פורום הרזיה ללא דיאטה

שלום רב שאלה שמענינת אותי..האם כל הקלוריות משמינות באותו מידה? סתם דוגמא למשל אם אצרוך אלכוהול בכמות יומית של 3000 קלוריות או אם אצרוך סלטים ב3000 קלוריות [ ולא אעשה שום ספורט] אשמין באותו מידה?...אני יעלה אותו משקל בקילו? תודה רבה על תשובתך

ולעצם השאלה , מה שמעניין זה לא הקלוריות אלא איך אתה אוכל. מה אתה אוכל. איך מורכבות הארוחות שלך. ממה הן מורכבות. קלוריות לא מלמדות שום דבר על הרגלי תזונה ו/או צרכי הגוף. כך שמבחינה תזונתית, כמה קלוריות יש במזון כזה או אחר, לא רלוונטית מבחינתי. מה כן רלוונטי? האם אתה אוכל כשאתה רעב, האם אתה עוצר בשובע, האם אתה מגוון באכילה ועוד ועוד. קלוריות או ספירת קלוריות כזו או אחרת מתאימה למעבדה.

תודה על תשובתך אבל זה לא מה ששאלתי..השאלה שלי אם אדם יאכל כל יום 3000 קלוריות למשל בשר או 3000 קלוריות כמות של סלט..עזבי בריאות עזבי הכל...הוא יעלה אותו משקל?...בגלל שזה אותם כמות קלוריות?...אם מהבשר שהוא יאכל כל יום 3000 קלוריות בסוף החודש הוא יעלה 5 קילו גם מהסלט הוא יעלה בסוף החודש 5 קילו?....זאת שאלתי

סוג האוכל, אז עולים במשקל לאורך זמן. החישוב שאתה מחפש מתאים לספרים . לא למציאות.

אני כבר שלוש שנים בנון דיאט,אבל לא משנה כמה אני אומר לעצמי שבאמת אני יכול לאכול הכול,אני מרגיש כאילו עדיין לא "השלמתי" את כל מה שלא אכלתי במשך שנים כשלא הירשתי לעצמי לאכול ,בגלל דיאטות פעם. אז אני מרגיש שאני חייב לאכול עוד ועוד ועוד כל פעם שיש תחושה קצת קלילה בבטן ,כי פעם לא יכולתי. וזה מעגל שלא נגמר ולא נראה לי שיגמר. איך אני יוצא מזה? תודה רבה

שונה מאשר לאכול עוד ועוד כל פעם שיש תחושה קלילה בבטן. ההשלמות שאתה מתאר הן נורמליות לתהליך. כשפתאום נפתחת האפשרות לאכול הכל, יש תחושה של צורך להשלים את כל מה שלא הרשית לעצמך לאכול פעם. כשתסמוך באמת, על האפשרות לאכול הכל מבלי פחד לעלות במשקל, "ישתחחר" הצורך לאכול בכל רגע שתרגיש שיש לך "מקום". אתה אומר לעצמך שאתה יכול לאכול הכל, אבל עדיין לא ממש מאמין בזה . למה?אם אתה אוכל מרעב ועוצר בשובע, אין שום אוכל שאתה לא יכול לאכול. אולי לא נח לך עדיין עם התחושה הקלילה בבבטן.?יכול להיות שקשה לך לוותר על תחושת הכובד?

שלי,עד כמה שזה היה נורא,כל אוכל שהיה עולה לי בראש הייתי לוקח ואוכל,נכון שזה בא עם אשם והשמנה וכאב בטן,אבל פשוט היה בא לי סתם ,הייתי לוקח ,ואוכל. ועד כמה שנפלא הרעיון של הנון דיאט,אי אפשר לאכול באמת כל מה שרוצים,כי צריך להקשיב לתחושת השובע...והיא זו ש"שמגבילה". אז נכון שאולי קצת מדי פעם אפשר לאכול מעבר לשובע,אבל תכלס,לא...אי אפשר כי זה משמין.אז אני יודע שיש גבול עד כמה שאפשר "למתוח" את השיטה,אבל אני נמצא בגבול הזה של ,פעם הייתי אוכל מה שבא לי בלי לחשוב אם אני שבע או לא,וגם נהנה מזה נורא,ובנון דיאט,יש הגבלה..... זה למה אני חושב עדיין קשה לי להשתחרר מאוכל...

אוכל בארוחה, מוגבלת לשובע שלך. אתה יכול לאכול כל אוכל שתבחר, אבל הפשרה היא לעצור בשובע, וזה לא קל. אני מקווה שעם הזמן, תראה ש"ההגבלה" הזו, היא של הגוף שלך ולא של מישהו אחר. ואז אולי יהיה לך יותר קל לקבל את זה.

שאף פעם לא אכלתי. וכמה שניסיתי להתאפק בסוף אכלתי אחת. ומראש לא הייתי רעבה וכבר על ההתחלה הרגשתי שזה עושה לי כבד בבטן,אבל זה ממש גירה אותי. מצד שני אני יודעת שלא תמיד תמיד צריך להתאפק,אז איך יכולתי לדעת אם להתאפק ולא לאכול כי זה משהוא שאף פעם לא אכלתי? תודה

ומדובר בסה"כ בעוגייה אחת. למה היית צריכה כלכך להתאפק? טעמת עוגיה, והמשכת הלאה. לא קרה כלום.

שלום דר,אני השמנתי מאוד בשנה האחרונה,בכ-10 ק״ג,כי הכרתי חברים ש״אוהבים לאכול״,ואני באמת לא יכול לאכול כשאני רואה אותם אוכלים ואני כבר לא יודע מה לעשות,איך אני מוריד את כל זה מהר?

אתה מתאר סיטואציה מוכרת. אבל השאלה שלך צריכה להיות אחרת. נשמע שאתה אוכל כי הם אוכלים, ולא בהכרח כי אתה רוצה לאכול. אפשר להתחיל משם. אם אתה מגיע שבע, אין שום סיבה לאכול עוד ארוחה. קשה להתאפק? אולי כן, אבל לא בלתי אפשרי. קשה לי לתת לך ייעוץ מדוייק כי אני לא מכירה את הרגלי האכילה שלך. וכשעושים ייעוץ תזונתי, מסתכלים על כל היום והשבוע ולא רק על אירועים חברתיים. מה גם, שאני מקווה שתמשיך ללכת עם החברים, אז במה דיאטה מהירה תעזור לך, אם לא תלמד לשנות הרגלים?

להיות סיבה מספיק טובה לעצור התקפי אכילה? משום מה,כשאני בהתקף השמנה זה הדבר האחרון שמעניין אותי,ותמיד אני אומר שאני יכול ממחר לתקן דברים ולהתחיל לעבוד על לפסיק את ההתקפים..

כי אם את מפחדת להשמין, אז את אוכלת בהתאם לפחד להשמין, וכל דבר שאת אוכלת מעבר, את מתרגמת "להרסתי את היום" ובזה את מזמינה את ההתקף. אני יודעת שמה שאני כותבת לך הוא קצת פשטני, אבל פחד מהשמנה הוא חלק ממעגל הקסמים החשיבתי שגורם ו"מתחזק" התקפי אכילה. אם את באמת פוחדת להשמין, אז כדאי לך לפנות לייעוץ כדי ללמוד שאוכל לא משמין, אפשר לאכול בצורה חפשית ולא לעלות במשקל, ואם יש לך עודף משקל, אפשר גם לרדת. תהליך שיקום אכילה מדיאטות או מחשבות כמו פחד להשמין, אפשרי בהחלט.

אם יש לי X קלוריות לאכול ביום,ואני לא מקשיבה לשובע ולרעב,אלא אוכלת במשך היום בלי להקשיב לזה,אבל איכשהוא נגיד ואני אגיע לאותן הקלוריות שהייתי אמורה לאכול באותו היום (אם כן הייתי מקשיבה לשובע ולרעב),האם עדיין יש מצב שהייתי מעלה במשקל? תודה

אי אפשר לקבוע מראש כמה קלוריות לאכול, ואז להגיד שאוכלים לפי רעב ושובע. כשאוכלים לפי קלוריות, מתנתקים מתחושות הרעב והשובע.

