פורום הרזיה ללא דיאטה

בוקר טוב. עלתה לי שאלה..! אנשים שרזו בדיאטה ושמרו על המשקל (יש כאלה מסתבר) ואני מכירה שתיים כאלה אישית... האם גם מערכת האמונות שלהם לגבי אוכל משתנה? אדם שהוריד במשקלו לרוב מבין שהוא אכל הרבה מסיבות שונות...רגשיות. הם מכירים בכך אך עדיין נצמדים לתפריטים כי הם מאמינים שאוכל אכן משמין, גם אם לא אוכלים אותו בכמויות שהם נהגו לאכול. כשאמרתי לאמי אתמול בשיחתנו בבית הקפה שאפשר לאכול מהכל, אפשר לאכול שוקולד, לחמניות, קרואסונים, עוגיות וכן-ניתן לאכול את זה אפילו כל יום! מצאתי את עצמי מסבירה לה שאם אוכלים מה שבאמת רוצים לא נחסל את כל הקופסא אלא נאכל כמה שדרוש לנו באמת...ו2-3 עוגיות לא הרגו אף אחד. היא כל כך מסרבת להאמין, מזמינה בעל כורחה כריך גבינה דל שומן ונס קפה דל שומן עם סוכרזית אלא מה ואומרת לי "הבעיה שלי היא בערב...אני מתחילה להיות רעבה ואוכלת מתוקים"....היא מזמינה מה שהיא יודעת שזה "בריא" ו"טוב לה" ואני יכולה להתערב שהיא לא באמת יודעת מה היא רוצה...אחרת בערב לא היתה לה "בעיה". ואחזור לשאלתי: האם יש מקום לדיאטה(=הגבלה) ולשינוי מערכת האמונות והיחסים עם אוכל? טוב,הנה עניתי לעצמי... יום טוב!

בוקר טוב ויום יפה לך א. מחזירה לך בשאלה: אם את מאמינה שאוכל הוא כלי לספק צורך מסוים, למה שתרצי להגביל אותו בעת הצורך? בנוגע לאנשים שרזו בדיאטה והצליחו לשמור - ראשית פרופורציה. מדובר במתי מעט (1-3%). הסטטיסטיקה הזו מלמדת אותנו שאין החריג מעיד על הכלל. שנית - אצל לא מעט אנשים, משרתת הדיאטה כלי של שליטה. מחקרים מראים לנו שלרוב מתחילים בני האדם דיאטות בתקופות של מעברים (מעבר מילדות לבגרות, מעבר מרווקות לנישואים, מעבר להורות, מעבר דירה, מעבר ממקום עבודה אחד לשני וכ"ו). תקופות מעבר הן תקופות של שינוי אשר משרות חוסר בטחון וחוסר ודאות ובעצם עבור רבים הן תקופות של חוסר שליטה. וכאן משתלבת לה הדיאטה מצוין, כיוון שהיא פותיחת לנו נישה קטנה-גדולה שמאפשרת תחושת שליטה (יש חוקים, יש סדר, יש ידיעה מה הולך לקרות בבוקר, בצהריים ובערב) בני אדם שאחד מהערכים הגבוהים שלהם הוא ערך השליטה, יצליחו בקלות להפוך את הדיאטה לחלק מאורח חייהם. והם גם יכללו בקבוצה הקטנה הזו שעליה את מדברת. זוהי רק דוגמא אחת שממחישה את השתלבותה של הדיאטהככלי המשרת ערך. (בשביל ערכים אנו מוכנים למות, הם הדברים החשובים לנו ביותר ולכן אנו נוטים להיות מאוד מחויבים ככל שהדבר נוגע בהם) יום נפלא שלך לאה פינטו

שלום, אני בת 30 תמיד הייתי נערה רזה אפילו רזה מאוד.. בגיל 20 וקצת התחלתי לנוד במשקל. אני 1.80 ושוקלת כרגע 59 קילו וזה לאחר שעליתי 3 קילו בחודשיים האחרונים עקב אכילה ממש כפייתית ניתן לומר. שמרתי על משקל של 56/57 קילו קרוב ל3 שנים ע"י תזונה דלה בשומן ובבשר, הייתי אוכלת הרבה לחמים מקמח מלא,גבינות,ירקות ופירות ואפילו מתוקים אבל במידה ולא הייתי עוברת את ה 1000/1100 קלוריות ליום וזה הספיק לי. בזמן האחרון זה ממש לא מספיק לי אני מתנפלת על שוקולדים, עוגות וכל הדברים שמנעתי מעצמי שנים. אני מפחדת שבקצב זה אחזור למשקלי הקודם ( 70 קילו )מפני שעליתי כבר 3 קילו בזמן קצר. אני ממש אבל ממש לא מעוניינת בכך, אך גם מבינה שכנראה הדרך שבה נהגתי לאכול כנראה כבר לא מתאימה לגוף שלי ואולי כל ההתקפים האלו למתוק זה זעקה של הגוף. מה את מציעה לי לעשות? רוצה להישאר רזה אבל לא במחיר של כל היום להתעסק בחישובי קלוריות אובססיביים!! ולהיפטר מהבולמוסים שתוקפים אותי. אודה לעזרתך טל..

היי טל אני מניחה שאת היא גם דפנה. התחלתי לכתוב לך בצהריים אך נאלצתי לעצור ועל כן תגובתי מגיעה בעיכוב. קריאה מועילה שלך לאה פינטו

צהריים טובים. כ"מתמודדת" חדשה בפורום רציתי לשתף אתכם במחשובתיי וחוויותיי. עד היום לא ידעתי שקיים משהו אחר כפתרון לשמנה. ניסיתי כמעט הכל, החל מדיקור סיני ועד כדורים מדכאים, דיאטניות, קבוצות ועוד. המכנה המשותף של כל הדרכים האלו הוא העיסוק המטריד באוכל. אני לא זוכרת אף תקופה שבה אוכל היה רק אוכל, משהו מאוד שולי בחיי אנשים רזים. אצלי זה עניין שתמיד תפס המון נפח בחיי, הרבה (מדי) עיסוקים בדיאטה או בהתכוננות נפשית (ופיזית-אכילת יתר, אלא מה..) לדיאטה. זה הרי כל כך ברור-רוצה להיות רזה? תעשי דיאטה! הסיסמה הזאת היא כל כך מושרשת וכל כך "מובנת מאליה" שאף אחד לא מוכן ולא רוצה לפקפק בה. הרי זה יהיה כמעט כמו להטיל ספק במדע... היום בבוקר לראשונה בחיי ישבתי עם אמי בבית קפה והזמנתי קפה עם שוקולד וקצפת וכריך. את העוגיה שנותנים ליד הקפה לא אכלתי. לא התחשק לי. אפילו סיפרתי לאמי מעט על הגישה. היא בקושי רצתה לשמוע אבל הסכימה לבסוף שיש הגיון לאכול מה שבא לנו מתי שאנחנו רעבים עד מתי שרעבים (ואז אין לחץ להמשיך לאכול, כי מותר לנו...)מאוד שמחתי שהיא לפחות הקשיבה. הסתכלתי על העוגיה הזו וחייכתי לעצמי, אני לא אדם שאומר לא לעוגיות-אפילו אם אני כבר מפוצצת, אבל פתאום הבנתי המון דברים. בדיאטה אני מכריחה את עצמי לאכול לפי תפריט מסוים דברים שאני לא אוהבת (ולמדתי "לאהוב" עם הזמן) ואחרי זמן מה מתחילה לאכול מהכל ומשלימה את החסך ומעלה עשרות קילוגרמים. אני יכולה להשבע שיותר לעולם לא אעשה דיאטה ואדאג להזין את גופי במה שהוא צריך, מתי שהוא צריך וכמה שהוא צריך. הקץ לרגשות אשם, להרגשה רעה עקב האבסת יתר, הקץ לרישומים הטורדניים (שנים ניהלתי יומן אכילה) והקץ לעידן הקלוריות. איך יכול להיות שהפכנו משהו כל כך פשוט לדבר כל כך מסובך שמהווה מטרד? ויותר מזה, מדוע כשיש בעיה אנחנו כאנשים נבונים וחכמים לא פונים תחילה לנפש אלא ישר רצים לפתור הכל על אוטומט? יש לי הרבה דברים לחשוב עליהם ולערער על אמונות שהאמנתי בהן עד כה שלא תרמו לי....אני בהלם שמשהו כל כך מובן מאליו, כביכול הפתרון האולטימטיבי, הפך לגורם המרכזי של ההשמנה שלי. אז אולי מלכתחילה הייתי בעודף של 15-17 ק"ג, היום זה הגיע לכ-30 קילוגרמים. אני נרגשת מהעניין ואף אשמח לליווי מקצועי בזמן הקרוב. כרגע ברצוני להפנים קצת לבד, להתבשל עם הרעיון... ואולי יש עוד תחומים בחיים שאנחנו פועלים על אוטומט וזה לא בהכרח נכון לנו? הלכתי לחשוב על זה...

א.א. את. אין מילים בפי לתאר את ההתפעלות מתובנות העל שאת מביאה כאן. "איך הפכנו דבר כל-כך פשוט לכל-כך מסובך?" נכון, לפעמים כדי להחזיר לעצמנו את הדבר הפשוט הזה, זה קצת מאתגר, אך הוא בהחלט מטרה ראויה. יישר כח על האומץ שבהתנסות, ועל התובנות החכמות. כן, אנחנו מביאים אוטומט לכל מקום. אלא שבמקומות בהם אנו לא מצליחים להשיג תוצאות רצויות, רצוי שנערער על האוטומט הזה ונראה בנסיון הזה, לא כשלון, אלא קריאה לשינוי גישה. מזדהה עם ההתרגשות שכאילו מבטאת יציאה מחושך לאור. זוית ראיה חדשה שחושפת מה שנסתר מעינינו בכל שנות המאבק. זה כיף ענק. המשיכי בדרכך המיוחדת ובעיקר תהני. זכרי להיות נאמנה להרגשה הטובה שלך. בחיבוק גדול שלך לאה פינטו

ידינו מגיל קטן בנות בנות 5 (למשל הנכדה) שלי יש מודעת על הגוף שלהן והן יודעות על כל הדיאטות למינהן שזה פשוט מזעזע בנוסף היצרנים זיהו את הצורך הזה בלהיות רזים ויפים וקפצו על המציעה ועוד יותר מחזקים אותנו ביום יום עם בפרסומות בטלויזיה ומוצרים ותרופות פלא אז לא פלא שכל האנשים השמנים מאמינים שרק על ידי דיאטה ניתן להרזות למרות שכל פעם מחדש חוזרים למשקל הקודם עם ריבית לאחר דיאטת כסח.

ארבעה כללי זהב: 1.כשאתם רעבים זה הזמן לאכול 2.תבחרו לאכול רק מה שאתם רוצים באמת ולא מה שאתם חושבים שצריך לאכול 3.איכלו במודע ותהנו מכל ביסעד לרמה של שובע נעים 4.ברגע שאתם מזהים את תחושת השובע הפסיקו לאכול בידיעה שתוכלו לאכול שוב כשתהיו רעבים העבודה האמיתית היא לדעת לזהות את הרעב האמיתי להבדיל מהרעב הרגשי אל תצפו שהתהליך יהיה פשוט בהתחלה אך שווה לזנוח את רעיון הדיאטה ולעבוד על ה"שיטה" המנצחת כי כשמצליחים זה לתמידד!!!!!!!!בהצלחה ושבוע נפלא טעים מהנה ובעיקר מרזה

היי יעל ראשית שמחה בחוויתך הטובה ומצטרפת אלייך בקריאתך לזנוח את רעיון הדיאטה. שנית, רוצה לציין כי על מנת להרתם לגופנו, ע"פ ארבעת הכללים שהבאת בפנינו, עלינו לשנות גישה במספר רבדים. ישנם לא מעט אנשים שידעו לזהות רעב ושובע ועדיין.... אין זה אומר שיצליחו לחיות ע"פ סיגנלים אלה באופן מספק, נינוח ולאורך זמן. בעיקר כשמדובר בשימוש אוטומטי במזון לצורך מענה רגשי או כשיש רווח בהשמנה וחשש בלתי מודע לוותר עליה (אין זה ברור מאליו כלל וכלל) ועוד. לכן, לטובת גולשים שאולי מרגישים קצת מתוסכלים מחוסר יכולת ביצועית, אציין כי הנחיות שכאלה מתאפשרות לביצוע קל כאשר: 1. קיימת מערכת אמונות תומכת בהתנהגות שכזו. 2. אנו יודעים בו-ד-א-ו-תלהבחין בין צרכינו השונים (ביולוגיים ורגשיים) 3. כשאנו מאמינים ביכולת שלנו להיות אנשים רזים (פרדיגמת ההצלחה) כל אלה, דורשים עבודה פנימית לבנית תשתית יציבה ובריאה. כי אם לא כן, הנחיות אלה אינן שונות מכל דיאטה שיוצרת התנגדות פנימית. שינוי לתמיד מבוסס על שינוי פנימי חזק ומוצק ולא על שינוי התנהגותי. יעל, תודה על השיתוף והמשיכי להפיק נחת והנאה בדרכך החדשה שלך לאה פינטו

בהמשך לתובנות הנ"ל, יש לי שאלה. אני מרגישה בוודאות את סינגל הרעב שלי שדרך אגב לא מופיע יותר מפעמיים ביום. והבעיה שלי עם זה, שבשל העובדה שהוא מופיע כ"כ מעט יחסית, בכל ארוחה אני אוכלת כמות שהיא רבה יותר מהשובע שלי, אפילו הרבה אחריו, כאילו במודע שהפעם הבאה שאהיה רעבה יהיה עוד הרבה שעות ולכן אני כאילו "טועמת" מהכל עכשיו, כי עד הפעם הבאה שאהנה מהטעם יעבור עוד הרבה זמן... מקוה שהצלחתי להסביר את עצמי ואם יש לכם רעיון.

אז ככה; ממש התלבטתי אם להשאיר הודעה או לא. קראתי עכשיו הרבה מהודעות הפורום וחשבתי מה לכתוב בעצמי. הרי לא נכנסתי לכאן סתם, הדבר מסקרן ואני ללא ספק יכולה להתחבר אל המקרים והבעיות שמוצגות כאן. אף פעם לא היתי שמנה, תמיד במשקל תקין פחות או יותר. אך לפני שנתיים בערך חזרתי מטיול מארצות הברית ואני בטוחה שרובכן כבר מבינות מה קרה... (; לאחר החזרה לארץ הורדתי קצת, כי בכל-זאת, חוזרים למאכלים הרגילים ולא-כ"כ-משמינים ולהרגלי האכילה שלי. ובכל-זאת, התחלתי בסוג של דיאטה. בהתחלה זה היה ממש בקטנה, אכלתי יותר פריכיות ופחות מתוקים. אבל דבר הוביל לדבר ובסוף קרה שסתם התנדנדתי במשקל. אבל הייתי מרוצה. אבל זה לא נגמר כאן. בעקבות לחצים שונים, מהסביבה, מעצמי, מהפרפקציוניזם האישי, מהחברה והמקובלות החברתית וכדומה, החרפתי את הדיאטה ובאמת הגעתי למצב נורא... אז לא ראיתי את זה, אבל עכשיו אני יודעת, ממש מצב של הפרעת אכילה קשה. במשך שנה אכלתי פחות מ-1000 קלוריות בכל יום, כשבסופי-שבוע היו בולמוסים ואני הייתי בקריזה. בסוף שנה שעברה התחלתי בטיפול בגלל דאגת הוריי, פסיכולוגי וגם במרפאה להפרעות אכילה. הטיפול הפסיכולוגי פחות נוגע לענייני הגוף אלא יותר לנפש, וזה עושה לי רק טוב. אבל במרפאה הצמידו לי דיאטנית מגעילה, שאני ממש לא מתחברת אליה, ובכלל, כל המקום עושה לי מאוד מאוד רע. תמיד יוצאת משם בבכי. וזה לא הסוף! מאז תחילת הטיפול ועד עכשיו, אני רק משמינה. כאילו הכל המחסומים נפתחו, אין יותר היגיון קטן בראש, כאילו אני משלימה חסרים של שנה שלמה. עליתי את 12 הק"ג שהורדתי פלוס עוד איזה 5 ואני שוקלת בערך 55 ק"ג על 1.60 בערך. ומיותר לציין שממש ממש לא מרוצה... אני מקווה שפנייתי קשורה לפורום, מתאימה, אבל החלטתי שמספיק לי לאכול כדי למלא את הרעב הפנימי. אני רוצה להיות נורמלית כמו כל בנות גילי (17), לאכול כשצריך או כשמתחשק, מה שרוצים, בלי לחשוב יותר מידיי ובלי לחשב ובלי לבכות. אני משערת שדרוש טיפול יותר מעמיק אבל גם ככה אני נמצאת באחד כזה! לכן הייתי שמחה אם הייתן אומרות לי מה אני אמורה לעשות עכשיו, כדאי לעשות איכשהוא את התהליך שאתן מציעות? אני מפחדת שהוא ישמין אותי עוד יותר אם לא אדע לשים מגבלות לעצמי בידיעה שבשיטה הזו אפשר לאכל מהכל. אני יודע שאני לא בעודף משקל חמור ובכל זאת מאוד מציק לי כרגע, ואני לא רוצה להמשיך להיות ככה. אני מאוד סובלת, כל יום.

