פורום הרזיה ללא דיאטה

היי, אני בת 15 וחצי, גובה 1.73 ושוקלת בסביבות ה-70, איני מרוצה בכלל מגופי ואני מאוד רוצה להרזות. הבעיה שלי היא שאני כל הזמן חושבת על אוכל, וכל פעם שאני שוכחת אמא שלי מזכירה לי. אמא שלי היא נספח לבעיה שלי, היא כלל לא עוזרת לי והיא רק מקשה עליי. לאימי יש גוף רזה אך היא נמוכה. היא כל הזמן אומרת לי שאני יפה ושאני לא צריכה להרזות אבל אני רוצה. הייתי אצל דיאטנית והיא רשמה לי תפריט אך אני הפסקתי לעקוב אחריו לאחר מספר ימים. אני כבר לא אצל הדיאטנית אך עדיין יש לי את התפריט. אני עושה הרבה כושר, אך יוצא לפעמים שאני לא יכולה ללכת לחדר כושר ביום מסויים. אני מאוד רוצה להרזות לפחות 6 קילו. עכשיו מה שאני בעצם רוצה הוא שאולי תתני לי טיפים להפסיק לחשוב על אוכל או טיפים להרזייה.

בוקר טוב דניאל אינני מכירה הרבה בנות 15 אשר מרוצות מגופן, גם כשנתוניהן בריאים ואידיאליים כמו שלך. וזה עצוב, שנדרשות לנו שנים של תסכול דיאטטי רק על מנת להגיע להבנה שבגיל 15 נראנו נפלא. אינני יודעת מאיזה מגזין אופנה הוצאת את הנתון שהנחה אותך להוריד 6 ק"ג, ובכל מקרה, אינני יכולה לשתף פעולה עם הרצון שלך להכנס למעגל שבסיכומו של דבר, ברבות הימים, יוביל אותך ליחסים לא בריאים עם גופך ועם עצמך ...ואפילו להשמנה. במקום להשקיע בהתעסקות באוכל, אני יכולה להציע לך להשקיע מדי יום במציאת היופי שבך, מבפנים ומבחוץ. זה יכול לעשות פלאים בתפישתך העצמאית. את יכולה להחליט מדי יום להתמקד רק במה שיפה בך ובמה ששווה את אהבתך העצמית. אני בהחלט מודעת לאפשרות שדבריי יפלו על אזניים ערלות. זה פשוט הגיל הזה. דניאל, רובנו הגדול היינו שם, בגיל הזה, עם העיוות בדימוי הגוף ובדימוי העצמי. זה בדיוק הגיל. ותראי איפה אנו היום? 10 שנים אחרי, 20 שנה אחרי, 30 שנה אחרי....עדיין בפורום של הרזיה. שני את מטרותייך והחליפי את מטרת ההרזיה במטרת טיפוח הדימוי העצמי והגופני שלך. תפיקי מכך רווחים עצומים. יום נפלא שלך לאה פינטו

פילפל-שופ בגדי ים http://www.pilpel-shop.co.il/ ביגוד אירובי http://www.youtube.com/watch?v=76qIfGzZwpg

בלה שלום תודה על גישה מפתיעה, מיוחדת, שונה, ובטוחני שגם מצליחה שאת חושפת כאן בפורום. הכל טוב ויפה, כולנו יודעים שלא קלה היא הדרך, כולנו יודעים ומודעים לעובדה שיש לנהל חיים בריאים יותר, נכונים לנו ולגופנו, ואני לא מתכוונת לדיאטות אלא דווקא לגישת החמלה והאהבה לגוף, התחברות והקשבה. גם אני בעד !! מה שמטריד אותי זה מה עך כל השנים שלא פעלתי כך ? (לא מעט ) שנים של חוסר הקשבה, אכילה מופרזת ולא מבוקרת, אי ניהול חיים בריאים (גם גופנית וגם נפשית), נכון שזה מיתר להסתכל על העבר.. אבל ודאי שנגרמו נזקים. ואני שואלת : האם הנזק הפיך ?

שלום לזו שקראה כאן אינני בטוחה שהצלחתי להבין באלו נזקים מדובר. בעצם....אני בטוחה שאינני מבינה באלו נזקים מדובר. אי הקשבה, אכילה מופרזת, ניהול חיים לא בריאים, גופנית ונפשית - כל אלה הם: מצד אחד - תוצרים התנהגותיים. (של גישה אישית) מצד שני - גורמיפ ל... (יצירת מצבי חיים שונים, נזקים) אך הם אינם ה"נזקים" עצמם. כשאת מבקשת לדעת אם "נזק" כלשהו הוא הפיך, עלייך להגדיר את ה"נזק". התוכלי לפרט? ועד שתפרטי, אומר לך שאחד הדברים המרגשים והיפים בתהליך של שינוי, מעין תהליך ההרזיה ללא דיאטה, הוא גילוי גדולתנו, גילוי יכולות ומשאבים כמו גם חוויה חדשה את גופנו. הקשבה היא דבר נלמד והפיך התנהגות אכילה היא דבר הפיך וכך גם האופן בו אנו מנהלים את חיינו. הכל הפיך ופונקציה של: 1. שינוי גישה, בראש ובראשונה, לעצמנו שכולל את עולמנו הקוגניטיבי-רגשי ועולמנו הפיזי. 2. זמן אימון ותרגול 3. פתיחות ונחישות ליצור את השינוי ועוד כמה פרמטרים שלא אפרט כרגע. איחולי יום נעים ומעורר השראה שלך לאה פינטו

תודה, הכוונה לנזקים שמצטברים בגלל אורח חיים של תזונה גרועה (אכילת ג'אנק לדוגמא), שתייה של משקאות דיאטטיים , הפרזה באכילת שוקולד, ממתקים, ולצד הנפשי - קושי היום והחיים, מתחים, כעסים . כל הדברים האלה בוודאי ניתנים לשינוי עי איזון כפי שמוסבר כאן. והשינוי הזה, האם הוא יתקן את נזקי העבר ? בעצם אני שואלת שאלה קצת דבילית.. הרי כל שינוי לטובה יכול רק לשפר משהו שהיה פחות טוב. בכל מקרה תודה על התשובה מאירת העיניים.

קוראת כאן בפורום זמן מה. קראתי גם את המאמרים שלכן על הגישה. אז קודם כל תודה רבה שאתן כאן. ולסיפור שלי- האמת, תמיד ידעתי שאני אוכלת יותר ממה שאני באמת צריכה. יותר מהרעב הביולוגי שלי ושמתי לב שבתקופות "טובות" שעשיתי דברים שאני אוהבת והייתי מאושרת גם לא היה לי צורך לאכול מעבר לרעב האמיתי.. אם הבנתי נכון,מה שאתן עושות בטיפול שלכן זה בעצם לטפל בבעיה האמיתית, במה שמפריע לנו מבפנים וגורם לנו לפנות לאוכל?? זה חתיכת פרוייקט...לא? נשמע לי שאם אכנס פנימה...ואצליח לטפל בבעיה האמיתית יהיו שינויים גדולים בחיי. בחיי היומיום. בעבודה שלי בטיפול בילדי, בלעשות מה שאני ממש אוהבת... נשמע טוב אבל כ"כ קשה. לרב אני מזהה מתי אני רעבה באמת ומתי זה רעב רגשי ובכל זאת לא מצליחה "לשלוט" בעצמי ואוכלת גם כשזהו רעב רגשי. מה אני אמורה לעשות כשזה קורה?? להגיד לעצמי טוב, את לא באמת רעבה. רק קצת רוצה להרגיש טוב / לנוח וכו'. אז לא אוכל. מה לעשות פשוט ללכת לנוח או לעשות משהו כייפי והחשק יעבור? ועוד שאלה- בשיטה שלכן, יש צורך גם ללמוד לזהות רעב אמיתי או מדומה/רגשי נכון? אז יש בכל זאת איזו התעסקות עם הרעב-הגוף שלנו ולא רק עם העולם הפנימי הרגשי נכון?

חשבתי על זה עוד קצת...(: בעצם, אם אפתור את מה שבאמת מפריע לי...נגיד שאגיע לנקודה הזו ואעשה שינוי בחיי. אהיה יותר מאושרת וכו' ובאמת ארזה...מי מבטיח לי שלא יגיע קושי אחר ושוב אחזור לאוכל כפיצוי? הרי החיים משתנים כל הזמן. אז מה אתן מציעות בעצם? לטפל בבעיה האמיתית ומה עוד? זה הרי לא מספיק. צריך ללמוד לא לפנות לאוכל כפיצוי בכלל. הרי בעיות תמיד יהיו לנו בחיים. ובטח יש הרבה אנשים רזים שאינם מאושרים ויש להם כל מיני קשיים וקונפליקטים. אז בעצם ההבדל הוא שהם לא פונים לאוכל כפיצוי. אז מה הם עושים? אשמח לקבל תשובה. תודה מראש

שלום מיכל יקרה "נגיד שאגיע לנקודה הזו ואעשה שינוי בחיי. אהיה יותר מאושרת וכו' ובאמת ארזה...מי מבטיח לי שלא יגיע קושי אחר ושוב אחזור לאוכל כפיצוי? הרי החיים משתנים כל הזמן" שינוי אין משמעותו פתרון נקודתי והתמודדות עם קושי ספציפי. כי אילולא כן, הדילמה שאת מעלה אכן רלוונטית. כשאני משתמשת במילה "שינוי" אני מתכוונת לשינוי של צורת הסתכלות, אופן התייחסות, צורת חשיבה ופרשנות. כשתשני את אופן התייחסותך לעולמך הרגשי, וכשתצרי הקשרים נוירו-אסוציאטיביים / קוגניטיביים חדשים ומקדמים לרגשותייך - רק אז תשני את צורת ההתנהגות שלך והתגובה האוטומטית הנוכחית (שהיא פניה לאוכל). ההבדל בין שמנים לרזים הוא ששמנים יצרו הקשר מאוד חזק בין מצבים ורגשות שונים לאכילה. זה מה שאנו מבקשים לנתק בזמן שאנו יוצרים הקשרים חדשים. כיוון שהמח שלנו הוא רקמה רכה ודינאמית, ביכולתנו לעבוד על הקשרים חדשים וליצור מסלולי חשיבה חדשים כל הזמן. זהו השינוי המדובר. שינוי ההתייחסות והגישה אינו מתעלם מהגישה לעצמנו והדימוי העצמי שלנו (שהוא בעצם האופן בו אנו תופשים את עצמנו). כשאת תופשת את עצמך כמי שזקוקה לפיצוי - מה זה בעצם אומר עלייך? מה את מאמינה שאת? מה את מאמינה על עצמך? גם זה רצוי מאוד שישתנה. כי אחרת תחליפי "פיצוי" אחד (אוכל למשל) באחר (קנינות-יתר, למשל), כיוון שעדיין תתפשי עצמך כ....הזקוקה לפיצוי. ויתכן שגם תחזרי לאוכל, כי הוא תמיד זמין ונגיש יותר. מיכל, מהמקום בו את נמצאת כרגע, אני לגמרי מבינה את האופן בו את רואה את הדברים. מטרת תהליך מעצים היא לאפשר לך להתרומם ולראות את הדברים מזוית חדשה, שונה, מרחיבה ומאפשרת. דברים שרואים מההר לא רואים מהעמק. מקווה שהצלחתי להאיר ולהבהיר, ולו במעט, את נושא השינוי בו עוסקת גישת ההרזיה ללא דיאטה ומאחלת לך יום משובח. שלך לאה פינטו

אני בחורה שלשמחתה הבינה שהדרך הכי טובה היא לאכול כשרעבים. ובלי שום חוקים אחרים. לפעמים אני לא אוכלת מספר שעות ולא מרגישה שום תחושה של רעב, לפעמים חברי היקר מניח את ראשו על בטני ומתלונן על כך שהבטן שלי לא מפסיקה להרעיש. האם אני רעבה ולא מרגישה את זה? האם הבטן שלי משמיעה רעשים מסיבות אחרות?

חמודנת החמודה. המעים שלנו כל הזמן פעילים זה מראה שהם בריאים ועובדים. קיים שקט במעים רק במקרי מחלה קשים או אחרי ניתוחים רציניים. בבית חולים איכלוב בו עבדתי במחלקה כירורגית הדבר הראשון שהרופאים בדקו אחרי הניתוח הוא אם יש רעש של מעים דבר אשר הצביע על התאוששות של מערכת העיכול וחזרתה לפעילות. כך שרעש יש כל הזמן. בקשר להרגשה של תחושת רעב ,זו אומנות נלמדת שצריך לתרגל הרבה זמן. הקשבה פנימית לתחושות יביאו אותך בסופו של דבר ליכולת להבחין בין סוגי הרעב השונים . בברכה בלה

היי לך חמודונת הניחי את ראשך על בטן חברך, בטוחה שגם לך יהיו כמה גילויים "מסעירים" ואם תניחי את ראשדך על חזהו, תוכלי לשמוע את ליבו כמו שלא תוכלי אם תשבי במרחק של ס"מ ספורים ממנו. יקירה, אם היית רעבה היית חווה אי נוחות הולכת ומתגברת. לא לדעת אם אנו רעבים, זה כמו לא לדעת אם אנו צריכים לשרותים. החזירי לעצמך את הבטחון וסמכי על עצמך שתדעי מה שאת צריכה לדעת. סמכי על תחושתך ולא על רעיונות של אחרים, גם אם הם כה אהובים שתמיד תהיו קרובים ואוהבים בהנאה רבה שלך לאה פינטו

אני בת 69.5 משקלי 62 ק"ג וגובהי 156.5 . המשקל בו אני מרגישה טוב הוא 60 ק"ג. כל הנסיונות להורדת המשקל עולים בתוהו בזמן האחרון. מבקשת עצה.

רחל היקרה אני רואה את המציאות בדרך מסוימת שאתאר אותה אם זה מוצא חן בעיניך מה טוב ,אם לא את יכולה כמובן לפנות לפורום אחר הדוגל בגישת הדיאטה. על פי תפיסתי, הדבר החשוב ביותר בכל גיל ובמיוחד בגילאים היותר מבוגרים הוא לשמור על מערכת יחסים תקינה עם הגוף שלנו. המשקל שאת מתארת הוא תקין, אולי מעט מאד מעל המומלץ. אני חושבת שלא כדאי להתאמץ להוריד אותו אם זה לא מסתדר לך. לניסיונות הדיאטה שאת עושה יש מחיר גבוה ולפעמים גבוה מידי והם פוגעים במערכת היחסים שיש לך עם הגוף שלך. מה שהייתי משקיע בו במיוחד בגילך הוא בפעילות גופנית כמה שיותר רחבה, במסרים אוהבים תומכים ומעודדים לגוף שלך, ובטיפול עצמי. עזבי את המספרים זה לא באמת חשוב. בברכה, בלה

האם אוכל זה סוג של התמכרות ? מקום לפרוק סבל ורגשות כעס ? האם זו התמכרות כמו כל התמכרות אחרת ? אני שואלת משום שלאחרונה ראיתי בסדרת טלויזיה "רביעיית רן" את האמא אשר עקב תסכולים רבים מאוד פונה להתמכרות אמנם מסוג אחר (הימורים דרך אינטרנט) אבל אצל רוב השמנים במצב שכזה, עם תסכולים דומים המרד הוא דרך האוכל. במקום לגשת למחשב, ניגשים למקרר. האם אכילה כפייתית זו התמכרות?

