פורום הרזיה ללא דיאטה

שלום רב ! אני חדשה בפורום הזה ולפני שהגעתי לפה הייתי "מטיילת" ושואלת שאלות בפורום הרזיה והשמנה בשיטת ד"ר לוי. עקב כך שאלמוני הגיב בפורום של שיטת ד"ר לוי ופירסם את הפורום הזה הרזיה ללא דיאטה החלטתי לבוא "ולטייל" גם פה. אני בת 13 וחצי שוקלת בערך 80 1.65 מטר. אני בערך כחצי שנה בדיאטה רצינית מהחודש ה-11 עד חודש זה. מחודש 11 עד חודש 2 עשיתי הליכות יום יום ומאז החודש ה-2 הפסקתי וחזרתי ב-1.5 החודש הזה לעשות הליכות יומיומיות וברוך ה' עד עכשיו כארבע פעמים בשבוע הליכה של 60 דקות . אני ממש ממש רוצה לרדת אך אני ממש לא רואה על עצמי תוצאות למרות שבודדים שממש אפשר לספור באצבעות באים אלי פעם בא ואומרים שרזיתי אך אני חושבת שממש לא . אני באמת רוצה לרדת ואין דבר שיותר ישמח אותי מאשר לרדת אפילו קילו אחד !!! מה עליייי לעשות בבקשה בבקשה אני כבר מיואשת אז אם אפשר תשובה מלאה ומפורטת . ממש תודה !!

ברוכה הבאה לפורום הרזיה ללא דיאטה כחדשה בפורום, אני מציעה לך לקרוא, לקרוא ולקרוא על מנת להבין לאן הגעת. ככל שתקראי, יעלו שאלות, אותן את מוזמנת להעלות בפנינו ואנו נשמח לענות, להסביר, להאיר. אך ראשית קראי ונסי להבין את הראש, כי הוא שונה לחלוטין מהמקום שממנו הגעת. יום פורה ומוצלח שלך לאה פינטו

היי, לסבתא שלי יש שטות כזאת שאומרת שאם שותים כף של חומץ תפוחים בבוקר ובערב זה שורף את השומנים... האם זה נכון? יש בכלל דבר ששורף שומנים? תודה מראש,

שלום לאלמונית לא, זה לא נכון. אין שום רכיב בחומץ תפוחים שיש ביכולתו לעקוף את מנגנוני הגוף ולפעול על רקמת השומן בצורה כזו. אם היה....סביר שלא היתה השמנה וכולם סביבך היו רזים, לא? ברשותך אבהיר את הענין הזה שנקרא "שריפת שומן", המינוח המקצועי הוא חימצון. על מנת לייצר אנרגיה לצרכים תפקודיים, גופינו בנוי לחמצן מולקולות של חומצות שומן ומולקולות של סוכרים (פחמימות) על מנת להפיק ATP (הגוף שלןנו לא מכיר את המושג "קלוריות" הוא מכיר ATP) הוא בוחר את המקור (שומנים או סוכרים) ואת הכמות ע"פ צרכיו. תהליכי החימצון מתקיימים במעגלים ביוכימיים שונים ומורכבים, בכל תא ותא מתאי גופנו. מה שאת שואלת הוא האם ישנו מוצר/רכיב שיוצר ספציפיות גבוהה לשומן על-פני פחמימות לצורכי יצירת אנרגיה. ואני עונה לך, לא. מה שקובע את התהליכים הללו הם צרכיו האנרגטיים של הגוף. יום נפלא שלך לאה פינטו

ע"פ הרפואה הסינית הכבד "אוהב" טעם חמוץ ,יש מצבים ברפואה הסינית שממליצים על שתית מים מהולים בחומץ תפוחים (לשחרור חסימות אנרגטיות בכבד) דבר שמרגיע את הגוף בן השאר. לשרוף שומן זה לא יעשה כפי שנאמר ,אבל אולי ירגיע , נסי ותראי מה יכול להיות במיוחד אם בא לך על חמוץ.

האים חומץ תפוחים יעיל לדיאטה?

ראיתי את גובתך ורציתי לחלוק עלייך בקשר לחומץ תפוחים זה כן עוזר בדוק לי זה גרם לחילוף חומרים מהיר (3 פעמים ביום) וירדתי קרוב ל38 קילו בחודשיים ובלי ספורט ועדיין אכלתי כמו תמיד פשוט שבשלב מסויים זה גרם לי לאכול פחות כלומר אם הייתי אוכלת צלחת שלמה אחרי 3 שבועות עים החומץ זה גרם לי לאכול חצי צלחת

שלום, רציתי לברר אם הטבליות הנ"ל של חומץ התפוחים אינן נוגדות באיזו שהיא צורה את תרופות המרשם? מדובר בתרופות נגד סוכרת, לחץ דם,כולסטרול וכן פלאוויקס לאחר צינתור טיפולי. תודה

בוקר טוב לך לאחר קריאת תגובותייך,הבנתי שחשוב מאוד תפקיד המלווה בתהליך לכן פונה אני אליך לקבל יותר פרטים ,כמו:האם ישנם מפגשים קבוצתיים,פרטניים,עלות(אם אפשר)מספריי טלפון וכו' שבוע נהדר

בוקר טוב טליה ולכל המבקשים פרטים ספציפיים בנוגע לליווי בתהליך. הפורום נועד לחשוף את הגישה ולהוות במה להבנתה (ככל הניתן במסגרת מוגבלותו הטבעית). כל מה שנוגע לפרטים טכניים ו/או אישיים, תוכלי לפנות באמצעות פרטי ההתקשרות, כפי שמופיעים בהקלקה כפולה על התמונות (בפורום אתר דוקטורס. הבנתי שדרך וואלה ישנה בעיה כרגע). אשמח לשוחח איתך לספק ולהרחיב כל מידע חסר. בברכה לאה פינטו

אני נהנת מהאוכל רק כשאני אוכלת אותו לבד, בבית, והכי טוב בבית שלי. אם תציעו לי עוגת שוקולד חמה עם כדור גלידה, משהו שאני אוהבת מאוד, לא אתנגד לאכול אותו במסעדה, אך אצליח להנות ממנו הרבה יותר בבית. ולחילופין, ממתקים "פחות איכותיים" שלא הייתי נוגעת בהם אם היו מציעים לי אותם באירוח, אוכל לאכול בכמות גדולה ולהנות, בבית שלי... חשבתי על קשר מחשבתי או רגשי בין הבית לאוכל אבל לא מצאתי כזה מישהו נתקל בתופעה דומה? אשמח מאוד לשמוע רעיונות להסברים...

שלום לך לא מצאת קשר? בואי נתנסה במספר רעיונות. את מחביאה את היחסים שלך עם אוכל. ביתך הוא מבצרך. שם, בבית, אף אחד לא יראה, אף אחד לא יחשוב עלייך...,אף אחד לא יגיד.... נראה שאת היחסים שלך עם אוכל יש להסתיר מעין הציבור. זה הדבר הראשון שאני מציעה לך להתייחס אליו תוך שאת שואלת את עצמך (וממתינה בסבלנות לתשובות שיעלו מתוכך, ומתוך רצון טוב לשמוע הכל ולקבל את מה שעולה ללא פחד וללא שיפוטיות): "מה יקרה לי אם אביא את התנהגות האכילה הביתית שלי לחברת אנשים?" שאלי בפתיחות ושימי לב לכל מה שעולה. או לחלופין "מה יש לי בבית שאין לי בחוץ, שמזמין את ההתנהלות הזו?" (אפשר גם להיפך: "מה יש בחוץ שמונע ממני לחוות אכילה?") דבר נוסף, אין להתעלם מהעובדה שבחברה, בחוץ, את יוצרת חסך והגבלה שמתבטאים בריבאונד כשאת לבד. אי זמינותו של המזון מעצם ההגבלה שכפת על עצמך (מסיבות שדורשות בדיקה) יוצרת אצלך כמיהת יתר. אין לי ספק שאינך נהנית מהמזון בבית כפי שאת נהנית מאיזשהו חופש. את מגבילה את האכילה שלך למקום ולכן את חיה בהגבלה, בדיאטה סמויה. את מגבילה מקום, אחרים מגבילים פריטי מזון או לוח זמנים וכ"ו. הכל מתנקז לדבר אחד, הגבלה שיוצרת איבוד שליטה. יקירה, מערכת היחסים שלך עם אוכל היא ענין חשוב בתהליך שלך, אם ברצונך להשיג מטרה פיזית וליצור שינוי מהותי במימדייך. מקווה שהתגובה הזו תורמת לך ומזמינה אותך להמשך השיח, אך ראשית הסבי תשומת לב לשאלות שהפניתי אלייך. מאחלת לך יום מעניין ושמח שלך לאה פינטו

קודם כל תודה רבה על התשובה המהירה והמפורטת.. איכשהו מחוץ לבית, האוכל גם פחות מעניין אותי, וגם פחות פחות "עושה לי את זה", למה לדעתך האכילה לא מהנה בחוץ כמו בבית? האם לדעתך זו מגננה שהגוף שלי עושה בתת מודע כדי שאני לא אוכל?

אז אני קוראת בפורם הזה כבר 6 חודשים כל יום מחדש אני מנסה ולא תמיד מצילחה אבל העיקר שאני מנסה .אז ככה קראתי כאן באחת התשובות של בלב לא פעם אחת שאם אכלנו יותר מידי זה לא סוף העולם העיקר שבפעם הבאה שנואכל זה יהיה כאשר הגוף אותת לנו שהוא רעב. האם זה ההיגיון הפשוט של השיטה.האם בכל פעם שנתתי לגופי כמות שהוא לא היה זקוק לה,זה יהיה בסדר כל עוד אכלתי את הארוחה רק אחרי שהוא סימל לי. אם כן אז זה ממש מבלבל אותי. כי מצד אחד אם נתתי לגוף שלי יותר מידי הוא יאגור את המיותר לשומן,אבל כאן בלה מציגה עמדה אחרת. יכול להיות שלא הבנתי ופשוט מצאתי לי פירצה קטנה בכדי לא להרגיש אשמה בכל פעם שאכלתי יותר מידי. אני מאוד רוצה להבין את ההגיון ןלא לאמץ שיטות שנוחות כדי להקל על התהליך. תודה נולי.