מתוקה ! אל תהיי עצובה.. אני סומכת על בלה ולאה שתכף ישמחו אותך . שבוע אוב ומקסים שיהיה לך.

שלום רב לך. אני מבינה שאת סובלת מהפרעת אכילה ומטופלת במקום בו יש צוות רב מקצועי. אני ממליצה לך בחום להתמסר לטיפול עד להבראה מלאה ולא לחפש שיטות אחרות. השיטה שלנו לא מתאימה לסוג הפרעת אכילה שיש לך. הפרעת אכילה היא מחלה מסוכנת וחשוב מאד לטפל בה נכון ובצורה מקצועית. צר לי אם תשובתי מאכזבת אותך , מקווה שהיא תאפשר לך לעשות את מה שהכי נכון עבור הבריאות והעתיד שלך. בברכה בלה

ברור שזה מאכזב, פשוט אף אחד לא מבין שהם לא עוזרים לי אלא פוגעים בי. אני לא מסוגלת לאהוב את עצמי במצב כזה, חשבתי שאולי ללכת בשיטה שלכן דווקא כן יהווה נק' מפנה; כי זו לא דיאטה. זו פשוט פרספקטיבה שונה על הכל. אולי יום אחד...

היי תקשיבי לי במקום הזה שאני יתן לך עכשיו יפתרו לך את הבעיה בצורה הכי חויתית בעולם ואת לא תרגישי כאילו את בדיאטה אבל גם תצאי עם גוף מדהיםםם1700507577 הם אומרים שהם לא מכון הרזיה כי הם בריאות והרזיה אבל בגלל שאתת אוכלת נכון ועושה ספורט נכון לגוף שלך זה עוזר מאוד באמתת מכל הלב אני הייתי ונהנהתי 1700507577

אני בת 60 ובמשך כמה שנים מנסה להרזות ללא הצלחה מרובה. אין לי את בלוטת המגן ולוקחת אלטרוקסין. הייתי בשמחה מתקשרת אליכם אבל אני גרה בחו"ל. מה הייתם מציעים לי לעשות על מנת להוריד ממשקלי במיוחד שהמטבוליזים שלי ירוד כתוצאה מהגיל והבעיה שיש לי. האם יש פתרון לדבר? תודה מראש.

לאה מטפלת דרך טלפון , זה מתאים גם לאנשים מחול. את יכולה לנסות לדבר אתה ולראות האם זה מתאים לך.

שנתיים הייתי בשומרי משקל שלא עשו לי נסים ונפלאות אבל בכל זאת הורדתי שם 4 ק"ג במשך שנתיים, חצי שנה שאני כבר לא העלתי הכל בחזרה + 3 ק"ג, אצלי חבר מביא חבר, היום שמענו ברדיו את הדיאטנית מדברת ואומרת שאסור להיות בלי קבוצת תמיכה כי היא שומרת לנו על מסגרת, די עצוב לי לחשוב שאני עומדת לחזור לשומרי משקל כי זה מה שבעלי דורש ומבקש ממני. אני שוחה פעמיים במשך השבוע, פעם אחת עושה פלדנקרייז, ועוד פעמיים התעמלות. מה לעשות? האם לחזור לקבוצת תמיכה או האם לנהל עם עצמי שיחה רצינית?

דיפדוף בכתוב, היכן אפשר לראות את השיטה? תודה.

עשיתי משהו לא בסדר בשאלותי ?

שלום לך אפרסק (כמה מרענן) את יכולה לקרוא את עקרונות הגישה במאמר המופיע בצד שמאל של דף הפורום. מציעה שתקראי ותחזרי עם שאלות קונקרטיות. האני מאמין שלי בנוגע לאופן בו עלינו להתמודד עם ההשמנה שלנו, מוסגר שם בכל סעיף וסעיף. בטוחה שתביני מהי המלצתי. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

שלום, אני בת 30 תמיד הייתי נערה רזה אפילו רזה מאוד.. בגיל 20 וקצת התחלתי לנוד במשקל. אני 1.80 ושוקלת כרגע 59 קילו וזה לאחר שעליתי 3 קילו בחודשיים האחרונים עקב אכילה ממש כפייתית ניתן לומר. שמרתי על משקל של 56/57 קילו קרוב ל3 שנים ע"י תזונה דלה בשומן ובבשר, הייתי אוכלת הרבה לחמים מקמח מלא,גבינות,ירקות ופירות ואפילו מתוקים אבל במידה ולא הייתי עוברת את ה 1000/1100 קלוריות ליום וזה הספיק לי. בזמן האחרון זה ממש לא מספיק לי אני מתנפלת על שוקולדים, עוגות וכל הדברים שמנעתי מעצמי שנים. אני מפחדת שבקצב זה אחזור למשקלי הקודם ( 70 קילו )מפני שעליתי כבר 3 קילו בזמן קצר. אני ממש אבל ממש לא מעוניינת בכך, אך גם מבינה שכנראה הדרך שבה נהגתי לאכול כנראה כבר לא מתאימה לגוף שלי ואולי כל ההתקפים האלו למתוק זה זעקה של הגוף. מה את מציעה לי לעשות? רוצה להישאר רזה אבל לא במחיר של כל היום להתעסק בחישובי קלוריות אובססיביים!! ולהיפטר מהבולמוסים שתוקפים אותי. אודה לעזרתך טל..

שלום דפנה הדבר הראשון שאציע לך לעשות, זה לתת לעצמך את הלגיטימציה לעצור לרגע. לעצור, לשבת, לבחון את הדברים בנחת ורק אז לקבל החלטה מה ברצונך לעשות. כרגע את "נקרעת" בין הרצון להיות רזה (מאוד, יש לציין) או הפחד מהשמנה לבין הרצון לחיות בחופש מהתעסקות אובססיבית בעניניי דיאטה. הנחת היסוד שלך היא שעלייך לבחור בין השניים אלא שאין הדבר בהכרח נכון. אינני יודעת אם המשקל אותו ציינת כמשקל המטרה הוא המשקל הבריא והאידיאלי לגופך (גובה 180 ס"מ?) ואינני אומרת שלא. מה שבטוח הוא שברגע שתאפשרי לעצמך את המעבר לאכילה אינטואטיבית (כזו המווסתת ע"פ סיגנלי הגוף) ותכילי את תקופת המעבר תגיעי למקום האידיאלי. כיוון שהגוף אינו דורש יותר ואינו דורש פחות ממה שדרוש לתחזוקתו ורווחתו הבריאותית. בדרך זו, עלייך להניח לגוף שלך להתייצב על המקום הנח ביותר מבחינתו. כשאת נרתמת לגופך, את מאפשרת לו להתאזן. אם יהיו "בינכם" חילוקי דעות בנוגע למושג האידיאל, יהיה מקום לעבוד על הדימוי הגופני שלך, על שיפור תפישת הגוף. (כיוון שעד כמה שאני מכירה את גוף האדם, הוא אינו נוטה לשנות את "תפישתן" בנוגע לאיזון, ויסות ובריאות) אם לא יהיו "בינכם" חילוקי דעות, הרווחת פעמיים. גישת ההרזיה ללא דיאטה אינה גורסת שיש לבחור בין "לאכול" לבין "גוף אידיאלי רזה". שניהם יכולים לדור תחת קורת גג אחת. בכל מקרה, זהו תהליך שיש ללכת בו, בצעדים קטנים ולהיבנות בו שלב שלב. דפנה, אני אמפטית לחשש שלך. הפחד הזה מבטא חלק בתוכך שרוצה להגן עלייך ("אל תעשי שטויות, תגיעי ל- 70 ק", זה נורא ואיום, סוף העולם..."), את יכולה להודות לחלק הזה על שרות רב שנים שאינו עומד יותר במבחן המציאות ולהתנסות בגישה שונה. שתעזור לך לפוגג את החשש הזה ולבנות תפישה נעימה, רכה והולמת את איכות החיים שאת מבקשת לעצמך. או שאת יכולה לתת לחלק הזה להמשיך לנהל את הענינים בכל מקרה, אינך חייבת לעשות זאת לבד. העולם הפנימי שלנו הוא עולם מפואר, ככל שתלמדי אותו יותר (עולם החשיבה שלך, מנגנוני ההנעה שלך, העולם הרגשי שלך, זוית המבט שלך וכ"ו) ותכירי בכוחו, יהיה לך קל יותר. מקווה שתשובתי מספקת לעת עתה ואם לא, אל תהססי להמשיך ולשאול, אשמח להמשיך ולהאיר. שלך לאה פינטו

שמי חלי והיני בת 40 אף פעם לא הייתי שמנה ושנים הייתי באותו מידת מכנס אבל בשנה האחרונה העלתי 6 קילו ואיני מצליחה לעשות דיאטה כי כוח הרצון שלי עם השנים הולך ופוחת ופעילות גופנית אני ממש לא מתמידה הייתי שמחה אם אוכל למצוא את הדרך של "הרזיה ללא דיאטה". אודה לך על תשובתכן. חלי-שרוצה לחזור למשקלה הרגיל (60 ק"ג).

הי חלי ! אם יש לך זמן תקראי כאן בפורום, דפדפי אחורה יש כאן חשיפה לשיטה. או שתצרי קשר , שמאלה לתמונות של בלה ולאה. בהצלחה ושבת שקטה.

רציתי לשתף אותכם בהרגשה שלי, אולי יש עוד שמרגישים כמוני- אני נמצאת בתהליך של הורדה במשקל מחודש נובמבר אחרי שהזנחתי את עצמי לחלוטין בצבא. אכלתי כי היה משעמם, כי היה מפחיד (גשם של קסאמים על בסיס יומיומי), כי אני מחפשת כבר המון זמן אהבה ולא מוצאת, אני בטוחה שיש עוד המון סיבות. כל זה התפוצץ לי בפנים חצי שנה לפני שהשתחררתי ובמהלך החצי שנה הזאת ההזנחה רק גברה, האכילה היתה יותר רגשית והמצב רוח שלי היה בריצפה. שלא תבינו לא נכון, אני בנאדם ממש שמח וחברותי פשוט הובלתי את עצמי לדרך שהייתי רגילה ללכת בה. והיום שלושה חודשים אחרי השחרור המיוחל אני נמצאת בחדר כושר, שומרת על מה שאני אוכלת ומתחילה לראות תוצאות. אני באמת מרגישה שמתחולל שינוי אצלי מבפנים. הבעיה היא, שאני פשוט מפחדת להיות רזה, אני לא רואה את עצמי כרזה, אף פעם לא ההיתי רזה.. איך עושים את זה? איך ממשיכים? אולי לא יהיה לי טוב כרזה.. למרות שגם לא טוב לי להיות השמנמנה שאני.. אני בלחץ.

מעיין היקרה. ברכותי, עברת את השלב הראשון בתהליך - שלב המודעות. את מודעת לעצמך ,יכולה להתבונן ולנסות להבין את ההתנהגות שלך ואת ההשלכות שלה, זה שלב הכרחי בכל תהליך של שינוי. הבעיה היא שלפעמים אנחנו מסתפקים במודעות ולא עושים דבר עם זה. אני מודעת שאני בבור - אבל לא יוצאת ממנו/אני מודעת שאני פוחדת להיות רזה אבל לא עושה עם זה כלום. מעיין יש פה סכנה של דישדוש - מודעות ללא לקיחת אחריות ושינוי לא תזיז אותך מילמטר לעבר המטרות שלך היא רק תגדיל את התיסכול שלך ותתן יותר תחמושת לשופט הפנימי שלך, מניסיון, זה רק פוגע באיכות החיים. אם את מודעת לכך שאת פוחדת משינוי, מלהיות רזה באמת , מה את עושה עם התובנה המדהימה הזאת??? סוף שבוע נעים ושקט בלה

אני מאד מודעת לזה שאני מפחדת להיות רזה. אני גם מאד מודעת לזה שאני באופן כללי בחיים מפחדת משינויים קיצונים. אבל.. אני כן עושה אם זה משהו, למרות כל החשש שלי אני עדיין ממשיכה להתאמן בחדר כושר, לאכול נכון ובריא יותר ולהגיע לדיאטנית שלי. הבעיה היא שהמצב הזה עדיין מפחיד אותי! בראש שלי הרצון להיות רזה חי ובועט, אני מפחדת מהתוצאות, זאת הבעיה.

ויתרתי על דיאטות. אי אפשר לנצח איתן, לפחות אני לא מצליחה לנצח.. להחלטה הזו הגעתי דווקא אחרי שהתחלתי דיאטה נוספת, כזו שתתקן את העלייה שלי במשקל לאחר הדיאטה האחרונה. לאחר שבוע הרמתי ידיים. כוח הרצון החזיק חמישה ימים, שישה...אח"כ האוכל דיבר יותר חזק והכוח רצון הלך לישון... למחרת הפסקת הדיאטה אכלתי ואכלתי, התאוותי על בצקים כאילו לא ראיתי אותם שנה. עד שלא הרגשתי טוב פיזית ונהיה בלגן בבטן. לא יכולתי לישון. זה מה שדיאטה גורמת לי לעשות. אחרי יומיים או אחרי חצי שנה, מתישהו הזלילה הזו מגיעה. כמה ימים אני לא בדיאטה, לא מתכוננת לאחת. אוכלת מתי שבא לי מה שבא לי. לא מאביסה על עצמי, דואגת להרגיש טוב להיות שבעה ולא להיות "כבדה". להשביע את הרעב האמיתי. לפעמים מתפנקת בשוקולד או במאכלים אחרים, לא חושבת שיש עם זה בעיה. בינתיים מרגישה מצוין, אולי עליתי כאן על משהו מנצח. כולם סביבי מרימים גבה. אמש בארוחה משפחתית אצל הדודה ביומולדת לקחתי להנאתי פרוסת עוגה ולאחר זמן מה, פרוסה נוספת. אמי נעצה בי מבט, הסתכלתי והמשכתי לאכול. כל הסובבים אותי אינם מאמינם בדרך כזו, בדרך אחרת, שאוהבת את הגוף ולא נלחמת בו. אהיה צבועה אם אגיד שאני מרוצה ממשקלי וממראה גופי אבל איני מוכנה להעניש את עצמי יותר עם דיאטות. מה עשיתי שלא מגיע לי לאכול כמו בנאדם נורמלי? למרות שיש גל אירועים קרובים-ימי הולדת, חתונות, החתונה שלי....כאלה שבדר"כ הייתי יוצאת מגדרי בשבילם, מתחילה ספורט ודיאטה-שחלילה אף אחד לא יחשוב עלי רעות-זה לא לאורך זמן. לא שווה לבוא לאירוע 10 ק"ג פחות (שעדיין לא יהפכו אותי לרזה) ולעטות מסכה שהכל טוב ויפה עם דיאט ספרייט ביד (יכולה להשבע שאיני זוכרת את הטעם של משקה רגיל) אז אני לא יודעת כמה אני רוצה לרזות (בעצם אני יודעת אבל זו לא המטרה העיקרית) לא מוכנה להתענות יותר....ומפחדת מהדרך הזו. לאן היא תוביל אותי? לאן אגיע? המשקל הוא לא מטרה יותר, המטרה שלי להרגיש טוב. לפני כמה ימים רציתי להוריד 30 ק"ג. עכשיו אני ארגיש מצויין גם עם 17 פחות. אז איך הולכים ללא נודע?

יש רזים שאוכלים כמה שבא להם וכמונו שמשמינים מכל ביס. זה הגנים...

