פורום הרזיה ללא דיאטה

מה דעתכם על רוקח פורטה בכללי?

אין כבר דעה... יצאתי מדעתי !

כלכך התחרטתי חבל על הכסף הם רמאים זה בכלל לא עוזר גם פניתי אלהם אחכ והם לא התיחסו בכלל אמן וכולבוטק יתפסו אותם!!

היי... אני ילדה בתת 16 וחצי...שדיי מבואסת מהחיים שלה..כי רוב הזמן אני מתעסקת בדיאטות...כבר 4 שנים לפחות שאני מנסה לרדת כולה 7 קילו..ואני לא מצליחה..לא משנה מה ניסיתי..אני שוקלת 76 ואני 1.71 ויש לי קצת גיבנת..ומבחינה נפשית אני מרגישה שאני כישלון! אני במכון כושר כבר 4 שנים ואני לא מצליחה לרדת!..וזה מתסכל בגיל הזה...מה שגורם לי גם לאכול מתוקים ככשרע לי! כול החברות שלי רזות ומצצליחות עם בנים ואני שמנה ולא מצליחה עם אפחד! ורק נחנקת מרוב תסכול! ואני חושבת שזה מה שבעצם מונע מימני להנות מהגיל הזה..כי אני כ"כ אוהבת לרקוד ולעשות חיים ואני לא מרגישה שאני נהנת כמו החברות שלי בגלל זה! וזה גורם לי לפעמיים להיכנס לדיכאון עמוק! תעזרו לי! :(

היי סתיו, רציתי לכתוב לך שבאסה שאת מתחילה עם כל הסרט הגרוע הזה כבר בגיל כזה, אבל זאת הייתה רק המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש והיא הייתה מחשבה קצרה (קפצה ראשונה למוחי,ועברה במהירות גבוהה). המחשבה השניה שעלתה לי מיד אחרי הייתה שאת ברת מזל שגילית את ההרזיה ללא דיאטה בגיל כך כך צעיר, ולכן ישנו סיכוי גבוהה שרוב חייך תהיי מחוץ לעניין ההשמנה-הרזייה-דיאטות ודברים מיותרים ומבזבזי חיים אחרים שנלווים. העצה הכי חשובה שאני יכולה לתת לך היא שתקראי בפורום כמה שיותר. עצה נוספת היא להצתייד בהרבה הרבה סבלנות כי זה תהליך. את מוזמנת לשאול ולהמשיך את השירשור.

שלום לאה ובלה,קראתי בהתעניינות רבה את כל הנאמר בנושא,והאמת שזאת בדיוק ההבנה שהגעתי אליה בכוחות עצמי עד לא מזמן.הבעיה היא שמרוב הרגל ל"חוקים ולמצוות" של הדיאטה אני מרגישה מבולבלת ולא יודעת להציב לעצמי גבולות.יש לי בעיה עיקרית אחת שאשמח לקבל עליה תשובה: אני ממש מכורה לשוקולד אך הוא האוייב הכי גדול שלי כיווון שהוא מדרדר אותי למטה בבת אחת.השאלה היא אם זה בריא להימנע ממנו לחלוטין עד שאצליח לשלוט בעצמי מבחינה כמותית...??? אודה לכן על העזרה...

yaelolo יקרה! אני בסה"כ גולשת כאן קצת יותר משבוע, וכמוך גם אני הגעתי בכוחות עצמי, אינטואיטיבית, להבין, שזאת הדרך האולטימטיבית לרזות לתמיד. כעת אני מנסה ללמוד ולהשכיל מהפורום כ י צ ד עושים את זה, וגם משתדלת ליישם. אני חושבת שאת בדרך הנכונה, ואם הבנת את זה לבד - כבר עשית כברת דרך רצינית. לגבי השאלה שלך בקשר לשוקולד - גם אני חשבתי שאני "מכורה" לשוקולד, אבל מסתבר שלא. אני לא חושבת שזו באמת התמכרות. ברגע שתשחררי לגמרי את הראש הדיאטטי (וזה לא פשוט בכלל, זה תהליך שיש לעבור) את תפסיקי לראות באוכל אוייב, ולא משנה אם זה שוקולד, פיצה או בורקס. הרעיון הוא שמותר הכל. אל תימנעי מכלום. ככל שתתקדמי בתהליך, תראי איך גופך יודע לאזן את הכמויות. כן, כן, אפילו... של שוקולד. אני רק כתבתי לך כמה מהתובנות שלי. המתיני לתשובתה המושכלת של בלה או של לאה המדהימות, שעזרו ועוזרות לכל-כך הרבה אנשים כאן. שבת שלום שמש

לאה, זה לא עובד ככה, זה כמו תזמורת בלי מתופף.

תודה מירב. לא יכולת לתת לי תפקיד יותר חביב ומשעשע מזה. לילה טוב לאה פינטו

תודה למתגעגעת על ההתענינות. גם אני התגעגעתי. לילה טוב שלך לאה פינטו

כבר נלחצתי שעד שהגעתי לפה, 'פה' ייעלם... אנחת רווחה. ברוכות השבות!

מישהו יודע האם קיימת אופציה לקבל התראה למייל בכל פעם שנוספת הודעה לפורום? אני יודעת על אפשרות לקבל התראה אם הגיבו להודעה שאני כתבתי, אך הייתי רוצה להתעדכן בכל פעם שיש משהו חדש כאן, גם הודעות של אחרים. זה ישדרג לי את היומיום, תודה מראש.

קיימת התראה, כנסי דרך דוקטורס וסמני וי במשבצת למטה.

טעות, חשבתי שהתכוונת על תגובות להודעות שלך. עזבי, מה את צריכה ?? כנסי לפורם. סופשבוע נעים וטוב.

לאה ובלה הנפלאות, אתן עושות עבודה מדהימה. באמת. ממש נפלאות. הידע שלכן הוא עצום, מעשיר ונפלא ואתן כל כך מסורות לעבודה הזו שזה פשוט מעורר השראה. יחד עם זאת, רציתי להעיר משהו קטן. הרבה אנשים שגולשים בפורום הזה, מנסים לעשות זאת לבד. כל אחד מסיבותיו שלו. ברור לכולם שאימון אישי הוא הדבר הטוב ביותר, אולם חלקנו (הנכבד אני חושב) לא עושים זאת - כל אחד וסיבותיו הוא. אצל חלקם מדובר בעניין כלכלי, אצל אחרים פסיכולוגי ויש גם כאלה (כמוני) שלא מעוניינים להחשף (אולי לא מעוניינים להכיר ממש שיש בעיה..). ואז מה עושים? מנסים כמיטב יכולתנו להבין לבד, להתנסות לבד, לקרוא המון, לשאול שאלות ולהעמיק בתשובות. התשובות שלכן מפורטות ומלאות ויכולות ללמד המון. אבל.. מידי פעם (הרבה מידי לטעמי) נזרקת תשובה כמו "בלי הכוונה אישית זה לא יכול להצליח" או "ניסית ללמוד נהיגה דרך פורום?" ועוד כהנא וכהנא, בטח אתן יודעות. אני חייב לציין שאמירות מסוג זה קצת מייאשות. קחו לדוגמא את הבחורה שכתבה את הסיפור על הפיצה (עדי?). נראה שהיא עשתה כברת דרך ארוכה ולא פשוטה בקריאת שאלות ותשובות, מנסה, שואלת ומשתפת בדברים הכי אישיים וכואבים שלה. התשובה שלך, בלה, שהייתה יפה ומעמיקה, לוותה בכותרת "בלי מדריך הולכים לאיבוד" או משהו בסגנון, שעלול קצת לייאש, לא? אני לא מכיר את אותה עדי, אך משער שהיא נמנעת מאימון אישי וסיבותיה עימה. איזה מסר את משדרת לה בעצם, בלה? שלבד זה לא יצליח? שחבל בכלל על המאמץ שלה? עם כזו כותרת את שולחת אותה לאחד משני מקומות - או לאימון אישי (הלוואי שכך תעשה) או בחזרה למעגל הדיאטות, כי לבד היא ממילא תלך לאיבוד... לא? סליחה אם פגעתי, זו לא הכוונה, רק קצת ביקורת, מקווה שהיא בונה. יום טוב.

מצטרפת אליך ומסכימה עם כל מילה שלך. דרך אגב פעם גם אני כתבתי משהו בעניין זה והודעתי נמחקה. אגב non dait man הוא הדוגמא לכך שלא כולם חייבים אימון, יש פה לא מעט אנשים אינטילגנטיים שמבנים עניין בינינו, ושלא יווצר הרושם אני חושבת שאימון יכול להיות מדהים, אבל כל אחד וסיבותיו הוא. הקושי של עדי יכל להיות באותה המידה גם אם היא היתה במסגרת אימון ומעבר לכך העובדה שהיא השכילה לראות בכלל את הסיטואציה ולפרש אותה ככזאת מעידה על הדרך שעשתה, אז למה לא לענות לה לעצם שאלתה? אני בטוחה שיש תשובה טובה.

כל מילה של מנהלות הפורום הזה שווה הון, כולל ה"מייאשות". תגיד תודה !!!

אני אומר תודה ואמרתי שוב ושוב. מנהלות הפורום פשוט מדהימות בעיני, מעוררות השראה, אינטיליגנטיות ופורצות דרך. אין לי מילים לתאר עד כמה הן מפתיעות אותי פעם אחר פעם לטובה. יחד עם זאת, אני לא חושב שביקורת זה דבר פסול. אפשר לקבל אותה ואפשר שלא. המשך יום נפלא.

נועם ואני היקרים. ראשית תודה על הערות והארות שלכם. הרשו לי להסביר. אני עומדת מאחורי המלצות שלי. אני רואה בהם המלצות אחראיות ומקצועיות. אני חושבת שיש גבול לכמה אפשר ללמד אנשים דרך פורום ומי שמגיע לגבול הזה ושואל שאלות המראות בבירור שעליו לקבל העמקה נוספת חשוב שאכוון אותו לעבר העמקה זאת. אנחנו בני אדם שונים אחד משיני. כל אחד עם היכולות שלו, המשאבים שלו והצרכים שלו. נכון, ישנם אנשים שלמדו לבד איך לנהוג במכונית, איך לשחות, ואולי אפילו איך להיות בעלי מקצוע מיומנים, אנשים כאלה לא צריכים למידה מסודרת. אבל רוב אנשים שינסו ללמוד משהו בכוחות עצמם ילכו לאיבוד ויעשו טעויות רבות. אם היה אפשר ללמוד הכל דרך קריאה הרי שלא היה צורך במורים, מטפלים, ומכללות. כולנו היינו מבינים את הכל ולומדים מספרים. אבל עובדה היא שכדי להפנים ידע מסוים ולהפוך לאדם בעל ידע כזה צריך הרבה דברים - צריך זמן, צריך סבלנות, צריך ידע איכותי, וצריך התנסות והפנמה. ככה בנוי המח שלנו. הידע הניתן בפורום הוא כללי, לא אישי,ומאד בערך. בגלל זה הוא לא מדויק ולכן עלול הרבה פעמים להטעות. לכן, חשוב לי מאד לדייק ולודא שאנשים הולכים בכיוון הנכון . זו חובתי המקצועית לומר את מה שאני אומרת . נועם ואני, אני מקווה שאתם מבינים שאינני יכולה להתפשר על האחריות המקצועית שיש לי כמנחה פורום כזה .הכוונה היא לא ליאש אנשים הכוונה היא לשמור עלהם ולעזור להם . מקווה שכך זה מובן ואם לא מקווה שמובן עכשיו. בברכה, בלה

שלום לנועם המקסים ראשית רציתי לאמר לך שהיה לי מאוד נעים לקרוא אותך ראיתי בסוגיה שהעלית יותר משוב מאשר ביקורת. וזה יאמר לזכותך כיוון שמעטים הם היודעים לתת משוב (מתנה, משהו שיכול לעזור לי, במקרה זה אחת ממנהלות הפורום, לראות עוד פן דרך עיניים אחרות) ורבים הם היודעים להעביר ביקורת (להתמקד בלשנות אחרים ע"פ צרכיהם). וכפי שאתה יכול להבין, אינני מהמאמינים כי יש ביקורת בונה, זה מבחינתי כמו לאמר שיש סטירה חינוכית. אז איש יקר, לא פגעת ולא העלבת. בהקשר זה ובכלל , אני מבקשת להפנות אותך לפוסט שלי בתגובה לטלי תחת הכותרת:"דברים שרואים משם לא רואים מכאן" (שתי הודעות מתחתיך). אני חושבת שכתבתי בפירוט רב את ראייתי ואם עדיין תחוש חוסר סיפוק, אני כאן כדי לענות על כל שאלה שתעלה. מאחלת לך שבת נהדרת וגם לי כי כרגע אני מבלה אותה על המחשב שלך בהנאה לאה פינטו

והרי קושי שנתקלתי בו ממש עכשיו, חם חם מהתנור (תרתי משמע..) הבוקר התעוררתי מוקדם כרגיל, 6 בבוקר, בלי שום תאבון לכלום (אף פעם אין לי תאבון בבוקר). ביליתי כמה שעות עם ביתי (היא זו שמעירה אותי כל כך מוקדם בכל יום בלי שום הנחות בשבתות וחגים..) כאשר בשעה תשע וחצי בבוקר היא אומרת לי "אמא, בא לי פיצה!". פיצה?? אני פותחת זוג עיניים מופתעות.. בבוקר? אבל הילדה התעקשה והתעקשה ואני, שהחלטתי לא להלחם בה הפעם, גררתי את עצמי בתחושת גועל מופגנת אל המקפיא להוציא פיצה קפואה ישר לתנור. כעבור 10 דקות, פיצה מהתנור על השולחן. כמובן שלבת שלי (בת שנתיים וחצי) הספיקו בדיוק שני ביסים מהפיצה והיא המשיכה לדברים יותר מעניינים כמו צעצועים וטלוויזיה. ואני? יושבת מול הפיצה. רעבה? לא. לפיצה? ממש לא. אפילו לא קצת. ועכשיו - שאלת השאלות - האם אכלתי? כמובן. ולא, לא בגלל שחבל לזרוק (אני לא כזו, אני זורקת הכל ובלי רחמים) בגלל שהריח של הפיצה, הפרצוף שלה שמרוח כולו בגבינה צהובה וקטשופ וכל הסט-אפ - עשה לי חשק לפיצה. אם מישהו היה שואל אותי כמה דקות קודם אם אני מסוגלת לאכול פיצה בעשר בבוקר הייתי מסוגלת להקיא. אבל מה? ברור שאכלתי. ואכלתי ואכלתי. וזה נגמר בפיצה? ממש לא. בדרך כבר אכלתי את כל המקרר. ועוד לא עשר בבוקר. ועכשיו אני עוצרת לרגע ושואלת - גם כשהכל ברור, כשמנסים לאכול עפ"י רעב ושובע, כשמקשיבים טוב טוב לצרכי הגוף, אנחנו נתקלים כל יום (ולעיתים כמה פעמים ביום) בפיתויים שלא קשורים כלל לרעב פיזי. מה אנחנו אמורים לעשות? הרי לפי הגישה, מלבד אכילה לפי רעב ושובע, אנחנו גם לא אמורים למנוע מעצמנו דברים שבא לנו, נכון? אנחנו לא אמורים ליצור חסך, נכון? הרי, אם לא הייתי אוכלת את הפיצה, ייתכן שהיא הייתה "יושבת לי בראש" כל היום ובשלב כלשהו הייתי מגיעה לאכול אותה או כל דבר אחר כפיצוי, לא? ואז אני שואלת את עצמי, מה בן אדם "רזה" היה עושה. ברור שלא היה אוכל את שאריות הפיצה בעשר בבוקר. אבל מצד שני, לבן אדם "רזה" (מבפנים הכוונה) לא היה בכלל מתחשק פיצה וזה הרבה יותר קל. אלה אנשים שאוכל פשוט לא עושה להם כלום מלבד ממלא רעב (ברור לי שלשם כולנו רוצים להגיע). אבל מה עושים אנשים שהם (עדיין) שמנים בראש? שלא יכולים לראות אוכל טעים ולא לרצות אותו? אני קצת אובדת עצות כרגע. מרגישה שהדרך לא ברורה לי. אשמח לתשובה.

היי עדי, אין לי פיתרון מידי להציע לך, הפיתרון שלי הוא לתווך ארוך והיא הסבלנות. זה כל כך בטבע שלנו, לרצות שהדברים יסתדרו לפי רצוננו וכמה שיותר מהר, לפחות אצלי זה ככה. אבל בעיני, זה חלק בלתי נפרד מהתהליך שלי. אל תקנאי, גם אני עובדת עם עצמי על העניין הזה. במקביל לתהליך עם עצמנו, חייבים גם לתת לזמן לעשות את שלו, לתת לעצמנו את כל הזמן שידרש, כי אין דרך אחרת. את האנרגיה הזאת, שאנחנו משקיעים בחוסר הסבלנות, עדיף להשקיע בתהליך עצמו. ושוב אני מצטטת את אברי גלעד, ואת "ימימה": "וכאשר אני ב"נו", אין לי שום סיכוי לראותו, ולכן מחמיצו, ולאט לאט, מחמיץ חלק נכבד מחיי". http://cafe.themarker.com/view.php?t=47280

עדי היקרה. ראשית, תודה על השיתוף המאלף ועל השאלות החשובות כל כך. אתן לך את תשובתי והיא כמובן אחת מתשובות אפשריות רבות. בתהליך של הרזיה ללא דיאטה בונים מה שנקרא מנהיגות פנימית. לכולנו ברור שכל קבוצה חייבת להתנהל עם מנהיגות פנימית בריאה, מאוזנת ,כזאת שרואה את התמונה הכוללת לטווח רחוק ומסוגלת להקריב את ההנאה המידית למען משהו יותר גדול וחשוב בטווח רחוק. זה נכון בכל מקום , במשפחה, במפעל, במדינה. ללא מנהיגות כזאת יווצר כאוס ובילבול רב. גם אנחנו כבני אדם פועלים בתוכנו כקבוצה- יש בתוכנו כל מיני קולות שמביעים דעה , נוקטים עמדה ולבסוף גם מניעים לפעולה. בהעדר מנהיגות פנימית מודעת עלולים קולות אלו ליצור כאוס פנימי גדול, בחירות לא טוב ובסופו של דבר פגיעה באיכות חיים. אם אנחנו רוצים להשתנות,לשפר את איכות חיינו וליצור שינויים טובים שיחזיקו מעמד לטווח רחוק זה חיוני שנדע להכיר את הקולות הפנימיים שלנו, להבין אותם , והכי חשוב לנהל אותם. תארי לך בית חרושת בו המנהל לא יודע מה קורה בכל המחלקות, נותן לעובדים להתנהל כרצונם ומקשיב רק לעובד הקולני והמניפולטיבי ביותר. ברור שבית חרושת כזה יקבל החלטות שגויות ועלול בסופו של דבר לקרוס. הכלי של המודעות העצמית, שהוא בין הכילים הראשונים שלומדים בהרזיה ללא דיאטה נועד בידיוק למטרה זאת- להכיר את הקולות הפנימיים ולנהל אותם נכון. באותו בקר בו אכלת ללא רעב גופני התנהל בתודעה שלך דיון סוער.קולות רבים היביעו את דעתם - הגוף שלך - שאמר שאיננו מעוניין לאכל בשום פנים ואופן, העיניים שלך שראו את הפיצה ואמרו היי הנה פיצה בואו נאכל וובוודאי עוד קולות רבים אחרים שאולי אינך מכירה. מה שאת עשית כמנהיגה זה להקשיב לאחד מהקולות שהובילו אותך להחלטה שגויה - אכילה לא מתוך רעב, לקול הזה אין כוונת זדון אבל העצה שלו גרמה לך נזק, לו היית קשובה לכל הקולות שלך והיית מבינה ושומעת אותם מן הסתם היית יכולה לקבל החלטה אחרת ולא כזאת שמתבססת על הרגל. בהעדר מנהיגות פנימית בנושא מסוים הקול שיקבע הוא תמיד הקול של ההרגל/אוטומת כי זה הכי קל למח שלנו. עדי, אני מניחה שבחרת ללמוד את הגישה דרך הפורום ויש לכך מינוסים רבים. מספר פעמים ציינתי את הקושי בהחלטה מסוג זה. ברור שהדרך לא ברורה לך - את הולכת בה ללא הדרכה , לבד, וכשהולכים לבד המון פעמים טועים, בוחרים בשביל הלא נכון והולכים לאיבוד. בכל אופן , בפעם הבאה שיווצר מצב דומה נסי לרגע קצת לצא מעצמך ולהקשיב לקולות שלך כאלו שאת מקשיבה לכמה אנשים שמתווכים בינהם ואת לא לטובת אף אחד אלא לטובת כולם. קחי נשימה עמוקה ורק תקשיבי , זה עשוי ליצור שינוי מאד גדול בפעולה שלך. תמשיכי בדרך , בלה

ראשית אני רוצה להודות לך על התשובה המפורטת. אני מוכרחה לומר שאתן פשוט מדהימות, שתכן. כל שאלה בפורום מקבלת התייחסות כאילו הייתה השאלה היחידה והחשובה ביותר. הפורום הזה מאוד שונה מכל פורום אחר שקראתי/השתתפתי בו, הן ברמה של השאלות (נראה כאילו כולם מדברים "באותה שפה")והן ברמה של התשובות. את ולאה זה הדבר הכי אינטיליגנטי שנראה בנוף הדיאטות בשנים האחרונות. באחריות, אני מכירה טוב את הנוף הזה.. אז תודה. ועכשיו לגופו של עניין - אני חייבת לציין שאני קוראת המון המון בפורום הזה. מכירה כמעט בע"פ כל שאלה ותשובה שנכתבו, (לפעמים אני ממש מרגישה שאני יכולה לענות במקומכן..:)) ובכל זאת, אני מבקשת להתעכב על הנקודה שאותה ניסית להבהיר לי, כי לפחות בעיני יש קצת אי בהירות בנושא הזה. את מדברת על שיח פנימי שחשוב לנהל אותו, כמו ארגון עובדים. לבחור את הקול שיוביל אותי לתוצאה הרצויה ביותר מבחינתי. נשמע הגיוני. אבל, נוצר אצלי בלבול קל. אני מרגישה שחלק מהמסר שלכן הוא לא לקיים את השיח הזה בכלל, אלא פשוט לתת לגוף את מה שהוא מבקש ("לזרום"), כדי להתנהל לכאורה ממקום של שפע ולא של חסך/חסר. כלומר - אם הגעתי למצב שאני נאבקת או משתיקה קולות פנימיים - אני שוב מתנהלת כמו בדיאטה. הפכתי את מנגנון הרעב-שובע לעוד דיאטה, לא? בהקשר זה אני מפנה אותך לתשובה של לאה מיום 26.5.08 תחת הכותרת "לשחרר את כבלי הדיאטה עכשיו". שם היא כותבת: "הכניסה לשיח הפנימי, למאבק התמים, היא עקב אכילס .." אשמח אם תוכלי להבהיר לי את הנקודה - האם בשלב בו מתחשק לי משהו כשהגוף לא רעב (יהיה זה פיצה שוקולד עוגה או כל דבר אחר) עלי להקשיב לקולות ולבחור את הקול שיוביל אותי למקום הטוב ביותר? האין זה פשוט עוד סוג של מגבלה ואיסור? תודה מראש על תשובתך.