שלום רב לך - אישה אחת. אוכל זה לא התמכרות - אוכל זו אנרגיה שמצויה מסביבנו ואשר נועדה להזין את הגוף שלנו. השימוש שאנחנו עושים באנרגיה הזאת יכול להיות סוג מסוים של התמכרות. עכשיו אסביר קצת יותר את נושא ההתמכרות לאוכל ואת נושא האכילה הכפיתית על פי גישת ההרזיה ללא דיאטה. על פי גישה זו התנהגות אכילה לא תקינה (שאת קוראת לה התמכרות) היא סימפטום לקונפליקט פנימי אשר דורש תשומת לב וטיפול . לכן, אין הרבה טעם לטפל בהתנהגות בלי לפתור את הקונפליקט עצמו. זו הסיבה מדוע אנחנו לא ממקדים את התשומת לב שלנו באוכל ובהתנהגות אכילה .הקונפליקט יכול להיות מסוגים שונים אבל תמיד נובע ממערכת יחסים לא תקינה שיש לנו בינינו לבין עצמנו. כאשר המערכת לא תקינה אין כבוד, אין תקשורת בין החלקים הפנימים המנהלים אותנו,אין הבנה , יש כעס, מריבות, הסתגרויות ובסופו של דבר הרס. כשאדם מתרגל לברוח מרגשות שלו לאוכל הוא לא עושה דבר על מנת לפתור את הקונפליקט , הוא רק בורח ממנו. שום בריחה לא תעלים את הקונפליקט , היא רק תעצים אותו והוא יחזור לדרוש תשומת לב בדרכים יותר ויותר מוקצנות. לכן, אם רוצים לפתור את האכילה הכפיתית יש צורך ללמד את האדם לטפל בעצמו. לזהות את הקונפליקטים המנעים אותו ולתת להם מענה הולם שלא כולל בריחה או התעלמות. אם עובדים בדרך כזאת, נעלם לעתים קרובות הצורך במרד כמו שאת קוראת לו ואדם חוזר לאכול רק מתוך רעב ביולוגי. כל המערכת נרגעת ונוצר מצב של שקט, שלווה ואיזון. בברכת שלום ואיזון פנימי לכולנו בלה

שלום הנני בת 47 ועשיתי בדיקות דם. כל הבדיקות תקינות, כולל כולסטרול ורק הטריגלצרידים עלו: 254 ולפני שנה היו ממש פחות. הייתי בצום של 11 שעות. האם מספיק? בכל מקרה אמרו לי שברגע שיש פרמטר גבוהה צריך לעשות דיאטה מיוחדת פחות שומנים, פחמימות, סוכרים. אני ממש לא יודעת מאיפה זה בא לי. אני אוכלת מסודר, קצת מכל דבר. מתעמלת פעמיים בשבוע פילאטיס, 2-3 פעמים צעדות. גובהי: 1.60 ושוקלת 60 ק"ג האם תוכלי להמליץ לי מה להוריד מהתזונה? עינת

עינת שלום רב ראשית לא הייתי נלחצת , תעשי בדיקה חוזרת והפעם עם 14 שעות צום. משקלך תקין לגמרה כך גם גישתך לנושא האכילה ואני מציע לא לקלקל . בגדול טריגלצרדים נוצרים ממתוק ושינוי קטן בתזונה עשוי להוריד אותם לגמרה. אבל כאמור, תעשי בדיקה חוזרת.

אני בת 44 ומשקלי 64/164 אני לא אוכלת ארוחות מסודרות, אוכלת כשמרגישה רעב בד"כ, אבל לא יכולה לוותר על עוגה/עוגיות בבוקר במיוחד, לא מצליחה להוריד במשקל, נ.ב יש לי תת פעילות של בלוטת התריס ואני לוקחת 3 כדורים בשבוע, איך אפשר להוריד את האגן והבטן? בבקשה

שלום יעל משקלך תקין. אין מה להוריד אם יש לך שרירים חלשים אז פעילות גופנית ממוקדת עשויה להועיל. חוץ מזה לא הייתי מפרה את האיזון בו את מצויה

שלום מזה חודשיים איני אוכלת מזונות לא בריאים כדוגמאת קמח לבן סוכר עוגות וחטיפים מקפידה על מזונות רזים ודגנים מלאים ובכל זאת לא רזיתי - כמו שגופי נבלם או בשוק מהשינוי במזון מה הסיבה לעצירה בירידה ולמה איני יורדת שהרי אוכלת בריא מאוד וללא שומנים

מיכלי, אין דבר כזה גוף סרבן. גוף הוא לא בן אדם אין לו תודעה ולכן הוא לא יכול לעשות לך דווקא ואין שום טעם ליחס לו כוונות זדון. הוא מגיב לדרך הטיפול שלך בו. יש כמה אפשרויות ללמה לא רזית. אולי את לא צריכה לרזות, אולי עשית הרבה דיאטות וגופך מגיב בהתאם לדיאטה החדשה, אולי עוד לא עבר מספיק זמן ואולי יש עוד סיבות שאני לא יודעת עלהן. בכל אופן מי אמר לך שאם את מפסיקה לאכל מזונות מסוימים על הגוף שלך להגיב בהרזיה מידית? בברכה בלה

רציתי לשאול עד כמה מתאימה הדרך שלכן למי שסבל/ סובל מהפרעת אכילה ?

שלום רב, הפרעת אכילה היא שם כללי מידי זה כמו להגיד מחלות של מערכת העיכול - הרי יש כל כך הרבה וכל כך הרבה סוגים וזה יהיה לא נכון להתיחס לכולן כמקשה אחת. אז קצת הבהרה, הפרעות אכילה הן מחלות נפשיות הבאות לידי ביטוי במערכת יחסים עם אוכל ועם גוף. סוגי הפרעת אכילה הם = אנורקסיה, בולמיה ,אכילה כפיתית. כל אחת מהפרעות אלו יכולה להיות בדרגות חומרה משתנות. אגב ישנו מושג הקרוי הפרעה באכילה אשר מתאר בעיה עם נושא של אוכל אשר לא מוגדרת בחומרת מחלה פסיכיאטרית אולם בהחלט פוגעת באיכות החיים. לכל הקטגוריה הזאת נכנסים מצבים של עשיית דיאטה כרונית, חוסר שביעות רצון מהגוף, אכילה רגשית,מחשבות מטרידות סביב נושא של אכילה משקל וקלוריות... בקיצור כמעט כל אדם שיני. שיטתנו אינה מתאמה לאנורקסיה אשר הטיפול בה מחייב עבודה ארוכה של צוות רב מקצועי. היא עשויה להתאים לדרגות קלות של בולמיה כאשר חובה לשלב פסיכותרפיה בטיפול והיא מתאמה מאד לטיפול בהפרעת אכילה כפיתית. בהפרעה זו הרזיה ללא דיאטה היא הגישה המעודפת כיום כמובן בשילוב טיפולים נוספים על פי הצורך ודרגת החומרה. בקשר להפרעות באכילה השיטה שלנו היא פיתרון נהדר לכל הסוגים של הפרעות באכילה שהזכרתי. בברכה , בלה

האם מישהו ניסה את הדיאטה של מעבדות רוקח? קראתי באתר שלהם שזו דיאטה מצוינת והתגובות גם ממש טובות...מה אתם אומרים? שווה לנסות? www.mishkal.com

יאיר האם אתה שואל לחוות דעתי המקצועית כדאיטנית ופסיכותרפסתית העובדת על פי גישת הרזיה ללא דיאטה? או שאתה שואל אנשים שניסו? יעזור לי להבין קצת יותר.

ממש לא ! מכירים את המלחמה הפנימית מול הבופה העשיר והמשובח של הקלאבים המפנקים ? לא עוד !!! לא עוד שיחות נפש עם הבקלאווה נוטפת הסוכר, ולא עוד פיטפוטים עם הפנקייק,הצ'יפס והלחמניות החמות והטריות. לא עוד מלחמות עולם כי אם שלום ואחווה כפי שלמדתי בגישה המדוברת כאן, מה שגרם לי לא לחשוק ולו לרגע ב"אבות המזון" המוזכרים, וגם אם כן היה זה במודעות,הכרה והרמוניה מושלמת בין הרעב הרגשי והגופני, מה שאומר שבהחלט הסתפקתי בפרי כמנה אחרונה(וגם ביס קטן מהעוגה של הסועד לצידי-טעים !) ונשבעת לכם , בתה הצמחים שאני שותה עכשיו, חזרתי ללא ק"ג אחד מיותר. שלכם בחיוך גדול סמיילי...............

יו סמיילי... נשמע לי חלום רטוב אז קודם כל - כל הכבוד! כמה נדיר זה (עבורי) להיות מסוגלת להקשיב לגוף, להתבונן ולהקשיב פנימה ולא לפיתויים ולקולות החיצוניים כמעט בלתי אפשרי אני בטוחה שזה מה שממתיק באמת את החופש - הרבה יותר מהבקלאוות והפנקייקים ובהזדמנות זו רציתי להגיד שוב תודה. אחרי לבטים לא מעטים, לקחתי את עצותיך הטובות ויישמתי: מצאתי קיצור דרך לכפר סבא :) בתקווה אמיתי למצוא בתוכי את התשובות, הכוחות והקול שלי. רק שלי. פועי

וואו !! אם כוונתך שהתחלת טיפול/אימון, תהיי תלמידה טובה. בהצלחה ווינרית ! וטובה אישית - בפעם הבאה כשאת שם, תני לבלה חיבוק הכי הכי ענק ממני. ברוכה הבאה לארץ הרזים. לילה טוב.

שלום יש לי ילד בן שנה ואני עדיין מניקה אותו לא כל היום רק בשעות הערב והלילה ולכן רציתי לדעת האם אני יכולה לקחת את הכדורים להרזיה. תודה רבה ויום טוב נורית

שלום רב לך. עליך לפנות עם השאלה לרופא. אבל אני באופן אישי קצת מזועזעת מהרעיון הרי כל הכדורים שיש כרגע הם או לא עוזרים במקרה הטוב או מזיקים במקרה הפחות טוב אז למה?

האם באופן כללי לא מומלץ לשתות קפה , אצירת נוזלים או שסתם קפה לא כלכך בריא. האם לדעתך עדיף תה או תה צמחים במקום קפה. תודה

שלום רב, אין זה פורום לשאלות מסוג זה. יש לפנות לפורום נטורפתיה או תזנה

כשתחושת רעב אמיתית עולה איך בוחרים אילו מזונות לקחת? הרי אם נלך לפי התאוותנות והנהנתנות נבחר רק מאכלים שמנים טעימים עתירי קלוריות עם הרבה סוכרים. הרבה פעמים בא לי מלפפון או גזר, אך איך בוחרים מה מו מי.

שלום רב לך אנונימי. לשיטתי ישנם שלושה סוגי רעב וכדי להיות אנשים רזים עלנו לדעת לזהות את הסוגים ולתת את המענה הנכון לכל רעב ורעב. ישנו רעב ביולוגי רעב של הגוף ,זה מצב בו הגוף שלך מאותת לך שהוא זקוק למזון . במקרה כזה עלך לבדוק איתו איזה סוג של דלק הוא מבקש עכשיו ולתת לו בידיוק את מה שהוא צריך. ישנו רעב חברתי/נסיבתי - זה רעב של חשקים הנוצר עקב הימצאות ליד מזון מסוים כמו במסעדה או באירוע , בהזכרות במזון מסוים, בחשק של בלוטת הטעם לטעום טעם מסוים. זה רעב של עיניים. גם את הרעב הזה חשוב לספק בדרך נכונה שזה אומר לדייק עם בחירת המזון, לאכל בנוכחות מלאה ולהפסיק כשהצורך נרגע. ולבסוף יש את הרעב הרגשי זהו מצב בו קיים צורך לרגש מסוים בתוכנו לבטא את עצמו ,לקבל תשומת לב ולגרום לנו לפעול במקום לעשות זאת אנחנו מחפשים דרכים לברוח להסחות שונות כגון אכילה. במקרה כזה צריך להשביע את הרעב הרגשי וזה כמובן לא בעזרת מזון גשמי אלא בדרכים אחרות. העניין הוא שהרבה מאד פעמים כל שלושת סוגי הרעב מגיעים בבת אחת וקשה לזהות כל אחד מהם לחוד.בתהליך של טיפול/אימון אנחנו מלמדים את השפה של הגוף ושל הנפש וכך יודעים לזהות במדויק את הרעב שהופיע ולתת לו את המענה המתאים. בברכה בלה

הבנת????

http://www.xn--4dbfeeney6at4d.com/?id=22-2&Uid=22-7601187-118351

והמוצרים גם ?

קראתי את המאמר "הרזיה ללא דיאטה" ורציתי לשאול, כיצד מיישמים את העקרונות הללו? האם ישנה שיטה/ טכניקה שאיתה אפשר לעבוד על מנת להיפטר מהאמונות על עצמי ומהמחשבות השליליות שאני לא אצליח להיות רזה אף פעם? מחפשת עצות ליישום.

שינוי אמונות בסיס מה שנקרא פרדיגמות הוא תהליך המשלב בתוכו עבודת מודעת ותרגול עם טכניקות שונות הלקוחות מעולם הטיפול והאימון.יש מספר אפשרויות לעבודה על אמונות יסוד . בברכה בלה

אני דווקא יותר מאמינה במוצרים של רוקח... הרבה יותר טובים :)

אני שמן??? אני לא יודע אני מרגיש שמן....אז הלכתי להורי והם אמרו שאני ממש לא שמן...וגם דודים שלי ובני דודים....אני לא חושב שאני מגע שמן אני חושב שאני מלא אבל כולם אומרים לי שאני מקל ושאמרתי להורי שאני רוצה לעשות דיאטה הם אמרו שהיתחרפנתי לגמרי... אז הם הציעו שדאני השלך לדיטאנית את הגובהה ומישקל שלי.. גובהה:1.55 מישקל:42.5 ?אני שמן?תעזרו לי!!!

שלום רב לך רון. אתה לא שמן בכלל . אבל זה שזה מטריד אותך אומר שכדאי לך לשוחח על הנושא עם משהו כדי שזה לא יתפתח לבעיה.

אני דיברתי עם אמא שלי על זה...זה לא עזר היא רק צעקה עלי וכעסה עלי שאני בכלל חושב שאני שמן והיא תמיד אומרת לי שאני חולה נפש ....הם יודעים שאני עושה דיאטה הנקודות המנצחות של שומרי מישקל האם שמעת על זה?(סוג הדיאטה) אמא שלי היתה פעם בזה ונישאר לה החוברות עם כמה נקודות זה כול דבר...אז אין לי שום בעיה אבל הבעיה היא שאני צריך להכניס 24 נקודות שכול נקודה זה 70 קלוריות אבל אני לא מצליח להכניס את כול הקלוריות "הנקודות" אני מצליח מקסימום 18 בקושי ניפעמים רק 10....אני מתחיל להיגעל מי אוכל אני עושה מלא מלא מלא מלא ספורט נגיד רק אתמול סרפתי במכה 155 בהליכון 155 קלוריות....ואז אחרי הפסקה ארוכה עוד 70...ואז עוד הפסקה ועוד 40 קלוריות וזה לא כולל את הריצת בוקר שלי...והטיול אופניים שלי בשטח...וגם לא הגעתי לכול הנקודות היום הלכתי למסעדה ובשביל לא לאכול במיסעדה אכלתי מהר לפני שיצאנו טוסט מי לחם קל וגבינה לייט שזה כלום קלוריות רק איזה 2 נקודות....ואז הגענו למיסדה וכול המישפחה חוץ מימני אכולו...ואז אמא שלי הזמינה לי בכח קוראסון ושוקו...ואני ממש לא רציתי לאכול את זה אבל הם כימעט הירביצו לי על זה...אז הייתי חייבבב....אבל זה לא כזה נוראה כי לא אכלתי כלום חוץ מיזה עד עכשיו....בקיצור אני מתחיל להיגעל מי אוכל ואני מתחיל לצמצם בארוכות והזמן אמא שלי אומרת שאני לא הגדל וזה מסוכן... היום רציתי לעשות בהליכון הספקתי ליסרוף 144 קלוריות ואז ההורים שלי תפסו אתי ולקחו לי את המפתח להליכון ואמרו שהיום הם יזמינו רופא... ואין לי כוח אליהם בימקום לעזור לי עם הנקודות הם רק מקשים ולמרות שקשה לי הם לא אוזרים הם רק מבלבלים לי את המוח שאני משוגע ואני לא....אוףףףףףףף וההליכון נותן לי תחושת ביטחון שזה בסדר להגיע ל24 ואני יודע שגם ב24 אני מרזה אבל לא יודע לא קשה לי להגיע לזה..:( חשוב לציין שנכנסתי לזה(דאיטה) עמוק ושאני אכלתי פעם שוקלד אני פשוט ירקתי אותו יעני לעסתי לעסתי מי בלי לבלוע ואז ירקתי כדי לא להשמין...אוףףף אני לא יודע מה קורה איתי...אני מעוד רוצה לרדת קצת במישקל אבל אני ממש לא רוצה להגיע חס וחלילה לבית חלים או להישאר נמוךךךךך

שלום אני נער בן 13 ומשקל גופי הוא 75 והגובה שלי הוא:1.55 רציתי לדעת אם זה משקל גבוהה מדי לגילי. ומה אני צריך לעשות בנידון. גם רציתי לדעת מה ה BMI שלי ואם הוא בסדר. נא לענות לי במייל.

