פורום הרזיה ללא דיאטה

אני יודעת שזו הדרך הנכונה אך נתקלת בבעיה קלה: אני יודעת שאני לא רעבה, אך בכל זאת רואה דברים מפתים מול העיניים ואוכלת. (ללא צורך של הגוף). פשוט אוכלת עם הראש והעיניים למרות שהגוף שלי לא מבקש את זה. אגב, הוא גם לא מבקש משהו אלר, כל הצרכים מכוסים. סתם "עיניים גדולות". ולמה אני בכל זאת אוכלת את זה? כי אני לא רוצה להיות מוגבלת ולהרגיד "אסור". איך אפשר להתגבר?

קראתי את שכתבת והזדהתי, החלטתי לספר לך את סיפורי. גם אני בת 38, אמא ל - 3 ילדים, עובדת במשרה ניהולית בארגון גדול. גם אני מתמודדת עם ימים מטורפים בהם רוצים להספיק הכל וגם אני שקלתי 100 ק"ג. ביום שראיתי את המספר 100 על המשקל, הבנתי שאני רוצה שינוי אמיתי. שאלתי את עצמי, למה חשוב לי שבגדי הבלט של הילדה יהיו מכובסים ומוכנים לחוג ולא אכפת לי לאכול העמידה 3 בורקסים? למה חשוב לי להציג תוכנית תקצבית במשרד ולעבוד שעות נוספות כדי להספיק ולא חשוב שדחיתי את התור למספרה כבר כמה פעמים? והבנתי ששמתי את עצמי במקום האחרון בסדר העדיפויות וזה כלל גם את נושא האוכל וההתפשרויות האין סופיות בנושא. התחלתי בקטן, צמצמתי כמויות, הפסקתי לזלול בערב, הפסקתי לאכול במשרד עוגיות,רוגלך וופלים, לקחתי למשרד ירקות חתוכים וכריך. לא שתיתי שתיה קלה ומוגזת לאט, לאט התחלתי להרגיש בשינוי, לא וויתרתי גם כשהיה קשה ומתסכל. פינקתי את עצמי במיניקור, בתספורת בחולצה חדשה , הרגשתי טוב ונראתי טוב, קבלתי מחמאות שעודדו אותי להמשיך. היום אני שוקלת 71 ק"ג לובשת מידה 38 ומהווה השראה לבנות נוספות המשרד אני ממשיכה לשמור על אורח חיים בריא, אוכלת מהכל, אבל מעט עם הרבה מודעות ותשומת לב. רקפת, אל תתייאשי, תתחילי, הרבה הצלחה מחזיקב לך אצבעות.

אוריין תודה על השיתוף. את מראה פה מהתנסות ראשונית על החלטה מודעת להפסיק לנסוע באותה דרך שלא מובילה אותך לשום מקום ולצאת במחלף הקרוב. לך זה קרה כי ראית את המספר 100 יש כאלה שזה קורה להם כי ראו או קראו משהו מעורר השראה , חלו במחלה או ראו את עצמם בתמונה.זו חווית הגורמת לשינויי עומק שינוי ברמת ההויה שלנו - את בהוויה שלך קלטת שמה שאת עושה הוא מוטעה ובחרת לשנות כיוון. כל הכבוד ותודה על השיתוף המדהים. בברכה בלה

תודה בלה, תודה אוריין, אוריין קודם כל תודה רבה על העידוד, רציתי לשאול אותך תוך כמה זמן הצלחת להשיל מעצמך 30 ק"ג? והאם כל מה שעשית לכאורה הוא רק תזונה מאוזנת וויתור על הזלילות? האמת, שלי יש רצון וכבר ירדתי כ-7 ק"ג בפרק זמן של חודשיים ואכלתי טוב, אולם כשיש כ"כ הרבה עודפים קשה מאוד להתעודד מ-2 ק"ג פחות (או ליתר דיוק חצי קילו פעם בשבוע). מה חיזק אותך והחזיק אותך בעיקר במאבק ההמושך שלך? האם עסקת גם בספורט באותה תקופה ובכלל? ולך בלה שאלה מקצועית: האם את מאמינה כי אחת כמוני יכולה לעשות את השינוי גם ללא קבוצת תמיכה ? האם את ממליצה להתעקש על קבוצת תמיכה או שאת בעד ליווי דיאטתנית?

גרנולה משמין? אפשר להשמין מזה? יש לי בעייה האמת היא שהרבה יותר קל לי לא לאכול בכלל מאשר לאכול כי ברגע שאני מתחילה לטעום ממשהו איני מרפה ממנו עד שהקופסה נגמרת איך אוכל לשלוט בזה לקחת קצת וזהו. פשוט הרקש כל הזמן חושב הנה אקח עוד קצת ואז פה מתחילה להיסחף..

מה שתאמיני הוא שיקרה. מה פתאום גרנולה משמין??????????.

שלום בלה, אני מיישמת את הגישה כבר כשבוע וחצי. אני מרגישה טוב מאד בגוף, ואנשים אומרים לי שרזיתי.. מצד שני - המשקל נותר בעינו. אני יודעת שעדיף לא להשקל - אבל, איך זה יתכן?? לפי המראה אני ממש פחות נפוחה, וגם לפי הבגדים התחושה היא קלילה יותר ונעימה יותר. מתי תתרחש ירידה במשקל?

היי אמא עדי - הנה דוגמא לאיך את נשמעת. הייתי ביחסים איומים עם בני הבכור - כעסתי עליו ורבנו כל הזמן כי הוא מביא ציונים גרועים ,מתחצף ולא לומד מספיק לטעמי. מה לא עשיתי ,הענשתי,איימתי, צעקתי - כלום לא עזר, ציוניו נשארו גרועים והוא נשאר חצוף מאי פעם. קרה לי משהו והבנתי שטעיתי - כבר שבוע וחצי אני מכבדת את בני , קשובה לו, מנסה להבין את מצוקותיו, להיות אמפטית תומכת ומבינה. אני מרגישה נפלא אתו ,הוא הפסיק להתחצף השיח בינינו הפך לנעים, גם בעלי ואחותי אמרו שמשהו טוב קורה ביננו . אבל אתמול הוא חזר עם נכשל נוסף במבחן - מתי ישתנו ציוניו? עדי מה שחשוב זה לא הציונים זו מערכת היחסים בינכם - על אותו משקל מה שחשוב זה לא הקלוגרמים זו איכות החיים שלך הבאה לידי ביטוי בתחושה של חופש, שלווה, נינוחת ,המתחרשת כאשר את משנה את המיקוד ממשקל למשהו אחר. י את מסכימה עם הגישה והיא נראית לך הגיונית, את יישמת אותה חלקית וכבר יש לך תחושה טובה בהרבה אבל הראש הדיאטתי רוצה את המספרים. בכל אופן בגישה הזאת השינוי במשקל בא לידי ביטוי מאוחר יותר וזאת בגלל העובדה שגוף שלא חווה דיאטה מתפטר משומן ביתר קלות בעוד שגוף בדיאטה מאבד תחילה מאסת שריר המראה ירידה גדולה במשקל. כך שאני מציע לך לשנות את המיקוד, לא להישקל ולהנות מגופך. אחרי הכל מה שחשוב זה המראה והתחושה הפנימית ולא המספרים על הצג נכון????? בברכה, בלה

זה מעודד לדעת שלא שורפים רקמות חשובות של שריר אלא את השומן. תודה!

שלום בלה/לאה, קראתי בעניין רב את הפורום שלכם ורוצה להגיד, שבניגוד לכל פורומי הדיאטות, סוף סוף הרגשתי שיש מה לקרוא ויש ממה להשכיל. אנסה בקיצור, אני בת 38 אמא ל-3 עובדת בהייטק בלחץ נוראי והמון שעות יחד עם הצורך להשקיע בילדים, בקיצור מעט מאוד זמן לעצמי (אם בגלל), סובלת מעודף משקל של כ-30 ק"ג, ש"נערם" עם השנים, הצבא, הלידות, תקופות הלחץ, שום דיאטה לא הצליחה ליותר מידי זמן וב-3 שנים האחרונות נוספה גם בעיית ברכיים קשה כתוצאה מנפילה, הסחוס שלי הרוס וסובלת מכאבים ומאי יכולת לעסוק בספורט. המשקל, כמובן מאוד מפריע. אנא, אודה אם תייעצי לי איך מתחילים, ניסיתי לאמץ את הגישה שלכם שנראית טובה וטבעית, אך, במשקלי 100 ק"ג קשה לחשוב על לאכול מתי שרעבים ובכל זאת לרשת. תודה, אשמח על ייעוצך במסגרת הפורום וכן, מעוניינת אפילו להגיע אלייך באופן פרטי לייעוץ. תודה, רקפת

רקפת המקסימה. בתחושה שלי מרוץ החיים שלך בו את עובדת, מטפלת ,מסדרת ,ועושה שכחת מישהי חשובה בדרך, הבעיה היא שאותה דמות חשובה המיוצגת דרך הגוף שלך היא חיונית ביותר להמשך המירוץ שלך. ברמזים עבים יותר ויותר מאותת לך הגוף שלך על המצוקה שלו ומנסה לומר לך שאם תמשיכי לשכוח אותו תוך כדי הריצה לא תוכלי להמשיך לרוץ את כל המרחק . רקפת, עודף המשקל שלך הוא סימפטום למערכת היחסים שלך עם עצמך ועם גופך, מערכת המשקפת את הבחירות שעשית בחיים ואת הדרך בה את מחלקת את המשאבים של זמן ואנרגיה שיש לך . בתוך מערכת בו הגוף הוא מובן מאליו ולא מקדישים לו תשומת לב , זמן ואנרגיה הוא הולך לאיבוד. במערכת כזאת האכל הופך להיות לפעמים המפלט היחיד למתח לחץ,וחרדה הנובעים מחיים מלאי עשיה, אתגרים ,ואנרגיה כמו שתיארת . לשאלתך מה עושים אענה בשאלה בחזרה - מה את חושבת שיכול לעזור לך ליצור שינוי? יעוץ בפורום יוכל לתת כיוון כללי ביותר ואם זה מה שאת רוצה תבדקי עם עצמך איזה סוג של יעוץ את צריכה. ליווי אישי יאפשר התבוננות הרבה יותר מעמיקה ואישית אך כרוך בהשקעת משאבים . רקפת, יאוש לא יקדם אותך לשום מקום, מה שיעזור לך זה התבוננות רגועה ,עוצמתית ובוגרת על מצבך ושינוי במערכת הבחירות שאת עושה. מקווה שתבחרי את הבחירה הטובה לך ביותר , בלה

אנחנוזוג בני הגיל השלישי,אני מבשלת פעם,או פעמיים בשבוע,את המזון הנותר אני אורזת במנות קטנות ,כדי שלא להפשיר את כל המנה,ואז מוציאהבכל פעם את הכמות הנחוצה.אני משלימה זאת עם תוספת אחת טריה. השאלה: האם עדיף לשמור את מה שנשאר במקרר,או עדיף להקפיא.

היי אילנה, עניתי לך בטעות בשרשור אחר, אז הנה שוב. מנסיוני אין בעיה להקפיא מזון ואפילו עדיף אם לא מתכוונים לאכול אותו ביומיים שלושה לאחר הבישול. אני נוהגת להקפיא מזון מבושל וכמוך מחלקת אותו למנות כדי שלא אצטרך להפשיר ולהקפיא שוב. אני חושבת שהוא נשמר מבחינת הערכים התזונתיים ובוודאי שאינו מתקלקל. שיהיה לך סוף שבוע מדהים

בלה ולאה שלום. מזה כשבועיים שאני קורא את השאלות והתשובות כאן בפורום ואני ממש נפעם מהגישה המוצעת כאן לגבי האופן בו אנו רואים את עצמנו, לגבי האופן בו אנו קשובים לגופנו, ולגבי האופן בו היחס כלפי האכילה משתנה. אני מנסה ליישם את הגישה הזו, ולדעתי די מצליח בה, אם כי לא עליתי על המשקל מאז החלטתי לשנות את הגישה. המון תודה על התשובות המפורטות, על האיכפתיות ועל הידע הרב שאתן חולקות עמנו! כל שינוי גישה אורך זמן ומצריך ידע, ומכיוון שאני עדיין בתחילת הדרך, יש לי לא מעט ספקות ושאלות. למשל, אם אני קשוב לגוף ולא לראש, ואני אוכל רק כשאני רעב, אז כשאני רעב אני רוצה לאכול אוכל אמיתי ולא גלידה/שוקולד/סוכריות ... כשאני כבר שבע הראש רוצה את הגלידה, אבל הגוף מאותת שהוא שבע ולכן אני נמנע. אם כך מתי עלי להקשיב לראש (אם בכלל) ולא לגוף?

כל האבחנה של אוכל טוב לעומת אוכל רע היא ראש דיאטטי (אם הבנתי נכון את הרעיון). ולכן, אתה אמור לאכל את הגלידה כשאתה רעב רעב פיזי לגלידה. אתה לא אמור לדחוף לו "אוכל אמיתי" כשהוא מאותת לגלידה, רק בגלל ההנחה שגלידה היא רעה. זה בניגוד לכל הגישה..

כוונתי הייתה שכאשר אני רעב, קוביית שוקולד/ארטיק/סוכריה לא יגרמו לרעב להעלם. הגוף ברגעי הרעב לא מבקש את הגלידה, אני רוצה לאכול אוכל יותר משביע. הרצון לגלידה מגיע אח"כ כאשר אני כבר לא רעב...

היי. יש לי שאלה בנוגע להרזיה ללא דיאטה. כפי שקראתי כמה פעמים בפורום צריך לצאת מכל המחשבות על הדיאטה שכובלות אותנו ולא נותנות לנו להרזות אחת ולתמיד. אני מיישמת את "השיטה" (אני יודעת כי שיטה זוהי לא המילה הנכונה אך לא מצאתי מילה אחרת.. ) כבר כמה שבועות ואני מוצאת את עצמי לא אוכלת כמו בעבר, מסתפקת בארוחה אחת גדולה ביום ואולי עוד משהו קטן בבוקר ובערב, ואיני מרגישה רעב כלל וכלל. יש לי רק שאלה אחת בנוגע לאוכל. תמיד כשאני רעבה וחושבת מה מתחשק לי אני תמיד חושבת על דברים שלפי הראש הדיאטתי משמינים מידי. השאלה שלי האם כאשר אני אוכלת את מה שמתחשק לי באמת למרות שהוא לא דל קלוריות זה לא יגרום לי להעלות במשקל או לשמור עליו במקום לרדת?

עינת עליך לשאול את הגוף שלך מה מתחשק לו ולא את הראש. אני יודעת שזה מבלבל אבל חשוב ללמוד נכון. הגוף יבקש רק מה שטוב לו הראש עלול לבקש גם דברים מזיקים ומשמינים. אםת תאכלי על פי מה שהגוף מבקש תרדי בלי בעיה אם תאכלי על פי מה שהראש מבקש קשה לדעת מה תיהיינה התוצאות. את בטח שואלת עכשיו אז איך יודעים להבדיל בין מה שהגוף מבקש למה שהראש מבקש זו שאלה חשובה מאד. את המיומנות הזאת צריכים ללמוד לתרגל ולהתאמן עליה זו מיומנות בסיסית בלעדיה לא תוכלי להמשיך להתקדם, בדיוק כמו נשימה בלימודי השחיה.

בוי'נה,הפורום הזה ממש שינה לי את החיים-עוד לא התחלתי לרזות-אבל אני אוכלת הכל ולא משמינהההההההההההההההההההההההההההההההה! תודההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה!

איזה יופיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!

אז ככה, אני סבורה שמה שאכתוב כאן נכתב כאן בעבר כבר כמה וכמה פעמים ואני לא אחדש שום דבר.. האמת שאני 10 דקות בפורום הזה פחות או יותר אבל זה נראה לי כאילו לא סתם נכנסתי אליו (וסתם שיעמם לי ללמוד למתמטיקה ואיכשהו הגעתי לכאן.) אני בת 18 וחצי אוטוטו מתגייסת, ומאז ומתמיד הייתי מלאה.. אני חייה חיים טובים,מלאה באנשים שאני אוהבת ושאוהבים אותי ולעולם לא נתתי לאף אחד להרגיש שקשה לי עם עודף המשקל. כשהייתי בת 15 וחצי בערך הצטרפתי לקבוצת תמיכה,ירדתי 12 קילו והתחושה הזאת,של להיות רזה בפעם הראשונה בחיי הכניסה אותי לאופוריה שלעולם לא אהיה שמנה יותר. הרגשתי טוב עם עצמי ועם כולם ואתם יודעות..תחושה עילאית כזו שלא ניתן להסבירה במילים מדוייקות. היה לי כיף.. וכמובן,העלתי את כל ה12 קילו ואף יותר..הגעתי למשקל הקדום+4 קילו יותר. עברו 3+ שנים מאז ואני מרגישה שזה פשוט הרס אותי.. מצד אחד קבוצת התמיכה נתנה לי עוד המון מעבר,ביטחון עצמי וכל המשתמע מכך,הרבה ערך מוס, נגזר מהיותי חלק מהקבוצה הזו וזה באמת עשה לי טוב. אבל עכשיו..כמה שנים אחרי..קשה לי,בעיקר בגלל שהבאתי את עצמי למצבים של בולימיה והרעבות עצמיות ורק בגלל שהייתי פעם רזה.. אני מרגישה שאני יותר מידי נחשפת אבל זה רק בגלל שאני לא יודעת איך להתמודד. וקראתי פה כמה וכמה תגובות של לאה ובלה ואני נורא מזדהה אבל מרגישה שאני יודעת כבר הכל אבל לא מצליחה ליישם. ממש בא לי להיות רזה..אבל קשה לי עם דיאטות מאז הקבוצת תמיכה.. אשמח נורא לתגובה שאולי תשנה בי משהו.. תודה והמשך שבוע מקסים:)

שי לי המקסימה. ראשית גם אם סיפורך דומה לאחרים את עדיין יחידה ומיוחדת וכך אתיחס אליך. את עושה רושם של אדם חכם בוגר ומדהים וכל זה למרות שאת רק בת 18 . לצערי לא באשמתך דנת את עצמך למאסר בגיל צעיר ביותר ואם לא תדאגי לצאת ממנו תבלי הרבה שנים מחייך בכלא המחשבתי של הדיאטות. זהו כלא אכזרי ביותר המחזיק אותך מכורה לאשליה בידיוק כמו שמתמכרים להימורים נלכדים ברשת זאת. אשליית הרזון אותה השגת בעזרת דיאטה נתנה לך תחושה טובה אבל זו הייתה אשליה - בידיוק כמו מהמר מתחיל שזוכה פעם ראשונה מרגיש בעל מזל ושלו התמכרות להימורים וכל הסבל הכרוך בה לא יקרה, כך גם את כמו רבים אחרים נכנסת לכלא הדיאטות נהנית תקופה קצרה מהתוצאה אבל ראית שכדי לשמור על הפנטזיה עליך להמשיך להיות בכלא הזה מה שגורם לסבל גדול. הפרעות באכילה המתפתחות תוך כדי הישארות בכלא הדיאטות הם המחיר שמשלמים על האשליה. שי לי היקרה זה לא מאוחר מידי אם תסכימי עכשיו לוותר על האשליה תוכלי לצאת מהכלא ,ללמוד איך להיות רזה אמתית מבפנים ולהישאר עם זה לתמיד. מקווה שתפרגני לעצמך תהליך נכון ומקצועי. המון הצלחה בהמשך הדרך ומקווה שתחליטי לצאת לחופש מהכלא. בברכה בלה

איך שהתחלתי לקרוא את התגובה שלך התמלאתי בדמעות.. אני לא מצליחה לחשוב מספיק צלול כדי לכתוב לך.. כל הזמן אומרים לי כמה אני נשמעת בוגרת ומבינה ומודעת לדברים שבדרך כלל אנשים לא מודעים לזה אבל נמאס לי,נמאס לי להיות מודעת להכל יותר מכולם ולאכול את עצמי. אני יודעת ומודעת לכך שאני בתוך סוג של כלא, ואני יודעת שאני צריכה להשתחרר ממנו..רק לא יודעת איך. איך עושים את זה???

