פורום הרזיה ללא דיאטה

הפורום פתוח לאנשים שרוצים לשפר את איכות האכילה שלהם, מתמודדים עם עודף משקל, חושבים על דיאטה ואוכלים אחרת, רוצים לשקם את הגוף מדיאטות, מחפשים את הדרך לצאת ממעגל הדיאטות האין סופי, שואפים לרדת במשקל ולשמור על משקל תקין לאורך זמן
5165 הודעות
4716 תשובות מומחה

מנהל פורום הרזיה ללא דיאטה

15/12/2008 | 17:10 | מאת: גלית

שלום.ניכנסתי לאתר לפני מספר ימים ולקח לי קצת זמן להבין מה בעצם קורה פה.אז איך בעצם מרזים?מדיבורים? מקריאה? מכתיבה?על מה בעצם דנים פה בכמעט 80 עמודים של פורום פעיל?ואז בעצם הבנתי שאני נמצאת בתוך מעגל קסמים ארור במשך שנים. המאבק האין סופי הזה,הוא בעצם הטעות הגדולה שלנו השמנים. המערבולת הזאת שכשאתה נכנס אליה אתה בעצם נישאב פנימה עמוק יותר ויותר. מערבולת של אכזבות ורגשי-אשמה.הדבר היה צריך להדליק אצלי נורה אדומה.כניראה שמשהו כאן לא נכון.כניראה שהייתי צריכה אתכן בלה ולאה יקרות.היום בבוקר כשרציתי להכין לי את כריך הבוקר,התבלבלתי ולקחתי 2 פרוסות לחם רגילות במקום קל.באתי מיד להחזיר את הפרוסות הרגילות ולהחליפן בקלות,אך נעצרתי.הכנתי לי כריך רגיל וטעים והרגשתי שהנה אני יוצאת לדרך חדשה. כך גם בצהריים כשאכלתי ארוחה רגילה עם ילדיי וחשתי שאני מתחילה לשלוט באוכל ולא הוא בי.בלי יותר מדיי לחשוב ולחשב כמויות וסוגים.פשוט לאכול רגיל "נורמלי",בלי תאווה בלתי נשלטת ועם הרגשת ניצחון נהדרת שזאת היא הדרך ואיך לא חשבתי על זה קודם. כל כך פשוט .כל כך גאוני. תודה לכן בלה ולאה.אין לי ספק שאמשיך להעזר בכן בהמשך. אני לא משלה את עצמי ואני יודעת שיהיו עוד משברים ורגעים של חולשה אך הפעם אני מרגישה שעליתי על דרך-המלך.תודה.

17/12/2008 | 01:01 | מאת: לאה פינטו

היי גלית. תודה על השיתוף הנפלא. יכולתי לחוש את החוויה שלך דרך המילים, את ההתרגשות ותחושת ההתעלות והעוצמה הפנימית שמתלווה לשליטה אמיתית. מה שאת עושה גלית ואותו אני מבקשת לחזק, זה הורדת ווליום הקול הדיאטטי בראשך לאפס ומתן ביטוי לתחושה, לחווית האכילה, לחווית העצמי. זנחת את השליטה החיצונית המדומה לטובת משהו עמוק ונעים הרבה יותר. מותר לך להרגיש ולהיות "נורמלית" ורק את יכולה לתת לעצמך את המתנה הנהדרת והיקרה הזו. יישר כח בהנאה רבה שלך לאה פינטו

15/12/2008 | 15:35 | מאת: עינת

אני בעיצומה של דיאטה ורציתי להבין קצת על הגישה שלכם. מהפורום הבנתי שמדובר במשהו שווה להעמיק בו. למודת דיאטות הנני ועם הזמן הבנתי שגמישות היא עניין חשוב בדיאטה ולא חייבים להצמד לכל פרט כמו שהוא כתוב על דף אך עצם המסגרת הוא העניין שמשנה. והנה אתם באים עם גישה פורצת מסגרות, כיצד זה מסתדר עם ירידה או שמירה על המשקל? הרי ברגע שנותנים לי חופש אני מסוגלת לאכול אינספור שוקולדים, גלידות ורבים וטובים אחרים שאינם מזינים את גופי בשום צורה חיובית... ייתכן שעצם עשיית הדיאטה גורמת לחסך הזה אבל תאמינו לי שגם בלי החסך אני יכולה לאכול מאלה יפה מאוד במשך כל היום...תקראו לי משוגעת אבל זה פשוט טעים ומעטים אלה שלא יסכימו איתי.

15/12/2008 | 15:57 | מאת: בלה אגמון

שלום לך פליטת הדיאטות וברוכה הבאה. את אכן באה מתוך דיאטה מה שאומר שאת מיצגת תפיסת עולם של מי שעושה דיאטות ... ומי עושה דיאטות??? נכון אנשים שמנים, ואם את באה מעולמם של שמנים ומחזיקה באמונות כמו "הרי ברגע שנותנתים לי חופש אני מסוגלת לאכל אין ספור שוקולדים.." את מן הסתם גם תעשי מעשים של אנשים שמנים ולבסוף גם עלולה להיות במראה כזה. את אומרת שמעטים לא יסיכמו אתך ואני רוצה לומר לך , את טועה בגדול. כל אדם רזה לא יסכים אתך. לאנשים רזים מותר לאכול הכל . האם זה מה שהם עושים? בוודאי שלא. בידיוק כמו שאת לא נימצאת כל היום בשרותים רק בגלל שמותר לך, אנשים רזים אוכלים מה שגופם מבקש בלי מגבלות של שום דיאטה (גמישה או לא גמישה), תפיסת עולם זו מאפשרת להם לחיות בשלום עם עצמם, לאכל מה שבא להם ולהישאר רזים ....כן בלי דיאטה. אז אם בא לך להתארח אצלנו בארץ של הרזים את מוזמנת לבוא... אבל יש תנאי ברור - בארץ שלנו אין כניסה לדיאטה משום סוג, אז אם את באה תשאירי אותה בחוץ, מה כבר יכול לקרוא היא תחכה לך כמה שתרצי. שיהיה לך יום רזה ומקסים. בלה

15/12/2008 | 16:23 | מאת: משוררת מת"א

בואי לארץ של הבריות הרזות בלי יסורים ומלחמות כדי לרזות בלי אזיקים ובית סוהר דיאטטי בלי משקל, דל וחישוב היפוטטי בואי לרזות בלי סבל ותלאות בואי עכשיו אל ארץ הפלאות. גם אני שם. כדאי לך ! מאחלת לך דרך צלחה בכל מקרה.

אבא שלי גילה לפני שנה מוצר תזונה שבצורתו וטעמו זהה למילקשייק (תזונה מאוזנת) של חברה WellnessPro אשר מאפשר לו לא רק לרזות אלא גם להמשיך ליהנות מאוכל שהו לא הכי בריא אבל כולנו אוהבים אותו. ב- 3 חודשים הוא השיל 8 ק"ג. קיבל אישור מרופא משפחה להתאמן בחדר כושר למרות שעבר ב- 1999 התקף לב וצנתור. כיום הוא בן 62 אבל כולם נותנים פחות מ- 55. חבר משפחה שלנו הרזה ב- 5 חודשים ב- 30 ק"ג. העור שלו נמתח והוא התחיל לחיות (משקלו הישן היה 130 ק"ג). אם יש דרך לרזות ללא דיאטה זאת הדרך וזה המוצר. ברצוני גם לציין שהודות לתוכנית שבנו לאבא שלי של תזונה וחלוקת ארוחות ביום הוא אוכל 5,6 פעמים ביום וגם מה שהוא אוהב. כאשר יורדים במשקל בצורה מושכלת הרי שהגוף מתרגל עם הזמן ואנו כבר פיזית נתקשה לאכול כמויות שאכלנו קודם. אני אישית שותה את המילקשייק למטרת פיתוח גוף והעלאת מסת שריר. זה אפשרי רק הודות לכך שזוהי תזונה מאוזנת המתאימה לכל אחד. אשמח לתת לך כתובת אתר של החברה בכדי שתוכלי לקבל יותר פרטים.

התחלתי לקרוא בפורום ביום חמישי בערב. (אני בדיאטה תמידית כמה עשרות שנים ). ביום שישי בשעות הבוקר עדיין אכלתי כרגיל (לפי תפריט הדיאטה-הרבה פחות ממה שהתאוותי ) המשכתי לקרוא בפורום... בארוחת ערב אכלתי עם המשפחה ללא רגשות אשם . מסתבר שאכלתי קצת פחות -קמתי בבוקר עם בטן שטוחה . בשבת -הרגשתי הרבה פחות רעבה ואכלתי פחות מהרגיל. כך גם ביום ראשון. ( עדיין מוצרים "מותרים" ולא "משמינים "). מרגישה שהמכנסיים רפויים.... מה קורה פה? שלא יגמר .....

15/12/2008 | 12:14 | מאת: לאה פינטו

היי לך ב. ההתנסות הראשונית הזו שלך, חושפת בפנייך גילוי מרעיש, לא? ועכשיו, אחרי שאמרנו 10 פעמים "אני לא מאמינה" , בואי נעצור לרגע להבין מה באמת קורה פה. ואני מזמינה אותך לשאול את עצמך: מה עשיתי אחרת? (לאורך, לרוחב ולעומק) מהו הדבר החדש שזה יצר? (אך הפעם בלי תדהמה, רק שמחה גדולה). ההתנסות הראשונית הזו היא בהחלט חומר גלם עשיר ויקר ללמידה ולגיבוש תובנה חדשה בנוגע לגוף שלך, ובעיקר בנוגע לעצמך. תובנה שיש ללמוד לעבוד איתה ולמנף אותה קדימה. האמת היא שמה שקורה כאן הוא מאוד פשוט, ויתרת על המסגרת הקשיחה לטובת חופש הבחירה. ארחיב במידת הצורך. "זמני" - מתי משהו הוא זמני? מה גורם למשהו להיות "זמני"? מה ההיפך מ"זמני"? ומהו הדבר שגורם למשהו להפוך ל"לא זמני"? ותרי על המושג הדיאטטי השגור הזה. בדיאטה הכל זמני כיוון שאיננו מסוגלים להתמיד. הפעולה היא זמנית ולכן גם התוצאה. ותרי על הפחד הדיאטטי מ"זמניות", לטובת השלווה והנינוחות שבחקר ולמידה חדשה. יישר כח עם כל התנסות חדשה מענגת או כואבת, אל תהססי לשתף ולשאול. המשך יום מקסים וחיים נינוחים שלך לאה פינטו

15/12/2008 | 16:34 | מאת: משוררת מת"א

שלום ב' אני לא רוצה להוסיף, את גם ככה מתרגשת.. אם תמשיכי ככה תידבק לך הבטן לגב. גם אני הייתי בהתרגשות מטורפת בהתחלה, גם עכשיו נראה לי.. מה שיפה זה שגם אם נעצרתי, זה מה זה לא מזיז לי ? תמשיכי, לדעתי את בדרך הנכונה.

16/12/2008 | 09:32 | מאת: עדיין תוהה

אני יודעת שאני מקשה אבל אני מנסה את הגישה. נראה לי כל כך הגיוני וקסום ועם זאת בלתי אפשרי ב' גילית שאת אוכלת פחות מהדיאטה שלך.. אני אוכל יותר, לפחות רוב הזמן כי עבורי הארוחות הן קטנות מדי. הייתי מכפילה את כמות הפחמימות בצהריים ומוסיפה איזה שוקולד משובח עם הקפה אחרה"צ... לאחרונה עברתי לגור עם אחותי וצברתי את כל הקילוגרמים שהורדתי בדיאטה של 1200 קלוריות במשך חצי שנה. בתקופה זו לא רציתי לעשות דיאטות רציתי לשכוח מדיאטה. חיפשתי דרך אחרת. ניסיתי לאכול לפי צרכי הגוף אבל זה בלתי אפשרי. זה גורר אותי כל הזמן לאכילה מיותרת שאחריה אני מרגישה כבדה. מזה כמה ימים התחלתי דיאטה ותוך יומיים אני מרגישה קלה יותר ולא מפוטמת. אולי זה לא הפתרון בשביל כולם?

16/12/2008 | 12:12 | מאת: ב

אני תארתי מציאות שמאד זרה לי ולא אופיינית בעבר. גם אני שואלת את עצמי מה השפיע עלי ? להערכתי זה בעיקר ההסכמה עם לאה שהגוף שלי לא "דפוק" ואין לי בעיה עם חילוף החומרים . ואז אני לא חייבת לאכול כמות ענקית של ירקות כדי לשבוע ,אלא לאכול כמו אדם רגיל . בנוסף , לדעתי 1200 קל' זה דיאטת רעב ממש. וזה גרם לך להרגשת חסך גדולה . בכל אופן לאה בטח תענה בצורה יותר מקצועית

16/12/2008 | 16:07 | מאת: בלה אגמון

תוהה יקרה. השיטה עובדת והיא מתאימה להרבה אנשים (נכון לא לכולם), אבל כדי לדעת שהיא מתאימה לך עליך להכיר אותה. באמת. צר לי לאכזב את כל מי שלומד דרך הפורום. זו לא הדרך להכיר את השיטה. יש המון דברים בסיסיים שחסרים לך בהבנה .הפורום לא נועד ללמד את השיטה. הוא נועד לחשוף אותה וליצור סקרנות כדי שאפשר יהיה להעמיק בדרכים נכונות. צריך ללמוד איך להקשיב לגוף, צריך ללמוד איך לפרש נכון את האיתותים שלו צריך ללמוד איך לזהות ולהתמודד נכון עם אכילה רגשית. ללמוד נכון.וזה לא דרך הפורום. אני מתנצלת אם מישהו מתרגז מדברי. אבל הם נאמרים מתוך חיבור למקום אחראי ומקצועי ולא מתוך מקום שיווקי. מקווה שכך זה גם מתקבל. בברכה, בלה

14/12/2008 | 17:40 | מאת: תוהה

היי לאה ובלה. אתן תמיד מחזירות את הקוראים והמגיבים לעבר, לזמן שבו היו ילדים...לצורה האכילה שלהם כילדים. ומה אם הילדים אוכלים הרבה? אני זוכרת את עצמי מכיתה ד' שתמיד אכלתי יותר מדי ואהבתי לאכול חטיפים, ממתקים, לחמניות.... אף אחד לא אמר לי ולא הפציר בי ואף אחד בבית לא התעסק עם דיאטות. בכיתה ו' כבר התחלתי להרכיב לעצמי תפריטים כי ראיתי את בנות כיתתי רזות ואני לא הייתי. בעצם העודף ההתחלתי שלי היה כ-15 ק"ג, עם השנים והדיאטות זה הוכפל. אבל מה הסיבה לפי הגישה לעודף של ה-15 ק"ג מלכתחילה...? האם לא יכול להיות שילד / מבוגר פשוט אוכל יותר, יש לו תאבון גדול יותר מהממוצע? אני קראתי כאן המון והתגובות שלכן סותרות את העניין הזה למרות שלדעתי בהחלט יכול להיות אדם שמטבעו אוכל יותר והאנרגיה הזו הופכת לשומן בשל חוסר פעילות גופנית...

