לך למצוא את האקסיומה שלך. אנחנו לא רובוטים ולכל אחד יש צרכים אחרים.למשקל אין כאן תפקיד. גם "רזים " אוכלים מעבר לשובע. הם כנראה עושים את זה פחות פעמים , ולכן זה לא משפיע על המשקל שלהם.

אם יש דוגמאות למתי זה נורמלי או אולי בכלל זה באמת משהוא פיזי שפתאום עוד חתיכה מהעודה נגיד באה בטוב ,ולא יפריע לי ככ שאני אוכל מעבר לשובע ופעמים אחרות לא. אני משער שזה לא קשור לכמה האוכל טעים או מיוחד . אז יש איזשהוא הסבר ,שוב,אולי פיזיולוגי למתי כן אוכלים מעבר לשובע? זה תלוי במה? תודה רבה

שלום, יש לי בעיה שתמיד סתם ככה להפיג שעמום מתחשק לי משהוא מתוק. זה לא נורמלי? ממש רמת החשק גבוהה....ואני כל הזמן מנסה להרגיע עצמי בזה שאני אומרת שהכל בסדר וכשאני אהיה רעבה אני אוכל. אבל ,זה לא ככ עוזר,כי מתחשק לי סתם ככה ללהפיג שעמום. אני צריכה לחשוב יותר אולי על זה שזה לא יעשה נעים בבטן? תודה

כשמשעמם ומחפשים משהו לעשות, אין כמו אוכל להפיג את השעמום... את לא לבד. הרבה מאד אנשים אוכלים משיעמום. אני יודעת שהתשובה די ברורה, עדיף לעשות משהו אחר. השאלה, מה רמת הדחף לאכול. אם סתם כך מהרגל, אז יהיה יותר קל לחשוב על משהו אחר לעשות. אבל אם מדובר גם בדחף שמתלבש בנוסף על השעמום גם על רגש אחר, אולי יהיה קצת יותר מורכב. אני חושבת שהשאלה שכדאי לשאול היא , מה בא לי לעשות חוץ מאשר לאכול. כי הרי ברור שלא מדובר ברעב. ולפעמים, פשוט אין משהו מיוחד לעשות ,או שאין מספיק זמן להתחיל לעשות משהו, אז צריך ללמוד להשאר עם השעמום בלי להעביר אותו עם אוכל.

הדברים שפעם לא הרשיתי לעצמי,אני מרגיש שאף פעם לא מספיק לי,כאילו אני לא מחפה על כל הפעמים שלא אכלתי פעם עכשיו. למה זה?

לעצור. בהמשך, תלמד שכמו כל אוכל, גם הדברים שאתה אוכל כפיצוי הם אוכל כמו אוכל אחר. מה שאתה מתאר הוא מוכר ונורמלי כשיוצאים ממעגל הדיאטות ומשקמים את האכילה. אם אתה רואה שזה לא "עובר" לך, כדאי לך לפנות לטיפול תזונתי.כי כשמרגישים שאין שליטה על האכילה, גם אם מסיבות טובות בשלב זה, ליווי שלנו יוכל לכוון ולעזור לך בהדרגה למצוא את האיזון באכילה של כל המאכלים. אתהמוזמן לתאם איתנו פגישת הכרות ללא תשלום או התחייבות כדי להבין איך ליווי וטיפול תזונתי יכול לעזור לך.

שלום רב אני נוטלת כדור קומדין לדילול הדם. האם מותר לי או אסור לי לאכול מנגו?

ויטמין K הוא לא אשלגן (potassium) ,שמסומן באותה האות. מה גם שנוכחות ויטמין K במזונות לא תמיד רשומה. כמי שלוקחת קומדין, יש לך הגבלה על כמות ויטמין K שאת יכולה לצרוך ביום, אך לא מניעה של צריכת מזונות שיש בהם ויטמין K. היות ואני לא יודעת אם את נוטלת תוספים, מה הרכב התזונה היומי שלך ועוד, אני ממליצה לך לפנות לדיאטנית של קופת חולים, במכון הלב או המטולוגיה, בקופה שלך, שתשב איתך, ותסביר לך במדויק, איזה מאכלים מכילים את הויטמין K וכמה מהם את יכולה לצרוך ביום. אני ממליצה לך בחום, לא להסתמך בשאלה כזו על תשובות בפורומים.

שלום רב, לא מובן לי למה,אבל כשאני אוכלת המון אני מרגיש שדי כיף לי ואז אני מתעבת את התחושה של הבטן ככ מלאה,למה אני לא מרגישה את אותה התחושה בזמן האכילה עצמה? תודה

שאת מרגישה בבטן. או שאת אוכלת ממש מהר. בכל מקרה, אם תשימי לב, בזמן האכילה למה שאת מרגישה בבטן , תוכלי לעצור קודם, ואז תמנעי את התחושה הלא נעימה של הבטן המלאה.

והשובע אבל בכל זאת אוכלת כי זה עוזר לי להתמודד עם מצב לא נעים,אבל אני שונאאאתתת את ההרגשה אחרי. יש דרך לצאת מזה? תודה שוב

בטיפול התזונתי אנחנו עובדות בדיוק על המקומות האלה. הקושי לעצור גם כשמרגישים שרוצים להמשיך. מה דעתך להגיע לפגישת הכרות ללא תשלום או התחייבות לבדוק את האפשרות?