עלך לפנות לפורומים אחרת כמו פורמים של דר לוי, או פורום דיאטה. בברכה, בלה

הי ילד, תפנה קודם כל להורים. אמא זה רעיון מצויין. אפשר להתייעץ גם עם אח או אחות גדולים אם יש לך או עם רופא המשפחה. שתיהיה תחילת שנת לימודים מעניינת וטובה. נועה.

תודה

הרזיה לנוער- אתה מוזמן לפנות אלינו http://www.xn--4dbfeeney6at4d.com/?id=22-2&Uid=22-7601187-118351

שלום רב אני לאחר הורדה במשקל שמשביעה את רצוני. בחוץ אני די אוהבת ומרוצה את מה שאני רואה במראה, אישה נאה, הבגדים מונחים יפה , הגוף נראה נחמד ואני מרוצה. אבל לא כך ללא העטיפות (הבגדים). הרוב רפוי, הבטן שירדה רפיה ומכוערת וכך גם בירכיים וחזה. אני מרגישה את היופי מבחוץ, וכאילו את האמת החשופה , הגוף האמיתי כמכוער, מה שמזכיר לי בעצם שזו אני האמיתית . שמנה .

אשה מקסימה ויקרה את בגיל המעבר והגיע הזמן שתביני- אפה נמצא היופי האמתי ,מה באמת חשוב בחיים, איך תזכרי את עצמך ואת מה שהבאת לעולם. ככל שיעברו השנים ילך גופך וינסה להזכיר לך את מה שבאמת חשוב בעולם הזה, ולא זה לא המראה החיצוני שלו, כי עם השנים הוא הולך ודועך, אלא משהו כל כך הרבה מעבר. גופך נותן לנשמתך מיכל משך מספר שנים, מאפשר לך לפרוח לשגשג ולתרום לעולם הזה, להגשים את היעוד שלך לגדול ולהביא אור יחודי משלך , וכדי שזה יקרה עליך להתרכז במה באמת חשוב. תחשבי רגע כשתיהיי בת שמונים איך את רוצה שיזכרו אותך ועל מה ? על זה שהיית רזה ויפה או אולי על אדם שהיית. עוד לא מאוחר מידי להבין זאת ודווקא בגיל המעבר את יכולה לעשות את המעבר אל הדברים החשובים באמת. כי אף אשה גם לא מדונה גם לא שרון סטון וגם לא שום דוגמנית רזה וצעירה אחרת לא תחמוק מהתובנה הזאת מתי שהוא ,וגם אם להם זה יקח קצת זמן גם גופן בסופו של דבר יזכיר להן את מה שאני מנסה להאיר לך . כולנו בסופו של דבר נזדקן וגופנו ילך ויקמול אבל איך נתיחס לזה ,איך נקבל ומה נעשה עם זה יהיה ההבדל האמתי בין נשים יפות בפנים לנשים שהן לא. בברכת סוף שבוע מקסים בלה

בלה, תודה רבה לך. ריגשת אותי מאוד בהארה שלך. סופשבוע מבורך

פילפל-שופ בגדי ים http://www.pilpel-shop.co.il/ ביגוד אירובי http://www.youtube.com/watch?v=76qIfGzZwpg

אני בת 23 ולפני כחודשיים התחלתי להשמין ללא סיבה נראת לעין כיצד אוכל לדעת ממה נובעת ההשמנה?

שלום רב יכולות להיות לכך סיבות רבות. צריך לקבל הרבה פרטים על מנת להבין . עלך לבדוק האם השתנה משהו בצורת החיים שלך , בהתנהגות אכילה ופעילות גופנית, במצב רגשי ותגובה אליו. כמו כן תמיד אפשר לשלול בעיות מטבוליות על ידי פנייה לרופא.

שלוםרב גובהי 1.7 ומשקלי 80 מבצעת דיאטה כלהלן, מקפידה 6 ארוחות ביום. בוקר: קפה עם כוס חלב , 2 פתית, כף גבינה וכפית ריבה דייאט 10: דניאלה + חטיף אנרג'י 100 קלוריות צהרים: ירקות, מנת בשר ,חצי כוס פחמימה 16: כוס חלב + 30 גרם קורנפלקס ערב, 2 ביציםקשות, 2 פרוסות לחם רגיל, גבינה (2 כפות ) לילה: כמו ב10 או שני פירות אודה לבדיקה משום שאנני מצליחה כמעט לרדת תודה

דרורית היקרה. הגעת לפורום בו מאמנים שכשעושים דיאטה ,בסופו של דבר לא רק שיורדים אלא עולים במשקל . אם כך, על פי תפיסתנו ,אם את עושה דיאטה למה שבכלל תרדי? הרי אם עושים דיאטה עולים . מבלבל ? יש לך שתי אופציות, או לנסות להכיר את הגישה על פיה מתנהל הפורום ואז תביני היטב למה אני מתכוונת, או להפנות את שאלתך לאין סוף פורומים דיאטתיים הקימים ברחבי הרשת שם ינתחו את תזונתך ויגידו לך ... מה שבדרך כלל אומרים בדיאטה.(כוח רצון, אויבים, קלוריות,גרמים וכו...). זו כמובן הבחירה שלך. בברכת סוף שבוע מקסים. בלה

שלום שמי מירי ילדתי לפני 5 חודשים. לידה ראשונה. מזה חודשיים ששיניתי את צורת האכילה שלי - בלי סוכר, רק לחם מקמח מלא, יותר ירקות ופירות ואין עוגות ועוגיות, חטיפים ושטויות. לפני זה אכלתי את הדברים האלו בעוונותי. מה שמוזר לי שעברו חודשיים ואני רזיתי אולי 2 קילו. הרופאה שלי אומרת שזה בגלל הגנטיקה שלי וסוג הדם. מה עוד אפשר לעשות כדי לשמור כמו שצריך. תודה

סבלנות , סבלנות סבלנות. גופך ונפשך עברו שינוי עצום תני לשנהם זמן הסתגלות. לא תמיד אפשר לחזור בידיוק למצב שהיה לפני הלידה באופן מידי.

שלום, אני בת 25, גובה 1.68 ושוקלת 64 ..אני עושה דיאטה ואני מפחדת להזיק לעצמי.. אני אוכלת כל יום בין 900 ל 1000 קלוריות ללא פחמימות בכלל אלא רק ירקות, פרי או שניים, מנת בשר וגבינות. אציין שאני לא עושה פעילות גופנית.. אני רוב הזמן יושבת (בעבודה) כמה זמן אפשר ללא פחמימות בלי שזה יזיק? ואם זה בסדר?

כדי שאוכל לענות לך אני רוצה שתסבירי לי מה את מתכוונת כשאת אומרת להזיק. איזה נזק לדוגמא? נזק ביולוגי, פסיכולוגי, נזק למערכת יחסים שלך ושל הגוף שלך, נזק לאיזון של המשקל שלך נזק לסיכוי לשמור על משקל מאוזן? אוכל לענות על פי תשובתך.

בהמשך.. הכוונה לנזק שיכול להגרם מבחינה פיזית לגוף וכמובן על השמירה בעתיד של המשקל.. תודה רבה

פחממות הן אב מזון חיוני לתפקוד התקין של הגוף. אבל הנזק האמתי שיגרם לך זה מעליה גדולה במשקל שתקרה מן הסתם אחרי שתחזרי לאכול רגיל . נראה לך ש64 זה הרבה על גובה שלך אם לא תביני שזה משקל תקין לגופך ותמשיכי עם דיאטות תאלצי להתפשר על משקל גבוה בהרבה.

שלום בלה ולאה. אני עושה את מה שמומלץ בפורום - אוכלת על פי רעב ושובע ביולוגיים. כלומר, מתחילה לאכל על פי זה. הצלחתי לשנות את התקליט של אכילה רגשית סתם כשמשעמם/מרגיז/לא נוח לי. מה שמפריע לי הוא שאני מרגישה כאילו "תקוע לי בראש" תקליט של "לסיים מהצלחת". כלומר, אני אוכלת כשאני רעבה באופן ביולוגי, אך לא מסיימת לאכל כשצריך, אלא ממשיכה לאכל באופן אוטומטי ומסיימת בד"כ את הצלחת גם אם אני כבר שבעה באמצע. איך אני עובדת על הנושא הזה? איך אני מלמדת את עצמי לאכל אבל שלא חייבים לסיים מהצלחת.? אני אומרת את זה לעצמי אך לא מיישמת. זה קטע שאני משערת תקוע לי מילדות. (השערה שלי בגלל חינוך מהבית). יש עיצות פרקטיות איך לשנות את התקליט המעצבן הזה? תודה! עדי.

אמא עדי היקרה, ישנם דברים אשר אפשר לשנות רק מקריאה בפורום אבל ישנם דברים עמוקים יותר שלא ניתן לשנות ושום עצה, חכמה ככל שתיהיה לא תעזור . את מתארת משהו עמוק מילדות אשר מכוון את התנהגותך למרות שהגיונית ברור לך שזה לא נכון. יש הרבה מה לעשות עם הדפוס הזה אבל כל מה שעולה בדעתי מתאים לטיפול אישי. בברכה בלה

לשים פחות בצלחת. גם לי יש את החינוך הזה שטבוע בי חזק מאוד, לחמם מראש מעט אוכל ואם עדיין רעבים- לחמם עוד. מהנסיון שלי- עד שאני מוציאה ומחממת את הנגלה השנייה, אני כבר מתחילה להרגיש שובע ולרוב מוותרת עליה.

סדנת סופשבוע מרוכזת המתמקדת במציאת החיבור מחדש בין הגוף לראש ובין הגוף לנפש ולעצמינו בדרך חוויתית של שימוש בשיטת חמשת המקצבים ודמיון מודרך כאמצעים לחיזוק דימוי גופינו,השפעה על משקלינו ומציאת הדרך הטבעית והחוויתית לאיזון באורח החיים. בהנחית-אביה רכס-תזונאית קלינית M.Sc- מורה מוסמכת לשיטת חמשת המקצבים, ארומתרפיסטית, מנחת קבוצות. מוגשת בשילוב כלים מעולם התנועה בשיטת חמשת המקצבים, דמיון מודרך-שיטת קולט אבולקר ליישום מיידי ולהתחברות לאני הפנימי העוצמתי החבוי בתוכי. אני מאמין מקצועי-לאחר 20 שנה של עבודה כתזונאית קלינית באינסוף מסגרות-הן פרטניות והן קבוצתיות:בית חולים, קליניקה פרטית, מכבי שירותי בריאות, ארגונים, קתדראות ועוד הגעתי למסקנה האולטימטיבית שרק דרך חיבור מחדש לגופינו וליכולות ולעוצמות שלנו ניתן לחולל שינוי משמעותי בדימוי הגוף ובוודאי במשקלינו-כל זאת בניגוד לדרכי הטיפול הקונונציונליות המטפלות בסימפטום ולא בבעיה עצמה-תפיסת ודמוי הגוף. דרך שיטת חמשת המקצבים ושימוש בדמיון מודרך ניתן לעשות את החיבור המחודש הזה בין הגוף לנפש-חיבור היכול לחולל שינוי משמעותי ב: תפישה ובקבלה העצמית, דימוי הגוף חיבור הגוף מחדש לאכילה מודעת ולא לאכילה רגשית שימוש בתנועה ותרגול חמשת המקצבים ביצירת תשתית לפריצת דרך בתפישת גופינו השפעה על משקלינו וגופינו/ לפתח את יכולתו/ה של כל משתתף/ת לרגישות וקשב לגופו, לחיבור לעוצמות ולכוחות החיוביים הטמונים בו. למי מיועדת הסדנה? לכל מי שפתוח ומוכן לעבוד על דימוי ותפיסת גופו דרך העולם התנועתי של חמשת המקצבים ואמצעים יצירתיים. לפרטים:052-3694708 www.mc5.co.il

אביה היקרה לכבוד הוא לי להמליץ עליך ועל הסדנא שלך. אני מכירה את אביה שנים רבות ויכולה להעיד עליה כאשת מקצוע מעולה. האומץ שלה ללכת רחוק ולגלות תפיסות הרבה מעבר למה שלמדנו ולהביא לארץ את השיטה המופלאה הזאת של 5 המקצבים וללכת את כל הדרך עד הסוף כדי להיות אחת המורות הראשונות בארץ . אין כמוך. מודה ומתוודה שהתאהבתי לגמרה במקצבים אותם הכרתי כשלמדתי את האקומי עם שלומית פלד . אנא כתבי פרטים על הסדנא כדי שנוכל להמליץ לאחרים ולהשתתף בעצמנו . אצור קשר, בלה

אני בת 26, למודת דיאטות, וכמובן נעה כל הזמן בין המשקלים השונים, אין לי עודף רב, אך משתוקקת להגיע ליציבות וכן גם לגזרה שנכונה לגוף שלי שאני בטוחה שאינו שואף להיות עם שומנים מיותרים.קוראת נלהבת של הפורום הזה ומסכימה איתו מאד.מנסה לחשוב כאדם רזה ולשים לב לשיח הפנימי שלי, ולדאוג שיהיה אוהד ומלא תקווה וחיוביות. לעיתים כמו ממש עכשיו, אני מוצאת עצמי עמוסה בבילבולים ומחשבות קשות ובצמתי דרכים, זה גורם לי המון עצב, מצב רוחי נופל ואני מתאפקת בכל כוחי שלא "לפתור" את הבעיה ע"י האוכל, מחכה שעה- 4-5 שעות וזהו, לא מסוגלת יותר, ומתפנה לבלוס כמויות עצומות של אוכל שמרפדים את הכאב והבלבול בשכבות רבות של שומן. גם בימים שבהם אין את צמתי המשבה קשה לי, לפעמים אני בטוחה שאיני רעבה, אך איני יודעת כיצד לפתור את הצורך המתעורר, כיצד לספקו, ולעיתים פונה לאוכל ולא רק לכמויות גדולות אפילו כמות ממש סמלית , אך אני יודעת היטב שלא מדובר ברעב. אני מיואשת, אני כבר לא יודעת מה לעשות, קשה לי, ניסיתי טיפול, ניסיתי הכל, אני מרגישה שאני מפספת את עצמי ואת החיים, אני יודעת שהמיקוד אמור להיות אחר, אך נראה לי שהגעתי לבור כזה.האם אפשר לעשות עוד משהו? האם יש משהו מעודד בכל הבור הזה? א שאני סתם טועה במיקוד ובוחרת להביט על הרע במקום על הטוב? שבת שלום!