אלא מרעב גופני בלבד. להם זה ברור. לנו שאנחנו לא רזות טבעית אנחנו בטוחות שאנחנו רעבות פיזית אבל זה בעצם רעב ריגשי,ולא,זה לחלוטין לא פשוט לזיהוי ולהבחנה בין שני סוגי הרעב,את ההבחנה הזאת אני לומדת כבר הרבה זמן עם בלה ואיכות החיים שלי הישתנתה פלאים .אני לא שופטת את עצמי ולא כועסת על עצמי ,אלא אוהבת ומקבלת את עצמי(וגם את זה למדתי בעזרת בלה) ואני אוכלת לרוב באכילה פיזית ולא ריגשית ומאד רגועה. אם עד הטיפול הייתי כל הזמן רעבה ואכלת כל הזמן(ויש לזה אישור דיאטטי-לאכל כל שעתיים וחצי-שלוש )היתחלתי לאכל בבוקר מוקדם ואכלתי עד הערב היום אני מתחילה לאכל בזמן שאני רעבה ולא בשעה שהדיאטנית קבעה לי(אני גם לא הולכת לשרותים בזמן שמישהו חיצוני לי קבע לי..)לרוב השעה הזאת היא בין 11 ל12 בבוקר אבל לפעמים קצת קודם,והיום זה היה בערך ב1 בצהרים(כי אתמול הייתי בערב בבית קפה ואכלתי בכיף-הבוקר לא הייתי רעבה)בקיצר כשאת לומדת להקשיב לגוף באוכל ולהקשיב לנפש ולתת לה מה שהיא זקוקה(ולא היא לא זקוקה למזון אלא לדברים אחרים כמו אהבה הבנה ללא שיפוטיות ללא כעס מנוחה,שלווה ורוגע וכו)את נהפכת לרזה טבעית וזאת דרך ארוכה ומדהימה בהצלחה

בוקר טוב דיקלה הייתי מציעה לך לערער קצת על האמונה המדכאת הזו, לערער על מה שנראה לך כ"כ ברור מאליו כמו גנים. ובמקביל, להיפתח לרעיונות חדשים ומקדמים. כשאת מעבירה את האחריות לגנים שלך, את הופכת קורבן וחסרת אונים שהרי אין בכוחך לעשות דבר. מתוך הוויה שכזו, דבר לא ישתנה באמת וחבל על המאמץ. גם אם הארתי נקודה כואבת, היא קריטית ומקווה שתשכילי להשתמש בה. בברכת יום נאה שלך לאה פינטו

הגנים אולי באמת שם, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לנצל אותם ולהשמין. אפשר להיות עם הגנים האלה ועדיין להיות רזים. דבר ראשון שאפשר לעשות הוא לוותר על הדיאטה וללמוד על הגישה. משקל הוא עניין בר שינוי ואני לא מסכימה איתך. כמו כן אפשר להגיד על כל דבר בחיים שקורה לנו "זה הגורל", "כך ה' רצה", "זה מזל רע" וכו'. אני מאמינה שהכל אפשרי ובידיים שלנו... לאה ענתה לך תשובה לעניין, תחשבי על זה.

בוקר טוב א. הליכה אל הלא נודע תמיד מסמלת משהו חדש באמת. שהרי אם היה נודע, לא היה בזה שום דבר חדש. הליכה אל הלא נודע תמיד מעוררת בנו חשש ופחד כיוון שבמקום בו "אנו לא יודעים" אנו חסרי בטחון. אנשים מצליחים לומדים ויודעים להכיל את תחושת הפחד ולצעוד לאט ובזהירות קדימה. תחושת הפחד אף יכולה להוות סמן למשהו חדש ולעורר תחושה של התרגשות. אנשים שעומדים במקום ולא יוצרים שום דבר חדש בחייהם, נותנים לפחד לנהל אותם, תוך שהם שומרים על מסגרת מוכרת, גם אם אינה הכי נוחה בעולם. נסי לקשר רגש חיובי לפחד הזה (אין מדובר בסכנת חיים, כידוע לך), הוא מלווה כל מי שיוצא לדרך חדשה. למדי להעריך אותו ולאהוב אותו על אף אי הנוחות הטבעית המתלווה לשלבי מעבר. על מנת להרגיש בטוחה יותר, את יכולה ליצור לעצמך מסגרת ליווי. אני בטוחה שאם תבקשי לצאת למסע בג'ונגל בו לא היית מעולם, תעדיפי לעשות זאת בליווי של מדריך טיולים מוסמך לג'ונגלים. את אומנם תצטרכי להכנס לג'ונגל, לצעוד בו ולחיות בו, אך יהיה מי שיכוון אותך, שיאיר לך את הדרך, שיסביר לך, שיתמוך בך, שיעזור לך להפיק את המיטב מהמסע ומעצמך. אהבתי במיוחד את המטרה שהצבת לעצמך. זוהי בעיניי מטרת-על. להרגיש טוב. כשאת מכווננת ע"פ חזון שכזה, רק דברים טובים יכולים לקרות לך. במטרה שכזו אני יכולה לשמוע אותך אומרת "עכשיו, אני!" הגיע הזמן להפסיק לרצות את האחרים תוך שאני מוותרת על עצמי (על להרגיש טוב), הגיע הזמן להפסיק לחיות ע"פ אמונות של אחרים (גם אם אימצתי אותן לחיכי), הגיע הזמן שלי להרגיש טוב. כשאנו שמים דגש על הרגשות שלנו, אנו בעצם מתחילים להטות אוזן לצרכים האמיתיים שלנו. כשהצרכים שלנו, ביולוגיים ורגשיים, מסופקים - אנו מרגישים טוב. כשהצרכים שלנו, ביולוגיים ורגשיים, מדוכאים - אנו מרגישים רע. הרגשות שלנו הם מנגנון של משוב לסיפוק עצמי. וסיפוק עצמי הופך אותנו לאנשים מאוזנים. כשהאכילה והמשקל שלנו הוא שני פרמטרים שמתאזנים באופן טבעי וללא צורך בהתעסקות טורדנית במזון, קלוריות ושאר בולשיט. א. את ממש בכיוון הנכון. זה בדיוק מה שנקרא לשנות גישה. כמובן שיש עוד מה ללמוד, להבין, לחוות ולדעת. כל זה יחשף בפנייך אט אט, היי מחוייבת למטרה העילאית שהגדרת כיוון שמשמעותה להיות נאמנה לעצמך, לדאוג לעצמך באמת. מהמקום המצוין בו את נמצאת כרגע, ממליצה לך בחום להסתייע בליווי מקצועי למען דרך פרודוקטיבית ומהנה. יישר כח בהערכה רבה שלך לאה פינטו

קראתי היום באתר וואלה! את הכתבה שלך על נזקי הדיאטה, כמה אמיתי, כמה נכון...כל כך הזדהיתי עם כל מילה. תופעת ה"אם כבר אז כבר" היא עקב האכילס של השמנים והמרזים תמידית...בצורה כזו עליתי בחצי שנה עשרות קילוגרמים. כל יום עולות לי שאלות חדשות ובעיקר דבר אחד מטריד אותי. כאנשים שהורגלנו לחשוב שדיאטה היא סטטוס קוו, כיצד ניתן לשחרר את האמונה הזו לגמרי ולא לפספס את המטרה של הגישה? למרות שהתחלתי לאכול ה-כ-ל ואני נהנית, ההגבלה הזו עדיין קיימת בראש. אתמול בעת ירי הטילים (אני מהצפון) התחלתי פתאום לאכול, בהתחלה כריך אח"כ מתוקים, אח"כ חטיף....הבנתי שאיני רעבה אבל האוכל משמש לי כמרגיע. כמובן שלא נרגעתי באמת. יש לך טיפ לתת לי איך אפשר להתחיל שינוי במחשבה ולא לעשות דיאטה מוסווית?

כמה קלוריות יש בבננה?כמה בתמר מג'הול?איזה מתוקים מזינים ומומלצים אשר אין בהם הרבה קלוריות?

אני מאוד מזדהה עם מה שקראתי בפורום והתחלתי בשיטה. האם אני צריכה לשלב פעילות גופנית או זה לא חובה? תוך כמה זמן מתחילים לראות ירידה במשקל? ועוד שאלה, חשבתי להתחיל לבשל בריא יותר ופחות שמן יש בזה צורך או כבר לא?

קשת שלום. את אומרת שאת מאד מזדהה עם מה שקראת בפורום ואני שמחה על כך. את אומרת שאת התחלת בשיטה ופה לא ממש ברור לי - איך התחלת? על סמך מה? איזה כילים יש לך על מנת ליישם את השיטה? האם זה רק מקריאה בפורום? אם כן אז חסר לך המון ידע והשאלות שלך מצביעות על המחסור , אם את בתהליך ליווי מקצועי אז עליך פשוט להיות סבלנית. בהצלחה, בלה

אין לי לווי מקצועי משום סוג אשמח לקבל יעוץ. ניסיתי לכתוב לך במייל אבל הכתובת היתה שגויה אם אפשר תני לי כתובת מייל מעודכנת או שאפשר להתקשר אליך מבטיחה לא להטריד יותר מידי.

שלום וצהריים טובים, שני בת 33 ולי 3 ילדים ,הלידה האחרונה לפני 6 שנים. לאחרונה היו לי בעיות עם בלוטת התריס, היתה בהפר ואח"כ בהיפו ועכשיו מתאזנת. לאורך כל השנים , מאז רווקותי, משקלי נע בין 52-53 ק"ג לאחרונה עליתי כ-5 ק"ג במשקל (אציין כי אין שינוי בתזונה או בכל גורם שיכול להוות גורם להשמנה) הרופא והאנדוקרילוג קישרו זאת לבלוטת התריס אך אני ממש לא מרגישה טוב עם עצמי ואף שוקלת לפנות לדיאטנית בעניין. האם יש לך רעיון ממה נובע הדבר? תודה רבה

נרקיס היקרה. עליך להבין שהגוף שלנו זה משהו דינאמי ולא סטטי . הרקמות והמשקל שלו משתנים עם השנים ועם האירועים. בשום מקום הוא לא מחויב להישאר אותו דבר. משך שנים הוא היה במשקל שאהבת ועכשיו משהו השתנה - יכולות להיות לכך סיבות רבות, הבלוטה, השנים שעוברות, הורמונים ואולי סיבות אחרות. אני מציע לך לא להבהל ולרוץ ישר לדיאטה זה מהלך שסופו עלול להיות בעייתי. אני מציע לך דווקא עכשיו להיות קשובה ואמפטית לגוף שלך ולנסות למלא את הצרכים שלו אולי הוא ירד בחזרה ואולי לא , עליך לסמוך עליו אין לו שום עניין להיות שמן ולא בריא . אם תיהיי אמא טובה קשובה ואמפטית לגוף שלך הוא ימצא במהרה את האיזון שטוב לו אם לעומת זאת תענישי אותו עם דיאטות ...אז אי אפשר לדעת איך הוא יגיב. אז אני מציע לך - בחמלה , ברכות באהבה - לא במלחמה , הגבלה ומסגרת. בברכה בלה

קצת על עצמי,בת 29 אמא ל2 ילדים אחד בן 3 ואחת בת 5 חוד' רוב חיי הייתי שמנה, עשיתי אין ספור דיאטות , שומרי משקל מרזי מורית מירי בלקין הומאופט ליוי דיאטנית אישית וכלום לא עבד כשאני ובעלי היינו חברים התחלתי לעשות לבד סוג של דיאטה אבל יש לציין לגמרי מטורפת. עבדתי אז משמרות לילה וערב הייתי אוכלת 2 ארוחות ביום שאחת מהם היתה ברנפלקס וחלב והשניה היתה סלט וטבעולייט טו סלט ופתית וגבינה בקיצור כלום ונוסף על כך עשיתי 3 פעמים בשבוע ספינניג ....יש לציין כי ירדתי כך 29 ק"ג ב8 חוד בערך. מטורף.... רק שזה לא נמשך להרבה זמן ... עוד לפני ההריון של הבן הגדול ניתן לומר מיד אחרי החתונה שהתחלתי סדר יום רגיל של 3-4 ארוחות ביום התחלתי להשמין כי הוספתי פחממות לתפריט שנמנעתי מהם כל הדיאטה והכל התחיל לעלות עליתי את כל מה שירדתי ויותר . היום לאחר לידה שניה אני בעודף ואני רוצה לרדת 30 ק"ג , מיותר לציין שלא טוב לי עם עצמי אני לא מקבלת את עצמי ואני כל הזמן מסתכלת על תמונות שלי מהתקופה ההיא ............ הבנתי כי בסיס השיטה הוא שינוי מחשבתי , היום בשיגרה המטורפת שלי בקושי יש לי זמם לפעילות גופנית וזהו מרכיב שאני משוכנעת ש"תוקע" אותי במקום רזיתי קצת אבל עוד דרך ארוכה לפני.. אני מניחה שקיימת תמיכה מלבד הפורום והייתי רוצה לשמוע עליה קראתי על השיטה מהפורום ומאתרים שנשלחו כאן כקישור , אני ישמח לשמוע התייחסות אישית למצב.

שלום רב לך ???? (את רוצה התיחסות אישית אבל לא רשמת שום שם שאפשר להתיחס אליו...) את מתארת חיים שלמים של מאבק בינך לבין גופך. הכרזת עליו מלחמה מגיל צעיר והיית יצירתית מאד במלחמה שלך בו. גופך נלחם בך בחזרה (איזה בררה יש לו?) והיום את שוב באותה נקודה - עם עודף משקל, כעס כלפיו ורצון בשיתוף פעולה שלו. כוח מוליד עוד יותר כח, כעס מוליד כעס חוזר, אלימות מובילה לאלימות גדולה יותר. אם את רוצה לרזות תתחילי בשינוי של האמונות שלך כלפי גופך, בשינוי היחס שלך אליו ברצון אמיתי וכן להכיר אותו ולמלא את הצרכים הרבים והמגוונים שלו בצורה נכונה . גישת הרזיה ללא דיאטה נועדה לשנות את מערכת היחסים בינך לבין גופך, שינוי כזה יאפשר לך לחשוב אחרת, להתנהג אחרת ובסופו של דבר גם להראות אחרת. הגישה מוצעת כתהליך של לווי אישי (בהמשך יהיה גם תהליך קבוצתי) שלי ושל לאה. אם את מעונינית את מוזמנת ליצור קשר ולהתחיל לצמםצם הקפים ולהשיג מטרות ויעדים בברכה בלה

ראשית תודה על התגובה , שנית לא שמתי לב ובם רשמתי שלום בתחילת שירשור. רוצה שינוי והתחלת תהליך ... איך ניתן ליצור קשר? אשמח לתגובה .. יום מקסים..

מרוב התגובות שקראתי כאן התרשמתי לטובה לגביי השיטה, אבל לצערי לא הבנתי מה בדיוק אני צריכה לעשות כדי להגיע למטרות. אם מישהו (הבנת שבלה אחראית לשיטה הזו?) מוכן להסביר לי אני אשמח מאוד. שבוע טוב לכולכם ☺ ☺

שלום רב השיטה שלנו מבוססת על גישת הרזיה ללא דיאטה. אני ולאה פיתחנו אותה ושילבנו בה תכנים של אימון אישי וטיפול כאשר המטרה של התהליך היא לרזות בלי דיאטה, לשפר את איכות החיים ולשמור על ההשיג לתמיד. כרגע הליווי הוא אישי ובהמשך תיהינה גם קבוצות ברוח השיטה. אם את מעונינית בפרטים נוספים את מוזמנת ליצור קשר טלפוני. הפרטים שלנו תחת התמונות. בברכה בלה

שלום לכולם... אני בחורה בת 25 בריאה אבל במשך השנתיים האחרונות צברתי כמה קילוגרמים עודפים. אינני יודעת כבר מה לעשות. אני כבר ממש מתוסכלת מזה!!!ניסתי כבר מיליון שיטות וכבר הצלחתי לרדת אבל מהר מאוד חזרתי לזלול :-( אם למישהי יש עצה שיכולה לעזור לי אני אשמח לשמוע... תודה שבת שלום...

שלום לך מישהי (סתם מישהי או מישהי מיוחדת?) העצה החכמה ביותר שאוכלך לתת לך היא להפסיק את מה שלא עובד בשבילך והכוונה שלי היא לשיטות הדיאטטיות שעוזרות לך לרדת ולעלות חזרה. העצה השניה שלי היא לקרוא קצת יותר בפורום, כולל מכתבי הפתיחה (בצד שמאל) ולהבין מה אומרת גישת ההרזיה ללא דיאטה בכל הנוגע לאיזון משקל הגוף. בברכת יום מוצלח ושבוע פורה שלך לאה פינטו

שלום אני רוצה לרזות וכל פעם שאני רוצה לעשות זאת אני לא מצליחה לשמור על הדיאטה או לא מצליחה לעשות כושר יום... מה את מציעה לי לעשות?

שלום הגעת לפורום הרזיה ללא דיאטה אז ברור שאציע לך ללכת בדרך אחרת מדיאטה. תקראי קצת בפורום ואם זה ידבר אליך את מוזמנת לשאול שאלות . בברכה בלה

אני מתלבטת אם להתחיל את התהליך אז רציתי לדעת אם יש בנות שעברו את התהליך ובאמת שינו את צורת המחשבה שלהן ובאמת רזו אשמח לקבל המלצות תודה

שלום תותי ! כותבת לך מאי שם, ארץ הרזים... באמת רזיתי. 2009 שנה הרבה יותר קלה (במשקל). המלצות? פני שמאלה עם העכבר ותבחרי. אני בחרתי בלה. בהצלחה שיהיה ושנה קלה.