היי, האם יש הגדרה למה זה הנאה מאכילה? קראתי באינטרנט שכשבעים אמורים לא להינות יותר מהאכילה. מה זה אומר בהגדרה? תודה

אין "סוויצש" שסוגר את ההנאה מאוכל ברגע ששבעים. אבל הדחף לאכול כששבעים יורד, ואיתו גם ההנאה מהאכילה עצמה. האוכל עדיין נשאר טעים.

איך מתגברים על רעב בין הארוחות שגורם לאכול עוגיות וכו' ?

קורה ונורמלי שרעבים בין הארוחות. האם אתה רוצה להתגבר על רעב או על הבחירה שלך לאכול עוגיות? ולמה להתגבר על זה או זה? מה לא בסדר בלאכול עוגיות או להיות רעב בין ארוחות? האם אני לא מבינה את השאלה?

שלום, למה הסיבה שהאוכל טעים לי,זו לא סיבה נכונה או מוצדקת לזה שאני כל הזמן אוכלת מעבר לשובע?

להאם האוכל טעים או לא. זה נשמע יותר כמו הרגל. אם מוצדק או לא , רק את מחליטה.

למרות שיש פעמים שאני מרגישה שהאוכל לא טעים לי או שאני כבר שבעה ,עדיין אני ממשיכה לאכול למרות שאין לי דבר כזה אוכל משמין או אסור בלקסיקון. קשה לי להאמין שבאמת אני יכולה לא לרצות לאכול מתוכי כי באמת לא בא לי על האוכל ולא כי אני לא רוצה להשמין כי זה לא מסתדר עם העובדה שאוכל טעים=כיף לי לאכול. ולכן איך אפשר לגרום לי לא לרצות לאכול משהוא שהוא טעים וגורם לי לחצי הנאה (כי אני כבר שבעה),ושעוזר לי קצת להתנחם? תודה

ויכול לתת לך את הכלים לעשות בדיוק את זה. לעצור. יכול להיות שלא תעצרי בשובע כל פעם. אבל בהתחלה תעצרי יותר פעמים מאשר בעבר, אח"כ תדירות האכילת יתר תרד, שלא לדבר על כך שהכמויות יירדו וכך לאט לאט, תלמדי לעשות בדיוק את זה. לעצור. תמיד קיימת גם האפשרות לטיפול פסיכולוגי במקביל אם יעלה הצורך.

זה נכון שבשביל להוריד שומנים בדם צריך לצמצם בלחם , בורקסים וכו' ?

בכל מקרה של הורדת שומנים בדם, עקב תוצאות בדיקות כאלה או אחרות, עדיף לפנות לדיאטנית קלינית. היא תשב איתך , תראה את הבדיקות שלך, תסתכל על הרגלי האכילה שלך, ותכוון אותך. לצמצם אוכל כזה או אחר באופן גורף, לא בהכרח עושה את העבודה. צריך להסתכל על סהכ התזונה, כדי לעשות שינוי שיוריד את השומנים בדם.

הגוף שלי צריך לקבל באותו הרגע גם פחמימות וגם חלבונים, ואני לא יכולה לדעת את זה אבל חש סביבי נגיד רק עוגת שוקולד,מה זה עושה? זה יכול לגרום לי לאכול יותר מדי? תודה

סביבנו, גם אם זה לא מאוזן, או מה שאת רוצה לאכול באותו הזמן. זה לא חייב לגרום לך לאכול מעבר לשובע, אבל יכול לתת לך תחושה שהאוכל לא סיפק אותך. זה עדיין יכול לתת לך שובע.

מסויימים,אבל תוך כיד אכילה יש לי קשר מעולה עם הבטן ומצליח לעצור בדיוק בשובע,לעומת פעמים אחרות שבהם אני טרוד בדבר מסויים ולא מרגיש אפילו את הבטן ויודע מתי לעצור ,ובדיעבד תמיד עוצר לא בשובע אלא הרבה מעבר? תודה

לך באותו הזמן להקשיב לבטן. יכול להיות שזה קשור לנושאים מסויימים, או עוצמה של מחשבות שמטרידות.

ואיסורים או חשיבה שאוכל זה משמין,יכולים פתאום להיכנס למעגל של אכילה רגשית כרונית? תודה

יכולה להיות גם אצל אנשים שאף פעם לא עסקו בדיאטות. יכולות להיות הרבה סיבות להתפתחות אכילה רגשית. דיאטות ואיסורים באוכל זה רק חלק מהסיבות.

שלכם יכול לגרום לי להפסיק לקשר בין אוכל לרגש ? שוב,מעולם לא היו לי בעיות של איסורים מאוכל וכו.. תודה

בהחלט לעזור לך להפריד בין רגש לאכילה. אנחנו מטפלות בכך כבר הרבה שנים.