15/12/2008 | 08:02 | מאת: לאה פינטו

בוקר טוב לתוהה אנו, בני האדם, נוטים לאמץ ולחזק אמונות המשרתות אותנו, ומגנות עלינו. ומה שאנו מאמינים בו, נתפש בעינינו כאמת בלתי מעורערת. כיוון שהאמונות שלנו הן היסוד ליצירת מציאות חיינו, באשר היא, כל תהליך של שינוי מהותי, מחייב ערעור על אותה אמונה תוקעת ויצירת מערך אמונות חדש ומקדם. וכך גם בתהליך הרזיה ללא דיאטה. כשאת מנוהלת מתוך אמונה שנולדת להיות שמנה, מדוע לעסוק בנסיונות הרזיה ולהתייסר? הרי ממילא, לגישתך, לא תוכלי לשנות זאת. נתחיל ונאמר שהשמנה בקרב ילדים ומבוגרים כאחד, אינה דבר שהוא טבעי לגוף. גוף האדם לא נועד לצבור שומן מעבר לכמות מינימלית הנדרשת למבנהו, תפקודו ותחזוקתו. היכולת של הגוף להשמין מבטאת פן השרדותי, שמאפשר לגוף להתמודד עם חוסר ההלימה בין צרכיו להתנהגותנו מולו. בדיוק כפי שגוף במצב של הרעבה יוצר כל מיני אדפטציות כדי לשרוד, כך גם גוף החי בפיטום. המצב המאוזן וההרמוני הוא מצב רזה. וכאן כוונתי היא למסת שומן ומשקל אידיאלי, התואם לגובה ולמבנה. גופנו מלא בשרירים ועשיר במפרקים על מנת לאפשר לנו תנועה קלה וזריזה. עודף של רקמת שומן מקשה עליו. כיוון שכך, גופנו בנוי בצורה מושלמת לווסת את האכילה שלנו ואת ההוצאה האנרגטית שלנו על מנת לשמור על משקל והרכב גוף אידיאליים. השמנה בקרב ילדים נוצרת בדיוק כפי שנוצרת השמנה בקרב מבוגרים והיא תוצאה של אכילה מעבר לצורכי הגוף באופן כרוני, מה ששגור בפינו כ"אכילה רגשית". הצריכה התזונתית-אנרגטית העודפת שלך, אינה תולדה של צורכי גופך אלא של צרכייך הרגשיים, גם אם זה התחיל בכיתה ד'. איך אני יודעת שאין מדובר בדרישה פיזית-ביולוגית? מסיבה מאוד פשוטה, הגוף שלך אגר את האנרגיה העודפת (שאינה נדרשת לתפקודו, לגדילתו וכ"ו) ברקמת השומן. אם זה היה צורך של גופך, הוא היה עושה בה שימוש ולא אוגר אותה. הרעב הזה שעליו את מדברת (תאבון) אינו ביולוגי אלא צורך רגשי שמקבל מענה תזונתי. כיוון שלרגשות אין מה לעשות עם פחמימות, חלבונים, שומנים, ויטמינים ומינרלים - החומרים הללו מטופלים בגוף באופן בו הגוף יודע לטפל בעודפים. חלקם יופרשו בשתן ולקם יאגרו ברקמות אחסון (במזווה). והרגשות? כיוון שלא מולאו ולא סופקו, יובילו אותך שוב ושוב לאכילה .....מיותרת (לגוף). בנוגע לפעילות גופנית - ישנם אנשים רזים רבים אשר אינם עוסקים בפעילות גופנית. פעילות גופנית אינה תנאי לגוף רזה. למעשה, כמעט שום מתאמן שלי אינו פעיל גופנית ואין זה מפריע לו לרזות. העיסוק בפעילות גופנית, לרוב בא בשלב מאוחר יותר ומתוך בחירה להרגיש טוב רגשית, מתוך בחירה לחוש את הגוף רענן ובריא. כפי שכתבתי לא פעם בעבר, כמי שהקדישה את התואר השני שלה ללימוד פיזיולוגיה של המאמץ הגופני, לפעילות גופנית ים של מעלות ויתרונות פרט לאחד - החיבור שלה לבעית ההשמנה. השפעתה של הפעילות הגופנית על הרזיה היא זניחה ביחס לפן התזונתי. ויותר מכך, כאשר אנו עוסקים בפעילות גופנית על מנת לספור את הקלוריות ששרפנו, נגלה שזהו סוג של סבל מהר מאוד נוותר עליה, ובודאי שהיא תאבד מערכה הנפלא לאיכות חיינו ברגע שנשיג את התוצאה. פעילות גופנית עושים בהנאה (ובאהבה), או שלא עושים בכלל. לסיכום, ממליצה לך בחום להסב תשומת ליבך לאמונות המעצבות את התנהגותך ומציאות חייך. ולא לשכוח שהיינו רזים לפני שהפכנו שמנים. בברכת יום נפלא שלך לאה פינטו

15/12/2008 | 11:37 | מאת: תוהה

שלום לאה, תודה על התשובה המעמיקה. ומה בדבר תינוקות? אמי סיפרה לי שכשהייתי תינוקת היא הלכה איתי לרופא והוא חשב שאני לבושה במספר שכבות למרות שהייתי בחולצה ומכנסיים דקים בלבד... אני זוכרת את עצמי רזה בגוף ובנפש בגן חובה ועד כיתה ג'. אז עוד לא התעסקתי באכילה. מכיתה ד' התחלתי להשמין. יש לציין שגם אמי אישה מלאה רוב חייה אך אבי לא. אין מצב שנטייה להשמנה היא גנטית?

14/12/2008 | 17:03 | מאת: ב

ביליתי את כל סוף השבוע בקריאה בפורום. אני לא מפסיקה להתפעם ! כל כך הגיוני ומתבקש. הניסוחים של לאה ובלה כל כך יסודיים ברורים וחכמים . איזה בזבוז של שנות חיים חוויתי עד היום ?! יישר כוח!

14/12/2008 | 17:23 | מאת: משוררת..

ברוכה הבאה ! זה פורום מדהים, ניסוחים את אומרת ? חבל לך על הפנאי.. עוד לא ראית ושמעת כלום אחת שמכורה ומטופלת . ישרי כח גם את ובהצלחה.

14/12/2008 | 17:58 | מאת: לאה פינטו

שלום לך ב כיף גדול לקרוא את הפוסט שלך תודה על פרגון ענק ומחמם לב מאחלת לך המשך קריאה מהנה, מעשירה ופוריה שלך לאה פינטו

14/12/2008 | 21:02 | מאת: ב

יש לי המון חומר לקרוא וללמוד . בכיף!

13/12/2008 | 09:21 | מאת: דין

לפני כחודש וחצי רכשתי ערכה ל 4 חודשים. יש לציין כי מרגע ההזמנה תוך פחות מ48 שעות הגיע השליח לביתי וזאת בלי לתאם מראש וכעס שלקח לי זמן לפתוח לו את הדלת וזאת לאחר שלא היה מוכן להזדהות.... כמו כן, יש לציין כי באתר מובטח שמתחילים לרדת כבר מהיום ה 1 ומרגישים תחושת שובע של 80% מהיום והרעב יורד ב 50% מהכמות שהייתי רגילה לאכול ביום יום. יש לציין שלא רק שלא ירדתי במשקל ואני ממשיכה לצרוך את אותה הכמות שאני רגילה לאכול, אלא עוד האבקה גרמה לי לעלות 3 ק"ג נוספים. פשוט כואב הלב!!!! אני כבר שלושה שבועות משאירה אין ספור הודעות בפקס להנהלה, באתר, ודרך מוקד ההזמנות והשירות והפלא ופלא, אף אחד לא שם לכיוון שלי וחוזר אליי... עצה אישית שלי, הזהרו לנפשכם... אתם זורקים כסף לחינם על מוצר שלא מגיב בכלל.

13/12/2008 | 15:25 | מאת: עירית

לדעתי זה כל החברות וכל הערכות, אבל על נוכלות כזו, כדי להזהיר את האנשים מראש, מה רכשת? איזו חברה? איזו ערכה?

באח מתוכניות התחקיר כבר הראו שיש חברה שהמוצרים שלה לא שווים כלום כדי לרזות אבל אחרי שהם מסרו את המוצרים וקיבלו תשלום הם פשוט התאיידו ולא ענו יותר לפניות לגבי החזרת מוצרים וזיכוי כספי. העניין הוא שלא כולם רואים את התוכניות האלה ונופלים גם בפח.

קראתי קצת בפורום. נשמע לי פנטסטי. ירדתי כ10 ק"ג ע"י הצטרפות לקבוצת תמיכה (במשך שנה ) .בתפריט מאוזן ובריא.של כ1500 קל'+ פעילות גופנית סבירה (הליכה יומית ) . הגעתי למשקל היעד. אבל ממש קשה לי לשמור על ההישג. מרגישה (וילדיי הרזים העירו לי )שמתעסקת באופן אובססיבי באכילה: בזמנים, בכמויות וברישום יומני אכילה . מזה כ30 שנה נאבקת במשקל ע"י דיאטות וכו' . האם יש מוצא?

12/12/2008 | 16:09 | מאת: בלה אגמון

שלום שחר את מדגימה באופן מדויק את ההבדל בין גישת הדיאטה לגישת הרזיה ללא דיאטה. בעוד שבגישת דיאטה עוזרים לך לרזות ולהגיע כמו שקרה לך למשקל היעד בגישת הרזיה ללא דיאטה עוזרים לך להפוך לרזה מבפנים. ומה ההבדל את שואלת? אם היית הופכת לרזה היית מתנהגת כמו שלידיך הרזים מתנהגים עם אוכל, אבל את, בגלל גישת הדיאטה , הפכת למרזה - מישהי שירדה בעזרת כח רצון ונשארה שמנה מבפנים. אז עכשיו יש מלחמה בין פנים לחוץ ונחשי מי מנצח בדכ ? נכון כמעט תמיד כח הרצון נשחק והשמנה שבפנים חוזרת לתפוס פיקוד. המוצא הוא לעבור את כל הדרך ללהיות רזה בלי קשר למשקל שלך. בגישת הרזיה ללא דיאטה אנחנו לא מדברים מילה אחת על אוכל, אנחנו עובדים על שינוי בתפיסה והוויה שלך. כשזה קורה את הופכת לרזה - אחת כזו שלא אכפת לה מקלוריות, שעושה פעילות גופנית מתי שבא לה ואם בא לה,שאוכלת מה שגופה מבקש. יש בטיפולי אנשים רזים חיצונית אשר הגיעו בגלל המלחמה הזאת והשתחררו ממנה לגמרה. אז בהחלט יש מוצא.

12/12/2008 | 22:19 | מאת: שחר

תודה בלה על התשובה . תמיד ייחסתי את רזון הילדים לגנים הטובים של אביהם הרזה . בצד שלי (הורים ואחים ) כולם סובלים מעודף משקל .

13/12/2008 | 07:19 | מאת: משוררת עם גיטרה

לשחר היקרה בוקר טוב, עשית כבר הליכת בוקר ? כי אין ממש צורך ! יש מוצא, האמיני לי.. גם אני חשבתי כמוך, רציתי כולה לחזור למשקל נעורי, הדרך לשם לא צריכה להיות ארוכה כל כך בק"ג... ועם זאת רחוקה שנות אור בראש, קיבלתי הסבר מבלה שאם גנב יכנס לכלא, עדיין הוא ישאר גנב, אם ההתנהגות שלו תטופל רק אז הוא יפסיק לגנוב. וכך גם הגישה , צריך לשנות את ההתנהגות קודם כל. שחר, תהפכי לרגע את אותיות שמך, מה את שומעת ? תקשיבי לרחש הזה.. לא סתם הגעת לכאן. מאחלת לך הצלחה,

15/12/2008 | 20:38 | מאת: מצטער

לא צריך וחיי ב להמשיך עם זה

אני משתמשת באכילה מאוזנת שכוללת ויטמינים ומינרלים גם יש לי אנרגיות שלא היו לי פעם וגם חזרתי סוף סוף להיקפים מלפני הלידה- התאומים שלי כבר בני 4 . ממש כיף כי כל הסביבה מגיבה לשינוי

12/12/2008 | 10:35 | מאת: ספיר

יש לי מבנה גוף יחסית צר.. אני בת 14 הגובה שלי הוא 1.72 משקלי הוא 55 ק"ג האם אני נחשבת לשמנה ועליי לרזות?

15/12/2008 | 22:48 | מאת: מאי

11/12/2008 | 23:32 | מאת: m

שלום בלה אשמח לשמוע את דעתך, חשוב לי לדעת איפה אני טועה? מהו התהליך שעובר הגוף בתקופה של כושר אנטנסיבי? ומתי אראה שינוי אם בכלל? תודה

12/12/2008 | 00:28 | מאת: לאה פינטו

ערב טוב m ראשית, אין צורך לפתוח שרשור חדש בכל פעם. בתחתית הדף יש אופציה לתגובה, לשימושך. יקירתי, ה"טעות" לשיטתנו היא בגישה. הגישה שלך לטיפול בבעית ההשמנה שלך. אני מניחה שלפני שעלית את ה- 8 ק"ג, לא עסקת בפעילות גופנית כפי שהינך עושה היום. אם כך, אם זו לא היתה בעיה לפני כן, מדוע זהו פתרון עכשיו? אני מניחה הנחה נוספת והיא שלא כ"כ קראת בפורום שלנו, כיוון שזהו פורום הרזיה ללא דיאטה שמביא גישה שונה בתכלית מגישת הדיאטה, ממנה את מנוהלת היום. זו הסיבה שבלה המליצה באיכפתיות רבה, להצמד לדרך שבחרת ולא לבלבל את עצמך לשווא. נתת את אישורך ועדיין שאלותייך הן שאלות של הוויה דיאטטית-שמנה הממוקדות ב"מה צריך לעשות". וזה בסדר גמור רק מוביל אותי להמליץ לך בחום לקרוא קצת בפורום על מנת להבין את מהותו. בקצרה אומר לך שגישת ההרזיה ללא דיאטה מכווננת לשינוי מבפנים החוצה, גישה זו מכוונת ליצירת תוצאות יציבות ושמה לעצמה מטרה לסייע לאנשים להפוך לרזים מבפנים ומבחוץ. אנו משנים את "הראש" ולא מתעסקים בהתנהגות שהיא תוצר שלו. אני רואה בדיאטה, התנהגות שנובעת מהלך חשיבה שמן והמקבעת דימוי עצמי וגופני שמן, כך שגם אם השגנו תוצאות בטווח הקצר, הן, בלמעלה מ- 97% מהמקרים, אינן שורדות ובטווח הארוך, נוצרת השמנה מחדש. מזמינה אותך "להתערבב" קצת בפורום ולשאול כל שאלה שתאפשר לך להבין את הגישה ואת זירת העבודה שלנו. בנוגע לכושר: השפעתה של פעילות גופנית על תהליך של הרזיה היא זניחה ולא רלוונטית. הרזיה, משמעותה צמצום מסת שומן אשר השפעתה על מסת הגוף הכללית (משקל) קטנה. לעומת זאת, כושר אינטנסיבי מוביל לשימור שריר ולפיתוח מסת שריר נוספת, מה שמשפיע מאוד על מסת הגוף הכללית. מדידת ההרזיה שלך באמצעות מאזני השקילה הינה טעות בסיסית. יתכן שגופך מרזה (מסת שומן מצטמצמת) אך אינך משתמשת בכלי הנכון כדי להבחין בכך. יתכן שמאזני השקילה מראים ערך שממוסך ע"י מסת השריר שאת בונה. אין בזה דבר רע אלא שאין, אין להשתמש בפעילות גופנית לצורכי הרזיה!. השמנה והרזיה הם תוצר של אכילה, וזו תוצר של צורת התייחסות וקרבה לגופנו ולעצמנו, תוצר של מערכת יחסים בריאה עם עצמנו וערנות לעולמנו הפנימי על צרכיו השונים. פעילות גופנית טומנת בחובה מעלות רבות, פרט לאחת: השימוש בה לצורך הרזיה. שום מתאמן שלי אינו עוסק בפעילות גופנית, עד שזה בה מתוכו, מבחירתו החופשית, מהכרה בצורך הפיזי הזה להפעיל את השרירים, להזרים את הדם, ובעיקר להרגיש נפלא, להפיג מתחים וליצור איזון רגשי. וזה בדר"כ קורה לאחר שחווה הרזיה. אני אישית, צמצמתי 4 או 6 מידות במכנס, ללא יום אחד של פעילות גופנית. פעילות פיזית היא דבר שאני בוחרת לעשות מתוך הנאה וסיפוק ולא מתוך חיבור ל"בעיה ממנה אני סובלת". מה שמוביל אותי להתייחס לכך שהבנת ש"את חייבת לעשות ספורט" - את לא חייבת שום דבר ואת יודעת זאת. הסמנטיקה הזו של "חייבת/מוכרחה" היא סמנטיקה המשקפת כפיה ויוצרת בסופו של דבר התנגדות. (זו הסיבה שנמצא לא מעט מנויי כושר למכירה, בעיתונים) m יקרה, מקווה שהארתי יותר משיצרתי התנגדות, ובכל מקרה מאחלת לך להפיק את המיטב מהפורום והצלחה רבה בכל דרך שתבחרי. שבת נהדרת שלך לאה פינטו

11/12/2008 | 22:15 | מאת: יעל

אני קראתי את רוב השאלות והתשובות ואני עדיין לא ממש מבינה מה קורה פה. אני בעיקרון רק רוצה להוריד 6 ק"ג. לא הרבה נכון? אבל אני נלחמת בזה כבר למעלה משנה! אני כבר ממש מיואשת!! למישהו יש עצה? או שפשוט יכול להסביר לי מה השיטה שלכם? תודה,יעל.