שלום, אני מבינה את שיטת ה- לא דיאטות עליה אתן מתבססות, אך דבר אחד שאני מתקשה להבין הוא כיצד הגוף מזהה שהוא אינו נמצא במצב של דיאטה? נניח והמצב ההתחלתי הוא תת תזונה, בה הגוף לא מאפשר כל ירידה כי הוא נמצא בסטרס הגנתי ונאמר שאני הולכת לדיאטנית והיא בונה לי תפריט מאוזן בהתאם לנתונים שלי ולהרגלי חיי. התפריט המאוזן הזה שונה ממה שהגוף הורגל עד כה, כלומר יותר. גם כאן אני מתעסקת עם האוכל ללא הפסקה על מנת להצליח ולהתמיד. אם ירדתי לסוף דעתכן, קו המחשבה הוא זה שצריך להשתנות. להפסיק להיות מוטרד מאוכל ומדיאטות "משמינות", אך האם כך, נאכל אחרת? וגם אם לא, הרי שתפריט הניתן ע"י דיאטנית, מותאם ספציפית לאדם נתון, בריא ומאפשר התמדה לאורך זמן ממושך יותר (להבדיל מכל מיני דיאטות לא מאוזנות). האם גם כאן זה מקרה "דיאטה"? האין כשמנהלים תפריט נכון ועוסקים בפעילות גופנית זה לא אותו הדבר כאילו לא היינו "חושבים" על דיאטה? מה שאני מנסה לומר הוא שמי אמר ש"הרזיה ללא דיאטה" מאפשרת תזונה נבונה? האם עצם היותי נמצאת בטיפול תזונתי אצל דיאטנית משמעה שוב דיאטה, או ירידה לצורך עליה ולהפך כך שהגוף משיב כח נגד בהתאם לכח שאני מפעילה בדיאטות? אם אפסיק להתעסק עם מחשבות על אוכל, יכול להיות מצב שבו "אשכח" לאכול, לא אוכל טוב, גם מצב שבו לא אוכל מספיק, גם אז הגוף שלי יגיב בהתאם, יאט את חילוף החומרים שלו ושוב אשמין מכמות מועטה של מזון. אז, בכל זאת כידצ זה עוזר לרזות? אני מקווה שהבנתן את כוונתי. תודה.

היי רעות . האמת היא שגם אני קצת התבלבלתי מהשאלה שלך מקווה שאני עונה לך לעניין, אם לא תבהירי לי קצת יותר . את אמרת שאת מבינה את הגישה של הרזיה ללא דיאטה אבל משאלה שלך אני מנחשת שיש לך הרבה חורים בהבנה הזאת. את שואלת האם טיפול אצל דיאטנית בו מקבלים תפריט בריא ומאוזן על פי הצרכים והעדפות אישיות נחשב הרזיה ללא דיאטה והתשובה המאד פשוטה היא - לא. שימי לב , אני לא אומרת שטיפול אצל דיאטנית בו היא נותנת לך תפריט בריא המותאם לך אישית ומנחה אותך לפעילות גופנית זה טיפול רע, זה פשוט לא הרזיה ללא דיאטה , זה ההפך מכך. אז יש אנשים שמאד מתאים להם הרזיה תחת הדרכה של דיאטנית ויש אנשים שטיפול כזה יעשה להם לא טוב. זה לא יותר טוב או פחות טוב זה פשוט מוצר שונה. מה תעני לי אם אשאל אותך מה עדיף עגבניה או חולצה?מן הסתם תגידי שזה תלוי בצרכים שלך - אם את צריכה סלט עגבניה עדיף אם לעומת זאת את צריכה לבוש חולצה עדיף. את שואלת האם הרזיה ללא דיאטה מאפשרת תזונה נבונה ואני שואלת אותך מה זה בכלל תזונה נבונה?מי קבע את החוקים שלה?ומי בכלל אמר שהיא נבונה? עצם הגדרות האלו כבר הופכות את הרזיה ללא דיאטה להרזיה עם דיאטה. הרזיה ללא דיאטה מאפשרת לך התבוננות שונה ואחרת לגמרה על כל מה שמקובל וחשבת שהוא נכון ,ולמה צריך אותה? כי כשעושים את מה שמקובל ונכון (דיאטה, דיאטנית,תזונה נבונה ,תפריט) מקבלים השמנה, תיסכול ופגיעה באיכות חיים - אז זה פשוט לא נכון בעיני. הרזיה ללא דיאטה ממקדת את האנרגיה במקום אחר לגמרה - במערכת היחסים שלך עם הגוף, בדרך בה את מנתחת את המציאות, באמונות הפנימיות שלך.זה לא כמו בדיאטה כי הכללים פה שונים, אצל דיאטנית מדברים על אכל ועל חוקים לתזונה נבונה, ואלו בהרזיה ללא דיאטה מדברים על מערכות יחסים, ואמונת פנימיות. מקווה שהובהר קצת ואם לא תמשיכי לשאול. שיהיה לך שבוע נפלא, בלה

טוב, חשבתי שזה יהיה קשה להבנה. אוקיי, אם כך, עצם היותי נמצאת בהרזיה ללא דיאטה מכניסה אותי למחשבות נוספות, לא? כשאני נמצאת בדיאטה, אני חושבת על מה לאכול ומה לא לאכול. במקרה של הרזיה ללא דיאטה, עליי לחשוב להפסיק כל מחשבה טורדנית על אוכל ובמקביל להקשיב לגוף ולמה שהוא זקוק. אני מרגישה שאני והגוף אלו הם שתי יישויות נפרדות. איך אני יודעת מה הוא צריך, מתי הוא רעב? הגעתי למצב בו הגוף שלי עושה לי "דווקא". הוא לא מאפשר לי לרדת במשקל מכיוון שהבאתי אותו למצב של shut down. מגיל 17, היום אני בת 24, אני נמצאת בלופ הזה של אנורקסיה והפרעות אכילה בוריאציות שונות. עושה ספורט באופן קבוע וזה פשוט נראה כאילו אני כלואה בתוך כלוב ואין דרך יציאה. איך ניתן לעבור ממצב של מחשבות בלתי פוסקות על אוכל להפסקה מוחלטת. אם אני אאפשר לעצמי לא להיות בשום שליטה, זה יהיה איום ונורא. כל שינוי קטן מבעית אותי מהפחד להשמין. האם הגוף מסוגל לחזור למצב תקין, גם אחרי כל כך הרבה זמן של חוסר תקינות? כשאמרתי תזונה נבונה התכוונתי לתזונה המכילה את כל המרכיבים אשר הגוף זקוק להם. ושוב, דבר נוסף, אני מקווה שאני לא מלאה אותך במילים, אם הרגלתי את הגוף לאכול כמות כה מועטה של מזון, כאשר כבר במצב הזה אני לא מרגישה כל רעב וכל דבר שאני אוכלת גורם לי מלאות, איך אפשר להסדיר זאת ע"י הרזיה ללא דיאטה? הרי אני לא "חשה" יותר את "מחשבות" גופי. תודה.

שלום לכן בלה ולאה אני קוראת שאלות ותגובות אבל איפוא אפשר לקרוא איזה מאמר על השיטה שלכן? מהי בעצם השיטה?

שלום לאה ובלה היקרות. הרבה זמן שאני קוראת בפורום בעיון רב, מאוד מתרשמת ומאוד מוצאת את עצמי כאן. יש לי גם תחושה שברמה התאורטית הבנתי טוב מאוד את הגישה, למרות שהמרחק בין להבין ובין ליישם מאוד גדול. ברור לי גם שהדבר הקשה ביותר עבור אנשים שחיים את רוב חייהם הבוגרים בדיאטה הוא להשתחרר מהראש הדיאטטי. ובהקשר זה, מטרידה אותי שאלה עקרונית אחת (וכיוון ששתיכן דיאטניות קליניות השאלה יכולה להיות אפילו מאוד רלוונטית): נניח שאני הולכת לדיאטן/נית אשר בונה לי תפריט מאוד נוח.התפריט מכיל אך ורק את המאכלים האהובים עלי, לא כופה עלי לאכול דברים שאני שונאת רק בגלל שהם בריאים, הוא מותאם לשגרת חיי ואפשרויות האכילה שלי, ולא קשה מידי במובן כמות הקלוריות. אני עושה את התפריט, יורדת יפה במשקל ואפילו לא קשה לי. המחמאות לא מאחרות לבוא, טוב לי ונעים לי עם המראה שלי ובמבט לאחור אני בהחלט יכולה להגיד שזה היה שווה. כמובן - שלאחר הירידה מגיעה העלייה, ההשמנה התסכול ושוב ההגעה אל דיאטנית כזו או אחרת וחוזר חלילה. השאלה שלי היא, מדוע לטעמכן זה קורה. הרי אני עצמי ישבתי עם הדיאטנית לכתוב את התפריט, כללתי בו רק את מה שאני אוהבת, לא הרגשתי כל רעב או תסכול במהלך הדיאטה עצמה - מדוע זה נכשל? מדוע לשיטתכן כל הדיאטות נכשלות, אפילו אם הן מותאמות באופן אישי כל כך? אני מניחה (מקריאה בפורום) שהתשובה שלכן תהיה אחת משתיים - או שתאמרו לי שכל דיאטה יוצרת חסך שמתמלא ע"י זלילה או שתאמרו לי שזה לא משנה למה הן נכשלות, מספיק להסתכל אחורה ולראות שהן נכשלות על מנת לבחור בדרך אחרת. אבל התשובה הזו לא מספקת אותי. קשה לי, ברמה הרציונלית, לקבל את העובדה שמשהו שנראה כל כך פשוט והגיוני, כמו תפריט שנתפר ע"י "חייט", אינו קשה ואינו מגביל במיוחד (נותן הרבה אפשרויות בחירה כולל "חטאים" פה ושם וכו') לא מצליח לעבוד. האם כולנו פשוט שבויים בתוך מנגנון של "מים גנובים ימתקו" כלומר - רוצים כל דבר רק בגלל שהוא אסור? ואם יהיה לנו בשפע (כלומר מותר) לא נרצה? זה נשמע לי כל כך ילדותי וטיפשי. במילים אחרות - למרות שאני מרגישה בתוכי שזה נכון (כל מה שאתן אומרות, אגב) אני לא מצליחה לקבל את העובדה שאנחנו מתנהגים בצורה כל כך לא בוגרת. כאילו, כל פעם מחדש אני שואלת את עצמי - מה כל כך קשה בתפריט הזה? למה לעזאזל את שוב לא מצליחה? ואין לי תשובה. ומהמקום הזה אני חוזרת שוב לדיאטות. אני מצטערת על אורך ההודעה, פשוט נראה לי שבמובן מסויים זו שאלת המפתח שעשויה להועיל לגולשים רבים ושווה להתעכב עליה. תודה!

שלום איילת, קראתי את הפוסט שלך והבנתי שלא הבנת. כשאת אומרת שדיאטה שנעשית בעזרת דיאטן היא דבר "כל כך פשוט והגיוני..." ואת גם מתייחסת לדיאטן כ"חייט" אז ברור שלא הבנת עד הסוף. זה ברור לך והגיוני עבורך כי זה מוכר לך, כשיש בעיית משקל הולכים לדיאטן גם אם התוצאה הסופית היא כשלון והרעת המצב. אבל מה כל כך הגיוני בזה אם בוחנים את התוצאות והדרך הלא פשוטה בכלל? מה כל כך פשוט בתפריט וספירת קלוריות סזיפית? שימי לב איך את בקלות מאמצת חיים קשים וחסרי מנוח כשאת בוחרת בדרך הדיאטה. הרי כל הרעיון בדיאטה הוא שזו "חתונה קתולית", את חייבת להתמיד כל הזמן ואין לך פריוילגיה לפרוש. להקפיד על תפריט,ספורט,שקילה,רישום , לחץ,פחד,מתח ועוד רבים וטובים... איילת, שמת לב למי את קוראת "חייט"? זה נראה לך הולם ומכובד לקרוא לדיאטן שנותן לך תפריט "חייט"? את ממש מעליבה את הגוף שלך כי ה"חייט" היחידי לתזונה הוא גופך וגופך בלבד. לדיאטן שנותן תפריטים אפשר למצוא כינוי אחר כמו "סוהר" או "כלאי" כי הוא רק מסייע לך להיכנס לכלא של דיאטה שממנו אין יציאה והוא כולל עבודת פרך... סליחה על הציניות אבל כמו בדיאטה גם לי קשה לעמוד בפיתויים. איילת, עוד לא נולד האדם השמן שבעזרת דיאטה הפך לאדם רזה (בראש,בהתנהלות). מה שווה לך העבודה הקשה והמתישה שיש בדיאטה אם בסופו של יום את עדיין חושבת ומתנהלת כאדם שמן לכל דבר? תהרגי אותי אני לא מצליח להבין את הרצון שלך למצוא הגיון בכח במשטר כל כך אפל כמו דיאטה. איילת, דיאטה נכשלת כי דיאטה מנסה לפתור את בעיית ההשמנה ע"י תפריטים וכפיה על הגוף. דיאטה רואה באוכל ובגוף שלנו את מקור הבעיה. ואם גלשת בפורום ולמדת אז את בטח יודעת שהאוכל והגוף שלנו הם לא הגורמים להשמנה נכון? ואם דיאטה מנסה לפתור את הבעיה ע"י טיפול בגורמים הלא נכונים אז היא לא תצליח נכון? קראתי את הפוסט שלך שוב ושוב וזה נראה שאת ממש היית רוצה להצליח בדיאטה, שאת תהי מרוצה אם ברגע זה תקבלי דיאטה שתצליח לך ותעמדי בה. אני לא שופט אותך וכל אחד ומה שעושה אותו מאושר ואם דיאטה היא הדרך עבורך זה בסדר אבל אני שואל למה לסבול? אשמח אם תאמרי לי למה דיאטה היא הדרך המועדפת עליך( זה באמת מסקרן אותי לדעת). חג שמח ושנה טובה!

לפני הכל, אני רוצה להודות לך no diet man על תשובתך הארוכה והמפורטת בשעות הקטנות של הלילה. אבל יותר מזה, אני רוצה להודות לך מקרב לב, כי אתה למעשה זה שהביא אותי אל הפורום הזה. לפני כמה חודשים קראתי טוקבק שלך באיזו כתבה משמימה על דיאטות ומשם הגעתי לפורום. אני קוראת כאן באדיקות יום יום וממש מרגישה שאני מבינה ומתחברת אל הרעיון. כשראיתי הבוקר שאתה זה שענית לי ממש הרגשתי שזה איזה כח עליון... :) לגופו של עניין - אתה שואל מדוע דיאטה היא הדרך המועדפת עלי. ברור שדיאטה אינה הדרך המועדפת עליי. אבל, תנסה להיזכר בצעדים הראשונים שעשית ב "הרזייה ללא דיאטה" - יש חששות, יש פחדים, בעיקר פחד להיכשל ולהשמין. ומה עושים כשפוחדים? בהתחלה חוזרים למה שמוכר (דיאטות). לאחר כמה כשלונות נוספים - בודקים את הדרך החדשה. אני באופן אישי אדם מאוד רציונלי, שלא מנסה דברים בלי לבדוק אותם לעומק, ולכן אני מחפשת תשובות הגיוניות לשאלותיי. הצעד הראשון בהבנת הדרך החדשה היא הכרה בכך שדיאטות לא עובדות. אני מסכימה שהן לא עובדות. אבל למה? אני רוצה להבין למה זה לא עובד כשהראש אומר לי שזה צריך לעבוד. אני חושבת שזו שאלה שללא מענה עליה יהיה קשה מאוד לעשות את המעבר המלא לגישה הזו ולהתנתק לחלוטין מהראש הדיאטטי. ובחזרה אל הפוסט הראשון שלי - כשלכאורה התפריט נתפר (כן, שוב אני משמתמשת בדימוי של החייט) במדוייק למידותך, מתחשב בצורה מלאה בצרכיך - למה למען השם זה לא עובד? no diet man הבנתי את תשובתך, זה לא שאני שואלת את אותה שאלה מחדש, פשוט רציתי לחדד, להבהיר ולענות לך על השאלה "מדוע דיאטה היא הדרך המועדפת עלייך" - היא לא מועדפת כלל. פשוט מעולם לא ניסיתי דרך אחרת. שוב המון המון תודה לך על הכל. לא אגזים אם אומר שאני חושבת שאתה עושה עבודת קודש בלהפיץ את הדרך היפה והשונה הזו. שנה טובה

היי איילת, את שואלת למה דיאטות לא מצליחות ואני אומר לך את דעתי. כי הבעיה היא לא באמת הגוף שלנו. אלו המון בעיות אחרות שמוצאות פיתרון, מזוייף כמובן באוכל. אצלי זה היה קבלה עצמית. אני מוסיפה פה פוסט מדויק לטעמי, שכתב אברי גלעד ומתבסס על "ימימה", חשיבה הכרתית. קצת מתוך הפוסט- "כאשר אני לא מקבל את עצמי....אז כל מה שמתרחש בחיי נראה חסר, מפותל, מסובך, תמיד לרעתי, תמיד הופך אותי לקורבן. כאשר אני לא מקבל את עצמי, אני תמיד מכוונן לנקודה בעתיד שבה כביכול אקבל את עצמי, כאשר תנאים כאלה וכאלה יתגשמו" (אצלי- דיאטה) עוד פוסט שלו שיכול להיות רלוונטי, למרות שאם ובלי קשר, ממליצה לקרוא את כולם, יכול להיות זה- "הפנטזיה שלי על אושר היא הרי על מצב בו כל חוסרי מושלמים בדרך נס, ואינני זקוק יותר לשום נתון חיצוני שיאשר אותי. אז הנה הנס. אני לא צריך שיאשרו אותי נתונים ואז אהיה מאושר. אני יכול להפוך את המשוואה ולהיות זה שמאשר , מאשר כל רגע ורגע להיות הרגע היחיד בחיי, הרגע המלא והטוב, הרגע המושלם, כי אין רגע אחר". ואולי במקום שאנסה להרחיב, תמצאי את התשובה שם. ואם לא, אולי קורא/ת אחר/ת. שיהיה המשך יום טוב, עם קבלה עצמית מקסימלית, כל אחד ביחסי שלו.

הקישורים: http://cafe.themarker.com/view.php?t=213698 http://cafe.themarker.com/view.php?t=162862

מצאתי היום באתר נטוגרין מחשבון קלוריות מדהים. ניתן להוסיף מספר רב של מזונות ולצפות בכל הרכיבית התזונתיים שלהם. http://www.netogreen.co.il/Calculators/Nutrition-Calories.aspx מומלץ מאד !

יואבי !! זה לא המקום... מחשבונים כאן זה רק לסיכום הזמן שמתבזבז למי שעוד לא התחיל במסע. כל טוב.

שלום.. אני בת 18 הגובה שלי הוא 1.70 ואני שוקלת 63 קילו. אני מחפשת דרך להוריד לפחות 6 קילו אבל כל מה שאני מנסה לא הולך לי.. אני עושה ספורט קרוב לשלוש פעמים בשבוע (כמובן שיש מעידות ופעמים שאני לא מק]ידה,וזה לא טוב ואני מודעת לכך) אבל אני חייבת הכוונה ועזרה כי הפיתויים לפעמים מפילים אותי והנטייה שלי להשמנה גדולה מאוד ..

הי את, אני לא אשאל למה את חייבת להוריד שישה קילו - אני אשאל אותך מה יקרה כשאומנם תרדי את אותם שישה קילו ? - האם זה משהו שכל כך שווה את הסכנה הקיימת, הרבה פעמים אחרי דיאטה - עליית כל המשקל בחזרה, ולפעמים יותר מזה (בדרך כלל). תראי יקירה, המשקל שלך תקין. אני בהחלט יכולה להבין שאת רוצה להיות רזה יותר (ואת כבר רזה עכשיו), אבל תחשבי שוב, טוב טוב, האם זה שווה את כל מה שאת והגוף שלך עוברים. ברור שיהיו מעידות, ברור שכבר קשה לרדת במשקל, איך אפשר אחרת ? תתחילי לאהוב את הגוף שלך ויותר מכך, תתחילי לאהוב את עצמך, מספיק כדי לא לבחור עוד פעם בדרך הרסנית של דיאטה ומשטר אימונים - זה לא עובד לאורך זמן. אם את לא רוצה למצוא את עצמך שמנה ומתוסכלת עוד 10 שנים, תתחילי היום. לאכול, לאהוב, ולהנות - בלי לספור קלוריות, בלי להקפיד, בלי להגביל - הגוף שלך חכם - תקשיבי לו. תזיני אותו במה שהוא באמת צריך. אור ואהבה, נועה.

היי לכולם! בימים האחרונים שלחתי כמה תגובות/שאלות תחת השם "אני אהיה רזה". ובכן, זה מסורבל מדי לפנות אליי בשם זה, ולכן מהיום שמי בפורום זה יהיה - שמש. ערב טוב וביי בינתיים שמש

העיקר שתמשיכי להצחיק.. כשאמרת אני מתנחלת כאן, לא יכולתי להפסיק לצחוק בקול... דמיינתי אותך עם כובע ומקל עומדת ליד אוהל סיירים, נחושה , עם שלט ביד "כאן התנחלות הרזיה ללא דיאטה".. גדול !!!!!!!

אומרים שצחוק מרזה... :))

רציתי לשאול בקשר לספר על דיאטה שקראתי- "לאכול כדי לחיות" מכירים? הספר מדבר בעיקר על אורח חיים בריא ולא דיאטה כמו שכולם עושים ללא הצלחה,להפוך את הבריאות,את האוכל הבריא בעצם לדרך חיים.. כתב את הספר הזה רופא אחד,הוא נותן בספר הזה הרבה עיצות ולהתחלה הוא נותן סוג של דיאטה ל-6 שבועות שהאוכל בה עשיר בסיבים תזונתיים,הוא מסביר שכל דבר שיש בו ריכוז גבוה של סיבים הוא הכי בריא ועוזר להרזיה..ולאחר ה6 שבועות האלה להפוך את האוכל הבריא לדרך חיים שזה לא תיהיה דיאטה קצרה וזהו, השאלה שלי האם זה באמת אפשרי? לאכול רק את הדברים האלה שעשירים בסיבים ? שזה לרוב ירקות בכל הצורות-מבושלים וטריים,קטניות מסוימות ולא לאכול בשר ומוצרי חלב (לפי מה שאותו רופא מסביר) הוא אומר שצריך לאכול את האוכל כשהוא בצורתו הטבעית ולא את האוכל המעובד שיש כיום. זה נראה ממש נכון אבל מצד שני זה פשוט קשה מאוד לאכול רק דברים כאלה,זה נראה לי לא אמיתי זה ממש קשה. וגם השאלה אם זה מספיק בריא,כי הרי חייב לאכול מוצרי חלב העשירים בסידן ובשר! מה אתם חושבים על כך? הביעו דעות.. ואיך אפשר באמת לרזות ולהפוך את זה לדרך חיים באמת.?