זה נכון שאומגה 3 ביחד עם ויטמין B3 עוזרים יותר טוב להוריד שומנים בדם ? ( לא קיבלתי תשובה על זה בפוסט הקודם )

חד משמעי, בלי להכיר אותך, לראות בדיקות דם, ולהבין איזה סוג שומנים אתה רוצה להוריד. עדיף שתפנה לייעוץ תזונתי עם בדיקות הדם שלך, לקבל תשובות טובות ומקיפות.

שלום, שאלה כדי להבין משהוא עקרוני: האם אחרי פעם אחת שאני אוכלת בבת אחת בסביבות ה2000 קלוריות,אפשר להשמין מזה? כאילו לגוף אין ברירה אלא לצבור עם זה שומן? תודה

אבל לאורך זמן כן. האם את מתארת התקף אכילה? האם זה קורה לך בתדירות גבוהה? האם מדובר במשהו חד פעמי? האם את "מצמצמת" אכילה כדי לאפשר את האכילה שאת מתארת? כמו שאת רואה יש לי הרבה שאלות. אבל פיזיולוגית, עלייה במשקל נגרמת מאכילת יתר,בהתמדה לאורך זמן. לא נראה לי שזו השאלה שלך. נשמע לי שאת מנסה להבין מה קורה לך.

מאוכל? יש מלא מצבים שבהם אני כבר מרגישה שלא כיף לי יותר לאכול אבל ממשיכה בכל זאת,מצד שני אני אומרת לעצמי שאם לא הייתי נהנית מהאוכל ושהוא לא היה מספק לי איזושהיא הנאה לא הייתי ממשיכה לאכול. אז אני כן נהנית או לא נהנית מהאוכל? תודה

אם אתה באמת נהינת מאכילת יתר או לא, רק את יכולה לענות על זה. אבל בואי נעצור רגע. למה לאכול אם הספיק לך? רק בגלל שהאוכל מולך? כי יש לך תחושה שמחר לא יהיה? כי זו הזדמנות? תעצרי, ותשמרי את יתר האוכל לאח"כ. הוא לא בורח.

לאכול כשאני מרגישה שכבר שבעתי. ועם כיף עם האוכל מאשר בלעדיו גם אם הוא יהיה לי אחכ,קשה ,וזה ממש מאבק לעצור ,כי עדיין סוג של הנאה הוא כן מספק גם כשכבר שבעים.

קשה לך לוותר על הכיף ,גם אם התחושה מהולה בפחות כיף. כך שאולי מדובר פה בקושי לדחות סיפוק מיידי, ולהרגיש נח עם זה. לפי מה שאת מתארת, אתה כנראה צריכה לעשות סוג של בחירה. הקושי לעצור בשובע נהיה יותר קל עם הזמן.

על האכילה זה גורם לי לאכול יותר ויותר מאשר אכילה כשאני לא מרגישה אשמה?

ואז את חושבת אולי שזה לא יקרה יותר. ושזו הפעם האחרונה וכו,'. וזה מספיק כדי לגרום לך לאכול הרבה יותר ממה שרצית. ואולי את חושבת שאסור לך לאכול את מה שאת אוכלת? אין סיבה להרגיש אשמה עם אוכל. אין אוכל שאסור לאכול.

תודה

שאני רואה אני חייבת שיהיה לי את הטעם בפה שאני אוכלת ,כאילו שהטעם ישאר חרוט לי בזיכרון כדי שאדע איך העוגה או הממתק או האוכל הזה טועם. מה לא בסדר איתי? אני אתאר את זה ככה: נגדי שיש מולי גלידה מאוד טעימה בטעם שאני מאוד אוהבת,אני יודע שאני לא רעבה או לא בא לי עכשיו את הגלידה כי זה לא יסתדר טוב בבטן,אז אני מחכה למתי שכן אהיה רעבה או מתי שכן יבוא לי הגלידה וזה יסתדר טוב בבטן. א-כשאני רעבה באמת רוב הפעמים בא לי יותר אוכל מאשר גלידה,וב-כשאני יוכל לאכול סתם ככה לכיף את הגלידה וזה מסתדר טוב בבטן,יכול להיות שהיא כבר לא תיהיה לידי. הגלידה זו רק דוגמא זה יכול להיות עם כל אוכל אחר אני בבעיה...

לבין רצון אמיתי לאוכל. בפעם הבאה אולי כן תאכלי את הגלידה כשאת רעבה. או שתאכלי את הגלידה כקינוח, עד השובע. אם בא לך אוכל כשאת רעבה, זה לא מונע את האפשרות לאכול את הגלידה אחכ או בהזדמנות אחרת. את לא מפסידה שום דבר. את פשוט לא נענית לדחף לסיפוק מיידי של משהו שאולי במחשבה את רוצה, אבל בפועל, באותו הרגע לא ממש. טעם לא צריך להיות חרוט בזכרון. לפעמים הזכרון מטעה. הרבה פעמים אומרים לי : "אכלתי עוגה שממש חשבתי שאני אוהבת ,כי לא הרשיתי לעצמי, והתאכזבתי כי גיליתי שאני לא אוהבת אותה. אני מעדיפה עוגה אחרת." אז זכרון יכול להטעות. את תמיד יכולה לקנות את הגלידה בקופסא, ולאכול אותה אח"כ כשתרצי אותה, ויסתדר לך טוב בבטן. ככה לא תרגישי שאת מפסידה משהו.