11/12/2008 | 23:15 | מאת: לאה פינטו

שלום יעל ראשית, אולי כדאי להגיע למסקנה שה"מלחמה" בה את שרויה מזה שנה, אינה מייצרת תוצאות, אינה יעילה ומועילה ובעצם הובילה לשום מקום. אולי כדאי להרפות מהדרך המסרסת הזו? לא?! יעל, כיוון שקראת כ"כ הרבה, אולי כדאי שנתחיל עם מה שכו הבנת. התוכלי לפרט? ובנוסף נסי להסביר, מה לא מסתדר ומתיישב, היכן חוסר הבהירות ובעצם מה אינך מבינה. זה בהחלט יעזור לי לעזור לך להבין טוב יותר. שבת נהדרת שלך לאה פינטו

12/12/2008 | 20:59 | מאת: אמדאוס

יעלי !! שאלה : למה 6 ק"ג זה לא הרבה ? תשובה: הרבה, הרבה למי שצריך להילחם.

11/12/2008 | 16:34 | מאת: m

בלה שלום אינני בטיפול אצל דיאטנית, לא אמרתי דבר כזה, כוונתי היתה שבעבר (4 שנים בערך) יעצה לי דיאטנית לעשות כושר. מהרבה מאד סיבות לא קידמתי את הנושא ורק בחודשים האחרונים נרשמתי לחדר כושר. בכל זאת, אשמח לתגובה מכיון שאני בבעיה ופונה לקבלת יעוץ. תודה

11/12/2008 | 18:13 | מאת: בלה אגמון

שלום רב, מתנצלת, הבנתי לא נכון. את הגעת לפורום של הרזיה ללא דיאטה התשובה שלי תיהיה בהתאם ,זו לא תשובה שאת מצפה.את בטוחה שאת רוצה לשמוע את דעתי? יש לי תחושה, לפי הדרך בה שאלת ,שאת צריכה לפנות לפורום אחר למשל של דר לוי שם עונות דיאטניות מקצועיות על פי השיטה של דר לוי שהיא שונה בצורה מהותית מהשיטה שלנו.אם את מעונינית ספציפית בתשובה שלי אשמח לתת לך אבל כמו שאמרתי זה עלול לבלבל .אז אני רוצה להיות בטוחה לפני שאני פורסת בפניך את דעתי. בברכה בלה

11/12/2008 | 14:53 | מאת: סיגל

אני רוצה בבקשה לדעת מה בשיטה מה בעצם הדרך התמודדות ואיך להוריד 35 ק"ג

11/12/2008 | 15:52 | מאת: בלה אגמון

שלום סיגל. השיטה היא תהליך - מלשון הליכה - כשאני הולכת אני עוברת מנקודה א לנקודה ב ונמצאת במקום אחר. במקום החדש נקודת המבט שלי שונה, התחושה שלי שונה ואני שונה. מטרת התהליך היא להפוך אותך לאדם רזה מבפנים . כשהתהליך עובד נכון בלי מילה אחת על אוכל, קלוריות או תפריטים את הופכת להיות אדם רזה שמשנה לגמרה את תפיסת עולמו, את מעשיו ובסופו של דבר גם משקלו. אני מניחה שאת מסוקרנת ורוצה לדעת איך עושים זאת. אם זה נכון אנחנו כבר במקום יותר טוב. סקרנות זו התחלה של שינוי. אז מה את אומרת בא לך לצאת למסע כזה? בברכה בלה

11/12/2008 | 12:48 | מאת: יולי_24

שלום לכם! מזה חודשיים אני עוקבת אחר ההודעות בפורום וקוראת לעומק הכל מההתחלה. אינספור דיאטות עשיתי בחיי, כיום אני בת 24 עם משקל עודף של 30 ק"ג ולפני שמצאתי אתכם לא חשבתי שיש משהו אחר חוץ מדיאטה. בהתלהבות גדולה התחלתי לקרוא ולחשוב אחרת. להפתעתי הגדולה, השתנו הרבה מנהגים בחיי שקשורים לאוכל.את כל התבניות למינהן של דיאטות זרקתי לפח. מקשיבה עכשיו אך ורק לגופי, לא חוסכת מעצמי דבר. חשבתי תמיד שאני מכורה לשוקולד וגיליתי שאני לא ממש מתקרבת אליו כשהוא לגיטימי, כך גם לגבי בורקסים ומאפים שונים. למרות התובנות החדשות אני נופלת לפעמים לתוך התהום של אכילה חסרת שליטה, לא מתוך רעב אלא מתוך עצבנות או דאגה ולחלוטין אני מבינה עכשיו שההשמנה היא בגלל אכילה כזו. מה יכול לעזור לי לא ליפול למקום הזה? יש לי עוד הרבה מה ללמוד וחשוב לי להגיד שהתחלתי לכבד את גופי וללכת איתו יד ביד. לפני כן האשמתי את הגנטיקה בכך שהוא שמן, את השוקולד, את מה לא... אני מאוד מתחברת לגישה ומקווה שתוכלו לעזור לי. כשאני אוכלת מתוך עצבנות אני יודעת שאני ארגיש רע (פיזית ונפשית) ושזה מיותר אבל עם זאת קשה לי לחתוך את האכילה... יש לכם משהו שיעזור לי?

11/12/2008 | 14:10 | מאת: בלה אגמון

יולי היקרה, ברוכה הבאה בצל קורותנו. איזו אורחת מקסימה!!! אני שמחה לשמוע שאת מוצאת הגישה מדברת אליך , יעילה לך ומועילה. אני שמחה לשמוע שאת פתוחה לנסות מסלול חדש כדי להגיע לתוצאה של הרזיה, תחושה טובה עם עצמך ושמירת ההשיג לתמיד. התחלת טוב- כבוד לגוף, ויתור על תוויות עצמיות (מכורה לשוקולד כדוגמא) הקשבה לסוגי הרעב השונים, הבנה שאכילה רגשית היא זאת שגורמת לך להשמנה. התחלת טוב, הלכת חלק מהמסע עם מפה שהורדת באנטרנט ועכשיו קצת נתקעת - כי מה לעשות אינטרנט לא פותר הכל . גם אם רוצים אין שום אפשרות לחזות מראש את כל ההתפתחויות שיהיו במסע ולכן יוצאים למסע כזה בליווי של מדריך. כי אם היית הולכת יחד עם המדריך ונתקלת במכשול ,הייתם יכולים ביחד למצוא דרך לצאת ממנו. אבל כשאת בחרת ללכת לבד ונתקלת לבד במכשול איך אפשר עכשיו לעזור לך? יולי, יש אין ספור סיבות לאכילה הרגשית שלך ואין ספור פתרונות. אין לי שום דרך לעזור לך מפה בידיוק כמו שלא הייתי יכולה לעזור לך מחדרי כשאת מטיילת לך שם לבד בגונגל ונתקלת בקושי. ראשית אני לא מכירה אותך , שינית אין לי מושג איזה כילים יש באמתחתך ואיזה אין, שלישית אני לא יודעת באיזה מקום את נמצאת מהרבה מאד בחינות. לכן, לא אוכל לתת לך המלצה . הרי אם היית נתקלת בנהר גועש בטיול בגונגל והייתי אומרת לך אין שום בעיה את פשוט צריכה לשחות , בלי לדעת למשל שיש לך פחד ממים , האם הייתי עוזרת לך או שסתם מזיקה? לכן, בגלל אחריות מקצועית ,גם אם זה לא ימצא חן בעיני חלק מאנשים, אני אומרת שאין לי שום דרך או אפשרות לסייע לך בנקודה זו. אבל, אם תיהיי יותר מחודדת וברורה בבקשת העזרה שלך, אם תביני את המגבלות ותקבלי אותם ואם תבדקי איך בכל זאת נוכל לעזור לך בלי לפגוע במקצועיות שלנו - תשאלי את השאלה המתאימה ומובטחת לך תשובה הכי מקצועית שיש. המשך מסע נעים

11/12/2008 | 15:27 | מאת: אמדאוס

ליולי היקרה ! שם המשחק - מקצועיות ! צריך מדריך מקצוען כדי שיוביל אותך בנהרות הגועשים. את מלפנים אבל הוא מאחורייך. נפלת טוב ! אני... עדיין בקריאה כאן, אשכיר לי מדריכך בקרוב. שיהיה לך הרבה הצלחה.

11/12/2008 | 00:03 | מאת: גברבר

אני קורה בפורם זה כחודשיים והרעיון שמוצע כאן פשוט מבריק! אינני מגדיר את עצמי שמן אולם הורדת 5-7 ק"ג ממשקלי תיגרום לכרס להעלם ולדעתי ארגיש שלם יותר עם גופי. ולמרות זאת אני עדיין יושב על הגדר ולא עושה כלום בנידון, מלבד לשמור פה ושם על תזונה בריאה, ולחטוא פה ופה ופה ופה בתזונה קלוקלת. :-) מובן לי שע"פ גישת ההרזיה ללא דיאטה אין תזונה נכונה ותזונה קלוקלת, ובכל זאת קשה להשתחרר מדפוס מחשבה של 40 שנה! מתי שהוא יפול האסימון ואחליט להשקיע מעט יותר בעצמי ולבקש סיוע, אולם לעת עתה הקריאה בפורום בהחלט תורמת ומעודדת. דיברתי על הנושא עם אשתי ויצא לי מהפה: דיאטה ללא הרזיה ... חחחח צחקנו כ"כ הרבה - שזה כבר היה שווה! תודה ולהתראות בשמחות

11/12/2008 | 13:02 | מאת: אמדאוס

וכנראה גם לדיאטה. תחשוב על דמוקרטיה... חופש.. מותר .. אבל עם גבולות בגבול הנורמה. יאלה בהצלחה גבר.

11/12/2008 | 23:40 | מאת: לאה פינטו

לגברבר השלום והברכה ראשית, היה נעים ומשעשע לקרוא את הפוסט שלך. חתיכת פליטת פה פרוידיאנית השתחררה לך. גם אני צחקתי. שמחה לדעת שהינך מרגיש ניתרם מקריאה בפורום ואשמח עוד יותר, להבהיר 2 סוגיות שבהן נגעת. הראשונה - תזונה קלוקלת ותזונה נכונה השניה - שחרור דפוס חשיבה ע"פ גישת הההרזיה ללא דיאטה, בהחלט ישנו מושג שנקרא תזונה נכונה. הייתי אומרת, אפילו תזונה מושלמת. אלא שמבחינתנו זוהי התנהלות ומערכת בחירות שהיא תוצר של חיבור לעולם הגופני, הרגשי והחוויתי-פיזי שלנו ולא מערכת חוקים כפיתית שמנותקת מצרכינו האמיתיים ברגע נתון. תזונה מושלמת היא תזונה שמווסתת ע"י הגוף, ואנו מסוגלים לספקה ככל שאנו מחוברים לגוף שלנו ולעצמנו. כידוע לך, עוד לא נולד שום אדם עם חוברת הדרכה ל"תזונה נכונה" ביד. זוהי חוכמה שהיא בילד-אין בתוכנו. ככל נוריד את הווליום של רעש קולות הדיאטה בתודעתנו ונפנה את תשומת ליבנו לעצמנו, ממקום נקי, חווה ולומד, נאפשר לעצמנו את הישום הטבעי לנו. כשאנו עוסקים בהרזיה, עלינו להבין מה הוביל אותנו להשמנה. אם נמשיך להאמין שזו הפיצה או הבורקס, אנחנו בבעיה רצינית. השמנה היא תהליך של התרחקות מצורכנו האמיתיים ולעיתים קרובות גם חוסר ערנות לעולם הרגשי שלנו, שלא לאמר, חוסר יכולת לווסת ולהתמודד עם רגשותנו. הרי כולם מסכימים שרגשות הם אלה שמייצרים אצלם אכילת יתר (אכילה רגשית, מושג שגור), ואם כך, מדוע להתעסק בחומר התזונתי? מנסיון, מדהים לראות אלו בחירות מפתיעות אנשים עושים בתזונתם ככל שהם קרובים לגופם ולעצמם. דפוסי חשיבה - המח שלנו הוא רקמה רכה ודינאמית. ערוצי חשיבה חדשים נבנים בו כל עוד לא נפסיק ללמוד דברים חדשים, כל עוד נאפשר לו. מציעה לך בחום לוותר על הפרדיגמה ש"קשה להשתחרר מדפוס חשיבה של 40 שנה". בעבודה נכונה, בנחישות ובהתמדה, אתה יכול למצוא שזה הרבה יותר קל משנדמה. אך כפי שכבר כתבתי כאן בעבר - המקום היחידי בו הצלחה באה לפני עבודה, זה במילון. והעבודה הזו היא עבודה מרגשת ומעצימה, אם נקודת המוצא שלך היא סקרנות, רצון לחוות, ללמוד ולהנות. מאחלת לך שבת נהדרת שלך בהנאה רבה לאה פינטו

10/12/2008 | 22:35 | מאת: m

שלום, אני בת 40 בריאה בד"כ אמא לשתיים, לידה אחרונה לפני 10 שנים. גובה 1.50 משקל - 60. יש לי נטייה להשמנה שבה אני נאבקת כל חיי - זה במשפחה!!! בשנתיים האחרונות עליתי 8 ק"ג ואינני מצליחה לרדת בחזרה למשקלי הרגיל שהוא 52 ק"ג שם אני מרגישה טוב ונוח. מעולם לא עשיתי ספורט בצורה קבועה ורצופה ולאחר ביקור אצל דיאטנית הבנתי שאני חייבת להתעמל. נרשמתי לחדר כושר בתחילת חודש אוגוסט ומאז אני מקפידה על 3-4 פעמים בשבוע של פעילות אירובית ועיצוב שרירים. היום, 5 חודשים של אימון אני עדין לא רואה התחלה של ירידה במשקל, אפילו עליתי כ- 2 ק"ג. עד שעות אחר הצהריים אני אוכלת 2 סנדוויצ'ים עם ג.צהובה/חביתה/טונה ושתי כוסות קפה, אחה"צ ארוחה שבנויה ממנה בשרית פחמימה וירק חי או מבושל, אחרי כשעה משהו מתוק כמו עוגה/עוגיה, בערב - שעה וחצי של כושר (4 פעמים בשבוע), ובלילה כוס יין אדום . אשמח לשמוע דעה מקצועית ומה עלי לעשות כדי להשתחרר המעודפים המעיקים. תודה.