בדיעבד על יום שאכלתי X קלוריות והלכתי לפי הרעב והשובע. אם נגיד הייתי אוכלת את אותן הקלוריות באתו היום, אבל לא לפי הרעב והשובע...ונגיד היפותטית הייתי אוכל ככה לארוך זמן. זה משפיע על המשקל?

מתנתקים מהצרכים של הגוף, לא אוכלים מאוזן, לא אוכלים מספיק, אולי גם יותר מדי. לגוף שלנו יש צרכים שונים כל יום. וכן, אכילה לפי קלוריות יכולה לגרום בטווח הארוך להשמנה.

היי לכולם, התחלתי לקחת את הנוזל HCG שקניתי ואני מתה מרעב עם התפריט של החמש מאות קלוריות. אני מרגישה ממש חלשה ואני לא יודעת מה לעשות. צריכה עצה. האם מישהי כאן לקחה כדורים או משהו לרדת במשקל? ומה עשיתן? פליז אני ממש לבד בזה

לפי התיאור שלך, כדאי לך לפנות לייעוץ רפואי, לוודא שהכדורים לא גרמו לך נזק. אם את באמת רוצה לרדת במשקל, תפני להתייעצות מקצועית. לפי מה שאני יודעת, המוצר שלקחת ,הורד מהמדף כבר לפני כמה שנים.

אווווף אין לי מושג מתי כן ומתי לא לאכול סתם ככה חשקים שיש לי למתוק במהלך היום. תמיד אני אוכלת אפילו ממש קצת ותמיד יוצא שזה היה מיותר מלכתחילה כי יש לי תחושה בבטן של יותר מדי. מצד שני כן לפעמים רזים אוכלים קצת גם כשכבד בבטן לא? מתי מסננים כן ומתי לא למרות שבשתי הפעמים יש תחושה של שובע יותר?

הם קשורים להרגלי אכילה, איזון אכילה, ופשוט חשקים.

מה שהרגשתי או שאני משכנעת את עצמי: אתמול אכלתי: אורז ושעועית עם חומוס וחתיכת עוגה. אחרי שלוש וחצי שעות לא הייתי רעבה אבל אכלתי שלוש שורות שוקולד,שבעתי מדי (אבל לא משנה ), ואז אחרי שלוש שעות או שעתיים וחצי,הייתי בוודאות שבעה אבל,חשתי צורך ממש באוכל. אז אכלתי אורז שלא סיפק אותי למרות שהרגשתי שהבטן יותר מלאה ,ואז אכלתי פלפל ממולא בבשר עם אורז,וזה ממש מילא אותי אבל גם הרגיע. אני צריכה לדעת אם זה היה פסיכולוגי הצורך הזה באוכל מהאורז והפלפל הממולא או הגיוני,וגם האם זה הגיוני שהאורז מלא אבל לא גרם לשקט כזה...לא יודעת איך להסביר... תודה רבה ואם אפשר גם עצה מה הייתי יכולה לעשות כשהרגשתי את הצורך באוכל הזה,למרות שכבר הייתי שבעה,הייתי צריכה לחכות לרעב שבו הקיבה לא מרגישה מלאה,נכון? תודה רבה

שעמום? לחץ? הרגל? כשאכלת את האורז, לדעתי כבר היית רעבה. ולכן אם הוא לא סיפק אותך, כנראה שהיית צריכה ארוחה יותר מלאה שכוללת גם חלבון. קשה להיות מדויקת בתשובה, כי אני לא מכירה אותך, ואין לי את כל התמונה. את כל התמונה אפשר לבדוק בטיפול, בפורום אני יכולה רק לענות על פי מה שאת כותבת, וזה כמובן מוגבל.

מעבר לשובע כי עצוב לי,או אם אני אוכלת כי עצוב לי אבל אני לא רעבה אבל גם לא מרגישה שאם אני אוכל יהיה לי כבד בבטן?

היא אותה הרגשה פיזית, בין אם האכילה מגיעה מעצבות או אם את אוכלת מעבר לשובע מסיבות אחרות. תחושת הכבדות היא פיזיולוגית. הסיבה שאת אוכלת מעבר לשובע יכולה להיות שונה בכל פעם.

רגש ולכן אכילה רגשית היא לופ שלא נגמר. אבל עובדה שאחרי שאני אוכל הרגש כן נעלם לי. וזה בדיוק למה אני אוכל. אז בעצם הבעיה היחידה היא ההשמנה שבאה עם זה? לא העובדה שהאוכל "לא פותר רגש". כי עובדה שהוא כן.

בזמן שאתה אוכל אתה חושב שכן. הרגש חוזר , ואיתו האכילה. התחושה הלא נעימה כאילו "נספגת" דרך האוכל, מה שגורם לך להרגיש באותו הזמן שפתרת את התחושה. אבל זה כמו לשים פלסטר בלי לטפל בפצע. נניח שאתה כועס על מישהו. אז אתה אוכל, במקום לדבר עם אותו אדם. אז בזמן שאתה אוכל אתה מרגיש את הכעס עובר, אבל הוא לא באמת עובר הוא רק "נחנק". הוא יצא שוב, על משהו אחר או כשתפגוש את אותו אדם שוב. ואז שוב תאכל, והמעגל ממשיך. אם לא תפתור את הרגש, או תלמד לקבל אותו, מעגל האכילה לא ייפתר. כי אתה מעביר את התחושות לאוכל, ואוכל לא פותר רגשות. אם זה קורה הרבה, אז אפשר לעלות מזה במשקל. ואז אתה מוטרד מהמשקל, ושוב, מה שגרם לאכילה ולעלייה במשקל, לא פתור.

שכתבת,אבל למה אז זה מרגיש ממש נעים וטוב ומשחרר ברגע שאני מתחיל לאכול? אני ממש מרגיש שרגיעה מידיית ושחרור של אותו הרגש... אני חושב שפה הקושי שלי,מצד אחד אני יודע שזה לא מטוב לאכול ככ הרבה וגם הכאב בבטן לא נעים לי,ומצד שני ,הרגע של האכילה מרגיש ממש טוב. זה ממש נוגד אחד את השני,מה אני מרגיש באכילה של ההתקף לבין מה שבא אחכ.

כי יש לך מחשבה "אוטומטית" שמחברת אכילה לרגיעה. יש מחקרים שמראים שאנשים שסובלים מהתפקי אכילה משחררים בזמן האכילה, מהמח, אנדורפינים , שהם חומרים שמרגיעים אותנו. ולכן יש פה גם קשר התנהגותי, רגשי ופיזיולוגי. כדי לנתק את הקשר הזה,עובדים תזונתית, ולאורך זמן, אפשר להפסיק את החיבור הזה.

יכולה להפריד את התחושה בבטן לעומת הטעם של האוכל וההנאה מהטעם הזה. כלומר ,רק אחרי כמות גדולה מאוד של אוכל ,תוך כדי הבולמוס ,אז אני מרגישה את הבטן ממש כבדה,וזה גורם לי לעצור ברוב בפעמים ורק אז גם הטעם של האוכל כבר לא מדבר אלי. ובגלל שלמדתי את ה"שיטה" הזו,פשוט קשה קשה קשה לי לעצור את עצמי מבולמוס או אכילה רגשית כלשהיא,כי אני יודעת שיש לי את האופציה ממש להינות מכל ביס וביס של האוכל. האוכל גם מרגיע אותי ונותן לי תחושה שהרגש שהיה לפני הבולמוס נעלם. אבל באמת שפשוט כי אני נהנית מהאוכל זה נראה לי בלתי אפשרי לעצור את הבולמוסים. מה שאני לא אוהבת זה את הכאב בטן אחכ ואת העובדה שאני משמינה כל הזמן. שני אילו צריכים להספיק לי לרצות להפסיק את הבולמוסים? כי אני לא רואה את עצמי יושבת בטיפול שבו מנסים לשכנע אותי שהאכילה בבולמוס היא לא כיפית. אחרי ככ הרבה התקפים,אני יודעת שזה כיף וטעים ממש,עד שכואבת הבטן תוך כדי האכילה ושם אני גם עוצרת. זה מעגל שאני לא רואה את היציאה ממנו.. יש כזאת?