שזה יכול להחזיק לאורך כל החיים: אפקט ההנאה מהאוכל כשאני אוכל כשהמוח שלי באאוט ולא רואה שום דבר חוץ מאוכל,זה מה שמונע ממני להפסיק ולאכול מתוך התקף.כדי להפסיק את אפקט ההנאה אני יכול להרגיע את עצמי וליצור קשר חזק בין המוח לבטן. מה הבעיה: הוצאתי את אפקט ההנאה של האוכל שזה יופי,אבל,זה לא מונע ממני בעתיד באיזשהוא יום שבו אני לא אהיה רגוע והזיכרון של ההנאה מעצם האכילה כשאני אוכל בהתקף כשאין קשר לבטן, יעלה שוב,ואז אני יודע שאני אחווה התקף אכילה שוב, גם אם זה יהיה שנים מהיום. ואז מה עשיתי ?כלום בעצם . כי הזיכרון של ההנאה תמיד יישאר לי במוח ויום אחד אני יכול להחליט שלא בא לי להקשיב לבטן. אני מניח שאני טועה או מפספס משהוא,מה זה? תודה

אמיתית. יש איתה סבל. וככל שעובר הזמן, ללא התקפי אכילה, וללא דחף להתקפי אכילה, לא מבינים איך בעבר כלכך נהנית מהם. אם לא היה טעם בטיפול בהם, ואם לא הייתה דרך להתגבר עליהם, אז אתה צודק. לא היה בזה טעם. אבל יש בזה טעם, כי אפשר ללמוד לוותר על התקפי האכילה, להבין שבעצם אין בהם הנאה, וזה לוקח זמן. ההנאה לאכול לא עוברת, ולמה שתעבור? הרי כל המטרה היא לאכול, להינות ממה שאתה אוכל, מבלי "ליפול" להתקף אכילה. לשים את המח ב"אאוט" אפשר גם ללא התקפי אכילה.

אבין בתהליך שההתקף לא הייתה הנאה. אני יכול כרגע לומר שבאמת יש לי חוסר הנאה בהתקף עצמו כי אני העליתי המון במשקל וזה מפריע לי ברמה מטורפת. אבל ,אני זוכר שהייתי רזה בהרבה יותר,והרגשתי את הצורך להתקף,אני זוכר שממש לא הרגשתי אשם על זה והרגשתי שכיף לי ממש ממש !!! אז אפילו היום בדיעבד אני יכול להסתכל על האכילה עצמה כמשהוא שנתן לי המון כיף, (רק באותו הרגע),אבל עדיין המון המון כיף, כי זה נעשה בשחרור מוחלט שמותר לי לאכול כמה שבא כי ההשמנה לא הייתה פקטור. זה סותר אז את מה שכתבת לי לא? תודה שוב

ההתקפי אכילה התחילו לפני שעלית במשקל. למה הם התחילו? האם היה לזה קשר לדיאטה שעשית? ואם לא, אפשר גם עכשיו ללמוד לעצור אותם. כדי לטפל בהתקפי אכילה, צריך לשים את נושא המשקל בצד. זה לא הפוקוס בטיפול. הירידה במשקל תבוא כתוצאת לוואי מהטיפול במשקל. אי אפשר לנסות לרדת במשקל, ולמנוע התקפי אכילה בו זמנית. אם אין לזה קשר למשקל, אלא רק לרצון לאכול כמויות גדולות בזמן קצר, בגלל סיבות אחרות, עדיין הטיפול התזונתי נותן מענה. זה תהליך שלוקח זמן. התוצאות לא מיידיות. אני לא יכולה או מנסה לשכנע אותך שאין לך הנאה בהתקפי האכילה. אבל הם מפריעים לך, ויש דרך לטפל בהם, ולהוציא אותם מהחיים שלך. כנראה שעד שלא תתחיל טיפול , ותחווה את האפשרות לשינוי, לא תאמין לי שזה אפשרי. אבל מהנסיון שלי בקליניקה זה לגמרי אפשרי.

תוך כמה זמן רואים בשיפור בשומנים בדם אם התחלתי לקחת אומגה 3 בריכוז גבוה לפני יותר משבועיים אבל עדיין ממשיך לאכול הרבה פחמימות ? זה נכון שויטמין B3 עוזר גם הוא לשומנים אם לוקחים אותו ביחד עם האומגה ?

אחרי 3-6 חדשים. השאלה אם מה שאתה עושה, מספיק כדי לשנות את התמונה. אני מציעה לך לפנות לייעוץ תזונתי בנושא. במידה ואין שינוי בתוצאות לאחר 6 חדשים, עם שינוי תזונתי מתאים, ייתכן השומנים בדם לא קשורים לאכילה אלא לגנטיקה. בכל מקרה כדי לענות לך על השאלה הזו, כדאי שתפנה לייעוץ תזונתי מקצועי, שייתייחס לתזונה שלך לפי תוצאות בדיקות הדם שלך. בפורומים לא תמצא תשובות מספקות. למשל: באיזה מהשומנים מדובר? בלי לראות תוצאות בדיקות מלאות, ולהכיר את הרגלי האכילה שלך, לא תוכל לקבל תשובה מספיק מקצועית וטובה.