אני בוחנת כרגע את הדרך הזו, קוראת תגובות ושאלות, ובאמת מאמינה שיש כאן שיטה פורצת דרך. אני באמת חושבת שהדרך לרדת במשקל היא להפסיק להתעסק באוכל. תמיד חשבתי ככה אבל נשביתי בקסמן של ההבטחות והדיאטות (כמובן שללא הצלחה, אחרת לא הייתי כאן..) אבל רציתי לשאול: אתם יכולים לספר גם על תוצאות במובן של הפחתה במשקל? אני קוראת כאן המון תגובות על עד כמה הדרך הזו טובה להרגשה ולבריאות הנפש ואני מסכימה בפה מלא (יכול להיות שזה הדבר הכי חשוב), אך הייתי רוצה לשמוע מאנשים שזה גם הוביל אותם בסופו של דבר לרדת במשקל... אשמח לתגובות מנסיון/סיפורים אישיים. תודה לכולם.

מה שמעניין הוא שככל שאת פחות ממוקדת בתוצאות את משיגה יותר גם מבחינת הירידה, אני יכולה לומר מנסיון שלפחות בחודש הראשון תוך כדי התנסות הייתי על אותו משקל לפעמים ירדתי 2- ק"ג אך מהר העלתי אותם בחזרה וכך הם עלו וירדו עד שלמדתי להקשיב באמת לגופי ולרגשותי,ועד ששיניתי באמת את תשתית החשיבה, ורק כשהשתחררתי מהמיקוד של כמה אני ירד אז באמת החלה ההרזיה האמיתית את צריכה המון סבלנות לעצמך בתהליך של הלמידה וכאשר באמת הפנמת ידע וחוויה נכונים ומאפשרים, תחווי הרזיה יציבה ללא עליות וירידות אני יכולה לספר שבחודש חודשיים הבאים של התהליך שלי ירדתי כ3 -4 ק"ג ויש לי תחושה שהפעם זה באמת זה וגם אם אני עולה קילו או 2 יש לי את הביטחון שהם יורדים מהר כי אני קשובה לגוף והוא יודע לאזן את עצמו מצויין ,את צריכה להגיע למצב בו את סומכת על גופך שתמיד ידע לאזן את עצמו ומכאן לא תלחצי מכל עלייה שהיא או מאכילה מוגזמת שמתרחשת לעיתים,זכרי הסוד הוא אהבה לעצמך, סבלנות והתמדה וחוסר שיפוטיות מכל סוג שהוא הן לגבי אכילתך והן לגבי גופך,שינוי אמיתי מניסיוני מתרחש רק כשאת מקבלת את עצמך ב-100% לא פחות מזה,אני זוכרת שנהגתי ועדיין אני נוהגת ללטף את ביטני באהבה זו שתמיד ביקרתי ולא אהבתי פשוט אהבה ללא תנאי -ותראי ניפלאות. בהצלחה ובאהבה ,גילה

מירב, כבר יותר מתשעה חודשים שאני לומד ומיישם את הגישה. השלתי 12 קילוגרם עד עכשיו וההרזיה נמשכת. זו הרגשה נפלאה להיות משוחרר ממחשבות על אוכל ומשקל, בכל תשעת החודשים נשקלתי רק פעמיים. מעולם לא אכלתי כל כך מגוון כמו היום, אין אוכל שאני נמנע מלאכול כי ברור לי היום שאין אוכל שישמין או ירזה אותי. עשיתי בדיקות דם כלליות אחרי יותר משנה שלא נבדקתי. התוצאות מצויינות ומראות שיפור לעומת בדיקות קודמות שבהם נמנעתי מאכילה של הרבה מאוד סוגי אוכל. הכולסטרול ירד, הברזל עלה, וויטמין B-12 עלה וכך גם בשאר הפרמטרים. זה פשוט עושה טוב בלב ובגוף לראות את השיפור הזה. אני חייב לציין שבכל התקופה של תשעת החודשים האחרונים(מאז התחלתי ביישום הגישה) לא עסקתי בפעילות גופנית אפילו לא יום אחד וזה לא היה מכוון בכלל. כל חיי עסקתי בספורט בצורה מאוד אינטנסיבית כולל נבחרות ותחרויות ותמיד חשבתי שספורט הוא המפתח להרזיה, לא חשבתי שניתן לרזות ללא ספורט ולמעשה הייתי בטוח שספורט הוא תנאי חד משמעי להרזיה. אני שמח מאוד שלא עסקתי בספורט בכל התקופה הזו כי זו ההוכחה הטובה ביותר שהרזיה לא קשורה לפעילות גופנית והיא לא תנאי. זה פשוט הוכיח לי מעל לכל ספק שהגוף שלנו רק זקוק שנהיה קשובים לו, שהרזיה היא תהליך טבעי ואין מקום לשאוף ל"מאזן קלוריות שלילי" כמו שחשבתי. אני ממליץ לך לעשות צעדים קטנים , בלי להציב לעצמך משקל יעד כזה או אחר, בלי להלחיץ את עצמך. להבין שזו הדרך הנכונה ולצאת לדרך. תלמדי להכיר את גופך, איך הוא מגיב ומה הוא מנסה לומר לך. את תטעי בדרך לפעמים אבל אם תהי קשובה וסבלנית את תתגברי ותגיעי לאן שתרצי. זה תהליך, מסע עם הרבה גילויים וחוויות ואת לא תצטערי שיצאת אליו. בהצלחה!

עהזרה עזרה עזרה.........בבקשה לגבי השיטההפאלפוןשלי 0505896491

בלה ולאה הנפלאות, שלום. אני עובדת לפי הרעיונות שבפורום ומאד שמחה. כבר שבוע שאני מקשיבה לגופי, אוכלת כשאני מזהה רעב פיזי, מקשיבה לגופי. זה עובד מעל ומעבר לציפיות. אני בכלל לא בראש דיאטטי משום שגם לפני כן לא הייתי עושה דיאטות (פשוט הייתי אוכלת בלי שליטה גם בלי רעב פיזי). השאלה שלי היא כזו: מה לעשות עם ה"התניה" שיש לי מילדות "לסיים מהצלחת"? יש לי כאילו קול פנימי שדואג שאסיים מהצלחת (אני זוכרת שאמא שלי הייתה אומרת את זה). קשה לי להשתחרר מזה. תנו לי עצה מה לעשות.

ערב טוב לך אמא עדי וחג שבועות שמח ראשית, שמחה על נוכחותך בפורום ועל החיבור שאת מוצאת לעצמך. ברשותך, טרם אתייחס לשאלה עצמה, מספר נקודות למחשבה: 1. זו אף פעם לא השיטה שעובדת, אלה הם אנחנו שעובדים. וכל שעלינו לבחון הוא היכן קל לנו, נוח ומקדם עבורנו והיכן לא. אז קחי קרדיט מלא על איכות חייך. 2. אני מוצאת שהביטוי "ראש דיאטטי" אינו מובן כהלכה ולכן אני מבקשת להאירו. הרבה אנשים אומרים לי שהם לא בדיאטה רק משום שאינם מחוייבים לתפריט כזה או אחר. אך זה, לא בהכרח נכון. ראש דיאטטי הוא כזה השופט את האכילה שלנו. לא רק זה המכוון אותה ע"פ חוקיות תזונתית מלאכותית. לא ארחיב כרגע, כיוון שזמני קצת קצר, אך חשוב לי להאיר זאת. בנוגע ל"לסיים מהצלחת" - אין זה משנה מתי נולדה ההתניה הזו. מה שמשנה זו העובדה שאת יודעת שהיא מנהלת את האכילה שלך ללא שום קשר לצרכים הפיזיים של הגוף שלך. אז ראשית, כיוון שזוהי תחילתה של דרך, מציעה לך להתמקד במה שעובד בשבילך ולהתמנף אט אט משם. לא להתמקד ב"בעיות". אני מניחה שאין זה גילוי חדשני מבחינתך. קבלי את התופעה הזו, תני לה לגיטימציה, תני לה להיות (הרי גם איתה את חווה הצלחה, לא?) וכשאת מרשה לה להיות, תוכלי להכיר אותה טוב יותר ולאט לאט להגיע לבנות מאפשרות ולמסוגלות חדשה. מצטערת שכאן אני נפרדת, כפי שציינתי, זמני קצר ואשמח להמשיך השרשור הזה בשבוע הבא (יוצאת לחופשה). ועד אז, המשך דרך קסומה שלך לאה פינטו

אני תמיד שמחה לתשובות שנותנות לי חומר למחשבה. חשבתי על התשובה שקיבלתי ממך, לאה, ואני מבינה שצריך לזרום עם הגוף ולא ללכת נגדו. ז"א, לא לבקר ולא לשפוט את ההתנהגות. מה לעשות אם צצות מחשבות שיפוטיות כאלה? אפילו שאני מבינה, קוגניטיבית, שזה מחליש אותי - הן התחילו לצוץ לי ביומיים האחרונים. מחכה לעצה הטובה..עדי.

שלום לאה , שמי גלית ואני בת 14 גובה 1.61 ואני שוקלת 90+ אני חייבת להוריד יותר מ20 קילו ורק ביגלל האוכל אני לא מצליחה פעילות גופנית זאת לא הבעיה שלי אבל הבעיה שתמיד יש לי תחושות רעב ואני תמיד נמצאת לעד המקרר ואיני יודעת מה לעשות , תעזרי לי בבקשה ! תודה מראש .

גלית מתוקה מה לדעתך יעזור לך? כיצד אני יכולה לעזור לך? חשבי, הגדירי. גלית יקרה, לא אהיה כאן השבוע לקרוא תגובתך, אז ברשותך, אני מזמינה את בלה להמשך השרשור איתך. והיי רגועה, יש פתרון לכל אחד, יש דרך לכל אחד, וגם את תגיעי. חג שמח מתוקה לאה

היי גלית, מאד עוזר לקרא ובאמת להבין. ממש לשבת ולקרא עמודים בפורום, ולראות שאלות ותשובות של אנשים אחרים. הרבה פעמים זה עונה לנו על השאלות שלנו. אני ישבתי נפעמת והתחלתי ליישם. חג שמח!

גלית המקסימה.אני יכולה לתאר לעצמי שלא פשוט לך ואת אכן זקוקה לעזרה. משקלך גבוה לגילך ועליך ליצור שינוי פנימי כדי לאפשר ירידה לתמיד. בגלל גילך הוריך חייבים להיות מעורבים לחלוטין בכל תהליך של טיפול בך. לכן עליך לערב אותם ולרתום אותם לתהליך של שינוי אותו את צריכה לעבור. שיהיה לך המון הצלחה. בלה

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני מרגישה תחושה איומה... יש לי התקפי אכילה נוראיים אני מרגישה שאני פשוט קורסת. תחושת גועל עוטפת אותי- גועל מעצמי גועל מההתנהגות שלי... רגשות האשם תוקפים אותי מכל עבר, הביקורת על עצמי לא מפסיקה לנקר לי בראש... אני מנסה לשנות את החשיבה שלי אבל כנראה לא מספיק, אולי אני מתייאשת מהר מידיי אולי כבר אין לי כוחות להלחם... אני מבינה שמה שאני צריכה לעשות זה פשוט לא להלחם- אבל עם כמה שזה נשמע לא הגיוני- גם בשביל לא להלחם אין לי את הכוח... גם כשאני לא נלחמת עם עצמי האכילה לא הופכת לנורמלית בכלל... אני פשוט פונה אל האוכל בכל מצב! נמאס לי... אני כבר מתחילה לאבד כל תקווה- אני רוצה לשנות את המצב הזה ופשוט לא מצליחה! לא יודעת אם פניתי למקום הנכון אבל אני כבר על סף ייאוש...

בוקר טוב ליאת לי מרגיש שהגעת למקום הנכון. ליאת, את מתארת חוויה של חוסר אונים ויאוש. אלו הם רגשות כואבים ולא נעימים. אף אחד לא אוהב לחוות אותם ורובנו הגדול גם עושה כל שאפשר על מנת להימנע מהם. אז ראשית, אני שולחת לך ממקום מושבי את כל האמפטיה שבעולם ורוצה לאמר לך שאני מבינה את הכאב והתסכול שלך. ליאת יקרה, יש כמה דברים שאני רוצה להסביר לך על רגשות, רגשות באופן כללי ללא קשר לטיבם כרגע: 1.רגשות הם תוצר של חשיבה ומעידים על איכות החשיבה. רגשות לא נוצרים יש מאיין. אם אני קוראת את המחשבות שלך כפי שבאות לידי ביטוי בשפה שלך, מה שעולה זה: "אני לא יודעת מה לעשות וגם לא אדע", "אני נוראית, אני אוכלת המון" "אני חסרת שליטה" "אני לא בסדר" "אני מגעילה את עצמי" ואולי גם וסביר להניח "אני בחיים לא אצליח". אם אני מאמצת את המחשבות הללו שלך ומרשה לעצמי לחשוב אותן על עצמי, אני מיד מתמלאת רגשות כואבים, בדיוק כמוך. ככל שתחזרי על החשיבה הזו, כך יתעצמו הרגשות הללו. 2.רגשות הם הכח המניע של בני האדם. הם הבטריות, הם המצבר. כל מה שאת עושה בחייך מונע מכח הרגש. אין זה משנה אם מדובר באכילה, בפנייה לפורום, בהחלטה להתקלח או בהחלטה שלא ללכת לעבודה היום. זכרי, רובוטים מופעלים ע"י בטריות / חשמל (מכניקה), בני אדם מופעלים ע"י רגשות (ביולוגיה). יש לי עוד המון לאמר בענין רגשות אך לעת עתה אסתפק בכך ואמשיך מכאן אלייך. יקירה, האם את מסוגלת לראות את הקשר בין אכילת היתר שלך (שהיא פעולה המונעת ע"י רגשותייך -סעיף 2) לבין עולם החשיבה שלך? כשאנו רוצים ליצור שינוי התנהגותי שבעקבותיו יבוא שינוי במציאות חיינו, עלינו להבין וללמוד את מערכת ההפעלה שלנו ממקום כנה שמקבל את שרשרת התגובה הזו כעובדה, כרגע. (אין זה אומר דבר בנוגע לעתיד). שינוי אמיתי מתחיל מצורת החשיבה שלנו. וכאן חסרים לך: ידע והבנה, כלים ויותר מכל הפרספקטיבה הנכונה שאף היא נבנית בתהליך. כרגע, מתוך חוסר מודעות, את שוקעת בחשיבה האוטומטית השופטת והמבקרת שלך אשר מגמדת אותך ואת יכולותייך. אז ראשית, התעודדי ושימי לב שאין כאן רחוב ללא-מוצא, יש כאן דרך שאת עושה. וככל שתביאי סקרנות לדרך הזו, ככל שתאפשרי לעצמך לקבל את התוואי שלה, כך תאפשרי לעצמך לרכוש יותר ויותר כלים להתמודדות בחיים, ולא רק בהקשר הגופני-פיזי. בתהליך הרזיה ללא דיאטה אנו לא מתמקדים בלנהל את האכילה שלנו, זהו תפקידו של הגוף שלנו. בתהליך הרזיה ללא דיאטה אנו לומדים לנהל את החשיבה שלנו אשר מנהלת את העולם הרגשי שלנו שהוא, לכשלעצמו, מנהל את ההתנהגות שלנו. עכשיו, אין לי כוונה לאמר לך "תפסיקי לחשוב כך" כי זה בדיוק מה שיעצים את המלחמה שיצרת מלכתחילה. כדי שתביני זאת, בואי נתנסה בתרגיל חמוד וידוע. פעלי ע"פ הנחיותיי, בבקשה: אני מבקשת ממך לא לחשוב על מכונית אדומה אני ממש מתחננת לפנייך, אל תחשבי על מכונית אדומה. ליאת, מהו הדבר הראשון שעליו חשבת? מכונית אדומה? או.קי. אני לא אשפוט אותך ולא אכעס עלייך על שלא נענית לבקשתי ומבקשת גם ממך לא לשפוט ולכעוס על עצמך, כיוון שאינך יכולה אחרת. איננו יכולים לשנות את אופן החשיבה שלנו רק ע"י כך שנגיד לעצמנו לא לחשוב כך יותר. אנו צריכים נקודות יחוס ואחיזה חדשות. ואת אלה אנו בונים ורוכשים תוך כדי תהליך של פיתוח מודעות עצמית ולמידה בזירה שאינה קשורה לאוכל ולאכילה. זכרי שהם רק תוצר לוואי. אז ליאת מקסימה, תרשי לעצמך להיות אדם, גלי חמלה לעצמך ופרגני לך תהליך של למידה בין אם תעשי זאת לבד ובין אם תבחרי בליווי. ככל שתאפשרי לעצמך להכיל את רגשותייך, בלי להלחם, תגלי שאת צוברת עוצמה ונותנת אפשרות ליצירתיות שבך לפרוח. תני מקום לרגשות שלך להיות. ליאוש יש תפקיד בחיינו. ול פעם אנו זקוקים גם לו, על מנת לפרוץ קדימה. תני ליאוש להיות, עשי לו ונטילציה מלאה, כתבי אותו בצורה הכי קטנונית שאפשר בלי לנסות בכח להחלץ ממנו. וואוו, כתבתי המון. ליאת, קראי את הפוסט הזה גם 20 פעם אם צריך ואני בטוחה שיש ולו דבר אחד קטן שאת יכולה לקחת. ואם כך, היאוש כבר תרם לך במשהו. מאחלת לך יום מאיר פנים שלך באיכפתיות ובהנאה לאה פינטו

לאה היקרה! אני חייבת להודות לך על תשובתך, ניכר כי באמת אכפת לך ויש בך המון רצון לעזור... באמת הרגשתי שעבר בי משהו הלילה הזה... כמעט שלא נרדמתי- גם כי הרגשתי תחושות לא נעימות פיזית- בגלל ההתקפי אכילה אך עם כמה שהבטן הרגישה מלאה הרגשתי תחושת ריקנות עצומה. הבנתי שלא אלו החיים שאני רוצה, לא רוצה שהדבר היחיד שישאר לי בחיים זה האוכל- כי גם ממנו אני כבר לא נהנת. כל הלילה התרוצצו לי מחשבות בראש- אבל הפעם החלטתי לשנות את הגישה שלי ובאמת החלטתי שאני מפסיקה עם המחשבות השליליות- קמתי בבוקר ואמרתי לעצמי- היום יהיה שונה! נכנסתי למקלחת, הרגשתי צורך "להתנקות" מכל מה שעבר עליי ובאמת שהרגשתי יותר טוב... אחר כך נכנסתי לפורום וקראתי את תגובתך- והיא רק חיזקה אותי ונתנה לי כוח שזו הדרך לצאת מהמעגל הזה... אני לא יודעת אם הדרך תהיה קלה אבל מה שבטוח אחורה אני לא חוזרת. אני מאמינה בלב שלם שהיום לא יהיה כמו אתמול ומחר יהיה טוב יותר מהיום, כי הפעם אני לא מוותרת! שוב תודה על החיזוקים והנקודות למחשבה- למילים יש כוח שלא ניתן לתאר... הפורום פשוט נפלא..

