פורום הרזיה ללא דיאטה

לאחרונה הייתי אצל דיאטנית שנתנה לי תפריט שמשאיר אותי רעבה רוב הזמן. תסכול וחולשה פיזית גדולים. יש לציין כי אני בעודף משקל של בערך 5 קילו. הלכתי אליה בגלל תחושות הרעב שהן מאוד חדות אצלי. תוך זמן קצר מתחילת תחושת הרעב יש לי חולשה חזקה ולפעמים רעד בשרירים. תחושת הרעב שלי מגיעה מהגרון מאזור הושט ולא מהבטן ומלווה בכאב מטריד וזה קורה הרבה ביום. רציתי לדעת איך אפשר להיפתר מהכאב הזה ולמה תחושת הרעב שלי לא מגיעה מהבטן כמו אצל רוב האנשים.

אני לא מכירה אותך אבל...תפריט כל שהוא שמביא אותך לתחושת חולשה ולתסכול...רעב שמוביל לרעד....רעב שמגיע מהגרון ולא מהבטן...יקירתי, לא נראה לי שדיאטנית ותפריט זה מה שאת צריכה..הייתי מחפשת הרבה הרבה יותר פנימה, ורצוי בעזרת איש מקצוע. יש הרבה משמעויות ולווא דווקא פיזיולוגיות למה שאת מתארת, אני מקווה בשבילך שתצליחי להבין אותן, לקבל אותן ולהמשיך לשובע בריא ונעים - גוף ונפש. אור ואהבה, נועה

תרשי לי להבין- האם הוצאת אותי משוגעת? או אולי שתיכן... או קיי, אז אני בהחלט לא יותר משוגעת מהאדם הנורמלי. את העובדה שאופן תחושת הרעב שלי חריגה גיליתי לפני 3 שנים בערך בטיול בדרום אמריקה כאשר חטפתי משהו בבטן. כאבי בטן נרגעו רק לאכר שאכלתי. אך לא הבנתי למה. כי תחושות הרעב אצלי לעולא הגיעו מהבטן. מסקר לא מאוד גדול שערכתי הקרב המטיילים גיליתי שבעצם תחושת הרעב שאצלי אני חשה אותה ככאב באזור תחתית הגרון היא לא רגילה. וכדרך אגב מצאתי עוד שני אנשים כמוני. כך זה היה כל חיי ולא ידעתי משהו אחר. האם זה אומר שמגיל המודעות אני פסיכית?

בוקר טוב לרעבה איננו יכולים לתת פתרון טוב וראוי לבעיה, מבלי להבין את הגורמים לה. מאוד לא ברורות לי התחושות שאת מתארת ומה הם מקורן. כשאת קוראת לתחושה זו "רעב" חשוב להבין כי זוהי פרשנות סובייקטיבית. הדרך של החלק השמאלי של מוחך לתרגם את התחושה למילים. (גם "כאב" ו"מטריד" אלה הן פרשנויות) אך זוהי דרך בה את לימדת אותו לתרגם זאת, אין זה אומר שזה בהכרח נכון. כל שאר התגובות, נשמעות לי כמו תגובת שרשרת של פרשנויות לפרשנות הראשונית הזו. (אם זה "רעב" אז "זה מחליש אותי", ואם זה מחליש אותי אז זה מתבטא בשרירים וכ"ו) חשוב לדעת כי לפרשנויות שלנו, יש השפעה על תחושותנו הפיזיות. המחשבות שלנו הם אנרגיה חשמלית המעבירה מידע לאיברי מטרה ומפעילה אותם באופן כזה ואחר. רעב, לא מגיע מאזור הושט והגרון. מה שמגביר אצלי את התחושה שמדובר ב"טעות בזיהוי", טעות בפרשנות יחד עם זאת, אמליץ לך, בכל זאת, לערוך בדיקה אובייקטיבית רפואית לאבחון של הכאב המטריד בגרון. פני לרופא המשפחה על מנת לנטרל כל אפשרות לבעיה/הפרעה אובייקטיבית. מה שבעצם הצעתי לך אינו פתרון אלא דרך להגיע אל הפתרון. והדרך אל הפתרון, היא דרך הבנת הגורם לסימפטום. ראשית דרך המדדים האוביקטיביים ושנית דרך מדדים סוביקטיביים (עולם הפרשנות שלך). בהצלחה רבה ובברכת יום יפה שלך לאה פינטו

תאמת שחשבתי שאולי שמעת על משהו דומה מכורח הניסיון בתחום, מספרות מחקרית וכו'. אין פה תחושות סובייקטיביות ולא אובייקטיביות זה פשוט מאוד, כשכל אדם רעב הוא מרגיש את זה באיזשהו אופן פיזי. פשוט אצלי זה לא באופן הרגיל, כפי שהתגלה לי בשנים האחרונות. אין לי ולא היו לי שום בעיות פיזיות מיוחדות לאורך החיים. ואני חייה כך כבר 30 שנה. אין ספק שהתשובות שקיבלתי פחות מספקות מ"לא יודעת", "לא נתקלתי בזה". פרט לזה שאני חושבת שהנושא מעניין בפני עצמו כי יש פה משהו שונה שאולי אפשר לברר מחקרית. למרות שאולי מה שהצגתי לא מוכר- פרדיגמות תמיד נופלות וקמות ועולם הידע דינאמי. אולי באמת אין שחר לטענות שלי אבל תמיד אפשר לבדוק. כנראה שמכאן אפנה לגוגל סקולר. תודה על התשובה ועל היחס ועל העזרה לאנשים, זה חשוב בפני עצמו.

שלום אני עושה דיאטה ואוכל רק ירקות מבושלים/ ולא מבושלים עם איזה כפית ביום של שמן.. בדרך זו אני יכול לאכול ירקות בלי הגבלה וכמה לדעתך אני יכול לרדת והאם זה טוב? אני 176 ס"מ שוקל 96

דורון עלך לפנות לפורום של דיאטה. בברכה, בלה

בוקר טוב דורון האם צורת החיים הזו, גם היא ללא הגבלה (הגבלת זמן)? כי אם היא מוגבלת בזמן, אני תוהה מה יקרה לאחר שתסתיים האפיזודה הבעייתית הזו? דורון, מה שמעניין אותי כדיאטנית שרואה הצלחה דרך איכות חיים ויציבות התוצרים, אינו תוך כמה זמן תרד אלא כמה זמן תשאר "רזה". יכול להיות שזה משהו שצריך לעניין גם אותך. תחשוב על זה. בברכת יום משובח שלך לאה פינטו

פילפל-שופ בגדי ים http://www.pilpel-shop.co.il/ ביגוד אירובי http://www.youtube.com/watch?v=76qIfGzZwpg

אני לא מרוצה בלשון המעטה. האבקה שלוקחים עליה 700 שקל ויורדים ללא דיאטה, לא שווה שקל. אל תאמינו.

יוסף , צר לי על האכזבה שלך אולם לנו אין שום קשר לחברה המוכרת אבקה שאתה מתאר ,טענותך צריכות להיות מופנות לשני גורמים בלבד. האחד, החברה המוכרת את האבקה, השיני אדם שקנה אבקה זו.... מקווה שההתנסות הלא זולה הזאת לימדה אותך משהו בדבר פתרונות קסם ואמונה לפרסומת. בברכה, בלה

שלום, שמי אסתר ואני בת 30. לפני שלוש שנים התחלתי לעשות דיאטה באופן עצמאי וזה כלל להתחיל להתאמן באופן קבוע כל יום פעילות אירובית וכן הפחתת מוצרים מזיקים כמו חטיפים וכדו' וכן אכילה בלילה. לאט לאט לאט (עד שיצאה הנשמה), כן הצלחתי לרדת במשקל. הצלחתי לרדת, ובמשך שנה הצלחת לשמור על המשקל. (סליחה על התיאור שלי.. אבל, עד לפני שנה, התרגלתי שהעליתי קילו ואז המשקל חזר לקדמותו בשקילה בבוקר - למשל: אם שקלתי 50 קילו בבוקר, ובערב נשקלתי - 51 - אז בבוקר למחרת נשקלתי שוב 50 קילו. ועל זה שמרתי. ועכשיו אין לי משקל ירידה קבוע של קילו. ואני לא יודעת למה. אני אוכלת אותו דבר, למעט חריגות (שאני מתקנת ישר ולא גוררת את זה) ואני מתעמלת קבוע ומשתדלת לא להגזים באכילה. למה זה קורה??. סליחה על השאלה הטפשית אבל אין לי פתרון לה. תודה על העזרה וההבנה ולכל הכוונה.

אסתר היקרה לא כתבת לנו את הגובה שלך אבל גם אם הוא נמוך את עדיין במשקל לא גבוה. ההתעסקות שלך עם קילו אחד לכאן או לכאן עד כדי הגדרתך העצמית כמיואשת הזקוקה לעזרה מראה שיש פה נושא שכדאי לטפל בו. את אוכלת נכון ומתעמלת ומשקלך מציון, ובכל זאת את בוחרת לראות בו בעיה. גופך מתנהג בצורה נורמאלית לגמרה ושומר על משקל שמתאים לו אז הבעיה היא לא בו , הוא לגמרה תקין, הבעיה היא בדרך בה את בוחרת לפרש התנהלות הבריאה והתקינה של הגוף שלך. שם הייתי מתמקדת ועוזרת לך לטפל. בברכה בלה

בכל מקום אומרים משהו אחר, הרזיה טבעית, הפרדת סוגי מזון, דיאטת לחם כושר גופני. והרזיה ללא דיאטה. זה קצת מבלבל. ואיפה נמצאת האמת?

אפה שאת תחליטי.זו החרות המוחלטת .

פילפל-שופ בגדי ים http://www.pilpel-shop.co.il/ ביגוד אירובי http://www.youtube.com/watch?v=76qIfGzZwpg

שלום לכולם, אני קוראת כאן הרבה, בעיקר קוראת, זה מחזק אותי בגישה ובדרך בה אני צועדת ...להקשיב ולזהות רעב רגשי,מתחזקת בתשובות ובסיפורים ומרגישה שייכת ונתמכת במקום הזה. בעיקר קוראת, היום בחרתי גם לכתוב, בחרתי כי מצאתי לי את "משפט השבוע" שהופיע כאן,אני לוקחת אותו איתי שילווה אותי, זה כל כך נכון. ותחשבו על זה ! עשיתי "הדבק העתק" אז קחו לכם גם: "זו סהכ בחירה שלך לראות את עצמך ככה ולפרש את התגובה של אנשים כאילו הם רואים אותך כתמהונית (תשאלי פעם ותופתעי מהתשובה שלהם) רוב האנשים לא משקיעים בכלל אנרגיה בלחשוב עלינו דברים שליליים וגם לא חיוביים הם פשוט עסוקים בחיים שלהם (תחשבי כמה את משקיע אנרגיה בלפרש ולחשוב על אנשם אחרים) כך שזה הרבה מאד שלך ואם זה שלך יש הרבה מה לעשות בנידון."

כ"כ נכון. מאיפה הבאת אותו???? תמשיכי במצווה.

http://www.5300.co.il/?id=176-2&Uid=176-7601162-660017

ליאת הרזיה http://www.5300.co.il/?id=176-2&Uid=176-7601162-660017

אני נמצאת בתהליך דיאטה מזה 3 חודשים. עכשיו יש לי חבר חדש ואני רוצה להתחיל ליטול גלולות. האם הגלולות עלולות להפריע לי בתהליך ההרזיה?

עליך להפנות את השאלה למסגרת בה את נמצאת בתהליך של דיאטה. נראה לי הכי מתאים. בברכה בלה

שאלה מורכבת את שואלת... כי זה מורכב וגם מבוסס על מיתוס. אם בכלל עולים במשקל בגלל גלולות, זה רק קילו שניים של נוזלים שנספגים בגוף די מהר ככה שזה לא ממש עליה במשקל מבחינת מסת שומן. וחוץ מזה, זה ממש לא קורה לכל אחת. כשאני התחלתי עם פמינט לא רק שלא עליתי, אלא גם ירדתי חצי קילו. ככה ששום דבר ממש לא מחייב.

פזית צודקת לחלוטין, הנה תקראי כאן על העניין הזה: http://www.doctors.co.il/ar/7941/%D7%92%D7%9C%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA+%D7%9C%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%A2%D7%AA+%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F:+%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9D+%D7%95%D7%90%D7%9E%D7%AA

ולא פעם אני ננזפת על כך שאני לא נשקלת. היום הלכתי לרופאה המקסימה שלי בגלל כאב גרון. לכאורה - לא שייך למשקל. היא אמרה שאני צריכה להשקל. כשעניתי שאני לא נשקלת היא אמרה "תשקלי, תשקלי" במין זלזול. אני מרגישה כמו "תמהונית" כשאני עונה בפשטות שאני לא נשקלת. מה עושים? זה גורם לי להרגשה לא נעימה ומביכה. ברחתי משם מהר.. אני לא מבינה למה כשבן אדם הולך לרופא בקשר לבעיה רפואית הרופא חייב להכריח אותו להשקל. יש עצה? מה לענות?

תגידי לה שאת פוחדת שהמשקל יישבר...

היי אמא עדי, תחשבי שאדם בעל דעה פוליטית שמאל יבקש מאדם בעל דעה פוליטית ימין לבוא להפגנה "נגד הכיבוש". (הפוליטיקה כאן היא בשביל החידוד בלבד..). או שאדם אוכל בשר יזמין אדם צמחוני לארוחה בשרית וכו'... הדעות שלהם מנוגדות, האמונות שלהם שונות. הם חלוקים בדעותיהם ולכן ברור מאליו שלא תהיה שם הסכמה. גם את והרופאה לא מסכימות בעניין הלהישקל- עד כמה שאני מבינה ממה שכתבת. בעיני, זה הגיוני שאת מרגישה "תמהונית" כי במפגש הזה ביניכן היא בעלת הסמכות. הכל זה משחק תפקידים, הרי אם היית פוגשת אותה במקום אחר בחיים כאשר מבחינת "יחסי הכוחות" הייתן שוות (למשל היית פוגשת אותה כאמא של חברה של עדי...)יכול להיות שלא היית מרגישה "תמהונית". בהצלחה בדרך

אני הייתי מחליפה רופאה. הרופאה שלי אף פעם לא ביקשה ממני להישקל !