11/12/2008 | 14:18 | מאת: בלה אגמון

שלום לך. אם את בטיפולה של דיאטנית עליך להפנות את השאלה אליה. לא ברור לי מדוע את פונה אלינו ) כאשר את נמצאת בטיפולו של איש מקצוע. אגב, תשובתי מן הסתם הייתה מאד מבלבלת אותך ואת זה אני לא רוצה לעשות.

אני מאד רוצה להגיע לשלב בו האוכל לא ישלוט בי ובמצב רוח שלי. הסבירו לי איך,אנא.

איזה יופי שאת רוצה אני ממש שמחה. אני מציע לך לקרוא את השאלות והתשובות יש הרבה מאד הסברים בתשובות שלנו מקווה שיעזור לך להבין.

היכן? אני לא רואה קישור כלשהו בפורום:\

14/12/2008 | 16:34 | מאת: שירה

אני מקווה לא להשמע טיפשה, אך ניכנסתי היום לפורום במקרה, מתוך יאוש וחיפוש כמעט יום יומי לפיתרון. אני בעודף משקל לא מאוד גדול(בערך שבעה ק"ג) אך הדבר מאוד מציק לי במשך שנים רבות.לפעמים נידמה לי שאין יום שהדבר לא מעסיק אותי ובכל זאת, חוץ מפעם או פעמיים שהצלחתי לרדת במשקל ושוב לעלות ,לא הצלחתי באמת לעשות עם הנושא המעיק הזה שום דבר רציני שיביא לממש שינוי.אני כבר מרגישה מגוחך לשוחח על הנושא עם הקרובים לי(בעלי וחברות) מפני שכמה אפשר לטחון את הנושא הזה בלי לרדת גרם.אין לי כח רצון להחזיק יום אחד בלי לאכול בצורה חסרת רסן כשאני ממש מודעת לכך שאני פוגעת בעצמי.ההערכה העצמית שלי מאוד נמוכה כתוצאה מכך ואני מרגישה שהדבר פוגע בי בתחומים רבים בחיי. מה שניסיתי עד היום היה "שומרי משקל" שאין לי מילה רעה לומר עליהם,אך עליי זה כבר לא עובד. שאלתי היא:מה בעצם אתם מציעים מעבר לקריאה והשתתפות בפורום? איך בעצם לחולל את השינוי המיוחל? במי אוכל לההעזר? אין לי מושג איך לעשות שינוי כזה לבד.בתודה שירה.

10/12/2008 | 15:05 | מאת: עי

עעע

10/12/2008 | 15:34 | מאת: .

??

07/12/2008 | 15:10 | מאת: סיגל

אני מוכנה לנסות כל דרך שתעזור לי לרדת במשקל ולשמור על המשקל לאורך זמן

07/12/2008 | 16:57 | מאת: אמדאוס

מה נותר עוד לעשות חוץ מליצור קשר ?

07/12/2008 | 12:38 | מאת: מרב

בכל דבר בחיים, "אם אני במאמץ-- אני לא בכיוון". שחרור והרפיה הם אמנם מילים גדולות, אבל בעלות הרבה כוח ומשמעות. גם בדיאטה- להפעיל כוח, וללכת נגד לא עוזר לרובנו. העניין הוא שהתרגלנו משחר ילדותנו לנורמות מאוד מסויימות. לפעמים אנחנו כבר לא מרגישים שאנחנו פועלים על האוטומט. בלי לחשוב. ותחשבו על זה...

07/12/2008 | 12:38 | מאת: מרב

זה לסיגל..

07/12/2008 | 17:00 | מאת: שמש

קל יותר

07/12/2008 | 09:42 | מאת: חלי

סיגל יקרה אני מבינה מאוד לליבך כי גם אני עם עודף משקל רציני וממש אין לי מוטיבציה אפילו להתחיל בדיאטה. אבל אני יכולה לומר לך רק דבר אחד שלי מאוד קשה לעשות דיאטה לבד לכן החלטתי להצטרף לקבוצת תמיכה ואולי משם תבוא הישועה.

07/12/2008 | 17:46 | מאת: בלה אגמון

למה עדיף בקבוצה? היאוש נעשה יותר נח??? הדיאטה היא דיאטה היא דיאטה גם בקבוצה וגם לבד.

07/12/2008 | 09:11 | מאת: סיגל

אני בת 38 יש לי עודף משקל של 35 ק"ג עשיתי המון דיאטות בחיי ותמיד העליתי בחזרה עם ריבית. כל בוקר אני מתעוררת ואומרת לעצמי היום אני מתחילה דיאטה ואז מחזיקה עד שעה 10:00 בבוקר אני מאד מיואשת המשקל עודף מאד מפריע לי אשמח עם תוכלו לעזור לי.

07/12/2008 | 14:46 | מאת: בלה אגמון

סיגל היקרה. אני מבינה שאת בעודף משקל גדול. אני מבינה שזה מאד מפריע לך. מה שאני לא מבינה זה למה את מנסה שוב ושוב את אותו הפתרון שלא עוזר לך. מה את מקווה להשיג בזה שאת כל בוקר מתחילה לעשות משהו שברור לך שבערב יגמר שוב ויגרום לך ליאוש? את מבקשת עזרה, איך נוכל לעזור לך? האם יש מצב שהגעת למסקנה שאת מוכנה לנסות דרך חדשה? מקווה בשבילך שכן. בכל אופן, אנחנו כאן. מקווה שתבחרי אחרת. בברכה בלה

04/12/2008 | 13:31 | מאת: אתי א

היי לכולם זו הפעם הראשונה שלי פה אז אני לא כ"כ יודעת איך מתחילים אבל אני אנסה... אני אתי בת 28 ואני שוקלת הרבה מאוד אני אפילו די מתביישת להגיד כמה כי לא נראה שזה דבר תקין בכלל ואני יודעת שלא אבל אני אנסה בכל זאת (אני חושבת ש-160 ק"ג) אני כ"כ מתביישת בזה ועכשיו אחרי שנשארתי לבד אמרתי לעצמי שאני צריכה להתחיל לעשות משהו בשביל עצמי והביאות שלי כי זה לא יכול להימשך ככה. ניסיתי כבר את כל הדיאטות האפשריות ושום דבר לא עזר לי, אפילו עברתי ניתוח קיצור קיבה (ע"י טבעת) שגם לא עזר לי, בהתחלה אולי כן כי ירדתי איזה 20 ק"ג אבל בזה זה נעצר ועליתי את הכל בחזרה, ומאז אני כל הזמן מנסה דברים חדשים אבל שום דבר לא עוזר, וכבר לא בא לי להרגיש ככה, בא לי כבר איזה פעם אחת ללבוש ג'ינס כמו כולם ולא להרגיש שונה שצריכה בגדים בהזמנה ראיתי את הפורום שלכם ורציתי לדעת מה אפשר לעשות כי כבר נמאס לי להיות ככה, אני רוצה להיות כמו כולם אני אשמח אם תעזרו לי תודה....אתי....

04/12/2008 | 15:50 | מאת: אחת שניסתה

אני בטוחה שאם היגעת לניתוח,בטח עברת דרך ארוכה ומייגעת ושום דבר לא עזר(כמוני-כמוך-אני יודעת את לוח הקלוריות בעל פה מהסוף להתחלה וברזומה שלי 12 שנים של דיאטה שלא היצליחה)כלומר שכנראה לא שם הפיתרון. לא הפחד מאוכל ,לא הכעס על הגוף,לא הבושה במשקל,ולא ספירה עד 1200 קלוריות.שם לא הפיתרון ואיך אני יודעת? כי הייתי שם המון זמן ולא היגעתי לפיתרון,לכן מוכרחים ללכת למקום אחר,מקום שבו לא היינו,מקום שאולי בו יהיה הפיתרון.והגישה הזאת גורסת שאם את אוכלת יותר ממה שאת צריכה ואם את רעבה כל הזמן הרעב הזה הוא לא פיזי אלא ריגשי.הוא מכסה על תחושות קשות ,כעסים,עייפות מתחים ועוד שבמקום להרגיש את התחושות הכאובות אנו אוכלים וממסכים עליהן.כאן בטיפול יתנו לך כלים ללמוד,להתמודד ,להרגיש,ולאכל מתוך רעב פיזי בלבד ולא מתץוך שום תחושה אלא רק רעב לא רעב של עצבנות לא רעב של עיפות לא רעב של בדידות אלא רעב של הגוף.כנסי קיראי ולכי לטיפולך המלצה מאחת שעושה את זה -היום שתתחילי יהיה היום המשמעותי בחייך החדשים!!!

04/12/2008 | 16:28 | מאת: אתי

איך אני נכנסת ורואה את מה שכתוב? ואיך מקבלים את הטיפול הזה?

04/12/2008 | 15:50 | מאת: אחת שניסתה

אני בטוחה שאם היגעת לניתוח,בטח עברת דרך ארוכה ומייגעת ושום דבר לא עזר(כמוני-כמוך-אני יודעת את לוח הקלוריות בעל פה מהסוף להתחלה וברזומה שלי 12 שנים של דיאטה שלא היצליחה)כלומר שכנראה לא שם הפיתרון. לא הפחד מאוכל ,לא הכעס על הגוף,לא הבושה במשקל,ולא ספירה עד 1200 קלוריות.שם לא הפיתרון ואיך אני יודעת? כי הייתי שם המון זמן ולא היגעתי לפיתרון,לכן מוכרחים ללכת למקום אחר,מקום שבו לא היינו,מקום שאולי בו יהיה הפיתרון.והגישה הזאת גורסת שאם את אוכלת יותר ממה שאת צריכה ואם את רעבה כל הזמן הרעב הזה הוא לא פיזי אלא ריגשי.הוא מכסה על תחושות קשות ,כעסים,עייפות מתחים ועוד שבמקום להרגיש את התחושות הכאובות אנו אוכלים וממסכים עליהן.כאן בטיפול יתנו לך כלים ללמוד,להתמודד ,להרגיש,ולאכל מתוך רעב פיזי בלבד ולא מתץוך שום תחושה אלא רק רעב לא רעב של עצבנות לא רעב של עיפות לא רעב של בדידות אלא רעב של הגוף.כנסי קיראי ולכי לטיפולך המלצה מאחת שעושה את זה -היום שתתחילי יהיה היום המשמעותי בחייך החדשים!!!

04/12/2008 | 12:32 | מאת: אמדאוס

והשאלה: מתי הזמן להתחיל ? קודם לקרוא בפורום ? או הכדאי להגיע ישר לטיפול ? בתודה

04/12/2008 | 13:56 | מאת: לאה פינטו

היי אמדאוס מה תרומתה של הקריאה בפורום? תשובה:.......................... מה תרומתו של ליווי אישי? תשובה: ............................ ענה לשאלות אלה והחלט מה נכון לך לזמן זה, למען יצירת מציאות אחרת... צהריים טובים שלך לאה פינטו

06/12/2008 | 09:11 | מאת: אמדאוס

תודה תודה לאה, הבנתי.

03/12/2008 | 11:37 | מאת: לילך

שלום לכולם , אני שמנה כל חיי כמובן ניסיתי אין ספור דיאטות ללא הצלחה.. אני אחרי לידה כאשר במהלך ההריון סבלתי מלחצי דם גבוהים כנראה בשל משקלי העודף (120 ק"ג) אחרי הלידה החלטתי שזהו! ושההריון הבא שלי יהיה תקין ללא סיכונים וכך גם כל החיים שלי. אז עשיתי את הצעד הראשון והלכתי לדיאטנית שנותנת לי תפריט מסודר , לא דיאטת בזק ולא דיאטת רעב ובטח לא כרוב... אבל... 1. מה עושים כשהמוח מסרב לשתף פעולה? 2. מה עושים כנגד הרעבתנות הבילתי פוסקת? 3. איך אני מביאה את עצמי למצב שלא כל החיים שלי יהיו סובבים סביב האוכל ומתי סוף סוף אוכלים ומה אוכלים ואיך וכו.... אשמח לכל עצה תודה מראש

03/12/2008 | 12:44 | מאת: לאה פינטו

שלום לילך וברוכה הבאה לילך, כרגע את במסגרת טיפולית דיאטטית ואינני יכולה להמנע מהשאלה: מדוע אינך מפנה שאלות כ"כ מהותיות מעין אלה לדיאטנית המטפלת? שאלתי זאת, נועדה לברר עימך את תפישת ה"טיפול" שלך (ואולי גם של המטפלת שלך) בבעית ההשמנה איתה את מתמודדת שנים רבות כדברייך. כפי שאת יכולה להבין, תפריט אינו יכול לפתור את בעית ההשמנה שלך. הכח המניע שלך, אשר יוצר את מציאות חייך הנוכחית, הוא הרבה יותר חזק ומשמעותי מאשר ספירת קלוריות ובנית תפריט מאוזן (משהו, שאדם למוד נסיון כמוך, ודאי כבר יודע לעשות לבד). נדמה כי את יוצרת איזושהי אבחנה מוזרה בין דיאטה כטיפול בהשמנה (פגישות עם דיאטנית, תפריט מסודר) לבין התמודדות עם עצמך (מאווייך הבלתי נשלטים, משהו, בכל הנוגע למזון ואכילה). לשיטתי, אין אבחנה כזו. טיפול בהשמנה הוא קודם כל וראשית לכל, התקרבות וחיבור לעצמנו ולצרכנו ואינו יכול להיות מנותק ממערכת ההנעה הפנימית שלנו. מיקוד במזון מגדיל את הכח שלו בחייך ובעצם מעצים את הבעיה שברצונך לפתור. אם כך, טוב שהגעת לכאן ונתת לעצמך את ההזדמנות להכיר גישה שונה, היא גישת ההרזיה ללא דיאטה. גישת ההרזיה ללא דיאטה היא גישה המתמקדת בגורמי ההנעה וההפעלה שלך (המח והתודעה שלך) ולא בסימפטומים שלך (אכילת יתר והשמנה). ההתנגדות שלך (מה שתארת כ" כשהמוח מסרב לשתף פעולה") היא בבסיס העבודה ולא דבר שולי שיש לגייס כח רצון ומשמעת עצמית על מנת לדכא אותו. מנסיונך, את ודאי יודעת שזה מעולם לא עבד לפני כן. אין סיבה שגישה כזו תעבוד כעת. גישת ההרזיה ללא דיאטה מתמקדת בתהליך של שינוי מבפנים החוצה. רוצה להיות רזה? בני תשתית רזה מבפנים ותהני מההשלכות שלה כלפי חוץ. אם המטרה היא יצירת תוצאות יציבות (ולא יו-יו), שינוי התנהגותי חייב להיות פועל יוצא של שינוי תפישתי-קוגנטיבי. כרגע מנהל אותך ראש מאוד שמן, בעל מערך אמונות מקדם השמנה, שאותו את ממשיכה להזין באמצעות הדיאטה שלך. הרעבתנות הבלתי פוסקת אינה גופנית אלא תפישתית ומוזנת ממקום של חסר וחסך, ממקום של חוסר אמון בעצמך, ממקום של אמונות מעוותות בנוגע למזון, לגופך ולעצמך. כדי לשנות זאת, יהיה עלייך לעבור תהליך של למידה מחדש את גופך ואת עצמך, תהליך של שינוי תפישת העצמי שלך כמו גם תפישת המזון והגוף. זהו תהליך שיוביל אותך להיות אדם רזה, כפי שנועדת ונולדת להיות, זה התהליך שיוביל אותך ל"למצב שלא כל החיים שלי יהיו סובבים סביב האוכל". כי ככה אנשים רזים חיים ומתנהלים. המטרה היא להפוך ולהיות אדם רזה ולא להישאר אדם רזה שמרזה-משמין-מרזה-משמין-מרזה-משמין-משמין. לילך, ממליצה לך לקרוא קצת יותר בפורום ולהבין את הגישה ואת האופן בו אנו רואות את נושא ההשמנה-הרזיה. נשמח לעמוד לרשותך עם כל שאלה שתעלה. בברכת יום נפלא שלך לאה פינטו