בוקר טוב נולי אכן כל הכבוד לך על הנסיון החוזר, עצם ההתנסות היא צעידה, עצם ההתנסות מאפשרת לך למידה ועצם השאלה שאת מעלה מוכיחה זאת. אז בואי ננסה ללמוד משהו על צורת החשיבה שמנחה אותך (מהמעט שאת מביאה בפוסט זה). כל מה שאכתוב נועד לסייע לך לראות באופן ברור את הבור אליו את נופלת מבלי שתבחיני שהוא בור בכלל. נולי, את מגמדת גישה שלמה לשיטה פשטנית ומכאן הקושי, לא רק בהבנה אלא גם בביצוע. בתהליך הרזיה ללא דיאטה אנו בונים תשתית קוגנטיבית חדשה. ההתנהלות מול הגוף והמזון היא פועל יוצא, טבעי וקל של תשתית החשיבה שלך וכאן צריכה להתקיים העבודה המשמעותית. כל עוד תתמקדי בהתנהגות האכילה שלך, תפספסי את הענין עצמו. כשאני מדברת על תבנית חשיבה, אני מדברת על מערכת הנעה והפעלה. וזוהי/זהו בעצם ה"הגיון". הגיון אינו דבר אוניברסלי אלא אישי. ההגיון שלך נובע מצורת החשיבה שלך, כלומר האופן בו את מזהה ומעבדת נתונים ומידע. ההגיון הזה שלך מאפשר לך להבין דברים. כשבני אדם שונים מבינים את אותו דבר בצורה שונה, זה רק בגלל שלכל אחד יש את ה"הגיון" שלו. כל עוד תנסי להבין את גישת ההרזיה ללא דיאטה דרך ההגיון הדיאטטי, תרגישי מבולבלת, כי דברים לא מתיישבים במסלול ההגיון/חשיבה הזה. לכן, אנו בונים בתהליך הזה "הגיון" חדש, שיהווה תשתית להבנה חדשה ולביצוע ברמה אחרת לגמרי. אז בואי נתבונן בדברים באמצעות הפוסט שלך. ההגיון שלך (צורת התפיש והחשיבה שלך) עובד כך: כל אכילה שהיא מעבר לנקודת הסיפוק של הגוף, בהכרח תגרום לאגירה ולהשמנה. מכאן, הגיוני שכל אכילה שהיא קצת יותר מדי תגרום לנו להשמין ולכן בזה יש להילחם ומזה יש להמנע בחרוף נפש (סלחי לי על הדרמטיות, אם כי במקרים רבים, אינה רחוקה מהמציאות). אופס, אנו שוב במלחמה עם עצמנו ועם הגוף שלנו. ולמלחמה הזו קוראים "דיאטה". ההגיון שלי ושל גישת ההרזיה ללא דיאטה אומר אחרת לגמרי: השמנה היא תוצר של חשיבה שמנה כרונית אשר מובילה לאכילת יתר כרונית. ועכשיו אני אסביר את הרציונל ואת הבסיס המדעי. כשאנו מזינים את גופנו ברכיבים ובאנרגיה הם יהיו הראשונים לשימושו. למה שיאגור אותם? הוא ישתמש בהם. תחשבי על זה כמי שהלכה לקניות בסופרמרקט ועשתה קניה גדולה של מוצרי חלב שממלאים את המקרר עכשיו. נכון, המקרר מפוצץ, אך האם בהכרח האוכל ייזרק? לא. הפעם הבאה שתלכי לעשות שוב קניות תהיה לאחר שתשתמשי בכל מה שקנית. אלא אם כן, הרגלי הקניה שלך לקויים. מה שלחלוטין לא נכון לאמר על הפיזיולוגיה של הגוף שלנו. הגוף שלנו אינו מאותת לנו לצריכה נוספת עד שהוא מסיים להשתמש בכל מה שסיפקנו. מדובר ברכיבים שזמינים לו במערכת הדם. תחושת המלאות בקיבה אינה מעידה על השמנה ולא קשורה אליה. היא רק מסמלת לנו שלגוף יש מספיק על מה לעבוד ואין צורך כרגע ביותר (כפי שבסופרמרקט את מעבירה מוצרים מהעגלה למסוע. כשהמסוע מלא, אינך מוסיפה עוד, את ממתינה. כאן כמובן יש גם הבדל שלא ארחיב בו כרגע). כשאנו אוכלים "יותר מדי" (וזאת אנו יכולים לדעת רק באמצעות החוויה הפיזית של אי-נוחות במידה נמוכה או גבוהה), לגוף יש אספקה לאורך זמן. יקח לו הרבה יותר לחוות חסר אנרגטי-תזונתי ולכן יקח לו הרבה יותר זמן לאותת לנו לרעב. גורמי ההשמנה אינם המזון עצמו, הוא רק האמצעי, אלא רגשות האשם (בגלל ה"הגיון" הזה ובגלל החינוך הדיאטטי להגדיר את עצמנו כ"בסדר/לא בסדר" באמצעות התנהגות האכילה שלנו) והשיחות הללו עם המזון. המאבקים הפנימיים הללו הם המקור להשמנה ולא הקלוריות שבצ'יפס. כדי להיות רזה באמת עלייך להבין כי כל צורת ה"הגיון" שלך צריכה להשתנות. זה לא קל לבד כיוון שיש כאן לא מעט רבדים שאינך בהכרח מודעת להם. ובכל זאת מקווה שתגובתי האירה משהו. אני מזמינה אותך להמשך שרשור במידת הצורך. יום נפלא שלך לאה פינטו

שלום. שמי לילך ואני בת 18. אני 1.70 מטר ושוקלת נכון להיום 92 ק"ג. כל חיי התעסקתי במקשלי והייתי עושה דיאטות. בכל דיאטה הייתי מורידה 10 קילו, נשברת ועולה בחזרה כמעט כפול! כעת משקלי עומד על 92 ק"ג ואפילו קשה לי להסתכל על זה מרוב שזה הרבה. אני בימים אלה מסיימת את כיתה י"ב ואני מיועדת להתגייס בפברואר והחלטתי שהפעם אני עושה שינוי באורח החיים שלי ומקווה שעד הגיוס אחזור למידותי הישנות. את המשפט הזה כצפוי אני אומרת בערך כבר חודשיים אבל קשה לי ליישם. רוב היום אני נמצאת עם חברותי (הרזות מאוד) כשהבילוי המרכזי הרבה פעמים קשור לאכילה. קשה לי מאוד לסרב לזה, וכל שבוע מחדש אני מוצאת את עצמי אומרת "נו טוב נתחיל ממחר". כמו כן אני מנסה להגיד לעצמי לעשות פעילות גופנית אבל כשמגיע הרגע אני נהיית עייפה וכמובן שדוחה את זה ליום שלמחרת, וכן הלאה. בנוסף, גורם מלחיץ ומפריע זוהי אמא שלי, שבחודשים האחרונים לא מפסיקה להזכיר לי שהשמנתי ושאני צריכה "לקחת את עצמי בידיים". היות ולי ולאימי אין קשר חזק במיוחד אני לא מסוגלת לשתף אותה במה שאני חווה ועד כמה אני מיואשת. אני צריכה דחיפה רצינית שתגרום לי להתחיל לעשות את השינוי באורח החיים שלי אחת ולתמיד. החלום שלי מאז ומתמיד היה ללבוש שמלות ומכנסיים קצרים ויותר מכל הייתי שמחה להגשים אותו כמה שיותר מהר!

לילך היקרה. אם תמשיכי לעשות את מה שעשית עד עכשיו - תגיעי בידיוק לאותו מקום. אני רק משקפת לך את מה שתיארת פה. אמרת שכל החיים שלך את בדיאטות , שכל הזמן את מבטיחה לעצמך הבטחות שאת לא עומדת בהן שיש לך חלום ואת לא מצליחה להגשים אותו - ומה את עושה עם כל זה? שוב ושוב מנסה משהו שראית שלא הצליח.למה נדמדה לך שהשפעם זה יהיה שונה??? לילך - דיאטות לא עובדות - את לא נכשלת מה שנכשל זה התפיסה הרואה בדיאטה פתרון למצב של עודף משקל, אם תסכימי לרגע לראות את המציאות בצורה אחרת - תיתגלה לפניך אפשרות חדשה שלא היית מודעת אליה. הבעיה היא שאת שבויה בפרדיגמה - תפיסה - של דיאטה וכל עוד לא תעיזי להשתחרר ממנה לגמרה תמשיכי להיות שבויה במציאות שהיא יוצרת- זו בחירה שלך. מקווה שתבחרי אחרת. בברכה בלה

תודה על התגובה אבל מי מהמטפלים יכול לשלב את הטיפול הנכון...? דרך איפה אני יכולה להתחבר למטפל הנכון? האם יש פסיכולוגיות שמטפלות גם בתזונה? או דיאטניות שמתעסקות גם בפן הנפשי?

תנסי דרך קופת חולים יכול להיות שאכילה אינטנסיבית כזו נחשבת לאחת מההפרעות האכילה הקיימות (אכילה כפייתית) ודרך קופת חולים מטפלים בשילוב כל המטפלים: תזונאית, פסיכולוגית ופסיכיאטר.

אני בדיכאון מההשמנה וזה ממש נורא

ומה את עושה עם זה???

שלום, אני לא יודעת עד כמה תוכלו לעזור לי אבל אני כל כך מיואשת שאני לא יודעת מה לעשות! שמי ליאת ואני סטודנטית בת 23 בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי אוכלת פשוט בלי הפסקה!! יש לי גם היסטוריה של הפרעות אכילה אבל כל פעם שזה היה ככה- שהייתי אוכלת יותר מידיי הייתי מתאפסת על עצמי וחוזרת לאכול נורמלי... הבעיה היא שאני צריכה כרגע ללמוד ובדרך כלל שאני לומדת (אחד המצבים אבל לא רק..) אני כל הזמן מרגישה צורך לאכול וככה אני לא מצליחה לחזור לעצמי! מה אתן ממליצות לי לעשות במצב שאני אוכלת ואוכלת ורק רוצה להמשיך?! איך אני יכולה לעצור את הדחף העצום הזה שלא עוזב אותי לאכול כל הזמן??? המצב הזה רק מכניס אותי לדיכאון ואני לא מצליחה לעשות עם עצמי כלום! אין לי כוחות ללכת ללמוד ואין לי כוחות לכלום! כרגע אני לא מטופלת על ידי איש מקצוע אבל במידה ואני אחליט לעשות זאת למי הייתן ממליצות לי לפנות דיאטנית? פסיכולוג? פסכיאטר? מקווה שתוכלו לעזור- תודה ליאת

ליאת היקרה. בהחלט הייתי ממליצה על טיפול ולדעתי הכי כדאי להיות מטופלת אצל איש מקצוע המשלב שני נושאים בהתמחות שלו - טיפול תזונתי עם טיפול נפשי ביחד . איש מקצוע כזה יוכל לאפשר לך טיפול בבעיה הרגשית נפשית שלך המתבטאת בתזונתך. מאחלת לך המון הצלחה ואל תזניחי את הבעיה. טיפול נכון ומקצועי יתפור לך אותה לגמרה. בברכה, בלה

רציתי לשתף בגילוי מעניין שגיליתי על עצמי, בשבוע שעבר יצאתי עם בעלי והוא אמר שבא לו לאכול משהו פיקנטי והציע לי להצטרף לאכילה במסעדה סינית,ואני עם כל ההסטוריה הדיאטטית שלי נטיתי לסרב כי זה לא משהו שאני רגילה אליו,ואז אמרתי הרי אני כבר בתהליך אחר ,בוא נלך על הנאה נטו,עד שאנחנו כבר משאירים את הילדים ויוצאים ביחד,אכלתי ונהניתי ואפילו הגזמתי לדעתי אבל לא דאגתי, ולמחרת ניסיתי להקשיב לגוף ולתדהמתי במשך -12 שעות,ביום שלמחרת, לאחר הלילה הוא לא ביקש דבר והרעב התעורר רק בשעות הערב המאוחרות שלמחרת. הגעתי למסקנה מתלהבת שזהו זה מצאתי דרך לא עוד פחד מאוכל ומאכילה במסעדות ,קבלתי בטחון שהגוף יודע להסתדר גם עם מצבים כאלו ןאם באמת מקשיבים לו הוא מאזן את עצמו, זהו גילוי אדיר יש לי חופש מלא להנות כשאני בוחרת ואני לא צריכה להטרד בשל כך רק להמשיך להקשיב לגוף הקשבה כנה ואמיתית והוא ראוי לאמון ,-אפשר לסמוך עליו-תאמינו לי. סוף שבוע נהדר, אוהבת ,גילה

ככה בידיוק הם חיים - איזה כיף נכון!!!