בלה. קראתי את תשובתך ל "דיאטה אחרונה". אהבתי...אהבתי... אין יותר ברור מזה. חבל לי שהפורום לא היה לפני עשרים שנה, חג שמח.

חג שמח בלה

בלה ולאה היקרות! הגעתי לפורום שלכן ממש במקרה (בזכות no diet man) שמהלל את הפורום שלכן בכל מקום אפשרי בפורומי הדיאטה למינהם. אני קוראת מס' ימים עמודים על גבי עמודים (אני פשוט בחופשת לידה אז יש לי זמן יותר מהרגיל)ואני פשוט נפעמת.... אני מרגישה שירדה לי אבן גדולה מליבי... אני מרגישה חופשיה מכל העול של הדיאטות... בגדול כל העניין של הרזיה ללא דיאטה היה די מיושם אצלי אבל עכשיו קיבלתי גושפנקה רשמית.... ומהיום שגיליתי את זה אני פשוט לא אוכלת סתם..... ירדתי כבר חצי קילו מאז..(בשבוע) גיליתי גם שהאכילה שלי נבעה המון פעמים משעמום.... אני מפרסמת אתכן בכל מקום אפשרי ומעבירה את הקישור לפורום לכל חברותי ומכריי , לא אגיד לכן שעשיתי סוויץ' לגמרי אבל אני ממש מתלהבת ואין לי רגשי אשמה על שום דבר שאני אוכלת, יש לי עוד יעד קטן של חזרה למשקל שלפני ההריון, אבל אני לא מרגישה לחוצה כבר וזה פשוט עובד.... זה לא יאומן..... אמשיך לעדכנכן...תודה על המילים המדהימות שלכן,אפשר ללמוד המון... ישר כח ותודה לכל מי שמשתף מהגיגי ליבו....

שלום רב למתלהבת. ראשית תודה על המילים החמות. שינית המון מזל טוב . ושלישית שתמשיכי להתלהב - מהחיים כי הם כאלה אם נבחר, מהגוף שלך כי הוא מדהים ונתן לך את המתנה היקרה מכל, מעצמך כמו שאת בלי שום קשר למשקל . סוף שבוע נעים וחג שמח.

היי היי לך מתלהבת. פעם מזמן, כשהייתי ירוקה מבחינה מקצועית (ומבחינות רבות אחרות), אמרה לי אשה מאוד מוערכת בחיי ויקרה ללבי (מסוג האנשים שבאים לרגע לתת לך מתנה קטנה וללכת): "יש בך התלהבות והיא כח חיים. לא משנה מה יגידו האחרים, לעולם אל תוותרי על ההתלהבות שלך". הכינוי שבחרת לעצמך, גרם לי להרגיש כאילו פגשתי עוד אחות-תאומה, וההרגשה נפלאה. ורק על זה, אני כבר אוהבת אותך נורא. אז הנה לך תרומתי הקטנה, מהגיגי לבי הפרטי-פרטי. והנה אני מעבירה את זה הלאה, אלייך ואל האחרים. אז יא-מתלהבת אחת, מודה לך מקרב לב על הפרגון ויותר מכל על השיתוף שמביא רוח אופטימית ומחזקת עבור כולנו. חשבתי לאחל לך דרך צלחה אך בעיניי את כבר מצליחה מעצם היותך באוירה הנכונה, אז מה לאחל לך? שתמשיכי להנות מכל צעד וצעד בדרכך הנפלאה. וכמובן, מזל טוב, נחת והנאה רבה מהצאצא/ית החדש/ה. שבת נהדרת שלך לאה פינטו

שלום ללאה ובלה,חשבתי לעשות עכשיו דיאטה אחרונה חודשיים בערך להוריד איזה 10 קילו ואז להתחיל לשיטה שלכן מה אתן אומרות?זה בסדר?(התחלתי אתמול וכבר ירדו לי 400 גרם) ועוד שאלה-זה נכון שדיאטות יכולות לגרום להפרעות בלוטת הטריס????????(קראתי כאן בפורום) מחכה לתגובה תודה

שלום מישהי בספק. אני רוצה להעיר משהו חשוב. אתחיל בדוגמא. נגיד שיש לך ילד שאת במערכת יחסים איומה אתו כי הוא תלמיד גרוע, מתחצף ולא לומד. נגיד שאת מענישה אותו, רבה וכועסת במטרה לשנות את התנהגותו אך כל זה משיג את ההפך. נגיד שהגעת למסקנה בדרך כלשהי שטעית ושאם את רוצה לשנות את התנהגותו של הילד שלך עליך לשנות גישה וליצור אתו דיאלוג אוהב, מכבד ומעצים כי את חושבת שהגישה הזאת הגיונית ואולי תיצור משהו חדש, ועכשי את אומרת אני רוצה עוד קצת לריב, להעניש ולהעליב אותו כדי שישתנה ורק אחרי זה אשנה את הגישה כלפיו.... נראה לך הגיוני??? הגישה של הרזיה ללא דיאטה עובדת על מערכות יחסים. שלך עם הגוף שלך, שלך עם האכל ,ושלך עם עצמך. אם את השתכנעת שדיאטה זה דבר רע שלעולם לא יביא אותך להרזיה אלא להפך, מה בידיוק הטעם לעשות עוד דיאטה ? אם את מבינה שדיאטה מייצרת נזק פיזי ונפשי שלא מיצר הרזיה למה את רוצה לעשות עוד פעם דיאטה? ואיך בידיוק תעשי את הגישה? עד כמה באמת הבנת אותה (רמז אם היית באמת מפנימה את העקרונות שלה היית מבינה כמה חסר היגיון הצעד שאת מעלה פה). בכל אופן זו דעתי . בלי קשר אאחל לך המון הצלחה בכל אשר תחליטי. סוף שבוע נעים וחג שמח בלה

בוקר טוב לך . ספק לעולם עולה בנו כשיש ניגוד בין מה שאו מאמינים בו לבין מה שאנו רוצים להאמין בו. בכל פעם שמשהו חש ספק בנוגע למשהו, זה רק מפני שבתוכו חיה ובועטת אמונה מנוגדת. לעניננו, האמונה שבתוכך מניעה אותך לשלוט בגופך ובתזונתך באמצעות מערכת חוקים וצווים שהזנת במשך שנים. והיום, כשאת נחשפת לרעיון שאומר לגמרי אחרת, הספק חייב לעלות. השאלה היא לא אם הספק יעלה או לא (כי במצב כזה הוא תמיד יעלה), השאלה היא כיצד את בוחרת להתמודד עם הספק הזה. וכאן האפשרות שאת שוקלת לבחירה היא האפשרות הטבעית למי שחושש משינוי (שגם זה נורמלי, אגב). את בוחרת להמשיך עם אותו דבר, בוחרת באזור הנוחות שלך. מכאן, לא ייצמח שום דבר חדש. מה יקרה אחרי שתרדי 10 ק"ג, שישנה את המצב באופן בו תרגישי נוח לשנות את גישתך לגופך, לעצמך, לאוכל? איזו מחשבה מנחה אותך ומנהלת את התוכנית הזו? זה מזכיר לי קצת את "אני ארד ואח"כ אשמור" – מן אשליה מתוקה כזו שהפעם זה יעבוד, מן אשליה שמתנפצת לנו בפרצוף, בטווח זה או אחר. כל בחירה שלך היא זכותך החופשית ומתוך כך היא לגיטימית. מה שאני מציעה זה לבחון את ההשלכות. לכל בחירה שלנו יש השלכות לטווח הקצר ולטווח הארוך, חלקן חיוביות וחלקן הרבה פחות. המטאפורה שעולה בדמיוני כרגע, נוכח הפוסט שלך היא אדם היושב גבעה, לא נוחה במיוחד עם נוף לא משהו בכלל ומתצפת אל נקודה אחרת במרחב, ואשר אליה הוא שואף להגיע ...אבל לא היום. זו ההחלטה היחידה שיש לה כח ברגע זה, גם אם יספר לעצמו שמחר יבחר אחרת, אולי כן ואולי לא, ולכן אין זה רלוונטי מה יהיה מחר. וכרגע כשהוא על הגבעה (בהלך הרוח הדיאטטי) הוא מבקש יותר נוחות ומתחיל, רק להיום, לסדר לו מקום לינה, בונה לו אוהל. עכשיו זו כבר לא סתם גבעה, זו גבעה עם אוהל, כבר קשה יותר לעזוב. ובכל פעם שאת בוחרת לעשות דיאטה את כבר תוקעת עוד ועוד יתדות לאוהל, מייצבת, מחזקת, מוסיפה פרגולה ומפנה מקום לבישולים ולפנאי. בקטן בקטן, את מסדרת לך את אזור הנוחות שלך. ואז..... כבר הרבה הרבה יותר קשה לעזוב את אותה גבעה. גם אם תשבי כל היום ותגלי שהגבעה עצמה אינה נוחה והנוף ממנה משעמם עד מוות. וזה מה שאת עושה להלך הרוח הדיאטטי שמטפח בסיכומו של דבר את ההשמנה שלך, את מעמיקה, מזינה ומשדרגת אותו. וכשתהיי 10 ק"ג פחות בזיעת אפיים, יש סיכוי רב שהפחד שלך לשחרר יהיה גדול יותר. כך שאני מציעה לא להתנבא לגבי המחר. כל מה שיש לך הוא רק את היום. לדבר על מחר, זוהי טקטיקה חביבה אך משלה להרגיע את עצמנו. אז אם להיות יותר פרקטית, שאלי את עצמך, מה יהיה לי מחר, ואין לי היום, שיאפשר לי אחרת? אם תמצאי שמדובר במשהו שאכן אינו באפשרותך היום, הכירי בו ופעלי לייצרו. אל תשאירי את זה בידי הגורל. וזכרי, כל מה שאת אומרת שתעשי בעתיד אינו רלוונטי לפעולתך כעת. ומה שאת עושה כעת זה לשבצר את הבית שאותו את אומרת שאת רוצה לעזוב כי השכונה ממש לא טובה לך. מה שאת עושה, ללא משים, זה ליצור לעצמך עוד סיבות למה לא לעזוב. אז אם את רוצה להישאר זוהי דרך מוצלחת במיוחד. אם לא, אני מציעה לבחון את הדברים בעיניים מפוכחות. שינוי מתחיל לרקום עור וגידים ברגע שבו אנו מפסיקים לדבר על מחר ועושים היום. ובנוגע לבלוטת התירואיד (תריס) – זוהי בלוטה המפרישה הורמונים האחראים, בין השאר, על חילוף החומרים בגוף האנושי. כל דיאטה יכולה להשפיע עליה אך לא לפגוע בה באופן כרוני ובלתי הפיך. למעט מקרים בהם נעשה שימוש בעזרים דיאטטיים המכילים את הורמוני התירואיד (התכשירים המתיימרים להעלות את חילוף החומרים). כיוון שבמקרה זה יש הכנסת הורמונים ממקור חיצוני, הבלוטה מקבלת משוב שלילי לייצור ועם הזמן עלולה להתנוון כך שעם הפסקת האספקה החיצונית, יכולת הבלוטה לתפקד פוחת וההשלכות ברורות. בברכת יום מעורר מחשבה והשראה שלך לאה פינטו

תודה רבה אל התשובות בלה ולאה אתן כל כך עוזרות

שלום רב השאלה שלי כזאת:יש לי תת פעילות בלוטת התריס אני שותה אלטרוקסין 100,אני מאוד רוצה לרזות האם אני לא אצליח לעולם לרדת במשקל בגלל הבלוטה הזאת? יש לציין שההפרעה בבלוטה התחילה לפני י 3 שנים בטח בגלל הדיאטות שעשיתי ומאז אני השמנתי ולא יכולה לרזות?אבל אני זוכרת את הדיאטה הראשונה שנמשכה כ 5 חודשים הורדתי 11 קילו שקלתי 51-איזה כיף!היום אני שוקלת 69 קילו גובה 168 האם בגלל הבלוטה אני לא מרזה??? בבקשה תעזרו לי קראתי כאן שיש אפשרות לדבר ב סקייף,אבל אם זה לא נוח(תמיד יש מישהו בבית) לי וגם להגיע רחוק(אני מצפון)מה עוד אפשרויות(למשל להתכתב או משהו?) אנא עזרו לי ותגידו לי אם זה בגלל הבלוטה ואין לי מה לקוות

לנה היקרה שלום רב, ברוכה הבאה לפורום הרזיה ללא דיאטה. בלוטת התריס אחראית על פעולות רבות אולם אין בכוחה למנוע ממך לרדת במשקל. מה שכן יכול לעשות זאת זה האמנות שלך בנוגע לכוחה של הבלוטה על חייך. ברגע שתאמני שבגלל בעיה בבלוטה את לא יכולה לרזות זה אכן יקרה. יש מורכבות במצב שאת מתארת - את מרוצה מעצמך כשאת במשקל מאד נמוך לגובה שלך - 51 , יתכן שמשקל זה לא אפשרי עבור גופך וכדי לשמר עליו את צריכה להיות כל הזמן בדיאטה חריפה. הישארות זמן רב בדיאטה כזאת גורמת לנזקים קשים במערכת יחסים שיש לך עם גופך ועם אכל ומיצרת מערך אמונות בעיתי, זה כשלעצמו עלול ליצור מעגל קטלני של - חוסר שביעות רצון ממה שיש - דיאטה- פגיעה קשה באיכות חיים ויצירת מערך אמונות מוטעה - תחושה רעה- אכילת יתר- עליה במשקל - שוב דיאטה.לנה זה בכלל לא בגלל הבלוטה ובהחלט יש לך למה לקוות זה עניין של בחירות שאת עושה - מקווה שתבחרי נכון. שיהיה לך סוף שבוע מקסים . בלה

תודה על תשובה, האם אפשר טיפה להרחיב על הטיפולים שאתן מבצעות-איך זה מתבצע?האם יש תוצאות בדרך כלל? תודה

לנה שלום רב, מטרת הטיפול שלנו הוא ליצור שינוי באיכות חיים.הגדרת איכות חיים היא אישית אבל לכולם ברור שאם אני חווה שלווה, נינוחות, תחושה של גאווה עצמית ושקט פנימי, איכות החיים שלי תיהיי גבוהה, ואם אני חווה פחד,כיווץ, חוסר שקט ,ומבקרת את עצמי כל הזמן, איכות החיים שלי תהייה נמוכה. הדרך בה אחווה את מציאות חיי לא קשורה במשקל שלי אלא בדרך בה אני מפרשת את המציאות הזאת. כל עוד מנהלות אותי אמונות המקדשות ביקורת, פחדים וחששות ,לא יהיה לי טוב, בלי קשר לכמה אני שוקלת. לכן, מתרכז הטיפול שלנו בעבודה על בדיקתה אמנות ותפיסות המנהלות אותנו ויצירת שינוי במקומות אלו. יש הרבה שיטות ליצירת שינוי זה ועשרות כילים טיפוליים. השיטה והכלי מותאמים כאמור באופן אישי. בקשר להצלחה - זה כמו כל דבר תלוי בעקר במטופל. אדם המוכן להשקיע, להיות גמיש ופתוח, סבלן לתהליך ולחכות קצת עם התוצאה המיידית - ירידה במשקל- יצליח מאד , מי שלעומת זאת רואה בתהליך עוד דיאטה וממשיך להיות מנוהל על יד תפיסת עולם זאת מן הסתם יתאייש בדרך ועלול אף לגרום נזק לעצמו. הוא עלול למצוא את עצמו כבר לא מסוגל לעשות דיאטה ,אבל אם לא למד את הדרך החדשה הוא עלול להישאר תקוע באמצע. אני לפעמים נותנת לתהליך דוגמא של החלפת שילטון בין דיקטטורה לדמוקרטיה. עמים המשנים שלטון דיקטטורי עוברים שלב של אנרכיה - זהו שלב מפחיד בו החוקים הישנים כבר לא תופסים והחדשים עוד לא הופנמו , למרות שהשלב מפחיד הוא חשוב ליצירת שינוי עומק. אם נשארים מספיק זמן בלי לגרום לנזקים בלתי הפיכים בשלב זה תיבנה הדמוקרטיה, הנחשבת צורת שלטון טובה יותר. הבעיה היא שיש לא מעט אנשים שנבהלים מהאנרכיה וחוזרים לדיקטטורה בלי לתת לעצמם את ההזדמנות לבנות דמוקרטיה ולהנות מהפירות שהיא מעניקה. כך גם בטיפול, אנשים שנבהלים משחרור מכבלי הדיאטה ולא מספיקים לחוש את החופש וההרזיה בלי דיאטה עלולים לחזור בחזרה לדיאטה בלי שנהנו באמת מהפירות של הגישה. מקווה שקיבלת תשובה לשאלתך . שיהיה לך חג שמח. בלה

שלום לכולם. גם אני בעניין... שום דיאטה לא הועילה ולא החזיקה מעמד יותר משלושה ימים. בעיני זה סוג של שיחרור, ברגע שהפסקתי לחשוב על "ממחר מתחילים בדיאטה..." אני לא כלואה יותר , מותר לי.....ובגלל זה אין לי מה לרוץ לאוכל, הוא לא בורח לי לשום מקום. מה שמדהים בפורום הזה שהתשובות שמקבלים כאן כל כך מפורטות, תומכות, מלאות ומעודדות, נראה שמנהלות הפורום (בלה ולאה) נותנות את מלוא תשומת הלב לכל שאלה. כל הכבוד !!