וזה הבדל מהותי. לפי התיאור שלך, התקדמת. הבולמוסים קטנו. אולי לא בכל פעם, אבל בחלק מהפעמים. וזו התחלה טובה. את גם כבר מזהה את ההבדל בין אכילה רגשית לצורך באוכל מרעב. עכשיו, נשאר להתמיד ולהמשיך את העבודה. אף אחד לא יכול לשכנע אותך שאוכל לא טעים. אבל לבדוק למה קשה לך להפרד מהבולמוסים, ואם אפשר לוותר על כמות אוכל, גם כשהוא טעים, כדי שלא תכאב לך הבטן, ותצאי ממעגל הקסמים שאת נמצאת בו, אפשר.

או שיהיה אוכל מיוחד כדי שזה יהיה בסדר לאכול למרות שאני כבר שבעה? תודה

לא תמיד מרגישים שבוחרים לאכול מעבר לשובע, אבל אם את שבעה, מרגישה את השובע, ואוכלת מעבר זו בחירה שלך. אם זה קורה רק במצבים מסויימים, רק את יכולה לזהות אותם. אין סיבה אחת לאכילה מעבר לשובע. הסיבות רבות ומשתנות מאחד לאחד.

אוכלת ממקום שליו ורגוע,אכילה מעבר לשובע לא באה לי ככ טוב, למרות שעוד טעים לי האוכל,ולהבדיל אלפי הבדלות,כשאני עצבנית ואוכלת ,לא רק שאני לא מרגישה שובע עד שלא כואבת לי הבטן מאוכל,אלא אני גם ממש נהנית מכל ביס וביס מהאוכל,מה שלא קורה כשאני רגועה ואוכלת???? תודה

כשאת אוכלת מ"עצבים" את לא מרגישה את השובע, כי את מנסה להרגיע את ה"עצבים" ושקועה בזה. השובע שם, אבל את לא מקשיבה לו. מה שאת מתארת הוא התשובה לשאלה שלך. אם לא שמים לב לשובע, מכל סיבה שהיא, ולא עוצרים בשובע, מרגישים את הכבדות.

שלא רק אני לא מרגישה את הכבדות בבטן אלא גם מנתקים אותי מהבטן,וגורמים להנאה ממש גדולה באכילה? כי כשאני רגועה יותר קל לי להגיד שיש משהוא טעים ,אבל לא תיהיה הנאה גדולה ממנו שכאוכל אותו,לעומת בעצבים,זה בכלל קיצוני ונגדי: יש כיף והנאה גדולה מהאוכל ופה זה גם מה שמכניס אתי לברוך... תודה

את שקועה באוכל, ו"שוכחת" בזמן האכילה את ה"עצבים" לזמן שאת אוכלת , ואת מקבלת תחושה רגעית של רגיעה. ה"עצבים" לא עוברים, את מעתיקה אותם לאוכל ו"מסדרת" את זה כך שהאוכל הופך להיות העיקר. לכן המעגל. כי ההרגשה לא באמת פתורה. את פשוט "חונקת" את ההרגשה, עד שהיא חוזרת. ואז שוב פונה לאוכל, וחוזר חלילה.

הי, מלא פעמים במהלך היום סתם בא לי משהוא מתוק (אני נורא אוהבת מתוקים).לא בא מסיבה מיוחדת,פשוט כי סתם בא לי וגם לפעמים מתוך שעמום. הבעיה היא שנראה לי שזה תוקע לי את הירידה במשקל,כי זה קורה כל יום כמה פעמים ביום. התזונה שלי היא די מאוזנת ואין לי בעיות של לדעת מתי רעבה ומתי אני שבעה. פשוט באמת שסתם בא לי אוכל מתוק ,אבל אני גם מרגישה שזה גורם לי להיות שבעה מדי כמעט בכל הפעמים שאני אוכלת את המתוק. מה אני יכולה לעשות?ללמוד להימנע לגמרי? תודה

סה"כ כמות אוכל ביום, אם נאכלת מעבר לשובע, יכולה למנוע ירידה במשקל. "תקיעות" בירידה במשקל יכולה להיות פיזיולוגית. אם ירדת כבר 5-10% ממשקל התחלתי, אז את לא תקועה. הגוף פשוט "מעריך" את המצב, שכן הגוף שואף להשאר במשקל הקיים. ואז, המשך הירידה (במידה ואת עדיין עודף משקל) תקרה לאורך זמן. יכולה להיות "תקיעות" של כמה חדשים ויותר, הכל תלוי בהסטוריה של הדיאטות ובמשקל הנכחי שלך. זה נכון לכל משקל.

הבנתי-נראה לי שהיה לי הרבה הרבה יותר קל, אם פשוט הייתי יודעת שכל אכילה רגשית היא לא טובה או לא בסדר. העובדה שקראתי פה על שאלות ששאלו על התקף אכילה, שמצד אחד אכילה רגשית כזו ,זו דרך וויסות של הרגש,שהיא לא טובה ,אבל מצד שני יש אכילה רגישת שהיא נורמטיבית ולא צריכה טיפול,עושה אצלי דילמה ענקית בראש. כי בפעמים שזה נורמלי לאכול מתוך מקום של רגש,זו לא גם דרך לווסת את הרגש?? ברור לי שכשאני בהתקף הכמות שאני אוכלת היא ענקית,אבל,מה בעצם עושה את ההבדל של אכילה נורמטיבית שהיא בסדר לעומת התקף ,חוץ מהכמות?? אני לא רואה ומוצאת את ההבדל בין סוגי האכילה הרגשית, חוץ מהכמות, וזה יוצר אצלי ברוך שלא מגיע לסיום ואני חווה כמה התקפים במהלך יום. למה התקף הוא לא בסדר ואכילה רגשית שאין בה אכילה עד שמתפוצצת לי הבטן היא בסדר?????? אפשר עזרה בלהבין את זה ? ממש תודה

לאכילה מתוך חשק, שהיא לא תמיד רגשית. התקפי אכילה הוא מצב בו ההתמודדות עם הלחצים, שמחות , רגשות בחיים ועוד, מתבטאת דרך אכילה, לבד, בהיחבא. בהתקף את נמצאת בסוג של בועה וניתוק, בו התחושה היא שהאוכל משתלט עלייך, ומכאן גם אין לך תחושה של אפשרות לעצור אותו .כל היום, המחשבות, ההלקאה העצמית ועוד מכתיבים לך את אורח חייך, ובונים את ההתקף אכילה הבא. זה ההבדל המהותי. כשלמישהו מתחשק גלידה להרגיע משהו, בקטנה, זה לא התקף וגם לא היית קוראת לזה אכילה רגשית. התקפי אכילה בתדירות שאת מתארת, הם סוג של הפרעת אכילה, שצריך לטפל בה מקצועית. ודרך שיקום וטיפול תזונתי, ואם יש צורך במקביל גם טיפול פסיכולוגי, אפשר להוציא את ההתקפים מהחיים שלך. ואפשר גם לשנות את החשיבה של לגבי אוכל, ואת התנהגות האכילה שלך. כלומר, אפשר לעזור לך להגיע למצב, שאוכל לא שולט בך, שאין התקפי אכילה, ושאת אוכלת גם, גלידה אם בא לך , גם בלי סיבה, מבלי שזה יוביל להתקף אכילה. ובשורה תחתונה, לשמור על משקל יציב, תקין ללא קושי עם אוכל. זה לוקח זמן, אבל מהניסיון שלי בקליניקה זה עובד.

אני חייבת לשאול גם בהמשך ישיר-אם מבחינתך אכילה שהיא נורמטיבית רגשית ולא סתם חשק למשהוא,ואיננה דורשת טיפול, יכולה להיות אכילה שאני יודעת שהאוכל יעשה לי קצת כבד ובכל זאת בא לי?

כבדות אם אוכלים מעבר לשובע.

אכילה קשים שבאים בבומים. אני מוצא שהדרך היחידה שלי להפסיק אותם היא איכשהוא למצוא דרך שאני לא נהנה מהם יותר. הבעיה היא שלא משנה כמה אני מנסה ומנסה לא לאהוב את הרגע שאני אוכל מתוך רגש,זה לא עובד. אפילו בדיעבד,אחרי ההתקף אני לא יכול לסתור בראש שלי,שאני לא נהנה בזמן ההתפף,במיוחד בהתחלה שלו. אז אני כן לא אוהב את איך שאני מרגיש אחכ מבחינה פיזית עם ההתקף,וזה שזה כבד לי בבטן,ואני גם מבין שהאוכל מרגיע (והוא באמת מרגיע) אותי ,אבל אז זה לופ שלא נגמר אחרי שמשתחרר קצת אוכל בבטן ושוב אני רוצה לאכול. תודה אבל ברגע האכילה עצמה ,כמו שכתבתי,אני פשוט נהנה וזה מרגיע אותי ממש במיוחד בהתחלה של הביסים הראשונים של האוכל. האם הדרך היחידה שלי להפסיק היא לחשוב על כמה זה לא נעים לי אחרי ההתקף וזה שהאוכל רק מרגיע אבל לא פתר את הרגש,ולקבל את העובדה שבאכילה הראשונה של ההתקף זה באמת כיף ומרגיע אותי?

היא בטיפול תזונתי. לא מספיק להגיד לעצמך שעכשיו די. אם זה היה מספיק ,זה כבר היה קורה. מה שאתה חווה, זה סוג של הפרעת אכילה ,שכדי לפתור אותה, דורשת טיפול תזונתי, ואולי במקביל גם טיפול פסיכולוגי. היות ואתה מרגיש באיבוד שליטה, ובלופ מחשבתי,וזה מפריע לך, זה הזמן לפנות לטיפול. אתה מוזמן לשמוע יותר , ולקבל הדרכה כללית , במה כרוך הטיפול, לאיפה לפנות ,בפגישת הכרות ללא התחייבות או תשלום.

שכל פעם ממש שנייה לפני ההתקף האיכלה אני מנסה להסביר לעצמי משהוא שיגרום לי להפסיק עם ההתקפים.אז אני מסביר לעצמי שאכילה רגשית היא לופ שלא נגמר,ושהאוכל מרגיע אבל לא פותר לי את הרגשות,ושאני צריך ללמוד לווסת את הרגשות בדרך אחרת שלא משמינה. לי זה נראה שהבנתי על הנייר את מה שאמור לגרום לי להפסיק את ההתקפים,והדבר היחיד שנותר הוא ללמוד לחיות עם הרגש מבלי להוציא אותו על האוכל. אני צודק? תודה

זה באמת הפתרון. ובמקביל לשקם את האכילה ולצאת מהמעגלים המחשבתיים הקשורים באוכל ואכילה. מה שנשאר לשאול, וזה חשוב, האם תוכל לפתור את זה ללא עזרה מקצועית? הרבה מטופלים מגיעים אלינו אחרי שניסו לבד, כי הרגישו לא נח לפנות לטיפול. כאילו שזה מוריד משהו מההצלחה שלהם, או מראה על איזו חולשת אופי בכך שהם מקבלים עזרה. אבל כשהם מוכנים, ומקבלים עזרה, הם מצטערים שלא פנו קודם. כך שאני נותנת לך כרגע חומר למחשבה.

מתוקים בעיקר,אבל ברוב הפעמים אני מרגישה שזה יגרום לי לכבדות . אני צריכה ללמוד לא לאכול אותם?

באוכל אין "תמיד", ובאוכל אין" אף פעם" באכילה יש הרבה גמישות.

רגשית "נורמלית"? מבחינתי זה התקף שנגמר בכאב בטן. מה זה אכילה רגשית שהיא בסדר? מה הכמות? והאם גם מרגישים את הבטן והקלילות או הכובד שלה אפילו באכילה רגשית שהיא בסדר????

זה דבר שכדאי לטפל בו. אכילה רגשית שאנשים מתארים בד"כ, ולדעתי נורמלית ולא דורשת טיפול היא למשל: אם רוצים משהו מתוק להתנחם בו כי קבלת בשורה טובה או אחרת. לאכול גלידה בשביל הכיף, לא מתוך רעב. זו לא אכילה רגשית, אבל רוב האנשים מתארים אותה ככזו. התקף אכילה , בד"כ נובע מרגש או קושי לווסת רגשות (כמובן שיכולות להיות עוד הרבה סיבות). בהתקף אכילה אוכלים כמויות שלא "סבירות" לזמן שאת מקדישה לאוכל ובאה עפ הרגשה של איבוד שליטה שמשפיעה על המצב רוח והתנהגות אכילה בהמשך היום. אכילה רגשית יכולה להיות מתורגמת באוכל בהרבה דרכים. כפי שכתבתי בפעמים קודמות, אנשים נוטים לדבר על אכילה רגשית יותר מדי בקלות.

זה נורמלי לאכול גם כשיודעים שזה יעשה כבד בבטן קצת או הרבה? תודה

הזמן? לפעמים? האם משנה את היום שלך ומשתלט עליו? או שאת פשוט בוחרת לאכול מעבר וחיה עם זה טוב?

לגבי מתי אני בוחרת לאכול מרגש עצוב או שמח ושזה גמיש כמו שכתבת לי והאמת היא שזה גם הגיוני, הקטע הוא שכל פעם שיש אוכל ויש רגש אז אני אומרת לעצמי שזו הפעם שבה אני בוחרת לאכול כשאני כבר שבעה....והבעיה היא שזה קורה כמעט כל הזמן. ובגלל שאין חוקים ,כמו שכתבת לי, אני לא יודעת מתי לסנן,או מתי נכון לסנן

מה שאת מתארת , היא שאלה שיש להרבה מטופלים שלנו בשלבים שונים של טיפול תזונתי. יכול להיות שבכמה פגישות תוכלי ללמוד להבחין, בהנחה כמובן שמדובר רק על זה. מה דעתך לנסות?

של נון דיאט ,הבנתי שאוכל נשאר תמיד טעים וזו בחירה שלי האם לאכול או לא תלוי איך זה מרגיש לי פיזית בבטן. הבעיה היא שהמסקנה שלי מכל זה היא שפשוט לעד אני אצטרך להתגרות מאוכל ותמיד להגיד לא,כי אני בוחר שלא יהיה לי לא נעים בבטן,זאת אומרת שהמאבק הזה נשאר לעד...במיוחד הוא נשאר בהתקפי אכילה שאני חווה מדי פעם,לא משנה איך אני מסובב את זה,האוכל מרגיע אותי גם אם זה לאותו הרגע שאני אוכל אותו. זאת אומרת-שהרצון לאכול גם כשאני לא רעב ובמיוחד כשאני חווה רגש חזק ,נשאר,ואני תמיד צריך להיאבק כי לא "ליפול" לשם..

לאכול ולהינות מאוכל זה לא שחור לבן. יש הרבה אפור וגמישות באכילה ובבחירות מזון. אם אתה מתאר מאבק תמידי, אני חייבת לשאול: המאבק הוא עם האוכל או עם הפחד לעלות במשקל? כי אילו הן שתי סוגיות שונות. דרך הנון דיאט אתה מגיע לנקודה בה אתה סומך על הגוף שלך, יודע מתי לעצור לאכול , ואין לך שום מניעה לבחור כל אוכל שתרצה. נשמע ממה שאתה מתאר שעדיין לא סיימת את התהליך. אין שום סיבה למאבק עם אוכל כל החיים.

או לוותר על דברים קורה אצלי רק באוכל ולא בשום מקום אחר בחיים שם אין לי בעיה לוותר על דברים. מכאן שקשה לי לא לטעום כל דבר שאני רואה ,או כל דבר שבא לי גם אם אני יודע שאני שבע. ובטח ובטח כשאני יודע שיש מצבים שיש חשק והוא יכול לבוא גם טוב בבטן,אז למה לוותר או לפספס אותו? איך אפשר לצאת מלופ שלא נגמר הזה? וכמו שכתבתי מקודם,באמת שאני אוכל הכל מהכל בלי אשם..

אולי אתה יכול פשוט להמשיך להינות מהאוכל כמו שאתה עושה? אם זה מפריע לך באיזה שהוא אופן כדאי לפנות לטיפול. אתה מוזמן לפגישת התייעצות ללא תשלום או התחייבות.

בהתקפי זעם אני בוחר לאכול לרוב אוכל מתוק,ויש לי תחושה שהמתוק הוא אקסטרה מתוק מאשר אני אוכל אותו כשאני רגוע. האם זה נכון? בנוסף אם אפשר שאלה נוספת:יש פעם שאחרי התקף האכילה שלי אני מרגיש רוגע,כאילו האוכל הרגיע אותי ולפעמים לא משנה כמה אני אוכל אין רוגע. אפשר לדעת במה זה תלוי? תודה

מה שאתה מרגיש תמיד נכון, כי עם רגש לא מתווכחים. נשמע שמצאת "פתרון" דרך אכילה לתחושות. אבל האוכל לא פותר את בסיס ההרגשה ומקור הרגש. הרגש נשאר ומוסט לאוכל. אז אתה מקבל תחושת רגיעה לאותו הרגע בלבד. כדי לווסת את הרגש לא דרך אכילה, מטפלים תזונתית במקביל לטיפול פסיכולוגי. כדאי לך לנסות.

טובה? אני צריכה ללמוד להפסיק אותה לחלוטין???

שאת צריכה לשאול את עצמך היא כמה זה משפיע על המשקל, בריאות, מערכת היחסים שלך עם אוכל ועוד. אכילה רגשית זה לא דבר פשוט, ולכן אני לא משתמשת במושג הזה בקלות. האם אוכל מכתיב לך את סדר היום? האם אוכל מונע ממך למשל לצאת להיפגש עם אנשים? האם האכילה גורמת לך ל"אובססיה" מחשבתית על המשקל לאורך היום? יש לי עוד הרבה שאלות לשאול לפני שאני קובעת שמדובר באכילה רגשית שצריכה התייחסות וטיפול.

על כל אורח החיים ,על מצב הרוח ועל זה שאני לא מרבה להיפגש עם אנשים,אבל מצד שני הוא כן מספק לי צורך מיידי כשאני אוכלת. אז זה תמיד זה מול זה,ואיכשהוא האוכל תמיד "מנצח"

ולא לתת לו לנהל את חייך. מה דעתך לבוא לפגישת הכרות ללא תשלום או התחייבות כדי לשמוע מה האפשרויות לטיפול?

אני פשוט חושב על זה מנקודת המבט שאני הבנתי שלי הכי טעים לאכול כשאני או רעב או כשיש לי חשק למשהוא וזה לא עושה אותי כבד או תחושה של אכלתי מדי ,אפילו לא טיפה. אז רעב, כמו שכתבתי ,אני לא צריך לחשוב על זה באופן פעיל כי הגוף מסמן לי מתי לאכול,אבל חשק,אין איתות,אז כן,אני מחפש,ממש ככה,מתי אני יכול לאכול את החשקים האילו מבלי שזה יעשה לי לא טוב,פשוט כי טעים וזה כיף גדול. ואני יודע בראש שזה לא בסדר או הגיוני אבל לא יכול להסביר לעצמי,למה לא לחפש הנאה אמיתית שבאמת מגיעה כשאני אוכל ואין תחושה של שובע מדי,וזה משגע אותי, כי אני מחפש וחושב על זה באופן פעיל כדי לא לפספס להפסיד רגע של הנאה,שבאמת מגיע כשאני אוכל חשקים ש"יושבים" טוב בבטן. תודה

לך לדחות אותו. אני חושבת שזה הנושא המרכזי שאתה מעלה. זה כבר מעבר לבחירה שלך לאכול או לא. האם זה קורה גם בחלקים אחרים של החיים? אני נותנת לך חומר למחשבה.

שלום בן 42 עם עודף משקל גובה 1.80. הגעתי למשקל של 110 אני מנסה לרדת במשקל בכוחות עצמי, הפחתה בכמויות האוכל, ופעילות גופנית של הליכה מספר פעמים בשבוע. הירידה מתונה, וכעת אני שוקל 101. רציתי לשאול באופן כללי על הנושא של קפלי עור. האם זה משתנה מאדם לאדם? במה זה תלוי? והאם יש לי דרך כלשהי להשפיע על זה? למנוע את זה מראש? יכול להיות שבכלל לא יהיו לי קפלי עור או שבגיל שלי זה כורח המציאות? והאם תוספים כאלו ואחרים יכולים לתרום למניעה/טיפול בזה? למשל תוספים של קולגן (בבליעה)? יש בה סיכון כלשהו? כמה מומלץ? תודה

הם תוצאה טבעית של הירידה. אני לא יודעת באיזה קצב אתה יורד, אבל קפלי עור הם בלתי נמנעים היות והעור נמתח לאורך השנים של ירידה במשקל וזה לא תמיד הפיך. אם תרד למשקל שאת רוצה, ותשמור עליו לאורך זמן, והדגש הוא על שמירה לפחות שנה, יש מטופלים שבוחרים לעשות טיפול אסטתי להורדת עודפי עור אצל כירוג.

ממש גירה אותי,התחלתי לאוכל וראיתי שאני לא רעב ,אבל נורא רציתי את הקוראסון למרות שהרגשתי שבע מלכתחילה. אז תוך כדי האכילה הטעם של הקוראסון "השתלט" על הקשר הפיזי עם הבטן (שאני שבע) ,ואכלתי את הקוראסון להנאתי ואחכ הרגשתי כבד מדי. זה בסדר? הייתי צריך ללמוד להימנע מהקוראסון? ואני חייב לציין שהאכילה לא הייתה רגשית. אז מכאן אני שואל:1-אם זה בסדר לאכול יותר מביס או שניים ,אוכל שמגרה אותי ,והוא מעבר לשובע. 2-אני יכול באמת להיות בטוח שלא כל אוכל שאני אוכל כשאני לא רעב הוא רגשי. 3שהקשר לבטן קצת מערער ברגע שאני אוכל משהוא טעים, שנורא היה בא לי אותו,כמו עם הקוראסון. תודה:)

זה יכול להיות בדיוק כמו שתיארת. הקושי שלך היה לעצור כשהרגשת שמספיק לך מהקוראסון. זו העבודה.לעצור בשובע גם כשמאד טעים. הבחירה באותו הרגע היא שלך. נשמע שתוכל להרוויח מכמה פגישות ייעוץ כדי למקד ולכוון אותך הלאה. האם אתה בטיפול?

ממקום שלפעמים בטעות אחרי כשאני לא רעבה,או אכלתי משהוא קטן מתוך מקום רגשי,ואז אני מגיעה לחשיבה של אם כבר ,אז כבר,או מתוך מקום של רגשות שאני חווה ביום יום ואני מוציאה את זה על האוכל,ויש לי התקף מפחיד פשוט. האם זה לטיפול פסיכולוגי או תזונתי? איך אני יודעת?

תזונתי, של אכלת קצת מעבר, ועוברים למקום רגשי שגורם לך לחשוב שהרסת הכל....אז הטיפול יכול להיות משולב גם של דיאטנית קלינית וגם של פסיכולוגית. החלק שלי בטיפול, הוא ללמד אותך לאכול מבלי לפחד לעלות במשקל, מבלי לפחד לאבד שליטה, ומבלי לחשוב ש"הרסת" הכל. הפסיכולוגי/ת יעבדו איתך במקביל על מה מפעיל את הרגש ואיך אפשר לווסת אותו ,לא דרך אוכל ,ולהתמודד איתו אחרת. אז טיפול במקביל הוא אולי הפתרון הטוב ביותר.

אבל אני לא יודע ,כי אני לא נשקל,אם אני מרזה למרות שהם עדיין קיימים אבל הכמות שאני אוכל בהם והתדירות שלהם היא קטנה יותר. כי אני עדיין אוכל כשאני לא רעב,או מעבר הרבה ,אבל שוב,לא כמו פעם. האם אני עדיין ארזה,או שאני לא ארזה ,אבל אשמין לא באותו הקצב כשההתקפים היו חזקים ממש? תודה

עצם זה שהבולמוסים קטנים, מראה על התקדמות גדולה. זה לא בהכרח מוריד במשקל מכיוון שיכול להיות שאתה אוכל עדיין כמות של אוכל מעבר לצרכים של הגוף שלך. ככל שיירדו הבולמוסים , יש סיכוי טוב שתרד במשקל, אבל האם העלייה במשקל נבעה רק מההתקפים? תמשיך את העבודה שאתה עושה. ירידה במשקל תוכל להיות מטופלת רק אחרי , והדגש הוא אחרי, שלא יהיו לך כמעט התקפים. אין אפשרות לטפל גם בירידה במשקל וגם בבולמוסי אכילה בו זמנית. כי אם תרד במשקל, תפחד לאכול ( כדי לא לעלות חזרה במשקל) , ואז לא תאפשר לעצמך ללמוד לאכול באופן חפשי לפי רעב ושובע. בירידה במשקל , אם יש צורך, אפשר יהיה לטפל רק כשתגיע ליציבות באכילה, ובלי לסכן את החזרה לבולמוסים. יש לך עוד זמן עד אז. סבלנות.ותמשיך בטיפול שאתה עושה.

ממש תודה על התשובה המפורטת:) זה קורה לאט לאט ,קצת מבאס שאין ירידה אבל אני מבין לפי התשובה שלך שלפחות אני אעצור את העלייה החדה במשקל

ולא ירקות או מאכלי דיאט כדי לשובע, האם כשאני בוחר לאכול כשאני לא רעב,זה קשור אך ורק לראש ולא בשום צורה למה שאכלתי במהלך היום? כלומר זה נטו בראש? ורציתי לשאול שאלה נוספת באותו ההקשר: האם כל פעם שאני בוחר לאכול כשאני לא רעב ,עדיין צריך שיהיה לי קשר תמידי עם הגוף,אני מתכוון עם התחושה של כמה כבד או קל לי בבטן? ולא להגיע למצב שאכלתי ולא "שמתי לב" שאכלתי מדי? ממש תודה!

יש תחושה בבטן ש"מנחה" כמה לאכול כדי לא להגזים ולהרגיש כבד. ברור שאם אין רעב, ואין צורך לאכול, מדובר בחשק למשהו. זה נורמלי להרגיש חשק למשהו. כמה לאכול כשיש חשק, מורגש בבטן.

כשאני לא רעב ,ומרגיש שאפילו חשק יעשה קצת תחושה של אכילה מדי,אפילו קטנה מאוד, האם גם אם אבחר לאכול במצב זה,האם עדיין צריך להיות קשר פיזי עם הבטן מהביס הראשון ,וחשיבה של: אני יודע שאני אוכל וזה כבר למעבר ללהיות שבע,אבל לפחות לא אהיה שבע ממש ממש מדי? תודה

לאכול קצת או לוותר. תמיד כדאי להיות בקשר עם התחושה בבטן.

בסוף שבוע בבית מלון של 3 ימים עם הכל כלול שזה 4 ארוחות ביום. וגלידות ומיצים חופשי. עליתי בדיוק 5.600 קילו! אכלתי בכל יום מעל 10 אלף קלוריות. רק בבוקר אכלתי פיצות ומלא בורקסים ועוגות. ובצהריים צ'יפס עם שניצל ואורז ופסטה. ובערב בחדר אוכל לפחות 20 צלחות מילאתי ומלא קינוחים. ואכלתי מלא גלידות ומילקשייקים. אם ב 3 ימים אכלתי 50 אלף קלוריות אז איך עכשיו אני אוריד את הכמעט 6 קילו שעליתי? ועוד לא יצאתי מהמלון ולא עשיתי ספורט בכלל. גם הבטן הרגשתי מפוצצת והבטן תפחה כמו חודש 9 כולי התנפחתי וחשבו שעליתי 20 קילו מהנפיחות. ממש ראיתי שוקולדים גלידות ועוגות וזללתי בלי הכרה. איך עכשיו אני אוריד את כל הזלילות בבית מלון את ה5.600 קילי שעליתי. איך? אני מרגישה כל כך רע נפוחה עם כאבי בטן צרבות תחושת חניקה מכל האוכל. היה סיוט רק השמנתי במלון. איך אני ארד עכשיו את המשקל שהעליתי מהחמישים אלף קלוריות?

האם זה קורה רק בבית מלון כי האוכל נגיש וחפשי? זה לא קורה רק בבית מלון , נכון? מה יש בזמינות ובנגישות של האוכל שגורמים לך להתקפי אכילה? אולי את כלכך מצומצת באוכל ביום יום, שהאפשרות לאכול הכל מהכל , גרמה לך לאבד שליטה? השאלה שלך דורשת העמקה. אני מציעה לך להגיע להתייעצות כדי לחשוב ביחד איך לעצור התקפי אכילה.

בבית מלון זה בופה. יש מבחר ענק זללתי הכל בלי הכרה

ומה שאת מתארת זה התקף אכילה. אם זה קורה/קרה רק במלון, אז אפשר לעבור לסדר היום. כלומר, עכשיו את חוזרת ליום יום ,וכך גם האכילה, ובהמשך ( אם עלית במשקל) , גם המשקל . אבל אם מדובר בכך שאת מצמצמת אכילה ביום יום, ולכן השפע של הבופט היה הטריגר להתקף אכילה, אני חושבת שכדאי לפנות לייעוץ כדי לפתור את זה.

אבל עליתי כמעט 6 קילו ב 3 ימים האם זה עלייה משומן?

אני מציעה לך להגיע לייעוץ כדי להבין אם מדובר במשהו חד פעמי, או בבעיה שדורשת התייחסות יותר רצינית.

הבעיה שלי ,היא שאחרי שעוברות כמה שעות מהארוחה ,אני כל הזמן שואל את עצמי איך יבוא לי לאכול משהוא טעים עכשיו. הבנתי שאני עושה את כזה כי אני מחפש מתי אני יכול לאכול בין הארוחות דברים טעימים בלי שזה יעשה כבד . ישבתי וחשבתי ואני לא מוצא את הסיבה למה זה לא בסדר לעשות ככה, הרי אם האוכל בא טוב בבטן ולא יעשה לי כבד או תחושה של שובע יתר,וזה נותן כיף גדול ,למה לא לחפש את השלב שבו אני יכול לאכול בין האורחות מבלי שזה יעשה כבד. מה שמפריע לי, זה שאני שואל את עצמי כל הזמן "אולי עכשיו" אולי עכשיו" ולא יכול להסביר לעצמי את הסיבה מה לא בסדר עם זה. וכל זה בגלל שאני יודע שאין תחושה פיזית שמסמנת לי מתי לאכול חשק ,אז אני כל הזמן חושב עליו באופן פעיל ומנסה להעריך איך הוא יישב בבטן ואיזו תחושה זה יעשה לי פיזית. מה אני עושה עם זה?יש דרך לצאת מהלופ הזה? ואני חייב לציין שאני באמת אוכל הכל מהכל ומרשה לעצמי גם בלי רגשות אשם וכאלו. תודה

האם את מרגיש שאתה "מפסיד" משהו אם אתה שבע ולא אוכל משהו? האם הצורך לאכול משהו ממלא איזה שהוא תפקיד? נשמע שאין לך צורך ממשי לאכול משהו, רק רצון ל"מילוי" שהרי אם אתה שבע, אתה לא ממש צריך לאכול. האם המחשבה על מה לאכול משרתת משהו במשך היום?

שאני הבנתי שלי הכי טעים לאכול כשאני או רעב או כשיש לי חשק למשהוא וזה לא עושה אותי כבד או תחושה של אכלתי מדי ,אפילו לא טיפה. אז רעב, כמו שכתבתי ,אני לא צריך לחשוב על זה באופן פעיל כי הגוף מסמן לי מתי לאכול,אבל חשק,אין איתות,אז כן,אני מחפש,ממש ככה,מתי אני יכול לאכול את החשקים האילו מבלי שזה יעשה לי לא טוב,פשוט כי טעים וזה כיף גדול. ואני יודע בראש שזה לא בסדר או הגיוני אבל לא יכול להסביר לעצמי,למה לא לחפש הנאה אמיתית שבאמת מגיעה כשאני אוכל ואין תחושה של שובע מדי,וזה משגע אותי, כי אני מחפש וחושב על זה באופן פעיל כדי לא לפספס להפסיד רגע של הנאה,שבאמת מגיע כשאני אוכל חשקים ש"יושבים" טוב בבטן. תודה

הגעתי למסקנה נכונה ושאני לא מדמיין דברים: הגעתי למסקנה שהחשקים שלי מדי פעם בין ארוחות יכולים לעבור ,ואם אני מחכה ומחכה זה הופך להיות רעב. מכאן שחשק הוא כאילו בדרך לרעב ואני מניח שזה פיזיולוגית נכון. אבל לא תמיד בין ארוחה לארוחה אני אוכל משהוא ביניימי (ואני יודע שהוא יבוא לי בטוב ממש בבטן-מהניסוי שעשיתי על עצמי),מכאן הגעתי למסקנה, שיכול להיות בעצם שפיזיולוגית אפשר לאכול לפני כל ארוחה משהוא (ואי אפשר באמת לשער את הזמן המדוייק של זה),מבלי שזה יעשה כבד בבטן (וזה החשק)! אבל,לא תמיד זה צץ בראש ולא תמיד יש גירויים מסביב שייגרמו ברגע המדוייק הנכון לבטן, לאכול. ובכך יש פעמים שאני אוכל ארוחה מרעב ובפעם הבאה ,אני שוב אוכל מרעב בלי חשק באמצע. עד כמה זה מופרך מה שאני אומר? תודה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין לי מה להוסיף. תמשיך להקשיב .

:)

דוחה את הרעב ככה אני אוכל יותר? דילגו על השאלה שלי מלמטה.. תודה

תגדל.

בבטן שיהיה לי כבד,יש באמת תהליכים פיזיולוגיים בגוף שמסמנים לי שלמרות שהאוכל עוד טעים,עדיין ההנאה מהאוכל ירדה? זה פיזיולוגי נכון אני לא ממציא את זה? תודה

יורדת, גם אם האוכל נשאר טעים. כן, זה פיזיולוגי.

שכשהלך לי הטעם לא הרגשתי מסופק מהאכילה אפילו כשהייתי רעב. זה פיזיולוגי? אין סיפוק אם לא מרגישים טעם?

אם האף סתום למשל, אנחנו לא מריחים ולכן לא מרגישים חלק גדול מהטעם של האוכל. זה מוזר לחשוב על זה, אבל רוב הטעם שאנחנו מרגישים מגיע מחוש הריח. אם לא הרגשת את הטעם של האוכל, כן, יכול להיות שהאוכל לא סיפק אותך.

ושוקולד לא? כי שוקולד זה פחמימה פשוטה? תודה

השאלה היא מה אוכלים בנוסף במשך היום. כשמתייחסים לתזונה מתייחסים למכלול האכילה ולא לפריטי מזון בודדים.

עליתי על כמה דברים שאעריך מאוד אם ניתן יהיה לקבל תושבה בפורום:1- אני בעצם אמורה להעריך מתי יהיה לי קל ולא כבד לאכול אוכל שבא מתוך גירוי כזה או אחר נכון? 2-הגוף "אומר" לי מתי אני צריכה אוכל, וזה רעב, אבל לא הגוף לא "אומר"לאכול חשק,גם אם אותו החשק יבוא ממש טוב בבטן? 3- גם אם האוכל שבחרתי לאכול הוא מתוך גירוי חיצוני והוא יושב טוב בבטן,עדיין אם הייתי מעלמת ממנו הוא היה עובר? תודה רבה!!!!!!!!!!!

שובע ורעב בצורה אישית. כך שכן, את מעריכה אם יהיה לך קל או כבד, הגוף "אומר" בצורה מאד ברורה שהוא רעב, וחשקים יכולים לעבור אבל לא חייבים להעביר אותם. אפשר גם להיענות להם כל עוד מקשיבים לשובע.

על השאלה האחרונה שלי שהייתה: האם עלי לספק את הצורך ב"אוכל אמיתי" גם כשאני חשה שאין מקום כי מלאתי את הבטן ב"שטויות",או לחכות לנקודה שבה האוכל ה"אמיתי" לא יכביד עלי? במקרים וזה קורה ככה... תודה רבה

כשאת רעבה ואת אוכלת "שטויות" במקום אוכל אמיתי, את תשבעי מה"שטויות" וכדאי לחכות להיות רעבה שוב, ואז לאכול. כמובן שעדיף ישר ללכת לאוכל האמיתי. אולי את הולכת ל"שטויות" כי אין לך סבלנות לחכות שהאוכל האמיתי יהיה מוכן? "שטויות תמיד יותר נגישות מאוכל אמיתי.

כי לא תמיד יש אוכל מסביבי על הזמן ,וזה בסדר ,כי לפעמים אין לי כוח להכין לעצמי שיהיה לי בתיק,האם כשאני מרגישה שהרעב גדל זה אומר שגם הכמות שאני אוכלת תיהיה באופן טבעי גדולה יותר או שזה ממש לא קשור? תודה

אני מבינה שאין לך חשק להכין מראש ולקחת איתך, אבל כמה זמן את מחכה עם הרעב הזה? זה לא הגיוני להשאר רעבים להרבה זמן. זה מציק, גורם לעצבנות וככלל לא מומלץ.

שאני דוחה את הרעב ככה אני אוכל יותר?

עליתי החודש 25 קילו במשקל. כל יום אני אוכלת מלא עוגות. אני אוכלת שוקולדים ועוגיות בלי הפסקה. היום אכלתי בבוקר עוגה של קילו של ריץ' של היער השחור. ואכלתי 20 כדורי שוקולד. אכלתי בגלל שיש לי כאבים נוירופתיים קשים מנשוא. יש לי לחץ על העצב ברגל ואמרו לי לעשות ניתוח דחוף . שאחרי הניתוח אצטרך להיות שנה עם כסא גלגלים. אני לא מוכנה לעשות ניתוח. אני רוצה ללכת ברגל. אז אני אוכלת כי גם ככה נראה לי שהכל אבוד. יש לי זרמים חזקים ברגל שמאל שלא מפסיקים יש לי דקירות כמו סכינים ומחטים בכף הרגל אני מרגישה כמו התכווצויות חזקות בכף הרגל שמשתקות אותי. לחץ חזק באצבעות ובכף רגל. כמו מחטים באצבעות. זה כאב נוירופתיה עיצבי שאני לא יכולה לסבול וכלום לא עוזר! אז אני כל הזמן אוכלת עוגות. מה אני אעשה???