היי ליאת, אני מכירה את התופעה שעליה את מדברת, גם אני בעבר הייתי נוהגת ככה. אני ממליצה לך להתחיל לעסוק בספורט ואת כל המתחים שלך תוצאי בזמן הפעילות מאשר בסלון מול הטלויזיה וכמויות גדולות של אוכל תירשמי לחוגים שאת אוהבת , ותהפכי אותם לתחביב שיבוא במקום האוכל .ותיראי שתתחילי להנות ולהריש טוב עם עצמך בנוסף לכך תשמרי על אורח חיים טוב יותר. אם את מעוניינת תלמדי קצת יותר על תזונה נכונה במקום לעסוק בדיאטות מפוברקות ומיד תרגישי בהבדל (: בהצלחה,

http://www.5300.co.il/?id=176-2&Uid=176-7601162-660017

ליאת היקרה, את מתארת בעיה מוכרת וידוע הנקראת אכילה רגשית. אכילה רגשית נובעת מקונפליקט לא פתור כאשר אדם מסיח ממנו את דעתו על ידי אכילה. כמובן שהפתרון הזה הוא זמני ולא יעיל ועד שלא נפתר הקונפליקט במלואו הבעיה חוזרת על עצמה. אם לדוגמא יש לך קוץ גדול ברגל הדבר יגרום לך לכאב ודלקת , מטרת הכאב היא להסב את תשומת לבך אל המקום הכואב על מנת שתסתכלי עליו, תראי שיש שם קוץ ותוצאי אותו. אין הרבה טעם להסיט את המבט מהקוץ גם לא לשמוע מוזיקה כדי לשכוח מהכאב וגם אקמול יעזור רק לפרק זמן קצר, כל עוד הקוץ יהיה ברגל ימשיכו הכאבים ואף יחמירו . מה היית מציע לאדם שהיה מספר לך שיש לו כאב ברגל בגלל קוץ והוא כל הזמן לוקח אקמול? אני מניחה שהיית ממליצה לו להוציא את הקוץ אחת ולתמיד,ומה אם הוא היה אומר שהלך למרפאה ניסה להוציא את הקוץ אבל הכאבים עדיין שם? בטח היית מבינה שהקוץ לא הוצא במלואו , אחרת לא היו כאבים. הקונפליקט הפנימי שלך הוא כמו קוץ הגורם לך כאב רגשי רב, הדרך שלך להתמודד איתו בעזרת אקמול= אכילה היא דרך לא יעילה ולא מועילה. אם את רואה שגישה אחת לא עוזרת , נסי אחרת. לא צריך לפחד מלהסתכל על הקונפליקט = הקוץ הזה בעיניים. צריך אומץ ומלווה טוב ומקצועי על מנת לפתור את הבעיה, להוציא אותך מיאוש ולאפשר לך חיים מלאים ומאושרים . מקווה שתפרגני עצמך מיקוד פרואקטבי השואל איך אפשר לצאת מהמצב אליו נקלעת. שיהיה לך סוף שבוע מקסים. בלה

שלום!לאחרונה התחלתי לנשנש בלילות!אני מתעוררת בלילה ומרגישה שבא לי משהו מתוק הולכת למטבח אוכלת קצת וחוזרת לישון!בבוקר זה נראה לי מוזר שאכלתי בלילה. האם זה תקין?

מלכה שלום רב זה לא ממש תקין. בלילה הגוף שלנו לא אמור לאכול בטח לא בגיל מבוגר ,לכן התופעה מצביעה על בעיה כלשהי.ניתן להתיחס לבעיות בכמה דרכים - האחת להתעלם ולקוות שזה יעלם - הגישה הזאת עשויה לעבוד לפעמים , אבל לרוב הבעיה תגדל ויהיה יותר קשה לטפל בה, השנייה להתיחס ברצינות להבין מה קורה ולפתור הגישה לוקחת יותר זמן ואנרגיה בהתחלה אבל עשויה למנוע בעיה גדול יותר בעתיד. יש סיבות רבות לתופעה של אכילה לילית , היא אחד ממאפנים של אכילה רגשית וככזו דורשת התיחסות נכונה ומקצועית. אני מציע לך לא להזניח ולטפל בתופעה אחרת את עלולה לשלם במשקל יתר. בברכה בלה

אני יודעת שאומרים שעדיף לאכול הרבה ארוחות קטנות אבל עובדה שעד היום אני מנסה את זה וזה לא ממש עבד לי. אז עכשיו אני מנסה ללעוס מסטיק או לשתות מים בכל פעם שבא לי לנשנש משהו ואני יודעת שאני לא באמת צריכה. לרוב זה באמת חשק מתוך שעמום, או סתם כדי "להעסיק את הפה". אני בד"כ לועסת מסטיקים. רוב הזמן. זה מומלץ? זו דרך הרזייה שיכולה לעבוד? או לפחות לעזור לי לתת פוש של ירידה משמעותית בהתחלה?

אריאלה היקרה כבר בהנחת היסוד שלך יש לך על פי גישתנו טעות .כשאת אומרת שעדיף לאכול הרבה ארוחות קטנות את מכריזה על מסגרת שעל הגוף שלך לעמוד בה, זה כמו להגיד שצריך להתפנות הרבה פעמים ביום. והתשובה שלי היא מי אמר שצריך לאכול הרבה ארוחות ביום? צריך לאכול על פי רעב ביולוגי אשר יכול להשתנות מיום ליום, משעשה לשעה מעונה לעונה מאדם לאדם. אז אם את רעבה ואת אוכלת מסטיק את עושה נזק גדול כי את מעבירה לגוף שלך מסר שלא אכפת לך מרעב שלו , דבר העלול לעלות לך בבולמוסי אכילה בעתיד. אם את לעומת זאת משועממת הרי שגם פה אוכל ומסטיק אינם הפתרון . כך שלשאלתך - זו לא דרך להרזיה זו דרך מהירה להרוס את מערכת היחסים שלך עם גופך, דבר שיעלה לך במשקל יתר בעתיד. בברכה בלה

וואהו הרבה זמן לא גלשתי אני עכשיו אמא במשרה מלאה רציתי לשתף אתכם שעד לפני שנה אני ההיתי בטיפול אצל בלה ולא האמנתי שאי פעם אוכל לדבר על כך בלשון עבר ,כן גם אני ההיתי מכורה לדיאטות שונאת את המרה שלי וכד' עבדתי עם בלה בסביביות שנה וחצי אולי יותר מי אבל מי סופר והיום אני בן אדם חדש עצמאי רזה טבעית כמו שאומרים. חזרתי למשקל תקין אני מיודדת עם גופי ועם הנפש שלי,אני הולכת לים ולובשת בגד ים מה שלא עשיתי שנתיים.אני נולדתי מחדש ואני מאחלת לכם גם. הטיפול היה שווה כל שקל וכל דקה. בלה היקרה מזמן לא דיברנו אני מאוד מתגעגעת מבטיחה ליצור קשר. טלי

טלי היקרה כייף לשמוע ממך ואני שמחה שאת מרגישה טוב. נשתמע בלה

התחלה חדשה צופנת בחובה טעם של הבטחה, ריגוש שמספק הזדמנות לשינוי ודרך שמובילה למקום טוב יותר. במשך החיים אני נשחקת ומאבדת את היכולת להתרגש מחדש, בזוגיות, עם הילדים, בקריירה, ביום יום ואפילו מול האוכל והמשקל. אם אלמד להתחיל מחדש אוכל לחזור ולהתרגש, להתאהב, להתחבר ולגלות שתמיד יכול להיות טוב יותר. רוצה להוריד רק 10 קילו.

לאופטימית ! רק מלקרוא את זה אפשר לרדת 10 ק"ג.. הצליחי !

על מנת להוריד 10 קג בדרך המהירה ביותר והטובה ביותר אני אישית ממליצה על http://www.5300.co.il/?id=176-2&Uid=176-7601162-660017 אני עשיתי את זה בצורה הזאת ואני הורדתי ככה בדיוק 10 קג אבל אני עדיין ממשיכה להוריד :)

ערב טוב לכן!! קודם כל, אני חייבת לומר שאתן פשוט מדהימות!! אני רואה איך אתן עונות לכולם בצורה כ"כ איכפתית ואמיתית!! תודה רבה שאתן כאן בשבילנו!! אני באמת מקווה שתוכלו לתת לי גם עצה.. לפני כמה שבועות החלטתי לשנות את אורח חיי והתחלטתי לאכול יותר בריא. הבעיה העיקרית שלי היא סופי שבוע.. אם במשך כל השבוע אני אוכלת בריא ןמאוזן ויום אחד בשבוע אני מגזימה זה בסדר? אני יודעת שהרבה אומרים שמותר "לחטוא" וכאלה אבל הבעיה היא שאצלי ישיום אחד בשבוע שבו אני אוכלת כל היום מלא שוקולדים וצמתוקים ולפעמים אני עושה "חישוב מהיר" וסופרת בקלות 4000 קלוריות.. האם זה הורס הכל? ומה אפשר לעשות כדי בכל זאת למנוע תופעה זו?גם כשאני אוכלת מסודר ומוצרים מקמח מלא זנ לא ממש עוזר.. מחכה בקוצר רוח לתשובתכן.. שיהיה ערב טוב ושבוע מצויין!!

ברצוני להוסיף שאני בעלת משקל עודף ולכן ציינתי את הקלוריות הרבות (ולרוב גם ה"ריקות")שאני מכניסה לגוף..

אירית היקרה ראשית תודה מקרב לב על המחמאות שלך. כשאת שואלת האם את בדרך הנכונה מיד עולה לי התשובה תלוי לאן את רוצה להגיע. הדרך נגזרת על פי המטרות שלך. את הגעת לפורום של הרזיה ללא דיאטה המדבר שפה מיוחדת ושאלת שאלה מובהקת בשפת הדיאטה. כי להחליט לאכול בריא זה הרבה פעמים להכריז על דיאטה עבור המערכת הפנימית שלך במיוחד אם עשית בעברך דיאטות. עליך להבין ,ברגע שהמערכת שלך שומעת משהו שנראה כמו דיאטה (היא לא יודעת להבדיל בין סוגי הדיאטות מבחינתה כל סוג של אכילה המוכתבת מבחוץ ללא התחשבות בצרכים של הגוף זה דיאטה) היא מגיבה כמו שהיא יודעת היא מפצה את עצמה בכל הזדמנות אפשרית. הדפוס שאת מתארת של שמירה כל השבוע ובולמוסים חסרי שליטה בסוף השבוע מוכר וידוע לכל מי שניסה לכפות על גופו דיאטה. את גם סופרת קלוריות שואלת אם זה הורס וכו.. בקיצור את בדרך לעוד דיאטה ואם לשם את רוצה להגיע וגם לתוצאות שהיא מציע אז כן את בדרך הנכונה. אז יש שתי אפשרוית או שהגעת לכאן בטעות ואת צריכה הכוונה ממדריכים המובילים בדרך של דיאטה , אם זה המקרה עליך לחפש פורומים של דיאטה, או שאולי במקרה גם אם הגעת לפה בטעות את מסתקרנת בדרך של הרזיה ללא דיאטה ואם זה המצב אז התשובה שלי לא את לא בדרך הנכונה כי בגישה של הרזיה ללא דיאטה מתחילים מלאכול מה שנכון לגוף. העצה הכי טובה שאוכל לתת לך זה לבחור כדי לא להקשות ולבלבל את עצמך. תחליטי לאן את רוצה להגיע לירושלים או לאילת ואז תנווטי למקום שאליו החלטת בלי לסטות בדרך ולשנות את היעד. אם את רוצה דיאטה תעשי דיאטה אבל תכירי בכך שזה מה שאת עושה אם את רוצה לא דיאטה תעשי לא דיאטה ותלמדי היטב את הנתיב של הגישה הזאת. בכל אשר תבחרי אאחל לך הצלחה גדולה . בברכה בלה

http://www.xn--4dbahfbgmfhg3a5b3hb.com/?id=28-2&Uid=28-7594857-666331 דייטה נכונה

שלום רב. ערכתי בדיקות דם ובתוצאותיי קבלתי: NON HDL CHOLESTEROL 130 CHOLESTEROL 195 CHOLESTEROL HDL 64 CHOLESTEROL LDL 111 TRIGLYCERIDES 96 LAMICTEL גבוה (תרופה לאפילפסיה) אני צעירה, בת 23, ואין לי עבר רפואי חריג של מחלות לב, שומנים בדם במשפחה וכו'. אינני סובלת מלחץ דם גבוה ועד היום לא קרה לי מעולם שרמת הכולסטרול שלי בדם הייתה חריגה (אני עוברת הרבה בדיקות דם, עקב בעיה אחרת שאינה קשורה). חשוב לציין- אינני אוכלת משהו חריג לאחרונה! רמת הTSH, של בלוטת התריס יצאה אצלי גם גבוהה ואני מרגישה שאני משמינה לאחרונה בלי שום סיבה מיוחדת. גם כן חשה עייפות, ריחוף וחולשה. אני שוקלת 60 ק"ג וBMI תקין. האחות במרפאה אמרה לי שאני צריכה לפנות לדיאטנית לתפריט שיפחית את רמת השומנים בדם. אין לי בזה מושג, האם תוכל/י לעזור לי? (רופא המשפחה לא קרא לי) בתודה מראש, איילת.

שלום רב לך זהו פורום לא מתאים לפניה מסוג כזה עליך לפנות לפורומים רפואיים בנושא כולסטרול.

כבר די הרבה זמן קוראת כאן בפורום ויש לי עכשיו שאלה. אני אחרי שתי לידות. עברה שנה מהלידה האחרונה.אני עדיין מניקה מלא. כמעט וחזרתי למשקל מלפני ההריון ואני שמחה על כך.(מבלי להתערב. אוכלת כמו שהגוף מבקש ואין אצלי אכילה רגשית.) א ב ל...הצטבר אצלי שומן בבטן ובמותניים. שאר הגוף רזה כשהיה ורק הבטן גדולה הרבה יותר משהיתה כך שבגדים לא נסגרים עלי. אני יודעת בוודאות שזהו שומן ולא רק שרירים חלשים מההריונות. אגב, אחרי הלידה הראשונה לא נשאר לי כזה שומן בבטן. אני לא מאמינה בדיאטות ובטח אחרי שקראתי כאן, ממש לא מאמינה בהן ואין לי שום כוונה להיכנס לעולם הדיאטות החסר תועלת ומזיק אבל- מצד שני-זה מאד מפריע לי. כמה זמן אמשיך להחזיק בארון מלתחה שלמה שאני כ"כ אוהבת אבל כבר לא יכולה ללבוש? (כל הזמן אמרתי לעצמי"טוב, עברו רק 3 חודשים מהלידה זה עוד ירד..." "נחכה עוד קצת"...אבל, די. עברה שנה. יכול להיות שלוקח לגוף כ"כ הרבה זמן להתאזן ולתאושש מהלידה ולחזור לעצמו??אשמח לקבל תשובה לשאלה זו. שאלותי: 1) יכול להיות שאני אוכלת אותו הדבר ועכשיו זה מה שהגוף פיזית צריך..? כמו שבהריון הוא מתמלא זמנית? ואולי זה פשוט ירד לבד מתישהו? כי ממה שהבנתי מהקריאה כאן, יכול להיות שארעיב את עצמי והגוף הוא חכם ופשוט יחסוך בהוצאת האנרגיה ולא ירזה. אז אולי, הגוף שלי זקוק ל"רזרבה" הזו היום, כי אני עוד מניקה מלא כי-אין לי מושג למה, ופשוט הוא יתאזן לבד? 2) יכול להיות שבאמת הכל בראש. כלומר-בפועל, מעשית, אני לא מתערבת ואוכלת כמו אדם רזה אבל במחשבות שלי על גופי-אני כל הזמן חושבת:"נו, מתי תרזה כבר? מתי ירדו השומנים האלה בבטן? אף פעם לא הייתי ככה? אולי הלחץ המחשבתי הזה, זה מה שגורם לי להישאר עם העודפים מההריון?? אגב,בכל זאת, ניסיתי לשבת עם עצמי ולהיזכר איך אכלתי ומה אכלתי אז..כשהייתי עם בטן רזה ושטוחה ובאמת-אותו הדבר כמו היום.אז איך,אני לא מבינה? סליחה על השאלות הארוכות אבל באמת שאין לי את מי לשאול ואני ממש לא רוצה לפנות לדיאטנית רגילה שתשב איתי על התפריט שלי... אשמח לקבל תשובות.

