פורום הרזיה ללא דיאטה

בוקר טוב לכולם. התעוררתי לקולות קישקוש הזנב של הכלב הנחבט בקצב אחיד בדלת חדרו של בני, מישהו שכח לבצע את משימתו אתמול בלילה, הכלב רוצה לרדת... בדרך כלל זה לא קורה בשעות שכאלה, אבל אם כן אז פשוט וקל, דחיפה קטנה עם כף רגלי לעבר בן זוגי הנוחר... ועוד לפני שהוא קולט מה קורה (הנוחר..), הכלב כבר למטה. הפעם לא...לא אחרי שבניתי לי את המשקפיים הרצויות לי לפי דף הוראות מכוון ומדויק של בלה. אז... נכון אם כבר התעוררתי, הספקתי למלא את המדיח, להפעיל מכונת כביסה ולקפל את היבשה,לגזור סלט לבוקר, לבדוק את פירוט חשבון הפלאפון, לקרוא את המוסף של שבוע שעבר (רגע לפני שהולך לפח...) ועוד. אפילו הספקתי לעיין במבוא ללוגותרפיה של ויקטור פרנקל.. ומצאתי כך... למקרה שלא ארדם: "כדי להתגבר על פחד מנדודי שינה, נוהג אני לייעץ לא לנסות להרדם אלא לעשות את ההיפך, היינו, להיות ער זמן רב ככל האפשר. בדיבור אחר: במקום כוונת היתר להירדם העולה מתוך חרדת הציפייה מפני אי-היכולת להירדם, צריך שתבוא הכוונה הפארדוכסית לא להירדם, שבעקבותיה תבוא השינה עד מהרה." (סוף ציטוט "האדם מחפש משמעות" עמ' 151). די ברור .. ככל שאנסה בכל כוחי לרדת במשקל...כנראה שאעלה סוף דבר, עם האופטיקאי שלי, זה שמחליט בשבילי איזה עולם צבעוני אראה, אני מסיימת, לגימה אחרונה מהתה בניחוח היביסקוס, יום שישי היום. ארבע בבוקר לא נרדמת, וגם לא מנסה... סוף שבוע נעים ותודה לך בלה.

תודה על השיתוף. את לומדת מהר. כל הכבוד. בלה

סתם רציתי להחמיא לך על הכתיבה הזורמת....אם את לא עוסקת בכתיבה באופן מקצועי אז חבל..כישרון מבוזבז...המינימום לשמור על זה כתחביב וכמובן לשתף אותנו :)

תודה על המחמאה.

אני מצטרפת למרי ומבקשת.... המשיכי לשתף אותנו, זה מחזק :-)

שלום. אני מתמודדת שנים רבות עם בעית משקל. גם כשאני יודעת שאוכל הוא לא צורך אמיתי אני לא מצליחה להתגבר על הדחף "להשהו טעים". האים יש למשהו טיפים איך משנים תקליט במוח?

שלום רחלי. אני מתיחסת בכבוד רב לשאלה שאת מעלה זו שאלה מורכבת וחשובה מאד. בילבול בין צרכים רגשיים לביולוגיים טומן בתוכו נושאים רבים ,מורכבים ,ובעקר אישיים מאד. לו היית מגיע לטיפול שלי ,דבר ראשון הייתי משקיעה זמן על מנת להכיר אותך , להבין בידיוק את הבעיה שאת מעלה ומנסה לעזור לך לפתור אותה בצורה מדויקת. דיוק עם בני אדם חשוב הרבה יותר מאשר עם מכונות . דיוק הוא זה שמבדיל בין איש מקצוע רציני לבין שרלטן. כשאת מבקשת מאתנו טיפים לנושא כל כך מורכב ורגיש את מבקשת שניתחס אליך בזילזול. מה זה טיפ ? עצה סתמית שאין מאחוריה דבר , משהו כללי ונכון שאת זורקת לחלל האויר. איך אפשר לתת טיפ לשאלה שאת מעלה ? הרי לא שאלת איך מתמודדים עם אכילה במסעדה, (האמת היא שגם אז לא הייתי נותנת טיפ) שאלת שאלה עמוקה , מורכבת , כואבת. איזה טיפ אפשר לתת לשאלה כזאת ? תחשבי חיובי...תדברי עם חברה... תקשיבי למוזיקה... רחלי הכוונה שלך חיובית, הרצון להחליף את התקליט במח הוא חשוב ואכן יפתור לך את בעיית האכילה והמשקל, אבל הדרך להשיג את התוצאה הזאת היא קצת יותר ארוכה ומורכבת מקבלת טיפים בפורום.. מאחלת לך המון הצלחה וסוף שבוע נעים בלה

בלה, מוקסמת מתשובתך "החליפי משקפיים". אני זקוקה למשקפיים שישקפו לי את המציאות בורוד, צבעוני, תכלת... רק לא אפור. מי האופטיקאי ??

שלום מ. כולנו מופעלים על ידי דמויות משנה פנימיות - מין בני אדם קטנים כאלה בעלי אופי יחודי - יש בתוך כל אחד מאתנו מגוון רחב של חברה - הפרפקציונסט, הקורבן, השופט - הוא בדרך כלל ענק, האופטמי ועוד רביםאחרים כל פעם דמות אחרת תופסת את העיניים שלך ושמה את המשקפים דרכם תפרשי את המציאות ועל פי הפירוש תרגישי טוב /רע/או אולי לא נורא. כל זה קורה בצורה אוטומתית בלי שנשים לב. בתהליך טיפולי הצעד הראשון אותו בונים קרוי מודעות עצמית - זו יכולת התבוננות והכרות עם הדמויות הפנימיות המפעילות אותך והבנה ברורה שאת מחליטה מתוך הרגל ואוטומת איזו דמות תפרש לך את המציאות של אותו הרגע. כדי לוודא שהמציאות תיהיה צבעונית ולא אפורה נסי להתבונן על עצמך מבחוץ ולראות איזו דמות שלי שמה לי את המשקפים האפורות? מתי היא מגיעה? כמה זמן היא נישארת? ושאלת השאלות למה אני נותנת לה כל כך הרבה פעמים לשים לי את המשקפים האלו? אחרי שתעשי את זה יש סיכוי שתביני שאת ורק את אחראית על כל הדמויות שלך ואת בכל רגע נתון חופשיה לבחור בכל דמות שתחפצי. אז מה את אומרת מ, בא לך לבנות את האופטיקאי שלך כזה שיחליט בשבילך איזה עולם צבעוני את תראי?זו חרות שלך לגמרה. סוף שבוע נעים. בלה

האם זה קשור למה שההורים/גננות/מורות וכו' אמרו לנו בילדות? האם ה"קולות" הפנימיים הם הקולות שלהם?

מהנסיון שלי להקשיב לגוף נראה לי שחלק גדול מהפעמים שאני רוצה לאכול ואינני רעב, אני פשוט מאוד עייף. האם לשיטתכן כל רצון לאכילה שאינו נובע מרעב חייב לשקף דבר בתחום הרגש?

שלום רב לך. בני אדם הם יצורים של צרכים - יש לנו צרכים ביולגיים - אכל, שתייה,מנוחה, פסיכולגיים - חברה, אהבה, רוחניים - הגשמה עצמית חיבור למשהו שהוא מעבר לחיי היום יום ועוד רבים אחרים. בכל רגע נתון הרבה מהצרכים שלנו מבקשים תשומת לב ורוצים שנמלא אותם. אחת הבעיות היא שאנחנו מתבלבלים בין הצרכים השונים ומנסים לתת מענה לצורך אחד עלי ידי תשובה לצורך אחר. אם יש לי צורך פסיכולגי הרוצה מענה, ואני בטעות אפרש אותו כצורך ביולוגי של רעב ואנסה לטפל בו על ידי אכל יוצא שלא הייתי מדוייקת עם עצמי ועם הגוף שלי דבר הגורם לחוסר איזון ואכילה מיותרת. אחד הדברים הראשונים שאנחנו מלמדים בטיפול זה לדעת לזהות את הצרכים , להפריד בינהם , למיין אותם, ולתת להם את המענה המתאים והמדויק ביותר האפשרי. ולשאלתך, כשיש לך מחשבה האומרת אני רוצה לאכל נסה לבדוק אותה קצת יותר לעומק על מנת לדייק עם עצמך ולראות איזה צורך התעורר כרגע ומה הדבר הכי מדויק שימלא אותו. אקח לדוגמא את העייפות עליה דיברת. יש כמה סוגי עייפות - עייפות הנובעת ממחסור בשעות שינה, עייפות הנובעת משיעמום , עייפות הנובעת מעבודה קשה, עייפות הנובעת משחיקה נפשית,עייפות הנובעת ממחסור ברכיבי תזונה חיוניים, עייפות הנובעת מאכילה של מזון הגורם לגירוי של הגוף. כל אחת שונה מהשניה ודורשת מענה אחר לחלוטין. כשתכיר היטב את הגוף שלך, תוכל להקשיב לו בצורה מדויקת מאד ולתת את המענה המדויק והטוב ביותר לאותו רגע.יכולת זו תאפשר לך להיות מאד מדויק עם עצמך ולא לאכל אכילה מיותרת. בברכה בלה

שלום, קוראים לי נועה אני עוד חודשיים בת 17, כן, נכון צעירה .. אני לא בן אדם שמן אבל גם לא רזה רציתי לשאול איך אני יכולה לחטב את הגוף ולהוריד את הבטן שנהייתה לי..

איך אני יכולה לדכא את התאבון שלי בלילה.. כי בבוקר, בצהריים, אחרי הצהריים אני יכולה לשמור יותר על כמות קלוריות נכונה על אכילה נכונה אבל בשעות הערב והלילה, אני לא מצליחה כל כך להשתלט על התאבון שתוקף אותי ואני חושבת שבגלל זה השמנתי לאחרונה

נועה, הפורום לא מתאים לשאלות שלך. עליך לפנות לפורום בנושא של דיאטה וספורט.

תוכלי להיעזר במאמן כושר אישי

האם יש השפעה של קפה לירידה במשקל , האם הקפה ממריץ או מעכב ירידה במשקל, הקפה ללא סוכר.

הקפה מאט קצב חילוף חומרים כך שהוא ממש לא עוזר לתהליך לירידה במשקל. מה גם שהוא מוציא לנו נוזלים מהגוף ועל כל כוס קפה חייבים להכניס לגוף לפחות 2 כוסות מיים

אני עושה את צעדי הראשונות בפורום והדברים הם כמים קרים לנפש עייפה. אני עדיין לא מבין דברים מסוימים - כאשר אני מנשנש הרבה ממתקים בערב, כנראה שמשחק כאן צורך רגשי. לי נדמה שיש לי מודעות עצמית ואני מכיר צרכים רגשיים לא מסופקים שיש לי. איך אני יכול לדעת מהו הצורך הרגשי שהזלילה מנסה למסך אותו. אפילו כאשר אני יודע מהו הצורך - איך אני ממלא אותו. פעמים רבות הצורך הזה הוא משמעותי ואינו ניתן למילוי באופן קל ופשוט.

שלום שי וברוך הבא בצל קורתנו שמחה לדעת שאתה מוצא את הפורום והגישה המוצגת בו, בעלי ערך עבורך. שי, כל אכילה שאינה נגזרת מרעב ביולוגי היא בעלת מניע רגשי. ההכרה הזו היא פתח רב משמעות. וההכרה הזו יכולה להתחיל להתגבש מהרגע שאתה באמת מחובר וקשוב לגופך ויודע לאמר - "זה ממנו" או "זה בודאות לא ממנו". על מנת להגיע לשלב הזה, יש להתאמן לא מעט לפיתוח ולטיפוח המיומנות שנראית דבר של מה בכך. מהרגע שאתה יודע בודאות לאמר "הצורך בודאות אינו פיזי", אתה יודע כי הדחף הוא רגשי לחלוטין. ועדיין אין זה סוף דבר. ההבנה שלך, שקיים כח פנימי שמניע אותך לעשות את מה שאתה עושה, ושאותו כח הוא בעל עוצמה כיוון שנסיונות העבר לימדו אותך כך (זוכר את כל אותן פעמים בהן ניסית לגייס את כל כח הרצון שלך וכל המשמעת העצמית שלך?), הגיע הזמן לתת מקום של כבוד לעוצמה הזו שכביכול "חותרת כנגד מטרותיך". "לתת מקום" משמעו מבחינתי, לפתח את היכולת להכיל את הרגשות, להכיל את הרגע הזה מבלי לנסות לפתור אותו ומבלי לנסות לעשות משהו בנדון. רק להקשיב. זוהי הקשבה נוספת שאנו מפתחים תוך כדי תהליך של הרזיה ללא דיאטה. זוהי הקשבה למיינד שלנו, לחלק החושב שיוצר את העולם הרגשי שלנו, כמו גם לעולם הרגשי עצמו. יכולת זו תובעת פיתוח מודעות עצמית גבוהה. העובדה שאתה מודע לגופך ויודע לאמר "אני לא רעב, זה ענין של רגש" זה דבר אחד אך להיות מודע לעולם הקוגניציה והרגש שלך זה כבר דבר אחר לגמרי. שאלות פשוטות כמו: מה אני מרגיש ברגע זה ממש? אלו רגשות אני מזהה בתוכי כעת? מה הדבר שאם היה לי עכשיו היה הופך אותי למאושר? למסופק? לרגוע ונינוח? הן שאלות שדורשות תשובות והתשובות נמצאות אך ורק אצלך. על מנת לשמוע, להקשיב ולדעת, עליך להיות מסוגל להתרחק ולהיות אובייקטיבי, להיות פתוח ונינוח על סף השלווה. אין צורך שאינך יכול לתת עליו מענה. אלא אם כן אתה מייחס את חוסר השקט הרגשי שלך לגורמים חיצוניים, כי אז אתה באמת במצב של תלות. ההבנה שאתה יוצר את אי הנוחות הרגשית שלך מעצם המיקוד והחשיבה שלך, היא קריטית. למשל, אם אני נטולת זוגיות ומשתוקקת לאחת כזו - זה דבר אחד (ולא מעיד על העולם הרגשי שלי כלל וכלל) . אם אני מרגישה רע כי אני מספרת לעצמי שהחיים שלי ריקים ואני אפסית (בגלל העדר זוגיות) - זה דבר שני. כיוון שרגשות הן מרכיב ההנעה שלנו, עלינו ללמוד לקחת אחריות על יצירתם. מה שיניע אותי למקרר זה לא הצורך בזוגיות אלא הצוך בנחמה (שאני מוצאת באוכל) לאחר שדיברתי אל עצמי כ"כ לא יפה וקיבלתי זאת כאמת שאין עוררין עליה. זיהוי ושינוי השיח הפנימי שלנו הוא רב משמעות בתהליך מהותי שכזה. מאחלת לך יום מלא השראה והנאה מעצמך שלך לאה פינטו

אבל לא ניתן כרגע לספק אותו? למשל - געגוע למישהו שלא יכול להיות כרגע באזור? כלומר, אני מזהה את הבעיה אבל לא תמיד יש לה מענה באותו רגע ולכן אני פונה לאוכל. מה עושים?

שלום ללאה ולבלה.סתם רציתי לעדכן אותכן שגם אני הצטרפתי לגישה ומיישמת אותה כבר שבועיים,אני מרגישה מצויין,למרות שעדיין אני מאוד רוצה לרזות-מאוד! שמתי לב שלא בא לי בכלל לאכול שטויות אלא בא לי אוכל הכי פשוט-אוכל ביתי,אפילו לא בסגננות כמו איטלקי,חמוץ מתוק וכו...כמו שחשבתי שאני אוהבת,הייתי מוצאיה מהארון של בתי חטיפים ומחסלת אותם תוך שניות:)ועכשיו זה בכלל לא נראה לי טעים הבמבה הזאת,מה שכן תמיד אחרי ארוחה בא לי איזה קינוח אז אני מפנקת את עצמי עם איזה מוס שוקולדת,לפני זה בחיים לא הייתי מכינה לעצמי מוסים הייתי אוכלת מה שיש כעת אני אומרת לעצמי:" לא בא לי העוגה התעשייתית הזאת אני אכין לעצמי מהשהו יותר טעים:)" קצת עליתי במשקל וקרא משהו מדהים אני לא התבאסתי מהעליה הזו!!!!!!!!!!!!!!!!!! למרות שאני מאוד רוצה לרזות,אין לי מושג למה!!! לסיכום זה ממש כייף לא להתעסק באוכל,אלא לפנות זמן (המחשבות)למשהו אחר,אני שמחה שגילית את הפורום בגיל 27 ולא 97 זאת אומרת יש לי הזדמות לנסות להפוך לבנאדם רזה מבפנים,בשלב הזה אינני יודעת אם אוכל לעבור את הדרך הזו לבד,אני אנסה ואם לא כנראה שאצטרך את עזרתכן. אהה,שכחתי להודות על זה שהפסקתי לדאוג על הבת שלי בת 2.5 שאוכלת ממתקים בכמויות,גם כלפיה שיניתי את הגישה ונתתי לה לאכול הרבה(כמה שתרצה) אחרי שבוע היא לא רצתה יותר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!מפחינתי זו תוצאה של הגישה הזו-עובדה! אמשיך לעדכן-תודה סבטה

סבטה שלום תודה ששיתפת אותנו ומתנצלת על אי תגובה אני אומנם עניתי לך די מיד אבל התגובה נמחקה משום מה. אני שמחה שאת מוצאת את הגישה עובדת . אנחנו פה אם יהיה צורך בתמיכה או עידוד או כל דבר אחר. בברכה בלה

אני בת 26 ושוקלת 85 , לפני ההריון שקלתי 75 ובמהלך ההריון עליתי 15 קילו,ועכשיו שנתיים אחרי הלידה אני שוקלת 85 ולא מצליחה לרדת, אני באמת שלא אוכלת הרבה, פרוסה עם גבינה בבוקר,ובערב סלט או פרוסה.עשיתי בדיקה של בלוטת התריס והיא תקינה מה אני עושה

אם את אוכלת כל כך מעט את מרעיבה את הגוף שלך. הדבר יוצר סטרסס גדול ומעורר בגוף מנגנון הישרדות הגורם להשמנה. עליך ללמוד לאכל בחזרה כדי לרזות

אני רוצה להזמין אותך לסדנאות לירידה במישקל ואורך חיים בריא. כי איך שאת מתארת מה שאת עושה את מזיקה לעצמך וזה לא נשמע כמו משהו שאפשר להתמיד לאורך זמן. אנחנו התחלנו בארץ את הסדנאות האלה שפותחו בארה"ב וקנדה. על מנת להקנות לאנשים כלים לא רק לרדת במישקל אלה לעשות זאת בצורה בריאה וכמובן לדעת איך לשמור על התוצאה לאורך שנים(לא עוד דיאטת יויו) הסדנה מורכבת מ12 מפגשים פעם בשבוע(שעה כל מפגש) שבכל מפגש נלמד באווירה כיפית על נושא אחר (חשיבות החלבון,ארוחת בוקר,איך לאכול בחוץ,ערך גליקמי ועוד...) לכל משתתף מאמן אישי שתומך ועוזר במהלך השבוע. מחיר כל התוכנית הוא רק 170ש"ח לפרטים ובדיקת התאמה - 050-8880767 אוהד. בהצלחה

שלום אוהד במקרה ופספסת, אני שמחה להסב את תשומת ליבך לעובדה שאתה מפרסם תוכנית דיאטה בפורום הרזיה ללא דיאטה. מעבר לעובדה שפרסום יש להסדיר מול הנהלת האתר ואבקשך לעשות זאת בדרך המקובלת, אני מזמינה אותך להתרשם קצת מגישת הפורום. לגישה שאתה מביא יש מרחב רב בפורומים לתזונה נכונה, לדיאטה וגם לדיאטה שקוראים לה אורח חיים בריא. אנו עצמנו, מבטיחות להמשיך לעשות מה שעשינו עד כה והוא להפנות את מי שחפצה נפשו לפורומים אלה. זהו פורום שיחודו הוא בגישתו, השונה במהות, וחשוב לנו שלא לבלבל את ציבור הגולשים שלנו עם המוכר והבטוח. גישת ההרזיה ללא דיאטה רואה בתהליך הרזיה, תהליך של שינוי. וככזה, איננו רואות אפשרות לשינוי יציב על בסיס ידע (שיש לרבים מהמשתתפים בפורום) ובפרק זמן קצר כל-כך (עם אימון או בלי אימון). בודאי שאיננו רואות בכח רצון ומשמעת עצמית לישום הידע, חלק מתהליך שכזה. מאחלת לך הצלחה רבה בברכה לאה פינטו

170 שח ל10 מפגשים - 17 שח למפגש אולי בכלל תשלמו לאנשים שיבואו...