בתור אחת שבמשך 10 שנים נלחמה במשקל למדה בעלפה את לוח הקלוריות ולא ירדה גרם למרות מאבקים אני מוכרחה להגיד שאני,באמצע התהליך שיניתי לחלוטין את אופן המחשבה שלי,קודם כל למדתי את הגורמים לאכילה אצלי וכרגע אני בתהליך של שנוי. השנוי הוא במחשבה שלי על עצמי,על מערכות היחסים שלי התגובותץ שלי וההתנהגויות שלי. ברגע שהמערכת יחסים שלי עם הסביבה ועם עצמי נרגעת ואני לא אוכלת את עצמי על המון דברים אני אט אט נהפכת לרזה טבעית(שהרי רזים טבעית אוכלים הכל,גם את הדברים שלנו אסור לאכל ,וזאת משום שהם אוכלים רק ברעב גופני ורק עד שהם שבעים ולכן את יכלה לראות רזים שאוכלים שוקולד ,סופגניות,ציפס ועוד ועדיין רזים....)בקיצור הדרך היא ארוכה ונפלאה ,החיים שלך והמחשבות שלך משתנות לחלוטין רק תדעי:התהליך הוא לא קל ולא תמיד קצר משום שהוא מעצם אופיו טיפולי,והשינויים העמוקים הם לא פשוטים,ולמרות זאת אני לא מפסיקה,לגבי הרזיה-רזיתי קצת אבל בעיקר רזיתי במוח .... בהצלחה ,את לא תצטערי אם תתחילי....

לפני כשנה וחצי נמאס לי מעצמי ומהעולם הסיזיפי בו אני חיה : יורדים במשקל עולים במשקל יודים בשמקל ושוב עולים . הפתטיות הגעילה אותי.אני בעצמי כיום בוגרת אימון אישי החלטתי לעשות שינוי פנימי עמוק ולקחת שליטה על חיי.בנוסף היתה לי שיחה משמעותית עם לאה.כל אלה הובילו אותי לעבודה פנימית עמוקה.זה זמן רב שאני שוקלת 10 קילו פחות ואולי גם מעט יותר. אוכלת מהכל אך בתובנות וצרכים אחרים מפעם בהתאם לדרישת הגוף ולא חושים אחרים שמבלבלים אותנו.ושומרת על משקל. והכי מצחיק אין בכלל בולמוסים ופתאום לא אוכלים יותר בגלל מחזור או כל מיני דברים אחרים. כי גם הגוף וגם הנפש מאוזנים. ואין צורך לאכול "אוכל מנחם". אז לרדת ללא דיאטה דורשת עבודה... עבודה הרבה יותר קשה ופולשנית מתפריט קבוע מראש. אני מציעה לך: לכי על זה אך רק בלווית מישהו מוססך שילווה אותך במסע- כי זהו מסע של הנפש בראש ובראשונה( לדעת למה את אוכלת?)

היי N AVA אצל מי עברת אימון? תוכלי לפרט קצת יותר.

שלום אני אישה בהריון ואני עדיןן צעירה אבל אני מפחדת להשמין ולהישאר שמנה אז אם ילדתי ונשארתי שמנה מה אפשר לעשות עם זה. אני רוצה שהגוף שלי יחזור למשקל שהיה לפני ההיריון והוא 58 . אז יש דרך להחזיר את הגוף למה שהיה או שאין סיכוי לכך

שלום לך אחת! אני לא חושבת שהגעת לפורום הנכון, אבל אני אענה לך סתם מנסיון... אספר לך שהייתי בהריון, ילדתי, ושבועיים לאחר מכן ירד הכל פרט ל 3 ק"ג שירדו בחודשיים שלאחר מכן. הגוף שלי בדיוק בדיוק כפי שהיה לפני הלידה. אל תטרידי את עצמך בזה. הריון הוא אחד השלבים היפים בחיים וחבל שאת מתעסקת במשקל במקום בדבר המופלא שקורה בגופך. שיהיה בכל מקרה הריון מאושר ולידה קלה.

זו את ?, העוקבת הצמודה ? אם כן, כובע לך על הסגנון... מי שמדברת, את ממש טובה ! שנה טובה ומסוגננת.

אני בת 40. קראתי כל מה שניתן דרך הפורום והכתבה. הכל אחלה. רק לא הבנתי האם כל היעוץ בתשלום? האם ניתן לקבל סיוע דרך הפורום? יש עלי 40 ק"ג מיותרים. רופאים מציעים ניתוח לקיצור קיבה והפחד שאוחז בי מדיר שינה מעיני. אין לי כסף לדיאטות נוספות. אם יש מישהו שיכול ליעץ לי מכאן , אודה לו מאוד. בלה ולאה אתן משהו משהו - יש מצב לעזור לי?

ל...(לא אחזור על מה שקראת לעצמך) היקרה ! מה איתך ? לא דובים ולא יער ! אענה לך על מה שאני יודעת: היעוץ והפגישות בתשלום, סיוע מהפורום יש ים, הנה כבר קיבלת עכשיו.. אל יאוש, ובהצלחה !

שלום רב בשמחה נעזור לך, רק תגדירי איזה סוג של עזרה את צריכה מאתנו?

שלום לכן, קראתי כאן רבות אודות פריצת הדרך שלכן. אני הייתי במסגרת שיצרתי לעצמי לפיה אני לא אוכלת מוצרים מקמח לבן,לא תפוחי אדמה , כמה שפחות סוכר ולאכול בכל 3 שעות. אכן ירדתי 12 קילו אבל אני רוצה לרדת עוד ומרגישה שאני צריכה דרך חדשה.. אשמח לדעת איך בדיוק השיטה הזו עובדת, ואם יש הדרכות בירושלים.

נוני היקרה את מתארת תהליך של דיאטה , זו דרך הפוכה לגישה שלנו ואין אפשרות לשלב בינהם.

קיבלתי מרופאת הנשים שלי מירשם לגלולות פמינט אבל אני ממש מפחדת שאני עלולה להשמין אם אני אקח אותן, כי שמעתי שגלולות משמינות בדרך כלל. האם זה נכון?

ככל הידוע לי גלולות לא משמינות לכל היותר הן יכולות קצת לגרום לצבירת נוזלים.

אני העלתי במשקל משהו כמו 7 קילו מאז שהפסקתי גלולות. עכשיו אני חוזרת אליהן :)

אני מכירה המון בחורות שלוקחות את הגלולות האלו ואף אחת מאלו שאני מכירה לא השמינה מהן

גלולות לא גורמות להשמנה בטח שלא גלולות מהדור החדש כמו פמינט, הכי הרבה שזה יכול לעשות זה לגרום לצבירת נוזלים בהתחלה של השימוש בהן וזה נעלם אחרי החודש-חודשיים ראשונים כך שאין לך מה לדאוג

אני אוכלת ממש מעט ולא מאכלים משמינים, אך יש לי בעהכ עם בלוטת התריס ואני נוטלת כדורים לאיזון ולמרות זאת לא מרזה מה עושים??????????

חני היקרה בכל הקריירה הארוכה שלי לא ידעתי לתת תשובה לשאלה כזו - מה עושים כשאוכלים מעט ולא מרזים ? האמת היא אין לי מושג... אני באמת לא יודעת מה עושים. מקווה שתמצאי תשובה בלה

בוקר טוב, אני בת -19 שוקלת 67 והגובה 1.68 בערך. יש לי מבנה גוף מאוד מוזר כי באיזור הבטן אני יחסית רזה לאיזור היריכים והישבן. באיזה דרך אני אוכל להוריד את הקילוגרמים המיותרים ולקבל צורה?! אשמח לקבל עזרה:)

שלום מעיין, שלחתי לך במייל מידע מפורט לגבי השיטה שלי, "השיטה הסינית להרזיה נבונה", לגבי הרזיה מקומית על ידי אלקטרו אקופונקטורה. השיטה היא בטוחה ונטולת סיכונים, אינה מכאיבה ומאפשרת תוך סידרת טיפולים להגיע למראה יותר פרופורציונלי. יש צורך במוטיבציה ושיתוף פעולה, על ידי שתיה הולמת ופעילות גופנית בסיסית. מבנה הגוף שלך, כפי שתארת, הוא מבנה של "אגס", ודווקא נחשב לבריא והאנרגטי יותר, יחסית למבנה ה"תפוח", האופייני לנשים אנרגטיות פחות, בעלות חילוף חומרים איטי וחוסר איזון הורמונלי (בד"כ עודף של אסטרוגן, הגורם להשמנה). לא היתה לי אינדיקציה אם אכן קיבלת את המייל. אני מצרפת לינקים לכתבות שלי ולאתר, למידע נוסף: http://www.icosmetics.co.il/article.asp?newsid=315 http://icosmetics.co.il/article.asp?newsid=414 www.my-chi.co.il http://sinimedic.com/maya/ הקליניקה שלי נמצאת בתל-אביב. אשמח לענות על כל שאלה ב ה צ ל ח ה מאיה נוריאלי מטפלת ברפואה סינית ודיקור קוסמטי

היי מעיין ! עצה ידידותית ואמהית לי אליך, אל תתחילי עם השטויות האלה, לא דיקור ולא סיני ולא יפני.. רוצה עזרה ? תתחילי מלקרוא כאן, יש כאן הרבה מאוד מידע על השיטה. אני אומרת לך מנסיוני האישי, זה עובד ! גם את בתי הייתי מפנה לדרך זו אם היה צריך. בהצלחה any way.

אני בגיל הגמלאות , יש עלי 20 ק"ג מיותרים איך אני נפטרת מהם בלי לסבול. אני שוחה פעמיים בשבוע ועושה התעמלות פלדנקרייז.

שלום איילת (נסתפק בזה) ! את רוצה ללמוד לרזות בלי דיאטה, התשובה בגוף שאלתך - ללמוד. בואי ללמוד אצל מי שמלמד.

אבא שלי גילה לפני שנה מוצר תזונה שבצורתו וטעמו זהה למילקשייק (תזונה מאוזנת) של חברה WellnessPro אשר מאפשר לו לא רק לרזות אלא גם להמשיך להנות מאוכל זהוא לא הכי בריא אבל כולנו אוהבים אותו. ב- 3 חודשים הוא השיל 8 ק"ג. קיבל אישור מרופא משפחה להתאמן בחדר כושר למרות שעבר ב- 1999 התקף לב וצינתור. כיום הוא בן 62 אבל כולם נותנים פחות מ- 55. חבר משפחה שלנו הרזה ב- 5 חודשים ב- 30 ק"ג. העור שלו נמתח והוא התחיל לחיות (משקלו הישן היה 130 ק"ג). אם יש דרך לרזות ללא דיאטה זאת הדרך וזה המוצר.

שלום רב לפורומיסטים המרזים ללא דיאטה ! לכבוד הנר השמיני והאחרון להיום בא לי לשתף אתכם בנס גדול שקרה לי מאז שאני בתהליך. זה עתה חזרתי מהדלקת החנוכיה אצל גיסתי. מה לא היה שם, ואני לא מתכוונת למה שלא אכיל. וכמובן שכמובן סופגניות מכל הצבעים הטעמים והצורות. אז מה נס בזה ? נס..נס.. כי כששתינו את הנס, הסתפקתי רק בנס (קפה) ותו לא. זה משהו שלא קרה לי בחגי החנוכה הקודמים, וזאת הנני זוקפת לזכותו של התהליך אותו אני עוברת אצל בלה. איחולים לשנה אזרחית טובה ומאושרת..

שלום לך מירב. מזה זמן רב אני קוראת בפורום, ומאוד מתרשמת מהגישה. רציתי לשאול אותך, בתור אחת שמופיעה כאן הרבה (קראת לעצמך מ. בהתחלה?) על התהליך שאת עוברת. אני שוקלת לעשות זאת ומאוד מתלבטת. האם, מעבר לתחושה הטובה שהתהליך הזה נותן לך, את רואה גם ירידה במשקל? אני יודעת ומבינה שזה לא העיקר והעיקר הוא התהליך הפנימי שאנחנו עוברים, אבל יחד עם זאת - נראה לי שמרוב שהתהליך מעצים ומעשיר אנשים קצת שוכחים לספר (בפורום, הכוונה) אם הגיעו או שהם בדרך לפחות למטרה הסופית... שלפחות לגבי היא ירידה במשקל. האם את יכולה לספר קצת אם ירדת? והאם זה לקח הרבה זמן? ועוד שאלה קטנה לגבי נס החנוכה - כמו שאני מבינה את הדרך הזו, הרעיון הוא להקשיב לגוף ולתת מענה אמיתי לצרכים שלנו. לדוגמא - אם אני רעבה, אין שום רע בלאכול סופגניה. אם אני לא רעבה וזה משהו אחר, שום סופגניה לא תמלא את הצורך הזה.. נכון? אם ככה, להגיע לערב הדלקת נרות, לעמוד מול הסופגניות - להתלבט,להתלבט, להאבק בעצמך, ולא לגעת בכלום בזמן שכולם אוכלים ונהנים זה די דיאטה, לא? זו לא ממש התנהלות של אדם שהוא "רזה בראש" - שבטח היה אוכל סופגניה אחת, נהנה ממנה ונגמר הסיפור! אשמח לתגובתך. תודה ויום מקסים.

יש בני אדם רזים שלא אוכלים אפילו לא סופגניה אחת.. מי שאמר שבן אדם רזה היה אוכל אחת? אולי הוא לא אוכל בכלל ואולי יבוא לו בערב מסוים שתיים? אני לא יודעת איך הבנת שמירב מנעה מעצמה סופגניה. יכול להיות שפשוט לא הרגישה צורך. כמו שקרה לי ושימח גם אותי. כי המחשבה תמיד היתה שלאוכל יש הרבה כח עלי. אני חושבת שזה הראש השמן שלך שחושב שרזים חייבים לאכול וגם מגבילה את זה למה שנראה לך רזה או אולי דיאטטי, סופגניה אחת. ואגב, אני רזיתי 2 מידות מכנסיים בתהליך של כמעט חצי שנה המשקל ממש לא מעניין אותי. אני גם לא חושבת שכדאי לך לצמצם את החשיבות של התחושה הטובה כי בסיכומו של דבר היא זאת שמייצרת את התוצאות. משהו שלא כל כך הבנתי וחשבתי כשניסיתי לבד. שיהיה לך בהצלחה

שלום נועה ! הפתעת אותי, אכן הייתי מ. וכנראה שאחד מהפנים של התהליך עזר לי לחשוף את שאר האותיות. תראי, גם אני הגעתי לבלה במטרה, לחזור אל משקלי הנכסף מאז שהפכתי להיות אמא, שזה בערך 20 ק"ג. עד כה ירדתי בערך 9 ק"ג שאיתם, כך אני מרגישה ירדו ונעלמו כמה שנים מגילי. הייתי כבדה ועייפה רוב הזמן ובעיקר מתוסכלת מהעובדה שידעתי בתוכי שדיאטה ומכוני כושר הם לא הדרך, לא בגלל שניסיתי, פשוט ראיתי על אחרים. עד שבאופן מקרי לחלוטין הגעתי לכאן ואחר כך לבלה שהצילה אותי מהמלכודת הידועה. הרזיה השמנה וחוזר חלילה. נס חנוכה - ברור שאין כל רע לאכול סופגניה, אם בא לך. אבל זהו שממש לא בא לי.. ובכלל לא מצאתי את עצמי שואלת ונשאלת אם לאכול או לא. אם לא בא אז לא אוכלים, ככה זה אצל רזים לא ? ערב מקסים גם לך מקווה שהועלתי לך, את השאר כדאי לך לשאול את המ"מאלפת" שלי בלה, היא גדולה. מירב

שלום רב, אני דיאטנית צעירה בראשית דרכי המקצועית. כבר במהלך לימודיי (שם הייתי מוקפת בסטודנטיות שכרסמו רק לחם קל עם גבינה רזה) חשתי שאני מגישת הדיאטות באשר הן, בעיקר בשל המגבלות שהן מטילות (גם שיטות ליברליות לכאורה, כמו שיטת הנקודות של שומרי משקל, הן לא יותר ממערכת מגבלות בתחפושת). אני יודעת שגם הסטטיסטיקה מצביעה על כך שרוב סיכוייה של דיאטה כל שהיא, הוא להיכשל. נתקלתי בפורום שלכן ממש במקרה, קראתי בו שאלות ותשובות רבות, וככל שהעמקתי בקריאה, מצאתי עצמי מסוקרנת יותר ויותר. שאלתי אליכן היא כיצד אוכל ללמוד את הגישה באופן מעמיק? האם קיימות מסגרות הכשרה (בארץ או בחו"ל) או ספרות מקצועית מומלצת? אני מרגישה שמדובר כאן בבשורה אמיתית, והייתי רוצה לקחת חלק בהפצתה. בתודה, מ.