ואיסורים ממאכלים. עכשיו אני בתהליך של הרזייה ללא דיאטה כבר כמעט שלוש שנים,אבל אני עדיין אוכל ממקום של לחפות על כל האוכל שאמרתי לעצמי פעם לא, או אסור,עכשיו אני אוכל הכל מהכל בלי להתחשב בשום דבר. כל מה שבא לי,הולך ואוכל. למה זה אבל מרגיש שלא משנה כמה שאני אוכל אני בחיים לא מצליח לחפות על כל מה שפעם לא אכלתי??כאילו זה אף פעם לא מספיק לי..... תודה

גורמים להרגשה, שצריך לאכול הכל מהכל, עכשיו, אחרת לא יהיה או לא תספיק להשלים. כשתבין באמת , שאתה יכול לחכות לארוחה הבאה, ושאוכל, כל סוג אוכל, לא בורח לך, יהיה לך יותר קל לוותר בארוחה מסויימת על כמות מסויימת. כמו כן, כשאתה חוזר לאכול הכל, אתה מגלה מה אתה אוהב לאכול ומה אתה אוכל רק בגלל שמותר לך. ועם הזמן הדברים יתבררו לך. דבר על זה עם הדיאטנית שמלווה אותך. ואם אתה לא בטיפול, אז זה הזמן לפנות. ייתכן גם, שהקושי שאתה מתאר נובע ממניעים פסיכולוגיים. ואז במקרה כזה אולי כדאי לחשוב לשלב פסיכולוג בטיפול במקביל לטיפול התזונתי.

כשאני אוכלת אני מרגישה שאני מתנתקת מהסביבה,מתנתקת ממה שקורה לי בגוף ופשוט אוכלת כמויות מטורפות. אני שונאת את התחושה של האחרי ובטח את ההשמנה הכרונית,אבל ממש נהנית מהעובדה שאני מתנתקת מהכל ונהנית מהאוכל. אז חוץ מהעובדה שאני שונאת שכואבת לי הבטן וההשמנה הכרונית,מה אני יכולה להגיד לעצמי כדי לא לאכול שוב מתוך ניתוק?? אני יכולה למצוא דברים אחרים לעשות אבל שום דבר לא משתווה לאוכל,והשילוב של תחושת הניתוק יחד עם האוכל מרגיש כמו שילוב מנצח, אבל רק בזמן האכילה עצמה. אני לא מבינה למה אני מכורה לתחושה הזאת, ואם היא מרגישה ככ טוב אז איך אני יוצאת ממנה מבלי להרגיש שאני נלחמת בעצמי כל הזמן בעצמי? גם אם נגיד ועכשיו אני צריכה ללמוד לוותר על ההנאה או התחושה הממש כיפית הזאת השאלה היא,מה אני לומדת הלאה...כלומר ,מה אני לומדת מהוויתור של עכשיו לעתיד? שאני לא צריכה את האוכל? שזה מזיק? אבל זה אני יודעת כבר עכשיו. מה הוויתור העכשווי הזה יגרום לי להבין לכל החיים ככה שלא תיהיה מלחמה בראש שצד אחד רוצה את הניתוק והתחושה הכיפית הזו ,וצד אחד מבין משהוא אחר...? תודה רבה!!!

שיש משהו אחר שיכול להחליף את זה. יכול להיות שלא תמצאי משהו אחר שייתן לך את ה"בועה" שאת מחפשת כשאת צריכה אותה. יכול להיות שפתרונות אחרים לא יספקו אותך כמו התקף. אבל, התקף אכילה לא עושה לך רק נעים. הוא גורם לך סבל. וזה החלק המיותר. יכול להיות שתוכלי לוותר רק על הסבל שההתקף גורם לך, בלי לוותר לגמרי על האוכל. אבל אנשים שאנחנו מטפלות בהם, לומדים עם הזמן לוותר גם על ההתקף., ןכמויות האוכל שגורמים להם סבל. אחרי שהם חיים זמן מה ללא התקפי אכילה, הם מתגעגעים אליהם. לתחושת ניתוק שאת מתארת יש הרבה תפקידים בחיים שלך. אבל להתגעגע לזה, אומר שאפשר גם בלי. האם ניסית טיפול תזונתי להתקפי האכילה שלך? זה תהליך שלוקח זמן, אבל אפשר לצאת מזה.

שאני בטיפול,ואז אתגעגע להתקף עצמו? זה לא משהוא שאפשר לחלוטין להעלים מהראש?

עם הזמן ועם הטיפול. כחלק מהתהליך יש געגוע להתקפים, אבל לאורך זמן, גם הגעגוע עובר, ואפשר לחיות ללא התקפי אכילה, עד שהתקפי אכילה כבר לא אופציה. לא במחשבה ולא בפועל.

לאכול הכל מהכל כל הזמן גם כשאני שבע,ויש אנשים שאוכל בכלל לא מדבר אליהם? למה אני צריך להאבק בזה ואחרים לא? מה הם מבינים/מרגישים שאני לא?

