פורום הרזיה ללא דיאטה

היי מי ששאלה על דיאט פור לייף. גם אני התחלתי לקחת אותם לפני שבוע.אני לא מרגישה שום שינוי.ירדתי קילו בקושי אבל אני בטוחה שזה רק בגלל שאני "סותמת את הפה" מה שנקרא ולא אוכלת דברים משמינים וגם משתדלת להקפיד על ארוחות מסודרות ובריאות. בעצם מה שאני מנסה להגיד זה שלא נראה לי שזה עוזר כ"כ אלא פסיכולוגי יותר.אבל אמשיך לקחת אותם עד שיגמרו ,נראה אולי זה באמת יעזור . אני אשמח אם תגידי לי אם זה משפיע עלייך ואיך,וגם תופעות לוואי אם בכלל.:) בהצלחה!

ערב טוב חן אם היה כדור קסם שהיה עושה בשבילנו את העבודה, כולם היינו רזים ומאושרים ובעית ההשמנה היתה ודאי נכחדת, שהרי מי לא היה משלם על פלא שכזה. אם היה כדור קסם שהיה עושה בשבילנו את העבודה, הייתי מוכרת אותו בעצמי, או לפחות עושה הסבה מקצועית. ואותי מעניין, מה את חושבת שיקרה אחרי שתגמרי עם הכדורים? את באמת מאמינה שחברות ענק מעונינות למגר את תופעת ההשמנה? בהצלחה רבה יקירתי ואם את כבר כאן, אולי כדאי שתקראי ותנסי להבין השמנה מהי. קריאה נעימה וערב מקסים שלך לאה פינטו

לאה היקרה,בוקר טוב אני יותר מבטוחה שאין אף כדור קסם שיעשה את העבודה בשבילנו ולצערי נוכחתי להשלים עם עובדה זו רק לאחר כמה פעמים שלקחתי את הכדור ופשוט הרגשתי כ"כ מטומטמת שפניתי לאפשרות כזו. הרי כל מה שהחברות האלה רוצות זה את הכסף שלנו ולא יותר..התפלאתי על עצמי שבכלל קניתי אותם. והאמת שאני לא רוצה להוריד כ"כ הרבה.5 קילו!אבל הגעתי לשלב של ייאוש ולקחת כדורים. שטויות במיץ אל תעשו את זה.אני מרגישה בדיוק אותו רעב עם הכדורים ובלי הכדורים.החשק לאוכל ולמתוק הוא אותו החשק.לא השתנה כלום. כלום,חוץ מהתפיסה שלי שהשתנתה לגבי אוכל.אם לפני זה הייתי כל היום גורסת ולא חושבת פעמיים לפני כל מה שאני מכניסה לפה,היום אני מסתכלת יותר על קלוריות ואוכלת בריא,וגם עושה הליכות. ותאמינו לי,אין צורך יותר מזה.ספורט ואכילה נכונה זה הפתרון.כימיקלים רק מסבכים הכל. יום טוב לכולם וסורי על החפירה :)

התחלתי לנטול את הכדורים של דיאט פור לייף זה באמת נכון כל מה שיש בכדורים באלה או שזה עוד ניסיון לא מוצלח ?יש מישהו שנטל את הכדורים האלה וזה הועיל ?

אני צריכה לשקול אני בת 14??????????????????ואיך אני יצליח לשמור על משקל מאוזן???????....אני 1.60הגובהה שליי תעשוו טובה ותרחיבוו ליי בנושאא

שלום עדיאל. עליך לפנות לפורום המנוהל על ידי דיאטניות ועוסק בנושא דיאטה.

לבדוי ההזוי ! לתגובתך האיומה "אתן כאן כדי להתעשר" אני עדיין בהלם. אתר דוקטורס מלא במטפלים ותומכים בתחומים שונים(רפואה טבעית,פסיכותראפיה ועוד.) אז מה חשבת ??? שאם תקבע פגישה לטיפול אצלם זה יהיה בחינם ??? ולהוסיף, אני אישית שניסיתי טיפול אצל אחת המאמנות כאן, קיבלתי מסר מקצועי ביותר שעלי לפנות לאיש מקצוע אחר שמתאים למצבי למרות שרציתי להמשיך טיפול אצלה. היא יכלה למרוח את זמני,אבל ביוזמתה המקצועית הפנתה אותי לטיפול המתאים והצילה אותי.. אז קצת כבוד!! תוד בלה.

אני מודה לך ולכל שאר התומכים בנו. תודה מקרב לב. בלה

סתם, אני לא שמנה, אבל מאושרת... תודה שעזרת לי וד"ש מהמוסך שתיקן את רוב הפאנצ'רים.

שלום בלה/לאה, אני בת 21,שוקלת 60 והגבוה שלי 1.55 לפני הצבא הייתי שוקלת 53 ובמשך השנתיים עליתי מאוד,ועכשיו לא מצליחה להוריד. ניסיתי הרבה דיאטות(כושר אצלי בעייתי)אך כלום לא עוזר לי,במשפחה שלנו יש נטייה להשמנה. איך אני יכולה לרזות רק ב5-7 קילו??? בבקשה תעזרו לי. תודה מראש, הודיה.

הודיה היקרה אני מבינה שלפני שהתגייסת היית מרוצה מהמשקל שלך והיית בסוג מסוים של איזון בנושא זה. עכשיו עלית מספר קילוגרמים ואת מתקשה להוריד אותם. יש שתי אפשרויות כלליות להסבר התופעה. האחת נפשית- יתכן שמשהו בתהליך הגיוס והשינוי העמוק הבא איתו הוציא אותך מאיזון רגשי ועודף המשקל הוא הסימפטום לכך. אם זו הבעיה יש להחזיר את האיזון הרגשי שהופר. האפשרות השניה היא שהגוף שלך פשוט עשה את התיקון המתבקש והגיע למשקל המאוזן שלו המתאים לך כאישה. אם זה משקלך המאוזן (אני לא בטוחה כמובן) טוב תעשי אם תשלימי איתו ותחיי איתו בשלום בלי לעשות דיאטות מיותרות כי אין אפשרות לרדת מתחת לset point שלך . בכל מקרה , דיאטה אינה פיתרון לשני המצבים האלו. היא רק עלולה להחמיר את התופעה. בברכה בלה

שלום אני בת 37 שוקלת 100 ק"ג גובה 155 עשיתי הרגה דיטות יורדת כמה ק"ג ןלא הגעתי למשקל הנכון או הרצוי ואחר כך אני עולה ת ,גליתי משבוע שיש לי חוסר ברזל וקולסטרול 229 אני שמיחה להתיעץ אתכם וגם לשלוח לאימל שלי תפריטים לתזונה נכונה וגם לרדת במשקל.

שלום בלה, תודה רבה לך!!!

שלום,הגובה שלי 165סמ ואני שוקלת היום 72קג ,אני ילדתי לפני שנה וחודשיים ובחודש התשיעי להריון שקלתי 74,העלתי סהכ 12 קילו בהריון ומאז אני לא מצליחה לרדת אותם,,,בבקשה תעזרו לי!!! הלכתי לחדר כושר כ 3 חודשים ובמקום לרדת רק העלתי 2 קג.אוף נמאס לי!!!!!!!!!!!!!

שלום רב והמון מזל טוב. איזה סוג עזרה את בידיוק צריכה מאתנו? להזכירך אנחנו לא בעד דיאטות ולא בעד מאמצים.

לאה תודה על תגובתך האחרונה ורציתי לשתף אותך בקשר למשהו ש"מנהל אותי" בעניין בתי הקטנה. הורי כל הזמן לוחצים עלי לקחת אותה לרופא הילדים ולבדוק אותה ולקבל ממנו עצה בנושא המשקל שלה. לטענתם היא נושמת בכבדות בזמן שהיא רצה, קופצת וכד'. אני עדיין בדעה שאני לא רוצה להכניס אותה ל"מעגל הקסמים" הזה מגיל כ"כ צעיר ומצד שני יכול להיות שאני טועה שאינני מטפלת בבעיה או לפחות פונה ליעוץ בנושא עם רופא הילדים שלנו. אני די מעודדת אותה לשחק בחצר עם ילדי השכונה ואפילו שמחתי לקנות לה חבל קפיצה של "דורה" כבקשתה כדי שתוציא אנרגיה ואני שמחה לראות שהיא ממש נהנת ממנו. אני עכשיו כ"כ עסוקה בלעזור לעצמי שזה לוקח ממני הרבה אנרגיות ואינני יכולה להתמודד גם עם בעית המשקל של בתי...מה לדעתך עלי לעשות רגע לפני שיהיה מאוחר?.....דרך אגב אמי היא אישה מאד "דומיננתית" בחיי מכל המשתמע מכך!!!

חלי היקרה . מה את חושבת? מה לך נראה נכון? איך לדעתך את צריכה לבחור? את נותנת כל כך הרבה כוח לאנשים בחוץ (אמא שלך,חברה שמנה, ואולי עוד רבים אחרים). עצתי הכנה חלי- תתחילי לשאול את כל השאלות שאת שואלת אותנו את האדם הכי חכם שיודע את כל התשובות עבורך - את עצמך. אין לי ספק שאת אישה חכמה נבונה ובעלת תושיה. תפני את השאלה שהפנת ללאה אל עצמך. מה דעתך האם ואיך כדאי לטפל בבתך הקטנה? תשאלי ותחכי לתשובה (סבלנות זה לוקח זמן) את תופתעי מכמה את חכמה. בברכה בלה

את ממש צריכה לעזור לילדה כל זמנ שהיא צעירה אחרת תפסידי גם אותה

חלי, אמהות דומננטיות יכולות להיות מכשול בדרכנו לפעמים, בשל הדומננטיות הזאת. אני מדברת מניסיון אישי. אבל הדבר החשוב שלמדתי מאימי הדומיננטית שחשוב לציין שכוונותיה הן טובות מיסודן, ואין היא עושה זאת "בכוונה", היא פשוט לעמוד על שלי, ועל דעותיי בצורה נעימה אך אסרטיבית. מניסיוני אם תביעי את דעתך באופן זה תלמדי את אימך ואת עצמך שאת אישה עצמאית ובעלת דעה, שאת מעוניינת להיות אמא לבתך כפי את רואה לנכון ולא כפי שאימך רואה. החלטה כזו יכולה להשפיע על חייך והיא מצריכה אומץ רב. החשש שאמא שלך תגיב באופן אגרסיבי קיים, אבל חשוב להעביר את הדברים בצורה נעימה וללמד אותה בעדינות את הדרך שלך.

בוקר טוב חלי העלית את סוגית בתך מספר פעמים בפורום ואין לי ספק שאת חשה במין סוג של מילכוד. כעצתי אז, ממליצה לך בחום לקחת את הילדה לבדיקה רפואית. ציינת בעבר, נשימה כבדה, דופק מואץ מפעילות פשוטה ותלונה על כאבים בחזה - כאם, לא הייתי מתעלמת ולא נלחצת, פשוט בודקת. מדובר בילדה בת 7, כזכור לי. אני מבקשת לעשות למענך סדר שאולי יעזור לך לקבל החלטה (שהיא שלך ובאחריותך, לכאן או לכאן), ולשם כך, אחלק את הפוסט שלך לשניים: 1. הסוגיה הבריאותית האקוטית - שמכוונת אותך להשגחה ויעוץ רפואי. 2. ההשלכות לעתיד - המחשבה שיפנו אותך לדיאטה (משהו שאת מסתייגת ממנו) חוסמת את האפשרות הראשונה. המחשבה שהילדה תהיה לעולם כבולה במעגל הדיאטה. יש כאן אבחנה בין ה"אקוטי" ל"כרוני". מה שאקוטי ומדיר שינה מעינייך ("מנהל אותי" כתבת), דורש התייחסות כאן ועכשיו. כשבן אדם מגיע פצוע לאחר תאונה (אקוטי) איננו נותנים לו הרצאות מניעה להתנהגות נכונה על הכביש אלא מכניסים אותו לטיפול מיידי, טיפול נמרץ. הדוגמא היא רק דוגמא להמחשת האבחנה. יש כאן מצב פיזי נתון (נשימה וכ"ו) אל מול אפשרות לפתרון (דיאטה כאפשרות אחת מיני רבות). את כאילו לא רוצה להסתכל למציאות בעיניים כי את כבר יודעת את התשובה, אולי כדאי לפתוח קצת את מרחב האפשרויות? אולי המציאות אינה כפי שהיא משתקפת דרך עינייך? יש כאן הרבה אולי אולי אולי אז למה לא לבחון את הדברים בכלים אובייקטיביים. ולהשאיר את אפשרויות הפתרון לאח"כ? דבר נוסף, נסי לעשות הפרדה בינך לבין בתך, על אף הקושי. נדמה שאת כ"כ מזוהה עם "בעייתה" וזה מקשה על שיקול הדעת. היא צעירה ופעילה (דלגית זה רעיון נפלא), ויכולה לשנות ולהשתנות בחייה בקלות רבה יותר מאיתנו המבוגרים. היא זו לא את, ואת זו לא היא. שימי לב שעד כה לא התייחסתי לאימך כלל. אינני מתעלמת מהעובדה שברקע קבלת החלטה שקשורה בבתך, הצבת את אימך (ולא בקטן) . האם את "מזהמת" את החלטתך לגבי בתך, באמצעות יחסייך עם אימך? אם כן, נא הוציאי אותה מהתמונה ולו רק לכמה רגעים, כאילו אינה קיימת וראי את בתך באור מלא ונקי, ראי רק את המרחב שבינכן ללא שום הפרעה. חלי, אני מבינה שהטיפול בעצמך גובה לא מעט משאבים פנימיים, אולי כחלק מהטיפול בעצמך, האתגר של בתך הוא הזדמנות לחתוך את חבל הטבור מאימך. את יכולה לשמוע אותה ולהודות לה על האיכפתיות והדאגה ...אך החלטות לקבל רק עם עצמך. כשאת תכבדי זאת, גם היא תלמד לעשות כן. ואל תחששי לקבל החלטה דומה לעצתה, רק משום שזוהי עצתה, כי אז את שוב מעבירה את הכח למישהו אחר. מקווה שהבהרתי יותר משבילבלתי. ואולי לסיכום אחדד ואדגיש שיש צורך לעשות הפרדה ברורה בינך, לבין בתך, לבין אימך. כשאת עוסקת בסוגיה הקשורה בבתך, ראי רק אותה. פרט לשעה הזו שתקדישי למחשבה בענינה ורק בענינה, ישארו לך עוד 23 שעות להתרכז בך ובאימך. יום פורה ומבורך שלך לאה פינטו

אנה היקרה, קודם כל חבל שאת משתמשת בגוף שלישי כדי לתאר את הרגשתך ולספר את סיפור חייך. לדעתי זה מראה שאינך מחוברת לעצמך ואינך מסוגלת להתעמת עם ה"בעיה" שלך. גם לי יש פנים יפות ועד היום אנשים שאני מכירה ולא מכירה אומרים לי את המשפט:"חבל, יש לך פנים כ"כ יפות ... את רק צריכה לרזות..." ואני מבינה את ההרגשה שה"עצות" האלה נותנות לך. לאחר כ"כ הרבה נסיון בדיאטות (מגיל 17 - היום אני בת 40 - תעשי את החשבון!), אני יכולה להגיד לך בפה מלא שזה לא יפתור את הבעיה שלך ועדיין לא תהיי מאושרת אלא יותר מתוסכלת כמו שאני היום. זאת הסיבה שהחלטתי שאני לא עושה יותר דיאטות אלה מנסה לעבד את הרגשות שגורמות לי להגיע למצב של אכילה ללא רעב אמיתי. אני מציעה לך רגע לפני שאת מתחילה לספור קלוריות ולהכנס ל"מעגל הקסמים" קודם לדבר אל עצמך בגוף ראשון לקבל את עצמך כאדם חשוב ולחשוב על טיפול אחר ... שאינו דיאטה!

חלי היקרה, לא ניסיתי כלל לדבר אל עצמי בזלזול...פשוט ניסיתי לתפוס קצת מרחק, להתבונן מ"בחוץ" בסיפור שלי, ע"מ לנסות ולראות בו זוויות חדשות/נוספות. לפעמים אני עושה זאת סתם ככה ברחוב כשאני רוצה לקבל נקודת מבט רעננה על עצמי ועל הסביבה, אני מדמיינת שאני מסתכלת על הכל מלמעלה ואז הרבה דברים נגלים אליי... זה כייף, כדאי לנסות

שלום, אני רוצה לספר לכם על מישהי בשם אנה, משום שקורה לה בחייה משהו בלתי מובן ובלתי מוסבר. ולהלן הסיפור: אנה מאוד אוהבת את החיים ואת מה שיש להם להציע. היא עוד צעירה וסקרנית ולפעמים בא לה לצעוק מרוב התרגשות כשהיא פוגשת ברחוב, בלי הודעה מוקדמת איזה משהו קסום. בגלל זה אנה מרגישה הרבה פעמים שכל העולם נמצא בין ידיה, כך שכל מה שנותר לה לעשות הוא לתת לו צורה ולמתוח קווים. ובכל זאת, יש משהו שמפריע לאנה. היא שמנה. לא מאוד מאוד, אבל מספיק כדי שתרגיש כבולה לריצפה בזמן שהרבה פעמים היא בעצם רוצה לעוף. הרבה אנשים נותנים לאנה עצות (למרות שבד"כ היא לא מבקשת)אמא של אנה אומרת שאנה קיבלה את מבנה הגוף השמן של אבא שלה, ובגלל זה היא שמנה מאז שהיא ילדה. מאוד חבל בעיני אמא של אנה שהיא לא קיבלה את מבנה הגוף המושלם של האם,והופקרה לחסדיהם של הגנים וההיסטוריה המשפחתית. אבל אנה לא כ"כ רוצה להאמין לזה. זה נשמע הגיוני, אבל היא לא מעוניינת. למה שתיקח על עצמה משהו כ"כ סופי ומוחלט כמו המוות? החברות של אנה ממליצות לה על כל מיני דיאטות, ואומרות לה שחבל להישאר שמנה, ועם כאלה פנים יפות, אם היא רק תרזה, יהיה לה ממש טוב. אנה רוצה לעשות דיאטה. זה בסדר, היא אוכלת הרבה פעמים סתם ככה, לא כי היא רעבה או משהו. הבעיה שהיא נכשלת וזה גורם לה להרגיש עוד יותר רע. אנה חשבה על זה הרבה. היא הגיעה למסקנה שהיא כל הזמן רואה את עצמה שמנה, אפילו עוד לפני שדמותה משתקפת בהפתעה מתוך חלון ראווה ברחוב. אנה מרגישה עצמה שמנה והיא לא יודעת לברוא לעצמה מציאות אחרת. זה מאוד מוזר, כפי שאמרתי בהתחלה משום שאנה סטודנטית לקולנוע וכל יום כמעט היא יוצרת מציאויות חלופיות. היא גם מציירת הרבה, ויודעת איך להפוך את הדף למה שהיא רוצה. אז למה אנה לא מסוגלת לעשות את אותו הדבר על עצמה? מה הבעיה להפעיל קצת את הקסם המפורסם שלה כלפי פנים? אולי מישהו יכול לראות משהו שאנה אוטמת אליו את ליבה? אנא?

אנה , איזה סיפור מקסים. אני אספר לך קונטרה עכשיו. אנה חיה בעולם מעוות ומוזר בו קובעים סטנדרתים חסרי כל שחר ומחליטים על פהם איך עליה להראות/להרגיש/ ולחיות. אנה לא מורדת בהם, היא ילדה טובה היא רוצה להיות כמו כולם במקום למצוא את מה שמייחד אותה. אנה כועסת וברוגז עם הגוף שלה שלקח על עצמו לתקן דברים שאולי הועברו אליו בהעברה בין דורית. הגוף שלה שהוא חכם ומדהים מנסה להעביר לה מסרים חשובים דרך המשקל שלה , אבל אנה למרות היותה מבריקה ומדהימה אוטמת את אוזניה מלשמוע אותו ואת המסר שלו, היא רואה בו אויב , היא רבה איתו וככה מאבדת את הסיכוי שלה למצוא את היחודיות המדהימה שלה , את האמירה המיוחדת שהיא באה לומר לעולם. אנה היקרה - תקשיבי , באמת תקשבי למה שגופך בא ללמד אותך. וכשתקשיבי תגלי את כל הסודות. בברכה, בלה

בוקר טוב אנה כתיבתך נעימה לכתיבה ואף מרתקת, מבטאת יצירתיות ועומק מחשבה. כתיבתך משקפת יכולות שבהן כח למינוף עצמי רב. את יודעת, אנה, אחד ההבדלים בין גישת הדיאטה לגישת ההרזיה ללא דיאטה הוא מקור הכח וההנעה לשינוי. בגישת ההרזיה ללא דיאטה, הכח נמצא במילים. המילים, משקפות מחשבות, הלך רוח, אמונות. המילים הם הדיאלוג הפנימי שמנהל את הלך רוחנו ופעילותנו. דיאלוג שאינו קיים בגישת הדיאטה (שם, יש הכתבה וכפיה עד תשישות) ובמילים את מצוינת, אז למה באמת לא להשתמש בקסם הזה? אנה, אטמת את ליבך ליכולת הקסומה שלך, ככל שהדבר נוגע לגופך. קיבלת את היצירה שלך כאחת ויחידה, כבלתי משתנה, כגזירת גורל. אך בכמה מילים בודדות ציינת כי אינך מוכנה לקבל את גופך כגזירת גורל (היסטוריה גנטית), למה לא תפתחי את ערוץ התקשורת הזה? למה לא תפתחי 2 אוזניים לקול הקטן הזה, שלו הקדשת משפט אחד בלבד (לעומת הקול הקובע שאת בבעיה ללא מוצא שקיבל מקום כה רב). אנה אינטלגנטית וחכמה שנקרעת בין מה שהגיוני לסביבה לבין מה שהגיוני לה. אני הייתי בוחרת באנה האותנטית, בחלק שמבקש לא לקבל אמונות מסרסות. הקשיבי לחלק הזה של אנה, תני לו לכתוב את הסיפור, את התסריט. אל תתני לחלקים אחרים להפריע, הם יכולים להיות ברקע, ומדי פעם לקבל הדגשה, אך שימי במרכז את הדברים בהם אנה רוצה להאמין, את כל הדברים שיעזרו לאנה להאמין. לכי עם העוצמות שלך והיחודיות שלך והתחילי מדף הניר. זו התקשורת שלך לתודעתך ושם תמיד מתחיל הסיפור כולו. בהצלחה רבה בכתיבת תסריט חייך שלך לאה פינטו

שלום לכולם, גם אני זקוקה לקצת עידוד בנוסף לעידוד הפנימי שאני מנסה לתת לעצמי. אני הולכת לטיפול פסיכולוגי כבר שנה שלמה, וחשה את השינוי המתחולל בי. אמנם אנו לא מדברות בטיפול רק על נושא האוכל אבל הוא עולה כחלק מעיבוד הרגשות. אני מרגישה שינוי גם בתחום האכילה, אבל זה שינוי קטן כמו למשל-יש רגעים שהראש רוצה לאכול אבל הגוף מסרב, או שיש לי איזה מצוקה או מתח נפשי, רגשי ואני שומעת את הקול הרוצה ללכת לאכול, ומקשיבה ולא פונה לאוכל כמפלט לרגש. השינויים הם קטנים, ואני מודעת למשמעות האדירה שלהם בתהליך אבל יחד עם זאת אני מרגישה-על הבגדים-כי אני לא נשקלת כבר שנים רבות-מרגישה שאני משמינה. שהבגדים לא נוחים, שלא נוח לי בגוף שלי, שהראש אומר לי שצריך לתת זמן לתהליכים להתרחש, ולהיות, אבל הגוף כאילו מסמן שאני עדיין לא לגמרי בתוך הגישה, שאין פה חצי דרך, ואז נוצרת אכזבה שכמו תוקעת אותי. בניסיון לעודד את עצמי אני אומרת לי שכל יום הוא יום חדש, שיהיו עוד רגעים כאלה בדרך, בתהליך, אבל שאני מגיעה לארון הבגדים ואין לי מה ללבוש אני נכנסת לחרדה נוראית-מה שוב אצטרך לחדש את המלתחה? אנא אשמח למחשבה מעודדת מכל אחד ואחת מכן. תודה וערב נעים

בוקר טוב לחסויה לכותרת שלי אין שום משמעות מלבד האסוציאציה שהעלתה בי הכותרת שלך. האמת היא שכתבתי תגובה , מחקתי והתחלתי מחדש. הסיבה לכך, היא האבחנה שאני עושה בין עידוד לשיקוף. כיוון שעידוד ביקשת וכיוון שרק את יכולה לדעת מה מעודד אותך, מה גורם לך להרגיש טוב (בדיוק כפי שאת יודעת מה גורם לך להרגיש רע), שאלה לי אלייך: כיצד אני יכולה לעודד אותך הבוקר, יקירתי? מה הדבר שאם הייתי כותבת, שאם היית שומעת, שאם היית יודעת, היה מעודד אותך? נשמע שלאמר לעצמך, במסגרת העידוד העצמי, "כל יום הוא יום חדש" לא כ"כ עובד בשבילך יותר. איך אני יודעת?! מיד אחרי המשפט הזה הגיעה המילה "אבל" שביטלה את עוצמתו וכוחו. משפט נוסף שלך "אני לא לגמרי בתוך הגישה" מעיד על חשיבה שישנו משהו שאת עדיין לא מביאה, משהו נוסף שיש לפתח או ללמוד או להבין. (כפי שאת מבינה, קשה לי להמנע מהשיקוף) אולי אינך יודעת כרגע מהו ה"משהו" הזה, אך תודעתך קוראת לך לתור ולחפש בעוד האוטומט שלך זורק אותך אל תחושת האכזבה (שמצידה מזמינה חשיבה תוקעת ומדכאת נוספת). אז יקירה, מהו הדבר הזה שאם תכניסי לעולמך או תשחררי ממך, יאפשר תחושה טובה של התקדמות, הישג והצלחה? אל תמהרי לענות לעצמך ולי "אני לא יודעת" כי אז תחסמי כל אפשרות לדעת. צאי מתוך הנחה, שבמוחך אגור ידע ומידע רב (כזה שאת זוכרת וכזה שלא, כזה שאת מקשרת עם הסוגיה וכזה שלא) ומעצם השאלה את פותחת את הערוץ אל התשובה. ככה המח שלנו, או נכון יותר הקורטקס (קליפת המח, החלק החושב), פועל. מחכה לגירוי על מנת להפעיל תהליכי חשיבה. ככל שהגירוי (השאלה, במקרה זה) מחודד ומהדהד יותר, התהליך הזה פועל לטובתך. תתפלאי כמה יצירתיות, תובנות והארות צומחות בתהליך שכזה. הקדישי זמן לשאלה הזו, חזרי עליה והקשיבי לעצמך. החוכמה הגדולה בתוכך. שימי לב, אני מאירה לך אפשרות מיקוד חדשה. ומקווה שהיא גם מעודדת. המיקוד הוא ב"מה אני כן יכולה לעשות?", "מה הדבר שאם אעשה/ אחשוב/ אתמקד בו/ אכניס לחיי/ אכניס להלך רוחי, יתרום לרווחתי ולתחושה הטובה שלי ב-א-מ-ת?" ואת יכולה! גם אם כרגע בא לך להכנס לפינת הרחמים העצמיים לרגע. (זוהי מעין פינת מנוחה ומותר לנוח מדי פעם). ואם יש משהו שהיית רוצה לשמוע ממני ומאמינה שיהיה בו הכח לעודד אותך, שתפי אותי. יום יפה ופורה לך שלך לאה פינטו

בוקר טוב לאה, אכן את מעלה בי שאלות חשובות הבוקר, אני מגלגלת את השאלה הזו שוב ושוב, וצדקת כשאמרת לי לנסות למצוא תשובה אחרת חוץ מלא יודעת כי זה באמת האינסטינקט הראשוני. מה שכן עולה בי הוא אמנם על דרך השלילה אבל אנסה אחר כך לראות בו גם משהו חיובי, אולי בעזרתך האדיבה. אני עסוקה במהלך היום במחשבות מעולם הדיאטה, מחשבות כמו כמה אכלתי היום, האם זה היה יום מוצלח, יום של הקשבה לגוף, המחשבות האלו ארכאיות, כמו משאירות אותי במקום קטן, לא בוגר, שמסרב לעזוב, משהו ילדי וראשוני. אם אני יכולה לראות פה משהו חיובי, אני לא סותמת את הגולל על המחשבות האלה ומנסה להיות איתן, להיות קשובה, לנסות להבין מה הן אומרות לי. אבל (כן שוב יש פה אבל, יש פה שוב איזה ביטול של ההישג...כנראה זה דפוס שלי...) מבחן התוצאה, הציפיה להרזייה, כמו טורפים את כל הקלפים, ואני נותרת אם השאלה, שהיא אולי מבחינתי כרגע מאוד חשובה, מתי אני ארזה? מתי אשתחרר מהתבניות האלה שמלוות אותי. לנסות להתעלם מהמחשבות האלה רק דוחק אותן לפינה אחרת והן חוזרות בחזרה. אז אם אחזור לפוסט שלך, מה יתרום לרווחתי הוא התוצר של התהליך, ההרזיה, אבל ברמת התהליך מה שיעזור לי הוא איזה דרך לקבל את המחשבות האלה, ולראות את הדברים החיובים שיש בהם. כי כרגע אני רואה בהן את ה-אבל, את הביטול, את השלילה, וזקוקה לראות את הדבר החיובי שיכול לצאת מהמקום בו אני נמצאת. תודה

בנות יקרות, לאחר שהבהרתי את עמדתי בנושא "העושר" בפני ידידנו ה"חסוי", אני צריכה קצת עידוד... תמיכה...אני קצת ב"דאון" כמובן בגלל שהחום והלחות מזכירים לי כמה המשקל שלי "כבד" עלי, השבוע בוטלה לי הפגישה עם הפסיכולוגית והיום אני מבינה עד כמה חשובות השיחות האלה ועד כמה אני גאה בעצמי שעשיתי את הצעד הזה והתחלתי בטיפול. החולשה שלי היא ה"מתוקים" למיניהם ורגע לפני שאחסל את כל המלאי שיש לי בבית החלטתי לשתף אותכן ברגשות אלה ולתת לכן להיות ה"הפסיכולוגיות" שלי (בחינם - מר "חסוי"). אוהבת אותכן ותודה על ההקשבה.

ערב טוב חלי יש לך בהחלט סיבה טובה להיות גאה בעצמך. מילה שאני אוהבת לעשות בה שימוש היא "הוקרה". לדעת להוקיר את עצמך, משמעו להכיר בנכסים פנימיים יקרים שקיימים בך, ובאים לידי ביטוי בחייך, לפרקים או באופן רציף. להוקיר את האחרים, זה אותו דבר, לזהות את הנכסים היקרים האישיים שלהם. ונכסים אישיים הם דברים שאת עושה, דברים שיש לך, יכולות שלך. הישגים שלך בכל תחום, מקטן-פיצפון עד גדול הם תוצר של הנכסים האישיים הללו. נכסים הינם דברים שנותנים לנו כח, שמאפשרים לנו להגשים , ליצור, לקדם - בכל תחום. נכסים אישיים, אף אחד לא יכול לקחת ממך ואת יכולה להעביר אותם מתחום אחד לשני. הוקרה היא מיומנות שניתן לפתח. לצערנו, רובנו טיפחנו לאורך השנים, מיומנויות של ביקורת פנימה והחוצה, מיומנויות של מיקוד בחולשות ובמכשלות. מיקוד במה שחסר ובמה שאין. ממקום של שפע, למדי להיות נדיבה עם עצמך ולהוקיר ברוחב לב. מיקוד בהוקרה עצמית מכוון את ראייתך למרחב חדש של איפשור. זה קורה לאט, אך קורה. הנחישות להיות טובה לעצמך ולמצוא מדי יום על מה להוקיר את עצמך (גם אם תצטרכי לחפש, ביום מסוים, מתחת לאדמה), משתלמת, מנסיון. אז הרשי לי להתחיל ולהוקיר אותך על היותך אדם המגלה אחריות כלפי עצמו וסביבתו הקרובה, איכות זו פותחת בפנייך הזדמנויות חדשות ודרכים להטיב עם עצמך. הרשי לי להוקיר אותך על פתיחותך שמאפשרת לך לקבל תמיכה ולהנות מטוב ליבם של אנשים (ראיתי את התגובות של גולשים אלייך), מחוכמתם ונסיונם. הרשי לי להוקיר אותך על היכולת לבקש עזרה, היא מאפשרת לך לקבל. הרשי לי להוקיר אותך על ערנותך לבתך, היא מניעה אותך לעשיה. אז על מה תוקירי את עצמך, את? ולמה כל הפתיחה הזו? בראיה ובתחושה שלי, יותר משאת זקוקה לעידוד, את זקוקה להכרה בעוצמותייך. עידוד פנימי חזק פי אלף מעידוד חיצוני. את זקוקה לבהירות בנוגע ליכולותייך העצמאיות, ללא קשר לאופן בו תפעלי באופן נקודתי, כרגע. הייתי רוצה לשקף לך משהו: מציאות חיצונית - חום ולחות מובילה לתחושה גופנית: כבדות ואי נוחות (אצל כולם דרך אגב, אלא שבמקרה שלך, זה מוביל לחשיבה הבאה) פרשנות- "אני שמנה" או יש לי משקל "כבד" זוהי פרשנות שמזמינה עוד מחשבות למעגל. מהן? מהן המחשבות שיוצרות את הרגשות המדוברים מהם המחשבות שמניעות אותך, אולי לנחם, אולי להעניש, באמצעות מתוקים. מה שחשוב כרגע, אינו איך תגיבי, אם תאכלי או לא תאכלי אלא הפניית המיקוד שלך. כתבי את רגשותייך, שפכי אותם, עם כל הקוטריות, כל הקטנוניות. כל המחשבות, הקטנות והגדולות. התאמני על מיקוד חדש - ברגשות, לא כהרגלך בשנים, באוכל. ואח"כ.....הוקירי עצמך על היכולת הזו, על הדבר החדש שאת מכניסה לחייך. הוקירי בפה מלא, בלב שלם, מתוך כוונה אמיתית. זה יבטא את הקשר החדש שלך עם עצמך. בהצלחה חלי שלך לאה פינטו

וואו. הגעתי לאתר כי חיפשתי חומר על שיטת "רזה לתמיד". קראתי, היה נראה לי הגיוני, והחלטתי ללמוד קצת יותר ולנסות ליישם. משפט אחד שקראתי פה גרם לי את ההבנה שיש משהו מעוות בהפרדה המלאכותית הזו. רוב חיי אכלתי ה כ ל והייתי רזה, והמילה דיאטה לא עלתה על שפתי... עכשיו, אני בת 37 - אחר לידות, וכבר יש לי עודף משקל. הצורה החיצונית פחות מפריעה לי (חוץ מהבטן הרופסת), אך העניין הבריאותי קצת מטריד אותי. לא רוצה להשמין ולהשמין. בשנים האחרונות, כל פעם שהמילה "דיאטה" עברה לי במחשבה - הייתי מתחילה לאכול כמויות היסטריות (כדי שלא להיות רעבה. הגיוני, לא?) מעולם לא עשיתי דיאטה, אך פעם אחת רזיתי כאשר סיגלתי לעצמי הרגלי אכילה שהתאימו לי מבחינת לוח הזמנים ומבחינת סוג האוכל (בעקבות 2 שיחות של אימון אישי). זה החזיק מעמד הרבה זמן, אבל בעקבות שינויים שעשיתי בחיי - השתנו לוחות הזמנים שלי, ואני שוהה יותר בבית - ולאט לאט התחלתי להשמין. אני רוצה לשחזר את ההצלחה,אבל לא מצליחה להגיע ל"תוכנית" שתהיה מתאימה לי ולאורח חיי. מסקרן אותי להבין יותר - איך עובדת השיטה, מה משמעות "תודעת השפע" בהקשר להרזיה וכו'.

היי מיטל היקרה ברוכה הבאה בצל קורותנו. ראשית אני שמחה לשמוע שרוב החיים שלך חיית כאדם רזה. זה אומר שהתנהלת בצורה נכונה. היה לך מין איזון פנימי בו לא התערבת והכל תיקתק כמו שעון. עלית במשקל מסיבות מסוימות(לא ממש משנה איזה) וכנראה שהתחלת (רק התחלת - איזה מזל...) להכנס למעגל הנורא הזה של הדיאטות. אבל את מבינה את הסכנה ורוצה לחזור אחורה, לפני שיהיה מאוחר מידי ותלכי לאבוד בגונגל הנורא הזה. אני שמחה שהגעת לפה ואם אוכל לעזור לך לא להכנס לגונגל הדיאטה וללכת בו לאיבוד יותר מאשמח. השיטה, באופן עקרוני עוזרת לך לחזור ולהתנהל כמו שהתנהלת בעבר כאדם רזה. היא עוזרת לעשות סדר בבלגן האכילה שנוצר לך בעקבות עליה במשקל ודיאטה שעשית (הרגלי אכילה זה גם דיאטה). זה קורה בעקבות עבודה שנעשית על הרובד התודעתי שלנו - מקום בו נוצרים פירושי המציאות ובעקבות כך גם דעות, מחשבות, בחירות מעשים ולבסוף גם תוצאות. זה נעשה בעזרת שימוש בכילים טיפוליים רבים ומותאם לכל אחד באופן אישי. את מוזמנת לקרוא את החומר שיש באתר ולהתרשם ואם יש לך שאלות יותר מנשמח לענות עלהם. בברכה, בלה

יש סיבה טובה לכך שבמקרים רבים, קבע המחוקק שיש צורך בשקיפות מלאה בעסקים שעשוי להיות בהם ניגוד אינטרסים. אנשים רבים, למעשה כולם, שנגשים לפורום מהסוג הזה, מתרשמים שהעזרה היא בחינם. הם נפתחים, נקשרים, מתאהבים ברעיון ובבעליו, נמחקים מהגנותיהם והופכים לגרופי של ה"נושא/נושאי הבשורה". (ראה מאמרים בנושא "כתות"). בתהליך זה, מנצל ה"גורו" את שפוטיו באופן ציני ותועלתי בצורה הבוטה והנצלנית ביותר אבל, הפלא ופלא, הם כלל לא מרגישים בכך כי הם כאמור מחוקים מהגנותיהם. מסיבה זו, שתי המקצועניות שמנהלות את הפורום, נראות אמנם כמו מלאכיות בעיני המכורים, אבל ברמת העיקרון, אין כל הבדל מהותי בינן לבין כל גורו שמנהל אנשים למען רווחיו האישיים. מלאכים לא גובים 350 ש"ח לשעה על שיחת טלפון או על פגישה , גם אם היא עושה טוב לאנשים ובנוסף, החוק מחייב אותם לכתוב בפורום אזהרה בסגנון הבא: "לתשומת לבכם שמנים ושמנות יקרים. פורום זה עלול לגרום לכם להתמכר לחלקלקות לשונן של מנהלות הפורום שבמהרה ינצלו את ההתמכרות הזו, כדי להתעשר על חשבונכן. בהמשך הדרך, כשדעתכם/ן לא תהיה צלולה, יפנו אתכן ה"מנהלות" לטיפול אצל מאמנות שהן מאד ממליצות עליהן, ראה זה פלא, הן עצמן. הטיפול התומך והרחום יהיה כמובן תמורת 350 ש"ח לשעה ואתם תעמדו בתור כדי להרשם ולשלם כי כאמור, זו כת כמו כל כת שבה המאמינים, נותנים הכל למשיח. ראו הוזהרתם." זו, אם לסנן את כל הציניות המתבקשת, תמציתו של עקרון הגילוי הנאות ומניעת "ניגוד אינטרסים" שהחוק מנסה להכתיב כדי להגן על אנשים בסיכון. זו הסיבה לכך שפסיכולוג חייב לידע את המטופל שלו בעלות של הטיפול עוד לפני שהמטופל הפך להיות שפוט שלו. תתפלא, אבל הרבה הופכים להיות. זו הסיבה לכך שהפיכת הפורום החינמי והתמים למראה הזה ל"חדר המתנה סמוי" לטיפול בתשלום (גבוה) אצל ה"מאמנות", נראית לי כמו עילה מצויינת להגשת תלונה במשטרה ובמשרד המסחר והתעשייה על חוסר שקיפות, ניגוד אינטרסים, הונאה וניצול במסווה, מה שנקרא "מעילה באמון". אני מאמין שאם יקום "מטופל" או "מטופלת" ויגיש תלונה במשטרה במדור הונאה, רשיונן לעסוק בניהול הפורום, ישלל ואולי הן גם ישהו זמן מה במעצר. אין לי ספק שה"מטופלים" שלהן יעמדו על רגליהם האחוריות כדי להגן בחירוף נפש על ה"גורואיות" שלהם, בדיוק כפי שכל החסידים של כל הגורואים עושים. אבל זו בדיוק הסיבה לכך שחלה עליהן חובה ליידע מראש כל מי שמצטרף לפורום, את משמעותה האמיתית של התלות שחלקם יפתחו בעקבות ההצטרפות. דהיינו, "סביר להניח שלחלקכם, אנו נמליץ טיפול אישי טלפוני במחיר של 350 ש"ח לשעה שלא תוכלו לסרב לו, שיכול להמשך גם שלושים, מאה או מאתיים "שיחות תמיכה".

שם בדוי - יקר, א. אף לא פעם אחת נאמר פה בפורום שהטיפול הפרטני הוא בחינם. ב. אף לא פעם אחד הותנה הייעוץ, ההכונה או התמיכה דרך הפורום בהמשך טיפול פרטי. ג. תמיד, אבל תמיד, ניתנות פה תשובות מעמיקות, רציניות המכבדות את שואליהן. ד. דווקא הגישה של הרזייה ללא דיאטה נותנת את הכוח לאדם, ליכולות שלו ולא לאיזה תוכנית ארוכת טווח ותלותית (ראה, דיאט קלאב, מרזי מורית, שומרי משקל וכו'..) ה. אז נכון, הן מאוד מאמינות בשיטה (אחרת הן לא היו מקיימות את הפורום הזה) ונכון, לעיתים יש צורך בליווי פרטי. אבל פרופרציות ידידי, לא מדובר באיזה שיגעון גדלות פרטי, לא מוכרים אשליות - אפילו לא מבטיחים 15 ק"ג בשלושה שבועות. ודבר אחרון, כבד אותנו, את באי הפורום, המתייעצים, הלומדים שיש לנו מספיק יכולת חשיבה עצמאית להחליט מה טוב ונכון בשבילנו ועל מה אנחנו בוחרים להוציא את הכסף (אגב, האם ידוע לך כמה פסיכולוגים, דיאטניים או מאמנים אחרים לוקחים לשעה - לא שזה בכלל חשוב). יש כל כך הרבה שרלטנים בחוץ, ולעיתים קל מאוד לעבוד עלינו, הציבור, אך מניסיון מאוד אישי - במקרה הזה טעית. ובגדול.

חסוי יקר ! כקוראת מכורה (בגמילה...) אכן מדובר בשתי מקצועניות שמעולם לא נתנו את הרושם שהטיפול בחינם, ומנסיון אישי, הטיפול שאינו בחינם שווה כל אגורה, מקצועי, אחראי, וגם התוצאות נראו בשטח. ותתפלא, יש "מלאכים" (נומרולוגים ושרלטנים אחרים) שמוכרים אשליות, שגובים גם 700 ו 800 שח לפגישה, אז באמת... טעית בגדול !!

תשמע, קראתי את ההודעה שלך ולא ידעתי אם לצחוק או לבכות. כמי שמבקרת בפורום המכובד והמושקע הזה כבר למעלה מחצי שנה, נהנית ומפיקה הרבה מאוד, לא לקחתי ליווי אישי כי כרגע לא יכולה להרשות לעצמי. אז מה זה אומר, שאני צריכה להוציא את התסכול שלי על מי שנותנות לי להבין שיש אלטרנטיבה ומשקיעות בפורום בהתנדבות? תראה לי מנהל פורום אחד שיתן לך שרות בחינם (רופאים, פסיכולוגים, מעצבים,מאמנים וכדומה) . ועוד תהליך ליווי שבועי במשך מספר חודשים? למה, אתה עובד בחינם? בלי לפגוע או להעליב, אתה נראה לי הוזה ומנותק ודי התבלבלת מהתייחסותן החמה והאיכפתית של מנהלות הפורום. אבל זה רק הבלבול שלך. כל בן אדם שביקש לברר פרטים בפורום על ליווי אישי, שאל לגבי עלויות. אז איך זה שרק לך זה נשמע לא הגיוני. נראה לי שבשבילך גם על חנויות או פרסומות בעיתונים צריך לציין שאם אתה רוצה את המוצר, צריך לשלם עליו. בשביל הגילוי הנאות, אתה יודע. שיהיה לך בהצלחה.

שם הפורומים חינמים חינמים אבל מה.... הטיפול - אין טיפול !!!! המטפל בחופש. אז זה חינם.

אימאל'ה, נראה לי שקראת יותר מדי חומר על כתות.

ערב טוב "שם בדוי" וואוו!!!!!!!!!! בכנות, צר לי על פרשנותך ותחושתך, מעבר לכך אין לי הרבה להוסיף. אוכל להפנות אותך לתגובתי (שאינה היחידה) בעמוד זה ממש (אילו היית טורח להכיר אותנו באמת...) תחת הכותרת: "ובגישה זו, העבר הוא גם ההווה והעתיד": אציין, שכמנהלת הפורום, אני בוחרת שלא למחוק הודעה זו, על אף ריח ההשמצה האישית העולה ממנה ועל אף החריגה מתנאי השימוש בפורום. הסיבות לכך הן שתיים: 1. אני מכירה באינטלגנציה הציבורית ומוקירה את יכולת החשיבה העצמאית של בני האדם. 2. זו אולי דרך נוספת לאפשר לציבור הגולשים בפורום, לעשות את האבחנה בין "מה ששלנו" (בעיקר אמונות ותפישות) לבין "מה של האחרים", מבלי להתבלבל בין שני העולמות. זו אולי דרך לראות כמה זויות מבט, פרשנויות ואמונות יכולות להיות לדבר אחד. וכשקיימת קשת רחבה של אפשרויות, אנו מוזמנים לממש את חופש הבחירה שלנו. ועל כך, אני מודה לך. ובהזדמנות זו, תודה לגולשות שמצאו לנכון להגיב, כל אחת בדרכה. דרך צלחה לאה פינטו

ידוע וברור שהכותב הוא משווק גרוע של חברה ידועה לשימצה שמוכרת חלומות לשמנים. לפחות תשנו את סגנון ההשמצה השבלוני שלכם (כבר קראנו -ממאמנים אחרים) ותפסיקו לנסות לקלקל לאחרים. הגיע הזמן שתבינו שאין יותר מקום לזבל שאתם מוכרים בעולמנו ותשלימו עם זה שלאט לאט הלקוחות שלכם נעלמים בזכות הדור החדש של הדיאטה.

רק רציתי להסב תשומת לב לעובדה שמתוך 350 ש"ח -50 מועברים מיד(תוך שבועיים)למע"מ . מתוך ה300 שנותרים יש הוצאות החזקת עסק בסביבות ה100 ש"ח בממוצע (שכ"ד , טלפון, אינטרנט, חשמל ,ארנונה ,משרדיות ,תשלום לרו"ח וכו') מתוך ה200 שנותרו משלמים 16% (כ30 ש"ח )לביטוח לאומי וכ-40%30% למס הכנסה (60-80 ש"ח ). אז מהנטו שנשאר להם כ100 ש"ח לשעה קשה ל"התעשר". אפשר להתפרנס . קח בחשבון שהיועצים האלה נותנים ברר"כ מספר שעות ספורות ליום ,ותמצא הפלא ופלא שהם ככל הנראה משתכרים אפילו פחות ממך "שם בדוי" בכל חודש .

אז קודם כל עושר זה דבר מצוייין וכולנו יכולים להיות עשירים. אף אחד לא פונה ללאה ובלה במחשבה שהטיפול יהיה בחינם. מספיק יש פה עצות חינם בפורום, לא צריך להיות חזיר נכון? אני הפכתי לרזה אמיתי רק מהקריאה בפורום, תבין איזה מחדל יש פה של לאה ובלה שאיפשרו דבר כזה... זכותם לתבוע אותי על כך שהשתמשתי בעצות ובידע המדהים שהם חולקות כאן בפורום וכל זאת ללא תשלום... במקום להתעקש להיות מתוסכל ואומלל, הבט ולמד! קרא בפורום ואולי תצא עם תובנה מדהימה שלא עלתה לך מאום! עכשיו כשאני חושב על דבריך עולה לי הברקה: אולי אם אני אשלם ללאה ובלה אני לא רק אלמד איך להיות אדם רזה אלא גם איך להתעשר?

תודה לכל הבנות המגניבות שבפורום הזה ולכל העידוד והתמיכה שאני מקבלת מכן. זה עוזר שיש מישהי שמקשיבה וגם מעודדת בשעת הצורך. בקשר לנושא השלמות העצמית ...אני עדיין לא שלמה עם עצמי אבל אני עובדת על זה ומנסה להגיע לשם. כמו שנאמר זה לוקח זמן.

לחלי היקרה ! אני הגבתי (אמנם בציניות) לאי נוחותך לעומת חברתך שהורידה ממשקלה בזכות הטבעת, ובא לי להגיב ברצינות ולתת לך עדות אישית מטיפול שלי אצל בלה, עדות שאולי תעזור לך להחליט שיותר טוב השלמה עצמית, הקשבה לעצמך ולגוף,(גופך הוא ביתך), הייתי בחורה רזה טבעי לגמרי, עם השנים, כמו אצל כולנו משקלי עלה בהדרגה ולאחר 20 שנות נישואים, גידול ילדים, בישול, עבודה בלחץ, וכו' וגם חופשה שתפרוק מעליך את השגרה השוחקת תמיד מסתיימת עם עוד איזה ק"ג מיותר. מה עושים ???? כמוני כמוך, גם אני הגעתי לפורום במקרה, קראתי בשקיקה המון, שמחתי לגלות שיש דרך שונה, ועם הרצון לרדת כ 15 ק"ג פניתי בנחישות לבלה שאח"כ טיפלה בי מספר חודשים בהם למדתי שאפשר לרזות ללא דיאטה וכך קרה שחזרתי למשקל הרצוי שנשאר יציב,בלי ספירת קלוריות וחישובים, חזרתי להרגשה הישנה והטובה של "רזה טבעי" כפי שהייתי בעבר. היום אני הכי אמיתית עם הגוף שלי. עונה לו באוכל כשהוא רעב פיזית, עונה לו במוסיקה, טיול, ספר כשהוא רעב רגשית. וזה כיף !! מאחלת לך בהצלחה בכל מקרה.

חלי יקרה, שיהיה לך המון בהצלחה. את יוצאת למסע מופלא, תהני גם מהדרך. מקווה שתוביל אותך למקום טוב, שקט, בטוח, שלם ואף רזה. אני שכבר רזה לא מעט זמן(מבחוץ ומבפנים), מרגישה עדיין בדרך...ואולי זה כל העניין, כל הזמן ללמוד, להתפתח, לגדול... אור ואהבה, נועה

שלום , אני הייתי רוצה לרדת במשקל לפחות 7 קילו . וכמה שיותר מהר . הגובה שלי הוא 1.66 ואני שוקלת 60 . את תוכלי לעזור לי ? (: או לתת לי תפריט או משהו כזה ? תודה מראש ..

אני לא רופא ולא מומחית אבל עם את באמת בגובה ובמשקל הזה ואת רוצה לרדת זה טירוף וזה לא בריא ולדעתי את תראי חולה ואפילו תגיע למצב של אנורקסיה את בדיוק לפי הספרים ורק צריכה לשמור לא להשמין ואת בטוח נראת חבל"ז ורק החברות שלך או אנשים מסביבך משפיעים עלייך אז על תתני לזה לקרוא תעשי טוב חושבים תשמעי לאחת שהייתה שם.

היי שמי הוא ניראל ואני בת 11.8 שנים הגובה שלי זה 1.51 מטרים ואני שוקלת המוןכ-52 קילוגרמים איך אוכל לרזות במהירות האפשרית אני רוצה להגיע ל-47 קילוגררמים (אבל אל תשכחו יש לי שרירים גדולים בידיים וברגלים) תודה מראש ניראל

ניראל היקרה. איננו יכולות לעזור לילדים בגילך. עליך לפנות להוריך ולבקש מהם שיעזרו לך בנושא המשקל.

בהמשך למה שסיפרתי, רציתי להגיד שגם אני בעבר הלא רחוק חשבתי לעשות את הניתוח הזה וכשהגעתי לשלב הבדיקות התחרטתי, גם בגלל שלל הבדיקות שאינני אוהבת במיוחד, בגלל הפחד מניתוח נוסף שאצלי הוא היה צריך להיות 5 במספר (3 ניתוחים קיסריים + 1 בקע) וגם ראיתי את חברתי בתחילת דרכה ומה שהיא אכלה שזה פשוט הרתיע אותי. לפעמים מקננת בי המחשבה שחבל שלא היה לי האומץ לעשות את זה גם אולי זה היה פותר לי את הבעיה, אבל עם זאת השיטה שלכן יותר מוצאת חן בעיניי מאשר התערבות חירוגית כלשהי נוספת בגופי.

חלי יקרה, תמיד תיהיה מישהי יפה יותר, חכמה יותר, גבוהה יותר ואפילו...רזה יותר - אז מה ? כל עוד את שלמה עם מה שיש לך - ואני כמובן לא מתכוונת רק למשקל - (ולפעמים זה דורש עבודה עצמית, להגיע להרגשת השלמות), כל עוד הדרך שאת הולכת בה היא הדרך בה את בוחרת (דגש על האת), כל עוד את מאמינה בדרך, כל המסביב ממש לא משנה. תמיד תבחני את עצמך, ותשתדלי לעשות מה שטוב ונכון לך (עוד משימה לא תמיד כל כך פשוטה, יש לצערנו הרבה הפרעות והתערבויות בדרך). אני, באופן אישי מאמינה בדרך הזו, של הרזייה ללא דיאטה - היא לא הכי קלה, התוצאות לא הכי מהירות - אבל השינוי בעיקר מבפנים, אך גם מבחוץ - שווה את הסבלנות ואת המאמץ. בכל אחת מאיתנו יש אישה רזה, תני לה הזדמנות לצאת בנועם, תוך קבלה עצמית והרבה אהבה. לילה טוב, נועה.

יש לי חברה שהייתה שמנה מאד וגבוהה. לידה תמיד הרגשתי רזה והערצתי אותה על זה שהיא השקיעה בלבני נשים וקנתה את היפה ביותר ופעם היא אמרה לי שהיא אוהבת את גופה ולכן היא משקיעה בו את המיטב. היא הייתה בעיניי "שיא השלמות" של האישה השמנה מבחינת הדימוי העצמי והביטחון העצמי. ביום בהיר אחד ... לפני שנתיים...היא עשתה ניתוח קיצור קיבה ע"י טבעת. באותו הרגע הרגשתי אכזבה והאשליה שיש שמנות שאוהבות את גופן התנפצה לי בפרצוף. הקשר בינינו אינו יומיומי מאחר ואנחנו חברות בעקבות הבעלים שלנו שעובדים יחד ואכן חברים טובים ולכן לא ראיתי אותה מס' חודשים... היום פגשתי אותה ברחוב ולא זיהיתי אותה עד אשר היא עצרה אותי וגיליתי אישה "אנורקטית" שלובשת סקיני ונראת כמו "טוויגי". האמת לא אהבתי את המראה ואפילו אמרתי לה שהתאים לה יותר כשהיא רזתה את ה-30-40 ק"ג הראשונים כי אישה שמנה שמרזה כ"כ הרבה זה מתבא בעור. היא לא בת 20 היא בת 40+ והיא רזתה איזה 80 ק"ג לפחות. מה שמציק לי בכל העניין הזה שלמרות שלא הייתי רוצה להראות כמוה היום ...בכל זאת... הייתי רוצה להיות רזה יותר. היום הרגשתי ממש שמנה לידה וזה גרם לי אי נוחות. אמרתי לה שאני עם הדיאטות סיימתי כי הן רק משמינות... אבל בתוך תוכי התעורר ה"שד" שאמר לי "את צריכה דיאטה". בד"כ ה"שדים האלה מתעוררים אצלי במיוחד כשאני לפני מחזור וההורמונים משתוללים וזה כמובן מנתל אותי. זהו רציתי להוריד את זה מהלב...אשמח לתגובות.

במקום להרגיש אי נוחות: נראה לי הרבה יותר נוח טבעת על האצבע במקום ב...

אני שמחה שקיבלת את התבונה הזאת יש הרבה שהיו מסתכלים וגם רוצים ובאמת מגיעים לתת משקל ואפילו ליותר גרוע אני היום הגעתי למצב שהשמנתי ואני מתה לרד ואני נלחמת ספורט בלאגן אבל מה עושה היום הכול בשיקול דעת לא משתגעת ואני בתקווה שאני יחזור למה שהייתי

מי שרוצה לעשות דיאטה צריך פשוט לאכול כמו תינוק כל 4 שעות בכמות קטנה

ומי שלא רוצה ???

שלום רב רציתי לדעת האם ישנן חוגים או סדנאות בשביל להתחיל את התהליך אני כל הצהריים קורא שאלות ותגובות שלכן השאלה שלי איפה ואיך יוצרים קשר להתחלת תהליך בברכה

שלום יעל את מוזמנת ליצור קשר . הפרטים שלנו מתחת לתמונות. בברכה בלה

האם מישהו שמע על הדייאטה הנל. אשמח לתגובות. תודה

זה תכשיר של סיבים שמטרתו למלא את הקיבה וליצור תחושת שובע. זה בניגוד מוחלט לגישה שלנו הדוגלת בהקשבה לרעב של הגוף ומילוי מלא של רעב זה. אם תעשי חיפוש בפורום תראי הרבה פוסטים בנושא הזה ותוכלי להתרשם מהחווית של משתמשים . עליך לקבל אנפורמציה שהיא לא דרך הפרסומת של החברה אלא אנפורמציה בלתי תלויה ואז לבדוק בינך לבין עצמך האם זה מה שאת זקוקה לו. בברכה בלה

ניסיתי את הדיאטה של רוקח, צר לי לאכז, אבל לא שווה כלום...

גם אני ניסיתי ונורא קשה לשתות את הסיבים הללו. גם אני וגם חברה לא ראינו תוצאות. חבל על הכסף..

ללאה ולבלה המקסימות שלום אני בת 14 הגובה שליי 60 לפני כשנה בערך שקלתיי 53 ואחרי תקופהה ירדתיי ושקלתייי 47 ושוב עליתיי ואניי עכשיו שוקלת 51 האם במידה מסוימת זה טוב??הגוף שליי זקוק לזה ?אני לא מפסיקהה לטחון אוכל איך אני ארגיל את הגוף שליי לפחות אוכל??יש לציין שאניי עושהה המון ספורט אבל אחריי זה אני אוכלת בכמויות וכברר זה לא שווה אני עולה ויורדת במשקלל אבקש משניכם לחוות את דעתכם בעניין ולנסות לעזור ליי מתוקות טוב יש לציין שאני לא שותה מים אני יודעת שזה לא בריא אני מחפשת כל הזמן מתוק בלי זה אני מרגישה שהגוף שליי מתייבשש

מעין המקסימה . את צריכה קצת הכוונה בנושא המאד חשוב הזה , בלי הכוונה נכונה את יכולה ללכת לאיבוד. אני מציע לך לשוחח עם מישהו שיכול להדריך לכוון להרגיע ולעזור הכי טוב זה כמובן אמא או אחות גדולה שאת סומכת עליה, אם זה לא מתאים אז אולי מישהו אחר. המשקל שלך תקין לגמרה לגובה שלך ואם את אוכלת אחרי שעשית ספורט זה לגמרה טבעי ותקין.אני ממליצה לך מאד לא להישקל זה מיותר ומזיק. בברכה בלה

תודה מאמיי על העזרה אני אשתדל לישם כל מה שאמרת ליי

שלום.. אני בת 17 וחצי ומלאה יחסית. לאחרונה התחלתי לרוץ, כל יום במסלול של 7 ק"מ. ההלוך בריצה החזור בהליכה מהירה. כבר למעלה משבועיים אני עושה את זה וחשבתי שזה מספיק בשביל לרדת הרבה במשקל אבל בינתיים אני עדיין לא רואה תוצאות. כלום. אני שוקלת 61.. ולא ירדתי גרם. זה מתסכל אותי ממש כי הסיבה שאני עושה את זה כל יום זה כי יש לי דד ליין שהוא ה-5.7, סיום הלימודים הנשף בעצם. השאלה שלי אם אני חיה באשליות שמריצה יומית אני ארזה משמעותית עד אז, או שאני צריכה לעשות דברים אחרים? בימים הראשונים גם אכלתי מסודר, עכשיו קצת הפסקתי. אולי זה קשור לזה כי זה חייב להיות משולב. עזרה?

א היקרה. מה לא הייתי עושה ואומרת לך כדי להציל אותך מלהיות עוד קורבן של תעשיית הדיאטות והיופי המטורפת המפילה ברשתה נשים, נערות ואפילו ילדות. הדנה אותן לחיי סבל, חוסר שביעות רצון, עודף משקל, בזבוז מיותר של משאבים ובעקר חיים בעתיד (כשהן תיהינה רזות),עתיד שלעולם לא מגיע. אבל נראה שאלחם בתחנות רוח כמו דון קישוט אם אומר לך - יקירתי את בת שבע עשרה וחצי ,כל העולם פרוס לפניך ואת גם בסדר גמור מבחינת המשקל. תהני מהחיים ומהנשף כמו שאת, תחגגי את הרגע שאף פעם לא יחזור, צרי לך זיכרונות מופלאים בלי קשר למספרים על המשקל, תביני שאת יפה ומדהימה כמו שאת ולא יהיה יותר טוב כי מה שעכשיו זה טוב וזה מושלם. אין לך שום אפשרות לשלוט על גופך ולא משנה כמה תריצי, תרעיבי ותעמלי אותו , הוא ישאר במשקל שלו ואם תציקי לו יותר מידי אז השינוי יהיה רק בכיוון אחד - כלפי מעלה. המטופלות שלי, שרובן בגילאים מבוגרים בהרבה ממך וגם כמובן במשקלים גבוהים הרבה יותר ממה שאת מתארת אומרות לי הרבה פעמים - לו הייתי פוגשת אותך בעבר כשהתחלתי עם המעגל האין סופי של הירידה,עליה,ירידה עליה , ירידה עליה , הייתי חוסכת כל כך הרבה כסף, אנרגיה,דמעות ובעקר הייתי הרבה יותר רזה מאשר אני היום. אז אני מקווה שאת תלמדי מהן ותמקדי בדברים חשובים באמת . בברכה בלה

את צריכה להפסיק לחשוב על הדיאטה בתור אילוץ אלא בתור דרך חיים זה שאת הולכת זה רק בשביל הבריאות ואם ירדת מה טוב אני לא אומר שלא יורדים מזה אבל צריך סבלנות והיא בסוף משתלמת רק קצת סבלנות ובלי מתוקים ובלי נשנושים

http://www.5300.co.il/?id=176-2&Uid=176-7601162-660017

לאה תודה על ההתייחסות שלך לבעיה שלי. בעניין "המראה שלנו" את כל כך צודקת, כי בתי הקטנה ממש דומה לי תרתי משמע. אני אכן רואה בה את המראה שלי וקשה לי מאד להסתכל במראה הזו. ממש לפני שגיליתי את הפורום הזה (והוא ממש מגניב), החלטתי להפסיק עם ה"דיאטות" ואת הכסף להשקיע בטיפול פסיכלוגי דרך קופ"ח. אני טעונה ברגשות ולכן פניתי לטיפול ויש לציין שזה לאט לאט מתחיל לעזור לי. מכיוון שאני אף פעם לא מצליחה לעשות משהו מתחילתו ועד סופו, ותמיד קופצת מדבר אחד לשני, החלטתי הפעם להמשיך בטיפול הפסיכולוגי עד אשר ארגיש שמיציתי אותו ואז אשמח ליצור איתך קשר טלפוני וליישם את שיטתך. אני מאד נהנת לקרוא ולכתוב בפורום ושמחה לדעת שאני לא לבד ושיש עוד אנשים כמוני המדברים באותה השפה. האמת שפיזית קצת קשה לי עם השקל כי הגב שלי קורס תחת העומס ומאותת לי ובכל פעם שאני מרגישה את זה הראש מתחיל לחשוב על "דיאטה" וכמובן ה"סטרס" גורם לי ללכת ל"בלמס" וכמובן כמו שאת יודעת שזה רק גורם לי להעלות יותר במשקל. מה את כן יכולה להציע לי נכון לרגע זה דרך הפורום? תודה ובאהבה חלי.

חלי היקרה. ראשית אני שמחה שהתחלת לטפל בעצמך בדרכים נוספות ושאת מטפלת בצד הרגשי שלך. אכילה רגשית היא אכן אחת הסיבות המובילות לעודף משקל וטיפול ופיתרון שלה הם חלק חשוב מהפאזל הזה שנקרא עודף משקל. יש דרכים רבות להתמודד עם אכילה רגשית וטיפול פסיכולוגי הוא בהחלט אחד מהם. כידוע לך טיפול פסיכולוגי דורש זמן וסבלנות ואני שמחה שאת מבינה שעליך להרתם אליו ולתת את כולך. יקח זמן עד שתראי תוצאות ולפעמים ידרשו התערבויות נוספות כדי שגם תגיע ההרזיה. בנתים עד שאכן תוכלי לקבל את הלווי המקצועי להרזיה ללא דיאטה אציע לך מספר נקודות. 1 - מיקוד - עליך ליצור את המיקוד המחשבתי הנכון - תתמקדי בעתיד ולא בעבר, תתמקדי במה שאפשר ולא במה שאי אפשר, תתמקדי במה שיש ולא במה שאין, תתמקדי בכוחות ולא בחולשות. מיקוד מסוג כזה עשוי ליצור לך שינוי הולך ומצטבר של חוויות פנימיות טובות ופירוש מציאות חיובי , דבר העשוי ליצור שינוי גדול בבחירות והחלטות שלך. 2 אמונה - האמונות הפנימיות שלנו קובעות לנו הרבה בדרך בה אנחנו מתנהלים בעולם הזה. נסי להגיע אל האמונות הבסיסיות המובילות אותך בנושא של משקל ואכילת יתר. אחרי שתזהי אותן נסי לראות איך את יכולה לשנות אותן. 3 נחישות - מי שמצליח באמת ,לא משנה באיזה נושא זה אדם נחוש , כזה המגדיר את מה שהוא רוצה להשיג וחותר ללא לאות להשגת המטרה גם אם בדרך יש קשיים ומסביב הוא שומע חוסר אמונה בדרך שלו. תגדירי לך מטרות שיצרו אצלך חשק עז להשיג אותן ותחתרי להשגת המטרות האלו. 4 תמיכה - צרי לך מערך תמיכה שיוכל לעזור לך במטרות שהצגת ובדרך להשגת מטרות אלו- תעזרי בכל מי שיכול לעזור - המטפל שלך , אנשים קרובים הרוצים בטובתך או כל תמיכה אחרת. 5 התמדה וסבלנות - תהליכים מסוג כזה מבשלים לאט בלי שרואים את ההבשלה ואז בבת אחד פורצים החוצה , אז לא להרים ידיים את לא רואה את התוצאה יכול להיות שצריך עוד קצת סבלנות. מקווה שעצותי יועילו לך . המון הצלחה בדרך ואנחנו פה אם את צריכה משהו. בברכה, בלה

(אני מצטערת אני לא מצליחה להגיב ישירות לתגובה שלך) חבל שלא ידעתי את זה קודם. כשחזרתי מחו"ל עליתי 2 קילו. התחלתי לשמור ולחסוך בקלוריות כמו שאת אומרת, וזה רק גרם לזה שעליתי קילו נוסף. אני מבינה את זה רק עכשיו עכשיו כואב לי על זה שלא מספיק סתם עליתי 2 קילו בחו"ל בגלל הנסיבות, גם הוספתי לעצמי ברוב טיפשותי עוד אחד. את באמת חושבת שהם ירדו? אז מה אני צריכה לעשות- פשוט להמשיך להתנהל כרגיל כרצוני כמובן בגבולות הבריאות (גם אף פעם לא הייתי אכלנית גדולה מדי.. אמנם אהבתי ממתקים וכאלה אבל הקיבה שלי קטנה ומתמלאת מהר) אני מקווה שזה באמת יעבוד, כל העליה הזאת גרמה לי לחששות ופחדים שאני אמשיך לעלות, וזה אבסורד כי הרי אף פעם לא היו לי עליות במשקל ולא התעסקתי בזה אף פעם, אבל בגלל העלייה בחו"ל פחדתי שאמשיך לעלות, ולמעשה עם ה"דיאטה" גרמתי לעצמי לעלות עוד קילו, בגלל שפחדתי שאם אני לא אעשה דיאטה אני אעלה. אוף, אני כועסת על עצמי עכשיו אבל שמחה שגיליתי את הדרך הנכונה. אמרו לי שכשאחזור לשיגרה המשקל יחזור לעצמו אבל סירבתי להקשיב. עכשיו כשאני באמת מניחה לעצמי, ונותנת לזה להסתדר לבד, זה יחזור לעצמו? מקווה שלא התשתי עם כל התהיות תודה רבה

אופק4 יקרה, אומנם לא אמא עדי, אבל הרשי לי להעיר ובתקווה גם להאיר. בתור בחורה רזה, עם ראש רזה, כפי שהיית עד התקופה האחרונה - למה את בכלל נשקלת ? ויותר מכל - מה כל כך מלחיץ בלעלות שני ק"ג? ממה את מפחדת ולמה שפתאם תאבדי שליטה? אל תכעסי על עצמך, זו נקודת מבט מאוד לא "בריאה",ותנסי לחשוב מה באמת נורא כל כך יקרה אם תשארי מהיום והלאה (ואני בכלל לא חושבת שזה מה שיקרה) עם שני ק"ג יותר... אור ואהבה, נועה.

אוקיי אבל נניח שאין לי שום "בא לי" רגשי היה לי חודש מטורף שכלל 2 טיולים אינטנסיביים בחו"ל, עליתי 3 קילו. אני בדיוק מה שהמנהלות פה קוראות אדם רזה, בחיים שלי לא הקפדתי על קלוריות או עשיתי חשבונות עד עכשיו ואני באמת עדיין רזה, אבל רוצה לרדת את ה-3 קילו ולא מצליחה. אז כן, התחלתי קצת לשמור ולעשות חשבונות. אם זה לא טוב אז מה אני צריכה לעשות? לא מעורב פה שום דבר רגשי, אז איך אני מגיעה להרזייה?

כדאי לך לא להכנס בכלל לכל החישובים והראש הדיאטטי כי ככה משמינים בסופו של דבר. מכניסים את הגוף לסטרס, חוסכים לו בקלוריות, הוא מתחיל לשמור לעצמו את המאגרים ומכאן מגיעים להשמנה של 10 קילו. הלוואי על כולנו ראש רזה כמו שיש לך טבעי. אל תכניסי לו "רעיונות" שמנים. אה..ו-3 ק"ג ירדו בדיוק כמו שעלו.

נניח ואני רוזה לרזות 3 קילו. אם אני אוכל בלי שום הגבלות, לא אתעסק בדיאטה ובקלוריות, אעשה מה שבא לי, אני אישאר עם ה-3 קילו הזה או בכלל אעלה. אז איך זה יקדם אותי להרזייה בדיוק?

השיטה היא לא "לאכל מה שבא לי". כי "בא לי" הרבה פעמים הוא רגשי. השיטה היא לזהות את מצבי הרעב האמיתי ואז לאכל עד לשובע סביר לא עד פיצוץ. לעומת זאת, לזהות את מצבי ה"בא לי" רגשי ולפעול בהתאם (רמז - לאו דווקא לאכל ).

שלום לכולם, קראתי כאן דיי הרבה ופתאום אני מרגישה כמה קשה זה להתחיל לכתוב.כבר יותר משנה שאני מוצאת את עצמי אוכלת בגלל רגשות ,קשות או טובות.מבחינת כמות הצריכה הבריאה אני מאמינה שאני אוכלת לפחות פי 5.היום הגעתי לשיא כשקלטתי שאני סיימתי את האוכל עוד לפני שהתיישבתי. אני אוכלת הרבה ומהר ללא עם הפסקות קצרות.ההאכילה שלי היא ריגשית זה ברור לי ואני כותבת כאן לא כדי לפתור את הבעיות שלי עם החיים אלא לדעת איך להפסיק את פעולת האכילה המוגזמת,פעולה שאני לא נהנית ממנה ולא נותנת לי סיפוק אפילו לא ריגעי אלא פשוט מחמירה את התחושה שלי עם עצמי ולצערי נותנת עדות חיצונית לגבי התחושה הפנימית שלי בתקופה זו של החיים. אני רוצה להרגיש טוב בלי צורך מיידי ללכת למקרר ולהשקיט את זה,אני רוצה להרגיש רע בלי ללכת מהר למקרר ולהעמיס על הגוף שלי.אני שונאת את הקשר המעוות שביצעתי בין הרגשות שלי לבין האכילה שלי,אני כותבת כאן כדי לדעת איך אני מבצעת את ההפרדה הזו.אני רוצה לאכול כשהגוף שלי צריך וחשוב לי להפסיק לאכול מתוך אשליה שאולי זה יגרום לי להרגיש יותר טוב.האשליה הזו חדרה לי לתוך החיים ללא הזמנה ומטשטשת ונלחמת בחיבור שלי לגוף שלי ולצרכים הטבעיים והבריאים של הגוף הזה-שהוא הדבר הראשון שיש לי ואני רוצה לשמור עליו.אני יודעת שלפני כל אחת מהפעמים שאני אוכלת יש לי מספר שניות בהן אני מאמינה שזה יעשה לי טוב,שאני צריכה את זה שזה מה שאני רוצה והאשליה הזו מכניסה לי אוכל לפה ולרעב אין שום חלק בזה. בבקשה תעזרו לי לחזור למקום בו האוכל לא משחק תפקיד לא כחבר ולא כאויב אלא רק ככלי שמשרת צרכים טבעיים של הגוף ונותן לנו בריאות. תודה לכל מי שקרא את מה שכתבתי ותודה על המקום לכתוב :)

בוקר טוב וחג שבועות שמח אפרת30 מטרותייך ראויות להחזיר את המזון למקומו הטבעי והשפוי (לא אויב ולא אוהב, רק כלי שרת למילוי צרכים ספציפיים) להרגיש טוב ללא עזרים האכילה שלנו אינה מתרחשת במרחב של ריק. האכילה שלנו, בני האדם, היא פעולה המתרחשת מתוך הקשרים תודעתיים וחויות פיזיות ורגשיות. האידיאל הוא שהיא תתבצע על רקע צרכים פיזיים כי אז היא לא תמלא מאגרים בעודף ותפר את האיזון הטבעי של הגוף. לכן, לא ניתן להתעלם מהעובדה שבמקום בו נוצרת השמנה, קיימים הקשרים חזקים ואוטומטיים בין אכילה לבין חוויות חיים (פרשנות ורגשות) שאינם קשורים עם צרכיו הפיזיים של גופנו. ההפרדה שאת מנסה לעשות בין מה שאת מכנה "הבעיות שלי בחיים" לבין האכילה שלך, היא בעוכרייך. האכילה שלך, היא רק ביטוי למענה לקוי לצרכייך הרגשיים. ואם תמשיכי להתמקד באכילה שלך, במקום בעולם הרגשי שלך, תגדילי ותטפחי "בעיה" מלאכותית, כזו שאת החלטת שהיא הבעיה כשהיא בעצם רק סימפטום. כדי ליצור שינוי, יש ליצור שיפט בהתניה האוטומטית, ברמת התודעה, אך לפני כן יש להכיר את הכוחות הפועלים ולהכיר היטב את הכוחות המניעים אותך, ובעצם אותך.. בין אם את אוהבת או שונאת את ההקשר המעוות שיצרת בין רגשות לאכילה, הקשר זה קיים. לאהבה ושנאה אין קשר לקיומו. כשאת שונאת את ההקשר הזה, הוא נעלם? לדעתי, הפוך. במקום להכניס כ"כ הרבה אמוציות לסוגיה, אולי כדאי פשוט להכיר בה, לקבל אותה כעובדה וללמוד לעבוד איתה ולווסת אותה בצורה מיטיבה ומקדמת. וזה אפשרי. מהכרות מעמיקה, אישית ומקצועית עם תהליך שינוי שכזה, אני מבקשת להמליץ לך על תהליך מובנה של למידה ופיתוח מיומנויות חלשות וחסרות ליצירת הקשרים חדשים ועבודה מעצימה עם עצמך, בליווי מקצועי. להבדיל מהלקאה, יש לי תחושה שהאכילה שלך משמשת לך כלי הענשה ("אני לא נהנית ממנה ולא מסופקת") ובעצם ההלקאה והביקורת העצמית היא כלי מניע נוסף וחזק לאכילה הרגשית שלך (אכילה גוררת אכילה גוררת אכילה). זו אחת הבחירות ואחת ההחלטות שכנראה תצטרכי לעשות ולקבל, להיות חברה טובה לעצמך ולמצוא את הדרך לחוות את עצמך ואת חייך באופן מעצים שיחשוף את גדולתך ולא באופן המדכא ומשתק את יצירתך. ממקום של חברות וחמלה, השינוי בקשר שלך עם עצמך, בשיח הפנימי שלך, יצור שיפט (שינוי) ביחסים שלך עם גופך ויחזיר את הכח מהמזון אלייך. אפרת30, חסרים ך לא מעט כלים, מודעות והבנה בוגע לכוחות ההנעה שלך, כמו גם בנוגע ליכולותייך ועוצמותייך. מצאי לך את המסגרת הנכונה ללמידה חשובה, שתשפיע על חייך, לא רק מההיבט התזונתי - משקלי. ודבר נוסף, הקלידי ב"חיפוש בפורום" את המילים "אכילה רגשית" ותוכלי למצוא התייחסויות לנושא ע"פ גישת ההרזיה ללא דיאטה. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

בלה/לאה שלום, אני חייבת עצה בדחיפות! בתי בת השבע סובלת מעודף משקל ואישור לכך קיבלתי מאחות ביה"ס שבדקה אותה. קיבלתי הביתה הודעה שעלי לפנות לטיפול בנושא. עד היום נממעתי מלטפל בזה כי לא רציתי שבתי מגיל כ"כ צעיר תתחיל את "מעגל הקסמים" של תהליך הדיאטה. היום היא שיחקה עם סבה ולאחר מכן התלוננה על דופק חזק וכאבים בחזה בצד ימין. הסברתי לה היום שעודף המשקל קצת מפריע לה ושאני אנסה לעזור ... אנא עזרו לי לעזור לה !!!! להזכירכן בשיחות קודמות איתכן סיפרתי שגם לי בעיה עם המשקל וקשה לי מאד לעזור לה כשאינני מצליחה לעזור לעצמי ובכל זאת אני זועקת לעזרה ..."הצליו"!

בוקר טוב חלי ראשית, אם הבת מתלוננת על כאבים, לגשת לרופא ילדים לבדיקה מקיפה. שנית, ורק לאחר מכן, עזרי לעצמך, זו הדרך הטובה ביותר לעזור לה. חלי, המצוקה שלך, לפחות ככל שהדבר נוגע לבתך, צועקת מבין השורות. וכאם לאם, אני הכי יכולה להבין אותך בעולם, כמה קשה לנו תחושת חוסר האונים. תחושת חוסר אונים, אפילו פחד, במקום בו אנו רוצים לעזור, לתמוך בילדנו ולא יודעים איך ויותר מכך חווים את התסכול כי אנו מכירים את הבעיה באופן אישי, כי מדובר בסוגיה בלתי פתורה אצלנו, ההורים. אשתף אותך באופן אישי ואומר לך שלמדתי לראות בילדיי, מעבר להיותם אינדוידואליסטים, מראת חיי. אנשים קטנים וחשובים שמאירים לי זויות בחיי, הזקוקות לטיפוח והתייחסות. למדתי לראות בתסכול ובקשיים שאני חווה דרכם, מעין קריאת הפניה לעולמי שלי. אני רוצה להציע לך צורת הסתכלות זו, שהרי ילדים אינם גדלים בואקום הם מראה של מה שאנו מנחילים להם, ואנו מורישים להם, מעבר לגנים, גם צורות חשיבה והתנהגות, גם את הפחדים שלנו ואת האמונות שלנו. חשוב לציין, שכל האשמה שלנו את עצמנו כהורים, על כך, אינה תורמת ומבזבזת לשווא את משאבינו. לראות זאת ככח ולא כחולשה. לראות באומץ. ותחושת הכח, או נכון יותר העוצמה, באה מההבנה שבעולמנו שלנו, אנו יכולים ליצור שינוי באמת, זה מרחב השליטה האמיתי שלנו. ז"א שאנו מפנים את המיקוד שלנו למרחב מאפשר. וכפי שהשפענו על ילדנו קודם, כך באופן מודע ולא מודע נשפיע גם לכיוון ההפוך. חלי, העזרה הגדולה ביותר שתוכלי לתת לבתך תבוא ממקום של התמודדות עם הסוגיה הזו אצלך, ממקום שבו תצמח הידיעה הפנימית שלך, הבטחיון העצמי שלך. ואז את תעבירי לביתך הרבה יותר מנאומים והסברים, את תשמשי מודל וההכוונה שלך תבוא ממקום של הכלה והכרה ביכולת ולא ממקום של חולשה, רחמים ותסכול. ההמלצה הראשונה שלי אלייך היא לגשת עם הילדה לרופא ילדים לבירור נושא הכאבים והדופק ובקטנה, רק לאחר ביקור אצל רופא , אולי כדאי לצאת עם הילדה להליכות רגועות ונעימות, זמן איכת עם אמא, שיחות על אהבות, רצונות חלומות. דרך של בילוי משותף שתתרום גם לכושר הגופני שלה ולא פחות למילוי חללים רגשיים וחיבור למקורות נוספים של הנאה ושמחה. חלי, זה יכול להיות רק מצב נקודתי וזמני, זה לא חייב להמשך, להחמיר ולהיות מצב כרוני בחייך ובחייה. באיכפתיות רבה שלך לאה פינטו

שלום, שמי שרית ואנ בת 30 והורדתי 50 קג ממשקלי . עשיתי פעילות גופנית וקיבלתי תמיכה מדיאטנית. כיום אני בכושר טוב ומסוגלת לעשות פעילות אירבית בעצימות גבוהה לאורך זמן (שעה וחצי). הבעיה שלי היא שלאחרונה אני חוזרת להרגלי הישנים - אוכלת מכל הבא ליד ובעיקר מתוקים (אני מסוגלת לאכול חפיסת שוקולד בעשר דקות לאחר שאכלתי מגש שלם של פיצה וארוחת צהריים של 3 צלחות פסטה, נשנושים במהלך כל היום וללא הפסקה כמעט). אני מאוד חוששת לעלות במשקל לכן, התחלתי להתאמן שעתיים ברצף אימון אירבי, למרות שזה לא בריא... אני פשוט לא מפסיקה לאכול... חשוב לציין שלפני שלושה שבועות הפסקתי לעשן וכנראה שזה קורה לי בשל הפסקת העישון... מה לעשות?

שרית היקרה ראשית ברכותי על ההשג המרשים - 50 קג זה המון. אני יכולה לתאר לעצמי שעברת מהפך של ממש פנימי וחיצוני ואני מבינה שעשית זאת בעזרת תמיכה של דיאטנית. כרגע את בפרשת דרכים (הידוע כל כך לכל מי שרזה בעזרת דיאטה) ואת פוחדת(בצדק רב) להיות חלק מהסטטסטיקה העגומה של הדיאטות. אז יש לי שתי בשורות בשבילך - אחת טובה ואחת פחות. הבשורה הטובה היא שאת לא צריכה להיות חלק מהסטטסתיקה ולעלות בחזרה במשקל את כל מה שהעלת. הבשורה הקצת פחות טובה היא שכדי שזה יקרה עליך לעשות עבודה נוספת מאתגרת, חשובה ולא פשוטה - עבודה לשינוי תפיסתי. עכשיו את רזה מבחוץ אבל עדיין נשארת שמנה מבפנים מה שנותר לך לעשות זה לשנות התפיסה שלך ולהפוך אותה לתפיסה של אדם רזה. אני לא אגיד לך שזה תהליך פשוט וקצר אבל הוא מעצים אפשרי וחשוב מאין כמוהו.אני מציע לך לבדוק עם עצמך באיזו דרך עליך לנקוט על מנת ליצור את השינוי שאני מדברת עליו. שינויים מסוג כזה אפשריים על ידי תהליכי אימון ותרפיה ומצריכים הכשרה מיוחדת. את יכולה לבדוק עם הדיאטנית שלך האם היא יכולה לתמוך בך גם בשלב הזה או לחפש לך איש מקצוע אחר אשר מוסמך להעביר תהליכים כאלה. מאחלת לך המון הצלחה בהמשך. בלה

לשרית שלום רב! מובן לי לגמרי מה שאת מספרת אני גם מאוד מסכימה עם תשובתה לבלה. כמי שעוברת את התהליך של שינוי תפיסתי במהלך 5 השנים האחרונות, רציתי לתת לך טיפ, טכני לכאורה, אבל יכול לסייע לך לחוש טוב עם עצמך מה שיפנה אותך לדבר החשוב: השינוי התפיסתי. ובכן, הרעיון הוא לצאת שבעה מכל ארוחה שאת אוכלת (כולל ארוחות ביניים). כל מה שנכנס לפה, נקרא ארוחה לצורך העניין. ובכן, יש מאכלים שמרעיבים, למשל, פסטה, פיצה, שוקולד. ויש מזונות שמשביעים (תצטרכי לגלות מה הם עבורך). כדי לצאת שבעה מהארוחה, תצטרכי לבחור במשביעים שביניהם. מאכלים שאינם גורמים לך שובע לאחר שאכלת כמות סבירה מהם, אינם טובים עבורך. לא, הם אינם אסורים כי מישהו אמר, הם פשוט לא עושים לך טוב. שיהיה בהצלחה, דינה. http://3.bp.blogspot.com/_a-GNynahAcA/TKNb9R4FIeI/AAAAAAAAABI/ZInTEFshpnQ/s1600/food.jpg

רציתי לשאול שאלה, וקראתי את מה שכתב כאן אידן. בעלי בן 50+ ובשנים האחרונות עלה מאוד במשקל. בעיקר באזור הבטן. וכשהוא שב הביתה מן העבודה בשעות הערב, הוא אוכל אכילה כפי שמתאר כאן אידן. אני טורחת ומכינה ארוחה חמה בכל יום. (ליתר דיוק בערב ליום שלמחרת), אני מכינה ארוחות בריאות וגם טעימות. בעלי מאוד אוהב את האוכל שלי, אבל לאחר שהוא אוכל את ארוחת הצהריים במנות גדושות הוא עט על המקרר ופשוט מחסל מכל הבא ליד. וופלים עם גלידה, יוגורט עם ביצים קשות, פיצה , חבילת פסטרמה, ויש לציין שבאחרונה הוא קונה לעצמו חפיסות שוקולד ומחסל אותן בשלישיות... ניסיתי לרמוז לו שהאכילה שלו קטלנית... והוא מחייך וממשיך בשלו. המשקל הביתי שלנו נגמר ב-100 והוא כבר מזמן עבר את המאה... אמנם הוא גבוה, אך עד לא מזמן שקל 80 ק"ג. איך אפשר לנסות להחדיר בו בינה בלי להעליב? הוא לא שומר על כושר, לא רוצה לבוא איתי להליכה אותה אני מקפידה לעשות מידי ערב, ובנוסף לאכילה שלו, הוא גם שותה המון קפה, מעשן, ורובץ על הספה מול המקלט עם בירה ופיצוחים.... הצילו!

סיון היקרה. איזה כיף לבעלך שיש לו אשה כל כך חכמה אוהבת ומתחשבת. סיון, ראשית עליך להבין שיש גבול לכמה את יכולה להשפיע עליו כי נראה לי שאת לקחת על עצמך את האחריות והדאגה לבריאותו והוא, קצת כמו ילד, עושה לך דווקא. אולי המעורבות שלך מעוררת אצלו את החלק הפחות בוגר שלא מוכן להבין שזה לטובתו, אגב זה קורה המון בזוגיות. לכן אני מציע שאת תעשי מה שנקרא שחרור פנימי, שחררי את האחריות שאת לקחת על הבריאות שלו ותעבירי אליו (ברמת הצהרה בינך לבין עצמך) זה עשוי ליצור שינוי גדול. שינית נסי לגייס משהו אחר חיצוני שיכול להשפיע עליו. אולי דברי עם הרופא שלו שיזמן אותו לבדיקה תקופתית וידבר איתו, אולי אזשהו קרוב משפחה או חבר קרוב שלו שיכול להשפיע עליו. מה שיש לבעלך זה אכילה רגשית קלאסית. יתכן שיש לו עומס רגשי גדול בעבודה וזו דרכו לפרוק את המתח. נשמע שהוא במצוקה לא פשוטה כאוס פנימי גדול המתבטא בחוסר אחריות משווע. סיוון מה שעוד את יכולה לעשות בנוסף למה שכתבתי זה לעשות ניסיון של לגייס את החלקים האחראים שבתוכו. אני לא יודעת איך עושים את זה כי אני לא מכירה אותו ולא יודעת מה עשוי לשכנע אותו. אבל אני מעודדת אותך מפה לא להרידם ידיים ולהמשיך בכל דרך לנסות להציל אותו מידי עצמו. לפני שיהיה מאוחר מידי. בברכה בלה

שלום ראשית, כתבתי בטעות את מה שכתבתי בשירשור להודעה של מישהו במקום לפתוח כאן הודעה חדשה. עכשיו זה תוקן. אני מאמין ב"בלי דיאטה" למרות שעדיין לא הצלחתי לאזן את עצמי. אולי כניסות לפורום הזה, יעזרו לי למצוא אותו, את האיזון. יש לי שאלות טכניות במספר מקומות הפנית חלק מהכותבים למאמרים שמופיעים בצד שמאל(?) חיפשתי ולא מצאתי אותו. שנית, למען גילוי נאות, האם פורום זה הוא שער כניסה לטיפול אישי/קבוצתי בתשלום באחת מהקבוצות שלכן? זה לגיטימי אבל דורש גילוי דע ולשאלה האישית בניסיון להבין את הכלים יש לי קיבעון על אכילה בולמוסית בכל פעם שאני מגיע מהעבודה הבייתה. אני מצליח בקושי להכנס וכבר אני פושט על המקרר ואוכל בכל פה מכל מה שאפשר לאכול תוך כדי הכנת ארוחה חמה "מסודרת". בדרך כלל כשהארוחה מוכנה, אני כבר כמעט שבע מבחינה פיזיולוגית, אבל, זה לא מונע ממני להתיישב ולאכול את כל מה שהכנתי. הדגש הוא על כל. גם אם אכלתי משהו בדרך, כמו למשל מנת פלאפל טובה, עדיין אני מצפה ל"ברכת הבית", דהיינו, לארוחה ה"ביתית". מעין ברכת שלום שהבית מברך אותי. לאחר "חיסול" הארוחה שהכנתי, אני ממשיך ל"צ'פר" את עצמי, באכילה בלתי פוסקת כמעט של פיצוחים, נקניקיות, יוגורט, חטיפי גרנולה וכו', עד שעת השינה. בד"כ אני מתעורר בבוקר עם תחושת מלאות וחוסר נוחות בגלל הליכה לישון עם בטן מלאה. אני שוקל כשלושים וחמישה ק"ג מעל הרצוי(לפי הטבלאות) אבל מזמן הפסקתי לעלות על משקל או לעשות דיאטות. הבעיה היא שאני יודע שאני אוכל אכילה רגשית (כ 70% מהאכילה היומית שלי) ואיני יודע איך להתגבר על זה. אני גר לבד. לא נשוי וחיי הם לא בדיוק חיים של סיפוק מתמשך אלא מצבים של עליות וירידות והרבה אפורים באמצע (אפתיה). בד"כ אני לוקח מידי לילה איזה שהוא כדור נגד חרדות/דיכאון כזה או אחר (הנוכחי, ציפראמיל). כתבתי בזמנו טיוטא לספר (טיוטא בלבד) על תפישה חדשה לאכילה איטית כמפתח לשמירה על גוף לא שמן, אבל יש לי תירוץ לכך שאני עצמי לא מצליח ליישם את התפישה והיא: אין לי תמיכה, רשת חברתית. אולי אני צריך להקים פורום? נו... זהו.

אידן שלום רב. ראשית אני שמחה שאתה בעד בלי דיאטה ואף רוצה לכתוב על כך ספר. זה מראה שלא נכנעת לחלק בך שמוריד אותך כלפי מטה וגורם לך לראות את המציאות שלך בצבעים שחורים. אז ישר כוח. בקשר לגילוי נאות - הפורום הוא במה להצגה לאלטרנתיבה לדיאטות . רצינו לאפשר לאנשים להכיר גישה אחרת לנושא. בקשר לשער כניסה לטיפול - אני לא ממש מבינה למה את מתכוון, אז אם תוכל להסביר את כוונתך אשמח להתיחס ברצינות. אידן, על פי הפוסט שלך הדבר הראשון שהכי בולט לי זה המיקוד שלך במה שאין, מה שלא עובד ובמה שלא טוב . אני משערת שהשיח הפנימי שלך עשיר בביקורת עצמית ובמקום לעודד ולהעצים את עצמך אתה מבקר וכועס. ישנה גישה הטוענת שאנחנו מקבלים את מה שאנחנו מתמקדים בו. אז ככל שתתמקד בשלילי הוא ילך וישגשג בחיים שלך. אני מפנה אותך לספרו של אנטנוי רובינס - להעיר את הענק שבפנים - שם הוא מתאר איך שינוי מיקוד פנימי שלו עצמו הביא אותו לשינוי עצום בחיים שלו. הוא מדבר הרבה על כוחן של החלטות אמונות ומחשבות. כדי לרזות בלי דיאטה יש צורך ליצור תשתית קוגנטיבית מתאימה הכוללת מודעות עצמית, פרואקטיביות, לקיחת אחריות קבלת החלטות אחרות ושינוי אמונות, זה כשלעצמו יצור שינוי בו יתאפשר פריחה ושיגשוג של חלקים עוצמתים ובריאים החיים בתוכך והם יוכלו לרפא את החלקים האחרים. אז אל תרים ידיים, תמשיך להתקדם ולהאמין ותבחר אחרת. בברכה, בלה

שלום אידן התרשמתי מאוד מהפתיחות ומפרישת הנתונים. עושה רושם שאתה יודע הרבה מאוד על מה מכשיל אותך בדרך למטרתך. אך אבוי, לא מילה אחת, הגיג, הברה בנוגע למטרה. וכאן מתחיל הסיפור שלנו. שלי ושלך, במסגרת הפורום. כשהתודעה שלך, זו המנהלת אותך, במודע ולא במודע, סוחבת מטען חשיבה כמו "הבעיה שאני אוכל אכילה רגשית" "אני חי חיים חסרי סיפוק" (לא ממש ציטוט, אני יודעת), "אני שוקל 35 ק"ג מעל הרצוי" "ארוחה היא ברכת הבית (שגם זו בעיה)", כל האוירה המניעה שלך היא אוירת כשלון, חוסר אונים, חוסר מוטיבציה ואף יאוש.. וכך, עם כל הידע שצברת בנוגע לבעיות שלך (וצברת), לא עזרת לעצמך בדבר. אז מה זה שווה? למה זה טוב? בשביל מנת היסורים היומית? אלברט אינשטיין אמר שלא ניתן לפתור "בעיה" עם אותה צורת חשיבה שיצרה אותה מלכתחילה. ואנו לא נתווכח עם האיש החכם הזה, נכון? האמת זה המשפט הראשון שעלה לי עם קריאת הפוסט שלך. אידן, כשאנו עוסקים בשינוי גישה, כדאי שנבין שבעצם מדובר בדרך בה אנו תופשים את הסוגיה המדוברת, בזוית בה אנו בוחנים אותה, במשקפיים דרכם אנו מתבוננים בה. כשאתה בא מגישה של "בעיה" אתה מביא באחת את כל נסיון העבר הלא מוצלח שלך ועוד כמה "בעיות" על הדרך, לתוך מרחב ההווה, בו אתה מבקש להעצים ולקדם את עצמך. זה לא אפשרי. זה מקשה ומכשיל. מה שמחזיר אותי לתחילת התגובה - המטרה, הדבר הרצוי. להוריד 35 ק"ג, כשמיד התודעה שלנו מחברת לזה רעב, הגבלה וחסך, לצד תחושת כשלון, אכזבה ומאמץ, היא מטרה גרועה שלא מניעה אותנו אלא משתקת אותנו. גיבוש מטרה בעלת ערך רגשי חיובי חזק היא בעצם דרך למתוח את שרירי התודעה שלך לאפשרות חדשה (להבדיל מלהתקע ולעשות דוקטורט על הבעיה). פעולה בסיסית זו אינה דבר של מה בכך ודורשת לא פעם ליווי מקצועי. לטעמי, רוב האנשים נכשלים בדיוק בנקודה הזו. מגבשים מטרות לא טובות ואינם מודעים להקשרים הלא-מודעים שמנהלים אותם בסיכומו של דבר. תראה, יכולתי לכתוב ספר בעצמי, כתגובה לשאלתך החשובה, שעולה ממקום כן, לעניות דעתי. פנית מתוך בקשה לדעת כיצד להתמודד עם האכילה הרגשית שלך שטופחה לרמות של "ברכת הבית" , ואני בחרתי להאיר את הפלטפורמה ממנה אתה יוצא אל הסוגיה. היא קריטית בעיניי, והיא הדבר החדש באמת שתוכל לתת לעצמך על מנת ליצור דבר חדש ושונה. ובעצם, הווה ועתיד שונים. המיקוד שלך ב"אכילה" ולא ב"רגשות" אף הוא מקור איתן לתקיעות. גישת ההרזיה ללא דיאטה אינה אומרת "עושים עוד מאותו דבר" או "אותה גברת בשינוי אדרת" אלא חושבים אחרת לגמרי. בגישת ההרזיה ללא דיאטה, אנו מתחילים לתקשר עם עצמנו (גוף ותודעה), באופן אפקטיבי . אך נתחיל עם זה שאנו קודם כל מתקשרים עם עצמנו, מה שמאפשר ניהול עצמי יעיל, להבדיל מניהול הטיס האוטומטי שמוביל אותנו בכל פעם מחדש לאותו כיוון, לאותה נקודה. וזה דבר הדורש למידה ואימון. עם כל הידע, חסרה לך מודעות בנוגע למה שמנהל אותך באמת. העולם החיצוני שלך (מימדים, התנהגות) הוא רק ביטוי, השתקפות של עולמך הפנימי. ומודעות זו שיוצרת בהירות ויצירתיות היא משהו שניתן לפתח. אידן, לשנות גישה משמעו לשנות פוקוס מבחוץ פנימה. לשאלתך בנוגע למהות הפרום, אומר כי הפורום נועד לשמש במה לחשיפת גישת ההרזיה ללא דיאטה. אנו, מנהלות הפורום, מלבד המעורבות ברמת התכנים של הפורום, מלוות, כל אחת באופן אישי בדרכה, אנשים הבוחרים בליווי מקצועי ובתשלום. אין קשר של תלות בין השניים. מאחלת לך המשך יום יפה ובהצלחה רבה שלך לאה פינטו

לאה ובלה היקרות, אני נמצאת במקום בו אין לי כוחות יותר להתמודד עם ההשמנה שלי. פשוט לא כל כך אכפת לי יותר- דבר שנותן לי מעט מנוחה ותורם לי קבלה עצמית דבר לו השתוקקתי זמן רב.אני מתחילה לקבל את הגוף שלי כמו שהוא ויוצאת מנקודת הנחה שבגוף הזה התברכתי ואני לא צריכה לנסות לשנות אותו כל הזמן. אני רק רוצה להמשיך לחוש את השלווה הזאת. השלווה הזו מתערערת (כמובן) אחרי אכילה של דברים (או של כמויות)שהייתי רגילה לחשוב שהם מוגזמים (על פי הסטנדרטיים האנורקסיים/ לא אנושיים שהצבתי לעצמי כמובן. זה פשוט פרדוקסלי שבעבר כל מה שרציתי זה להיות רזה יותר, ועכשיו כל מה שאני רוצה זה להשאר כמו שאני ולא להשמין. אני פשוט נמצאת בפחד ענק כל פעם שאני אוכלת מעבר למה שאני חושבת שאני צריכה (לא מרגישה). אני מודעת לעובדה שהשומן שלי שירת אותי הרבה וזה גורם לי לאהוב את הגוף שלי יותר, ואני בהחלט לא מעוניינת להלחם בו יותר. יש לי יותר מידי בשביל מה לחיות. אנא, אם יש לך הצעה ש"עלולה" להאיר את עיני, אני אודה לכן מאוד. המשך ערב מקסים.

שני היקרה מכירה את המשפט האומר ספר לי אפה הם מחשבותך ואגיד לך מיד אפה היית, אפה אתה עכשיו ואפה תיהיה בעתיד. אנחנו אפה שהמחשבות שלנו - לא יותר ולא פחות. המחשבות מתבטאות במשפטים ומילים ומספיק להתבונן בפוסט שלך כדי לראות שהמחשבות שלך לא לוקחות אותך לאן שאת רוצה (קבלה עצמית). איך אפשר להיות בקבלה עצמית כשאת אומרת שלא אכפת לך יותר,שאת מבקשת עצות "שעלולות" להאיר את עינייך, ושהכותרת שבחרת לשים לשאלה שלך היא פחדים. שני אם את רוצה להיות שלווה, מקבלת את עצמך כמו שאת, רזה בלי דיאטה, בלי מאבקים ומלחמות - העצה שעשויה להאיר את עינייך תיהיה - שני את מחשבותיך , את תפיסתך את הדיבור שלך. בברכה בלה

צהריים טובים. אני חיילת בת 20 ורציתי לנסות להשתמש בכמוסות החדשות שיצאו "diet for life" אם מוכר לך.ורציתי להתייעץ אם כדאי להשתמש בהם...פשוט לא נתקלתי בנשים שניסו אותן...ולכן פניתי אלייך.

אין שום בשורה חדשה בכדורים האלו. זו פרסומת והשאלה היא האם את מאמינה למה שהם מפרסמים. קצת קשה להאמין שמשהו כל כך מורכב כמו השמנה יפתר בעזרת כדורי ויטמינים שלא ברור מה בידיוק הם מכילים אבל זו כמובן הבחירה שלך האם להאמין להם או לא. בברכה בלה

הכל שקר לא יורדים במשקל שקר !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מזה כשנתיים אני לוקחת חומצה פולית + פרנטל ומנסה להכנס להריון. לפני כחודשיים הפסקתי לקחת את התוספים הללו כי היו לי כאבי בטן. אני כיום בשבוע 5+ 6 ימים והתחלתי לפני שבוע שוב לקחת את התוספים, האם אני מכוסה? כמה זמן בעצם נשארים התוספים בגופנו והאם העובדה כי לקחתי זמן כ"כ רב את אותם תוספים למרות שעשיתי הפסקה ממש לפני שנכנסתי להריון מגן עלי?

שלום יעל תוסף הוא רק תוסף ולא המקור הבלעדי לחומצה פולית. חומצה פולית כיום, נפוצה למדי במזונותינו. וקיימת במוצרי דגנים כמו לחמים (היום בתהליך הכנת הלחם, אף מעשירים לחמים בחומצה פולית. אם אני לא טועה, מדובר בחוק), תפו"א, ירקות ירוקים ועוד. מה שלקחת לפני חצי שנה אינו רלוונטי, כיוון שהגוף משתמש ברכיבים הללו. יחד עם זאת, לאור האמור לעיל, אינני מאמינה שיש מקום לדאגה. נשים רבות, מזהות הריון רק בשבוע הרביעי וקצת יותר ולכן אינן נוטלות תוספים לפני כן. ועדיין, מתפתחים עוברים בריאים. דברי עם הגניקולוג המלוה את הריונך או פני לפורום נשים הרות, על מנת לקבל מידע מרגיע ולהרגיש טוב יותר. יעל,מ סביב הריון, לא חסרות דאגות, נסי לצמצמן ולהתרכז בהנאה מהפלא האנושי הזה. מאחלת לך הנאה גדולה והצלחה רבה שלך לאה פינטו

תודה לבלה על התגובה. קראתי את המאמרים של לאה ומאד הזדהתי עימם, קראתי את כל מה שבאתר כולל תגובות של אנשים שעברו את התהליך, האמת אני עדיין סקפטית. הבנתי שהתהליך מתבצע במס' דרכים, כגון בטלפון, פנים מול פנים או במייל, רציתי לדעת האם זה גם עולה כסף מלבד כמובן שיחה של שעה בנייד. אני הרבה שנים השקעתי כספים בכל מה שקשור לדיאטות שאינני מתכוונת להוציא עוד. אם הבנתי נכון מדובר באימון אישי וזה מאד מסקרן אותי איך זה עובד, רק שאני עדיין חוששת להתקשר. אודה ללאה אם היא תאיר את דרכי!

ערב טוב חלי בפוסט שלך עולות 2 סוגיות שונות , שאולי קשורות זו בזו: 1. הסקפטיות שלך (בנוגע למה בדיוק?) 2. פרטים טכניים של עלות וצורת תקשורת חלי, אל התהליך הזה, מגיעים רוב האנשים עם פרדיגמת (= תפישה) כשלון, שהיא תוצר של נסיון שלילי רב בכל הקשור להרזיה. לכן, תחושתך הכללית מאוד טבעית ומובנת. הסקפטיות עולה משתי סיבות עיקריות: 1. את משליכה את נסיון העבר שלך (והאמונות שפיתחת על בסיסו בהקשר ליכולת שלך, לגוף שלך, לרעיונות שמביאה הגישה עצמה, לאנשי מקצוע וכ"ו) על העתיד, על גישה ודרך שבה מעום לא הלכת. ובעצם צובעת את ההווה והעתיד שלך בצבעי העבר. 2. כשקיימת התנגשות, חוסר הלימה, במפגש שבין מה שאגרת בתודעתך לאורך השנים, לבין מה שמביאה חשיבה חדשה, גישה חדשה. למעשה, ספקות, הן חלק אינטגרלי מתהליך שינוי. לא יתכן תהליך שינוי משמעותי ללא ספקות, כיוון שאז לא הבאנו שום דבר שונה באמת ולכן אין "התנגשות" השאלה אינה אם ספקות יעלו או לא יעלו, אלא כיצד אנו מתייחסים לספקות שלנו ומנהלים אותם. הספקות שמייצגים את המחשבות המתנגדות שלנו, הם בדיוק מה שימנע מאיתנו ליצור שינויים בחיינו. חלי, כמי שמכירה בסקפטיות שלה, את מבקשת ליצור בהירות. שזו אחת הדרכים להתמודד עם הספקות שעולים בך. את מחפשת מידע שיאפשר לך הבנה טובה יותר (ובעצם בטחון רב יותר) של הדבר החדש. זה מלמד אותי , שהרעיונות החדשים, הגישה החדשה, מדברת אלייך (ומחזק את מה שכתבת). ז"א, קיימת אצלך חשיבה שתומכת ברעיונות ובגישה הזו. הייתי מציעה לך לחזק אותה. להקשיב למחשבות הללו ולתת להן להדהד בתודעתך. ועל אף העובדה שהן מעוררות את החשיבה המתנגדת, לתת להן מקום, להקשיב להגיון אליו הן מתחברות, להעמיק את ההבנה חששות - כל פניה לגישוש ולברור אינה כרוכה במחויבות ובהתחייבות כלשהי, של אף אחד מהצדדים. מן הראוי שכל אחד, יבסס את בחירותיו על מקסימום המידע, בודאי כשמדובר בתהליך שכזה. תהליך שבו את בעצם יוצאת לדרך עם פרטנר צמוד, כדאי להכיר את הפרטנר, להתרשם מהכימיה הנוצרת בינכם, כמו גם מהאג'נדה שלו בנוגע לדרך, הלא כן? וכאן הזמנתי האישית אלייך ליצור קשר טלפוני בה אוכל, בשמחה רבה, לספק לך כל האינפורמציה הנדרשת לך לקבלת ההחלטה הטובה ביותר ע-ב-ו-ר-ך. ומצידי, אני מבטיחה לא לנשוך ולא לקבל אותך כמתאמנת, אלא לאחר ש"תשני" היטב על שיחתנו, מינימום 48 שעות, וולאחר שגם אני אתרשם שניתן לעבוד יחד ולצעוד להצלחה. קראת המון וביקשת בקשה כללית מאוד. נדמה לי שמשיחה תפיקי יותר. בנימה אישית, אומר שחשוב לי מאוד לשמור על הפורום כבמה רעיונית לחשיפת דרך חשיבה והסתכלות חדשה ולכן ככל שהדבר נוגע לפרטים טכניים ולתהליכים אישיים אצלי, אעדיף לנהל את השיח בערוץ האישי. מקווה שתביני ותכבדי זאת. ובמקביל תאפשרי לעצמך להשתמש במשאב, לצרכייך. בברכת יום נפלא שלך לאה פינטו

הורדתי בדיאטה מאוזנת וממושכת45 קג. ובשנתיים האחרונות עליתי כברב ערך8 קילו. אני אוכלת מאוזן 1200 ק וגם עושה כושר ולא יורדת מה אפשר לעשות עם משקל ? ועם הרזיה של לא דיאטה תודה.

לינה היקרה את בחרת לרזות בעזרת תהליך של דיאטה. הפנמת את תפיסת עולם דיאטית, אמונות דיאטיות ועשית מעשים של דיאטה. את ממשיכה לעשות דיאטה (1200 קלוריות וכושר). מבחינתי את מדברת שפה מסוימת ועכשיו את מבקשת שנלמד אותך משהו בשפה שלנו אבל בשביל זה תצטרי לוותר על דרך של דיאטה ולנסות לראות את המציאות בצורה שונה ממה שהתרגלת עד עכשיו. לפני שאענה לך מה אפשר לעשות עם המשקל על פי תפיסתי, אני רוצה שתבדקי היטב עם עצמך האם מתאים לך לשמוע גישה שהיא הפוכה לגישת הדיאטה. אם את לא מוכנה לוותר על פרדיגמת הדיאטה יהיה לך מאד מבלבל לשמוע את התשובה שלי ועדיף בהרבה להישאר עם משהו שעובד עבורך. לי חשובה איכות חיים של אנשים, ויצירת בלבלו וכאוס פנימי פוגעת באיכות החיים. בכל זאת אתן לך טיפ- אם ירדת 45 קג וותרי קצת על ה8 שעלית, גופך מנסה להתאזן ולהגיע למשקל שיהיה לו נוח בו ועליה קלה במשקל מאפשרת לו רווחה, אני מציע לך מאד לא להיות קפדנית כל כך איתו כי הוא עלול למרוד בך קשות ולגרום לך לעלות הרבה יותר מ8 קג. תראי איך להיות נינוחה אוהבת ומקבלת את הגוף שלך, תראי איך להיות חיובית מולו. מקווה שתפנימי, אם לא את מוזמנת לפנות לפורומים של דיאטה, שם בטוח תמצאי טיפים ברוח דיאטתית ויתכן שזה מה שאת מחפשת. בברכה, בלה

היא לא מספרת שהיא העלתה 8 ק"ג ואז התייצבה, אלא שהתחילה להעלות ועד היום כבר העלתה 8 ק"ג. המשמעות של לוותר בהקשר הזה, יכולה להיות המשך עליה במשקל.

היי בלה ולאה. אני באמת בחורה רזה,עם מחשבה של אישה רזה. אוכלת רק כשהגוף מאותת לי שהוא רעב.. אני קמה בשעות הצהריים-ישר לארוחת צהריים גדולה (כמות נכבדה של פחמימות לצד חלבונים) שמחזיקה אותי שביעה כ-9 שעות. לאחר ה-8,9,10 שעות הגוף מתחיל להיות רעב ואז אני מתחילה לאכול בבולמוס של רעב. בנוסף, בערב הבולומוס הוא של ממתקים,ולא של אוכל בריא. ואני גם לא מצליחה שנות את זה. הרעב שמגיע אחרי הארוחת צהריים המוקדמת הוא של דברים טעימים ולא דוקא של אול בריא. אשמח אם תעזרו לי. תודה, אפרת.