שלום לך דיאטנית צעירה . יש לי חזון ליצור דור חדש של דיאטניות כאלו שלא מדברות על קלוריות , כותבות תפריטים ומתרכזות בוטימינים אלא כאלה שמדריכות את המטופלים שמגיעים אלהם אל עבר דיאלוג אחר עם עצמם ועם גופם. זה אכן דורש מהפכה ואת מוזמנת להיות חלק ממנה צרי איתי קשר ואשמח מאד לשוחח ולעדכן אותך בחזון שלי ושל לאה. צרי איתי קשר 0528303005 בלה

הייתי כל כך קרובה. הייתי בתהליך, עם ליווי. אכלתי בעיקר מתוך רעב פיזי, לא חשבתי על אוכל כל היום, כבר לא הייתי צריכה כל הזמן את המתוקים. אבל לא ירדתי במשקל, והציפיות שלי היו כל כך גבוהות ולא עמדתי בה.,והגיע שלב שחשבתי/קיוויתי שאצליח להמשיך לבד. האמנתי שאהיה שוב רזה. ועכשיו- הולכת ומתרחקת מהקשב הפנימי. עם כל יום שעובר, אני פחות קשובה ויותר אוכלת מתוך רעב רגשי. איזה רגש? מזמן הפסקתי לנסות לגלות. כמובן שהשמנתי מעבר למה שאי פעם הייתי. וקשה לי לקבל את עצמי ככה, למרות שיודעת שזהו המפתח... קיוויתי שטיפול נפשי יעזור לי בנושא של קבלת עצמי, ללא תנאי. גם אם אני עולה במשקל. אבל לא באמת חשבתי שזה מה שיקרה ועכשיו כשעליתי - קשה לי להתמודד עם זה. למה אני כותבת? אולי רוצה לחזור? הלוואי ויהיה לי האומץ...

למתגעגעת שלום ! למה צריך אומץ לא הבנתי ? פשוט תחזרי ! כמה זמן היית בליווי ? למה עזבת ? ספרי.. גם לי היה קטע דומה/שונה אולי אני יכולה לעזור ?

כמה זמן היית בתהליך עם ליווי? אחרי כמה זמן החלטת שאת עוזבת? קרה לי משהו דומה בוריאציה שונה. הייתי בתהליך עם עצמי ומצבי היה יציב ודומה למה שאת מתארת, אבל לא ירדתי במשקל והחלטתי שזה לא מספיק מהר אז הגעתי לטיפול ואז עליתי. כנראה שצריך הרבה יותר סבלנות ממה שנדמה לנו וכדאי לראות גם יציבות כהצלחה גדולה. אולי אלה לא הנסיבות החיצוניות של התחלת טיפול או עזיבתו, אלא יותר התחושה שזה לא הולך וחוסר הסבלנו, שמובילים אותנו למקומות הלא רצויים.

כן, היו לי ציפיות לרדת במשקל, וכשזה לא קרה בזמן שחשבתי שזה אמור לקרות (חצי שנה, ואחרי הפסקה - עוד חצי שנה), קצת התייאשתי כנראה. בטוחה שחלק מזה היה חוסר הסבלנות, וחוסר קבלת היציבות כהישג בפני עצמו.

תודה על התשובות אני נמצאת בתהליך מסוים כבר שנה אבל מפקפקת בהצלחתו כי אני לא מוצאת כלים לשנות את מחשבותיי העמוקות מבפנים "מחשבות דיאטתיות" וגם שמגיע שלב אכילה לאחר שאני שבעה אני פשוט ממשיכה לאכול ומלקה את עצמי במקום פשוט להפסיק ולהסתכל על המצב

תות תהליכים לוקחים זמן תיהיי סבלנית. בלה

שלום תות אינני יודעת באיזה תהליך מדובר, אך הפקפוק בהצלחתו דורש את התייחסותך. כל תהליך של שינוי יוצר אצלנו פקפוקים כיוון שהשינוי מטבעו נוגד את החשיבה האוטומטית שלנו. ועדיין חשוב שתביני במה בדיוק את מפקפקת ותעלי זאת בפני מי שמלווה אותך. האם את מפקפקת ביכולת שלך? בגישה? באדם שמלווה אותך? וכמובן האם את מודדת הצלחה בכלים הנכונים וכיצד הוגדרה מלכתחילה. להרגשתי, מדובר בתהליך שונה מהתהליך עליו אנו מדברות בפורום זה. הכלים שחסרים לך הם כלים משמעותיים מאוד, עמוקים ודורשים זמן ומשאבים בתרגול. שינוי חשיבה הוא בבסיס העבודה התהליכית הזו. ממליצה בחום להעלות הסוגיות הללו במסגרת בה את מנהלת את התהליך שלך כרגע. שבת נהדרת וחג שמח שלך לאה פינטו

רציתי לשאול שאלות בחורות שעברו את התהליך אני מרגישה בתחילתו ויש לי המון שאלות לשאול כמו מה לעשות שאני חייבת לאכול עכשיו ממצב נפשי של עייפות אייך עוצרים את האכילה? תות

תות האם את בתהליך מסודר או שאת מנסה ללמוד לבד דרך הפורום?

הי לך תות את מתמודדת כאן עם שתי פרדיגמות חזקות: 1. האחת גלויה - "אני חייבת לאכול עכשיו" (אני לוקחת את זה מהפוסט שלך) 2. השניה היא הנחה שלי - "אני חייבת לרזות ולכן חייבת לעצור את האכילה" מרוח הדברים אני מניחה שהפרדיגמה הראשונה ניצחה. צדקתי? כשמסתובבת לך בראש אמונה שבמצבים מסוימים, אוכל זה מה שאת חייבת, כך גם תפעלי. חלק מהנסיונות הכוחניים שלך (אני מדברת על כח רצון) אולי יעבדו, אך רובם המכריע לא. למה? כי יש לך אמונה חזקה ולא כ"כ מודעת שמנהלת את הענינים כאן, על אף ההצהרות המודעות שלך. תות, הרפי. במקום להאבק בהתנהגות מסוימת, שהיא הדבר הכי טבעי לך לעשות מעצם מערך החשיבה והאמונות שלך, כרגע, הקשיבי לעצמך, שאלי את עצמך שאלות כמו: למה אני מתכוונת כשאני אומרת "אני חייבת"? מי קבע שאני חייבת? מה יקרה לי אם לא? ומה אני באמת באמת חייבת? ערערי קצת את המובן מאליו. ואל תתעסקי באכילה עצמה, היא רק תוצר לוואי. גם אם תאכלי, בשלב זה, בתגובה לעייפות זה בסדר גמור כל עוד את מסבה תשומת לב לשיח הפנימי שלך שמוביל להתנהלות הזו. חשוב שלא תריבי עם עצמך ולא תכעסי על החלק הזה בך שמגיב לעייפות באכילה. נהלי איתו שיחה על מנת להבין והיי פתוחה לכל תשובה שתעלה. עם הזמן משהו מעניין קורה. הניחי להתעסקות באכילה. זה לא המיקוד, זה לא הכיוון. כשאת עוסקת בהמנעותי, את מותירה חלל ריק שאינו מתמלא בדבר. את מתמקדת בעיקר ב"מה לא לעשות". וזה רק הופך את זה למתיש יותר. דבר נוסף שחשוב להבין הוא שהתת-מודע שלנו אינו מתייחס למילים כמו "לא" אלא מתמקד במה שבא אחריו ויוצר אימג'ים. לדוגמא, כשאני אומרת לך "לחם", את יכולה להבחין שבתודעתך עולה תמונה של "לחם" מסוג כלשהו, באופן מיידי ממש. ועכשיו אגיד "מכונית" - מה עלה? ואם נתכנס לעניננו מה מעלה אצלך המשפט "לא לאכול" ? את יוצרת מיקוד רב באכילה במקום במה שאת צריכה באמת. והתוצאות ידועות. לא בכדי שאלה אותך בלה האם את בתהליך מובנה? נתתי לך כאן כיוון שידגיש את מהות גישתנו אל תהיי מתוסכלת אם לא ממש תצליחי לבד, זה לא פשוט למי שאינו מתורגל ומאומן לכך. זה דורש הקשבה אובייקטיבית, זה דורש מודעות עצמית. מיומנות הדורשות אימון בעצמן. חשוב לי לאמר לך שאני שמחה על שהגעת לכאן, גם אם יקח לך זמן ליישם. הבנה אט אט, זו כבר התחלה. חג חנוכה שמח שלך לאה פינטו

קניתי אצלם דיאטה לנוער של "מעבדות ישראל לתזונה". הם היביאו לי מוצר אחר, ולא חוזרים אלי כדי להחליפו. לחברה אין טלפון בשירות לקוחות, אפשר לשךוח רק דואר אלקטרוני או פקס והם פשוט לא עונים. גם כתובת שמופיעה בחיוב של כרטיס אשראי אינה נכונה. ראו הוזהרתם.

גם לי זה קרה!!! אין את מי לתפוס שם!!! הם פשוט לא קיימים!!!

שלום לכולם! מזה ימים אני הולכת לפי הגישה ומרגישה נפלא. אין תפריט, אין קבעון, אין התקפי זלילה...האכילה ספונטאנית ומהנה. אני אוכלת עד מתי שאיני רעבה יותר ומרגישה טוב. מטריד אותי לפעמים שהבחירות שלי אולי לא טובות מבחינה תזונתית. הורגלתי כל כך לתפריטים שאני לא סומכת על עצמי שמה שאבחר לאכול זה הכי נכון בשבילי. לדוגמא היום, ב-9.00 בבוקר בהיותי עדיין במיטה הרגשתי מעט רעב וכמיהה למתוק. מרחתי ממרח שוקולד על 2 פרוסות ואכלתי בהנאה. בצהריים אכלתי שניצל עוף ואורז וכשעה וחצי אח"כ נס קפה עם חטיף שוקולד (ופל). לעיתים אחרי ארוחת צהריים אני משתוקקת למשהו מתוק, אין לי מושג מאיפה זה מגיע. מובן שכעת אני לא מגיעה למצב שבו אני יכולה 'לחסל' כמות גדולה של שוקולד ואני נהנית מחטיף אחד ובאה על סיפוקי. כשאני בדיאטה אני מסוגלת לאכול כל היום שוקולד או כל דבר "אסור" אחר ללא הגבלה...כך בעצם גיליתי שאני משמינה בין דיאטה אחת למשניה. הפרק זמן שבין לבין הוא בעצם מעין "חופש" ובו אני אוכלת בחוסר שפיות...על מנת שזה יפסק עלי להפסיק עם הדיאטה.. או לפעמים יש את התחושה שהייתי מכניסה משהו לפה אבל אני עוד לא רעבה כל כך...אז מה עושים עם זה? לזכותי יאמר שאני מזהה טוב יותר את איתותי גופי אך לא תמיד אוכלת מתוך רעב פיזי נטו. לפעמים זה מפינוק, לפעמים משעמום ולפעמים סתם מצורך להתחמם כי הימים הפכו כבר קרים. עוד יאמר לזכותי, איני מגנה את עצמי על כך וסומכת על גופי שיעשה את החשבונות בשבילי. הייתי רוצה להיות יותר בטוחה שהבחירות שלי הן בחירות טובות מבחינה תזונתית, שאינן מזיקות לי. לפעמים בסופו של יום נדמה לי שאכלתי יותר מדי מתוק-אחרי כל כך הרבה דיאטות לשוקולד ולמתוקים שאסורים בדיאטה, יש המון כוח. אם מתחשק לי-אני אוכלת אבל מרגישה שאני זקוקה ל"אישור" מיוחד לעשות זאת. אני לא רוצה לחזור לדיאטה וגם הבנתי שדיאטה היא לא פתרון בשבילי, אך אני עדיין רוצה לאכול בריא ולהעניק לגופי את כל הדרוש לו. כידוע, לשוקולד אין כל כך סגולות בריאותיות ובסוף היום אחרי שאכלתי סנדוויץ' עם ממרח ואיזה חטיף אני תוהה, אולי זה לא בריא? מה אתם אומרים?

לא חשבתי כמה זמן בעצם מוקדש לדיאטה: לתכנונים מה לאכול ומה לבשל, לספור קלוריות, מה לקנות, לסכם קלוריות בסופו של יום...כל כך הרבה טרחה בשביל דיאטות שהביאו אותי מעודף של 15 ק"ג לעודף כפול. רק ההתעסקות בזה, מבלי לעשות דיאטה, לוקחת הרבה כוחות נפשיים ופיזיים ויוצרת המון מתח בחיים. מרגע שהנחתי לזה אני הרבה יותר רגועה, מוצאת זמן לחיות את חיי ובטוחה שגם הגוף יראה אותותיו בקרוב. יום טוב לכם.

עינת. ראשית תודה מקרב לב על שאת משתפת אותנו בתהליך שאת עוברת ובתוצאות החיוביות שאת חווה, זה ניפלא ומהווה השראה לכולם. יש עדיין אי דיוקים רבים בהבנה שלך ,זה טבעי כי את בתהליך למידה ,ולומדים בדכ מטעויות. אחת הטעוית שאני שומעת זה קטלוג המזון לבריא וללא בריא, קיטלוג כזה הוא בעוכריך. זה משקף את מערכת האמונות שלך לגבי מזון דבר שהופך את המזון למשהו מורכב שצריך להשקיע יותר מידי אנרגיה בבחירה שלו. בתהליך של הרזיה ללא דיאטה לומדים להקשיב לגוף ולסמוך עליו. גופך יודע היטב מה בריא לו ומה לא אם תקשיבי לו הוא יאותת לך בידיוק למה הוא זקוק. בקשר למתוק , ראשית תני לעצמך קצת זמן הרי כל כך הרבה שנים נלחמת עם מתוק והיית אתו במערכת יחסים בעיתית (או כלום או הכל) תני לעצמך את הזמן להגיע לאיזון סביב הכמות המדויקת של מתוק שמתאימה לך. שינית תתחילי ללמוד מה קורה לך סביב הזמן בו יש לך צורך במתוק- שימי לב לשיח הפנימי שמתנהל בראש שלך ונסי לראות האם יש בבסיסו צורך שלא קשור באכילה. עינת, תהליך של הרזיה ללא דיאטה הוא מסע וכמו בכל מסע יש בו עצירות, הליכה לאיבוד ופיקפוקים בעצם התועלת שבו,אז תיהיי סבלנית וסובלנית עם עצמך זה חיוני. בברכת חג אורים שמח בלה

אני יותר משבועיים בתהליך וכיף לי לאכול בלי לחשוב 100 פעם אם כדאי לי אני אוכלת מהכל ואני פשוט מגלה פתאום שהעוגה במקרר שבדרך כלל ניגמרת ביומים עדיין במקרר והיא לא מענינת אותי כי לא אסור לי בקיצור זה הכל בראש אני מרגישה טוב אני קונה בגדים חדשים ומרגישה טוב עם עצמי ולא מעניין אותי מה הבנות מעבודה חושבות סוף סוף כולם יכולים לקפוץ לי אז שוב תודה על הכל סתם רציתי לספר לכם מה עובר עלי בתקופה האחרונה

שלום האם אפשר להציג מהי השיטה להרזיה ללא דיאטה? אני אמנם לא בעודף משקל משמעותי, אבל בשנה האחרונה העליתי כ-10 קילו וזה לא מוצא חן בעיני... (מ-45 ל-56 אני נמוכה יחסית) תודה מראש