03/12/2008 | 14:01 | מאת: לילך

לאה , תודה רבה על התגובה המהירה . הבנתי שאני צריכה עזרה אחרת (לא דיאטנית) למי לפנות? האם ישנן קבוצות תמיכה ? ואיך ניתן ליצור קשר עם מישהו בנושא? ושוב תודה שעזרת לי לעלות את המדרגה הראשונה , עכשיו אני צריכה מישהו שינחה אותי כיצד לטפס לקומה העליונה (בלי מעלית). לילך

01/12/2008 | 18:15 | מאת: מלי

קראתי כאן והבנתי את הגישה. הגישה נכונה ויכולה לעזור לאנשים שמכירים אותה. השתייכתי לקבוצת אכלנים יתר כפייתיים OA וירדתי שם 35 ק"ג, מאז אני שומרת על איזון, לאחרונה עבדתי במשך שנה וחצי במקום עבודה גרוע, עם בוסים גרועים וגרמו לי לא להעריך את עצמי ואת גופי מספיק, ועליתי 10 ק"ג בשנה וחצי, בימים אלו החלפתי תפקיד ואני עובדת עם אנשים מדהימים ואני רוצה לומר לכם שזה ממש אמיתי כשאת מתחברת למה שקורה לך בנפש פנימה את יודעת איך להתנהג עם עצמך. ירדתי כבר 5 ק"ג ואני בדרך להוריד את ה-5 האחרונים המיותרים וזה בגלל שאני לא הולכת לאוכל כשמשהוא אוכל אותי. צריך לבדוק מה אוכל אותך ולטפל בבעיה טיפול שורש בשביל ולא להתנחם בכל מיני צורך לאכול ולבלמס.אני מבקשת לקבל יותר על הגישה שלכם וללמוד יותר עליה איך עושים זאת ?

03/12/2008 | 08:18 | מאת: ריקי

חזקי ואימצי

01/12/2008 | 12:38 | מאת: לורין

שלום, אני בת25 ושוקלת כ10 קילו ממשקלי .. אני ניסיתי עשרות דיאטות במהלך החיים אפילו כדורים מדכאי תאבון. הייתי אפילו בחדר כושר על בסיס 4 פעמים בשבוע במשך כשנה ואין ירידה!!! נכון נשמע מוזר.. זה מתסכל אותית העניין, כל מה שבא לי לאכול אני חושבת 10 פעמים , לוקחת מעט ויצא החשק. מה עלי לעשות בשביל להרזות בדרך ננכונה ובריאה?? אשמח לתגובה בעניין!!

01/12/2008 | 12:58 | מאת: בלה אגמון

שלום לוריין. לפי ראות עיני את פשוט מנסה לפתור את בעיתך לא מהמקום הנכון. אם יש לי גינה שאדמה שלה מזוהמת וכתוצאה מכך לא גדלים לי צמחים פורחים - לא יעזור לי אם אביא גנן מקצועי, אשים שתילים הכי טובים שיש ואדשן עם הדשן הכי מדויק. כל עוד לא אפתור את בעיית הקרקע ימשיכו הצמחים שבגינתי לנבול. את מתמקדת במעשים שלך (עושה התעמלות,חושבת כל הזמן מה וכמה לאכל,נלחמת עם עצמך) כל עוד תתמקדי בדברים הלא נכונים (איכות השתילים, הגנן, הדשן)תמשיכי לקבל צמחים נובלים כי לא החלפת את האדמה בגינתך.עלך ללמוד לזהות את הדרך בה את רואה את המציאות של המשקל הגוף והחיים שלך ושם להתמקד . כשתשני את זה (את האדמה של הגינה) ישתנו התוצאות (הצמחים שבגינה). גינון נעים.

01/12/2008 | 12:32 | מאת: דנה

שלום לאה, קראתי את המאמר על ה'שיטה', מאד מוצא חן בעייני הרעיון, וגם נראה לי מאד בריא! השאלה היא איך בפועל עושים את זה?? אני שוקלת 54 גובה 1.54, לא שמנה ולא רזה, אך מתעסקת ללא הפסקה באוכל שמותר או אסור לי לאכול. מח של אדם שמן.כל החיים אני בדיאטה. איך אפשר לצאת מזה? איך בפועל משנים את החשיבה? מצפה בקוצר רוח לתשובתך. תודה!

03/12/2008 | 14:31 | מאת: לאה פינטו

שלום דנה שינוי דפוסי חשיבה הינו תהליך שדורש: ידע חדש הבנה בנוגע למנגנון החשיבה ופיתוח היכולת לעבוד עם עולם החשיבה שלנו באופן יעיל הכלה רגשית ועבודה הרמונית ופרודוקטיבית עם עולם הרגש שלנו (כל תהליך שינוי מעורר ספקות, חששות ואפילו פחד) מודעות עצמית גבוהה זיהוי נכון של דפוסי חשיבה קיימים הטמעה אינטנסיבית של פרדיגמות (אמונות, הנחות יסוד) חדשות יכולת וכלים נכונים להתמודדות עם התנגדויות פנימיות חזקות הכרה בלתי מעורערת בכח הבחירה בודאי דימוי עצמי גבוה ואמון בזכותך וביכולתך לייצר מציאות חדשה בחייך (אני מניחה שיש עוד כמה פרמטרים, אך אלה הם בהחלט הבסיסיים) בתהליך אימון, כל אחד מהפרמטרים הללו הינו שלב מהותי שדורש אימון ותרגול. ישנם שלבים שדורשים יותר זמן וואנרגיה וישנם שלבים שפחות, תלוי במתאמן ומה שהוא מביא עימו לתהליך האישי שלו. אין כאן טריקים וקיצורי דרך, ישנה עבודה מובנית ליצירת מסלולים נוירולוגיים חדשים והם אלה שנדבך על נדבך בונים את תפישתך החדשה. דנה יקרה, את מכירה בעובדה שמשקלך תקין לצד העובדה שמשהו לא תקין ביחסייך עם גופך ועם המזון. אני נוטה להסכים ולו רק מהסיבה שאת כאן, בפורום הזה. אם מדובר בסוגיה מטרידה מבחינתך, תהליך של שינוי ע"פ גישה זו מתאים בהחלט גם לך ולא רק למי שחפץ לרזות פיזית. מצאי את הדרך המתאימה לך לתהליך שכזה, בקריאה, בליווי אישי, בסדנאות, בהרצאות וכ"ו. וזכרי, שכל שלב ושלב הוא חשוב בהתפתחות השינוי שלך וכל שלב ושלב דורש תרגול, אימון ויצירת תובנות פנימיות.. בהנאה רבה שלך לאה פינטו כל אחד ואחד

05/12/2008 | 10:36 | מאת: דנה

תודה על התשובה האישית והמפורטת! האם תוכלי להפנות אותי לאתר בו יש את לו"ז הסדנאות, או מקום בו אני יכולה לקבל ליווי אישי? תודה, וסופ"ש נעים...

03/12/2008 | 18:01 | מאת: סתם אחת שמוחקים ת'הודעות שלה

לר תקבלו...!

30/11/2008 | 18:10 | מאת: אמא מוטרדת

ביתי בת 14 ושוקלת 70 ק"ג, היא שוקלת יותר ממני. אני מוטרדת מאוד, מנסה כל דרך לסייע לה אך מרגישה שהיא מתנגדת לי ועושה דווקא. כבר היינו אצל דיאטנית ואנחנו משתדלים להקפיד בבית על תזונה נכונה אך היא עצמאית, יש לכסף מעבודה והיא קונה ממתקים ושתייה ממותקת ומזון מחוץ לבית ללא ידיעתי. פעם תפסתי אותה שיצאה מב"ס ללא רשות והלכה לקנות מנת פלאפל. היא מסרבת לעשות פעילות גופנית כל זאת בנוסף להתקפות זעם של גיל ההתבגרות. היא גם לא מרבה לצאת עם חברים ואם היא יוצאת זה תמיד סביב אוכל. אני מרגישה נואשת אומרים לי שאם זה לא יבוא ממנה לא יעזור אבל אני רואה את ההתדדרות ולא מוכנה לחכות שזה יבוא ממנה.

30/11/2008 | 21:55 | מאת: נועה

אמא מוטרדת יקרה. אני בהחלט יכולה להבין מדוע את כל כך מוטרדת. הרי אנו רוצים בשביל הילדים שלנו את הכי טוב שאפשר, יותר מאשר אנו מאחלים לנו. והנה הבת שלך עם משקל עודף, היית רוצה שהיא תהייה רזה, אני בטוחה שגם היא היתה רוצה להיות רזה. אבל משהו בדרך הכוונות הטובות התקלקל. כל מה שעשית בשבילה, דיאטנית, שינוי התזונה בבית, הדאגה - לא עזר ואולי אף החמיר את המצב. מה שאומר לך עכשיו, בא מתוך הלב, מתוך נסיון אישי וכואב - על מה שאני עברתי ועל מה שאני כאמא מאחלת לילדה שלי - אמא יקרה, לפני הכל תאהבי את הבת שלך, כפי שהיא היום. מורדת, כועסת אוכלת - קבלי אותה כמו שהיא. לא רק במילים - בעיקר מבפנים, היא צריכה להרגיש את האהבה שלך, את הקבלה שלך - לא את התסכול, הייאוש והכעס - כפי שמתבטא ממה שאת כותבת. את המורה הראשונה שלה והחשובה ביותר, ויותר מכך, את האמא היחידה שיש לה -. אף אחד, במיוחד לא ילדה מתבגרת, בוחר להיות ולהישאר עם עודף משקל. משהו עובר עליה, ואולי כדאי לפנות ביחד לעזרה. רק לא עוד דיאטה, או דיאטנית, או כללים של תזונה נכונה, לרוב הבעיה היא ממש לא האוכל. תעזרי לה מתוך אמון, כבוד ואהבה למצוא את מה שחסר, את מה שקשה - את מה שבאמת "אוכל" אותה. שיהיה לשתיכן בהצלחה. אור ואהבה, נועה.

12/11/2009 | 18:02 | מאת: הרזיה ללא דיאטה

הרזיה ללא דיאטה לנוער http://www.5300.co.il/banners.asp?id=176-1 כאשר הבעיה היא לא האוכל - אלא מה שלא אוכל אותה- היא מסוגלת ככה לא להרגיש רעב אלא שובע.

01/12/2008 | 13:06 | מאת: בלה אגמון

אמא יקרה. מדוע את רוצה לעזור לבתך לעשות דיאטה? האם אינך מודעת לנזקים העצומים של עשיית דיאטה? האם את רוצה שבתך תכנס למעגל הקטלני של הרזיה השמנה ושוב הרזיה השמנה מגיל כל כך צעיר? ואולי בתך צודקת שהיא מתנגדת לניסיון שלך להכניס אותה למעגלים מיותרים ומתסכלים כאלה? אז אם את רוצה לעזור לבתך לעשות דיאטה לא הגעת אל המקום הנכון . אנחנו , דיאטניות קליניות בעלות ניסיון של הרבה שנים ,מתנגדות לדיאטה כדרך חיים . אם תרצי לדעת איך לעזור לבתך ללמוד לאהוב את עצמה, להכיר את גופה ,לכבד את צרכיו ולהיות חברה טובה שלו כדי לרדת אחת ולתמיד , אז הגעת למקום הנכון. המון הצלחה , בלה

ברצינות.

29/11/2008 | 12:47 | מאת: רוזה

ניסיתי במשך השנים דיאטות רבות, ובכל פעם אני יורדת ואז עולה הכל בחזרה. חשבתי לאחרונה על שאיבת שומן, האם מישהי ניסתה את הטיפול הזה?

30/11/2008 | 20:50 | מאת: אמי

מהפורם. פחות כואב יותר חכם.

28/11/2008 | 13:52 | מאת: דליה

בת 52 שוקלת 74 גובה 1.60 מרגישה שמנה ולא מצליחה לרדת סובלת מתת פעילות של בלוטת התריס מהי הצעתך?

28/11/2008 | 16:14 | מאת: אמי

הסתכלי שמאלה... יותר למעלה... תקליקי וצלצלי. ב ה צ ל ח ה !!

29/11/2008 | 09:11 | מאת: לאה פינטו

בוקר טוב דליה לפני הכל, בנוגע לתפקוד בלוטת התריס - האם אינה מטופלת/ מאוזנת? לשינויים ברמות התפקוד של בלוטת התריס השפעה על המאזן האנרגטי של הגוף, ולן כשאת עוסקת בנושא של הרזיה, לתקינות תפקודה של הבלוטה יש משמעות. לרוב, איזון תפקוד בלוטת התריס הוא תהליך פשוט ונעשה באמצעים פרמקולוגים (הורמון הטירוקסין) ובהמלצת הרופא המטפל, כך שבד"כ זוהי הפרעה שניתן לנטרל ולייצר תהליך הרזיה בריא ומוצלח. ועתה, אם נתעלם מבעית בלוטת התריס (כאילו אינה קיימת), השאלה הבאה תהיה, כיצד את מנסה לרדת? הצעתי לך, היא לבחון את מה שאת עושה ביחס לתוצאות שאת משיגה. אם הפעולות בהן את נוקטת אינן מניעות את הגלגלים קדימה, אם התחושה המלווה אותך במסגרת הפעולות הננקטות היא תחושה פסימית, תחושת מועקה, קושי ואף דחיה וכעס - הכירי בכך שאת כנראה פועלת באופן שגוי ומונעת מגישה לא מקדמת ואף תוקעת. לכן, הצעתי השניה תהיה לשנות את גישתך וכצעד ראשון, לנסות להבין מהי גישת ההרזיה ללא דיאטה. דליה, מכתיבתך הקצרה (מאוד) אני מתרשמת שאת בכיוון מאוד לא נכון. רגשות הם בבסיס ההצלחה שלנו בכל תהליך של שינוי ובכל מהלך למען השגת מטרותנו ושאיפותנו הלגיטימיות. והרגשות שלנו הם תוצר של חשיבה, של גישה מחשבתית. המחשבה שאם ארגיש רע כלפי עצמי וכלפי גופי תניע אותי לשנות את המצב היא מחשבה שאינה עומדת במבחן המציאות, כיוון שאחרת, את ורבים אחרים הייתם רזים מזמן. כמאמנת בתהליכי הרזיה ללא דיאטה, הייתי מתמקדת בעולם הרגשי שלך ולא בפעולות הדיאטטיות שנועדו לצמצם את האכילה תוך יצירת מערכת חוקים קשיחה (בין אם בדיאטה קלאסית ובין אם באמצעות מנגנון הרעב-שובע), במידה וזה מה שאת עושה כרגע, כמובן. קראי קצת יותר בפורום ונשמח לענות על כל שאלה שתעלה. בברכת יום יפה שלך לאה פינטו

28/11/2008 | 11:58 | מאת: ליאת

כול מה שאני אוכלת עושה לי כאב בטן מה לעשות??