יצר הקיום חזק יותר מכול,לפני שפונים לדיאטה עדיף ללמוד לאכול נכון ,במיוחד שנכנסת למערכת של הורות . חמודה השומן לא יעזוב ולא ירפה ממך עוד שהגוף שלך לא יקבל את המזון לו הוא זקוק לצורך קיום, יש ספר נהדר ?שעזר לי המון 'בדרך אחרת" של רחל יהלום בהצלחה

ניסית להיעזר בגוף מקצועי כלשהוא? מאמן כושר אישי הוא פתרון נפוץ היום, יש כל מיני חברות (elit, אפסטייל, guf1.co.il ועוד..) אפסטייל חברה ותיקה למשל, אני ואמא שלי לקחנו מאמן מגוף1) זה הכי טוב כי כשיש מאמן אין לאן לברוח, לא זול אבל יש תוצאות.

לפני כמה זמן עברתי טיפול אצל לאה המדהימה, בזמן הטיפול ירדתי בלי להתאמץ, הפנמתי את השיטה, והבנתי עד כמה הדרך הזו היא היא הדרך הנכונה ! לאה סמכה עלי לגמרי שאוכל להמשיך גם בלעדיה. ואני לא מצליחה לבד וזה כל כך מתסכל. כל פעם יש מחשבה שאני מאמינה שגורמת לי לחזור להרגלים הישנים והלא טובים. שקלתי 80, היום אני שוקלת 72 ושוב אני מרגישה שאני בדרך לחזור ל- 80 וזה הכי מתסכל בעולם ההרגשה הזו. כל כך יודעת שהדרך הזו יכולה וצריכה להיות דרך חיים ולא מצליחה להגיע לשם. האם להמשיך עם מאמנת ? האם להמשיך לנסות לבד עם כל העליות והירידות ? אני יודעת שהבעיה שלי היא המחשבות שמכשילות אותי, מחשבות שטבועות בי כל כך חזק. "כבר אכלתי אז הרסתי", "טוב ממחר אתחיל", למה למה אני בוחרת להישאר במקום שכל כך רע לי בו ? והרי כבר למדתי על בשרי שבאוכל אין נחמה !! רציתי קצת לפרוק את התיסכול שלי. אני כל כך מבינה את השיטה, יישמתי אותה בצורה מעולה, ירדתי, למה אני לא יכולה להמשיך ככה ?

תמר היקרה. מניסיוני, לפעמים זה יכול להיות מורכב יותר ממה שזה נדמה. לוקח יותר זמן ממה שהיינו רוצים שיקח ומתקדם בצורת ספירלה (חזרה על אותם מקומות שנראה לנו שכבר פתרנו). נושא של בעיית אכילה מצריך עבודת עומק, סבלנות ונחישות. אנשים הולכים לפסיכולגים שנים רבות כדי לפתור את הבעיות שלהם וליצור שינויים עמוקים ,את היית רק זמן קצר וכבר הצלחת כל כך יפה. תמר, אם מצאת מדריכה שהיית לך טובה , עזרה לך, עוררה בך אימון והכי חשוב אפשרה לך להגיע לתוצאות נפלאות כל כך , מדוע שלא תחזרי אליה שוב???? זה לא מראה על חולשה להפך זה מראה על גדולת נפש - לפרגן לעצמך את העזרה הטובה ביותר האפשרית. את שווה את זה, מקווה שתביני ותפרגני לעצמך. יש לי מטופלות לא מעטות שחוזרות אחרי הפסקה כדי לחדד ולחזק דברים שלא נפתרו בסיבוב הקודם. זה בסדר וזה מקובל מאד. המון הצלחה, בלה

אני בת 23 1.65 ושוקלת 54. אני מבינה שמשקל גופי תקין ובעיקרון אין צורך בדיאטה.בכל זאת יש לי קצת בטן וצדדים ואני מרגישה שאני צריכה להוריד עוד במשקל. אני ממש שומרת ואוכלת מאוד מסודר אבל לא מצליחה לרדת משמעותית מה יכול להיות שאני עושה לא נכון?

שלום סיון יש מה שנקרא "מבנה גוף" וחלק ממנו זה פיזור טבעי ונורמלי של השומן בגוף. אין זה אומר שזה שומן מיותר (למרות שבפוטושופ אפשר להוריד אותו ולייצר את הגוף ה"מושלם") ולכן גופך גם לא ישיל אותו. רוצה לחטב, סבבה, תעשי פעילות אנאירובית ממוקדת. וגם אז, לא בטוח שזה יעלם לחלוטין אלא אם כן תכנסי לאימון אינטנסיבי. יקירה, יש לך נתונים שאפשר בהחלט להתאהב בהם, למה לא תתמקדי ביפה ובטוב? קצת יותר קבלה, לא תזיק ואפילו תשדרג את ההנאה שלך מעצמך. זה לטעמי, מה שאת עושה לא נכון - שמה זכוכית מגדלת על מה שפחות נחמד בעינייך. ויש לי הרגשה שהזכוכית מגדלת הזו קצת מעוותת. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

לבתי היתה בעיה דומה,כל הזמן התלוננה על המראה יותר מהמשקל גם בתי בת ה-8 שמתחילה לקלוט את הסימנים,דפדפתי והגעתי לאתר המדהים של הספר "מה ילדים צריכים לאכול" ,הספר מלמד לחיות נכון ולאכול נכון את יכולה לקרוא באתר www.barie.co.il

שלום, אני מתגוררת בכפר סבא וראיתי שבלה מקבלת שם... מישהו יודע מתי היא אמורה לחזור מהחופשה?

שלום לאה ובלה,הבנתי שכל הדיאטות גורמות לירידה במשקל אך לא לירידה בשומנים. אז איך בעצם אפשר להוריד מהשומנים? תודה

אני חושב שאת טועה. דיאטה גורמת, בין היתר, גם לירידה בשומנים.

דיאטה טובה (מותאמת לצרכים ולגוף שלך) כן תוריד/תפחית את השומנים והמשקל ירד. אולם הקושי הגדול הוא הקושי הנפשי, לדעת שכל הזמן צריך לשמור ולהשגיח מה אוכלים וכו', וכתוצאה מכך קשה מאוד להתמיד בדיאטה. באה גישת ההרזיה ללא דיאטה ומנסה לפתור את המצוקה הנפשית ע"י מתן האפשרות לאכול הכל ובאיזה כמות שבא לנו. כמובן שאם נעשה זאת נתפח מהר יותר מבצק טופח מאליו :-), ולכן יש גם צד שני למשוואה שאומר: הגוף שלך זה אתה! תדאג לו לתחזוקה שוטפת, אל תגרום לו להיות כבד ומסורבל, וגם אם הוא כזה אהוב אותו ודאג לו, הקשב לצרכים שלו, ותחיה איתו בזוגיות טובה. זה לא קורה ביום אחד, אלא בתהליך ארוך! עם הזמן ההשלמה הזו עם הגוף והדאגה הכנה לגוף ולצרכיו, יגרמו אוטומטית לכך שנהיה קשובים יותר מה הגוף רוצה וצריך ונהפוך רזים יותר (אך לא זו המטרה הסופית!), וגם אם קשה לרדת במשקל ואנחנו באמת אוהבים את הגוף שלנו, אז מה זה משנה כמה אנחנו שוקלים, ומה האחרים חושבים על כך. מילי', שיהיה לך ולכולם יום נפלא !!!

שלום זאב רעב "באה גישת ההרזיה ללא דיאטה ומנסה לפתור את המצוקה הנפשית ע"י מתן האפשרות לאכול הכל ובאיזה כמות שבא לנו. כמובן שאם נעשה זאת נתפח מהר יותר מבצק טופח מאליו :-), " - זוהי פרשנותך והבנתך האישית ואין היא משקפת כהוא-זה את עמדתנו בנוגע לגישת ההרזיה ללא דיאטה. יום נפלא שלך לאה פינטו

שלום מילי דיאטה הינה כל משטר אכילה המוכתב מן החוץ וקובע מה, מתי וכמה תאכלי. כל דיאטה, היא סוג של הגבלה וחסך בעלי השפעה פיזיולוגית ופסיכולוגית. חלקם בטווח הקצר וחלקם בטווח הארוך. גוף בדיאטה הוא גוף רעב שמייצר גם נפש רעבה. גוף בדיאטה הוא גוף במצב של סטרס. אחת התגובות האופיניות למצבי סטרס היא אי פירוק שומנים ופירוק חלבונים (שרירים) במקום. בכל דיאטה (גם המתיימרות להיות מאוד מאוזנות), יש איבוד שריר ומכאן השינוי הדרמטי במשקל (1-1.5 ק"ג בשבוע). אין זה אומר הרזיה (ירידה במסת השומן) ב- 1.5 ק"ג של שומן. צמצום בריא במסת שומן, יתבטא משקלית, בגרמים לשבוע. בהיקפים, השינוי יהיה ניכר הרבה יותר. בטווח הארוך יותר של הדיאטה, הגוף ישרוף גם שומנים, כיוון שיש גבול כמה ניתן לזלול מהשרירים. אך גם אז, חשוב לזכור שהגוף עושה זאת תחת מצב עקה ובגישה חסכנית מאוד. המשמעות היא ריבאונד משמעותי עם הפסקת ההגבלה הבלתי-נמנעת. לשיטתי, הדרך לעזור לגוף לשחרר שומן מיותר היא באמצעות שינוי הגישה ועבודה עם הגוף ולא עם תכתיבים חיצוניים. מנסיוני, האישי והמקצועי, אחת התופעות המדהימות בדרך זו, היא צמצום היקפים (משמע, צמצום מסת שומן) ללא פגיעה במסת השריר. אנו רואים זאת כשהמספר במאזני השקילה לא משקף לנו את הירידה במידת המכנסיים, באופן בו אנו מורגלים. כפי שתרה זאת בפניי אחת המתאמנות שלי, פעם מזמן : "פעם הייתי צריכה לשקול 5 ק"ג פחות על מנת להכנס למידה 40" מילי, אחת הסיבות לקשור פעילות גופנית עם דיאטה היא על מנת להימנע מאיבוד שריר ויורידה בחילוף חומרים. ואני אומרת, למה להמציא את הבעיה ואח"כ את הפתרון, כשאפשר להימנע מהבעיה עצמה. אם תרצי להרחיב הבנתך בנוגע לגישת ההרזיה ללא דיאטה, את מוזמנת לקרוא בפורום (והרבה). את מוזמנת לשאול כל העולה על דעתך ורוחך, ונענה בשמחה יום נפלא שלך לאה פינטו

שלום. אני בת 18 וחצי, סיימתי עכשיו את לימודיי בבית הספר ואני עומדת בפני שירותי הצבאי שאליו יש לי עוד זמן ( חצי שנה). אני שוקלת 90 ק"ג וגובהי 1.70 ס"מ. היות ועכשיו אני בחופש אני יוצאת כל יום וכמעט כל יום יוצא שאני אוכלת בחוץ בגלל נסיבות הבילוי. לאחר שניסיתי אין ספור דיאטות במהלך החיים הקצרים שלי, החלטתי להיכנס לפורום הזה עליו שמעתי רבות ולנסות להבין ולהפנים את השיטה "הרזיה ללא דיאטה". לפי מה שאתן אומרות צריך להקשיב לגוף שלנו ולאכול כשרעבים, וכך אני פועלת. אלא שיוצא לי כמעט כל יום לאכול בחוץ ( ואני באמת רעבה, לא סתם כי מתחשק לי) אני מיישמת את השיטה כבר חודש וחצי- חודשיים וכל מה שירדתי הוא 1.5 ק"ג. אני לא רוצה לאכול בחוץ כל כך הרבה, אבל מה לעשות שזהו הבילוי המועדף על חבריי ? תודה!

בוקר טוב סיון ברכות לסיום הלימודים ודרך צלחה בשבילים חדשים. משמח אותי לשמוע על בחורה צעירה שנהנית מהחופש שלה, יוצאת ומבלה. ומשמח אותי שבחרת, בגילך הצעיר, להתנסות בגישת ההרזיה ללא דיאטה. לפני הכל, כיוון שאינני מלווה את התהליך שלך באופן אישי, אינני יודעת מה את עושה בדיוק ולכן אינני יכולה להתייחס לתהליך הספציפי שלך. רק אומר שאנו עוסקות בשינוי גישה, וזה אומר שינוי ברובד תודעתי ולא רק התנהגותי. ההקשבה לגוף שלנו היא חלק ולא המהות. המהות היא יצירת מערכת יחסים בריאה בתוכנו. ומה שאני שומעת ממך, זוהי חוסר הסכמה פנימית, מאבק פנימי. חלק אחד מעודד אותך לאכול בחוץ (מה לעשות, את רעבה) חלק שני תופש את האכילה בחותץ כבעיתית. ועתה, הרשי לי להפנות אלייך שאלה: מה הבעיה עם "לאכול בחוץ"? ועד שתעני לי, רק אציין כי תהליך הרזיה (=צמצום מסת השומן) אנו מודדים בהיקפים ופחות במשקל. בתהליך הרזיה ללא דיאטה, שינוי של 1.5 ק"ג במשקל, מעיד על איבוד של 1.5 ק"ג שומן. אלה הם לא 1.5 ק"ג היורדים תוך שבועיים בדיאטה ומקורם בשריר ואיבוד נוזלים. שומן שוקל פחות משריר ולכן ישפיע פחות על המסה הכללית ויותר על הנפח. יום נפלא לך שלך לאה פינטו

שלום למנהלות הפורום ולחברי הפורום יש לי בת , היא בת 9 ,והיא מלאה לא ענקית אבל מלאה מאז שהיא קטנה זה מפריע לי ולאביה היא מתעסקת הרבה באוכל לפעמים היא לא מסוגלת לחכות רבע שעה שהאורל יהיה מוכן והיא רוצה פיתה ,בדרך כלל אני לא מעירה לה אבל לפעמים אני מתרגזת מאוד כי היא מאוד נודניקית עם האוכל ,ואני אומרת לה תראי איך את נראית את לא רוצה להיות כמו החברות שלך רזות היא יפה בפנים אני גבוהה ולא רזה במיוחד אבל זה לא מפריעה לי אני נראית טוב ובגלל שאני גבוהה זה לא ניכר בי המשקל נורא הייתי רוצה שתעזרי לי אני לא רוצה שהילדה תגדל ככה כל החיים יש לציין שאבא שלה בכלא במשך שנה ומשהו אבל לפני זה היא השמינה הרבה שנים אני יודעת שזה נשמע מוזר אבל אנחנו משפחה נורמטיבית בעלי בכלא מסיבות שאני לא יכולה לפרט אני אמא אחראית לא קיצונית בשום דבר ואוהבת להראות טוב בגלל זה אני מתפלאת שהילדה נראית ככהלאבא שלה זה ממש מפריע אנחנו מעירים לה ושום דבר לא עוזר אשמח לעזרה בדחיפות

סיגי יקרה, בתור אחת שגדלה כ"ילדה מלאה עם פנים יפות" ולאחר שספגה את ה"אכזבה" של הסובבים אותה מהפיספוס - איך ילדה כל כך יפה לא מצליחה להיות כמו אחרות גם רזה - ופיתחה הפרעת אכילה, איתה היא מתמודדת עד היום. ואני בת שלושים פלוס. אני מבקשת ממך, הניחי לה, תאהבי אותה, תפרגני לה, תראי לה שלמרות כל מה שקורה מסביב, וקורה לא מעט אני מבינה, את עדיין סלע איתן, תומך ואוהב ללא תנאים. תראי לה דוגמא בכך שתאכלי את נכון, רק דוגמא, שתראה שתפנים דרך ההתנהלות שלך עם האוכל. תהיה שם ותצילי אותה מכל הרע שעלול לקרות אם תמשיכו בדרך הזו. אני אולי קצת דרמטית, אבל אני מדברת מתוך הכאב האישי שלי, איתו אני מתמודדת עד היום. לאהוב, לאהוב, לחבק ולתת לה לדעת עד כמה היא הילדה הכי יפה, בשבילך. אור ואהבה.