שלום, אני יספר קצת רקע על עצמי ואחר כך יסביר מה הבעיה שלי, שמי לירון אני בת 21, גובה 1.74 ושוקלת 85 קילו. כרגע אני חיילת משוחררת ואני מנסה להתחיל לחיות את החיים... לפני 4 שנים עברתי משבר מאוד גדול שכלל בתוכו גם הפרעת אכילה, ירדתי מ89 ק"ג ל63 ק"ג בפחות מחצי שנה, קיבלתי טיפול אצל פסיכיאטרית במשך כ3 חודשים ואחר כך עברתי לטיפול אצל פסיכולוגית, מאז אותה תקופה המשקל שלי בנדנדה מטורפת! כשסימתי את התיכון כבר שקלתי 75 קילו, ובמהלך הצבא שוב חזרו הסימטומים של הפרת האכילה וירדתי שוב אל מתחת ל68 ק"ג. לפני 4 חודשים עברתי ניתוח ברגל, ובמהלך ההחלמה הייתי מרותקת למיטה במשך חודש שלם, בתקופה הזאת הייתי די מדוכאת בגלל בעיות בצבא וחוסר המעש ומצאתי את הנחמה באוכל. הייתי אוכלת כל היום מהכל ולא זזתי, וככה העלתי שוב את המשקל ל85 קילו!!! ועכשיו אני מתוסכלת מאוד ולא מוצאת את עצמי, החיים שלי בכללותם כרגעכ הם בבלגן אחד גדול יש בי המון חששות ופחדים לגבי ההמשך, מה יהיה איתי, אם אני יסתדר בחיים, מה אני רוצה ללמוד ואיך אני ישיג כסף ללימודים. בקיצור אני פשוט לא יודעת מה לעשות אני נואשת לגמרי!! אני מסתכלת על המשקל שאני רוצה להגיע אליו שהו 68 ק"ג ורואה 17 ק"ג שצריך להשיל ואין לי מושג איך אני יעשה את זה!!! בבקשה תעזרו לי!! בבקשה!!!

לירון המקסימה. למרות שאת בחורה מאד צעירה כבר עברת בחיים שלך הרבה התנסויות לא פשוטות. נראה כאלו כרגע החיים קצת גדולים עליך ואת מרגישה תקועה וחסרת אונים. אני רוצה להרגיע אותך ולהגיד לך שזה טבעי להרגיש ככה במיוחד במצב בו את מוצאת את עצמך - במעבר החיים הכי קשה (אחרי צבא) כשלא ברור לך בכלל הכיוון שלך בחיים. זה טבעי גם שאת כל הפחדים וחוסר ודאות את תמקדי במשקל ובאכילה . הבעיה היא שבמקום שזה יעזור לך זה גורם לך להרגיש יותר ויותר תקועה. כמה שיותר תתני מקום לחלקים המיואשים והמפחודים שלך כך הם יותר ויותר יגדלו , יתפסו פיקוד ויציירו לך את מציאות החיים שלך בצבעים שחורים ומפחידים. לכן, חשוב מאד להתחיל לראות את המציאות בעינים קצת יותר ראליות גם אם זה קשה לך. לא ברור לי האם את עדיין בטיפול ועד כמה הוא הועיל לך אבל במצב שאת מתארת תמיכה של איש מקצוע מיומן אמפטי ומבין יכולה לעזור לך מאד לבנות את החלק הבוגר והבריא שלך שאת כל כך צריכה עכשיו. את מבקשת עזרה ואני יותר מאשמח להושיט לך אותה אבל חשוב מאד שתמקדי את הבקשה שלך ותבדקי איזה סוג של עזרה את מבקשת מאתנו?

תיארת בצורה מאוד טובה את מה שאני מרגישה עכשיו אני בהחלט מריגשה שהחיים גדולים עליי ואני לא יוכל להתמודד איתם!! כרגע אני לא בטיפול הוא נגמר כשהגעתי לגיל 18 וסיימתי את התיכון, אני מאוד רוצה לקבל עזרה מאיש מקצוע אבל אני לא יודעת למי לפנות!!! יש לי בעיה עם הגוף שלי והמשקל שלי היום מונע ממני לעשות הרבה דברים כמו לצאת לבלות וכדומה, אבל אני לא מצליחה למצוא בעצמי את הכוחות לעשות עם זה משהו (משמע דיאטה..)!!! האמת שאני צריכה עזרה בכל המישורים בחיים שכן יש לי הרבה דברים לא פתורים. אבל כרגע אני מחפשת את העזרה להוריד את המשקל העודף שיש לי כדי שלפחות אני יוכל להרגיש טוב עם עצמי....

היי לירון, אני מקווה שאת קוראת את התגובה למרות שעברו כמה ימים. צעדתי בנעליים די דומות לשלך. מגיל 16 בערך סבלתי מבולימיה שהסובבים אותי גילו אותה רק כאשר עברתי תאונת דרכים בתקופת הצבא (עפתי מאופנוע)כמוך, הייתי מרותקת למיטה 3 חודשים עד שחזרתי ללכת ואכלתי בשביל משפחה שלמה. קשה לחזור לחיים אחרי שהם נעצרו לגמרי, בעיקר שאת בדיוק במעבר הזה בין צבא לאזרחות שגם מעלה לבטים וחששות וזה הכי לגיטימי בעולם. את לא באמת צריכה לקבל את ההחלטות עכשיו את יכולה להתחיל צעד צעד, אני זיהיתי את הדבר שהכי הפריע לי באותה וזה היה העליה במשקל אז ריכזתי את מירב האנרגיה שלי בלאכול בריא ולא לחזור להרגלים רעים (תפני לרופאת המשפחה שלך, שלי עזרה לי והפנתה אותי גם לדיאטנית וגם לפסיכולוגית), את לא חייבת להתחיל ללמוד עכשיו, תמצאי עבודה תפתחי בינתיים את הקישורים הבין האישיים שלך, תחסכי כסף ואז תתחילי ללמוד, אני התחלתי ללמוד רק בגיל 25 בלי שום עזרה מהוריי, אפשר לנסות לקבל מלגות, להבריז קצת משיעורים בשביל לעבוד :) והכי חשוב תשארי אופטימית. היום אני כבר בת 29, במשקל תקין אחרי תואר ועושה עכשיו תואר נוסף. הדברים מסתדרים וכמו שפו הדוב הסביר פעם איך הולכים אז זה די פשוט קודם רגל ימין ואח"כ שמאל ואת תראי שבעוד כמה שנים מהיום את תסתכלי אחורה ולא תאמיני שאת הצלחת לעשות את כל זה. רק צעד צעד וכשהמחשבות יוצרות עומס של יותר מדי דברים והיאוש משתלט תזכרי את פו הדוב צעד צעד, בהצלחה

קיבלתי בתודה את ההסבר על הגישה המדוברת ,קל להבין אותה אך מאוד קשה ליישם אותה. מה עושים למשל בשעות הערב כאשר אני קשוב לגופי וכל מה שאני שומע זה רעב בלתי פוסק עד כדי כאבים?

בא לי לרוץ אליך עם הסירים עכשיו. אבי יקר, למה נועד סיגנל הרעב אם לא על מנת לכוון אותנו לאכילה? זהו בדיוק תפקידו. הגוף שלך צועק "feed me feed me" ואתה, מה אתה עושה? מתעלם ממנו במפגין? מאדיר את הסטרס? איך זה אמור להיגמר אם לא באכילה? הגוף אוהב להרגיש נוח, כשהוא מרגיש נוח, כמו תינוק רגוע, הוא שקט. מצבי רעב בדיוק כמו מצבי מלאות ופיטום הם מצבי אי נוחות שמטרתם לעורר את תשומת הלב שלנו למלא את הצרכים הנדרשים. תאר לך שאתה מרגיש שבא לך פיפי ומחליט "לא! השלפוחית הזאת לא תגיד לי מה לעשות" מה יקרה אז? האם זה נשמע נכון? האם זה נשמע חכם? ומה אתה חושב שיקרה בסוף? אבי הרשה ל להתייחס לאמירה שלך "קיבלתי בתודה את ההסבר על הגישה המדוברת ,קל להבין אותה אך מאוד קשה ליישם אותה". אבי, אני יודעת שלא הבנת את הגישה ולכן הקושי ברור. אתה מרגיש שאתה מבין אותה כיוון שהאופן בו אנו, בני האדם, מבינים דברים חדשים הוא מעצם החיבור שלהם למשהו שאנו מכירים. ומה שאתה מכיר זה : "כדי לרזות צריך לצמצם ולהגביל, יש לרסן דחפים וכ"ו" ולכן מה שאתה מנסה לעשות זה להשתמש בכלי כזה או אחר של הגישה ולהלביש אותו על מה שאתה יודע ומכיר. אבל האמת היא שמדובר במשהו שונה לחלוטין שלמענו תצטרך ללמוד לפתח מסלולי חשיבה חדשים. וזה התהליך האמיתי שנדרש כאן. בגישה זו, אחד השינויים המשמעותיים הוא המעבר מתודעת חסר לתודעת שפע. כי הרי מה שמשמין אותנו הוא לא הקרואסון אלא המאבק הפנימי שיצרנו סביבו, הוא זה שבסיכומו של דבר יגרור אותנו לאכילת יתר. מה שאתה מנסה לעשות כאן זה למנוע מעצמך לאכול וזה שורש הרע ואחד הגורמים המהותיים בהשמנה. אבי, ממליצה לך בחום לקחת ליווי. מדובר בגישה מדהימה ובדרך נהדרת שתוביל אותך אל מטרתך ויותר מכך. יקירי, מקווה שהארתי ולו במעט את הדרך. מאחלת לך ערב נינוח ושלו שלך לאה פינטו

לפני כשבוע נחשפתי באחד האתרים לדיאטה חדשה -8 הדייאטות המתקדמות בעולם עם 7 פטנטים עולמיים באישור מכון התקנים הישראלי ומשרד הבריאות רציתי להתייעץ איתכן לגבי מהותה אשמח לקבל תשובה . האתר המדובר : www.israelilabs.com תודה והמשך יום טוב

בוקר טוב אנבל אשמח לענות על כל שאלה ספציפית שתעלי אך לא באופן כללי על מוצר כזה או אחר. את יכולה להעלות את התהיות שלך בנדון ואתייחס מתוך חוות דעתי המקצועית. יום נפלא שלך לאה פינטו

שלום, בת 53 בלי מחזור עם בעיית תירואיד מטופלת בפרופיל תאוציל. בשנתיים האחרונות שמנתי כ-10 ק''ג (גובה 163 משקל 67) עובדת 10 שעות במשרד. ללא פעילות גופנית. אנא עזרתך. יום טוב.

שלום דליה, איזו עזרה את צריכה?

אין לי למי לפנות, אין לי מאיפה לקבל עזרה. המשפחה שלי מפורקת! חוץ מהחברות שלי שהם חסרות נסיון כמוני אין לי אף אחד וללכת לרופא זו לא אופציה בשבילי :[ אני יודעת שלקחת את הכדורים האלו בתירות נמוכה לתקופת זמן מוגבלת יעזרו לי. ויעשו לי טוב לביטחון העצמי, להרגשה האישית שלי! אבל משו גורם לי להסס שאני מחזיקה את הקופסא, משו גורם לי לחשוב שאם אני יפתח אותה יקרה משו בלתי הפיך. למה זה?! :( יש לך תשובה בשבילי?!.