אני ממש קוראת פה כל יום ושואבת כוח! אני מיישמת וזה הולך נפלא. אני כבר מרגישה נהדר - פתאום אני מרגישה את הרעב כשאני רעבה. ואיןיותר כיף מלאכל כשבאמת באמת רעבים ולא סתם.! לא כמו קודם - שהבטן עבדה נונסטופ ועדיין חיפשתי נשנושים. בלה ולאה, אמרתי ואני אומרת שוב - שיניתן לי את החיים. אני מרגישה פתאום טוב ולא נפוחה. תודה!!

אני לא יודעת איך לרזות-לא נראה לי שאני אוכלת הרבה,אוכלת רגיל!אבל אני לא מצליחה להוריד 8 ק"ג שנשארו לי לאחר לידה,מה אני אעשה?איך להוריד?

ערב נפלא מלי ראשית, בואי נעשה סדר: מתי ילדת ? (ובהזדמנות זו מזל טוב) תגדירי לי "אוכלת רבה" או "לא אוכלת הרבה" - בעיקר שימי דגש על מה זה "הרבה", ע"פ אלו פרמטרים את מודדת ומכמתת את האכילה שלך. אינני יודעת אם את בעודף משקל או לא. 8 ק"ג שנותרו לאחר הלידה לא אומרים לי הרבה. ובכל מקרה, אאם תרחיבי מעט, אני מניחה שאוכל לתת לך כיוון. שלך לאה פינטו

תודה ילדתי לפני 3 שנים!אוכלת רגיל כזה-כש בא לי לאכול אוכלת!אני נראת מלאה ממש 68 קילו גובה 168-אבל מרגישה מעל המשקל וזה מפריע לי מאוד:( מחכה לתשובה ועוד שאלונת:האם מחירים של הטיפולים הם סבירים וכל אחד יכול להרשות לעצמו?

שלום רב. אז על פי שיטה זו כיצד מתמודדים עם בולמוס אכילה של כפעם בשבוע ? לאחר בולמוס כזה מגעיל בלתי נשלט שהורס כל תכנית אכילה . אולי פשוט לשכוח מזה ולהמשיך למחרת כרגיל... תודה לתשובה כי למרות השיטה המעולה עדיין יכולות להיות התקפות אכילה לא פתורות ? בתודה

בוקר טוב שיר כשאת לוקחת מגישה שלמה רק פיסה קטנה וקוראת לזה שיטה, זה אכן נחמד אך שום דבר בעצם לא השתנה. גישת ההרזיה ללא דיאטה הינה תפישת עולם ולא עוד שיטה. זה אומר שזו צורת הסתכלות והתייחסות ולא עוד כלי התנהגותי מעולם הדיאטה. מדובר במדיום אחר בו פועלת תודעתנו. ולכן שאלתי הראשונה היא מה את מוצאת כ"כ מעולה ב"שיטה"? כיצד הבנת אותה בעצם? גישת ההרזיה ללא דיאטה עובדת על גורמי ההתנהגות המשמינה ולא על ההתנהגות עצמה. כל עוד הפוקוס הוא על התנהגות שלך גרידא, את חיה במדיום דיאטטי שרואה באכילה ובהשמנה עצמן את הבעיה. אחת החוויות המרגשות עבור כל מי שחווה את התהליך היא העלמות הבולמוסים באופן טבעי. האם חשבת פעם, מה מוביל לבולמוס? האם יכול להיות של"תוכנית האכילה" שאת כופה על עצמך יש קשר לענין? שיר יקרה, את מנוהלת ממקום מאוד דיאטטי ומנסה להבין באמצעותו את הראש הלא-דיאטטי. האמת היא שזה לא כ"כ אפשרי. מה דעתך לנסות להתייחס לאכילה שלך כאל פשוט אכילה מבלי לתייג אותה ומבלי לשפוט אותה לחיוב או לשלילה. במקום זאת, לחוות אותה וללמוד באמצעותה את צרכייך. בתהליך הרזיה ללא דיאטה אנו מקבלים את התגובות שלנו כחלק ממי שאנו מביאים כרגע ומשתמשים בחומר הזה שלא על מנת לשפוט ולהלקות את עצמנו (מניחה שעשית זאת שנים, ובמה זה הועיל לך?) אלא על מנת להכיר ולהתיידד עם עצמנו. ההתנהלות החיצונית משקפת את עולמך הפנימי. ויש בכוחה לאפשר לך ללמוד המון, אם תוותרי על השיפוטיות. מה שאת עושה כרגע הוא נסיון להימנע ממשהו שאת בעצמך יוצרת. במקום לכעוס על עצמך (ולהיגעל, כדברייך), נסי קצת חמלה ורגישות כלפי עצמך. גישת ההרזיה ללא דיאטה תובעת הכלה לצורך הבנה ולמידה משמעותית. מה שאת מנסה לעשות כעת הוא לטפל בסימפטום ואני מציעה לך להניח לסימפטום עצמו וללכת אל המקור. מנסיוני ותפישתי המקצועית, הדחף לאכילה בלתי מרוסנת מגיעה ממקום של ריסון-יתר, ממקום של הגבלה תודעתית. שחררי עצמך ממקום של חסך והגבלה (התוכנית הזו שעליה את מדברת) ותראי שאין מקום לפיצוי יתר. וזהו תהליך של שינוי הסתכלות ותפישה, שינוי צורת חשיבה ולא שינוי התנהגותי. זכרי, שינוי התנהגותי מהותי הוא פועל יוצא של שינוי תפישתי-תודעתי. אינני מקלה ראש ומודעת לעובדה שזהו החלק המאתגר בתהליך, אך זוהי משמעותה של שינוי גישה. מאחלת לך יום נפלא שלך לאה פינטו

אני מבינה, צריכה ללמוד ולהפנים. ואני אאעשה זאת תודה תודה על התמיכה.

היום היה לי יום מדהים מבחינת התהליך,המקרר שלי כבר נראה אחרת לגמרי, יש תבשילים טעימים, גבינות משובחות,לחמים טעימים,עוגות שוקולדים וכל מה שלא חלמתי אי פעם להכניס לפה,עד עכשיו חשתי מין דחף להספיק לאכול הכל ולא יכולתי לחכות מרעב לרעב,פתאום היום חשתי רוגע ובטחון כזה שעוד לא חשתי עד כה,כל פעם שעלתה בי מחשבה על אוכל מסוים פשוט אמרתי כמו מנטרה-האוכל הנפלא הזה לא בורח לשום מקום- הוא תמיד כאן לרשותי פתאום נרגעתי נורא ועברו שעות רבות עד האכילה הבאה,נהניתי מספרים שאני אוהבת ,מהילדים שלי ואפילו פתאום מסתם בטלה שפעם הייתי מנסה לברוח ממנה,איזה כיף שחרור אמיתי, ממולץ בחום לומר לעצמנו שאכן האוכל לא בורח לשום מקום הוא ימשיך ללוות אותנו לשארית חיינו ונוכל להנות ממנו כשנבחר ואם כבר רעבים אז כדאי לבחור בדבר המשובח ביותר כזה שבאמת נהנים ממנו,ואז באמת לא צריך הרבה,זה הולך ונהיה טוב יותר מיום ליום, אכן חבל להרים ידים כמו תמיד הסבלנות וההתמדה משתלמות,גם אם בדרך יש הרבה טעויות,ככה לומדים הכי טוב שאפשר, תודה לבלה ולאה הנהדרות שחשפו אותנו לגישה המעצימה הזו ולכל הגולשים שכל אחד מהם תרם דרך כל שאלה,לתובנה נוספת. שבוע נפלא, אוהבת ,גילה

גילה המקסימה את מהווה השראה לכולנו. מביאה את עצמך עד הסוף עם הטוב ומתקדם אך גם עם התוקע והעוצר. איזה יופי !!! תודה מקרב לב ותמשיכי בדרך וגם לעדכן אותנו. בלה

לבלה ולאה שלום! בזמן האחרון אני אוכלת יותר מידיי- יותר ממה שהייתי רגילה ויותר ממה שהגוף שלי דורש ואני מרגישה את זה בתחושות לא נעימות של כבדות, הרגשת נפיחות ועוד הרגשות דומות... אני יודעת בוודאות שהאכילה שלי היא בדרך כלל לא באה מרעב פיזי אבל אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות! איזה עצה אתן יכולות לתת לי על מנת שהאכילה שלי באמת תבוא מרעב אמיתי ולא סתם מבוססת על המצב רוח שלי... אני מאמינה שאני פונה לאוכל כי אני מוצאת בו איזהו נחמה אבל אני רוצה להפסיק עם זה כי זה רק גורם לי להרגיש יותר רע אחר כך... מה אני יכולה לעשות אם אין באפשרותי לפנות כרגע לטיפול מקצועי??? אני ממש כבר מיואשת ורוצה עזרה!!!

לימור היקרה. כדי שנוכל לעזור לך לעזור לעצמך עליך לעשות קצת יותר סדר בחוויה שאת מביאה. כשיש סדר הכל נראה יותר ברור בהיר ונינוח. אם הבנתי נכון את בתקופה בה את אוכלת לא על פי הצרכים של הגוף אלא מסיבות אחרות. את מודעת לזה ואף יודעת איזה רגשות מובילים אותך לאכילה. ברור לך שזו לא הדרך להתמודד עם הרגשות האלה אבל את עושה את זה בכל זאת ולא מצליחה לעשות משהו אחר. האם הבנתי נכון עד כאן. אם אכן הבנתי אותך נכון אני מעבירה את הכדור למגרש שלך ושואלת - איזה סוג של עזרה את צריכה כדי להתמודד בצורה יותר יעילה עם הרגשות שלך? מה יאפשר לך להתמודד איתם לא בעזרת אכילה. באיזה רגשות בידיוק מדובר? מתי הם מגיעים ? האם בעבר ידעת להתמודד עם רגשות בצורה יעילה יותר מאשר אכילה? איך את יודעת שיש לך את הרגשות האלו?איך הם נחווים בגוף? האם יש משהו שאת יכולה לעשות על מנת לשנות את התחושות הפיזיות שלך (לדוגמא להגיד לעצמך משפטים מעצימים, לנשום , לדמיין משהו חיובי או אולי משהו אחר). זה על קצה המזלג עני לי על השאלות ונוכל להמשיך הלאה. הכי חשוב לא להרים ידיים - תראי מה כותבת גילה.

תודה בלה על תגובתך... בגדול הבנת נכון את שהתכוונתי אבל למרות שאני מודעת לכל אני לא מצליחה לעצור את הדחף הזה לאכול, כאילו זה משהו שאני לא מצליחה להלחם בו... הרגשות שבדרך כלל מובילים אותי לזה זה שעמום, או כשאני מיואשת ממשהו, אולי אם יש לי יותר זמן פנוי בבית... כל אלה גורמים לי לרוץ למקרר ולזלול... האמת שגם בעבר לא כל כך ידעתי איך להתמודד עם זה וכנראה שבגלל זה גם עכשיו אני לא יודעת... כל יום אני מנסה להגיד לעצמי שהיום אני לא יפנה לאוכל אבל אז באותה נקודת משבר ביום- אני כאילו "נכנעת" ופונה לאוכל. קראתי את מה שגילה כתבה וכל כך הייתי רוצה להגיע למקום הזה ובאמת להרגיש כך... אך איך אני יכולה באמת לשנות את ההתנהלות שלי?? גילה- אני אשמח אם גם את תשתפי איך הגעת למקום שאת נמצאת בו היום, איזה שלבים עברת ובעזרת מה? אני מבינה שזה בסך הכל תפיסה בחשיבה אבל למה שאני אומרת לעצמי שהיום יהיה שונה, זה לא קורה?!

אני בן 24 שוקל 108 קילו וגובהי 190 ס"מ הייתי ילד נורא רזה עד לגיל 17 והייתי מיתעמל בנבחרת נוער בעקבות בעיות רפואיות הפסקתי להתאמן ושוב והתחלתי להשמין ופתאום אני רוצה נורא לרדת במישקל ביחוד באיזור הבטן והשוקיים אני מיתעמל במשך שנה כבר וירדתי 5 קילו הייתי במישקל 103 קילו ושוב עליתי ל108 קילו עכשו אני מיתעמל כבר שנה רצוף 3 פעמים בשבוע במכון כושר למשך שעה אני עושה במהלך השעה אימון ארובי,כפיפות בטן , תרגילי חזה , הליכה קצת ,ואופנים .כול פעם משלב משהו אחר . מבחינת תזונה אני אוכל ארוחת בוקר כך סנביץ עם גבינה לבנה או קומפלקס עם יגורוט דל שומן קערה .ותה עם 3-4 עוגיות או פרוסת עוגה פעם בשבוע וארוחת צהריים אוכל ארוחת מלאה כשל 5-6 כפיות של פסטה או אורז ,או תפו"ח אדמה קוסקוס ובתוספת עם זה אני אני אוכל 2 עופות לפעמים עם תופ"א תוספת אני אוהב שתיה ואני שותה ממותקת מאוד ולא אוכל כימעט ירקות אני אוכל הרבה חומוס גם ולחם גם בצהריים ואני אוכל עם בארוחת ביינים סנביץ או פרי או קומפלקס עם מעדן 0אחוז שומן וארוחת ערב לפעמים ירקות חתוכים אם שתיה מוגזת אם סנביץ פסטרמה1.5 אחוז או פעם גבינה 5 אחוז אני בבקשה צריך עזרה כיצד עלי לרדת במישקל באופן מתון ונכון כדי שלא אעלה במישקל חזרה ?? ביחוד לרדת במיהרה באיזור הבטן ושוקיים ?? מה עלי לאוכל ?? ומה לא .? האם מיסגרת האימון נכונה לי ?? ואיך אפשר לרדת במישקל ולשמר את זה לאורך זמן.? ויש לי חילוף חומרים מהיר אני הולך לשרותיים בין3-4 פעמים ביום

שלום, רציתי לדעת מה ההבדלים בין ניתוח שאיבת שומן (לצורך העניין מאזור הבטן) לעומת מתיחת בטן. מה עדיף?? האם בניתוח שאיבת השומן התוצאות טובות יותר?? האם זה מצריך דיאטה בנוסף לכך?? היכן אוכל לקבל תשובות לשאלותיי? תודה מראש

שלום מיכל, איני רופא בתחום, אך לפי מיטב ידיעתי ברגע שיש הצטברות גדולה של שומן יש צורך בשאיבה ולא מספיקה רק מתיחה.. נוסף על כך חייבים להקפיד על תזונה נכונה כדי לא לחזור למצב הקודם הייתי ממליץ לך כחומר למחשבה וכדי לעשות לך קצת סדר בראש, להיכנס לקרוא קצת על ההבדלים באתר פרופורציה. (ההסברים מאוד ברורים ויש תשובות לכל שאלותייך). מצ"ב קישור לעמוד הרלוונטי: http://www.proportzia.co.il/?CategoryID=189&ArticleID=169

תודה רבה אבי קראתי והשכלתי כמו שאומרים:) אפילו התייעצתי בנושא בפורום שבאתר

בום שישי האחרון נגשתי למרפאת התאומים בר"ג ע"מ לבדוק ולבצע שאיבת שומן נתקלתי בחוסר כבוד, זילזול ובחבורה של שקרנים שבראשה עומדת אחות שהיא כנראה חלק מבעלי המקום ושמה גילי , ראו הוזהרתם.

קניתי כדורים של רז קל ואני לא יודעת איך להישתמש בהם? ואיזה דיאטה עושים עם זה. אין הוראות בכלל מה אני יעשה?

שלום הילה עם כל הרצון הטוב לתת לך מענה, אנו לא הכתובת. הגעת לפורום הרזיה ללא דיאטה. פני לחברה שממנה רכשת את המוצר. בהצלחה שלך לאה פינטו

אני קוראת פה כבר כמה ימים ולמען האמת, די המומה. אני כבר 3 ימים בתחושה של "איך לא חשבתי על זה קודם?? איך??" זה הרי הכי טבעי בעולם. כנראה ששנים של חפירות של דיאטנים ותזונאיות למינהם, בעיתונים ובטלוויזיה משפיעות. אני בת 31. תמיד ידעתי שאני לא הטיפוס לדיאטות, ואפילו לא עשיתי אותן. מצד שני, במיוחד אחרי 2 הלידות, קשה לי להתאפק מבחינת הכמויות והאכילה הרגשית. התחלתי לבצע את מה שאתן כותבות ולהפתעתי, בינתיים זה עובד. אני אוכלת רק בשעת רעב פיזי, וכבר לא "בגלל שעכשיו בוקר", "בגלל שאני עם חברים/משפחה ואוכלים" ובעיקר לא "בגלל שבא לי". סיפרתי על הרעיון לאמא שלי והיא התלהבה גם כן. רציתי להודות לכן על התשובות האינטליגניות והסבלנות האינסופית שראיתי פה בפורום, גם כלפי אלו שלא מבינים את הרעיון ועדיין שואלים שאלות מתחום הדיאטות. אתן מקסימות! תודה ויום טוב, עדי.