שלום סיגי יקרה את כאם מהווה מודל לבתך. את העוגן, את העמוד התומך. כל מילה ומסר שלך (בעיקר אלה החוזרים על עצמם שוב ושוב) מתקבלים אצלה כאמת ומתקבעים אצלה כאמונות שאין לערער עליהן. מדובר בילדה בת 9 שלומדת על עצמה דרכך. ובמסרייך, מה הייתי רוצה שהבת שלך תלמד להאמין על עצמה? שיש לה בעיה עם האוכל? שהיא שמנה? שהיא נראית נורא? שאחרים טובים ושווים ממנה? שהיא פחות טובה? אולי פחות ראויה? אמא יקרה, האם את מבינה אלו משמעויות עתידיות יש לאמונות כאלה? אני יכולה לכתוב ספר, מהסיפורים שאנשים מביאים אלי, תחת הכותרת : "זה מה שלימדו אותי הוריי על עצמי". קחי אחריות אמא יקרה. שימי לב שהדרך בה את בוחרת לבטא את תסכולייך ופחדייך, אינם עושים טוב לאף אחד, אינם מקדמים אתכם לשום מקום. וגרוע מכך, יש להן השלכות ארוכות טווח. קחי אחריות על הדימוי העצמי של הבת שלך. היי לה אם. לא שוטרת, לא מפקחת ולא בוקרית מסוכנות דוגמנות. היי לה אם, אהבי, חבקי. מקדי את תשומת ליבך במה שנפלא ויפה וראוי. העבירי מסרים מחזקים שיגרמו לה להרגיש טוב עם עצמה. כשהיא תלמד לאהוב את עצמה, דברים נפלאים יקרו. סיגי, האופן בו את תופשת את השמנת בתך מקשה עלייך. הורים נוטים לחשוב שהבעיה היא אוכל, חוסר גבולות עם אוכל. ומיד רצים לדיאטנית שתשליט סדר. בעיני זהו עוול. ילדים לא צריכים ללכת לדיאטנית. ילדים זקוקים לחום, לאהבה, לתמיכה, לתשומת לב. השמנה (אצל ילדים ומבוגרים כאחד) היא תוצר של אכילה רגשית. כשאני רואה ילד או אדם בעל עודף משקל, אינני רואה אדם שיש לו בעיה עם אוכל. אני רואה אדם שחווה חוסר איזון רגשי, חוסר סיפוק של צרכים רגשיים. ההשמנה אצל ילדים היא ביטוי לאיזשהו חסך, קושי, מצוקה. זוהי דרך לבטא שמשהו לא בסדר. כשאת בוחרת בדרך של להגביל את המזון, את יוצרת חסך נוסף. את לוקחת ממנה את מה שמקל עליה, את מה שנעים ומהנה עבורה. לא פלא שכ"כ קשה לך...ולה. ילדים הם לא טיפשים זה ברור לכל. יותר מכך, ילדים הם חדי אבחנה, הם ססמוגרף של רגשות ושל התרחשויות. מעבר למה שקרה או קורה בבית (כמו בכל משפחה נורמטיבית ועדיין יש כאן מרכיב שאינו נורמטיבי ומציעה לך לא להתעלם מהשפעתו), זוהי ילדה שחווה חוויות חברתיות ועוד. זו ילדה שקוראת לתשומת הלב האוהב והחם שלך. לא לשיפוטיות ולביקורת, לא למבט העקום. יכול להיות שהבת שלך מחזירה לך במקום שכואב לך (כמי שחשוב לה המראה החיצוני שלה)? כי במקום הזה היא מצליחה למשוך את תשומת הלב שלך הכי טוב? סיגי, אני כותבת לך הכל ממקום של איכפתיות על מנת להאיר פינות של שדה ראיה חסום. אינני רואה בך אם חסרת אחריות חלילה וחס. אני שומעת כאב ותסכול, שהם שלך, ויוצאים במקום הלא נכון. במילים פשוטות, אם אינך רוצה שהבת שלך תפתח דימוי גופני שלילי שללא ספק בכוחו ליצור השמנה משמעותית יותר בעתיד, הניחי לה. וטפחי את עצמך כמשאב שלה. האם את אוהבת את גופך? את עצמך? האם את מקבלת את מי שאת באהבה ובחמלה? סיגי, אנו לא מגדלים ילדים לטווח קצר אלא לטווח ארוך. אני מכירה לא מעט ילדים שחוו השמנה בעבר ונהנים מחיים בוגרים כרזים. אם את רוצה שזה יקרה גם אצלך, עלייך לשנות את המיקוד שלך. להפסיק לראות את הבת שלך כ"בעיה של השמנה" ולראות אותה כמי שמאותתת לך לעזרה, לתמיכה, למילוי צרכים. מקווה שדבריי פחות יכעיסו ויותר יעוררו ויחזקו. שלך לאה פינטו .

קצת אני מבינה על מה מדובר אבל דבר אחד חשוב לי את אומרת פשוט לאכול הכל ? זה לא ברור לי דרך הגב יש לי כמה ברות ואחת מהם מהגן השנייה היא גיסתי החברה מהגן שמנה כל החיים אוכלת מה שבא לה וזה לא מפריעה לה כאלו היא שחררה מהמשקל מזמן למה היא עדיין שמנה? והשנייה גיסתי ילדה לפני 8 חודשים יש לה 3 ילדים היא גבוהה רק החלק התחתון שלה מלא טוסיק ולמעלה היא לא שמנה אני רוצה להגיד לך שלא מפריע לה בכלל היא לא חושבת על זה היא אוכלת מה שבא לה אפילו טיים אוף ב 12 בלילה היא ממש עשתה שחרור מהמשקל בחיים היא לא הייתה בדיאטה היא לא ירדה מאז הלידה אז למה מישהי שעשתה שחרור שאולי חושבת פעם בנתיים שהיא רוצה לרדת ושוכחת מיזה מישהי שעשתה שחרור אמיתי לפרקי זמן גדולים צשבהם הייתה אמורה לרדת לא ירדה בתודה מראש ליהי

שוב הי ליהי. עניתי לך בשאלה שמתחת. אם ברצונך להגיב, את מוזמנת לעשות זאת כהמשך שרשור. (אם תגוללי את הדף הזה למטה, תוכלי לראות "טופס שליחת הודעה") יום נפלא לאה פינטו

שמי ליהי אתמול בפעם הראשונה נכנסתי לפורום שלך שמתי לב מייד שזה פורום פעיל חזק רוחני ומעניין פשוט רציתי להבין מה שאני לא יוכל להבין מקריאה פה ממש כי הרבה רושמים שאלות חדשות הרבה לא מכירים ולא מצאתי את התשובה על מה מדובר שינוי תפיסה או תודעה או יצירת מציאות ככה בגדול עם תוכלי להסביר לי נשמע לי מעניין אני רואה את היחס החם בפורום ואני מתכוונת להמליץ עליו גם ללקוחות שלי אני פותחת בטארוט ונומרולוגית רק עוד דבר אחד לאה החמודה העם את כן מייעצת לאכול פחות ובאיזה אופן או שפשוט עם בא לי מלוואח של 700 קלוריות או יותר זה אפשרי רק שאני יבין את הכיוון תשובה על המלוואח בהחלט תעזור חחחח כי אני נמנעת ממנו הרבה יום קסום לכל חבריי הפורום

שלום ליהי גישת ההרזיה ללא דיאטה היא גישה, לא שיטה, לא תוכנית. כשאנו מדברים על "גישה" אנו עוסקים מן הסתם בתפישה, בתודעה. כשאנו מדברים על שינוי גישה, המטרה הסופית היא שינוי מציאות. אז, זה לא "או או או" אלא "גם, גם וגם". גישת ההרזיה ללא דיאטה משנה את המיקוד מהמזון אל האדם עצמו, כמי שיוצר את השמנתו. אין זה האוכל שמשמין אלא הגישה של בני האדם למזון, לעצמם. אינני מייעצת לאנשים לאכול פחות (את זה עושות יופי כל הדיאטות, כולל אלה המיוצגות תחת מסווה של אורח חיים בריא וכ"ו). אינני מאמינה בלהמליץ לאנשים לעשות מה שאני יודעת שלא עבד בשבילם עד כה ולא יעבוד גם בעתיד. אני מכוונת אנשים להכיר בצרכים שלהם, לזהות אותם וללמוד לתת להם מענה הולם. הצרכים עליהם אני מדברת הינם פיזיים, מנטליים ורגשיים. מן הסתם, בתהליך כזה, הפחתת האכילה היא בלתי נמנעת. היא איננה מטרה בשום מקרה היא תוצר לוואי של התייחסות חדשה לעצמנו ולמזון. בתהליך הזה מתממשת עבודה במספר רבדים, כשהמיקוד הוא בגורמי ההשמנה. אכילת יתר היא ההתנהגות הכרונית שמייצרת השמנה, אך גם היא סימפטום ולא המקור. (אכילת יתר= צריכת מזון מעבר לצורכי הגוף הביולוגיים) הגורמים האמיתיים לאכילת יתר בעולם המערבי-המודרני הינם: 1. החסך והדיאטה (חסך והגבלה מגבירים את הכמיהה שלנו למזון, שלא לדבר על מנגנוני ההגנה שמעוררת הדיאטה בגופנו) כמו גם מערכת יחסים ותפישה מעוותת של המזון. 2. אכילה רגשית בבסיס שני אלה עומדת הקוגניציה שלנו, התודעה, צורת החשיבה. ולכן זהו רובד העבודה המרכזי אך לא הבלעדי. הגישה הרואה בגוף שלנו משהו שצריך לשלוט בו, לכוון אותו, לרסן אותו מבחינתנו, צריכה להתחלף בגישה שרואה בגוף את הפרטנר האולטימטיבי בתהליך כזה. לגישה שגורסת כי יש לגייס כח רצון ומשמעת עצמית על מנת לעמוד בהגבלה תזונתית-אנרגטית - אין מקום בתהליך המיועד לייצר תוצאות מצוינות ויציבות. מבחינתי, עודף משקל (כולל אורדיון של למעלה-למטה-למעלה) משקף המנעות של אדם מקשר עם עצמו. וזה מתייחס גם לחברות שלך. להרעיב את עצמך או להאביס את עצמך זה היינו הך מבחינתי ומשקף את הקשר והחברות של אנשים עם עצמם. בגדול, מקווה שהבנת. יום נפלא שלך לאה פינטו

המשך להודעתי אני אחרי 5 לידות יש לי 3 קילו שאני רוצה להוריד ( לא חייבת ) זה המושג שאני אומרת לאני הרחב שלי יש ימים שאני מורשה לעצמי קצת יותר אני בת 31 59 קילו עם תוכלי להגיד לי כמה אני צריכה להוריד ואיך את מסבירה את זה שהורדתי רק עם הויטליה אשמח לקבל תשובה ליהי

בוקר טוב ליהי רוצה או צריכה? מצד אחד " יש לי 3 קילו שאני רוצה להוריד ( לא חייבת )" ומצד שני: "תוכלי להגיד לי כמה אני צריכה להוריד" התבלבלתי קצת. ליהי יקרה, משקל אינו פונקציה של גיל, כך שגם אם הייתי רוצה לקבע לך משקל אידיאלי אינני יכולה. דבר שני, אני ממש לא רוצה. אני לא עובדת עם טבלאות אלא עם בני אדם. בגישת ההרזיה ללא דיאטה, בעבודה (לא פשוטה) כל אחד מגיע לאידיאל שלו באופן טבעי בלי לקבוע לגוף מתי הוא יהיה בסדר ומתי לא. בנוגע למה שאת עושה כרגע. כל עוד טוב לך, אשריך. אין דיאטה שלא מרזים בה. הבעיה עם דיאטות היא ש: א. לא ניתן להתמיד לאורך שנים (בלמעלה מ- 97% מהמקרים) ב. בטווח הארוך, היא אחד הגורמים המשמעותיים להשמנה ג. תוצאותיה אינן יציבות. אם את מרוצה מהדרך בה בחרת, למה לבלבל את עצמך עם משהו אחר ושונה בתכלית? בוקר נפלא שלך לאה פינטו

חזרתי לדרך ההרזיה ללא דיאטה אחרי תקופה ארוכה של דיאטה. אני מוצאת את עצמי אוכלת בלי הכרה למרות שאני מרגישה שהגוף לא מסוגל לאכול יותר. איך את מציעה להתמודד עם המצב הזה? אני עוברת תקופה לא פשוטה שדורשת ממני המון מאמץ פיזי ורגשי. כשאני עוצרת לשאול את עצמי מה אני רוצה לאכול אז תמיד מתחשק לי משהו מתוק וקל שגם מצנן וגם נותן הרבה אנרגיה, ולא ארוחה גדולה ודשנה ומצד שני אני מרגישה כל הזמן רעבה למשהו. חשבתי על כמה כיוונים אבל חשוב לי לשמוע את דעתך בעניין: אין לי ספק שהמאמץ הפיזי והרגשי עושה את שלו והגוף זקוק באמת למזון מסוג מסוים שמספק אנרגיה מהירה וזמינה. אבל יחד עם זאת נדמה לי שיש משהו בחוסר השקט שלי שלא מאפשר לי לעצור לרגע, להירגע וליהנות ממה שכבר נעשה והושג. אני כל הזמן רודפת אחרי הזנב של עצמי. אז מאוד יכול להיות שהאכילה היא המקום והזמן היחידים שמאפשרים לי לשבת לרגע בשקט ולהנות ממעט מנוחה שהגוף שלי כל כך זקוק לה. והדבר האחרון שחשבתי עליו קשור למעשה לשיעמום. אמנם כל הזמן יש לי מה לעשות אבל כל המטלות הן סיזיפיות ובסופו של דבר הן משעממות אותי והאכילה מפסיקה את השיעמום הזה. למעשה הדבר היחידי שהגוף משדר לי יותר מהכל זה שהוא זקוק למנוחה, גם מההאכלה האינסופית שלי. מה היית מציעה לי לעשות? בהערכה גדולה, שחף

היי שחף אכילת יתר תמיד מונעת ממקום רגשי (בהנחה שאת יודעת לזהות את הסיגנלים הביולוגיים ולא מגדירה "אכילת יתר" כל מצב בו את חושבת שאינך צריכה לאכול). מה שאני בעיקר שומעת ממך שחף זו חוסר פניות. חוסר פניות לעולם הרגשי שלך ואולי גם לעולם הפיזי שלך. אני חושבת שעצם העובדה שכתבת לי ולפורום, מעצם העובדה שהתפנית להסתכל לסוגיה המציקה בעיניים, הגעת לאיזושהי מסקנה. לא? "למעשה הדבר היחידי שהגוף משדר לי יותר מהכל זה שהוא זקוק למנוחה" - אז מה את צריכה באמת? ואיך את מתכוונת לעזור לעצמך? כיצד ביכולתך להחזיר לעצמך את החיוניות? אם את מבינה שאת צריכה שקט ומנוחה. מדוע אינך נותנת לגיטימציה לצורך הזה וחייבת לעטוף אותו בתרוץ של "זמן אוכל". מדוע? כי זה יתפרש כבטלה? או אולי משהו אחר. שחף, אני מדברת על צורת התייחסות אחרת לגמרי, לעצמך. אני מדברת על העולם המנטלי-רגשי שלך שאינו מקבל את תשומת הלב הראויה, שלא לאמר הלגיטימציה הטבעית. שחף, את מעידה על עצמך כמי שחווה תקופה לא פשוטה. מה שמקשה הוא בעיקר המצב המנטלי-רגשי. והקושי נוצר כשאת מתעלמת ממנו או נלחמת לשנות אותו ברגע. זה בדיוק מה שעושה לנו המזון - נותן הקלה לרגע. זה נפלא להקל על עצמך אך ממש לא רצוי לברוח מעצמך. מה שאני הייתי מציעה לך לעשות זה להכיל את העולם הרגשי שלך, להיות, לתת לעצמך לגיטימציה להרגיש את מה שיש, בלי צורך מידי לפתור. בתהליך שאני מלווה, זהו אחד המרכיבים של מודעות וטיפוח הקשר עם עצמנו. הכרות עם כוחם של הרגשות (בעיקר לטוב). זו הסיבה שאני חוזרת שוב ושוב על המסר: אכילה והרזייה הם תוצרי לוואי. המטרה המרכזית היא טיפוח החברות והקשר שלנו עם עצמנו. אגב, שעמום אינו בטלה. אנו יכולים להשתעמם מעצם עשייה, בדיוק כפי שאת מתארת. כשאת משועממת, נתת לעצמך פעם להיות באמת בשעמום הזה? לחוות את התחושה הזו? להסתכל על עצמך ולהקשיב למה שקורה בתוכך בזמן שאת משועממת? אני מניחה שלא ממש כי שעמום הוא סוג של אי נוחות וכיוון שהפכנו מ- human beings ל- human doing , את מיד קופצת לעשות משהו בנדון. ומה שאת עושה זה את האוטומט המוכר. ואח"כ שואלת את עצמך איך לעקוף את זה. בהלך הרוח הדיאטטי למדת, כמו רבים, להעסיק את עצמך במשהו אחר, רק לא לאכול. כאן, אני אומרת לך, תהיי, תכילי את העולם הרגשי שלך, למדי להכיר בשיח הפנימי שלך. התחברי (מהמילה "חברות") עם עצמך. שחף יקרה, אני רוצה לאחל לך יום נעים ומכיל שלך לאה פינטו

הסיבה לכך שאני לא מאפשרת לעצמי להרגיש עד הסוף ולהיות שם היא שאני כועסת. אני כועסת על עצמי על כך שאני רומסת את עצמי שוב ושוב ולא מעמידה בפני העולם את העובדות והצרכים שלי. והסיבה השנייה היא שאני כועסת על הסביבה שלי. בהרבה מובנים יש לי תחושה כל הזמן שהסביבה היא לא מכילה. יש לי בן זוג שאוהב אותי מאוד אבל הוא חושב על החיים במושגים שאינם שלי. מבחינתו כל מנוחה היא מותרות, החיים הם סידרה של מטלות שעלינו לבצע הרבה לפני שאנו חושבים על עצמנו. הוא אגב, רזה באופן טבעי, ונוח לו עם צורת החיים הזאת. אני לעומת זאת אדם מורכב שחווה המון טראומות בחיים. לוקח לי הרבה זמן כדי להגיד לעולם מה אני באמת צריכה ועד שאני כבר מעיזה לאפשר לעצמי לנוח או לעשות משהו קטן בשביל עצמי הדברים שלו מחזירים אותי שוב למקום המאשים והקטנוני שמרגיש שלא באמת מגיע לו. גם הטיפול בילדים מתפרש אצלי פעמים רבות כויתור ארוך ומתמשך על עצמי. קשה לי להכיל את זה. אני רגילה מגיל מאוד צעיר לטפל באנשים אחרים, בבני משפחה חולים ובעצמי והתעייפתי מהטיפול הזה בכולם. אני אוכלת את עצמי לדעת כי קשה להגיד שנמאס לי לטפל בכולם. אני זקוקה לאהבה ורוך והבהנה והכלה. אני צריכה שיעודדו אותי לנוח ולא לעבוד עד קץ הימים. אני צריכה שלא יגרמו לי להרגיש רע על זה שאני זקוקה ליותר שינה ולקצת שקט מהילדים כדי לאגור כוחות. כל הדברים האלה משאירים אותי במקום של קורבן שאינו שולט בחייו. אני כועסת כי אני חסרת אונים מול הדבר הזה.הייתי רוצה להשתחרר מהשיפוטיות והביקורת העצמית. הבעיה היא שאני לרוב לא מוצאת את הכוחות לכך. ואם אמשיך את דבריך, כשאני מרשה לעצמי לחוות את הדברים האלה אני לא רק כועסת אלא גם שונאת את עצמי על זה שהבאתי את עצמי למקום הזה, על החולשה שלי, על כך שאני לא עומדת בציפיות, על כך שאני לא מספיק טובה ולא מספיק "סופרוומן" ועל כך שאני אנושית. קשה לי להרגיש את השנאה הזאת אז אני אוכלת, זה מקהה קצת את הכאב.