הייתי ממליצה לך לפנות לאשפוז במחלקה להפרעות אכילה כדי לטפל באכילה, ובתקווה שזה יעזור לך עם הרגל.

ככה הוא ישביע יותר? או שזה תלוי באב המזון? (פחמימה מול חלבון מול שומן) תודה

תמיד עדיף לבחור אוכל מאוזן, או שיש בו אבות מזון שמזינים מאשר לחשוב או לחשב קלוריות.

אני רעבה,אבל מתוכננת לצאת למסעדה עם חברים,אבל אני רעבה לפני ,עדיף לי לקחת קוביית שוקולד כדי קצת להרגיע את הרעב קצת, או חתיכה קטנה של לחם עם קצת חומוס או גבינה? ממש קצת להרגיע את הרעב..... הקוביית שוקולד תשקיט את הרעב יותר?

אם את יוצאת למסעדה, ואת מאד רעבה לפני, הכל שאלה של כמה זמן את צריכה לחכות כדי לאכול. אם מדובר עד חצי שעה, אפשר לחכות. אבל אם את ממש רעבה, או לוקח יותר זמן עד שתגיעי לאוכל, כל מה שתאכלי ישקיט את הרעב בהתאם לכמות שתאכלי ממנו.

לנון דיאט ,ורציתי עכשיו כשאני בהקשבה יותר גדולה עם הגוף,לדעת ולהבין: כשאני רעב,אני לא יכול לברוח מזה,ואני אחוש רעב עד שאוכל,נכון? לעומת זאת-כשבא לי לאכול אוכל סתם לכיף ואני מזהה שאין רעב,זה לא צורך פיזי של הגוף לאוכל נכון? מה שאומר שבשורה התחתונה,חשקים למיניהם תמיד יכולים לעבור (לא אומר שצריך לא לאכול לפעמים....),והם עוברים כי הם לא רעב. אני צודק?

כך שאתה צודק.

כל חשק עובר? כלומר-רעב בא מהגוף ואני לא צריך לחשב מתי אני רעב או לא,אלא הגוף מודיע לי. וחשק: גם הגוף לא "מאותת" שצריך לאכול את החשק?זו איננה תחושה פיזית כמו רעב? זו בחירה שלי עם החשק,ואיך אני ארגיש פיזית עם הגוף. צודק? תודה שוב

חשק יכול לבוא מכל מיני סיבות, ריחות, מראה וגם יכול להתבלבל עם רעב. זה נכון לכל סוג חשק,שחשק יכול לעבור ורעב לא.

מתחשק לי משהוא מתוק ,אני אמורה להרגיש באכילה כמו שאני אוכלת מרעב? זאת אומרת-שאני לא אמורה להרגיש שאני מלאה אבל אוכלת כי בא לי משהוא מתוק, ובבטן זה מרגיש כמו שיש רעב ואני יכולה לאכול משהוא מהביס הראשון? תמיד לא ידעתי מתי כן ומתי לא ולא רציתי להגיע גם לכבדה בבטן..זה למה אני שואלת ככה. תודה

אם תאכלי יותר מדי גם מחשק, את תרגישי את זה בבטן ככבד. אם תאכלי כמות מתאימה, את תרגישי גם את זה.

מתי אני לא רעבה, אבל,מרגיש לי רעב כשאני לא מגיעה למצב של כבדות קלה בבטן,וזה מפריע לי. זה אמור להשתפר עם הזמן? כי בינתיים מאוד קשה להרגיש רעבה כשאני באמת לא רעבה ואני גם יודעת את זה. תודה

את מרגישה רעבה או לא?

הארוחה ,ואת אומרת שאוכלים משהוא שמתחשק כשנבנה הרעב הזה, אז תיאורטית,כדי שאבין,למה אין חשקים תמיד לפני הארוחה ,אלא יש פעמים שבין ארוחה לארוחה אני לא אוכל כלום? תודה

ורעב יכול לבוא בכל מיני זמנים. אם אתה מחפש איזו שהיא חוקיות, אז אין.

ממש ולא חטיפים או מתוקים זה סביר להניח רעב או ממש לא בהכרח?

ולא חטיפים או מתוקים. לא צריך לפרש את מה שמובן מאליו בתחושה.

קרייבינג לאוכל אוכל (כמו שיצל ואורז לדוגמא) אבל עדיין לא להיות רעבים? כמו עם מתוקים לדוגמא...

כדי למלא את הבטן,וזה בכלל לא משביע אותי ,ואז על זה אני אוכלת איזשהוא אוכל נורמלי ,אבל אוכל אוכל,ל כמו פרוסה עם גבינה או משהוא כזה,ואז מרגישה שובע, אבל כבר מדי. הייתי צריכה פשוט לאכול את הפרוסה עם הגבינה מלכתחילה בלי הירקות? תודה

ולכן, היית צריכה לאכול את הפרוסה עם הגבינה וירקות לקישוט. אחת הבעיות בתזונה שלנו זה שיש הגזמה באכילת ירקות.

אם בוחרים לאכול מאכלים שונים כן אוכלים כמויות שונות מכל דבר וגם קלוריות שונות,אבל זה עדיין בסדר כי עוצרים בשובע אז זה לא משנה. הבנתי נכון? נגיד שוקולד לעומת לחם עם אבוקדו מעליו (שבשניהם יש פחמימה ושומן),מכל אחד מהם אני אוכל כמות שונה בגלל שכל אחד מהם תופס מקום שונה בקיבה,אבל זה בסדר כי הגעתי לשובע. הבנתי נכון?

בחירות מזון שונות יגרמו לאכילה של כמויות שונות כדי להגיע לשובע. ועכשיו שהבנת שובע, כדאי לראות שאתה מגוון ואוכל בצורה מאוזנת. כלומר, אוכל גם לחם עם שוקולד, גם לחם עם אבוקדו, ארוחות מלאות ועוד. שבסה"כ הכללי אתה אוכל את כל אבות המזון.

אם האוכל שאני אוכל ,אבל לא מתוך רעב, יעשה לי טוב או לא בבטן...אז אני ממשיך לאכול ולפעמים מסתבר שלא טוב ולפעמים כן טוב,אבל אני נשאר בחוסר ידיעה תוך כדי האכילה עצמה מה זה עושה לי ,טוב או לא טוב. יש דרך לתקן את המצב?

תמיד יודעים לפני הביס הבא איך תרגיש. עם הזמן יהיה לך יותר קל לזהות מתי יהיה לך לא נעים בבטן ומתי כן יהיה לך נעים. אני מציעה שתבדוק באיזה מצבים אתה אוכל ולא נעים לך בבטן. האם בעבודה? בארוחות משפחתיות? כשאתה אוכל לבד? אולי תמצא שהתשובה לשאלה שלך לא נמצאת באוכל , אלא נמצאת בסיטואציה שאתה אוכל בה.

תודה

אני מרגישה שובע, אבל מה אני אעשה עם העובדה, שהאוכל טעים לי ממש ממש ,וזה "עולה" על התחושה של השובע? ותמיד אני אוכלת יותר,כי פשוט טעים וכיף לי האוכל. מה אני יכולה לעשות עם זה ,אם יש בכלל? איך אני יכולה לגרום לזה שזה לא מאבק? תודה

בין להינות מאוכל לבין לאכול מעבר לשובע. יש לך כאן בחירה שכדאי לבדוק איתך על מה היא יושבת, ולמה את מוצאת את עצמך במאבק מול האוכל. אני מבינה שמפריע לך שאת אוכלת יותר ממה שאת צריכה לאותה ארוחה. אז בטיפול תזונתי, נוכל לפתור את זה.

להרגיש חוסר הנאה כשאני אוכלת מעבר לשובע?

מעבר לסיבה של הנאה מאוכל.