היי תמר, לפי התרשמותי כללי האכילה שאת מדברת עליהם זוהי דיאטה לכל דבר. גם כותבי הספרים יודעים שהמילה "דיאטה" לא קנתה לה מוניטין רב בקרב אנשים (ובצדק לטעמי). לכן, אני שומעת פעמים רבות על דיאטות שלא קוראות לעצמן דיאטות, אלא אורח חיים בריא, או שמות אחרים, אולי כדי שישמע יותר אמין ואנשים יהיו באשלייה שעם השיטה החדשה הם יחזיקו מעמד לאורך זמן. הגישה שהפורום הזה עוסק בה היא אכילה ללא הוראות חיצוניות מכל סוג שהן (פרט לשתיית מים). אז זה לא ממש משתלב עם גישת הפורום. בכל מקרה, לדעתי האישית אין דרך אחרת מלבד הקשבה לגוף וקבלה עצמית. ומי יודע? אולי תצאי למסע שפחות קשור לאוכל ואכילה ויותר קשור להתקרבות שלך לעצמך. וזוהי לדעתי האמת. כתבת בפוסט שלך על השיטה שמציעה הספר שקראת "זה נראה לי לא אמתי". בטח הבנת כבר שגם לי זה נראה לא אמיתי, אבל אולי את לא צריכה להאמין לאינטואיציה שלי, לכי על שלך...:)

אני מכירה זוג שעשה מה שכתוב בספר לאכול כדי לחיות והפך מזוג חולה לזוג בריא, הבעל סבל מסוכר ושומנים בדם והיום הוא מאוזן והאישה ירדה קרוב ל-15 ק"ג בלי להתאמץ ולרעוב רק שמרו ועשו מה שכתוב בספר כפי שהם נראים כדי מאוד מאוד לנסות.

הייתי צמחוני כמה שנים. מהרגע שהפכתי לטבעוני ירדתי 12 ק"ג בחצי שנה מבלי לוותר על כמות האוכל שאני אוכל. רק משנים חומרי גלם. הפסקתי לאכול כל מה שבא מן החי וגם הדגנים שאני אוכל הם מלאים בלבד. אגב, פסטות מחיטה מלאה מאוד טעימות והן גם מוגשות במסעדות. רק תוודאו שאין בבצק בייצים... בהצלחה.

שלום לכולם זו הפעם הראשונה שלי בפורום... ולמען האמת די מעניין לי... האם תוכלו לעדכן אותי בקצרה בעקרונות השיטה? אודה מראש לכל המתנדב....

אם את רוצה לרזות כפי שאת קוראת לעצמך, אז עצה ראשונה: אל תרצי כל כך חזק - זה מעייף. לגבי עקרונות: זו העבודה של שתי המדהימות (בלה ולאה )בתמונות מצד שמאל. תני להן להסביר לך. שיתופים: אם את חדשה , תתחילי לקרוא כאן, יש מלא , הרגע כתבתי שורה למטה, ותמשיכי לקרוא מלמטה . אני רק יכולה להגיד לך שגם אני הייתי "רוצה לרזות" לפני שהתחלתי טיפול. היום אני כבר לא רוצה, אבל נראה שהגוף שואל אותי ? אם הוא רוצה הוא ירזה.. מי אני שאפריע לו. אם את רוצה לרזות, הגעת למקום הנכון. בהצלחה.

היי לכולם, אתם יכולים לכתוב תובנות בתהליך שלכם? רגעים שעצרתם והבנתם שלמדתם עוד משהו והתקדמתם? אני מניחה שאצל כל אחד/ת התהליך שונה ובכל זאת וודאי יש דברים משותפים. תודה מראש

אחרת מי היה ער בשעות האלה ...?? אני אשתף אותך, תובנה ראשונה - אין דרך אחרת, נקודה ! תובנה שנייה - יש כל כך הרבה דברים מדהימים שהיו לידי ומתחת לאפי שלא ראיתי אותם שנים כה רבות (פירוט בפרטי) ובמקום לברוח אליהם ברחתי לאוכל, לזלילות. ברגע שהתחלתי טיפול/אימון (אצל האחת והיחידה שלי ) המסך שהסתיר לי את העיקר בחיי ואיפשר לי (לפני בלה) לראות רק את התפל הולך ומתרומם, ומה שאני מגלה, אי אפשר למצוא בשום מקום. תחשבי על עליסה בארץ הפלאות, זו ההרגשה. מה עוד רצית ? רגעים של למידה והתקדמות - לי אישית היה רגע כזה, כמעט נפלתי.. והכל בגלל חוסר סבלנות שלי. אז למדתי שבתהליך הלא יאמן הזה רוקדים צעד אחד קדימה וחצי אחורה, מילת המפתח סבלנות . יש עוד מלא, אני מציעה לך מאוד לעבור לעמודים הקודמים, תתחילי בעמוד 40 ומעלה. חפשי את no diet man ועוד כמה שנראה לי שלא יחזרו לעולם (כמוני) לעודף משקל. בהצלחה רבה מאוד.

היי לאה, בלה, וכל משתתפות (ומשתתפי?) הפורום. כפי שכבר ציינתי אני חדשה כאן, מאוד התחברתי לדרך של הרזיה ללא דיאטה, אני עושה את צעדיי הראשונים ומרגישה שזה ממש נכון עבורי. בתור התחלה מזה יומיים אני מנסה להקשיב לגוף שלי ולאכול לפי צרכיו. מצד אחד, אני נורא נהנית אפילו מלומר (לעצמי, לבן-זוגי וכו') משפטים כמו "מתחשק לי לאכול X" או "לא, לא בא לי X, עכשיו בא לי Y". מצד שני, מצאתי את עצמי פעמים רבות במשך היום חושבת ומנסה להחליט האם אני רעבה עכשיו או לא, האם עכשיו הגוף שלי מאותת לי משהו או שפשוט הגיע הזמן "הקבוע", "המקובל" לאכול - כמו, לאכול ארוחת צהריים בשעה מסוימת. אני מודה שעדיין לא קל לי לזהות רעב אמיתי, זה ממש לא "אוטומטי", אבל אני מקווה שזה עניין של אימון, תרגול והרבה סבלנות. אני מרגישה שאני כרגע "שומעת" את אותות הגוף שלי נורא חלש ולא ברור (אחרי שנים רבות שבכלל התעלמתי ממה שהוא ניסה "לומר" לי). ואז פתאום נזכרתי שדווקא בתקופת ההריונות שלי (שניים במספר) הגוף שלי "דיבר" אליי בצורה הרבה יותר ברורה (או שאולי, אני הייתי הרבה יותר קשובה אליו) - פעמים רבות ידעתי בדיוק, אבל בדיוק מה מתחשק לי לאכול וכמה (אני בטח לא היחידה שזה קרה לה בהריון). דרך-אגב, ואולי למרבה הפלא, רוב הזמן היו אלה מאכלים בריאים שהתחשק לי (כמו "אני חייבת עכשיו סלט יווני עם הרבה עגבניות, גבינה בולגרית ובלי זיתים", או "פירה תפוחי-אדמה"), אבל לעיתים גם גלידה, חמוצים וכו'. העניין הוא שאולי בזכות ההקשבה הזאת לגוף ובזכות זה שבתקופת ההריונות הייתי "משוחררת" מדיאטה, לא עליתי הרבה במשקל בהריונות. ההשמנה הייתה בתקופות שלפני, ובין לבין, ואחרי... מה שבעצם אני מנסה לומר זה שאולי אני צריכה לשאוף "לשמוע" את הגוף שלי באותה מידה ש"שמעתי" אותו בהריון... ועוד שאלה: האם חייבים לוותר לגמרי על שקילה לפי הגישה? אני רגילה להישקל פעם בשבוע, והויתור על כך נראה לי אחד הדברים הקשים ביותר. מה, אני לא אדע א ף פ ע ם כמה אני שוקלת? אשמח, אם תענו לי על שאלה זו. ערב טוב וחג שמח.

לומדת יקרה. ראשית התחלת טוב וחלק מהתובנות שלך מצוינות. הקשבה אמיתית ונכונה לגוף , שזו מיומנות הקיימת אצל כל תינוק והולכת לאיבוד בדרך , דורשת למידה , אימון והכוונה רבים. צריך לדייק ,אחרת זה יהיה בערך ובערך הרבה פעמים זה לא מספיק טוב. אחד הדברים החשובים בגישה היא שאין צריך או חייב, זה לקוח מעולם הדיאטות חוקים, גבולות מגבלות. בגישה הזאת לא צריך כלום. אם את מרגישה טוב עם זה שאת נשקלת אז תמשיכי אבל תבדקי עם עצמך למה את עושה את זה , כמה פעמים את צריכה לעשות את זה כדי להרגיש בנח ומה זה בא לשרת. למה בידיוק נועדה השקילה? האם השקילה מבטאת מערכת יחסים של אימון אהבה וקבלה או דווקא חשדנות וחוסר פירגון. אקח לדוגמא זוג נשוי . כשיש מערכת יחסים טובה של פירגון אהבה וקבלה הדדית אין צורך לשני בני הזוג לרגל אחד אחרי השיני, לוודא שאין בגידה ולשלוח בלש פרטי שיעקוב . אם לעומת זאת יש חשדנות אז כל פעולה תתפרש כבגידה ויהיה צורך בבילוש מתמיד רק כדי לוודא שהכל בסדר.הבעיה היא ששקילה פעם במספר חודשים לא מספקת אותך את צריכה להשקל כל שבוע , מה שאומר שבאופן בסיסי את לא סומכת על הגוף שלך ומרגישה צורך כל הזמן לבדוק. איך הייתה מרגישה אישה שבעלה לא סומך עליה, בודק אותה כל הזמן ושולח אחריה בלשים? מן הסתם גם אם הייתה נאמנה ואהבה את בעלה עצם הפעולה הזאת הייתה גורמת לקרע גדול במערכת יחסים בינהם. אני אהיהי רזה יקרה (מה אם שם קצת יותר קצר...) עליך להתרכז בשיפור מערכת יחסים בינך לבין גופך ,כשזה יקרה תראי שאין לך שום צורך להישקל לעתים קרובות כל כך, תראי גם איך גופך פורח מרגיש טוב ומרזה בלי דיאטה. חג שמח, בלה

תודה רבה על תשובותייך המעניינות ומאירות העיניים. לגבי השקילה - בתור התחלה אנסה להפחית את זה לפעם בחודש, ואראה איך אני מרגישה עם זה...

לאירית, ל "יוצאת לדרך חדשה" ול "אני אהיה רזה" הפורום עולה רמה בזכותכן, עשו טובה, אל תעזבו. שיהיה לכן חג שמח. מירב

תודה, מירב. אני, נראה לי, הולכת "להתנחל" פה... חג שמח!

זה היה גדול !

סגרנו ;-)

בוקר טוב לאה ובלה!! אני קוראת וקוראת הודעות בפורום ומתרשמת כל פעם מחדש, מזדהה עם כל כך הרבה אנשים כאן... אין לי שום חשק לחזור לדיאטה מכל סוג שהוא, גם אם יובטחו לי תוצאות מהירות...ברור לי שאני אסיים את הדיאטה באכילה חסרת רסן, עלייה במשקל, שנה של ניסיונות לחזור לדיאטה....המעגל שסביבו אני חיה את חיי שמוכר לי כל כך ואני לא רוצה לחזור אליו. בימים אלה אני 'זורמת' אבל מוצאת את עצמי אוכלת הרבה יותר מדי, כאילו מחר לא יהיה אוכל....זה מתרכז בעיקר בחטיפים, שוקולד...כל אותם דברים שהראש אומר לי "אסור". גם כשאני אומרת לעצמי מותר לי עכשיו ותמיד אני עדיין חושבת עליהם כל הזמן... אני מנסה בעיקר להתחיל לאכול לפי תחושת הרעב שלי...בבוקר מתחשק לי בדר"כ משהו מתוק עם הקפה אבל אני יודעת שמבחינת קלוריות וערך תזונתי עדיף גבינה לבנה על ממרח שוקולד...אז במה לבחור? שמתי לב שכאשר אני אוכלת 2 פרוסות לחם עם הממרח אני מסופקת ולא רעבה עד הצהריים, מה שמוביל אותי לשאלה השנייה: בדיאטה האחרונה שלי היו לי 3 ארוחות ביניים כך שלא יכול היה להווצר מצב של 6 שעות ללא אכילה בין ארוחה עיקרית אחת לשניה...במידה ואני לא רעבה לוותר על ארוחה זו? (זו ארוחה קטנה) אני יודעת שבוודאי תגידו לי שאני בעצם עושה דיאטה אבל אני עושה את צעדיי הראשונים, הורדתי את כל התפריטים שהיו תלויים על המקרר שלי ואני באמת מתחילה לחשוב מתוך מחשבה של שפע ושמותר לי הכל כל זמן שאני רוצה. אני לא מנסה לארגן את יומי ולקבע אותו (דיאטה) אני מנסה לזהות את הסימנים שגופי מאותת לי ויכול מאוד להיות שהיום יתחשק לי משהו שמחר לא ארצה... אם תוכלו לענות לי שאלותיי זה יעזור לי מאוד....תודה ויום טוב! לאה, כפי שהבטחתי, אצור קשר לאחר השיט, אני מצפה לזה בקוצר רוח......

אירית היקרה. בכנות, אם החלטת שאת מגיע לאימון אני ממליצה לך להתאזר עוד קצת בסבלנות עד שתלמדי את השיטה כמו שצריך. אני מאד מבינה את הרצון שלך להתחיל את התהליך עוד לפני שהגעת לטיפול מסודר, אבל חוסר הסבלנות יהיה בעוכריך. אשתמש בדוגמא - אם אני רוצה לבנות בית, עלי ראשית לתכנן אותו עם אדריכל , אחרי זה להשיג אישורי בניה, בהמשך לשכור שרותים של קבלן ואז לבנות את היסודות אחרי זה את התשתית הפנימית וכו וכו... תארי לך שבגלל שאהיה חסרת סבלנות אדלג על מספר שלבים ואתחיל ישר בבנית הבית ,זה עלול לגרום לתקלות רבות בהמשך. בתהליך נכון ומסודר של הרזיה ללא דיאטה עושים עבודת הכנה חשובה - מגייסים מודעות עצמית, מלמדים הקשבה נכונה לגוף , מלמדים התמודדות יעילה עם רגשות, נותנים המון כילים להכרות עם המח המופלא שלנו ואיך לגייס אותו לשרותנו. רק אחרי כל העבודה הזאת מתחילים להיפטר ממנטליות דיאטתית ומקשיבים לרעב ושובע. על פי השאלות שלך את עדיין שבויה עמוק בתוך המנטליות הדיאטתית, עדיין מנוהלת על ידי מחשבות מהעולם הזה ומנסה לעשות הרזיה ללא דיאטה עם כילים של דיאטה. התנהלות כזו עלולה לתסכל אותך ולגרום לך להתיאש מהתהליך עוד לפני שבכלל הכרת אותו. אז סעי לך לשיט , תעשי חיים, תתכוונני לצאת לדרך חדשה וכשתחזרי תתחילי נכון , בריא ומדויק. זה יבטיח לך גם את התוצאות הטובות ביותר. שוב אאחל לך הצלחה רבה. בלה

היי בלה...תודה על התגובה המהירה!!! אני מסכימה איתך לחלוטין בקשר לדוגמא של בניית הבית ואני יודעת שזה תהליך שייקח זמן....ברור לי שאינני משוחררת מקו מחשבה דיאטטי כרגע. כרגע המעט שאני יכולה לעשות זה להיות קצת יותר קשובה לגוף שלי ולא להתייחס להנחיות של שום דיאטה, משמע אני אוכל מה שבא לי מתי שבא לי כמה שבא לי ולא אספור קלוריות. כל החיים אני מנוהלת ע"י תפריטים ובכ"ז כרגע אני במשקל עודף של 20 ק"ג לפחות! ז"א אני מנוהלת לפרק זמן מסויים ואח"כ אני מתעייפת מהדיאטה, נמאס לי ואני מתחילה לאכול מכל הבא ליד.... אני לא מסגלת לעצמי תפריט כרגע, אני פשוט מנסה להקשיב לגוף שלי ואני חצויה בין המודעות הבריאותית לחשק....אינני יודעת כיצד לשלב בין שני אלה בשיטה הזו, האם מקבלים באימונים הדרכה בקשר לזה? תודה :)

והנה כך נולד תינוקי השני... כבר יש לי תינוק אחד, אוצר יקר, עוללי, בני בכורי. מזה שנה פלוס, מאז שנולד, שאני אוהבת אותו אהבת נפש, מסורה מאד לכיבוד וסיפוק צרכיו, מלאת רוך וחמלה כלפיו. למרות שאני מודעת לכך שאיננו מושלם, אני מקבלת ואוהבת אותו כפי שהוא. כל גופו מחמדים בעיני, כל חלק יפה, מתוק, וראוי לחיבוק ונישוק. ועכשיו, שנה פלוס אחרי שנולד אוצר יקר זה, בעקבות קריאה (במשך יומיים בסה"כ) בפורום מ ו פ ל א זה, נולד לי תינוק חדש, שאני רוצה בכל מאודי לאהוב אותו באותו אופן ובאותה מידה - ג ו פ י ש ל י . אני רוצה לאהוב את הגוף הזה, שהוא כבר בן 42, כמוני ;-), הגוף שמגיל 13 בערך, או אפילו קצת קודם, אני עויינת כלפיו, למרות שבאמת לא היתה לכך שום סיבה אובייקטיבית. כמעט כתבתי ש^אז^ לא היתה שום סיבה אובייקטיבית, מתוך ההרגל לחשוב שעכשיו ^כן^ יש סיבה להיות עויינת כלפיו... הוא אומנם שונה מאד מאד מאד משהיה אז (הייתי נערה יפה עם גוף יפה), אבל גם עכשיו, עם כל חוסר מושלמותו - גופי ראוי לכל האהבה שבעולם !!! גוף-גוף יקר שלי, אני רוצה לבקש ממך סליחה - סליחה על ששנאתי, ביקרתי, העלבתי, פגעתי בך כל כך הרבה שנים (דמעות עולות בעיני) סליחה שהעמדתי מולך דרישות בלתי אפשריות סליחה שהסתכלתי עליך בעין כ"כ ביקורתית, שופטת, לא מכבדת סליחה שלא טיפלתי בך כמו שצריך - שלעתים הרעבתי אותך שלעתים (הרבה יותר קרובות) דחסתי לתוכך מזונות באיכות לא ראויה ובכמות שהכבידה עליך שלא היטבתי איתך בתנועה והתעמלות שלא השקיתי אותך מספיק מים למרות שהיית כ"כ צמא וידעתי זאת שלילות רבים לא השכבתי אותך לישון בזמן שלא פינקתי וטיפחתי אותך מספיק ויותר מכל - סליחה שלא אהבתי אותך... אני רוצה להתייחס אליך בקבלה, באהבה, ברוך, בהגינות לטפל בך טוב, ממש כפי שאני משתדלת לטפל טוב בבני לנסות לדאוג לך ולהיטיב איתך כמה שאוכל ובעיקר - להסתכל עליך בעיניים אוהבות ומקבלות ולא לזנוח, לבגוד, לפגוע, או להפקיר אותך אני מקווה שנצא יחד לדרך חדשה, דרך של חברו?ת ואחווה, אתה ואני, אני ואתה. שלך, אני. ******************************************** תודה ענקית ללאה ולבלה (שאני כלל לא מכירה) על הפורום הלא-יאומן הזה, ממש פנינה נדירה במרחבי הרשת שרק מקריאה של דבריהן המפעימים בכ-10 מעמודי הפורום (וגם של מספר גולשות בפורום שחלקו מחוויותיהן) נתנו לי כזאת השראה, ואפשרו לי להרגיש משהו כל כך אחר אל גופי. תודה לכן!

ומזל טוב להולדת גופך. רוצי טוסי לבלה ... גם אני שם, ואני כבר מזמן בפלנטות אחרות (שלא לדבר על משקל היתר שהולך ונעלם בקלות). מאחלת לך בהצלחה .

איך את עושה את זה?????

ואו איזה יופי, להגיע לשינוי כזה רק מקריאה של פורום. זה אומר המון עליך ועל היכולות שלך. איזה כיף לשני הילדים שלך שיש להם אמא כמוך. תודה רבה על השיתוף על הפירגון ועל ההשראה. בלה

ריגשת אותי מאוד! אני מאוד מזדהה עם דברייך, וגם יוצאת לדרך חדשה בעזרת הפורום הזה. הדימוי של גופך לתינוק הוא מדהים בעיניי, ואני כאמא לשני עוללים קטנים יכולה מאוד להזדהות ולהבין את הדימוי הזה. המון בהצלחה!!

שלום לך התרגשתי מאוד. ואני רוצה להודות לך על שעזרת לנו להסביר מהי אהבה ללא תנאי. קבלה ללא שיפוט, ללא דחף לתקן, ללא ביקורת מסרסת. קבלה נקיה, מלאה. מצורת התייחסות שכזו צומחות להן מחשבות חדשות, בריאות ומקדמות. דרך משקפיים שכאלה, תתחילי לראות עולם (פנימי וחיצוני) שלא יכולת לראות קודם. אמצי את הגישה הזו כלפי עצמך, לא רק כלפי גופך. ההנאה והסיפוק מובטחים כמו גם הפתעות מרגשות בדרך. אך זכרי, אל תהיי נאמנה לדבר פרט להחלטה הראשונית הזו, לחבק את מי ומה שאת בשתי ידיים, באהבה ללא תנאי. כיוון שכל מה שעתיד לקרות מבוסס על זה בדיוק. ריגשת אותי מאוד. זוהי חוויה שלא אשכח לעולם ואת החיית אותה בתוכי מחדש. זוהי אחת ההחלטות המהותיות ביותר בתהליך של חיבור מחודש לעצמך. ההחלטה הזו, מבחינתי, ברמה האישית, היתה רגע מכונן. היי נאמנה לה. זוהי תובנה של אשה בשלה, זוהי תובנה מעצימה וזוהי האהבה הראשונה. האהבה לעצמך. רק באמצעות החוויה האישית תוכלי להוות מודל עבור ילדייך, ללמוד אהבה עצמית מהי. תודה לך על השיתוף המעלף. שנה נהדרת בהמון אהבה שלך לאה פינטו

תודה לכולכן על קבלת הפנים החמה! גם בהתיחסויותיכן לדברי חזרתן והנעתן בתוכי את המעיין החדש הזה, מעיין האהבה העצמית. תודה רבה רבה!