28/11/2008 | 13:09 | מאת: בלה אגמון

פני לרופא המטפל שלך.

28/11/2008 | 00:35 | מאת: שיר

מישהו פה שמע על הקבוצת תמיכה של o.a ואם כן מה דעתכן עליהם סתם שאלה....

28/11/2008 | 13:21 | מאת: בלה אגמון

אני למדתי את העקרונות של דרך החסד 12 צעדים כך קרויה התוכנית, באוניברסיטה ככלי טיפולי כך שאני מכירה את הרעיון העומד מאחורי הגישה לעומק. זו גישה המתאמה לאנשים מאד מסוימים , עבורם היא הצלה ממש, עבור אחרים היא לא משרתת את הצרכים שלהם ואף עלולה לתקוע אותם במקום בו הם נמצאים. השיטה נפלאה למכורים לסמים, אלכוהול, והימורים. בקשר לאכל כמו שאמרתי יש כאלה שזה מאד עוזר להם ויש כאלה שבכלל לא. יש לי קושי עם הגדרה של מכורה לאוכל אותה מאמצים מי שדוגל בשיטה. לשים על עצמנו תוויות של מכורים לאוכל עלול לתקוע אותנו במקום הזה ולהיות בבחינת נבואה שמגשימה את עצמה. אז כמו בכל דבר יש צורך לבדוק באופן אישי האם את מתחברת לרעיון, האם זה נותן לך תחושה טובה והאם זה מקדם אותך. בברכה בלה

29/11/2008 | 09:35 | מאת: לאה פינטו

בוקר טוב שיר מפנה אותך לקריאת השרשור מה- 21.11.06, אותו פתחה גולשת בשם "בת שחר". דעתי לא השתנתה רק התחזקה. (השתמשי ב"חיפוש בפורום זה" והקלידי "בת שחר") קריאה מהנה ומועילה שלך לאה פינטו

30/11/2008 | 14:45 | מאת: שיר

לפעמים אני צריכה את החיזוקים האלה שo.a היא לא הדרך האחת, היחידה והאמיתית. הסיפור שלי שם היה קצת שונה...הבעייה שלי הייתה הפוכה (אנורקסיה) והשתחררתי מאישפוז בתל השומר ומישהו המליץ לי על הקבוצות האלה ואמר שזה טוב להפרעות אכילה מכל הסוגים...אז התחלתי ללכת ואנשים בקבוצה הפנו אותו "למטפל" בתשלום ברוח 12 הצעדים, שצעק עליי ואמר לי שאם אני לא "אלך בדרך" אני אהיה תלויה כל החיים במשפחה שלי ואני לא ישיג כלום. הוא היה נשמע לי כמו מישהו שמבין עניין אז הלכתי לקבוצות והם שינו לי את התפריט דבר שבדיעבד גרם נזק...עד שהגעתי לדיאטנית שלי כבר הייתי שוב בתת משקל, שלא לדבר על זה שכמעט השתגעתי בקבוצות...כבר לא ידעתי מה מותר ומה אסור וככה אני מרגישה גם היום(למרות שהמצב כבר יותר טוב)

07/12/2008 | 09:31 | מאת: חן

לשיר היקרה! נדמה לי שאחנו מכירות מהקבוצות אבל אני לא רוצה לשבור אנונימיות! אני אומרת שתמשיכי ללכת לאו.איי כי שם הפתרון! אני ועוד אלפי כמוני החלימו שם בצורה יוצאת מן הכלל ואין סיבה שלך זה לא יקרה!

07/12/2008 | 10:51 | מאת: שיר

את לא יודעת על מה את מדברת...לא נראה לי שאת מכירה אותי...הקבוצה הזאת כמעט הרגה אותי... ולמקרה שאנחנו כן מכירות תמסרי לאנונימיות שלך שיפסיקו להתקשר אליי ולספר לי על הקבוצות החדשות שנפתחו לאנורקסיות ובולימיות כי אני נשבעת שאני אתבע אותן על הטרדה. בכל אופן אני מאחלת לך כל טוב.

http://www.epochtimes.co.il/news/content/view/10135/88/

עודף משקל לא מהוות סכנת חיים אבל ראוי לעשות דיאטה ולעשות הרזיה כראוי http://www.5300.co.il/?id=80-2&Uid=80-7594699-541501

24/11/2008 | 14:19 | מאת: עמליה

לאה ובלה, שלום רב! אני אשאל שוב: האם יש ספרים מומלצים או חומר קריאה אחר בנושא ה"הרזיה ללא דיאטה"? הייתי רוצה להעמיק את הבנתי בנושא. מודה לכן מראש, עמליה נ.ב. אין לי בעיה לקרוא באנגלית.

24/11/2008 | 16:34 | מאת: שירה

לא ימליצו לך כאן על ספרים בנושא. הן לא ירצו שתפני למקום אחר...

24/11/2008 | 21:27 | מאת: עמליה

אני לא רואה בספרים תחליף לפורום ובטח לא לאימון אישי. אני פשוט רוצה בשלב הזה להבין טוב יותר את העקרונות.

23/11/2008 | 19:25 | מאת: אנונימית1

ניסיתי לכתוב לך e mail לאתר שלך אבל לא קיבלתי תגובה(לפני בערך שבוע) בברכה אנונימית1

24/11/2008 | 12:29 | מאת: בלה אגמון

שלום לאנונימית כתבי לי שוב יתכן שלא ראיתי את ההודעה שלך

24/11/2008 | 14:35 | מאת: אנונימית

שלחתי :-)

23/11/2008 | 19:11 | מאת: סמית'י

היי ! אני חדשה כאן ואני לא מבינה איך מרזים ללא דיאטה לא הבנתי למה התכוונתם. אני תלמידה עסוקה מאוד והימים שלי לא מסודרים לפי זמנים אז ככה שאין לי זמנים לאכילה.. מה לעשות?

24/11/2008 | 12:47 | מאת: לאה פינטו

שלום סמית'י ברוכה הבאה לפורום הרזיה ללא דיאטה. סמית'י העסוקה, הסבירי לי את המשפט "אין לי זמנים לאכילה" , כיוון שאם הגעת לעודף משקל, מתברר שישנם מספיק "זמנים לאכילה", לא? יקירה, לפני שאנו רצים ל"מה לעשות" אנו עוסקים בתכנים הרבה יותר מהותיים. מזמינה אותך לקרוא קצת יותר בפורום ולהכיר את גישת ההרזיה ללא דיאטה. נשמח להרחיב את הבנתך עם כל שאלה שתעלה יום נפלא שלך לאה פינטו

22/11/2008 | 16:51 | מאת: יחיאל

פעם ראשונה כאן ונילחם רבות במישקל ברצוני לציין שהדיאטה היחידה שעבדה עלי הייתה הדיאטה של ד'ר אטקינס.ירדתי 12.5ק"ג בחודשיים וחצי ולקח לי שנתים לעלות אותם חזרה .באכילה רגילה שלי.כאשר הדגש בדיאטה הזאת צריך ליהיות אכילה מרובה של ירקות וחלבונים.והימנעות מיפחממות ומתוקים ישירים.דאיט אפשרי.וכמובן שתיה מרובה. זאת הדיאטה היחידה שאינה מגבילה בכמויות האוכל.

24/11/2008 | 12:44 | מאת: לאה פינטו

22/11/2008 | 12:58 | מאת: סהר

אני בת 15 בגובה 1.52 ושוקלת 44 רציתי לשאול עם אני נקראת שמנה ? כי אני מרגישה שבזמן האחרון עליתי במשקל וזה מפריע לי אני רגילה לראות את עצמי כרזה !

23/11/2008 | 20:31 | מאת: נועה

לא !!!!! את לא שמנה. תמשיכי לראות עצמך כרזה, תמשיכי להרגיש ככה. - את רזה. אם תתחילי להתעסק בעיניינים האלה - בסופו של דבר תשמיני. וחבל. נועה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3626423,00.html

אני בטוחה שרבים ראו את סדרת הכתבות של שירה שרזתה מעל 70 ק"ג בעזרת דיאטה. כמה שחיבבבתי את הבחורה הזאת בזמן קריאת הכתבה והערכתי מאוד את כוח הרצון שלה ואת נחישותה, כך גם ריחמתי עליה, כי הנפילה שלה תהיה מאוד כואבת. עכשיו יש לה מוטיבציה ענקית גם בעקבות הפרסום ובעקבות מאות התגובות שהיא קיבלה, אבל זה לא יחזיק אותה לנצח. וגם אם תצליח "לשמור" על הישגיה לאורך שנים, היא ממשיכה ותמשיך לחיות עם האובססיה ביחס לאוכל, עם ההתעסקות האין סופית עם הקלוריות, עם הפחד התמידי להשמין, בקיצור - "ראש שמן". דיאטה היא דיאטה היא דיאטה...

08/11/2009 | 18:45 | מאת: דיאטה היא דיאטה

נכון אבל אם עושים את הדיאטה בצורה של דרך חיים וככה לא מרגישים שביעים, כוח רצון ונחישות, יכולים להוביל אפילו ל70 ק"ג וככה יכולים להגיע אפילו לנחישות של אותה בחורה אני אמנם לא הגעתי לירידה דרסטית כזו אבל הגעתי ל10 ק"ג פחות ויש לי נחישות עם קצת עזרה וירידה בתאבון http://www.5300.co.il/?id=80-2&Uid=80-7585488-186836 אמנם אנחנו לא שירה :) אבל אנחנו בהחלט יכולים להגיע לתוצאות שלה...

על מנת להרזות באמת כל כך הרבה ולשמור על השגים כל כך הרבה שנים, אתם יכולים באמת לעשות דיאטה או שאתם יכולים לשמור על דרך חיים... http://www.5300.co.il/banners.asp?id=176-1 וזה מה שאני ממליצה..

21/11/2008 | 08:31 | מאת: גילה

שאלתי היא לפי איזה מדד נקבע שאדם מסוים הוא שמן, אני למשל בגובה 167 ,בת 40 ,במשקל 80 ואני מרגישה שלא משנה מה אעשה זה המשקל שגופי שואף אליו ומרגיש בו טוב פיזית ונפשית , נכון שבצעירותי שקלתי פחות, אך מה דעתכן על תאוריית ה-set- point כלומר שהגוף שואף לאיזה משקל מיטבי לאותו גוף נפש ספציפי, קבוע, שעולה עם הגיל, והוא בהחלט יכול להיות גבוה ממה שנחשב בטבלאות למשקל תקין, זה בהחלט יכול לחסוך אנרגיה מיותרת אם פשוט נקבל את העובדה הזו ונחליט שזהו משקל האושר שלנו, מה דעתכן בלה ולאה יקרות?

21/11/2008 | 09:32 | מאת: בלה אגמון

בעיני משקל הוא לא יותר מאשר מספר. מי נקרא שמן ומי קובע? מי ניקרא עשיר ומי קובע? מי ניקרא מאושר ומי קובע? גילה, בעיני הכי חשוב זה מה את מרגישה וחושבת.הדגש הוא על את (ויסלחו לי כל אנשי מקצוע שישר קופצים עם המחקרים על הקשר בין בריאות למשקל, מחקרים שאגב אפשר לשאול הרבה שאלות בקשר לדרך בה נערכו ופורושו). במקום להתבונן על מספרים כדאי לאמץ גישה של שיפור באיכות חיים. אז האם את (למרות שאת שוקלת כמו שאת שוקלת) מרגישה - בריאה, נמרצת, מלאת אנרגיה חיובית, אוהבת את עצמך ואת גופך, חיה חיים מלאים ומספקים, אוכלת בצורה מדויקת לגופך, פעילה בידיוק כמו שמתאים לך? אני מקווה מאד שכן. גילה אדם רזה לא בודק כמה הוא שוקל, זה לא מעניין אותו. מקווה שזה נתן לך את האישור להנות ממשקל האושר שלך (לא שאת צריכה אישורים) . סוף שבוע מקסים, בלה

21/11/2008 | 10:32 | מאת: גילה

תודה בלה על תגובתך,אני בהחלט יכולה להגיד על עצמי שאיכות חיי טובה ומספקת מכל הבחינות שציינת,אני מודעת להיותי אדם מאד אמוציונלי וכחלק מכך אני אכן משתמשת באוכל לרכך עוצמות אלו שבי ולשמור כך על איזושהי שפיות,אבל האוכל הוא לא דרך ההתמודדות היחידה שלי אני חושבת ופועלת בכיוון של מה יעזור לי להרגיש טוב יותר,אבל לא מוכנה לא רוצה ולא צריכה לוותר על מה שעוזר לי ולו במעט להרגיש טוב יותר,חדשות לבקרים אכן מופיעים כל אותם מאמרים בדבר הקשר בין המשקל לבריאות והם שמערערים קצת את הבטחון שלי, אבל אם הם לא היו והיו שואלים אותי אם נוח לי עם עצמי ללא שום מדד והשוואה הייתי עונה שכן, מה גם שלפני שנים גוף כמו שלי במידה 46 ,נחשב אדיאל היופי לאישה,ויש בי קול דומיננטי שגופי יפה ונשי והרגשתי טובה ,ואני מנסה לשים גבול לאותו קול שעדיין מופיע מעת לעת ואומר לי שעלי לרזות,הקול הזה נחלש אך מה אני יכולה לעשות כדי שיעלם לחלוטין בעידן בו אנו חיים?

25/11/2008 | 20:49 | מאת: תקוה

שלום בלה אני קוראת את הפורום שלכם ואני מרגישה שזה כל כך נכון.אז תודה לשתיכן על שאתן נותנות תקוה למי שכמעט איבדו תקוה. כתבת איזהו עשיר ?ובאמת במסכת אבות כתוב שאיזהו עשיר השמח בחלקו היינו מצפים שהעשיר זה האדם שיש לו כסף רב והתשובה היא בדיוק הפוך זה לא משנה כמה יש לך זה משנה איך אתה מרגיש עם זה מקווה להמשיך ולשמור על קשר.

אני בת קרוב ל30 וסובלת כבר כ12 שנים מעודף משקל שהלך והחמיר משנה לשנה. ניסיתי דיאטות ודיאטניות, קבוצות תמיכה ודיאטות כסח. תמיד הצלחתי לרדת ותמיד עליתי בחזרה, עד שנמאס לי לנסות. בשנה האחרונה הבנתי שדיאטה זאת לא דרך לחיים, שאם אני רוצה לרזות ולהישאר בזה - זה חייב להיות תהליך שהוא לתמיד. לא שינוי זמני בהרגלי אכילה, ולא שינוי קבוע שבמציאות אי אפשר לעמוד בו. ירדתי בשנה האחרונה 11 ק"ג, שזה אולי לא הרבה לשנה שלמה, אבל זה בלי לשנות את התפריט וכן לשנות משהו במוח. לצערי בחודשים האחרונים אני מרגישה שזה מתחיל להתרופף. אני לא משמינה אבל גם לא יורדת, ופתאום יש לי שוב מאבקים עם עצמי על נישנושים... עם הכל, גם יש לי על הראש את אמא שלי שמרוב שהיא רוצה בת רזה לא קולטת איזה נזק היא עושה. היא לא מפסיקה להגיד לי שזאת לא חוכמה לעשות דיאטה בלי דיאטנית (ולא משנה כמה אחזור על זה שאני לא עושה דיאטה!) ושלרדת 11 ק"ג בשנה זה לא מספיק (יש לי עוד כ 25 ק"ג לרדת!). אולי זה תלוי אחד בשני, אולי העובדה שאין לי מספיק פידבק מהסביבה מפריעה לתהליך. בכל מקרה, אחרי כל הנאום הזה, השאלה שלי היא - איך ממשיכים? מה עושים בפועל חוץ מלהבין שדיאטה היא לא הדרך? קראתי במאמר של לאה שכח רצון לא יעזור כאן. מה יעזור? מה אני צריכה לעשות כדי להוריד את ה25 האלה ולהיות יותר קלה (עם בריאות אין לי בעיות, טפו טפו טפו, למרות המשקל העודף...)? ממתינה לתשובה בקוצר רוח... טלי.