שלום אמא עדי. גבולות פנימיים וחיצוניים זה אחד הדברים החשובים ביותר בתהליך של הרזיה ללא דיאטה. כשיש לך גבולות פנימיים בטוחים ונכונים לך אף אחד לא יכול להזיז אותך משם כי זו אמונתך וגם אם ינסה אני לא חושבת שיצליח. יש לך הזדמנות לתרגל גבולות מול אחרים בסיטואציה הזאת. אם תרגישי מתוך נינוחות ורוגע שלא מתאים לך להישקל תוכלי בחיוך להגיד לרופא שאת מודה לה על דאגתה אולם בוחרת לא להענות לבקשתה,בלי להשקיע יותר מידי אנרגיה בפרשנויות ובמה הרופא חושבת עליך (בינינו מה זה בכלל משנה???). בקשר להיותך תמהונית זו סהכ בחירה שלך לראות את עצמך ככה ולפרש את התגובה של אנשים כאילו הם רואים אותך כתמהונית (תשאלי פעם ותופתעי מהתשובה שלהם) רוב האנשים לא משקיעים בכלל אנרגיה בלחשוב עלינו דברים שליליים וגם לא חיוביים הם פשוט עסוקים בחיים שלהם (תחשבי כמה את משקיע אנרגיה בלפרש ולחשוב על אנשם אחרים) כך שזה הרבה מאד שלך ואם זה שלך יש הרבה מה לעשות בנידון. שיהיה לך סוף שבוע מקסים. בלה

אני בת 52, כחצי שנה ללא מחזור עם קצת גלי חום ו...השמנה. כעת אני שוקלת 92 ק"ג וגובהי 1.76 עד לפני 10 שנים שקלתי כ 74 ק"ג, אז התחלתי לקחת סרוקסט שגרם לי לעלייה מהירה של 10 ק"ג. לפני זמן לא רב העלתי כמה ק"ג טובים, כנראה עקב שינויים בגלל גיל המעבר. אני יודעת את כל התיאוריות אבל..קשה לי לרדת במשקל. כבר כבד לי ולא נעים לי. אני הולכת לחדק כושר ובריכה כמה פעמים בשבוע. אשמח לשמוע כמה טיפים להרזייה.

לאה/ בלה שלום, אחרי שאני אוכלת אני מרגישה רצון ללכת לישון, ולהיפך- לפני שאני הולכת לישון בלילה אני מרגישה שאני מאוד רוצה לאכול קצת ואז להירדם. שני הדברים האלה שהם בעצם אחד הם לא צורך. אני לא מרגישה שאני חייבת את זה אלא שמאוד מאוד בא לי את זה. עד עכשיו, בשביל לא ליצור התנגדות הלכתי בעקבות הרצון הזה כי לא רציתי להפוך את העניין לאישיו או ליצור הגבלה שרק תביא לכמיהה גדולה יותר. למה זה מפריע לי? כי אני מרגישה שזאת לא אכילה בהתאם לצורכי הגוף ואכילה כזאת מביאה להשמנה. אתן יכולות להציע לי כמה שאלות שאוכל לשאול את עצמי כדי אולי לברר מה הרצון האמיתי פה? תודה רבה מראש

בוקר טוב סלי מה שאת מתארת הם שני מצבים מאוד מוכרים (ואפילו לי באופן אישי מתקופת ההשמנה והדיאטות) - למצב הראשון ישנו הסבר ביולוגי - כשאנו אוכלים ובעצם מכניסים חומרי מזון למערכת העיכול, אנו מפעילים מערכת תובענית מאוד מבחינה אנרגטית. כשמירב האנרגיה של הגוף מופנית לפירוק וספיגה של חומרים, אין אנרגיה לפעולות בלתי חיוניות. זו הסיבה שלאחר ארוחה כבדה, אכילת יתר, אנו חשים עייפות וכל רצוננו הוא להתפדלע על הספה או פשוט לישון. אכילה במינון נכון לגוף אינה מורידה את רמת האנרגיה שלנו אלא ההיפך. אכילה נעימה היא כזו שאנו יוצאים ממנו בתחושה של סיפוק ואנרגטיות. ז"א שאם את חשה עייפה, העמסת על המערכת ועכשיון עלייך "לשבת בשקט" ולא להפריע לה בעבודתה. אם תנסי להיזכר בתחושת העייפות הספציפית הזו, תוכלי לשים לב שמדובר בתחושה של מעין סימום, ניתוק מהמציאות, ממטלות וממחשבות ובעצם הרדמות מהירה זו הסיבה שאת כנראה משתמשת במזון כשאת פונה לשנת הלילה שלך. זה עוזר לך להרדם טוב יותר. וזהו מבחינתך עונג ולכן על אף ההבנה שאין זה נחוץ את ממשיכה בכך. אין ספק שאינך צריכה את זה. וברור שלא מדובר באכילה המווסתת ע"פ צורכי הגוף. במקום להגביל מתוך מקום כפייתי, אולי כדאי לברר עם עצמך מה הסימום הזה משרת? מה העונג בעצם? אולי, ממה את בורחת? ומה יחסר לך אם פשוט תלכי לישון בלי ה"עזרה" הזו? על מה את מוותרת באמת, אם את מפסיקה להאביס את עצמך טרם שינה? וכ"ו "אכילה כזו מובילה להשמנה" - לא הייתי חותמת על זה, כיוון שאיננו משמינים מארוחה אחת ביום, בדיוק כפי שאיננו מרזים מיום אחד של אכילה ע"פ צורכי הגוף. השמנה היא תוצר של התנהלות ברצף ולא נקודתית.השמנה היא ענין של אמונות ותפישה. מה שגורם להשמנה שלך הם בעיקר האמונות שלך על האכילה שלך והגוף שלך. אם אכלתי יותר אתמול בלילה ואפילו היתה זו אכילת יתר, ארגיש שבעה לאורך זמן, למחרת היום, כך שהגוף שלי מאזן את סיגנלי הרעב-שובע שלו ע"פ המצב הקיים ולא ע"פ איזשהו אוטומט שאינו מתחשב בנסיבות. אני מרגישה שהאתגר שלך הוא לנתק את החשיבה המכנית שבה את חווה את גופך ולהתמקד בעולם התפישה שלך, החשיבה שלך. האופן בו את תופשת את גופך ואת האכילה הוא הענין. ומכאן, הסיפור שאת מספרת לעצמך לאחר אכילה שכזו, מנהל את ההתנהגות שלך בהמשך באופן לא מודע, ובעצם מייצר התנהגות ומציאות שמנה. (שאגב, אינני מכירה את נתונייך ומסתמכת על הנאמר בלבד). בברכת יום פורה שלך לאה פינטו

אני מעוניין להבין מה מהות הפורום הזה (?). תודה.

הרזיה ללא דיאטה כשמו כן הוא

במה אתם תומכים, במה העזרה שלכם וכו'...? מקווה שעכשיו ברור : )

קנתי את הגלולה והיא גרמה לי לתופעןת אשר הקשו עלי לתפקד באופן שוטף בחיי היום יום לכן אני ממליצה לכל מי שרק חושב לקנות את הכמוסה שיתרחק כדי שלא ינזק

באיזה כדור מדובר?

אני בת 52, כחצי שנה ללא מחזור עם קצת גלי חום ו...השמנה. כעת אני שוקלת 92 ק"ג וגובהי 1.76 עד לפני 10 שנים שקלתי כ 74 ק"ג, אז התחלתי לקחת סרוקסט שגרם לי לעלייה מהירה של 10 ק"ג. לפני זמן לא רב העלתי כמה ק"ג טובים, כנראה עקב שינויים בגלל גיל המעבר. אני יודעת את כל התיאוריות אבל..קשה לי לרדת במשקל. כבר כבד לי ולא נעים לי. אני הולכת לחדק כושר ובריכה כמה פעמים בשבוע. אשמח לשמוע כמה טיפים להרזייה.

מדוע אין תשובה??

ענבל היקרה,קבלי את התנצלותי הכנה על עיכוב במתן התשובה. העלת פה נושא חשוב וביקשת טיפים להרזיה. אז ככה,מבחינתי אין דבר כזה טיפים להרזיה כי בעיני טיפים הן עצות אשר מטרתן להעביר לך ידע אשר לא קיים אצלך. למשל אם אני גנן היודע איך מטפלים בשתילים אוכל לתת לך טיפ איך לגרום לגינה שלך להיות פורחת. הטיפ הוא קטן מעשי ואין לו השלכות עומק. הרזיה לעומת זאת היא עולם ומלואו ויש לקחת בחשבון הרבה פרמטרים ורבדים כאשר באים להתיחס אליה. איזה טיפ אוכל לתת אשר מצד אחד יתרום לך משהו שאת לא יודעת ומצד שיני ישמע מעמיק ומקצועי? אני מתארת לעצמי שניסית את הדרכים הרגילות להרזיה כך שאם אתן לך את הטיפים הרגילים הניתנים בעולם הדיאטה זה ישמע לא לעניין. תעשי פעילות גופנית ... אבל את הרי כתבת שאת עושה הרבה. תאכלי מסודר ובריא... אני מתארת לעצמי שמזמן את יודעת את החוכמה הגדולה הזאת. אל תאכלי אכילה רגשית ... אם אנשים היו יכולים לא לאכול אכילה רגשית הם מזמן היו עושים את זה גם בלי הטיפ החכם הזה.כך שבעיני אין אפשרות לצמצם את התשובה לשאלה מורכבת וכואבת ששאלת לטיפ פשוט וסתמי. אז מה כן בכל זאת? ובכן, אני רואה בגיל המעבר תחנה מאד משמעותית בחייה של אישה ואת ההתיחסות שלה לתחנה זו כקובעת מאד איך יראה השלב הזה בחייה פיזית ונפשית. את מתארת עליה גדולה במשקל בפרק זמן קצר יחסית, את מיחסת את העליה לכדורים ולגיל. למרות שגם כדורים וגם גיל עשויים להשפיע השפעה מסוימת על משקל הרי שעל פי תפיסתי מה שקובע בעקר זו מערכת האמונות המפעילה אותך סביב אירוע זה והדרך בה את מפרשת את האירוע. דבר נוסף שמאד חשוב זה איזה שאלות את מפנה אל עצמך בקשר לנושא שמטריד אותך. במקום לשאול את עצמך למה אני לא יורדת למרות שאני עושה פעילות גופנית? את יכולה לשאול את עצמך שאלה אשר התשובה אליה יכולה להיות מקדמת ומעצימה כמו למשל .... אני מעדיפה שאת תנסחי את השאלה זה יהיה הרבה יותר אפקטיבי. מקוה שעזרתי , שיהיה לך המשך שבוע מקסים. בלה

בלה, תני איזה רמז..או דוגמא ?

אני כבר 5 חודשים אחרי לידה - אחרי הנקה מלאה (לצערי חזרתי לעבוד אז מניקה רק בבוקר) מעוניינת לחזור לקחת גלולות.. לא מאמינה בשאר הפתרונות.. הפחד שלי הוא התגובות של אנשים שאסור לקחת גלולות : בגלל הגיל (אני בת 30) זה מסוכן ואף גרם למוות ???????.. נשמע לי קצת מופרך אבל בכל זאת הייתי מעוניינת לקבל קצת עזרה ואם כן האם גלולות של הנקה אכן בטוחות?? שאלה נוספת - כיצד אפשר לדעת אם יש קרשיות דם? לאמא שלי אין , לאחותי יש ולי? אין מושג?

אפרת שאלות אלו עליך להפנות לרופא המטפל שלך. בברכה והמון מזל טוב בלה

שלום. ילדתי לפני 3 חודשים ומאז לא מפסיקה לעלות במשקל.לפעמים אני מרגישה שיש לי איזה "חור" בבטן, אוכלת ולא שובעת. אני משתדלת לאכול נכון. אני בסה"כ 1.56 מ' ושוקלת כבר 60 קילו. לפני הריון שקלתי 52. בגלל שאני קטנה והייתי גם צרה כל גרם רואים עלי. אני מרגישה ממש שמנה, אף פעם לא הייתי ככה, אני כמו בצק טופח. מה אני יכולה לעשות? אני מרגישה שזה תהליך ("טפיחה") שעוד לא הסתיים - זה ממש מדכא (במשפחה שלי יש אנשים שמנים מאוד שבצעירותם היו רזים וזה עוד יותר מפחיד אותי).

מזל טוב לך מ בשעה טובה, הבאת לעולם חיים חדשים. האם את יכולה לראות את הגדולה שבבריאתך ובנפלאות גופך מעבר ל- 8 הק"ג העודפים שלו? אינני יודעת האם זו לידה ראשונה, שניה או שלישית (יש לי הרגשה שראשונה), אך מה שברור הוא שאת חווה חוויה חדשה שמעוררת תחושות ורגשות של אי נוחות אשר מקבלים מענה באכילה. זו יכולה להיות עייפות, זה יכול להיות חשש או פחד, זו יכולה להיות תחושת חוסר בטחון ואפילו שעמום ותסכול. זה קורה לרבות בחופשת הלידה ורבות עולות במשקל בתקופה זו. ההתעסקות באוכל עצמו, במקום בצרכים ובחויות הרגשיות, רק תחמיר את הבעיה. עוד שתי התייחסויות: 1. אין בני משפחתך מעידים עלייך. זה שהיו אנשים שהיו רזים ובחרו והתמודד עם עולמם הרגשי באמצעות מזון ולכן שמנו, אינו אומר שזה מה שאת חייבת לעשות וגם את נידונת לכך מראש. 2. אינני יודעת אם את מניקה א לא, אך יתכן וצורכייך הגופניים גבוהים יותר מציפיתך ואת מפרשת גם אכילה בריאה וטובה כאכילה בלתי לגיטימית. מה שמגביר את התסכול ומזמין אכילה מוגברת עוד יותר. מה לעשות, שאלת?! אני מתקשה לענות לך על שאלה כללית כל-כך אך אין לי ספק שאחד הדברים החכמים לעשות, יהיה לשחרר לחץ. ולהסב תשמת לב לעולמך הרגשי ופחות לצלחת. שוב מזל טוב והרבה נחת שלך לאה פינטו

שלום רב צפיתי השבוע בתכנית בערוץ עשר הכתבה על אחד מארבעה ילדים שעובר ניתוח לקיצור הקיבה והייתי מזועזעת. אני סבתא לנכדים, אני שמנה, די שמנ ונכדי לא. אבל לאור הנתון המצמרר , לאור תרבות האכילה של ימנו, אני מודאגת. האם זה הגיוני בכלל ? האם ניתן בכלל לשנות או לתקן את התופעה הזו בעזרת גישה כפי שמתוארת כאן? בתקווה שלא נזדקק , לאן הגענו ?