בוקר טוב אמא עדי וברוכה הבאה לפורום רב תודות לך על המילים החמות והפרגון הנעים. שמחה שהגעת ושאת כאן. שמחה על האפשרות החדשה שפתחת לעצמך והעונג כולו שלנו. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

אני לא מבינה משהו - אם אפסיק לאכול בשניה שארגיש שאני כבר לא רעבה - אני בעצם אפסיק לאכול אחרי שניים שלושה ביסים. הרי הרעב הפיזי (כשהבטן ממש מקרקרת) נפסק כעבור כמה דקות של אכילה. אחר כך ממשיכים לאכול סתם כי זה כיף/טעים וכו'. ברור לי שזה כל הרעיון, אבל אני עדיין לא מבינה - אם אפסיק לאכול אחרי כמה דקות - אהיה רעבה שוב תוך שעה! ואז שוב אצטרך לאכול?? חלק מהעניין בלאכול ארוחה טובה ומשביעה הוא גם לא להזדקק לאוכל כמה שעות טובות אח"כ, לא? אשמח לתשובתכן. תודה.

עדי יקרה בהודעתך עולות מספר הנחות יסוד (פרדיגמות) שיש לתת עליהן את הדעת. הנחת יסוד ראשונה: "אני אמורה להפסיק לאכול בשניה בה אינני מרגישה יותר את קרקורי הבטן" ראשית אומר שמטרת האכילה היא לא רק השקטת סיגנל הרעב אלא גם הנאה וסיפוק. שנית, יש משהו מאוד מלחיץ בתפישה שמשתמשת במילים כמו "להפסיק על השניה" - יש כאן צורך בדריכות שמסיטה את תשומת ליבך מההנאה. הנחת יסוד שניה : "הביטוי לרעב הם קרקורי בטן" האמנם? לרעב דרגות שונות ולדרגות השונות ביטויים שונים. בהחלט יתכן שקרקורי הבטן יפסקו אך עדיין לא הגעת למצב של אי-רעב. במצב כזה בהחלט יתכן שתחושי רעבה שוב תוך שעה וזאת כיון שסיימת את האכילה במצב של רעב, אמנם ברמה נמוכה אך עדיין רעב. הנחת יסוד שלישית: "אם אכלתי, אני לא אמורה לחוש רעב לאחר שעה" וכי למה? חזרי להנת היסוד הקודמת ותביני שזה הדבר הכי טבעי ונורמלי שיכול לקרות לך. מעבר לזה, אין מדובר במספר כזה או אחר של ביסים אלא בתכולה האנרגטית והתזונתית של המזון שאכלת, ביחס למה שנדרש לגופך ברגע נתון. נניח שאת חשה רעב וגופך, לצורך הדוגמא בלבד, זקוק ל- 300 קק"ל, ואת בחרת להזין אותו ב- 150 קק"ל בלבד. ברור שהוא יחזור לסגנל לך בהקדם האפשרי. מה לא בסדר עם זה? זה בדיוק היופי, שאינך צריכה לחשב, רק להרגיש, לתת לגיטימציה להרגשתך וללמוד לתרגם אותה נכון. וזה כבר ענין תהליכי. מה שלימדו אותך בעולם הדיאטה זה שאסור לך להרגיש רעב מצד אחד ושעלייך לצמצם את מנין ארוחותייך ככל האפשר, ליצור פער מלאכותי בין הארוחות. מה שגישת הרזיה באה ללמד אותך, הוא להשאיר לגוף שלך את החשבונות ולחיות את חייך בנועם. זוהי לא עבודתך לקבוע מה נכון ומה לא נכון, כמה ומתי צריך. זוהי הטריטוריה של הביולוגיה והפיזיולוגיה שלך. כל שנדרש ממך הוא ללמוד לעבוד עימה בהרמוניה. ואגב, הנחת יסוד נוספת שעולה היא: "האכילה הופכת מכנית ומפספסים את מרכיב הכיף" טעות ענקית. בתהליך של הרזיה ללא דיאטה, אנו לומדים סוף סוף להנות באמת מאוכל ולומדים להיות נוכחים בחווית האכילה עצמה. מה שאת עושה כרגע זה להתמקד ולהתעסק במספר הביסים שאת אוכלת. חבל. מקווה שנענית ואם לא, המשיכי לשאול, אתייחס בשמחה יום נפלא שלך לאה פינטו

עדי שלום רב, ברוכה הבאה לפורום. הרשי לי להאיר לך משהו חשוב. המח שלנו הוא מכשיר מופלא עם תכונות מדהימות אבל קשה לו לעכל רעיונות חדשים הסותרים את הקימים. לכן, כשהוא פוגש רעיון חדש ולא מוכר הוא בודק מה הוא מכיר כבר מהרעיון הזה ומנסה להתאים אותו לתבניות ברורות ומוכרות לו תוך השמטה ועיוות של אנפורמציה , דבר המאפשר שקט פנימי. בגדול זה מנגנון חיובי המאפשר לנו לשרוד בעולם מלא אנפורמציה וסתירות ,הבעיה היא שלפעמים העיוות הוא כל כך גדול שאת מאבדת את כל הרעיון לגמרה.כשעושים תהליך מורכב כמו הרזיה ללא דיאטה לבד, רק בעזרת האנפורמציה מהפורום, מסתכנים בלימוד מוטעה של רעיון (היית לומדת נהיגה דרך פורום? ). ולשאלתך - בוודאי שלא מפסיקים לאכל אחרי ביס ראשון, מפסיקים לאכל רק אחרי סיפוק מלא של הרעב. גם שובע כמו רעב הוא תהליך הדרגתי ונבנה והקשבה מלאה לתחושות השובע של הגוף חיוניות לא פחות מהרגשת הרעב. אפשר ללמודמתינוק - כשהוא רעב הוא בוכה וכועס ודבר היחיד שירגיע אותו זה אוכל, הוא מתנפל על האכל ברעבתנות רבה ואכל מתוך חיבור מלא לחווית האכילה ,כל גופו משתתף בתענוג הזה והוא יונק ברעבתנות גדולה . האם זה נראה לך הגיוני להפסיק לו אחרי שני שלוקים ? בוודאי שלא. כשמאכילים תינוק נותנתים למעגל הטבעי של האכילה להיות מושלם -הוא יונק פחות ופחות ברעבתנות יותר ויותר לאט מתענג על החוויה ,יקח עוד שלוק ,יסוגור עיניים ואז עוד אחד ואחרי זה ילך לישון מתוך שלווה מלאה ,נסי להכריח אותו לאכל בנקודה הזאת....(אך הזכרת לי נשכחות...). עדי, תלמדי מתינוקות הם רזים טבעי קלאסיים. אותם לא מענינות קלוריות ומילה צריך או חייב עוד לא מנהלת אותם. כולנו נולדנו רזים טבעי מבפנים . אפשר לחזור לשם אם רק נאהב את עצמנו מספיק - כמו שתינוק אוהב את עצמו לפני שקילקלו לו. מקווה שהערתי/הארתי נקודות חשובות. המון הצלחה בהמשך. בלה

במקרה לגמרי הגעתי אל הפורום הזה, ולא יכולתי להפסיק לקרוא. פתאום התחלתי לחשוב לעצמי - רגע, בכל השנים על גבי שנים שאני עושה דיאטות, לא רזיתי ולו גרם. לעומת זאת, בתקופות מסויימות בחיי, בהן מסיבות כאלה ואחרות לא יכולתי או שלא רציתי לעשות דיאטה - רזיתי בצורה משמעותית. בעייני הדבר החשוב ביותר בכל השיטה הזו, אם אני מבינה אותה נכון, היא התפיסה של "מים גנובים ימתקו" ובלשון העם: אם זה אסור - נרצה עוד ועוד. מה שמותר - הרבה פחות מפתה ואטרקטיבי.. ומכאן שברגע שמחליטים לא לעשות דיאטה, מתחילים לרזות כבמטה קסם..מניסיוני האישי - דיאטות בהכרח מובילות לזלילות וזלילות מובילות לעוד דיאטה.. מעגל שאי אפשר לצאת ממנו. שאלתי - איפה אני יכולה לקרוא קצת על השיטה הזו מלבד הפורום?

הספר דיאטה ללא דיאטה, הספר לא עוד דיאטה של סוזי אורבך, האתר של גנין רות , האתר של קרול מונטר OVERCOMING OVEREATING , הספר של פול מקננה - אני יכול לגרום לך לרזות, האתר של לינדה צימרנסקי hugs האתר של אכילה אנטואטיבית של שתי דיאטניות העובדות על פי הגישה. מקווה שזה מספיק.

היי, קראתי קצת בפורום ואני מנסה לשאוב כח להתמודד עם המאבק היום יומי. עם התירוצים הבלתי פוסקים. עם האהבה לאוכל - כן אני מודא. אני קמה בבוקר וחושבת מה אני אוכל לא רק לארוחת בוקר גם לצהרים וכו'... ככה אני גם הולכת לישון במחשבה מה אכין מה אוכל ומה יהיה.. זה לא שאין לי מה לעשות מלבד לחשוב על אוכל יש לי ילדים,בעל ,בית ועבודה. מה לעשות איך להתמודד עם עצמי? תודה

רונית היקרה, לאה ובלה יכולות לתת לך תשובות יותר מפורטות ומקצועיות ואני בטוחה שהן גם תעשינה את זה אבל רציתי לספר לך קצת על הניסיון שלי. אני מכירה כל כך טוב את התחושה. את הניהול. איך שהיו נפתחות לי העיניים הייתי פוצחת בתוכניות מפורטות. תוכניות מלחמה. תפריט דל קלוריות ושומן, מסודר אך מאוזן לתפארת שיביא אותי בסוף היום לסיפוק ובעוד מספר חודשרים למשקל המיוחל ולאושר אינסופי. הייתי בטוחה שאני יודעת מה "צריך" לאכול. הרי אני בוגרת אינסוף דיאטות ומאמרים של מה צריך ומה עוזר ו"טריקים" כאלו ואחרים. אבל אז היגיעה המציאות. ובצהריים כבר הייתי עושה תוכניות איך לקזז את הסטיות הבלתי נמנעות מהתוכנית הגדולה. ובמשך היום, כל היום היו ספירות של קלוריות/נקודות והשיפוט אינסופי - בדרך כלל שיפוט שלילי. זה לא משהו שלא בסדר איתך. את לא אשמה. אחד החלקים המדהימים בשיטה שמוצגת בפורום הזה היא החופש. היום אחרי שפרשתי מעולם הדיאטות כל זה נעלם מחיי. קשה להאמין אבל אין לי מושג מה אני אוכל מחר. מי יודע מה יבוא לי מחר? יש ימים שאני מתעוררת רעבה ואוכלת ארוחת בוקר, ויש ימים שלא. לפעמים אני חייבת בשר בארוחות צהריים ולפעמים דווקא אורז. אם הכל מותר, אז לא צריך להשקיע בזה כל כך הרבה מחשבה עד שזה נהיה רלוונטי ממש . ויש עוד הפתעות. היום מצאתי בארוך קופסת עוגיות שקניתי לפני שבועיים. קשה לי לתאר עד כמה זה מהפכני הדבר הזה. עד שהיכרתי את השיטה הזאת, קופסת עוגיות כזאת היתה שוכנת בתוך הראש שלי מהרגע שעלה על דעתי לקנות אותה, דרך כל ההתלבטויות אם כדאי או לא ועד שנראה הפרור האחרון שבה. בדרך כלל תוך יום. השקט העמוק שמגיע עם השיטה הזאת הוא מופלא. לי לפחות הוא גלש גם לתחומי חיים אחרים. אני ממליצה לך בחום לנסות להוציא את עצמך לחופשי.

ערב טוב לך המזדהה לשעבר מבקשת להודות לך מקרב לב על השיתוף. תרומתך רבה ונסיונך מעורר השראה. איננו מכירות אך מקריאת הפוסט שלך, אני מתרשמת ממך כאדם בעל רוח נתינה. מתרגשת מחוויותייך הנפלאות, שאותן יכול להבין רק מי שחי את החוויה המשחררת והמשוחררת הזו. תודה על שמצאת לנכון לקחת חלק מאחלת לך המשך דרך צלחה ייש כח שלך לאה פינטו

ערב טוב רונית יקרה אוכל נועד בראש ובראשונה להזנתנו, לרווחתנו הפיזית. על מנת שנצרוך אותו באופן קבוע, הוא מיועד להיות מהנה עבורנו. תארי לך שלא היינו נהנים מאוכל? מה היה קורה למין האנושי? עונג הוא כח פנימי מניע חזק מאוד בקרב יצורים חיים (לא רק בני אדם) וכל נסיון שלנו לדכא אותו יגרור התנגדות שתתבטא בפיצוי-יתר. נדמה שאת מתנצלת משהו, על כך שאת אוהבת אוכל וזה לכשלעצמו משקף אמונה שאוכל הוא סוג של אויב. רונית, ההתעסקות האובססיבית באוכל, כפי שאת מתארת, יכולה להיות תוצר של הגבלה תודעתית ו/או בריחה מהתמודדות כלשהי בחייך. בתהליך המוצע ע"י גישת ההרזיה ללא דיאטה איננו לומדים כיצד לגייס כוחות להתמודדות עם המאבק אלא לומדים כיצד לא לייצר אותו מלכתחילה. בשלב ראשון אני מציעה לך לקרוא קצת יותר בפורום. ככל שתחשפי את עצמך יותר ויותר לגישה באמצעות השאלות והתשובות שחלקן חוזרות על עצמן מזויות שונות, יהיה לך קל יותר להבין את הגישה ואולי גם את עצמך. זה באמת עצוב לחשוב שמכל הדברים בעולם, המוח מתמקד רוב הזמן באחד הדברים שאמורים להיות לנו טבעיים כמו אויר לנשימה. זו אכן לא איכות חיים ואני שמחה שהגעת לפורום שיכול לפתוח עבורך אפשרות חדשה. על כל שאלה שתעלה, נשמח לענות במקצועיות ובהרחבה. ובינתיים, הרפי, שחררי לפחות את הצורך לפתור את הענין היום. באיכפתיות רבה שלך לאה פינטו מה שאת מתארת הוא אינו

אני רוצה לקנות את צמח ההודיה, אך חוששת שהוא לא באמת יעבוד ואני סתם יפסיד כסף. מישהו השתמש בו פעם ויכול להגיד לי שהוא באמת ירד במשקל הרבה בזכותו ובזמן קצר?? בתודה מראש

קניתי את צמח ההודיה והקפדתי מאוד על השימוש , שטויות חבל על הכסף לא עוזר בכלל.

היי! רציתי לעדכן שאני ממשיכה לרזות בשיטה שלכן. נזכרתי היום כמה שטויות אכלתי בפסח וכמה אני לא עושה חשבון לכמות השוקולדים שאני כל כך אוהבת וממשיכה לרזות. זה קטע כזה מוזר שכל חיי הסתובבתי סביב המשקל והדיאטות ובזכות פורום אחד ומיוחד ללא שום טיפול או שיחות פתרתי את הבעיה שהייתה לי, עכשיו אני באמת אוכלת רק מה שאני אוהבת (כמובן שרב הזמן יוצא לי לאכול בריא כי ככה אני אוהבת אבל לא מוותרת לעצמי על מאכלים אהובים שהם כביכול פחות מזינים). בהקשבה מוחלטת לגוף כמעט ללא אכילה ריגשית. אני מאוד שמחה שהכרתי אתכן, תודה שוב. מור

תודה לך על הפירגון

תודה על השיתוף מור כיף גדול לקרוא את חוייותייך that's the spirit בהנאה רבה שלך לאה פינטו

את יכולה בבקשה לפרט? אני חדשה בפורום ולא יודעת במה מדובר. תודה מראש.

רציתי לשתף בנוגע למשהו שאני מתלבטת לגביו ,ככל שאני יותר בתהליך אני מגלה שקשה לי לוותר על האמונה בנוגע לאוכל מותר ואסור מה שאני מתחברת אליו יותר זה אוכל מומלץ יותר ומומלץ פחות,כלומר לא לוותר על האמונה לגמרי אלא יותר למתן או לאזן אותה,וזה מתחבר מאד עם עובדת היותי אדם מאמין ודתי כשם שישנם מצוות שאני לא חייבת לקיים בעצם כלום אבל כדאי מאד ומומלץ שאני כן יקיים משום שלאחר הביצוע ארגיש שאכן הטבתי עם עצמי וארגיש מחוברת יותר למהות שלי,ולכן אם לא קיימתי או פיספסתי כמובן שלא אלקה את אצמי,אלא אשתדל יותר להבא להטיב עם עצמי ,הרי בבסיס מונחת ההבנה שאני בן אדם ולא רובוט, כן, אני זקוקה לאיזו סמכות חיצונית שתדריך אותי לגבי הרצוי,מין הוראות יצרן שמבין טוב יותר ממני בדיוק כמו במצוות מה יהיה מומלץ יוצר עבורי לא מותר או אסור אלא כדאי ומומלץ ופחות מומלץ, ורק מי שאומר נעשה ונשמע כלומר קודם עושה ורק אחר כך מבין מתוך חווית העשייה שהטיב עם עצמו,כך גם לי יותר מתאים לא לוותר על האמונה לגמרי מתוך אמונה שהיא אכן משרתת אותי,גם ההתיחחסות של הדת הולמת את הגישה שציינצי בדבר אחריותו של האדם להטיב עם עצמו בכל מה שקשור לאכילת מזונות מועילים והרמבם שהיה רופא גוף ונפש מרחיב את הדיבור בדבר המזונות המועילים ואלו שפחות מועילים, בלה ולאה יקרות הייתי שמחה אם תחוו את דעתכן בעניין,באהבה,גילה

בוקר טוב גילה. ראשית דבר, כל עוד את מודעת לעובדה שזוהי בחירתך, שזוהי אמונה שאת בוחרת באופן חופשי ולוקחת את האחריות המלאה על השלכותיה של בחירה זו, דרך החוויות שהיא מקנה לך, אשרייך. אמונה איננה דבר מולד אלא נרכש, נלמד. זוהי זכותך המולדת לבחור את אמונותייך, באשר הן. גישת ההרזיה ללא דיאטה מובילה באופן טבעי ולא מלאכותי-חוקתי למקום של בחירות מועילות, כפי שאת קוראת לזה.והדבר מתממש מתוקף ההכרה בחופש בחירה מלא. ובעצם, אינני מבינה כ"כ את המושג "מזונות מועילים", מועילים למה? לי יש תחושה שמה שעליו את מדברת הוא יותר סוג של מסגרת שליטה. בוקר אור ושבוע נפלא שלך לאה פינטו

ואם באמת יש כאן עניין של מסגרת שליטה מה כל כך רע בכך אם אני בוחרת בזה ומרגישה נוח לחיות כך כדרך חיים,אני מכירה כאלו שחיים כך ולא חשים מוגבלים מאחר וזה לא חייב להיות עינוי אם מנקודת מבטי זו דרך חיים נהדרת ואני לא מרגישה בה החמצה או סבל?ואני מדברת על אורח חיים כרוני הרי ברור שארשה לעצמי פה ושם גם דברים אחרים בלי תחושת אשמה זה כמו שנמצאים ילדים בחופש הגדול,לפעמים זה דוקא מרגיש מאד טוב ונכון לחזור למסגרת מסודרת לפי מה שהבנתי גם המוח שלנו אוהב סדר.