צריך להכיר אותך, ולראות מה גורם לך לפנות לאוכל מלכתחילה. צריך להכיר את הרגלי האכילה שלך, להכיר את המחשבות שלך והגישה שלך לאוכל. זה לא משנה מה קורה לאנשים אחרים. חשוב מה שקורה לך. הסיבה לרצון שלך לאכול הכל מהכל גם כשאתה שבע, מוכרת , וזה קורה גם לאנשים אחרים. כל אחד הוא שונה, ומה שמוביל אותך לאכילה כזו או אחרת, שונה מאדם לאדם.

השליטה שלי באוכל,ויש לי ידע וגם הכרה והבנה במה שאני עושה עם האוכל ושאני משתמש בו להרבה דברים חוץ מרק כשאני רעב,אבל אני לא מצליח לבד לעצור ולאכול. למה?אם אני מבין את כל הפסיכולוגיה מאחורי זה?

אם אתה רק בשלב של תרגום מה שאתה מבין למעשים, אולי במקום להיאבק בזה לבד, תיעזר בטיפול תזונתי? מאד מתסכל לא להצליח. ולפעמים, כדי להצליח, פשוט צריך עזרה.

מה ההבדל בין בורקס פילו לבורקס מבצק עלים רגיל מבחינת כמות השומנים/שומן טרנס וסיכון לבריאות ?

בצק עלים, בד"כ עשוי עם מרגרינה, בצק פילו יכול להיות גם על בסיס מרגרינה או על בסיס חמאה. אני לא מאמינה שיש אוכל שמהווה סיכון לבריאות. השאלה היא בכמויות שאוכלים ממנו, מה אוכלים בשאר היום והימים, ומה הם הרגלי האכילה שלך בכללי. למאכל אחד אין את היכולת לסכן אותנו בריאותית רק בגלל שיש בו אחוז שומן גבוה או בגלל שיש בו שומן רווי או שומן טרנס.

התקפי אכילה? קראתי על זה קצת,והעובדה שצריך לאכול להניח הכל על השולחן ולאכול לא בהחבא או בסתר או אוכל קר מהמקרר (שזה מה שאני עושה),איך זה יכול להעלים את הרצון ללאכול הכל מהכל בלי שליטה ?

למקומו הטבעי. ממש עכשיו סיימתי שיחה עם מטופלת בדיוק על המקום הזה. איך האוכל כבר לא מפחיד, שאין כבר התקפים יותר משנה, אוכלת הכל. הפחד להשמין, או הפחד לאכול, הוא משהו ש"אוספים" עם השנים, אבל לא באמת קשור לאוכל. להיות בריא ורזה , פיזיולוגית, אומר לאכול הכל מהכל ובשליטה. אפשר ללמוד לוותר על התקפים ולהיות בשליטה על אכילה. אני לא בטוחה שמה שתיארת בשאלה היא הדרך לכך. כדי ללמוד לאכול בשליטה, לפי שובע ורעב , לא מתחילים בהכרח עם המאכלים שהכי מפחידים אותך. לאט לאט בונים בשיקום התזונתי מערכת יחסים שונה עם אוכל. כשאת לומדת להרגיש את הרעב והשובע, את מבינה, שרק את יודעת מה את רוצה לאכול וכמה. והתפקיד שלי כדיאטנית, הוא להוביל אותך למקום הזה בדיוק. לא רק ללמוד תיאורטית על אוכל, אלא גם להגיע למקום של שליטה. ולקבל שליטה באכילה אפשר רק דרך אוכל. אין שום דרך אחרת.

היום בבוקר על קיבה ריקה שקלתי 57 קילו אחרי ארוחת הבוקר הגדולה שאכלתי שקלתי 60.7 וזה אותו משקל בדיוק בדיוק אם אותם בגדים 3 קילו ושבע מאות גרם עליתי מהארוחת בוקר הזאת איך אני אוריד עכשיו את המשקל הזה? אכלתי בבוקר מעל 5000 קלוריות איך אני אוריד את המשקל הזה? אכלתי בבוקר מלא טחינה גולמית. מלא טחינה לבנה. מלא חומוס עם טחינה. דבש. סילאן. 3 תמרים. שקית במבה. חטיף דגנים חלבה. חטיף דגנים שוקולד. 10 חתיכות תפוחי אדמה. 2 קציצות בשר. משקה קוקוס בקרטון. מרק בצל. 4 פרוסות לחם.

ועסוקה יותר מדי במשקל. לפי השאלה שלך, את צריכה טיפול, וכדאי שתפני ולא תדחי. נשמע שהאוכל שולט בחייך, כמו הפרעת אכילה.