רק משהו כל כך שונה ומהפכני ויחד עם זה כל כך הגיוני וטבעי כמו גישה שאנחנו מקדמות יכול ליצור את השינוי הגדול. ואת כסבתא - ראש הפירמידה - אם תוכלי אפילו עכשיו לעצור לרגע, לבחון את ההיסטוריה של מערכת יחסים שלך עם גופך וליצור שינוי אמיתי ועמוק -תוכלי להשפיע עמוקות על נכדיך שעדיין לא שמנים . ההשפעה שלך לא צריכה לבוא בהטפות מוסר, גם לא בדאגה, אפילו לא במבטים, אלא בשינוי עומק כלפי הגוף שלך ומשם יתגלגל השינוי בהעברה בין דורית מהפכנית. סליחה על הפואטיות אבל אני ממש מאמינה במה שאני כותבת. שיהיה לך שבוע מקסים מלא אהבה כלפי גופך כמו שהוא. בלה

אני חייבת לספר לך שכשהייתי ילדה קטנה עברתי ניתוח מאד כואב ומסובך. סבתא וסבא שלי, היו כבר אז מבוגרים. הם באו אלי לבקר אותי בבי"ח, שם הייתי מאושפזת ומרותקת למיטה והביאו לי מילקי. אני בתור ילדה אכלתי ביס או שניים והרגשתי שאני לא רוצה יותר. אמרתי להם תודה אבל אני לא רעבה יותר/לא רוצה יותר. אל תשאלי מה שהם עשו לי: פרצופים נעלבים על המאמץ שלהם לבוא ולהביא לי את מה ש"אני אוהבת", ולמה אני לא אוכלת הרי אני אוהבת מילקי, ורגשות אשם שאני לא מעריכה את מה שעשו בשבילי. עד שאכלתי.. גם בבית אמא היתה יושבת לי על הראש עם צלחת האוכל כי אני צריכה לאכל. כל זה היה כשהייתי ממש ילדה. עוד לא ידעתי על דיאטות או על השמנה. הייתי ילדה רגילה ולא שמנה. אמא היתה מכינה ארוחת צהריים ומכריחה אותי לאכל גם כשלא רציתי את האוכל. היא היתה יושבת לי על הראש גם ש"אנסה" מאכלים שלא נראו לי. אבל אני מאמינה עד היום, שהאווירה הזו שיבשה לי את מנגנוני הרעב והשובע הטבעיים. אם את רוצה להיות סבתא שעוזרת לילדים בעניין הזה - הכי פשוט, אל תקלקלי להם את המנגנונים החשובים האלה. תני להם לאכל כשהם באמת רעבים בלי להחליט להם מתי לאכל. בזמן שלהם. וגם אם הם אומרים אחרי שני ביסים שהם לא רוצים יותר - להגיד "בסדר". לא לדחוף, לשכנע, לשדל, להתחנן שיאכלו "רק עוד ביס" וכולי..זה רק הורס. תני להם גם לאכל את המזון שהם רוצים ולא לכפות עליהם מאכלים שהם לא אוהבים / לא רוצים רק כדי שינסו. אני כל החיים, עד היום, גם כשאני יודעת שזה לא נכון, עדיין "חייבת" לסיים מהצלחת, מרגישה שאני חייבת לאכל את הארוחה ועוד..זה הכניס לי המון בעיות עם האוכל.

שלום לסבתא המודאגת רוצה לשתף אותך בחוויתי כאשת מקצוע, נוכח הקרנת התוכנית. אני בחרתי שלא לצפות בתוכנית הזו. זו היתה בחירה מאוד מודעת ובעצם תגובה להתנגדות עזה שהתחוללה בתוכי, כשצפיתי בפרומו. ההתנשאות הבלתי נסבלת לספר לנו מה שאנו יודעים, המניפולציה הרגשית לזעזע, להפחיד ולהדאיג , והכי גרוע לספר להורים שזה בגלל שהם ו/או ילדהם חסרי כח רצון, חסרי משמעת עצמית, לוזרים, הורים חסרי יכולים וחסרי אונים אל מול הסוגיה הכואבת הזו. כשהאלטרנטיבה המתבקשת היא......דיאטה. הגישה הכושלת בכבודה ובעצמה. הגישה ממנה בורחים אל הניתוח. ואני שואלת אותך, במה תרמה התוכנית הזו למישהו? (פרט לזכיינית הערוץ וזמן מסך למספר אנשי מקצוע) במה היא תרמה לך מעבר לדאגה ולזעזוע? האם זה באמת גורם לך להשתנות ולשנות מהקצה לקצה.. להבנתי, קורה בדיוק ההפך. זה רק מגביר את חוסר האונים ואת הפחד. שני אלה , כל כוחם הוא בלשמר את הסטטוס-קוו. שהרי אוכל כבר מזמן קיבל תפקיד של משכך רגשי, אז הנה צצים להם שני רגשות קשים , הזדמנות לאכילה רגשית. פחד הוא מוטיבטור רע מאוד. כך שמבחינתי תוכניות מהסוג הזה, אם אינן מחדשות, מעצימות, פותחות אלטרנטיבות חדשות, אין להן שום כח אלא לקבע את המצב הקיים. הגישה חייבת להשתנות. די לנו בנתונים שמגלגלים את האשם אל הפרט, מבלי לערער ולו לרגע על נכונותה של הגישה השלטת. תודה על שאיפשרת את המקום להתייחס ולשפוך קצת את לבי ובאמירה אישית, הקשיבי לעצתה של אמא עדי, נכדייך יכולים להיות רזים לנצח אם אף אחד לא יחליט שהוא יודע טוב יותר מגופם ומהם, ככל שהדבר נוגע לאוכל ולאכילה. שיהיה יום טוב ומבורך שלך לאה פינטו

לאחר שקראתי קצת באתר לגבי התגוננות הגוף בפני הרעבה, רציתי לשאול: איך לגרום לגוף לא להתגונן בפני הרעבה. כלומר: כמה זמן אחרי שקמים בבוקר צריך לאכול ואיזה סוג אוכל? מה לאכול לפני פעילות גופנית ומה לאחריה? האם כדאי לאכול כשקמים בבוקר כדי שהגוף יבין שאין הרעבה? האם כדאי לאכול לפני פעילות כדי שהגוף לא יבהל מהפעילות? האם לאכול אחרי הפעילות? ואיזה סוג אוכל? או שזה בכלל לא משנה והעיקר שבהמלך היממה הגוף יקבל מספיק אוכל? תודה רבה,

שלום רב לך, לפי שאלות שאת שואלת זה די ברור שאינך יודעת לנהל דיאלוג עם הגוף שלך. כל התשובות לשאלות ששאלת נמצאות אצל גופך ואותו ורק אותו צריך לשאול את הכול. כדי לדעת איך לדבר עם הגוף צריך ללמוד את השפה שלו כמו כל שפה אחרת זה דורש אימון ותרגול. מי שלמד לתקשר עם הגוף תמיד ידע מה הגוף שלו רוצה ואיך לדבר איתו ואת השפה הזאת לא שוכחים. מקווה שזה ברור, בלה

אני קוראת כאן על תהליכים שבנות עברו בסוג כזה של הרזיה, ורוצה לשאול כמה זמן לוקח כזה תהליך, ובאיזה סוג של תהליך מדובר. האם זה כמו oa ? או משהו כזה ?

שלומית שלום רב, זה תהליך שמטרתו ליצור שינוי עומק יציב. מטבע הדברים תהליך מסוג כזה דורש מרחב של זמן, למידה והפנמה ותלוי מאד בעקר באדם עצמו - היסטוריה שלו, רמת הבשלות לתהליך כזה, נכונות לוותר על הידע הישן ולהפנים את החדש, סבלנות, מודעות עצמית ועוד גורמים נוספים. זה לגמרה לא כמו oa כי יש לו עקרונות והנחות יסוד שונים ומכך גם צורת התערבות אחרת. מקווה שעכשיו יותר ברור.

האם היו לך מטופלים שסיימו את התהליך תוך חודש? תוך 3 חודשים? האם היו כאלה שסיימו תוך פחות משנה? האם היו כאלה שזה לקח להם יותר מארבע שנים? האם רוב המטופלים נמצאים בטווח שבין שנה לשנתיים? כל מידע כזה יכול לעזור. מאוד קשה להתחייב לתהליך כזה, גם נפשית וגם כלכלית, כשאין אפילו סדר גודל של המשאבים שצריך להשקיע.

"רק על עצמי לספר ידעתי..." אני נמצאת בתהליך כבר מספר לא מבוטל של חודשים. עברתי ילדות קשה וטראומטית ולא היה ספק בכלל שלפני שאתחיל איזשהו תהליך אהיה חייבת לעבור תראפיה כדי שאצליח לגייס את עצמי למטרה שלשמה הגעתי. במשך חודשים רבים לא ירדתי אפילו גרם אחד. אבל החיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה. כל יום הוא עבורי עוד יום של ריפוי, עוד יום של שלווה, עוד יום שבו אני מתקרבת אל עצמי ומתרחקת מדפוסים הרסניים שנוצרו בתוכי בעבר (גם אם כל מטרתם היתה לשמור על שפיותי). אני לא יודעת לומר מתי בדיוק זה קרה, אבל תוך כדי התהליך פתאום שמתי לב שאני אוכלת פחות, רעבה פחות ומאושרת יותר.רזיתי, ואני עדיין ממשיכה, בלי דיאטה. ה"תהליך" שמדברים עליו בפורום הוא בעצם מודעות לקולות שנשמעים בתוכנו כל הזמן ואנו נוטים להתעלם מהם. בתהליך לומדים להבין מתי הגוף באמת רעב ומתי חלק אחר בתוכנו רעב למשהו לגמרי אחר. זה בעצם מסע לתוך עצמנו, מתוך כוונה אמיתית להכיר בכל החלקים שמהם אנו בנויים ומסתבר שיש הרבה כאלה ולכל אחד רצונות וצרכים משלו שאותם אנו צריכים לנווט בדרך הכי אחראית, חכמה ונכונה לנו. זה לוקח זמן וצריך סבלנות, התמדה ואומץ, אבל בסוף הכל משתלם והרווח הוא הרבה מעבר לכמה ק"ג שירדו. הרווח הוא היכולת להתמודד עם הסביבה, עם האנשים שאיתם אנו חיים, עם הילדים שלנו, וכל שאר הגורמים שמפעילים לחץ על חיינו. אבל הרווח הגדול ביותר הוא ההכרה בכוחות הטובים שנמצאים בתוכנו והם רבים יותר ממה שאנו נוטים לחשוב. אני ממליצה לכל מי שאוהב את עצמו ואיכפת לו מעצמו לעבור את התהליך הזה ולו בשביל להתחיל לחיות באמת ולא רק להתקיים. ולסיום, תודה רבה לבלה שעוזרת לי לראות את האור גם ברגעים הכי חשוכים. באהבה, אושרת

היי, הגובה שלי הוא 1.60 במשקל 60. על מנת שאוכל להיות שלמה ומרוצה מעצמי אני רוצה לרדת עשר קילו כיצד אוכל לעשות זאת? אני אוכלת ביום חטיף אנרגיה, חזה עוף וירקות חופשי, פרי, ויוגורט עם גרנולה ובנוסף מוסיפה לירקות שאני אוכלת שתי כפות סויה ירדתי מזה שתי קילו במשך שלושה שבועות אך לא יותר. כיצד אוכל לרדת? מה עליי לעשות? ואני מתקשה מאוד בשילוב ספורט שהוא מחוץ לבית. אשמח לקבל יעוץ.

מי יכול לתת לי עצה איך מתחילים בדיאטה ?

העצה הטובה ביותר שאני יכולה לתת לך - אל תתחיל בכלל! זה לא עוזר, רק יחמיר את הבעיה, אם היא קיימת. ממליצה בחום לקרוא קצת בפורום על מנת להתרשם מהגישה, שהיא שונה בתכלית משיטות דיאטטיות למיניהן.

קראתיכאן חלק מהפוסטים וגם באתרים רציתי יותר פרטים על שיטה ואיך עובריםתהליך כזה, האם בסדנא ואיפה אשמח לקבל פרטים. כבר שנים במעגל הכשפיםשל הדיאטות בתודה לכם

עדי , הכי כדאי להתקשר ולברר אישית. הפרטים שלנו מתחת לתמונות. תוכלי לקבל כל אנפורמציה שאת צריכה.

קיבלתי את הפורום הזה מקרובת משפחה שלי, רציתי לשאול איך אפשר להיגמל מהתמכרות לגלידה. למעשה לכל מאכל ולגלידות בפרט.