מיתר היקרה\ אני רוצה להבין- למה את רוצה לקחת את הכדורים האלה? מה לדעתך זה יתן לך? איך זה יגרום לך לרזות? איפה שמעת שזה מרזה? כדיאטנית עם המון שנים של ניסיון אוכל להסביר לך מה קורה כשלוקחים כדורים כאלה. כדורים משלשלים גורמים ליצאה של מים לתוך המעי מה שגורם ליצאה שילשולית. זה גורם לירידה במשקל אבל לא בשומן אלא רק בנוזלים היות ורוב גופנו בנוי מנוזלים, מה שאומר שהירידה הזאת היא זמנית לגמרה. מה שקורה בהמשך הוא שגופך מתרגל לכך שיש לו הרבה מים במעי ותוכלי להתפנות אך ורק בעזרת הכדורים, עם הזמן כמות הכדורים תלך ותעלה כי הגוף מפתח תלות.פעם טיפלתי באשה שלקחה כל יום 40 כדורים משלשלים !!! וכמובן שהייתה בעודף משקל גדול ובבעיה ענקית. מיתר, אני שומעת את המצוקה שלך את זה שאת מרגישה לבד ושאין לך למי לפנות ושלא באמת רואים כמה את מבולבלת אני שומעת ומבינה אבל מציע לך לא למהר כל כך להגיע למסקנה שאין לך למי לפנות. נסי בכל זאת אולי יועצת בבית ספר, אולי מורה, אולי דודה אולי בכל זאת אמא . העקר אל תעשי שטויות.

בלה אני באמת מיואשת ולא יודעת מה לעשות אני כל יום לפני השינה מחזיקה את הקופסא הזאת בידיים מתה להתחיל עם זה אבל יש משו בתוכי שגורם לי לזרוק אותה בחזרה למגירה. על המורות של בבצפר אני לא סומכת הן עוד יכולות להגיד שיש לי נתיעות להתאבדות או משו כזה , חולות . אמא ?! אני לא מכירה כ"כ את המושג הזה.. אמא שלי לא מספקת לי את הדמות הזאת בחיים. וכל בן אדם אחר שהצגת כדי שאני יפנה אליו לעזרה חשבתי על זה כבר קודם ומשום שלא היה לי לאן ללכת חיפשתי את מקור התשובה והתמיכה פה !!! אם היה לי למי לפנות אני לא חושבת שהייתי מגיעה לפורום הזה. \:

האם תוכל לשתף בתהליך שעברת? איך התחלת? משברים? תובנות? מקווה שתסכים, תודה מראש

הכל התחיל ביום חמישי בלילה, 30 באוגוסט 2007. אישתי ישבה ליד שולחן המחשב וגלשה באחד האתרים באינטרנט. היא קראה לי לחדר וביקשה ממני לקרוא קטע מתוך העמוד שהיה פתוח. היא לא אמרה לי במה מדובר כי חששה שאולי אני אגיב בזילזול או אסרב לקרוא. קראתי את הדו-שיח בין ורד ללאה פינטו(אמצע עמוד 47 בפורום 21/08/2007). ברגע שסיימתי לקרוא אני ידעתי בוודאות מוחלטת שמצאתי את האמת, מצאתי את התנ"ך של ההרזיה. זה היה ברור כמו השמש, פרוש לפני בלי שום צל של ספק. הייתי המום ומאושר, סוף סוף הסתיים המרדף האין סופי אחרי המשקל והאוכל. עד לאותו רגע סבלתי מעודף משקל של 15-17 קילוגרם. אכלתי רק מוצרים דלי שומן, רובם למעשה נטולי שומן לחלוטין. לא אכלתי גאנק פוד אבל גם לא עסקתי בספורט לפחות חצי שנה. מרבית חיי עסקתי בספורט בצורה מאוד אינטנסיבית, סוגי ספורט שונים כולל תחרויות ונבחרות. למרות הספורט האינטנסיבי תמיד הייתי בעל משקל עודף. זה לא מנע ממני להגיע להישגים מצויינים אבל ללא ספק הקשה עלי את המלאכה. הייתי בטוח עד לאותו גילוי שאני יודע את כל מה שיש לדעת לגבי הרזיה ותזונה. למחרת הגילוי היה יום שישי ואיתו גם הקידוש וארוחת הערב. באותה ארוחה אישתי הכינה מנת דגים "חריימה" טריפוליטאית . זו מנה שיש בה דגים עם רוטב אדום וחריף ואוכלים אותה עם הרבה חלה, הרבה מאוד, לפחות עד לאותו גילוי. אחרי ארוחה כזו אני בדרך כלל שרוע על הספה בלי יכולת לזוז. מאושר אבל סובל. זו היתה הפעם הראשונה בחיי שסיימתי ארוחת ליל שבת ולא הרגשתי מפוצץ. לא רק שלא הרגשתי מפוצץ , גם יכולתי לצאת לריצה ארוכה בלי קושי, כאילו לא אכלתי דבר. בדרך כלל הייתי מסיים שתי מנות דג ואת כל הרוטב בצלחת כמו "ילד טוב ירושלים" עם חלה של שבת. בארוחה הזו לא רק שלא סיימתי את הרוטב ואפילו לא קרוב לכך, אלא גם לא סיימתי מנת דג אחת אפילו! התברר לי לתדהמתי שהגוף שלי זקוק למעט מאוד, כל כך מעט שזה התחיל להתבטא בחיסכון משמעותי בצריכת האוכל שלנו. החשבון בסופר קוצץ ביותר מחמישים אחוז! זו הרגשה קסומה לדעת מה הגוף שלך רוצה ולהיות מסוגל לספק לו את זה. כיף לי לדעת שאני מבין את הגוף שלי, נותן לו את הטוב ביותר. מתוך הרגל, היו לא מעט פעמים שלא זיהיתי את נקודת השובע. פשוט אכלתי כמו רובוט בלי לשים לב לסיגנלים של הגוף וכמובן שאכלתי מעבר לצרכים של הגוף. היו גם פעמים שאכלתי גם כשלא הייתי רעב פיזית , משיעמום,לחץ. ככל שצברתי יותר נסיון והבנה, המצבים האלו התמעטו עד לכמעט אפס. המשקל המיותר יורד בלי קושי, בקלילות ממש. אני אוכל כל סוג אוכל שאני אוהב, לא נמנע מכלום. אפשר לומר שהמצב החדש יוצר אצלי "צרות של עשירים" כי יש לי פתאום מבחר אין סופי של אוכל מה שלא היה קיים אף פעם מבחינתי. את קולטת? לאכול ציפס,גלידה,סנדוויץ עם גבינה צהובה ומיונז, פיצה,פלאפל,עוגה וכל זה בלי רגשות אשם ובלי להשמין? לא רק שאני לא משמין, ברור לי שאני מרזה כי נתתי לגוף רק את מה שהוא צריך. ובגלל שיש לי עדיין עודף משקל אז אני יודע שהגוף שלי ימשיך להיפטר מהשומן המיותר ולא משנה איזה סוג אוכל אני מכניס לגוף. החופש מקבלת ההחלטות בכל הנוגע למשקל הוא בלתי נתפס, פשוט שחרור. הגוף שלנו כלכך משוכלל, כל כך חכם ומה יותר פשוט מלתת לו את ההובלה, לתת לו לחשב. אני אוכל מכל טוב, נהנה ומרזה, מה יכול להיות יותר טוב מזה? אני עושה זאת לבד אבל אני יודע שליווי אישי של איש/ת מקצוע הוא ממש קריטי לרוב האנשים להצלחת התהליך. אם את עדיין רוצה לעשות זאת לבד אני ממליץ לך לבחון כל תחושת רעב בנפרד. הכוונה היא שבכל פעם שאת חשה רעב,ריגשי או פיזי, את תשתדלי לתת לו את המענה ההולם ביותר. בלי לחץ, בלי "חייבים". נסי לחוש את הסיגנל של הגוף,איכלי לאט ועשי הפסקות כדי לבחון את התחושות. לרעב הריגשי כדאי שתיתני מענה הולם אבל לא בצורת אוכל כמובן. אפשר ורצוי לאכול בכל שעה שבה הגוף שולח סיגנל שהוא רעב, התעלמות ממנו רק תגרום נזק וסבל. כבדי את הגוף, תלמדי אותו מכל כיוון כי יש לנו גוף אחד ומיוחד והוא הפרטנר הטוב ביותר שיש לנו. הגילוי הזה גרם לי לרצות לשנות, לא רק את הגישה שלי אלא את גישתם של כל מי שאני יצליח לפגוש בדרך. אני מאוד מתקומם היום לשמוע דיאטנים ורופאים מדברים על קלוריות ותפריטים. אני עושה כמיטב יכולתי לחשוף אנשים לגישה הזו, לאמת. בכל פורום אפשרי אני מגיב בנושא ומנסה לגרום לאנשים לחשוב לרגע שאולי הדרך להרזיה לא חייבת לעבור בגיהנום, אולי יש דרך אחרת. לפעמים התגובות חיוביות, אנשים מעוניינים להקשיב ומגיעים לפורום כדי ללמוד. לפעמים אני מעצבן את הדיאטנים שמנהלים את הפורום ואז הם מוחקים את תגובותי או חוסמים אותי לחלוטין. במקרים כאלו אני מניח שהסיבה שזה קרה היא שהצלחתי לערער את בטחונם העצמי או שהם לא מסוגלים להתמודד איתי. ככל שיחלוף הזמן ותיישמי את הגישה בהצלחה הצורך להישקל ולדעת את המשקל הנוכחי שלך ילך ויפחת, יהי חשוב לך להרגיש טוב עם עצמך ופחות יעניינו אותך המספרים שבמשקל. הבגדים ידברו בעד עצמם, את תרזי במקומות בגוף שמעולם לא הרזית בהם קודם. זה יהיה כמו קסם, חוויות חדשות,עולם חדש ואת לא תירצי שזה יגמר. יכול להיות מאוד שבתחילת הדרך את תתקשי ביישום הגישה, אל תרימי ידיים. אם את יכולה לקבל ליווי אישי, מצויין. אם לא, קחי את הזמן,תשאלי שאלות,תקראי בפורום כמה שיותר. אני חוזר לפורום לא פעם על מנת ללמוד, הרבה פעמים קורה שאני מבין טוב יותר כשאני קורה את אותה התשובה אבל בזמנים שונים במהלך התהליך. התובנות מגיעות בכל מיני כיוונים וצורות. עמוד 47 בפורום הוא נקודת הפתיחה הטובה ביותר שאני יכול להמליץ עליה, אל תפספסי. תשאלי בפורום כל מה שאת לא מבינה, לאה ובלה ישמחו לעזור לך. המון הצלחה שתהיה לך.