שלום, אני חדשה בפורום, ורציתי לדעת איך הגישה של "הרזיה ללא דיאטה" מתייחסת לנושא של נשים בהריון וכן נשים אחרי הריון, הרי לפי מה שהבנתי עד כה מדובר בין השאר בזיהוי של מנגנון הרעב , וכשמדובר בנשים בהריון יש עובר שיש להתחשב בו.. ואילו כשמדובר בנשים אחרי לידה, יש את עניין של הנקה..

בוקר טוב א ראי כמה מדהים, הגוף יודע ליצור הריון, הוא גם יודע ליצור חלב- אם ולהפריש אותו בדיוק מתי שצריך. אז מה דעתך, יש מצב שהוא גם יודע לתמוך בהריון הזה ובעובר שהוא עצמו הביא להיווצרותו? לכבד את הגוף, משמעו לכבד את הפיזיולוגיה האנושית המופלאה אשר מקיימת אלפי תהליכים מדי יום ללא ידיעתך וללא התערבותך, מווסתת ומפקחת, מאזנת, מייצרת, סופגת ומפרישה. ובעצם מאפשרת את קיומך. הגוף, עושה הכל לבד ובצורה מושלמת. כשהוא זקוק לעזרתך הוא מודיע. הריון והנקה מעלים את הצרכים הביולוגיים של הגוף ואלה מתבטאים בין השאר בהפעלת מנגנון הרעב-שובע. מנגנון הרעב מופעל בהתאם לצורכי הגוף לאנרגיה ולרכיבי תזונה, אלה הם צרכים שמשתנים כל הזמן ולכן אין דרך מושלמת להזין את הגוף, מלבד הדרך שבה אנו נותנים לו להוביל. מהפוסט שלך, אפשר להתרשם שההריון הוא משהו שמתרחש מחוץ לגוף או שמנגנון הרעב אינו מתחשב בו. איך זה יכול להיות? הרי מספיק שתעלי את צורכי הגוף לאנרגיה באמצעות פעילות גופנית על מנת שתחושי צורך גובר במזון...אז הריון לא? הנקה לא? מבחינת הגוף, אם תטילי עליו את התפקיד המפוקפק לבחור בין השניים, העובר יהיה חשוב יותר מהאם עצמה. כמי שבאה מעולם בריאות הציבור, אני יודעת לאמר לך שככל שהדבר קשור בתזונה, הדאגה היא יותר לאם מאשר לעובר. כיוון שהגוף מפנה את משאביו לגדילת והתפתחות דור ההמשך, גם אם זה על יבוא על חשבון הגוף המארח (האם). בהמשכיות תלויה קייומו של המין האנושי. לסיכום אומר שצרכיו הביולוגיים של הגוף לאנרגיה ולרכיבי תזונה לוקחים בחשבון את כל התהליכים הביולוגיים המתרחשים בו, כולל הריון והנקה (ושלא נדע, גם מחלה). והדרך של הגוף לסגנל לך זאת היא באמצעות מנגנון הרעב-שובע. והמנגנון הזה הוא מדויק ואמין מכל נוסחא סטטיסטית שבשרות אנשי מקצוע. מאחלת לך יום נפלא שלך לאה פינטו

האם זה נכון שמי שאוהב את גופו ידרוש פחות אוכל? כלומר כשאדם מרוצה ממראה גופו, ביטחונו עולה והוא לא ירצה להרוס את גופו באוכל גא'נק פוד בכמויות גדולות ויידע להפסיק בזמן בגלל הערכתו כלפי עצמו וכלפי גופו. ואילו שמרגישים שמנים ולא אוהבים להסתכל במראה על גופם מפתחים ייאוש וזילזול כלפי גופם והאוכל מהווה פיצוי כאילו הם אומרים גם ככה אני שמן והגוף די דוחה אז אני לא שווה ממילא ואז האוכל מהווה פיצוי?

בטח שזה נכון. זה בדיוק ככה !!! תאהבי את עצמך איך שאת ותראי איך שהגוף שלך יודה לך...

בוקר טוב מי בשיח עם אדם שאת מכבדת, כיצד תנהגי? בשיח עם אדם שבו את מזלזלת, איך תנהגי? אין מדובר רק באוכל ובהשמנה, אלא בהשלכות רבות ליחס העצמי הזה. כשאת מכבדת ואוהבת אדם כלשהו, את מקשיבה לו, את איכפתית, את דואגת לנוחותו ולרווחתו ויותר מהכל את מקבלת אותו ללא תנאי ושיפוטיות. כשאת רוצה לעזור לו, את באה ממקום שמכיר במי שהוא ומה שהוא וכ"ו. כשאת מזלזלת במישהו ......? אדם שמכבד ואוהב את עצמו יהיה ער לצרכיו ולרצונותיו וידאג לספק אותם. כפי שכתבתי אין הדבר קשור רק באוכל או בנוחות הגוף, זה יתבטא גם בזוגיות, בקריירה, במרחב מחיה אולי. בעיני, אחד הסממנים הבולטים לאהבה עצמית היא העדר התלונה. אנשים שאוהבים ומכבדים את עצמם מוותרים על המקום של התלונה והקיטור לטובת השגת מה שראוי בעינהם. את המשוואה שניסית ליצור, אלטש קצת, ברשותך: אדם שאוהב את עצמו או לפחות מכבד את עצמו, יהיה קשוב לעצמו (לצרכיו הרגשיים, המנטליים, הפיזיים והחברתיים). וככל שילמד להקשיב לעצמו, יהיה מודע לצרכיו האמתיים. כך שמה שבעבר פרשת כצורך במזון, יובן עתה אחרת. זה לא שאם אני אוהב את הגוף שלי אז הוא יגמול לי ויצמצם את צרכיו. הגוף לעולם לא יצמצם את צרכיו, אלה הם צורכי המחיה והקיום שלו. ההחלטה לאהוב ולכבד את עצמך היא ירית פתיחה חשובה, אך זכרי שגם זה תהליך. תהליך של שינוי תפישת העצמי שלך. בהצלחה רבה ויום מלא אהבה שלך לאה פינטו

אחרי שראיתי שעליתי במשקל 5 קילו בחודש (כשאני מיישמת את הגישה..) הבנתי שכנראה לא הבנתי ב-א-מ-ת את הגישה. לכן החלטתי לאכול ר-ק כשאני מרגישה את הרעב ב-ב-ט-ן, ולהפסיק י-ש-ר כשהוא עובר. מקווה שהפעם אני אצליח,(לא יודעת למה, אבל להרגיש את הרעב אני מרגישה, את השובע לא.. כך שאני אוכלת ואוכלת ואני לא מרגישה לא את השובע ולא את הסוף..) להתקשר ללאה אני מתביישת, אז נשאר לי רק לנסות לעשות את זה בעצמי ועם העזרה שלך ושלהן באתר. נ.ב אני אודה לך מאוד אם תסביר לי איך לזהות את השובע.. אני מיואשת.. תודה.

אני בת 16 ו-7 חודשים. שוקלת 65 קילו. לאחר שב-28.4.08 שקלתי 59 קילו במשקל היעד , והייתי אוכלת רק שאני רעבה ומפסיקה כשאני שבעה באופן טבעי.. אפילו בלי לחשוב על זה.. לא יודעת איך הגעתי תוך חודש למצב הגרוע הזה היום..

אני אנסה לעזור לך כמיטב יכולתי והבנתי , אם זה לא יהיה מספיק טוב אנא ממך צרי קשר עם לאה. אני בטוח שהיא תשמח לעזור לך , אחרי הכל אני גולש בפורום ולא איש מקצוע. לגבי תחושת השובע: הצלחת להבין שכאשר מדברים על רעב אז מדובר ברעב פיזי בבטן, נכון? יפה, עכשיו תראי: תחושת הרעב הפיזי בבטן היא הדרך של גופך לומר לך שהוא זקוק לרכיבי מזון, זה האיתות, ה"אזעקה" שהוא מפעיל כדי לסגנל לך שהוא זקוק לאוכל.ככל שחולף הזמן ולא אכלת ,תחושת הרעב תלך ותגבר. עד כאן תחושת הרעב. איך תדעי שגופך קיבל מספיק? איך תדעי שהוא שבע? פשוט וקל! הרעב,האיתות, ה"אזעקה" שגרמה לך להבין שגופך זקוק למזון תיפסק! ברגע שתחושת הרעב נעלמה והתחלפה בתחושת רוגע, ברגע שאותה "אזעקה", איתות פסק לחלוטין, זה בדיוק הזמן להפסיק לאכול.גופך יפסיק לדרוש ברגע שהכנסת את כמות רכיבי המזון הדרושה לו.תעשי נסיון על עצמך: תאכלי לאט ושימי לב איך עוצמתה של תחושת הרעב הולכת ופוחתת תוך כדי אכילה, עד שתגיעי לנקודה שבה תחושת הרעב הפיזי פסקה לחלוטין. הגוף שלך עשה את זה מאוד פשוט עבורך:אם יש "איתות" -אוכלים. נפסק האיתות-מפסיקים לאכול. אבל כמו שלאה ובלה מסבירות כל הזמן, מנגנון רעב ושובע הוא רק חלק מהדרך, יש תהליך למידה מורכב יותר שנועד לעבוד על רבדים שונים ולזה נדרש איש מקצוע מיומן. נסי להתגבר על תחושת הבושה וצרי קשר עם לאה. אחרי הכל אין לך במה להתבייש, להיפך, תהי גאה בעצמך שאת מוכנה ללמוד ולהתנסות. בהצלחה ושבת שלום!

לבלה או לאה, יוצא לי לקרוא אצלכם בפורום והדברים שנאמרים כאן דווקא מדברים אליי ומנסה לסגל לי חשיבה שונה... אני לא יודעת אם הבנתי נכון אבל לפי מה שאתן אומרות הגוף יודע מה הוא צריך, שאלתי היא מה קורה כשאני מרגישה שאכלתי יותר מידיי- הבנתי שברגע שאני אחכה לאות רעב הבא שום דבר לא יקרה והגוף ינצל את מה שיש לו... אך במידה וזה מה שקורה הדבר לא יוביל להרזיה אלא פשוט לשמירה על המשקל לא?! (גם אם הרזיה היא רק מטרה משנית) ושאלה נוספת היא מבחינת סוג האוכל- כשאני בוחרת מה לאכול הבנתי שלא כדאי להגביל את עצמי ולתת לי חופש בחירה- אבל האם כדאי לי לבחור אוכל מסויים לאו דווקא מבחינת הקלורוית שהוא מכיל אלא יותר מבחינת דברים שהם יותר מזינים ובריאיים?

שלום דניאלה טוב שהגעת ותודה עלנוכחותך בפורום תהליך הרזיה ללא דיאטה מתחיל בלקיחת אחריות. ואחריות משמעותה היכולת לתת לעצמך דין וחשבון בנוגע למה שעובד ומה שלא עובד בשבילך. כל עוד תדבקי במה שלא מוכיח את עצמו כמקדם ומאפשר, אין זה משנה כמה "הגיון" יהיה בזה. עלייך להבין שמשהו כאן לא עובד בכל זאת. אם כך, נסי לענות לעצמך על שאלה פשוטה: כמה פעמים בחייך ניסית לכפות על עצמך את המאכלים הנכונים, אלה שהם מזינים יותר ובריאים יותר (ובינינו, אם אפשר גם דיאטטיים יותר)? אם זה עובד בשבילך, נפלא, יש לך דרך. אם לא, עצרי. עצרי לערער על הדברים ולבחון אותם. עכשיו, הסבירי לי מדוע שגופך לא ירזה, במצב שתארת? זהו בדיוק הראש השמן שחושב שמכל מלאות ומכל ארוחה נקודתית משמינים, לא? לא הבנת נכון את שכתבתי לגילה, מציעה לך לקרוא שוב. יום נפלא שלך לאה פינטו

לאה שלום, תודה על התגובה... רציתי להגיד שבדרך כלל אני כן משתדלת לאכול אוכל שהוא נחשב "לדיאטטי" ומכיל פחות קלוריות ממאכלים אחרים, לרוב אני לא מרגישה צורך לאכול דברים שהם יותר עתירי קלוריות אולי כי התרגלתי ומצאתי לי תחליף לכל דבר. אבל לפעמים יש מצבים שאני מרגישה שאני אוכלת יותר מידיי (גם אם זה דברים לא הכי משמינים- אני פשוט אוכלת יותר) וזה גורם לי להרגיש ההפך- אני מרגישה שבגלל שאכלתי יותר מידיי אז בזמן הקרוב אני אוכל יותר, שלהבדיל ממצב אחר שבו לא הייתי מרגישה שהאבסתי על עצמי יותר מידיי- לא הייתי אוכלת עוד אחר כך... איך אני יכולה למנוע את המחשבה הזו, כי הרי מן הסתם שאם אכלתי יותר אני לא אמורה להרגיש רעב (ואני באמת לא מרגישה) אבל יש תחושה אחרת שגורמת לי לרצות לאכול עוד...

בלה שלום, כשענית לשאלתי, אמרת לי לדמיין שיש לי חדר עם כל האוכל שאני הכי אוהבת, הוא רק שלי, ורק לי יש מפתח אליו, ואני יכולה להיכנס מתי שאני רוצה. חשבתי להפוך את התרגיל למציאות, אך אני בכל זאת חוששת לקנות כל כך הרבה אוכל טעים כי אני יודעת שאני אוכל את זה בפרק זמן קצר. אם האוכל יהיה מול העיניים, הרצון לאכול אותו יתעורר. אני מבינה שזה לא טוב שאני לא סומכת על עצמי ועל הפרטנר האהוב שלי (גופי), אך חוששת בכל זאת. כדאי להעמיד את התרגיל במבחן המציאות?

שלום לך. מי שהציע את התרגיל הזה של חדר מלא אכל הייתה קרול מונטר מפתחת הגישה של הרזיה ללא דיאטה. לפי שיטתה זה אחד התנאים הראשונים להבראה מאכילת יתר והשמנה והיא מדברת הרבה על החובה לעשות זאת. לדבריה זה עובד נהדר ואחרי זמן קצר של אכילת יתר יש איזון מלא של אכילה וירידה במשקל הפעם בלי פחד ומאבק. אז את צודקת זה שאת חוששת מראה שאת לא ממש סומכת עד הסוף. כל עוד תתני לחשש הזה להחליט עבורך לא תוכלי באמת להנות מהגישה. לחשוש זה בסדר אבל אם לא תתגברי פשוט לא תלמדי לשחות/לנהוג או כל דבר אחר. אז קדימה לקפוץ למים ותדווחי לנו איך היה. בברכה בלה

אם הכלב שלי אוכל אוכל שלנו, זה לא צריך להיות נורא כי לפי השיטה הרעב הבא שלו יאחר לבוא, אז למה הוא בכל זאת השמין? עושה רושם שהרעב הבא שלו לא מאחר לבוא והוא אוכל גם את האוכל שלו.. האם יש לכלבים אכילה רגשית? ואיך השמנה שלו מתיישבת עם הגישה?

סימן קריאה יקר, ערב טוב אתחיל ואומר שאינני וטרינרית או מומחית לפסיכולוגיה של בעלי חיים, אך יש נקודה שהייתי שמחה להעלות. לפני מספר שנים קראתי מאמר שפורסם בארה"ב ודיווח על כך שלמעלה מ- 10 או 15 אחוז מחיות המחמד (המבויתות) שמנות. הממצא הזה קיבל התייחסות רצינית דווקא, כיוון שהוא משקף משהו שקורה בעולם המודרני שבו אנו חיים, עולם בו תופעת ההשמנה הולכת ומתגברת, הולכת ומתפשטת אפילו לבע"ח. ולהלן ההסבר: עבור בע"ח בטבע המזון זמין כל העת. כלב הוא בע"ח טורף שעם כל הכבוד ל"במבה" שהוא מקבל, אוכל אמיתי זה הקטע שלו. כיוון שבע"ח מבויתים תלויים בבעליהם בכל הקשור להזנתם, המזון אינו זמין באופן חופשי ומהווה הזדמנות פז לאכילה, ללא קשר לרעב. האין זה מה שקורה לאדם בדיאטה, לאדם שמגביל את האכילה שלו ויוצר חוסר זמינות מלאכותי של מזון בחייו? אין מצב שתמצא בטבע זאב (משפחת הכלבים), אריה או ג'ירפה שמנים, בשל היכולת שלהם להשיג מזון בעצמם. מכיר את התמונה של אריה רובץ מתחת לעץ כשלצידו גוות זברה או אילה? שים לב שהיא אף פעם לא מחוסלת לחלוטין. ("בבחינת, נהיה רעבים מאוחר יותר, נשיג עוד זברה") עכשיו, תוסיף לעובדת הזמינות המוגבלת של המזון, ירידה דרסטית ברמת הפעילות הטבעית שלהם...קיבלת כלב של שנות האלפיים. אני חייבת לספר לך סיפור אישי, קצת מצחיק וקצת עצוב כשהייתי צעירה מאוד ירדתי עם הכלב שלי לטיול בוקר, באותה עת ירדה שכנה נוספת עם הכלב שלה. וזו התמונה: אני רזה עם כלב רזה והיא שמנה עם כלב שמן (אגב, הכלבים היו פחות או יותר אותו אותו סוג) במהלך הטיול היא שאלה אותי איך זה יכול להיות שהכלב שלי רזה ושלה שמן? מה הוא אוכל? עניתי שהוא אוכל מה שאנחנו אוכלים. היא השיבה "כן, גם שלי" והמשיכה לשאלה הבאה: "כמה פעמים ביום הוא אוכל?" עניתי: "כמה שאנחנו אוכלים" והיא הינהנה בהתלהבות שגם שלה..... בע"ח כמו הילדים שלנו, להבדיל אלפי הבדלות כמובן, יכולים לשקף לנו לא מעט על עצמנו. ואגב, אכילה רגשית אינה מתייחסת רק למצבים רגשיים כמו שעמום, תסכול, לחץ וכדומה. אכילה כזו היא גם, ובעיקר, תוצר של תודעת חסר. ישנו סלוגן אמריקאי שאומר: "כשאתה שמן אל תתפלא שגם ילדיך וגם חית המחמד שלך" - אין זה נועד להאשים אלא רק לשקף. אז תנו ליות לחיות...ולרזות? לילה טוב שלך לאה פינטו

תודה רבת על ההתייחסות, אך אני לא בטוח שהבנת את שאלתי.(למרות שלאחר שקראתי בשנית אפשר היה לחשוב שאני מתבדח אני רציני לגמרי). הייתי מצפה, שיאכל פחות מהאוכל שלו, כי לאחר שנתתי לו מנת אוכל הגונה, לכאורה אין סיכוי שירגיש רעב אחרי שעה, כי הרי לא משנה מה אכל, הגוף שלו משתמש במזון שקיבל. מקווה שכעת אני מובן יותר.