שלום רב. הכל עניין של הגדרות. ברגע שאת מגדירה את עצמך מכורה את הופכת את עצמך בבת אחד לאדם מסוים. אדם מכור הוא חסר אונים מול החומר אליו הוא מכור, אין לו בררה והוא חייב לקחת את החומר ,הוא קורבן של ה (גלידה, שוקולד,סם,או כל התנהגות הרסנית אחרת). ברגע שבחרת לשים על עצמך תווית של מכורה כבר החלטת באיזה נתיב את הולכת וגם לאן את מגיע. אני מציע לך לנסות לקרוא תגר על ההגדרות האלו. אין דבר כזה התמכרות לגלידה יש דבר כזה הגדרה של התמכרות ואם היית מגדירה את עצמך אדם שלא מכור אז.. איך אדם לא מכור מנתהל מול גלידה? מן הסתם כמו מול לחם, תפוח או כל מזון אחר. ברגע שתנתקי את ההקשר במוח שיצרת בין גלידה להתנהגות של התמכרות (לא יכולה בלי, הגלידה שולטת עלי, אני חייבת לאכול אותה) כבר תוכלי לראות שיש לך בררה בכל רגע נתון להתנהל אחרת. זה יהיה השלב הראשון . בשלב הבא יש צורך לבדוק על מה אכילת גלידה ומזונות אחרים מנסים למסך על איזה קונפליקט. ברגע שתגיעי אל שורש הבעיה ותתני לה טיפול הולם , הצורך למסך אותה יירד בצורה דרמטית ותוכלי לאכל כל מזון כמו אדם רזה. המון הצלחה וסוף שבוע מקסים, בלה

שלום למנהלות וחברי הפורום. אני משתתפת סמויה בפורום זה כבר שנה. בשנה האחרונה עברתי שינוי פנימי עמוק בקשר לנושא המשקל, ההרזייה והחיים בכלל.. נקודת המוצא היתה שדיאטה מעולם לא התאימה לי ולכן חיפשתי דרכים אחרות, חתרתי לשינוי פנימי בתודעה שלי ולמדתי את עצמי מחדש. נעזרתי באימונים תקופה מסוימת וזה מאוד עזר לי להפתח לדרך חדשה. תקופת הלמידה, הניסיון והטעייה נמשכה מרבית השנה ואילו "היישום" של הדברים שהוא פועל יוצא החל רק לאחרונה, לפני כחודש. שמתי לב אילו שינויים מדהימים חלו בגישה שלי כלפי עצמי, כלפי הגוף, כלפי נושא המשקל. בכל התקופה ירדתי כ-5 ק"ג, הרזייה טבעית שנעשתה ללא מאמץ כלל... מה שמאוד הפתיע אותי. כמובן שהתוצאה אינה דרסטית לעומת מה שנשאר אבל זו הפתעה לטובה. העניין שבגללו אני כותבת כאן הוא בעצם נקודת מוצא שהגעתי אליה ומעט מבלבלת אותי. יש לי עודף משקל שמזיק מאוד לאורח חיי ולבריאותי, מס' ק"ג לא מבוטל. מצד אחד למדתי דרך התהליך לאהוב את עצמי, לכבד את גופי, להקשיב לו, לתקשר איתו. תחילת התהליך אני מסתכלת במראה ורואה בחורה יפה ומלאה, שופעת חיים ומקרינה שמחה לעומת הבחורה שהסתתרה מעצמה והיתה בכלא של איסורים. הבטחון העצמי שלי מרקיע שחקים. אלא שאורח החיים שלי מבחינת המשקל נטו לא השתפר בהרבה.. כלומר עדיין יש לי הרבה מה לרדת.. וזה נטל פיזי מעין כמותו. כלומר, הנטל נפשי כמעט ונעלם אך הנטל הפיזי עדיין קיים.. עניין ההקשבה לגוף יצא לפועל לפני כחודש במעבר כל כך חלק שכמעט לא הייתי מודעת אליו.. מה שקורה עכשיו הוא שאיני מתייחסת כלל לנושא האכילה, אני נזכרת לחשוב על אוכל רק כשאני רעבה וישנם ימים שאני ב7 בערב נזכרת שלא אכלתי מ-12 בצהריים ורק אז מרגישה את הרעב. לעומת זאת, ישנם ימים שמאוד מבלבלים אותי. יש לי פתאום חשק עז לטעם מסויים ואני צריכה הרבה ממנו כדי להשקיט את הדחף. מבינה לחלוטין שזה בסדר וזה קורה אך שאריות הדיאטה בתודעה שלי גורמים לי לחשוב 'כיצד ארד במשקל אם אשמע לצורך הזה'... אני בוחרת תמיד להישמע לגוף כי למדתי שאין "משמין או מרזה" והאוכל הוא לא זה שמשמין אותי אלא הפרשנות שלי למאכלים מסויימים היא הגורמת להשמנה שלי..ולמרות אלה לפעמים הספקות מתחילים לכרסם בתהליך שעד כה כל כך בטחתי בו והייתי מלאת אמונה שאגיע למשקל גוף נוח מבחינה פיזית ואסתטית. אשמח לקבל חוות דעת. וסליחה על אורך הפוסט.

לאחר קריאת הפוסט שמתי לב בסופו לניגוד שמבטא בדיוק רב את החששות שלי. כתבתי מצד אחד "כיצד ארד במשקל אם אשמע לצורך הזה" ומצד שני כתבתי "אין משמין או מרזה כי הפרשנות לאוכל כי המשמינה ולא האוכל עצמו" שני משפטים שסותרים את עצמם לחלוטין.. לצורך העניין אני יודעת ששוקולד לא משמין אלא אם מתייחסים אליו כאל פינוק, איסור, משהו שמותר רק במקרים מיוחדים וכו'- זה יגרום לחשק "מדומה", שמקורו לא בהקשבה לגוף.. אלא בחשק שמקורו בעצם האיסור. אז אני אוכלת שוקולד אם בא לי אבל קצת לא שלמה עם זה..

גם אני כמשתתפת בפורום הזה ולומדת הרבה מאוד אני מוסיפה שהפורום מדהים.מדהים. כל הסבר שניתן כאן עי מנהלות הפורום נותן חיזוק ותמיכה, שבת שלום

שלום לך נראה לי שהגעת עכשיו לשלב של קצירת הפירות וכל מה שעליך לעשות זה לחכות לפירות הנהדרים האלו. אם רק לפני חודש את באמת התחלת לאכל מתוך צורך גופני וראית שזה גורם לך לאכול אחרת לגמרה אז כדאי לתת לזה את כל הזמן שצריך . פיקפוקים בדרך זה דבר טבעי ואם את ללא ליווי מקצועי אז את גם לבד שם (לא הבנתי איך עברת את התהליך הזה ). בכל אופן אני מחזקת את ידייך ומאחלת לך המשך שינוי פנימי וחיצוני. האיזון המשקלי יגיע בהמשך תני לגופך את הצאנס. בברכה, בלה

שאני עדיין מאוד בטוחה בתהליך שעברתי ועודני עוברת. בנוסף, עובדה ששינוי התרחש גם תוך כדי התהליך אחרת כיצד נעלמו להם 5 ק"ג? לאחר שחשבתי על הנושא הבנתי שיכול להיות שבימים מסוימים הגבלתי את עצמי שלא במודע וזה מה שגרם להתפרצות של חשקים פתאומיים... אחרת באמת אין סיבה. סך הכל אני בתקופה טובה בחיים והשינוי הזה האיר לי את הדרך וגרם לי לברך על הקושי שלי כי דרך התהליך הבנתי כל כך הרבה על עצמי. ישנם ימים ששאריות תודעת הדיאטה נותנים את אותותיהם אבל אני מניחה שזה יחלוף. בהחלט הגעתי לשלב שבו אני יכולה לקצור את הפירות כי עברתי תהליך קשה, מתיש כואב אבל שווה כל רגע כי הגילויים שלי היו מדהימים. עלי לעבוד על נושא ההגבלות שלפעמים אני יוצרת וכלל לא מודעת.. זה "יוצא" לי... אני חושבת שכאן מקור התפרצות החשק הבהולה. אני מודה על תשובתך המעודדת. תודה רבה.

שלום האם תוכלי להסביר איזה תהליך עברת ? האם פסיכולוגי ? אימון ? וכמה זמן האם תוכלי לשתף אותנו בנקודות חשובות שעברת בתהליך ? מה גילית על עצמך האפ רק מקריאה בפורום ? תודה לשיתוף ובהצלחה

ליהי שלום לך התהליך נמשך שנה וכולל בתוכו המון רבדים. כמובן שיש גם פן פסיכולוגי ופן התנהגותי.. איני רוצה לשתף את כל העולם בשינויים שעברתי כי זה מאוד פרטי ואישי שלי.. בנוגע לעניין ההשמנה אני יכולה להגיד באופן כללי שדרך התהליך הבנתי שהזנתי את ראשי מגיל מאוד צעיר בהגדרות שגויות, בהתייחסות קלוקלת אל אוכל ואל מה שהוא ייצג עבורי... הנזק נגרם בעיקר מדיאטות ומתודעה של הגבלה שפשוט ייסרה אותי במשך כל השנים. הבנתי כמה הייתי חלשה וחסרת הבנה מול ההשמנה שלי. רציתי לטפל בה, רציתי לפתור אותה אבל עשיתי כל דבר אפשרי חוץ מלטפל בשורש הבעיה ובמקום שתעלם הבעיה רק גדלה יותר ויותר.. דבר חשוב מאוד שכן אשתף אותך הוא שהבנתי כמה נתתי לזה להשפיע לי על כל מיני תחומים בחיי שאינם קשורים בכלל לגופי בין אם הוא שמן או רזה. דבר מאוד יקר שהרווחתי הוא להעריך את עצמי בכל תחום בנפרד וגיליתי כמה טוב יש בי וכמה אני מוכשרת בהרבה תחומים. הפכתי לבחורה רזה מבחינה נפשית, לא אחת שמתכננת מה לאכול ומתי וכמה, לא אחת שצריכה את השליטה המדומה הזו... למדתי לחיות את החיים עכשיו ולא מתי שארזה. למען האמת אני מרגישה רזה, לפני שאני מסתכלת במראה אני מצפה לראות דמות רזה כי במחשבות שלי אני כבר רזה אבל כפי שבלה אמרה...עלי להיות סבלנית וזה יגיע. כמו שהתהליך הנפשי לא קרה בבת אחת כך גם לגוף ייקח זמן ואני מכבדת את זה. מכיוון שגרתי בארה"ב במשך השנה עברתי את התהליך עם מאמנת בארה"ב לפי non diet approach, הלוא היא הגישה המדוברת כאן בפורום. הפורום תרם לי המון, זו היתה תוספת מדהימה להבנה שלי אך זה בלבד אינו מספיק.. אני חושבת שלפרגן לעצמך תהליך כזה זה הדבר הכי טוב ויקר ערך שתוכלי לתת לעצמך.

שלום אני בת 43 ולצערי משקלי הוא בין ה-84 - 86 שזה שמן לכל הדעות המתפרשים על 1.67 מ'. אינני אכלנית כפייתית ממש - אך יש לי בעיה עם סוגי מזון - אבות המזון שלא מתואמים בכל ארוחה-ופועל יוצא מזה הוא שגם בני ביתי אוכלים כמוני אודה לכם אם תוכלו ליצור עימי קשר ולכוון אותי לתזונה נכונה. לציין שאני עובדת עד השעה 16:00 ובהתאם לזה אורח חיי מתנהל ונכון - לא בצורה הטובה. אודה לתשובתכם

שלום ליהי שני דברים: 1. אנו לא נוהגות ליצור קשר עם גולשים. גולש המעוניין לקבל פרטים על הליווי האישי-מקצועי שלנו, מוזמן ליצור קשר (הפרטים בהקלקה כפולה על התמונות) 2. לא נראה לי שהבנת את הגישה שמייצג פורום זה וממליצה לך לקרוא גם השרשורים השונים וגם המאמרים המצורפים. מבחינתנו, הדרך לכוון לתזונה נכונה אינה עוברת דרך שיח על אבות-מזון וקטנה לסיום, לשעות העבודה שלך אין קשר להשמנה שלך. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

אשמח לקבל מעט פרטים על שתי השיטות / המלצות / פרטים של רופאים מטפלים.

האם זה יעזור , אני מכורה לאוכל. חושבת על אוכל כל הזמן מרגע שאני מתעוררת , רק מה לאכול כל היום. תודה

שלום! קוראים לי שרה (שם בדוי) אני בת 12.5 ושוקל 76 איך אני יכולה להרזות?,ובמיוחד בחופשת הקיץ? אשמח לקבל תגובות,תודה :]

עליך לשתף את הוריך ויחד אתם ליצור מערכת תמיכה משפחתית כדי לעזור לך. בהצלחה בלה

שלום, קראתי המדור שלכן ואני מתעניינת כיצד ניתן לעזור לי שכן אני מתגוררת בארה"ב. אם לסכם את מצבי: מאז הילדות מלאה ביותר, בעשור האחרון קפיצה של עוד 10 קילו (משקל 90 גובה 1.65), ובחצי השנה האחרונה נטיה לפחממות (מעולם לא לםני כן) ואכילה של כמויות עצומות (כנ"ל, מעולם לא בעבר, שינוי בהרגלי האכילה). כמוכן נשואה וילד אחד. HELP - קשה לי פיזית ודואגת לבריאותי הפיזית (והנפשית בעקבות זאת).

שלום יערה את יכולה ליצור קשר עם לאה.היא עובדת גם דרך טלפון ומייל. הפרטים שלה תחת התמונה. בהצלחה, בלה

שלום רב, רציתי לשאול שני שאלות אני בת 42 שותה הרבה נס קפה ולא אוכלת הרבה לא יורדת במשקל האם יש השפעה לנס קפה? והשאלה השניה האם אורז לבן לחם לבן גורמים לכך שיהיה בגוף שומנים רווים? תודה רבה

ריקי, עליך להפנות את שאלתך לפורום דיאטה. בברכה, בלה

ארטיקים , מעדנים , פירות , עוף , טונה , שניצל , ירקות ....... האם מורידים ????

לאה בוקר טוב.באחד הפוסטים רשמת שנשמה צריכה אמון תשומת לב-למה הכוונה?ואיך זה קשור לאוכל? תודה

תקראי שוב לאה התכוונה המון תשומת לב, עם ה'.