שלום רב, אני רוקדת ריקודי עם, בהרקדה אני רוקדת כ - 3 שעות, וחוזרת הביתה בסביבות 01:00,02:00 בלילה. אני מגיעה הביתה מאוד רעבה ומסוגלת (ואוכלת) ארוחה שלמה "כמו ארוחת צהריים" (זה יכול להיות עוף, תפו"א וכו'). כמה דקות אח"כ אני הולכת לישון. אני חייבת לאמר שאני מרגישה טוב עם הארוחה וגם אחריה, השאלה שלי היא, אם אני עלולה לעלות במשקל בעקבות כך. האם כדאי לי לוותר על הארוחה לגמרי? תודה

שלום ר. שאלותייך מעידות על חוסר הבנה את סיגנלי הגוף והפיזיולוגיה שלו. מדוע הגוף שלך מבטא תחושת רעב, לדעתך? ומה לדעתך יקרה באם תוותרי על הארוחה הזו ולא תעני לסיגנל הביולוגי הזה? ר. יקרה, סיגנל הרעב הוא תקשורת שהגוף שלך מנהל איתך. בדיוק אותה תקשורת שאת חווה דרך לחץ בשלפןחית השתן. האם שקלת אי פעם, לא להענות לה? למה שהגוף יסגנל לך רעב, אם אפשר לוותר על הארוחה הזו, בעצם? הגוף מסגנל רעב כי הוא רעב. נקודה. הוא רעב לאנרגיה, הוא רעב לרכיבי תזונה. מאיזו סיבה את שוקלת שלא לספק אותם? פחד מהשמנה? ולמה שיאגור את האנרגיה הזו, אם הוא בעצם אומר לך שהוא זקוק לה, עכשיו. רעב, זהו המצב האידיאלי לאכילה מכל הבחינות. וכשהגוף רעב לאנרגיה ולרכיבי תזונה, הוא לא שוכח הוא רק נהיה יותר עצבני. אם כן, לא נותר לי אלא להחזיר אותך לתשובתה של בלה "לא ולא". שבוע נפלא ושנה נהדרת שלך לאה פינטו

באחד הפוסטים קראתי כי מצב של קונפליקט ותסכול הוא מצב לא נוח, אך יכול להוות קרש קפיצה להתפתחות וצמיחה. חוויתי בימים האחרונים חוויה אדירה של תסכול. שאני אומרת אדירה, אני מתכוונת לחוסר שקט בלתי פוסק של מחשבות, אז למה אני לא מצליחה לרזות, מה יהיה אם עוד מעט אני אצטרך לקנות בגדים ושוב להתמודד עם המשקל שלי, ובעצם חשבתי על זה שבכל מקום שלא אלך אני יכולה להיות מתוסכלת מהמשקל שלי. זו הייתה חוויה של כאב ותסכול גדול שגזלה ממני כוחות ואנרגיות נפשיות רבות וכמובן הביאה אותי לאכילת יתר. האוטמט היה לחשוב שאולי בכל זאת כדאי לי לעשות איזה דיאטה וככה לפחות לרדת קצת במשקל ואז לחזור שוב לגישה אותה מייצג הפורום. הפעם "ניצח" בתוכי הקול שאומר שמדיאטה משמינים ושלא כדאי לחזור למקום הזה. זה קול מאוד קטן, חלשלוש, ובלי הרבה תמיכה פנימית, אבל זה נטע בי את התחושה שיש עוד סיכוי להצליח, שצריך סבלנות. אני מנסה להיות גאה בעצמי על כך אבל זה לא קל, כי כמו שאמרתי אלו תחושות של פחד, של אובדן שליטה (מה יהיה אם אני אשמין ואשמין בלי סוף ולא אוכל לשלוט על זה-ראש דיאטטי לחלוטין). אני אמשיך בעבודה לשחרר את הראש הדיאטטי, לא קל בכלל, אבל משהו בי אומר שזה ישתלם בסוף. תודה לכם על ההקשבה, וחג שמח

שלום רב לך ואו איזה יופי של בגרות, תובנה והתמודדות . את עשויה מחומרים של מנצחים בתהליך מסוג זה. את משתמשת בתהליכים של מודעות עצמית על מנת להתגבר על הקשיים והתסכולים שאת פוגשת בדרך. נכון זה לא קל אבל זה כדאי. תמשיכי ותמשיכי לעדכן אותנו. המון הצלחה , בלה

בוקר טוב לך S אם יש משהו אוניברסלי המערער את הבטחון העצמי לא יהיה זה אחר מ"אי-ודאות" מצבי אי-ודאות, יוצרים אי שקט ומעוררים רגשות של חשש ופחד. לא בכדי אנו מחקרים מראים לנו שאנשים נוטים להתחיל דיאטות בתקופות מעברים ושינויים (מעבר מילדות לבגרות, מעבר דירה, שינוי מקצוע או מקום עבודה, שינוי סטטוס אישי מרווקות לנישואים וההיפך, וכ"ו.). במצבי אי-ודאות אנו חווים תחושה של חוסר שליטה שאותה אנו מכניסים לחיינו, באופן מדומה משהו, באמצעות הדיאטה. שהרי היא לא אחרת מאשר מערכת חוקים מסודרת המאפשרת לנו להיות בידיעה של "מה נכון ומה לא" "מה לעשות ומה לא" מה צריך ומה אסור". כשאנו בוחרים לשנות ולהשתנות, מצבי אי-ודאות הם חלק מהעיסקה. כשאנו משנים באמת, זה אומר שאנו פוסעים בדרך שאיננו מכירים ואיננו יודעים, דרך שמעולם לא הלכנו בה קודם. ואם כך, מובן שנהיה חסרי שקט, עירניים, חוששים. זה אינסטינקט בסיסי של יצורים חיים (ולא רק אנושיים). בזה יש להכיר ואת זה יש לקבל ולהכיל, אחרת לעולם לא נשנה ונחזור שוב ושוב אל אותם דרכים מוכרות ובטוחות. "מעבר להררי הפחד שלנו, נמצאות ההצלחות הגדולות שלנו". הפחד (שאת קוראת לו תסכול) הוא החוויה הכי טבעית שאת יכולה לחוות כרגע. לכן, הדבר הראשון הוא להכיר בו כחלק אינטגרלי מהתהליך שלך. נסי להנות מהתחושה הזו, עד כמה שנשמע לך מוזר וקשה, זה לא. חבקי את הפחד, הרי אחרי הכל אין מדובר כאן בענין של חיים ומוות. נסי לראות בחווית הפחד הזו, סמן חיובי המבשר לך על הפרדות מהישן והמוכר , נסי לחבר אותו דווקא עם תחושה של התחדשות ושינוי. אז זה ירגיש יותר כמו פרפרים בבטן. פרגני לעצמך על האומץ לנטוש את הדרך הישנה אשר מגולם בחוויות הנוכחיות שאת חווה. שנה נהדרת לך שלך לאה פינטו.

שלום! לפני יומיים ממש במקרה מצאתי את הפורום הזה, ופתאום הבנתי שזאת בדיוק הדרך שחיפשתי כל-כך הרבה זמן. גם אני, כמו רבות ורבים אחרים, מתעסקת ללא הרף עם המשקל שלי. חלק ניכר מאוד מחיי סובב סביבי אוכל בצורה די אובססיבית. שנים הייתי עושה דיאטה אחרי דיאטה, הייתי ב"היי" כל פעם שהצלחתי לרדת במשקל ונפלתי לתהומות ייאוש כל פעם שהעליתי את כל המשקל עם רביות מכובדות. האמת היא שכבר כמה זמן שאני הבנתי לבד שדיאטות זו לא הדרך, שצריך להשתחרר וללמד את עצמי לאכול בצורה טבעית ובכלל - להפסיק לתת לאוכל כל-כך הרבה מקום בחיים שלי ולהתחיל לפנות מקום לדברים אחרים. אז הבנתי את זה... וזנחתי את כל הדיאטות המובנות. ועכשיו... אני פשוט אוכלת ואוכלת, ו"אוכלת" את עצמי, כי זנחתי את הדרך המוכרת, אבל עוד לא מצאתי דרך חדשה - אני לא יודעת איך לשנות את הראש שלי, אז בינתיים אני פשוט זוללת וכל הזמן חושבת על זה ומתייסרת ולא יודעת איך להמשיך. כשראיתי את הפורום הזה, פתאום הבנתי שזה המקום בשבילי, אולי כאן אבין סוף-סוף מה לעשות, אולי כאן אמצא קצה חוט שיעזור לי להתחיל להשתנות. אז איך וממה כדאי לי להתחיל? אני אופטימית. תודה מראש.

שלום רב לך . אני מאד שמחה שהגעת לפורום שלנו ושאת אופטמית. אני מאד שמחה שאת מוצאת את הדרך שונה, הגיונית ומעוררת תיקווה עבורך. זו התחלה נפלאה. עכשיו מה שצריך זה להפנים אותה. לימוד של הרזיה ללא דיאטה דומה לתהליך של קניית ביתישן , הריסתו ובנייה של בית חדש. את השלב הראשון של ההרס את עשית - הפסקת לעשות דיאטה, אבל מכאן אם לא תמשיכי הלאה יהיה הדבר כאלו רק הרסת את הבית ולא המשכת בבנית הבית החדש. אנשים שמכירים דרך של דיאטה מכירים שתי אופציות בלבד או שמירה קפדנית של דיאטה ואז יש מסגרת נוקשה, פעילות גופנית ו... הרזיה. או אכילה ללא מסגרת חוסר שמירה ו..עליה במשקל. מטבע הדברים מכיון שעוד לא למדת ולא הפנמת את הגישה החדשה את פונה לדרך של אכילה ללא מסגרת, זהו שלב טבעי שקורה אם לא מקבלים הדרכה נכונה. אז איך להתחיל את שואלת - ראשית תקראי קצת בפורום ותראי איך זה מסתדר לך בפאזל שלך. השלב הבא הוא הדרכה מקצועית ופה עליך לבדוק איזו מסגרת מתאימה לך. אם יש לך שאלות יותר ספציפיות וממוקדות אנחנו יותר מנשמח לענות ולכון אותך. בכל אשר תחליטי אאחל לך המון הצלחה, בלה

בלה, תודה רבה על תשובתך. בינתיים אני קוראת בשקיקה את הדברים של הפורום. שבוע טוב!

השיחה שלנו היום עוררה בי תחושה שחייתי בסוג של שטיפת מוח! אני כל הזמן חוזרת על אותו תהליך שבסופו מוביל אותי להשמנה ואני עדיין חוזרת אליו! רק היום הבנתי שאני מטפלת בתופעת לוואי ולא בבעיה עצמה. רק היום הבנתי שאני לא שלמה עם עצמי באף משקל, שדיאטה לא עוזרת ומעולם לא עזרה לי...הרי אם דיאטות היו עוזרות אנשים היו מרזים ולא חוזרים להיות שמנים, או יותר מכך-אם הבעיה היתה אכילת יתר היא היתה נפתרת ע"י דיאטה ולא חוזרת על עצמה.! היום נפתחו לי העיניים.......פתאום קלטתי שכל המוצרים הדיאטטיים בבית הם כאלה שלא הייתי נוגעת בהם אפילו או מתקרבת אליהם לולא הייתי בדיאטה. אני אפילו לא יודעת על עצמי מה אני אוהבת לאכול או לא אוהבת! אני רגילה לתפריטים למשטרים שאומרים לי מה לאכול..... אני פשוט בהלם מהמרדף שאני מנהלת עם עצמי כל החיים, נלחמת במשהו שאינו מוטעה, מנסה "לקחת אחריות" כפי שלימדו אותי בקבוצות תמיכה על משהו שהוא בכלל לא הבעיה.. היום, רק מההבנה הזו והמודעות אני מרגישה כאילו השלתי מעצמי סלע ענקי של עול שאני סוחבת על עצמי לחינם.... אני רוצה לקבל אימון בבקשה וללמוד להבין את צורכי הגוף שלי, למה הוא זקוק ומה טוב לו. בסך הכול אין גוף שנולד להיות שמן, זה הכל תוצר של הסביבה שלנו, של ההתניות שאנחנו מייצרים לעצמינו..... הגוף כן מאותת לנו מתי הוא שבע, מאותת מתי הוא רעב או צמא אבל אנחנו איבדנו את היכולת להקשיב לו בגלל כל המשטרים המלאכותיים האלה שאנחנו מנסים לעמוד בהם כל הזמן! לאה, אני מודה לך על השיחה היום, על הסבלנות שלך ועל הנכונות שלך לעזור......קסמת לי מאוד... אני מודה לעצמי שחזרתי לאתר של ynet איזה 4 פעמים כדי לקרוא את הכתבה על צורכי הגוף וכך מצאתי טוקבק שדיבר על הפורום הזה ועל המאמנות... משהו גרם לי לחזור לכתבה הזו שוב ושוב, פשוט ידעתי שאני לא צריכה להתעלם אלא לקחת ברצינות את הנושא. אני רוצה לקחת חלק באימונים ולהפוך לרזה מבפנים...לא עוד דיאטות, תפריטים ומשטרים.

בהצלחה בתהליך ונשמח מאד אם תעדכני אותנו שבת שלום בלה

שאלה לי ללאה / בלה, האם אפשר לעשות זאת לבד? אני מניחה שהרבה אנשים היו שמחים לעבור את התהליך הטיפולי אצלכן על פי גישת הפורום - הרזיה ללא דיאטה - והיו מוכנים להשקיע בכך לא מעט. ובכל זאת, מה לגבי אלה שאין להם 1,200-1,500 ש"ח להשקיע בכך כל חודש? שימשיכו לספור נקודות?

שלום הדס "האם אפשר לעשות זאת לבד?" - תמיד אפשר לנסות. יש מי שמצליחים ויש מי שלא. ההצלחה טמונה במידת ההבנה, ההפנמה, הבשלות להשתחרר מדפוסי החשיבה הדיאטטיים, ברמת המודעות העצמית, ברמת הפרואקטיביות וברמת היצירתיות והפתיחות כמובן. "לא קל" אינו אומר בלתי אפשרי. אני לא רואה באנשים אותם אני מלווה "מטופלים" אלא מתאמנים, וכך גם חשוב לטי שהם יראו את עצמם. מתאמן הוא אדם מאוד אקטיבי בתהליך שלו וכזה הרואה עצמו כבעל יכולת וכשיר ללמידה ולשינוי (ולא כאל "בעל בעיה"). בנוגע נושא עלויות הליווי האישי חייבת לאמר שהאמירה נשמעת יותר כמו הבעת כעס או תסכול מאשר שאלה עניינית. אני, מצידי, אשתדל להיות עניינית, אכבד אותך ואתייחס בקצרה, כיוון שמטרת הפורום היא לחשוף את הגישה המרעננת והיחודית הזו ולא לנהל מו"מ אישי. כרגע, את מציגה את הדברים כקורבן. אם לא תאפשרו לי (באשר אתם) לעשות X, אז לא תהיה לי ברירה אלא לעשות Y" - ומי אמור להרגיש עם זה לא נוח, בדיוק? למי את מעבירה את האחריות על בחירותייך? ומי אמר שקיימים עבורך רק X או Y? זוהי גישה מאוד ריאקטיבית שמחזקת אצלך את התפישה של "אני לא יכולה" . להבדיל מגישה פרואקטיבית שמעוררת שאלות כמו: "איך אני יכולה?". כל איש מקצוע קובע את תעריפו ע"פ האופן בו הוא תופש את ערך השרות שהוא מספק ובמידת ההשקעה שלו בהתמחותו ובלקוח שלו. במקביל, זכותו וחובתו של הצרכן לעשות את חשבונותיו שלו ולקבוע את סדרי העדיפות שלו ע"פ הערך שהוא מייחס לשרות ולאמון שהוא נותן בעצמו, כמי שבוחר לעשות את הדרך. "יקר" ו"זול" הינם מושגים יחסיים ותלויים בערך אותו את מייחסת למוצר/שרות. כפי שכתבתי, הפורום נועד לאפשר דיון על הגישה עצמה. אנו מצידנו, כמנהלות הפורום, מקדישות ממיטב זמננו הפרטי וניסיוננו המקצועי, ובהנאה רבה עונות לכל שאלה הנוגעת לגישה באופן מעמיק ורחב כפי הניתן. מקווה שתקבלי באהבה את עשייתנו זו ומאחלת לך שנה של שפע אפשרויות ואיפשור בברכה שלך לאה פינטו

ברור לי שכל איש מקצוע קובע את תעריפיו על פי ערך השרות שהוא נותן, בעיניו ובעיני הלקוחות שלו. כמובן שגם אני אעדיף לעבוד אצל מעסיק שמשלם לי יותר מאשר אצל אחד שמשלם לי פחות, ואני לא מצפה מאף אחד לנהוג אחרת. השאלה שלי היתה יותר איך אני יכולה לעבור את התהליך בעצמי. את כותבת שזה תלוי במידת ההבנה, ההפנמה, הבשלות להשתחרר מדפוסי החשיבה הדיאטטיים, ברמת המודעות העצמית, ברמת הפרואקטיביות וברמת היצירתיות והפתיחות כמובן. נניח שכן, יש בי את כל אלה - מה עושים איתם עכשיו כדי לקדם את התהליך?

שלום! הגעתי לכאן ממש במקרה ואהבתי את הנוסח "הרזייה ללא דיאטה" אני בת 22, בדיאטות מגיל 14. כיום שוקלת 72 ק"ג על 1.53(!) בתור התחלה הייתי שמחה מאוד להגיע ל-60 ק"ג...כיום רצונותיי לא מוגזמים. בדיאטה האחרונה שלי, 1200 קל' ליום המחולקות ל-6 ארוחות, ירדתי 20 ק"ג ככל שהתקדמתי איתה אכלתי פחות ופחות ובסופו של דבר עליתי הכל חזרה, עם ריבית איך לא... אחת ולתמיד אני רוצה לעשות שולם עם גופי. נמאס לי להלחם. אני רוצה חיים נורמלים. נמאס לי להגרר כל יום לאכילה כפייתית רק כי "מחר דיאטה" וחוזר חלילה. אני בת 22!!! אני רוצה לשנות עכשיו את חיי, עכשיו ולא אח"כ. אני כבר 8 שנים בסיפור הזה, פרט לגיל 6-7 לא זוכרת את עצמי רזה מעולם! אפילו כתינוקת הייתי שמנה! אני כל הזמן נשברת מהנאות רגעיות, צורך שאני רוצה לספק ברגע זה ובאותה דקה הרצון לטווח הארוך להיות רזה הולך קצת לאיבוד.... אני מחפשת את התשובה כבר המון זמן, בירידה האחרונה חשבתי שמצאתי וכשעליתי התאכזבתי שוב. מה עלי לעשות על מנת לרזות אחת ולתמיד? האם ניתן ליצור קשר טלפוני עם יועצת מקצועית באתר?

שלום אור בגדול יכול להיות שהגעת למקום הנכון. את יכולה ליצור קשר ולשוחח עם כל אחת מאיתנו (הקלקה כפולה על התמונות תחשוף בפנייך את כל הפרטים האישיים הסודיים) אך דקה לפני כן, ממליצה לך לקרוא קצת יותר בפורום ולהבין שגישת ההרזיה ללא דיאטה אינה מיועדת לייצר אצלך יותר כח רצון ומשמעת עצמית להמנעות מאוכל. אכילת היתר שלך אינה פועל יוצא של סיפוק מיידי, כפי שחונכת לחשוב, אלא פועל יוצא של החסך שיצרת בחייך. מאחלת לך קריאה נעימה ופוריה ושנה נהדרת שלך לאה פינטו

אין ספק שיצרתי חסך גדול בין דיאטה לדיאטה.... קראתי בפורום והבנתי שהמטרה היא בעצם להגיע לאיזושהי הרמוניה עם רצונות הגוף....ללא תפריטים מקובעים כי הגוף אינו מקובע ולכן זה לא נכון לאכול לפי תפריט מסוים כי אין תפריט שהוא נכון לכל גוף, מה גם שכל יום הגוף רוצה משהו אחר. מה לעשות כאשר אין לי מושג מה הגוף רוצה? מרוב דיאטות תחושות הרעב והשובע שלי השתבשו לחלוטין....אם אני אוכלת מה שאני רוצה אני יכולה לאכול פסטות, שוקולדים וחטיפים בכמויות.... אף פעם לא בא לי סלט למשל....אלא אם אני בדיאטה ואז אתפשר על סלט טונה. אם ניתנת בידי הבחירה תמיד אבחר פחמימות על פני ירקות, תמיד ארצה לקנח במשהו מתוק...אני בנאדם של מתוק. לעיתים רחוקות מתחשק לי בשר ואז אני מזהה את החשק, כי זה לא משהו שאני אוכלת לעיתים קרובות. איך להתחיל את תהליך הזיהוי? הזיהוי של כל האיתותים של הגוף נראה לי אפילו יותר קשה מתכתיב של דיאטה....אני רוצה לראות תוצאות בשטח ולהשלים עם הגוף שלי. אז איך מתחילים את התהליך?