תודה רבה על הפירוט וההשקעה

שלום רב לך (מה שמך בכלל???). אני מודה לך מקרב לב על שאתה מאמין בשיטה ומשקיע כל כך הרבה אנרגיה בקידום שלה. אני מאד שמחה על החוויה שלך ועל הצלחה שלך. זה מעולה לדעת שזה עובד עבורך ומה שמרשים אותי ביותר זה היכולת שלך ליצור שינוי עומק - שינוי ברמת ההויה שלך רק מקריאת תשובה אחת מעוררת השראה. זה מראה עלך המון כאדם. ישר כח. בלה

מוזר שאת עונה לה ככה על השאלה שלה מפניי שהיא בקונפליקט עם עצמה והיא לא יודעת אם הכדור הינו מזיק ולכן היא מתייעצת.והשאלה היא באמת עד כמה כדאי לה לקחת את הכדור הזה ולשם כך היא צריכה לדעת את השלכותיו. וזהו הקונפליקט הבלתי ידוע מבחינתה. ולכן היא מתייעצת עם מומחית.

אני לא רוצה לדבר על אנשים אחרים כשאני עונה לך. נתתי תשובה שבעיני היא אחראית מקצועית ואני עומדת מאחוריה. הבעיה היא לא בכדור ובמה שזה יעשה אלא במקומות אחרים לגמרה. בברכה, בלה

אנ בת 30 גובה 170 ושוקלת 49 יש לי בעייה אני אוכלת נכון ומודעת לכך שאני רזה ולא צריכה לעשות דיאטה כלשהיא ,אבל הבעייה שלי היא כזו כל פעם שאני אוכלת הכל הולך לי לבטן וליריכיים וזה לא כייף לדעת שאתה אוכל נכון בלי לחם בכלל בכל ארוחה רק קרקרים אוליי פרוסת לחם אחת ואני עדיין משמינה בבטן וביריכיים אני עושה כל יום כ-150 עד 200 כפיפות בטן ובגלל העיסוק שלי אני רוב הזמן בבית , אני בבעיות דיכאון מזה אני פעם אחרונה שבדקתי את עצמי הרופא אמר שהכל בסדר אצלי ואפילו המליץ לי לאכול יותר מהרגיל בגלל מישקלי ,בכל מקרה אני מאוד אשמח לטיפ קטן או 2 כי הגעתי לשלב שאני אוכלת פחות וסובלת מדכאונות והפרעות אכילה , הבעייה שלי שאוליי זה משבר גיל ה-30 ואיך אפשר להגיד שלא השמנתי באגן אם עד לפניי כחצי שנה הגינסים היו עולים עליי והיום הם כבר לא למרות שהמשקל נשאר אותו משקל הגינס בגלל בעיית הייריכיים לא עולה אני ממש בדיכאון מזה בבקשה עזרה ,,האים זה לא קשור לאוכל או שאני צריכה להתאמץ יותר בכושר שאני עושה ? אשמח לתשובה יום טוב

מיכל על פי הנתונתים שמסרת - משקלך (שהוא הרבה מתחת לנורמה) , התעמלות אנטנסיבית למרות הרזון הקיצוני, דיכאון בגלל צורה של גופך עליך לקבל יעוץ של איש מקצוע בתחום וכמה שיותר מהר לפני שיהיה מאוחר מידי. בברכה, בלה

אני יספר קצת עלי ואז אני יגיע לבעיה אני בת 17 גובהה 1.67 70 קילו. כולם אומרים שאני יפה וסקסית בטירוף רק אם הייתי רזה הייתי יכולה להיות הכי קרובה לשלמות. נמאס לחיות בסטיגמה של ילדה שמנה. אני לא מתלוננת על החיי חברה שלי כי לא חסרים לי חברים זו פשוט הרגשה עצמית! שלא עוזבת אותי המון המון זמן. אז החלטתי לקחת צעד קדימה ולעשות משו. אז ככה לפני כ 4 ימים מצאתי את עצמי בסופר פראם מבקשת מהרוקחת לקסדין בלי מרשם בלי שאלות במחיר של קופסאת סיגריות. זה ישב לי בתיק במשך המשמרת שלי בעבודה הגעתי הביתה אני יושבת בחדר מול הקופסא ומהססת אם להשתמש בה כל מיני מחשבות עולות לי בראש אם לקחת לא לקחת מה הסיכון של הכדור הזה מה התוצאות שלו ומה התופעות לווי קראתי את הפתק שיש בקופסא ולא הבנתי ממנו שום דבר אני נורא רוצה להיות שלמה עם עצמי. אני מחכה בקוצר רוח ללכת לקנות בגדים ולחזור הביתה עם שקיות ולא עם גופיה אחת ופרצוף מבואס!! אני חייבת עזרה בנושא הזה לפני שאני מתחילה לקחת את הכדורים!! בבקשה!! :[ אני ממש לא יודעת מה לעשות עם זה, ועם עצמי כבר. תודה מראש.

מיתר היקרה. אנא אל תהרסי את בריאותך הנפשית והפיזית. אין שום סיכוי לרדת במשקל בעזרת משלשלים - רק לגרום נזק נורא פיזי ונפשי. את במצוקה וצריכה לקבל הכוונה ואזן קשבת . פני להוריך ובקשי עזרה. אל תישארי לבד במקום המסוכן הזה שהגעת אליו. בברכה בלה

שלום רב, אני בת 24, גובהי 1.64 ומשקלי נכון לעכשיו 54. בזמן האחרון כל מה שאני אוכלת גורם לי ל"קלקול קיבה" ומצאתי את עצמי מהר מאוד יורדת 3 קילו במשקל, ללא רצון וולא שליטה. בנוסף היו מקרים בהם המעט שאכלתי גרם לי לסחרחורות, בחילות ותחושת עילפון וכמו כן ישנם מקרים בהם אני יכולה לא לאכול כלום ומצד שני בימים אחרים אני יכולה להזמין מגש פיצה ולטרוף את רובו בלי להרגיש שובע. האם אני סובלת מהרפעת אכילה כלשהי איך אפשר לטפל בזה?? כולם מעירים לי וחושבים שיש לי הפרעה...אותי זה מעציב.

היי בהמשך לפנייתי הקודמת, אשמח לקבל מענה מאחר ואני מודאגת. תודה מראש על תשובתכן.

פוקוהונטס לא ענינו לך כי השאלה לא צריכה להיות מופנית אלינו. אבל אני רואה שזה מדאיג אותך אז אענה מיד. עליך להפנות את שאלתך לרופא בלבד. יכולות להיות סיבות רבות לירידה במשקל שאת מתארת - חלקן סתמיות ולא אמורות לעורר שום דאגה, אחרות מסוכנות וחייבות לקבל תשומת לב רפואית. רופאך האישי מצויד בכל הידע הדרוש על מנת לאבחן את הסיבה ולראות האם יש מקום לדאגה או לא. בברכת סוף שבוע מקסים. בלה

שלום לאה ובלה, ניסיתי לשלוח אימייל לשתיכן, אבל נכשלתי. האם כתובות האימייל שלכן השתנו?

שלום ריקי אבדוק עם אתר דוקטורס את הענין. מציעה להקליד את הכתובת ולא ללחוץ על הקישור או להשתמש בטלפונים. דבר נוסף, הבנתי שנסיון לתקשר דרך walla הוא בעייתי, נסי דרך דוקרטורס (הקלקה כפולה על התמונות) להשתמע לאה פינטו

אני מנסה לשלוח בדרך הכי פשוטה שיש דרך חשבון האימייל שלי, ולא דרך שום אתר. אני מקבלת הודעה שיש בעיה עם כתובת האימייל: [email protected] אנסה ליצור קשר בדרך אחרת.

את כנראה מנסה דרך ואלה ושם הכתובת מוטעית. כנסי לפורום דרך אתר של דוקטורס.

אני קראתי את השיטה והבנתי, אבל ליישם אני לא מצליחה.. אני גובה 168 ס"מ. גיל 16 וחצי. לפני 3 חודשים שקלתי 60 קילו בדיוק, והיום לאחר שאכלתי לפי השיטה רק מתי שאני רעבה והפסקתי כשאני כבר שבעה אני שוקלת 63 קילו בדיוק. אני מיואשת.. אם זה לא עזר, שום דבר כבר לא יעזור, אוף!! .ש.

תראי, לי זה היה קל אבל להרבה אנשים זה מאוד לא פשוט בעיקר כי קשה להם להתנתק מהתפיסות והאמונות שליוו אותם כל החיים. ביום אחד לעשות את המעבר זה לא פשוט , יש הרבה רבדים שצריך לעבוד עליהם ולכן מומלץ להעזר באיש מקצוע. את גם יכולה לראות את חצי הכוס המלאה: את יכולה להסיק מזה שעלית במשקל שיש לך עוד מה ללמוד. כלומר, לא עשית את זה נכון, לא הגעת למצב שאת מזהה רעב ושובע וזו הסיבה לעליה במשקל. זה לא סוף העולם, זו רק ההתחלה ואת תגיעי לאן שאת שואפת להגיע, רק תישארי חיובית ותלמדי בסבלנות איך הגוף שלך מדבר איתך. זו שפה שאת מזמן שכחת אבל אין שפה אחרת בשבילך. או שתלמדי את השפה על בוריה או שתמשיכי לדבר גיבריש עם הגוף שלך. את יכולה להיות בטוחה, הגוף שלך לא מבין גיבריש וגם לא רוצה להבין וזו הסיבה שהדרך של הדיאטה לא מביאה לתוצאות חיוביות בטווח הארוך. את תרזי ברגע שתוכלי לקרוא נכון את האיתותים של הגוף שלך, את השפה שלו. לאה ובלה יאמרו לך שזה לא הדבר הכי חשוב בתהליך כי יש צורך לבחון את מערך האמונות שלך לגבי האוכל ולגבי גופך וזה לא ניתן לעשות דרך הפורום בלבד. זה עניין אינדבדואלי ולכל אחד מאיתנו הקצב שלו, אל תלחצי על עצמך בעניין, אני מבין שעליה במשקל היא לא משמחת אבל את עשית צעד בכיוון הנכון. את בפורום הנכון, את מוכנה ורוצה לשנות ואת לומדת שפה חדשה. הרבה הצלחה , תפני לבלה או לאה, הם יכולות לעזור לך הרבה מאוד.

ל-no diet man תודה! נראה לי שהכי בטוח זה שאצור קשר עם בלה או לאה. אבל כשאני לוחצת על התמונות שלהן לא מופיעים לי הפרטים..(אין לי שמץ למה..) אשמח אם תרשמו לי את הפרטים בפורום או תשלחו לי את הפרטים ל[email protected]. תודה רבה!!! .ש.

שלום רב אני בת 37 משקלי 45 וגובהי 1.42 נשואה ואמא לילדים מאז ומתמיד לא הייתי אכלנית גדולה אבל לאחר שנכנסתי לדכאון והתחלתי טיפול בכדורים העלתי במשקלי ומה שהכי מפריע זה הבטן הנפוחה . אני לא אוכלת מסודר לא אוהבת ירקות משתדלת לא לאכול בשר פירות בקושי נוגעת אבל אוהבת לשתות נס קפה עם מעט סוכר ובעיקר קוראסונים או עוגיות נורא מפריע לי שהעלתי במשקל ויותר מפריע לי הבן שגידלתי הפסכיאטר טוען שיש הקשר בין הבטן העליה במשקל והטיפול התרופתי יש לציין שיש לי ימים שלמים שאני לא אוכלת בכלל אלא רק שותה נס ובכל זאת מעלה במשקל איזו דיאטה אני יכולה לעשות אם אני לא אוהבת כלום ?העליה במשקל וההערות של הסביבה לגביי הבטן שגידלתי רק תורמת למצבי הנפשי האם יש באפשרותך לעזור מבקשת מכל הלב בתודה מראש

eti שלום. את מתארת מצב הדורש טיפול והתיחסות אישית ולא דרך הפורום. משקלך תקין לגמרה וצורת התיחסות שלך לכל הנושא מצביע על מצוקה. תזונתך המאד לא מאוזנת והתגובה שלך לעליה במשקל באזור הבטן מגבירים את המצוקה שלך. צורת תזונה שתיארת יכולה רק היא בעצמה ,בלי קשר לדברים אחרים, לגרום לעצבנות, מתח ופירוש לא מאוזן של המציאות. הדבר האחרון שאת צריכה זה דיאטה.ממליצה לפנות לאיש מקצוע המשלב ידע תזונתי עם ידע טיפולי על מנת לעזור לך לצאת מהמצב שאת מתארת. הרבה הצלחה בהמשך. בלה

אני קורא את השאלות והתשובות בפורום ולא מבין מהי הדרך ואיך מבצעים את ההרזיה ללא הדיאטה?