קראתי מה שכתבתי ויש לי הבהרה שאולי חשובה. כשכתבתי "כשהייתי עם בטן רזה ושטוחה" לא התכוונתי ללפני הלידות. אני לא מצפה לחזור לגוף שהיה לי לפני שנכנסתי להריון הראשון. לא, אין לי אשליות! באמת שלא. אחרי הלידה הראשונה נשארה לי הבטנונת הקטנה שהיא תוצאה של ההריון והלידה. בכל זאת עברתי הריון ולידה. נראה לי נורמלי שהבטן לא שטוחה ממש. אבל לא היה לי שומן נשפך בבטן כמו היום. בגלל שאחרי הלידה הראשונה הייתי מאד שלמה ומרוצה מגופי ומחזרתו לעצמו. היום אני שואלת את עצמי-אם היום זה לא ככה, והתנאים הפיזיים-אכילה וכו'..אותו הדבר, אז מה קורה כאן? ועכשיו אני חוזרת על עצמי עם 2 השאלות ממקודם: 1) אולי זה הטבע? אחרי 2 לידות נאגר אצלי שומן בבטן כמו אצל אימי וזהו. זה המבנה שלי כאישה אחרי 2 לידות ויש להשלים עם זה? 2)או שהלחץ המחשבתי שלי, כאמור גורם בצורה רוחנית כזו...לגוף להגיב בחוסר חזרה לעצמו?

גם לי יש כמה ק"ג עודפים מהלידות. והתמלאתי באגן ובבטן אבל אין מה לעשות ולהלחם בטבע.לא נשאר לנצח רזות כמו נערות.אולי פשוט תשלימי, תקבלי את גופך ותאהבי אותו כך?

בוקר טוב נועה מ. אין צורך להתנצל. במה זו נועדה לאפשר לך ולאחרים לשאול. איש, איש בסגנונו ובדרכו. מותר לך לשאול שאלות קצרות וגם ארוכות. נועה ברצוני לשאול שאלה: מהיכן הבטחון הרב שצורת הגוף המשתנה היא תוצר של אגירת שומן עודף ולא התרופפות של חגורות השריר באזור זה (שבו בדיוק התקימה התרחבות אדירה ורפיון שרירים, בפעם השניה)? ממתינה לתגובתך יום יפה לך שלך לאה פינטו

זה ממש נראה כמו שומן. קצת קשה לי להסביר בכתב... בחודשים הראשונים אחרי הלידה היתה לי בטן בולטת כזו של שריר רפוי. לפני כמה חודשים זה ירד בעקבות התעמלות שחזקה ממש את השרירים וכן-הזמן ומנוחה שעזרה לגוף לשקם את עצמו

רכשתי את הכמוסות והתחלתי לשתות לפני שבוע עד 5 ימים עדיין המשקל הראה שלא ירדתי גרם אחד, אולם ביום השביעי ... לפני שהתייאשתי ראיתי שירדתי קילו שמבחינתי זה בסדר לשבוע, מקווה לראות התקדמות רצינית יותר בעתיד. מלבד זאת באמת ישנה עצירות אבל מדי פעם לאכול פרי זה בהחלט עוזר. אנרגיה מיוחדת-לא ממש! אני אופטימית ומקווה להצלחה!

ואת מספרת לנו את זה כי....

איך אני יוצאת מהבולמוסים האלה שהורסים לי את החיים ?! אאני לא יכולה יותר ! אני רוצה לצאת.. אני רוצה לעזור לעצמי... ואפילו אם זה ירגיש לי מידי פעם כמו סיזיפוס אני רוצה לנסות כי אני מאמינה אני אצליח .. אני לא אשב כל החיים בבור הזה ! ואתן לו להשתלט לי על החייים - ממש לא ! מה אני יכולה לעשות ? אני גרגרנית... אחד משבעת החטאים בנצרות.. ישלי תאווה עצומה לאוכל... אני אוכלת מלא ובעברי הייתי בולימית שנתיים הפסקתי עם ההקאות בזכות כדורים, אבל על הבולמוסים אני לא מצליחה לשלוט.. מה ניתן לעשות ? חשבתי ללכת לדיאטנית.. טוב יאללה אני מקווה שתעזרו לי למצוא פיתרון ! שבת שלום !

שלום לך מלאך שבור....אוי איזה שם... יקירתי את מלאת סתירות. מצד אחד מכריזה בנחישות רבה אני לא אשב כל החיים בבור הזה מצד שיני ממהרת לשים על עצמך תוויות כמו אני גרגנית. מצד אחד מודעת לכך שיש לך בולמוסים ואכילה רגשית, מצד שיני רוצה ללכת לדיאטנית. ובסוף את מקווה שנעזור לך למצוא פיתרון. את מתארת אכילה רגשית . זו בעיה הדורשת טיפול מקצועי ורציני ובעקר אדם מודע שמקבל החלטה ברורה שהוא פותר את הבעיה הזאת לתמיד. דיאטנית תתן לך תפריט מאוזן ובריא היא לא הוכשרה לעזור לך לפתור אכילה רגשית אלא אם היא בהכשרתה מאמנת או מטפלת עם התמחות בטיפול בבעיות מסוג כזה. כך שאם את עומדת מאחורי הכרזה שלך של אני רוצה לעזור לעצמי אפילו אם זה ירגיש לי סזיפי -קחי אחריות תתחילי מכך שתשני את השם שלך ממלאך שבור למשהו אחר ובשלב הבא תמצאי איש מקצוע טוב שיעזור לך לצאת מהבור הזה שנכנסת אליו. מאחלת לך המון הצלחה בלה

שלום, אני בת 23, גובה 167. לפני שנתיים וחצי נשברתי מהדיאטה האחרונה שלי כששקלתי 80 קילו (לאחר ההרזיה). ומאז שנשברתי עליתי 40 קילו והיום אני שוקלת 120 ק"ג. כל משפחתי במירוץ במטרה להרזות ולכולנו יש נטיה גדולה להשמנה. נשברתי טוטאלית מכל הדיאטות והספורט ואני במצב נפשי לא טוב (במיוחד כשכל הזמן מדברים רק על הנושא הזה ללא הפסקה). תרופות הרזיה עוד לא ניסיתי, ואני חוששת כי קרובת משפחה שלי (שגם לה יש נטיה להשמנה) הסתבכה מכל סוגי הכדורים והיום אין לה יציאות אם זה ללא עזרה תרופתית. עוד בעיה גדולה שיש לי היא שהוסת שלי לא מגיעה כבר 8 חודשים וכרגע אני בסדרת בדיקות במטרה לפתור את הבעיה לצמיתית וללא גלולות מסדירות וסת (מאחר שהוסת אצלי אף פעם לא היתה סדירה ללא אותן גלולות). לאחרונה עשיתי בדיקות דם ששם ראו שהכל תקין (למעט ויטמין בי 12) בכל זאת אני מעוניינת כן לנסות משהו תרופתי יעיל, מהיר (ואולי גם זול מאחר ואני סטודנטית והמצב הכלכלי לא מעודד במיוחד...) או כל עצה אחרת שתעזור להתמודד עם המצב, להרזות ולחזור לחיים. בבקשה תצילו אותי. המיואשת.

שלום רב לך ....יקרה אני שומעת את המצוקה שלך ואת ההקריאה שלך לעזרה. אני מפנה אותך לתשובתה של לאה - מלווה אינו קוסם ומשקפת לך איך פנייתך נקלטת אצלי. את קוראת לעצמך מיואשת,את מתארת מצב בלתי אפשרי שסוגר אותך מכל כיוון, את אומרת שאת החלטת לקחת תרופות ובסוף את חותמת בבקשה תצילו אותי אני מיואשת. לי זה נשמע כמו בקשה לקסם,ואת הקסמים מהסוג הזה רק את יכולה לחולל בתוכך.כדי לצאת מהמצב שאת מתארת צריך הרבה יותר מעצה סתמית בפורום ולכן כל מה שאוכל לעשות זה לעודד אותך לבקש מאתנו בקשה הרבה יותר ברורה, פרואקטיבית ומקדמת.העולם מלא באנשים אמיצים ומדהימים שלמרות שנולדו עם מגבלויות קשות ביותר מנהלים חיים מלאים , עשירים ומאושרים. אם תרצי אפנה אותך לסרטון על איש מיוחד מאד הנותן המון השראה. מדובר בבחור שנולד בלי ידיים ובלי רגלים ולמרות הנכות הקשה הזאת הוא סיים תואר שיני באוניברסיטה יש לו המון חברים והוא עוסק במסעות בעולם בהם הוא מרצה ומהווה מקור השראה לאנשים כאשר המסר הברור ומדהים שלו הוא - אם אני יכול להרגיש מאושר אז בוודאי גם אתה. מאחלת לך המון הצלחה,שימחה , חיות וחיוניות. (תעבירי לי את המייל הפרטי שלך אולי אוכל להציע לך משהו . המייל שלי מתחת לתמונה.) בברכה בלה

אם הגעתם עד כאן, סימן שהגעתם למקום הנכון זהו פורום שמנוהל ע"י אשה נפלאה בעלת ידע רב בנושא, אדם מפרגן, טוב לב ומי שיכול שלא ילך ,אלא ירוץ לטיפול אצל בלה אני הייתי אצלה תקופה די ארוכה, וגיליתי על עצמי דברים שלא ידעתי אף פעם. בהזדמנות זאת אני שולחת אליך בלה היקרה אלף נשיקות וחיבוקים מאוד מתגעגעת אלייך. וכמובן אוטוטו ראש השנה, אז שתהיה לך שנה נהדרת, כי מגיע לך רק אושר והלוואי וירבו אנשים כמוך, אשר המטופל הוא באמת הראשון בסדר העדיפיות שלך כמטפלת שלך תמיד מכל הלב סיגל

שלום לכן, האם לדעתכן מקום עבודה שכלל אינו מתאים לאופיי, איננו מספק מבחינה רוחני ולא נותן לי כלל תחושה שאני תורמת יכולה להיות סיבה להשמנה ? התרומה היחידה שאני מוצאת בו הוא המשכורת. לא מדובר במקום עבודה קבוע אולם עדיין המשכורת מפתה להמשיך ולעבוד (לא מעט שעות), ועם זאת תחושת התסכול מחוסר העניין מביאה אותי לחשוב שאולי זוהי אחת הסיבות לאכילה כפיצוי. אני יודעת שיש אנשים שעובדים במקומות עבודה לא מתאימים להם ועם זאת מתקתקים את היום עבודה בשביל המשכורת וחוזרים למחרת שמחים ורזים. דעתכם?

שיש לי עודף משקל של 25 קג

לל היקרה לדעתי יש רק סיבה אחת היכולה לגרום להשמנה - זה לא מקום עבודה לא מספק, בן זוג מעצבן וגם לא התנהגות אכילה ,זה הגישה שלך לחיים ומה את עושה עם הקלפים שקיבלת . את מתארת מצב בו את לא מרוצה ממקום עבודה אבל נשארת בו למרות הכל, מכאן את מסיקה שזה גורם לך לתיסכול אשר גורם לך לאכילת יתר אשר גורמת לך לעודף משקל. אם תמשיכי לדבוק בעמדה הזאת הרי מה שיקרה את תיהיי אולי צודקת אבל לא תוכלי לזוז מלמטר מהמקום הזה.י אם אנסה להציע לך הצעות פרקטיות כמו אז תשני מקום עבודה, נסי להוציא את התסכול במקום אחר ולא באוכל, או תעשי פעילות גופנית אתקל מהר מאד בהסברים למה זה בלתי אפשרי. לכן, המקום היחיד בו ניתן לעשות את השינוי זה אצלך פנימה בעמדות שלך כלפי מציאות חייך. נסי להרחיב קצת את זוית הראייה ולראות את המציאות בדרך נוספת בעצם בעשר דרכים נוספות. מנקודה בה את עומדת את רואה רק כיוון אחד והוא מסתיים במבוי סתום ומה אם אגיד לך שאם תשני את נקודת המבט שלך תוכלי לראות עשרה כיוונים נוספים. לכן, מה שהייתי ממליצה לך זה על תהליך של אימון. תפקידו של אימון הוא לפתוח לך את זוית הראיה שלך, לשקף לך איך את יכולה לשנות את התפיסה שלך ולהראות לך שברגע שהתפיסה שלך תשתנה הכל ישתנה- האפשרוית העומדות בפניך, המעשים שתבחרי לעשות, מציאות החיים שלך, ההרגשה שלך וגם המשקל שלך. כיום יש הרבה מאד אפשרוית של אימון ויש אימון המשלב נושאים שונים כך שיש מבחר גדול. יותר מנשמח לכוון אותך, להיות שותפים להתלבטויות שלך או כמובן להתקדמות שעשית עם עצמך. המון הצלחה, בלה

בלה תודה על התשובה המאוד עוזרת . אין לי כול ספק שאימון יכול להועיל גם לגבי עוד עמדות במציאוצת החייןם שליושמעתי על אפשרויות של אימון שונות. ממה שהבנתי מדברייך להרחיב זווית ראיה הכוונה לראת את העבודה כדבר חיובי ? דווקא הזלילות בבית בערב מאוכל של אמא שגם בעודף משקל. רוב היום אני בעבודהשהיא לא דווקא משעממת רק אותי לא מספקת.אשמח לקבל דוגמה יותר מעשית לגבי ההתיחסות לעבודה.וכך גם אמצמ בן זוג אפילו מעצבן. בתודה

לחצים זה דבר שאכן יכול לגרום לתסכול ולדבר שיכול להשמין בהחלט על מנת להרזות באופן יותר מהיר אנו יכולים לעזור לך הרזיה מהירה טובה ובטיחותית באמצעותנו. http://www.5300.co.il/?id=176-2&Uid=176-7601162-660017