מזה כחודשים אמצתי את גישת ההרזיה ללא דיאטה. אומנם אני לא מרזה, אך לא נלחצת מזה ובטוחה שלבסוף זה יגיע. אני מזהה את נקודת הרעב ונקודת השובע. אך קורה לי שאני מרגישה שבעה ונשאר לי אוכל טעים בצלחת ובשל טעמו הטוב אני בכל זאת אוכלת למרות שאני אומרת לעצמי "את כבר שבעה". למרות שזה קורה אני לא כועסת על עצמי אלא אומרת לעצמי שכנראה זה השלב שבו אני נמצאת עכשיו ובודאי יגיע שלב שיהיה לי קל יותר להשליך את המזון המיותר לפח. איך אוכל לקדם את התהליך?. דבר נוסף התחלתי לומר לעצמי מנטרה מספר פעמים ביום האומרת "אני אוכלת רק שאני רעבה", האם יש בכך על פי דעתך תועלת? אם כן האם יש לך רעיון איך להוסיף למנטרה ולהופכה יעילה יותר?. ונושא אחרון לעת עתה, לעיתים קורה לי לאחר שאכלתי ארוחת צהרים ועבר זמן והגיע שעת ארוחת הערב ואני לא רעבה, יש בי תחושה של חוסר מנוחה ומין מחשבה מציקה שאני צרכיה לאכול משהו ולא ללכת לישון ללא ארוחת ערב. אני מנסה לשחרר מחשבה זו כי אני לא רעבה רק מוחי משדר לי שצריך וברור לי שלא צריך כי אחרת הייתי רעבה ואני לא. אבל המחשבה מטרידה אותי וגורמת לי לחוסר שקט שנרגע רק כאשר אני אוכלת משהו. אנא אם יש דרכים חליפיות להרגעת חוסר השקט הזה? תודה וחג שמח

שלום מלכה כיף לדעת שאימצת את הרעיון ואת עושה את צעדייך הראשונים. מלכה יקרה, טעות היא לחשוב שמעצם הפסקת הדיאטה שחררנו את הראש הדיאטטי. את כרגע נמצאת במקום לו אנו קוראים "דיאטה סמויה". להלך הרוח הדיאטטי ישנם מספר מאפיינים ובינהם: מיקוד בתוצאה גופנית ( מיקוד בצמצום אכילה ובהגבלתה שני אלה ניכרים בפוסט שלך והשלכותהם מגוונות הן ברמת החשיבה והן ברמה ההתנהגותית. קראי את הפוסט שלך שוב והבחיני בהלך החשיבה הזה שאינו חווה היום אלא מחכה למה שיקרה מחר, שמביע חוסר סבלנות וחוסר מיקוד בחוויה הנוכחית ורואה בזה רק שלב מעבר מאוס. הלך החשיבה שתופש את ההתנהגות הנוכחית כמשהו שאינו מקובל ובלתי רצוי. מן אוירה של "יאללה, נו שיקרה משהו" עזבי את "לקדם את התהליך" והתמקדי בתהליך עצמו. רק כך הוא יתקדם. החלק הקריטי טהלא קל בתהליך הוא לזהות את הלך הרוח הדיאטטי ולשחרר אותו לטובת הלך חשיבה טבעי-רזה. את לא מזהה את הלך החשיבה הזה ולכן כמו כל אדם בדיאטה, כמו כל אדם שמן (בהוויתו) המיקוד שלך הוא באיך לנטרל את האכילה שלך, את עסוקה במזון באופן מטריד וטורדני. אז מה בעצם השתנה? אינני מזהה כאן חופש אמיתי שנתת לעצמך לחיות את חייך הקולינריים והגופניים באופן שאינו מבקר ושופט. אי לכך, אני מחזירה אותך לברר עם עצמך את השאלה מה המשמעות של "אכילה בלתי מותנית"? מה זה אומר להיות משוחררת מדיאטה ומהלך רוח דיאטטי? מה זה בכלל "ראש דיאטטי" ? מלכה, כפי שכתבתי היום לאחת הגולשות, לא קל ליצור שינוי בצורת החשיבה שלנו ממקום שאינו מודע לאבחנה בינך לבין החשיבה שלך. כשאני ממליצה על ליווי מקצועי, זו בדיוק הסיבה לכך. קחי כל מי שיהיה מקובל עלייך, מתוך הבנה שישנם בורות שקשה לך לראות לבד, כרגע. ונקודה אחרונה לחזק את מה שנכתב עד כה ונוגעת ל"אנא אם יש דרכים חליפיות להרגעת חוסר השקט הזה?" - בודאי שיש, אך אם הן יבואו כעוד טכניקה דיאטטית שמטרתה לבטל אכילה, מה עשינו אחרת? כשאת משחררת את עצמך מהגבלה של מזון באופן אמיתי ומלא ויוצרת שפע וזמינות בחייך, אוכל יפסיק להיות מטרד ורק אז תתפני למצוא את החלופות באופן טבעי ומתוכך. מאחלת לך שנה מופלאה ומאירת עיניים ודרך שלך בהנאה רבה לאה פינטו

אני חדשה פה בפורום ורוצה לשמוע חוות דעת. אני בת 45 ובשנה האחרונה ירדתי 13 ק"ג בעזרת שומרי משקל. זו דיאטה שלישית שלי בחייםופעם ראשונה שנעזרתי במישהו חיצוני. הגישה שלהם לאוכל ולגוף מאד עוררה בי התנגדות - לא ספרתי נקודות ולא עקבתי אחרי תפריטים, וגם לא ניהלתי רישומים מדוייקים (כל העיסוק הזה הזכיר לי קמצנות בכסף, תכונה שאני ממש לא סובלת) אבל כן הפנמתי את הגישה של מכסה מסויימת של מזון ליום ואני די מסדרת את הצריכה היומית שלי כך שצריכת המזון/קלוריות/נקודות שלי די מדודה. אין לי תלונות - ירדתי מהר ודי בקלות. אני עכשיו במשקל תקין כבר כשישה חדשים, מרוצה מעצמי ומהגוף שלי, שוחה הרבה ונהנית. אבל אני עדיין ברמת שליטה מאד גבוהה - נשקלת כל יום ואם היתה עליה במשקל - אפילו של פחות מק"ג אני חוזרת למשמעת ויורדת בחזרה. אני הולכת למסעדות, מבשלת ומארחת ולא חוסכת מעצמי שום סוג של מזון (אבל הפחתתי משמעותית בכמויות). אני מודעת לבעייתיות של התיחסות לאוכל ולגוף כאל אויבים - אבל, אין מה להגיד - אני מרוצה - המחמאות, השופינג, התחושה של קלילות ובריאות... בנוסף, הייתי במצב גבולי של תחילת סוכרת, ועכשיו עם הדיאטה, הירידה במשקל והשחיה זה הסתדר, כך שנראה לי ששליטה בכל זאת תהווה חלק חשוב מהחיים שלי אם אני רוצה להשאר בריאה. אני רוצה לעבור לשיטה שתאפשר לי להיות יותר מיודדת עם הגוף שלי, אבל חוששת: בעולם שלנו, עם כל השפע והתזונה העשירה (מדי) - האם להיות קשובה לגוף זה מספיק? ואם הגוף שלי רוצה להיות שמן יותר בחמישה ק"ג? אני צופה לעתיד בחשש. מצד אחד, אולי אצליח לסגל את רמת השליטה שאני נמצאת בה עכשיו כדרך חיים, אבל אם לא? לא רוצה לחזור למסלול המוכר... אני רוצה לציין שהגישה שלי לאוכל ביסודה בריאה, אני רק משמינה מנשנושים וכיו"ב.. הייתי רוצה לשמוע מה דעתכם

רציתי לחזק אותך ואת אמירתך. גם אני יוצא "שומרי משקל", הורדתי שם כמעט 20 קילו, ואחרי שלוש שנים החזרתי את רובם. כמוך, לא אהבתי את הגישה שהאוכל הוא האויב, זה לא יכול להיות ככה. לגבי זה שהגוף רוצה להיות שמן יותר, בהחלט חשתי בזה, לא היה לי נוח במקל המינימלי שנקבע לי בשומרי משקל. התחושה הנוחה חזרה רק אחרי שהחזרתי כ - 10 קילו. שאלה לקוראים פה - האם יש עוד שותפים לתחושות אלו? אני פעם ראשונה בפורום הזה, ושוקל לאמץ את השיטה. האם היא מסתדרת עם קצב חיים של ימינו? של עובד הייטק במשרה מלאה? בתודה לעונים

אני לא עובדת הייטק במשרה מלאה (לא עובדת היטק בכלל..) אבל אחד הדברים שלמדתי הוא שאני לא רוצה להיות "קורבן" של סביבת החיים שלי. מה זאת אומרת? אני לא רוצה להתאים את עצמי למה שקורה בחוץ. אני רוצה (ולומדת) להיות שמחה גם כשהתנאים החיצוניים לא אידיאליים. ככה גם בנושא האוכל. פעם חיכיתי שהסביבה החיצונית ותנאי החיים יהיו מתאימים "ואז אני אצליח לרזות...". היום החשיבה שלי היא שונה. לדעתי כדאי לך לנסות לחשוב איך אתה יכול לעשות את המירב מבחינתך וכרגע (עם דגש על שלושת המילים האחרונות כל אחת בנפרד וכולן ביחד..). אתה מוזמן להמשיך את השירשור... שיהיה המשך יום טוב!

שלום משה האם חשבת פעם, מדוע הגוף שלי שואף להשמין אך אף פעם לא שואף לרזות? זו יכולה להיות שאלה רטורית אך היא לא. זוהי שאלה שמבקשת לערער על ה"אמת" המוחלטת שאומרת כי לגוף יש רצון להיות שמן. זוהי חשיבה שהיא תולדה של ראית הגוף כאויב, אויב למאווייך, למטרותיך, לבריאותך. האמנם? האמנם, גופך הוא חיה חסרת רסן שמבקשת להכאיב לך ולהרוס לך? בעיני זוהי חשיבה מסרסת והזויה כאחד. אין דבר פלאי יותר מגוף האדם. אין מכונה מושלמת יותר בנמצא. בכל לימודי הביולוגיה, הפיזיולוגיה, האנטומיה והביוכימיה שלי, אחד המשפטים שהכי חזרו על עצמם הוא: "הגוף ומערכותיו תמיד שואפים לשיווי משקל." אין הכוונה היא למשקל כפי שנמדד על מאזני שקילה אלא לאיזון, להרמוניה. בדיוק כמו הטבע מסביבנו, כולו. הבעיה היא בהבנה שלנו אותו ובהתערבות שלנו בתהליכים לא לנו. האדם הבריא נולד רזה ונועד להשאר רזה. כשאני אומרת "רזה" כוונתי היא למשקל, פרופורציות והרכב אידיאליים בהתאם לגנטיקה שלו. (ואגב, השמנה אינה קשורה עם גנטיקה אלא עם מבנה גוף) כמי שנולד ונועד להיות רזה, הגוף שלנו כולל בתוכו את כל המנגנונים לאפשר זאת. מה שמשמין את הגוף שלנו (כלומר, מגדיל את מסת השומן שלנו) , אינו רצון של הגוף אלא תפישה מעוותת של הגוף, של המזון, של הרזיה ושל עצמנו. כל עוד יתמקדו בני האדם בצלחת ולא בעצמם (בצורת החשיבה שלהם) הם ישמרו את בעית ההשמנה שלהם. ובאין לקיחת אחריות אישית, כל שנותר הוא להאשים את עולם השפע ואת הגוף עצמו, שלא לאמר את עצמנו על העדר משמעת עצמית וכח רצון. משה יקר, נתפשתי למשפט אחד שלך כדי להעביר מסר שנוגע לתפישה שגויה וברור לי שאין הוא משקף את כל הפוסט שלך אך הוא חשוב מספיק כדי להתמקד בו. בנוגע לאורח החיים שלך - האם ישנם אנשים רזים בסביבת עבודתך? אתה יודע, רזים זה אלה שלא נמצאים בדיאטה עכשיו ובכלל. היש כאלה? אם כן, זו הוכחה מספקת לכך שאפשר להיות איש הייטק רזה. אין כאן שיטה לאמץ אלא גישה ויש הבדל מהותי בין השניים. בעוד שיטה נוגעת לטכניקות, גישה היא משהו רחב הרבה יותר ומהווה את הבסיס, בפלטפורמה ממנה אתה פועל. ברוך הבא לפורום הרזיה ללא דיאטה ממליצה לך לקרוא כמה שיותר ולשאול כמה שיותקר, על מנת להבין את משמעותה של הגישה ככל שתוכל, שכן רק עם ההתנסות והחויה תוכל לדעת באמת. חג שמח ושנה מופלאה שלך לאה פינטו

בוקר טוב לך ג. תל-אביב חששותייך מובנים ובהירים לי כמי שבאה מעולם הדיאטה וחיתה בתפישה זו שנים רבות, אך לא עוד. מתוך רגישות לסטטוס הנוכחי שלך, אהיה ישירה ואומר שכל שאציע לך הוא להמשיך בדרכך ולבחון את השלכותיה בעתיד לבוא. אינך יכולה לפשק רגלייך על שני הרים שתהום פעורה בינהם ולהרגיש נוחות ובטחון. עלייך לבחור היכן את עומדת. בעולם של שפע ותזונה עשירה (מדי...?) חיים הרבה אנשים רזים. הבעיה אינה ב"שפע" ואינה ב"נשנושים" הבעיה היא בתפישת ההשמנה שלך, בתפישת גורמי ההשמנה שלך, בתפישת המזון והגוף שלך. גישת ההרזיה ללא דיאטה אינה שיטה של הקשבה לגוף אלא גישה תפישתית שונה בתכלית מכל מה שמחובר להלך רוח דיאטטי. אם את מרגישה כ"כ בשליטה, ממה את חוששת, בעצם? האם זו שליטה אמיתית? מבחינתי, את מביאה כאן את אחת הסוגיות הקריטיות בתהליך של הרזיה והיא יציבות התוצאות ואיכות חיים בצידן. לרזות ולחיות בפחד מהשמנה, לרזות ולחשוש מתנודות החיים זה לא ממש פאן ואין כאן הנאה טהורה מההישג. ג. אני מבינה שאת מרגישה שאת עושה משהו טוב למען עצמך ונהנית מהתוצאות הנוכחיות. אני בעד ההרגשה הנפלאה הזו ומציעה לך לבחון את הגישה הזו (לא את עצמך) לאורך זמן. כשתרגישי שהגישה הזו לא נכונה לך, זכרי שתמיד יש אלטרניטיבה אחרת, ואנו נהיה כאן. מבטיחה. אך כרגע, בחרי צד. לצערי, במקרה הזה לא ניתן לערבב ולשלב. מאחלת לך שנה נהדרת של למידה מצמיחה ומעצימה שלך לאה פינטו

תודה על התגובה, אני מאד מעריכה את היושר והיושרה ויודעת שאת מבינה בדיוק את הצומת שאני נמצאת בו. אבל קשה לי להבין - למה יותר קל למישהי שמיואשת, ששונאת את גופה, שרוצה לרדת עכשיו ומיד והרבה, לעשות את הסוויץ' ולעבור לאורח מחשבה חדש - זו המלצה שחוזרת על עצמה כל כך הרבה פעמים בפורום - ואילו דוקא לי, שקל לי כיום לאהוב ולכבד את גופי - יותר קשה? אני מבינה שבגלל ההישג שהשגתי אני ברמת חרדה יותר גבוהה לעשות את השינוי, ואילו הייתי מיואשת הייתי במצב של "אין מה להפסיד", אבל קשה להבין למה אני צריכה להזין את החרדה הזאת, ועל ידי כך להמשיך למעשה את מעגל הקסמים? אי אפשר לשחרר את השליטה כשנמצאים בתחתית העקומה (עקומת המשקל), רק בשיא? האם את חושבת ששחרור השליטה יוביל בהכרח להשמנה - אפילו לתקופת מעבר? הייתי רוצה להמשיך לחיות לחשוב ולאכול כאדם רזה - לנתק סוף סוף את שרשרת התגובות המייאשת... עצם זה שמימדי הגוף שלי היום הושגו באמצעות משטר ואורח חשיבה דיאטטי הופך אותם לבלתי לגיטימיים? לזרים לאני הפנימי שלי? אני לא מרגישה כך בכלל

צהריים טובים, חג שמח וגם...מועדים לשמחה מזמינה אתכם לקרוא את אחד השירים החביבים עלי מזה שנים. רב תודות ל- buz luhrmann על ההמלצות החכמות מי שיכול להשיג את השיר בורסיה המוזיקלית שלו, מומלץ. והתנצלות בפני כל מי שמעדיף את זה מתורגם לעברית..לא רציתי להרוס. Ladies AND Gentlemen of the class of ’97 Wear Sunscreen. If I could offer you only one tip for the future, sunscreen would be it. The long term benefits of sunscreen have been proved by scientists whereas the rest of my advice has no basis more reliable than my own meandering experience… I will dispense this advice, now. Enjoy the power AND beauty of your youth; oh nevermind; you will not understand the power AND beauty of your youth until they've faded. But trust me, in 20 years you’ll look back at photos of yourself, AND recall in a way you can’t grasp now how much possibility lay before you AND how fabulous you really looked…. You are not as fat as you imagine. Don’t worry about the future; OR worry, but know that worrying is as effective as trying to solve an algebra equation by chewing bubblegum. The real troubles in your life are apt to be things that never crossed your worried mind; the kind that blindside you at 4pm on some idle Tuesday. Do one thing everyday that scares you Sing Don’t be reckless with other people’s hearts, don’t put up with people who are reckless with yours. Floss Don’t waste your time on jealousy; sometimes you’re ahead, sometimes you’re behind; the race is long, and in the end, it’s only with yourself. Remember the compliments you receive, forget the insults; if you succeed in doing this, tell me how. Keep your old love letters, throw away your old bank statements. Stretch Don’t feel guilty if you don’t know what you want to do with your life… the most interesting people I know didn’t know at 22 what they wanted to do with their lives, some of the most interesting 40 year olds I know still don’t. Get plenty of calcium. Be kind to your knees, you’ll miss them when they’re gone. Maybe you’ll marry, maybe you won’t, maybe you’ll have children, maybe you won’t, maybe you’ll divorce at 40, maybe you’ll dance the funky chicken on your 75th wedding anniversary… what ever you do, don’t congratulate yourself too much or berate yourself either – your choices are half chance, so are everybody else’s. Enjoy your body, use it every way you can, don’t be afraid of it, OR what other people think of it, it’s the greatest instrument you’ll ever own.. Dance…even if you have nowhere to do it but in your own living room. Read the directions, even if you don’t follow them. Do NOT read beauty magazines, they will only make you feel ugly. Brother AND sister together we'll make it through, Someday a spirit would take you AND guide you there, I know you've been hurting but I've been waiting to be there for you, And I'll be there just helping you out, whenever I can. Get to know your parents, you never know when they’ll be gone for good. Be nice to your siblings, they're your best link to your past AND the people most likely to stick with you in the future. Understand that friends come AND go, but with a precious few you should hold on. Work hard to bridge the gaps in geography AND lifestyle because the older you get, the more you need the people you knew when you were young. Live in New York City once, but leave before it makes you hard; live in Northern California once, but leave before it makes you soft. Travel. Accept certain inalienable truths, prices will rise, politicians will philander, you too will get old AND when you do you’ll fantasize that when you were young prices were reasonable, politicians were noble AND children respected their elders. Respect your elders. Don’t expect anyone else to support you. Maybe you have a trust fund, maybe you'll have a wealthy spouse; but you never know when either one might run out. Don’t mess too much with your hair, OR by the time you're 40, it will look 85. Be careful whose advice you buy, but, be patient with those who supply it. Advice is a form of nostalgia, dispensing it is a way of fishing the past from the disposal, wiping it off, painting over the ugly parts AND recycling it for more than it’s worth. But trust me on the sunscreen… שנה טובה שלכם לאה פינטו

מלימון עושים לימונדה ושותים אותה מהחצי המלא של הכוס. או בקיצור: you tube - להקיש "sunscreen" ולהקשיב למוסיקה. שווה !

אני מנסה למצוא לעצמי דרך, אורח חיים. יש לי עודף משקל של 10 ק"ג. לפני כמה ימים קניתי קופסה (יקרה..) של עוגיות מקמח מלא ממולאות בתמרים במטרה שזה יספק את הרצון שלי ב"משהו טוב". חשבתי 2 עוגיות כאלה יכולות להיות מנה מספקת. אבל איפה..כשמדובר בקמח ומתוק אני לא יכולה לשלוט בעצמי. אכילה שגוררת אכילה. האם הגוף שלי לא יכול להתמודד עם קמח וסוכר (בעוגיות לא היה סוכר, אבל התמרים מתוקים). למה אני לא יכולה לאכול "בשפיות" 2 עוגיות ולהפסיק.

בוקר טוב תמר התנהגות "שפויה" היא תוצר של חשיבה "שפויה" וההיפך. כל עוד החשיבה שמנהלת אותך היא חשיבה מגבילה שמטרתה להמנע/לצמצם אכילה, תמצאי את עצמך נגררת לאכילת יתר. עד שלא תפנימי את השרשרת הברורה הזו, לא תוכלי להביא משהו חדש ומכאן שלא תוכלי לייצר שום דבר חדש. חסך יוצר אובססיה למזון. הגבלה תזונתית גוררת לאכילת יתר. שנני לך את המשפטים הללו, או לפחות פקחי את עינייך ושימי לב לתוצאה האומללה שמושגת בכל פעם שאת קובעת כלל תזונת-דיאטטי חדש. הדיאטה, הלך הרוח הדיאטטי, החשיבה הדיאטטית היא אחד הגורמים המרכזיים לאכילת יתר ולהשמנה בעולם המודרני. לא, כל עוד את אדם בריא, אין לגוף שלך שום בעיה להתמודד עם תמרים ועם קמח מלא, אלא אם כן תחווי זאת במערכת העיכול שלך כאי-נוחות חריגה. מציעה לך לוותר על העברת האחריות למצבך אל המזון ואל גופך ולהחזיר אותה אלייך. צורת החשיבה שלך, אופן ההתייחסות שלך לגוף שלך ולעצמך היא המקור להשמנתך. לא התמרים ולא הקמח המלא, יקירתי. מרכז השליטה של מדיאט כרוני משול למטוטלת שנעה משליטה מלאה בכל מה שנכנס לפה שלו למצב של חוסר שליטה טוטאלית. מכאן שמדובר בשליטה מדומה וחסרת אחיזה מבפנים. אם את רוצה לשנות באמת, כדי שתתרכזי פנימה ותתמקדי בזירה האמיתית. בזה מתמקדת גישת ההרזיה ללא דיאטה, היא גישת הפורום הזה. ובשלב ראשון, את מוזמנת לקרוא קצת יותר בפורום. שנה טובה וחג שמח שלך לאה פינטו

תודה

מזה כמה ימים אני מנסה ללא הצלחה לשלוח לך מייל. האם יש בעיה במייל שלך? ניסיתי כמה פעמים לשלוח והמייל חזר אלי. האם יש לך במקרה מספר פקס שאפשר לשלוח אליו? תודה מראש.

תשלחי מפורום של דוקטורס כי מפורום של ואלה המייל מוטעה.

