פורום הרזיה ללא דיאטה

שלום יש לי תופעה מאוד מוזרה אני התחלתי לאכול בלילה מתוך השינה ולפעמים אפילו לא זוכרת מזה,פשוט רואה קופסת עוגיות פתוחה ואז נזכרת,ממה זה יכול להיות האם זה נורמלי? תודה דרך אגב אני אוכלת רק ממתקים בלילה לא משהו אחר ויש לציין שבחיים לא היהי לי את זה רק בחצי שנה אחרונה

שלום מירית . זו הפרעת אכילה ידועה ויכולות להיות לכך סיבות רבות. הסימפטום מעיד על בעיה כלשהי המצריכה טיפול מקצועי. מקווה שתפרגני לעצמך טיפול איכותי ומקצועי. בברכה בלה

אמלה,איזה מפחיד זה נשמע,אני לא יכולה לטפל בבעיה בכוחות עצמי,?????אפשר לקבל איזה כיוון? תודה

אני מנסה לתת לעצמי את כל הזמן שיידרש לתהליך שלי, אך בכל זאת כבר עברו חודשיים ואין תוצאות של הירידה בהיקפים. כן אציין שנפתח בפני עולם חדש, וגילויים בהרבה מקומות אחרים בחיים. אני שוב מדגישה שאני יודעת שרוב המיקוד צריך להיות בהתליך הפנימי, ולא בסימפטום של הרזייה ואכילה, אך הייתי מעוניינת שיהיה לי איזשהו מושג- אחרי כמה זמן מתחילה ירידה בהיקפים?

מירב היקרה. ראשית אני , שולחת לך שק מלא תמיכה עידוד והעצמה. ישר כח על הרצון. בקשר לשאלה שלך - מכיון שאת עושה את התהליך לבד יש מצב שטעית בדרך את חושבת שאת בכיוון הנכון אבל בעצם את לא. התהליך דומה למסע בארץ לא נודעת, בלי מדריך את בהחלט עלולה להסתבך . קצת קשה לי לענות לשאלתך. התשובה יכולה להיות מ - תחזרי בחזרה למסלול הנכון או צאי מהבור אליו נכנסת בלי לשים לב עד-לתחכי בסבלנות כי יש גוף שלוקח לו יותר זמן להגיב. תמשיכי בדרך , בלה

בלה שלום, אני נמצאת כרגע במסגרת שפעמים רבות לא מאפשרת לי לענות לצרכים שמבקש ממני הגוף. בין עם זה מנוחה, זמן לעצמי או אוכל מסוים. אני אמנם מנסה להתגמש (בין סיפוק מיטבי לגמישות) אך מרגישה שנגררת כלפי מטה, ובמקום שהחוויה הזאת תהיה כלי מעצים, והזדמנות ללמידה, הדבר מכביד כליי ואני קצת מתחילה לשקוע. מה את מציעה?

שלום לך. לא הבנתי למה את מתכוונת . האם את נמצאת במסגרת של ירידה במשקל או שמה במסגרת של אילוצים חיצוניים כמו עבודה? על פי התשובה שלך אדע לענות יותר מדויק.

במסגרת של אילוצים חיצוניים... (על מסגרות של ירידה במשקל ויתרתי מזמן.. אני יודעת שזו לא הדרך... (אני במסגרת מסויימת בחו"ל. ומכאן גם הכינוי רחוקה.. לא מעצמי בכלל לא, אלא מהארץ...) תודה!!!

אם לא תאכל שלושה ימים אתה תאבד הרבה מאסת שריר , תזיק לעצמך נפשית ופיזית ותעלה בסופו של דבר את מה שהורדת ועוד מספר קילוגרמים נוספים. בברכה בלה

הי לכן, אני בהריון שני בהריון הראשון עליתי 15 ק"ג נשארתי עם 4 שלא יורדים כרגע וכך גם התחלתי את ההריון הנוכחי. בהריון הראשון שמרתי נורא על המשקל , וזה גרר אותי לשיגעון טוטאלי כלפי אוכל ולחץ מהעליה במשקל. האם יש לכן מטופלות שבהריונן הצליחו לשמור/לא לעלות הרבה על סמך השיטה הזו? אני מאוד רוצה לשמוע כי אני קוראת בפורום אך עוד לא מנסה....

קראתי בפורום לא פעם שיש כאלו שלומדות ליישם תוך כדי תהליך ההריון והן מרזות בלי חוכמות בכלל.

שלום ניקולה כתבתי לא פעם על שילוב הגישה בתקופת הריון ולכן העתקתי עבורך תגובה שלי למשהי עם שאלה דומה מה- 23.4.08 "אני רוצה לספר לך על הנסיון שלי עם נשים הרות. ליווי נשים הרות הוא אחד החוויות המרגשות עבורי כאשת מקצוע, זכיתי ללוות 3 נשים הרות שהתחילו את התהליך בשלבים שונים שלו, היופי היה לראות איך משקל ההריון עולה אך נפח הגוף מצטמצם. היופי הוא לראות את ההבדל בין משקל (מסת הגוף הכללית) לבין השמנה/הרזיה. אחת המתאמנות שהגיעה במשקל התחלתי גבוה ובחודש הרביעי להריונה, עלתה 1 קג כל ההריון אך לאורך כל התקופה, היקפיה הצטמצמו. היא יצאה מבית החולים לאחרהריון בריא ולידה בריאה, מינוס 13 או 15 ק"ג. אחרת, שהגיעה בעודף קל יותר , עלתה 9 ק"ג (להבדיל מ- 25 ק"ג בהריון הקודם), אף היא חוותה את עצמה קלה ונינוחה יותר, כשהיקפיה הלכו והצטמצמו במקביל לעליה במשקל ההריון. השלישית, חוותה אותה חוויה. אם יש גישה בריאה להרזיה ולעליה בריאה במשקל ההריון זו הגישה .מנסיון מקצועי בעבודה עם נשים הרות (וכדיאטנית בריאות הציבור בעבר, יש לי לא מעט), מעולם לא חוויתי בטחון רב יותר והצלחות מקצועיות מבורכות יותר. לשטתי, אין דרך אחרת. גישת ההרזיה ללא דיאטה מפנה את תשומת ליבנו לסיגנלי הגוף. כשהגוף חווה הריון צרכיו משתנים ולכן גם התגובה שלנו אליו משתנה בהתאם. אם נלמד את הגוף שלנו ונסגל לעצמנו גישת תגובה נכונה אליו, נחווה את גופנו באופן אופטימלי, עם הריון או בלי הריון. החשק שעליו את מדברת - יכול להיות משהו ביולוגי שאינך נותנת לו מקום (מתוך דפוס חשיבה דיאטטי) ויכול להיות שלא. הדרך להבחין זאת היא באמצעות גישה שמתחברת לעולם הפיזי והרגשי שלנו. אם החשק הוא על רקע רגשי, יתכן שהיה שם עוד לפני ההריון ואולי בעוצמות אחרות. ולכן הקשר שלו להריון הוא רק תירוץ. כמו כן, ישנן כל מיני אמונות סמויות שמנהלות אותנו בהריון שכדאי לכוון אליהן זרקור. ואגב, ההורמונים לא נועדו להפריע לנו ולא לשבש מערכות (כי אז משהו לא תקין). מה שכן, הם מזמנים לנו חוויות חדשות שעלינו ללמוד לחוות אותם ולהגיב להם באופן פרודוקטיבי ובונה. הורמונים הם מרכיב חשוב של ויסות בגופנו. " מקווה שזה עונה גם לך יום נפלא שלך לאה פינטו

אני מבינה את השיטה עליה מתבסס הפורום, וקוראת בשקיקה את כל ההודעות , אבל כמה שאני מנסה ליישם , כ"כ הרבה דברים מפחידים אותי...כמו למשל : אומרים שצריל לאכול כל 3 שעות 6 ארוחות קטנות לאורך היום כך אני שורפת יותר שומן, המאמן שלי בחדר הכושר אמר לי שכדי שאראה חטובה וללא שומן עודף אני צריכה לאכול "דיאטה נקייה": משמע; עוף ללא שומן,טונה במים,שיבולת שועל,חלבון ביצה,כמה שקדים,תרד וברוקולי-כמה דרקוני וא זאת רק כך אוכל להיות סוף סוף רזה? אני מיואשת לגמרי מכיוון שאני אחרי לידה עם 7 קילו עודפים שלא יעזור מה אני עושה ואני הורדת את עצמי בהתעמלות אני פשוט לא יורדת פשוט נתקעתי במשקל! ואני מגיל 13 עושה דיאטות ושום דבר לא עובד אולי בטווח הקצר אך לא הארוך אני מנסה להיות קשובה לגוף שלי - דווקא לא בא לי ממתקים אבל אני מרגישה צורך בלחם טוב עם קוטג' למשל או גבינה צהובה שמנה לארוך היום, מוזר לא? אשמח לשמוע מישהו... דרך אגב - לאה הסיפור האישי שלך מ ד ה י ם , הלוואי שידעתי ליישם..

שני היקרה. את בחרת בדרך של דיאטה ומפחדת לשחרר אותה. לפעמים, עד שלא מפנים את הישן קשה להינות מחדש. תחשבי , אם לדוגמאהאת קונה רהיטים חדשים ומכניסה אותם לסלון בלי שפינית את הישנים מן הסתם זה יצור חוסר נוחות ,יראה מוזר מאד, ואיכות החיים שלך תיפגע כי יהיה לך עכשיו צפוף. משאלתך אפשר להתרשם שאת לא מעיזה לעזוב את דרך הדיאטה אותה את מכירה כבר מגיל צעיר מאד. זה טבעי לפחד לעזוב משהו שלכאורה שירת אותך כל כך הרבה שנים. אבל תשאלי את עצמך מספר שאלות - האם עשיית דיאטה עזרה לי לרזות בטווח ארוך? אם כן באיזה מחיר? מה קורה עם איכות החיים שלי כאשר אני נתונה לרודנות כזאת של מדריך ספורט הקובע לי כמה איך ומתי עלי לאכל ? האם אני נהנית מזה ? האם יש תוצאות שאני רוצה? אם כן - אז תמשיכי בדרך אם לא אז למה אני עושה את זה לעצמי? שני היקרה, לעשות שינוי כמו שלאה מתארת דורש הרבה אומץ ונחישות אם קשה לך לעשות את זה לבד אולי כדאי לשקול תמיכה מסוג כשלהו. בכל אופן אל תרימי ידיים. ותמשיכי להעזר בנו. בברכה בלה

בלה המון תודה אנסה להעזר כמה שאוכל ולשחרר קצת...

היי שני 7 ק"ג בדיוק אחרי הלידה השניה. (ולחשוב שפעם האמנתי ש- 7 זה מספר המזל שלי ...). כן, זה גם היה הסיפור שלי, 7 ק"ג בדיוק. ולאחר מכן תקופה ארוכה של נסיונות כושלים והזעת יתר בדיוק כפי שאת מתארת. מיותר לציין שעם הזמן הם התרבו. בכלל לא מוזר לי שבא לך לחם עם קוטג' או גבינה צהובה. האמונה שאנו כמהים למתוק כאילו אין מחר היא רק אמונה מלאכותית שנולדה בעולם של חסך והגבלה. את מזכירה לי איך באחת ההזדמנויות שאלתי את עצמי מה אני הכי רוצה לאכול עכשיו? אבל הכי הכי... יודעת מה זה היה? ביצת עין עם לחם שאפשר לטבול בה. כ"כ פשוט. הבנתי כמה הייתי רעבה לדברים הפשוטים כמו פרוסת לחם בעובי נורמלי עם גבינה לבנה, חביתה בפיתה, טוסט גבינה צהובה. פשוט, פשוט. למדתי עוד דבר, שאין לגוף שלי שום חולשה למתוק כפי שחשבתי והאמנתי. אז מה שאת מספרת ממש לא נראה לי מוזר. ומקווה שגם לך יראה עם הזמן יותר ויותר טבעי. שני, האמונות שלך בנוגע לאוכל, בנוגע לתזונה נכונה, בנוגע לגוף שלך - הן אלה שלא איפשרו לך להגיע להרמוניה שאליה את שואפת. כשאת בוחרת לערוך שינוי מהותי, בו את רוצה לפתח מצב תודעתי חדש אינך יכולה בו בעת להמשיך ולהזין את עולם האמונות הישן. כשאת ממשיכה לחשוף את עצמך לגישת הדיאטה, זה בדיוק מה שאת עושה. ומכאן שהקושי ליצור מערך אמונות תומך ומקדם, הולך ומתעצם. אינך יכולה להרשות לעצמך לחיות במצב של רגל פה ורגל שם, תהום פעורה בין השניים. על מנת להקל על עצמך, עלייך לקבל החלטה. היכן את עומדת עם 2 הרגליים. ואולי את כן יכולה (כי בפועל זה מה שאת עושה) וזה המחיר, עלייך להכיר בחוסר ההחלטיות כמה שיוצר תסכול וקושי. לאכול כל 3 שעות 6 ארוחות קטנות נוגד לחלוטין את הגישה שנותנת לצרכינו הביולוגיים להנחות את האכילה שלנו. עלייך לבחור, יקירתי. תהיה בחירתך אשר תהיה. תודה לך על שקראת את הסיפור האישי שלי. אולי כדאי לקרוא אותו שוב. מאחלת לך יום קסום ומלא השראה שלך לאה פינטו

מזה למעלה מחודש שאני מיישמת בכייף גדול את מה שאני לומדת מהפורום, מהספרים שהומלצו כאן, מההאוירה הכללית, בקיצור התחברתי לעניין... גם אני מתחילה להאמין ולהבין שזו הדרך, אבל... יש בעיה, מה אני עושה עם השבירות האיומות (בד"כ בערב) של כוס קפה נמס מגורען מהביל וריחני ובצידו 7-8 ופלים בטעם שוקולד, או 2-3 פרוסות של עוגת שוקולד חמה מלוטפת ע"י 2 כדורי גליה וניל גורמה משובח וכו' וכו' . על זה אני לא סולחת ולא שוכחת... איך עושים שזה לא יקרה ? ואני ואתן הרי יודעות שזה קורה אך ורק מתוך רצון לפצות את עצמי במשהו טוב. חייבת טיפ, איך לעצור את החוסר שליטה הרגעי הזה. בתודה שבת שלום ומבורך.

שלום רב עמית. ראשית, אני שמחה מאד שהתחברת לעניין והתחלת להאמין שזה אפשרי, זו התחלה טובה. עכשיו לשאלתך, אני שומעת שיש פה מספר דברים. האחד הרצון הלגיטמי שלך לאכל אוכל שהוא טעים ומפנק, אני קוראת לזה רעב של עיניים - לאכל משהו טעים כי בא לי משהו טעים. זה כשלעצמו לגיטימי לגמרה ורצוי, הרי רזים טבעי אוכלים כל הזמן אוכל טעים. מה שמסתבך אצלך לדעתי (ואני כמובן מנחשת) זה רגשי אשמה על האכילה הזאת הגורמים לך לאכל הרבה יותר ממה שהגוף שלך ובלוטות הטעם שלך רוצים. תשאלי את עצמך - מה עושים רזים טבעי - האם הם שותים קפה מגורען? - בטח!! האם אוכלים מספר פרוסות של עוגה? ... זה כבר בדכ לא ,רזה טבעי לרוב יסתפק בביס קטן יבדוק עם עצמו האם הספיק לו אם כן יופי אם לא יאכל עוד , הוא לא יעשה מזה עניין גדול וימשיך הלאה בלי חרטות בלי רגשי אשמה בלי "לא לסלוח לעצמו". בפעם הבאה שיבוא לך עוגה עם גלידה אני מציע לך לערוך טקס של אכילה עם מגע מלא - זה משהו שחשוב מאד להתאמן עליו. אכילה עם מגע מלא ורשות מלאה לאכל יאפשרו לאכל בידיוק כמה שהגוף שלך צריך. ועכשיו מהר תסלחי לעצמך כי לא עשית שום דבר רע ולכי להנות מהעוגה עם הגלידה והקפה. בברכה בלה

אני מנסה להתחבר לשיטה ומישמת אותה אבל לצערי אני עולה ועולה במשקל אני חולה מזה נגעלת מעצמי ולא מסוגלת אני ממש נגעלת מהגוף שלי אני רוצה לצין שלפני 8חודשים עברתיניתוח כריתת כליה בגלל סרטן אולי יש מאכלים שאסור לי לאכול אני לא יודעת והכליה שיש לי לא מתפקדת כמו שצריך אנה תעזרו לי בבקשה לאה ובלה תודה ציפי הטלפון שלי הוא 0505896491