בלה ולאה שלום, כתבתי לכן לפני יומיים ותיארתי את מצבי אחרי 25 שנות דיאטה. בלה, ענית תשובה ארוכה, משכילה וחמה - ועל כך אני מודה לך מאד. הצעת שאשתף, ואני לוקחת בשתי ידיים את הכדור שזרקת. האמת היא, שאני מרגישה מאד בודדה במערכה. כבר שבועיים שאני בתהליך של אכילה נורמלית. אבל אין לי למי לספר - כולם כבר קצו בהצהרות הדיאטה שלי, ואין לי אפילו כוח להתחיל להסביר להם שאני במקום אחר וזו לא עוד דיאטה (התחלתי לשנוא את המילה הזו). אני מנסה להקשיב לצרכי הרעב והשובע של הגוף, כמו גם למה הוא מבקש לאכול, ומרגישה פיזית קצת יותר טוב (זאת אחרי חודשים רבים של כאבי ראש, בטן, עייפות וכו' שנגרמו מן הסתם עקב תזונה לא מאוזנת בעליל) הכעיה שלי היא שאני מרגישה שאיבדתי אמון בגוף. אני יודעת שיש לי ציפיות לא ריאליות, ומן הסתם כמי שהתעללה לא מעט בגוף שלה בשנים מאז שנות ההתבגרות, אני כנראה לא צריכה להתפלא שאין תזוזה. שנים על גבי שנים הייתי ריגלה לחיות במעגלי צום וזלילה, אחרי כמה ימי צום - תמיד היתה לי תחושת התעלות והרזיה אשלייתיות, אבל זה ניחם אותי. אז לא, אני לא מדברת על המשקל, כי אני לא נשקלת, אבל אני מרגישה שקשה לי מאד בלי "פידבק מהגוף". הייתי רוצה להרגיש שהמכנסיים טיפה, אבל טיפה, פחות לוחצים. אני כמובן פוחדת שאני אוכלת יותר מדי ושחילוף החומרים שלי לא יכול לרזות עם 1500 קלוריות ליום (אני לא סופרת! אבל מה לעשות, שגם מתוך שינה אני יודעת להעריך פחות או יותר כמה אני אוכלת. בכל זאת ותק של 25 שנה....) קראתי בהרבה מהתגובות שלכן על החשיבות של להפסיק להלחם בגוף, ולקחת אותו כשותף לדרך, להתחבר איתו וכוק. אני מרגישה שהגוף נלחם בי עכשיו. אולי זה "מגיע" לי, ואני מניחה שתגידו ש- 25 שנים לא ישתנו בן שבועיים. אבל אני חסרת סבלנות. אני מרגישה שאני נורא נורא מתאמצת (הרבה יותר מאשר לא לאכול בכלל או לחיות על חסות) ואין תוצאות מינילמליות. מי יבטיח לי שהגוף ידבר איתי מתישהו? מתי זה יקרה? השבועיים אלה נדמים לי כנצח, אני מוכרחה להרגיש שמשהו קורה, קשה לי נורא כי אני מרגישה לבד. לבד עם הגוף שלא רוצה להיות חבר שלי. אני מניחה שהמטבוליזם שלי "בשוק", אני מדמיינת איך הגוף לא מבין מה קורה, כשפתאום אני לא חיה על חסות כל השבוע, וגם לא מתנפלת על 10,000 קלוריות של פחמימות ריקות בסוף השבוע. הגוף מתבצר - מישהו יכול להבטיח לי שהוא יצא מהעמדה הזו ויתחיל לעבוד? איך מחזיקים מעמד בתוך החרדה המתגברת שזהו. ככה אני הולכת להיות תמיד. שהשומן הזה הוא לא חלק אינטגרלי מהגוף שלי. אני יודעת שלא - אבל כל כך קשה לי להחזיק את האמונה הזו עכשיו.

פועי ללמוד לאכול נורמאלי אחרי שנים של דיאטה, ליצור שלום עם הגוף אחרי שנים של מלחמה ומאבקים זה לצאת למסע ארוך ומורכב. קחי מדריך לדרך - מקצועי אמין וכזה שילווה אותך אחרת תלכי לאיבוד כבר בתחילת המסע כפי שכבר קורה לך. את לא הראשונה שהולכת במסע הזה ולא כדאי להמציא את הכל מחדש מדריך טוב יחסוך לך המון בילבול וביזבוז. בלה אגמון

לפועי ! אם הקלקת כאן, קראת, כתבת, כנראה שכבר התחלת את המסע... כך זה קרה אצלי וכך הוא התחיל, המשיך בטיפול/אימון והסתיים בפחות 14 ק"ג. הדרך מת"א לכפר-סבא קצרה כל-כך כשמרזים... פרגני לך, אני הייתי עושה את זה שוב, אם היה לי עוד מה להוריד. בהצלחה ובחיוך

תודה סמיילי - אני מתבשלת לכיוון.... :)

שלום פועי יקרה טרם תפני ללמוד את שפתו של גופך, תעסקי במנגנון רעב-שובע ותנסי להיות "לא בדיאטה" , ישנה איזושהי הבנה חשובה לגבש. "הגוף מתבצר - מישהו יכול להבטיח לי שהוא יצא מהעמדה הזו ויתחיל לעבוד? מי יבטיח לי שהגוף ידבר איתי מתישהו? מתי זה יקרה?" שום מלווה מקצועי לא יבטיח לך דבר שלא תוכלי להבטיח לעצמך. שום מלווה מקצועי לא יחזיר לך את האמון בגופך (ובעצמך), אם לא תהיה זו החלטה ובחירה שלך. שום מלווה מקצועי לא יעלים את ציפיותייך הבלתי-ריאליות ללא השתתפותך הפעילה. שום מלווה, אבל שום מלווה, לא יוכל לקחת אחריות במקומך ולעשות בחירות חדשות בשבילך. שום מלווה איננו קוסם. פועי, כדי שניסים יתרחשו, עלייך לאפשר להם להתרחש. וזה יכול לקרות במידה ותביאי פתיחות, גמישות, קבלה, נכונות ללמידה ונחישות להיות אדם מטיב עם עצמו. אם תביאי את הדברים הללו למרחב האימון של עבודה מול המאמן, תוכלי לפתוח אפשרויות חדשות שיבססו אמון שלך לגופך ולעצמך, תלמדי לחוות הצלחה ולהתמקד בה תוך שאת מפסיקה להציב ציפיות תלושות שתוקעות אותך במקום. גם עם איש מקצוע, עלייך להבין ולהפנים שהאחריות על השינוי והמובילות של התהליך בידייך. אימון יכול להצליח (מאוד) כשהמתאמן רואה בו מסגרת של מיקוד ומודעות לפיתוח מיומנויות מקדמות, ממיומנויות חשיבה והסתכלות ועד למיומנויות התנהגותיות אימון יכול להצליח כשהמתאמן מבקש לראות את שנסתר מעיניו ומבינתו כמכשול בדרך להצלחה, ומתוך הנחת יסוד שקיים נתיב שיובילו בקלות אל מחוז חפצו. אימון ולחלוטין לא יעבוד, אם נראה במלווה קוסם ואם נפעל מתוך מדיום של יאוש וחוסר אונים, חוסר אמון בעצמנו ובתהליך. אני, כמאמנת, מאמינה שכל בן אדם , בריא בגופו ובנפשו, הינו בעל יכולת ויכול! ומנסיוני כמאמנת, האדם שיצליח הוא זה שיחליט שהוא יכול. גם אם הוא עדיין לא יודע בדיוק איך. רובם המכריע של הגולשים מגיעים לפורום זה, עם פרדיגמת כשלון (מעולם הדיאטה) ועם לא מעט אמונות בולמות כתוצאה מנסיון העבר. באימון להצלחה, עלייך להבין שזה חלק מהתהליך ולהציבו כמטרה בפני עצמה: לגבש צורת התייחסות מטיבה ומקדמת לגביי עצמך ולגבי גופך. (זו בדיוק הלמידה שאת צריכה לממש, הרבה לפני שתתעסקי עם מנגנון הרעב-שובע שלך) כל אחד יכול! גם את. אך ראשית, יש להתאמן על בניית התשתית התפישתית הנכונה. וגם לזה, את יכולה. בברכת יום נעים שלך לאה פינטו

לאה יקרה תודה ברור ומובן לי שעליי לקחת אחריות על חיי, ההתלבטות שלי בלקיחת מאמן היא שאני מרגישה שכל חיי אני פונה "החוצה" לעזרה (לאו דווקא בנושא המשקל וההשמנה, אלא כמקור חיצוני לסיוע בפיתולי החיים): פסיכולוגים, מטפלים אלטרנטיביים, דיאטניות ומה לא. כולם, כמובן, סייעו לי בדברים חשובים וניכרים בחיי, אולם דווקא לאחרונה הפציעה בי ההכרה שאני באמת מסירה מעל עצמי אחריות בפנייה שכזו. אני מגיעה להבנה שאם לא אקח על עצמי את מלוא האחריות - השינוי לא יקרה. אני חוששת שבפנייה למאמן/ מטפל (שוב, במובן מסויים, על אף שמעולם לא הלכתי לאימון ממוקד בנושא המדובר), אשליך את עצמי אל האדם שמנגד, ולא אקח אחריות מלאה על הדברים, מה שכמובן יביא למעט מאד תוצאות, ומשם הדרך לתסכול ועזיבה קצרה מאד. אני נורא רוצה להאמין בעצמי, שבגילי "המופלג" (37), הגיעה השעה שאקח אחריות מוחלטת ואנתב את חיי למקום הרצוי. האם זה בלתי אפשרי לעשות את זה לבד?

שלום הבעיה שלי היא כזו אין לי חילוף חומרים כלל. הפעמים היחידות שהן יש לי עוכול מהיר היא רק לאחר שתיית אלכוהול בבילוי וגם זה אחת לשבועיים כתוצאה מכך הכיבה שלי ממש מתנפחת. אני דיי חושבת שזה הפתתח בזמן השירות הצבאי אבל עברו מאז 3 שנים אני מבצעת פעילות גופנית ומרבה לאכול שזיפים אך ללא הועיל. מה עושים?

מה זאת אומרת חילוף חומרים על פי הגדרתך? מה זאת אומרת אין לי חילוף חומרים כלל? לא ברורה לי שאלתך. בברכה בלה

אני כמעט ולא נכנסת לשירותים. ז"א אין לי יציאת צואה. רק אחת לשבועיים... אני לא סובלת מעצירויות ואין לי בעיית משקל אבל אני יודעת שזה ממש לא בריא וחובה לפחות פעם ביום לכן אני שואלת מה עושים? כיוון שאני אוכלת המון פירות וירקות ומרבה לשתות ועוסקת בפעילות גופנית

פילפל-שופ בגדי ים http://www.pilpel-shop.co.il/ ביגוד אירובי http://www.youtube.com/watch?v=76qIfGzZwpg

אני בת 50 מזה מספר חודשים נמצאת אצל דיטנית קופת חולים בשל סוכר גבוהה וכולסטרול גבוהה מאוד (יש במשםחה תורשה של סוכרת ומחלות לב. כל החודשים שאני בטיפול ומעקב הורדתי סוכר, ומטוגן אוכלת כמויות של ירקות אוכלת 2-3 פירות ביום אוכלת לחם קל או לחילופין פרכיות אורז אוכלת עוף או דג מבושל או אפוי בתנור צועדת כול יום שעה הליכה מהירה את הסוכר הצלחתי להוריד ל- 84 וזה טוב! את הכולסטרול לא הצלחתי להוריד ועוד העלתי. ובמשקל בכלל לא ירדתי מה יכולה להיות הסיבה ל2 הבעיות אשמח אם תענו לי דפנה

דפנה אם את בטיפולה של דיאטנית המכירה אותך היטבה עליך להפנות את השאלות הללו אליה. היא מכירה אותך אישית ויודעת הכל על מצבך הבריאותי אני מניחה שהיא תוכל לכוון אותך להבנה של החידה שהבאת

שמעתי ממדריכה לתזונה נכונה, שלא צריך משקל, הכל בראש, אני ירדתי 20 ק"ג כבר כ- 3 שנים שומרת על המשקל, למרות זאת הראש שלי נשאר שמן וההתמודדות אני קונה בגדים פחות 4 מידות ועדיין מרגישה שמנה, אך אשפרת לרדת ממשקל ללא משקל רק דרך המחשבות לדעתי זה יכול לעזור לי המוןאני רואה במשקל עליה של 100 גרם וזה מלחיץ פחד.

שרוני שלום רב. בואי נעשה קצת סדר. אני מניחה שכשאת רוצה לרדת במשקל את רוצה תוצאה מסוימת , אני מתארת לעצמי שאם היתי שואלת אותך מה את רוצה היית מן הסתם אומרת שאת רוצה להרגיש טוב עם עצמך, להיות בריאה וקלילה, אולי לאהוב את מה שאת רואה בראי ,ולהנות מקניית בגדים (את מוזמנת להוסיף רצונות ככל העולה על דעתך). בסופו של דבר אני מאמינה שאת רוצה שיהיה לך טוב ושאיכות החיים שלך תשתפר. את מאמינה שכל זה יקרה כאשר תרזי ולכן מנסה למצוא דרך נכונה לרדת במשקל. על פי תפיסתי יש שתי דרכים לרדת במשקל . האחת מבחוץ פנימה, השנייה מבפנים החוצה. כשאת בוחרת בדרך של מבחוץ פנימה שזו דרך של דיאטה /שמירה/מסגרת/תזונה נכונה (תימחקי את המיותר), את ממקדת את תשומת לבך בהתנהגות החיצונית שלך הקשורה בהרגלי אכילה,את מנסה לשנות אותה בעזרת כוח רצון, נחישות והחלטה, מסגרת, עידוד של קבוצה או מדריכה ואכן התוצאות בגישה הזאת הן מהירות , מספקות ונראות מיד לעין אבל... כפי שאת רואה, לא יציבות וקצת כתובות על קרח. השנייה - מבפנים החוצה כשאת בוחרת בדרך זו, שהיא דרך של הרזיה ללא דיאטה , את ממקדת את תשומת לב שלך במערכת הנעה הפנימית שלך, את משנה את האמונות הפנימיות שלך החולשות על התפיסה שלך, החלטות ובחירות שלך מעשים שלך ובסופו של דבר גם באיכות החיים שלך . בגישה זו התוצאות לוקחות יותר זמן, דורשות עבודה יותר מעמיקה אבל הן יציבות ונשארות לתמיד. כשעובדים מבחוץ פנימה אנחנו מרזים מבחוץ אבל בפנים נשארים אנשים שמנים מה שיוצר קונפליקט בין בפנים לבחוץ. כשעובדים מבפנים החוצה הופכים להיות אנשים רזים - חושבים כמו רזים, אוכלים כמו רזים ובסוף גם נראים רזים לתמיד. נראה לי על פי הפוסט שלך את יצרת את השינוי החיצוני וכעת עליך ליצור שינוי פנימי כדי שהרזון שהושג ישאר יציב ולתמיד. מקווה שעכשיו זה יותר ברור. בברכה, בלה

הי לאה, בלה נתקלתי היום בפורום וקראתי בו לא מעט, ואני רוצה להודות לכן על התושובת מאירות העיניים בנושאים השונים. אני בת 37 ונלחמת במשקל מגיל 12-13. אין דיאטה שלא עשיתי ובמהלך השנים עליתי וירדתי כמו בכל המקרים הידועים עד לפני כמה שנים גם סבלתי מבולמיה (זלילות וצומות לחליפין), אבל יחסית היום מצבי טוב יותר, ויש לי הרבה פחות התקפים עדיין, יש לי עודף משקל של כ 8- 10 ק"ג שמטרידים אותי מאד, ובעיקר עייפתי מלהילחם בעצמי ובאוכל אחרי הרבה שנים של קריאה והבנה מעמיקה הגעתי למקום שאני מוכנה לוותר על הדיאטות, אני מבינה שזה מעגל בלתי אפשרי. אני מבינה שאני אוכלת ממקום רגשי ללא כל קשר למצבי רעב ושובע. אין לי מושג מה אני אוהבת לאכול (סלט? גלידות?), אין לי כמעט אף פעם תחושת רעב (גם אם אני לא אוכלת יומיים) ולתחושת השבוע אני ממילא לא מקשיבה. יחד עם זאת, אני מתה מפחד להתחיל לאכול נורמלי. אני מנסה כבר כמה שבועות אבל כ פעם נשברת מחדש כי או שלא ירדתי "מספיק" במשקל כמו שחשבתי ש"מגיע" לי...בקיצור, אני כנראה בכלל לא יודעת לאכול נורמלי. האם תוכלו להמליץ לי על קבוצה באיזור ת"א שעוסקת בעניין - ברור לי שלא אוכל להתמודד לבדי עם הנושא הנ"ל, אבל אני נחושה לעשות שינוי ולטפל בעצמי מעכשיו - ולתמיד. תודה, פועי

אם את מוכנה לכך יכולה ורוצה, הייתי ממליצה בחום שתפרגני לך טיפול פרטי. אני קוראת את מה שכתבת ונדמה לי ש"העתקת" ממני. אז רק מתוך הניסיון האישי שלי אומר לך ש"המסע" עשוי להיות ארוך וקשה, ובאותה מידה מסקרן ומעצים, אך בסופו, אני מקווה שתגיעי לשלמות ולשקט. ולאיזון אמיתי - גוף ונפש. מאחלת ימים של אור ואהבה, נועה.