ורציתי לציין שאכן התיאבון המופרז שלי ירד קמעה, ואני הרבה יותר עירנית, כמו שהובטח :) עוד חודש לשאר התוצאות המובטחות :)

על מה את מדברת בכלל

באלו כדורים מדובר? אשמח לקבל את השם היות ואני מנסה המון שיטות אך ללא ההצלחה. תודה

באלו כדורים מדובר? אשמח לקבל את השם היות ואני מנסה המון שיטות אך ללא ההצלחה. תודה

היום עשיתי סדר בארון הספרים, ספרים אסור להשאיל כי הם אף פעם לא חוזרים אותו הדבר (אם הם חוזרים בכלל) ... אפילו העלילה עלולה להשתנות במקצת. וכך קרה שחיפשתי ספר שירים שקיבלתי במתנה מבן דודי שגם כתב אותו :"קביים של אמונה" ולא מצאתיו. נזכרתי, הוא לא שב אלי מאז שהשאלתי אותו לבת דודי... חיפוש הספר הביא אותי למצוא שלל ספרים מעצבנים בגודלם החזותי, עבים, נייר כרומו משובח, ספרים מיותרים ומיותמים, כולם בנושא דיאטות: סופרים קלורית, הרזיה שפויה, דיאטת הלחם, לאכול ולרזות... (איזה ביזבוז וכאב לב על העץ ששילם בחייו כדי להפיק את הבולשיט הזה.) אז קודם כל ולפני הכל, עם סיום עשרת ימי התשובה, אבקש את סליחתו של העץ. ועכשיו לתשליך- הספרים שאין בהם צורך וגם לא יהיה, מושלכים בזאת ביחד עם 8 ק"ג שנעלמו ממני וממש לא בזכותם, הספרים מוצעים למסירה חינם אין כסף למי שעוד מאמין בזה ושיהיה לו צום קל.

וגמר חתימה טובה שלך לאה פינטו

אשמח לקבלם אם עדיין לא נמסרו...

אין בעייה ! אשאיר לך הכל אצל בלה אגמון (איפה שהשארתי את המשקל העודף) ביום א' הקרוב. תצרי איתה קשר. שיהיה לך בהצלחה.

ובכן,שוטטתי קצת בפורום וקראתי בעיון את דבריכן. אכן דברים הגיוניים ולפחות בשנתיים האחרונות אני די חיה בסגנון הזה. ובכל זאת, התוצאות די אומללות. אינני סובלת מעודפי משקל נוראים, אני גם לא בת 20, מרוצה מחיי, אוכלת כדי לחיות ועוסקת בספורט כל חיי מתוך ממש הנאה ולא כאילוץ, אם כי לפחות בשנה האחרונה העליתי את התדירות ואת העצימות של הספורט ועדיין התוצאות אינן מספקות אותי. משהו קצת יותר ספציפי, בבקשה, יסייע בידי. שנה טובה

בוקר טוב גלי על אלו תוצאות את מדברת? ומה זה אומר שפחות או יותר את חיה כך (גישת הרזיה ללא דיאטה) בשנתיים האחרונות? הדברים אינם ברורים מאליהם. יום נפלא שלך לאה פינטו

ובכן, רגע לפני יום הכיפורים וודאי זה סימן לשנה של הרזיה ללא דיאטה :-))) בשנתיים האחרונות סיגלתי לי אורח חיים של אכילה ושל ספורט שאינם מכוונים להרזיה, אלא להנאה מהם. אכילה עפ"י הצורך והרצון (וגם הצורך וגם הרצון די מצומצמים) ושל ספורט עפ"י החשק (והחשק רב ועמו גם העיסוק בספורט). אינני נשקלת, אם כי טרם השלכתי את המשקל מהבית. אינני לובשת מכנסיים או חצאיות עם גומי שמתרחב עם הגוף, אלא מחוייט ואני מרגישה עמם טוב. אפילו מעט משוחרר. לא מאד. אבל לא לוחץ. כלומר, אין שינויים לרעה. ובכל זאת עם כל השליטה הזו, אני יודעת שעליי להפחית כ- 5 ק"ג ממשקלי וזה פשוט לא קורה. מקווה שהפעם הבהרתי את עצמי. ותודה, לאה על ההתייחסות גמר חתימה טובה ושנה טובה גלי

אז איך להתחיל ? אני בן 30, רווק, איש פרסום, כל חיי הייתי שמן, עד שבגיל 23 התחלתי לאכול מסודר ולהתאמן 3 פעמים בשבוע בחדר כושר. הורדתי הרבה, קיבלתי הרבה מחמאות, ומאז אני במסלול הקבוע: אוכל שטויות ועולה במשקל --> עושה כושר ודיאטה ויורד --> נמאס לי מהכושר והדיאטה --> עולה במשקל עד שלפני כמה חודשים החלטתי שנמאס לי ומספיק, אין לי כוונה לבלות את כל החיים במכוני כושר (שונא את זה וסובל שם) ובדיאטות, הגיע הזמן להתחיל לאהוב את עצמי ולחיות את חיי בשמחה. מאז אני מאוד נהנה, חזרה לי שמחת החיים פתאום, רק מה ? כמובן שאני משמין, החבר'ה מעירים, בגדים פתאום קטנים, ואני חוזר להרגיש לא בנוח עם הגוף שלי. ואז קראתי כתבה ב-YNET שסקרה דיאטות (כמה אני אוהב את הכתבות האלה), ובתגובות מישהו סיפר על זה שכולנו חושבים בצורה לא נכונה, נלחמים בסימפטום ולא בגורם. הרגשתי פתאום שמישהו מדבר בדיוק אלי, בשפה שלא כולם מבינים אבל אני מאוד מבין, שלחתי לו מייל (לשלוח מייל לטוקבקיסט ? אני ? בחיים זה לא קרה) וקיבלתי תגובה מפורטת וארוכה שהפנתה אותי לפורום הזה, והנה אני מספר את הסיפור (גם זה לא מאוד לא אופייני לי, לכתוב הודעות ארוכות בפורומים). מה הולך מכאן ? יש לי הרגשה שהרעיון המרכזי של "הרזיה ללא דיאטה" הוא הגיוני ונכון, איפה אני יכול לקבל קצת יותר "מידע למתחילים" ? לעשות קצת סדר בלוגיקה שאני מתחיל לצייר לעצמי בעקבות קריאת הדברים כאן ? תודה, איל.

בוקר טוב אייל וברוך הבא לעולם של רזים ללא דיאטה. "עד שלפני כמה חודשים החלטתי שנמאס לי ומספיק, אין לי כוונה לבלות את כל החיים במכוני כושר (שונא את זה וסובל שם) ובדיאטות, הגיע הזמן להתחיל לאהוב את עצמי ולחיות את חיי בשמחה" - אהבתי, אהבתי, אהבתי. כך בדיוק התחיל התהליך האישי שלי. תוכל לקרוא עליו בעמוד 66 (די למעלה) תחת הכותרת "הסיפור האישי". אייל, ישנן שתי דרכים בהן תוכל להעמיק הבנתך בנושא: 1. לשאל שאלות ספציפיות יותר. אתה מבקש לעשות סדר בלוגיקה ואני לא יכולה להבין מהי הלוגיקה שהתגבשה אצלך בנוגע לגישת ההרזיה ללא דיאטה. 2. להרחיב ולהעמיק תוך קריאה בפורום (גולל כמה שיותר אחורה או חפש שרשורים ע"פ נושאים). 3. אתה יכול ליצור קשר טלפוני עם אחת מאיתנו. לראייתי האישית והמקצועית, זוהי הדרך האולטימטיבית להגיע לרווחה פיזית ורגשית בכל הנוגע ליחסים של בני אדם עם גופם. שמחה על שמצאת את הדרך לפורום הזה ומאחלת לך הנאה רבה והצלחה גדולה. שלך לאה פינטו

הי איל ולכל המעוניינים, קראתי את הסיפור שלך והוא לא שונה מהרבה מקרים שחוויתי גם בעצמי, הייתי בחורה מאוד שמנה כל חיי, והמון ניסיונות של הפחתת משקל, עליה וירידה לאורך שנים, בתקופה האחרונה לאחר חיפושים נרחבים מצאתי מקום מאוד מקצועי, אינטימי ומקסים, למקום קוראים Reset שהוא מרכז לשינוי אורח חיים היחידי מסוגו בישראל הנמצא בהרצליה פיתוח והוא מטפל "במגפת ההשמנה" בצורה אישית לגמרי, כל ההתייחסות היא פרטנית אחד לאחד, תוך כדי תמיכה תזונתית מלאה, רופא צמוד, יש חדרי כושר אישיים כאשר הלקוח מתאמן עם מאמן כושר אישי במקום אינטימי ופרטי, עם בניית תוכנית אימונים אישית המותאמת למטרות ההרזיה. בקיצור לא ארחיב מידי כדאי לנסות, מה כבר אפשר להפסיד, ניסינו כבר את כל השיטות, אני השלתי ממשקלי כבר 18 קילוגרמים, והכי חשוב שאני נהנת מהפעילות שבעבר שנאתי. בהצלחה.... שרית

שלום שרית כנראה שלא כל-כך הבנת את גישת ההרזיה ללא דיאטה, כיוון שכל מה שתארת הוא תולדה של גישה מאוד דיאטטית אינני נכנסת איתך לשיח בנוגע למה שמתאים לך, נכון לך ונעים לך. חשוב להדגיש שהתגובה שלי, לטובת כלל הגולשים, נוגעת למהות. כל מה שכתבת נוגד בתכלית את גישת ההרזיה ללא דיאטה. אני מתרשמת שאת בשלב בו את מרוצה מאוד ואפילו נהנית, כך שאינני מאמינה שלהסברים שלי יש כאן מקום. מאחלת לך שנה מופלאה שלך, בברכה לאה פינטו

יש הרבה פורומים שתוכלי למצוא לך בהם לקוחות. לא קונה את זה שאת סתם גולשת כאן. הרי לא צריך להיות גאון כדי לראות שבפורום הזה לא עושים דיאטה...

לאה, תודה על תשובתך, אני טס לשבועיים בתאילנד, הזדמנות טובה לנקות את הראש ולחזור רענן ומלא באנרגיות, אני אצור איתך קשר מייד אחרי סוכות, תודה וחג שמח :)

לד"ר הנכבד גם שמתקשרים אליהם ומנסים לבקש מהם עזרה לגבי שמימוש נכון זה לא עוזר כי הם לא מתייחסים ואני אשמח אם מישהו יעזור לי להכנס בהם... ולכל הבנות זה ביזבוז ומי שלא מאמינה ורוצה לנסות אני ישלח לה את הערכה שבילתי אפשרי לשתות אותה היא הופכת לגוש סמיך שעושה לך להקיא... אני ניסיתי הכל ..... הכלללל והזבר שבאמת עזר אבל יש בו תופעות לוואי לא לכולם...(לי היה) וזה רדוקטיל כדור שמדכא תאבון! מישהו צריך לחסל את רוקח פורטה זאת רמאותתת... הכל שקרים הכל .. אני עכשיו עם הרבלייף..... ואפשר לקרוא לזה הר-בלוף כי זה בולשיט..... אני מהבוקר שותה את זה ואני רעבה ברמות מטורפות .... אני מקווה בשבילי ובישבילכם תנפסיק להאמין לשתויות האלה ... אם אתן ממש שמנות תעשו טבעת (קיצור קיבה) ואם זה על הגבול וקשה לכן עם דיאטות תבקשו מהרופא רדוקטיל..... אבל תזהרו מתופעות לוואי... בהצלחה...

נראה לי שהגעת למקום של מרזים רגועים בלי אבקות ובלי תופעות לואי, אז תרגיע ומהר !

בלה/ לאה שלום, אני מנסה לאכול על פי הקשבה לגוף והתוצאה הסופית היא שאני אוכלת לחם עם גבינה, זעתר ושמן זית כבר קרוב לשבועיים, ולפעמים משהו מתוק. הדילמה שלי היא האם להמשיך כך כיוון שאני לא מרגישה רע או משהו להפך טוב לי עם זה כי זה באמת מה שבא לי לאכול, או להכניס גם קצת הקשבה לראש, שהרי זוהי לא תזונה מאוזנת לכל הדעות. באופציה השניה (הקשבה לראש) הרי שאני לא מקשיבה לגוף ואוכלת כרצונו. תודה מראש ט

שלום ט (משהו מוזר קורא בפורום לאחרונה. כולן שב"כניקיות? מה הקטע עם האותיות? לאן נעלמה המסורת השמית?) ט יקרה, אז מהי תזונה מאוזנת? את בהחלט מוזמנת לענות לי, ועד אז אביא את ההגדרה שלי למושג. תזונה מושלמת היא תזונה המווסתת ע"י צורכי הגוף. (לא הראש, לא הספרים, לא מחקרים ולא אנשי מקצוע.) רק הגוף שלך, על שלל המנגנונים והתהליכים המתקימים בו בכל רגע נתון, יכול לדעת מה הכי נכון והכי נחוץ ובודאי ש- מתי וכמה. היופי הוא בהתאמה הספציפית הגמישה ולא באספקה ע"פ תבנית מלאכותית שלא לוקחת בחשבון את הדינמיקה הפנימית ואורח החיים המשתנה. צרכיו של הגוף שלנו משתנים בהתאם לחוסרים שהוא מזהה ולא בהתאם לרעיון שמישהו הגה. יהיו ימים שכל מה שתרצי זה בשר, באחרים תרגישי צורך אדיר בירקות, בדיוק כפי שיהיו ימים בהם תרגישי יותר צורך במים ובאחרים פחות, בדיוק כפי שיהיו ימים בהם תרגישי צורך בכמויות גדולות יותר לעומת ימים בהם תרגישי שאת זקוקה למעט מאוד גוף האדם, על אף כל ההקבלות, אינו מכונית או מכונה, הוא דינמי ומשתנה. דבר נוסף וחשוב לדעת הוא שהגוף שלנו לא חי באינטרוולים של 24 שעות או שבועיים אלא חי רצף. לכן גם התזונה אינה יכולה להימדד באינטרוואלים של יום או שבוע. את הגיוון והאיזון תוכלי לגלות בהנאה ובהתרגשות לאורך זמן. ט יקרה, הדבר שהכי הכי הכי חשוב לי לציין בפנייך הוא העובדה שגישת ההרזיה ללא דיאטה אינה מבוססת על הקשבה לגוף גרידא, אלא על שינוי פרדיגמטי, שינוי בצורת החשיבה וההתייחסות לגוף, למזון וכ"ו. הקשבה לגוף היא תוצר של התייחסות שונה לגוף, תוצר של הבנה חדשה את הגוף. שינוי התנהגותי (כמו מעבר מאכילה דיאטטית לאכילה אינטואטיבית) אינו יכול לשרוד לאורך זמן ללא שינוי תודעתי שיתמוך בהתנהגות החדשה. לעולם החשיבה שלך (הפרשנות, ההתייחסות, ההסתכלות, איך שלא נקרא לזה) כח אדיר. הוא הכח היחידי שמניע את ההתנהגות שלך. לא בכדי, בזמן דיאטה, אנשים נדרשים להביא כל-כך הרבה כח רצון, שליטה ומשמעת עצמית. בדיוק בשביל זה, בשביל להתמודד עם ההתנגדות של החלק החושב שלהם. מבחינתי, שימוש בכח רצון הוא סממן מובהק להלך רוח ולחשיבה דיאטטית על כל השלכותיה ההתנהגותיות והשלכותיה הפיזיות והרגשיות. אם כן, הקוגניציה שלנו לא יכולה להוות חלק משני ובודאי שלא להשאר מחוץ למגרש התהליכי. היא הדבר האמיתי. הנטיה של אנשים לקפוץ לשינוי ההתנהגותי מבטאת את הצורך ב- fast fix. מענה מהיר ל"בעיה". במקרה כזה, עלול השימוש במנגנון רעב-שובע להפוך מהר מאוד לעוד כלי דיאטטי. אלא שאז לא נלקחת בחשבון התמורה העתידית המתסכלת. אל תרתמי את העגלה לפני הסוסים, יקירתי. על אף העובדה שיש משהו מאוד מועיל ומחזק, עבורך, בנסיון שאת מתחילה לצבור, אל תזניחי את השחקן הראשי, עולם החשיבה שלך. זה הוא שהוביל אותך לעודף משקל, לא הגוף שלך. ההתלבטות שלך, בין ההקשבה לראש לבין ההקשבה לגוף, מובנת לי לחלוטין ואני מבקשת להשתמש בה על מנת להפנות את תשומת ליבך לחשיבה שמעוררת את הדילמה. אם היית מאמינה (עולם החשיבה שלך) שהגוף שלך הוא הפטרון בכל הנוגע לצריכת מזון, לא היתה לך כל התלבטות. מסכימה? מקווה שכן. ואם לא, אקבל כל אתגר בשמחה. אלא שזה לא המצב. החלק החושב שלך רוטן מתחת לשפם "זה לא בסדר" "אל תסמכי עליו" "תראי לאיזו תזונה הוא מנחה אותך" "זאת לא תזונה מאוזנת, קחי שליטה, תעשי מעשה" (אם הייתי יכולה לצרף הודעה ווקלית זה היה נשמע ...) לשמחתי ולשמחתך, את עוצרת. לא נותנת לקול הזה את שרביט הניהול. אומרת לו "יhold it" ופונה להתייעצות חיצונית. חכם מאוד מצידך. ועכשיו, השאלה הגדולה היא מה תבחרי לעשות עם האינפורמציה שסופקה לך? תוכלי להתעלם מקולות הראש הדיאטטי (שמופיעים בצורות שונות ומגוונות) שבוע, חודש, חצי שנה - תוך שאת מוצאת עצמך מפעילה יותר ויותר כח רצון שיאפשר לך לעבוד בנחת עם גופך עד ש...כמו בכל דיאטה.... (והזדמנות זו, תודה למי שהמציא את הנקודה). הרזיה ללא דיאטה היא גישה לא כלי ולא עוד שיטה לצמצום האכילה. וגישה משנים מבפנים. בהצלחה ט שנה נפלאה וגמר חתימה טובה שלך לאה פינטו

ושכולם יקפצו...!

החלטתי להשתפך קצת, אולי זה יעזור ואולי לא. כשהייתי קטנה, אמא שלי לקחה אותי לרופאה שאמרה שאני קצת שמנה. שצריך להחליף את השוקולד בסנדביץ' של בי"ס, בגבינה לבנה. לכאורה שינוי קטנטן וחסר משמעות, אך הוא סימן את כל תהפוכות חיי מאותו רגע ואילך.מאז אני עושה דיאטות, מגיל 8 בערך. עם הזמן התבגרתי, גיליתי שאפשר לקנות ספרים בנושא, שאפשר לחפש באינטרנט, שאפשר לקנות כדורים, שאפשר לקחת משלשלים, שאפשר ללכת לדיאטנית, ושכל הדרכים פרושות לפנינו- רק לבחור. היצע עצום של דיאטות ותפריטים, ודרכי חשיבה- רק נותר לי לאמן את כוח הרצון. אם זה לא קורה- כנראה אני לא רוצה מספיק. והיו נקודות שפל ונקודות אור, והמשקל עלה וירד, וכל חיי הוגדרו (ועדיין) לפי מה שאכלתי באותו יום. באיזשהו שלב שמתי לב שכשאני פוקחת את העיניים בבוקר, ומנסה להזכר מי אני ומה אני צריכה לעשות, השאלה הראשונה שאני שואלת את עצמי היא מה אכלתי אתמול. האם נצמדתי לתפריט. אם כן- אני מקפצת מהמיטה בקלילות לעבודה, עם חיוך וכוח ליום החדש, ואם לא- מחפשת דרכים ותירוצים לא לקום בכלל. וגם הגעתי מאוד נמוך וביקשתי עזרה, בנואשות מוחלטת, כשהרגשתי שאין נמוך מזה- שהדרך החוצה מזה היא רק החוצה בכלל- מהעולם הזה.כי אם הדרך היחידה היא להיות שמנה- אז אני מעדיפה למות.וניסו לעזור לי, ולא כ"כ הלך. כי שוב קיבלתי תפריטים. והחלפתי התמכרות אחת בריקנות גדולה. לא יכולתי להתעסק יותר באוכל- כי יש לי תפריט וזהו, ולפתע נפער בי בור ענק. גיליתי שבלי הדיאטה- אני כלום. אין לי מה לעשות, אין במה להתעסק, אין למה לחכות. זאת אני, אלו חיי וזהו. ופתאום גיליתי שאין לי תחביבים, אין לי שומדבר שאני רוצה לעשות, הדבר היחיד שגורם לי סיפוק הוא ההתעסקות באוכל ואיך להיות רזה. ועכשו אני מבינה באיזה צרות אני. כולן רוצות להיות רזות ויפות, ולכאורה זה רצון פשוט והגיוני ונורמטיבי, אבל זה לא המצב שלי. אין טעם להעמיד פנים שזהו רק רצון להוריד שלושה קילו ויהיה בסדר, אז החיים יתחילו. כי אני כבר בת 30. ואני בתוך לולאה מסובכת, ללא מוצא. ואיבדתי את עצמי בדרך, או שלא הייתי בכלל, לא הייתה לי שום אישיות בלי הדיאטה. הדיאטה חנקה את מה שהתחיל לצמוח בי כשרק ניסיתי לגדול, ועכשו אני בת 30, לכאורה- הכל בסדר. יש עבודה טובה, יש בעל מקסים, יש תינוק בדרך, יש דירה נחמדה, יש משפחה עוזרת, יש הכל. ואין כלום. רק תסכול, אכזבה, ייאוש, חרדה, והרגשה של גוף שעובר אינתיפדה אחת גדולה.מה אני אלמד את התינוק שלי? איך אני אלמד אותו לאהוב את עצמו בלי תנאים, ואני אפילו לא מבינה את משמעות המילים האלו? כמה שאשתדל- לא אצליח להסתיר ממנו את מי שאני באמת. דינו נחרץ והוא רק ברחם. לפעמים אני חושבת שיש תקווה, כמו כשאני קוראת בפורום, ולפעמים אני בייאוש טוטאלי- 20 שנה שלא הצלחתי לצאת מזה, וניסיתי הכל, הכל- אז אולי ככה אעביר עוד 20 שנה.