ערב טוב אנה הנטיה של בני אדם לספק צרכים רגשיים (להם קראתי "נשמה") באמצעות חומר פיזי (מזון) יוצרת מצב של חוסר סיפוק וחוסר איזון שמתבטא (גם) בהשמנה. מה שביקשתי לעשות באותו משפט אליו התייחסת, הוא ליצור אבחנה בין שני סוגי צרכים של האדם: צרכים פיזיים מצד אחד, צרכים רגשיים מצד שני. הגוף שלנו זקוק לרכיבים תזונתיים (חומר) ברמות של גרמים, מיליגרמים, מיקרוגרמים ביום. (פרט למים - כאן מדובר בליטרים / קילוגרמים). והגוף שלנו זקוק למנוחה, ולהנעה ולשינה ולמגע וכ"ו. כל אלה הם צרכים פיזיים. העולם הרגשי שלנו זקוק להרבה תשומת לב - יש לנו צרכים רגשיים רבים שמגולמים בצרכים אישיים (לאהבה, לתחושת שייכות, לבטחון, להערכה וכ"ו), בצרכים חברתיים (הכרה למשל), בצרכים מנטליים, בצרכים רוחניים וכ"ו. כשאלה אינם מקבלים את תשומת הלב וההכרה הנדרשת, כשאינם מסופקים - אי הנוחות מובילה אותנו לפיצוי, לניחום, להרגעה, לעיתים להענשה...באמצעים כמו מזון (אך לא רק). אם נדע להבחין בין הצרכים השונים אם נלמד לספק את הצרכים השונים אם נכיר בתועלת הרבה שבמילוי צרכינו ונפעל ממקום של מודעות, קבלה והענקה עצמית אז, נטיב עם עצמנו וניצור את האיזון המיוחל. האם הקשר לאוכל, ברור יותר עתה? בתקווה שכן ובברכת ליל מנוחה שלך לאה פינטו

שלום לכן. שאלה שלי כזאת:האם קיימת איזשהי כמות מינימלית של קלוריות שצריך לצרוך כל יום,כלומר אם יש ימים שלא בא לי כלום זה בסדר לא לאכול כלום? כתוצאה מכל הדיאטות הקיבה שלי כנראה התצמצמה ורק אני מתחילה לאכול כבר מרגישה מפוצצת האם מוכרת לכן תופעה זו? תודה

איריס לצערי לא אוכל לענות לך על שאלה זו מכיון שמבחינה מקצועית עלי להכיר הרבה יותר את הרקע שלך. התופעה שאת מתארת בה אחרי אכילה מועטה מאד יש תחושת מלאות גדולה עלולה להצביע על הפרעת אכילה ,ואם זה המצב בוודאי שהוא לא טוב ולא תקין ודורש טיפול מקצועי , מצד שיני יכול להיות מצב בו הגוף לא מבקש אוכל יום שלם מסיבות שונות - מחלה, אכילה מרובה ביום קודם,או סיבות נוספות. לכן, שאלה מסוג כזה דורשת הכרות אישית והתיחסות מקצועית. בברכה, בלה

אני כבר שלושה חודשים אחרי לידה. עליתי 20 ק"ג והשלתי דיי מהר 10 ק"ג אבל עדיין נותרו לי עוד 10 עודפים. אני אוכלת נכון אבל לא עושה דיאטה ולכן הופתעתי שנתקלתי בפורום שלכן...הייתי רוצה לקבל קצת יותר הדרכה מכן ולשאול מה כדאי לי לאכול כדי שארד במשקל ולא אתקע עם הק"ג העודפים? אני אוכלת כל יום שלוש ארוחות מסודרות ולא יותר משלוש פרוסות לחם מלא. אני אוכלת רק שלוש פירות ליום ומנת חלבון גדולה בצהריים. מתנזרת מסוכר לבן. אין לי שמן לפעילות גופנית והייתי מתה לעשות קצת. התינוק כל הזמן איתי. בבקשה עזרו לי

זהירות תים את עומדת ליפול במלכודת שנופלות בו המון נשים . את ,כפי שהבנתי מדבריך, אדם רזה בהוויה הפנימית שלך כלומר היית רזה לפני הריון . את רק 3 חודשים אחרי לידה ועליך לתת לגופך את ההזדמנות לחזור לאיזון מלא שלו. רק הוא יקבע מתי ובאיזה קצב הוא יחזור למשקל שנוח ומתאים לו. מה שעליך לעשות זה כמה דברים. 1 לכבד אותו ולהודות לו (בינינו הוא נתן לך מתנה מופלאה לא). 2 להאזין לו ולהזין אותו על פי בקשתו המדויקת. 3 לא להישקל. 4 להפסיק לחשוב כמו אנשים שעושים דיאטה (רק שלוש פירות ביום/התנזרות/לא יותר משלוש פרוסות לחם ) אם לא תפסיקי לחשוב כמו אנשים שמנים בסוף גם תישארי בארץ של השמנים . תים סבלנות ואמונה בגופך אלו מילות המפתח, אם תאמצי אותם יחזור גופך לאיזון מלא ואם לא אז... את עלולה להכנס למעגלים לא סימפטיים. בכל אופן המון מזל טוב. ותהני מתינוקך החדש ומגופך שתמיד נשאר נאמן לך. שיהיה לך שבוע מקסים בלה

שלום ! אני בת 14 גובהי 1.69\1.70 ומשקלי 50\51 . אני הולכת עכשיו לסוכנות דוגמניות ואני צריכה לחטב את גופי דחוף . הבעיה הגדולה שלי היא שיש לי רגליים וישבן שמנים מאוד לעומט הבטן , למשל בבגד ים החזיה מידה 38 והתחתון 40 וגם הוא די קטן עלי , ובחולצה המידה 0 ובמכנסיים 2 . הייתי שמחה מאוד מאוד אם היית מייעצת לי על תרגילים להורדת הישבן והרגליים . וגם לחיזוק שרירי הבטן שתיהיה שטוחה . ויש לי שאלה , למה המשקל שלי תלוי במה שאני אוכלת יום לפני ? הוא תמיד יורד ועולה [שנה שעברה עשיתי דיאטה והורדתי 6 קילו] אוליי בגלל זה ? למשל אם אני הוכלת הרבה ואז יום למחורת נשקלת אני שוקלת 51 ו.. , ואם אני אוכלת קצת אז יום אחרי אני שוקלת 50 . בבקשה תעזרי לי ! תודה רבה מראש .

מי שיכול להביא לי ייעוץ לתרגילים שמחזקים את שרירי הבטן כי הבטן שלי כמו בצק ואני רוצה שתהיה כמו קרש ושטוחה :) , תודה מראש !!

שלום לך מישהי את מנסה לעצב את גופך כפלסטלינה ומתעלמת מהפונקציות הרבות שהוא ממלא על כך צר לי מאוד, אפילו עצוב. בהתחשב בעובדה שע"פ נתונייך את מאוד רזה. ולאחר ששיתפתי אותך בהרגשתי ובהסתייגותי מהגישה וההתייחסות שאת מביאה כלפי גופך (שנדמה כי בלי ישבן ובלי רגליים ועם בטן שטוחה, אמור להראות כ...) אני מקווה שחיטוב זה אכן הכל הסיפור. לצורך חיטוב, פני לפורום העוסק בפעילות גופנית וחיטוב. בטוח יש לפחות אחד כזה. בנוגע למשקל המשתנה שלך- יקירה, בני אדם ואת בתוכם, אינם בובות פלסטיק או קרמיקה. הגוף שלנו הוא דבר דינמי והוא חווה תנודות בריאות וטבעיות במשקל, ברמות הברזל והסידן, במתן שתן ועוד לא כל יום דומה ליום שאחריו וליום שלפניו. אנו לא פסלים אלא יצורים חיים וחווים. אני מאחלת לך שתלמדי לאהוב את הגוף שלך, שתלמדי להעריץ את הפיזיולוגיה הבריאה שלו ותלמדי לקבל עצמך כבעלת גוף אנושי בריא. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

סיימנו בשיחת סיכום נהדרת וחיבוקים חמים, שלחתי לך מכתב אישי והחלטתי שאני רוצה לסגור מעגל ולסיים גם איפה שהתחלתי, כאן בפורום (שאגב, לא נכנסתי אליו חודשים בהמלצתך, על מנת להתרכז בתהליך האישי שלי) ואולי זה הצורך שלי להמשיך לשמוע אותך ולהיות בקשר. אם היית אומרת לי לפני 9 חודשים (אולי קצת פחות אולי קצת יותר) שאהיה מי שאני היום, הייתי צוחקת (אני חושבת שצחקתי) מעלעלת בשרשורים השונים , רואה את מי שהייתי דרך האחרים, מסתכלת אחורה ולא מבינה איך לא חשבתי על זה קודם ואיפה היית כל חיי כשנחנקתי עם לחם קל ושנאתי את עצמי מול המראה כל פעם מחדש. בהכוונתך קיבלתי כל כך הרבה ובעיקר את עצמי בחזרה, ויחד עם עצמי חזר גם גופי הרזה והיפה. קשה לי לתאר במילים כמה מאלף היה האימון הזה עבורי. הכל השתנה, פשוט הכל ומי כמוך יודעת, לקח לי זמן להבין את הרעיון איך קיבינימט החשיבה שלי קשורה להרזיה שלי. ההבנה שלך את הקושי שלי, הקבלה שלך לימדה אותי לקבל את עצמי אל מול הקשיים. סליחה, אתגרים.למדתי אצלך להפסיק להתלונן ולקטר ולהתחיל לעשות למען עצמי מתוך אהבה ואיכפתיות. אני פתאום קולטת כמה לא ראיתי את עצמי ממטר, את הרגשות שלי , את התחושות שלי. ותראי מה קרה, בהתחלה דברים התחילו להראות אחרת, אחר כך להעשות אחרת ובסוף להתממש אחרת. קסם אמיתי.ממשיכה להתאמן בכיף ובשמחה, סומכת על עצמי יותר מתמיד ואוהבת אותך המון. שבת נהדרת סיגל

סיגל היקרה. אני אומנם לא מכירה אותך אבל נרגשת להיות שותפה לתהליך שעברת כמי שמנהלת את הפורום הזה יחד עם לאה. תודה שראית לנכון לשתף אחרים בהצלחה ובתחושה הטובה שלך. זו נדיבות גדולה בעיני המאפשרת לאנשים להציץ לעבר תהליך אמיץ ולא פשוט שאת עוברת ונותנת להם תיקווה ואומץ לפרגן אחד כזה גם לעצמם. יישר כוח ושבוע נעים. בלה

לאה, לאה, אין כמוה. יודעת ומבינה על מה את מדברת ונרגשת מהשיתוף שלך שמחזק את תחושותיי החדשות תודה סיגל. אירית.

יקרות שלי הופתעתי לפגוש אתכן כאן. הפתעה נעימה. תודה על השיתוף המרגש. סיגל, מדהים איך בכל פעם, את מביאה דבר חדש, מוצאת עד גילוי לאזכר. המיקוד שלך בחווית ההצלחה משרת וישרת אותך נאמנה. תודה לשתיכן על המילים החמות ועל העונג בליווי התהליכים המרתקים שלכן. כל השאר, נאמר ויאמר בערוצים אחרים. חיבוק גדול לאה פינטו

אני בת 43 גובה 1.64 מ' ומשקל 67-68 ק"ג. לפי בדיקה של BMI אחרונה שעשיתי עליי להוריד כ-3 ק"ג. רציתי לדעת כיצד אני יכולה להוריד את המשקל בפרק זמן של כחודש וחצי. אני לא אוכלת מוצרי חלב ולא אוהבת מוצרים דיאט. אני גם מטופלת באלטרוקסין בגלל תת פעילות בלוטת התריס.

התחלתי השבוע בהליכות מהירות של שעה בשאיפה להתמיד בתדירות של 3 פעמים בשבוע (כ-6.5 ק"מ). לאחרונה התברר לי שהכולסטרול שלי גבוה וגם לכן התחלתי בהליכות חוץ מכדורים שהתחלתי לקחת.

ערב טוב rik את ללא ספק פועלת לפי הספר, אלא שאנו בפורום הרזיה ללא דיאטה עובדים עם ספר אחר לגמרי. את שואלת שאלה שהאוריאנטציה שלה מאוד דיאטטית בפורום הרזיה ללא דיאטה. והדבר ניכר באופן המכני בו את מתייחסת לגופך. נשמח לארח אותך בפורום שלנו ולהכיר לך את הגישה שבה כלום לא קורה מהר, אלא באופן הדרגתי ויסודי ליצירת שינויים קבועים ויציבים. אך ראשית, עלייך להבין את מהותו של הפורום ולצורך כך, אני מזמינה אותך לקרוא את דפיו השונים והמאמרים המלווים אותו. ערב נעים שלך לאה פינטו

שלום לאה. נראה לי שלאכול בהתאם לצורכי הגוף זה לאכול ממש קצת, כי הגוף דורש ממש קצת אוכל,נכון?אפילו כל הרזים האלה שאומרים שאוכלים אמון ולא משמינים הם בעצם אוכלים לא הרבה.יש לי חברה שמנה היא מסוגלת לאכול מגש של סלט שמספיק ל 10 איש-ממש ככה,לעומת רזה שאוכלת חצי שווארמה וזה מספק אותה. ובככל תחושה של בטן ריקה היא יותר נעימה מתחושה כבדה אחרי צריכת כמות גדולה של אוכל. נכון,לאה? בקיצור לא צריך לאף אחד לאכול הרבה,נכון לאה?