ציפי היקרה. אני חושבת שאת צריכה לפנות לדיאטנית קלינית המטפלת במחלה כמו שלך. יתכן שיש מאכלים שאסורים לך ומזיקים לך וחשוב מאד לקבל יעוץ מקצועי. השיטה אינה מתאמה למחלות כפי שכתבתנו והסברנו פעם. במצבים של חולי יש צורך בהדרכה של איש מקצוע המתמחה במחלה ספציפית זו . אעיר את תשומת לבך למשפט שלך - אני חולה מזה ונגעלת מהגוף שלי - משפט המעיד על מערכת יחסים קשה מאד בינך לבין גופך. אני חושבת שזה עצוב שככה את רואה את גופך האמור להיות חבר הכי טוב שלך למסע החיים. אם יש עצה אחת שאוכל לתת לך היא - שני את הגישה שלך , שני את מערכת היחסים עם גופך לעולם לא מאוחר מידי והמאמץ כדאי. איחולי החלמה ובריאות. בלה בלה

היי ציפי, השיטה לגמרי עובדת ולא כדאי לך להתייאש. נראה לי שהפירוש שלך אותה קצת מוטעה. נכון שמותר לאכול מה שרוצים אבל זה לא היתר לאכול ללא הגבלה ובוודאי לא אוכלים כשלא רעבים וזה בינינו, קורה לכולנו די הרבה. בניגוד לדיאטה הרגילה הדורשת ממך לוותר על הרבה מאכלים כי הם כביכול משמינים ולאכול כך וכך ארוחות ביום, ולרשום ועוד כל מיני דברים שגורמים לך להתעסק באוכל כל היום. בדיאטה ללא דיאטה את יכולה לאכול הכל אבל רק כשאת באמת רעבה. לא פעם אני מוצאת את עצמי בדרך למקרר לקחת איזה נשנוש, אפילו בריא כמו פרי או ירק ובדרך לשם שמה לב שאני ממש לא רעבה ושואלת את עצמי למה אני אוכלת עכשיו והרבה מאוד פעמים עדיין לצערי אני נאלצת לומר לעצמי שהתשובה היא לא ואז אני נמנעת מהאוכל. זהו לב העניין. לאה ובלה מדברות על תהליך וברור לי שהן צודקות ויש להן מן הסתם טיפול שיכול לגרום למטופל להבין מעבר לזה שהוא לא אמור לאכול כשהוא לא רעב ואז הוא גם לא ישמין גם את הדרך איך להגיע למצב האידיאלי הזה. כיוון שאין לי אפשרות כלכלית בשלב זה להגיע לטיפול אני עושה זאת דרך הפורום ואני יכולה לומר לך בוודאות שאת לא משמינה בגלל השיטה אלא בגלל שלא פירשת אותה נכון כפי שהסברתי בתחילת ההודעה. ניתקלתי בפורום הזה לפני כשלושה חודשים ומאז אני מלמדת את עצמי לאכול רק כשאני רעבה ולא כשמגיעה השעה שהייתי רגילה לאכול ארוחת ערב או בוקר ולא סתם כי מתחשק לי כי יש לי אוכל טעים במקרר. האוכל הטעים יחכה לי בוודאות עד שאהיה רעבה ואני יכולה לומר לך שזה נעשה קל יותר עם כל יום שעובר. פעם ראשונה בחיים קורה לי שאני פוסחת על ארוחה בגלל שהייתי צריכה לצאת מהבית כשעדיין לא הייתי רעבה וחזרתי הביתה כעבור מס' שעות די רעבה וזו היתה כבר שעת הארוחה הבאה ושום דבר לא קרה, ההיפך. אני מאוד נהנית מההרגשה הזו של רעב קל ובוודאי מטעם הארוחה כשאני קצת רעבה ובנוסף גם רזיתי כבר קרוב לחמישה ק"ג במשך שלושת החודשים האלה. אני בטוחה שאמשיך לרזות בדרך הזו ואגיע למשקל הנכון לי. אני מציעה לך ציפי, לנסות את הדרך ולא להתייאש כל כך מהר ובהזדמנות זו אני מבקשת גם להודות לכן בלה וציפי כי אתן כל כך צודקות וזה עובד בשבילי כל כך ואני בטוחה שמתי שהוא גם אגיע אליכן לטיפול סילבי

אם לא אוכת טוב אז לא ישנה טוב

אכל זה לא כדור שינה. אם את רעבה בוודאי שאת צריכה לאכל ולא לישון על בטן ריקה. אם את לא רגועה ומשתמשת באכל לצורך הרגעה עצמית יש צורך בטיפול בדפוס זה. בברכה בלה

שלום רב, אני נכנסתי לתוך הפורום-הגעתי עד תחילת ההודעות-עמוד 1 על מנת להבין את השיטה (אין אפילו הסבר מהי השיטה?!)... הייתי רוצה להבין את השיטה, איך מיישמים אותה, מה השיטה דורשמת מהמתחיל? והאם יש צורך בליווי הוא מאזני משקל על מנת שנוכל להתחיל אותה? יש כוח רצון ואני מוכנה להתחיל את השיטה להוריד את הקילוגרמים העודפיים ששיש... רקע כללי: אישה נשואה בת 24 עם תאומים גובה 1.58 משקל 68 יש לי להשיל מגופי(זה רצוני) לפחות 15 קילו. אודה על תשובתך ועזרתך בנושא. ענבל

טוב קצת הגזמתי בכמות שאני רוצה להשיל מגופי- 10 קילו נראה לי סביר. הבעיה היא כזאת... אני עובדת בבקרים מ16:00 זה המרדף אחרי התאומים... ב19:00 זה המקלחות והמרדף לשינה (בני שנה וחצי)... ואז שסוף סוף יש לי זמן לעצמי אני אוכלת קורנפלקס או פרוסה עם ממרח\חומוס\גבינה ומזדחלת למיטה.... בצהריים לרוב אני אוכלת את הארוחה המשביעה...הבעיה בילדים שאני אוכלת את השאריות שלהם (בכל דבר שהם אוכלים-זה גם בעיה- כאילו חבל לזרוק....).

שלום, אני מעניית כבר מספר שבועות בפורום שלכם ומתלהבת מאוד. אני יודעת שזוהי הדרך הנכונה, ושזה מה שחיפשתי כל השנים של הדיאטות. יש לי שאלה בקשר לגישה שלכן. אני יוגעת כאשר גופי רעב, אך איני יוגעת מה בא לי לאכול. האם הגוף שלי רוצה פיצה? לחם? סלט? כיצד ניתן לדעת? תודה מראש, עינב

שלום עינב הגוף שלך לא יודע מה זו פיצה, סלט או לחם. הגוף מכיר רכיבים תזונתיים, תכולה אנרגטית. את אלה הוא מקשר עם טעמים ומרקמים. אולי במקום לשאול את עצמך איזה מזון אני רוצה תשאלי את עצמך איזה טעם בא לי? מתוק, חמוץ, חריף, מלוח? איזה מרקם בא לי? אורירי, קל, דחוס? מה הטמפרטורה שתהייה לי נעימה? בא לי קר? בא לי חם? השאלה של "מה אני רוצה לאכול?" היא שאלה לא פשוטה גם אם היא נראית כזו. שנים שלא ניסחנו לעצמנו שאלה כזו. כ"כ התרגלנו למה שצריך. לכן, השאלה ראוי שתשאל ממרחב של חופש אמיתי כאילךו כל המאכלים בעולם נגישים לך כעת. דבר שני, כשלא קופץ לנו מה שהכי בא לנו, עולה השאלה עד כמה אנו רעבים אם בכלל. סתם נקודה למחשבה. בהצלחה שלך לאה פינטו

מיום שהכרתי את הפסיכותרפיה הגופנית והתחלתי לאהוב את הגוף שלי התחלתי לרזות ללא דיאטה , לרזות ללא דיאטה. תודה לך בלה

שלום ללאה ולבלה המקסימות,אני ממזמן בפורום הזה עוזבת חוזרת עוזבת שוב חוזרת,התחלתי לאכול כל מה שבא לי(כבר כ 3 חודשים)לא השמנתי אבל גם לא רזיתי בכלל!מה שכן הגוף ניהיה לא יפה העור בטוסיק נהיה כמו קליפה של תפוז-וזה תוך 3 חודשים מה יהיה אללה???? לא-אני לא מאשימה אף אחד-רק את עצמי אולי,... אולי לא הבנתי נכון את השיטה הרי אין נסים -אוכלים פחות-מרזים,למשל עכשיו חזרתי מלימודים אני קצת רעבה אבל לא נראה לי שהגוף רוצה לאכול בשעה כזאת,ואני נזכרת מהאור שניהיה לי בטוסיק ונעלם לי כל הטאבון(יש לציין שלפני זה בחיים לא היה לי תופעה כזו בעור) שינוי חשיבה,התייחסות לאוכל?-אז אולי באמת אשכנע את עצמי שעכשיו(22:00) זה לא הזמן לתפוחי אדמה עם עוף בגריל-את זה אני אשאיר למחר ועכשיו אשתה ריוויון-גם זה לא רע-הקיבה תגיד לי תודה,את העוגה הטעימה הזאת גם אותה בא לי לחסל עכשיו אבל נראה לי אותה אני אשאיר למחר לבוקר-בכיף כזה עם נס קפה!בלה,לאה-זה עדיין ראש דיאטטי???אני בכלל לא בכיוון? לגבי הספורט-לא בא לי להתעמל הרבה אבל הגוף שלי פשוט דורש זאת מכוון שהבטן שלי לאחר הלידה פשוט נפלה-איך לא אעשה כפיפות בטן,איך אקבל בטן כזו עם אהבה-כן היא שלי אני יודעת-אבל היא יפה-אז צריך לטפל בה-גם זה ראש דיאטטי???(האמת תוך כדי שאלה אני משכנעת את עצמי שלא-שהפסקתי לחשוב על דיאטה וגם מזמינה את כולם ששאני מכירה לבקר בפורום הזה) בקיצור זה המצב שלי כרגע אז אני מנסה להבין ,אינני רוצה לחזור לדיאטות-קטן אלי אבל לנסות להבין את הראש שלכן אולי זה טיפה קשה,אני גם אחת כזאת שאוהבת שהכל פרפקט ולא רוצה ללכת לים עם עור תפוז. בלה ,לאה מבקשת רק שתגידו לי האם אני בכיוון הנכון או שלא בכיוון תודה אני בת 26,יש לי בת היא 2.5,גובה 168 מישקל 67 קילו משקל לפני לידה(58) דיאטה אחת בחיים בגיל 20,יתרת החיים פשוט שמרתי פחות או יותר! מחכה לתגובות שלכן ותודה מראש ואמון תודה על הפורום הנפלא הזה

מלי שלום! אני אולי לא מקצועית כמו בלה או לאה אבל אני יכולה להגיד לך שגם אני נמצאת בתהליך כזה ולפי מה שאני חושבת את לא כל כך בכיוון... את עדיין נמצאת המקום שאת בוחרת את האוכל מתוך מחשבות של מה כדאי מה לא- מה משמין ומה לא... לדוגמא "22:00 זה לא הזמן לתפוחי אדמה עם עוף בגריל". יכול להיות שבאמת זה לא מה שהתחשק לך ורצית לאכול את זה מתוך נחמה כלשהי, אבל יכול להיות שזה באמת מה שהתאים לך ומזה היית שובעת ומרוצה... אך זה לא העניין- העניין הוא לתת לגוף את השליטה המלאה לגבי קבלת ההחלטות, החוכמה היא לא לתת לעצמנו (לראש ולמחשבות) לקבוע מה הגוף יקבל עכשיו. ברגע שתצליחי לסמוך על גופך ולדעת בביטחון שהוא היחיד שיודע בדיוק מה הוא צריך- את תראי שאין לך בכלל כל צורך להתערב... הוא יעשה את הכל לבדו ובצורה מושלמת. אני יודעת שזה קשה לתת את השליטה לגוף, כי גם לי זה היה ככה... אבל אם תנסי- ותנסי באמת- בלי פחד, בלי לחשוש, פשוט לסמוך על גופך- את לא תאמיני עד כמה שהגוף הוא בסך הכל לטובתך ונמצא איתך יחד לאותה מטרה- להרגיש טוב, להראות טוב ולתפקד בצורה המיטבית ביותר... הדבר החשוב הוא לא לוותר- כי אנחנו כל כך רגילים למחשבות הדיאטטיות שלנו וזה קשה לשנות אותם- אבל זה בהחלט אפשרי! מקווה שעזרתי...שיהיה לך יום טוב!

תודה על התשובה,תספרי קצת על התהליך שעברת אם את יכולה

יקירה, את עדיין עושה דיאטה. לגמרי. את רעבה פיזית אבל מנסה לשכנע את עצמך שלא. מה שאת באמת רוצה זה עוף ותפו"א אבל את מסתפקת בריוויון (זאת ממש התאכזרות!). את פשוט עושה דיאטה ומנסה לקרוא לזה בשם אחר. אותה גברת בשינוי אדרת. זה לא יעבוד. תנסי באמת באמת לא לחשוב על המשקל (ובגלל זה אני כל כך לא אוהבת את שם הפורום, כמו שכתבתי בהודעתי הראשונה - כי כל עוד הפוקוס הוא על המשקל, אנחנו עדיין במנטליות של דיאטה) אלא באמת על הצרכים של הגוף.

לדעתי לאכול ב 10 בלילה עוף זה לא הכי נכון אולי זה גם עניין של חינוך,אני גם ניסיתי 3 חודשים לאכול מה שבא לי-נכון לא השמנתי אבל קיבלתי עור תפוז והרגשה לא כייפית מאכילת 2 מנות שוארמה בשבוע +מנת פלאפל איזה יום,3- 4 פעמים בשבוע ציפס ומקדונלדס-חד משמעי זו לא הדרך הבריאה והטבעית אפילו אם לא משמינים מכל זה(גם לא היתי נותנת את כל זה לבת שלי) ההיגיון בפורום הזה הוא אחר ואותו צריך להבין,קראתי הסבר של לאה על המודעות העצמית בהודעות קודמות-לא הבנתי כלום-קשה להבין שפה שלה! אני חוזרת ואומרת-אין נסים-אוכלים פחות(לא בגלל דיאטה)מרזים!

בוקר טוב מלי את פועלת ומונחית ע"י הראש הדיאטטי, יקירה. זה לא הכיוון. הרעיון הוא להפסיק לעבוד על עצמנו ולהתמחות במניפולציות ובשיח פנימי שקרי. את אומרת שאת מרגישה רעבה אך מתכחשת לזה. אני מבינה שכשאת מרגישה רעבה (בנקודה ספציפית זו) את מרגישה שהיית נהנית מתפו"א ועוף בגריל אך מספרת לעצמך סיפור דל אנרגיה. "הקיבה תגיד לי תודה" - את עושה טובה למישהו? למי? לא נראה כי משהו משתנה בהתייחסות שלך לגופך, ההתעסקות באוכל ובקלוריות מנהלת אותך. מה שמנווט את ההתנהלות וההתייחסות שלך מגולם במשפט אחד שאמרת: "הרי אין נסים -אוכלים פחות-מרזים" ואכן בזה את מתעסקת, בלאכול פחות. לשיטתי, הכיוון הוא אחר לגמרי. הרזיה היא תוצר של התייחסות מכבדת לעצמנו - לצרכינו הפיזיים (מבלי לנסות לעוות אותם) ולצרכינו הרגשיים. שינוי סגנון האכילה הוא תופעת לוואי של שינוי ההתייחסות. צר לי לאמר לך שאינך בכיוון. וממליצה לך להתעמק בשרשורים השונים בפורום ולהתמקד בהבנת הגישה והחשיבה שעומדת מאחריה ולא במה לאכול, מתי וכמה. מעריכה מאוד הנכונות שלך ורוצה לאמר לך שאם תבחרי להתמסר לרעיון ולהעמיק בו (ולא "עוזבת חוזרת, עוזבת חוזרת"), אם תבחרי להסתכן ולשחרר את הידוע, הברור והמוכר, תגדילי את סיכויי להבין באופן ניכר. ועם כל שאלה שתעלה אנחנו כאן. מאחלת לך יום נפלא. שלך לאה פינטו

בלה ולאה יקרות, אני בתהליך מזה זמן רב ומצליחה יפה לענות לרעב פיזי תוך מתן מענה הולם לצרכי הרגשיים,הגוף מגיב יפה בהרזיה אך מטרידה אותי שאלה אחת שלפניה חשוב לי לציין שאני לא נוהגת לספור קלוריות כי המיקוד הוא כמובן לא בהתנהגות אבל בחישוב גס מאד אני חוששת שאני צורכת פחות מ1000 קלוריות ליום כשאני מקשיבה לעצמי, האם אין בכך נזק שוב חשוב לי לציין שמבחינת ההרגשה אני מרגישה מאד נאמנה לעצמי,כי אני מקשיבה לרעב בקיבה ואוכלת במידה המתאימה לי לפי תחושתי, באהבה,גילה

שלום גילה יקרה צרכיו של הגוף לאנרגיה ולרכיבים משתנה מיום ליום, מעונה לעונה, ממצב X למצב Y. (צרכיה של אשה בחודש השלישי להריונה שונים מצרכיה בחודש התשיעי להריונה, הלא כן?) בגופנו מתקיימות מדי יום מאות אלפי פעולות ביולוגיות-ביוכימיות, שהמאזן בין כולם מכוון את הדרישה הכוללת של גופך לאספקה חיצונית. אינך מודעת לרוב רובן המכריע של הפעולות הללו. הטבע הוציא זאת מהאחריות שלנו, לדעת בכל רגע נתון מה קורה, הטבע השאיר זאת לאינסטינקטים (וטוב שכך) שמתגלים דרך הסיגנלים התחושתיים. ישנם ימים בהם נרגיש שאין לנו תאבון וחשק לאכול כמעט בכלל וישנם ימים שבהם הצורך גובר, כיוון שישנה שונות יומית-שבועית-חודשית. ההרתמות לסיגנלים הללו שנובעת מאמון שאנו נותנים במערכת (לסגנל לנו את התחושות הטובות והפחות טובות על מנת להעביר מסר), מאפשרת לנו לחיות בהלימה המדוייקת ביותרר לצרכינו הביולוגיים האמיתיים. האמיני לרגשותייך ולתחושותייך. ואם את בכל זאת מוטרדת ומוצאת סיבה לדאגה, תמיד אפשר לערוך בדיקות כלליות אז למה לחיות בטירדה? יום נפלא שלך לאה פינטו

תהיתי אם תוכלו לספר לי קצת על התהליך שאתן עברתן- מה פתח לכן את צורת המחשבה, מדיאטה קלינית למודעות וקבלה? אשמח אם תוכלו לשתף אותנו, אם זה בסדר לבקש. תודה וערב נעים

צהריים טובים לך האמת כתבתי על כך בהזדמנויות שונות בפורום, הפעם אביא זאת קצת אחרת ולמרות שיראה ארוך, עדיין יהיה קצר כי קצרה היריעה מלהכיל. אני חושבת שמה שהעיר אותי זו ההבנה שיש גבול לכמה אפשר לדפוק ראש בקיר. מגיל 14 בדיאטות מכל המינים והסוגים, 20 שנה וכלום לא באמת השתנה. ההבטחה הגדולה מעולם לא באמת מומשה. ירדתי ועליתי כמו כולם, קמתי כל בוקר עם הבטחה חדשה ונכנסתי למיטתי לעת ליל עם אותה אכזבה, כשבינהם מאבק והתעסקות טורדנית...במה? בפרוסת לחם, בעוגה?. הגיע שלב שבו הבנתי שאני משלמת מחיר יקר מדי כבר הרבה שנים. אני משלמת במטבעות זהובים ונוצצים של איכות חיים, שמחה וסיפוק. ומקבלת בעבור המטבעות היקרים הללו: אגורות שחוקות של רגעי "נחת" והרבה ריק בארנק חיי. הגיע השלב שהבנתי שזה לא חייב להיות. כמו שיצרתי את זה, אני יכולה ליצור אחרת. החלטתי שדי! לא ידעתי מה, לא ידעתי איך. רק החלטה אחת: אני גמרתי לשלם מבלי לקבל תמורה. אני גמרתי לאמלל את עצמי, מהיום - מיקוד ב"יש". ואוהוו כמה "יש". (יש אהבות, יש כישורים, יש תלתלים, יש אנשים סביבי, יש תחומי ענין, יש מוסיקה, יש חוגים, יש שאיפות, יש עולם קולינרי משגשג ויש עוד הרבה הרבה דברים). אז קיבינימאט, לא אהיה רזה. מה יקרה לי? מישהו יוציא אותי להורג על כך? מה אני אאבד באמת? את החיים המתישים והבלתי-איכותיים שזה תבע ממני? הרי ממילא את רוב שנותיי ביליתי בעודף משקל כזה או אחר? זה לא מנע ממני לקבל רשיון כדיאטנית. מה שחשוב הן לא המחשבות שעלו, אלא הלך הרוח מתוכו הן צצו. הלך רוח של מיאוס והכרה מפוכחת בנתונים שעלו מחיי שלי וממחקרים רבים שקראתי במסגרת לימודיי ועבודתי. זה לא עובד!!! ואם לא עובד, אז מה, רק בגלל שאני לא מכירה משהו אחר זה אומר שאין לי ברירה ואני חייבת לעשות עוד ועוד מאותו דבר (שלא עובד)? לא לא, קורבנות זה לא בשבילי. לחיות חיים מתוך "חוסר ברירה" לא מקובל בעולמי. עולם שמושגים כמו "אחריות אישית" פרואקטיביות" "אותנטיות" הלכו ותפשו בו נפח הולך וגדל. מתוך ההכרה שיש לי זכות קיום כמו שאני (קבלה מלאה), עכשיו כשאינני מוטרדת משאלת ערכי שנמדד בנתנוני גופי, הגיע הזמן שלי, לחוות ולהרגיש, לבחור מה נעים וטוב לי ולא מה "צריך" לי. הגיע הזמן שלי להיות נוכחת בחיים שלי עם האני האותנטי שלי, מזמינה את עצמי להנות מחיי, ללא התניות וסייגים. מתוך מרחב החופש הזה, די בקלות ובלי ממש להתכוון, נחשפתי לחוויות פיזיות חדשות ולמורים מופלאים בדמות ילדיי (שהיו אז צעירים מאוד) ובעלי. לימודיי האקדמאיים חינכו אותי בעיקר לחשוב, ילדיי לימדו אותי להרגיש. דרכם נחשפתי לקו העובר בין עולמם של רזים לעולמם של שמנים. כמה מצחיק לחשוב שבאמצעות דיאטה (כלי של שמנים) חשבתי להפוך לאדם רזה. פשוט בדיחה. ילדיי היו תצפית ראשונה ובלתי מכוונת מטרה אלא מתוך החוויה של להיות איתם, לחוות את עולמם. המיקוד שלי השתנה, התחלתי באמת להרגיש מה שלא יכולתי כשהייתי שרויה ברעש הפנימי של "את זה אסור לך, את תשמיני" "זה מלא קלוריות" "טוב אני לא אוכל בערב, אבל בערב קבענו עם חברים למסעדה, אמאל'ה מה אני עושה?!" ודומיהם. נדהמתי מהעובדה שכשמותר לי הכל, אני לא באמת רוצה הכל. נדהמתי לגלות שכל מה שחשבתי שטעמו אלוהי איבד מהאטרקטיביות שלו (אגב, השבוע הוזמנתי לאיזשהו מפגש נשים, מן גיבוש אמהות של ילדי הכיתה. במפגש הביתי הזה מתוכננת להתקיים ארוחת ערב לכן כל אם התבקשה להביא את המנה האהובה עליה. קראתי את מכתב ההזמנה ומצאתי את עצמי שואלת "מנה אהובה"? איזו מנה אהובה יש לי? אין לי מן מנה אהובה כללית כזאת. מה שאהבתי אתמול בערב זה לא בהכרח מה שאני אוהבת היום. חייכתי לעצמי והחלטתי שחצי שעה לפני אדע). בכל מקרה, הגילויים היו מרעישים מבחינתי, כיוון שלא הכרתי כל השנים את הלאה הזאת. זאת שאומרת "לא בא לי". גיליתי שאני נורמלית (למזלו הטוב של בעלי). עם הזמן התחילו להחמיא לי שרזיתי ואכן התחלתי לחוות שינויים פיזיים שלא קרו ב- 5 השנים שקדמו לשינוי הזה על אף כל ההשתדלות והמאמץ (שכלל מכון כושר, תפריטים מדויקים להפליא עם מזונות שאני אוהבת עאלק. אין לי מתאמן אחד שנשאר באמונה שמעדן 0% שומן זה טעים או שלחם קל הוא פאר היצירה הקולינרית. וכל החגיגה). ההרזיה הטבעית הזו נמשכה עד שהגוף התאזן על המקום הנוח והאידיאלי מבחינתו. אני לא מתערבת, אני עושה את שלי והוא עושה את שלו. וכך אנו חיים מספר שנים בהרמוניה. אציין כי בדרך קרו עןד לא מעט דברים שלמדתי והבנתי מתוך הקשר שלי עם עצמי. אין מדובר רק בנוכחות שלי בעולם הפיזי אלא נוכחות בחיי. זה אומר להיות שם כשמרגיש לי נפלא וגם כשמרגיש לי רע. וכשמרגיש לי נפלא או רע, אני שם בשביל עצמי ולא בורחת להתעסקות אחרת. מדהים כמה קל לנו להפנות אצבע מאשימה להתנהגות התזונתית שלנו כשמשהו אחר לגמרי לא מסתדר בחיינו. השיפוטיות והביקורת חוצה גבולות באופן בוטה בלי שנשים לב. זה גם אומר לפתח מודעות למי ומה מנהל אותי בסיטואציות שונות בחיי. בכל אופן, ההרזיה מבחינתי היא רק אחד התוצרים של תהליך גדול הרבה יותר. בכל הנוגע לגוף שלי, השינוי התחיל: 1. כשויתרתי, באמת, על הדיאטה והגבלה כאופציה 2. כשבחרתי לקבל את מה ומי שאני כרגע ללא התנייה כששני אלה מתממשים, אנו פנויים ופתוחים להתנסויות ולחוויות חדשות באמת. זה התהליך האישי שלי שנבנה מתוך איזושהי זרימה בנהר שהיו בו גם לא מעט סלעים ועיקולים (שלא יתקבל הרושם שהנהר הספציפי שלי הוא ציור מן האגדות). בהעדר ליווי והנחיה, היו מקומות בהם הסתובבתי והסתובבתי והסתובבתי. בכל חלק של הנהר פיתחתי מיומנויות חדשות, פיתחתי מיקודים חדשים, נחשפתי ל"נופים" שונים... והנהר עדיין זורם ואני איתו. לא מתנגדת, מקבלת ולומדת, ועם הזמן נהנית יותר ויותר גם מהמתנות וגם מהאתגרים. וזאת לזכור ולדעת, האכילה שלנו אינה מתקיימת בבידוד, בחלל ריק, היא רק עוד התנהגות אחת מיני רבות שהן תוצאה של גישה. מאחלת לך יום נפלא לאה פינטו

אשמח גם אני לספר את סיפורי. כדיאטנית קלינית בעלת ניסיון של הרבה שנים נמשכתי לעבוד דווקא עם עודף משקל, נושא שהרבה מחברותי העדיפו לא לעסוק בו. למרות שהייתי הכי מקצועית ,הכי אפמטית, ונתתי את ההדרכות הכי מדעיות וחדשניות שיש הרגשתי בפנים שזו לא הדרך. מטופלי לא חוו שינוי עומק באיכות החיים שלהם. כמובן שהם ירדו במשקל והיו מרוצים אבל באיזה מחיר... ובסוף העלו את כל המשקל שהורידו. הדבר גרם לי תיסכול רב. ידעתי שחייבת להיות דרך אחרת לגרום להם לרדת במשקל בלי לפגוע באיכות החיים שלהם, בלי להזיק להם ובעקר לתמיד. לפני יותר מחמש עשרה שנה הייתי בהרצאה של דיאטנית מארצות הברית שהציגה את גישת הנון דיאט וסיפרה את סיפורה - כיצד הייתה שמנה , כיצד נלחמה עם השמנה בעזרת דיאטות ופעילות גופנית רבה , כיצד זה גרם לה להיות שמנה מאי פעם, תיסכל אותה הפריע לה מקצועית (איך יכול להיות שהיא לא מרזה היא הרי דיאטנית!!!). היא סיפרה על המפגש שלה עם הגישה ועל איך זה שינה לה את החיים. היא הייתה מלאת חיים, אנרגיה ושלווה ,במשקל נורמאלי ,הקרינה בריאות נפשית ופיזית רבה, והכי חשוב היא השיגה את כל זה ללא דיאטה. כששמעתי אותה ידעתי שמצאתי את הדרך הנכונה להרזיה. הבעיה היא שלא היה ברור לי איך עובדים עם הגישה הזאת. כשהתחלתי להכיר את הגישה לעומק קלטתי שהיא עובדת לא בצד הטכני של הוראות מבחוץ אלא בצד הרגשי תודעתי של שינויי עומק מבפנים. הבנתי שאם אני רוצה לעבוד על פי הגישה עלי לעבור מסע משל עצמי. מאז, כבר יותר מעשר שנים אני במסע אישי ומקצועי אשר כלל לימודים רבים (פסיכותרפיה גופנית,אימון אישי ועשרות קורסים אחרים) התפתחות אישית עמוקה וגיבוש שיטת הרזיה אחרת. שיטת הטיפול התפתחה וצמחה לאט כמו עץ צעיר שהלך והתחזק עם השנים. במהלך המסע פגשתי את לאה ושמחתי לגלות שאני לא לבד בנהר הזה. אומנם כל אחת מאתנו נוסעת בספינה משלה אבל היעד הוא אותו יעד והנהר הוא אותו נהר. זה פחות או יותר סיפורי ... אהה הזכרת לי נשכחות. תודה שאפשרת את הבמה שיהיה לך יום נפלא. בלה

קצת דפדפתי בו, ואני חושבת שהשם עומד קצת בסתירה למה שהפורום מנסה ללמד. הוא מנסה ללמד אכילה שפויה. לא בטוחה שתמיד ובכל המקרים זה יביא להרזיה - תלוי מה עודף המשקל שיש לאדם. יש אנשים שיש להם עודף משקל קל וזה הטבע שלהם, והם מנסים בכוח לרזות. ללא דיאטה הם לא ירזו, אבל הם גם לא צריכים. הכותרת של הפורום צריכה להיות "אכילה שפויה". הפיכת ההרזיה למטרה בפני עצמה היא ירייה ברגל לעצמנו.

ערב טוב דורותיאה וברוכה הבאה לפורום ראשית תודה על התייחסותך לשם הפורום, את הראשונה שמעלה את הענין לסדר היום. וזה מעניין, אם היית קוראת קצת יותר אולי היית נתקלת בלא מעט פוסטים שלי שמבקשים לשים את ההרזיה כמטרה משנית ולא כמטרה ראשונית. ואולי גם היית נתקלת בפוסטים בהם דיברתי על הצורך של הגוף להגיע למשקל האידיאלי שלו ללא קשר לתפישתנו את גופנו ומשקלנו. ובכל מקרה, אני שמחה שאת מעלה זאת כיוון שזה מאפשר לי להאיר את הנקודה הזו. הגוף שלנו שואף למימדיו האידיאליים. בין אם מדובר בעודף משקל של 5 ק"ג ובין אם מדובר בהשמנה של 30 ק"ג. הגוף עדיין שואף לשם. מי שגופה או גופו במימדיו האידיאליים לא יפגע. וכאן אנו בהחלט יכולות להסכים אילולא ציינת עודף משקל קל כאידיאל (שהגוף שואף אליו). אז מה זה אומר "קל"- 1 ק"ג, 2 ק"ג, 3 ק"ג, 5 ק"ג. ומי מחליט מהו קל? לגוף אין שאיפה לאגור שומן מעבר למינימום הנדרש לקיומו ולמחייתו המיטבית. ובתהליך זה, חד וחלק, גם 3 ק"ג ירדו אם הם מיותרים לגוף. "הטבע" שלנו אינו עודף רקמת שומן, ה"טבע" שלנו הוא מבנה גוף וחלק ממנו הוא פיזור רקמת השומן. אז יש לנו כאן ענין של הגדרות. ובנוגע למאמץ...תלוי באיזו זירה בוחרים לעבוד. בנוגע להצעתך, בעוד הכותרת שלך מתמקדת באכילה, גישת הפורום הרבה יותר רחבה ועוסקת בטיפוח עצמי, בטיפוח וחיזוק הקשר שלנו עם עצמנו, כל ההתייחסות לאוכל ולאכילה היא חלק יחסית מינורי בתהליך. האכילה כסוג של התנהגות היא פועל יוצא של שינוי החוויה והתפישה הפנימית שלנו. אם הייתי משנה את השם הייתי בוחרת אולי ב"הרזיה טבעית" דווקא. וזאת על מנת להזכיר שהוא נועד לתת במה וכיוון למי שסובל מעודף משקל ומהשמנה ומרגיש צורך לשנות את חווית המציאות שלו. אבל מצד שני, נראה לי שזה מאוד יבלבל את כל מי שמזהה "טבעיות" עם כל מיני קפסולות מן הטבע ושאר עזרים צמחיים. נראה לי שלעת עתה נשאר עם השם הזה. שמחה שהעלית את רעיונותייך ותודה על שעוררת אותי לחשיבה מחדש. ברוכה הנמצאת, מאחלת לך הנאה מהפורום ערב נעים שלך לאה פינטו ערב נעים שלך לאה פינטו

אני עברתי על ההודעות בפורום והייתי שמחה לדעת יותר על התוכנית הזאת ואיך אנשים מצליחים לרדת כל כך הרבה רק משינוי בחשיבה, איך אפשר לעשות את זה?!... אני אשמח לעזרה וייעוץ... תודה רבה

ערב טוב לך מותק מציאות חיים היא תוצר של התנהגות כרונית. להיות רזה או להיות שמן אינן מציאויות שנולדות מהתנהגויות חד פעמיות. כך שאל תטעי, ההתנהגות משתנה ומקצה לקצה, יש לציין. הענין הוא שאנו לא מתמקדים בשלנות את ההתנהגות כמו שאנו מתמקדים בלשנות את מה שיוצר אותה. ההתנהגות עצמה היא תוצר של משהו. תוצר של צורת חשיבה, תוצר של מערך אמונות המנהלות אותנו. האמונות שלנו הן כמו החוטים השקופים שבאמצעותם מניעים מריונטה. עכשיו תארי לך מריונטה שמנסה להתנגד או לפעול בניגוד למתווה החוטים השקופים. היופי בתהליך שבו אנו עובדים עם המקור (ולא עם הסימפטום), הוא שכל מה שניסינו להשיג בכח בעבר, נהיה הרבה יותר קל ופשוט. ההתנהגות שלנו משתנה באופן טבעי בדיוק כפי שההרזיה הופכת לתוצאה טבעית. האתגר בתהליך הוא העבודה עם עולם החשיבה שלנו. איך לעשות את זה? בעבודה תהליכית ומובנית, בעבודה תהליכית בעלת רבדים מגוונים. בתהליך שכזה ישנה למידה חדשה והתנסויות שונות מכל מה שהכרת עד כה, ישנו תהליך של פיתוח מיומנויות במגוון זירות. מקווה שהבהרתי ומאחלת לך ערב מקסים שלך לאה פינטו

קודם כל שלום למנהלות הפורום ותודה על התשובות מפורטות והאינפורמטיביות. ועכשיו לשאלה: אני מצליחה לדעת ולהצביע על הזמנים בהם אני "רעבה" באופן רגשי ופסיכולוגי (כשלחוץ, כשמשעמם וכו'), לבין הפעמים שהגוף באמת מאותת על רעב אמיתי. הבעיה היא מה אני עושה כשהרעב הוא רגשי, איך אני מתמודדת איתו. כלומר, למרות שאני יודעת שזו סתם אכילה שלא נועדה להשביע, אני עדיין רוצה מאוד לאכול, ואוכלת ברוב הפעמים. מה אתן מציעות לי לעשות בשלב הזה? איך להתגבר על הרצון החזק הזה? תודה מראש

היי שלי אינני יכולה לתת רשימת טיפים להתמודדות כיוון שכל דבר שאציע יהיה חלקי ביותר, מעין פיסת בד מיריעה שלמה. ואת התהליך הזה לא רצוי לבנות טלאים טלאים. מה שכן, אתן לך כיוון. כרגע את נלחמת בעצמך, מנסה בכח להביא התנהגות שתהיה בהלימה עם "מה שצריך" , והוא, לא לאכול כשלא רעבים. (תפישה שאפילו רזים אינם מחזיקים בה בכזו קשיחות) האם התאווה שלך לאותו מזון, אינה הולכת ומתגברת ככל שאת אוסרת על עצמך את האכילה? ומה שאת מבקשת עכשיו זו עזרה בלהפעיל כח (כח רצון). ככה זה כשאנו במלחמה, תמיד נדרש עוד ועוד כח. וכח כפי שכתבתי כאן לא פעם אינו חלק מהמשחק. כל עוד את עובדת עם כח (ולא עם מח), את מתעלמת מההתנגדויות בתוכך ומגבירה את כוחן. המלחמה שלך באכילה (רגשית או לא) מלמדת אותי שאת הראש הדיאטטי עדיין לא שיחררת. הוא מנהל אותך. ולדעתי על השלב הזה, יש לעבוד. במקום להתמקד במה שאת יכולה לתת לעצמך, את מתמקדת במה שאת צריכה למנוע מעצמך. ובדרך זו, פותחת שער לרגשות לא נעימים נוספים על אלו שהיו שם קודם. שלי, במקום סתם להגיד לעצמך "טוב, עכשיו זה רגשי, אני לא צריכה לאכול", מה דעתך, לברר עם עצמך למה את זקוקה רגשית. מה הרגשות הללו מספרים לך? לאן הם מכוונים ורוצים להסב את תשומת לבך?" תהליך הרזיה ללא דיאטה אינו מתמקד בלצמצם אכילה. זוהי רק תופעת לוואי. תהליך הרזיה ללא דיאטה מתמקד בקשר שלך עם עצמך וזה כולל גם את גופך אך לא רק איתו. ותזכרי, במקום שבו את מפעילה כח, את עובדת נגד. אנו רוצים לעבוד עם. שלי יקרה, כל הכבוד על ההתנסויות. אני יודעת שזה לא פשוט ומזכירה לך שהפורום נועד לתת כיוון ולחשוף גישה שונה, ולא לנהל תהליכים. אני מאחלת לך המשך התנסויות מלמדות וממנפות. לאה פינטו

אני בת 15, גובה 1.65 ושוקלת 55 משקלי תקין?

כן

שלום לאה יקרה, בשרשור הקודם ביקשת שארשום לך מה זה לדעתי מודעות עצמית אכן רשמתי אבל לא החזרת לי תשובה,ולאחר מכן גם את הבקשה וגם את התשובה נעלמו!

פשוט נמאס לי מדיאטות, כבר שנה אני במעגל האינסופי הזה ואני יודעת שאם אני לא אסיים איתו עכשיו זה יימשך לכל החיים... כל היום להתעסק בכמה אוכל היום, מה אעשה בשביל לשרוף את הקלוריות האלה וכדומה... אני רוצה שאוכל יהיה פשוט דבר נורמלי בשבילי (כמו שכתבתן במספר תגובות: ללכת לשירותים). אני רוצה להפסיק לספור קלוריות אבל אני פשוט לא מצליחה, אני אובססית. בזמן האחרון ניסיתי לשלב את השיטה שלכם אם אוכל בריא אבל הבעיה שאני לא יודעת איך להרגיש תיאבון! אני פשוט לא מרגישה אותו!מאז שאני תינוקת אני שמנמנה כך שגם אז לא הייתה לי את היכולת הזו. יצא שבזמן האחרון אכלתי נורא מעט (קערת סלט, לחם קל + פרוסת פסטרמה דלת שומן+ ירקות) וזהו!! אין לי בעיה עם זה אבל הבנתי שבסוף אני אעלה את כל המשקל בחזרה. האם זה באמת נכון? האם מישהו הצליח להוריד משקל בשיטה שלכם? כיצד ניתן להבחין בתיאבון אמיתי? בבקשה תענו לי... אני בת 13 גובה 1.61 ומשקל 57

ואל תגידו לי לדבר עם ההורים רק בגלל שאני עוד לא בת 18! אני רוצה לפתור את זה בעצמי ואני בחיים לא אדבר איתם על זה...

מתוקה, אינך מבינה מבינה מה גופך צריך כדי להיות "שבע ומרוצה" כך שתפסיקי לחפש כל היום מזון נוסף, שטויות, ממתקים, פיתויים וכו'... את צריכה להבין את העיקרון: היום שלך מתחיל בארוחת בוקר! ארוחת בוקר גרועה או דילוג על ארוחת בוקר, מתחילה יום גרוע! לכן, את זקוקה לארוחת בוקר המכילה את כל מה שהגוף שלך זקוק לו כל בוקר ולא על בסיס פחמימות (סוכרים), שזה מה שגורם לרעב התמידי במשך היום לעוד ועוד סוכרים ופחמימות וכך מתמכרים להם... זה ענין של הבנה בסיסית, שינוי אורח חיים, פעילות פיסית מתונה ויעילה ולאו דווקא ספירת קלוריות, שתיית הרבה מים (לא קולה, משקאות תוססים ומיצים תעשייתיים...) לפחות 2 ליטר ביום! (ביחוד כעת, בקיץ). הגוף זקוק לחלבון (אבני הבנין של הגוף), שומנים ופחממות ובנוסף ויטמינים ומינרלים (מלחים שונים). כשנכנסים לתהליכי דיאטה הגוף יוצא מאיזון ולכן הדיאטות אינן מצליחות. תתחילי את הבוקר של בארוחת בוקר חלבונית (עם מעט פחמימות) לדוגמא: גביע קוטג' 3% + סלט ירקות עם כפית שמן זית ומיץ לימון (או כף טחינה)! לא! לא דגני בוקר מלאי סוכרים שאת קונה בסופר... במשך היום, הימנעי עד כמה שניתן מממתקים, שתית משקאות מוגזים למיניהם ממותקים (כולל הדיאט), איכלי פחממות מורכבות (קמח מלא/ אורז מלא, קינואה, כוסמת, וכו') הוציאי מהתפריט היומי שלך קמח וסוכר לבן, הרבי באכילת ירקות, פירות (2-3 ביום- לא יותר מדי יש בהם בנוסף לויטמינים המון סוכר...), חלבונים (טונה, גבינות ויוגורטים עד 3% שומן), בשר רזה, דגים ועוף. וכך תתחילי תהליך בריא! אני בטוחה שאם תודיעי להורים שאת מעוניינת להבין ולדעת יותר על תזונה טובה (לא דיאטה) הם ממש לא יתנגדו!!! לכן, אל תעשי דיאטה שני את אורח חייך!!! בהצלחה Nיכל [email protected]

היי לך ילדה. כינית את עצמך "ילדה"....למה? את כנראה מכירה בעובדה שעל אף היותך בת 13, את עדיין ילדה. גיל ההתבגרות הוא גיל שבו השאיפה לעצמאות, בהיבטים שונים של החיים, היא חזקה. הצורך להוכיח שאת יכולה לבד, לצד התסכול בהעדר כישורים שטרם התפתחו יוצר לעיתים פער בלתי נסבל. תראי ילדונת, מימדייך כפי שתוארו בפוסט שלך נורמליים לגמרי ואינם מעידים על עודף משקל ובודאי שלא על השמנה. את רק בת 13 ויתכן שעוד תגבהי כך שהגוף שלך עדיין בתהליך של שינוי וגיבוש המבנה הסופי שלו. אגב, תהליך הגדילה של בנות שונה משל בנים ואחד ההבדלים הוא שבנים צומחים קודם לאורך ואח"כ לרוחב ואצל בנות זה הפוך. הדינמיקה הזו של התעגלות טרם צמיחה אורכית, יוצרת אצל בנות רבות תחושה של השמנה. אך זוהי רק תחושה. ע"פ מדדים אוביקטיביים את במצב מצוין. אני רוצה להציע לך לא להפריע לגוף שלך בתהליך הבריא שלו. מה שכן מטריד זה ההתעסקות שלך באוכל במקום בהנאות החיים אז כדי לא להתעסק באוכל, התחילי למצוא לך עיסוקים אמיתיים. חברות, תחביבים, חוגים, פעילויות. העשירי את עולמך ודעי שכשגופך יהיה רעב את כבר תדעי. בדיוק כפי שאת יודעת שאת צריכה לשרותים. אל תסתכלי על מה שהרזות אוכלות, שימי לב לאורח החיים ולמוקדי ההתעסקות. ובנוגע לעצמאות....? מה אני אגיד לך, אני יודעת שזה שלב של התפתחות וכמו כולנו גם את צריכה לעבור אותו. רק אספר לך שבגרות ובשלות אמיתית הינה השלב בו אנו מקיימים בחיים שלנו מה שנקרא: תלות הדדית. זה שלב שבו אנו מכירים את עצמנו מספיק ובוטחים בעצמנו מספיק, כך שאנו יכולים לסמוך ולבטוח גם באחרים. וזוהי מהותם של יחסים בחיים. מאחלת לך יום נפלא שלך לאה פינטו

אולי הגיע הזמן שתשתפי אותם ?אולי אם אמא תבין איך את עלולה להזיק לעצמך בגיל כל כך צעיר בגלל מחסור בתזונה תקינה לאורך זמן היא תשתף איתך פעולה? ניסית לדבר איתה? איך את יודעת שאין עם מי לדבר ומה היא חושבת על כל מה שעובר עלייך? בכל מקרה אין לך אפשרות לעשות הרבה בצורה איכותית ויעילה ללא ההורים לכן אולי כדאי שתנסי? מקסימום תצליחי!!!

שלום לאה ובלה.אני חושבת שהבנתי את ההיגיון שעומד מאחורי כל זה-לאכול פחות אבל מה שבאמת אוהבים ומה שבריא לגוף שלנו ז"א לשלב בין השתיים-כמו בילדות,והעיקר והכי חשוב לא לחשוב על דיאטה ולא להישקל-פשוט לשכוח מזה ולנסות להתחיל חיים חדשים,לחיות לאכול,להתעמל וכ"ד ובנוסף לכ זה להקשיב לגוף ולא לאכול סתם ולאהוב את עצמינו כמו שאנחנו-האם אני בדרך הנכונה???

שלום לאורחת וברוכה הבאה אפרוט את סיכומך להבנת הגישה ואסביר: "לאכול פחות" - זוהי אינה מטרה ובודאי שאינה הנחיה, לא ממני אלייך ומקווה שלא ממך לעצמך. קביעה שכזו תציב בפנייך אתגרים דיאטטיים מיותרים. אם תנסי להגדיר לעצמך את ה"פחות" זה יכול להיות מעניין. האכילה שלנו, ברובד האיכותי וברובד הכמותי, היא פועל יוצא של שינוי ההתייחסות שלנו לגוף שלנו (מכזה שצריך לנהל אותו, לכזה שאנו סומכים על הניהול העצמי שלו). תזונה מושלמת היא זו המותאמת לצורכי הגוף שלנו - איכותית וכמותית. צמצום האכילה הוא בהחלט אחת מתופעות הלוואי אך אינו מטרה. תתמקדי בהפחתת כמויות ותמצאי עצמך שוב בדיאטה. "מה שבאמת אוהבים" - לזה הייתי מוסיפה, "ברגע נתון". כשאנו מפתחים את היכולת להיות קשובים לצרכים שלנו, הדברים שאנו "אוהבים" עשויים להשתנות מאוד מעת לעת. בתהליך כזה, כשהמיקוד הוא בכאן ועכשיו, לא מעטים מפתיעים את עצמם בבחירותהם. זוהי תולדה של התייחסות חדשה ושונה למזון - כשהכל מותר והכל רלוונטי, בכל מקום ובכל עת. אין מזונות שהם "אהובים". יש מזונות שנכונים ורצויים עכשיו וכאלה שיהיו מחר. "לאכול מה שבריא לגוף שלנו" - מי מחליט? אם את קובעת זאת מלכתחילה, את שוב נמצאת במקום שמכתיב מראש מה מותר ומה אסור. את שוב במקום שמתייג מזון. האכילה שלך היא שכלתנית ולא אינטואטיבית. ככל שאנו מתחזקים ומפתחים את הקשר שלנו לתחושות הפיזיות שלנו, המזונות שאנו בוחרים הופכים להיות המזונות המזינים והבריאים לנו ביותר. "לשלב בין השניים" - אם אני מבינה נכון מהם השניים, אני חוששת שאת יוצרת שעטנז. הרזיה ללא דיאטה מתווה דרך מאוד ברורה - מחזירים את מנדט ההובלה לגוף. נקודה. כמובן שבתהליך מסוג זה איננו פועלים אך ורק ברובד הפיזי אלא גם במילויי תאי הואקום הרבים אליהם נשאב אקט האכילה תוך עבודה על ההקשרים הקוגניטיביים שיצרנו במהלך חיינו. שימי לב, לציטוט הבא. "והכי חשוב לא לחשוב על דיאטה" - אכן, שחרור כבלי החשיבה הדיאטטית היא עבודה משמעותית וקריטית להצלחת התהליך. ושימי לב כמה פעמים בשניים-שלושה משפטים שכתבת, בלי לשים לב נכנסת לבור הזה. בהמשך לציטוט הקודם, אני רוצה לחזק ולהדגיש, זיהוי דפוסי החשיבה הדיאטטיים אינו פשוט, כיוון שמדובר בדפוסי חשיבה שההזדהות שלך איתם רבה. כאן נדרש פיתוח מיומנות המודעות העצמית. התהליך אינו אומר: "תפסיקו עם תפריטים, תפסיקו להישקל, תקשיבו לגוף ובזה נגמר הסיפור". שינוי חשיבה אינו שינוי התנהגות. שינוי צורת התייחסות וחשיבה הוא העבודה המשמעותית ביותר בתהליך הזה. "ילדות" - כן, ממש לשם הייתי רוצה לעזור לך לחזור. למקום בו, לאוכל לא היתה משמעות מעבר למה שהוא באמת. למקום בו היינו נאמנים לגופנו יותר מלכל קוד חברתי אחר. במקום בו נתנו מקום לרגשות שלנו בלי לסתום אותם עם משהו. "לחיות, לאכול, להתעמל" - האם את שוב כופה על עצמך צורת התנהגות שלא בטוח שתהיה עמידה בכל תנאי ותטלטל את יציבותך ושליטתך העצמית? "לא לאכול סתם" - אנחנו אף פעם לא אוכלים סתם. תמיד יש סיבה. וכל עוד תתכחשי לעובדה הזו, את ממשיכה להתעלם מצרכייך הפיזיים, הרגשיים, המנטליים. וזה משאיר אותך באותה נקודה בה את מתייחסת לעצמך באופן לא מכבד. לאהוב את עצמך, משמעו, לא לבקר ולשפוט את עצמך אלא לראות את עצמך כאדם שמותר לו להיות בכל נקודה לצורך למידה והתפתחות. לאהוב את עצמך משמעו להיות חברה טובה וקשובה לעצמך. ואת, עצמך, אנך רק הגוף שלך אלא גם עולם החשיבה ועולם הרגש שלך. אורחת יקרה, מעריכה עד מאוד את הרצון שלך להבין ונסיון שלך לגבש דרך ושמחה על שבחרת להביא זאת בפורום. נתתי לך כמה נקודות הסתכלות שמיועדות להרחיב ולהעמיק את הראיה שלך. המשיכי לנסות. עצם החשיפה והמיקוד המחשבתי שלך, יעזור לך אט אט. לילה טוב שלך לאה פינטו

תודה על התשובה האמת שקראתי אותה 3 פעמים כדי להבין עד הסוף!רק עוד שאלה אם אפשר:מה קשר בין מודעות עצמית לאכילה?אני חושבת על זה וקשה לי למצוא קשר בין השניים כי נראה לי אני מודעת לעצמי ולרגשותי,לגבי הגוף -אצלי הוא לא כל כך יפה (אולי לו אני לא מודעת?!?!?..... כי זה מאוד קשה להיות מודעת לו) וזה מה שגורם לי לחשוב על....כל מה שאני חושבת! אבל את הכותרת שרשמת בתשובה לשאלתי-אהבתי:-)))

לאה אני ילדה בת 12 עוד חמשה חודשיים אמא שלי אומרת לי שאני שמנה וגם אבא שלי אומר שבסוף אף שמלה לא תעלה אליי כול הזמן אני אומרת לעצמי אני יעשה דיאטה ואני פשוט לא מצליחה כול פעם אני נופלת מהתחלה לעוגות שוקולדים ועודד אים תוכלי לעזור לי אני פה 0544802763

כתבתי לך גם במייל צור איתי קשר דחוף.... יש לי שאלה אני עם רדוקטיל זה הרבה לאכול 700 קלוריות ליום אני לא מרזה אולי קילו אחד מאז שאני לוקחת את הכדורים יש לציין שכבר 3 שבועות שאני לוקחת.נראה לי שלא ארזה בחיים. גם יש לי קטע כזה שאני חוזרת הבייתה אוכלת יוגורט עם גרנולה ומיד אחרי שאני מסיימת לאכול זאת אני עדיין מחפשת להכניס משהו לאכול אז אוכלת קרקרים עם גבינה ואחר כך גם קורנפלקס עם חלב ורק אז אני נרגעת.למה?

רוטיל את בחרת בדרך הדיאטה ושאלותיך צריכות להיות מופנות לפורום כזה. פני לפורום של דר לוי או תזונה קלינית.

קודם כל תודה לכן על התגובות שבשירשור הקודם...נתתן לי חומר רב למחשבה. יש לי שאלה קטנה ואני אשמח לשמוע לדעתכן שוב... כולנו בתוך תוכנו יודעים טוב מאוד שאוכל הוא לא הבעיה שלנו. אני אישית יודעת שחלק גדול מהבעיה שלי היא הריקנות שיש לי בחיים (אני מניחה שזוהי בעיה של לא מעט אנשים...). כמו שכתבתי בשירשור הקודם, אני בחורה קצת קיצונית,וקשה לי להגיע למצב של איזון ביומיום...ישנם ימים שאני בקושי מספיקה לנשום.ואז בימים שיש לי זמן בשפע (סופי שבוע, כמובן) אני פשוט מרגישה את כל הרגשות של השבוע צפים, וכמו כן, את הריקנות שבוערת בתוכי. אני לא כל כך יודעת איך למלא את החיים שלי בדברים טובים, שלא יהרסו לי את הגוף ושלא יהיו קשורים באוכל, כי אם חושבים על זה לעומק אוכל הוא לא באמת עיסוק מעניין (אני מאמינה שהאיסורים שאנו עושים הם המעניינים- וזה יכול להתבטא בכל תחום בחיים, לנו נוח לבחור באוכל). יש לי שאיפה (ואפילו חלום) להגיע למצב של יום חופש, או אפילו חצי יום שבו אני פשוט אהנה מהחוסר מעש ולא אחפש באובססיביות מעיקה איך לטשטש את הריקנות שאני מרגישה בפנים. איך אתם ממלאים את חייכם? מה באמת מספק אתכם? אני אשמח לשמוע תגובות כי אני קצת אבודה... תודה ולילה טוב

שלום לך אני (אני? את? ) גם זה משמעותי.. שימי לב מה את עושה - מצד אחד את מדברת על הקשיים שלך תוך מתן תיוגים עצמיים, מצד שיני את נותנת כח גדול מידי לכל מיני דברים כמו הריקנות בחייך כאלו שזו מן בחירה משמים ולא יצירה שלך , מצד שלישי את כמהה למשהו שנראה בהחלט בר השגה (וכי מה מונע ממך להגשים את השאיפה/החלום שלך?). ובקשר לשאלות שלך התשובה הטובה ביותר תיהיה להחזיר את השאלות אליך. איך את ממלאה את החיים? מה באמת יספק אותך? מה יאפשר לך למצוא את עצמך? שימי לב כמו בשירשור הקודם את מפנה את השאלות אלינו החוצה כאלו שמשהו בעולם הזה יודע יותר טוב ממך איך לרפא את חייך. אני היקרה הריק שאת מדברת עליו הוא אכן תופעה אנושית נפוצה ויש לו תשובות רבות. כולן עד האחרונה שבהן יבואו ממסע פנימה ולא מהסתכלות החוצה. מסע כזה מומלץ לעבור לא לבד אלא בקבוצה או עם מדריך מקצועי ומיומן וזה בהחלט לא חייב להיות דווקא טיפול פסיכולוגי ויכול להיות הרבה אופציות אחרות. ושוב אפנה אותך אל עצמך - אל תפחדי מהריק הזה אל תברחי ממנו לאכל, לעשייה רבה לתיוגים עצמיים - תישארי אתו ותלמדי ממנו - הוא יכול ללמד אותך רבות. יום נעים ופורה שיהיה לך וגם רגוע ומאוזן. בלה

תודה רבה לך על התגובה הכל כך במקום... את צודקת. יש לי נטיה רבה לחפש את כל התשובות בחוץ...מאלף ואחת סיבות. רצוי שאני אתחיל לסמוך על עצמי ולהבין שאני חיה עם עצמי בסופו של דבר, ואת הדין והחשבון, אני צריכה לתת לי. תודה שחידדת את זה...שוב, הייתי צריכה לשמוע את זה מבחוץ. אני מקווה שגם זה לאט לאט יתאזן, שאני אאזן את זה ואת כל ההוויה שלי. יום נעים ושוב תודה

אני בת חמישים וארבע גובה 1.55 מ מישקלי 56 ק"ג אני מיבנה בינוני .מה המישקל שאני צריכה להיות תודה

משקלך תקין. למה את שואלת?

שלום רב, אני בת 29.5 שנה וחצי לאחר לידה גובהיי 1.65 ומשקלי נכון להיום 56.5 ואחוזי שומן 26 הבעיה היא שפיזור השומן בגופי מתרכז באיזור המותן והבטן, בנוסף שנים אני סובלת מבעיות של עצירות מתמשכת ( לעיתים אפילו שבוע שבועיים). לאחרונה התחלתי ללכת לחדר כושר 3-4 פעמים בשבוע לאימון משולב של אירובי+אימוני כוח אין ספק ששהרגשה טובה לאחר אימון אך אנני רואה תוצאות "הפסקתי את הדיאטה" והתחלתי לאכול יותר נכון והכוונה התחלתי לאכול יותר מארוחה אחת ביום לפני כן ובאופן כללי אני לא אוכלת בגלל "רגש" אני אוכלת כשאני רעבה ולעיתים אני מכחירה את עצמי כמו אחרי אימון או לפני אימון אני פשוט לא רעבה ברוב שעות היום ויכולה לחיות על סלט ירקות + תוספת של טונה/עוף וזהו אני לא אוכלת לחם לבן ואני מבשלת עם מעט מאוד שמן לא אוכלת חטיפים בדר"כ כמובן שמדיי פעם אני אוכלת גלידה אן שוקולד אך זה בטעם לא בכמויות ולא כל יום מה אני לא עושה בסדר? מדוע אני לא יורדת במשקל?

נראה לי מאוד ברור למה את לא יורדת? אבל אני לא מומחית. אני חושבת שהגוף שלך בלחץ נוראי ממך. את בקושי אוכלת ומבחינתו הוא במצב חירום. ומה עושים במצב חירום - אוגרים. גם אי אכילה נובעת לעיתים מבעיות של רגש ... המטרה להיות מאוזן. לא לאכול יותר ממה שהגוף צריך אבל בהחלט לט פחות ממה שהוא צריך.

ועוד דבר את במשקל נורמאלי לחלוטין.

מדובר על גישת הנון דיאט המיושמת בשיטות שונות. מציעה שקראי בפורום יש המון אנפורמציה ואם יהיו שאלות אנחנו פה. בברכה בלה

ב-19.2.08 כתבתי לכם שירדתי כמעט 10 קילוגרמים לאחר שלושה חודשים בזכות השיטה. רציתי לעדכן אתכם שלאחר כל החודשים האלו, אני עדיין שומרת ביציבות על משקלי (52) וראשי נקי ממספרים של קלוריות / נקודות או חישובים אחרים. אני נהיינת מהיום יום. האוכל איננו עיקר חיי כי יש לי חיים. להבדיל מכל הדיאטות הקודמות שבהן הייתי מרעיבה את עצמי וחווה את עקרון היו יו הפעם לאורך זמן ארוך משקלי נשאר יציב ללא מאמץ ועוגמת נפש. תודה - נאוה

היי נאוה ספרי עוד קצת על התהליך שעברת. האם עברת אותו לבד?

נתחיל בכך שאני לומדת אימון אישי. הלמידה עצמה הביאה אותי לתהליכים נפשיים עמוקים ורצון לשנות דברים אצלי בחיים. האכילה הינה רק סימפטום לנפש שלנו. אנחנו הולכים אל המקרר כדי להשלים חסך נפשי איזשהו חסך מופשט שלעיתים אין אנו מודעים לו אפילו. ובוחרים במזון המוחשי שיסתום את החסכים האלו. אז השינוי התפיסתי - מחשבתי התחיל שם. במקביל הרגשתי פאטתית מעצם העבודה שאני מרזה , נראיית טוב לשבוע שבועיים ושוב עולה במשקל ואותם אנשים שלפני שבועיים אמרו לי : וואוו איך רזית" רואים אותי שוב בגירסה עבה יותר. ולכן החלטתי לעזוב את כל הדיאטות ולהיות מודעת לגוף שלי לכבד אותו לא לחסוך ממנו וגם לא למלא אותו כאילו היה פח זבל. ובאמת אני לא מבינה איך זה קרה. אחרי יותר מ-25 שנות דיאטה הגוף שלי התחיל לקבל סוכר ולא סוכרזית ולחם רגיל ולא דיאט וחלב 3% - התפטרתי מכל מה שמזכיר דיאטה והתחלתי להרזות. והמשקל פשוט ירד ממני- נפל. אני חייבת לומר שיחד עם זאת הכמויות קטנו כי אכלתי מתוך מודעות ותחושת מלאות . עם הזמן ידעתי להרגיש את הגוף ולדעת מתי אני לא צריכה יותר מזון. זה דומה לנהיגה ברכב עם הילוכים בהתחלה אנו ערים ובודקים מתי מעבירים הילוך ועם הזמן , האימון המיומנות והכרת המכונית התהליך הופך לפעולה אוטומטית שלא חושבים עליה. יש כאלה שמרחמים עלי שאני מספרת שאכלתי 2 קוביות שוקולד ומחזירים לי בתגובה שזה לא מזיז להם ומה זה שווה. אז זהו ששתי הקוביות מספקות אותי כאילו אכלתי חבילה שלמה. הפרספקטיבה משתנה ואני לא אוכלת עד למצב שהאוכל מטייל לי בוושט. החיים בעולם דיקטטורי שבהם את מקבלת תפריט מכניסים אותך ללופ שאין לך שליטה על חייך. זה רק לכאורה אך מישהו אחר אומר לך מה לאכול , כמה לאכול ומתי. האם אלו הם החיים שאנו רוצים שיחליטו עלינו? הרי כולנו פה יודעים ובקיאים בכל הדיאטות שהומצאו עלי אדמות. אך אנו לא בקיאים ומכירים את הגוף שלנו שזהו הדבר הבסיסי והראשוני ולא לשכוח גם את הנפש.לכן לחיות בחופש שאת זו המחליטה על גופך ונפשך לצד חיטוט עצמי ופתירת בעיות בחייך שמביאות אותך לאכילה הם הנוסחה המנצחת. דרך אגב כבר כבר למעלה משישה חודשים שלא חוויתי בולמוס- כי הכל קיים בשבילי. אשמח לספר ולענות לכל שאלה להתראות בינתיים נאוה

מקסים. את התהליך עברת אצל לאה?

שלום,אני עובדת בסוכנות דוגמנות-לא דוגמנית!12 שעות כל יום אני רואה בחורות רזות-פעם זה לא היה מפריע לי אבל לאחרונה כעליתי במשקל התחלתי לשפוט את גופי ובטחון העצמי ירד משמעותית?אז איך מחזירים את הבטחון הזה של הילדות ואת הראש שלא חושב על אלה שמסביב ואת השמחת חיים? שאלה שניה כללית:מהי היא הירדה במשקל החודשית שנחשבת לבריאה? תודה

בוקר טוב למתענינת "התחלתי לשפוט את גופי ובטחון העצמי ירד משמעותית" - בודדתי עבורך את האמירה הזו. שימי לב, התשובה בגוף השאלה. בטחון עצמי נבנה מבפנים ולא מבחוץ. אינך חדשה בסביבת העבודה שלך ובכל זאת, החוויה שאת מתארת היא חדשה. מה השתנה? ללא ספק השיח הפנימי שלך. הוא זה שבכוחו לדכא אותך או לרומם אותך. ברגע שאת מתחילה להתנכר לעצמך, אל תתפלאי שאת מאבדת את הכוחות שבונים אותך ושתומכים בך, מבפנים. אז במקום לשפוט את עצמך, מה דעתך לחזור ולהתחבר עם עצמך? מימדי גופך אינם אלא שיקוף של היחס ומידת תשומת הלב שאת מפנה לצרכייך. אינני חושבת שמגיע לגוף שלך כזה יחס עבור נסיונו לגרום לך להסב תשומת לב. אני הייתי מברכת אותו על כך. חבר טוב, הגוף שלך. ומה את עושה? כועסת...עליו? האמת היא שאין מקום לכעס, רק להסתכלות מפוכחת על המצב. אתם פרטנרים, עוזרים זו לזה וזה לזו. רדי מהשיפוטיות ונסי קצת תשומת לב וחברות. בתהליך הרזיה ללא דיאטה איננו מדברים במושגים של ירידה במשקל אלא משתמשים במושג "הרזיה". הרעיון הוא לעזור לגוף לצמצם את מסת השומן ולא את המסה הכללית שלו שמורכבת מהרבה הרבה הרבה דברים אחרים. לכן אנו מודדים אותה בהיקפים ולא במאזני שקילה (ובנוגע להיקפים, רצוי ע"פ בגדים ולא סרטי מדידה) מהי הרזיה בריאה? הרזיה שהיא בקצב הנכון לגוף שלך. תהליך הרזיה הוא תהליך מטאבולי המתרחש לצד מאות אלפי תהליכים אחרים. רק הגוף יודע לשמור על האיזון הנכון ולכן רק הוא קובע את הקצב. מנסיון, אני יכולה לספר לך, שכשאנו נרתמים לגוף הוא נרתם די בקלות אלינו. יום נפלא ומלא שמחת חיים שלך לאה פינטו

זה בשבילי החלק הכי קשה. קבלה של הגוף שלי כמו שהוא, קבלה של עצמי כמו שאני... מאיפה להתחיל?

שלום, רציתי לדעת... ניסיתי ליישם את השיטה אבל לא הצלחתי, משום מה אכלתי ה-מ-ו-ן ולא הרגשתי שובע, אני מבינה פחות או יותר את העקרון אבל אני מרגישה כאילו שאין גבול לכמה שאני מסוגלת לאכול... אז איך להקשיב טוב יותר לגוף??? אגב, אין מצב שזו סתם תחושת צמא כי אני שותה המון. שנית, מה קורה בעבודה למשל??? הרי אני חייבת להביא לי אוכל מהבית ואז אני כביכול שוב מתעסקת עם האוכל- מה לאכול?מתי לאכול? אם לגמור הכל או לא??? וכ"ו... דבר שלישי, השתמשתי תקופה די מושכת בכדורים משלשלים מה שפגם בחילוף חומרים...איך אפשר לתקן את המצב אם בכלל??? דבר רביעי ואחרון, כמה ק"ג ניתן להשיל בשיטה הזו??? כי (וסליחה שאני סקפטית) ה-BMI שלי נורמלי ותקין אבל אני עליתי כמה ק"ג המהלך ההריון ...ואני רוצה לחזור למצב ההתחלתי שלי אני מקווה לקבל תשובה

שיר היקרה. לפני שאענה לך ברצוני לשאול אותך מספר שאלות. 1 את אומרת שאת מבינה פחות או יותר את העקרון ואני סקרנית לדעת על סמך מה קבעת את הקביעה הזאת? מניסיוני לוקח זמן עד שהמטופלים שלי באמת מבינים ומפנימים את העקרון של השיטה המדוברת. 2 כדי ללמוד לקרוא ספרים - צריך ראשית להכיר אותיות אחרי זה מילים אחרי זה משפטים פשוטים ורק אחרי זה ספרים מורכבים. על אותו משקל כדי לאכל על פי השיטה חשוב ביותר ליצור תשתית מחשבתית נכונה אחרי שפינינו את הישנה . לתרגל אותה ורק אז לצפות לתוצאות. איך את מצפה לתוצאות אם לא עשית את מה שצריך? 3 כשאת אומרת שאת יכולה לאכל המון - איך את יודעת? ומה בעצם מאותת לך גופך? 4 אם הbmi שלך תקין מדוע את רוצה לרדת במשקל? שיר ,השיטה מדברת על מערכת יחסים בינך לבין גופך. ממה שכתבת אפשר לראות שהיא לא פשוטה. שימוש במשלשלים לדוגמא מזיק ביותר לגוף ויוצר שינויים מבניים לא פשוטים. הסקפטיות שלך גם היא מראה שאת לא באמת סומכת על הפרטנר הטוב ביותר שלך (גופך). ועכשיו לשאלתך - לגופנו יש את כל המשאבים להיות בריא מאוזן ורזה ואף לתקן את הנזקים הגדולים שגרמנו לו, כל מה שעליך לעשות זה לאפשר לו את התנאים המתאימים. על ידי יצרת מערכת יחסים אוהבת, מטפחת ומעצימה בינך לבין גופך ניתן לרפא ולאזן הרבה בעיות .כך לפחות טוענת רפואת הגוף נפש.על מנת להשיג שינוי מסוג זה צריך אומץ נכונות ורצון אמיתי ליצור שינוי. מקווה שנענית ואם לא יותר מאשמח להעיר/להאיר . בברכה, בלה

קודם כל-תודה רבה על התגובה, לא ציפיתי לתשובה מהירה כל כך... לגבי השיטה, ציינתי שהבנתי פחות או יותר, לא שהפנמתי, ומן הסתם כמו כל שינוי אני צופה שזה לא יקרה כל כך בקלות ובטח לא מהר, אבל אני מאוד רוצה לנסות בתקווה שבאמת זו הדרך... איפה ניתן לקרוא ולהרחיב את הידע לגבי השיטה??? 2. לא ענית לי לגבי אוכל בעבודה??? כי הרי חייבים לתכנן את זה... אבל א-י-ך??? 3. המשקל שלי תקין כרגע אבל אני מעוניינת לחזור לגזרה שלפני ההריון וכן, המשקל בזמנו היה נמוך ממה שאמור להיות... ושוב תודה רבה!!! אני חושבת (בטוחה יותר נכון) שהגישה של "תן אהבה וקבל אהבה" נכונה... לגבי כל דבר ולא רק לגבי הגוף... מקווה שזה באמת יצליח!

יש ספר ישן נושן שמסביר את השיטה לא רק לראש,אלא גם לגוף. כולנו נכנסנו לאטרף של דיאטות,ירידה-עליה במשקל ודיבורים על אוכל ועל רעב וכדומה. מזה זמן רב אני מנסה שוב לרדת את ה"5 קילו האחרונים" וככל שאני חושבת על דיאטה, אני נהיית רעבה יותר. בלה ולאה צודקות. אבל- אבל.... תדברי לגוף שלך ותשכנעי אותו שאת אוהבת אותו,תשכנעי את הראש שלך,ןלא יעזור כלום. בספר, הכותבת ממליצה (וזה בשיא גינס של קיצורים...) לחלק את האוכל היומי לאורך כל היום, ועל מנת להפנים את השיטה, להתחיל עם 20 ארוחות קטנטנות ליום.ארוחות ציפור. כאשר את יודעת שעוד חצי שעה מותר לך לאכול שוב,ומה שאת רוצה. באמת ,כולל עוגות ופיצוחים וגלידות ו ה כ ל . אם את מתארחת , למשל, את תקבלי את פרוסת העוגה שלך,ותאכלי רק חצי.את יכולה להמשיך לדבר, או לשתות בינתיים מים או דיאט משהו ואחרי חצי שעה להמשיך לאכול. אבל-רצוי שמבחינה פסיכולוגית, תשאירי כמה פירורים על הצלחת כל פעם. זה,ורק זה, ישדר לך עם הזמן שאת לא חייבת לסיים את הכל, כי תמיד יש עוד,תמיד מותר לך הכל הכל. זה לוקח כמובן זמן להפנים את השיטה, אבל זה עובד בגדול. אני ניסיתי לפני כמה שנים, ואחרי כמה שעות ממש לא היה לי חשק לאכול. כי החשק (לא הרעב) בא מהראש המדוכא-עצבני-מבואס או כל דבר מהסוג הזה. אפשר גם לשלב 3 ארוחות "גדולות" ביום, אם זהו סדר היום שלך,וביניהן כמה שיותר נישנושים קטנים.כמו למשל, 2 קובית שוקולד,פרי יבש,קרקר או 2 ועוד ועוד. כל אחד לפי טעמו. בקיצור, כך אפשר לעזור לנו להקשיב לגוף.

בלה ולאה, אני מבינה שעל פי גישתכן יש לאכול רק כשרעבים, ולא לכפות על הגוף אכילה לפי שעות שרירותיות וכיו"ב. השאלה שלי היא מה עושים כשבל זאת אנחנו צריכים להתאים את עצמינו ללוחות זמנים - כמו למשל שעת הפסקת צהרייים קבועה בעבודה, ארוע או ארוחה משפחתית? הבעייתיות היא בשני כיוונים: 1. מה קורה כשרעבים שעה לפני תחילת הארוחה / הפסקה? האם להישאר רעבים ולהמתין לשעה הייעודה? 2. מה קורה כשמגיעים לארוחה כזו לא רעבים? האם יושבים עם עוד אנשים לייד השולחן ולא נוגעים באוכל? או שאוכלים למרות שלא רעבים?

תמיד נאמר לאכול כשרעבים, ואני אישית יכולה יום אחד לזלול המון כי אני רעבה ויום אחר פשוט לא לגעת באוכל, כי אני בכלל לא רעבה, וזה נשמע מצב אידיאלי להקשיב לגוף שלך ולאכול כשרוצים. אבל תמיד תמיד אומרים לאמץ סדר יום קבוע ובריא, לאכול בארוחות מסודורות כו יום באותו זמן וכ'ו. מה הפתרון לסוגיה?

ערב טוב מורן אינני יודעת מדוע השתמשת בפרשנות "זוללת" ולא פשוט בעובדה: "אוכלת" - וזה דוקא מענין. השאלה יקירתי היא על מי את סומכת יותר? למי את בוחרת לתת את הסמכות לנהל את האכילה שלך? ל"כל אלה שאומרים" או לגוף המופלא שלך? אני באופן אישי מעדיפה את האופציה השניה. כדיאטנית קלינית מקצועית, אני יכולה לאמר לך שלך יש את הכלי האמין והמדויק ביותר לדעת. לדיאטניות יש נוסחאות סטטיסטיות והרבה ספרים - שם, הכל מאוד מאוד מאוד כללי ולא רלוונטי לרגע נתון בו את יכולה לחוות את גופך. אני בחרתי להוריד מעצמי את כאב הראש של לחשב, לסדר, לתכנן וכ"ו ולהחזיר את המנדט לגוף שלי. הרי למה הוא נולד עם כ"כ הרבה מערכות מצוינות של ויסות, למה אני צריכה לעבוד ולהזיע במקומו. אני בחרתי להיות ראש קטן, הוא יסגנל, אני בשמחה אענה, פשוט סומכת עליו בעיניים עצומות. מה את תעדיפי, זה בהחלט בידייך ואך ורק שם. לתפישתי, אכילה מושלמת היא כזו המנווטת ע"י סיגנלי הגוף. לשיטתך, כל התפריטים הדיאטטיים הם נורא "בריאים ונכונים" כי הם מסודרים בלו"ז קבוע. אז למה הם לא כ"כ עובדים עבור למעלה מ- 95% מציבור המרזים? איך יכול להיות שגופנו, אשר צרכיו משתנים, מיום ליום, מעונה לעונה, מתחילת החודש לאמצע החודש ולסיומו (מתייחס לנשים), מימים פעילים גופנית לימים של מנוחה - ידרוש כל יום אותו דבר, באותה כמות ובאותו לו"ז? הגוף האנושי אינו מערכת קפואה הוא מערכת מאוד מאוד דינמית. כך שמה שאת מתארת מוכר לי ומקובל עלי ברמה הביולוגית-אנושית יותר מאשר הרעיון של לסנכרן את האכילה שלנו ע"פ תאוריה מאוד "הגיונית" אך חסרת אחיזה במימוש היומיומי שלה. אז יקירה, הדרך שבה תתמודדי עם הסוגיה הזו נתונה לבחירתך. מאחלת לך שבת נהדרת שלך לאה פינטו.

ערב טוב טל יש בכל מה שכתבת 2 הנחות יסוד בולטות ומקשות: 1. הנחת היסוד הראשונה שלך היא שיש להתמקד בעשיה, בהתנהגות התזונתית. הלך רוח שכזה מנחה אותך להגיע לתכלס, לחפש פתרונות התנהגותיים מידיים ובעצם לכתוב דיאטה חדשה, ספר חוקים חדש. 2. הנחת יסוד שניה שלך היא שאוכלים רק כשרעבים. ( זוהי אינה הגישה שלי) הנחת יסוד כזו, אכן מעוררת שאלות כגון אלה שהעלת. הנחת יסוד כזו היא קשיחה, נוקשה ואינה עומדת במבחן המציאות, בדיוק כמו כל דיאטה. אי לכך, אני מתרשמת שהגישה אינה ברורה דיה ומנסיוני לוקח זמן ואימון להבינה לעומקה. ובכל זאת אנסה להסביר כיצד אני רואה את הדברים. לגישתי, מערכת היחסים שלנו עם הגוף שלנו, האופן בו אנו תופשים, מבינים ומתייחסים אליו הוא הדבר העומד בבסיס הגישה ובבסיס תהליך השינוי. כמו גם, תפישת והבנת ההתנהגות שלנו, תפקידו של העולם הרגשי שלנו וההקשרים הקוגנטיביים שלנו בנוגע למזון. את עסוקה בלנהל את האכילה שלך (בהתנהגות שלך) ואינני שופטת זאת, ההיפך, אני מבקשת לשקף זאת על מנת לאפשר לך סוג של למידה. והעיסוק בלנהל את האכילה הוא תוצר של גישת הדיאטה. ואם משם את מגיעה, כמו רבים, זה אך טבעי שזוהי זוית המבט וההתייחסות שתביאי בשלב זה. השאלות הללו מאוד מזכירות שאלות כמו: "איך שומרים על הדיאטה בארועים / בחופשה / בחו"ל?", לא? לשיטתי, ההתנהגות, כמו גם התוצאה הסופית (הרזיה או השמנה) היא תוצר טבעי של שינוי ההתייחסויות שפרטתי לעיל. כלומר, אינך אמורה לנהל את ההתנהגות שלך, היא נגזרת ושיקוף מלא של החשיבה שלך. שני את החשיבה, תשתנה ההתנהגות. שינוי חשיבה יכול להתממש רק במרחב של למידה ומיקוד בעולם הפנימי ולא בעולם החיצוני. שינוי חשיבה יכול להתממש מפלטפורמה של מודעות עצמית גבוהה (שגם אותה אנו לומדים לפתח תוך כדי תהליך) מי שעובר את התהליך הזה, אינו מחפש את התשובות בחוץ, כיוון שהוא לומד לסמוך על עצמו, על הבחירות וההחלטות שלך. הוא לומד להרגיש מה נכון לו ביותר ברגע נתון. כי יהיו רגעים כאלה ויהיו רגעים אחרים. בתהליך הרזיה ללא דיאטה, אנו יוצרים שיתוף פעולה עם גופנו וגם עם עולמנו הרגשי, לומדים לחיות עם עצמנו בהרמוניה. ולחיות בהרמוניה משמעו בראש ובראשונה תקשורת טובה, רתימה הדדית, כבוד וגמישות. אז איך תרגישי אם תרעיבי את עצמך עוד שעה או שעתיים? ממקום שמבין את משמעות סיגנלי הגוף וממקום שמכבד את הפרטנר שלך. מה הדבר שתרגישי שהכי נכון לך כשאת יושבת בחברה סביב שולחן וגופך אינו מסגנל רעב? התשובה לשאלה זו צריכה לבוא ממקום מאוד כן. מבחינתי, אני יכולה בזמנים שונים, לבחור בכל אחת מהאופציות שהצעת ועדיין אהיה מאוד נאמנה לעצמי. השאלה איננה מה את עושה, אלא כיצד את מתווכת זאת עם עצמך קדימה, הלאה. זוהי המשמעות האמיתית של הרזיה ללא דיאטה. כפי שכתבתי בעבר, אחזור ואדגיש, הלך הרוח שמלווה את האכילה הוא הבעיתי ברובם המכריע של המקרים ולא האכילה עצמה. הריבים הפנימיים, המאבקים שלך עם עצמך הם גורמי ההשמנה הכי קלוריים שיש. טל יקרה, מציעה לך לקרוא בפורום יותר אחורה ויותר לעומק, על מנת לאפשר לעצמך להפנים ולהבין שגישת ההרזיה ללא דיאטה אינה גישה המתמקדת בשינוי התנהגותי. ובכל מקרה, מקווה שתשובתי מאירה את הסוגיה הזו עבורך. בברכת שבת שלום שלך לאה פינטו

אני מבינה שהשאלות שלי היו מבחינתך סוג של בקשה ל"מרשם" שאמור להכתיב לי איך להתנהג... איך את ממליצה להתחיל את תהליך שינוי החשיבה הזה בעצמי?

456

789

אוף. היי. קוראים לי קיי, ואני בת 34 (רק בת 34!!) עד כיתה ד' היה מבנה הגוף שלי פחות או יותר ממוצע. לא שמנה לא רזה. בשלב זה, קיבלתי אסטמה קשה ומאז הכל השתנה. עליתי במשקל והייתי שמנמנה למרבית חיי. עד לבגרות עברתי כמה משברים קשים (ואני מספרת כי אני מחפשת את הבסיס העמוק למאיפה לעזאזל התחילה הבעיה הזו ואיך מטפלים בזה) אימי הגרושה גידלה אותי לבדה ונכנסה לדכאונות כבדים, נאלצתי מגיל 11 להתבגר בשניה אחת ולהפוך להיות אמא של אמא שלי... מעבר לטראומה שזה יצר בי, זה גם גרם לריחוק מצידי, שעד היום אני לא מצליחה "לתקן". בגיל 13 נאנסתי ע"י אדם שהכרתי. גם זו לא היתה חוייה נפלאה, אבל היום, בדיעבד, נראה לי שבכלל לא התייחסתי לזה. בגיל 27 התחילו לי הפרעות חרדה קשות. עד שבית החולים הבין שזה הפרעות חרדה ולא כל מיני בעיות גאסטרו כמו שהם כל הזמן אמרו לי, לקח זמן. הייתי מבלה 3 פעמים בשבוע משך חודשיים בחדר מיון עם בחילות קשות, דפיקות לב, פחד שאני עומדת להתעלף, ואולי אף למות, כאבי בטן, מה לא. אחרי כמה פעמים שהעמיסו עליי עירויים ומאלוקס וכל מיני חולרות אחרות, ביקשתי לשוחח עם פסיכיאטר המחלקה. אמרתי לו שאני בטוחה ב מאת האחוזים שלא מדובר בבעיות פיסיות. יש לי תחושה שיש לי איזושהי בעיה נפשית. אז הוא שאל אותי אם אני שומעת קולות או חושבת שאני רוצה למות, ונתן לי וואליום, ומרשם לתרופה נוגדת חרדות. מאז הייתי בטיפולים עם כדורים ובלי כדורים, ואפשר להגיד שמצבי הוטב בהרבה, אבל עדיין יש לי התקפים שבאים משום מקום (לפחות כך נדמה לי). על כל פנים, היום אני בת 34 אחרי נישואים כושלים ולגמריי לא מאושרים, עם אדם שאין לי עימו שפה משותפת, יש לנו 4 ילדים מהממים(!!!) שאותם אני אוהבת כ"כ, אבל אני כ"כ שמנה היום, שאין לי כח יותר מאשר לעשות את הדברים הבסיסיים למענם - להכין אוכל, להחליף טיטולים, בגדים, שיער, לקחת לגן ופה ושם בפרצי מרץ שנמשכים אולי 3 שניות, אני משחקת איתם ומדגדגת אותם... לפני בערך 3 שנים החלו בעיות במפרקים. זה התחיל במפרק אחת האצבעות, והיום חלקם ממש מוגדלים , והשאר כ"כ כואבים שאני לא שורדת בלי לקחת כדורים. הברכיים שלי גמורות, כאילו כולי מתפרקת לגמריי. אולי עכשיו זה יהיה זמן טוב להגיד שאני עדיין בת 34, לא עברו שנתיים מאז תחילת הסיפור. בריאותי רעועה, ואני נואשת אין לי ביטוח רפואי כי חזרתי מחו"ל אחרי שהייה של 7 שנים שם אז אני ב"המתן" ועד אז, בגלל הלם קליטה וחוסר עבודה וחוסר רכב, והילדים ישנים על הרצפה כי מזרני האויר מאבדים את האויר כל הזמן, אנחנו ישנים על מזרן אויר, ומי שמבין לליבי יודע לבטח, כמה קשה לישון על מזרן כזה כשאתה שמן וכאוב. אני כ"כ כ"כ יודעת שהגוף משדר אותות מצוקה, הוא "מעיר" לך שתדע שמשהו לא תקין ואני מכל מיני סיבות - תלויות ובלתי תלויות לא עשיתי דבר. השומן שעוטף אותי, עוטף גם את נשמתי הנחנקת. אין לי חשק לכלום. מצידי להשאר במיטה או בספה ולבהות לחלל האויר... טוב. נמאס לי אבל אני זקוקה לעזרה ולא יודעת איך להתחיל, אני לא מסוגלת ליישם את ה"כבוד" עליו מדובר. אני מבינה היטב את הכל אבל בין הכח לבין הפועל, יש נתק. אני לא מצליחה לעשות כלום. ובמקום לרדת או להשאר באותו המשקל, אני רק עולה במשקל...בכל שעה של היום אני חושבת על להרעיב את עצמי, כל הזמן אני מחפשת פתרונות ואין לי אוזן פנימית שיודעת להאזין לגופי, או שפשוט האוזן כבר לא שומעת כי גם היא סתומה מרוב שומן.... הצילו??? אני רוצה להיות רזה ובריאה, ובעיקר, אני רוצה להשתולל עם הילדים שלי. תודה לכל מי שקרא.

קארן שלום רב. תודה ששיתפת אותנו בסיפורך המופלא. מלא בעוצמה פנימית ורוח נחושה. לא יכולתי שלא להעריך את האומץ שלך ואת הרצון שלך להתגבר על הקשיים למרות כל מה שקורה לך. כיצד נוכל לעזור לך? בברכה בלה

ואכן יש לי כ"כ הרבה דברים בהם אני זקוקה לעזרה, אבל לענייניו אנו- אני כל היום מסתובבת בתחושה שאני חייבת לעשות משהו וחייבת להוריד ומהר (יש לי יומולדת ביום שבת הבא) ובמקום לסתום את הלוע הזו, אני מוצאת עצמי כל היום חושבת על אוכל וכל היום אוכלת. העובדה שאני גם תקועה בבית עם 4 ילדים מגיל 5 ומטה וכל היום עסוקה בענייני אוכל, גם לא מוסיפה לי. השיניים שלי הרוסות, ומפאת חוסר כסף אני לא יכולה לטפל בהן. ואני משוועת לאיזה סלט טוב(!!!) אז סוף סוף קניתי מכשיר לסחיטת מיצים (חשבתי לי, אולי אני לא יכולה לאכול פירות קשים וירקות קשים, אבל אני יכולה להכין מיצים מהם ואז לפחות להרוויח ערך תזונתי גבוה, לא?) אבל לא נשאר כסף לירקות ופירות הפעם... (אנחנו חיים על קצבה מטעם משרד הקליטה, והסכום לא מספיק אפילו לשכר הדירה. אז אני אמתין לפירות והירקות... הבעיה שלי היא שאני פשוט לא מצליחה "לקלוט" מהגוף שלי, מה הוא רוצה או צריך כדי לעזור לו (ולי כמובן) להחלים. אני בטוחה ש99 אחוזים ממצבי הפיסי והנפשי מתחיל בתזונה המאוד לקויה שלי, אבל מעבר לכך, אני לא מצליחה להוציא את הראש שלי מהמוד הזה של דיאטה או עונש או איך שלא תקראו לזה. וככל שאני חושבת איך לעצור את הרכבת הזו, כך אני ממלאה עצמי בכל הרעלים הללו שהמח כאילו אוהב והנשמה כאילו מתמלאה מהם אבל בשטח, רק הבטן מתנפחת והמכנס לא נסגר... איך אני נכנסת למחזור REM ויוצאת מכל הסיוט הזה? למה פיתחתי כזו תלות באוכל? ואני יודעת לקרוא את הרמזים שהגוף נותן לי, על כל המצוקות, אבל כאילו שם נגמרת הדרך. אין לי היכולת לדעת מה לעשות כדי לפתור את הבעיות, או איך להבין מה הגוף שלי באמת רוצה. אני מקווה שהסברתי את עצמי טוב יותר. כי הרי כרגע, בלי בריאות אני לא אוכל לתפקד, אז למרות שלא יזיק לי מזרן רגיל במקום מזרן אויר, ואני אשמח אם לילדים יהיו צעצועים ולא רק טלויזיה, אם לא תהיה להם אמא בריאה, שום דבר לא יחליף את זה. תודה רבה ושבת שלום

המפרסמים אותם שלא בדקו המוצר, הם חסרי אחריות. יש מוקד טלפוני , אין יועצים, אין עם מי לדבר . הם חוזרים אך ורק למי שמשאיר הודעה שמעוניין לרכוש. כל יתר הפניות לא נענות. מי אתם רוקח פורטה?? מדוע לא מונעים מהם להוליך שולל את הגולשים ברשת?

אולי לא שמת לב אבל את הגעת לפורום שבו לא מדברים על דיאטה. אבל כדי לעזור לך להבין ואולי למנוע ממך עוגמת נפש נוספת אומר לך שרכשת את רוקח פורטה כדי לתעתע ולרמות את הרעב הפיזי של גופך. הרעב הפיזי שממנו את רוצה לברוח ולהתעלם הוא ידידך הטוב ביותר. אל תאשימי את רוקח פורטה, זו את שביקשת לרמות ולתעתע וזה בדיוק מה שקיבלת. תקראי בפורום ואולי תגלי למה הרעב הוא ידידך הטוב ביותר ולמה לא כדאי לתעתע בגופך.

רוקח, אני ושתיים מחברותי נפלנו בפח, תשתו מים זו התגובה היחידה שמקבלים מהם, חוץ מכאבי בטן בגלל האבקה הזו לא ירדנו גרם אחד.

הדיאטה של רוקח הוכיחה את עצמה מבחינתי- ירדתי 7 קילו ללא מאמץ אבל באמת חשוב לשתות עם התכשיר הרבה מאוד מים!

אני דווקא ירדתי 9 ק"ג בתקופה קצרה מאוד אולי לא עשית זאת לפי ההוראות

תודה ועוד פעם תודה על הקול השפוי, על הסבלנות האינסופית, על ההתעקשות ועל ה"מסיונריות" המבורכת :) כל פעם אני נתקלת בהודעות שלך בפורומים ובהודעות, וכל פעם זה מחמם לי את הלב. למרות שאני בתוך גישת הנון-דיאט כבר מעל שנה, אני יודעת עד כמה קשה להפסיק לחשוב דיאטה ולהיות אלים כלפי עצמך, וכמה זה מעודד לשמוע שוב ושוב (ושוב) שזה לא נכון לנו, שמה שיביא אותנו למקום שאנחנו רוצים היא דווקא הדרך המכבדת את הגוף ולא נלחמת בו. ואם אתה עוזר לי - המשוכנעת - אני רק יכולה לתאר לעצמי עד כמה חשובה פתיחת הדלת הזאת למי שעוד לא שם.

שכולם מדברים עליו פה?

את מוזמנת ליצור קשר הטלפונים והפרטים שלנו מופעים בתמונות הקלקה על התמונה תכניס אותך למקום של פרטים. בברכה בלה

ואז זה מעביר אותי כביכול לשלוח לכן אימייל..

ישנם רמות רעב שונות וצריך ללמוד אותם ע"י הקשבה,בדיוק כמו שאת יודעת מתי חם לך,מתי קר לך,מתי נעים לך.בעקרון היכולת לדעת מה הגוף רוצה נעשית על ידי התחברות לתחושה בקיבה-כשהקיבה ריקה היא שולחת תחושות רעב שגם הם משתנות-יש רעב חזק ,יש רעב בינוני,יש רעב קל,יש מצב של פלאטו-את לא רעבה אבל לא שבעה-ששם אדם רזה לרוב נמצא,וכך גם עם תחושת השובע יש שבע,שבע ומלא,מפוצץ,בחילה רצון להקיא... בגלל שהגישה מחפשת תקשורת עם הגוף ולא עם התפריט שתלויי על המקרר יש צורך ללמוד להכיר את תחושת הרעב שובע האישית של הגוף שלך ברמותיה השונות ולתת מענה הולם. מקווה שעזרתי!

לאה ובלה היקרות, אני כבר די הרבה זמן "מסתובבת" פה, ואני מרגישה כל כך מחוברת. העניין הוא שהגישה והתפיסה שלכן מאוד נכונה לי, אבל אני לר מרגישה שאני מצליחה ליישם בצורה בריאה את האורח הזה שאני רוצה לסגל (ישנם ימים שהמודעות הופכת לאובססיביות שמעיקה עליי). ניסיתי להבין מה באמת מונע ממני מליישם את הדברים והתובנות שאתם פורשות לנגד עינינו, והבנתי שהמקום ממנו אתן באות הוא מקום של אהבה וקבלה, שהרי כולנו נסכים שבשביל כזה שינוי וכזאת ראיה חייבים, ולו מעט, אהבה עצמית. ישנם תקופות שהאהבה שעצמית שלי שואפת לאפס, כך שפתאום הכל יורד לטימיון, הכל משתבש ואני (בחורה קיצונית שכמוני) לוקחת דברים קשה ומבחינתי זה להתחיל הכל מהתחלה. כל זה מתקשר לכל החיים שלי, ולא רק להרגלי האכילה הלא טובים שיש לי- אני מאוד אוהבת לרקוד (אהבת חיי) אבל בתקופות שאני לא אוהבת את עצמי (בד"כ בגלל האכילה שלי) אני פשוט מענישה את עצמי ואני לא הולכת לרקוד. זה חולני, זה לא נכון, אבל זאת אני כרגע, ואת זה אני רוצה לשנות. אני רוצה לאהוב את עצמי ושהשינוי שלי והראיה החדשה, והבונוס של ההרזיה (חשוב לא פחות), יגיעו ממקום של אהבה ונתינה עצמית. בבקשה, אם יש לכן איזשהי עצה לתת לי בקשר לאיפה להתחיל, איך להעניק לעצמי, איך לכבד את הגוף שלי ולתת לו את מה שהוא צריך (זאת אומנות בשבילי), ובכך לדעת שאני בדרך הנכונה, דרך שעושה לי טוב ושאני באמת שלמה איתה. תודה רבה

שלום לך . איזה עולם פנימי עשיר ומרתק יש לך!!! איך את מתבטאת בצורה כל כך מודעת ועמוקה!!! איך הכל ברור ונהיר לך לגבי עצמך!!! אז איך זה שאת לא מפרגנת לך את מה שצריך? האם את באמת צריכה את העצה שלנו בקשר לאפה להתחיל?. האם חוכמתך הרבה לא לוחשת לך את התשובה כל הזמן? ומדוע את לא מקשיבה ופונה אלינו לתשובות? אני יותר מאשמח ללוות אותך ואני בטוחה שגם לאה ויש בטח עוד מדריכים רבים אחרים היכולים לעשות את העבודה ,כל מה שעליך לעשות זה רק לבחור. אז תבחרי נכון. המון הצלחה , בלה

תודה על המחמאות..תודה שאת רואה אותי. אני מניחה שבתוך תוכי אני יודעת שיש לי את כל התשובות,אבל אני אף פעם לא מספיק בטוחה בעצמי שהן בטוחות עבורי (סליחה על הכלליות). בסופו של דבר, החיים הם מה שאנחנו עושים מהם, ורובנו הגדול באמת יודעים את זה, אך משום מה אנחנו לא ממשים את המתנה הגדולה הזאת שניתנה לנו (שמשום מה אנחנו מקבלים אותה כמובנת מאליו)- את מתנת החירות והחופש. אני מבינה את כל זה. כפי ששמת לב אני בחורה של חשיבה יותר ממעשים, ופה קבור הכלב:)... העשיה צריכה להיעשות בהרמוניה עם החשיבה, אצלי זה ממש לא ככה. המחשבה גוברת על המעשה, וכך אני מתנהלת (בחורה מסובכת), וזה תוקע אותי, אני מרגישה שאני לא מתקדמת אף פעם. אני מקווה שככל שאני אנסה ולא אתייאש אני אתגבר על הכל... אני מקווה מספיק טוב, לא? לילה טוב ושוב תודה

ההמלצה האישית שלי היא ללכת לטיפול פסיכולוגי, ולהתמודד עם הבעיה,להבין שהאוכל הוא רק סימפטומם למשהו עמוק יותר. יש מטפלים דרך קופת חולים במחירים סבירים בהחלט ומטפלים מצוינים-מניסיון. שבת שלום

זאת אומרת שעליי להקשיב לגוף ולאכול מתי שהגוף מרגיש רעב פיזי, אבל מצד שני גם לא לתת לגוף לבחור את המזון שהוא רוצה לאכול מכיוון שיש גם הגבלות של אוכל בריא על פי תפריט מוגדר מראש. איך זה מתיישב כם הגישה שלכן?

ערב טוב או לילה טוב, גליה חשוב להדגיש ולציין כי גישת ההרזיה ללא דיאטה מתייחסת לגוף כאל מערכת בריאה הפועלת בהרמוניה פנימית מלאה. וכל עוד המערכת מתפקדת באופן אופטימלי, אין מקום להתערבותנו המושכלת. גישת ההרזיה ללא דיאטה אינה מיועדת לטיפול בהפרעות מטבוליות. זהו בדיוק מקומה של הרפואה, לתת מענה לשיבושים בתקינותן של מערכות הגוף השונות. אני מבקשת לעשות הפרדה בין המצב המטבולי הנתון לבין ההשמנה. במסגרת עבודתי, יצא לי לאמן בתהליך הרזיה ללא דיאטה גם בעלי הפרעות מטבוליות מעין אלה שציינת וגם סוכרתיים. מבחינתי, לכבד את הגוף שלנו, משמעו לכבד גם את צרכיו המיוחדים, כך שבמקרים אלה, נעשה שילוב עם הטיפול הרפואי וההנחיות הקליניות. הרמות הא-נורמליות של מטבוליטים שונים בדם, זוהי חלק מדרכו של הגוף לאותת על מצוקה, על צורך בעזרה. וכשהגוף זקוק לעזרה אנו נרתמים. הרתמי אליו, הוא יירתם אלייך. גופנו זקוק למעט חומר ולהרבה תשומת לב. בדיוק כמו הילדים שלנו. יכולה לספר לך על מתאמנת ספציפית עם סכרת הריונית שתוך כדי למידה והקשבה לעצמה ולגופה, הגיעה לאיזון מושלם של רמות הסוכר שלה לאורך כל ההריון ורזתה בצורה מדהימה. ההנחיות שקיבלה לוו בתפריט אותו מצאה מעיק, פחות ברמת ההגבלות, ויותר ברמת הכמויות (שכבר לא חשה בנחיצותן) ולו"ז הארוחות. היא יצרה שילוב נפלא, בריא ונוח שנולד מעצם ההתחשבות בגופה. כשאני קוראת את הפוסט שלך שוב, נדמה לי שיש כאן איזושהיא פרדיגמה הטוענת לכך שהגוף ירצה מה שלא נכון לו ולא טוב לו. אני לא הייתי מקבלת זאת כעובדה ומשאירה מקום לספק. בתהליך הרזיה ללא דיאטה, אנו לומדים את אותותיו של הגוף, הם אינם טריוויאליים. בדיוק, אגב, כפי שההנחיות התזונתיות הניתנות לבעלי הפרעות מטבוליות אינן חד משמעיות ואינן ברות-תוקף לכל אחד ואחת ככל שמתקדמים בתהליך וחוזרים לאכילה טבעית ומושלמת (בהתאם לצורכי הגוף), בחירות המזון שלנו הופכות להיות יותר ויותר מזינות ובריאות. גוף האדם דורש גם שומן וגם סוכר, אך לא כפי שאת נוטה לחשוב כרגע. הבריאות לא נולדה בעולם מדעי התזונה, מקור החוכמה הוא בגוף האדם. מה שאני רוצה לאמר זה שלטעמי, יש ללמוד לעשות את האבחנה בין מה שבא מגופך לבין מה שבא מתודעתך. לדעתי, קיימת אי הבנה בנדון, לפחות כרגע. גליה יקרה, מקווה שקיבלת תשובה מספקת. ובכל מקרה, את מוזמנת להמשיך ולשאול, להמשיך ולקרוא בפורום על מנת להבין את הגישה לעומקה. ליל מנוחה שלך לאה פינטו

שאלתי היא כיצד הייתם מגדירים תיאבון ומה ההבדל בינו לבין רעב פיזי,האם יש להתיחס לתאבון כאל איתות מהגוף לאכול או רק לתחושה הבאה מהקיבה ?לי נראה שתאבון הוא התמריץ הרגשי לאכילה כלומר לומר לנו לדאוג למזון לפני שהרעב יגיע ,האם לשיטתכם כשחשופים ומותר את כל סוגי המזונות התאבון פוחת באופן אוטומטי כי הגוף לומד לסמוך עלינו שנזין אותו בשעת רעב אמיתית ככל שאנו יותר ויותר נענים לרעב הפיזי? האם הבנתי נכון? תודה מראש על תשובתכן,סיון

למה את מתכוונת כשאת אומרת תאבון לא מספיק ברור לי.