שלום רב למבולגנת ... אוף איזה שם לא מתאים לקחת לעצמך. אני , בניגוד אליך, דווקא רואה בך דברים כל כך אחרים. אני רואה אישה אמיצה, חזקה, יוזמת, לא מוותרת. אני רואה אישה אחראית , עוצמתית ו...אחת שקצת הלכה לאיבוד. את מתארת את תחילת איבוד הדרך כבר בגיל 8 . אכן, גיל צעיר מאד. כבר בגיל כזה קיבלת מסר שגופך הוא לא בסדר כמו שהוא ושעליך לנסות לשלוט בו. אין ספק מסר בעיתי שהרחיק אותך יותר ויותר מהדרך הראשית ולקח אותך יותר ויותר לאיבוד. והנה את היום בפרשת דרכים חשובה - עומדת להפוך להיות אמא ומה יותר מאמהות מלמד אותנו על אהבה ללא תנאי. את שואלת שאלה חשובה - איך אני שלא מבינה את המושג הזה אוכל ללמד את הילד/ילדה שלי את הדבר הבסיסי כל כך של אהבה ללא תנאי. לי כמובן אין תשובה לשאלה חשובה זאת אך אעזור לך למצוא אותה במקום היחיד שיש והוא הגוף שלך. את כותבת שלפעמים את חושבת שיש תיקווה ולפעמים את ביאוש טוטלי. משפט זה אומר לי משהו חשוב ביותר ,הוא אומר לי שיש בתוכך שני קולות - קול מיואש וקול עם תיקווה. הדבר הראשון שהייתי עוזרת לך לעשות זה מלמדת אותך לתקשר עם הקולות האלה בתוכך. תבדקי מה עוזר לקול עם התיקווה להופיע?מתי הוא בא?מה מאפשר לו להישאר?איזו חוויה בגוף שלך מייצגת אותו?איזו מטפורה הייתה יכולה לתאר אותו הכי טוב? אחרי שהיית יוצרת עם החלק הזה הכרות אנטימית הייתי עוזרת לך להגדיל את הנוכחות שלו בחייך בכל דרך אפשרית - פיזית, רגשית, מחשבתית.. פעולה זו עשויה ליצור שינוי גדול בתפיסה שלך. אם תגדילי את החלק המאמין ותתני לו יותר משאבים הוא יגדל על חשבון החלק המיואש. מענינית יקרה(זה שם שבא לי לקרוא לך במקום מבולגנת), בכל רגע נתון את יכולה לבחור ואת אדם חופשי - בין תיקוה ליאוש, בין דיאטה למערכת יחסים, בין דיאטנית למדריכה, בין ריקנות למלאות. מעינינת יקרה - עכשיו זה בידיוק הזמן לבחור איזו מן אמא את תבחרי להיות לתינוק החדש שיולד - עוצמתית, מדהימה, חכמה, בעלת תבונה , חופשיה וגאה - כמו שאת באמת או קורבנית, מאשימה, מבולגנת, חסרת אונים, לא יודעת ותקועה - כמו שאת חושבת שאת. מענינית יקרה האחרונה בחרויות האדם על פי פרנקל זו הבחירה הזאת. בפרוס השנה החדשה אני מאחלת לך מכל הלב שאכן תמצאי את עצמך מעינית ולא מבולגנת, אוהבת ולא שונאת, מלאה ולא ריקה. ו....אני כאן וגם לאה ושתינו נשמח להושיט לך יד אם רק תסכימי לקחת. באהבה גדולה, בלה

תקשיבי מבולגנת ! אני בת 45 , בכיף הייתי מחליפה איתך, מרויחה 15 שנים ודבר ראשון שהייתי עושה כדי לא לבזבז זמן , מרימה טלפון . למי ? תחליטי את. אינטואיציה שלי שלחה אותי לבלה אגמון - הרווחתי בגדול !!! בענק !!! ואני לא מגזימה. שבת שלום.

גם אני הייתי שם התעסקתי בלי אבחנה בדיאטה,במשקל,ראיתי במראה רק את המישקל שלי ואת הרזון שלך כולם ייסרתי את גופי ואת נישמתי ולא היצלחתי לצאת מזה לבד...באמת שניסיתי... אני כבר מס' חודשים מלווה על ידי בלה וקיבלתי את החיים שלי במתנה,רגועה יותר שלווה יותר אוהבת יותר ,פתאום היתחלתי להרגיש בעוצמות גבוהות יותר ואני ם בדרך לרזה יותר...(ירדתי קצת אבל כולם אומרים שירדתי המון...)אני מציעה לך לעשות את הדרך בליווי בתמיכה ובעזרה של מישהו שילמד אותך לחזור אל גופך לאהוב את עצמך ולהעריך את הדברים הניפלאים שיש לך אין לי ספק שתהיה לך דרך ניפלאה (כן,צריך להשקיע זמן,כסף ומשאבים נפשיים וריגשיים והתמורה שאת מקבלת שווה כל השקעה ,) ממליצה לך בחום לצאת לדרך ניפלאה בהצלחה ושנה טובה ומאושרת

כדאי לך להפסיק ולייסר את עצמך.. מגיל 8 ?? זה לא הגיוני. הרי כפי שאת אומרת שתמשיכי כך עוד 20 שנה... למה ? כשתהיי בת 50 ? ואז תאכלי את הלב למה לא התחלת בגיל 30 ? קדימה, ותני לעצמך מתנה להולדת בנך/בתך שתהיה לך לידה קלה.

מבולגנת יקרה, או כפי שכינתה אותך בלה, מעניינת יקרה ! יש כאן מספר אנשים בפורום של "הרזיה ללא דיאטה" (במידה ותמשיכי להתעניין תגלי אותם לאט לאט), מדובר בכאלה שניסו את הכל.. הכל מהכל הרבה יותר ממה שאת ניסית, ושום דבר לא מנע מהם להעלות את כל מה שעמלו בשבילו קשות ואף יותר מזה. וכך כל פעם שהגיחה דיאטה חדשה על המדף... השמנים רצים לנסות, עושים, יורדים, שמחים והנפילה לא מאחרת להגיע. די מהר הק"ג עולים בחזרה בתוספת ריבית גבוהה. האנשים האלה, שהגיעו לכאן, הגיעו למנוחה ולנחלה.. אין יותר אזיקים של דיאטה, אין. יש שקט נפשי, שלווה , אהבה לעצמך ולגופך שמודה לך על כך בהורדה טבעית במשקל. נסי לקרוא בעמודים הקודמים את הסיפור של no diet man שהפחית 12 ק"ג בלי להתאמץ, ויש עוד כמה שהתחושה של יציאה מעבדות (דיאטה) לחרות (לא דיאטה) שינתה להם את החיים כליל. נסי...לא תתאכזבי. מאחלת לך הרבה הצלחה. מאמינה.

היי לך אני הולכת להתפלסף לך עכשיו, אז תהיי חזקה, אולי בסוף, יהיה בכל זאת איזשהו מסר. קראתי את סיפורך, פעם, פעמיים, שלושה ואז חזרתי לכותרת. "לחפש את עצמך" מה שהעלה בזכרוני את קריאת אלוהים אל האדם בגן עדן "איכה?" (ואציין כי אינני אדם דתי, רק לצורך השקיפות) שלמה מור, בספרו המעניין "הזמנה לשינוי" הקדיש לכך פרק שבפתחו כתב כי "בסיפור בראשית זה יש כדי לבאר ולהאיר את מקורו של הדחף העמוק והיסודי המניע את האדם לדעת את עצמו: החיפוש העצמי" השאלה "איכה?" אינה באה לשקף אי ידיעה של ההויה האלוהית אלא שולחת את האדם לשאול את עצמו היכן הוא נמצא בשלבי הידיעה (לה, אני קוראת "מודעות") שאבדה לו (ידיעה שעליה ויתר בעבור תפוח עץ הדעת-ידע)? היכן הוא נמצא בחידוש הקשר שלו עם עצמו? בחידוש הקשר התודעתי, הפנימי שלו עם עצמו. קשר שמעולם לא נותק, אלא שהאדם בהסתגורותו בדל"ת אמותיו (תרגום חופשי שלי: פרדיגמותיו, אמונותיו, וכ"ו), איבד את היכולת לבוא עם עצמו במגע ישיר. ע"פ מור, קריאתו זו של האל אל האדם "איכה?" היא קריאה המהדהדת בתוך כל אחד מאיתנו ומהווה את מקור הדחף לחיפוש עצמי משמעותה של הקריאה: יציאה למסע של חקירה עצמית בשביל המיוחד שלך. מסע שתחילתו בנפילה תודעתית ותכליתו בעכשיו. יפה, לא? אולי אין לך את המצב רוח המתאים להשתעשע איתי קצת בפילוסופיה יהודית, אך מה שאני רוצה לאמר לך בעצם הוא שאהבתי את הכותרת שלך ואני חושבת שזוהי מטרה ראויה. (אם את חושבת שאני גמרתי "לחפש את עצמי" - טעות. אני כמו פאזל, אם את מבינה את ההקבלה, ונהנית מרוב הרגעים) אינני זוכרת של מי הציטוט הבא ואיתו הסליחה אך הרי הוא לקריאתך על מנת לשאוב עידוד וחיזוק: "אין האדם צריך לתקן את עצמו, אלא לגלות את עצמו מחדש" התבחרי השנה, לגלות את עצמך מחדש? להרגיש מבולבל ומבולגן זה לא רע ועל אף אי הנוחות, יש בזה אפילו משהו מאוד מניע כיוון שרק מבלאגן יוצאים לסדר חדש. כל עוד האמנת בדיאטה, הכל היה מסודר ולא היה צורך בשום למידה חדשה "מחר מתחילים (עוד) דיאטה", ברמה התודעתית, הכל די מסודר. הבלאגן התחיל כשהתחלת לערער על הדרך הכ"כ ברורה מאליה, ברגע שנוצר חלל, ריק שיש למלא ולא כ"כ ברור במה. זה טוב, זה נורמלי, זה יכול למנף. המינוף יגיע ברגע שתנטרלי את הצורך בשליטה, ברגע שתשחררי את הראש הדיאטטי הכובל שמשרת את הצורך הזה בשליטה. ברגע שתחליטי ותצליח לשחרר את הכבלים הללו, תרשי לעצמך להיות באמת, תגלי את עצמך מחדש: את המשאבים שלך, את היכולות שלך, את הגוף שלך, את העוצמות שלך. כי הרי את יודעת "ההצלחות הגדולות שלנו נמצאות מעבר להררי הפחדים שלנו" (היום, אני ממש ספר של ציטוטים, נורא ואיום, מבטיחה להפסיק עם זה מיד) יקירתי היקרה, אינך חייבת להעביר כך עוד 20 שנה, כאשה, כרעיה, כאם וכחברה. אם כי את יכולה, את בחורה חכמה ומאוד צודקת,לא תוכלי להסתיר מהקרובים לך ומסביבתך האנושית את תפישת עולמך. וככל שהדבר נוגע לאהבה העצמית, על אחת כמה וכמה. יש תקווה, בטח שיש, גם בשבילך. ומעבר לתקוה, יש אפשרות טובה להצלחה. מאחלת לך שנה של החלטות אמיצות, שנה של פריצות דרך מרגשות ובעיקר שנה של גילוי עצמי מרתק, אושר והנאה בכל אשר תפני. מוגש לך אישית באהבה גדולה שלך לאה פינטו

ד דרך קשה ללא מוצא י יום יבוא תגלה ותמצא א את המסלול הנכון לריצה ט טוב מאוחר מאשר לעולם ה הרזיה ללא דיאטה-מושלם. כל הזכויות שמורות מועמד להשתתפות בקדם הארוויזיון....

בצדק !!

ד דרך קשה ללא מוצא י יום יבוא תגלה ותמצא א את המסלול הקל לריצה ט טוב מאוחר מאשר לעולם ה הרזיה ללא דיאטה-מושלם

ממש נכון !!!

הי, התחלתי לגלוש באתר ואני מוצאת תכנים שמאד מדברים אלי וגורמים להרגיש שאולי יש אור בקצה המנהרה. זקוקה להכוונה לגבי הצעדיםהראשונים. חוששת ללכת לאיבוד ושוב לתת מנדט לתריטים של אסור ומותר. תודה

תיקון טעות,הכוונה לתפריטים. חג שמח

טל טל היקרה. ברוכה הבאה. אשמח לכוון אותך אבל לא ברור לי האם את רוצה תפריט כי אם כן הגעת למקום הלא נכון פה לא מוכרים תפרטים זה בחנות אחרת לגמרה פה מוכרים מפות. אז אם את רוצה מפה חדשה כזאת שתעזור לך להתמצא בעולם של אוכל הרזיה שינוי ומערכת יחסים שלך עם עצמך בדרך שונה נשמח למכור לך אבל אם את רוצה את אותה מפה ישנה של תפריטים ודיאטות אז זה בחנויות אחרות - יש המון כאלה שיתנו לך תפריטים וטיפים והכוונות לגבי מה צריך ומה לא צריך לאכל. אז בדקי שוב את צרכייך תדייקי ותבקשי אשמח לעזור אם אוכל ולא אכוון אותך לחנות אחרת . בברכה בלה

בוקר טוב טל טל את מעלה כאן שלושה חששות/פחדים שלא ניתן להתעלם מהם, כיוון שהם מהווים חסמים ללמידה והתקדמות: 1. הפחד לטעות 2. הפחד לשחרר את הראש הדיאטטי 3. הפחד מעצמך, מבחירותייך. "חוששת ללכת לאיבוד" – כשאנו יוצאים לדרך חדשה שלא הלכנו בה קודם, עלינו לאפשר לעצמנו לזרום ולטעות. טעויות הן כלי למידה, הן מאפשרות לנו להבין מה לא עובד בשבילנו. ואם לא נטעה, איך נדע? מי שפוחד לטעות, אינו זז ממקומו, אינו יוצא לחקור מרחבים חדשים, אינו זז מגבולות המרחב המוכר והבטוח. כשאת נמצאת במקום בו את פוחדת לטעות, את מגבילה באופן משמעותי את יכולת ההתקדמות והלמידה שלך. המילים הללו משקפות לי גם את ההתנגדות לשחרר את הראש הדיאטטי ולא את הפחד מדיאטה. ואני אסביר: מה שאת בעצם אומרת לי בשלוש מילים זה "אני חייבת לדעת ולהיות בשליטה מלאה" כשהשליטה שאת מכירה היא שליטה חיצונית התנהגותית, לה אני קוראת שליטה מדומה וקצרת מועד. טל טל, דיאטה ממלאת תפקידים שונים אצל בני אדם והרבה יותר גדולים מההרזיה עצמה, כשהעיקרי שבהם הוא תחושת השליטה שאותה את מביאה לגישה שהיא שונה בתכלית. מחקרים מראים לנו שאנשים נוטים להתחיל בדיאטה בעיקר בתקופות של מעברים ושינויים (מעבר דירה, מעבר מילדות לבגרות, שינוי עבודה, שינוי סטטוס אישי וכ"ו). הסיבה לכך היא הצורך בתחושת שליטה, במצב של אי-ודאות. כשהכללים ברורים ומוגדרים את חווה שליטה במובן שיש לך את היכולת לדעת "אני בסדר/אני לא בסדר" - לשפוט את עצמך בזריזות ולנסות לתקן מיד, מה שברוב המקרים לא ממש עובד ומוביל למקום של כעס, תסכול, הלקאה והענשה עצמית. כחלק משחרור הראש הדיאטטי עלייך לוותר על הביקורת והשיפוט העצמיים לטובת הלגיטימציה ללמוד, לחוות, לטעות. המשמעות היא מעבר ממוד של לחץ/פחד/מתח למוד של זרימה/פתיחות/סקרנות. כשאת כותבת שאת חוששת לתת שוב מנדט לתפריטים, לאסור ולמותר, זה אומר לי שאת עדיין רואה בדיאטה אלטרנטיבה. וכל עוד הדיאטה היא אופציה, הקושי להתמסר לדרך חדשה גובר, היכולת להנות ממנה ולהתקדם בה נפגמת. כך שהצעד הראשון צריך להיות ביסוס ההבנה וקבלת החלטה בנוגע למה אני לא מוכנה יותר לעשות בחיי ומה הסיכון שאני מוכנה לקחת לטובת הסיכוי. בררי עם עצמך מדוע את מעונינת לבחור בגישת ה"הרזיה ללא דיאטה" ויותר חשוב מדוע אינך מעונינת יותר בדיאטות, בתפריטים ב"אסור ומותר". את מבטאת חשש מעצמך, מה שמעיד על העדר הכרה בכח הבחירה החופשית שלך. הרי אם תחזרי לתפריטים, זה מפני שאת בוחרת לעשות זאת ולא בגלל שאיזשהו כח עליון דוחף אותך לכך, בעל כורחך. אני מבינה שאולי כרגע את רואה זאת מעבר ליכולותייך אך כל מה שזה אומר לי זה שיש להכיר ביכולת ובעוצמה הפנימית שלך לבחור אחרת. ללא הכרה בחופש הבחירה שלך, לא תתכן לקיחת אחריות אישית ומכאן שתהליכי שינוי יזומים, קשים למימוש. כשתביאי את עצמך למקום שבו תצאי לדרך מתוך סקרנות (ולא חשש ופחד), מתוך חשיבה שמאמינה ששום אסון לא יקרה אם אטעה, חשיבה שרואה בטעויות הזדמנות ולא איום, מתוך הכרה בחופש הבחירה שלך אז יהיה התהליך פורה מבחינתך. טל טל יקרה, זוהי התחלה. ולטעמי, אלה הן סוגיות הדורשות תשומת לב. מקווה שהדברים שהבאתי בפנייך בהירים דיים ומאחלת לך הצלחה רבה. שלך בברכת שנה טובה במיוחד לאה פינטו

אני זקוקה לפוש ראשוני ונראה לי שזה המקום לפעילות גופנית כדי להסדיר משקל וקצת לעזור לבריאות ולהכנס למסלול שפוי בלי להשתגע ולאט לאט יש למישהו רעיונות?

בוקר טוב ושנה טובה לצעירה בנפשה. יש לי בשבילך רעיון לשנה החדשה - לעזוב את הישן ולעשות משהו חדש באמת. התחלה טובה יכולה להיות קריאה בפורום הזה של גישת ה"הרזיה ללא דיאטה". את צריכה פוש. למה? מתי אנחנו צריכים פוש? קשה לך להניע את עצמך ואת מבקשת שמישהו אחר יעשה זאת למענך. מה זה אומר? אם אני צריכה לדחוף אותך עכשיו, מה יהיה בהמשך? ובכלל לאן צריך לדחוף? את בעצמך הגדרת את צעדייך אז מדוע אינך פשוט מתחילה? יקירה, גם אם שאלותיי נשמעות כחובטות, הכוונה היא אחרת. הכוונה היא לעורר את תשומת ליבך לאופן בו את תופשת תהליך הרזייה. ההנעה חייבת להיות פנימית ולא חיצונית. הרזיה ללא דיאטה, אין משמעה, הרזיה המבוססת על העלאת ההוצאה האנרגטית באמצעות פעילות גופנית. זוהי גישה שונה בתכלית מגישת הדיאטה ומתמקדת במערכת ההנעה הפנימית שלנו. ממליצה לך בחום לגלוש בין דפי הפורום, לקרוא ולנסות להבין את הגישה. יתכן ולא יהיה קל בהתחלה, אך בשביל זה אנו כאן כדי להסביר ולענות על כל שאלה וספק שעולים באופן טבעי. מאחלת לך שנה פורצת דרך ומיוחדת במינה שלך לאה פינטו

שלום רב אני בן 40 ושוקל 112 גובהה 1.84 ברצוני לרזות לפחות בהתחלה 20 קילו. ניסיתי כבר המון דיאטות כגון, תה טיבתי, כדורים למינהם. עכשיו אני מנסה את הכדורים של ד"ר טבעון, האם יודעים על הצלחה בכדורים אלו....

שמואל יקירי, מי שמוכר את הכדורים מצליח כמו תמיד. מי שקונה את הכדורים מצליח להמשיך להיות שמן ומתוסכל. אז אם אתה רוצה למצוא אישור כדי לקנות את הכדורים אז לא תקבל כי אין כזה. אם כבר הגעת לפורום הזה אז תשקיע זמן ותקרא בעיון. אולי תבין שהגעת למקום שישנה את חייך בלי כדורים ובלי סבל. שנה טובה!

היי. אני בת 18 ושוקלת 65 ק"ג ומתנשאת לגובה של 1.68. בזמן האחרון העליתי משקל רב . ניסיתי כל כך הרבה פעמים ל"שמור" ולהימנע מזלילות מיותרות (כגון, שוקולד,קרואסונים,עוגיות וכדומה) וספורט אני מרבה לעשות, אך הבעיה היא שאינני מצליחה לשמור לאורח טווח. אני מרגישה ממש רע עם עצמי ולא אוהבת את המראה שלי כיום. הכיצד אוכל להתחיל סופסוף לשמור ולרדת במשקל?בבקשה עזרו לי!! חג שמח!!

לי היקרה. את בתחילת החיים שלך וכבר עלית על הכביש שעלול להוביל אותך להסתובבות בכיכר בלי להגיע אל המטרה שלך. את מנוהלת על ידי תפיסת עולם דיאטתית , תפיסת עולם אשר תשאיר אותך, כמו 95 אחוז מאנשים שנאמנים לה, בעודף משקל ותסכול רב. התנהלות על פי מפה דיאטית תיצור לך מציאות בה את מנסה שוב ושוב להגיע למטרה שלך מכבישים ללא מוצא. תביני, אין אפשרות אמיתית להיות רזה לתמיד על ידי תפיסה דיאטית, תפיסה הכופה עליך מסגרת נוקשה, ניתוק מעצמך ומגופך וכלא לכל החיים. הטרמנולוגיה בה את משתשמת בה את מתארת שאת מנסה שוב ושוב להגיע לתוצאה מסוימת ולא מצליחה משקפת את התקיעות האופינית כל כך לדיאטות. מה היית אומרת למישהו שמנסה כל הזמן להגיע למטרה כשיש בדרך כביש חסום? מן הסתם היית מציע לו לנסות דרך אחרת. אני לא אציע לך דרך דיאטית לנסות לאכל פחות להתעמל יותר או לשמור. במקום זאת אציע לך להתרכז במשפט האומר אני לא אוהבת את המראה שלי ומרגישה רע עם עצמי ולנסות לראות איך את יכולה לשנות את התפיסה ואמונה שיש לך לגבי עצמך. מתוך מקום של חוסר אהבה וחוסר שביעות רצון תמיד יצמח יאוש, כעס ותקיעות. במקום להתרכז באכל נסי להתרכז במערכת יחסים שיש לך עם עצמך ועם הגוף שלך . נסי לראות איך תוכלי לשפר אותה וליצור אחווה ושיתוף פעולה הדדי. הרי את וגופך צריכים לחיות כל החיים ביחד ועליך לטפל בכל הצרכים הרבים שלו באהבה ואחריות בלי קשר למראה שלו. אני יודעת שאת צעירה וזה לא פשוט להתבונן על המציאות שלך אחרת אבל מקווה שבכל זאת תסכימי לפנות אחורה ולנסות כבישים חדשים. אאחל שנה טובה של אהבה וגאוה עצמית כמו גם בחירות חדשות וטובות עבור עצמך. בברכה בלה

כבר כמה זמן שאני מעיינת בפורום ומתחברת מאוד לרעיון שלו ואני באמת מרגישה שינוי באורח החיים שלי, אבל עדיין יש לי בעיה קטנה- המתוק. לפעמים זה בסיום ארוחה או סתם בערב שפשוט מתחשק לי מתוק, אבל קוביית שוקולד לא מספיקה לי. חשוב לי לציין שאני לא אוכלת בכמויות גדולות את המתוק אבל עדיין ברמה שאני מאמינה שמשפיעה מאוד על משקלי. אשמח אם תוכלו לעזור לי שבוע טוב ושנה מצויינת!