שלום מירי הגוף זקוק למעט חומר (מזון), הנשמה (עולם הרגש) זקוקה להמון תשומת לב. קוראת את שכתבת ומסכימה עם כל מסקנה שאליה הגעת. ישנה חשיבה שמנה שגורסת כי אנשים רזים ניחנו בתכונה אלוהית מופלאה ויחודית שמאפשרת להם לטחון כאילו אין מחר ועדיין להשאר רזים. אין כל אמת בהנחה הזו (ישנו אחוז זניח באוכלוסיה הסובל מהיפר - מטבוליזם ונשאר כחוש. לא סתם רזה אלא מדובר ברון בעייתי, אך אלה הם מתי מעט). אנשים רזים הם אנשים שמשתמשים במזון בעיקר לצורכי הזנה ובה-נ-א-ה. ואכן, הכמויות הנצרכות הן קטנות יחסית. כמי שחיה שנים בדיאטות וכמובן גם השמינה מהן פעם אחר פעם (כדיאטנית, זה מתסכל פי כמה), אני יכולה לספר לך שכשהיה מדובר בפלאפל למשל, היה תמיד ברור לי שאוכלים מנה שלמה. עם תהליך השינוי שעברתי, גיליתי שהגוף שלי חש אי נוחות רבה לאחר חצי מנה בלבד. כך שאני מאוד מזדהה עם סיפור הרזה והשווארמה. אנשים משמינים כי הם אוכלים הרבה הרבה מעבר למה שנדרש להם באמת. ובזה אין חדש. החידוש בגישת ההרזיה ללא דיאטה, הוא הדרך אל השינוי שאינה עוברת דרך המיקוד באוכל אלא דרך המיקוד בחיבור לעצמנו: לגופנו, לרגשותנו, לעולם החשיבה והאמונות שלנו. המטרה בגישת ההרזיה ללא דיאטה היא להיות אנשים רזים ולא להשאר שמנים עם גוף רזה לפרקים. תודה לך על הפוסט מירי והמשך יום יפה שלך לאה פינטו

היי לאה. אני מאוד מסכימה עם הנאמר בהודעה זו אך התעוררה אצלי שאלה: קצת והרבה... מושגים מאוד יחסיים.. תלוי במי מדובר.. אם מדובר באדם מלא, נניח עודף של 20 ק"ג ומעלה- גופו ירצה יותר מאדם שיש לו 5 ק"ג מיותרים לא כך? סביר להניח שככל שתתרחש ירידה במשקל, כך נצטרך פחות.. לא? אשמח להבהרה..

בלה שלום לך.. אני בת 24 ושנה אחרי לידת ביתי הראשונה כיום אני שוקל בסביבות ה-58 קילו וגובהי הוא 1.62 לפי מדד ה- BMI משקל גופי תקין אבל אני מרגישה שיש עוד מה לרדת התחלתי לפני כחודש וחצי לקחת כפסולות להרזייה ונתקעתי אני לא מצליחה לרדת עוד. רציתי לדעת אםיש לך עצות אותם אוכל ליישם על מנת לרדת עוד 3 קילו בערך יש לציין שאני שותה שסביבות ה-2 ליטר מים ביום. כמו כן האם אני עושה לעצמי נזק בריאוותי בנטילת הכפסולות והאם יש מצב שאכפיל את המשקל שלי בגללן?התחלתי לפחד.. לתשובתך המהירה אודה

שלום רב לך (????) אני לא יודעת על איזה קפסולות את מדברת וקשה להאמין שקפסולות תגרמונה לך להכפיל במשקל. מה שכן יכול לעשות זאת זו הגישה שלך. גישה שלא מקבלת את הגוף במשקלו הטבעי למרות שהוא משקל תקין, שרוצה לגרום לו לרזות בכוח, למרות שהוא לא צריך ולא רוצה, שמתמשת בעזרים חיצוניים כדי להשיג את המטרה שלה. אם לא תשני את הגישה ולא תפסיקי לחשוב ולהתנהג כמו אדם שמן למרות שאת לא שמנה ,בסופו של דבר את אכן עלולה להכפיל את משקלך. בכל אופן המון מזל טוב ו...תחשבי על זה

אני שנים עושה דיאטות, וכמו אחרים עולה ויורדת. כעת יש לי עודף משקל של כ- 8 קילו. אני אוהבת לאכול, נהנית לאכול, אולם קשה לי להציב גבולות ומכאן ההשמנה.לא טוב לי עם גופי. לעומת זאת טוב לי מאוד במקום העבודה שלי, בביתי, עם בעלי וילדי. אני לא סובלת ממצבי רוח ירודים וכו'. אבל - מאוד רוצה להבין את השיטה של לרזות ללא דיאטה. אם אני אוכלת כל מה שמתחשק שלי אני משמינה ובגדול - וזה הדבר היחיד שעושה לי רע. אני לא רוצה להיות רזה - חד משמעית. אני רוצה רק להרגיש טוב עם עצמי. גובהי 1.63 ומשקלי 74 ק"ג. אשמח לעצתכן הטובה.

שלום רב לך. שיטת הרזיה ללא דיאטה עובדת על מערכות יחסים. מערכת יחסים היא אנטראקציה שיש לנו עם האחר. איכותה של מערכת יחסים שלנו קובעת לנו רבות איזו איכות חיים תיהיה לנו, אילו תוצאות והשגים יהיו מנת חלקנו והאם יהיה לנו טוב או רע. אביא לדוגמא מקום עבודה. אם יש במקום עבודה צוות שבו המנכל מסתדר היטב עם כל העובדים שלו מלבד אחד (למשל איש השיווק) תיהינה המכירות של המפעל הזה לא טובות כתוצאה ממערכת יחסים זו גם אם איכות המוצר היא מעולה, ובית החרושת מתנהל היטב. אם ירצה המפעל לשפר את ביצועיו הוא יצטרך לעזור למנהל ולאיש שיווק לפתור את חילוקי הדעות בינהם ולשפר את מערכת היחסים, מה שעשוי לעלות את המכירות בעתיד. את מתארת מצב בו את במערכת יחסים טובה עם הרבה גורמים בחייך - עבודתך, בן זוגך,ילדיך וביתך אבל את מציינת שלא טוב לך עם גופך מה שאומר שיש לך מערכת יחסים בעתית איתו, היא מתבטאת לדבריך במרדנות של גופך אשר משמין למרות הניסיונות שלך לגורם לו לרזות. גוף , מטבע הדברים הוא החלק החשוב ביותר במשוואה הזאת של רצון בהרזיה ולכן בטיפול של הרזיה ללא דיאטה היינו עובודת על שיפור מערכת היחסים שיש לך עם גופך. החל מזיהוי של מה לא בסדר ועד לשינוי מוחלט של דו שיח שלכם. מערכת יחסים בנויה מפרמטרים רבים ושותפים לה לפחות שניים. אבל ישנם מערכות בהם אחד השותפים צריך להיות הרבה יותר בוגר, אחראי, יוזם מאשר השיני.קודם הוא צריך לשנות ורק אחרי זה האחר. דוגמא למערכת כזאת יכולה להיות אמא וילד וכמובן אדם וגופו. מכיוון שברור לך, אני מקווה, שאת הבוגרת במשוואה הזאת את היא זאת שצריכה לקחת את הצעד הראשון ולשנות את גישתך כלפי גופך , לקחת אחריות על הדרך בה את מתנהלת מולו, לנסות להבין מה הוא מנסה לומר לך בזה שהוא מסרב לרדת למשקל שאת מצפה ממנו, ללמוד את הדרך בה הוא מתקשר אתך, למלא את צרכיו הרבים בצורה הטובה ביותר ...להיות סבנלית סובלנית ואוהבת. כשתעשי את כל אלה , יווצר שינוי מבורך פנימי אשר יאפשר לך להתנהל אחרת לגמרה מול מזון,להפוך לאדם רזה בהתחלה מבפנים ואחר כך מבחוץ, בלי דיאטה אגב. מקווה שהבנת קצת יותר ואם לא את מוזמנת לשאול. בברכה, בלה

בלה/לאה שלום, שאלה לי אליכן. האם אתן ממליצות לנהל יומן אכילה (כתיבת המזון שהכנסתי לגופי) לעצמי? אם כן, מדוע? אני יודעת שזהו כלי שהרבה מטפלים/מאמנים/דיאטנים משתמשים בו. האם הוא משמש להכרת האוכל שהפציינט אוכל הוא שהוא אמור לשרת גם את הפציינט עצמו? אם כן כיצד? הסיבה שאני שואלת היא כי במסגרת בה אני נמצאת אני צריכה לנהל יומן ואני חשה /בתהייה שמא הוא גורע ממוסיף- גורם להתעסקות נוספת באוכל. מה אתן חושבות על הכלי הזה?

שלום רב אני ותודה שאפשרת לי להרחיב בנושא חשוב זה. על פי הגישה שלנו התנהגות האכילה אותה רוצים לבדוק בעזרת רישום ביומן אינה הבעיה ולא בה צריך למקד את תשומת הלב. גישתנו גורסת שעודף משקל נוצר משיבוש במערכת יחסים בינינו לבין גופנו, דבר הגורם לאי מילוי נכון של צרכים ביולגיים ופסיכולוגיים שלנו. אנחנו מעודדת את המטופלים שלנו להעביר את תשומת הלב שלהם למקום המייצר את הבעיה, דבר המאפשר ליצור שינוי עמוק ויציב בהתנהגות אכילה שלהם. לכן, רישום אכילה יומי לא משרת את התפיסה שלנו לחלוטין ואני באופן אישי כמעט ולא משתמשת בכלי הזה (למעט מקרים יוצאי דופן). התחושה הפנימית שלך שרישום מזון רק מגביר לך את ההתעסקות עם אוכל ומעביר את המיקוד באוכל ואכילה כבעיה נראית לי נכונה מאד. ולסיום שאלה חשובה- האם את מכירה רזה טבעי אמיתי שרושם מה הוא אוכל? בברכה, בלה

שלום.אני בעלת עודף משקל ומטופלת בקליניקה,יש לי דיאטנית אישית מעולה אך לאחרונה התחלתי להתלבט.יש לי תפריט מגוונת לכל היום ואני צריכה לבחור רק מהתפריט הזה.הבעייה שלפעמים בכלל לא בא לי לאכול ארוחת בוקר אפילו לרוב לא בא לי לאכול בבוקר אבל הדיאטנית טוענת שאסור לי לוותר על ארוחת בוקר אחרת אוכל פי שתיים בצהריים.ודווקא בערב ,החביטה שאכלתי בבוקר רק בגלל שצריך ,נראת לי כל כך טעימה מממממממממממממ!אבל לפי תפריט מותר לי לבחור רק מהלחם קל,יוגורט וירקות.אני אוכל בעיקר רק דברים טובים ובריאים(מהתפריט)אבל לאחרונה שמתי לב שהגוף בכלל לא מבקש את זה,אמרתי לדיאטנית אבל היא טוענת שזו הדרך לרזות! האם גם אתן חושבות ככה?

בוקר טוב רבקה לא יכולתי לבקש שרות טוב יותר להדגמת החוסר הגיון שבדיאטה. ועל כך אני מודה לך מקרב לב. אז לשאלתך הישירה, אענה באופן חד וברור : אני ממש לא חושבת כך אני מקבלת לחלוטין את תחושותייך ורואה בהן מפתח להצלחה אמיתית, אם תדעי להיות קשובה לאינטואיציה הבריאה שלך. ארוחת הבוקר, בעיניי, היא לא יותר ממיתוס שיש לנפץ. והדוגמא שאת מביאה היא ראיה לכך. אדגיש כי הנסיון מלמד אותי שרוב בני האדם מרגישים כמותך. עוד בתקופה בה עבדתי בגישה המיושנת והלא מוצלחת (גישת הדיאטה) שמתי לב שאנשים אינם תאווים לארוחת בוקר ואף מתקשים לצרוך אותה (על אף עודף המשקל). רוב האנשים הרזים שאני מכירה, רעבים, לעיתים רחוקות, בשעות הבוקר. בגישת ההרזיה ללא דיאטה, אנו שוברים תבניות מלאכותיות. ה"סדר" הזה שיצרנו (ארוחת בוקר - ארוחת ביניים - ארוחת צהריים - ארוחת ביניים - ארוחת ערב ...) הוא סדר מלאכותי ובלתי רלוונטי. אכילה נועדה לשרת את צרכיו של הגוף וצרכים אלה מתבטאים בתחושות הרעב הטבעיות והבריאות שהגוף מסגנל לנו. כל הרעיון שאם לא נאכל ארוחת בוקר, נאכל פי שתיים בצהריים הוא פתטי, מגוחך ומופרך בעיניי. אנשים רזים ובריאים אוכלים כשהם רעבים בהתאם למידת הרעב שלהם. אם ברצונך להיות אשה רזה, כדאי להפסיק לאמץ התנהגויות וסגנונות חשיבה של שמנים (המרזים המתמידים) ונכון, את זה תצליחי לעשות בקלות עם בניית תשתית תודעתית -תפישתית נכונה ויציבה. אם תייצרי גישה חדשה כלפי גופך, כלפי מקומו של המזון בחייך, כלפי עצמך (עולמך הקוגנטיבי-רגשי). זה אומר שכדי להפוך לאדם רזה, תפישתך צריכה להשתנות ושם צריך להיות המיקוד שלך, לשם ההגיון הבריא שלך מכוון אותך. הדיאטנית שלך אולי נפלאה ומופלאה, אך הגישה בעייתית ובסופו של דבר משמינה. זוהי גישה שמנותקת מעולמך הפיזי והרגשי ולכן לא יכולה להחזיק מים לאורך זמן. אולי זו דרך לרזות (לקבל גוף רזה יותר) אך בודאי לא הדרך להפוך לאדם רזה ויציב (מבפנים ומבחוץ). זוהי דרך לרזות בטווח הקצר, אך בטווח הבינוני והארוך ....הנתונים מציגים תמונה עגומה ומתסכלת. אז, לא, אני ממש ממש לא חושבת כך ורואה בדרך זו, דרך מצוינת לשמירת מערכת יחסים מתסכלת ולא מאוזנת עם המזון והגוף, ובעצם דרך מעולה לשימור וטיפוח השמנה עתידית. בהצלחה רבה בכל דרך שתבחרי שלך לאה פינטו

שלום.אני גולשת בפורום זה מדי פעם ומאוד מתחברת לגישה זאת.אבל כל פעם מבינה אותה אחרת.ובכל פעם תחושת הבטן אומרת לי הינה הפעם את מבינה-וכמובן שכל פעם סוגי האוכל שאני אוכלת משתנים בהתאם למה שאני מבינה מהגישה כמובן.ירדתי במשקל ובחורף עוד פעם עליתי.עכשיו אני מנסה עוד פעם למצוא קשר בין בריא לא בריא,משמין לא משמין טעים לא טעים האם אני רוצה אותו או לא האם הגוף שלי דורש לא דורש וכד. היום בעלי אמר לי:אל תכעסי אלי אבל השמנת-לא היית כזאת את צריכה לאכול פחות.אחרי אמירה זו הסתכלתי במראה והבנתי שהוא ממש צודק וכעת אני מבינה שצריך להוריד במשקל-נורא עצוב לי כי אני כי הגוף שלי שמן ושלא הייתי ככה לפני חודשיים מה לעשות?