שלום לולי כיוון ששאלה זו נשאלה בצדק מספר פעמים, אני פשוט מעתיקה לך את תשובתי מעמודים קודמים. ובכן, זוהי אינה שיטה אלא גישה. גישה שנקראת "הרזיה-ללא-דיאטה" שהיא שונה מהותית מגישת ה"דיאטה". בכל גישה ישנן כל מיני שיטות. האבחנה הזו חשובה כיוון שלא הייתי רוצה שתטעי לחשוב שמדובר בעוד שיטה דיאטטית. גישת ההרזיה ללא דיאטה רואה בהרזייה, תגובה טבעית לשינוי ההתייחסות לגוף, לאכילה ולאוכל, ולא פועל יוצא של אכיפת מערכת חוקים התנהגותיים מגבילים. גישת ההרזיה-ללא-דיאטה היא האלטרנטיבה השפויה לגישת הדיאטה הרווחת ומבוססת על ההבנה: 1. שטיפול בהשמנה וקידום ההרזייה מחייב שינוי מן הפנים אל החוץ ולא להיפך. שינוי בצורת ההתייחסות שלך לגופך, למזון ולעצמך. 2.ששינוי יציב תובע התייחסות לגורמי ההשמנה ואכילת היתר ולא מיקוד שטחי בסימפטומים. אביא בפנייך את עקרונות הגישה כפי שריכזתי באחד ממאמריי באתר "מאמרים" ומאחלת קריאה נעימה גישת ההרזיה ללא דיאטה מבוססת על מספר הנחות יסוד: 1. חסך והגבלה יוצרים כמיהה ומגבירים את התשוקה למזון- לכן, דיאטה היא אחד מגורמי ההשמנה המרכזיים בעידן המודרני. בכל פעם שבחרתם להגביל את תזונתכם על מנת לרזות, יצרתם חסך ביולוגי ופסיכולוגי- תודעתי (גם אם לדעתכם, הגבלתם מזונות שאותם הגדרתם כלא בריאים). החסך הזה בעוכרכם. גם אם בניתם או בנו עבורכם תפריט לתפארת מדינת ישראל וכללתם בו מזונות אהובים, אתם עדיין חיים בתודעת הגבלה שבשלב זה או אחר תגביר את הכמיהה הלא טבעית והלא נורמלית למזון. על מנת להמנע מאובססיה מיותרת למזון בעולם של שפע, עליכם לפעול במרחב של חופש בחירה מלא. הפסיקו את ההגבלה בעולמכם התזונתי, היום! ופתחו את תודעת השפע הטבעית שלכם. 2. תהליך הרזיה הוא תהליך ליצירת שינוי יציב וקבוע - לכן, רצוי שתפסיקו להתייחס להרזיה שלכם כאל פרוייקט קצר מועד להשגת תוצאות מהירות. אלה הן תוצאות שייעלמו כלעומת שבאו. כתהליך של שינוי יש להבין את הדינמיקה ולפעול בהתאם. תהליך של שינוי גדול, תובע זמן להטמעת שינויים קטנים. 3. יצירת מערכת יחסים בריאה עם מזון היא תנאי הכרחי להצלחה. כל עוד מתקיימת בינכם לבין המזון מערכת יחסים של אהבה-שנאה, כל עוד יחסים אלה יוצרים מתח, לעולם לא תהיו חופשיים באמת להנות מאוכל ואכילה כמו אנשים רזים. וגרוע מכך, אתם ממשיכים להזין את הראש השמן שלכם שיתבטא שוב ושוב במציאות חייכם. 4. הגוף שלכם אינו שואף להשמין - צרכיו הבסיסיים של גופכם למזון נועדו לשרת את תחזוקתו ופעילותו, לצד קיום תהליכי חיים רבים המתרחשים בו בכל רגע ורגע. הגדלת נפח רקמת השומן התת עורית, אינה חלק מהצרכים הללו. לכן, גופכם לעולם אינו דוחק בכם לאכילה מעבר למה שנדרש לו, על מנת לקיים חיים. גופכם לא הוביל להשמנתו. הגיעה העת, להיות הוגנים עימו ולהפסיק להאשים, לדחות ולשנוא אותו על ההשמנה שנכפתה ונכפית עליו. 5. הגוף שלכם שואף למימדיו האידיאליים - כיוון שמשקל הגוף והרכבו הינם מדדי בריאות ורווחה פיזית. הגוף שלכם מכיל בתוכו את כל המנגנונים הדרושים לויסות האכילה שלכם (צריכה), לויסות חילוף החומרים שלכם (הוצאה) ובסיכומו של דבר לויסות המשקל שלכם. בדיוק כמוכם, הגוף שלכם שואף להיות רזה, להתקיים במימדיו אידיאליים. מקור האינטרס שלו הוא השרדותי ולא אסתטי. הגוף שלכם אינו מרגיש טוב ונוח עם עודפי שומן. הגוף שלכם בנוי שרירים רבים המיועדים לאפשר לו תנועה קלה וזריזה. עודף שומן אינו ממלא שום פונקציה מבחינה פיזיולוגית וביולוגית. לכן, אם חשבתם שהגוף שלכם הוא סורר שיש לשלוט בו ולרסן אותו. טעיתם! הגוף שלכם הוא הפרטנר האולטימטיבי להשגת מטרתכם. לכן, אם אתם רוצים לרתום את יכולות גופכם להרזיה, היו נכונים להרתם אליו. 6. השמנה היא תוצר של אכילה רגשית מוגברת - הגוף שלך אינו דורש מזון מעבר לצרכיו הביולוגיים, אז מי כן? שימוש במזון כמנגנון להתמודדות עם רגשות הוא אחד הגורמים המרכזיים לאכילת יתר כרונית המובילה להשמנה. אם ברצונכם לשנות את המשקל שלכם, התמקדו בגורמים לו ולא בו. אם נתתם למזון תפקיד גדול להקלה רגשית, הגבלת מזונות לא תפתור את הבעיה ואף תחמיר אותה. מה שאתם צריכים זה ללמוד לקבל ולהכיל את רגשותכם, מבלי לברוח מהם או לנסות מיד לתקן אותם. מה שאתם צריכים זה להכיר בצרכים הרגשיים שלכם וללמוד לתת להם מענה הולם, ראוי ומספק. רק אז יקטן כוחו של המזון בחייכם. באופן טבעי ומרגש תחושו שהוא פחות ופחות נוכח. 7. השמנה היא תוצר של מערך האמונות שלכם - האמונות שלכם בנוגע לגוף שלכם ("הוא משמין מכל פרור"), האמונות שלכם בנוגע למזון ("שוקולד זה משמין"), האמונות שלכם בנוגע לעצמכם ("אם אני אוכל עוגיה אחת, אני אגמור את כל השקית" או "אני לוזר"), מעצבות את התנהגותכם ובסיכומו של דבר את מציאות חייכם. האמונות שלכם הם דבר נרכש/נלמד. לא נולדתם איתן והן אינן חלק מהגנטיקה שלכם. לכן, הן ברות שינוי. 8. כח רצון אינו רלווטי בתהליכי שינוי להרזיה - כח רצון הוא חבר חלקלק שלא רצוי לסמוך עליו לאורך זמן. כח רצון הוא כלי יעיל לפרקי זמן קצרים בלבד ולכן בלתי רלוונטי לתהליכי חיים. כשאתם מפעילים כח, אתם פועלים כנגד התנגדות שלכם עצמכם. במקום להלחם בעצמכם ולהתיש את כוחותכם, הכירו בהתנגדויות שלכם ולמדו לעבוד עימן בצורה נכונה ומטיבה. ההתנגדויות שלכם, אפרופו, הן האמונות הפנימיות שלכם. 9. תזונה מושלמת היא תזונה המווסתת ע"פ סיגנלי גופכם - תזונה מושלמת היא זו המספקת לגופכם את כל הנדרש לו, באיכות ובכמות, בזמן הנכון ביותר עבורו. ומי ידע לאמר לכם זאת, טוב יותר מגופכם? כשהכל מותר, כל שנותר לכם הוא לבחור מה הכי נעים וטוב לכם. ומה שהכי נעים וטוב לכם, אתם ורק אתם, תרגישו. על מנת להגיע לתזונה מושלמת, עלכם להיות בקשר עם גופכם שיודע להנחות אתכם מצויין מתי הוא רעב, למה הוא רעב, מתי הוא כבר לא רעב, מתי הוא מסופק ונינוח וכ"ו. טרם נולד הדיאטן או המומחה שידע זאת טוב מכם. מקווה שתרמתי להבנתך, ומאמינה שעדיין רב הנסתר על הגלוי ולכן, את מוזמנת להעלות שאלות ככל שתחפצי. בהנאה רבה שלך לאה פינטו

מה שאת אומרת כאן קצת הזוי, אני חובבת מתוקים למיניהם, כל דבר שומני, פסט פוד, כל מה שלא בריא חייב להמצא אצלי בצלחת, אם תיהיה פעם תחרות אכילת קרמבואים - אני הראשונה להשתתף. האכילה לפעמים באה בגלל לחץ או עצבים אבל לרוב זה פשוט הרגלי האכילה שלי. אם אני יאכל כל מה שהגוף שלי רוצה - אני פשוט ימשיך לאכול פיצות וטוסטים. איך בכל זאת מרזים מלא לעשות כלום? כי אני עד לפני שנה חשבתי כמוך עד שהתנפחתי :)

התחלתי לישם את השיטה לפני כשבועיים. אני מודה, קשה לי כך כך להיות עיקבית. ביום שהולך לי אני מרגישה ניפלא,אבל קורה שיום למחרת אני עןשה את ההפך הגמור ואוכלת מכל הבא ליד במין אטרף שעושה לי איכס מעצמי. אני חייבת להודות שביום "שהולך לי" זה לא יום שאני אוכלת כל מה שבא לי ,אלא אוכלת טוב,חושבת לפני האכילה:"איך הייתי אוכלת עכשיו אם הייתי רזה?" אם הייתי אוכלת איך שבא לי הייתי מעלה עשרה ק"ג כי בכל מה שקשור בשליטה עצמית באכילה אני לא משהו(ולכן הגעתי לאן שהגעתי). מה שמטריד אותי זה איך להמעיט את התקפי הזלילות למינימום האפשרי, בתקווה שלבסוף יעלמו(כשאני אומרת התקפי זלילות,אני מתכוונת לאכילה של כמויות גדולת,מתוק ,מלוח ושוב מתוק ושוב מלוח כשכבר מזמן אני לא רעבה)והאם בכלל לחשוב "איך הייתי אוכלת אילו הייתי רזה" זה נכון או שגם פה אני טועה. בכלל הייתי שמחה לכמה טיפים שיעזרו לי בכל הקשור לשליטה עצמית בנושא האכילה. תודה.

ערב טוב לך ראשית, ברוכה הבאה לפורום ומאחלת לך להפיק ממנו את המיטב. אני מתרשמת שיש כאן אי הבנה בנוגע לגישה שאנו מביאות על במה זו. תאומים יקרה (כינוי מוזר), נראה כי את מנסה לעשות עוד דיאטה רק עם כלים קצת שונים. לא פלא שאת חשה עוגמת נפש ותסכול. לא פלא שאת חווה בולמוסים כמו בכל דיאטה, כי את פשוט עדיין מחפשת סוג של דיאטה. איזושהי שיטה שכל מטרתה היא לעזור לך לרסן את האכילה שלך, לשלוט בה. שליטה עצמית היא בדיוק הדבר שלמדת במסגרת החשיבה הדיאטטית . את מנסה לשלוט בהתנהגות שלך תוך התעלמות מהעובדה שההתנהגות שלך היא תוצר של סגנון חשיבה, צורת התייחסות לאוכל, לגוף, לעצמך. ההתנהגות שלי היא תוצר של אמונות שהשרשת בתוכך. כל נסיון לשלוט בהרגלי ההתנהגות מבלי ליצור שינוי בהרגלי החשיבה, הוא עקר. כשאת שואלת את עצמך "איך הייתי אוכלת עכשיו, אם הייתי רזה?" מה התשובה? אלו תשובות עולות? באיזה טון את שואלת את השאלה? אשמח לתשובותייך. אני הייתי מציעה לברר איך אדם רזה (אמיתי) חושב? לא איך הוא מתנהג. מה הוא מאמין על גופו? מה הוא מאמין על מזון? מה הוא מאמין על עצמו בהקשר זה? במה הוא מתמקד? על זה אנו מדברים, כשאנו עוסקים בשינוי גישה. ההתנהגות (האכילה) היא תופעת לוואי. צר לי לאכזב אותך, אך לא אוכל לעזור לך לגייס יותר כח רצון ומשמעת עצמית. מבחינתי, תהליך נכון נבנה על שינוי מבפנים, במערך התפישה שלנו. כשזה קורה, אנו מייצרים התנהגות חדשה. כל התנהגות שלנו, משקפת את הגישה שלנו ולכן התנהגות היא מצע ללמידה על מה שמתחולל בעולמנו הפנימי. כל נסיון לדכא את ההתנהגות הזו בכח, הוא פספוס אדיר ומבטא חוסר מודעות לעצמנו. לטעמי, כל עוד את מתמקדת בהתנהגות חיצונית, את לוחצת גז בניוטרל. מיותר וחבל. במקום להלחם בבולמוסים, נסי להבין מה יוצר אותם. ללא כעס, ללא אשמה, ללא פחד. שאלי שאלות שמכוונות פנימה, אל מערכת ההנעה שלך. מקווה שהארתי ולו במעט ובכל מקרה, את מוזמנת להמשיך ולשאול, לברר ולחקור. בברכת חג אורים שמח שלך לאה פינטו

היי למי שתקרא את מה שאכתוב כאן, ותודה על תשומת הלב. א. אני בת 25 עוד מעט, בעלת גוף נשי (קימורים, צמיגים, שפע של רכות וחום, איך שלא תקראו לזה), תל אביבית. ב. יש לי נטייה לאוכל טבעוני, מטעמים אידיאולוגיים ובריאותיים, למרות שכבר די הרבה זמן (למעשה, מאז שחזרתי מהודו לפני קצת יותר משנה) אני אוכלת גם ביצים וממש מעט מוצרי חלב אם הם במקרה מעורבים באוכל שכרגע לפניי. ג. אני מאוד שמחה לשים לב למגמה של אנשים שנמאס להם מהתכתיבים התרבותיים של דימוי גוף מסוג מסוים שלא מתאים לכולם, והפיכת כולם לאומללים. ד. מצד אחד, יש לי את הרצון להשתייך לקהילת הנשים שמלקות את עצמן ואת גופן, כי יש שם גם אהדה וגם משהו ברור שאומר לי מפורשות מה עליי לעשות על מנת להיחשב מקובלת על ידי החברה, על ידי גברים ולהיות אדם מושך. מצד שני, יש לי את הרצון לשים Z על כולם, פשוט ליהנות מהחיים, מדי פעם לאכול כך, מדי פעם לאכול אחרת, מדי פעם להיות מטופחת ומדי פעם להיות פחות מטופחת, פשוט להיות מי שאני, בלי לחשוב על האוכל, על המשקל, על התמונות שלי ומה אנשים חושבים עליי. בא לי לעשות מהפכה. להניח מטעני חבלה במרזי מורית, שומרי משקל ובמשרד של אולגה רז. לקרוע את כל שלטי החוצות שיש בהם דוגמניות. לקחת את כל הגברים החתיכים של העולם ולהפוך אותם לצעצועי השעשוע הפומביים שלי, שיהיו השפנפנים שלי. לא יודעת למה אני משתפת אתם בזה. אולי כל זה יאמר משהו למישהי. שיר

שיר היקרה. גם אני בעד מהפכה שאת מציע אבל אני מציע לעשות מהפכה המשתשמת בעוצמת הרכות. לא לפוצץ לקרוע ולהשפיל אחרים אלא להעצים, לאפשר התבוננות אחרת ובלי אלימות. גנדי הצליח לעשות מהפכה בלי יריה אחת ובלי שום אלימות, הלוואי וכולנו היינו לומדים יותר ממנו. בברכה בלה

אחלה שיטה אימצתי אותה אני לא עולה על המשקל וזה עושה לי טוב רציתי לומר תודה

חג אורים שמח בהנאה רבה שלך לאה פינטו

שאלה לבלה: את כותבת שאין כניסה לדיאטות בארץ הרזים, מה עם גבולות ? ג ב ו ל ו ת ? האם את זה צריך שם ? ואם כן, עד כמה ?

תגדירי גבולות..

קו המבדיל בין: דבר לדבר, בין מקום למקום, בין ארץ לארץ, בין תקופה לתקופה, בין תחום לתחום. אולי גם בין אדם לאדם... (לא בטוחה...) האם הקו הזה נכנס למזוודה, לארץ הרזים ?

האם לשים גבול לאכילה, גם כשאני לא מזהה אותה כרגשית? ואיך לשים ? אם המשקל נעצר למרות התהליך, אולי אף עולה. מה זה אומר ? שלא שמתי גבולות ? שהיו גבולות ? מה הולך פה בעצם ? במסע עצמו צריך גבולות ?