היי ניצן! גם הגוף שלי פונה אליי באופן דומה, ולכן אני מרגישה שבא לי להגיב למה שכתבת. קודם כל הטרמינולוגיה- זו לא בעיה. וזאת באמת לא בעיה, אולי להפך. התחושה שבא לך מתוק תאיר לך צורך עמוק יותר שיפתח לך עוד דלת בהבנת השפה שהגוף מדבר איתך, ובהתקרבות אל עצמך. במוקדם או במאוחר זה בטוח יקרה. אני חושבת שאחד השלבים בהבנה (ואל תתפסי אותי במילה, כי אני לא אשת מקצוע וגם לא מטופלת) זוהי ההבחנה. לדעת מתי הגוף באמת רוצה שוקולד, כי הוא מבקש את הרכיבים הללו ואז זה בכלל לא משנה למה, ובאיזה כמות לבין "רעב מדומה לשוקולד" – לדעת שזה מזוייף, לא מדוייק. אצלי אני מרגישה שעולה הרגשה דומה לבקשת שוקולד אבל בכל זאת זה לא זה... אני אספר לך קצת על התהליך שלי (איך הבחנתי בין המצבים) בהתחלה הייתי מרגישה שבא לי שוקולד (ולא ידעתי שזה מזוייף ובעצם הגוף מבקש משהו אחר) הייתי אוכלת ואוכלת ואוכלת ממש בור בלי תחתית. אחר כך כבר הבנתי שלפעמים זה אמיתי ולפעמים לא, אז ניסיתי לאמוד על ההבדלים. מעשי: כשעולה הצורך, תדמייני שאת אוכלת שוקולד ותנסי להרגיש מה זה עושה לך. האם זה מספק אותך? או האם את מרגישה שיש משהו מעבר? אני בטוחה שלאט לאט זה יתחיל להיות לך ברור, עד שתרגישי שכשבא לך שוקולד את רוצה לדייק עם עצמך, את רוצה לתת לגוף בדיוק מה שהוא רוצה בלי קשר לקלוריות שבשוקולד, או לזה שאם תוכלי אותו זה משהו שהגוף לא באמת מבקש כרגע ולכן תשמיני. (שרידי דפוסי חשיבה דיאטתיים). אני הרגשתי שפשוט אין טעם (בלי תרתעי משמע) לאכול שוקולד כי זה כאילו לשווא. (כמו שלא תעשי כל פעולה אחרת שלא תניב לך שום דבר). אני אמשיך ואשתף אותך בשלב הנוכחי שלי בנושא השוקולד שבתהליך שלי , (כי השוקולד לא עומד שם לבד, יש לי עוד אבנים רבות שהפכתי וגיליתי מה מסתתר תחתן, אבנים שאני הופכת עכשיו, ובטח עוד כאלה שעוד אהפוך ..). כרגע, אני עושה את ההפרדה בצורה יותר מדוייקת, אך לפעמים מתעצלת וכן בוחרת בדרך הקלה של לאכול את השוקולד כי אין לי כוח להתחיל לחפור. לדעתי פעמים אלה תלכנה ותתמעטנה עד שבכל פעם שיבוא לי שוקולד אפריד בין אמיתי ומדומה. במקרה של מדומה, אדמיין שאני אוכלת שוקולד, ואבדוק אם הצורך נפתר, אם לא- אשאל את עצמי מה באמת אני רוצה? מה באמת הגוף מבקש? ולאט לאט אצליח לפצח ת'שפה. אינני יודעת אם הבנותינו תהיינה זהות כי מובן ש- הנגישות שלי היא אך ורק לתהליך שלי (!)- אבל אפילו אם משהו אחד יעזור לך טיפה אני אהיה שמחה מאוד. אז למרות שזה קצת קשה, אנחנו שמחות שהגוף ממדבר אלינו ככה. תחשבי על זה, זה ממש מגניב! אחרי שנדע בדיוק מה זה אומר (וזה יקרה), הגוף יאותת ואנחנו נדע איך לספק לו את הצורך בדיוק המושלם. זה אדיר,לא?

מרב יקרה, תבורכי. יופי של שיתוף. מקווה שניצן תפיק את המיטב. לטובת ניצן וכלל הגולשים, הרשי לי להשתמש בפוסט שלך על מנת לחדד מספר היבטים מהותיים של הגישה. 1. השוקולד אינו בעיה - הטרמינולוגיה שלנו משקפת את הפרשנות הפנימית שלנו, את האמונות שלנו. בעוד את אינך רואה בשוקולד בעיה, יש מי שכן. הטרמינולוגיה תשתנה עם שינוי הגישה והתפישה. כל עוד אנשים תופשים את המזון כאויב לגופם ומתייגים אותו למרזה/משמין, השוקולד/הבורקס/הלחם/ הגלידה/ העוגה יהוו בעיה. 2. מיקוד - בעוד את ממוקדת בגופך ובצרכייך הרגשיים, כפי שנראה לי נכון ואפקטיבי, כמי שמזוהה עם גישת ההרזיה ללא דיאטה. הראש הדיאטטי ממקד את תשומת הלב בצלחת (במזון) ובהמנעות מאכילה. את משתמשת בהתנהגות האכילה שלך על מנת להכיר ולהבין את עצמך ולא על מנת להלקות ולבקר את עצמך. זוהי אחת המשמעויות הגדולות של שחרור הראש הדיאטטי. השוקולד אינו מהווה איום (אמא'לה אני משמינה, ברגע זה ממש) אלא הזדמנות להבין למה אני זקוקה באמת?, הזדמנות לספק לעצמי את הצורך הממשי. יש כאן מעבר משיפוטיות ללמידה. במקום בו חיה שיפוטיות נסגרת דלת הלמידה ולהיפך. מעבר מביקורתיות לסקרנות. 3. גמישות והכלה - כחלק מכל תהליך של שינוי, אלה הן שתי תכונות שהן ברמת must על מנת לאפשר תהליך בונה ויעיל. לדעת להרפות ולדעת להכיל את עצמך במקומות בהם את בוחרת להרפות, מבטא גישה מאוד מכבדת כלפי עצמך. גישה סובלנית שכזו, לא רק שאינה מתישה את כוחותייך אלא יוצרת את המרחב שמאפשר לך באמת להתקדם. ובתהליך כמו בתהליך, יש לראות כל נקודה כחלק מהדרך ולא לשפוט אותה להצלחה או לכשלון. (זה אולי המקום להפנות ל"אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים") את אכן צודקת, ככל שתמשיכי בדרכך, באופן טבעי תתפוגג אי הבהירות ותתחדד האבחנה, באופן טבעי תשתנה התנהגותך החיצונית. מה שחשוב זה להמשיך ולחזק את גישתך החדשה לעצמך. גם את וגם אני לא יכולות לשים אצבע על היום בו נהיגה ברכב הילוכים הפכה לדבר אוטומטי שאינו דורש את תשומת הלב. זה משהו שמתרחש בצעדים קטנים קטנים והוא תוצאה טבעית של תרגול ושימוש חוזר ונשנה. 4. ספציפיות - אחד הדברים שהכי הרשימו אותי בפוסט שלך הוא המיקוד שלך בעצמך ובתהליך שלך, מיקוד פנימי ולא חיצוני. זה ניכר גם בעובדה שלא התייחסת לתוצאות גופניות. בעיני מסמל הדבר פרואקטיביות ואחריות אישית, מרכיבי יסוד בתהליך שינוי. אם כן, אין מדובר כאן בבעית שוקולד אלא בגישה בעיתית. השוקולד מבטא רק פן אחד בצורת חשיבה רחבה. מירב יקרה, תודה על הפוסט הנהדר שנה טובה של צמיחה וסיפוק שנה של אהבה גדולה...בעיקר לעצמך. מקרב לב שלך לאה פינטו

היי ניצן ראשית שנה טובה ומוצלחת לך. יקירתי, המיקוד שלנו פועל כזכוכית מגדלת. כל דבר שתתמקדי בו ילך ויגדל. זו אחת ההשלכות הבעיתיות של גישת הדיאטה שמובילה אותנו לזהות את החולשות שלנו ולהתמקד בשיפורן. לכאורה, מה רע? נשמע אפילו הגיוני. הבעיה היא שיש לגישה כזו נטיה לייצר תוצאה הפוכה. גישת ההרזיה ללא דיאטה מכירה בכח החשיבה אשר מתמקד ב"מה שלא" ב"טעון שיפור" ומתמקדת בחוזקות ב"מה שכן". לא באיום אלא בהזדמנות. לא בהצלחה רגעית אלא בלמידה מקדמת ומאפשרת. לצורך הענין לא נתמקד ב"המנעות משוקולד" אלא נתמקד בחווית האכילה של השוקולד ובזיהוי הצרכים האמיתיים שלנו, הפיזיים והרגשיים. (לפעמים, אגב, הצורך הוא פשוט...שוקולד). ככל שתרצי להמנע מאכילת השוקולד, ככל שתמקדי מאמצייך בפן הזה של התהליך שלך, כך תמצאי עצמך מתבוססת עמוק יותר ויותר בבוץ הדיאטטי. בתהליך הרזיה ללא דיאטה, שחרור הראש הדיאטטי הוא אחד השלבים הקריטיים. שימי לב, אין לי ספק שאת חווה חוויות מאוד חיוביות ומעצימות בדרך, ועדיין, הראש הדיאטטי מרים ראש ומאיים להשבית את השמחה. ניצן, קראי את תגובתה של מרב ואת שלי בעקבותיה על מנת לאפשר לעצמך ראיה רחבה יותר של הגישה. קבלי ברכותיי על צעדייך הראשונים מאחלת לך שנה מופלאה שנה של הכרות מחודשת ומחבקת עם עצמך. חג שמח שלך לאה פינטו

אם יש משהו שהוא ממש מדהים בתחושה הזו של איבוד משקל מהגוף ובפרט בשיטה כל כך תומכת, מכילה ומחבקת כמו "הרזיה ללא דיאטה", זה ההרגשה (שלי לפחות ) שכל ק"ג שנושר לוקח איתו נתח מכובד מהגיל שלי. נניח שכל ק"ג שנעלם מעלים אתו שנה אחת לכיוון אחורה, אז אני יכולה להגיד לעצמי שאם אני בת 45, לאחר שאיבדתי 7 ק"ג אני מרגישה בת 38. קולטים..?? איזה גדול !!! נאמר לי כאן בפורום וגם בטיפול אצל בלה אגמון (המדהימה..מדהימה..מדהימה..) כי שיטת "הרזיה ללא דיאטה" היא האמצעי להגעה למטרה שהיא לא הרזיה אלא משהו הרבה יותר גדול. אז עוד לא הבנתי עד כמה גדול. האמת, הייתי נותנת את הכל בשביל לעבור במנהרת הזמן לתקופות מן העבר, ילדות,נערות,העץ מתחת לחלון חדרי בבית הורי הישן, הצבעים והציורים מביה"ס,החלומות, התמימות, הג'ינס הישן, צבא, טקס השבעה, אהבה ראשונה, סיגריה ראשונה (ואחרונה) מה עוד... ? ואני חשבתי שהמטרה שלי להוריד ק"ג מיותרים, אבל הדרך הובילה אותי ליעד קסום ,מרגש ומפתיע לגמרי, אני בכביש סלול לתפארת המוביל אותי אל נעוריי , אל אופטימיות חסרת תקנה, אל אושר בלתי מוסבר. בסה"כ רציתי להגיע הביתה בשלום... בלה, צדקת כשאמרת שהעבודה הקשה לפרנסתו של אדם אינה בשביל היתרה בבנק אלא בשביל תחושת הביטחון והשלווה שתתאפשר לו מכך. ואהוד מנור כתב: איזה עולם מוזר איך הזמן שלי נוסע ואני היטב יודע איש עוד לא חזר אל קו ההתחלה זוהי רק משאלה. ואני אומרת - אפשר להגשים אותה !! שנה טובה ומבורכת לכולם.

מ. המקסימה תודה על הפירגון ועל השיתופים המדהימים שלך. שתהיה לך שנה מופלאה. בלה

היי בלה/ לאה! לעיתים עולה צורך מהגוף שלי הדומה מאוד לבקשת אוכל. למרות שאני יודעת בוודאות שזה לא סיגנל לבקשת מזון למרות שאני יודעת בוודאות שמדובר בצורך אחר, אני אוכלת. (תוך ידיעה מלאה שהצורך לא הולך להתמלא......) אני יודעת שאני צריכה להקשיב למה שעולה מהגוף בזמן שאני מרגישה את זה, לתת לתחושות לעלות, לקבל, להיות פתוחה לכל מה שיעלה. אני מרוצה כי בהתחלה לא הבחנתי בין סינגל של רעב לסינגל הזה ורק אחרי שאכלתי הרבה והוא לא מולא, הבנתי שאני לא רעבה בכלל. כעת, לאחר שהתקדמתי אני מזהה שזה לא צורך במזון. לא רציתי "להלחיץ" את עצמי ואת גופי, הרי הבטחתי לנו שאחרי כל הזוועות של עולם הדיאטה שהעברתי אותנו במשך זמן כה רב, אני לא מקציבה זמן לתהליך. שייקח כמה שייקח. אך נדמה כי הדבר חוזר כבר תקופה ארוכה. אני מרגישה שאני "נתקעת" בזה, ואני יכולה להמשיך בהתהליך. אני לא רוצה להפעיל כוח ולהגיד לעצמי לא לאכול אבל אולי אני בכל זאת צריכה לעשות את זה במקרה כזה? יש לכן שאלות מכווינות שאני יכולה לשאול את עצמי באותם רגעים? תודה רבה מראש, ושנה טובה, מ.ט

בוקר טוב מ.ט. ראשית הרשי לי לפרגן לך על הגישה הנעימה והמקדמת כלפי עצמך. פתיחות וקבלה כמו סקרנות ועידוד עצמי הם אבני יסוד בתהליכי למידה והתפתחות. ואכן תהליך שינוי באשר הוא תובע למידה חדשה לשם יצירה חדשה. אני מתרשמת מאוד מאופן התייחסותך לתהליך וחושבת שהפרספקטיבה הזו תוביל אותך להישגים יפים (עם הכלים הנכונים כמובן). כח רצון - אנו חיים בחברה בה הביטוי "כח רצון" נתפש כתכונה נדרשת להשגת כל יעד בחיים. האמנם? מחקרים מראים לנו שכח-רצון הוא אלמנט חשוב ורצוי לפרוייקטים קצרי מועד, ופרטנר חלקלק מאוד כשמדובר בתהליכים שאני מכנה תהליכי חיים. כח אנו מפעילים כנגד כח. בעולם הספורט, ענפי כח (הרמת משקולות, למשל, כשהמשקולן מפעיל כח כנגד כח המשיכה של כדור הארץ) מוגדרים כפעולות המתבצעות ברמת מאמץ מירבית לפרקזמן מינימליים. כך גם בחיי היומיום (כשמקסימום ומינימום הינם סובייקטיביים כמובן). כח לא ניתן להפעיל לאורך זמן, ובכלל זה כח רצון. על כן, תהליך הרזיה ללא דיאטה, להבדיל מהדיאטה, אינו מסתמך על המרכיב הזה בשום פנים ואופן. כשאת מוצאת עצמך מפעילה כח, זה אומר שקיים כח התנגדות פנימי. ככל שאת נדרשת להפעיל יותר כח כך רבה יותר ההתנגדות הפנימית שבסיכומו של דבר תכריע אותך כפי שקרה בכל דיאטה שעשית בעבר. אחת הסוגיות שעולות באימון היא זיהוי הפעלת הכח ובאמצעותו זיהוי ההתנגדות. ודבר ראשון עליו הייתי ממליצה, כשאת מזהה את המקום הזה, הוא לקחת צעד אחורה ולהתבונן בכח ההתנגדות הפנימי. אחד הרעיונות בתהליך הרזיה ללא דיאטה הוא לזהות את ההתנגדויות שלנו ולפורר אותן באופן בונה ומקדם. להפסיק לפחד מההתנגדויות שלנו, ובעצם מעצמנו, להתמודד איתן מתוך הבנה שאנו יצרנו אותן ולכן הן תחת שליטתנו המלאה. אני רוצה לחזק אותך בהחלטה שלא להפעיל כח כנגד עצמך, המשמעות היא שבאמת בחרת בדרך אחרת של הסתכלות והתייחסות לעצמך. לעבוד עם עצמך ולא נגד עצמך. ומהמקום המחבק הזה, והמצוין הזה, שבו את מסוגלת להבחין בין רעב פיזי ל"רעב" רגשי, נסי להתיייחס ל"רעב" הרגשי כאל משהו הדורש את תשומת ליבך ולא כאל הפרעה או מכשול. מה אני צריכה באמת? מה יספק אותי באמת? מה אני מרגישה כעת? מה אני רוצה להרגיש? מה הדבר שאם הייתי עושה אותו או חושבת אותו, היה גורם לי להרגיש טוב יותר? וכ"ו. השיח הפנימי שלנו, מתחיל בשאלות שאנו שואלים את עצמנו. והשיח הפנימי שלנו הוא שמנהל באופן בלעדי את הבחירות/ההתנהגויות שלנו. הקשבה אינה מתמקדת רק בסיגנלים המגיעים מהגוף אלא גם אלה המגיעים מעולם החשיבה שלנו. בשורה התחתונה, עולם החשיבה שלנו מנהל את האכילה שלנו כמו כל התנהגות אחרת שאינה בגדר אינסטינקט. להשתמש בכח רצון, בהקשר של השמנה/הרזייה, משמעו להתעלם ממערכת ההנעה הפנימית שלנו. היא תתקוף בהמשך כשנחוש חלשים. מאחלת לך שבת נהדרת ושנה מופלאה ומאושרת שלך בהנאה רבה לאה פינטו

לאה המדהימה, כרגיל נפעמת מההארות והידע. תודה על תשומת הלב וההתייחסות המעמיקה, לאורך כל הדרך. הלכתי אחורה אחורה בעמודי הפורום (הגעתי אפילו לברכת הכניסה שלך לניהול הפורום) והתרשמתי עמוקות מהאני מאמין שלך מההתנסחות והעניניות שבתשובותייך. שנה טובה לך, שנה של המשך עשיה מבורכת. שוב תודה רונית

טוב הבנו, חג והכנות.. אבל איפה כולם ?

מה עוד לא הלכת לשמור מקום ??

תפריט מומלץ לארוחת חג: קודם כל תפוח בדבש...חג שמח ! 1 מנת גפילטפיש תוצרת חמותך. 1 קערת מרק צח ומהביל בתוספת קרוטונים פריכים 1 הפסקה: נשימה,פיטפוט עם הגידות וחיוך לילדים. 1מנת עוף בדב (קחי אפילו 2) 1 מנת בשר (ואו.. אני מפוצצת) אורז עם שקדים וצימוקים גזר צימעס סלט ירוק עם אגוזים ולקינוח : תפוח +עוגת דבש. כמה אוכל ! אה.. מלא !!! והכי כיף שאחרי כל זה אני לא מרגישה אשמה. זה לא חטא, בלה מרשה ! בנות, קיבלנו חנינה.. תודה בלה, תודה.

לא מדברים כאן על אוכל.

דיברתי על בלה ! התפריט היה הדרך לפאנץ' ליין שפיספסת . שנה טובה.

היי לאה ובלה וכל משתתפי הפורום והתוכנית, האם מישהו מכם מכיר ספר שעוסק בהרזיה ללא דיאטה ויכול לעזור בנושא? בשבילנו, המאותגרים כלכלית שלא כ"כ יכולים להרשות לעצמם טיפולים על בסיס קבוע.... תודה רבה!

אני קראתי בדישדוש את "הדיאטה ללא דיאטה" של פרופ. סן פלטשר ועוד.. על כריכת הספר בחזית רשום באדום "עשו משהו שונה" זה מה שגרם לי לרכוש את הספר שבסופו של דבר גרם לי להבין שכמה שאקרא, זה לא ילך בלי אימונים, אז הגעתי לכאן, לבלה שהצילה אותי ממלכודת הדיאטה. בהצלחה

אני מפחדת,להשתנות,לשנות.אני מרגישה על רכבת עם יעד לא נודע אבל ברור לי שזו הדרך.מה מפחד אותי? לא יודעת,החוסר שליטה, הרגשות הצפים,חלקם מוכרים חלקם אולי לא ממש...יש קול שאומר לי לגשת למקרר ולאכול,זה יעשה לי טוב,ירגיע אותי,אני לרגע מהססת עם הקול השני שאומר לי שאני לא רעבה ושזה ממש לא מה שאני צריכה כרגע. אבל אני מרגישה רע! קול זועק מתוכי,אי אפשר לתפקד עם התחושה הזו.פשוט תני לעצמך להיות פה.תהיי כאן ועכשיו. הכ-ל בסדר, יוצא מתוכי קול נוסף.לרגע אני נושמת,הקול השפוי הזה הוציא אותי מעל פני המיים.את חווה משהו עכשיו,חדש, לא מוכר,שרוצה בטובתך.את לא חייבת לעשות כלום עכשיו,פשוט תהיי.חבקי את עצמך ברגע זה,ותני לרגע הזה להיות בלי לנסות לשנות אותו.זה עוד רגע מתוך אינסוף רגעים ויש לך פה מקום לבחור בחירה אחת בודדה רק להיות.להיות ברגע הזה מבלי להבין אותו,לשפוט אותו,קחי נשימה ארוכה,תני לעצמך אוויר,חייכי לעצמך,שחררי שליטה...היום הזה הולך להיות לבטח מעניין,ואולי גם עוד דברים! איזה כיף!!!

את מדהימה! הרגעים בהם אני מצליחה תוך כדי פתיחת המקרר לדבר עם עצמי, לאפשר לעצמי לנשום, ופשוט להיות, הם כל כך ספורים, והיום נראים קצת רחוקים... אני מודה לך על שאת משתפת אותנו בתהליך, זה מזכיר לי דברים שקצת שכחתי ונתתי להם להתרחק ממני. תודה!

דרור יפתי איזו שנה מדהימה הולכת להיות השנה הזו. תראי איזה קסם מתרחש כשמפסיקים לברוח, כשעוצרים ומסתכלים לעצמנו בעיניים, מקשיבים לכל מילה. פתאום....אין ממה לברוח ואין לאן לרוץ. פתאום...כיף להיות כאן ואין לאן למהר. כיף, פשוט להיות. זוהי אינה שיחה עם ה"פחד" זוהי שיחה עם עצמך. הפחד אינו חיצוני לך ואינו גדול ממך, הוא תוצר חשיבתך. וזהו ההבדל בין לתת לחשיבה שלך לנהל אותך ואת חייך או לקחת את שרביט הניהול הפנימי לידייך ממקום מכבד, מקבל (בלתי מתנגד) מתעניין ופרואקטיבי. עבודתך העקבית וההחלטה האדירה שקיבלת ממש לא מזמן, חושפת בפנייך את עוצמותייך ואת מקור שליטתך האמיתי. תודה על הריגושים שאת מכניסה לחיי באהבה רבה שלך לאה פינטו