בוקר טוב מלי החוויה שלך אינה זרה לי. אני נתקלת בה לא מעט בקרב המנסים לשנות גישה באמצעות "שמיכת טלאים" של טיפים, אוסף של רעיונות. אני גם יכולה לאמר לך שאני מבינה את עקב האכילס שלך. בהתרשמותי, המיקוד שלך אינו בזירה הנכונה. מלי, כדי לפתח ולבסס מערך התנהגות טבעי חדש ויציב, המיקוד חייב להיות בזירת הגישה, התפישה, ה- being. את עסוקה באוכל ובהתנהגות וזוהי בעצם....דיאטה. וכמו בכל דיאטה, יורדים קצת ועולים , יורדים ועולים. על מנת לבסס התנהלות חדשה שתייצר תוצאות חדשות , עלייך להביא משהו ממש חדש מבפנים, צורת התייחסות חדשה באמת. וזה מרכז ובסיס האימון בתהליך של הרזיה ללא דיאטה. ואגב, כשאני מדברת על תוצאות חדשות, אינני מתייחסת רק למידת המכנסיים אלא גם ובעיקר ליציבות של ההישגים. זהו תהליך הדורש למידה רוחבית ולא צרה, של כוחות ההנעה הפנימיים שלך (כ"כ הרבה פרמטרים משמעותיים לא קיבלו שום התייחסות בפוסט שלך, מה שגורם לי להסיק שחסרים כאן ידע, מודעות והבנה) ואציין כי הבנה לבדה אינה מספקת בתהליכי שינוי שכאלה, יש צורך בתרגול ואימון אינטנסיביים להטמעה ולהפנמת הגישה החדשה, על מנת שזו תתבטא בהתנהגותך ובמציאות חייך. אנו לא עושים עוד מאותו דבר רק בתחפושת חדשה (שוב מתמקדים באוכל ובאכילה) אלא עושים משהו שונה, אחר לגמרי. מה לעשות? כמי שמתחברת לרעיונות, ממליצה לך להכנס לתהליך למידה מובנה, למסגרת מיקוד מסודרת עם ליווי שיסייע לך לראות את מה שאינך רואה כרגע. בחרי את הליווי המתאים לך ביותר ולא פחות חשוב, לבוא לתהליך כזה ממקום נקי, ממקום בו את מבינה שאת הולכת ללמוד משהו שלא למדת מעולם, דף חלק. לבוא ממקום של פתיחות ומחשבה שהפעם את הולכת לצאת אשה אחרתצ, מישהי בעלת ראיה ועשיה שונה באמת. אפשרי לעצמך להתמנף מהיאוש, הוא רק מלמד אותך שהדרך בה פעלת עד כה, אינה הדרך הנכונה. אין זה אומר שהדרך הנכונה לך אינה קיימת, את רק צריכה לשנות זוית / כיוון , אולי רק בטיפ-טיפה, על מנת לעלות על המסלול שלך. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

היי אני האם אפשר לתת לי דוגמאות לארוחת בוקר , אני בת 31 , שוקלת 65 וגובה 1.73 , אני עושה ספורט , רוצה לרדת קצת במשקל ולשמור על אורח חיים בריא , ועובדת במשד , אני יודעת שיש חשיבות גבוהה לארוחת הבוקר לכן אני משתדלת לאכול משהו עד השעה עשר , אני לא אוכלת בבית אלא במשרד , והאמת אין לי רעיונות לארוחת בוקר שיכולה להחזיק אותי עד שעה אחד שתיים בלי לנשנש ...

אם תקראי קצת בפורום תביני שהגישה פה שונה לגמרי, כך שהשאלות שלך לא רלוונטיות לכאן אלא לפורומי דיאטה למינהם. הגישה פה היא להקשיב לגוף, לרעב ולשובע. לאכל כשמרגישים שהגוף רעב, ולהפסיק כשמרגישים שהוא שבע. לאכל לרוב לפי רעב פיזי ולא לפי רעב רגשי/חברתי.

ערב טוב נינה "יש חשיבות גבוהה לארוחת בוקר" - האמנם? ובמה חשיבותה של ארוחת הבוקר? אם יותר לי לשאול ולערער על האמת הזו. בראייתי, כל אכילה היא בעלת ערך כשמטרתה לענות על צרכיו הביולוגיים של גופך, גם אם בחרת לקרוא לה "נשנוש" או "שמעונה". האם את רעבה בבוקר? בשעה 8:00? בשעה 9:00? בשעה 10:00? אני לא חושבת שבני אדם צריכים לשבור את הראש בסוגיות בהן גופם מתוכנת לכוון אותם באופן מושלם ומדויק. ומה יקרה, אם תחושי רעבה בשעה 11:00 או 12:00? מה הופך אכילה כזו לבלתי לגיטימית בעינייך? אם זה החוסר התאמה למה שנדמה לך שנכון, למה שמכוונים אותך גורמים חיצוניים...מציעה לך לחשוב שנית ולשאול את עצמך "מה מיועד המזון לשרת מלכתחילה?" סתם נקודה למחשבה ובהצלחה רבה שלך לאה פינטו

שמעונה?!?! :))) בהזדמנות חגיגית זו אשתף אתכן ואומר שאני עם דיאטות סיימתי... תקראו לזה הארה, התפקחות... לא משנה איך! אני אוכלת מה שבא לי מתי שבא לי ומרזה!! :))

ניסיתי כבר הכל, אני קראתי קצת מהפורום. מה חדש בשיטה שלכם ? צריכה דיאטטה דחוף.

החדש בשיטה שלנו היא הבשורה שמדיאטה משמינים. אז למה את צריכה דיאטה? את רוצה להשמין? בכל אופן פה אין דיאטות, חפשי בפורומים שכנים. שבוע נעים שיהיה לך בלה

שלום שביט החדש אצלנו אינו נוגע לשיטה אלא לגישה. בעוד כדברייך ניסית הכל (כל השיטות) בתחום הדיאטה (ונראה לי שבקיץ הבא יצוצו עוד דיאטות שלא ניסית), הפורום מציע גישה אחרת. צורת הסתכלות והתייחסות שונה בתכלית לנושא ההשמנה-הרזיה. אני מבינה שהזעקה שלך ל"דיאטה דחוף" היא בעצם האמירה: "צריכה לרזות דחוף". מבחינתך הרזייה = דיאטה. מבחינתנו, ממש לא. למעשה, מבחינתנו, דיאטה היא מתכון מצויין להשמנה בטווח הבינוני והארוך. כך שזה הדבר האחרון שתקבלי עליו המלצה בפורום זה. על מנת להתחיל ולהבין את הגישה, ממליצה לך לקרוא את המאמר בנושא (מופיע בצד ימין בדף הפורום). עם כל שאלה שתעלה, את מוזמנת לחזור ארלינו להבהרה ולהעמקת ההבנה, ככל שתאפשר מסגרת הפורום. קריאה נעימה והמשך יום יפה שלך לאה פינטו

שלום, קרובת משפחתי היא כבת שמונים, סוכרתית מזה כשלושים שנה. לאחרונה עברה אירוע מוחי וכעת מאושפזת במוסד סיעודי. מאז שהותה שם, רמת הסוכר היא כ- 350, למרות טיפול תרופתי. מה יכולה להיות הסיבה, ומה אפשר לעשות? תודה

שלום רב, סטרסס משפיע על כל מערכות של הגוף ובהחלט גם על איזון של סכרת, במיוחד כשמדובר בגוף מבוגר.אני מניחה שהשינוי הקיצוני שהיא עברה אחראי במידה רבה על הפרת האיזון של הסכרת שלה. כדי לדעת מה לעשות יש לדבר עם הצוות הרפואי המטפל בה. מאחלת לה החלמה מהירה. בלה

היי, אני בת 20, חיילת גובה 1ץ78 ושוקלת 67 ק"ג. אני נמצאת בבסיס סגור וכאשר אני מגיעה הבייתה בסופי שבוע אני נכנסת לבולמוסי אכילה מטורפים ואוכלת מכל הבא ליד אם זה מלוח, מתוק, חם, קר... לאחר הבולמוסים הללו אני מרגישה נורא זה קרוה לי רק כאשר אני מגיעה הבייתה ובמשך כל הסופ"ש איך אני שולטת בהרגל הזה שגורם לי להרגיש כ"כ רע? יש לציין כי במהלך השבוע אני שומרת באכילתי ומקפידה מאד. אודה לך אם תעני לי בהקדם האפשרי.

תפסיקי לשמור ולהקפיד מאוד במשך השבוע - ואז סביר להניח יפסקו הבולמוסים בסוף השבוע. כל השבוע את כנראה שומרת על סוג של דיאטה, מגבילה את הגוף ואת הנפש - מי יודע עד כמה ? - ואז כשאת מגיעה הביתה, אל האוכל הטעים של אמא, אל המקום הבטוח שלך - הגוף שלך מרגיש שהנה מגיע הזמן להחזיר לו את מה שחסר באמצע השבוע. והuא אוכל באטרף..ואוגר..עד ה"הקפדה" הבאה. תשחררי, תאכלי, אל תכבלי את הגוף ואל תקפידי כל כך.... אור ואהבה, נועה.

ובתקופה זו, בזמן שתכננתי בעצם להיות במשטר דיאטטי נוסף בחיי, נשברתי. לא יכולה יותר. נחנקת. לא מצליחה ליישם תפריט, מרגישה חסך עצום, רעב נפשי עמוק שמכניס אותי לאכילה בלתי פוסקת ואז שוב הבטחה על דיאטה וחוזר חלילה. אני נשבעת שיותר לא אתן לאף תפריט לנהל לי את החיים. כבר כמה ימים אני אוכלת מה שטעים לי ומרגישה מעולה, מרגישה מצוין, על גג העולם...כאילו גיליתי את נוסחת הקסם... למרות שאני מפקחת בעניין הקלוריות כדי לא להביא את עצמי להשמנה, ותקראו לזה דיאטה מוסווית או איך שבא לכם... לא ניתן לעבור בכזו קיצוניות מתפריט מקובע לחוסר בכלי השליטה לחלוטין מבלי לחפור בורות וליפול לתוכם... אז הלכתי על המסלול הבטוח ועם הזמן מקווה שלא אצטרך יותר לספור.. אני חופשייה מגישות, מדיאטות... סוף סוף יצאתי ממאסר העולם של העצמי. וגם אם אגיע לחתונה בדיוק כפי שאני, הרי אני יפה גם ככה ו20 ק"ג לא יגרמו לי להפסיק לחיות את חיי.

ואם תרמנו את תרומתנו הצנועה באוזושהיא דרך לתובנות המדהימות שלך אין מאושרת ממני. המון מזל טוב , על הכל. בברכה בלה

שלום לאה ובלה יש לי שאלה לגבי גיל המעבר, אני בקרוב בת 50 . בזמן האחרון אני חווה דכאונות, דכדוך נפשי שמתגבר עם גלי החום שתוקפים אותי. עדיין אני מקבל מחזור . כתוצאה מכך יש לי עליות וירידות במשקל, לפעמים אני מוצאת את עצמי די בבולמוס ולפעמים במצב של אי איזון בתאבון עםן ירידה בתאבון. אני מרגישה ומבינה שחוסר האיזוןם באכילה נובע בעיקר ממצב הנפשי. יש עצה לאיזון ללא תרופה ?, תודה לתשובה.