לאכול בלי הכרה. זה עבר וגם התחלתי לנסות את הדיאטה שנקראת 2diet שזה מבוסס על חומרים טבעיים שהם בעצם סיבים תזונתיים (חלקם באים משעועית) אחד הדברים החשובים בדיאטה הזו שהיא גורמת להרגיש שבעים ומורידה את החשק לאכול מתוקים. הסיבים האלה גם מעכבים את ספיגת הנפחמימות ומספחים אליהם את השומנים כבר במערכת העיכול. יש להם עוד דברים טובים אבל בנוסף צריך גם להרגע, לעשות פעילות גופנית (אני צועדת עם חברה), וזה עבד.

לאה שלום, רציתי לדעת איפה את מקבלת את המטופלים שלך והאם את מטפלת גם באכילה רגשית שכנראה הפכה להפרעת אכילה רצינית..? ואם לא, למי אפשר לפנות?

שלום לינוי כיוון שאני מתמקדת בגורמי ההשמנה, התייחסות משמעותית לאכילה הרגשית היא חלק מהתהליך אותו אני מלווה. בכל הנוגע לפרטים טכניים, את מוזמנת לפנות אלי בערוץ האישי - טלפוני (פרטים, בהקלקה כפולה על התמונה) יום נפלא שלך לאה פינטו

תודה רבה ללאה, ול2 המקסימות שהגיבו לי... לקחתי המון המון חומר למחשבה. וזה מאוד נכון כל מה שכתבת... אני מקווה להצליח לגייס כוחות,ולא להשבר וליפול שוב אל תוך "מרה שחורה" ועצבות, שאני יוצרת לעצמי. לגבי מי שהציעה דיאטנית במסגרת הצבא... רק מקרים חריגים רשאים לקבל יעוץ מדיאטנית שזה אומר תת משקל(הפרעות אכילה וכו'...) ומשקל עודף לא של ק"ג בודדים אלא, משהו רציני. לצבא אין תקציב לאפשר לכולם להתראות עם דיאטנית קלינית... אני שוקלת בכובד ראש בסופי שבוע ללכת לדיאטנית פרטית או משהו בסגנון...כי את הידע בתזונה יש לי, עברתי לא מעט דיאטות בחיי... מה שחשוב זה הלווי,התמיכה,השקילה,המעקב ,העידוד... שוב תודה לכולן! ובייחוד לך לאה...

היי שחר ראשית אני שמחה לשמוע שהחלטת לקום. רוצה להמליץ לך בחום לקרוא קצת יותר בפורום. שיטור חיצוני (וגם פנימי) אינו חלק מהפתרון האמיתי. מה שחשוב זו יצירת התמיכה הפנימית מה שחשוב זה יכולת העידוד הפנימי כל מה שתעבירי החוצה יישאר בחוץ. למדי לטפח את עולמך הפנימי. כח מה שאת רואה בחוץ הוא רק שיקוף שלו. קראי שוב את שכתבתי לך על אחריות אישית. יום נפלא ושמחה שאת מרשה לעצמך לקחת. שלך לאה פינטו

היתי 118 קילו התחלתי עים דיטה של דגים בלילה וביום סלט נבטים ופרות בבוקר אשכולית ומילון ירדתי בחודש וחצי ל103 קילו ומאז אני לא יורד ולא עולה וממשיך לאכול סלטים כמו עז כן אני גם לא נוגע בלחם ולא בשתיה מתוקה או מוגזת ... האים מישהו יכול להגיד לי למה אנילא ממשיך לרדת במישקל

הגוף שלך נכנס לפלטו. ירידה נוספת תתרחש רק אם תאכל עוד פחות ממה שאתה אוכל עכשיו (לא מומלץ וככל הנראה גם בלתי אפשרי) או אם תתחיל בפעילות גופנית. הירידה נפסקה כי הגוף שלך התאים את עצמו לרמת מזון נמוכה יותר וקצב חילוף החומרים שלו ירד.

גוף בדיאטה הוא גוף רעב. גוף רעב הוא גוף בסטרס. גוף בסטרס (במצוקה) מפעיל מנגנוני הגנה והשרדות רבים, שאולי מבחינתך פועלים נגדך, אך בהחלט פועלים לשם קיומו הבסיסי. מנגנוני ההגנה הללו כוללים: ירידה במסת השריר (כי על השומן יש לשמור לימים קשים יותר), ירידה בחילוף החומרים, הגברת הספיגה במערכת העיכול, עליה בכמות הליפאזות (אנזימי רקמת השומן), ואפילו הגברת התאבון שמגיע בשלב מתקדם. כשאתה יוצר אוירה קיצונית, הגוף מגיב לך באופן קיצוני. יש לציין כי בכל דיאטה ובודאי בדיאטה קיצונית כמו זו שבה אתה חי כרגע, הגוף אינו ממהר לאבד שומן. ואתה מאבד בעיקר שרירים שמכילים הרבה מאוד מים. מים שוקלים יותר משומן ולכן ההבדל במשקל (המסה הכללית שלך הגוף). כשאתה מבקש לרזות, אתה בעצם רוצה לצמצם את מסת השומן למימדיה הבריאים והאידיאליים. כך שהיה בטוח, וצר לי לאכזב אותך, הירידה במשקל אינה משקפת איבוד של 15 ק"ג שומן. תרומת השומן לשינוי המשקל היא קטנה מאוד. מה לעשות, מאיר? להפסיק זאת היום! אוכל לא גרם לך להשמין בצורה כזו ואוכל לא יגרום לך לרזות. היחסים הלא בריאים שלך עם אוכל, עם הגוף שלך, עם עצמך - הם אלה שגרמו לך השמנה. ואם אתה רוצה לרזות, הפסק להתייחס לגופך ולעצמך באופן מכני כ"כ. אנחנו בני אדם, לא מכונות ובודאי של עיזים. במקום לבחור בפרוייקט של חסך לרגע (כמה זמן תחיה על סלט נבטים, דגים ואשכוליות?) למה לא לבחור בתהליך של שינוי מהותי, על מנת לייצר תוצאות נפלאות וי-צ-י-ב-ו-ת. תוצאות אופטימליות ניתן ליצור רק ע"י התייחסות לגורמי ההשמנה האמיתיים ולא הסימפטומים שלהם. אם אתה רוצה לעזור לגוף שלך לשחרר שומן מיותר שמכביד גם עליו, לא רק עליך. עליך ללמוד לעבוד איתו ולא כפטרון המכתיב את הזנתו מבלי לספור אותו. אם אתה רוצה לייצר מציאות חדשה בחייך, קח אחריות על התרומה האמיתית שלך למצב הנוכחי ואל תעביר אותה למזון, יקירי. אתה יצרת את הקיים ואתה יכול ליצור אחרת באמצעות פיתוח מיומנויות חדשות ושימוש בכלים חדשים על מנת ליצור שינוי בהתייחסות שלך ומכאן השינוי ההתנהגותי לא יאחר לבוא עם התוצאות הנפלאות. מאיר, בשלב ראשון אני ממליצה לך לקרוא קצת יותר בפורום. זהו פורום "הרזיה ללא דיאטה" שמביא רוח רעננה וגישה שונה לחלוטין בכל הנוגע להרזייה. קרא, נסה להבין, שאל. בשלב הבא, אני ממליצה לך לקחת לעצמך ליווי בתהליך אמיתי של שינוי, תהליך מובנה שיעזור לך לעזור לעצמך באמת. יום נפלא שלך לאה פינטו

שלום לאה ובלה. אני פועלת לפי הגישה - אני גם לא נשקלת ובהחלט מרגישה שינוי לטובה בגוף . שאלתי היא כזו - אני משתדלת לאכל לפי קשב לגוף. זה מצליח יפה בד"כ. הבעיה היא ששמתי לב שאף פעם אין לי בכלל חשק לפירות. אני בכלל בכלל לא אוהבת פירות. זה משהו שאם אני רוצה שיכנס לגוף אני צריכה להכריח את עצמי (בניגוד לגישה כמובן). מאז שהתחלתי ליישם את הגישה - לא אכלתי כ"כ פירות - כי בכלל לא בא לי . ירקות אני אוכלת - סלט פעם ביום יומיים. השאלה שלי היא - האם אני לא מזיקה לעצמי? האם לא אסבול ממחסור בויטמינים? לא רוצה להכריח את עצמי - אבל גם לא ממש נהנית מפירות. מה לעשות?

שלום אמא עדי, שמחה שאת איתנו, מזמן לא ראינו ולא שמענו. האמת, נראה לי מאוד טבעי לתחילת הדרך. לאחר שנים של דיאטות "תאכלו הרבה ירקות, פירות זה בריא" לא רק שדי שבענו ויש השלמות פסיכולוגיות אחרות לעשות, יש גם סוג של אנטגוניזם. אינני חושבת שאת פוגעת בעצמך. ויטמינים ומינרלים אינם נמצאים רק בפירות. מה שחשוב זה לא להתקבע על תיוג עצמי, פרדיגמה שאומרת: "אני לא בן-אדם של פירות" בדיוק כמו שלא הייתי ממליצה לאף אחד להתקבע פרדיגמה (אמונה) כמו: "אני אכלן כפייתי" או "אני אישה של מתוקים". אלה הן פרדיגמות חוסמות. האדם הוא אוכל כל ומכאן שיש לו צורך וכמיהה טבעית לכל סוגי המזונות, אלא שהמינונים משתנים בהתאם לצרכים. אל תתייגי עצמך, והמשיכי לזרום, את עלולה להפתיע את עצמך עם איזשהו חשק לתפוח או אבטיח. סמכי על עצמך, סמכי על הגוף שלך. הוא יודע מה בריא ונכון לו. היי פתוחה לעצמך, היי קשובה. כל רגע עומד בפני עצמו ומה שלא התאים לך אתמול אינו בהכרח רלוונטי להיום. ממה שנהנית אתמול לא בטוח שאהנה מחר וההיפך. היי מודעת מתי את מנסה לקחת את שרביט השליטה על האכילה שלך (תחת חשיבה של "בריא או לא בריא"). מאחלת לך שבת נהדרת שלך לאה פינטו

זה כל כך נכון מה שכתבת לגבי "מה שהתאים אתמול לאו דווקא מתאים להיום". סופ"ש נעים, עדי.

אני מידיי יום שומע רדיוס 100 F.M והיה פרסומת של דר' טבעון ואמרתי לעצמי שמעניין מה הם יציאו לי אז התקשרתי ובשיחה הם הבטיחו לי הרים וגבהות אמרו שזאת הדיאטה הכי טובה בארץ ושהם יהיה איתי בקשר מתמיד (לפחות פעמיים בשבוע) ושאני יירד ממש בקלות וירגיש שובע בכל היום אז זהו שלאאאאאאאאאא קניתי 2 ערכות שממש אבל ממש לא עשו את העבודה שהובטח לי והתקשרו אליי פעם אחת בלבד אחרי שבוע של הרכישה ואמרתי לבחורה ששוחחה איתי שזה ממש לא עובד ואני לא מרזה בכלל וגם אין לי בכלל יציאות(מובטח לפחות 2 יציאות ביום)אז היא אמרה לי לשתות שמן זית וגם זה לא כל כך עזר אז הבנתי שכמובן אין ממש עם מי לדבר... והכי מעצבן זה שנידפקתי בסכום של קרוב ל600 שקל ולא קיבלתי ממנו שום תמורה ולא ירדתי אפילו 1 ק"ג אני ממש מרגיש רע מכל הבחינות כי רימו אותי וחבל:(

קודם כל לא להאמין לשום פרסומת! רובן בלוף (במה שקשור להרזיה התכוונתי). הדרך היחידה להרזיה וזה גיליתי אחרי שנים היא אכילה מאוזנת של כל אבות המזון, ללא הרעבה, רצוי כמובן אוכל בריא (ובאמת לפי השיטה בפורום זה אם מקשיבים לגוף אז הדרישה שלו היא לאוכל מזין ולא לג'אנק פוד) וכמובן ספורט, מאוד חשוב ספורט!. אני אחרי שנים של הליכה שלא עזרה במיוחד התחלתי עם ריצה קלה והשינוי הוא עצום! זה לא להאמין כמה פעילות אירובית מואצת עוזרת להרזיה וחיטוב. תיתיעץ עם מדריך כושר לפני שאתה מתחיל עם פעילות. ותתנזר מג'אנק פוד, או לפחות תמעיט כמה שאפשר, מתי שאתה רעב תאכל אוכל בריא וטעים ולא אוכל דיאטטי שימאס עליך.

היי מאיה ראשית, מה שעובד בשבילך זה יופי. למען הסדר הטוב, הרשי לי להתייחס למספר דברים שכתבת על מנת להבהיר את גישת הפורום. ספורט, זה טוב לבריאות הגוף והנפש. כמי שעשתה את המאסטר שלה בתחום אני יכולה למנות שורה ארוכה של יתרונות. לא אלאה אותך ואת הגולשים. אך אדגיש כי אם יש דבר נורא שאנשים נוטים לעשות בהקשר זה, הוא לקשור את הפעילות הגופנית עם הרזיה. ובעצם עם ההשמנה שלהם. ובעצם עם בעיה כואבת שלהם. יש מיליון סיבות טובות לעשות ספורט, הרזיה בפירוש אינה אחת מהם. אפשר לרזות נפלא ובאופן בריא בלי יום אחד של פעילות גופנית. בתהליך של הרזיה ללא דיאטה, הרצון להניע את הגוף ולחוות את תנועתו מגיע ממקום נפלא של הקשר של אדם לגופו. ולא ממקום של כפיה "כי ככה צריך" . ההחלטה להניע את הגוף באה ממקום של הנאה, נקודה. ועד כמה שאני מכירה ומבינה את העולם הזה, רוב הסובלים מעודף משקל ממש לא סובלים את הרעיון של "לעשות ספורט" בגלל ההקשרים המדכאים שיש לפעילות כזו עבורם. בהתחלה זה ההקשר לפעילות שנכפית בביה"ס, תחרויות שלא נולדו להן, אח"כ בצבא ובהמשך כל פעילות גופנית היא שיקוף להשמנה. ("אני עושה פעילות כי אני שמנה, זה העונש שלי"). בנוגע אלייך, יש עוד כמה דברים שאת עושה פרט לריצה. יש משהו ביחסים שלך עם הגוף שלך, בתשומת הלב שאת מפנה לעצמך, ביחסים שלך עם עצמך שעושה עבורך עבודה ממנה את מרוצה. לא הייתי מייחסת זאת באופן צר רק לריצה. יחד עם זאת, בהתייחס לאייטם הבא עליו אכתוב, אינני יודעת אם אינך מנוהלת ע"פ גישה דיאטטית (שמחזיקה מעמד אצל 3-5% מהאוכלוסיה, בלבד), ואינני יודעת מה מניע את המוטיבציה שלך כרגע (לעיתים אלה דברים טובים בחיינו ולעיתים ממש לא) כך שקשה לי להתייחס לדוגמא האישית שלך כאל מודל. הדבר הנוסף אליו רציתי להתייחס הוא המלצתך להתנזר מג'אנק-פוד. כל התנזרות מבחינתי היא הגבלה דיאטטית אשר מחזקת את הלך הרוח הלא נכון הזה בתוכנו. ומכאן, אני מסיקה שאת באה מהלך רוח מאוד דיאטטי (גם אם הוא עובד עבורך, כרגע או בכלל). אני יכולה לספר לך מנסיוני (שכולל את החוויה האישית שלי ושלא המתאמנים שלי) שאי הבחירה שלהם בגאנק פוד כפי שנהגו בעבר, באה ממקום של בחירה חופשית ולא ממקום של התנזרות כי הם חיים בחוויה של "מותר לי" בחוויה של שפע, להבדיל מחווית החסך שיוצרת ההתנזרות. כל תיוג של מזון ל"רע וטוב" "בריא-לא בריא" "משמין-מרזה" - משאיר את מערכת היחסים המלאכותית והלא בריאה שלנו עם מזון, במקומה. אז מה, אנו מדברים על "שינוי" לחודשיים? כל דבר שננסה להתנזר ממנו (פיזית ותודעתית), כשבתוכנו אנו חשים כלפיו "חיבה" יהפוך לאטרקציה של החיים בהמשך. כל חסך הופך לאובססיה. המלצתך זו היא הראש הדיאטטי בהתגלמותו. וחשוב לי לציין, כיוון שזיהית את עמדתך עם גישת הפורום, שאין זו עמדת הפורום כלל וכלל. הלך רוח דיאטטי אינו רק מוצרי דיאט. דיאטה זה הלך רוח ולא מוצר כזה או אחר. על מנת לתת מענה ראוי להשמנה, יש להפנות תשומת לב לגורמיה ולא להתנהגויות המלוות אותה. גם ההתנהגויות הללו הן תוצר לוואי של חשיבה. והרי אינך מביאה משהו שרוב המנסים לרזות לא מכירים: מוצרים בריאים ופעילות אירובית. זה לא חדש. כמעט כולם, בשלב זה או אחר, באחת הדיאטות "הבריאות" (הנסיונות לייצר אורח אכילה וחיים בריא), נרשמו למכון כושר או יצאו להליכה/ריצה. לא חידשת. אז למה הם לא עושים זאת על מנת לעזור לעצמם? הסיבה היא צורת החשיבה וההתייחסות, שיוצרים רגשות תוקעים. מה הם תוקעים? עשיה מקדמת. והמחשבות הכי תוקעות אלה הן המחשבות של ה"צריך וחייב". כשאתה עושה משהו ממקום של רצון (ולא מלאכותי אלא רצון כנה שלך, הבחירה החופשית המלאה) זה מייצר משהו אחר לגמרי. מאיה, מקווה שלא תקחי אותי אישית מדי, מטרת פוסט שלי אינה, חלילה וחס, אישית. כמנהלת הפורום אני כותבת לטובת כלל הגולשים ולמען הבהרת עמדת הפורום. חשוב שעמדת הפורום תהיה ברורה ולא מבלבלת. ותודה לך על שאיפשרת לי להבהיר עמדה זו, גם אם לא התכוונת. מאחלת לך המשך הנאה והצלחה בדרכך שלך לאה פינטו

אני חיילת, בת 19וחצי ... מתוסכלת מאוד, מאז יום גיוסי העלתי כ11 ק"ג למשקלי.... וזה בעוד שאני מודעת ושומרת! כן כן אני ממש שמה לב מה נכנס לי לפה... אני מפקחת על עצמי ומודעת מאוד. אך זה לא עוזר לי... אני לא מאמינה בדיאטה,אני מאמינה בלשים לב לגוף שלי ולשמור עליו , אני מסתכלת על הגוף שלי כמקדש ולא מכניסה אליו דברים מזיקים שיהרסו אותו, אני מפנקת אותו רק בדברים איכותיים ובריאים, ומידי פעם חוטאת.. באיזה משהו שיעשה מתוק על הלב. המשקל שלי הוא גורם לעצב רב כרגע בחיי... אני בחורה צעירה,אני רוצה לחזור בסופ"ש לבית וללכת בגאון ובשמחה לים,עם גוף מעוצב,מחוטב ורזה...אני רוצה ללבוש את הג'יניסים מפעם שלא עולים לי על הזרת אפילו... כואב לי שכך המצב,ובצבא אין שום מסגרת שמאפשרת לי להעזר בה לתמיכה,דיאטנית וכו'... בבקשה,אני לא יכולה לתאר את העצב שלי, איך מוצאים את המשקל והקלוריות מהראש!? איך מתחילים לחיות חיים נורמלים ומשילים את הק"ג המיותרים מעצמם? איך מסלקים את "הרעב" התמידי "החשק לאכול סתם"... אני באמת אובדת עצות,וסובלת.... אני בחורה צעירה ומאוד מאוד מאוד עצובה. תודה רבה ויום נפלא, שחר.