שלום , בנסיון להבין את השיטה המוצגת כאן התעוררהאצלי שאלה: המצב הרצוי הוא לאכול רק כאשר הגוף שלך מאותת לך על סמני רעב אמיתיים ולא רעב לצורך השקטת תסכול, שעמום וכו. בהנחה שאני אוכלת כאשר אני באמת רעבה, לאחר מספר שעות בהן לא אכלתי כי לא הייתי רעבה, עולה אצלי השאלה מה לאכול. הראש הדיאטתי אומר לאכול לי אוכל בריא, דל קלוריות וכו, הראש החופשי מחישוקי הדיאטה יכול למשוך אותי לאכילת קפה ועגה, מנת גלידה או צלחת פירות. מהי הגישה שלכן לסוגיית סוג האוכל ואיכותו, כאשר אתה באמת רעב? אילנה

ערב טוב אילנה המצב הרצוי הוא לחיות בהרמוניה עם עצמנו. כשאנו מדברים על חופש בחירה מלא, על הזכות לעשות בחירה אותנטית בכל רגע שעומד בפני עצמו, איננו מייצרים הלך רוח ושיח של הגבלה. משפטים שלתוכם תכניסי את המילה "רק" הופכים לכללי אצבע בעיתיים, כמו בכל דיאטה. אילנה, המטרה היא ליצור שינוי מהותי ואם המטרה היא להפוך לאנשים רזים מבפנים החוצה, איך זה מתיישב עם חוקיות גורפת שכזו. מה תעשי כשתבקרי חברה שמציעה לך עוגה מופלאה שזה עתה הכינה? בהנחה שאינך רעבה. (אגב, כשאנו רעבים באמת, הדבר האחרון עליו נפנטז יהיה עוגה ואין זה משהו שאנו מתכננים אותו, זה משהו טבעי שקורה כשנותנים לו לקרות) אז אמרנו שאינך רעבה ועדיין העוגה הזו היא סופר-אטרקטיבית, מ-ה א-ת ע-ו-ש-ה? נמנעת או מתענגת? משאירה לך בשלב זה לענות על השאלה ואשמח להתייחס במשך. בנוגע לשאלתך, אדגיש ואומר שאחד הדברים הנרכשים תוך כדי תהליך (ואני מדגישה תהליך, תהליך של למידה שהוא תוצר של חוויה מתמשכת וחוזרת), הוא האמון שלנו בגופנו ובעצמנו. שאלתך מבהירה לי כי אינך סומכת על עצמך ו/או על גופך והאמת היא שזה נורמלי, לאחר כ"כ הרבה שנים בהן לא שאלת את עצמך "מה אני הכי רוצה? מה יהיה לי הכי טעים עכשיו?" במקום זה התעסקת במה שצריך ובמה ש"נכון", במה שדיאטטי ובמה ש"בריא". זוהי בעצם שאלה חדשה וחשובה ביותר. בהתחלה יהיה הרבה מקום למזונות מהם נמנעת לאורך השנים ובהמשך ככל שתאמיני לעצמך באמת שמזון זמין בחייך בכל עת ובכל מקום, האטרקטיביות שלו תפחת והבחירות ישתנו באופן טבעי. אך יש כאן עוד רבדים שקשורים בהבנת הגוף שלך, בהבנת תבנית החשיבה שלך, בהבנה הבסיסית של מה זה לשחרר את הלך הרוח הדיאטטי ועוד וכל אחד מהרבדים הללו הוא שלב תהליכי בפני עצמו. ערב נעים שלך לאה פינטו

לאה שלום רב, אני כל כך מודה לך על התשובה המפורטת והנוגעת באופן מדוייק בסימני השאלה שהעלתי. מאז שגיליתי את חוכמת האתר שלכן, אני מנסה להתרחק מהשפה המגבילה הבאה עם פרדיגמת הדיאטה ומשתדלת יותר ויותר להקשיב ולגופי ולשאול את עצמי כאשר אני רעבה, כמו שכתבת, מה אני הכי רוצה? מה יהיה לי הכי טעים עכשיו?" ממש כמו שכתבת, אני לא בוחלת במזונות שנחשבו אסורים בעיני לא מזמן. בבית קפה אני בוחרת לאכול עוגת גבינה מפתה ולא כריך דיאטטי...יחד עם זאת אני מרגישה תחושת מלאות נעימה שעות ארוכות לאחר כל ארוחה, בידיעה כפולה שקודם כל קיבלתי מה שרציתי ושנית- האוכל יהיה זמין מתי שאחליט לאכול. ביחס לשאלתך - אני רואה את עצמי ממש מתלקקת מעונג באוכלי את העוגה שחברתי אפתה, ואני מקוה שרגשי האשם שאיפיינו אכילה כזו בעבר יתחלפו בשמחת ההנאה. מכל הרבדים שציינת הייתי שמחה להבין את מה זה עבורי לשחרר את הלך הרוח הדיאטטי. האם תוכלי לקרב אותי להבנה באמצעות שאלות מנחות? שוב, תודה על ההתייחסות לשאלתי, כל טוב, אילנה

ישבתי יום שלם וקראתי אחורה שאלות ותשובות. הופתעתי מאוד ואפילו התרגשתי מהמחשבה החדשה, אבל אני לא יודעת כיצד להתחיל ליישם. אני בת 39, 160 ס"מ, שוקלת כיום 70 ק"ג לאחר דיאטות רבות בהן ירדתי ובעיקר אחריהן עליתי. חשוב לציין שאני במצב מנופאוזה מזה שנתיים, לוקחת הורמונים. אני במצב נואש שכן אני לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה, אני נגעלת מאיך שאני נראית, וכמובן מאוד עצובה, מדוכאת ועצבנית בגלל הנ"ל. כיצד מיישמים את הרעיון הנהדר הזה שאתן מציגות? HELP

שלום ליאן וברוכה הבאה לפורום הרזיה לא דיאטה שמחה על שהגעת ומאמינה שיש בכוחה של גישה זו לסייע לך להשיג את שאיפתך הלגיטימית, כפי שסייעה לרבים אחרים. כיוון שמדובר בגישה שהיא צורת חשיבה ותפישה קוגנטיבית שונה ממה שהורגלת בה, היישום אינו ענין של עוד טכניקה. על מנת להצליח יש לעשות דרך של למידה מחדש. את יכולה לפעול בשלב זה באחד משני מישורים או שניהם יחד: 1. להמשיך ללמוד את הגישה ע"פ המוצג בפורום, להתנסות ולהעלות שאלות 2. לקחת לך ליווי מקצועי שיוביל אותך בדרך חדשה לפיתוח מיומנויות חדשות ברמת החשיבה וברמת העשייה, באמצעות כלים חדשים לחלוטין. תהליך הרזיה ללא דיאטה הוא תהליך של שינוי. וככזה הוא טומן בחובו שלבים ורבדים רבים ושונים, המשתנים מאדם לאדם. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

קראתי את תשובותייך הרבות, ויש לי שאלה נוספת. מה קורה אם אני ממש מרגישה רעב יותר מידי פעמים ביום (אולי בגלל ההורמונים שאני לוקחת?) איך אדע לזהות אם זהו רעב פיזי או רעב נפשי? כי כשאני אומרת שאני רעבה - אני באמת רעבה, עם סימני קרקורי בטן וכדומה.

כמו כולם, גם אני שבעתי מרב דיאטות, אני בת 56 ודי נמאס לי, לפעמים פוקדים אותי "אטרפים" של זלילה ללא שליטה, אני בולסת מכל הבא ליד , מוכר לא? עולה ויורדת במשקל כ- 20 עד 30 ק"ג. נראה שניסיתי הכל. אין צורך לפרט. הפעם נתקלתי בפרסומת לDAIT FOR LIFE, הנמכר ברשת סופר פארם, האם הטבליות האלה ממולצות? עד עכשו הדיאטות שלי היו באכילה בלבד ללא אמצעי עזר של כדור וטבליות. אך בגלל גילי "המופלג" ואין ספור של דיאטות הירידה שלי היא איטית כ 1 ק"ג לחודש בממוצע , גם כאשר אני צועדת יומיום כשעה. אני רוצה להעזר ב"גלגלי עזר" , האם אתם ממליצים על הטבליות הנ"ל?

שלום עידו ראשית, ברוכה הבאה לפורום הרזיה ללא דיאטה (לא פור לייף ולא שום דבר דומה לזה). יקירה, את משתפת אותנו בנסיונך הלא מוצלח עם דיאטות (משהו שכולנו מכירים היטב) ועדיין בודקת אפשרות לדיאטה (עוד גימיק תעשייתי-מסחרי). את בטוחה שנמאס לך מדיאטות? אם לא, אז המשיכי לנסות עוד ועוד גלגלי "עזר" שלעניות דעתי, בטווח הרחוק, רק תומכים ומזינים את ההשמנה, הן מנטלית-קוגניטיבית והן פיזית. ואם באמת נמאס לך, מציעה לך לבחון את האפשרות של גישת ההרזיה ללא דיאטה. את זה - לא ניסית! והמלצתי לך היא להתחיל דווקא מהפורום הזה, קראי, שאלי, נסי להבין....אני מאמינה שיש כאן משהו מרענן ושפוי עבורך. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

כן נכון את בהחלט צודקת, רק שאני עדיין לא מסוגלת להיות בתפיסה של הרגלי אכילה. בגלל גילי 56 וכאמור בגלל כל הדיאטות שעשיתי בעבר,הירידה שלי בקושי ניכרת.כל הדיאטות כולן היו מוצלחות, בעלייה אני מאשימה את עצמי בלבד.היום הירידה שלי איטית מאוד מאוד. עשיתי בדיקה b.m.r.(נראה לי שזה שמה) והתוצאה הייתה 1030 אם אני לא עוסקת בספורט. נו זה כמעט צום. אני בקבוצה של דיאט קלאב ובאמת התורה שם היא לא צום אלא הרגלי אכילה ותזונה נכונה, לי זה לא מספיק,לא עכשו, כאשר אגיע למשקל הרצוי אהיה מוכנה לכל הרגלי אכילה שיציאו לי,עד אז אני צריכה תוצואת. אני צריכה לראות תוצאות לא חשוב לי אם מדובר בגרמים בלבד לשבוע, אבל אני צריכה לראות ירידה כדי לקבל מוטיבציה, והיום אני נשברת מהר מאוד כאשר אין לי תוצאות.וכך הגלגל מתגלגל.אני מודה לך מאוד עידו

אבל כשימאס באמת תדעי אפה לחפש תשובות.

הכלבה שלי מקבלת את האוכל הכי יקר שקיים בשוק. אוכל יבש, כזה שמגיע בכופתיות. הרבה פעמים קורה, שכשאני נותנת לה אוכל, היא באה, מרחרחת, והולכת. יכולים לעבור ימים ויותר מבלי שהיא תאכל. הווטרינר, אגב, אומר שכלבים יכולים גם לחיות עשרה ימים בלי לאכול אם לא בא להם, כך הם הורגלו בטבע. אבל - אם אני מערבבת את האוכל הרגיל שלה עם משהו ריחני במיוחד, שהוא לא האוכל הרגיל (נקניק/גבינה עם ריח חזק ואפילו עגבניה שהיא אוהבת במיוחד), היא תמיד תאכל את התוספת האהובה, והרבה פעמים גם תמשיך לאכול את האוכל היבש. ברור לי שזה קשור איכשהו לכך שהיא חושבת שהאוכל המיוחד ייגמר וכדאי לה לאכול אותו מהר. אז למה היא ממשיכה לאכול גם את האוכל הרגיל שלה (זה שלפני כן לא הסכימה לגעת בו)? ולכל התוהים, אני פשוט חושבת שכדי "לנקות" מעל עצמנו את כל הפרדיגמות הישנות, כדאי לפעמים ללמוד מכאלה שקצת יותר מחוברים לטבע מאיתנו...

אין לי תשובה, אבל אני חייבת לציין שאהבתי מאוד! גם אני מנסה לפעמים להבין דברים דרך טבע שכזה

אני רואה אותו הדבר על הכלב שלי. ולמרות שאני בעד ללמוד כל מני דברים מכלבים אני חושבת שהרגלי אכילה זה לא אחד מהם. כלבים מבוייתים אינם שולטים בזמינות של האוכל שלהם. הם תלויים בנו לגמרי בטיב, בכמות ובתדירות של האוכל שמסופק להם. לעובדה הזאת יש מן הסתם השפעה לא מעטה על צורת האכילה שלהם. למשל, כמו שתארת, הפחד שאוכל טעים שנתת לה עכשיו לא יהיה זמין יותר לעולם ולכן כדאי מאוד לחסל את כולו. אולי בכל זאת אפשר ללמוד מזה משהו על עצמינו. אולי כשאנחנו מגבילים את עצמינו וגורמים לעצמינו לחשבו שמשהו יהיה לא זמין, אנחנו גם אוכלים ממנו יותר?

בלה שלום, נדמה לי שגיליתי מה האוכל ממלא אצלי... נדרש די הרבה אומץ לומר זאת בגלוי (אבל כאן אני אנונימית אז זה בסדר..) אני ממש צריכה שכל הזמן יאהבו אותי, גם חברים ומשפחה וגם בן זוג, לא רק בפאן המיני, אלא אני צריכה שמשהו יאהב אותי, ויזכיר לי כל הזמן כמה שאני..... (יפה, חכמה, חמודה ומוכשרת...). זה לא שאני סובלת/ סבלתי מחסך מיוחד אבל נראה לי שזה מה שהגוף שלי מבקש, ולא ממש אוכל. עכשיו, אחרי שאולי הגעתי לפתרון. האם תוכלי לעזור לי ביישום? חברים ומשפחה- קצת קשה לי ללכת ולהצהיר: "חבר'ה, נראה לי שגיליתי על עצמי משהו- תראו לי אהבה" כי אני רוצה שזה יבוא ממקום אמיתי. בן זוג- לא מוצאת... נראה לי שהדרישות שלי גבוהות מידי וקשה לי להוריד אותן. התוכלי לטכס לי עצה?

אנונימית יקרה. ראשית כל הכבוד על האומץ והפתיחות. זה ניפלא שגילית משהו כל כך חשוב ומהותי לגבי עצמך ומודעות זה החלק הראשון של כל שינוי . אחרי המודעות יש צורך בליקחת אחריות ויצירת שינוי אחרת שום מודעות לא תעזור לי. לדוגמא אני יכולה להיות מודעת לכך שהבית שלי מבולגן כי אני לא מסדרת אותו עד שלא אקח אחריות ואקצה זמן לסדר שום דבר מהותי לא ישתנה.עכשיו אחרי שהבנת וגילית שזו הבעיה אצלך (איך הגעת למסקנה הזאת בכלל??) אני שואלת אותך איזה פתרונות יש לך לדעתך ? רמז - זה לא קשור באחרים , הם לא יוכלו לספק לך את האהבה שאת מדברת עליה.

אני קוראת את ההסברים שלכן והן נשמעים בהחלט סבירים והגיוניים בכל מה שקשור לאוכל. הצורך באוכל כי הגוף דורש. אבל מה לגבי הצורך בנשנוש. הרי הצורך בנשנוש לא קשור לאוכל בעצם. אנחנו יושבים בערב מול הטלוויזיה ומנשנשים לא בגלל רעב אלא בגלל צורך פנימי כלשהו (אני מניחה שבעיקר שעמום). כאן הגישה של "ללכת עם מה שהגוף דורש" נחסמת, כי הדרישה איננה פיסית אלא פסיכולוגית. מה דעתכן?

אני חושבת שענית לעצמך... בדרך כלל הבעיה היא לזהות את מה שהגוף מנסה להגיד, אם את יודעת שזה מתוך שיעמום, תנסי לעשות משהו מעניין יותר...

וכאן הגישה של הרזיה ללא דיטאה נותנת לך הרבה אפשרויות לפיתרון של אכילה לא מתוך רעב.פיתרונות שממש עוזרים. בברכה בלה

מזה כשבוע וחצי אני משתמש בגלולות הרזייה של "דוקטור טבעון בשם "טבע קל" בינתיים 1.5 ק"ג הורדתי .......לצערי התשוקה למין ירדה לי פלאים וכן הופיעה בעיית זיקפה שלא הכרתי בעבר....מאכזב נורא...בד"ר טבעון אומרים שהבעייה לא מוכרת...האים מישהו שמע משהו בנושא כאוב זה ??????