שלום אבי ברוך הבא לפורום הרזיה ללא דיאטה מודה לך על פנייתך, שמאפשרת לי לחזור ולהסביר. ראשית, הרזיה ללא דיאטה היא גישה, לא שיטה. ואיתך הסליחה על הדקדקנות, אך היא משמעותית כיוון שלגישה אחת יכולות להיות מספר שיטות. לדוגמא: בגישת הדיאטה תמצא כל מיני שיטות, כאלה הסופרות קלוריות, אחרות נקודות, כאלו השמות דגש על הגבלת פחמימות ואחרות המדגישות את אחוזי השומן. ככלל מדובר באותו רעיון ואותה תפישת עולם שרואה את ההשמנה פרי אכילת יתר ותו לא, ולכן ממקדת את מאמצי ההרזייה בהגבלת אנרגיה. גישת ההרזיה ללא דיאטה מכירה בריבאונד של ההגבלה האנרגטית הזו ורואה בדיאטה עצמה, אחד הגורמים המרכזיים להשמנה בעידן המודרני. גישת ההרזיה ללא דיאטה תופשת את ההשמנה ואת ההרזיה באופן שונה לחלוטין, ולשימחתנו גם מסייעת לאנשים להגיע לתוצאות שונות לחלוטין, והכי חשוב - יציבות. גישת ההרזיה ללא דיאטה רואה בהשמנה ובאכילת היתר סימפטומים, תוצרי לוואי של תבניות חשיבה ותפישה, הן את הגוף, הן את המזון. אכילת היתר אינה מקור הבעיה אלא חוליה בשרשרת שמקורה בצורת החשיבה שלנו. והשמנת הגוף, היא רק תגובה טבעית לתפישה זו ולהתנהגות תזונתית כרונית שכזו. בעוד גישת הדיאטה מתמקדת בפן ההתנהגותי, גישת הרזיה ללא דיאטה אינה מתעלמת מן הפן התפישתי שמייצר באופן אוטומטי את אותה התנהגות. כיוון שהמטרה היא לא לרזות אלא להיות אנשים רזים, העבודה צריכה להיות שורשית ומהותית יותר. מי שרוצה רק לרזות ומעוניין להמשיך ולהסתובב בקרוסלה הזו של עליה-ירידה-עליה-ירידה...עליה-עליה - יכול לבחור שוב ושוב בדיאטה. מי שרוצה לרדת מהקרוסלה הזו, מי שנמאס לו מהלופ הזה, חייב להבין ולהפנים שהבעיה היא בגישתו ולא בהתנהגותו. בתהליך הרזיה ללא דיאטה, אנו רואים את תהליך ההרזיה כנגזרת טבעית של מערת היחסים שלנו והתפישה שלנו את גופנו (חוסר האמון וחוסר שיתוף הפעולה הוא בעוכרנו), את המזון ואת עצמנו. אלה הם המיקודים בתהליך הרזיה ללא דיאטה. ואלה הם גם ההבדלים האמיתיים בין רזים לשמנים. ההבדלים אינם בציפס ואינם בסוכרזית או בלחם קל. ההבדלים הם בגישה, בהתיחסות, במערך האמונות, בדפוסי החשיבה. ואם אלה הם ההבדלים, בהם יש להתמקד על מנת ליצור את השינוי המיוחל. זהו אינו תהליך פשוט ולכן מומלץ בחום להיעזר באיש מקצוע. כשאנו עוסקים בעולם החשיבה, רמת המודעות שלנו נמוכה ביותר כך שקשה לנו לראות את הבורות שאליהם אנו נכנסים פעם אחר פעם. אנו אפילו לא מבחינים שאלה הם בורות, אנו כ"כ רגילים להם, עד שאיננו מבינים שכאן, כאן, בדיוק הבעיה. עולם החשיבה שלנו הוא דבר שנתפש כאמת שאין עוררין עליה ומכאן הקושי ללכת את הדרך לבד. איך להתחיל שאלת? התחלה טובה יכולה להיות בפורום הזה - לקרוא, לשאול, לנסות להבין. יחד עם זאת יש להכיר במגבלת הפורום לאפשר לנו את החוויה. אתה יודע, אני יכולה לספר לך גדולות ונצורות על פריז. עד שלא תהיה שם, לא תוכל באמת להבין. אבי, אני חושבת שזה יהיה השלב הנכון להעביר אליך את המיקרופון. אתה מוזמן לשאול כל שאלה ונענה בשמחה על מנת להעמיק את ההבנה. ערב נעים שלך לאה פינטו

קראתי את תשובתך המפורטת לגבי הגישה שאין יותר "לעשות דיאטה" אך כאן מגיעה שאלתי הראשונה לגבי הבעייה העיקרית של מפריזי האוכל. מה עושים בשעות הערב כאשר הגוף לא מפסיק לאותת רעב,ולא שובע מכלום.?דרך הגב ,הרעב הוא אמיתי עד כדי כאב.

שלום אני בת 27.5 וילדתי לפני שנה את ילדי הראשון לפני ההריון הייתי שוקלת 56 ק"ג והיום אני שוקלת 53 ק"ג אני לא עושה דיאטה בכלל ואוכלת דברים אפילו משמינים הייתי אצל רופאת המשפחה ועשיתי כל מיני בדיקות הם יצאו תקינות. האם יש סיבה לדאגה למה אני מרזה ? והאם זה סיפטומים למשהו מסוכן??

שלום ימית הרזיה מתמשכת ללא סיבה עלולה להיות סימפטום פתולוגי, אך לא נראה לי שבמקרה זה. ימית, איך את מרגישה באופן כללי? והאם את סומכת / לא סומכת על הרופאה שלך? משקל הגוף שלנו איננו סטטי, אנו לא בובות, את יודעת. יש כאלה שאצלן בתקופות שונות הוא ירד ואצל אחרות קצת יעלה. זה יכול להיות נורמלי לגמרי, ואם אכן עשית בדיקות והן תקינות, אז כנראה שזה מאוד נורמלי. המידע שאת מביאה מוגבל מאוד ולכן אינני יכולה להתייחס מעבר לכתוב. אז ראשית, אם אינך סומכת על הרופאה שלך ועל הבדיקות הללו. גשי לרופא נוסף, אחר. ובעיקר שימי לב להרגשה שלך. אם את מרגישה טוב והבדיקות תקינות, כנראה שאין סיבה לדאגה. שנית, נראה שמה שמטריד אותך זה שההרזיה שלך אינה מתיישבת עם התפישה של "מזונות משמינים". וזה אולי הזמן לכעכע את האמונה הזו. אין מזונות משמינים! לשום מזון אין את הכח להשמין אותנו. סגנון האכילה הכרוני שלנו הוא זה שמייצר השמנה או הרזייה. וסגנון האכילה שלנו הוא תוצר של מיקוד ומערך אמונות. ושלישית לסיום, את אם צעירה וטריה, כל סדרי העדיפויות וההתעסקויות היומיומיות שלך השתנו - יש לזה השפעה על התנהלות האכילה, על המיקוד ועל המשקל. האפקט הזה לבדו, משתנה מאשה לאשה. מה שאני מנסה לאמר לך זה שחלו הרבה מאוד שינויים בחייך במהלך השנה האחרונה ולהם יש הכח להשפיע. מאחלת לך שלווה ונחת שלך לאה פינטו

אני מחפשת דיאטנית שמטפלת בהפרעות אכילה באזור רעננה-כפרסבא, תוכלו להפנות אותי לאנשהו?

שלום נעם הקליקי פעמיים על התמונה שלה ותקבלי את פרטי ההתקשרות עימה. בהצלחה לאה פינטו

בלה או לאה שלום, קיים הידע שלאחר פעילות גופנית הגוף עוסק בתהליכי בניה וכדאי לאכול לאחר הפעילות, בפועל אני ממש לא רעבה לאחר פעילות האם להמשיך להקשיב לגוף או לאותו ידע? בתודה מראש,גילה

שלום גילה לאחר מאמץ גופני, הגוף מפנה משאבים לשיקום השרירים ולמאגרי האנרגיה. על מנת לעשות זאת הוא זקוק לאנרגיה נוספת, הן לצורך אגירה בשרירים והן לתמיכה בפעולת השיקום. הוא זקוק גם לאבני בנין שונות ולחומרי עזר נוספים. הצרכים הללו משתנים בהתאם לסוג המאמץ הגופני (אירובי / אנאירובי), לעוצמת המאמץ, למשך המאמץ ולתדירותו. יהיו זמנים שבהם תחושי את הצורך במזון כזה או אחר ויהיו זמנים בהם תרגישי שחוץ ממים לא בא לך כלום. הצורך שלך יעלה בתלות לא רק למשתנים שלעיל, אלא גם כפונקציה של מאגרי הרכיבים הקיימים בגופך. כך שבהחלט יתכן הבדל בין מי שהזין עצמו כראוי לאורך היום לבין מי שלא. אז איך תוכלי להתחיל לחשב את כל הפונקציות שבמשוואה על מנת להגיע לאמת? זה היופי, את לא צריכה. הגוף שלך יעשה את החישוב המדויק עבורך. כל מה שאת צריכה לעשות זה לחדד את יכולת ההקשבה שלך ואת יכות הבנת הסיגנלים הללו. בהזדמנות זו אשתף אותך ואספר לך שלפני מספר שנים עסקתי בפעילות אנאירובית, פעמיים בשבוע. זו היתה שעה של פעילות מאוד מאומצת שבסיומה מצאתי את עצמי באורח קבע וכמו רובוט ממש, חוצה את הכביש אל הקונדטוריה ממול (לא איכותית כלל וכלל, אגב) וטורפת איזה 2 או 3 רוגלכים (משהו שאני באופן כללי די דוחה). לדחף הזה בודאי שיש סיבה מצויינת. מצד אחד הייתי בדיאטה (כן, זה היה מזמן מזמן, בחיים אחרים) ומנעתי מעצמי אנרגיה באופן מספק, ומצד שני עסקתי בפעילות שרוששה את מאגרי הסוכרים בשרירים שלי. וכשהשרירים מתחילים ל"גנוב" מהסוכר בכבד, המח שלנו באטרף (זה מאגר שהוא בעיקר לכבודו). לעומת זאת בסוגי פעילות אחרים שעושים שימוש מוגבר במאגרי השומנים, בהחלט יתכן שנחוש אחרת, בשל שטף של חומצות שומן אל מערכת הדם שלנו. ואני מזכירה לך שאין זה קשור רק בסוג הפעילות אלא גם בגורמים אחרים. אז פשוט היי שם. הרגישי מה הכי נכון לך, בלי לערב את ה"ראש" יותר מדי בנוגע למה נכון או לא נכון. ודבר נוסף, כשמדובר בספורטאים הישגיים אשר בונים את גופם לביצועים מיטביים, יש משמעות רבה להזנה מתוכננת וע"פ "הספר", כיוון שאין זה מצב טבעי לגוף האנושי. ולכן, לא כל מה שנכון ורלוונטי לספורטאים, נכון ורלוונטי לך ולי. בהנאה רבה שלך לאה פינטו