שלום שחר אני בטוחה שלאה תענה לך עוד מעט ותעודד אותך בדרכה וע"פ שיטתה הטובה והמיוחדת . רציתי להתייחס לנושא האפשרויות בצבא , מנסיוני : יש דיאטנית בצבא במרפ"אות , את צריכה לבקש הפניה מרופא היחידה . כמו כן , יש מדור קדום בריאות במפקדת קצין הרפואה הראשי ואני בטוחה שהם ישמחו לעזור לך . בהצלחה !מאחלת לך שמחה ואהבה עצמית , בקרוב

אין לך שום סיבה להיות עצובה. תתחילי עם ספורט, אני התחלתי עם ריצה קלה (וזה רק על חול, דשא או משטח מיוחד לריצה) ורזיתי וחיטבתי ממש יפה, ספורט יעשה לך מצב רוח טוב וירזה אותך בהנחה שאת אוכלת אוכל בריא, תיתיעצי עם המד"סית שאת יכולה לרוץ ואם לא אז הליכה מאוד מהירה ואופניים. אל תדאגי בגילך יורדים מהר, דרך אגב את בטוחה שרק זה גורם לך עצב? אולי את בלי קשר לא מרוצה ממצבך הנוכחי כי משקל לא אמור להשפיע כל כך על הנפש אם אין משהוא אחר ברקע שמפריע (מניסיון אישי). בהצלחה חמודה

שלום שחר חמודה. מותר להיות עצובים גם בגיל 17 וגם בגיל 5 וגם בגיל 40. וגם לך מותר להיות קצת עצובה. יקירה, את מאוד מרחמת על עצמך ומרגישה יותר ויותר מסכנה. כך, את בודאי לא יכולה לעזור לעצמך. כך את מחלישה את עצמך. ולא פלא, כשאת רואה עצמך כ"כ קטנה, מחפשת את הדבר הגדול בחוץ. ואם את עצובה, יש לך סיבה טובה להיות עצובה. אך מהי הסיבה? הגוף שלך? הנסיונות הלא מוצלחים? את ודאי תעני לי "כן". כשאני חושבת במה אני יכולה לתרום לך, עולה לי רק דבר אחד. והוא להרחיב את ההבנה שלך לגבי העולם הרגשי שלך. אך שניה לפני, שאלי את עצמך: "מה אני עושה כשאני עצובה?" "איך העצבות שלי מפעילה אותי?" ואולי אפילו "מה אני מרוויחה מלהיות עצובה ואומללה?" האם אפשרי שכל מה שהעצבות תורמת לך זה לשבת ולבכות ובעצם לא לעשות שום דבר שמקדם אותך? האם אפשרי שכל מה מה שהעצבות תורמת לך זה להזין שוב ושוב את המחשבות המעציבות שלך? האם אפשרי שמה שאת מרוויחה זו את הזכות לתת לאחרים לפתור לך את ה"בעיה"? שחר יקרה, מה שמעציב אותך הן המחשבות שלך (על הגוף שלך, על הנסיונות שלך). לשום גורם חיצוני למחשבות שלך, אין את הכח לגרום לך להרגיש כך או אחרת. זה אומר שהרגשות שלך הן באחריותך ולבחירתך. אני יודעת שזו אינפורמציה שיכולה לעורר המון (המון המון) התנגדות. זו ההתנגדות ללקיחת אחריות אישית על איכות חייך בלי קשר למשקל שלך. כשאת יושבת עם עצמך ומספרת לעצמך "אני כ"כ צעירה, אני לא צריכה לחוות את זה, אני כ"כ צעירה, אני צריכה לשמוח ולהנות ולא להתמודד עם כלום, אני כ"כ צעירה ותקועה במערכת לא מאפשרת, אני כ"כ צעירה והחיים שלי מכאיבים לי, אני כ"כ צעירה ועצובה והצעירים האחרים חווים חיים נפלאים ורק אני נדפקתי......" - מה את עושה? מייצרת עוד ועוד עצבות, מרחמת על עצמך, יושבת במקום, אולי בוכה אולי רוקעת ברגליים, אך זה לא ממש משנה הרבה כי העולם ממשיך לנוע. זו רק את שעוצרת את עצמך. רוצה להרגיש אחרת, תתחילי לדבר אל עצמך אחרת. הפסיקי לתלות את מצבך בגורמים חיצוניים. אף אחד לא אחראי לעולם הרגשי שלך (גם לא הגוף שלך), רק את. את מציירת עצמך כמי שעושה הכל טוב. יש אפשרות שתאמרי לעצמך "רגע, אם זה לא עובד, יש בכל זאת משהו שלא כ"כ הבנתי, שלא כ"כ הפנמתי, אני כנראה לא עושה נכון" - ואז במקום להרגיש מיואשת, תתחילי מהתחלה, תחפשי מידע על מנת לעזור לעצמך. דיברת על מודעות ומבחינתי את רחוקה מאוד ממקום של מודעות. את קוראת לבקרה ולשיפוטיות מודעות. זו אינה מודעות. באחד הפוסטים שלי בעמוד זה או לפניו כתבתי על נושא המודעות תחת הכותרת "מודעות עצמית". את מוזמנת לקרוא ולעזור לעצמך להתפתח ולגדול. את מבקרת ושופטת את האכילה שלך אך אינך מודעת כלל למה שמניע אותך ליצור את ההשמנה שלך ומכאן שאת ממקדת את מאמצייך במקום הלא נכון. את מנסה להילחם בעצמך במקום להבין את עצמך וללמוד את עצמך. גופך אינו בעיה. יש לך גוף בריא שמסוגל לכל מה שכל מי שמצליח, מסוגל. לגוף שלך יש אותה פיזיולוגיה. הגוף שלך יודע להיות רזה, זו בכלל אינה שאלה. צורת ההתייחסות שלך אליו ובעיקר לעצמך היא שתוקעת אותך. התחילי בלחנך את עצמך לקחת אחריות על העולם הרגשי שלך. הרגשות שלך הן הבטריות שלך. רגשות שיליליים יבלמו אותך. רגשות חיוביים יקדמו אותך. ורגשות אינם נוצרים יש מאיין, הפני את זרקור המודעות שלך למחשבות שלך, הם אלה שמייצרים את רגשותייך, יקירה. את בוחרת במה המח שלך מתמקד. את אולי לא מכירה בכח הזה שלך אך זה מה שאת עושה והגיע הזמן להכיר בכך. שחר, קיבלת כאן נקודה חשובה למחשבה, מקווה שתקחי לתשומת ליבך. לא ספורט, לא אוכל בריא ולא מסגרת דיאטטית יפתרו אותך מהאחריות האישית שעלייך לבנות על מנת לחוות את חייך באופן איכותי. הם יתנו לך רק פתרון לרגע. מאחלת לך שבת פוריה ומענינת עם עצמך. שלך לאה פינטו

יש לי עצה קטנה מניסיון, לכל הנאבקים בבליסות/אכילות ללא שליטה וכו' - מכירים את התחושה הזו, תוך כדי הזלילה, שאתם אומרים לעצמכם "אוקיי, מחר אני באמת אתחיל דיאטה, ספורט וכו'" וממשיכים לזלול ולזלול? נסו בפעם הבאה להגיד לעצמכם, תוך כדי הזלילה "מחר אין דיאטה. גם מחרתיים לא. לעולם אני לא עושה דיאטה יותר!" ותראו איך החשק לאכול נעלם. הרעיון הוא שעצם המחשבה על הדיאטה של מחר תגרום לכם לזלול עד בלי די בעוד שהמחשבה על כך שמחר לא תהיה דיאטה ולמעשה לעולם לא תהיה עוד, תגרום לכם "להיבהל" ולהפסיק. זה כאילו שאתם מבינים, שמחר לא תעשו שום דבר כדי "למחוק"/"לתקן"/"לשלם" על ההתנהגות של היום. ומכאן שאין שום לגיטימציה להתנהגות הזו. לי זה עוזר. בהצלחה.

היי מיכל מה שאת עושה: 1. יוצר אצלך רוגע - להבדיל מלחץ (לחץ מוביל הרבה מאוד אנשים לאכילת יתר) 2.ממקד אותך בכאן ועכשיו (כי רק כאן ועכשיו את יכולה באמת להיות נוכחת, לחוות, להנות, לקבל החלטות ולעשות בחירות) 3. יוצר אצלך תודעת שפע. וכשיש שפע נעלם ה"אכול היום, כי מחר אין" כל הכבוד ותודה על השיתוף. שבת נהדרת לך שלך לאה פינטו

בכל תרמיל של שעועית ירוקה או צהובה יש גרגירים לבנים של שעועית. אם אני אוכלת רק את הקליפה הצהובה או הירוקה ללא הגרגיריםשל השעועית- האם זה נחשב למזון דיאטטי ככל ירק? האם אפשר לאכול זאת ללא הגבלה כמו שאני אוכלת למשל מלפפונים, חסה, כרוב ללא הבבלה? כמה קל' יש בכ- 100 גר' קליפות אלו? אני שואלת זאת מאחר וידוע לי כי רב הקל' נמצאות בגרגירי השעועית הלבנים.

היי שירה התעסקות כזו באוכל אין מקומה כאן, בפורום שלנו. אנו לא מאמינות במה שאת עושה ובמיקוד שיצרת בחייך על מנת לרזות. אנו לא מאמינות בגישה כזו כגישה מקדמת. אנו לא מאמינות במזון דיאטטי אנו לא מאמינות בספירת קלוריות. אנו מאמינות בחוכמתו של גוף האדם אנו מאמינות שהשמנה היא תוצר מלאכותי של בני אדם ואינה קשורה בתכולה אנרגטית של מזון כזה או אחר. אנו מאמינות ביכולת ובעוצמה של בני אדם לייצר לעצמם איכות חיים. אם תרצי להכיר מקרוב את מה שאנו מאמינות בו תוכלי לשוטט בפורום ולהתוודע לצורת הסתכלות חדשה. אם לא, זה גם בסדר , אלא שתצטרכי להפנות שאלות אלה לפורומים בהם אנשים מאמינים שהכח נמצא באוכל ולא בתוכם. וכל שנותר לי הוא לאחל לך הצלחה רבה שלך לאה פינטו

אני מסכים. התעסקות קטנונית כל כך באוכל מיותרת לחלוטין

אתן יכולות להיות יותר לא נעימות בבקשה?

אני יודעת שאחרי אימון ארובי צריך לאכות שילוב של פחמימה וחלבון כדי לבנות שריר ולא לפרקו. האם גביע של 1/2 ליטר ריוויון מספיק על מנת לספק את כמות הפחמימות? אני שואלת מאחר ויש בגביע כזה 25 גר' פחמימות.- זה מה שרשום בערכים התזונתיים שלו. מבחינת כמות החלבונים אני יודעת שזה לא מספיק לכן שאלתי היא רק עבור כמות הפחמימות. שאלה נוספת- האם אחרי אימון ארובי של50 דק' פרוסת לחם קל אחת מספיקה על מנת לספק את כמות הפחמימות? אם לא- מה כן מספיק?

בגביע ריוויון של 500 גרם יש בערך 16-17 גרם חלבון. זאת כמות סבירה. אני לא חושב שכמות הפחממות בגביע ריוויון תספיק לך. אני מציע לך להוסיף פרי כלשהו (עדיף בננה או תמרים).לא היתי מציע לך לאכול לחם ובמיוחד לא לחם קל לאחר אימון אם המטרה שלך היא הוספת פחממות. הסיבה לכך היא קיום סיבים תזונתיים בלחם שמפריעים לספיגה. אני אוכל 2 גביעי יוגורט דלי שומן (0%) שזה בערך 20 גרם חלבון וכמה תמרים.

שלום אני רוצה להוריד 5 קילו מהמישקל שלי מה עושים אני ישמח אים תענו לי תודה

שלום אני רוצה להוריד 30 קילו אתם יכולים להגיד לי מה אני צריכה לעשות?

שלום אני רוצה להוריד 30 קילו אתם יכולים להגיד לי מה אני צריכה לעשות?

לכל הגולשים היקרים. אני יוצאת לחופש ומשאירה אותכם בידייה הנאמנות של לאה. בטוחה שכשאחזור כולכם תיהיו רזים מבפנים ומבחוץ. להתראות, בלה

אם את בטוחה שכולנו נהיה רזים(הלוואי וכך יהיה) כנראה את עוזבת אותנו להרבה הרבה הרבה זמן:) חופשה נעימה וטעימה!!!

שלום לאה האחד הפוסטים רשמת שאם מאמינם שתת פעילות בלוטת הטריס משפיע על השמנה אכן יהיה כך.בלי קשר לאמונה האם בפחינה רפאוית תת פעילות בלוטה משפיע איכשהו להשמנה או שאין קשר? אני די חדשה בפורום,יש לי תת פעילות בלוטה.

היי לך וואלה, אני כתבתי דבר כזה? ישנן הפרעות שדורשות התערבות רפואית ותפקוד לקוי של בלוטת התריס הוא אחד מהם. בלוטת התריס אחראית בין השאר לחילוף החומרים בגוף. במקרים שפעילותה לקויה (תת-פעילות או פעילות יתר) תהיה השפעה על רמת חילוף החומרים בגוף. במצב של תת פעילות כשהאכילה אינה מסונכרנת עם צרכיו האמיתיים של הגוף, עלולה להתלוות השמנה. במצב של פעילות - יתר - בדר"כ רזון ואפילו רזון-יתר. במצבים של תת-פעילות בד"כ ניתן טיפול תרופתי - הורמונלי במינונים שונים אשר מאזן את רמת הפעילות. כשרמת פעילות הבלוטה מאוזנת, בין אם באופן טבעי ובין אם בטיפול תרופתי, ההשלכות זהות. ערב נעים שלך לאה פינטו

אם הגוף מקבל את כל מה שנדרש לו והראש ממשיך לחשוב על דיאטה.מאיפה הגוף יוגע מה הראש חושב? תודה

סבטה יקרה הצלחת לבלבל אותי, חזרי שנית לא הבנתי מה לא הבנת. אנא, הסבירי עצמך שוב בסקרנות שלך לאה פינטו

שלום לאה,באחד השרשורים בלה רושמת: "בקיצור אם את מתרכזת בתוצאות את עדיין בדיאטה וכשאת בדיאטה גופך לא ישתף אתך פעולה." אז שאלה:אם הגוף מקבל את הכל מה שנדרש לו(אוכל טוב וטעים ועל פי צכיו ובזמן המתאים-יישום שיטה שלכן) אבל הראש עדיין חושב לרזות,אז מאיפה הגוף יודע מה הראש חושב?השומנים כאלה חכמים?:)

היי סבטה מעריכה מאוד את סבלנותך (מנסיון היא גם תמיד משתלמת). רוצה להפנות אלייך שאלה נוספת, ברשותך: למה את מתכוונת כשאת אומרת "הראש ממשיך לחשוב דיאטה"? תשובתך חשובה. והפעם אגיב מהר יותר שלך לאה פינטו

הי לאה,התכוונתי שבנאדם(הראש.....)עדיין רוצה לרזות,פשוט רוצה לרזות,לרזות פיזית, נו משהו כמו ליישם שיטה באופן ישיר(לאכול) ולחשוב על הרזייה באופן עקיף,הרי מלחתחילה המטרה הראשונית היא הרזיה,כדי להמשיך לרצות משהו צריך לראות תוצאה התחלתית אפילו ירידה קטנטנה במשקל, דוגמא הכי טובה זו אני,כבר שבוע((בעזרת הפורום) אני משתדלת לאכול רק כשאני רעבה או אם מתחשק לי לנשנש מהשהו,בנתיים אני לא רואה תוצאות-זה בטח מוקדם מידיי אני מבינה מאוד,אבל אני ממשיכה להשקל-הראש חושב על הרזיה!אבל הבטן חוגג ומקבל כל מה שבא לו!אז מאיפה הגוף יודע מה אני חושבת זה אכפת לו בכלל?:) מקווה שהסברתי את עצמי טוב, תודה מראש על התשובה!