רגשית מבלי להמשיך ולאכול ,ורק לדאוג שהכמויות יתקטנו והרצון לאוכל יירד? כי ככה אפשר להמשיך ולהשמין המון עד שזה יירד מעצמו. ואני לא רוצה להעלות עוד במשקל... תודה מראש

ל"דלג" עד גבול מסויים על טיפול רגשי. כי הרי הנגישות לאוכל מגיעה מהצד הרגשי. אז לשים "פלסטר" אפשרי, אבל כמו כל פלסטר הוא לא יחזיק מעמד לאורך זמן. שיקום וטיפול תזונתי, יכול להוביל לעצירה בעלייה במשקל, בהנחה שזה יספק אותך. מנסיון, זה אף פעם לא מספק, ולעשות "חצי עבודה" יכולה להיות חוויה מאד מתסכלת. אפשר להתחיל עם טיפול תזונתי, ולהעריך האם מה שאת מבקשת אפשרי או לא.

שאפשר בכלל לאכול כשיש רגש מסויים שקשה לי להתמודד איתו,כי מבחינתי זה לא חכמה לזהות רגש ולמצוא פיתרון אחר אליו חוץ מאוכל,מה יקרה בפעמים שאני לא ארצה להתמודד עם הרגש? אז אני אוכל שוב כמו בהתקף?

בטיפול התזונתי את תלמדי לנתק את הרגש מהאכילה. להתמודד עם הרגש, או להכיל אותו מבלי להגיע להתקף אכילה, זו עבודה משולב שלנו עם פסיכולוגית. יש הרבה מנגנונים שמאפשרים לנו לדחות התמודדויות, להכיל, וכו,וזה לא בא בצורת התקף אכילה. לדחות התמודדויות זה משהו שכולם עושים ברמה כזו או אחרת. אז את לא מבקשת משהו בלתי אפשרי. את מבקשת להפסיק את ההתקפים, ואת זה בהחלט אפשר לעשות. זה לא ימנע מרגשות ל"קפוץ" וזה לא ימנע מרגשות להגיע, אבל זה ימנע את ההתקף אכילה כתוצאה מכך. להגיד לך שאף פעם בחיים לא יהיה לך שוב התקף אכילה? זה משהו שמבררים תוך כדי עבודה. יש הרבה אנשים שמצליחים להרגיש ולהתמודד עם רגשות ללא הצורך בהתקפי אכילה שהיו להם בעבר.

האם יש אנשים שנכשלים ולא מצליחים בנון דיאט?

ברור שלא. צריך גם לשאול מה זו הצלחה? יש אנשים שעבורם רק ירידה במשקל זו הצלחה, ואז הם מתקשים לוותר על המהירות בה יורדים במשקל בדיאטות רעב. יש אנשים שהחופש באכילה מאיים עליהם כי הם יותר מפחדים להשמין מאשר להצליח והם, רוצים שיגידו להם מה לאכול. וכמו בכל גישה, יש אנשים שיגידו שהגישה הזו לא מתאימה להם מכל מיני סיבות ואחרות. הגישה מבוססת על הפיזיולוגיה שלנו. לאכול כשרעבים ולעצור כששבעים, כך שלדעתי, היא יכולה להתאים לכולם. אם מתחילים בדרך, מתחברים אליה, ויש אורך רוח , התוצאות והחוויה החיובית מאוכל, שינוי הגישה לאוכל, אכילה חפשית לפי רעב ושובע, תגיע. אין "שליטה" טובה יותר באוכל ומשקל, כשנותנים לגוף שלנו לעבוד ומקשיבים לו. וכשנותנים לעצמינו לבחור את האוכל ולהנות ממנו.

הזו ושהיא לא עובדת על כולם,זה שיש פעמים שורצים סתם לכיף לאכול ולא כולם יכולים לשלוט על זה ולכן אוכלים גם כשלא רעבים?

משהו שצריך להתעכב עליו. אבל אם מדובר בקושי בשליטה על האכילה, אז הגישה שלנו מאד מאד מתאימה לזה. הרבה מהעבודה התזונתית שלנו עם אנשים, מתמקדת בהחזרה של השליטה על האכילה, על כל סוגי האוכל. זו המשמעות של לאכול לפי שובע ורעב. לאכול הכל , ובשליטה.

שלום, אני נאבק ששנים באכילה רגשית-עכשיו אני מנסה לצאת מזה לחלוטין , ע"י זה שאני אוכל בתוך ההתקף עצמו ומנסה להרגיע את עצמי בראש ,מנטלית בזמן האכילה כדי לגרום למוח או לעצמי להבין שאני שבע ובעצם לא צריך לאכול . זה מאוד קשה והרבה פעמים אני נכשל בזה ואוכל כמות גדולה מאוד עד לכאב בטן שוב.האם אני עושה עבודה לחינם וזו לא הדרך להיפטר לתמיד מאכילה רגשית? תודה

, זה הזמן הכי קשה לעצור. כדאי לבדוק מה הדפוס שמוביל אותך לאכילה כזו, כדי למנוע אותה. או למתן אותה, או לתת אפשרויות אחרות. כדאי גם לבדוק תזונתית, איך אתה אוכל, כי גם הרגלי אכילה ושיקום אכילה, יכולים לעצור את הדחף לאכילה רגשית. אני מציעה לך לפנות לטיפול כי חבל לעשות את כל העבודה הקשה הזו לבד.