גם אני בעבר עסקתי בפעילות אנארובית מאומצת במקביל לדיאטה ולא הבנתי איך תמיד אבל תמיד אחר כך הייתי באופן קבוע הולכת למאפיה וחוטפת 2- קרואסונים ואז ממש לא הבנתי מאפה הדחף הכל כך חזק שאין לי שליטה עליו וכמובן שזה הוסיף לתסכול שלי ,אבל זה היה אז, היום אני במקום אחר לגמרי, תודה על תשובתך המפורטת והמשך שבוע מקסים באהבה,גילה

שלום רב! אני בת 25, סובלת מה"א מגיל 18. ניסיתי מן הסתם את דיאטות רבות, ונוכחתי לדעת שהן טובות לטווח הקצר, כיוון בכל פעם לבסוף נכנעתי לבולמוסים, הדיאטות מגבילות ודוחקות אותנו לפינה עם אוכל מונוטוני משעמם ומאכזב, כך שהייתי צריכה לפצות את עצמי מידי פעם בבולמוסי ענק!!! משיטוטיי באינטנט ראיתי את גישתכן כמו בהרבה אתרים נוספים והחלטתי שזה הקלף עבורי, אני כבר מנסה חודש או אף יותר ליישם את השיטה, אוכלת מה שרוצה: פלאפל, פיצה, עוגות, סנויצ'ים רציניים, גלידות ועוד... ומשתדלת שזה יהיה לפי רעב ושובע. מרב שאני כ"כ שמחה שהכל מותר אני חושבת מהבוקר כיצד לפנק את עצמי היום, איזה אוכל טעים כדאי לי לאכול היום, ולא מתפשרת בכלל על אוכל משעמם ומאכזב מהדיאטות שעסקתי בהן כ"כ הרבה. כ"כ הרבה אני חושבת על זה שכשאני כבר אוכל את זה, לעיתים אני זה מספק ולעיתים אני רוצה עוד דברים טעימים. אבל, וכאן מגיע האבל הרציני, הבולמוסים לא נעלמים, הם מופיעים בדיוק האותה תדירות של הקודמים, עם הדיאטות, פעמים- שלוש בשבוע, אז מה בעצם הרווחתי מזה, שאני אוכלת מה שאני רוצה ושאני גם מתבלמסת לעומת הימים הקודמים שאני אוכלת לפי דיאטה אומללה ודלה ומתבלמסת, אז הייתי יותר רזה מכיום. זה מותיר אותי בצומת מבלבל, איני לא יודעת כיצד להמשיך,אני בינתיים הופכת פה להיות פרה מרגע לרגע, בעוד ששם אולי רעבתי ללחם אך הפכתי לפרה בצעדים קטנים מהיום, מה אתן ממליצות לי? איך אקח את השליטה על הבולמוסים?תודה מראש :-)

נעמה היקרה. ראשית אני שמחה לשמוע שהגישה של הרזיה ללא דיאטה מדברת אליך ונראית לך הכיוון הנכון לפתרון הבעיה שלך. אני שמחה גם שאת מנסה ליישם אותה ,אבל אני הרבה פחות שמחה על הדרך בה בחרת לישם את השיטה. אם הבנתי אותך נכון את למדת את השיטה משיטוט באנטרנת, כלומר קראת על הגישה בכל מיני מקומות, הבנת מה שהבנת והחלטת שאת יודעת איך עושים זאת. מבחינתי, זה דומה למצב בו היית קוראת בספר או באתר איך נוהגים במכונית והיית מחליטה שאת יודעת כבר איך לנהוג (מה הבעיה לוחצים סהכ על הגז ועל הברקס ואוחזים בהגה) מה היה קורה לדעתך במקרה כזה? האם היית מצליחה לנהוג מתוך ההבנה הזאת? האם לא היית חשופה לאין ספור סכנות שאין לך מושג עלהן? נעמה, את צימצת את גישת הרזיה ללא דיאטה להבנה בסיסית של לאכל מה שאת רוצה וחשבת שזה יפתור לך בעיה של הפרעת אכילה המלווה אותך שנים רבות. אומנם הגישה של הרזיה ללא דיאטה מהווה פיתרון מצוין להפרעת אכילה אבל חשוב ביותר לישם אותה נכון. קיימים עקרונות רבים בשיטה כאשר אכילה על פי רעב הוא רק אחד מהם., בנוגע לבולמוסי אכילה , הם נגרמים מסיבות רבות אחת מהן היא תחושת הקיפוח המתפתחת בעקבות הדיאטות ואכן אכילה יותר חופשית עוזרת להם להצטמצם, אך יש סיבות רבות אחרות כמו רעב רגשי, דפוסי מחשבה מוטעים, ועוד החייבים לקבל טיפול ומענה הולם על מנת להצטמצם ולהעלם בסופו של דבר. נעמה, את בחורה צעירה וכבר חלק גדול מחייך בוזבז על מלחמה מיותרת עם עצמך , עם גופך ועם אכל. אם לא תחליטי שאת ראויה לדרך חיים אחרת ולא תצאי מהמעגל של הפרעות אכילה על ידי זה שתקחי על כך אחריות בוגרת ותטפלי בעצמך כמו שצריך את עלולה להישאר שנים רבות בתוך המעגל הזה ואף להעביר את זה הלאה לדורות הבאים. אני מקווה מאד בשבילך שתחליטי אחרת. אנחנו כאן כדי לתמוך בכל צורה שתיזקקי לה. המון הצלחה. בלה

שלום, אני בת 27 ומזה כ5-6 שנים נאבקת במשקל בתנודות 'יו-יו' של 10-25 ק"ג, כאשר טרם הצלחתי לשמור על המשקל לאחר דיאטה (ירידה/עלייה זה טרנד המשקל היחיד שהגוף שלי למד להכיר לצערי). כעת אני באמצע תהליך ירידה - 1.70 גובה, שוקלת כרגע 68 ק"ג לאחר ירידה של 13 ק"ג ב-8 החודשים האחרונים. אני משקיעה בתהליך זה את כל משאביי ונסיוני, בליווי טיפול פסיכולוגי, ואוכלת מאד בריא יחד עם 3-4 אימונים שבועיים אינטנסיביים בחדר כושר. לא עושה 'דיאטה', אוכלת לעיתים מתוקים ושאר מזיקים, אך מקפידה לאכול רוב הזמן בריא ומבוקר. אממה... רצף של ארועים בחודש האחרון (ואולי גם עצם העובדה שירדתי לא מעט במשקל וטיפה הרשיתי לעצמי לנשום?) גרם לי "לאבד את זה" ואני בבעתה פן לא אצליח לאחוז חזרה במושכות. "לאבד את זה" משמעו להתיר כל רסן, כמו במדרון ללא תחתית - התחושה היא עד כדי שמשהו חיצוני משתלט עליי ואני בתחושת חוסר שליטה מוחלטת - כאילו נידונתי לאכול ולהשמין ללא מוצא. בעבר כשעשיתי דיאטות מאד קיצוניות למדתי שאכן הקיצוניות בדיאטה מביאה לקיצוניות בשבירתה, וקיוויתי שאם אוכל בריא (בלי לספור קלוריות ובלי חוקים), כולל דברים 'אסורים' מדי פעם, אוכל להתמודד טוב יותר עם נפילות. לצערי טעיתי... אשמח אם תוכלו לעזור לי בשאלות הבאות: 1) מה הנזק הפוטנציאלי של חודש בחוסר שליטה של אכילה? (אני חוששת להישקל) האם אצטרך "לכפר" על נזק זה במשך מספר חודשים עכשיו עד שאוכל להמשיך בירידה במשקל? 2) מה קורה לגוף עם הפסקת האימונים? (ארוביים בעיקרם) אם אמשיך לאכול מסודר ובריא אך אצמצם את מספר/אינטנסיביות האימונים - האם נידונתי לעלייה אוטומטית במשקל? 3) איך חוזרים לתלם?... האם נכון יותר להיות קדושה יותר מהאפיפיור באוכל ובאימונים בתקופה הקרובה (כמה?) או פשוט להמשיך כרגיל ולקוות לטוב? 4) מה אפשר לעשות בסיטואציות חוזרות ונשנות של חוסר שליטה, כאשר נראה כאילו דבר לא יכול לעצור אותי בדרך לבליסה? (מכירה את כל ה"שיטות" הסטנדרטיות, אך נראה שהרצון לאכול בסיטואציות אלו חזק מכל רצון אחר) המון תודה!

יעל היקרה שלום רב. תודה ששיתפת אותנו בספור שלך. נראה שבאמת קשה לך. את מקדישה חלק ניכר מאד מהאנרגיה שלך על כל צורותיה (רגשית, מחשבתית, כלכלית)בניסיון להגיע אל ההיעד הנכסף (הרזיה לתמיד), הבעיה היא שאת הולכת בכיוון הפוך . זה כמו שהיית אומרת שאת מאד מאד רוצה להגיע לאילת, מנסה הרבה זמן ,עושה כל מה שביכולתך אבל היית נוסעת צפונה במקום דרומה. הרי ברור שלא היית מגיע לאילת אם את נוסעת בכביש הנוסע למטולה זה הרי חוק הטבע. מה שאת עושה הוא כל הזמן אותו דבר - נוסעת לאילת בכיוון של מטולה וברור שאת לא מגיע לאילת ,ובמקום להבין שאת על הכביש הלא נכון (הרי ראית שוב ושוב שלא הגעת לאילת) את ממשיכה באותה הדרך רק עם שמות אחרים קצת. אז מה שיש לי לומר לך הוא שכל עוד תסעי לאילת בכיוון מטולה תגיעי למטולה ולא לאילת. עד שלא תביני שיש לך טעות בסיסית במפה שלך התוצאה לא תשתנה. ברגע שתסכימי לוותר על הרעיון שכדי לרזות צריך הגבלה קלורית, התעמלות, מאבק במשקל וכח רצון, ותסכימי לנסות את הרעיון שכדי לרזות צריך לעשות דברים אחרים לגמרה יש סיכוי שהבולמוסים יעלמו, שהמשקל ירד ולא יעלה לשם שינוי, ושתחווי איכות חיים, שקט פנימי ,ושלום בינך לבין גופך. בקשר לשאלות שלך - צר לי אך לא אוכל לענות עלהן כי אם אענה אשתף פעולה עם הדיאטה שחיה בתוכך דבר שאני לא רוצה לעשות. אוכל לומר רק שכל עוד תמשיכי בדרך של דיאטה תגיעי תמיד לאותו מקום - עליה במשקל, יאוש, בולמוסים . יעל היקרה , את לא אקרודיון מיואש את בן אדם מקסים , אל תשכחי זאת, ואל תתני לדיאטה להרוס לך את החיים ולגרום לך לקרוא לעצמך בשמות כאלה. אני מזמינה אותך לבוא לאילת - יש כבר הרבה חברה פה ותאמיני לי זה כייף אמיתי. לאה , אנא הוסיפי מפנינים שלך. בברכה, בלה