שלום ר היקרה. אני שומעת אותך נמצאת במצב נפשי לא טוב (דיכדוך, בולמוסי אכילה, דכאון ) את מקשרת את זה לגיל שלך ולמרות שאכן ידוע ששינויים הורמונליים גורמים לשינויים נפשיים הרי שההתיחסות שלנו לכל נושא של הגיל קובעת הרבה יותר. חשוב מאד להבין איך את מתיחסת להגעתך לגיל המשמעותי הזה? האם את מלאת סיפוק ,ציפיות, שלווה, ורוגע ,ומחכה לחלק הזה של חייך עם הרבה חדווה או שמה את פוחדת, מתחטרת,מצטערת על טעוית ומצפה למה שכתוב שמצפה לנשים בגיל המעבר.ההבדל בגישה יכול ליצור שינוי גדול במצב רוח. אני הייתי מאד ממליצה לך להכין את עצמך לגיל המעבר בין אם זה ללכת לטיפול, בין אם זה להשתתף בקבוצת תמיכה בנושא ,בין זה להתאמן או כל דרך אחרת שתעזור לך לראות את המציאות בצורה פרואקטיבית, מלאת תיקווה וציפיה. בנוסף, דווקא עכשיו זקוק גופך לטיפול וטיפוח והקשבה ואהבה שלך כלפיו הרבה יותר מבעבר. עכשיו שהוא חווה יותר קושי הוא צריך יותר אהבה והקשבה והיתי מציע לך ללמוד את שפתו ולהענות בצורה מלאה ונכונה לצרכיו דבר שעשוי ליצור שינוי גדול. מקווה שעזרתי בברכה בלה

את נמצאת בתקופה שנקראת פוסט מנופאוזה וגם פה ניתן לקבל עזרה מרופא הנשים שלך וכן מטיפולים אלטרנטיביים כדאי לך לפנות למומחה גיל מעבר ולשוחח איתו

שלום ר יש האומרים שהגבר האומלל ביותר הוא זה שבביתו דרות בכפיפה אחת: רעיה בגיל המעבר ובת מתבגרת. בתקווה שעוררתי חיוך , אני גם מבקשת לחבר שתי תקופות מעבר בחיי האשה. שתי תקופות שעל אף השונות הרבה בינהן, יש גם הרבה נקודות חפיפה ודמיון. כמו בגיל ההתבגרות, גם כאן מדובר בתהליך טבעי הכרוך בשינוי הורמונלי אשר מפר את הסדר הקיים הן במישור הפיזי והן במישור הרגשי. כל תקופת מעבר היא תקופה לא נוחה, די לחשוב על מעבר דירה כדי להמחיש את החויה, על אחת כמה וכמה המעברים בין תקופות חיינו. אך זכרי, זו רק תקופת מעבר שבה את עוברת מסדר ישן לסדר חדש. ישנם כל מיני כלים להתמודדות בתקופה זו שיכולה לקחת זמן (גם גיל ההתבגרות לא נמשך יומיים או חודשיים), לצורך כך המחלצתי הראשונה אלייך היא להכיר בתהליך שאת כנראה חווה ולהעזר בשרותים הקהילתיים הקיימים בסביבתךובמרחב האינטרנטי. בהקשר שלנו, עם הגיל פוחת הצורך של הגוף במקורות אנרגיה (לא באופן דרסטי אלא בהדרגה). עד גיל שנה קיימת הדרישה הקלורית הגבוהה ביותר לכל ק"ג גוף לאחר מכן יש ירידה קטנה ושמירה על הסטטוס -קוו עד גיל ההתבגרות בגיל ההתבגרות, ישנה קפיצה (לצד קפיצה בגדילה ובהתפתחות המינית) ולאחר מכן, אנו על ישורת עד לגיל המעבר. בגיל המעבר נחווה שינויים 'קטנים מטה ברמת הצורך שלנו במזון. אלא שהמצב הרגשי כאן יכול להיות מאוד משמעותי בהשפעתו על הצריכה התזונתית שלנו. נשים רבות, גם אלה שלרוב חוו עצמן רזות, חוות מה שהן מכנות "השמנה" - חשוב לציין כי השינויים בגיל המעבר אינם רק הורמונליים אלא גם כאלה הנוגעים להרכב הגוף, ז"א ירידה במסת השריר. כך שגם ללא עליה במסת השומן (השמנה), נרגיש שהגוף משתנה וכאילו משמין וזאת בשל התמיכה ההולכת ויורדת של שרירי הגוף (כולל שרירי הבטן).. בשלב ראשון ר, מאוד חשוב ללמוד לקבל את השיענויים כטבעיים ונכונים לביולוגיה האנושית הבריאה. מתוך ראיה זו, מתוך חיבוק לגופך ולעצמך, פתחי את כל האפשרויות ולמדי כיצד להביא איכות לחייך ולתקופה זו. לעיתים הדבר הנכון לעשות, זה פשוט לתת לעצמך להיות , להכיר את התהליכים שאת עוברות תוך בוננות וחוויה מקבלת. כך גם תדעי כיצד הכי נכון לך להתמודד. כפי שאת מבינה ר', אינני רצה אצה להמלצות קונקרטיות. ראשית יש להרגע ולהפנים את תקופת חייך הנוכחית. לא לרוץ ולפעול מתוך פניקה. מאחלת לך הצלחה ותוך כך לכולנו הנשים המתבגרות. שלך לאה פינטו

אני בת 24, 53 ק"ג על 1.70, אבל בעלת בטן נפוחה שגורמת לי להיראות ולהרגיש שמנה בהרבה. ניסתי כבר כפיפות בטן ותרגילים אחרים אבל כלום לא עזר... לאחרונה חשבתי לנסות ולרדת במשקל כדי להקטין את הבטן אך איני חושבת שזהו צעד בריא... הייתי שמחה לדעת האם יש דרך להוריד את הבטן מבלי להוריד במשקל?

שלום לך, קודם כל כפיפות בטן לחיזוק השרירים. בשלב שני לא לאכול לחם לבן, סוכר לבן וכו,. הכל מקמח מלא סוכר חום אורז חום. כל הלבן הזה מאד מנפח את הבטן. כמו כן, להוריד משקאות ממותקים עם גזים שכמובן שמנפחים את הבטן. שיהיה לך בהצלחה. שרה

לפורום שלום אני מבינה לאט מכאן שאחת הדרכים לרדת במשקל היא לדעת להתמודד עם הרגשות ולא לרוץ אל האוכל כפתרון להוציא תסכולים ועצבים. אני לא כל כך מבינה איך עושים ? נניח שאוכל זה לא הקטע אלא נישנושים מול הטלויזיה, כיבוד קל כמו עוגיות. איך לוותר על זה כי זה חלק מהעיסוק הקבוע.

שלום לך אישה יקרה.(אני לא מתכוונת לשתף פעולה עם החלק המגנה שבתוכך). בשאלתך את מתיחסת לרגשות כמשהו שצריך להתמודד איתו ובכך מנציחה את הרגשות כמשהו שלילי שאין לך יכולת לטפל בו. נסי קצת לשנות את הגישה ולהתיחס אל הרגשות שלך כמשהו חיובי, תורם, ובעקר בעדך. אם תראי את הרגשות ככה לא תצטרכי לברוח מהם לאכילה או לחפש דרכים שונות להתמודד איתם. אם תראי אותם ככה אולי תוכלי להתחיל להסתקרן לגבהם, לנסות להכיר אותם, לראות מה הם מנסים לסמן לך ואיך אפשר ללמוד ממהמסרים שלהם.רגשות זו אנרגיה עוצמתית אשר מניעה את כל המעשים שלנו. יש לנו מגוון רחב של רגשות והבעיה היא בקיטלוג שלנו. יש רגשות שאנחנו נקטלג כטובים ונרצה שישארו ויש רגשות שנקטלג כרעים ונרצה שילכו. אבל אי אפשר לשלוט ברגשות. שום דבר לא יגרום להם ללכת והדחקה ובריחה מהם רק תעצים אותם יותר ותגרום לנזקים רגשיים וגופניים. הדרך הטובה ביותר שאני מכירה להתמודד עם רגשות זה ללמוד להישאר איתם. לתת להם להגיע, לקבל אותם בברכה, להכיר את הדרך בה הם פועלים ואם ניתן לאפשר להם לבטא את עצמם דרך הגוף. רגשות פועלים במעגלים של טעינה ופריקה אנרגטית ואם לא נפריע למעגל זה הם יבואו וילכו. הבעיה היא שבחברה שלנו למדנו להדחיק אותם והדבר גורם להם להתעצם לממדים גדולים עד כדי כך שאנחנו מפחדים ובורחים מהם. כדאי ללמוד מילדים קטנים, הם יודעים לבטא את רגשותהם בקלות ובמהירות. צפי בילדים קטנים ותראי איך הם פוגשים רגשות ומשם נסי לראות מה מתוך זה את יכולה לאמץ. אז נכון, את לא יכולה לנשוך מישהו שגרם לך לכעס אבל את יכולה למצוא דרך אפקטיבית לבטא את הכעס הזה מול האדם הספציפי. ישנה גם דרך אחרת להתמודד עם רגשות, לעבוד עם מה שמקדים אותם - עולם המחשבות והפירושים שלנו. רגשות לא נוצרים בריק הם תגובה לדרך בה אנו מפרשים את המציאות שלנו. אם נרבה לפרש את מה שקורה לנו בדרך קורבנית יווצרו בנו הרבה רגשות שליליים אם נלמד ונתאמן על פירושים אלטרנטיביים נוכל ליצר רגשות הרבה יותר טובים. ולסיום עצה חשובה, החלק הזה בתוכך שגרם לך לקרוא לעצמך שמנה - כדאי שתנהלי איתו דיאלוג בוגר ומעצים ולא תרשי לו יותר לגרום לך לקרוא לעצמך בשמות לא ראויים. מאחלת לך המשך שבוע מקסים. בלה

תודה על תשובה, אבל אני בכל זאת די שמנה, אני דוקא לא מרגישה קורבנית אבל מחפשת דרך נכונה לא להתעסק עם אוכל בעיקר נישנושים וממתקים כשאני בערב מול המסך . אולי זה שעמום . התשובה שלך ברורה רק לא יודעת איך ליישם אותה.

האם אפשר לקנות את הכדורים האלו בלי מרשם רופא?

שלום מישי על אלו כדורים את/ה מדבר/ת? הפורום אינו מקדם ובודאי שאינו משווק שימוש בכדורים ובעזרים להרזיה. בברכת יום יפה לאה פינטו

לאה/בלה שלום, הפסקתי לעשן לפני חצי שנה ובזמן הזה הספקתי לעלות בערך 13 קילו בנטו (בברוטו בערך 16). מלבד החודש-חודשיים הראשונים שבהם הרגשתי צורך לנשנש כתחליף לסיגריה, אני מנשנשת כי אני מנסה לרדת במשקל.במילים אחרות, הסיפור המוכר והידוע לכן, תחושת החסך האסור וההתעסקות מובילים לאכילה של המון מתוקים (דרך אגב גם כשהייתי בחורה רזה ורציתי להוריד חצי קילו בסופו של דבר במקום לרדת עליתי).ניסיתי לרדת לבד ולא הצלחתי, היום אני בשומרי משקל. ירדתי בשבועיים הראשונים 4 קילו ודאגתי להעלות אותם יפה ב3 שבועות שאחרי (האחרונים) אני מנסה לחשוב עם עצמי כיצד אני יוצאת מן המעגל הזה.מרגישה בלופ, לא יודעת איך לצאת מזה. לא מצליחה לסתום את הפה. במלחמה כל הזמן עם עצמי מול השוקולד (לרוב הוא מנצח). שונאת את מה שאני רואה במראה ואני לא מאמינה שמשהו ישנה זאת מלבד לחזור ולהיכנס לבגדיי. יש נשים שמחמיא להן להיות קצת מלאות. אני לא אחת מהן. אומרים לי מזל טוב לאחרונה ולא אני לא בהריון.אני יודעת שאני אוכלת עקב ההתעסקות ואני יודעת שאני אוכלת כשאני עייפה או בא לי להרגע ויחד עם זאת, יחד עם המודעות, לא נוצר השינוי ואני לא מצליחה לעשות את הסוויץ. ואני כועסת על עצמי שאני מכניסה לעצמי זבל לגוף, שאני יורה לעצמי ברגל ושכל קילו שאני עולה מרחיק אותי מהמטרה לחזור לגוף בריא וחטוב (זה שהייה עד לא מזמן). אני מפחדת להגיע למשקל שהוא לא רק לא אסתטי אלא לא בריא עקב חוסר השליטה העצמית.חשבתי להצטרף לOA -מתחברת לחוסר האונים ומייד עולה קול בתוכי -מה חוסר אונים?! מה את ילדה קטנה?! לא מתחברת לתת לאיזה ישות אחרת, גם אם אני מאמינה בה בדרכי שלי לעשות את העבודה בשבילי(מאמינה יותר באלהים עוזר למי שעוזר לעצמו ).כנראה יש בי משהו מהפריק קונטרול. לגבי אהבה עצמית-איך מחזקים? לגבי להנות מכל מה שיש לחיים להציע מלבד אוכל אזי בחצי שנה האחרונה אני התחלתי במס' תחביבים שממש כיף לי לעסוק בהם. דרך אגב, בכל התקופה הזו אני עוסקת בספורט בין 2 ל-5 פעמים בשבוע ונהנית מכך. אז שוב, למרות הכל, אני בלופ, אני משמינה ומשמינה ואני רוצה להפסיק. אני אודה לכן מאוד אם תתתנו לי מס' עצות/כלים כיצד להתמודד/כיצד לצאת מהמעגל הזה. (אין ברשותי את האפשרות הכלכלית להגיע לטיפול/אימון)

you win some, you lose some ובסוף... במקרה הטוב נשאר תקוע באותו המקום. ובמקרה הרע, חווה את כל השלכות הלחימה המתישה. המלחמה שלך היא באוכל (השוקולד שתמיד מנצח), המלחמה שלך היא בעצמך (החלק הזה שיורה לך ברגל), המלחמה שלך היא בגוף שלך (הסורר שמשמין)..... ועינייך הרואות, גופך החווה, משקפים לך את המציאות שדרך המלחמה את יוצרת. אין ספק שכאן הגישה צריכה להשתנות מהקצה אל הקצה. שינוי גישה וצורת התייחסות אינו נבנה על טלאים של עצות. אני יכולה להאיר לך עם זרקור את עקב האכילס אך עלייך להבין שגישה, תפישה, היא משהו הנבנה על ביסוס רבדים והטמעת צורת הסתכלות חדשה תוך החלטה ופעולה. אינני זוכרת בתהליך אימון, שהיתה פעם בה, משפט אחד או נקודה אחת שהארתי יצרו את השינוי המיוחל. מדובר בחויה מתמשכת, בין אם לבד או באמצעות ליווי שיעזור לך לשמור על מסגרת של מיקוד ומודעות. יש כאן למידה עניפה שמאפשרת לך אט אט לראות את הבורות שאת חופרת לעצמך ונכנסת לתוכם מבלי להיות ערה ומודעת קודם לכן. את צודקת שאף אחד לא יכול לעשות את העבודה בשבילך ובמקומך. והעבודה דורשת ידע חדש ומודעות אחרת. זה הדבר המרכזי שעלייך להבין בראש ובראשונה. אם משהו לא עובד בשבילי, הבעיה טמונה בגישה שלי, בזוית הראיה שלי. ואם כך, נסי ללכת הפוך על הפוך. אם לא מלחמה, אז......? ואיך זה יכול לבוא לידי ביטוי? ואלו חוויות זה מזמן? וכ"ו לא מבטיחה שיהיה פשוט או קל. אך זו הדרך בה הייתי מובילה אותך צעד צעד, תוך למידת כוחות ההנעה הפנימיים שלך, משאבים שאינך מודעת אליהם כרגע. וגם אני לא בהעדר ההכרות בינינו. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו