פורום הרזיה ללא דיאטה

שלום בלה/לאה. אני מקווה שתתיחסו ברצינות להודעה שלי למרות שהעודף שלי הוא "רק" 4-5 קילו. אני מקפידה לאכול בריא וטבעי ומאוזן. כתוצאה מכך שהתחלתי לאכול יותר...לא המווון, אבל יותר מהרגיל עליתי בהדרגה 4-5 קילו מעבר למשקל שלי זה שנים. אני רוצה לרזות ולחזור לאכול פחות אבל ממש קשה לי. מאד מאמינה בדרך שלכן-הרזיה ללא דיאטה והתייחסות לצד הנפשי. כאמור זה רק 4-5 קילו(ואני עדיין רזה...אבל זה מפריע לי מאד) אין לי בעיה חמורה כי עובדה שאני לא אוכלת כמויות ולא שמנה בכלל ועדיין מרגישה שאני אוכלת יותר מהרעב הפיזי האמיתי שלי... מה ניתן לעשות?

שלום רב לך סיבות רבות יכולות לגרום לעליה קטנה במשקל על פי הסיבות אפשר להתיחס גם לפיתרונות אפשריים. לצערי אין לי מספיק נתונים על מנת להתיחס בצורה מקצועית. צר לי . בלה

היי גלית, גם לי יש אותה הבעיה. האנשים שסביבי אולי לא שמים לב כי אני לובשת בגדים יותר רחבים אבל גם לי ההשמנה של ה5 קילו האלו מפריעה מאוד בחיים. והתחושה היא שזה לא תיק מספיק רציני לקבל עבורו טיפול או התיחסות רצינית. אבל אני בחורה שכל החיים הרגישה טוב עם הגוף שלה באופן יחסי ועכשיו זה לגמרי משתק אותי כי אני לא יודעת להתנהל בחוץ ובחברה במצב של עודף משקל, אולי זה נשמע מצחיק לאחרים אבל אני לובשת כל החורף רק שתי זוגות בגדים שאיכשהו מסוים את ההשמנה וכבר לא אעמוד בביטחון בלי מעיל מול כולם אני תמיד אשתדל להשאר במצב ישיבה או עם מעיל.. בקיצור...

אני אחרי 3 לידות. 9 חודשים מהלידה האחרונה, השלישית. מניקה תמיד אחרי הלידות ועדיין... התיאבון התגבר מאז ההריון הראשון אבל העליה במשקל היא מאחרי הלידה השניה.

אשמח מאוד לעזור אחרי כמה דיאטות, דיאטה של כמה ק"ג מיותרים אחרי הריון , הרזיה אחרי הריון תשמחי לדעת שיש מה לעשות ואני הצלחתי להוריד הרבה דרך זה.. דיאטה ללא דיאטה... http://www.xn--4dbahfbgmfhg3a5b3hb.com/?id=28-2&Uid=28-7585081-357766

לפני ארבע שנים שקלתי 109 ק"ג עשיתי דיאטה חזקה ועקבית עם דיאטנית מהקופ"ח וירדתי עד 75 ק"ג במשך שלוש שנים בשנה האחרונה נמאס לי מהדיאטה והפסקתי. למרות שאני אוכל רק שתי סנדביצים ביום לבן ויוגורט פרי וירק ובנוסף ארוחת ערב שזה מרק או דג או עוף ובכל זאת אני מרגיש שאני עולה מאד במשקל מאד שמן ומאד לא טוב עם גופי יש לציין שבשלוש השנים של הדיאטה עשיתי גם ספורט במכון כושר ובשנה האחרונה נמאס לי לגמרי מה עלי לעשות? תודה מראש! ואשמח על כל התייחסות

שלי שלום רב. אני שומעת את התיסכול שלך. לכאורה פעלת לפי הכללים, עשית מה שמטפים לעשות - דיאטה מאוזנת עם דיאטנית, פעילות גופנית ואכן קיבלת תוצאה יפה מאד ירדת למשקל נכון על פי התפיסה המקובלת ו... על פי הסיפור זה היה צריך להיות "והם חיו בעושר ואושר עד עצם היום הזה"... נכון? העניין הוא שכולנו יודעים שזה רק באגדות , המציאות היא הרבה יותר מורכבת . שלי, כשעשית דיאטה (כן גם במאוזנת זה קורה) נפגעה באופן אנוש מערכת יחסים בינך לבין גופך ,שגם לפני דיאטה הייתה בעתית (עודף המשקל הוא סימן בולט לכך) . כשאין מערכת יחסים טובה אין הקשבה ,אין הידברות, אין אהבה ו... אין רזון לתמיד. עכשיו כשנמאס לך מדיאטה, כשכוח הרצון שלך נשחק (וזה קורה תמיד בסופו של דבר) הגוף שלך שוב (בפעם המי יודע כמה) מנסה להעביר לך מסר ומבקש ממך שתקשיב , באמת תקשיב לו, שתבין שאכילה זו לא הבעיה ולכן לא צריך להתמקד בה, שכדי לרזות ולהשאר רזה יש ללמוד דיאלוג אחר עם הגוף ועם הנפש, ואת זה לא לומדים מדיאטה. אני שמחה שהגעת לפורום שלנו ומקווה שתסכים קצת לבדוק את הדרך שהוא מציע . תקרא קצת את הכתבות שיש בצד ואת התשובות לשאלות את העדויות של אנשים שניסו ואם זה יסקרן אותך יותר מנשמח להרחיב את נקודת המבט שלך בנושא זה. בברכה , בלה

אני בן 56 עם "דוקטורט" בדיאטות מכל הסוגים ומכל המינים. הפתרון להשמנה לפי נסיון רב שנים- א.מדיטציה,יוגה,פרוזאק או כל מה שיעזור לכם להרגעת הנפש והנשמה.נפש בריאה בגוף בריא. ב'.חדר כושר/הליכות 3 פעמים בשבוע,אם אוהבים או לא אוהבים את זה זה לא משנה. ג'.5-6 ארוחות ביום-קטנות ולא מכבידות. ד'.שזה החשוב ביותר-אתם יודעים בדיוק רב מה מותר לכם לאכול ומה לא. אל תספרו קלוריות,איכלו מה שהאינטואיציה שלכם אומרת לכם שזה טוב לכם. ה'.ירידה במשקל לטווח הארוך באה ממדד קלוריות יוצאות גבוהות יותר מהקלוריות הנכנסות. ו'.שקילה-אחת לשבוע ולא יותר.בבוקר עם ההשכמה. אשמח לנסות לעזור לכל המתלבטים. אוריאל.

והמון המון המון המון מיים! (3 ליטר ביום)

אשמח מאוד לעזור http://www.5300.co.il/?id=80-2&Uid=80-7585488-186836

רוצה לדעת חוץ מתפחא אורז וקמח .מה עוד נחשב לפחמימה??תשובה מהירה תעזור מאוד .תודה

לא שאני לא יודעת אבל זו לא שאלה מתאמה לפורום. יש מספר פורומים אחרים שישמחו לענות לך. דר לוי/תזונה קלינת/כושר ותזונה/תזונה טבעית. בברכה בלה

שלום לגולשים והגולשות ! נחתתי בשלום במדינת הרזים לאחר מסע מופלא ומרתק בליווי בלה מאמנת/שותפה /ומדריכה מקצועית שצעדה אחרי לכל אורכה של הדרך, כיוונה את מהלכי, מצאה אותי כשהלכתי לאיבוד בעבותות הגו'נגלים והשיבה אותי בשלום ובבטחה לארץ המובטחת. הדרך היתה מפתיעה ומיוחדת, יפה ולפעמים פחות, היו רגעים של אושר רצוף, שהנה כבר מגיעים וגם רגעים שדרשו סבלנות לקבל ולהפנים תובנות שאיתן צריך להצטייד כדי להמשיך במסע.הק"ג נשרו חופשי. ולבסוף, נחיתה רכה בשדה התעופה "לא דיאטה" של ארץ הרזים.. טיול מומלץ בחום למי שעדיין מאמין שדיאטה תעשה אותו רזה.

כמה זמן לקח ה"מסע" אצלך ? בכל אופן זה מאד מעודד לקרוא על הצלחתך יישר כח לך ולבלה !

שלום , מספר חודשים בלתי נשכחים שהחזירו אותי להיות אדם רזה קודם כל מבפנים ועכשיו גם מבחוץ. בהצלחה

היי מירב תבלי ותהני ואל תשכחי לבוא לבקר . תודה על הפירגונים . בלה

כמובן שאבוא, פחות 10 ק"ג שנעלמו בזכותך. תודה

שלום רב, אני בחור בן 31, די רזה, אולם עד לא מזמן, היתה לי כרס לא קטנה. כיום, לאחר שהשלתי לא מעט מהכרס הזו, נותרה שיכבה יחסית גדולה של עור, שממש מפריעה לי. האם יש דרך להיפטר מהעור המיותר הזה?

שלום רב פנה לפורום אחר לקבלת תשובה

שלום, אני בת 20 והייתי רוצה לקבל קצת פרטים לגבי הטיפול המסת שומן בלייזר. אני נמצאת זמן רב בהליך של דיאטה ולא מצליחה להשיל את השומן מהבטן- האזור הבעייתי אצלי. הבנתי שהטיפול ע"י המסת שומן אמור לסייע בדיוק בבעיות כאלה. מה את יודעת על הטיפול? האם הוא כרוך בסיכונים? או שבגלל שהוא חדש יחסית אין עליו מספיק מידע אם הוא מזיק? אשצח אם תעני לכל שאלותיי תודה :)

טעית בפורום אין לי מושג בנושא שאת שואלת. אולי פורום של לייזר או משהו כזה. בברכה בלה

קראתי את הכתבה על הדיאטה וזה בדיוק מה שקורה לי אחרי דיאטות כסאח חזרתי לתזונה נכונה(שומרי משקל)+ספורט וכבר שלושה חודשים הגוף לא יורד שומר על משקלו. התשובה שכולם אומרים הגוף צריך להיסתגל למצב שאלתי היא כמה זמן ? אחרי שלושה חודשים של עשיה נכונה +ספורט אין תגובה בא היאוש ושוב בלת ברירה אני מחפשת פיתרון מהיר . שמעתי על כדורי דקסטיל +תזונה נכונה+ספורט האם הוא יעזור לי בחילוף החומרים ויבא לירדה כלשהי?

ח

ראשית, הגעתי לפה בהמלצה ואני מקווה שהשאלות יהיו נכונות לפורום. כרגע אני עושה דיאטה ודי מצליח לי אבל אני מודעת לכך שכמו כל דיאטה רגילה זה עלול להיות זמני ובתכלס הדבר החשוב יותר, שזה הטיפול בעולם הפנימי ובשינוי הדפוסים המחשבתיים נשאר לא מטופל מספיק, למרות שאני מכירה מצויין את התחושות הפנימיות שגרמו לי לאבד שליטה ולבלוס כמויות אוכל אולי כסוג של "הענשה" עצמית או לחילופין סוג של מילוי "הריק" הפנימי, וכך נכנסתי למעגל קסמים שהדרך יציאה היתה קשה.. אז את אותם רגשות שליליים במידה מסויימת שיחררתי, אבל הן התחלפו להן במחשבות שליליות אחרות לגבי מראה הגוף שאותו אני לא מצליחה לקבל כפי שהוא ואני עובדת על עצמי הרבה על מנת לשנות אותו ולהחזיר אותו למצב אחר ששם היה לי טוב יותר. אז השאלה שלי...איך בכל זאת יוצרים מחשבה טובה ומקבלת, אבל שתתבסס על האמת הפנימית ולא תהיה עוד אמירת מנטרה חסרת כוונה וחסרת תועלת... תודה רבה

שלום מיטב וברוכה הבאה לפורום הרזיה ללא דיאטה. קשה יהיה לי לענות לך באופן ספציפי מהסיבה הפשוטה והיא, שיש להגדיר את המושגים בהם את משתמשת. אינני בטוחה שההקשרים שלנו זהים. מכאן שעולה בי הרבה מאוד סקרנות ולא מעט שאלות.. הסוגיה שאת מעלה כאן היא שינוי חשיבה. אין ספק שזוהי שאלה חשובה כשאנו עוסקים בשינוי גישה. זוהי סוגיה רחבה הדורשת תהליך של למידה, הבנה, מודעות ואימון. מה שאת מעלה בהקשר זה, זו האבחנה שבין חשיבה חיובית "קוסמטית", חסרת אחיזה, כזו שאינך מאמינה בה או לה, לבין שינוי פרספקטיבה, יצירת חשיבה המקבלת תמיכה פנימית, יוצרת תחושה של הסכמה מבפנים, להבדיל מהתנגדות. הבנתי, נכון? אם כך, עולה בי שאלה נוספת: האם החשיבה שברצונך לשנות היא חשיבה המקבלת את גופך כרגע כפי שהוא או...מה? מחשבה טובה ומקבלת כלפי מה? לאחר מכן, הייתי רוצה לברר איתך, בשם מה את רוצה לשנות את החשיבה הזו? במה החשיבה החדשה תועיל לך, לראייתך? מה היא תאפשר עבורך? מה היא מיועדת להשיג עבורך? אם את אכן רוצה להיות במקום בו את מקבלת את גופך כפי שהוא כרגע, וללא קשר לשאיפה והפעולה שאת עושה על מנת להרגיש איתו עוד יותר טוב ונוח, ואם מצאת והשתכנעת כי יש בכוחה של תפישה זו לקדם אותך במישור כלשהו אולי כדאי לשנות מיקוד? במקום להמשיך מתוך אוטומט להתמקד במה שאת לא מקבלת בגוף שלך ובמראה שלך, נסי לאלץ עצמך ליצור מיקוד חדש והוא מה אני כן מקבלת. בטוח תמצאי דבר אחד או שניים. כשאנו עוסקים בחשיבה שלנו, עלינו להבין: א. שהיא ניתנת לניהול ואנו מנהליה הבלעדיים של החשיבה שלנו ב. החשיבה שלנו היא תוצר של מיקוד. תתמקדי ברע שבחיים - תחיי תחת האמונה שהחיים זה דבר רע. תתמקדי בטוב שבחיים - תחיי תחת האמונה שהחיים יפים (על אף האתגרים שהם מציבים). מקווה שתפיקי מדבריי אלה לתועלתך בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

ראשית, הבנת אותי מצויין...זו בדיוק הנקודה שהתכוונתי אליה - יצירת חשיבה המקבלת תמיכה פנימית ולא רק "קוסמטית" כדברייך.. לגבי שאלתך.. המחשבה שהייתי רוצה לשנות היא מחשבה של קבלת הגוף כמו שהוא ועם זה השתחררו כל התיסכולים שלגמרי מפילים בהרגשה ומשבשים את החיים.. אני מוצאת את עצמי מוותרת על הרבה מאוד תענוגים שהחיים מציעים לנו, כמו למשל יציאה לבית מלון בסופי שבוע, בילויים שדורשים להתלבש יפה וכו'.. זה מפריע לי מאוד בעיקר שאני נתקלת בהרבה מאוד נשים שמשקלם יותר ממני ומשדרות אהבה עצמית ללא תנאי, והן נראות לי משוחררות כאלו שאפשר רק לקנא בהן... אז אני לא הצלחתי להגיע למקום הזה ובעיקר בגלל שאף פעם לא הייתי במשקל הזה. כל העליה הנוראית הזו הגיעה יחסית בזמן קצר ומתוך משבר. בנתיים אני יכולה לספר לך שאני בירידה של 8 ק"ג (ברוך השם!!) ועם 8 הקילו האלו ירדו ממני גם 8 קילו של תסכול ואני מתחילה לראות את האור בקצה המנהרה וכמו קסם גם שמחת החיים חזרה אליי שוב. אני יודעת שפה בפורום לא מדברים על דיאטה קלאסית ולמרות שאני לא בדיוק יודעת על מה הגישה שלכן מדברת, אבל אני היום במקום של אכילה מתוך מודעות ולא מתוך ספירת קלוריות, אז אולי יש קשר..או שלא.. בכל מקרה, שמחתי מאוד על תגובתך, השאלות שלך נתנו לי נקודות למחשבה. המון תודות.

חשבתי על זה, שאני מסתכלת על תמונות מהעבר של ההורים שלנו,סרטים ישנים מתקופות העבר, כמעט כולם היו אנשים רזים. בהנחה, שאני לגמרי מסכימה איתה, שההשמנה היא בראש שלנו,נוצרת מאכילה ריגשית וכו', אני תוהה, למה דווקא היום ובשנים האחרונות ההשמנה היא מגיפה, למה סביבנו האנשים ואף הילדים כאלה? מה השתנה? אני תוהה... מה פעם לא התמודדו עם קשיים, עם לחצים? לא חגגו כל דבר עם ארוחות? בטח שכן. אז איך אתם מסבירים את התופעה?

פעם אנשים לא היו עושים דיאטות ולאוכל לא היה מקום כל-כך מרכזי כמו היום. היום מרוב ההתעסקות הבלתי פוסקת סביב תזונה נכונה, דיאטות וכו' וגם בגלל שיש היום סטנדרטים בלתי אפשריים ליופי, אנשים, ובעיקר נשים, מתעסקות יותר מדי במראה החיצוני ובנושא התזונה ודיאטה. זהו מעגל המוביל להשמנה. פעם לאוכל לא היה הרבה כוח, אוכל היה רק אוכל, גם אם מדי פעם היו מגזימים קצת בארוחת חג דשנה. היום לאוכל יש יותר מדי כוח לא לו.

ממש צירוף מקרים. בדיוק היום התפרסם בידיעות/YNET כתבה בנושא החרפה בהשמנת ילדים, ראי תגובה של טוקבקיסטית שחושבת כמוך: המסקנה ההגיונית (שהיא בטח ההפך ממה שיסיקו הדיאטניות הנכבדות) היא להפסיק להתעסק כל הזמן בדיאטות ולהפסיק לתת לגיטימציה לשטיפת המוח המטורפת שמקבלים מכל כיוון - מכתבות כאלה, משלטי חוצות, מפרסומות בטלוויזיה, מכתבות עלק-תחקיר בטלויזיה, מרשתות אופנה, מההורים שטופי המוח... אתם לא מבינים שאתם יוצרים הפרעות אכילה עם כל ההתעסקות האובססיבית הזאת במשקל ובאוכל? הדיאטה פה היא המחלה, לא הפתרון. כשמלמדים ילד בגיל צעיר למדוד מזונות בכפות/כוסות (כמו שעושים פה לפעמים בכתבות בוויינט שאפילו לא קשורות להרזיה), כשמלמדים אותו שתחושת רעב זה משהו לשאוף אליו ושלא יקשיב לצרכי הגוף שלו, כשבכלל עולה האפשרות שילד בבית ספר יסודי הוא שמן מדי (הוא בקושי התחיל לגדול!!) וכשמלמדים ילד בגיל ההתבגרות שהגוף שלו לא עונה לסטנדרטים (איזה סטנדרטים? זה גיל מטורף לחלוטין מבחינת מה שעובר על הגוף), אז ילדים מאבדים את הצפון, מפתחים הפרעות אכילה וכתוצאה מההתעסקות הבלתי פוסקת במראה ובאוכל, משמינים. אז די כבר להרוס לכולם את החיים. פשוט תפסיקו להתעסק בזה כל הזמן

אני נמצאת כבר שנה וחצי בתהליך ארוך של הרזיה המלווה שהרבה עבודה עם עצמי, מנטלית ופיזית. לאחרונה יש לי חבר חדש ואני רוצה להתחיל ליטול גלולות פמינט. האם ישנו סיכוי שאשמין בעקבות נטילת הגלולות?

אני חושבת שכדאי להפנות את השאלה או לרופא נשים שנותן לך את הגלולה או לאותה מלווה שמלווה אותך בדרך. בברכה בלה

כמו שנכתב פה, נראה לי שבאמת את צריכה להתייעץ עם הגניקולוג שנתן לך את הגלולות, אבל בכל זאת יכולה לומר לך מנסיוני שאני נוטלת כבר שנתיים גלולות וזה לא השפיע לי על המשקל.

האם נכון שאצות מגבירות את מהירות המטבוליזם ומסייעות להרזייה? ותוך כמה זמן מתחילות אצות להשפיע על מהירות המטבוליזם? תוך שעה? שעתיים?

פנה לפורום תזונה טבעית

במשך 10 ימים נמנעתי מסוכר וקמח לבן במודע. כי אני יודעת ששני אלה גורמים לי לרעב ללא סוף. 10 ימים אכלתי אוכל בריא רק כשאני רעבה. אתמול בחרתי לאכול 2 פרוסות לחם לא.ערב שהובילו לאכילת יתר. למה זה קורה לי ? האם הגוף שלי באמת לא יכול להתמודד עם עודף סוכר וקמח ? או שמא זה בראש שלי. הרגשתי מצויין בלי סוכר וקמח וגם רזיתי במשקל.

הבעיה היא במערכת אמונות שלך . לגופך אין שום אגנדה ,הוא לא רוצה לאכול יותר מידי אין לו היגיון יכולת ניתוח והסקת מסקנות כל אלה יושבים בתוך המוח שלך בתוך מערכת האמונות. יש לך אמונות שונות לגבי מה צריך נכון וכדאי לאכל על מנת לרזות הקשר בין אמונות אלו למציאות לא תמיד קיים אבל הוא קיים בתודעה שלך. מכיוון שאת מאמינה= יודעת (אמונה חזקה) שקמח לבן וסוכר גורמים לך לרעב ללא סוף את מצווה על המוח שלך להוציא לפועל את האמונה שלך, מכיון שזה מה שאת אומרת לו זה בידיוק מה שהוא עושה ומוכיח לך שהשכנוע שלך הוא נכון. אני לא מבינה מאפה הגעת למסקנות האלה שאכילת קמח לבן וסוכר לבן גורמת לאכילת יתר? אני מכירה המון אנשים רזים שאוכלים בחופשיות בלי לשים על עצם מגבלות ושום קמח או סוכר לבן לא גורם להם לרעב ללא סוף. תחושה של רעב ללא סוף זו אכילה רגשית .עליך לעבוד על מערך אמונות פנימיות שלך על מערכת יחסים שלך עם גופך ועל התמודדות יעילה עם רגשות . בברכה בלה

לאה, האם גם את חושבת כך ?

איך מתגברים עליה וכיצד ניתן לטפל בבולימיה שהחלה מאוחר אצלי בערך לפני כשנתיים כיום אני בת 45

שלום רב, אכילה כפתית כמו גם בולמיה שייכת למשפחה של הפרעות אכילה. הפרעות אכילה מתפתחות על רקע קשיים פנימיים לא מודעים ועלולות להתפתח בעקבות משברים, דיאטות ושינויים אחרים המתרחשים במהלך החיים. ישנם תחנות בחיים בהם הסיכון להתפרצות של הפרעת אכילה הוא גדול במיוחד - תחנות בהם אדם חווה מעברים משמעותיים המתבטאים גם בגוף וגם בנפש. מדובר בגיל ההתבגרות - שם מתפתחות רוב הפרעות האכילה וגיל אמצע החיים שכיום יש יותר ויותר דיווחים על הופעה של הפרעות אכילה בשלב מורכב זה. על מנת להתגבר על הפרעות אכילה יש צורך בטיפול מקצועי המשלב טיפול נפשי רגשי עם טיפול תזונתי. כיום יש שיטות מצוינות לריפוי מהפרעות אכילה כפתית (גישת הרזיה ללא דיאטה היא אידאלית לטיפול בהפרעת אכילה כפיתית) וגם מבולמיה. חשוב להדגיש בולמיה נחשבת הפרעה יותר מורכבת וקשה לטיפול מאשר אכילה כפתית אולם גם היא ניתנת לריפוי מלא בהנתן טיפול מתאים. הפרעות אכילה נוטות להחמיר אם לא מטפלים בהן נכון , ככל שמקדימים את הטיפול עולה הסיכוי להבראה מלאה. חוסר טיפול עלול לגרום למצב של הפרעת אכילה כרונית דבר שהוא הרסני ביותר גם לגוף וגם לנפש ופוגע קשות באיכות החיים. אז הצעה הכי טובה שאוכל לתת לך היא פני לטיפול כמה שיותר מהר לאיש מקצוע רציני , בעל ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה וכזה שתיהיה לך כימיה איתו.

שלום לדיאטנית, מדוע לא כל כך מומלץ לשתות נס קפה נטול קפאין. כאשר אני שותה נס קפה רגיל אני לא ישנה טוב בלילה. לכן אני שותה קפה נטול קפאין. שמעתי שעדיף קפה רגיל על הנטול. מה הסיבה? מצפה לתשובה סיון

דר לוי, תזונה טבעית , תזונה וספורט.

שלום רציתי לוודא האם מתקיימים מפגשים בקבוצות להרזיה ללא דיאטה ואיפה ? וגם כמה זה עולה ? תודה

שלום שי אנא, הפנה שאלות מסוג זה בערצים האישיים (דוא"ל של כל אחת מאיתנו מופיע בהקלקה כפולה על התמונות / שמות) בברכת יום טוב לאה פינטו

שלום רב! אני בת 20 גובה 1.67 משקל 61. לפני כ5 חודש שקלתי 68 ק"ג ורזיתי כעת אך כבר כמה חודשים אני מנסה להוריד את המיותר ללא הצלחה. אני עושה 4-5 פעמים בשבוע הליכה, בבוקר אוכלת אבוקדו או חצי עם פרוסת לחם קל 37 קלוריות ופרוסת גבינה צהובה 5%. בצהריים אורז או קוסקוס עם שניצל סויה או תירס - מה שיש בצבא. ובערב דג בתנור לרוב נסיכת הנילוס, קצת שעועית אדומה או לפעמים קטניות למינהן בכמות של 2-3 כפות. למה אני לא מצליחה להוריד את המשקל המיותר, במיוחד באזור הבטן? תודה רבה!

כי את במשקל תקין לגמרה.

היי רציתי לדעת אם כדאי לי להתחיל לרשום מה אני אוכלת ושותה במשך היום כי חוץ מלאכול נכון ובשעות קבועות, ולא לאכול ולשתות "דברים אסורים" לא נראה לי שאולי יהיה לי תכוח להמשיך ולהתמיד בזה יותר מחודש..איזה עוד טיפים אתן יכולות לייעץ לי שיעזרו לי להתמיד בזה כי אני סובלת כמעט כמו כולם פה בהשמנת יתר שמפריעה לי מאוד ואפילו מגעילה אותי לפעמים...אשמח נורא אם תעזרו לי

שלום שני אנו עוסקות בגישת ה"הרזיה ללא דיאטה". ממליצה לך לקרוא את המאמרים בצד שמאל וקצת בפוסטים על מנת לנסות ולהבין במה מדובר. את מדברת דיאטה ולכן אנו לא הכתובת. אנו רואות את ההשמנה וההרזיה בעין אחרת ולכן כל התעסקות עם האוכל, אינה רלוונטית. אנו עוסקות בשינוי של גישה ותפישה ליצירת התנהגות חדשה, ולא בטיפים של איך לעשות עוד מאותו דבר שאינו עובד בעינינו. אם כן, תוכלי להחשף לגישתנו באמצעות הפורום והאתרים הפרטיים או לפנות לאתר דיאטה. בהצלחה שלך לאה פינטו

שלום.אני בת 25.בעברי הייתי עושה דיאטות יויו רבות.עכשיו כשאני מנסה לעשות דיאטה אני לא מצליחה להוריד גרם אחד.מה לעשות חשבתי להתחיל דיאטת לחם ולשנות לגוף שלי את הדיאטה שהוא רגיל אליה.בבקשה תעזרו לי אני עובדת עיצות.מה אני יכולה לעשות כדי להחזיר את הגוף שלי למצב של ירידה אפילו אם זה בקצב קצת יותר איטי

תים שלום אתן לך משל ואחרי זה גם אסביר. זו דוגמא אז להתיחס לרעיון לא לסיפור. יש לי בן . כשהיה קטן נהגתי אתו בקשיחות רבה. עונשים חמורים, חינוך נוקשה על כל טעות היה נענש חמורות וכשהיה קטן היה ילד טוב עשה כל מה שביקשתי. אבל עכשיו כשגדל העונשים שלי כבר לא עוזרים אפילו לא טיפה , חשבתי לנסות עליו עוד עונש אחד ולשנות את סוג העונש (במקום לסגור אותו בחדר לשבוע , אסגור אותו בסלון לשבועיים אולי השינוי של העונש יגרום לו לחזור להיות ילד טוב) . תעזרו לי אני עובדת עצות מה אני יכולה לעשות כדי להחזיר את הילד שלי לציית לי אפילו אם זה בקצב קצת יותר איטי? תים, זה מה שאת עושה. כשעשית דיאטות יו יו פגעת לתמיד במערכת יחסים העדינה והמורכבת בינך לבין גופך. פגיעה מתמשכת במערכת יחסים זו גורמת לגוף לא לסמוך עליך לחשוב שיש בעולם רעב ולהגן על עצמו מפני רעב זה, כמו כן הוא יודע שאת לא מקשיבה לצרכים שלו לא ממלא אותם וכל מה שמעניין אותך זה המראה שלו. האם אפשר להאשים אותו שהוא לא משתף אתך פעולה ולא מרזה? האם את היית משתפת פעולה עם אמא מתעלמת, מתעללת, מרעיבה שכל מה שאכפת לה זה איך את נראית? אז מה לעשות את שואלת? מה היית מציע לאמא בדוגמא? מן הסתם היית מציע לה לשקם את המערכת היחסים שלה עם בנה, עם הרבה סבלנות אהבה ללא תנאי ואורך רוח. אז זה בידיוק מה שאני מציע לך. שקמי את היחסים עם הגוף שלך וותרי לחלוטין על רעיון הדיאטה, תלמדי על הקשבה ומילוי נכון של צרכים של הגוף ושל הנפש שלך, תלמדי לשנות אמנות פנימיות אשר גרמו לך להתנהגות אשר קלקלה את המערכת יחסים שלך ושל גופך, ותאמני שזה מה שיעשה את כל ההבדל וזה יעשה. מקווה שנתתי לפחות חומר למחשבה. בברכה בלה

שלום שמי אפרת רציתי לדעת איך מורדים משקל כי יש לי השמנת יתר

שלום אפרת שאלה קצרה אז גם התשובה שלי תיהיה קצרה. אוהבים את הגוף, ממלאים את הצרכים של הגוף ושל הנפש בצורה נכונה, משנים אמונות , לומדים אכילה אנטואטיבית. בברכה בךה

אנחנו על המפה ואנחנו נשארים על המפה, אפרופו מפה.. נסי לשנות מסלול, זה עובד ! הצלחה !

אני הורדתי במשך כשנה 20 ק"ג, על ידי פעילות גופנית והצטרפות לשומרי משקל. בלי סבל, בלי רעב ...שווה את כל המחמאות... היום אין מאושרת ממני באדם.... זאת המתנה הכי יפה שהיתה לי בחיים. בדרך להוריד עוד 10 ק"ג... בהצלחה לכולם-סופי

אשמח לדעת לגבי השיטה אני לא מצליחה למצוא אותה כאן בפורום אשמח לקבל את השיטה אני חייבת לרזות דחוף

שלום רב לך שאלתך אינה ברורה לי. אשמח להבהרות. בלה

בלה/ לאה שלום, כשאני עייפה אני מרגישה צורך לא אמיתי לאכול. אם הבנתי נכון את מה שאתן אומרות, אם אני עייפה אני צריכה ללכת לישון, ובכך לענות על הצורך של הגוף לשינה. הגוף שלי מבקש שעות שינה רבות. באיזור ה 9-10 שעות אם אני לא שמה שעון מעורר. (מי קובע מזה הרבה או קצת?.. אני משווה אני עצמי לממוצע השעות בשדר"כ אנשים ישנים ולמה שהשכל רוצה) אני משליכה את מה שאתן אומרות על אוכל לנושא השינה. צריך לא לפעול על פי השכל מה נכון או לא נכון לאכול, אלא לתת לגוף מה שהוא מבקש. אם כך, לשיטתכך עליי לישון כמה שהגוף רוצה? אוסיף ש- -בדיקות הדם שלי תקינות. -אני נמצאת בתקופה שבה אני לחוצה. פרק זמן מוגבל שיחלוף עוד חודש. -אם אני ישנה בלילה את מספר השעות שהגוף רצה, אינני עייפה במהלך היום. הפורום הזה פשוט וואו (מחפשת מילה ונגמרות לי המילים). תודה רבה מראש יעל

שלום יעל אני לגמרה מאמינה בויסות פנימי של גוף. יש גם עניין של תקופות בחיים בהם הגוף זקוק ליותר שינה מתקופות אחרות. עזבי את מה שצריך וכתוב בספרים תעשי את מה שנכון לך. המון הצלחה ותודה על המחמאות. בלה

שלום לאה היקרה. ראשית, תודה על הפורום הנפלא, על הגישה המעניינת והמרעננת ועל תשובותייך המפורטות. קראתי הרבה בפורום ונראה לי שאני מבינה ומאוד מתחברת לרעיון. יחד עם זאת, יש לי שתי שאלות. שאלה ראשונה - את חוזרת ואומרת עד כמה יש להקשיב לסיגנלים של הגוף ולתת לו את מבוקשו במקום להקשיב לגורמים "חיצוניים" (ע"ע דיאטנים למיניהם). נשמע הגיוני. אבל דבר אחד איני מבינה - אנשים פונים לא פעם לדיאטנים על מנת לאכול "יותר בריא" ובלי קשר להורדה במשקל. אני מבינה מקריאה בפורום שלגישתכן הגוף יודע טוב מכולם מה טוב ובריא בשבילו. אבל מה קורה לשיטתכן אם הגוף מבקש משהו שהוא לפי כל פרמטר "מזיק"? הרי, לא היית אומרת לי שאם הגוף שלי מבקש עכשיו סיגריה אז כדאי לתת לו, נכון? ונעבור לנמשל - אם הגוף שלי מבקש פעמיים בשבוע שווארמה בפיתה (הוא לא, אבל סתם לצורך הדוגמא) יש שיגידו שזה גרוע ומזיק בדיוק כמו סיגריות. אני מכירה כמה דיאטניות שטוענות שלאכול שווארמה זה חוסם את העורקים ומזיק לא פחות מסיגריות. מה דעתך על זה? ואם הגוף שלי מבקש רק ג'אנק פוד, צ'יפס, קולה וסטייקים רווי שומן? גם אז אני צריכה להקשיב לו או שיש מקום להגביל? ואם הגבלנו - אנחנו שוב בדיאטה? ושאלה שניה, לחלוטין בנושא אחר - מה גישתכן אומרת לגבי הריון? האם בהריון יש מקום לקביעת תפריט חיצוני מזין/מותאם לתקופה מיוחדת וחשובה שכזו? אגב, אני לא מדברת על להימנע מעלייה במשקל בהריון, אלא על הזנת האם והעובר בדברים חיוניים, בריאים, ויטמינים וכו'..האם גם בהריון(בהנחה שההריון תקין) היית ממליצה להקשיב אך ורק לגוף ולא לגורמים חיצוניים? תודה מראש.

נעמה יקרה, ערב טוב תודה על המילים החמות והמפרגנות. ברשותך, אתייחס לכל שאלה בנפרד ואסיים במה שבעיניי עומד בבסיס שתי השאלות הללו. לשאלתך הראשונה: הרשי לי להפנות אלייך שאלה שתדרוש ממך הסתכלות עומק לרגע: מהו מקור המחשבה שהגוף ירצה מזון מזיק? מהי הנחת היסוד (מהן העובדות) עליה מבוססת שאלה זו? מאיזו סיבה הגוף שלך "ירצה" משהו שמזיק לו? מהו מקור החשיבה הגורס שהג-ו-ף רוצה שווארמה? שהג-ו-ף שלך רוצה ג'אנק פוד? לעניות דעתי המקצועית, הגוף שלנו אינו מכיר בהמצאות הקולינריות שלנו וצרכיו נוגעים לרכיבי תזונה ספציפיים. הנחות היסוד שלנו שונות ועל כן, לא התרשמתי שאנו צועדות באותו נתיב הבנה. והנחת היסוד הבסיסית ביותר היא שהפוסט שלך מדגיש את ההתעסקות במנגנון אחד והוא ויסות האכילה. בראייתי ולשיטתי, הרזיה ללא דיאטה אינה עוסקת במה אוכלים, כמה ומתי אלא בהכרות עם צרכינו הרבים והמגוונים, פיזיים ורגשיים, וסיפוקם. ובהקשר של סיפוק הצורך הביולוגי לתזונה טובה, אני מעלה את מנגנון רעב-שובע ככלי הויסות המושלם. אך אין להוציא זאת מההקשר הרחב. הרזיה ללא דיאטה, היא הרזיה ללא דיאטה, הרזיה שעושה שיפט בצורת ההסתכלות שלנו. סיגריות, סמים, אלכוהול הן דוגמאות רעות מאוד כיוון שמדובר במנגנוני התמכרות, מערכות רצפטוריאליות ופיזיולוגיה (וסליחה על השפה הביולוגית) שונות לחלוטין, כך שכל השוואה בינן לבין מנגנון ויסות האכילה הבריא של הגוף הבריא אינה רלוונטית. ובנוגע להתייחסות אל בשר הודו כמזיק כמו סיגריות - אינני שותפה לרעיון הזה כלל וכלל. אני מציעה לא לערבב דבר בדבר, תזונה טובה אינה מוכיחה עצמה כגורם מניע ליצירת הרזיה ואיזון גופני יציב, היא תולדה של שינוי בצורת ההתייחסות. וראיה לכך היא בעוד הידע המדעי הולך ומתרחב, בעוד הנחיות לתזונה נכונה צצות לנו מכל עבר......היקף ושכיחות ההשמנה עולים בהתמדה. לשאלתך השניה - הריון והנקה כמו מצב חולי או מאמץ גופני רב, הינם מצבים היוצרים שינוי ברמת צרכיו של הגוף. הגוף הבריא יודע לזהות אותם ולסגנל לנו בהתאם. ולא רק אצל בני אדם אלא גם אצל בעלי חיים, נצפים שינויים בהתנהגות האכילה (השינה ורמת הפעילות) בתגובה לשינויים פיזיולוגיים אלה. כיצד האנושות חיה ללא תפריטים ויצרה המשכיות, הביאה צאצאים בריאים, וקיימה חיים בעידן טרום דיאטנים ומומחים למינהם? מהיכן הגיע ה"ידע"? ומה מקור הצרכים החריגים שנשים נחשפות אליהם בעת הריון? כמי שליוותה בתהליך הזה נשים הרות, אענה באופן חד משמעי, הריון הוא פיזיולוגיה בריאה וגופנו בנוי לאפשר הריון באופן טבעי. קיימים בו כל המנגנונים לקיום הריון בריא ופורה, כולל מערכת ויסות תזונתית. (להוציא מקרים חריגים שאין מקום להתייחס אליהם בקונטקסט זה כיוון שההנחה שלך ושלי היא שההריון בריא) כך שכן, הגישה הזו לגמרי רלוונטית לנשים הרות ובריאות ואין מי שידע טוב יותר את צרכיו של הגוף, מלבד הגוף. רוח הדברים שמובאת בפוסט זה מעלה את סוגית האמון שלך בגופך ואולי גם בעצמך. כשהנחת היסוד היא שאין לסמוך על הגוף כי לא בטוח שהוא יודע כשקיים בלבול בין מה שבא מהגוף שלנו לבין מה שבא מהתודעה הדיאטטית שלנו כשקיים בלבול בין הצרכים השונים שלנו - פיזיים ורגשיים הנטיה היא לחפש סדר. יש מי שינסה לעשות את הסדר באמצעות למידה חדשה ויש מי שעבורו החזרה למסגרת הדיאטטית הכ"כ מסודרת תהיה הנטיה המתבקשת, על אף השלכותיה. נעמה יקרה, תודה על שאלותייך אשר מאפשרות לי לחדד את הגישה המדוברת. מקווה שנענית או לפחות קיבלת פתח לחשיבה מחדש בברכת סופ"ש מעולה שלך לאה פינטו

שלום לאה, אני חדשה בפורום הזה ועדיין לא מבינה את השיטה -אקרא עליה יותר בהמשך, אך כשאת עונה לכותבת ואומרת כיצד האנושות חיה לפני עידן הדיאטנים והדיאטות וקיימה עצמה והמשיכה להביא צאצאים כדומה - זה מוזר בעיני כי האנושות קיימה את עצמה גם ללא הכירורגיה המודרנית וללא גילויים מדעיים שונים (כמו תרופות לסרטן למשל) - אנשים פשוט מתו בגיל צעיר יותר, איבדו את השיניים למשל ולא היה לזה תרופה. איך אפשר לבטל ככה את כל המחקרים המדעיים על תזונה וכדומה אני לא תזונאית אבל האם זה נכון לומר שצריך לזרוק את כל הפרדיגמות ולסמוך רק על הגוף?

בהמשך להמלצתך להתחיל לשאול את השאלות המתאימות על מנת להתחיל בתהליך החשיבה, הרי תשובה אחת לי לכלן: אם ארד במשקל אראה יותר טוב ואהיה יותר מאושרת ויותר מזה, לא ארגיש שלא הייתי מסוגלת "לחזור לעצמי" לאחר הלידה...איך משתחררים מהעול הזה??

אור היקרה מה שהכי בולט לי בשאלה שלך זה הרצון הגדול להוכיח שחזרת לעצמך. פה הייתי עוצרת ושואלת. מה זה לחזור לעצמי? למה זה כל כך חשוב לי? איך שני קג לפה או לשם זה לא לחזור לעצמי? איך שני קג מפרידים ביני לבין אושר? כמה כח אני מיחסת להם?איזה מחיר אני מוכנה לשלם על הכח הזה? אור - אין דבר כזה לחזור לעצמנו אחרי הלידה, תהליך לידה הוא תהליך עוצמתי מרגש ומדהים המשפיע עמוקות על הגוף ועל הנפש ולעולם החיים כבר לא יהיו אותו דבר וטוב שכך. גופך עבר חוויה גדולה ונתן לך מתנה מופלאה, אל תענישי אותו על כך שהשתנה בעזרת דיאטות , זה לא יתן כלום (כמו שאת רואה בעצמך). אני מציע שתתרגלי סבלנות, הקשבה ואהבה לגופך ונסי פשוט לשחרר את הרצון לרדת את 2 הקג האלו . תהליך מבורך כזה עשוי לעזור לך להגיע לשלווה ואיזון ולחזור לעצמך הרבה יותר מהר ונכון מכל תפריט שתקבלי . וזה גם עשוי לאפשר ירידה של 2 קג שאת כל כך רוצה. בברכה, בלה

קראתי את המאמרים שלכן על דיאטה ותזונה. היתה תקופה קצרה בה ניסיתי להגביל כמויות של אוכל והרגשתי שכמות החלב יורדת ממש בטרוף. נבהלתי ולכן חזרתי לאכול את הכמות כמו שמתחשק לי..לא רוצה להפסיק להניק! אז אולי זה סימן שהגוף באמת צריך יותר בהנקה?... וגם-איך יודעים מתי זה רעב אמיתי ומתי מדומה?/רגשי?

שוב שלום לך רעב ביולוגי מלווה בתחושות פיזיות אופיניות ומתגבר בהדרגה. רעב רגשי בא בבום, והתחושות המלוות אותו שונות. לכל צורך, ביולוגי או רגשי ישנה עוררות גופנית. הבנת הגירויים / הסיגנלים היא דבר טבעי בד"כ. שימי לב לבנותייך, הן יודעות בדיוק מתי הן רעבות ומתי הן צריכות חיבוק, מתי הן עייפות ומתי הן עצובות. כשאנו מאבדים קשר עם הצרכים השונים שלנו ובוחרים בהקשבה החוצה, אנו מתחילים להתבלבל. כיוון שמדובר בסיגנלים סוביקטיביים אין דרך מדעית ללמוד זאת, אלא רק דרך הקשר האותנטי עם עצמך ופיתוח רמת מודעות עצמית סבירה. ערב נעים וליל מנוחה שלך לאה פינטו

שלום בלה/לאה אני אחרי לידה(4.5 חודשים אחרי) ומניקה מלא את בתי השניה. אני מרגישה רעבה יותר בהנקה. יכול להיות שהגוף שלי צריך יותר מזון וזה לא סתם רעב "רגשי"..?אני לא חושבת שאני אוכלת סתם כי משהו מציק לי. אני רזה אבל נשארו לי עדיין כמה קילו עודף מלפני ההריון. יש לציין שאני אוכלת אוכל בריא וטבעי כמה שאפשר, בלי שטויות, ממתקים/שתיה ממותקת, חטיפים, ג'אנק פוד וכו'. ממש בריא. יש לי כמה שאלות: האם יכול להיות שהגוף שלי צריך יותר מזון בגלל ההנקה? האם יש קשר בין מספר שעות שינה לבין אכילה? אני ישנה מעט מאד בגלל שבתי יונקת בלילה וביום, אני עובדת בבית ובעבודה ויש לי עוד בת גדולה ולכן לא יוצא לי לשון הרבה...יכול להיות שהגוף "מפצה" עצמו באוכל בגלל העייפות? ואם כן-יש משהו לעשות חוץ מלישון יותר..?(אין לי אפשרות כזו..)

ערב טוב לך הגוף שלך כרגע הוא מפעל למזון תינוקות, מפעל איכותי, הכי טוב שיש. מפעל דורש משאבים: חומרים להכנת התרכובת, פועלים ליצור וכמובן אנרגיה. הרבה מאוד אנרגיה. מה את מבינה מכל זה? כשאנו מדברים על ויסות האכילה ע"פ סיגנלי הגוף, זו בדיוק הסיבה. הצרכים שלנו, בעיקר הנשים, משתנים כל הזמן. ראי איזה יופי, הגוף שלך יודע לבד ומסגנל לך את צרכיו הנוכחיים. אם אתה אשה רזה מטבעך, המשיכי להיות כזאת והגוף שלך יחזור לקדמותו בקצב הבריא ביותר עבורו. רק דאגי לו. דאגי לספק את צרכיו להזנה ולמנוחה. המנוחה, על אף האתגר (2 ילדות קטנות בבית) חשובה להנקה ולאיזון הגופני והרגשי שלך. עייפות היא מצב שיכול להוביל לאכילה רגשית. יש מי שעייפים וממלאים עצמם בקפאין כדי להתעורר (במקום לספק את הדבר האמיתי) ויש מי שאוכלים על מנת לספק לעצמם אנרגיה (שחסרה ממנוחה ושינה, שוב, במקום לספק את הדבר האמיתי). אם זה נקודתי, לא קרה כלום. אם זה כרוני בודאי שישנה השפעה. עייפות יוצרת חוסר איזון ובהחלט יכולה להשפיע על תפקוד כלל מערכות הגוף ובכלל זה המיקוד והתפישה שלנו. לשאלתך, האם ניתן לעשות משהו מלבד לישון? לא נותר לי אלא להעביר את השאלה חזרה אלייך. אם זה הצורך, מה יספק אותו באופן מלא מלבד מנוחה? ראי, ישנן תקופות של שינויים בחיים ואלה הן תקופות הדורשות הסתגלות. את אמא משודרגת עכשיו (כבר לא אמא לאחת אלא לשתיים. ונכון שבילדים 1+1 לא שווה 2?), תני לעצמך זמן להכיל את השינוי. לאט לאט תמצאי את הדרך. ההנקה לא תימשך לעולמי עד ובנותייך לא ישארו תינוקות לנצח. הרשי לעצמך להיות סבלנית ומכילה כלפי האדם החשוב שהוא את. זוהי מהותה של אם, לא?! כשהחיים משתנים, איננו יכולים לשמור על פלאטו (ישורת) כאילו כלום לא השתנה. רבות הנשים שיזדהו איתך. את בחברה טובה. מאוד. זהו, לא יכולתי להיפרד ממך כשאת מתוסכלת. הגיע העת להתעודד ולהנות מהמתנות שיש. ברכות להרחבת המשפחה המון אושר ונחת שלך לאה פינטו .

http://www.xn--4dbahfbgmfhg3a5b3hb.com/?id=28-2&Uid=28-7585081-357766

איך מתחילים בתהליך החשיבתי הזה ומתפטרים מכל תפריטי הדיאטה והתסביכים למיניהם? אני בת 30 אחרי שנה אחרי לידה שלישית ונלחמת בסה"כ בשני ק"ג שלא יורדים. אחרי תקופה ממושכת של דיאטות שניתנו ע"י דיאטניות.

שלום אור מתחלים במקום הכי חשוב והכי מרכזי מקום בו את מקבלת את החלטות שלך. מתחלים משאלת שאלת שאלות פשוטות כמו - למה הכרזתי על עצמי מלחמה בגלל 2 קג? מה יקרה בחיים שלי כששני הקג האלו יעלמו לתמיד? איך אני יכולה לשנות את המיקוד שלי ממלחמה עם עצמי ועם גופי בגלל שני קג לשלום אהבה ושיתוף פעולה? למה בגלל 2 קג אני מכניסה את עצמי לדיאטה (סיוט נורא לכל הדעות)? לדעתי, אם תיהינה לך תשובות לשאלות חשובות אלו כבר תתקדמי מספר צעדים משמעותי לעבר המטרה שלך

שלום, הגעתי לכאן בעקבות המלצה של אדם בשם nodietman.. גם אני עשיתי דיאטה ועליתי אחר כך את כל המשקל בחזרה - עם תוספות בצדדים.... עכשיו, לפי מה שהבנתי מהעקרונות של ההרזיה הזו - צריך להקשיב לגוף ולצרכים שלו - אבל השאלה שלי היא האם באמת מרזים בעקבות זה? או שהגוף פשוט מגיע ל"משקל היעד", שזה המשקל בו הגוף לא רזה ולא שמן? האם יכול להיות שהגוף אמור להיות בנוי ככה עם קצת כרס, צמיגים וכו'? כמה זמן לוקח לגוף להתאושש מהדיאטה, לחזור לעצמו ולרדת במשקל? גם הפכתי לאחרונה להיות צמחונית - האם זה אומר שאני לא מקשיבה לצורכי הגוף שלי? יש לציין שביום-יום, של לפני הדיאטה, גם אז לא הייתי כל כך טיפוס של סטייקים או מאכלים בשריים.

שלום ס.ל. העקרונות הרבה יותר רחבים ממה שתואר בפוסט שלך. על כך תוכלי לקרוא במאמר, בצד שמאל של דף הפורום. השאלות שאת מעלה מגלמות בתוכן הנחות יסוד מסוימות שאותן אני מציעה לך לבחון. אך נניח לזה כעת. "האם באמת מרזים בעקבות הקשבה לגוף ולצרכים שלו" - לא. מרזים מתגובה נאותה לצרכים הללו. הקשבה היא רק חלק אחד. כיצד אנו מפרשים את מה ששמענו זה חלק שני ומה אנו עושים עם זה או מה אנו מסוגלים לעשות עם המידע הזה זה כבר חלק אחר. שאלה לי אלייך, באופן בו מוצגת שאלה זו, אני שומעת ספק (איתך הסליחה, אם לא). מה מקור הספק הזה? מה אמור לדעתך לווסת את האכילה ומשקל הגוף (שהם, אגב, פרמטרים בריאותיים) ולא קשור לגוף עצמו? היתכן שגוף המסוגל לתהליך הריון מורכב, לתהליכי ריפוי עצמאיים, לאתגרים פיזיים ולויסות מערכות רבות במקביל והרמוניה, פספס את נושא האוכל שהוא בסיס קיומו? לידיעתי המקצועית, ממש לא. מנגנון הרעב-שובע ממוקם במקום מוגן ביותר במח בשל חשיבותו להישרדות ולקיום חיים. מנגנון הרעב-שובע הינו המנגנון המדויק ביותר לויסות האכילה שלנו, בדיוק כמו שאינסולין הוא ההורמון החיוני ביותר לויסות רמות הסוכר בדם שלנו. האם שקלת להתערב בעבודת האינסולין ולקחת את השליטה על עצמך? אני מניחה שלא. אם כך, מדוע להוציא מידי מנגנון הרעב-שובע את התפקיד שלשמו נוצר? מדוע לקחת ממנו את התפקיד שאף דיאטן לא יצליח אף פעם לבצע בצורה כ"כ מדויקת במקומו? אם מרזים, שאלת? תשובתי תהיה חד משמעית, כן! אם יש צורך ואם עובדים נכון. כשאנו מדברת על "לעבוד נכון" - אני מדברת על שינוי גישה וראיה רחבה של כלל צרכינו ולא רק הצורך באוכל. כל מה שתארתי עד כה הוא פסיק, חלק קטן אם כי לא זניח, מתהליך השינוי כולוץ ע"פ גישת ההרזיה ללא דיאטה המטרה היא להשתנות ולהפוך לאדם רזה, יציב. וזו לא רק התנהגות אלא מהות. כל עוד תתמקדי באוכל- לא רק שתמשיכי להתעלם ממה שיצר את ההשמנה מלכתחילה והזין אותה לאורך זמן (רקע רגשי) אלא תמשיכי לתת למזון כח לא לו ולהחזיק באמונות ובהנחות יסוד אשר מיירות בשבילך בדיוק את המציאות הנוכחית. ובעצם לא שינית כלום. את פועלת מתוך אותה גישה ותפישה רק החלפת את שוט השליטה וההלקאה. בגישת ההרזיה ללא דיאטה אנו עוסקים במושגים כמו "משקל אידיאלי" ולא "משקל יעד". הגוף קובע את היעד, לא אנחנו. במקום בו הגוף נמצא במימדיו האידיאליים התחושה היא נוחה וקלילה כך שאין לי מושג למה הכוונה "לא רזה לא שמן" "צמיגים" אינם חלק מהתוכנית הגופנית. "צמיגים" הם תוצר של עודף שומן. ושוב תלוי מה את רואה כשאת אומרת "צמיגים". רקמת השומן היא רקמה חיונית לגוף האדם: היא מקור לאנרגיהביום יום ובשעת חרום, היא מקור ליצירת הורמונים, היא מתפקדת כחיץ בין הרקמות הרכות לסביבה החיצונית ויש לה תפקיד בשמירת טמפרטורת הגוף. כולנו זקוקים לרקמת שומן, אך לא בעודף. מה שמעניין הוא שאת כאילו כבר יודעת לאן יגיע גופך אם תעני לו. ואני מציעה, תרשי לעצמך לא לדעת ולאפשר לו, אולי להפתיע אותך. אך שוב, אדגיש ואציין בתהליך של הרזיה ללא דיאטה ההסתכלות רחבה והעשיה רחבה עוד יותר ואינה מסתכמת בהקשבה לגוף גרידא. התאוששות מהירה - מה שיפה הוא שהגוף מגיב לנו די מהר. מה שלוקח זמן הוא שינוי הפוזיציה שלנו כלפיו וכלפי עצמנו. צמחונות - אינני יודעת על איזה רקע בחרת בסגנון אכילה זה. אם על רקע אידיאולוגי או על רקע תפישתי-בריאותי. אך בהחלט יש מצב שאינך קשובה לגופך כיוון שצרכיו רבים ומגוונים ומקורותיהם גם. עובדה היא שצמחונים נדרשים לתוספי מזון אם בטבע בעלי החיים מתחלקים לטורפים ולצמחוניים. האדם הוא יצור מיוחד, הוא אוכל-כל, גם צמחוני וגם טורף. הכמות היחסית הנדרשת לנו מהמקורות השונים משתנה בהתאם לפרמטרים רבים. כך שאינך מפתיעה אותי או שונה מהרבה אנשים המרגישים שכמות הבשר הנדרשת להם היא נמוכה. זה היופי בלאפשר לגוף שלנו לנהל את האכילה שלנו. סיפרתי בעבר ואספר בשמחה בשבילך שוב על מתאמנת שלי שדוקא הגדירה את עצמה כטיפוס של בשר (דרום-אמריקאית). כמעט כל ערב סטיקים על האש בגינה. עם התקדמות התהליך שלה סיפרה על חויה מאוד מוזרה כשבעלה הפשיל שרוולים להכנת הסטייק והיא....אבוי חשה שזה ממש לא מה שהיא צריכה ורוצה. היא בחרה ביוגורט ביו עם ענבים טריים. לא היתה זו הנחיה של דיאטנית אלא צורכי גופה אשר קיבלו תשומת לב מחודשת. ברור לגמרי שאנשים שונים זקוקים לכמויות שונות בשל צורכי גוף שונים, אך לעניות דעתי, התיוג לטיפוס כזה או טיפוס אחר, אינו אלא סוג של אמונה ס.ל. יקרה, השתדלתי להתייחס לכל הנקודות שעולות ומקווה שקיבלת מענה. ערב נעים שלך לאה פינטו

"מה שמעניין הוא שאת כאילו כבר יודעת לאן יגיע גופך אם תעני לו. ואני מציעה, תרשי לעצמך לא לדעת ולאפשר לו, אולי להפתיע אותך." - זה בגלל שאני זוכרת איך נראיתי כשהייתי רזה (עד לפני כמה חודשים...) ואני רוצה לחזור למימדים שאני חושבת שהם הטבעיים שלי. כרגע אני בהחלט לא מרגישה קלילה כמו בעבר... קראתי גם פה בפורום, כמה פוסטים לפניי על מישהי שהתחילה עם זה והיא בהחלט הופתעה - היא עלתה במשקל בקילוגרם תוך שבוע... אגב, בדיוק בכניסה לפורום הזה נתקלתי במחשבון שמודד את ה-BMI. כרגע אין לי מושג מה המשקל שלי (אני לא יודעת מה המשקל שלי כבר כמה שנים כי אני לא מייחסת לזה חשיבות, אלא רק למסת הגוף הכללית) אבל נכתב שם ש-BMI תקין הוא זה בין 20-22, שזו פחות או יותר הייתה התוצאה שהייתה יוצאת לי על המשקל שהיה לי כשהייתי רזה - ולזה התכוונתי כשאני יודעת לאן הגוף שלי צריך להגיע. האם אין סיבה לקוות שלשם הגוף שלי ייתן לי להגיע או שאני אופטימית מדי? בסך הכל עברו איזה 5 שנים.... הפכתי לצמחונית מטעמי בריאות ואני לא ממש מרגישה כמיהה לעוף או לבשר וכו'. אני לא לוקחת שום תוספים, רק נזקקת לדעת לשלב בין סוגי מזון מסויימים על מנת לקבל את כל מה שאני זקוקה לו ואני מרגישה שזה פתח לי עולם קולינרי חדש, בלעדיו לא הייתי אוכלת מספיק ירקות, דגנים וקטניות. אז איך מתחילים עם ההרזיה ללא דיאטה הזו? פשוט אוכלים כל מה שרוצים לאכול? יכול להיות שהגוף שלי זקוק בעיקר לפחמימות ומתוקים? זו בעיקר הכמיהה שהייתה לי כשהייתי בדיאטה - כשהורדתי את כל המלוחים, המטוגנים והמתוקים הרגשתי שהמתוקים למיניהם היו הכי חסרים לי (שוקולד, קרואסונים, עוגות...) אגב, מה בנוגע לספורט ויוגה? האם לפי השיטה שלך, אני לא צריכה לעסוק בהתעמלות בכלל על מנת לרדת במשקל? ויוגה - בשביל לחזק את השרירים ולהרגיע את הגוף? את היוגה, בניגוד להליכות, דווקא אהבתי...

היי. יצא לי לרפרף בפורום ולקרוא שאלות ותשובות במשך כמה שעות עכשיו וחשבתי שאולי תוכלו לעזור לי. אני בת 18, ועברו עליי לאחרונה תקופות קשות מאוד נפשית, בהן לא תפקדתי, נכנסתי לדכאון ואף פגעתי בעצמי. בשל כך הוציאו אותי מהצבא וכעת אני שרויה במצב נפשי אפילו קשה יותר, מתוך תחושה של מצב ביניים. (לא בצבא אבל אמורה להיות) אינני זוכרת זמן בחיי בו הייתי שלמה עם עצמי ועם גופי, ועל כן פנייתי אליכן. אני מאמינה שבגלל שאינני חיה בשלום עם עצמי ועם גופי אני מזמנת עליי את הטלטלות הנפשיות ואינני יודעת כיצד להתמודד איתן, ועל כך גופי מגיב בצורה כלכך קיצונית. בתהליך לשיקום העצמי שאני נוטלת על עצמי, בעזרתם של טיפול פסיכולוגי ותרופתי, אני מעוניינת לחיות קצת יותר בשלום עם הגוף שלי ולהרגיש נינוחה איתו, גישה שעליה מדבר הפורום.. אין לי עבר בדיאטות למיניהן, אבל אני מאוד פעילה גופנית וחוזרת לזה לאיטי, אם זה אירובי ועיצוב. (בשביל הנשמה בעיקר אבל גם בשביל הגוף). רציתי לדעת מה לדעתכן עליי לעשות עכשיו. האם לפנות לייעוץ אצל דיאטנית או אולי משהו אחר.. אשמח לתשובה, תודה.

מ היקרה ראשית אני מאד מתרשמת מהיכולות הגבוהות שלך. למרות שאת בחורה צעירה את מודעת מאד לעצמך ולוקחת אחריות על בריאותך הנפשית והפיזית - ישר כח. כדי להתחבר בחזרה אל הגוף להיות חברה שלו ולהרגיש טוב בתוכו צריך לעבור תהליך מיוחד המיועד לכך . אם את בטיפול הדרך הטובה ביותר זה להתעיץ עם המטפל שלך ולבדוק אתו האם הוא מטפל בנושא זה , אם כן עליך לעבוד על הנושא בטיפול אם לא אפשר לחפש אנשי מקצוע העוסקים בכך. דיאטניות בדכ לא עובדות עם נושאים של דימוי גוף וחיבור אל הגוף אלא עברו הכשרה מיוחדת לכך . אם את באה לדיאטנית את תקבלי הכוונה לתזונה נכונה המותאמת לך באופן אישי , לא נראה לי שזה מה שאת צריכה כרגע. בכל אופן תבדקי היטב למי את הולכת כדי למנוע מעצמך בלבול מיותר. המון הצלחה , בלה

שלום רב, אני נלחמת במשקלי הרב כבר שנים, ודי במצב של התנדנדות, לפעמים יורדת קצת ואז עולה חזרה. לאחרונה התחלתי לקחת גלולות נגד היריון (אני בת 20) ושמעתי מחברה שזה עלול להשמין אותי. האם זה נכון?

איני יודעת איזה סוג של כדורים את לוקחת...אבל ישנן כדורים למניעה שהם גורמים להשמנה יוצאת דופן....עליך לשמוע עיצה מרופאת נשים והיא תחליט לך.....בהצלחה

זה לחלוטין מיתוס. היו לי בדיוק אותם חששות לפני שהתחלתי ליטול גלולות. אבל כשהתחלתי לקיים יחסים עם החבר שלי, התעקשתי כן לנסות גלולות, והתחלתי עם פמינט, ולא עליתי בכלל במשקל, עד היום.

שלום מבורך לכם !! מוקדש לכל אלה שעוד מגלגלים את הגלובוס ומחפשים... הסתכלתי על הגלובוס הגדול לחפש את ארץ הרזים , זה הכל התמקדתי במפה הסבוכה בכדור נדמה שראיתי את המקום האמור שאלתי את סוכנת הנסיעות איך מגיעים ברגל ? באונייה ? או שפשוט ממריאים ? זה פשוט מאוד היא אמרה ברצינות מגיעים בקלות, בכיף וגם בסלחנות בארץ הרזים היא קרצה בפייסנות יש מלא אוכל וממש לא בקמצנות.

מירב יקרה! את יצירתית כרגיל. חוץ מזה, נראה לי שיש לך "סוכנת נסיעות" ממש טובה שמכוונת אותך הישר לארץ הרזים...

תודה לך, אכן סוכנת מצויינת ואם את מתעניינת אני אומר לך בכנות שכאן היא הסוכנות למסע שהוא מושלם והיו מרזים מעולם ולא אזרים המעיין בואי ונסגור עניין "לא דיאטה" לסיכום ועוד לא אמרתי כלום. בשמחה

יש לי בולמוסים רבים, לאחרונה זה ממש כל יום, שזה פשוט נורא, אני כל הזמן חושבת ונושמת אול, זה החבר, זה התחביב הכל, לא שאין לי תחביבים אמיתיים , לא שאין לי חבר מדהים, משפחה, חברים וכו', אך בפועל האוכל הוא העיקר. בעבר הייתי בדיו קההפך הייתי אנורקסית, לפני הרבה מאד שנים, ואז זה השתנה לאכילה כפייתית, האם אתן חושבות שגם לי יש מקום בשיטה שלכן, האם גם לי תוכלו לסייע או שזה כבר טיפול לגמרה שונה בהפרעות אכילה? כמובן שאיני מקיאה, משלשלת וכו'...

שלום ענבל את מתארת מצב המאפיין כל כך הפרעות אכילה. הן הרבה פעמים משתנות והופכות את הצורה החיצונית שלהן (אי אכילה, אכילת יתר, אכילה ופיצוי) אבל הקונפליקט הפנימי הסיבה בגללן הן מופיעות נשאר אותו דבר. לפי דבריך, לכאורה הכל תקין בחייך יש לך חבר מקסים,חיים מלאים ותחביבים כך שאין סיבה הנראית לעין להתנהגות שלך אבל למרות זאת יש לך קושי בויסות האכילה שלך ובמקום שהיא תיהיה עוד פעולה טבעית ופשוטה בחייך היא משתטלת לך על סדר היום שלך ומפריע מאד לאיכות החיים שלך. ללא ספק ,עליך לטפל בבעיה זו ולפתור אותה לגמרה. עליך לעבור תהליך של מודעות עצמית אשר יאפשר הבנה של הקונפליקטים הלא מודעים שמנהלים אותך ויוצרים לך את הסמפטום הזה של אכילת יתר. השיטה שלנו מאד מתאימה לבעיה שאת מתארת ועשויה לשחרר אותך לגמרה מהמצב שאת מתארת. בברכה בלה

שלשום היה מפגש מהעבודה של כל הבנות. כשהבטתי בתפריט וראיתי סוג מסויים של מאכל אני זוכרת שמיד עבר לי בראש "........אני לא אוכל כי זה משמין". דווקא מה שרציתי בעצם לא לקחתי. בחרתי משהו אחר. בסוף הערב כשהגעתי הביתה וחשבתי על זה. פתאום הבנתי, איך המחשבה הזו השפיעה על הבחירה שלי. ומה שקרה זה שבסופו של דבר בחרתי משהו שהוא ממש ממש לא משהו דל קלוריות...בחרתי בו רק בגלל ש.....זה משמין בעיני. מה שאכלתי הוא עתיר קלוריות לא פחות. בקיצור..הסיפור הזה הוא דוגמא בשבילי איך לא להתנהג בפעם הבאה. אני בת 40. נלחמת 8 שנים עם המשקל. 1.60 שוקלת 76 ק"ג. יודעת מה לא בסדר בחשיבה שלי. ועם האכילה הרגשית שלי. אבל עדיין לא מצליחה.

שלום שירה "רע" ו"טוב" הינם מושגים סוביקטיביים לחלוטין. באומרי "סוביקטיביים" מטרתי היא לפתוח את האפשרות לשינוי פרספקטיבה. אם אני מתייגת משהו כ"רע" ומישהו אחר מתייג אותו דבר כ"טוב" - זה רק אומר לי שיש עוד אפשרות לבחירה. ומכאן, רוצה להציע לך לבחון אפשרות לראות את הדוגמא שלך כדוגמא טובה ואפילו מצוינת. מה יאפשר לך לראות את הדוגמא הזו כ"טובה"? אני משאירה לך את המקום לענות על השאלה הזו. דבר נוסף שברצוני להאיר נוגע למסקנתך באשר איך לא לנהוג בפעם הבאה. נראה לי שאת יכולה למנף את עצמך הרבה יותר מהחוויה הזו. מה עוד את יכולה ללמוד על עצמך? מה היית לוקחת מהחוויה הזו, עוד? כיוון שרק ביקשת לשתף, כל שנותר לי הוא המשך מוצלח יותר ויותר. שלך לאה פינטו

שלום, רציתי לדעת מה כדאי לעשות בכדי להוריד בסביבות 5 קילו ללא דיאטה. תודה

כדאי להקליק כאן בפורום. הרבה מידע, הרבה מרזים. מנסיון ! בברכה

אם הבנתי נכון את השיטה המוצעת,הרי שהמטרה היא להבחין בין אכילה לצורכי הזנה של הגוף- דבר שהגוף שלי יאותת לי שהוא זקוק לו, ובין אכילה מטעמים רגשיים שנועדה לספק איזה צורך רגשי. אם כך הדבר, איך מתגברים על הרצון לספק צורך רגשי שמתעורר? אם במהלך היום אני נקלעת לאיזו מצוקה רגשית ועד כה ניחמתי את עצמי באכילה, איך עכשיו, כשאני יודעת שהאכילה לא נדרשת מטעמי תזונת הגוף אלא מטעמי שיכוך כאבים רגשיים- איך אוכל להתגבר על הצורך בטיפול ה"רגשי" שבאוכל וזאת מבלי לעורר בעצמי את אותה תחושת חסך שמנעתי מעצמי שוקולד או איזה מאכל אחר? מאוד הייתי רוצה ליישם את השיטה שבמהותה מאוד מתאימה לתפיסה שלי מזה שנים, אבל אני מודעת לזה שהמצב הרגשי שלי לא מצויין ושאובייקטיבית אין לי דרך כרגע לטפל בצרכים הרגשיים שלי ולכן אני מוצאת לי נחמה גרועה באכילה מיותרת. תודה מראש. טלי

טלי היקרה, אכן את צודקת בהבנה שלך, אחת הסיבות המובילות לעודף משקל על פי תפיסתנו היא אכילה רגשית , צימצום אכילה מסוג כזה מאפשר הרזיה ללא דיאטה. על מנת ללמוד את ההבדל בין אכילה לצורכי הנפש לאכילה לצורכי הגוף יש צורך ללמוד נושאים שונים הבנויים נדבך על נדבך. ממש כמו שילדים לומדים לקרוא על ידי הכרות עם אותיות, מילים, משפטים פשוטים ולבסוף כל טקסת אפשרי, כך גם בשיטה שלנו לומדים נושאים שונים כגון הכרות עם הדרך בה פועל המוח שלנו, זיהוי אמונות , שינוי אמונות פנימיות, הכרות עם הגוף ועם השפה שלו, הכרות עם הצרכים שלנו והדרך הנאותה למלא אותם ונושאים רבים נוספים. וכמו שילדים , אחרי תהליך למידה מסודר כבר יודעים לקרוא בלי עזרה,כך גם אנשים העוברים את התהליך בצורה נכונה ומוסדרת לומדים להתמודד בצורה יעילה ונכונה עם אכילה רגשית.

שלום לכם! אני באה מהפורום השכן הקונבנציונלי של תזונה וספורט. אני בעלת משקל עודף כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם וזו הסיבה שאני כאן. בגישה שלכן בעצם אין "טוב" ואין "רע" יש "מה שטוב לי". אני מסכימה אך מה בעצם זה אומר על העצות של מומחים לכאורה: לאכול כל 3 שעות ארוחות קטנות ותכופות כי זה מזרז את ההרזייה למשל? האם אין אמת בדבר? כי זה מאוד יקל עלי, אני זקוקה ל-3 ארוחות מלאות ביום...אני מחפשת דרך לרזות בצורה בריאה, יעילה ומסודרת. כזו שאני אהיה מרוצה ממנה ולא אסבול. איפה בעצם יש מקום בגישה שלכם לכל דיבורי המומחים והדיאטנים..? אתן דיאטניות בעצמכן במקור, כל הדברים האלה של ה-3 שעות לא נכונים??

קרן היקרה, תודה על הכנות שלך. אהבתי את הגדרה שלך לגבי השיטה שלנו - אין טוב או רע יש מה שטוב לי - זה אכן מסכם בצורה נכונה לגמרה את הגישה שלנו. ולכן,אם המלצות של דיאטנים טובות לך, מעניינות אותך,מספקות אותך אז בוודאי תעשי זאת , אבל.... אם זה עושה לך רע, לא נשמע לך הגיוני, ובעקר לא מביא תוצאות לאורך זמן וגם בדרך פוגע באיכות החיים שלך אז.... כן בטח לפח ומיד , כפי שאת רואה שוב החזרתי את הכדור למגרש שלך. שיהיה לך יום מקסים ונקי מכל מה שמיותר לך. בלה

לפני שלושה שבועות התחלתי את התוכנית לחיות ללא דיאטה לאכול מה שבא מתי שבא רק כשרעבים ועד הרגשת שובע נעים. זה מאוד שחרר אותי הוריד לי את הלחץ שהיה לי ואכן הרבה פעמים לא בא לי בכלל מתוק או לאכול אבל מה עליתי קילו במשקל... אם זה חלק מהתהליך אז בסדר, בינתיים לא רואים עלי אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי לעלות עוד... האם צריך לשלב פעילות גופנית ואם כן איזו? מאומצת מאוד או מתונה אני אוכלת כשאני רעבה בלבד ומפסיקה לאכול כשאני שבעה. כבר קרה לי שזרקתי קובית שוקולד באמצע או כריך לפני הסיום שלו דבר שבדרך כלל לא היה קורה לי. מצפה לתשובה כי אני מרגישה מאוד טוב עם הרעיון אבל זקוקה לחיזוק והנחיות.

היי קשת ראשית, הורדת הלחץ היא כבר הישג מבורך. אלא שאני שומעת את הלחץ מגיע ממקום אחר. הסיבות שאנשים עלולים לעלות במשקל או להשמין (שני מושגים שונים), יכולות להיות: 1. משקל התחלתי נמוך כשהגוף שואף למשקלו האידיאלי והבריא, ולכן עולה. 2. קושי בזיהוי מצבי רעב ושובע. רבים המתנסים בגישה זו, חושבים את הרעב - שובע ולא חווים אותה ממקום אובייקטיבי. מיומנות הזיהוי וההקשבה היא מיומנות טבעית שהתנוונה כתוצאה מחוסר שימוש ויש לתרגל אותה. 3. העליה במשקל אינה משקפת השמנה - משקל הגוף משקף את המסה הכללית של הגוף ולא את רקמת השומן. כשאנו מבקשים לרזות, אנו מבקשים לצמצם את מסת השומן. כשאנו משמינים אנו מגדילים את נפח רקמת השומן. השפעת צמצום והגדלת רקמת השומן אינה מתבטאת במשקל הגוף כפי שמתבטאות תנודות במשק הנוזלים, למשל. שינויים במשקל הגוף מושפעים מגורמים רבים ואינם מבשרים, בהכרח השמנה. מה שאני מציעה לך זה להפסיק לשקול את הגוף שלך. שקילת הגוף היא חלק בלתי נפרד מהראש הדיאטטי. ההחלטה להפסיק לשקול את הגוף, משמעה שינוי מיקוד. ממיקוד בבחינה מתמדת של הפרטנר שלי (הגוף שלי) למיקוד בבנית מערכת יחסים תומכת, הכרות עם איתותיו, ומיקוד בתחושות הגופניות. יותר מכך, יש בזה הצהרה שכאילו אומרת: מהיום אני מתמקדת במה שאני עושה למענך, ולא במה שאתה צריך לספק לי. ובעצם לוקחת אחריות על ההבנה שלי את גופי וסיפוק צרכיו, כמו גם צרכיי האחרים. כמו גם, אני משאירה לך את העבודה שלך ומכבדת את הקצב שלך (כי הוא יודע הכי טוב, מה הקצב הנכון) ומתמקדת בחלק שלי. כתבת : "אינני יכולה להרשות לעצמי עוד...." ומה יקרה אם בדרך הלמידה שלך, עד שתגיעי להבנה מלאה וליכולת ביצוע טובה תטעי קצת בדרך וכן תעלי. מה אז? אם קיימת עבורך האלטרניטיבה של חזרה להגבלה ולדיאטה, אני תוהה אם אפשרי לך לעבור תהליך פתוח שישא תוצאות יציבות. אני מתרשמת שאת משתמשת במנגנון הרעב שובע שלך ככלי דיאטטי. ויש לזכור כי השמנה אינה תוצר של גוף בעייתי (שלא יודע לאותת לרעב או לשובע) אלא של צרכים רגשיים שמסופקים באמצעות מזון, של ראש דיאטטי שיוצר חסך וכמיהה למזון וכ"ו. אנו עוסקים כאן בשינוי גישה ולא במניפולציה חדשה. את חווה חוויות חיוביות ואולי מפתיעות (לטובה). מציעה לך לבסס היטב את תפישת היחסים עם גופך מעתה והלאה. בדקי איפה השינוי שאת מוכנה לעשות בגישתך לגופך, למען שיתוף פעולה פורה. בנוגע לפעילות גופנית - בהקשר של הרזיה-השמנה, השפעתה זניחה והיא אינה תנאי להרזיה. בין אם את פעילה ובין אם לאו, הגוף שלך יודע לאמוד את צרכיו האנרגטיים והתזונתיים ויסגנל לך בהתאם. לגוף יש מנגנונים שמאפשרים לו לדעת מה, מתי וכמה הוא צריך. מנגנון שטאנו לא נצליח לפתח אף פעם, באופן מדויק כ"כ. פעילות גופנית עושים בשביל הנשמה, למען ה- well being, לשם חיטוב ומיצוק, אך לא לשם הרזיה. מקווה שהארתי לך קצת את הדרך ומאחלת לך המשך דרך צלחה שלך לאה פינטו

באמת נראה לי שלא אחזור למשטר דיאטה. אני מרגישה יותר שלמה ומאושרת כך. הארת את עייני בכך שאני משתמשת במנגנון השובע והרעב ככלי דיאטטי. אני אקח על עצמי לא להשקל יותר למרות שזה מפחיד אותי ולהיות קשובה יותר לגוף למרות שנראה לי שגם ככה אני קשובה לו. מקווה להצליח כי באמת אין דרך אחרת עבורי.

שלום בלה, אני מעוניינת להתחיל בתהליך ההרזייה ללא דיאטה. אפשר לשאול איפה את מקבלת מטופלים?

שלום אדווה אני מקבלת מטופלים בכפר סבא.

שלום רב, קודם כל אני מסכימה ומזדהה עם כל מילה שנכתבת כאן בפורום המדהים הזה, ואני לגמרה משוכנעת שדיאטות אינן עובדות, וכבר הוכחתי לעצמי זאת אינספור פעמים. על כן, החלטתי לנקוט בשיטה, אך נתקלתי בבעיה, איני יודעת מתי אני באמת רעבה, כלומר אני יכולה לא לאכול עד הצהריים ואז בצהרים , אני שואללת עצמי אם אני רעבה, והתשובה:"לא יודעת", אך מכיוון שאיני רוצה גם להרעיבני אני הולכת ואוכלת, אמי אמרה לי שזו תחושת מצוקה, מעין עקצוץ כזה שבא מהבטן (אמי רזה טבעי ואוכלת הכל אך לא את הכל), ואני מתקשה להבחין בתחושת בטן זאת, לעיתים אני מבחינה בתחושת בחילה אחרי שלא אכלתי הרבה מידי זמן, בקיצור איך אדע אם אני רעבה, אני פשוט לא רוצה להגיע למצב בו אני מרעיבה את עצמי ( כמו שעשיתי בעבר...)- תודה מראש!

היי נעמה. ראשית תודה על המילים החמות שלך. שינית מה שאת מנסה לעשות משול בעיני לטיול בגונגל ללא מפת דרכים וללא מדריך . במקרה כזה יש הרבה סיכויים שתלכי לאיבוד, תסכני את החיים שלך , תסתבכי סיבוכים מיותרים ולא תשיגי את המטרה של הטיול שהיא מן הסתם הנאה,אתגר וכייף. זה לא מפתיע שאת הולכת לאיבוד בשאלות עקרוניות וחשובות שאת שואלת על רעב, הרי אין לך מפה, אין לך ידע וכילים חשובים ואין לך הדרכה. אז כדי לדעת את התשובות לשאלות שאת שואלת חשוב ללמוד את השפה של הגוף שלך - שפת התחושות, חשוב לדעת להפריד בין רעב רגשי ורעב ביולוגי וחשוב ללמוד להתמודד עם כל אחד מהרעבים הללו בצורה יעילה. מקווה שעזרתי ולו במעט, בלה

בלה/לאה שלום רב, בחודשים האחרונים הקפדתי על תזונה מאוזנת של 1000 קלוריות ליום וירדתי במשקל כ-8 קילו, אני בת 27 ו- 160 ס"מ וכיום שוקלת 54 ק"ג שזהו המשקל שאליו שאפתי. איך אני מתחילה לאכול כרגיל שוב (ולא רק 1000 קלוריות) בצורה כזו שאשמור על המשקל? אינני מבצעת הרבה פעילות גופנית, כמה קלוריות אני אמורה לאכול ביום בערך כדי לא להשמין? אני לא יודעת איך לחזור לאכול כרגיל מבלי שאשמין. תודה רבה.

קלוריות??? פה??? בארץ של האנשים הרזים??? יקירתי טעית בכתובת . הארץ של הדיאטות היא במורד הרחוב. קצת בהמשך . יש שם הרבה דיאטניות וגולשים שמדברים קלוריות, תפריטים ודיאטות, הם ישמחו לכוון אותך. בברכה , בלה

שלום לכל באי הפורום המדהים הזה! עצה קטנה מנסיון שלי - הדרך שלי להבחין בין רעב פיזי לרעב ריגשי הוא לקחת לדוגמא דבר מאכל כלשהו - כזה שאני לא מתה עליו אבל גם לא שונאת, לדוגמא תפוח, סלט עוף, סנדוויץ' טונה או כל דבר אחר שהוא "נייטרלי" בשבילי, ולשאול את עצמי אם הייתי עכשיו אוכלת אותו. אם התשובה היא חיובית, משמע: אני רעבה עכשיו (זה כמובן, לא אומר שזה מה שאני אוכל, זה רק בשביל הבדיקה). אם התשובה היא שלילית, אני לא רעבה וסתם "בא לי משהו". הסיבה שאני בוחרת במשהו שאני לא מתה עליו היא שאם זה היה שוקולד לדוגמא - כמעט תמיד התשובה תהיה חיובית. תפוח לעומת זאת, יבוא לי אם אני רעבה באמת ולא סתם בא לי לנשנש משיעמום. אז אין סיכוי שתפוח יפתור לי את הצורך.. זה עובד בשבילי. אם זה יעזור אפילו לגולש אחד כבר היה שווה.. בהצלחה לכולם.

נועה, תודה על הטיפ הנחמד. נראה לי שלגולשת אחת כבר עזרת :)

תודה

אוף אני מיואשת... נמאס לי! עליתי על המשקל ועברתי את המאה פעם ראשונה בחיי, אני כל הזמן בוכה מזה ומשדרת כלפי חוץ שזה לא ממש מפריע לי.. מה אפשר לעשות?,,

שלום תמר היקרה. צר לי על התחושה הקשה שאת חווה ויחד עם זאת זו יכולה להיות חוויה חשובה עבורך. יאוש זה סימן מובהק מהתת מודע שלך שהדרך שבה את הולכת לא תוביל אותך לאן שאת רוצה. קחי לדוגמא ניווט. אם היית רוצה להגיע לתל אביב והיית שואלת אנשים אחרים איך מגיעים לשם והם היו מסבירים לך והיית נוסעת על פי ההסבר ובסוף לא באמת היית מגיע אחרי הרבה ניסיונות כאלה היית מבינה שמשהו לא תקין. אם אין תוצאה מקווה הרי שהדרך שהציעו לך היא מוטעית. אז נכון, זה לוקח זמן להבין שמה שמספרים לך הוא טעות, זה לוקח מספר לא מבוטל של כשלונות להשיג את היעד המבוקש אבל בסוף מגיע היאוש - אמירה אני לא אצליח להשיג את מבוקשי. אם לא נבהלים מהיאוש ונשארים אתו קצת זמן מתחיל תהליך מופלא של ספק, מתחיל קול חדש ללחוש לך שאולי מה שאומרים לך הוא טעות ביסודו (לא זדונית חלילה ). אם לא נבהלים מהספק ונשארים מספיק זמן מתחילים לחפש תשובות אחרות ואז מוצאים פתאום אנשים שאומרים שהמפות על פיהם כולם מנווטים מוטעות, שלא רק שהם לא מביאות לתל אביב הן מסוכנות ועלולות להביא אותנו לאזורים מסוכנים , שאם לא נפקפק נמצא את עצמנו הכי רחוק מהיעד שרצינו, שעצם השימוש במפות מסבך אותנו יותר ויותר. זה שלב בעיתי , בו את נדרשת להטיל ספק במה שאת יודעת (שכולם יודעים מה הם אומרים, שצריך לעשות מה שאחרים עושים, שצריך להיות ילדה טובה) בשלב זה את נדרשת להתבונן פנימה וליצור לך את המפה המיוחדת שלך . לאט לאט תוך ניסיון ותהייה תבנה לך המפה היחודית שלך שכן תביא אותך בסופו של דבר אל היעד הנכסף.(תל אביב במקרה הזה). אז תמר כפי שאולי הבנת, המקום אליו הגעת הוא טוב , למרות שקשה. תתחילי בהטלת ספק ,בשאלת שאלות של איך הגעתי למקום בו אני נמצאת ואיך אפשר לייצר שינוי ומשהו חדש במערכת יחסים שיש לי עם עצמי עם גופי ועם אוכל. רק שינוי עמוק במערכת יחסים זו יביא אותך לשינוי אמיתי מבפנים, דבר שיאפשר לך לרזות בלי דיאטה, לשפר את איכות החיים ולשמר את ההשיג לתמיד. המון הצלחה בהמשך הדרך ובבקשה רק אל תישארי בשלב הזה של היאוש יותר מידי זמן. בברכה בלה

שלום בלה, תשובתך מאוד מחכימה, אבל מה הכוונה "יותר מדי זמן"? (בשורה האחרונה) איך מישהו ששרוי ביאוש כזה יכול לדעת כמה זמן הוא צריך להיות בו?

אז הבנת איך מגיעים לת"א ?

.

תלית קצת תקווות בתשובות שלכן אני באמת מסובכת מאוד עם האוכל אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי הייתי באה אליכן באופן אישי אבל אני גרה בצפון וחיילת בלי יותר מדי כסף אתן יכולות לעזור לי בדרך כלשהי?

חמדמדה יקרה איזה שם מקסים. מחקתי כי לא אהבתי את הדיון שהתפתח לשאלה שאת שאלת. את סבלת ומן הסתם עדיין מסובכת מאד עם הפרעת אכילה המקבלת כל פעם גוון אחר. הפרעות אכילה הינם ביטויים לקשיים פנימיים גדולים הדורשים עבודה רצינית ואמיצה. הגישה שלנו עשויה להתאים לך אך ללא ספק תדרוש ממך התגייסות והמון סבלנות על מנת לראות תוצאות. אני מבינה שכעת אין באפשרותך להגיע לטיפול שלנו אבל הייתי מעודדת אותך לנסות למצוא פתרון טיפולי במסגרת הצבא. ככל הידוע לי צבא מודע לבעיות של הפרעות אכילה אצל חיילות ומשקיע רבות בתמיכה ועזרה מקצועית , כך שאולי כדאי לך לברר אופציה זו. בקשר לשאלתך הספציפית לאכל רק 600 קלוריות ביום או פחות מזה זה לא להיות בקשר טוב עם הגוף , זה פשוט לא לפרש נכון את האיתותים שלו. אדם שסבל מהפרעות אכילה צריך לאכל על פי שעות והנחיה חיצונית בשלב הראשון על מנת לשקם את מצבו הפיזי ואת מערכת היחסים עם גופו רק בשלב יותר מאוחר אפשר לאכל על פי סיגנלים של הגוף. מקווה שעזרתי ולו במעט, בלה אגמון

שלום לכולם, אני קוראת את הפורום הזה וכל מילה נכונה זה מדהים אותי, ועכשיו אפרט: במשך שנתיים לא הייתי בארץ ובמהלכם העליתי 23 קילו- בחו"ל לא הרגשתי את הקילוגרמים או יותר נכון היה לי נוח להתעלם מהם- שהגעתי לארץ הזדעזתי מעצמי שום דבר לא עלה עלי ולא נדבר על חברים ומשפחה שרק על הפנים שלהם ראו שהם לא מכירים אותי ובשביל לעודד אמרו "העיקר שנהנת.." אכן מאוד נהנתי,יותר מדי כנראה. בכל מקרה עברה כבר שנה מאז שחזרתי והורדתי כבר 17 קילו בלי להרגיש!! פשוט שינתי את כל החשיבה שלי לגבי כמה לאכול ומתי ובאמת אכלתי רק שהייתי רעבה וכל הזמן הזה חשוב להדגיש שלא חסכתי מעצמי פינוקים. כמו כן החלטתי ללכת לעבודה ברגל שזה 50 דק' ביום הליכה רגילה בשביל הנשמה- וזה כל הסיפור. יש כאלה שיחשבו "מה כזה פשוט??" אז כן זה באמת כזה פשוט -רק צריך להקשיב לגוף וזה גם בסדר למרוד בו לפעמים-אבל רק לפעמים. כל הפרום הזה ,זה מה שעבר עלי בשנה האחרונה -אני בהחלט ימשיך לעקוב וללמוד דברים חדשים מאחלת לכולם המון בהצלחה ובאמת אם אני הצלחתי כולם יכולים.

בהצלחה רבה בהמשך הדרך, נויה. בברכת ערב נעים במיוחד שלך לאה פינטו

שלום לכל באי הפורום המופלא הזה, רציתי לשתף אתכם בתהליך שלי של החשפות ניסוי ,לימוד וחוויה של מה שקרוי הרזיה ללא דיאטה:אז קחו אויר, כמו שלאה אומרת, זה הולך להיות ארוך: התהליך שלי נמשך שנה שלמה שבמהלכה עברתי אימון קצר אצל לאה המדהימה ,למדתי את הגישה ,התנסיתי, חוויתי , והיו לי עליות וירידות וגם הרבה רגעי שמחה ותיסכולים זו שנה שבה עקרתי כל עשב שוטה ממנטליות הדיאטה המלווה אותי כ25 שנה וכמובן עם רקורד כזה היה לי מאד קשה לשנות חשיבה מקובעת, לאט לאט נפתחתי להתנסויות וחוויות למידה מיוחדות ,כל פעם למדתי על עצמי משהו חדש, לקחתי כל תובנה שהועלתה פה בפורום, זה לא היה קל ,משקלי היה קבוע כל אותה שנה ,מעת לעת אף חזרתי לאותן בורות מוכרים של דיאטה, אך מנפילה לנפילה כוחי ונחישותי עלו, היום אחרי דרך ארוכה ומיגעת סופסוף הגעתי,לאורך כל הדרך כיבדתי את קצב הלימוד וההתנסות שלי, הכל היה איטי מאד אך משתלם היום הגישה הופנמה על כל רבדיה:למדתי את השפה המיוחדת בה גופי מתקשר עימי, למדתי להכיל את רגשותי גם הסוערים ביותר ולא לברוח- זה לא היה קל לפעמים ממש בכיתי, למדתי לתת מענה לצרכי הנפשיים, למדתי להיות מודעת אליהם, מצאתי עבודה חדשה לאחר 12 שנה בה אני אמא ל3 ילדים מקסימים ויושבת רק בבית, אני כבר לא חושבת על אוכל אלא עסוקה בחיי וביצירתם ואוכלת כשהגוף מסנגל לי ,זה נהיה כל כך אוטומטי והרמוני ומזכיר לי את מה שידעתי פעם לפני שכולם למדו אותי על עצמי,והייתי רזה טבעי בלי שום דיאטה, חזרתי למחוזות הילדות בה הכל היה כל כך פשוט,הרעב אצלי מתחיל רק בסביבות הצהרים ואני אוכלת מה שמתאים לאותו זמן בדיוק עד לשובע נעים, לפעמים זה מספיק לי עד למחרת, גם מתוק אני אוכלת ללא יסורי מצפון בעיניי זה אוכל כמו כל דבר אחר, כשאני נרתמת לגופי הוא מגיב מהר מאד כפי שלאה אומרת, רק בשבוע וחצי האחרונים ירדתי 3 ק"ג בקלות ובנעימות, תודה על ההקשבה, מעודדת אתכם לא להתייאש, ההשקעה שווה גם אם לפעמים נדמה שהולכים לאיבוד, לא תמיד מבינים הכל מייד לעיתים דרוש זמן לחוש את הלימוד החדש ולהבין איך זה עובד בפועל, ושוב תודה ענקית לבלה ולאה המקסימות ולכל משתתפי הפורום, לכולם יש חלק בתהליך האישי שלי, המשך שבוע מקסים,באהבה רבה,גילה

לגילה המופלאה ! אני קראתי, ונשאר לי עוד מלא אויר. אני מזדהה עם השיתוף שלך כמעט אחד על אחד אם כי עם סערות אולי שונות. אני שמחה בשבילך שהמשכת עד הסוף, שאת כבר שם...(תשמרי לי מקום...אני באה !) שוב תודה, השיתוף שלך היה "מאסטר פיס" כל טוב.

חוץ מזה , אשרייך !

אימון קצר אצלי היה חודשיים שלושה בערך, עם איזושהי הפסקה באמצע, הרגשתי שניתנו לי כלים טובים ומשמעותיים והבנתי שיש לי עבודה רבה לעשות עם עצמי ובחרתי משם להמשיך לבד מתוך אמון בעצמי שאם אעבוד בסבלנות בסוף אגיע, חוץ מזה תמיד אמרתי שבכל שלב בדרך אני קצת יותר טובה מקודם וזה שימח אותי מאד, מאחלת לך בחירות טובות ומטיבות לעצמך לפי מה שמתאים לך ולפי שיקול דעתך ,סימכי והאמיני בעצמך,מאחלת לך רק טוב,באהבה,גילה

היי בלה תודה על התשובה, האם את נותנת ליווי אישי ואם כן כיצד אוכל ליצור ימצך קשר?

ושוב שלום לפורום ולמנהלות המקסימות. אחרי שהפסקתי לתת ל"שליטה"=דיאטה לנהל את לי החיים הגעתי להחלטה מהותית חשובה לי מאוד, לא אפרט כרגע אבל זה צעד משמעותי מאוד שדחיתי המון זמן וכרגע התחלתי לפעול בנדון. זה מאוד משמח אותי. לא יודעת איך זה קשור ישירות לעניין שהפסקתי דיאטות אבל אני יודעת שזה קשור איכשהו. שנית, רציתי לשתף בעניין שמקשה עלי בגישה ורציתי לקבל עצות, הארות, הערות-הכל יתקבל בברכה. אחותי מנחה קבוצות תמיכה להרזייה אחרי שירדה בעצמה בקבוצה 60 ק"ג. היא יודעת שאינני מרוצה מגופי בימים אלו, ואני אכן מודה-אני לא מרוצה בלשון המעטה. אני במשקל גבוה מאוד(98 ק"ג) וזה מפריע לי מאוד. היא כל יום אומרת לי "תתחילי דיאטה", "אני אעזור לך". לאחר שכבר ניסיתי קבוצות וניסיתי בעצם הכל ולא החזקתי מעמד לאורך זמן כי עליתי הכל, הגעתי לגישה שלכם.בעיני זו גישה נפלאה וזו הדרך להפטר מהק"ג אחת ולתמיד אך כמי שרגילה לשחור או לבן, יקח זמן עד שאתחיל לרזות. עד שאתרגל לאכול מרעב פיזי לרוב ולא רגשי. ישנם מצבים בהם אני יודעת שאני רעבה "רגשית" ובוחרת לאכול כדי להרגע, קשה לי לותר על האכילה הזו. אני יודעת להבחין בין סוגי הרעב שלי ובהחלט יודעת מתי אני רעבה באמת-פיזית, אך אני גם רעבה "רגשית" הרבה ואז אני אוכלת עוגיות, שוקולד-לרוב מתוקים וקצת מלוח. לפעמים מספיק לי כמה עוגיות ולפעמים אני אוכלת הרבה יותר. אני לא מצפה מעצמי להפוך פתאום לאדם שחושב רזה אחרי שנים שאני חושבת דיאטה. רק שמצב גופי רע מאוד ואני רוצה לשנות זאת, לעיתים מקשיבה להפצרות של אחותי ומשתכנעת. אחותי מאוד קרובה אלי, היא החברה הכי טובה שלי והיא אולי היחידה שיודעת כמה אני סובלת מעודף המשקל שלי. אני בחורה יפה אבל מרוב שומן לא רואים את זה. אלו לבטים שמלווים אותי לאחר כל שיחה איתה ואני לא מצליחה למצוא את עצמי בשום מקום אחרי זה. אני בסה"כ רוצה לרזות קצת...

א. היקרה אני רואה את הבילבול שלך. מצד אחד את עדיין נוסעת בכביש שכולם נוסעים בו , כולל אחותך שהיא דמות חשובה לך, כביש הדיאטה. מצד שיני, מניסיון את יודעת שהכביש הזה מוביל למקום שהוא לא נחמד לך , לא מבחינת מערכת יחסים עם הגוף שלך, לא מבחינת תוצאות שאת שואפת אלהם, ולא מבחינת איכות החיים. זה שאחותך נוסעת בכביש הזה ומגיע ליעד שכרגע נראה לה נכון מבלבל אותה ואותך. היא משוכנעת בצדקת דרכה ורוצה שתבואי אתה לארץ של הדיאטות , זה בא מהרבה אהבה אליך היא הרי חושבת שזו הדרך היחידה ואם היא נכונה לה היא גם נכונה לך. א, עליך ליצור נפרדות מאחותך ומדעותיה. מותר לה לנסוע בכביש הדיאטות ולך לנסות דרכים אחרות שיקחו אותך למחוזות חדשים ומלהיבים עבורך, מותר לך לא להסכים לדרך שלה ועליך ועליה לא לפרש את האי הסכמה בינכן כחוסר אהבה הדדית. את אדם נפרד וזכאית לדעות וחווית משלך. א. הדרך שאנחנו מציעות דורשת תהליך למידה נכון ומסודר, יש הרבה בילבול בהבנה שלך את המסר שלנו , הבלבלול הוא טבעי כי אין אפשרות ללמוד דרך הפורום את הגישה המאד מיוחדת הזאת. אני מציע לך מאד - אם את רוצה לנסות את גישת הרזיה ללא דיאטה תעשי את זה נכון, אחרת תחווי הרבה תסכול ואיכות החיים שלך רק תפגע, בנוסף, את עלולה להאמין שניסית את הגישה ולא קיבלת תוצאות רצויות בעוד שלמעשה ראית רק חלק קטן ממנה.כמו שלא לומדים להיות רופאים רק מצפיה בסדרות המתארות עבודות של רופא בטלוויזיה, אין אפשרות ללמוד את הגישה דרך הפורום. אז גם אם בסהכ רוצה קצת לרזות , פרגני לעצמך תהליך נכון בין אם זה דיאטה או הרזיה ללא דיאטה תעשי את זה כמו שצריך. המון הצלחה ועדכני אותנו בהמשך התפתחוית אצלך. בברכה בלה

שאם אני לא עוברת תהליך עם ליווי מקצועי עדיף לי לעשות דיאטה? הבנתי מתשובתך שהניסיון לעבור את התהליך של הגישה לבד בעצם מסכן אותי (כלומר מרחיק אותי מהרזייה) ולכן עדיף לעשות דיאטה מאשר להיות לא כאן ולא כאן?

לפני כשבוע אימצתי את התכנית "הרזיה ללא דיאטה" והפסקתי לחשב כל דבר שאני אוכלת והפסקתי לחשב מתי לאכול ולחשב כל ירק ופרי ולספור קלוריות מעצבנות והרשתי לעצמי חריגות פה ושם. אתמול הייתי במסיבה ואכלתי כאילו אין מחר ממש בלסתי ונגעלתי מעצמי. אוקיי אני מבינה למה היו לי התקפי הרעב האלה שהייתי בדיאטה אבל למה עכשיו אפילו אחרי ששיניתי את הגישה? וגם מרשה לעצמי לאכול דברים שלא אכלתי שנים זה קורה? חוץ מהרגשת הכישלון זה מפריע לי בבטן הרגשת כבדות ונפיחות כמובן אחרי כל האוכל שבלסתי.. פעם גם התקפי הבולמוסים האלה היו קורים לי בביתי הפרטי שאף אחד לא רואה, עכשיו כבר כנראה כל כך אין לי שליטה על זה זה קורה גם לפני אחרים.זהו הבנתי בעצם כשאני כותבת שורות אלה : איבדתי שליטה על התזונה שלי פשוט כך.. help!!

טל שלום רב. את אומרת שאימצת את הגישה של הרזיה ללא דיאטה וחשוב לי להבין איך עשית זאת? האם את בתהליך של ליווי מקצועי או שאת לומדת רק דרך הפורום. טל, חשוב להבין גישה זו מחייבת תהליך למידה מסודר, מותאם אישי ,ומשלב חוויה קוגניטבית והתנסותית גם יחד. זה דורש עבודת עומק ,הרבה תירגול , שיקוף והכוונה של איש מקצוע מנוסה. אדגים לך פה שיקוף מקצועי. כשאדם מצוי בתהליך של דיאטה הוא מנוהל הרבה מאד פעמים על ידי שתי דמויות מרכזיות - משטרת הדיאטה ומרדן הדיאטה. בתחילת כל דיאטה מגיע המשטרה ומכניסה את המרדן לכלא , היא מודיע שמעכשיו נגמרו החגיגות ואוכלים רק סלט, גבינה כחושה ובמסיבות רק טועמים משהו קטן ומתעסקים בדברים אחרים... כמובן שהמרדן לא מאושר מזה וכועס מאד, אך מכיון שהמשטרה הרבה יותר חזקה ממנו בשלב הראשון אין לו הרבה מה לעשות מלבד לציית - לא כי הוא רוצה אלא כי הוא חייב. ככל שעובר הזמן עולה כוחו של המרדן ונחלש כוחה של המשטרה. המרדן רוצה כל הזמן עוד ועוד אוכל והמשטרה מתעייפת מלשמור עליו שלא יאכל. מידי פעם מצליח המרדן לברוח ואז הוא עושה את הבולמוס הכל כך מוכר לכל מי שעשה דיאטה. כשאת מחליטה שאת עושה הרזיה ללא דיאטה בלי ליווי, בלי הדרכה ובלי שיקוף את מיד נופלת אל הבור הראשון. את מסלקת את המשטרה ואז המרדן חופשי לעשות כרצונו וזה בידיוק מה שהוא עשה . אז כפי שאת רואה זה לא כל כך פשוט וחשוב מאד ללמוד ולעשות את השינוי בצורה מושכלת, נכונה ואחראית. המון הצלחה בהמשך, בלה

יש שאלה שלי, ושואלת האם שאלתי משהו לא בסדר או פוגע? ראיתי שלכולם התיחסתם ואלי לא.

אפרסק יקרה, המצב שלך נשמע מאוד מתסכל. את כותבת שהצלחת לרדת 4 ק"ג בשנתיים (אין לי מושג כמה רצית וכמה את באמת צריכה) ואחרי שעזבת את שומרי משקל העלת כמעט כפול בחזרה. עובדה שניה - שמעת ברדיו שאי אפשר לצליח בלי קבוצות תמיכה עובדה שניה - זה מה שבעלך רוצה. עכשיו תורי - מה את רוצה ? מה את מאמינה, מה את מרגישה מה את באמת צריכה ? את עדיין מאמינה בשיטה של שומרי משקל ? את באמת חושבת שחייבים קבוצה כדי להישאר רזים, (מניסיון מאוד אישי - ממש לא) ואת באמת חושבת שמה שבעלך רוצה נכון גם בשבילך? המלצה חמה - קחי את עצמך לשיחה - תנשמי עמוק עמוק - אהבה, תמיכה, אמפטיה, פרגון - תכניסי אותם פנימה, תעגני אותם קרוב ללב - ואז תנסי להקשיב, את התשובה אני מאמינה, תמצאי לבד. אור אהבה, נועה

שלי למטה, בהודעתך הראשונה ושל נועה, ממש כאן. אהבתי. תודה, נועה.

לאה ! תשובות כלבבי ! קצר ולענין !

תקשיבי עצה שלי זה משהו שאני אישית עברתי 1700507577 הם בודקים אותך ורואים למה את לא יורדת אולי זה בעיה בערכות בגוף והם עולים על זה ואז יודעים איך לעבוד איתך כדאי שכן תורידי משקל תקשרי אילהם הם מדהימים קוראים להם וינלייף תהני מכל רגע בהצלחה אוהבת ותומכת מכל הלב מיכליי

קראתי את הכתבה "הרזיה ללא דיאטה" והחלטתי להיכנס לפורום. אני במשקל עודף של כ20 קילוגרמים, מנסה מאז שאני זוכרת את עצמי להוריד אותו ללא הצלחה, הקילוגרמים רק עולים והמשקל שאני צריכה להוריד רק גדל. אני לא יודעת מה לעשות, אני כבר מיואשת ומתוסכלת. יש היגיון בשיטה הזו שאתם מדברים עליה, הבעיה שלי היא שאני לא כ"כ מבינה מה אני אמורה לעשות. אני מכירה את עצמי - אני לא אוכלת מתוך אכילה רגשית. ליתר דיוק, כשאני מדוכאת או מתרגשת אני לא מסוגלת להכניס שום דבר לפה. יש לי חבר כבר 3 וחצי שנים, אחרי השנתיים שלנו הוא נפרד ממני ובתקופה של חודשיים הורדתי 7 קילו בגלל שהייתי מדוכאת. אחרי שחזרנו העליתי אותם בחזרה+ריבית. לא עשיתי דיאטה או משהו בתקופה שנפרדנו, פשוט הייתי כ"כ מדוכאת שלא יכולתי להכניס דבר לפה. לכן, אני דיי מאמינה שהאכילה שלי אינה אכילה רגשית. האמת היא שאני גם לא אוכלת הרבה, אני פשוט אוכלת רק אוכל מתוק (שהוא, כידוע, האוכל המשמין ביותר) ומטורפת על שוקולד. אני ממש מתעבת ירקות וכל דבר שנחשב "בריא", ולא, זה לא פסיכולוגי (זו לא הגישה של "זה בריא אז זה לא טעים"). מצד אחד, להפסיק עם האובססיה לאוכל נשמע כמו תוכנית מצויינת. מצד שני, כשאני מחליטה שאני לא עושה דיאטה ואוכלת מה שאני רוצה ומתי שאני רוצה, אני עולה במשקל, ובמקרה הטוב פשוט נשארת באותו משקל. אני ממש לא יודעת מה לעשות... מישהו יכול להגיד לי איך להתחיל? להסביר לי אולי יותר טוב את העקרונות של ההרזיה ללא הדיאטה? אני יודעת שזמן הוא לא פונקציה - אבל כמה זמן זה לוקח בכלל?

שלום טל ברוכה הבאה לפורום הרזיה ללא דיאטה. אני מתרשמת שיהיה לך לא מעט לקחת לעצמך מהפורום הזה, והדבר הראשון הוא ההבנה בנוגע למושג "אכילה רגשית". עולם הרגש שלנו הוא קשת רחבה מאוד של תחושות בעוצמות שונות ומשתנות. הרגשות שלנו הם הכח המניע שלנו.. בעוצמות רגשיות גבוהות כפי שתארת, אצל רוב האנשים ידוכא הצורך במזון. קחי בחשבון רגשות רבים נוספים בעוצמות נמוכות יותר (שאינך ערה אליהם אולי) כמו שעמום, תסכול, כעס, אכזבה וכ"ו שבקלות מניעים רבים מאיתנו לאכילה שאינה קשורה בצרכנו הגופניים. השמנה, בהעדר בעיה רפואית אובייקטיבית, היא תמיד תוצר של אכילה רגשית. אכילה רגשית תיצור השמנה כשהיא כרונית ובמינון גבוה. ואם נרצה להגדיר אז אכילה רגשית היא כל אכילה שאינה מווסתת ע"פ מנגנון הרעב-שובע שלך, שאינה פעולת תגובה לצורכי הגוף שלך. אולי תופתעי לדעת, אך לגוף עצמו אין שום מטרה סמויה להשמין, כך שהוא לעולם לא יסגנל רעב שלא לצורך. די במשפט הזה: "כשאני מחליטה שאני לא עושה דיאטה ואוכלת מה שאני רוצה ומתי שאני רוצה, אני עולה במשקל" כדי להבין שאת חווה אכילה רגשית ולא מודעת אליה כלל. טל, אנו לא משמינים מאויר. אם אנו משמינים, אנו צורכים הרבה מעבר למה שנדרש לגופנו, בין אם זה שוקולד ובין אם מדובר בקרקרים. "הרבה" או "מעט" הינם מושגים יחסיים וסוביקטיביים. ע"פ גישת ההרזיה ללא דיאטה "הרבה ומעט" הם יחסיים לתחושות הרעב-שובע שלנו ולא למידות צלחת, השוואות לאחרים או תפריט כלשהו. בפוסט שלך, את "נשמעת" מאוד נחרצת "אין לי אכילה רגשית" "אוכל מתוק הוא האוכל המשמין ביותר." "אני מכירה את עצמי" הדבר הראשון שאני מציעה לך לעשות זה להרשות לעצמך קצת לערער על הכ"כ ברור מאליו. יכול להיות ששם תפתח דלת להבנה חדשה, לדרך חדשה ובעצם לתוצאה חדשה. שמחה שהגעת ומאחלת לך הנאה במחיצתנו שלך לאה פינטו

שלוםרב! אני עושה ספורט { ספינניג }הליכה מרובה ואני לא יורדת במישקל מדובר על 3 פעמים בשבוע בערך שעה + וסוג העבודה שלי גם מרבה בהליכות . יש בטוח משהו שאני עושה משהו לא בסדר אשמח לתגובות .

שלום דורית ראשית, מעריכה את גישתך אשר מעידה על אחריות אישית ומתבטאת במשפט "יש בטוח משהו שא-נ-י עושה לא בסדר". על אף העובדה שאין זה הנושא שלשמו פנית, הרשי לי להסב את תשומת לב הגולשים בפורום לנושא חשוב זה. במשפט הקצר הזה אשר ציטטתי מדברייך, טמונים מספר מאפיינים תומכי הצלחה: 1. "אני" - זה אומר שהדבר בשליטתי, אני אחראית ולכן רק אני יכולה לשנות. 2. פרואקטיביות - אני זו שעושה "לא בסדר" ולכן אני זו שיכולה לעשות "בסדר". אני יוצרת את מציאות חיי. 3. יחוס הבעיה למשהו שאני עושה ולא למי שאני. זוהי תפישה מצליחנית אשר רואה בחוסר הצלחה אתגר לשינוי של גישה / אסטרטגיה / טקטיקה, להבדיל מגישה מפסידנית שרואה בבעיה משהו כולל שטמון בי. ובנוגע לפעילות גופנית - תרומתה להרזיה הינה זניחה בהשוואה להרגלי האכילה שלנו. לפעילות גופנית מתונה על בסיס קבוע נודעת חשיבות רבה בכל הקשור לרווחתנו הגופנית והרגשית כמו גם למראה הגוף (מיצוק) ולכן אל לך לקבל את הרושם שאינני בעד. אלא שהשימוש בה לצורך הרזיה הינו שגוי, בעיניי, ובודאי כשאנו מודדים את ההרזיה שלנו באמצעות מאזני שקילה. מטרת ההרזיה אינה ירידה במשקל אלא צמצום מסת השומן. הביטוי המשקלי שונה ממה שהורגלת לחשוב ולהאמין. כשאת מרזה בצורה בריאה ומאוזנת, יכול להיות שתראי הבדל משמעותי בהיקף החגורה ופחות משמעותי על מאזני השקילה. כך, יכול להיות שאת מרזה (מצמצמת מסת שומן) אך אינך יכולה לראות זאת על מאזני השקילה כיוון שהם שוקלים את המסה הכללית של הגוף (אשר כוללת בעיקר את שרירייך ומשק הנוזלים בגוף). מאזני שקילה אינם כלי אמין למדידת הרזיה. מצד שני, יכול להיות שאכן אינך מרזה. והסיבה לכך, בהעדר בעיה רפואית כלשהי, יכולה להיות: 1. אינך צריכה לרזות 2. הצריכה התזונתית שלך גבוהה מצרכיו הביולוגיים של גופך, בין אם את עוסקת בפעילות גופנית ובין אם לאו. מה לעשות? קראי בפורום על גישת ההרזיה ללא דיאטה (ישנם גם מאמרים בצד שמאל). בהצלחה שלך לאה פינטו