שלום אני התחלתי את השיטה לפני כ 4 חודשים בעקבות ספר שחברה הביאה לי(דיאטה ללא דיאטה)הפסקתי עם הדיאטות התחלתי לאכול נורמלי דרך הגב הבנתי שאני זקוקה לממש מעט אוכל ציממתי כמויות שאני אוכלת,כעת אני אוכל אוכל מגוון קורא לפעמים שאני אוכל יותר מידי אבל זה רק אם זה ממש ממש טעים לי.,בקיצור אני לא מרזה בכלל איך שהיתי 65.5 קילו נשארתי בול אבל בול 65.5 קילו(כמובן שאני נשקלת בבוקר)שאלה שלי כזאת:אני הבנתי שגם אתן נגד דיאטות,אז האם באמת השיטה עובדת או שאולי הגוף שלי מאוזן במשקל כזה ולא מתכוון להוריד קילוגרמים???אני מרגישה את עצמי קצת שמנה.

שלום אושרת. ראשית הגישה שלנו אינה הגישה המתוארת בספר דיאטה ללא דיאטה. שינית על פי שאלתך לא נראה שעשית את הדבר החשוב ביותר על פי הגישה - לוותר על המנטליות הדיאטתית. שלישית יש בהחלט מצב שהמשקל שציינת הוא המשקל המתאים לגופך. רביעית 4 חודשים זה לא תמיד מספיק לראות תוצאות הבאות בזכות שינוי עומק. חמישית וזה הכי חשוב האם עשית את כל התרגילים של הספר אשר נועדו ליצור שינוי עומק בהרגלים ואמונות בלי קשר לאוכל או שעשית רק את נושא של אכילה? מקריאה בספר התרשמתי שהתרגילים לשינוי הרגלים (כמו לא לראות טלוויזיה יום שלם או להיות אדם יותר או פחות אסרטיבי) הם המפתח לשינוי. בקיצור אם את מתרכזת בתוצאות את עדיין בדיאטה וכשאת בדיאטה גופך לא ישתף אתך פעולה. בברכה, בלה

כן,עשיתי את כל המטלות בספר-אבל כל זה שטוית,חברה שהביא לי את הספר אמרה :לי זה לא עזר תנסי את!שאר החברות במכללה גם קנו ספר באינטרנט,אז ניסינו 8 בנות ביחד,לא עזר לאף אחת!כי אין קשר לא לראת טלויזיה לבין הרזיה,או לעשות מהשהו טוב לאחר-ולרזות.בקיצור סתם ספר לא שווה 1 ש"ח.איך אפשר לא להתמקד בדיאטה אם המטרה שלי לרזות והם מבטיחים אני מגדישה- מבטיחים 4 קילו לחודש-קישקושציה!אני בנאדם עם מלא בטחון עצמי ומאושרת יש לי בעלי מקסים ובת מדהימה וחכמה,לא חסר לי כלום בחיים-כלום!אבל אני רוצה לרזות!!!!זאת המטרה שלי

אני אמא שלי ואחותי קראנו אותו פעמיים,אמא עלתה 7 קילו אני אחותי לא עלינו לא ירדנו,אבל קיבלנו צילוליט בטוסיק!!!בולשיט דרך אגב ממה נובע הצילוליט?מישהו יודע?

שלום קרן צלוליטיס הינה תופעה שמקורה בחוזק רקמת החיבור העוטפת את רקמת השומן. חוזקה מושפע באופן מהותי מהגנטיקה שלך. ראי את רקמת החיבור הזו כמו רשת, שמחזיקה ג'לי. ככל שהרווחים בין הסיבים גדלים, הג'לי מסתנן דרכם (במקרה זה רקמת שומן). וזה מה שמקנה לעור את המבנה הגלי. יש לציין שצלוליטיס אינו תוצאה של השמנה בהכרח. רקמת שומן יש לכולם וכשרקמת החיבור מתרופפת, גם רקמת שומן דלה תזלוג דרכה. יום טוב שלך לאה פינטו

שלום, רציתי לדעת עם קרם נגד צלוליטיס יעזור גם בצמצום היקפים גם אם אין לי צלוליטיס. מישהו יודע? תודה רבה, תמי.

אולי קוסמטיקה.

שלום כשאני ממש רעבה ואין באפשרותי לספק לגופי מזון, בשלב מסויים הרעב הופך לבחילה. נוצר מצב שיש לי בחילה ולא בא לי לאכול אך אני יודעת שאני רעבה.מדוע זה קורה? מה עושים?

נופר , כשיש לך תינוק והוא בוכה ואת יודעת שזה מרעב אבל לא מאכילה אותו, בשלב מסוים הוא יכחיל מרוב בכי וכבר אי אפשר יהיה להאכיל אותו. הוא כועס, המום, מפוחד ומוצף רגשית בגלל העובדה שבצורה כל כך בוטה מתעלמים ממנו , מצרכיו ומגופו.כדי לתקן את העוול הזה אמא צריכה לשבת אתו המון זמן ולהרגיע כדי שאפשר יהיה להאכיל אותו שוב. כשאת מתעלמת מאיתותי רעב (וכרגע לא משנה הסיבה למה אי אפשר לאכל) גופך מקבל מסר של התעלמות ממך. הוא נאצלץ להערך מחדש נוכח אנפורמציה זו האומרת לו אין עכשיו אכל תסתדר . הדבר עלול לגרום להצפה של אנרגיה רגשית כמו כעס, פחד, עצב . הצפה זו עלולה להפעיל את מנגון המופעל כשיש סכנה על קיום, מנגנון הילחם ברח או קפא, אחד הדברים הראשונים שהמנגנון עושה זה לכבות את מערכת העיכול כדי לא לבזבז עליה אנרגיה . אם את רוצה שזה לא יקרה תדאגי תמיד להאכיל את גופך. אם זה כבר קורה סימן שהגזמת בהתעלמות מרעב ועליך עכשיו להוריד את הקצב ולהרגיע את הרגשות הסוערים. את יכולה לקחת מספר נשימות לדמיין משהו רגוע להתנצל בפני הגוף שלך על כך שהתעלמת ממנו ולאכל או לשתות משהו קטן. זה עשוי לעזור מאד. בברכה בלה

תודה.. סתם להבהרה..זה קורה לי בזמן האחרון מפני שאינני רוצה לאכול שטויות אז אני פשוט מחכה עד שאגיע הביתה למשל ואוכל לספק לגופי את מה שאני רוצה באמת אם אוכל כשהגוף מאותת שהוא רעב, בגלל המסגרת בה אני נמצאת (צבא), לא אוכל את מה שהגוף שלי באמת רוצה. כך למשל קורה לפעמים נגיד בנסיעה הביתה בסופ"שים שאני לא אוכלת מציפייה להגיע הביתה ולאכול את מה שהגוף באמת רוצה ואז מופיעה הבחילה לאחר רעב מתמשך. להתפשר ולאכול בדרך משהו? לגרור את הרעב למצב של בחילה עד שאגיע הביתה? מה לעשות?

תודה.. סתם להבהרה..זה קורה לי בזמן האחרון מפני שאינני רוצה לאכול שטויות אז אני פשוט מחכה עד שאגיע הביתה למשל ואוכל לספק לגופי את מה שאני רוצה באמת אם אוכל כשהגוף מאותת שהוא רעב, בגלל המסגרת בה אני נמצאת (צבא), לא אוכל את מה שהגוף שלי באמת רוצה. כך למשל קורה לפעמים נגיד בנסיעה הביתה בסופ"שים שאני לא אוכלת מציפייה להגיע הביתה ולאכול את מה שהגוף באמת רוצה ואז מופיעה הבחילה לאחר רעב מתמשך. להתפשר ולאכול בדרך משהו? לגרור את הרעב למצב של בחילה עד שאגיע הביתה? מה לעשות?

שלום רב יש לי שאלה - מקווה שניתן יהיה לעזור לי. יש דיאטה שבה נשקלים בבית עם משקל אלחוטי והנתונים מועברים למוקד. ראיתי זאת פעם בטלוויזיה האם מישהוא יודע על מה מדובר והאם אפשר להפנות אותי תודה

אם אני לא טועה החברה נסגרה. זו הייתה חברה ששיכת לשחל.

שלום,קראתי קצת בפורום אבל לא כל כך הבנתי איך בעצם הגוף מייצר הרזיה אם אוכלים כל מה שמתחשק,אפילו אם זה במינון הנכון איך זה הגיוני שהקילוגרמים יורדים כאשר אוכלים ציפס בערב,איך הגוף יודע שצריך לרזות?הרי אני מכירה הרבה אנשים שלא עושים דיאטה אוכלים רגיל כמו אחותי(בת 30 ,79 קילו) למשל היא אוכלת נורמלי היא לא חושבת על הדיאטות לעולם לא ניסתה דיאטה אבל היא לא רזה אפילו טיפה שמנמונת, לה זה לא מפריע היא בריאה מאוד אבל בחיים היא לא תרזה ככה היא תשאר כל החיים וזה מתאים לה,חברה שלי בצבא גם כן אוכלת רגיל ארוחות+מביאה איתה קצת ממתקים לבסיס אוכלת גלידות ופיצוחם קצת, גם היא לא שמנה אבל גם לא רזה,הרי לא הגיוני שכולם יהיו רזים-כל אחד והמבנה גוף שלו-מישהו נולד עם מבנה גוף רזה ומישהו שמנצ'יק:)אז גם אני צריכה גם להתמודד עם ה66 קילו שלי בגובה 167 לאכול הכל?,כי מי שלא נולד להיות רזה לא יוכל להיות רזה אלא אם כן יבחר להיות כל החיים בדיאטה? האם אני צודקת?

בוקר טוב סבטה וברוכה הבאה לפורום פוסט קצר אך עמוס בנושאים הדורשים התייחסות, אני אתייחס ל- 4 מהם: 1.רקמת שומן ומבנה גוף 2. גורמי השמנה 3. חוכמת מנגנוני הגוף. 4. תפישה סובייקטיבית של גוף אידיאלי. כשאת אומרת "לא הגיוני שכולם יהיו רזים" למה את מתכוונת? כשאת רואה אדם רזה בעיני רוחך, מה את רואה? והאם זה בהכרח האדם שאני או היא או הוא רואים? את ללא ספק מביאה את ראייתך הסובייקטיבית שלוקחת בחשבון פרמטרים כמו גובה ומבנה גוף. ובראייתך זו, אני איתך. לא כולם יכולים להראות אותו דבר (ותודה לאל שכך, אחרת היה נורא משעמם פה). כשאני מדברת על גוף רזה, אי מתייחסת למסת השומן בגוף. אין זה משנה מהו מבנה הגוף שלך, מה שקובע את מידת ההשמנה שלך הוא גודלה של מסת השומן התת עורית שלך. רקמת השומן התת עורית יכולה לגדול ולהתרחב אצל כולם ויכולה להצטמצם אצל כולם כשמבנה הגוף נשמר. כשאנו מתארים מקצועית ןמדעית מבנה גוף איננו משתמשים במושגים של רזה או שמן אלא רחב, צר, בינוני (נוגע למבנה העצמות). אך לא רק. גם פיזור רקמת השומן תורמת למבנה. ואני מבקשת שתדמייני או תסבי תשומת ליבך לשני אנשים רזים בעלי מבנה ומראה גוף שונה. תוכלי להבחין שלאחד יש יותר טוסיק ולשני עיבוי בבטן התחתונה, אולי דקא הזרועות או הרגליים. פיזור רקמת השומן הוא חלק מהמבנה ונקבע גנטית. אך השמנה נוגעת לגודל תאי השומן ברקמה הזו. ללא קשר למבנה הגוף שלך, השמנה משמעותה עליה בנפח תאי השומן הקימים, הרזיה משמעותה ירידה בנפח התאים הקיימים. אני מדגישה , ללא שום קשר למבנה הגוף. כך שאת יכולה למצוא 2 אנשים בעלי מבנה גוף דומה וברמות השמנה שונות. כשאני מדברת על גוף רזה אידיאלי, אינני רואה תמונה של דוגמנית מהחלומות (של מישהו) אלא גוף בעל מסת שומן מינימלית, אופטימלית, אידיאלית. מקווה שעד כאן האבחנה מובנת. גורמי ההשמנה - לקחת את ההשמנה/הרזיה ותלית אותה בגורם אחד והוא החסך הדיאטטי. טעות. הדיאטה היא אמנם אחד הגורמים המשמעותיים להשמנה בת זמננו, אך לא היחידה והבלעדית. השמנה היא תוצר של אכילת יתר ואכילת יתר היא תוצר של הקשרים קוגנטיביים ורגשיים שאנו יוצרים למצבים מסוימים, למזון, לגוף שלנו. אם אני חווה אי נוחות עם הגוף שלי וסובלת מעודף משקל במידה כזו או אחרת זה שיקוף לחוסר התייחסות והקשבה לצרכיו האמיתיים. לחסוך מהגוף או להאביס אותו הם היינו הך. מה שאת מציעה זו דיאטה, מה שאנו מציעות זו תשומת לב וכבוד לסיגנלי הגוף השונים. לאכול מה שמתחשק לי מתוך כבוד לצרכים האמיתיים שלי. זה משהו שפיספסת תוך כדי קריאה ולכן אני ממליצה לך לעיין בפורום קצת יותר, כמה דפים אחורה זה בהחלט יכול להספיק. ואם תוכלי להסביר לי את המנגנון שבו צ'יפס, באופן אישי וספציפי, גורם לגוף שלך להשמין, אודה לך מאוד. אני מתרשמת שיש כאן איזושהי חוסר הבנה בנוגע למנגנונים בהם הגוף עובד. נראה לך הזוי שהגוף רוצה לרזות, שהוא יודע שצריך לרזות. הכי טבעי לגוף זה להיות במינון הנכון של מסת שומן בגוף, בדיוק כמו שהכי טבעי לו לשמור על רמת סידן או אשלגן מסוימת בדם. לא שאלת את עצמך, איך הוא יודע שרמת הברזל או הכולסטרול בדם צריכה להיות כך וכך? הגוף אינה הבעיה, צורת החשיבה וההתייחסות כמו גם הבנתך את הגוף היא מקור הקושי. הגוף שלנו בנוי באופן מושלם לווסת את האכילה שלנו, את המשקל ואת הרכב הגוף שלנו. בשביל זה בדיוק קיים מנגנון רעב-שובע. אך למי יש זמן להקשיב ולספור אותו כשאנו עסוקים בעיקר בצ'יפס. סבטה יקרה, מאחלת לך יום נפלא יום של חשיבה מחדש. שלך לאה פינטו

האם ניסיתן? האם זה באמת עובד? האם מותר לקחת בשלבי הריון ראשונים? אשמח לקבל פרטים ממי שיודעת.

פורסם אתמול בתוכניתו של גבי גזית שא.החברה לקחה מאנשים כסף ולא סיפקה את המוצר ונעלמה ב.העלו בתוכנית אנשי מקצוע שקבעו שאין שום הוכחה שצמח ההודיה אכן עוזר ,אפי' להפך ולכן על תחשבי לקחת את זה וטוב שלא ניסית

תודה לתשובתך. איזה טיימינג מעניין בדיוק כשחשבתי....

תתקשרו אלי לפלאפון אני רוצה לרכוש את הצמח 0526389889

אין לי מושג מדוע בכל פעם שאני מתחילה דיאטה, כלומר קודם כל מורידה עוגות, עוגיות, ופלים, שוקולד וכו' מהתפריט, ונשארת רק עם "אוכל בריא", כולל ירקות, חלבונים, פחמימות (בד"כ מלאות), שתיית מים וכו', מתחילות אצלי עצירויות. פעם ביומיים שלושה אני מבקרת בשירותים, מתנפחת וכמובן לא יורדת במשקל. דיאטנים לא מאמינים לי, אך זה המצב. מה עושים???

מאירה, אני אומנם דיאטנית אבל אני בהחלט מאמינה לך כי אני גם פסיכותרפסתית גוף נפש מה שאומר שיש לי הבנה בשפה הנסתרת ובאיתותים הלא מודעים של הנפש המתבטאת דרך הגוף ודרך סימפטומים כמו עצירות. אציע לך עכשיו פרשנות מעולם זה לגבי העצירות הנובעת כתוצאה מדיאטה. זה שלי לגמרה ואת חופשיה לזרוק את זה לפח מיד כשתגמרי לקרוא, אבל אם זה יפתח לך זוית התבוננות חדשה ויאפשר שינוי בפירוש המציאות - דיינו. לעצירות בשפת הגוף נפש יש הרבה סיבות והרבה פירושים. אחת הסיבות המובילות זה הקושי שלנו לוותר על דברים שאנחנו כבר לא צריכים ולשחרר אותם. תהליך העיכול המופלא המתבצע יום יום בגוף מתסיים בזריקת הפסולת הלא נחוצה יותר אשר הגיע ממזון חיוני. גופך בוחר מה להשאיר בתוכו ולהשתמש ומה לזרוק החוצה. כאשר יש עצירות הדבר מצביע על קונפליקט פנימי בין הגוף לבין הנפש ועל חוסר הרמוניה . על כך שיש חלקים מסוימים הרוצים לפעול בכיוון אחד ואחרים רוצים לפעול דווקא בכיוון שיני. לפעמים אם לא נקשיב לכולם הם יגיבו במרד ויהרסו לכולם. אתן לך דוגמא משפחה עם שלושה מתבגרים בה כל בני המשפחה מאד אוהבת טיולים ארוכים ברגל מלבד ילד אחד. אם לא יקשיבו ההורים לילד ששונא את הטיול הרגלי , יתעלמו מצרכיו ויכפו עליו לצאת עם כולם לטיול הוא עלול, אפילו לא בכוונה, לגרום לבעיות דווקא בבקר של טיול כמו למשל להיות חולה בידיוק כשכולם כבר לבושים ליצאה או ליפול ולקבל נקע מיד אחרי תחילת המסלול. יש לציין שהתנהגות זו לא תיהיה מכוונת וגם לא מודעת .הורים חמים, אוהבים ומבינים יקלטו את המצוקה ויתערבו בצורה נכונה. הורים שלא קשובים למצוקות של הילדים שלהם ימשיכו באותה הדרך והמצוקה של הילד ושל כל המשפחה רק תלך ותחריף. את מספרת שכל פעם שאת עושה דיאטה גופך מגיב בעצירות. כלומר הוא מאותת לך בדרך היחידה העומדת לרשותו (סימפטומים) שמשהו בהתנהלות שלך כלפיו כשאת עושה דיאטה לא נראית לו. הוא מקווה שתביני את הרמז, תקשיבי לו באמת, ותשני את הגישה, אבל את במקום להבין את האיתות שלו ומה שעומד מאחוריו מנסה לטפל בהתנגדות שלו . אני מבינה את הדיאטנים הם הרי למדו שכדי להלחם בעצירות יש לאכל הרבה סיבים ולשתות הרבה נוזלים וזה מה שאת עושה כשאת בדיאטה שהם נותנתים לך - כל זה נכון לפעמים אבל לא לכל אחד ולא תמיד, בידיוק כמו שנכון שרוב הילדים אוהבים טיולים רגליים אבל לא כולם. תפקיד ההורים להיות הורים אוהבים ותומכים בלי תנאי לכל הילדים ולא רק לאלו העומדים בסטנדרתים מסוימים. כדי לעזור לך לרדת נכון במשקל יש ליצור דיאלוג בריא ונכון בין כל החלקים שלך . אלו שרוצים לרזות ומוכנים לעשות זאת בעזרת דיאטה ואלו שפוחדים לרזות ומאד לא רוצים מסיבות שלהם ויעשו כל מה שביכולתם כדי להפריע.רק אחרי דיאלוג כזה והסכם שיהיה מקובל על כל החלקים הפנימיים שלך אפשר יהיה להתקדם בהרזיה בלי דיאטה ומן הסתם גם בלי עצירות מאירה אני יודעת שאני לוקחת אותך לעולם בו התפיסות שונות לגמרה.אני מציע לך שתקשיבי לא רק דרך הראש אלא גם דרך הבטן - כשאת קוראת את התשובה הזאת מה את מרגישה בבטן? מקווה שעזרתי, בלה