20/11/2008 | 21:44 | מאת: בלה אגמון

טלי היקרה, איזה כייף שהגעת אלינו. בידיוק אורחים כמוך אני אוהבת. לפי מה שאת מספרת , התחלת טוב. הבנת שדיאטות מביאות רק להשמנה, ויתרת על הדרך שהן מציעות והתוצאות לא איחרו לבוא , מה שלא מפתיע. אבל , את מתחילה לפקפק בצדקת הדרך. הקולות של הסביבה, של אמא ,ושל הראש הדיאטתי מתגברים ואת מתחילה לשאול את עצמך איזה מן הקולות צודקים - אלה הפנימיים שהביאו אותך למצב בו את נמצאת היום - לא עושה דיאטה, אחרי ירידה של 11 קג ועם תחושה טובה, מול אלה החיצוניים האומרים שזה רק 11 קג ולא יתכן שיורדים בלי דיאטה ודיאטנית . טלי, אני רוצה לחזק אותך בדרך בה את הולכת ולהבטיח לך שאפשר לרדת במשקל, לרזות בלי דיאטה ולהישאר כך לתמיד גם אם זה "לא הגיוני" לפי תפיסה של חלק מאנשים. את שואלת מה יעזור לך להמשיך בלי לערב את כח הרצון . גישת הרזיה ללא דיאטה עובדת על ההויה הפנימית שלנו , היא לא עובדת על מה לעשות אלא על מה להיות. היא מלמדת אותנו להיות אדם רזה מבפנים ,כשתיהי כזאת תדעי מה לעשות בלי לשאול אף אחד מבחוץ. על מנת להפוך לאדם רזה מבפנים יש צורך לעבור שינוי ברמה החשיבתית תפיסתית שלנו דבר שיצור שינויי עומק שישאר לתמיד. אני מציע לך לקרוא בפורום , יש בו הרבה אנפורמציה חיונית. אם יש לך צורך בעוד שאלות והבהרות נשמח לעמוד לרשותך. בברכה, בלה

20/11/2008 | 16:01 | מאת: מוריאל

אני בת 17 וחצי עוד מעט 18 ואני כבר כמעט 3 שנים בדיאטה ירדתי 25 קילו בשנתיים ובשנה האחרונה אני בי"ב ואין לי זמן לנשום אין זמן לעשות ספורט והתחלתי לקחת כדורים כי בלוטת התריס שלי נמוכה מה שגרם לי לעלות במשקל ומאז שהתחלתי עם הכדורים עליתי 10 קילו ואפילו יותר אני רוצה לחזור למשקל שהייתי קודם האם תוכלי להביא לי תפריט שבו אני יאכל בלי לעשות ספורט לרדת את המשקל שאני צריכה כי כרגע אני על משקל עודף אני מעדיפה תפריט מגוון של 3 ארוחות ובלי ספורט משולב תודה רבה :) מוריאל

20/11/2008 | 17:06 | מאת: בלה אגמון

מוריאל היקרה, אם מה שאת צריכה ממני זה תפריט אז לא הגעת אל המקום הנכון. תפריטים ניתנתים על ידי דיאטניות. אני מזמן לא רואה את עצמי כאחת כזו. בברכה , בלה

20/11/2008 | 10:40 | מאת: רמה

קודם כל רציתי להודות על תשובותיכן המושקעות בפורום המעוררות בי מדי יום מחשבה מחדש ומקלפות עוד שכבה לעבר המודעות רציתי לספר שבשנה האחרונה אני עוברת תקופה שאינה פשוטה בלשון המעטה, למרות שאני מצליחה להסתדר ולגשר על הקשיים עליתי 10 ק"ג. החשיפה לגישתכם גרמה לי להבין שכנראה זה שאני מסתדרת כל כך יפה עם המצב הקשה (או לפחות חושבת כך) בכל זאת באה לידי ביטוי בצורת שכבת הגנה ( שומן ). דוגמא קטנה כל חיי מילדות אני נוהגת לשתות שתיה חמה ללא ממתיק כלל, אך בשנה זו הרגשתי צורך להמתיק את הקפה (אומנם בסוכרזית אך עדין נתן טעם מתוק בפה) לפתע נפל לי האסימון שאותה המתקה, שלא היה לי צורך בה בעבר, כנראה נועדה להמתיק את הקושי. ברגע שהבנתי שאוכל להמתיק את חיי אחרת למשל ע"י מחשבות חיוביות ומעצימות לא היה לי צורך יותר בהמתקה והקפה מתוק לי גם כך ללא ההמתקה המלאכותית. אומנם זו דוגמא קטנה אך בעיני היא סימבול לכך שהעוצמה בתוכנו ואין צורך בחיזוקים חיצוניים (ובטח לא מלאכותיים תרתי משמע). אני מקווה שלאט לאט אקלף את שכבת ההגנה המיותרת תודה על נוחכותכן המאירה

20/11/2008 | 14:14 | מאת: לאה פינטו

צהריים טובים רמה אין דוגמא קטנה ואין דוגמא גדולה אלא בראיה הסובייקטיבית בלבד. בראיה האובייקטיבית, זוהי דוגמא לכך שהכח לשינוי עובר דרך בוננות ועבודה פנימית. בראייה הסובייקטיבית, שלי, זוהי דוגמא נפלאה, ענקית ונהדרת לכך שהתנהגותנו התזונתית היא רק עוד התנהגות שמונעת מעולמנו הרגשי ולכך שהכח לשנות הוא בידי כל אחד ואחת מאיתנו, מבפנים החוצה ולא הפוך. יישר כח, דוגמא מצויינת. ודרך צלחה ומהנה עם האדם היקר לך ביותר, את. שלך בעונג רב לאה פינטו

19/11/2008 | 23:25 | מאת: מירה

שלום לכם, במקרה הגעתי לאתר לפני כשבוע. מעניין, מושך ואפילו השפיע עלי. כל חיי אני נמצאת בנדנדה של 7-10 ק"ג. פעם למעלה ופעם למטה. ניסיתי את כל סוגי הדיאטות האפשריות. לפני שבוע התחלתי לנסות את השיטה של הרזיה ללא דיאטה. לפני כל פעם שבא לי לנשנש אני שואלת אני רעבה? לפעמים אני מנשנשת במודע אבל יודעת שזה לא מרעב. הבעייה היא כמויות האוכל שאני אוכלת בארוחה. איך אפשר להוריד כמויות? ניסיתי לקחת צלחות קטנות ולמזוג קצת, אבל תמיד אני מסיימת ולוקחת עוד כי אני לא מרגישה שבעה. מה עושים?

20/11/2008 | 07:52 | מאת: לאה פינטו

בוקר טוב מירה וברוכה הבאה בצל קורתנו מירה כיוון שאת חדשה כאן, מציעה לך לקרוא קצת יותר , ללכת קצת יותר אחורה, על מנת להעשיר את הבנתך. הרזיה ללא דיאטה אינה מבוססת על מנגנון רעב-שובע גרידא. אלא על שינוי גישה, שינוי דפוסי חשיבה, צורת הסתכלות, פרשנות והתייחסות במספר היבטים. כשאת ממוקדת בכמות האוכל, את מנוהלת ממקום שרואה במזון בעיה, מנוהלת ע"י הלך רוח דיאטטי שמבקש להגביל, ששופט באופן מסרס את הלמידה ותהליך הודעות שלך. כשאתץ מתמקדת בשינוי תנהגותי, אינך עושה בר משמעותי ששונה מכל דיאטה אחרת שעשית בחייך. אנא, קראי יותר על גישתנו ונשמח לענות על כל שאלה במידת האפשר. יום נפלא שלך לאה פינטו

19/11/2008 | 18:52 | מאת: איילת

למה זה קורה לי שוב ושוב ושוב. יום אחרי יום. כל היום מתנהלת מצויין עם אוכל וכשאני באה הביתה, משהו בראש אומר לי ש...אין לי מושג מה...שאני צריכה להרגע עם אוכל, שלא נורא...אתחיל ממחר. למה הדפוס הזה חוזר על עצמו ?. איזו מחשבה יש לי בראש שהורסת לי את הכל בכל יום מחדש ? יכול להיות שאינני יכולה לבד. אבל אני מנסה שוב ושוב וכל הזמן נכשלת. התיסכול הוא כל כך גדול. כי מצד אחד אני מבינה את השיטה. אבל לא מצליחה ליישם אותה !

20/11/2008 | 07:46 | מאת: לאה פינטו

בוקר טוב איילת זו השאלה הגדולה "למה?" - למה אני בוחרת לעשות כך, למה אני בוחרת לעשות אחרת? זו הסיבה שתהליך של פיתוח מודעות עצמית והבנת מנגנוני ההנעה שלנו חשובים כאן. פופר (פילוסוף שהתפלסף בנושאי למידה) אמר שאדם יכול להגיד על עצמו שלמד או הבין רק אם הצליח ליישם זאת בחייו, אם הלמידה הוטמעה להיות חלק אינטגרלי מאורחות חייו. לראייתי וכפי שכתבתי כאן לא פעם, תסכול רב יכול להשתחרר מאיתנו, אם פשוט נכיר בעובדה שבטוח יש משהו שלא הבנו, שיש משהו שעדיין לא חשפנו. כשאת קובעת שהבנת את השיטה, יש בך ציפיה להצליח ומכאן האכזבה שגוררת תסכול. במקום להכנס למקום של תסכול, בחני מחדש את הציפיה ואת הנחת היסוד (הבנתי הכל) שעוררה אותה. דבר נוסף שיש לציין בהקשר זה, היא האבחנה בין מודעות ליכולת ביצוע. העובדה שאני מודעת למה שעלי לעשות (במידה ואני אכן מודעת) אינה מעידה על היכולת שלי (לפחות בשלב זה, לעשות). גם תינוק או פעוט שכבר מודע לתפקיד רגליו, אינו מצליח ללכת כבר בנסיונו ראשון וגם לא השני. אבל הוא, אינו מתוסכל או מאוכזב הוא ממשיך לנסות ומפתח את היכולת אט אט. במקרה שלנו, המבוגרים, נטל נסיון העבר, חווית הכאב שבכשלון ובעיקר האמונות שלנו על עצמנו- גוררות אותנו לרגשות משתקי עשיה ותוקעי התקדמות. אם כן, מה שאני מציעה זה לוותר על התסכול וללמוד מהנסיון שאת צוברת, כשערעור על הנחת היסוד שלך בהחלט יכול להיות אחד מהם. זכרי שאכזבה היא תוצאה של ציפיחה לא ריאלית לזמן ולנסיבות הקיימות. התשובות שאת מחפשת אינן נמצאות אצלי או אצל כל אחד אחר אלא אצלך, ואצלך בלבד. לדעתי, יש לך מה ללמוד על מנת להשתמש בכלים יעילים שיאפשרו לך להתקדם. ליווי בתהליך מובנה בהחלט יכול להיות לך לעזר. מאחלת לך יום נפלא עם מינימום תסכולים ואכזבות שלך לאה פינטו

אני מנסה להבין, מה שאת אומרת זה שאם אני אכתוב ממש בפועל כמה אני ניראת מדהים,סקסית מושכת, מוכשרת וכו' כיד הדמיון,בסוף אני אשכנע גם את התת מודע ,וגם המודע וגם התת מודע יאמינו לי ואז כשאני אסתכל במראה אני אראה אישה מדהימה (בניגוד להיום שכשאני מסתכלת במראה אני רואה את העודפים,החצ'קונים,והקמטים..)כלומר לטענתך יש דרך מעשית לשנות את האמונות שלי כלפי עצמי? איך אני עושה את זה בפועל?את יכלה לפרט יותר על משימת הכתיבה שעליה דיברת? תודה רבה מתלהבת מהרעיון

מניסיון אישי אני רוצה לומר שזה אכן עובד ,אני עברתי תהליך כזה והיום אני אחרי לידה עדין לא חזרתי למשקלי הקודם אבל מרגישה מדהים כי שיננתי זאת .מה שכן לא עשיתי זאת לבד אלה בלה ליוותה אותי כל התהליך ואני חושבת שזו הסיבה שזה הצליח לי.\לבד זה קשה

09/11/2009 | 18:08 | מאת: הרזיה לאחר לידה

סיפור חיים הרזיה לאחר לידה - הרזיה לבד לאחר לידה- להרזות לאחר לידה זה מאוד קשה אך אפשרי מאוד http://www.xn--4dbahfbgmfhg3a5b3hb.com/?id=28-2&Uid=28-7594857-666331

10/11/2009 | 17:42 | מאת: הרזיה לאחר לידה

על מנת להרזות לאחר לידה, אני ממליצה על משהו שאני עשיתי- תהליך שאותו לא עברתי לבד- דיאטה שהיא לא באמת דיאטה אלא דרך חיים באמצעותה הורדתי 10 ק"ג ועדיין ממשיכה להוריד

20/11/2008 | 06:46 | מאת: לאה פינטו

בוקר טוב למתלהבת כן, יש דרך מעשית לשנות את האמונות שלך כלפי עצמך. אך הדרך הזו אינה פשטנית כפי שהיא מוצגת בפוסט שלך. זהו תהליך משמעותי של הכרות עם מנגנון החשיבה שלנו, זיהוי האמונות תוקעות שלנו (תהליך ממושך שחושף ומעלה לא מעט פרדיגמות בהקשרים שונים) וכמובן כלים לאימון אינטנסיבי ליצירת פרדיגמות חדשות ומקדמות. זהו תהליך שמעורר המון ספקות והמון התנגדויות המתבטאות בצורות ובעוצמות שונות. במסגרת הפורום אני יכולה להביא עקרי דברים ולהתייחס לשאלות באופן נקודתי, ולא לפרט דרך פעולה שתהיה אפקטיבית כיוון שמדובר בעבודה מעמיקה ולא שטחית בסגנון של חשיבה חיובית גרידא. מה שחשוב לי להביא במסגרת הפורום זה את המידע החשוב הזה שקשור בהנעתנו, בני האדם. מה שחשוב לי שתביני זה שההשמנה שלך ואכילת היתר שלך לא יפתרו באמת, אם תתמקדי בקלוריות שבצלחת ובאוכל עצמו. זו, מבחינתי, בדיחה לא ממש טובה. כשאנו בוחרים להסב תשומת לב פנימה, עלינו להבין שהעולם הפנימי שלנו מורכב רבדים, אשר תובעים את תשומת ליבנו. כשאני רוצה להשיג משהו בחיי, עליי ליצור תמונה מחודדת ובהירה ככל הניתן, של אותה מציאות רצויה. הבעיה עם הגישה הרווחת היא המיקוד בבעיה. וכאן מתעוררים שני כוחות הנעה שונים לחלוטין. אלברט איינשטיין אמר "הדמיון חשוב יותר מהידע" - זהו כח חזק ובעל תפקיד במימוש מטרות, אך לא ככח בלעדי. יום נפלא שלך לאה פינטו