ערב טוב בוגרת כולנו זקוקים לגבולות. גבולות מגדירים לנו מרחב של בטחון. למעשה, לכל דבר יש גבולות לרמות הסידן בדם יש גבולות (טווחים) ללחץ הדם שלנו יש גבולות להנאה יש גבולות וכ"ו מי קובע את הגבולות (צרים או רחבים) על איזה בסיס נקבעים הגבולות. ומה בנוגע לגמישות? כיצד היא משתלבת עם סימון הגבולות? האם יש הבדל בין גבולות טבעיים לגבולות מלאכותיים? טוב, אחרי שהתפלספנו קצת (ובכיף), נדגיש את המסר המרכזי. רק את קובעת את הגבול. והגבול הוא גבול הסיפוק, סיפוק צרכייך- הביולוגיים והמנטליים-רגשיים. כשאנו מספקים את צרכנו השונים, הם אינם מטרידים אותנו יותר. וזו מטרת התהליך כולו. כיצד תינוק יודע היכן הגבול באכילה? משסופק הצורך במלואו, הוא אינו קיים יותר, עד ההתעוררות הבאה. כשאת מדברת על גבולות באכילה, למה הכוונה? אם הכוונה היא לגבולות דיאטטיים, בואי נסתכל לנתונים בעיניים - כמה פעמים ניסית לשים גבולות לאכילה בחייך? בכמה פעמים זה נשא פרי לאורך זמן ? בכמה פעמים זה הפך להרגל? האם זה נשאר יציב בחייך? קשה לי להאמין, כיוון שככל שהדבר נוגע לצרכים ביולוגיים, אין מקום לגבולות קבועים (צרכנו משתנים). ככל שהדבר נוגע לצרכנו הרגשיים (במידה והם נענים באמצעות מזון) , השונות גדולה עוד יותר. אם המשקל עולה, זה אומר לי רק דבר אחד (במידה ואינך סובלת מתת-משקל): את אינך ערה לצרכייך ו/או אינך מזהה את צרכייך ו/או אינך מספקת את צרכייך באופן הולם. גבולות דיאטטיים לא עזרו לאף אחד להפוך לאדם רזה, וותרי עליהם ומקדי עצמך בדבר האמיתי, בך. חג חנוכה שמח ולילה טוב שלך לאה פינטו

ללאה האלוהית ! ועל כך נותר רק להודות ולומר: תודה ללא גבול. חג שמח שלך בהנאה

ניסיתי לעשות מלא פעמים דיאטה ואני לא מצליחה ואני מאוד רוצה להוריד במשקל מה אני עושה ?

נסי דרך אחרת, לא של דיאטה ממילא דיאטה לא עוזרת.

אבא שלי גילה לפני שנה מוצר תזונה שבצורתו וטעמו זהה למילקשייק (תזונה מאוזנת) של חברה WellnessPro אשר מאפשר לו לא רק לרזות אלא גם להמשיך ליהנות מאוכל שהו לא הכי בריא אבל כולנו אוהבים אותו. ב- 3 חודשים הוא השיל 8 ק"ג. קיבל אישור מרופא משפחה להתאמן בחדר כושר למרות שעבר ב- 1999 התקף לב וצנתור. כיום הוא בן 62 אבל כולם נותנים פחות מ- 55. חבר משפחה שלנו הרזה ב- 5 חודשים ב- 30 ק"ג. העור שלו נמתח והוא התחיל לחיות (משקלו הישן היה 130 ק"ג). אם יש דרך לרזות ללא דיאטה זאת הדרך וזה המוצר.

הבעיה שלי היא כזאת, אני במשך שנים בבעיה של עודף משקל קל (הכוונה ל5-6)קילו שהייתי רוצה מאוד להוריד הגובה שלי 176 והמשקל 73 קילו,בן 16 הבעיה שלי היא לא בספורט כי אני מקפיד לרוץ 3 פעמים בשבוע 5-6 ק"מ כל פעם בקצב מהיר יחסית (חצי שעה) וחוץ מזה אני עוד משחק כדורגל פעמיים בשבוע ועושה עוד אימוני משקולות במכון גם בתזונה אני מקפיד לאכול מזון לא משמין ובכל זאת אני לא רואה שינוי. זה כבר הפך למסתכל,בבקשה עזרה!

לי הייתה אותה הבעיה, ונעזרתי בטיפולי "בלה קונטור" - זהו מכשיר אולטראסאונד לא פולשני, לא כואב ובטוח לשימוש. לאחר כל טיפול הייתי עושה צעידה כהרגלי. הטיפול עזר לי לשרוף יותר שומנים וכך לא רק שהורדתי בהיקפים, גם ניצחתי את ההתקעות הזו בירידה במשקל. אומנם נאלצתי להפרד מקצת מזומנים אבל אני מאוד מאוד מרוצה.

אני רוצה להפחית ממשקלי 6-8 ק"ג כי אני ממש לא צריכה יותר וזה קשה מספיק... אני לא ממש אוהבת ספורט וקשה לי להתמיד ואני בהחלט רוצה להוריד את המשקל- אמנם אני נראית טוב- לובשת מידה 40-42 אבל תמיד הייתי בעלת נטיה להשמנה אז אני פחות או יותר תמיד בשמירה מסויימת ומשתדלת לשמור על איזון- אחרי יום שהרשיתי לעצמי להגזים אני מקצצת ושומרת יותר. אשמח לשמוע טיפים שבאמת עוזרים.

גם אני מידה 40-42 ואני ממש אבל ממש לא מרוצה מהמידות והמשקל שלי אני מנסה לרדת בסביבות15-20 קילו ואני לא שואפת ליותר כי זה כמעט בלתי אפשרי (בהתחשבות שאני רק לפעמים שומרת ולא עושה המון ספורט) אני כרגע הולכת לדיאטנית ומקווה שזה יעזור לי!

היי, גם אני ניסיתי ללכת לדיאטנית אבל היא נתנה לי דיאטה כזו מחמירה כאילו שאני צריכה להוריד 20 ק"ג וידעתי שלא אוכל להתמיד בה ככה, מה גם שאני מוגבלת קצת בתפריט כי אני לא אוכלת חלבי- אז כמה טונה אפשר כבר לאכול????????? כרגע אני שומרת- משתדלת- אבל אני חייבת להכנס למשטר רציני יותר כי באוגוסט- בע"ה- בר המצוה של הבן היקר שלי ואני חייבת לרדת במשקל עד אז- פשוט חייבת!!! הבעיה היא שאין לי סבלנות להורדה איטית מדי- אני חייבת לראות תוצאות בזמן סביר אחרת אני מתייאשת מהעניין.

שכחתי לשאול- אם את לובשת מידה 40-42- מאיפה את רוצה בדיוק להוריד 15-20 ק"ג??? לא נשמע לי הגיוני- את בטוחה שלא התבלבלת??. אני 1.64 מ' ושוקלת 69-70 ק"ג ואני יודעת לפי ה- BMI שיש לי עודף של 5-6 ק"ג מקסימום.

אה ואני מנסה להגיעה למידה 36-38... ב ה צ ל ח ה ! לי ולכולםם!

וכשתגיעי למידה 36 מה זה יאפשר לך? ואיך בידיוק תשמרי על ההשיג שלך? מקווה שדיאטנית שאת הולכת אליה תאיר בפניך גם את הנקודות האלה. אני מקווה שלא תזיקי לעצמך, לי מה שאת מתארת לא נשמע טוב. בברכה בלה.

שמי יעל וזו פעם ראשונה שנכנסתי לפורום שלכם וממה שקראתי הבנתי על דרך ההרזיה ללא דיאטה, אני רק מנסה להבין אם יש אצלכם מקום מפגש או שהכל נעשה רק דרך הפורום?? דרך אגב הפורום מעניין מאוד והתשובות בו אכן אמיתיות. אהבתי.

שלום יעל ברוכה הבאה. אנחנו עובדות במפגשים אישיים ובעתיד נעבוד גם בקבוצות וסדנאות. במידה ואת רוצה יותר פרטים את מוזמנת ליצור קשר. הפרטים שלנו מתחת לתמונות בצד שמאל . את יכולה להתקשר ולקבל מענה סבלני וסובלני. שמחה מאד שאהבת את התשובות ושנתרמת. בברכת חג אורים שמח. בלה

בני היה תמיד ילד מאוד מאוד רזה ובשנה האחרונה התחיל להשמין ואני פוחדת מאוד שלא תהיה לו בעיית השמנה- אני לא רוצה לעשות לו דיאטה אבל בינתיים הסברתי לו כמה דברים ועברתי גם אתו לשתות מים במקום שתיה מתוקה והפסקתי לקנות חטיפים (רק פעם בכמה חודשים אני קונה חטיף או שניים כדי לא למנוע ממנו לגמרי) והוא מבין ושואל אותי ומשתדל לא לאכול הרבה לחם ואני משתדלת שיאכל בריא יותר. לי יש נטייה להשמנה ואני כל הזמן משתדלת לשמור ולא הייתי רוצה שילד שתמיד היה רזה כל כך פתאום יסבול מהשמנה אז אני חושבת שהתחלתי לפעול בזמן. אני לא חושבת שבגיל כזה שהוא מתפתח נכון לעשות ממה דיאטה ושמירה כזו וחוג ספורט פעמיים בשבוע צריך להספיק. אני מאוד נזהרת לפעול בזהירות ובצורה מתונה כדי לא לגרום להפרעת אכילה מסוג כלשהו. העניין שאני לא ממש רואה שבני הרזה בצורה משמעותית אז השאלה אם זה מספיק כדי לא להיות קיצוניים מדי ולפעול בזהירות.

שלום רב לך. יש לך השפעה עצומה על תפיסת עולמו של בנך. תראי מה את משדרת - אותי הצלחת לבלבל מאד. התחלת מהגדרה שבנך היה מאד מאד רזה ועברת לספר על כך שהוא השמין בצורה כזאת שגורמת לך לפחדים ודאגות. לפי הבנתי הוא היה צריך להשמין כמה עשרות קילוגמרים תוך זמן קצר כדי שזה יצדיק את מה שתיארת. האם זה מה שקרה? אם כן קחי אותו לבירור רפואי כי ללא ספק זה מצריך בדיקות , אם לא קחי את עצמך לבירור ותבדקי איפה את לא מדייקת ומשליכה עליו הגדרות מוגזמות ולא מדויקות משולבות בפחדים העלולים להגשים את עצמם. תפקידך כאמא זה לטעת בתוכו אמון מלא ואהבה ללא תנאי כלפי עצמו וכלפי גופו, לעודד את החלקים הבריאים שבו ולסמוך עליו , להתבונן בפחדים וספקות שלך ולא לתת להם לעבור אליו. אם תעשי זאת תתני לו מפה לחיים בריאים, פרואקטיביים ורזים. המון הצלחה, בלה

שלום בלה! תודה על התגובה. מצטערת אם בלבלתי אותך ואולי לא הבהרתי את עצמי. אני ממש לא מלחיצה את הבן שלי בצורה כזו כמו שמשתמע. אני פשוט מנסה ללמד אותו ולהסביר לו איך לאכול נכון יותר אבל זה לא אומר שאני "יושבת לו על הוריד" כל היום- ממש לא! מה גם שאני שיתפתי כאן בתחושות שלי אבל זה לא מה שאני אומרת לו. אני נזהרת מאוד שלא לפתח אצלו תסביכים מסויימים ופשוט מסבירה שצריך לאכול מסודר ולוותר על שתיה מתוקה וחטיפים. הגובה שלו ממוצע והוא שוקל כ-45 ק"ג אבל הוא לא שמנמן או משהו- פשוט לעומת איך שהוא נראה עד לאחרונה- אז ההבדל הוא די משמעותי ואני פועלת לפני שתהיה בעיית השמנה- זו הנקודה. הוא ילד בריא תודה לאל ואין לו בעייה כמו למשל תת פעילות של בלוטת התריס כי לי יש את זה והוא היה במעקב לאחר לידתו ונשללה התופעה. אני יודעת שזה גיל ההתבגרות והוא מתפתח וגם דורש יותר אוכל מקודם וזה בסדר ומובן- אני פשוט מנסה לשים דגש על אכילה נכונה ועושה מה שאני יכולה כדי לשמש לו דוגמא. כנראה שנשמעתי כמו איזו אמא היסטרית שמשגעת את הילד שלה או אמא שיש לה בן שמן אבל זה לא כך. שאלתי אם מה שאני עושה- הפסקת השתיה המתוקה והחטיפים זה מספיק בשלב זה- אני חושבת שכן כי אני לא מאמינה שילד בגיל כזה ובטח לא במשקל כזה (לא ילד שמן) צריך לעשות דיאטה. אני גם מקפידה שילך לחוג ספורט פעמיים בשבוע ומעודדת פעילות גופנית בכלל- אני מסבירה לו שהוא יושב המון זמן על המחשב ולא פעיל. תודה ויום טוב,

שלום, כל בוקר אני אוכלת פירות עם דגנים ויוגורט. אמרו לי שפירות בבוקר זה טוב לחילוף חומרים מהיר יותר, אם כן אילו פירות עדיפים? בנוסף רציתי לדעת האם זה טוב לאכול יותר בבוקר ובצהריים ולסיים לאכול כמה שיותר מוקדם(לוותר על ארוחת ערב)? תודה.

זה לא הפורום המתאים. פנה לפורום המנוהל על יד דיאטניות

שלום לכולם, התחלתי לא מזמן סוג של דיאטה, לא משהו מוגדר פשוט הפחתה במתוקים וגאנק, המטרה כמובן בלווי ספורט היא לרדת במשקל. את האוכל המטוגן והשוקלד החליופו הפירות. יוצא לי לאכול 3-4 פירות ביום, פירות אומנם בעלי ערך קלורי נמוך ,אך יש בהם הרבה סוכר, האם זה יפריע לי לרדת במשקל?

ראי את התשובה

שלום, חדשה בפורום... אני התחלתי דיאטה לפני כ 3 שנים ומאז הצלחתי לשמור על אותו משקל, פה ושם היו לי לפעמים בולמוסים של מתוק, פעם בשבוע/שבועיים. בזמן הראחרון הבולמוסים יותר דחופים פעמיים בשבוע בערך, למישהו יש מושג למה?ומה עושים נגד זה..

טלולה, שלום רב, ברוכה הבאה לפורום שלנו.שאלת שאלה חשובה ואשמח להרחיב . אפרש לך את הבולמוס על פי תפיסת עולמי ולשם כך אניח מספר הנחות יסוד. הנחת יסוד ראשונה היא שאת רוצה לרזות, לשם כך את עשית דיאטה. הנחת יסוד שניה היא שאת רוצה להמשיך להישאר רזה ולשם כך את מניחה שכל עוד תשמרי על התנאים של הדיאטה תמשיכי לשמור על ההשיג. לכאורה התנהגותך הגיונית, הרי אם עלינו במשקל בגלל שאכלנו יותר מידי ובזבזבנו פחות מידי אנרגיה, על מנת לרדת ,יש צורך להפוך את המשוואה כלומר לאכול פחות ולהוציא יותר, וכל עוד תמשיכי במשוואה הזאת תמשיכי לקבל את מה שאת רוצה. עד כאן הכל טוב ויפה ואם המשוואה הזאת הייתה עובדת לא היית מוצאת את עצמך מתמודדת עם בולמוסים הולכים ותוכפים ולא היית מחפשת תשובות בפורום של הרזיה ללא דיאטה, כך שהנחת היסוד השלישית שלי היא שמשהו בבטחון שלך במשוואה של הדיאטה מתחיל להתערער ואת מוכנה לשמוע דרכים אחרות לפתור את בעיית האכילה והמשקל שלך. אם כל ההנחות שלי נכונות אסביר לך איך אנחנו רואות את בעיית עודף המשקל ואת הפתרון שלה ואיך הבולמוסים נכנסים לתוך המשוואה הזאת. על פי תפיסתנו , עודף משקל נובע מאכילה רגשית אשר מתפתחת בגלל שהתרחקנו מעצמנו ומגופנו. הריחוק גורם לנו לטעות בפירושי הצרכים של הגוף והנפש שלנו ולאכילה מוגזמת הגורמת להשמנה. הדבר הגורר כמובן חוסר שביעות רצון מהגוף ומעצמנו ולהתרחקות נוספת , ומחזיר אותנו שוב לאכילה רגשית. תהליך הדיאטה מחמיר את הריחוק עוד יותר בגלל שהוא מתמקד בצד ההתנהגותי של המשוואה ולא בסיבות האמיתיות שגורמות להתנהגות זו. מתוך הנחות היסוד האלו , מהווה הבולמוס סוג של איתות למצוקה פנימית . יש סיבות רבות למצוקות מסוג זה והמצאות בדיאטה ממושכת של מספר שנים יכולה בהחלט להיות אחת המובילות שבהן. לכן, אם נראה את הבולמוס לא כאויב שלנו אלא כשלט המורה לנו שטעינו בדרך והתרחקנו מהיעד המקורי שלנו נוכל להשתמש בו כאפשרות למידה לתיקון הטעות. אז אחרי כל מה שכתבתי לך אני מפנה אליך מספר שאלות על מנת שתוכלי להשתמש בבולמוס בדרך שהצעתי. 1 מתי מופיע הבולומס (האם יש סדר בהופעותו - למשל ימי שבוע ספציפיים, שעות מסוימות). 2 באיזה סיטואציה הוא מגיע (האם הוא מושפע מאנשים הנמצאים בסביבך,מאיזה יום היה לך, מנגישות של מזונות מסוימים). 3 איזה סוגי מזונות גורמים לך לבולמוס (זה מאד משמעותי על מנת להבין את המסר). 4 מה קודם לבולמוס (איזה סוגי מחשבה עוברים לי בראש לפני שאני נכנעת לו). התשובות האלו עשויות מאד לעזור בהבנת הקושי ובפתרון שלו. את מוזמנת לענות ולהגיב כדי שאפשר יהיה להמשיך ולתמוך בך. בברכה בלה

הפורום שלכם העלה בי המון שאלות ומחשבות. האם אדם רזה בסך הכל שהחליט לקצץ בחטיפים ומתוקים הוא אדם שעושה דיאטה? האם כל הגבלה שהיא היא בעצם דיאטה? אני למשל עושה דיאטה, שומרת פחות או יותר על המסגרת אבל חורגת מדי פעם בכמויות ולא בדיוק נשמעת להרכב ארוחת הצהריים. מה שאומר שאם בא לי שניצל וצ'יפס אני אכן אוכלת שניצל ומכינה צ'יפס בתנור ולא בטיגון עמוק. זו ארוחה סבירה לאדם רגיל אבל שמנה מדי עבור אדם מדיאט שאמור להסתפק בחזה עוף יבש, חצי כוס-כוס אורז וירקות ואני על ארוחת צהריים לא מוכנה להתפשר. אז מה שאני עושה לא בסדר? ברגע שאוכל בדיוק מה שבא לי אני אצבור יותר מדי קלוריות כי אם זה תלוי בי אף אחת מהארוחות לא תרכיב לדוגמא גבינה לבנה....למרות החיוניות והסידן שהיא מכילה היא לא טעימה לי. אז איך אוכלים שיהיה גם בריא, גם לא משמין וגם מה שבא לנו? נשמע קצת יותר מדי טוב. ואם אתם יודעים בבקשה תספרו לי!