לצערי הרב אני עליתי במשקל 6 קילו הלכתי לפי מה שהבטן שלי רצתה הדשיטה הפילה אותי בגדול ואני לא מבינה למה מבקשת לקבל תפריט אולאי זה יעזור בבקשה תעזרו לי תודה ציפי תשובה בפורום תודה אני חסרת עונים

שלום בלה, תודה שענית לי. שאלת להרגשתי. אני מרגישה מבולבלת. יש לי כל כך הרבה קילוגרמים להוריד, כך שבוודאי שאני רוצה. אולי אני חוששת מהדרך הארוכה שמצפה לי? אולי הויתורים קשים לי? לא יודעת. דווקא חשבתי שהגעתי להשלמה בענין הויתורים, עם פשרה בשבתות. מה שכן, בטוח שהעצירות מייאשת. רק השבוע אפשר היה לספור את הביקורים שלי בשירותים ב-2 אצבעות בלבד, כך שאין פלא שאני לא מצליחה לרדת במשקל. נכון שתמיד סבלתי מעצירויות במידה זו או אחרת, אבל לא ברמה שכזו כמו בזמן דיאטה. ובואי נגיד שהשיטה שלך נכונה. איך אפשר "לעשות שולם" בין כל החלקים, ולקיים את הדיאלוג? אין לי מושג למה התכוונת. אשמח להסבר נוסף. תודה.

היי מאירה מי אלה הדיאטנים שלא מאמינים לך? זו הרי קלאסיקה ואחת התופעות המוכרות בעולם הדיאטה. לא לא, שלא תביני לא נכון. אני מאמינה לך מאוד ואפילו מאמינה לך שיש דיאטנים שלא מאמינים לך. הרשי לי לגעת דוקא בהיבט הביולוגי פיזיולוגי של הדיאטה ומערכת העיכול. ראשית אספר לך שעצירות הינה הגדרה סוביקטיבית וקשורה בתכיפות היציאות. אני יודעת לאמר לך שיציאה מדי יום או אחת לשבוע, שתיהן יכולות להיות נורמליות לחלוטין. אנו נגדיר מצב של עצירות במקרה של אדם שמורגל בתדירות מסוימת ופתאום התדירות הזו משתנה ויוצרת אי נוחות. אז זה רק לשם הידע הכללי. יציאות הן פסולת, שאריות הן של מזון שהתעכל חלקית או לא נספג והן של תחלופת תאים ממערכת העיכול. גירוי ליציאה תלוי בנפח הבולוס (מסת הצואה). כשהנפח מגיע לסף מסוים בקצה המעי הגס, יתפתח גירוי ליציאה שיאותת לנו "קדימה, לשירותים" במצב של דיאטה כשאנו מכניסים פחות מזון מלכתחילה ובאופן די דרסטי, כמות השאריות קטנה ולכן גם הנפח. אי לכך מתמהמה הגירוי להתפתח וישנה מעין המתנה למסת שאריות נוספת (עוד יום, עוד יומיים). בנוסף, יש לציין שבמצב דחק (סטרס) בו שרוי הגוף כשהוא בדיאטה (למרות שאת מרגישה אולי על הסוס), עולה הספיגה במערכת העיכול, מה שגורם לצמצום נוסף של נפח הבולוס. דבר נוסף שקורה בדיאטה הוא עליה מסיבית בצריכת סיבים תזונתיים (ירקות וקטניות בעיקר). סיבים אלה הן פחמימות שאינן ברות עיכול. ז"א שהן אינן מתפרקות במערכת העיכול העליונה, אלא עוברות עיכול חלקי במעי הגס ע"י המיקרופלורה הבקטריאלית החיה שם (החיידקים הטובים).. העבודה הבקטריאלית יוצרת גזים (מה שלא הזכרת) שבכוחם ליצור נפיחות ואי נוחות. בנוגע לשילוב סיבים ומים - ישנם סיבים שבתוספת מים מתנפחים מאוד. ישנם סיבים שללא מים יוצרים תקיעות רצינית. זו בדיוק הסיבה שגיוון הוא אחד הפרמטרים המשמעותיים בתזונה טובה. והגיוון הזה, לא דורש תכנון והתערבות שכלתנית שלנו. הגיוון הזה הוא תולדה של קשר בריא עם הגוף שלנו. ברור לי לחלוטין שאת באה מתוך ראיה דיאטטית וזה עולה גם מהאופן בו קיטלגת מזונות (ואגב גם בעוגות, עוגיות ושוקולד יש פחמימות וחלבונים, אפרופו הגדרת "אוכל בריא".), ממליצה לך בחום לבחון אפשרות לשינוי הגישה שלך לגוף, למזון ולעצמך. מזמינה אותך להתערות בפורום ולעיין בשרשורים השונים, אני חושבת שיש כאן משהו בשבילך. מאחלת לך יום נפלא וזורם שלך לאה פינטו

שלום לאה, תודה על תשובתך. בנוגע להצעתך לבדוק בשירשורים, נראה לי קצת ארוך ומייגע. מכיוון שכתבת שלדעתך יש כאן משהו עבורי, אשמח אם תפני אותי באופן ספציפי יותר לאזור השירשור המתאים. תודה רבה.

לאה או בלה שלום רב, ברצוני להפנות אליכן 2 שאלות שעד כה לא קבלתי עליה תשובה מקצועית. מזה כשנה אני נוטלת תרופה בשם רסיטל במינון של 20 מ"ג ומאז עליתי כ- 10 ק"ג במשקל וכמעט ולא חל שינוי בהרגלי האכילה שלי ויתרה מכך סך הקלורי היומי שלי מקסימום 1500 קלוריות. 1. האם יתכן כי העליה נובעת רק מנטילת התרופה? 2. כיצד ניתן לעשות משהו בנדון מבלי לרעוב? (אני עובדת מצאת החמה עד השעות המאוחרות ולכן לא יוצא לי לעשות פעילות גופנית) - אשמח אם אקבל במהרה מענה לפנייתי.

שלום טלי אינני רוצה להתייחס באופן ספציפי לתרופה המסוימת. בענינה, ממליצה לך לפנות לפורום פרמקולוגיה ולקבל תשובה אחראית ומקצועית מרוקח. כמו כן את יכולה לברר עם הרופא שלך האם ידועות לתרופה זו תופעות לואי שכאלה. באופן כללי אומר לך שישנן תרופות שיש בכוחן ליצור שינויים ברמות שונות, כך שנוצר שיבוש ברמת המטבוליזם האנרגטי בגוף. אך אינני מוציאה מכלל אפשרות גם תרופות שיוצרות אצירת נוזלים כך שהעליה במשקל משקפת שינוי במשק הנוזלים ולא שינויים ברקמת השומן. כך שאינני בטוחה שמאמץ גופני או הגבלה אנרגטית הם הפתרון שלך (באופן כללי, אינני רואה זאת פתרון עבור אף אחד). במידה וזוהי השפעת התרופה, המשמעות היא שזהו מצב לא טבעי ועלייך להביא זאת בפני הרופא המטפל על מנת לבחון אלטרנטיבה חדשה. יש משמעות לסיבת העליה במשקל (או ההשמנה, מה שלא ברור לי במקרה שלך) בקביעת הפתרון האידיאלי. בהצלחה רבה והמון בריאות שלך לאה פינטו

שלום, אני בת 24 ובשנה האחרונה שמרתי על דיאטה בין השאר בעזרת דיקור סיני עם מדקרת שהיא גם תזונאית וירדתי 12 קילו! הבעיה היא שאני ממש מתקשה לשמור על זה וכבר עליתי 2.5 :-( לדעתי זה טמון בכך שאני פשוט אוהבת אוכל! וכל התקופה של החסך הזה עכשיו מתנקמת בי! אני פשוט לא מצליחה לומר לעצמי לא! על כל מיני שטויות משמינות שאסור לאכול. חשוב לי לציין כי הדיאטה שעשיתי הייתה בריאה ומסודרת, עם 3 ארוחות מסודרות ביום + פירות בין לבין וירדתי בסביבות ה-2-3 קילו בחודש בהתחלה ואח"כ כ-1 קילו בחודש. עכשיו אני ממש מפחדת שאני אעלה את הכל בחזרה... איך מצליחים לשמור על זה?! איך אומרים "לא" לצ'יפס, שוקולד, גלידות וכו'?...

לא אומרים לא. אוכלים מה שאוהבים עד שמרגישים שבעים וסומכים על הגוף שהוא יודע מה הוא עושה. כל חסך נגמר בסופו של דבר בהתנפלות על האוכל. במקרה של דיקור הבעיה היא כפולה משום שלא רק שקיימת הגבלת מזון אלא גם התערבות במנגנון הטבעי של רעב ושובע.פשוט הניחי לעצמך לאכול מה שאת אוהבת.

שלום לכל מי שקורא את מה שרשמתי כאן. שמי מורן ואני בת 23אצלי החשיבה למאכלים היא מאוד נכונה תכף תבינו למה אז ככה: חשוב שתדעו שאין מאכלים אסורים צריך לאכל מהכל בכמויות קטנות.אם יש לכם זמן תעשו הליכה רגילה של 40 דקות 2 או 3 פעמים בשבוע.אני עושה שומרי משקל ואני יורדת יפה.תפסיקו להאמין לכל הדיאטות שהם לטווח קצר הכוונה שלי לכל האבקות והכדורים זה גם לא בריא לגוף וזה גם עניין של זמן.אני יודעת כמה חשובה לכם הדרך לשנות הרגליי אכילה נכונים.אני ממצליצה לכם בחום רב על הקבוצה של שומרי משקל ואם אין לכל כסף אז תיקנו משקל ופעם בשבוע תעלו עליו ותראו תוצאות.כמובן שבכל שבוע תאכלו בכמויות סבירות ועם מלא סלט.בהצלחה לכם,שתגיעו ליעד שלכם.מאת:מורן היימן.

לבלה ולאה , רציתי רק לאמר לכן שאתן פשוט מדהימות, אני כאן בפורום מאז שהתחלתי את הפגישה השבועית אצל בלה ומה אני אגיד לכן...? יש כאן אוירה נפלאה, כל תגובה שווה הדפסה (אפילו בצבע), תיוק וכירוך לספר אחד גדול. כן תרבו. מירב

תודה מקרב לב על הפירגון

שלום,למה כל כך קשה לאנשים לעשות דיאטה בגיל מבוגר יותר.נגיד אני זוכרת את עצמי התחלתי עם הדיאטה הראשונה בגיל 18 והלך לי כל כך טוב,אכלתי לי ביצה ירקות פירות גבינות לחם קל וכו................ועכשיו אני בת 27 וכל פעם שאני אומרת לעצמי ממחר דיאטה תמיד מוצאת תירוץ כדי לאכול משהו(מעבר למה שציינתי בא לי תפוחי אדמה מתוגנים וממתקים),נגיד סיימנו לאכול ואני שוב פותחת מקרר ואחרי 20 דקות שוב וככה כל היום, אז למה בעצם בגיל צעיר יותר היה לי קל לעשות דיאטה?ועכשיו כל כך קשה תודה

שלום מילי . אספר לך סיפור מנקודות מבטו של הגוף שלך אולי זה יעזור לך להבין. יש לי אמא מוזרה כזאת - היא לא ממש מקשיבה לי ,לא מכירה אותי היטב ,ופעם בכמה זמן מחליטה בלי לשאול אותי האם זה מתאים לי או לא ,להרעיב אותי. היא מצמצמת מאד את המבחר של המזון העומד לרשותי, לא מרשה לי המון דברים טעימים ,ומעיפה בי מבטים לא מרוצים. האמת, אני ממש לא מבין מה היא רוצה ממני- אני ילד טוב, ממושמע, עושה כל מה שהיא מבקשת והיא עדיין לא מרוצה ומשווה אותי עם הילדים של השכנים . אני סובל מאד מהרעב שאני אף פעם לא יודע מתי ינחת עלי , למה, וכמה זמן ישאר. בהתחלה, כשהיא פעם ראשונה אסרה עלי לאכל כל מני דברים טעמים לא התרגשתי יותר מידי, השתמשתי במאגרי השומן שצברתי בידיוק לצורך המטרה הזאת וחיכית עד שהיא תחזור לעצמה, אחרי זמן מסוים היא התחילה להאכיל אותי שוב ואני נרגעתי, אבל רק כדי להיות בטוח החזרתי את כל השומן שבזבזתי וצברתי עוד קצת לפעם הבאה. ואכן הפעם הבאה לא איחרה להגיע ,היא חזרה על להרעיב אותי שוב ושוב ושוב וכל פעם מחדש זה יותר ויותר עצבן אותי והפריע לי. אני שונא כשלא שואלים אותי מתי אני רוצה לאכול, מה, וכמה. הכי י ואני פוחד שיום אחד היא תשכח להאכיל אותי ואני אמות מרעב. למזלי ,יש לי מנגנון עתיק יומין שמטרתו להגן עלי בידיוק מהמצבים האלו. ברגע שהבנתי שאני חי בעולם לא בטוח - שלפתי את המנגנון הזה ואני משתמש בו כל הזמן. אמא אם את מקשיבה לי אני מתחנן לפניך - תסמכי עלי, תאהבי אותי , תכבדי אותי - ובבקשה בלי דיאטות אני מבטיח לך שאם תעשי את זה ארזה. זה הסיפור מנקודת המבט של הגוף שלך ועוד בכלל לא כללנו את הנפש שזה סיפור בפני עצמו. מקווה שעזר לך להבין קצת. בברכה בלה

לפני כמה חודשים התחלתי תהליך מאוד דומה לגישה שאותה אתן מייצגות. לצערי מהר מאוד עליתי במשקל עד כדי פגיעה פיזית אמיתית בגופי. בחודשים האחרונים חזרתי לדיאטה הקונבנציונאלית והורדתי 9 ק"ג. בחודש האחרון הירידה פשוט נעצרה. שום דבר לא השתנה בתפריט שלי, ובכל זאת המשקל לא זז. הגברתי את הפעילות הגופנית ואפילו קיצצתי עוד קצת במספר הקלוריות והגוף בשלו – מסרב. היום נשברתי, הייאוש, התסכול התחושה שכל המאמץ לא שווה כלום שברו אותי ומצאתי את עצמי זוללת גלידה, שוקולד ועוגות בחושך מול הטלוויזיה עד שהרגשתי שאני עומדת להקיא. ידעתי שזה מה שיקרה ופשוט לא יכולתי לעצור את עצמי. אז עכשיו אני יושבת וחושבת על מה שהתחלתי ללמוד דווקא בפורום הזה. מעבר לדברים הידועים, למסגרת הדיאטה החונקת לכוח הרצון שגם לו יש את הגבולות שלו, ובקיצור, זה מה שעלה לי בראש... כשאני אוכלת לבד בחושך אני מרגישה כמו שהרגשתי פעם כשהייתי קטנה. הייתי לבד ואף אחד לא היה יכול לראות מה אני עושה. היה בזה משהו מנחם. זה המקום שבו יכולתי לעשות מה שאני באמת רוצה ואוהבת בלי שמץ של שיפוט וביקורת. אני חושבת שזה הדבר שמפריע לי לרדת במשקל יותר מהכל. זה מה שמפריע לי בחיים באופן כללי. התחושה הקשה שאני זאת שמטפלת בכולם ומזניחה את עצמי, התחושה הקשה שלמרות כל המאמצים שלי אני אף פעם לא מצליחה לעמוד ביעדים שאחרים מציבים לי ואיכשהו בסוף מתפרקת ומאבדת שליטה. אבל האמת היא שאני אוהבת את המקום הזה של איבוד שליטה. זאת גם הסיבה שאני מביאה את עצמי תמיד לאותם המקומות שבהם אני מתפרקת ומחכה שמישהו יבוא ויציל אותי. זה אף פעם לא קורה. אמנם בדיאטה הפשוטה של פעם למדתי שמעט אוכל משביע אותי ושאני מעדיפה באופן טבעי לא לאכול סוכר כי זה משבש לי את כל המערכות בגוף. וזה היה נפלא פעם בשבוע לאכול מאכל אחד מתוק שאני באמת אוהבת ולהתענג עליו בכל לבי. אבל כנראה שאי אפשר לרמות את הגוף וגם אם תמכור לו את הדיאטה באריזה הכי יפה שיש, הנפש המעונה תרים את ראשה העייף ולא תיתן לך מנוחה. אני אקום מחר ואשתדל להקשיב לנשמה קצת יותר ממה שעשיתי היום.