19/11/2008 | 11:00 | מאת: אודליה

20/11/2008 | 17:48 | מאת: לאה פינטו

שלום, שמי אירית, בת 24, הגעתי לפורום די במקר והרעיון נשמע לי כל כך נכון, אבל אני לא יודעת איך ליישם: אני סטודנטית, לומדת מהבוקר המוקדם עד הערב המאוחר, צריכה להכין את כל הארוחות שלי מהראש. אז איך בכל זאת יש מרחב תמרון שבו נותנים לגוף להחליט מה הוא רוצה? ואיך מתחילים כשעוד הגבול בין תחושת הרעב והשובע מטושטש ופשוט "רגילים" לאכול בשעות מסויימות? מאוד אודה לכל מי שיענה

19/11/2008 | 07:09 | מאת: לאה פינטו

שלום אירית אחד ההבדלים בין גישת ההרזיה-ללא-דיאטה לבין גישת הדיאטה טמון במיקוד שלנו. הראש הדיאטטי ממקד אותנו בזירת ה- doing במקום במניעיו. ובעצם, בסימפטומים (אכילת-יתר ומשקל גוף) במקום במקור (עולם המחשבות והאמונות) ובשאלתך זו, ניכר הלך הרוח הדיאטטי. זה נורמלי וטבעי למי שבא מהעולם הזה, אלא שכדי ליצור שינוי אמיתי יש להכיר בכך וללמוד לבחור את המיקוד.מה שלא מתרחש בן לילה. מנסיון אישי ומקצועי, אני יכולה לספר לך שכשאנו יוצרים שינוי בדפוסי החשיבה וההתייחסות שלנו, ענין ההקשבה לגוף מתגלה לנו כדבר פשוט והכי טבעי שיכול להיות. יש להבין כי הכח המניע מאחורי כל פעולה שלנו הוא עולם החשיבה שלנו. כשאנו משנים את צורת החשיבה, ה- doing שלנו משתנה באופן טבעי אט אט וכך גם התוצאות. כדי ליצור התנהגות חדשה עלינו ליצור מערכת קוגנטיבית תומכת. על מנת לשנות צורת חשיבה עלינו להכיר את מנגנון תהליך החשיבה, ללמוד ולהפנים את כוחה את החשיבה בעיצוב הרגלנו ובעצם במציאות החיים אותה אנו יוצרים. רק אז יהיה תוכלי לשנות באמת. כדי לעבוד עם המחשב עלייך להבין כיצד הוא פועל. וכאן אין קיצורי דרך בצורת טיפים והמלצות ל- doing. המטרה שלנו היא להפוך לאנשים רזים מבפנים ומבחוץ ולא להשאר אנשים שמנים שמדי פעם נראים רזים, חיצונית. זוהי מטרה ראויה ביותר כיוון שהשלכותיה על איכות חייך משמעותיות בכל היבט. כרגע, את עדיין רואה בגוף שלך ובהתנהגות התזונתית שלך את הבעיה. במצב כזה, הראש הדיאטטי ימשיך לנהל את הענינים גם אם תדעי לזהות מצויין את הגבול בין רעב לשובע. מנגנון הרעב שובע יהפוך ללא יותר מעוד כלי דיאטטי ויצור מאבקים רגשיים לא קטנים כשהמח המודע שלך יאמר "את לא רעבה עכשיו, אל תאכלי" והמח התת מודע שלך (שהשפעתו רבה הרבה יותר) יאמר: "תאכלי, זה טעים. תאכלי, זו בזדמנות כי עוד מעט לא יהיה" מי לדעתך ינצח? מה יקרה בפועל? בתהליך של הרזיה ללא דיאטה, אנו לומדים להשתמש בהתנהגות שהוצאנו אל הפועל כשיקוף, ראי לעולם החשיבה המניע אותנו.לזהות את החשיבה התוקעת (שכוללת אמונות על מזון, על הגוף, על הרזיה, על עצמנו-יכולותנו וחולשותנו) ולאחר מכן, לומדים להשתמש בכלים לשינוי החשיבה הזו תוך אימון ותרגול חוזר. לא בכדי, מדובר כאן בתהליך של מודעות (כשאנו חושפים אמונות ומחשבות במח התת מודע שלנו, אנו מחזירים את המידע למח המודע שמאופיין ביכולת סינון וערעור, להבדיל מהמח הלא-מודע). כל תהליך שינוי עוסק בשינוי אוטומטים, הדברים שאנו "רגילים" אליהם. וכאן אנו עוסקים קודם כל בהרגלי החשיבה שלנו. הניחי להתנהגות שלך להיות. אל תתמקדי בה. התמקדי בבנית מערכת תפישה חדשה שתתמוך אט אט בהתנהגות החדשה והבריאה יותר. יישומים בתהליך הרזיה-ללא-דיאטה אינם יישומים מהעולם הדיאטטי. בתהליך מובנה של אימון לשינוי מעין זה, אנו יוצרים יוצרים דפוסי חשיבה חדשים מתלוך חשיפה לרעיון שנחקר תוך התנסות, יוצרים מרחב חשיבה חדש כשאנו מתמקדים בשאלות ומשימות אימון שלא עשינו לפני כן. לדוגמא, משימת אימון אחת יכולה להיות "כתיבת הסיפור החדש" . כשאנו משכתבים את סיפור חיינו, כאילו כבר השגנו תוצאה חדשה, מפתחים את הסיפור במחשבתנו ותוך כדי נוצרים רגשות נעימים, נחשפים ערכים והיבטים רבים המושפעים מעצם השינוי. כך אנו מתחילים לבנות ערוץ נוירולוגי-מחשבתי לאפשרות חדשה, ככל שהתהליך מתקדם, המח שלנו מתחיל לקבל את האפשרות הזו יותר ויותר כאמת (על אף התנגדו רבה שבאה מתת המודע שלנו בתחילה) ומטמיעו בעולם התת מודע שלנו. כיוון שהמח שלנו אינו מסוגל לחוות פער בין מה שהוא מאמין לבין מה שמתבטא בעולם החיצוני, הוא שואף לייצר את אותה תמונה בחוץ, באמצעים אותם אנו לומדים תוך כדי תנועה. בתהליך הזה, אנו לומדים לנצל את הכח האדיר הזה לתועלתנו ולהשגת מטרותנו. כיוון שהוא ממילא פועל אלא שללא משים, בניגוד למטרותנו. אם את כל הזמן ממחזרת השמנה, זה רק בגלל שכך את רואה את עצמך ברמת התת מודע ושום טיפ תזונתי לא ישנה את זה, אלא עבודה מול הכח הזה, עצמו. אירית, כרגע את רק סטודנטית. כשאני עברתי את התהליך הזה, היו לי הרבה תפקידים למלא (גם רעיה, גם אמא, גם מנהלת משק-בית, גם עובדת במשרה מלאה וגם סטודנטית). וכך נשים רבות, המגיעות לאימון בתהליך שכזה. זמן ומרחב הם פונקציה של תפישה וניהול עצמי נכון. שחררי את האמונה הזו שבשל היותך סטודנטית יש לך קושי. הקושי אינו טמון אף פעם בסדר היום שלנו או בלוח הזמנים שלנו. הקושי הוא בהגבלה המחשבתית שלנו. ודוקא בעולם של הרזיה-ללא-דיאטה איננו מסתובבים סביב האוכל ואיננו עוסקים בתכנון מראש אלא בספונטניות טבעית. את רוצה להיות אדם רזה? תתחילי להסתכל על הסטודנטים הרזים (האמיתיים, לא כאלה שבדיוק עכשיו בדיאטה או סיימו דיאטה לפני יומיים ושומרים), אוכל מטריד אותם? כשאוכל ואכילה מטרידים ומעסיקים אותך זו התגלמותו של הראש הדיאטטי. בין אם אמרת לעצמך שהפסקתעם הדיאטה ובין אם לאו. וזה לא ישתנה מהיום למחר כי המקום היחידי שבו "הצלחה" באה לפני "עבודה" - זה במילון העברי-עברי. אירית, על אף העובדה שלא קיבלת טיפ לרגע, מקווה שתעריכי את המידע שפרשתי בפנייך ותפיקי ממנו את המיטב. בברכת יום אופטימי ומלא השראה שלך לאה פינטו

22/11/2008 | 09:57 | מאת: שמי מיכל

אני בת 22 ואני שוקלת 94גבוה 1.49 מה אני עושה מנידון אייך אני יורדת במשקל זה קצת קשה לי

18/11/2008 | 23:58 | מאת: yael

שלום לאה/בלה, אני התחלתי את התהליך שלי לפני כחודש בערך... מאז פשוט נתתי לעצמי יד חופשית בכל מה שקשור לאוכל-טשטשתי גבולות ופשוט לא חשבתי אכלתי מה שבא לי כמה שבא לי ומתי שבא לי... לא חשבתי על להרזות או משהו בסגנון פשוט רציתי למחוק מהמוח שלי כל מה שהוא יודע על אוכל/דיאטות וכדו'... כעת,לאחר השמנה שהיא מובנת לי-ואני לא כועסת עליה כלל כי באיזשהו מקום נתתי לזה להיות כחלק מהתהליך..אני חושבת שהגיע הזמן שאני כן אהפוך את עניין ההרזיה למטרה-לא?? כמובן בדרך של השיטה המדוברת ולא דרך דיאטה אך כן להעמיד לעצמי את מטרת העל שתוביל אותי כאשר אני עומדת בפני פיתויים ומתקשה לשמוע ולהקשיב לגופי... רציתי לשאול ולדעת האם אני באמת נמצאת במקום נכון או שאני טועה? תודה ולילה טוב לכולכן... :)

19/11/2008 | 00:20 | מאת: בלה אגמון

יעל היקרה שלום רב. אתחיל בציטוט מהפוסט שלך- אני התחלתי את התהליך שלי לפני חודש בערך, פשוט נתתי לעצמי יד חופשית בכל מה שקשור באכל ו לא חשבת ואכלתי מה שבא לי ומתי שבא לי... יעל,מאפה את הבנת שזו מהות השיטה? אפה נאמר שצריך לאכול בצורה כזאת? זו נשמעת לי אכילה כאטוטת וחסרת אחריות וגרועה בידיוק כמו דיאטה. כשאת רוצה לשנות גישה ומסתפקת במחיקת הגישה הישנה בלי שלמדת והפנמת גישה אחרת הדבר משול לזריקת רהיטים ישנים ואי החלפתם בחדשים. במקרה כזה מצבך יהיה גרוע יותר מאשר לפני כן. אז לפחות היה לך על מה לשבת גם אם לא ממש אהבת אותו , עכשיו אין לך לא את הישן ולא את החדש. יעל, אני מברכת אותך על הרצון לשנות גישה ולפעול על פי גישת הרזיה ללא דיאטה ומקווה שתמצאי דרך ללמוד אותה בצורה נכונה ומדויקת. המון הצלחה, בלה

19/11/2008 | 07:44 | מאת: לאה פינטו

שלום יעל את נוגעת בנקודה מאוד מאוד חשובה להבנה. אני, מצידי, מאוד רוצה להתייחס אליה ואעשה זאת בהמשך היום ולא כעת, בשל סדרי עדיפויות ומחויבויות קודמות. אל תלכי, אני כבר חוזרת ביי לאה פינטו

20/11/2008 | 07:04 | מאת: לאה פינטו

בוקר טוב יעל האם הצלחת למחוק את כל מה שהמח שלך יודע על אוכל/דיאטות וכדומה? לא ברור לי כיצד את בונה את התהליך שלך. עושה רושם שכל מה שעשית לא שונה בהרבה ממה שאת רגילה לעשות - "אכול כי מחר דיאטה", לא? ואיך זה - "להעמיד לעצמי את מטרת העל שתוביל אותי כאשר אני עומדת בפני פיתויים ומתקשה לשמוע ולהקשיב לגופי..." - שונה מדיאטה? יעל, את נמצאת במקום נכון לך, בהתאם לידע ולהבנה שלך, כרגע את לא יכולה להיות במקום אחר אך מקווה שתשאפי אליו כיוון שזוהי אינה הדרך עליה אנו מדברות כאן. יעל, אני מזמינה אותך לכתוב לעצמך את אותה "מטרת על" ואת הדרך להשגתה. ולחון את ההבדל בין מה שעשית עד כה למה שאת מתכננת היום. אם תמצאי שההבדל היחידי הוא בהקשבה למנגנון רעב-שובע, דעי שאת בעצם עושה דיאטה, רק משתמשת בכלי אחר (שהוא רלוונטי יותר, אמנם) כדי להגביל את האכילה שלך שיא במרכז העשיה ולא מתפנה להכיר את צרכייך האמיתיים. מדברייך נשמע כאילו מטרת העל הזאת אמורה ליצור כח רצון ומשמעת עצמית. שתי מיומנויות אלה (שעליהן, כתבתי לא מעט) אינן חלק מהמשחק. בתהליך שלנו, אנו מבקשים לעבוד עם עצמנו בהרמוניה ולא בכח, מתוך הכרות מחודשת והסתכלות חדשה על גופנו, על עצמנו. מקווה שהצלחתי להאיר ולהרחיב את הסתכלותך יום נפלא שלך לאה פינטו

בלה/לאה שלום, אני פועלת לפי השיטה שלכן אך יש לי הסתייגות כיוון שאני נמצאת בטיפול כבר כחודש שבו אני צריכה להימנע ממספר סוגי מאכלים ובנוסף לכך אני נמנעת באופן קבוע מגלוטן כיוון שיש לי צליאק. עצם ההימנעות ממאכלים אלה כבר מצמצטמת לי הרבה אפשרויות גיוון באוכל ואני מרגישה שמבלי שאני רוצה אני נמצאת בדיטה מסויימת כי יש לי הגדרות. מה דעתך?

19/11/2008 | 08:26 | מאת: לאה פינטו

שלום נועה נועה, אם אנו רואים בהשמנה תוצאה של התרחקות מעצמנו ומגופנו, יצירת ריחוק וניכור מול צרכנו הביולוגיים והרגשיים, אזי תהליך הרזיה הוא תהליך הפוך של התקרבות ותשומת לב לעצמנו, על צרכינו הביולוגיים והרגשיים. בתהליך שבו את בוחרת להתייחס לעצמך ולגופך באהבה (שמשמעותה בראש ובראשונה קבלה ללא שיפוטיות מסרסת), מה תרצי לעשות למען גופך אם לא להכיר בצרכיו המיוחדים ולסייע לו להרגיש טוב? הנטיה לקחת משפט ולנתק אותו מהקשרו הרחב יוצרת לא מעט אי בהירויות ואף בלבול. בכל פעם שאת מוצאת עצמך מבולבלת, נסי לזהות את הנחות היסוד הסותרות ובחני אותן מחדש. הנחות היסוד כאן, כך נדמה לי הן: 1. עלי להמנע מגלוטן בשל מחלת הצליאק - וזו כנראה עובדה (אם כי לפתולוגיה הזו יש כל מיני דרגות עוצמה, יש מי שיול להרשות לעצמו יותר ויש מי שפחות) 2. כדי להצליח בהרזיה ללא דיאטה, אסור לי להגביל דבר. - האם הנחה זו נכונה לך, באופן אישי? האם, כשאת בוחרת להיות חברה טובה לעצמך ופרטנרית נהדרת לגופך, תמשיכי להשתמש במילה "הגבלה" בהזנתו? ואולי זו הרתמות לצרכיו היחודיים? ושאלה נוספת יכולה להיות, כיצד אני יכולה להעשיר את הגיוון שלי? (במקום "אפשרויותיי מצומצמות") ואגב בהקשר זה רכשתי לא מזמן עבור קרוב ספר בישול לחולי צליאק שאפילו אני לקחתי ממנו מתכונים תחושת קיפוח והגבלה היא תוצר של סגנון חשיבה, של מיקוד ב"אין" במקום ב"יש". הכירי באינדווידואליות שלך וכבדי אותה יום נפלא שלך לאה פינטו הסתיי