היי דודו, ראיתי את ההודעה שלך בפורום וגם אני בשיטה שלהם כבר מעל חודש וגם אני ירדתי, לגבי חשק למין... אצלי זה לא נפגע ואני מוכרח לציין שדווקא מכיוון שאני יורד אשתי יותר נמשכת אלי :)

אני קוראת בפורום כבר הרבה זמן וקראתי את תגובותיכן האחרונות בנוגע לכך שצריך לעקור את המחשבה על "להשתחרר ממגבלות הדיאטה" אך איני בטוחה שהבנתי כיצד ניתן לעקור לגמרי את המחשבה מהראש? האם תוכלו לעזור לי להבין ובכך לעזור לי לשנות אחת ולתמיד את אורח החיים שלי? תודה.

בוקר טוב דנה את מעלה כאן את הנקודה הקריטית בכל התהליך הזה. לשנות אמונות באופן יזום הוא תהליך מאתגר ביותר. אנו נוטים להיות כל-כך מזוהים עם האמונות שלנו עד שאיננו מבחינים בהם, כיוון שהן תמיד "ברורות מאליהן" הן תמיד "אמת". אין שיטה או נוסחא שאם תבצעי אותה זה יקרה. מדובר כאן בתהליך מורכב רב-רבדים שלא עובד בזבנג וגמרנו. אין מדובר בעקירה כמו עקירת שורש אצל רופא שיניים. הלוואי וזה היה כך. אם זה היה כ"כ מכני ופשוט, מליוני אנשים בעולם היו יוצרים שינויים בחייהם מדי יום. אך זה לא המצב על אף רצונם. כמו כן, לרוב מדובר במגוון פרדיגמות שהן אמונות בנוגע לעצמך, אמונות בנוגע לגופך, אמונות בנוגע למזון. על מנת ליצור שינוי עלייך להיות בתהליך של למידה את עצמך, לפתח יכולת גבוהה של מודעות עצמית (מנסיוני, רבים לא מבינים את המושג ואם מבינים אז לא ממש יודעים ליישמו), להבין את מערכת ההפעלה שלך, להיות נוכחת בעולמך הפנימי. ללמוד לעבוד נכון עם החלק החושב שלך וללמוד לנהל את החשיבה שלך, להבדיל ממה שקורה היום בו החשיבה האוטומטית שלך מנהלת אותך. זה תהליך שדורש התנסות ויש בו לא מעט טעייה ומשברונים. כל נסיון לשינוי יוצר אצלנו התנגדות, מעצם הפער בין המצוי לרצוי. חלק מתהליך ההרזיה ללא דיאטה הוא ללמוד כיצד לעבוד עם ההתנגדויות שלנו באופן ממנף. אמונה (פרדיגמה) מתחילה תמיד ברעיון בו אנו מתחילים להשתעשע (דגש חזק על המילה "להשתעשע"). ככל שאנו חוזרים במחשבתנו על הרעיון הזה, המח שלנו מתחיל לקבל אותו כאפשרות ומתחיל להוכיח אותו. זה בדיוק מה שקרה לנו עם ההשמנה, לא? רבים יכולים להסתכל אחורה לתקופה בה החלו בדיאטה ולאמר לעצמם "וואלה, לא הייתי שמנה בכלל", אבל שם הם התחילה המחשבה "אני שמנה". בהתחלה זו היתה רק מחשבה אחת קטנה שעם הזמן חזרה על עצמה. המח שלנו מתחיל לתפוש זאת כאמת ומכאן מתחיל שלב ההוכחות שמתבטא בסיכומו של דבר בעולמנו החיצוני. כך נוצרת מציאות חיים, מרעיון שהופך לאמונה, מאמונה שהופכת למציאות. דנה, שינוי פרדיגמות הוא נושא גדול ותהליך מורכב. זה החלק המשמעותי ביותר, בעיניי, בתהליך של הרזיה ללא דיאטה ובכל תהליך שינוי, בכלל לא משנה באיזה תחום חיים מדובר. עצם ההבנה שלך ש"פה קבור הכלב" היא חשובה וזו כבר התחלה מצוינת. אינני יכולה לתת לך נוסחא או טיפ, זוהי דרך שיש לעשות ובדרך הזו נחשפים דברים שונים שתובעים דיון עם עצמנו, נחישות רבה לשינוי ופתיחות גדולה. ממליצה לך בחום להעזר במלווה מקצועי. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

אם אגיד לעצמי דברים שאני לא באמת מאמינה בהם, הרי שאני משקרת לעצמי.... האם יש להתחיל בשקרים עצמיים קטנים?

אני קניתי דרך מוקדנית קמוסות לדיאטא .בזמן מחירה של קמוסות בסכום לא קטן הבטיחה המוקדנית לתת לי ארוחה זוגית במיסעדה בחינם .כשקיבלתי את המישלוח לא שלחו לי את השוברים לארוחה .....מה הייתם עושים ? מיתקשרים ! נכון.... אבל מה קורא אחרי מיספר ניסיונות היתקשרות למוקדנית קישרי לקוחות,שלא עונים או סוף סוף עונים ואומרים רק רגע ובסוף מיתנתקת השיחה. אני היחלתתי לבטל את העיסקה דרך קישרי הזמנות .פיתעום כל המוקדניות היתעוררו לחיים,כי יש ביטול עיסקה ... אז מי מיתקשרת מנהלת מחירות בשם(...)ומנסה לשכנע אותי כי זה טעות אנוש ואני אפצה אותך ...(היא לא אמרה במה)ואני כבר שולחת לך את השוברים . אני אומר לה סליחה אבל אני לא מעוניין וכי לי יש את הזכות לבטל עיסקה תוך 14 יום.תני לי בבקשה את מס' הפקס לביטול ואת הכתובת למישלוח החבילה. ומה אומרת המנהלת(ציתות)אני לא נותנת לך כלום את מס' פקס חפס ב-144 ,ואני לא מבטלת את העיסקה ודבר איתי בעוד 14 יום . אם אתם לא מאמינים יש גם הקלטה. או תנסו ותיראו !!!

לאה שלום, אני בטוחה שזו הדרך, ויודעת זאת בכל ליבי , רק שקשה לי ליישם... אם אני נמצאת במצב ש"בא לי לאכול" (זה לא רעב פיזי, זאת אומרת שאני לא באמת צריכה לאכול אבל אני רוצה לאכול בכל זאת) אני מתרכזת בעצמי, שואלת את גופי מה מבוקשו, מנסה להציף את הרגשות, לתת להן במה ומענה הולם, אבל "סתם בא לי" פשוט סתם כי אני רואה את האוכל ומתחשק לי לאכול אותו, בלי סיבות וחפירות עצמיות... ובמצב כזה, אם אני לא אוכלת הרי שאני מרגישה מוגבלת, במשטר כלשהו, כאילו אני בדיאטה. (למרות שאני יודעת שאני לא רעבה באמת). אם אוכל במצבים האלה, הרי שאני אוכלת בלי להיות רעבה וזה מאבד את המטרה.., אם אני לא אוכל ארגיש כאילו מוגבלת...

בוקר טוב למנסה את כל-כך צודקת. כל-כך קל להפוך את מנגנון הרעב-שובע לעוד כלי דיאטטי. ואין פלא שברגע שזה קורה, את שוב מוצאת את עצמך מתקשה מאוד, כמו בדיאטה. אחד השלבים החשובים ביותר בתהליך הרזיה ללא דיאטה הוא שחרור הראש הדיאטטי, זהו גם אחד השלבים המאתגרים ביותר. בלעדיו, כל השימוש במנגנון רעב-שובע, אינו אלא עוד דיאטה. פשוט במקום לספור קלוריות, את משתמשת במנגנון הזה. נכון, שזה כבר צעד חכם יותר, אך כפי שאת יכולה להבין, בפירוש לא מספיק. את עושה בו שימוש מתוך חשיבה דיאטטית ולכן יהיה לך קשה מאוד להפיק ממנו את המיטב שאומר לא רק הרזיה, אלא שקט פנימי ואיכות חיים. החשיבה הדיאטטית מנחה אותך להגביל. זוהי מטרתו הראשונה של כל מדיאט (=אדם בדיאטה), וזה בעוכריו. בואי נתבונן במה שקורה אצלך, על מנת להבין כיצד הראש הדיאטטי הזה מחשק אותך. יש בך צד אחד, הלך הרוח הדיאטטי שמקבל החלטה להגביל, לצמצם אכילה, לרסן ולשלוט. הפרדיגמות (אמונות) המלוות והמלבות אותו הן : "אני לא רעבה אז אסור לי, אני אשמין, כדאי להימנע, צריכה לשלוט בדחף, לא לאכול, לא לאכול" (סליחה על הדרמטיות אך אני בטוחה שאני לא רחוקה מהמציאות בהרבה). הקולות הללו מעוררים בך התנגדות, תחושות אישקט שולכות ומתגברות ככל שאת מטיפה לעצמך "אסור לי לאכול". ואז את מוצאת את עצמך חצי שעה, שעה, שעתיים...מנהלת עם עצמך שיחה ומאבק סביב...מה? הסוף ידוע לשתינו, את תשבי לאכול כמו גדולה והרבה יותר. זה הבור שעלייך להבחין בו, הכניסה לשיח הפנימי הזה. כשאנו מחליטים "אין דיאטה יותר" אנו מחליטים "אין יותר מקום לשום מאבק פנימי סביב אוכל". המאבק התמים הזה שמתחיל בקטן הוא עקב אכילס שלך ושל רבים. המאבק הזה מכיל הרבה יותר "קלוריות" מכל מזון שבא לך עליו. אינני בטוחה, עד כמה את מבינה את המשמעות של המשפט הזה ואת נכונותו. זאת ידעו לאמר לך מי שחוו את התהליך צעד צעד אל חייהם הרזים. זוהי אחת התובנות החשובות והמרגשות. ההשמנה שלך לא נוצרה כי סימנת אותה כמטרה . לא קמת בבוקר ואמרת לעצמך "אני רוצה להשמין, כדאי שאוכל הרבה הרבה אוכל". ההשמנה שלך היא תוצאה של הלך רוח והתנהלות. כך גם צריכה להיות ההרזיה והאכילה, תופעת לוואי, מטרה משנית ולא עיקרית. רק אז יהיה קל לרזות בדיוק כפי שקל להשמין. בתהליך הזה יש מגוון רחב של רבדים. לנסות לצמצם ולגמד אותו למנגנון רעב-שובע, זה עוול. אם כן, החופש התודעתי לאכול הוא מטרה, ה-מטרה. זה ודאי מעורר בך חשש ומחשבות כמו "אם אתן לעצמי חופש טוטאלי, לא אפסיק לאכול, אשמין כמו שלא השמנתי מימיי". מובן וטבעי שתחשבי כך, הרי אלו בדיוק המחשבות שגורמות לך לחפש חוקים וכללים להגביל. ולצערנו מביאים אותך לתוצאה הפוכה מזו שציפית לה, בטווח הארוך. אז אם מתעורר אצלך חוסר בטחון ואפילו פחד, הרשי לי להרגיע אותך. אם התהליך שלך ייבנה נכון מתוך מרחב אמיתי של חופש, תתחילי להיות פיקית, בררנית. ברגע שתדעי שמזון זמין לך תמיד והמזון אינו הדבר המשמין, לא תחווי את החשש הסמוי של "נגמר, לא יהיה, חד-פעמי" וכ"ו. תבחרי באמת. ואז מנגנון הרעב-שוע יהיה כלי נפלא לשרותך. דמייני מצב בו אני מכניסה אותך לחדר מלא מלא מלא באוכל, כל המאכלים שאת הכי אוהבת בעולם, ומכולם יש הרבה. אני אומרת לך שהחדר הזה שלך, תמיד בשבילך, רק לך את המפתח ואני דואגת למלא את אותו כל העת. את יכולה להיכנס מתי שבא לך, כמה שבא לך ולצרוך ממנו הכל. שני דברים נוספים שאומר לך, הם: 1. העונג שלך הוא המטרה (לא השמנה ולא הרזיה, הם מחוץ למשחק לגמרי) 2. בחדר הזה אין מה לעשות פרט לאכול. נסי לדמיין זאת ולחוות זאת, שעה אחר שעה, יום אחר יום. ושימי לב לתחושות ולכמיהות שלך. למרות שאני ממשיכה את הכתיבה, עצרי , אל תוותרי על התרגיל הזה. אין לי ספק שככל שאת מרשה לעצמך, ככל שהמזון זמין בחייך ללא תנאי, אאטרקטיביות שלו הולכת ופוחתת. כרגע אינך מנוהלת ממקום של חופש ותודעת שפע אלא ההיפך ולכן אינך בוחרת באמת, את מנוהלת ממקום שבלית-ברירה (ובצדק) נכנע למאבק הפנימי, מתקומם כנגד החסך. ה"פטנט" הוא ללמוד לא ליצור את המאבק הזה. מקווה שהצלחתי להאיר לך נקודה סופר קריטית ומודה לך על שאיפשרת לי להעלותה בפורום. מאחלת לך יום מלא חופש ושקט. שלך לאה פינטו

לאה בוקר טוב, תודה רבה!!! את פוקחת לי עיניים לעולם חדש של אופנות חשיבה' אני מרגישה aהגעתי אל ארץ הטובה... מה שנותר זה להפרד מהפרדיגמות הכובלות, המייצרות השמנה (כמה זה ברור לי עכשיו...) ולפתוח דלת לעולם מלא אפשרויות של אוכל טעים, משביע ומענג.אני מרגישה שיש לי כיוון וסיכוי לצאת מהנדנדה האינן סופית והבלתי נשלטת של השמנה - הרזיה. האתר שלכן נותן השראה וכח לעשות את השינוי, אילנה

אני מסכימה לגמרה עם לאה. מניסיון שהולך ומצטבר אצלי עם מטופלים רבים השלב החשוב והמפחיד ביותר הוא הויתור על התפיסה הדיאטתית. הבעיה הגדולה היא שזה הרבה יותר מורכב משזה נראה. אדם עשוי להסכים תוך שניה לוותר על רעיון הדיאטה אבל מה שהוא לא מודע לו שישנה תשתית מחשבתית רחבה ועמוקה מאד בתוך המח שלו התומכת ברעיון הדיאטה וחשוב לייבש את השורש שלה. כמו צמחים מזיקים בגינה - לא מספיק רק לקטוף אותם אם לא נוציא את השורש הם יצמחו שוב תוך זמן קצר. ההרגלים המחשבתיים האלו התומכים בדיאטה משפעים על התנהלות רחבה אצל בני אדם וגורמים להם להיות מונעים מתוך פחד וחוסר אימון גדול כלפי הגוף.מתוך מקום כזה בו אני תמיד אראה את הגוף שלי כאויב שהמשפט כבדהו וחשדהו נכון עבורו לעולם לא תיוצר מערכת יחסים של כבדו הדדי החיונית לתהליך של הרזיה ללא דיאטה. לכן כל כך חשוב לעשות את התהליך הזה לא לבד - כדי שמישהו אחר ישים לב שסטינו מהדרך ויחשב לנו את המסלול מחדש. אני שמחה מאד שאת מוצאת את הדרך והיעד אליו היא מביאה נכונה, אני מקווה בשבילך שלא תרימי ידיים אם לא הגעת מהר כמו שחשבת, התהליך אינו פשוט. בברכה והמון הצלחה בדרך - בלה

בלה שלום, אני מודעת לכך שהדרך ארוכה ומלאת חתחתים. ברור לי שלא די בהחלטה לוותר על "ראש של דיאטה" ואז זה פשוט יקרה... במכתבי הקודם הבעתי את שמחת הגילוי של הגישה שלכן, שמתיישבת אצלי כל כך טוב עם הרצון לקבל את עצמי ולאהוב את מה שיש, ומאידך- לאור הנסיונות הכושלים הרבים של 'הלוך ושוב', לרדת ולעלות במשקל. אני כבר יכולה לציין בשמחה שיש אצלי איזו שהיא רגיעה סביב האוכל, מן תחושת שחרור נעימה. עד שאגיע לתמיכה שתעזור לי לעשות עבודת עומק אני מוצאת את עצמי שואבת תמיכה מהאתר וזאת לזכותכן! אילנה

לאה יקרה, בקשר למה שענית למטה לנולי על ההגיון החדש שאת מכוונת איליו, האם יהיה זה נכון לומר שעל פי הגישה החיבור לרעב הוא היותר משמעותי כיוון שהגוף מנצל את האספקה עד תומה גם אם היא עודפת עד שיאותת על רעב נוסף, אם כך האם אפשר תמיד לאכול מעבר לצורך ומהי החשיבות של ההקשבה למידה שהגוף זקוק כרגע,מעבר לתחושת חוסר הנוחות ,אם אני לא מוטרדת באופן סדיר מהכמויות הנאכלות, כיון שלפי ההגיון החדש שאימצתי ,הן לא תגרומנה לי להשמין כל עוד אני ממשיכה להקשיב לאיתות הרעב הבא?זה לפי דעתי מה שנולי ניסתה לשאול וגם אני תוך כדי התנסות שואלת,האם מצב כרוני כזה לא מביא להרזיה אלא לכל היותר לשמירה על המצב? באהבה,גילה

בוקר טוב גילה יקרה ההקשבה שלנו לגוף באה ממקום שמכבד את הנוחות והרווחה שלנו. זוהי הקשבה לגוף שלנו, זוהי הקשבה לשיח הפנימי שלנו, ערנות לעולם הרגש שלנו. להקשיב לעצמנו זה להיות במקום שאיכפת לנו מעצמנו. לא ממקום שרוצה להקשות על עצמנו. ברמה הפיזיולוגית-ביולוגית, הבנתך נכונה. ויש בזה את הכח להוביל להרזיה. כיוון שמה שאת אומרת הוא שאת "דוחפת" 1.5-2 ארוחות יחד. זה הרי ממילא מזון שבשלב כזה או אחר תצרכי. אך אני מוטרדת מההתייחסות המכנית הזו לעצמנו ולגופנו. זה שוב להיות במקום שקובע כללי-אצבע בנוגע ל"תעשה ולא-תעשה". אני חשה אי נוחות כשהמטרה הראשונית היא הרזיה. נכון, זה נשמע אולי מוזר לשמוע זאת ממני, כדיאטנית שמנהלת פורום של הרזיה, אך זו האמת שלי. הרזיה היא תוצאה טבעית של צורת התייחסות ולכן המטרה הראשונית צריכה להיות צורת ההתייחסות שלנו. גילה, אני רוצה להפנות אותך לשרשור שלי עם "המנסה" מודעה או שתיים מעלייך. יום נפלא ותודה על השאלה שלך לאה פינטו