שלום אפרת את כותבת שאת אשה רזה מבפנים , אבל לפי התיאור שלך זה לא ממש נראה כך. אציין 2 נקודות בהם נראה שמה שמנהל אותך זה לא האכלן האנטואטבי אלא דווקא צדדים אחרים. ראשית ההתיחסות לרעב. כשאת לא אוכלת יותר מ8 שעות את מייצרת מצב בו הגוף שלך מגיע לדרגות רעב קיצוניות מה שגורם לו להגיב בבולמוסי אכילה. זה מאפיין קלאסי של אנשים שמנים- לא לאכל הרבה שעות, להגיע לרעב קיצוני ואז להתנפל ולאכל הרבה. אדם רזה מבפנים קשוב לרעב שלו ולא מאפשר לעצמו להגיע למצבי רעב קיצוניים. בקשר לערב - בולמוסי ממתקים ודברים טעמים- פה נשמע שמנהל אותך האכלן הרגשי ו/או האכלן החברתי (הם אגב יכולים לשתף פעולה) גם זה מאפיין מצב של חוסר איזון בנושא אכילה . כך שהמחשבה שלך שאת רזה מבפנים דורשת בדיקה מעמיקה. אני בהחלט מאמינה שיש לך הרבה מאפנים של אדם רזה ,אבל 2 הנקודות שציינתי דורשות התיחסות ואיזון פנימי כדי שלא תצמחנה למימדים רציניים ותפרענה לאכלנים הרזים שתוכך לנהל את הענינים. אגב הדרך המהירה ביותר להגדיל את החלקים האלו זה לעשות דיאטה. בברכה, בלה

אני אחרי לידה שלישית הילד בן שנה ואבעה חודשים יש מצ להוריד את העשר קילוגרם שנשארו לי

נואית , ראשית מזל טוב. מה בעצם את שואלת ? ולמה את שואלת אותנו שאלה כזאת?. כי אם זו השאלה תשובתי המידית תיהיה - בוודאי שיש מצב אלא מה.. עוזר לך ? מקדם לאן שהוא? אם כן , יופי, אם לא תשאלי שאלה שהתשובה אליה תקדם, תעזור . בברכה, בלה

אני כבר חודש אחרי לידה וכמובן אני מניקה השאלה עם אפשר לשלב דיאטה לא כסח משהו בריא ועדין להניק לא רוצה לפגוע בתזונת התינוק אך מרגישה כבדה וצורל עז לרדת במשקל ולא רוצה לוותר על ההנקה אני כבר אחרי לידה שלישית ושלושה נתוחים קיסרים ולכן חשוב לי לחזור לעצמי לקלילות להרגיש פחות כבדה ומגושמת אשמח לקבל מידע ויעוץ לגבי זה תודה

נראה לי שטעית בפורום נראה לי שאת צריכה יעוץ של דיאטנית . פני לפורום דיאטה. המון מזל טוב בלה

שלום רב לכן. יש לי חברה מאוד טובה האובססיבית גבי דיאטות ומשקל, למרות שאני חושבת שהיא ניראית טוב מאוד (זה לא משנה כמה אומר לה זאת, היא עדיין סבורה שהיא שמנה מדי..) השאלה שלי היא לא לגביה אלא לגבי הילד שלה. כעת הוא בן שנתיים, אולם מאז שהוא תינוק הוא רוצה לאכל, והרבה. היא כמובן נלחמת בו ואינה מרשה לו לאכל בכמויות שהוא רוצה ואת הדברים שהוא מעוניין בהם. לי מאוד קשה לראות זאת מפני שנוצר מצב שהו מתחנן בפניה לאוכל מסוים והיא פשוט לא מסכימה לו. הכי מתסכל זה כאשר כולנו יושבים סביב השולחן בסלון, יש דברים טעימים, ואותו מרחיקים בכוח מהכל, דבר שגורר הרבה בכי ומאבק. כשניסיתי לדבר איתה היא אמרה שזה מאוד קשה, שאינה רוצה שיהיה ילד שמן, ומפני שלי אין עדיין ילדים אני לא יכולה לדעת עם מה היא מתמודדת.ברור לי שאני לא האמא ולא יכולה להחליט בשבילה איך לחנך את הילד. מה בכל זאת אני יכולה להציע לה? כיצד להתנהג כשהילד אצלי (אני שומרת עליו הרבה, והיא מבקשת ממני בפירוש לא להיכנע לבקשות שלו, ולסגור את ארון הממתקים) לתשובתן אודה שבוע טוב

ערב טוב מירית האיכפתיות והרגישות שאת מגלה מעוררים הערכה. אני מתרשמת מחוויתך הלא נעימה בנוכחות השניים, סביב נושא האוכל (אפילו אני יכולתי לחוות את אי הנוחות). אך רצוי שתתחמי את מקומך במשולש הזה. לא התרשמתי שהיא ביקשה את עזרתך ולכן אנסה להתייחס אך ורק לחלק שלך. כאדם, אני מניחה שלא תסכימי לקבל כל עבודה ולמלא כל תפקיד, רק מפני שהתבקשת לכך. אני מניחה שיש ערכים המנחים אותך, אינטואיציה ותפישה אישית. אלה יוצרים אי נוחות כשאינם בהלימה עם תכתיבי הסביבה. הגדירי והבהירי לעצמך, לאלו בקשות את מוכנה להענות ולאלו לא והעבירי את המסר ברור . מדובר בחברתך ואני מניחה ומבינה שאת מעונינת בטובתה. אך זכרי שעצות טובות למי שמעוניין בהן. כפי שאת אינך מעונינת להשתנות ולהיות כמותה, בהקשר זה, אינך יכולה לנסות לשנות אותה. וגם את זה ברור שאת מבינה מה שאת כן יכולה אולי לעשות, וזה תמיד תלוי במידת הקשר ובעומק היחסים, זה לפתוח את ליבך ולשתף אותה ברגשותייך ובראייתך את הענין. וכל זאת ממקום של איכפתיות וחברות ולא ממקום של שיפוטיות וביקורת בהצלחה רבה ושבוע נפלא שלך לאה פינטו

תודה רבה, שבוע טוב

קיבלתי מהרופאת נשים שלי מירשם לגלולות נגד היריון ורציתי לשאול האם גלולות עלולות לגרום לי להשמנה. בתודה מראש, פאני.

לא, אמונות שגלולות יכולות לגרום להשמנה תגרומנה להשמנה.

שלום פאני ככל שהדבר נוגע לתרופות / גלולות / תוספים וכ"ו, הדבר החכם ביותר לעשות הוא להפנות שאלותייך לרופאה המטפלת. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

גלולות לא אמורות להשמין אותך, אז אין לך מה לחשוש. מקסימום יש בהתחלה קצת הצטברות נוזלים, שאחר כך נספגים. בתי הצעירה לוקחת פמינט היום והיא נשארה במשקל סטטי עוד מהתקופה שלפני שהיא התחילה ליטול גלולות.

לא הבנתי בשביל מה כל ההקדמה, אני כבר קניתי את הכדורים פשוט תסבירי את האפקט ואם את לא יודעת אז זה גם בסדר

ערב טוב טוהר-אורית לא ברור לי למי את מפנה את שאלתך? על איזו הקדמה מדובר? בברכת ליל מנוחה לאה פינטו

שלום לכן, במשך שנים עסקתי בדיאטה ובפעילות גופנית נמרצת. לפני כ-שנתיים הבנתי שהדיאטות לא עוזרות, התחלתי להתעמק בפורום ובגישה, פניתי לטיפול נפשי, והפסקתי כל פעילות גופנית. היום אני עדיין אני עדיין עסוקה בניסיון להשתחרר מהראש הדיאטטי, אבל רוצה לחזור לפעילות גופנית כי אני מרגישה שזה חשוב לבריאות שלי ויעשה לי טוב למצוא לעצמי נקודת אמצע של פעילות גופנית, כלומר לבוא ממקום קצת שונה. אני מתלבטת כיצד להתחיל, ולא רוצה להעמיד את עצמי במתחים שהיו מנת חלקי בשנים בהם התעמלתי באופן אינטנסיבי. יש איזה עצה?

שלום ש. פעילות גופנית - מהו המקום השונה ממנו את רוצה לגשת לנושא הפעילות הגופנית? מה יהיו תרונותיה עבורך? מה היא תאפשר ומה תפיקי ממנה? אלו הקשרים יוצרים אצלך מתחים בנוגע לפעילות גופנית? מה ה"סיפור" שמייצר מתח? שימי לב, את זו שמעלה את הרצון להפעיל את עצמך פיזית ואת גם זו שמתנגדת לרעיון. הסיבות לכאן ולכאן שמורות איתך, כמו גם המפתח להתרת הקונפליקט. ש. יקרה, אחד ההבדלים המג'וריים בין גישת ההרזיה ללא דיאטה לבין גישת הדיאטה, טמון ביצירת דיאלוג פנימי פורה. יצירת דיאלוג שבאה ממקום של פתיחות לשמוע את "כל מה שיש לנו לאמר בנושא" - את הבעד והנגד, מאפשרת לנו לא רק בהירות (להבדיל מחוסר אונים ובלבול) ובחינת הפרדיגמות (אמונות) שלנו, אלא גם יוצרת נגישות לפתרונות ומענים יצירתיים וכמובן, אישיים - אישיים. אם עד כה, בגישה הדיאטטית, נתת לקונפליקטים בתוכך להתקיים והתנגדת להתנגדויות שלך, שבסופו של דבר ניצחו, בגישת ההרזיה לא דיאטה, אנו מפסיקים להפנות גב לעצמנו, מקשיבים (שימי לב, לא רק לגוף), מקבלים, משתתפים בדיאלוג. שני סוגי השאלת שהפניתי אלייך בתחילת הפוסט נועדו לאפשר לך הבנה טובה יותר של עצמך (במקום לשקוע במקום של "אין מוצא"). ככל שתפתחי את המיומנות הזו, כך ייטב. לאור הנתונים שהבאת, אני מניחה שזה קצת מתיש להיות עסוקה שנתיים בלהשתחרר ממשהו. וגם זה משהו שראוי לתשומת ליבך. אולי כדאי פשוט להפסיק. להפסיק להיות "עסוקה" בלהמנע ממשהו ולהתחיל פשוט להיות. לעבור מפאזת ה- to do לפאזת ה- to be. זוהי פלטפורמת העבודה המרכזית כשאנו עוסקים בשינוי פנימי. מאחלת לך ענין והנאה בשר שלך עם עצמך בברכת יום טוב לאה פינטו

לאה, יש לי איזו פנטזיה שאוכל להנות מהפעילות הגופנית, שארגיש שאני נותנת לגוף שלי איזה שהוא אלמנט בריא, שאוכל לאפשר לעצמי לגשת לפעילות גופנית ממקום שרוצה ולא ממקום שחייב. את צודקת שאת אומרת שכדאי להפסיק, אבל אז אני מוצאת את עצמי עסוקה במחשבות על להפסיק. ומה שהבנתי הוא שאולי כרגע אני לא יכולה להפסיק לחשוב על הקשר שלי עם עצמי, כמו הצפה במובן מסוים. בשנתיים האלה בלי ספק הגעתי למודעות נרחבת לגבי עצמי, אבל יש בי עדיין גרעין שמפנטז על הרזיה, שרוצה לרזות, ואולי זה גרעין שמניע את הציפיות שאני חווה מהסביבה. כי אם תשאלי אותי, איך אני מרגישה עם הגוף שלי, חלק ניכר ממני מקבל את הגוף כמו שהוא, אבל יש שם גרעין שלא נותן לי להיות בBEING לגמרי. ואני חושבת שאולי המחשבה לחזור לפעילות גופנית מונעת גם מאיזה רצון שלי לשקט תעשייתי מהסביבה, אולי אם משפחתי ובן זוגי יראו שאני עושה משהו שנחשב באמונה שלהם כקשור לירידה במשקל אז יניחו לי לנהל את הקשר עם עצמי ועם גופי בשלווה.

כשהייתי בספא בעיסוי , המעסה אמרה לי שהשומן בגופי הוא לא שומן אלא צבירת נוזלים. ברור לי שחלק נכבד זה שומנים אבל הייתי רוצה לדעת אם יש ממש בדבריה ואיך ניתן לטפל בכך. חשוב לי לציין כי יש לי כולסרטול גבוה כ- 260, צלוליטיס ברגליים (ומעט בבטן), אני בת 37 נ+4. עודף משקלי כ- 15 ק"ג.אנא תשובתכם בברכה.

שלום בלה צבירת הנוזלים שאני מכירה נקראת מיימת (או בצקת). מדובר במצב המבטא איזושהי אנומליה גופנית, המשיעה על מאזן הנוזלים בגוף. אינני יודעת על מה מבוססת אבחנתה של המעסה, אך אם זה מטריד אותך, עלייך לגשת לרופא המטפל על מנת לאבחן קיומה וגורמיה. לבצקת גורמים שונים , ובהתאם לגורם ישתנה הטיפול. מעבר לכך, אינני יכולה לתת כל מענה נוסף בהקשר זה יום נפלא שלך לאה פינטו

בהמשך לתשובתך - ראשית תודה רבה. מהי אנומליה גופנית?

אני בת 43 ומנסה מזה כמספר חודשים להוריד חמישה קילו מיותרים אך לצערי הרב איני מצליחה . אני צורכת ביום 1200 קלוריות (גובהי 163 ומשקלי 61) ואפילו לא הורדתי גרם 1 אשמח לקבל עצות נוספות

שלום נועה עצות דיאטטיות תוכלי לקבל מדיאטניות העוסקות בגישת הדיאטה, בפורומים המיועדים לכך. את שאלתך, הפנית לפורום הרזיה ללא דיאטה, אשר אותו מנהלות דיאטניות שאינן מאמינות בדיאטה כדרך נכונה להשגת תוצאות יציבות, לצד איכות חיים רזה ומיטיבה. אני מזמינה אותך להתערות בפורום , תוך קריאת הפוסטים השונים והמאמרים. במידה ויעלו שאלות רלוונטיות , נשמח לענות. בברכת יום יפה שלך לאה פינטו

אפשר לקבל מספר טיפים, כמו מהיכן להתחיל, למה לשאוף, איך להתייחס. ובשורה התחתונה - מותר ואסור לפי הגישה שלכן. תודה ויום טוב 1

ערב טוב דניאלה לצערי את מביאה גישה פשטנית, משהו. שינוי סגנון חשיבה ותפישה אינו מבוסס על טיפים אלא על תהליך מובנה. כהתחלה, אני מציעה לך לקרוא קצת יותר בפורום, כולל מאמרים. אז תוכלי גם להבין כשאנו לומדים לעבוד עם עצמנו אין "מותר ואסור", אלה הם מושגים השייכים לעולם הדיאטה. הפורום מלא בשאלות ותשובות שיוכלו לתת לך תמונה של הגישה ועם כל שאלה קונקרטית שתעלה, נענה בחפץ לב. בהצלחה שלך לאה פינטו

אני מיישמת את השיטה כבר ארבעה חודשים ובינתיים הצלחתי לעלות ארבעה וחצי קילו אני מרגישה לא בנוח הגוף הרזה הולך ומתרחק ממני אני מפחדת לחזור שוב לדיאטה ולאבד את תחות החופש ממנה נהניתי מאוד וגם הרגשתי שיורד לי הלחץ לאכול בכלל ומתוק בפרט. אני לא מבינה למה אני לא מרזה אני לא צמה אבל אוכלת מסודר ומתון. יש עצה או שעלי לחזור לשיטת הדיאטה הידועה לשימצה?

קשת , הבחירה ליישם את השיטה לבד ללא הכוונה היא בחירה אמיצה אולם אם את עולה במשקל ואת שוקלת לחזור לדיאטה זה סימן שאת טעית בדרך . תראי איך אפשר לחזור חזרה אל השביל הנכון. בברכה, בלה

את כותבת לי לחזור אל השביל הנכון אני כנראה לא הייתי אף פעם בשביל הנכון אני עדיין מחפשת אותו. אולי לעשות פעילות גופנית מתונה יעזור? כי אני לא עושה.

שלום בלה ולאה ממה שאני קוראת אני מבינה שאתן סוברות שדיאטה היא טיפול בסימפטום ולא בסיבה האמיתית להשמנה שהיא אכילה רגשית. כלומר אם נטפל ברגשותנו ולא ע"י אוכל, עניין אכילת היתר יעלם? ברור לי שזו עבודה ולא משנים הרגלים ודפוסים ביום אחד אבל האם זה העניין? לטפל במקור הבעיה ולא בסימפטום שהוא האכילה הלא מאוזנת..?

בהחלט זה הענין

לאחרונה נפתחה בתל אביב קבוצה טיפולית לנשים בלבד בה לומדים להתמודד עם אכילת יתר. קבוצת ה-REHAB מבוססת על יישום עקרונות תכנית "12 הצעדים" המבטיחה שינוי פנימי והחלמה מאכילת יתר. REHAB הינה מסגרת קבוצתית מוכחת המתקיימת בהצלחה גדולה כבר שנים בארץ ובעולם. הקבוצה מיועדת לכ-15 נשים והמפגשים מתקיימים 3 פעמים בשבוע ברמת-אביב. המודל הטיפולי של הקבוצה שאול מעולם מרכזי הגמילה של הסמים והאלכוהול אשר בהם מתקיים הטיפול בתנאי פנימייה במשך מספר חודשים. בהתמודדות עם אכילת היתר הקבוצה מייצרת מסגרת "רכה" יותר אך עדיין אינטנסיבית בה בונים מחדש סדר יום ואורח חיים תוך עבודה מעמיקה על הרגשות המובילים לאכילה. אפשר להצטרף לקבוצה בכל רגע ומספר המפגשים משתנה לפי משתתפת. כל משתתפת מחליטה מתי השיגה באופן מספק את המטרות אותן הציבה לעצמה, ומה העומק הטיפולי אליו היא רוצה להגיע. ההצעה היא לבוא ולהשאיר "ראש פתוח" להתנסות. נשמח אם תוכלו להפנות אלינו נשים שעדיין סובלות. בתודה מראש, יעל: 052-3284614 דליה: 054-5966876

שלום רב, רציתי לדעת כמה קלוריות שורף גוף של גבר לפי הנתונים הבאים (אם חסר נתון תכתבו איזה ואני אוסיף). בן 26, 1.87 מטר, 86 ק"ג , מבצע פעולות רגילות יומיומיות ששורפות קלוריות כמו כולם, בלי אימון כושר או משהו אך את החישוב אתם יכולים לעשות לפי 10 - 12 אלף צעדים! של הליכה כל יום. תודה רבה

עלך לפנות לפורום בו עונות דיאטניות יש מספר פורומים כאלה. דר לוי, תזונה קלינית ועוד.