פועי היקרה . ברוכה הבאה בצל קורותנו. השלב הראשון בכל מסע זו החלטה על שינוי. אני שומעת שאת ההחלטה הזאת כבר עשית. אחרי כל כך הרבה זמן של מלחמה עם עצמך קיבלת החלטה שהדרך בה הלכת עד עכשיו כנראה לא רק שתביא אותך לאן שאת רוצה להגיע (להיות רזה,מאוזנת ובעקר לתמיד) אלא עלולה להרחיק אותך יותר מהמטרה שלך. ברכותי, זהו שלב משמעותי וחשוב ביותר בלעדיו אי אפשר להתחיל. אבל כמו שגם את מבינה זה לא מספיק וכדי שיהיה מסע מוצלח שתפיקי ממנו תועלת מירבית יהיה עליך לעבור שלבים רבים נוספים. ללמוד להתחבר ולהקשיב לגוף שלך, ללמוד להתידד עם הרגשות שלך, ללמוד להתידד עם אוכל, עם תחושות רעב ושובע ועוד הרבה דברים אחרים.תמיכה והכוונה נכונה במסע מסוג כזה חשובים מאד ועליך למצוא את התמיכה המתאימה לך ביותר. לי באופן אישי לא ידוע על קבוצה באזור תא העוסקת בנושאים כאלו. בכל אשר תבחרי אאחל לך המון הצלחה ונשמח אם תשתפי במה שקורה אתך. בברכה, בלה

על פי "דיאטה" שלכם מותר לאכול או רצוי לאכול לפי צרכי הגוף או לפי מה שמתחשק. ובדרך כלל מתחשק לי לפצח גרעינים שחורים ,גרעיני חמניות שידוע לי שזה מאוד משמין. האם לפצח מאתיים גרם גרעינים שזה גם טעים ואולי נובע משעמום זה רע? כי עוד כמתבגרת זכור לי שהאמהות היו אומרות שזה עושה חצ'קונים וזה משמין.

היי נרלה אני אענה על מה שאני יכולה. תבדקי שאת באמת רעבה לפני שאת פונה לגריעינים השחורים. ואם את רעבה ומתחשק לך גריעינים שחורים.. אני לא רואה שום בעיה למה לא לקחת חופן ביד ולאכול. בדיאטה ללא הרזיה אפשר לאכול הכל.. הכל במידה. כל דבר שהוא יותר מידי זה לא בריא. ברגע שתידעי שאת יכולה לאכול את אותם גריעינים אולי בכלל לא התחשק לך. בהצלחה

בוקר טוב נועה תודה על השתתפותך הפעילה בפורום. בהתייחס לתגובתך זו, יש בה משהו מטעה שכמנהלת הפורום, אינני רוצה להתעלם ממנו. ומאמינה שגם את יכולה לחוש נתרמת מהערתי. כשמה שמנהל אותנו הוא ראש מאוד דיאטטי שעסוק ב"מה, כמה, מתי ולמה לאכול", כל נסיון לתת המלצות התנהגותות אינו משרת את מטרת השינוי ולרוב נועד לכשלון. מה שקורה הוא שהמידע מתלבש על קונספט דיאטטי. והבעיה אינה בהכרח עם ההמלצה אלא עם מערכת העיבוד אליה היא נכנסת. כפי שאני אומרת לא פעם, זה כמו לכניס דיסק D.V.D למערכת וידאו. אינני יודעת מה זה אומר "במידה" עבורך וע"פ אילו פרמטרים את קובעת את ה"מידה", אך עלייך להבין כי הראש הדיאטטי מכתיב "מידה" ע"פ תכתיבים דיאטטיים עם רציונל בריאותי (כך שלי, ההמלצה הזו לא נשמעת פחות דיאטטית ומניחה שכך היא בודאי נשמעת למי שמגיע עם ראש דיאטטי מלכתחילה). שנית, עוד לא נתקלתי באדם רעב שברעבונו כמהה לגרעינים שחורים, אפילו לא לגלידה. כשגופנו רעב הוא זקוק למגוון של רכיבים ולכן ברוב המקרים נרגיש צורך במזונות מורכבים. ענין הגרעינים והפיצוחים למינהם הוא בעיקר ענין של "ריפוי בעיסוק", ענין תרבותי וחברתי. אינני אומרת שאין לו מקום בחיינו, אך לחבר למקום של רעב, זה קצת מנותק בעיניי. המשפט שהכי מתחבר לי לגישת ההרזיה ללא דיאטה מתוך הפוסט הזה הוא "ברגע שתידעי שאת יכולה לאכול את אותם גריעינים אולי בכלל לא התחשק לך" אם כי, אינך יודעת מה מנהל את נרלה בצריכה זו. תודה על שאיפשרת לי להאיר מספר נקודות למחשבה המשך יום מצוין שלך לאה פינטו

בוקר טוב נרלה עצם השימוש במילה דיאטה, גם אם עם גרשיים, מספרת לי שאת עדיין בחשיבה מאוד דיאטטית ומתקשה להרפות מרעיון הדיאטה. ומה שמחזק זאת הוא שאלתך עצמה המתמקדת במה וכמה לאכול, באוכל משמין וכ"ו. עצם העיסוק שלך באוכל כמקור להשמנתך (אם קימת) מנוגד לגישת הפורום. זה בסדר, להיות בפאזה הזו, רק חשוב להבחין בה ולהבין שכל ההסתכלות שלך על הענין היא דרך פריזמת הדיאטה ולא מתוך ראיה חדשה שפותחת אפשרויות חדשות. למה מחובר ומה מקור ה"מתחשק" וה"בא לי"? וועל איזה בסיס אני אמורה לענות לך על השאלה אם צריכת 200 גרם גרעינים זה רע? גישת ההרזיה ללא דיאטה אינה מאמינה במזונות משמינים אלא בהתנהלות מחשבתת משמינה. קראי קצת יותר בפורום, כולל מאמרים. בטוחה שיעזרו לך להבין מדוע אין מדובר ב"דיאטה". ובנוסף, את מוזמנת לקרוא תגובתי לנועה בהמשך השרשור. בברכת יום משובח שלך לאה פינטו

זה לא דבר טוב בשביל הרזיה בשביל להרזות את צריכה לעשות דבר טוב לאורח החיים שלך http://www.5300.co.il/?id=176-2&Uid=176-7601162-660017

שלום במשך כל היום אני אוכלת רגיל כלומר בבוקר משהו קל כמו פרכיות עם גבינה וירקות וגם בצוהוריים ארוחה שמורכבת מבשר ירקות משתדלת עם כל אבות המזוןהבעיייה זה הערב והלילה שאני הופכת לאכלנית כפייתית ואולי זה קשור לכך שאני גפ הפסקתי לעשן. האם לדעתכם זו הסיבה לאכילה המופרזת בלילה, ואיך זה מתקשר לאכילה רגישית? תודה למי שקרא ויכול לענות לי

היי אלכנית כ אנסה לענות לך.. כמה שאני יכולה. כל בוקר את אוכלת אותודבר? כל צהריים את אוכלת אותו דבר? מה יקרה אם בצהריים תאכלי את מה שאת אוכלת בבוקר?. (לדוגמא) ברגע שאנחנו נוקשים עם מה שאנחנו אוכלים.. אז באיזה שלב ביום יגיע השבירה ואז יהיה כמו שכתבת האכלנות הכפייתית. תנסי לשחק עם האוכל.. לפני שאת רעבה. תחשבי מה את באמת רוצה.. תאכלי שאת רעבה .. תנסי לקחת מחברת.. ולכתוב לך כמה את רעבה מ 1-10 .. כדי לדעת פחות או יותר.. אכילה כפייתית קוראת לפעמים גם אם את מונעת ממך משהו שאת רוצה.. ואז בערב מגיעה ה "שיגעון" בהצלחה

שלום רב לך אכלנית. דבר ראשון הייתי רוצה להסב את תשומת לבך לשם שנתת לעצמך - אכלנית. פעולה מסוג כזה מראה את האמונות על פיהם את מתנהלת. אם על פי אמונתך את אכלנית אז הרבה מההתנהלות הלא מודעת שלך הקשורה בנושא של אכילה תתנהל על פי אמונה זו. אמונות משפיעות על מערכת קבלת החלטות שלנו, מעשים שלנו, ובסופו של דבר במציאות שלנו, אם יש לך אמונה שאת אכלנית אז היא זו שתכוון את מעשיך . זה דבר ראשון והכי משמעותי בעיני. בנוסף יכולות להיות הרבה סיבות אפשריות לכך שאת מוצאת את עצמך אוכלת שונה בערב בהשוואה לשאר שעות היום. אמנה כמה ויתכן שכולן במידה זו או אחרת מתאימות, יתכן גם כמובן שאף אחת לא מסבירה את התופעה שתיארת. סיבה אחת אפשרית היא שאת מנוהלת על ידי מנטליות דיאטתית. אני חושדת בזה עקב הניסוח שלך המתאר איך את אוכלת המרגיש מאד כמו דיאטה או תזונה נכונה ... כלומר דיאטה בתחפושת. במידה וזה המצב הרי שהרבה פעמים הגוף והנפש שלנו מחפשים מוצא מהכלא אשר נכפה עלהם ומוצאים את המוצא בשעות בהם כוח הרצון של הדיאטה נחלש קצת, דבר שקורה הרבה פעמים בשעות הערב. אפשרות שנייה היא שבשעות הערב את אכן נוטה יותר לאכול אכילה רגשית,זהו מצב מאד נפוץ. אכילה רגשית מוגדרת כאכילה לצורך מיסוך רגשות ומשמשת אותנו על מנת להתמודד (בדרך לא מועילה ולא יעילה) עם רגשות מכל סוג. סיבה נוספת אפשרית יכולה להיות טקס מעבר- מעבר מפעלתנות של היום למנוחה של הלילה ,ישנם אנשים אשר בעזרת אכילה לא מתוך רעב משחררים לחצים שונים ונחים בדרך זו... אלו רק כמובן חלק מהסיבות ויתכן שיש סיבות אחרות לגמרה. כדי להבין מה מניע אותך צריך להכיר אותך באופן יותר אישי. מקווה שעזרתי ונתתי קצת חומר למחשבה. בלה

רציתי לשאול שאלה בנושא דימוי הגוף, האם מישהו מכיר את שיטת העבודה של ביירון קטי אשר עוסקת בין היתר בשינוי אמונות פנימיותבנושא דימוי הגוף . האם זו הגישה המדוברת כאן?

שלום דליה שינוי אמונות פנימיות זהו אמצעי מרכזי בכל אימון לתהליך שינוי, באשר הוא. שיטת ביירון קייטי נקראת "העבודה" וגם היא אינה ממציאה דבר חדש אלא מגדירה אותו בדרכה. בסה"כ מדובר בעקרונות האימון. ערעור על אמונות קיימות לטובת יצירת אמונות מקדמות שינוי, ישנן מגוון דרכים ואמצעים לעשות זאת, הדוגמא שהבאת יכולה להיות אחת מהן. הפורום אינו פורום של שיטה ספציפית זו, והוא מתמקד בשינוי מאוד מסוים בתחום הגישה לגוף, לאוכל, לעולם הרגשי שלנו. דימוי גוף יכול בהחלט להיות חלק מהתהליך. בברכת יום נעים שלך לאה פינטו

לדליה שלום אני קראתי ספרים שלה קטי ביירון סבלה בין היתר מהפרעות אכילה ומדיכאון קליני ממושך מאוד מה שהביא אותה לשינוי בגישה לחיים עפי העבודה אין מקום להתווכח עם המציאות אלא לקבלה כפי שהיא. ונכון יהיה כך גם לגבי הגוף שאם תקבלי אותו כפי שהוא תני לו אהבהנ . שבת שלום

לאה יקרה . האם אפשר לקבל יותר פקטים על השיטה. איך עוברים טיפול כזה? וכמה זמן, בתודה לפרטים.

בוקר טוב א.נ. לקבלת פרטים פרקטיים יותר, מזמינה אותך ליצור קשר בערוץ האישי, דרך המייל או הטלפון (בהקלקה כפולה על התמונה) כמו כן, תוכלי להרחיב הבנתך דרך קריאת המאמרים בדף הפורום בברכת יום יפה שלך לאה פינטו

בני בן ה-9 סובל מעודף משקל. ברצוני לדעת אם יש פסיכולוג/ית המתמחה בהדרכה הורית בתחום, כיוון שאיננו יודעים איך כדאי להתייחס: לדוגמא להגביל כמויות מזון, להעיר לא להעיר. מפחדת ליצור איזה שהיא בעיה אצלו. אשמח להמלצותיכם.

היי אמא מודאגת. נסו לבדוק זאת בקופת חולים. נסו לראות איזה ספורט הוא אוהב לעשות. נסו לעשות איתו תחרות "מי עולה ראשון במדרגות" ודברים שיוכלו קודם כל להפעיל אותו פיזית בברכה

היי נועה. הילד מאוד פעיל פיזית: עושה הרבה מאוד סוגי ספורט ובאופן כללי זז. אנחנו במעקב תזונאית קופ"ח כבר 3 שנים.