שחף המקסימה. אני קוראת את השאלה שלך ובודקת עם עצמי באיזה כובע לענות לך - מאמנת/פסיכותרפסיתית /מטפלת בגישת הנון דיאט/או אולי דווקא דיאטנית . כל אחת מהדמויות האלו בתוכי רוצה לקפוץ ולענות לך ולכל אחת מהן יש תשובה משלה. אז אחרי ששמעתי את כולן הגעתי למסקנה שאתן לפסיכותרפסתית לענות כי נדמה לי שהפעם דווקא אותה כדאי לשמוע. שחף, מהתיאור שלך עולה קונלפליקט לא פשוט המתחיל בעבר, אולי אפלו הרחוק מאד , החובק בתוכו שאלות סביב מקום שאת תופסת בעולם, זכות הקיום הבסיסת שלך ותשומת לב אוהבת וללא תנאי המגיע לכל ילד באשר הוא בלי קשר למעשיו. כילדים אנחנו לומדים מהדרך שבה טיפלו בנו איך לטפל בעצמנו בבגרותנו, ונותנים לעצמנו אותו יחס שקיבלנו מהמטפלים שלנו. על פי השאלה שלך את מנסה כל הזמן למלא יעדים שאחרים מציבים לך, מטפלת כל הזמן באחרים ושוכחת לטפל בעצמך, דבר הגורם לך בסופו של דבר לשחיקה ובריחה לאוכל. התנהגות מסוג זה כלפי עצמך אינה טבעית לאף אדם ולאף ילד - זו התנהגות נלמדת. כל תינוק נולד לעולם חסר אונים ובטוח שהוא מרכז הבריאה.וכשהוא מקבל טיפול תומך, חם ואוהב האמונה הזאת מתחזקת, נוצרים לו דפוסי מחשבה האומרים - אני חשוב, גופי חשוב, עלי לכבד את עצמי ואת צרכי ולהתחשב בהם כשאני בוחר איך להתנהל בעולם הזה. במידה ומשהו בתהליך הטיפולי בילד יצא מאיזון (לא מתוך כוונות רעות חלילה זה יכול להיות לגמרה מתוקף הנסיבות), מאמץ הילד אמונה שעליו להתעלם מצרכיו, למלא יעדים של אחרים ולא לבדוק מה הוא וגופו צריכים. כשיגדל, ינהלו אמונות אלו את חייו וישיפיעו על הבחירות שהוא עושה. הבשורה הטובה היא שאת האמונות האלו הזה ניתן לשנות לגמרה בתהליך טיפולי טוב ומותאם אישית. יש הרבה מאד טכניקות החושפות את האמונות ובהמשך מאפשרות לאדם לקרוא עלהן תגר ולשנות אותן. שחף היקרה - אני שומעת היטב כמה המאבק עם האכל והמשקל פוגע באיכות החיים שלך ומפריע לך לחיות חיים מלאים, מספקים ומואזנים. את אומרת שניסית את הגישה שמוצעת בפורום אבל לא ברור לי איך ובאיזו מסגרת. אם עלית הרבה במשקל סימן שמשהו בתהליך הזה השתבש ולא נוהל נכון. אומנם עלייה קלה במשקל היא לפעמים חלק מתחילתו של התהליך (והדגש הוא על קטנה ועל חלק) אבל בתהליך נכון שמנוהל היטב מגיעה ירידה במשקל ושיפור רב באיכות החיים של האדם. הבריחה לדיאטה אינה הדרך וכמו שאת כתבת את הנפש אי אפשר לרמות. הנפש שלך לא מחפשת שוקולד והגוף שלך לא רוצה להיות בעודף משקל. הדמויות הפנמיות החיות בתוכך מנהלות מלחמת חורמה בינם לבין עצמם דבר הפוגע בכולם. שחף, הגיע הזמן לקחת מנהיגות הורית פנימית ולהחליט שאת לא מוכנה להיות יותר קורבן של העבר שלך. את נשמעת לי בחורה עם המון אנטלגנציה רגשית ושכלית , התבוננות ומודעות עצמית גבוהה ונחישות לחיות אחרת. כל התכונות האלה חיוניות להצלחת התהליך. ותזכרי, חיים פעם אחת ומגיע לך לחיות באיכות חיים מירבית ואת ורק את קובעת איך תחיי. (מצטערת אם זה נשמע כמו קלשאה - מה לעשות לפעמים קלשאות גם צודקות). מאחלת לך חמלה ואהבה לעצמך ובחירות נכונות. בלה

תודה על מה שכתבת. הדברים שלך מאוד מחזקים. אני חושבת שהתהליך הלקוי שעברתי הפחיד אותי מאוד והרחיק אותי מהגישה. הבעיה היתה כנראה בהתמקדות באכילה ובתחושות שקשורות באכילה ולאו דווקא בנקודת המבט הרגשית- הנפשית שהיא היותר מאפיינת אותי. מצאתי את עצמי אוכלת בכל יום כמויות עצומות של שוקולד כי זה כביכול מה שרציתי ומה שהתאים לי. הגברת החביבה שליוותה אותי לא השכילה לראות ולהבין שלמעשה הגוף שלי לא רצה ולא היה זקוק לשוקולד, היא גם לא עזרה לי לראות את זה בעצמי. העיסוק האובססיבי ב "האם לאכול או לא לאכול שוקולד" הוא בדיוק מסוג הדברים הראשונים שצריך לשחרר בתהליך הזה. אבל אני לא הבנתי שבשבילי השחרור האמיתי הוא דווקא בבחירה הפשוטה לא לאכול שוקולד כחלק מהתפריט הקבוע שלי כי הוא מעורר בי שדים רגשיים שאין צורך להתעסק בהם כל יום וכל היום. שוקולד בשבילי היה סוג של כלי להענשה עצמית. סימן לחוסר היכולת שלי לשלוט בעצמי. סימן לכישלון. כשאדם נותן לאוכל שלו פרשנות רגשית הוא מאבד את היכולת האמיתית לבחור. הבחירה נעשית משהו בלתי מודע שיכול בטעות להתפרש כרצון אמיתי בשעה שהוא למעשה לא יותר מהתניה ישנה שצריך להשאיר מאחור. אז בחרתי להפסיק להעניש את עצמי. ונפרדתי אחר כבוד מהעונש הזה. אז אני אוכלת לפעמים שוקולד אבל אני אוכלת אותו כשמתחשק משהו מתוק ולא כתחליף לארוחה, כי זה פשוט לא נכון בשבילי. מצאתי שהרבה יותר טוב לי וחופשי לי ונעים לי להתמקד במזונות שמנחמים את הנפש ומשביעים את הגוף מבלי שאצטרך להיאבק בעצמי ושוקולד הוא לא אחד מהם. ובאופן מפתיע הצורך באכילת דברים מתוקים פחת מאוד. בתקופה האחרונה הסתבר לי שאני למעשה לא אוהבת כל כך לאכול. אני לא אוהבת פירות ולא אוהבת לחם, אני לא אוהבת לאכול כמויות גדולות של אוכל ולא אוהבת אוכל קר – אלא בעיקר אוכל חם וביתי שמרגיע אותי כל כך. ובעיקר למדתי לא לפחד מהתחושה המדגדגת הזאת של הרעב. למדתי שרעב הוא לא אויב ושזה בסדר להרגיש אותו כל עוד הוא מקבל מענה. והנה אני נפרדת שוב מה"דיאטה" וחוזרת למקום שבו התחלתי. אני מקווה שאצליח להיעזר בכן ולעשות את הצעד החשוב הזה בשבילי. תודה על כל התמיכה. שחף

היי, שאלתי שאלה תחת הכותרת "רחוקה". שאלת בחזרה והייתי שמחה מאוד לתגובה נוספת תודה מראש, והמשך יום מקסים!

שלום לך (וואוו, כמה "אני" יש כאן לאחרונה. אתענג על קצת יותר יצירתיות, בנות) נסיבות קיימות בחיי כולנו. אל תשאלי, אני גם עובדת, גם לומדת ואני גם קרנבל אנושי לרגל יציאת שניים שקוראים לי "אמא" לחופש הגדול. סתאאאם, בא לי לקטר קצת. אבל אפרופו קיטורים......זה יכול להיות משהו מאוד מאוורר. קוראים לזה ונטילציה ויש לה מקום בחיי כולנו, השאלה היכן אנו שמים לה את הגבול. ולמה שנשים לקיטורים שלנו גבול? אה, מאוד פשוט. חוץ מהוצאה אויר (שזה חשוב מדי פעם), אין בכוחם לקדם אותנו בהרבה. אז מקווה שאת לוקחת את דבריי בהומור וברוח טובה ועכשיו ברצינות. יקירתי, ההבדל בין מצליחנים לכאלה שפחות (או שלא) טמון במיקוד האחריות. כשאנו נוטים לחיות בתגובה לנסיבות חיינו ולייחס את התנהלותנו לגורמים חיצוניים. אנו מעבירים את האחריות לאיכות חיינו החוצה ותוך כך, אנו מעצימים את סביבתנו (האנושית ואחרת) והשפעתה ומגמדים את עצמנו. זה הופך אותנו לקורבנות, קורבנות של נסיבות חיינו, חסרי אפשרות בחירה באשר היא. נתונים לגחמות מזג האויר כעלה נידף ברוח. אדם שחי בהוויה קורבנית (והקורבן הוא הצד המאשים), אינו יכול ליצור שינויים בחייו. כי תמיד יהיה משהו גדול ממנו. זה אף פעם לא באחריותו. ובכלל השיח הפנימי שלו מתנהל בערך כך: "אם הוא/הם/היא/היה.....אז אני..." וכך עוברים הימים והוא עדיין מחכה שהוא/הם/היא/המצב...ישתנו. במקרה הטוב, חייו של זה יהיו ב- hold לא מעט שנים, במקרה הרע תקיעות כרונית. כשאנו רוצים ליצור שינוי בחיינו, מומלץ לאמץ גישה ופרדיגמה שמחזירה את העוצמה האדירה של אחריות אישית אלינו פנימה. המצליחנים ("פרואקטיביים") יוצרים מציאות ואינם נכנעים לנסיבות. השיח הפנימי שלהם מתנהל הפוך "אם אני.....אז...." זוהי תפישה שמכירה בחופש הבחירה ומכירה ביכולת האישית למצוא פתרון יצירתי בחיים שהם רצופי "נסיבות". אדם פרואקטיבי ישאל את עצמו: כיצד אני בכל זאת יכול? מה אני כן יכול? איך זה כן יכול לעבוד בשבילי? מה אני יכול לחשוב אחרת? מה אני יכול לעשות אחרת? מה נסתר מעיניי? מה טרם ניסיתי? ולא ירפה עד שימצא את התשובות ואת הדרך. זה מזכיר לי את הסיפור המדהים של תומאס אדיסון, כשנשאל כיצד לא הרים ידיים לאחר שנכשל כ"כ הרבה פעמים (14,000 פעם, כך אומרים) בהדלקת נורה חשמלית. תשובתו היתה: לא נכשלתי 14,000 פעם אלא גיליתי 14,000 דרכים בהן נורה חשמלית לא תידלוק. אינני יודעת אם הסיפור הזה הוא אמיתי או לא כי אין זה חשוב. אני אוהבת בו את הראיה הפרואקטיבית (וגם את תפישת ה"כשלון" הנהדרת). פרואקטיביות היא פרדיגמה שמחזיקה בידיעה כי: אני אחראי ! הפתרון והיכולת נמצאים אצלי ולא בשום מקום אחר. רוצה לאמר לך שנושא זה מבחינתי, הוא אחד מאבני היסוד למימוש תהליך של שינוי. אין מתאמן שלי שלא אבחן עימו את מידת הפרואקטיביות והריאקטיביות שלו, שלא ניגע בסוגיה הזו כיוון שללא מיקוד אחריות פנימי, אין מה לצאת לדרך. בדיוק כמו שלא הייתי לוקחת אותך למסע מדברי בלי מים, כובע ונעליים נוחות. לא הייתי ממליצה לך לצאת לתהליך שינוי ללא הפנמה והטמעה של הגישה הפרואקטיבית כחלק מהלך הרוח שלך. אימוץ גישה כזו דורש חוויה של העוצמה הזו, הבנה, תרגול ואימון. אך את בהחלט יכולה לטעום ומוזמנת להתחיל התמחות ביצירת פתרונות (זה אפקטיבי יותר מהתמחות בתרוצים ובכניעה לנסיבות). אמצי את השאלות שלעיל. אולי הן יובילו אותך למקום פתוח יותר. אני לא יכולה לארגן לך את היום (לא מרחוק ולא מקרוב) ואני לא אהיה זו שאתן לך טיפים ברמה הארגונית. אבל אני בהחלט אשמח להכיר לך כלי לחיים, כלי למינוף עצמי. (לא מחלקת דגים, רק חכות) בהצלחה לך רחוקה-קרובה ערב (או אולי בוקר) מקסים שלך לאה פינטו

תודה רבה על ההתייחסות המושקעת, והמשך יום מעולה!!!

שלום! שמי הוא ספיר ואני בת 17 המשקל שלי הוא 74. וכבר מגיל קטן אני שמנה אני מנסה לרדת במשקל אך ללא הצלחה. אני עושה ספורט ומנסה לשמור על אורח חיים בריא אבל הבעיה שלי שאני כל הזמן רעבה. בבקשה תגידו לי מה לעשות.

אני מודעת יותר ויותר עד כמה האוכל משפיע על המצב רוח שלי וההתנהלות הפיזית. אם אני אוכלת הרבה, אני מרגישה מפוצצת (מן הסתם) וחשה שקצב פעימות הלב שלי ממש מורגש . (זה מאד מפחיד אותי), מצד שני אני רואה שהאכילה שלי ברובה רגשית, וזה מעצבן אותי. בזמן אחרון גם שום דבר לא ולך לי, לא בעבודה, לא בחיים הפרטיים, השיער שלי נושר ללא הרף, אני עצבנית על כל העולם, לא נעימה, והכל- פשוט הכל בגלל התזונה שלי- מה שאני אוכלת, איך שאני אוכלת.אני עייפה, חסרת אנרגיות. מכירה את כל הדיאטות, תפריטים, קלוריות, ויטמינים, סוגי התעמלות- כמה למה ועדיים מרגישה שאני לא זזה!. לא זזה לשום מקום בשום תחום בחיים. אני נואשת.

עדה המקסימה. הלכת לאיבוד ביער. למה שלא תפני למדריך שיעזור לך לצאת כפי שעזר להרבה אחרים? המצב אותו את מתארת מצריך טיפול לא בתזונה אלא במקומות אחרים לגמרה. נשמע שאיכות החיים שלך נפגעה לגמרה וזה לא טוב!! אין הזדמנות שנייה לחיות את החיים האלו. למה לחיות אותם ביאוש כזה כשאפשר אחרת. בברכה בלה

אני אמנם רחוקה מהליות מקצועית, אך ישבידי את האפשרות לראות מה את עושה... איך שאני רואה את זה את מכניסה את עצמך לכלא. את שמה לעצמך גבולות חולניים של ידע, כמה ולמה ומתי. לא פלא שהגוף שלך והנפש שלך מורדים. את נוטלת מעצמך את המתת הכי גדול שהיקום והחיים נותנים לך- את החופש. יש לך אפשרות בחירה למה את עושה עם החיים שלך ולמרות שיש דברים חיצוניים שאין לך ממש בחירה עליהם,יש דברים פנימיים שהם פרי בחירתך בלבד. תנסי לבחון את הפנימיות שלך ולראות מה את רוצה מחייך להיות, ולאיזה פנימיות את שואפת. מעין תיאום ציפיות עם עצמך... תנסי לסלוח. את חיה כדאי להעשיר את עצמך ולאהוב את הקיום שלך פה (מנקודת מבטי), חבל לך לבזבז את חייך בביזבוז אנרגיות של לשים לעצמך גבולות חולניים. נסי להשתחרר... מקווה שלא בילבלתי אותך, מאחלת לך המון בהצלחה לילה טוב

שלום לאה מתוך קריאה בשאלות הפורום וההתיחסות לסיפור האישי שלך אשמח מאד לקרוא אותו , תוכלי בבקשה לכוון אליו ? האם גם את היית בעלת עודף משקל ? אני בתהליך כבר מס' חודשים , שיניתי הרגלים , המודעות מאד עלתה אך אין עדין תוצאות ירידה במשקל ( אני מאוד משתדלת גם לא להשקל ... ) נשמע לך הגיוני ?

בוקר טוב יפעת פורסם בעמוד זה לבקשתה של "אני", תחת הכותרת: "הסיפור האישי". פשוט תרדי כמה הודעות למטה. כמו כן, ממליצה לך לקרוא קצת בנושא "מודעות עצמית" , גם כן בעמוד זה כחלק מהשרשור של ה"אורחת". יום נעים שלך לאה פינטו

שלום לכולן, אני מעיינת בפורום כבר מספר שבועות ומאוד מתרשמת. אחרי שנים של התמכרות לדיאטות, הגעתי לבד למסקנה שזו לא הדרך. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי זה כ-חצי שנה, ודרך הטיפול והעיון בפורום הבנתי שהאוכל משמש אותי במקור לנחמה והרגעה, ואני מנסה להקשיב יותר לגוף. יחד עם זאת, (אני כבר מספר שבועות נוהגת בהקשבה לגוף-אוכלת לפי רעב ביולוגי ולא רעב רגשי, ולא אוכלת מעבר לשובע הנעים) איני רואה ירידה בהיקפים. אני נשארת אותו דבר, או אולי אפילו עולה טיפ טיפה. מה יכול להיות מקור הבעיה? כיצד תוכלו לעזור לי? אין לי אפשרות כלכלית ללכת גם לטיפול פסיכולוגי וגם לייעוץ אצלכן. תודה יעל

בוקר טוב יעל קשה לי מאוד להעריך את המצב ע"פ תאורך. יכולות להיות הרבה מאוד סיבות, סובייקטיביות ואוביקטיביות ולכן קשה לי מאוד להתייחס באופן נקודתי ומועיל. אולי את מרזה אך המיקוד שלך במקום הלא נכון והעליה הקטנטונת היא נקודתית ובכלל נובעת משינויים שאינם קשורים במסת השומן שלך. אינני יכולה לדעת ולהתייחס ברצינות. חשוב לציין ולהדגיש שהרזיה ללא דיאטה אינה הקשבה לגוף בלבד. מיומנות ההקשבה וזיהוי הסיגנלים הוא תוצר של פתיחות וכיוונון תודעתי חדש. כי אם לא, זו בסה"כ עוד דיאטה. קראי יותר בפורום והעמיקי את הבנתך בנוגע לגישה. מאחלת לך יום פורה שלך לאה פינטו

תודה לאה, אני אעשה בדק בית, ואנסה לשאול עוד שאלות. יום נעים

שלום אני ירדן, שוקלת 56 בגובה של 1.65 בת 14 רציתי לדעת האם זה בסדר? ואם לא מה אוכל לעשות כדי שזה יהיה טוב יותר . ומה אוכל לעשות כדי להרגיש טוב עם עצמי ועם משקלי . תודה ירדן