ערב טוב עינת ראשית, שמחה לשמוע שהפורום שלנו מעורר שאלות ותהיות, ואפילו התנגדויות מקובלות כאן. כל חשיבה מתחילה בשאלה ואם אנו מצליחות להוביל אנשים למקום של חשיבה מחדש, זה כבר טוב מאוד. דיאטה הינה כל משטר אכילה שרירותי שמיועד להשליט בקרה חיצונית בנוגע למה, כמה ומתי תאכלי. אם כך את פועלת, את כנראה בדיאטה מסוג כלשהו. ואם את כאן, סימן שענין האכילה והמשקל הוא ענין המעסיק אותך ומנהל אותך במידה כזו או אחרת. משהו שאינו מנת חלקם של אנשים רזים באמת. המטרה של תהליך הרזיה ללא דיאטה היא לסייע לכל אחד להיות ער לצרכים האמיתיים שלו (פיזיים ורגשיים), לזהותם נכונה ולספקם באופן מלא ומשביע רצון. אם ההשמנה היא תהליך של התרחקות מהגוף שלנו ומעצמנו (תחשבי על עצמך כילדה, כמה את וגופך הייתם אחד), תהליך הרזיה צריך להיות הפוך. אם ברצונך להפסיק להתמקד ב"לרזות" אלא "להיות" אדם רזה, עלייך לחזור לעצמך ולהפסיק להתעסק עם הצלחת, המקרר ודף התפריט שמוצמד אליו עם מגנט. משם לא תבוא הישועה. אדם שמנהל את התזונה שלו מספרים וע"פ כל מיני אג'נדות הצצות חדשות לבקרים, אינו יכול להיות ממוקד בעצמו פנימה ולהכיר בצרכים האישיים שלו. המח המודע שלנו נמצא יותר מדי בכיוונון חיצוני ופחות מדי בכיוונון פנימה. וזה, כל-כך חבל. כל-כך חבל שאנשים מבזבזים אנרגיה משמעותית על נסיון לדייק בדרישתם הגופנית ובסיכומו של דבר שוגים, כשהגוף עושה זאת בצורה כל-כך מושלמת. את עושה אבחנה בין "אוכל משמין" - "אוכל בריא" - "אוכל שבא לי". אבחנה שעבורי היא מאוד מוזרה ותמוהה. לשיטתי, אין "אוכל משמין" - יש חשיבה משמינה. מדברייך עלול להשתמע כי אנשים רזים (אמיתיים, לא ה"שומרים") אינם צורכים כלל חטיפים ומתוקים. מה שגורם לנו להשמין הם אינם החטיפים או המתוקים, אלא התיוג שלהם, ההקשר הנוירו-אסוציאטיבי שאנו עושים להם, וכמובן השימוש במזון באשר הוא ככלי להתמודדות עם העולם הרגשי שלנו. לאחרונה, פורסם מחקר שהראה כי אנשים הצורכים מוצרי דיאט ושאר "מוצרי אויר" אינם רזים יותר, ההיפך הוא הנכון, הם נוטים להיות שמנים יותר. נתונים שגם אני וגם את מכירות מהשטח (עוד לא ראיתי אדם רזה שנהנה ממעדן 0% שומן או מלחם קל ובוחר בהם מרצונו החופשי). נחשי, מה הסיבות? (אם לא תצליח לבד, אתייחס במידת הצורך) ההבדל בין שמנים לרזים אינו טמון בסוגי המאכלים (אך הוא בהחלט מאפיין, כי רק שמנים צורכים סוכרזית), אלא ברמת הרגישות לצורכהם, רמת הערנות לתחושותהם, בתפקידים שהם נותנים למזון באשר הוא ובודאי שבאופן ההתנהלות מול עולמם הרגשי. בתהליך הרזיה ללא דיאטה, אחת התופעות המרשימות, המענינות והמרגשות שאנו חווים היא העובדה שככל שאנו קשובים לעצמנו, הבחירות הקולינריות שלנו הופכות יותר ויותר מזינות ונכונות עבורנו. ויש להוסיף ולציין שרמת הסיפוק שלנו עולה לא רק בהקשר התזונתי-קולינרי אלא באיכות חיינו הכללית, כיוון שהצרכים שלנו אינם רק תזונתיים - פיזיים. כשאני נשאלת ע"י אדם שטרוד בריסון גופו ובספירת הקלוריות, בנוגע לתזונה בריאה, אני תמיד תוהה כיצד אפשר לדבר איתי על מזון בריא כשכל הווית היחסים עם הגוף ועם עצמנו אינה בריאה? אם אכילה ואוכל הם מקור לסטרס, על איזו בריאות אנו מדברים כאן? אנחנו באמת תמימים לחשוב שלחומר הזה שמורכב מרכיבי תזונה מסוימים, הכח הבלעדי על בריאותנו הגופנית? הסטרס הוא בעוכרנו, יקירתי. מדיאטים הם אנשים שמצויים בסטרס כרוני (בגלל הדיאטה וללא קשר אליה). וסטרס....., תתכונני לסקופ,...הוא מאוד משמין. מצבי סטרס (גם מתונים) מביאים לשחרור של הורמונים קטבוליים (כמו קורטיזול, למשל) שבסופה של שרשרת התגובה הופכים חלבון מהשריר, לשומן. (הסבר מפורט, יבוא במידת הצורך) יש בך מין בטחון שאת כבר יודעת מה יבוא לך ומה לא, ברגע שתתני לעצמך יד חופשית. זה אולי נכון לרגע זה, מהמקום בו את נמצאת כרגע, אינני בטוחה בנוגע להמשך ב-כ-ל-ל והייתי מציעה לך לערער על הנחת היסוד הזו ולצעוד בפתיחות רבה יותר בנתיב החדש, אם תבחרי לעלות עליו. לתת לעצמך את הצ'אנס להכיר את עצמך מחדש, ולהפתיע את עצמך כמו שקורה לרבים. בתהליך הרזיה ללא דיאטה, אנו לומדים לחוות את עצמנו כאן ועכשיו, ללא דעות קדומות. להתמסר לחוויה הגופנית ולאפשר לה לכוון אותנו. זה תמיד מוביל אותנו ל"מה שהכי בא לנו" . תתפלאי לשמוע שלא פעם ממש, אבל ממש "יבוא לך" סלט טרי וצבעוני, ולפעמים זה יהיה יוגורט עם פרי, לעיתים תבשיל עשיר של אמא וכ"ו. ה"בא לי" הזה משתנה כל העת. בהזדמנות זו "בא לי" לספר לך את סיפור הפנקייקים המפורסם שלי. לפני שיצאתי לדרכי החדשה ובחרתי בחברות עם עצמי, הייתי בטוחה שאני חולת פנקייקים, הייתי בטוחה שאני יכולה לבלוע פנקייקים עם אננס וקצפת בלי הכרה, אם רק יגידו לי שאין בזה קלוריות. כיוון שרוב הזמן ממש לא הרשיתי לעצמי, בכל פעם שכן הרשיתי לעצמי פינוק (כמה עצוב) זה היה פנקייק שנטחן עד תום. והיום כשפנקייק הוא בסה"כ פנקייק ואין בלכסיקון שלי מזון בריא/משמין, אני חושבת שלא בחרתי בפנקייק לפחות 3 או 4 שנים. בדיוק כמוך הייתי בטוחה שאני מכירה את עצמי ויודעת מה יקרה כשארשה לעצמי, ולשמחתי הרבה, אך לא ממש להפתעתי, התבדיתי big time. עינת, המפתח שלך להצלחה אינו טמון בטיפ כזה או אלחר, במתכון/תפריט מנצח, אלא בהתקרבות שלך חזרה לעולם הצרכים שלך. אנו לא עוסקות ב"מה אוכלים" אלא ב"מה אנו מרגישים? ומה אנו צריכים?". עינת יקרה, מקווה שהצלחתי להבהיר את גישת ההרזיה ללא דיאטה ואהיה נכונה להמשיך בכך עם כל שאלה נוספת שתעלה. מאחלת לך לילה טוב והמשך שבוע נפלא שלך לאה פינטו

לאה היקרה, רק עכשיו ראיתי את תגובתך המעמיקה והמעניינת. ואת לא תאמיני לי מה קורה לי בשבוע האחרון. בדיוק לפני ההחלטה שלי לעבור מדיאטה א' לדיאטה ב' (שכן א' לא בדיוק עזרה ואני עם אותם 25 ק"ג עודפים). זה התחיל למיטב זכרוני ביום שני, ראיתי כתבה על ממתיקים מלאכותיים וכמה שהם מזיקים לבריאות במינון גבוה. איני צורכת סוכרזית בכמויות אך מזה שנים רבות איני שמה סוכר בקפה. השבוע לאחר הכתבה התחלתי להמתיק את הקפה בכפית סוכר מכובדת ואיני מרגישה רע עם זה כלל. התחלתי להתרחק קצת מהתפריט המובנה שתלוי לי על הלוח בחדר, על המקרר, שנמצא ביומן ובכל חור אפשרי. לא יודעת מאיפה צצה לי ההארה שבעצם אני משמינה בין הפסקת דיאטה אחת לתחילת דיאטה אחרת. אתמול אחי לקח אותי ליום פינוקים ולהצגה. הוא מאוד אוהב לנשנש ואני שבאתי מוכנה עם סנדוויץ' ופירות, נשנשתי קצת פה ושם והרגשתי בסדר גמור. אני בהלם מוחלט שלא בא לי לאכול הר של קצפת עכשיו כשנתתי לעצמי חופש. בדר"כ בדיאטה אני אוכלת משהו "מפוצץ" פעם בשבוע-וופל בלגי עם הר של גלידה שוקולד וקצפת או משהו בסגנון... עכשיו שאני אוכלת קצת מדי יום איני מרגישה צורך להתפוצץ ממתוק... זה מדהים! זה גילוי מרעיש מבחינתי כי תמיד חשבתי שאני מכורה למתוק! ישנם עוד אי אילו שינויים שעשיתי באופן לא מודע בתפריט, יצא שזנחתי אותו לחלוטין והבחירות שלי לא כאלה גרועות מבחינה בריאותית או תזונתית... וגולת הכותרת...כשאני מתוסכלת או עצובה או לא בא לי כלום זה מסוכן בשבילי כי אז אני הולכת למקרר. הפעם לא רק שלא הלכתי למקרר גם לא עצרתי את עצמי ללכת לשם. פשוט לא רציתי. הלכתי קצת לשכב מתחת לשמיכה ולהיות בבאסה שלי. מה יש? מותר לי! איך לא חשבתי על זה קודם? תודה תודה תודה

היי לאה תוכלי לפרט, מה שאני כבר בטוחה בו, שסטרס משמין. ואם יש לך עצות מה לעשות איתו??? התשובה שלך היתה מאלפת.

אני אמא לנערה בת 18 שמאז ומתמיד הייתה מלאה.בשנים האחרונות המצב החמיר והיא עלתה עוד במשקל. בעבר עשתה דיאטה פעם אחת מיוזמתה,ירדה יפה במשקל ולאחר כשנה עלתה שוב ואף יותר משהתחילה. עושה רושם שהדבר אינו מפריעה לה,למרות שקשה לי להאמין שבאמת טוב לה עם עצמה. אני מאוד רגישה אליה ולא מעירה לה גם כשאני רואה אותה אוכלת שטויות מול הטלויזיה בשעות הערב.לא רוצה לפגוע בה וחושבת שאוליי היא ה"בסדר" ולא אני. אוליי באמת טוב לה ורק לי זה מפריע. יש לציין שמדובר בבחורה בעלת ביטחון עצמי וחיי חברה טובים. פשוט קשה לי להשלים עם המראה שלה ועוד בגיל כה צעיר. מה יהיה בצבא שם כולם משמינים. לאן היא תגיע כך? אני יודעת איך החברה מסתכלת על אנשים שמנים ואני פשוט רוצה שיהיה לה טוב. בפעמים הבודדות שאמרתי לה בעדינות רבה שהיא צריכה לרזות,היא ענתה לי "בסדר" בחוסר עניין ולא עשתה כלום בנדון.איך עליי לנהוג?אני לא רוצה לטעות איתה ולא לפגוע בה .בתודה מראש אמא מוטרדת.

אמא יקרה. אני שומעת את הקונפליקט המתנהל בתוכך. נשמע כאילו יש לך מספר קולות המדברים יחד וקצת מבלבלים אותך. יש קול האומר שעליך לתמוך בבתך , לסמוך עליה ולא להזיק לה, שעליך לדעת שהיא מספיק חכמה ובוגרת ותדע להתנהל נכון עם חיים שלה ואם לא תעשי זאת תפגעי בה. לעומתו יש קול אחר האומר שאולי אם לא תתערבי בצורה יותר מאסיבית ותביעי את דעתך בצורה נמרצת גם זה עלול לפגוע בה.כשיש קונפליקט מסוג כזה הוא גורם למבוי סתום כי הקולות מושכים לכיוונים מנוגדים וזה ללא ספק מבלבל. כדי למצוא את התשובה הכי מתאימה לך ולבתך עליך לפנות אל עצמך ולשאול מספר שאלות. 1 עד כמה המשקל של ביתי מפריע לי באופן אישי ועד כמה הוא מפריע לה. נסי להיות כנה עם עצמך. יתכן שזה נושא שלך ואת משליכה אותו עליה. אולי באמת טוב לה עם מה שהיא ועם מי שהיא ובצדק רב היא מסרבת להיכנס למעגל הדיאטה. 2 האם המשקל העודף מהווה איתות לא מודע של מצוקה בה בתך שרויה אך היא אינה מודעת אליה או שמה זה בכלל לא הכיוון. 3 האם יתכן שבתך לא רוצה לעשות דיאטה (בגלל ההתנסות הלא ממש נעימה שהייתה לה) ואם תחשף בפניה אפשרות אחרת היא תשמח לנסות אותה? 4 איזו מן ילדה היא בתך, מה מערכת היחסים שלכם והאם יש אפשרות לשוחח אתה על הדאגות/מחשבות שהעלת פה. אני יודעת, זה לא שאלות פשוטות אך הדילמה היא מורכבת. בכל אופן, לא משנה מה תיהיה החלטה שלך, תזכרי תמיד שאת רוצה לגרום לבתך להיות ביחסים טובים עם הגוף שלה (בלי קשר למשקלו), שעליה לכבד אותו ולאהוב אותו ולאפשר לו את התנאים הטובים ביותר כדי שיהיה בריא, והכי חשוב את רוצה למנוע ממנה בכל מחיר את הכניסה למעגל הדיאטות ההרסני. מקווה שעזרתי, בברכה בלה

לבלה ! אהבתי את תשובתך האמהית. לאמא ! קיבלת כאן אוצרות, מקווה שתשתמשי בהם.