שלום בלה ולאה, שאלתי היא האם השיטה מתאימה גם לכאלה שסובלים מטריגליצירידים וכולסטרול, האם מותר לי לאכול כל מאכל? בהתחשב בהקשבה לגוף שלי? כיצד ניתן לקבל הנחיה אישית מעבר לתשובתכם בפורום זה?

גליה. כשאת מכבדת מישהו ורוצה שיהיה לו טוב את בוחרת עבורו את הבחירות הנכונות ביותר. כשיש בעיה בריאותית יש לשלב את הגישה של כבוד כלפי הגוף הנכונה תמיד עם גישה הלוקחת אחריות בוגרת כלפיו. כשיש מצב של מחלה כמו שומנים בדם כולסטרול סכרת או מחלת כליות חשוב ביותר לשלב בין גישה חיצונית - שכן נותנת הוראות למה מותר ומה אסור לגישה של דיאלוג וכבוד עם הגוף.זה ריקוד טנגו עדין ואומנותי שיש להתאמן על הביצוע שלו. בברכה בלה

אני בת 28 שוקלת קרוב ל-100 קילו ואני מיואשת כפי שלא הייתי מעולם, אני בחורה יפה והמשקל תמיד עמד בעוכריי ואני מוכנה לשינוי... הגישה הזאת - הרזיה ללא דיאטה -נשמעת כל כך פשוטה ועם זאת מאוד מסובכת, לא הצלחתי להבין איך מממשים אותה...ואשמח לדעת איך! קצת עליי: אחרי מלא דיאטות, ירידות של עשרות קילוגרמים והעלתם חזרה בתוספת, אני באיזשהו שלב הפסקתי לאכול וכיום אוכלת מעט מאוד אלא אם כן אני בהתקף רעב=באמת רעבה ואז אוכלת ללא הכרה... בחיים שלי לא חשבתי שאגיע למשקל שכזה, בעיקר שאני אמורה בכלל לשקול 58 קילו- כ-40 קילו פחות ואני רק עולה עולה... ב-5 חודשים האחרונים עליתי 10 קילו...והרופאים כבר לא יודעים מה לעשות איתי...כיוון שאין מה להוריד לי בתזונה- כי אני מרגישה אשמה לאכול אז בקושי אוכלת אלא אם כן אני בהתקף... הם טוענים שהגוף שלי אוגר שומן...שאני צריכה לעשות 4 שעות ספורט ביום ולקחת כדורים (שממש לא בא לי לחיות על כימיקלים). ספורט מאוד קשה לי לעשות, או למעשה להתחיל לעשות, למרות שאני מודעת לכך שזו דרך שאני חייבת לדבוק בה גם בשביל הנשמה שלי. ניתוחים קוסמטיים כגון מתיחת בטן, שאיבת שומן וכו' עלו על הפרק ולמעשה היום דחיתי פגישת ייעוץ לניתוח כזה אחרי שקיבלתי מייל ממישהו שעושה את השיטה ומאושר על כך...והפנה אותי לפורום... אשמח לכל עזרה שהיא או עצה ולפירוט השיטה/הגישה תודה, לילך

לילך המקסימה, ברוכה הבאה לפורום הרזיה ללא דיאטה. תודה ששתפת אותנו בקונפליקט הלא פשוט בו את נמצאת. נראה שבאמת קשה לך ואת מוצאת את עצמך במצב בו לכאורה אין שום מוצא. אנסה להסביר לך בקצרה . גישת הרזיה ללא דיאטה רואה את בעיית עודף המשקל כביטוי למערכת יחסים שיש לך עם גופך, עם רגשותיך, עם האכל . מערכת יחסים זאת נבנית הרבה פעמים כתהליך למידה מגיל צעיר ומשלבת בתוכה אספקטים רבים - ביולגיים, משפחתיים, תרבותיים, רגשיים . אספקטים אלו יוצרים דפוס חשיבה הגורם לך לבחירת הדרך בה תלכי. התוצאות של הבחירות שלנו מתבטאות במשקל ואיכות חיים שאנחנו חווים. את מתארת מצב בו בחרת ללכת על פי גישה מסוימת והגעת למבוי סתום. הליכה חוזרת באותה הדרך תביא אותך שוב ושוב לאותה התוצאה , לכן חשוב להתחיל לשאול שמה טעית והשתמשת במפה הלא נכונה. מפת הדיאטה בה משתמשים כולם ,מניחה הנחות יסוד מסוימות . למשל היא רואה בגוף משהו לא חכם במיוחד שלא יודע לווסת את עצמו וצריך להחליט עבורו מה כמה ומתי עליו לאכל. גישה זו מתעלמת מהגוף וכופה עליו כללים חיצוניים . הגוף - כפרטנר חשוב וחכם ביותר במסע הזה מגיב בנתק . כשזה קורה את מאבדת את המדריך החכם ביותר והחשוב ביותר שאכן יכול להביא אותך אל היעד . כשאת הולכת על פי הגישה של דיאטה את בוחרת במלחמה ולא בהדברות , בנסיון לשלוט ולא באמונה, בשנאה וכעס המביאה שנאה וכעס נוספים ולא באהבה וכבוד הדדי. בגישת הרזיה ללא דיאטה לעומת זאת רואים את הגוף כמדריך היחיד שיכול לאפשר לך לרזות לתמיד , מכבדים אותו, סומכים עליו , אוהבים ונותנים לו להוביל. מתוך אמונה וראיה זאת החלטות תיהינה אחרות לחלוטין, מערכת יחסים תיהיה אחרת ומן הסתם גם התוצאות. לילך הגישה שאנחנו מציגות היא פשוטה כרעיון אך מורכבת למדי לישום. אנשים שהסכימו להפסיק לראות את הגוף שלהם כאויב והפסיקו לפחד ממנו , חווים תוצאות בכל הרמות שלהם ובעקר חווים שיפור גדול באיכות החיים. גם המשקל יורד בסופו של דבר אם כי לא מיד והוא שיקוף של מערכת יחסים חדשה ששורת בינם לבין גופם. את אמרת שאת בשלה לשינוי - זו אמירה חשובה ביותר - תבדקי עם עצמך עד כמה את מוכנה לקחת אחריות על האמירה הזאת. השינוי שאת צריכה כדי לאמץ את הגישה הוא שינוי עומק ,בהחלט לא פשוט אבל יכול להשפיע לחלוטין על המשך הדרך של חייך. לילך, את בחורה צעירה וזה שבחרת עד עכשיו בחירות שלא עשו לך טוב לא אומר שמאוחר מידי לבחור אחרת ,זו אומנם קלשאה אבל בכל זאת - כל החיים לפניך. מאחלת לך המון הצלחה בהמשך ומקווה שתבחרי בחירות נכונות עבורך. אם יש לך שאלות נוספות נשמח לענות, לתמוך , לעודד.

בלה שלום, קודם כל תודה על התשובה :) אז איך מתחילים?

אנא עיזרו לי אני אוכלת ירקות פירות וקרקרים למדתי לאהוב את זה ובאמת שנוח לי כך אך יש לי בעיה אחת איך אני מעמידה לעצמי גבולות????????? אם פתחתי פריכיות של פת אורז (חבילה של חמש) חייבת לאכול את כל החמש לא מסתפקת באחת או שניים..או אם סיימתי לאכול עכשיו סלט אחרי חצי שעה יכולה להמשיך לנשנש ירקות בלי סוף ככה שקורה שאני כל היום לועסת ירקות מבלי לתת מנוחה לפה או לקיבה אז עוד שאלה חשובה האם מזה שכל היום אני מנשנשת ירקות אני לא ארזה? חייב לעשות מסודר בוקר צהריים וערב ארוחות? ואיך אתמודד עם לשים גבולות להסתפק בקרקר 1 או 2 ולא שיחמוד את כל השקית...עצבנית על עצמי מאוד וראשי כל היום חושב וסביב נושא האוכל איך אתגבר ואעשה סוויץ בראש פשוט לזרום עם הדיאטה מבלי לחשוב כל היום מה אכלתי?

רוטל , את שואלת שאלה של דיאטה בפורום של הרזיה ללא דיאטה. לפי תפיסתנו עצם העמדת הגבולות גורמת לצורך לנישנוש בלתי פוסק ואי ירידה במשקל. על פי תפיסתנו אם תרשי לעצמך לאכל הכל תחווי חופש נינוחות ותרזי בלי מלחמה. יש שתי אפשרויות או שתפני לפורום של דיאטה שם תקבלי טיפים להעמדת גבולות לעצמך או שתקראי את התשובות בפורום ותביני במה מדובר ואז כבל לא תרצי להעמיד גבולות לעצמך. בברכה בלה

ב 3 השנים האחרונות, צברתי 5-6 ק"ג.בעבר עשיתי דיאטות "מסודרות"(שומרי משקל וסדנאות וכד')ושמרתי על משקל תקין הרבה שנים.העודפים שלי עומדים בד"כ על 4-5 ק"ג מה שנראה קל מאוד ,אבל זה לא קל בכלל.היום גם כשאני שומרת באוכל ומצפה לירידה איפשהו, אני לא רואה כלום וזה עוד יותר מייאש אותי. יש לציין שאני בת 45 ומתחילה גם להרגיש שינויים הורמונלים למרות שעוד לא עשיתי בדיקות. אני קוראת תגובות חיוביות ביותר בפורום הזה. איך אני מגיעה לשיטה?

שלום רב לך. על פי תפיסתי אדם שעושה דיאטה (גם אם היא מסודרת) כופה על גופו תכתיבים חיצוניים בלי לכבד אותו ואת הצרכים המיוחדים שלו המשתנים עם השנים. . כשלא מכבדים את הגוף הוא מגיב בניתוק וחוסר שיתוף פעולה (האם אפשר להאשים אותו על כך?). אם את רוצה לרתום אותו לתהליך של הרזיה עליך לשנות את הגישה אליו - מגישה כוחנית המכריחה אותו לשקול כמה שאת רוצה לגישה אוהבת ומכבדת של דיאלוג הדדי. אם תאמצי את הגישה האחרת ממילא לא ישנה לך כמה בידיוק הוא שוקל , לא תכעסי עליו על קילוגרמים "מיותרים" אלא תלמדי להודות לו על המופלאות שבו ,על כך שהוא בריא ומתפקד ומאפשר לך חיים עשירים ומלאים.זה כשלעצמו עשוי לגרום לירידה במשקל אם תשני את המיקוד שלך. עצתי הכנה - הפסיקי להישקל זה כל כך מיותר, הרי אנשים רזים לא נשקלים בכלל וזה לגמרה לא מעניין אותם. בברכה בלה אגמון

שלום לאה ובלה. יש נקודה שעדיין לא מספיק ברורה לי. מה בדיוק לעשות כדי לדעת מה הגוף באמת "רוצה" ? האם זה רק לפיתחושות או שיש עוד דרכים לדעת? איזה סיגנלים הגוף מעביר לנו?

שלום לך. אשאל אותך שאלה בתיקוה שזה יבהיר לך. איך שואלים תינוק? איך את יודעת שתינוקך רעב?

האם תוכלי לחדד את התשובה? לפעמים בא לי לאכל ואני לא יודעת מה בדיוק. איך לתקשר טוב יותר עם הגוף?

שוב אני בת 10 גובה 45 ומשקל 40 רציתי לדעת אם זה בסדר שאני ככה! ורציתי שתרשמו לי מה כדי לי לאכול קודם כל אני שונאת בשר ודגים! ומותר לי (כפי שאבא שלי אומר) לאכול חטיף 1 בשבוע!

שוב רציתי שגם תגידו לי מה כדי לי לעשות בספורט ביומיום יש לי שני שעורי ספורט בבית ספר ו2 פעמים בשבוע יש לי חוג ספורט אומנותי!

מתוקה, דברי עם הוריך הם יעזרו לך

נכנסתי לכאן בעקבות תגובה שנכתבה לי, תודה לכותב. אני בת 15 סובלת מהפרעות אכילה קרוב לשנתיים. החלטתי לאכול רגיל. השאלה שלי היא האם אפילו כשאני אוכלת בריא עד שאני שבעה והערך הקלורי נמוך פחות מ1000 אני פוגעת בעצמי בגדילה/בגוף? (אני לא אוכלת נמוך בכוונה, זה מה שיוצא.) הרי אדם רגיל אוכל עד שהוא שבע, בלי לספור קלוריות. (התפריט שלי הוא כזה: בבקר ב10 כריך של לחם/לחמניה/פיתה + גבינה/קוטג'/טונה/חביתה + ירקות לפעמים מעדן ביניים ב1:תפוח או כל פרי אחר בצהרים ב4 שניצל עוף או תירס/ספגטי/אורז/כריך/פסטרמה/תפו"א וביצה וכו' + סלט/חומוס ועוד ביניים:לפעמים מנשנשת עוגיה או משהו בערב ב7:קורנפלקס וחלב או מעדן לפעמים פה ושם מתוקים, גלידות או עוגיות וכו') תודה מראש.

שלום לך. הפרעת אכילה היא מחלה מורכבת , מסוכנת מאד ודורשת טיפול רציני ומקוצעי. אף איש מקצוע המכבד את עצמו ואת השואל אותו לא יענה לך בפורום לשאלה ששאלת. אני מקווה שאת בטיפול . במידה וכן עליך לשאול את כל השאלות את המטפלים שלך, במידה ולא עליך להגיע לטיפול כמה שיותר מהר. בברכה בלה

יש לי אולי בעיה עם אוכל, אבל עכשיו אני מקפידה לאכול בריא ומסודר. אני לא מטופלת, אני מסתירה את זה, ההורים לא יודעים. תודה בכל אופן.

אני בת 37,שנה ו3חודשים לאחר הלידה הרביעית.אחרי הלידה הגוף שלי השתנה לגמרי,אולי גם בגלל הגיל,כבר לא כל כך פשוט להוריד את מה שצברתי.אני 160 ושוקלת 63 קילו.המשקל התמידי שלי היה 58 קילו,פתאום יש לי בטן נפוחה ,התמלאתי בידיים ,דבר שאף פעם לא קרה. אני לא בעד דיאטות מהירות,תמיד שמרתי על משקל תקין ועכשיו כאילו מרגישה שאני תקועה. אם יש באפשרותכם לעזור לי,אשמח מאוד. אגב,אני לא אוכלת הרבה.דברי מתיקה החלפתי לאנרגי אחד בשעה 4,אוכלת הרבה ירקות,שותה מים,קפה עם סוכרזית,ולא מבינה למה אני עדיין באותו המקום.

לי היקרה. אין לי תשובות לשאלות המאד חשובות שאת שואלת.רק את בחוכמתך הרבה הטמונה בגוף ובנפש שלך תוכלי להגיע לתשובות אלו. דרוש אומץ כדי להתבונן פנימה ולחפש את התשובות בתוכך ולתת לעצמך ליצור שינוי פנימי הנכון והמדויק ביותר. מאחלת לך שתפרגני לעצמך את התהליך הנכון. בברכה בלה

אני שוקלת 82 י אני רוצה לאוריד 20 קילו אך לעשות זות

הרבה ספורט כל הזמן תיהיה בפעילות ותשתי הרבה מים בכלל תנסי לא לשתות מוגז ותאכלי מה שבא לך אבל במידה תנסי להוריד קצת מהאוכל שבצלחת, הצעה ממני בבוקר שאת כמה לפני שאת מצחצחת שינים תשתי 4 כוסות מים את תראי את השינוי. בהצלחה ומקווה שעזרתי.