בוקר טוב לאמא המודאגת ברצוני להתחיל להביע הערכתי על פתיחות המחשבה והאומץ לבטא את קשייך כאם. אין זה ברור מאליו. רוב האנשים מעדיפים להיות במקום של "אני יודע" על אף אי הנוחות בדרך בה הם בוחרים. אםכן, הדרכה הורית היא בהחלט ערוץ נכון של התחלה. ילדים אינם גדלים ואינם חיים בריק. הם מושפעים מאוד מסביבתם ובראש ובראשונה מהוריהם: העברת המסרים, הגלויים והסמויים, מודל לדוגמא אישית, האופן בהם מתווכים להם חוויות ואירועים, פימיים וחיצוניים. לטוב ולרע, לנו ההורים השפעה מג'ורית על ילדנו. מכאן את יכולה להבין שאותי, כאשת מקצוע, מעניין מצבם הפיזי והתפישתי של ההורים. מנסיוני, שינוי תפישה אצל ההורים, (כשההורים משנים את גישתם ומצבם) בעל השפעה חיובית על ילדהם, בהקשר זה. ישנם אנשי מקצוע רבים שיכולים להיות לך לעזר, אם פסיכולוג זה מה שאת מרגישה שיהיה נכון לכם, פני לפורום מתאים, אולי כזה העוסק בפסזיכולוגיה התפתחותית. לצערי אינני יכולה להמליץ כיוון שאינני מכירה. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

לאה תודה על התשובה. אני בדיוק חושבת, שוקלת ובודקת לאיזה כיוון ללכת.

~~~ פורום מעניין ביותר ~~~ הפורום מעניין ומסקרן ביותר, איך זה שאפשר לרזות ללא דיאטה ? ככל שקוראים יותר זה הולך ומסקרן ועל כן יש לי מספר שאלות ~ לפי הגיש המפתיעה מדובר באמונות פנימיות, אימון חשיבה פרואקטיבית כגון אם אני ארגיש שאני רזה אני אהיה רזה ? ועל אותו משקל אם אאמין שאני יפה אהיה יפה ? , על פי התשובות המדהימות והמאוד מלאות שאתן נותנות זה נראה שהקוד לפיצוח תעלוממת ההשמנה באמת נמצא אצלכן, שהכל יכוללהיות די מושלם בחיים, ושאלה יותר אישית~ האם אתן הייתן שמנות פעם ? האם אתן יודעות איך מרגישה שמנה באמת ? כי בתמונות אתן נראות די רזות ודי מושלמות. תודה וערב נעים והפורום באמת מאוד מעניין.

ערב טוב לסקרנית שמחה לדעת שאת מוצאת את הפורום מעניין. זה ללא ספק אומר הרבה מאוד עלייך, אפילו יותר מאשר על הפורום עצמו. ועל כן אני שמחה שאת כאן איתנו, כאורחת לרגע או כמתנחלת לזמן מה בהתייחס לשאלותייך, חייבת להודות כי אופן הצגת הדברים נשמע לי פשטני למדי. הענין הוא שינוי גישה. כשאנו עוסקים בשינוי גישה אנו משנים את האמונות שלנו, את המיקודים שלנו, את התפישה וצורת ההתייחסות. לערער על אמונה קיימת, יכולה להיות עבודה מאתגרת מאוד. לבסס אמונה חדשה , מאתגר עוד יותר. האם אשה ששנים תופשת את עצמה שמנה (ללא קשר למשקלה), יכולה באחת להרגיש רזה ולהאמין שהיא יכולה להיות רזה אמיתית - לא בהכרח! הדרך לביסוס התכווננות תודעתית חדשה קצת יותר מורכבת. אמונה אינה עניין של אמירה, אמונה היא תחושת בטחון פנימית שזה אכן כך. אין זה נבנה כלאחר-יד. השינוי אינו מתרחש רק מעצם שינוי האמונה הזו (שמלכתחילה אינה פשוטה) אלא בשינוי גישה לעצמנו שטומן בחובו לא מעט אמונות רבות אחרות. וכן, החיים יכולים להיות די מושלמים, השאלה מאיזו זוית את בוחרת ומאמנת עצמך להתבונן בהם ולחוות אותם, כיצד את בוחרת לפרש את נסיבות חייך ובודאי כיצד את מגדירה "מושלם" בהזדמנות אולי אתייחס למושג ה"מושלמות" אך לא כעת. בנוגע לשאלה האישית יותר - כיוון שכבר אוזכר הענין בעבר, העתקתי עבורך פוסט בו לבקשת גולשים , הבאתי את סיפורי האישי. מועתק כלשונו! "האמת כתבתי על כך בהזדמנויות שונות בפורום, הפעם אביא זאת קצת אחרת ולמרות שיראה ארוך, עדיין יהיה קצר כי קצרה היריעה מלהכיל. אני חושבת שמה שהעיר אותי זו ההבנה שיש גבול לכמה אפשר לדפוק ראש בקיר. מגיל 14 בדיאטות מכל המינים והסוגים, 20 שנה וכלום לא באמת השתנה. ההבטחה הגדולה מעולם לא באמת מומשה. ירדתי ועליתי כמו כולם, קמתי כל בוקר עם הבטחה חדשה ונכנסתי למיטתי לעת ליל עם אותה אכזבה, כשבינהם מאבק והתעסקות טורדנית...במה? בפרוסת לחם, בעוגה?. הגיע שלב שבו הבנתי שאני משלמת מחיר יקר מדי כבר הרבה שנים. אני משלמת במטבעות זהובים ונוצצים של איכות חיים, שמחה וסיפוק. ומקבלת בעבור המטבעות היקרים הללו: אגורות שחוקות של רגעי "נחת" והרבה ריק בארנק חיי. הגיע השלב שהבנתי שזה לא חייב להיות. כמו שיצרתי את זה, אני יכולה ליצור אחרת. החלטתי שדי! לא ידעתי מה, לא ידעתי איך. רק החלטה אחת: אני גמרתי לשלם מבלי לקבל תמורה. אני גמרתי לאמלל את עצמי, מהיום - מיקוד ב"יש". ואוהוו כמה "יש". (יש אהבות, יש כישורים, יש תלתלים, יש אנשים סביבי, יש תחומי ענין, יש מוסיקה, יש חוגים, יש שאיפות, יש עולם קולינרי משגשג ויש עוד הרבה הרבה דברים). אז קיבינימאט, לא אהיה רזה. מה יקרה לי? מישהו יוציא אותי להורג על כך? מה אני אאבד באמת? את החיים המתישים והבלתי-איכותיים שזה תבע ממני? הרי ממילא את רוב שנותיי ביליתי בעודף משקל כזה או אחר? זה לא מנע ממני לקבל רשיון כדיאטנית. מה שחשוב הן לא המחשבות שעלו, אלא הלך הרוח מתוכו הן צצו. הלך רוח של מיאוס והכרה מפוכחת בנתונים שעלו מחיי שלי וממחקרים רבים שקראתי במסגרת לימודיי ועבודתי. זה לא עובד!!! ואם לא עובד, אז מה, רק בגלל שאני לא מכירה משהו אחר זה אומר שאין לי ברירה ואני חייבת לעשות עוד ועוד מאותו דבר (שלא עובד)? לא לא, קורבנות זה לא בשבילי. לחיות חיים מתוך "חוסר ברירה" לא מקובל בעולמי. עולם שמושגים כמו "אחריות אישית" פרואקטיביות" "אותנטיות" הלכו ותפשו בו נפח הולך וגדל. מתוך ההכרה שיש לי זכות קיום כמו שאני (קבלה מלאה), עכשיו כשאינני מוטרדת משאלת ערכי שנמדד בנתנוני גופי, הגיע הזמן שלי, לחוות ולהרגיש, לבחור מה נעים וטוב לי ולא מה "צריך" לי. הגיע הזמן שלי להיות נוכחת בחיים שלי עם האני האותנטי שלי, מזמינה את עצמי להנות מחיי, ללא התניות וסייגים. מתוך מרחב החופש הזה, די בקלות ובלי ממש להתכוון, נחשפתי לחוויות פיזיות חדשות ולמורים מופלאים בדמות ילדיי (שהיו אז צעירים מאוד) ובעלי. לימודיי האקדמאיים חינכו אותי בעיקר לחשוב, ילדיי לימדו אותי להרגיש. דרכם נחשפתי לקו העובר בין עולמם של רזים לעולמם של שמנים. כמה מצחיק לחשוב שבאמצעות דיאטה (כלי של שמנים) חשבתי להפוך לאדם רזה. פשוט בדיחה. ילדיי היו תצפית ראשונה ובלתי מכוונת מטרה אלא מתוך החוויה של להיות איתם, לחוות את עולמם. המיקוד שלי השתנה, התחלתי באמת להרגיש מה שלא יכולתי כשהייתי שרויה ברעש הפנימי של "את זה אסור לך, את תשמיני" "זה מלא קלוריות" "טוב אני לא אוכל בערב, אבל בערב קבענו עם חברים למסעדה, אמאל'ה מה אני עושה?!" ודומיהם. נדהמתי מהעובדה שכשמותר לי הכל, אני לא באמת רוצה הכל. נדהמתי לגלות שכל מה שחשבתי שטעמו אלוהי איבד מהאטרקטיביות שלו (אגב, השבוע הוזמנתי לאיזשהו מפגש נשים, מן גיבוש אמהות של ילדי הכיתה. במפגש הביתי הזה מתוכננת להתקיים ארוחת ערב לכן כל אם התבקשה להביא את המנה האהובה עליה. קראתי את מכתב ההזמנה ומצאתי את עצמי שואלת "מנה אהובה"? איזו מנה אהובה יש לי? אין לי מן מנה אהובה כללית כזאת. מה שאהבתי אתמול בערב זה לא בהכרח מה שאני אוהבת היום. חייכתי לעצמי והחלטתי שחצי שעה לפני אדע). בכל מקרה, הגילויים היו מרעישים מבחינתי, כיוון שלא הכרתי כל השנים את הלאה הזאת. זאת שאומרת "לא בא לי". גיליתי שאני נורמלית (למזלו הטוב של בעלי). עם הזמן התחילו להחמיא לי שרזיתי ואכן התחלתי לחוות שינויים פיזיים שלא קרו ב- 5 השנים שקדמו לשינוי הזה על אף כל ההשתדלות והמאמץ (שכלל מכון כושר, תפריטים מדויקים להפליא עם מזונות שאני אוהבת עאלק. אין לי מתאמן אחד שנשאר באמונה שמעדן 0% שומן זה טעים או שלחם קל הוא פאר היצירה הקולינרית. וכל החגיגה). ההרזיה הטבעית הזו נמשכה עד שהגוף התאזן על המקום הנוח והאידיאלי מבחינתו. אני לא מתערבת, אני עושה את שלי והוא עושה את שלו. וכך אנו חיים מספר שנים בהרמוניה. אציין כי בדרך קרו עןד לא מעט דברים שלמדתי והבנתי מתוך הקשר שלי עם עצמי. אין מדובר רק בנוכחות שלי בעולם הפיזי אלא נוכחות בחיי. זה אומר להיות שם כשמרגיש לי נפלא וגם כשמרגיש לי רע. וכשמרגיש לי נפלא או רע, אני שם בשביל עצמי ולא בורחת להתעסקות אחרת. מדהים כמה קל לנו להפנות אצבע מאשימה להתנהגות התזונתית שלנו כשמשהו אחר לגמרי לא מסתדר בחיינו. השיפוטיות והביקורת חוצה גבולות באופן בוטה בלי שנשים לב. זה גם אומר לפתח מודעות למי ומה מנהל אותי בסיטואציות שונות בחיי. בכל אופן, ההרזיה מבחינתי היא רק אחד התוצרים של תהליך גדול הרבה יותר. בכל הנוגע לגוף שלי, השינוי התחיל: 1. כשויתרתי, באמת, על הדיאטה והגבלה כאופציה 2. כשבחרתי לקבל את מה ומי שאני כרגע ללא התנייה כששני אלה מתממשים, אנו פנויים ופתוחים להתנסויות ולחוויות חדשות באמת. זה התהליך האישי שלי שנבנה מתוך איזושהי זרימה בנהר שהיו בו גם לא מעט סלעים ועיקולים (שלא יתקבל הרושם שהנהר הספציפי שלי הוא ציור מן האגדות). בהעדר ליווי והנחיה, היו מקומות בהם הסתובבתי והסתובבתי והסתובבתי. בכל חלק של הנהר פיתחתי מיומנויות חדשות, פיתחתי מיקודים חדשים, נחשפתי ל"נופים" שונים... והנהר עדיין זורם ואני איתו. לא מתנגדת, מקבלת ולומדת, ועם הזמן נהנית יותר ויותר גם מהמתנות וגם מהאתגרים. וזאת לזכור ולדעת, האכילה שלנו אינה מתקיימת בבידוד, בחלל ריק, היא רק עוד התנהגות אחת מיני רבות שהן תוצאה של גישה." מאחלת לך ליל מנוחה ובוקר נפלא שלך לאה פינטו

תודה רבה לאה, הייתי אורחת לרגע ואמשיך להתארח

לאה, שלום! ראשית כל, אני חושבת שהפורום הזה הוא אחד הפורומים המעניינים, החשובים והמעמיקים ביותר שיש ברשת. כל פעם אני נפעמת מחדש מהתשובות החכמות, המעמיקות ומאירות העיניים שלך ושל בלה. מאוד נהניתי לקרוא את התשובה שלך ל"סקרנית", קיבלתי השראה ותובנות חדשות. יחד עם זאת, צצו לי שתי שאלות שהייתי מאוד שמחה לקבל ממך מענה עליהן. הדבר הראשון: בפוסט שלך תיארת איזשהו ערב כיתה שכל אמא הייתה צריכה להביא מנה אהובה עליה, ואת אומרת שבעצם אין לך דבר כזה, "מנה אהובה", ומה ש"אהבת" אתמול, לא בהכרח "תאהבי" היום. ואני שואלת את עצמי (ואותך) - האם לאנשים שמקשיבים לגוף שלהם ואוכלים לפי צרכיו אין מאכלים שהם אוהבים במיוחד? אני מכירה אנשים רזים באופן טבעי שיכולים להגיד שהם אוהבים במיוחד מאכל זה או אחר, או כמה כאלה. ברור שלא תמיד מתחשק להם לאכול דווקא את המאכל הזה, אבל יש להם העדפות קולינריות. יש גם מאכלים שהם יכולים לציין בוודאות שאינם אוהבים אותם כלל. כלומר, האם יש כאן מקום לטעם אישי באוכל? והנקודה השנייה: אצל אנשים רזים שמשתדלים לאכול את מה שהגוף שלהם מבקש, איך משתלב למשל כל נושא תכנון הארוחות המשפחתיות? אם אני מבשלת למשפחה, אני בדרך-כלל מבשלת ליומיים – שלושה לפחות, לא כל יום. ומה אם אתמול בישלתי עוף ותפוחי אדמה, והיום לא מאוד מתחשק לי את זה, אבל זה מה שיש במקרר, אז – אני אתחיל להכין לי משהו אחר? או שבכל זאת אוכל את העוף אפילו אם זאת לא הבחירה המועדפת באותו רגע? בכלל, נראה לי שאנשים רזים לפעמים עושים פשרות כאלה. למשל, בעבודה שלי יש אנשים רזים שמביאים כל יום אוכל בקופסא מהבית. אני לא יודעת אם כשמגיע הצהריים מתחשק להם תמיד לאכול דווקא את מה שהם הביאו, אבל הם אוכלים את זה ופשוט לא עושים מזה עניין, כי לא תמיד האוכל שאתה הכי היית רוצה זמין באותו רגע. נראה לי שחשוב גם לא לעשות מזה עניין גדול, או שאני טועה? אשמח מאוד לקבל את התייחסותך לנושאים אלה.

מה הסיפור הזה של הנשים הספרדיות שכלכך אוהבות לבשל, האם גם זה משהו רגשי ? אנחנו משפחה רגילה, אשכנזים (בלי לפתוח איזה שד עדתי...) אוכלים כל השבוע אוכל די סתמי, שניצל, פשטדות, רובנו אנשים רזים. יש לנו חברים ספרדים שהאוכל אצלם הוא מרכז החיים וסליחה אבל הם נראים בהתאם.. המקרר מפוצץ, אין שם במינימום פחות ממלואים מכל הסוגים , נכון זה כייף, זה שמח, אבל מה העניין עם ההתעסקות הזו באוכל, בעיקר בבישול ?? האם גם כאן זה חיפוש אחרי פיצוי ? סתם נושא לדיון

סתם תגובה.....אני מכירה לא מעט ספרדים רזים...וכן..למרות השניצל והפשטידות גם כמה אשכנזים לא רזים בכלל. בכל אופן, אחרי שהתחתנתי עם בעל ממוצא ספרדי גיליתי עד כמה (וסליחה מראש לאמא שלי) האוכל הספרדי הרבה יותר טעים. הכל עניין של בחירות, כמויות והקשבה אמיתית לגוף - וזה לדעתי די דומה בכל העדות. אור ואהבה, נועה

יש משפחות שבהן האוכל תופס מקום יותר מדי מרכזי . לא קשור לעדות . לדעתי ייתכן שמאפשר לאם המבשלת ,מימוש עצמי והגשמה שלא התאפשרו מחוץ לביתה. ייתכן גם שהציעה מזון בכל ארוע רגשי כך שחלק מבני המשפחה עושה הקשר כזה גם בהמשך , ואז רואים משפחה של בעלי עודף משקל