ממה שאני רואה אנשים, וזה גם מגובה במחקרים- דיאטה זה משמין. זה כמו להגיד למישהו אל תחשוב על פיל ורוד.... הוא חושב כרגע על פיל ורוד.... ואם תזכירו לו את הפיל הורוד בהמשך היום-נניח כל פעם שהוא בא לאכול- הוא יחשוב על אותו פיל ורוד כל ארוחה וכל פעם שהוא רואה אוכל. כמה טיפים בתור התחלה להרזיה: 1. זה לוקח מלא זמן-חודשים עד שנים (זה תלוי במשקל ההתחלתי, מלבד אם עושים ניתוח), אבל זה נשאר גם שנים. 2.אין פתרונות קסם, וכל מי שמבטיח אחרת משקר לכם בשביל להרוויח מכם כסף 3.להגיע לסופר שבעים 4.לא להחזיק בבית כל דבר שיכול לפתות (ממתקים,שתיה מתוקה,ושאר מעוררי חשקים ונשנושים), פשוט לא להכניס לעגלה בסופר!!!!! 5.טיפ מאוד חשוב-לאכול בצלחת קטנה (או כל כלי אוכל אחר)-ממש קטנה, צלוחית. ככל שהצלחת קטנה יותר אפשר להעמיס עליה פחות! אם תקחו צלחת בגודל נורמלי ותשימו עליה שתי כפות אורז ונניח כרע עוף זה נראה ממש מעט אוכל ביחס לצלחת, כאילו אין בה כלום....שתי כפות אורז וכרע עוף אגב זה משביע, בהתחלה רעבים קצת יותר מהר אבל תוך יומיים שלושה מתרגלים-באחריות. 6.מותר לאכול הכל (אין אוכל מותר או אסור, יש אוכל פחות בריא אבל זה נושא אחר) 7. להפסיק לספור קלוריות- זה כמו מה שרשמתי עם הפיל, ההתעסקות והחזרה לא בריאה, ספירת קלוריות מזכירה מה וכמה אסור וגורמת לכל מני תחושות אשמה ועוד מחשבות אובססיביות ולא בריאות.... הרעיון הוא להפסיק להתעסק אובססיבית בנושא ולפעול ע"פ כמה כללים פשוטים

אהבתי את מה שכתבת , אבל אני לא מסכימה עם לא להחזיק אוכל "מפתה" בבית וגם לא עם לאכול בצלחת קטנה. גבולות חיצוניים יכולים לעזור עד גבול מסויים. גם באוכל מפתה אפשר לעצור בשובע, וגם אפשר ללמוד להשאיר אוכל בצלחת כששבעים.

ללמה כשאני אוכל ומרגיש שממש כואבת הבטן אני עדיין ממשיך לאכול?כאילו בכוח? מה במחשבה גורם לי להמשיך ולאכול למרות שכואבת הבטן? יכול להיות שזו ההנאה הרגעית כשהאוכל בפה?אני לא מבין...!!!!! איפה שהוא בחיים לא מובן לי למה למדתי שזה בסדר להמשיך לאכול למרות שכואבת הבטן.... תודה רבה

אתה מתנתק מהתחושות בגוף שלך, וגם מהשובע עד אשר אתה לא יכול יותר לסבול את כאב הבטן. בהתקף אכילה מרגישים שמאבדים שליטה. זו לא ההנאה מאוכל שמובילה אותך, אלא הקושי לעצור, המחשבה שזה לא יקרה יותר, הקושי לוותר על האוכל ואולי איזה שהיא סערה רגשית פנימית שאתה חושב שתעבור עם האכילה. אין לשאלה שלך תשובה אחת. זו שאלה לבירור בטיפול תזונתי.

אני בתהליך הנון דיאט מזה כמה חודשים. הבעיה הגדולה שלי היא קוראסונים מכל הסוגים. בגלל ששנים פשוט הייתי נמנעת,עדיין כשיש מולי קוראסון, זה מרגיש כאילו משהוא מכריח אותי לאכול את הקוראסון בכל מחיר. אני אפילו מרגישה שובע,אבל הוא לאט ולאט נעלם מהתודעה ואני פשוט מתנפלת על הקןראסונים עד פיצוץ בבטן,ולא מצליחה להשתלט על הדחף. האם אני צריכה להרגיע את עצמי לפני האכילה שלהם ובכך להימנע,או לאכול אותם ותוך כדי האכילה להרגיע את עצמי. מה נכון? זה מרגיש ממש בלתי נשלט,והרצון לטעם הוא גדול מדי.

שאת נמצאת בו , זה ממש בהתחלה, את עדיין לא רואה אותו ככזה. עם הזמן והפנמת הנון דיאט , את תראי שגם קוראסון תוכלי לעצור בשובע, והיא כבר לא יהיה כזה "מפחיד".אם את בטיפול תתייעצים עם הדיאטנית שעובדת איתך, ותדברי על הדחף לקרואסן . את לא צריכה להימנע מלאכול אותו, אלא ללמוד לאכול אותו ולהינות ממנו עד שובע.

יותר קשה לזהות שובע כשאוכלים נכון? מרגיש לי ככה... תודה

אוכל אחר. אבל את צודקת בזה שזה יכול להרגיש לך יותר קשה לזהות, אם את מאד אוהבת מתוק.