שלום יעל, אני מזדהה עם כל מילה שכתבת. הטבת מאוד לתאר את התהליך ואת התחושות של חוסר שליטה. גם אני כמוך בנפילה מתמשכת, ללא מעצור נראה לעין. מקוה שתמצאי את המושכות שאבודת, אילנה

ראשית, אילנה - תודה! על אף הסכנה בלהישמע מפגרת/מרשעת, זה מאד מעודד לשמוע שאני לא לבד בנאחס הזה. תחושת הייאוש כ"כ קשה, בפרט כשנראה שכל הסביבה חיה בשלום יחסי עם כל נושא האכילה והספורט. אני לא משלה את עצמי שכולם אוכלים הכל ורזים, אבל גם האנשים השמנים שנתקלתי בהם (כך נראה) לא סובלים מתחושה כה עזה של חוסר שליטה ובולמוסים כה מביכים. ניסיתי הכל, נלחמתי בכל זירה אפשרית (על אף הסקפטיות, ואולי פה קבור הכלב) ולמען האמת - אני כבר לא מאמינה שאפשר אחרת. אני בן אדם מאד עצמאי, לא מוותר, מאד מוטיבציוני וקשה עם עצמו (אולי כאן קבור עוד כלב...), ועם זאת - נראה שהאוכל מצליח "לנצח" אותי כל פעם מחדש. שנית, בלה - תודה על תגובתך המפורטת. מפתה מאד לקנות כרטיס טיסה לאילת (מוכנה אפילו לנהוג, ללכת ברגל או לזחול אם זה שצריך...), אבל - אני מאד מתקשה לקבל/להסכים דברים רבים מתוכנה של תגובתך. כתבת "לוותר על הרעיון שכדי לרזות צריך הגבלה קלורית, התעמלות, מאבק במשקל וכח רצון", כאשר הלכה ומעשה מבלי לעשות את הדברים הללו הגוף, ברמה הפיזיולוגית הבסיסית ביותר, אינו נפרד משומנים. אני מבינה את כוונתך ואף מסכימה איתה - האוריינטציה הפסיכולוגית צריכה להיות שונה, החל מהדימוי העצמי וכלה בטרמינולוגיה (לא עוד 'מלחמה'). עם זאת, לבן אדם כמוני (ואולי אחרים) זו לנצח תהיה מלחמה, בין אם גלויה או מוסווית, כי לו "אקשיב לגוף" ואתן לו את מה שהוא מבקש, כנראה שלא אוכל יותר להיכנס למעליות... אני עושה כל שביכולתי כרגע כדי להחזיק חזק במושכות שבורחות לי בתדירות מאד מפחידה. רק המחשבה על לעלות שוב עכשיו במשקל (מה שכנראה כבר קרה ולו במעט) ולפצוח בתהליך הזה מהתחלה גורמת לי ייאוש מעבר לבכי. יתרה מכך, יש לי עוד לא מעט לרדת במשקל ואני לא מוכנה לוותר לעצמי ביעד הזה. קשה להסביר עד כמה מייאש עבורי להסתכל במראה כשאני שמנה, וזאת מבלי להזכיר את חוסר החשק לבלות, לצאת ולהתרועע עם אנשים נוספים. כאילו הפנמתי את האקסיומה הדבילית של רזה=מאושרת, שמנה=אומללה. האם יש למישהי מכן (או מישהו אחר שאולי היה בתהליך הזה) כלים להתמודדות עם מצב כזה? בלה, איפה עובר הכביש לאילת (אם באמת קיימת)? איך משנים כיוון בתוך התהליך? תודה רבה!

ניסיתי מס' פעמים לשלוח לשתיכן מייל והוא חזר. איך אפשר ליצור איתכן קשר?

שם יש את כל הפריטים בצורה נוחהhttp://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-1353,m-Doctors,a-Forums.html

קראתי קצת בפורום והגישה מוצאת חן בעיני. אבל יש משהו שמטריד אותי : האם מנגנון הגוף זה שמווסת ומסגנל את הרעב, לא התקלקל במרוצת השנים בעקבות דיאטות כושלות ואיסורי מזון למיניהם? ואם התקלקל, האם אפשר להחזיר אותו לסורו???

שלום אריאל שמחה לדעת שאת מתחברת לגישה ולעקרונות שעליהם היא מושתת. הרשי לי להיות אשת בשורות. מנגנון רעב-שובע לעולם אינו משתבש, אינו מתקלקל וגם אינו מפסיק לעבוד (אלא אם כן, חלילה ארעה פגיעה מוחית קשה). מדובר במנגנון חשוב ביותר, בעל תפקיד קיומי השרדותי. מרכזי הרעב-שובע מצויים באזורים מוגנים מאוד במח. הגוף לא יכול להרשות לעצמו לוותר עליהם. אבוי לגוף, ללא מנגנון זה. וכך גם מנגנון הרעב שובע שלך, חי, נושם ובועט. מה שכן איבדנו במרוצת שנים של דיאטות הוא את יכולת ההקשבה וההבנה של הסיגנלים הללו. הקשבת יתר למסרים דיאטטיים - תזונתיים ומדעיים שהטמענו בתודעתנו, בהחלט מפריעים את ההקשבה לסיגנליים המגיעים מהגוף. ואת זה, ע"י אימון נכון, ניתן לשקם בהחלט. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

מה קורה כשהאוכל לא זמין לרשותנו כל הזמן? שלא אני קובעת את מועדי הארוחות?כמו בהשתלמות למשל?

תדמייני שיש לך תינוקות בת שנה ואת יוצאת אתה למקום בו האכל לא זמין כל הזמן. מה היית עושה ? אני מאמינה שהיו לך הרבה רעיונות. אני מעדיפה לא לתת לך רעיונות וטיפים תזונתיים כי יש לי הנחת יסוד האומרת שאת יודעת הרבה יותר טוב ממני איך להסתדר במצבים מסוג זה. מקווה שעזרתי, בלה

תודה על התשובה, אבל התכוונתי למקומות בהם הארוחות מסודרות, ואיך לי שליטה על המועדים, ועל התפריט כך שאם למשל ב12 בצהריים הגוף שלי אומר לי שהוא מבקש תפוח אני לא יכולה להענות...

אני מיישמת את השיטה במשך כל ימות השבוע, וזה בהחלט עובד מצויין, אך בסוף השבוע כאשר אני ברב היום או אף בכל היום בבית הכל נהרס... ואז אני מתבלמסת כאילו הגבלתי את עצמי במשך השבוע , אך לא כך הדבר כמובן. אני מנתחת את הבליסה בריקנות ושיעמום, אבל אני מוצאת את עצמי פונה לבולמוס על אף שלעיתים אכן יש לי מה לעשות, אך אני בוחרת לאכול, ביום א אציין שאני חוזרת לשיגרה ואוכלת מה שאני אוהבת לפי הרעב הפיזי, כיצד אוכל לעמוד מול הרצון לבולמוס גם כן בסופע"ש, בתודה מראש!!!

יערה היקרה. ראשית אני שמחה שאת מישמת את השיטה ושהיא עובדת עבורך. זה שבסוף שבוע יש בעיה מראה שיש לך עדיין מה ללמוד. יכולות להיות סיבות רבות לכך שאת אוכלת לא על פי רעב ושובע בסוף שבוע . יש צורך לזהות אותן ולתת להן מענה הולם. את אומרת שאת מזהה ריקנות ושיעמום כגורמים לאכילה לא מתוך רעב וכרגע את בוחרת למלא אותם באכילה רגשית. זה שאת מודעת לכך זה צעד מאד חשוב לקראת שינוי המצב חשוב אבל לא היחיד. אחרי שיש מודעות לבעיה חשוב לקחת עליה אחריות וליצור שינוי בר קיימא . כמובן שלא אוכל לטפל בך דרך הפורום אבל אתן לך כמה נקודות למחשבה. מה מאפין את החלק שבך המצליח לקחת אחריות על נושא התזונה במשך השבוע ומאפשר לך לאכל מתוך רעב פיזי ולא מתוך רעב רגשי? לאן החלק הזה נעלם בסוף שבוע ולמי הוא מפנה את מקומו? למה? איך את יכולה ליצור שינוי ולאפשר לחלק שפועל כל השבוע להמשיך לפעול גם בסוף השבוע? אם תצליחי לענות על שאלות אלו תתקדמי מאד לקראת פיתרון הבעיה. מקווה שעזרתי ואם יש לך עוד שאלות או קשיים אל תהססי לשאול. הרבה הצלחה, בלה

שלום, שמי הילה ואני בת 36 יש לי שתי בנות מקסימות, בעל נהדר ו 25 קילוגרמים עודפים שמפריעים לי מאוד. עשיתי את כל התוכניות בעולם... ושום דבר לא עוזר. אני לא כלכך מבינה את נושא הפורום דיאטה ללא דיאטה, אפשר לקבל הסבר? או שתפנו אותי למקור מידע בנושא? נכנסתי לכמה הודעות ומאוד התחברתי למה שכתוב במיוחד לנושא של ארגון וחשיבה. האמת שקשה לי מאוד והייתי רוצה להיות בתהליך שמביא תוצאות. תודה מראש הילה

הילה, מומלץ מאוד לקרוא בפורום כמה שיותר. יש מקום אחד בפורום שיתן לך תמונה רחבה על הגישה וממנו מאוד מומלץ להתחיל. תחזרי לעמוד 47 בפורום, באמצע העמוד(בערך), ורד שואלת שאלות ומקבלת תשובות מרתקות ומפורטות. בהצלחה!

כרגע רכשתי את הערכה ואני בהתלבטויות שחבל על הזמן יש מישהו שיכול להרגיע אותי בבקשה שיש תוצאות

כרגע רכשתי את הערכה ואני בהתלבטויות שחבל על הזמן יש מישהו שיכול להרגיע אותי בבקשה שיש תוצאות

אני ממש מיואשת,מאז שהחלטתי להתחיל בדיאטה אני רק משמינה. העלתי 18 ק"ג בשלוש השנים האחרונות ואני מנסה להוריד לפחות מחציתם אך אני רק תופחת ועם התסכול כמובן שאני מפצה עצמי באוכל נוסף. אני יודעת שאני צריכה לחשוב על תזונה נכונה כדרך חיים ולא דיאטה, ואני מאוד עסוקה כך שאת התסכול אני לא יכולה לנתב למשהו אחר חוץ מאוכל. אודה לכם על עזרתכם יולי

יולי יקרה כן, יולי, זה מה שדיאטה בדרך כלל עושה. והאמת היא שכשאת מנסה ללטש את מושג הדיאטה ולהדר אותו במושגים כמו "תזונה נכונה כדרך חיים", אינך משנה דבר באמת. את בסה"כ הולכת לעשות עוד מאותו הדבר. את מתמקדת בפן ההתנהגותי וזה בעוכרייך. הן ברמת האכילה (עכשיו המסגרת תהיה מסגרת של "תזונה נכונה") והן ברמת ההתמודדות עם רגשותייך. יקירה, מתנצלת על הישירות אך היא הכרחית: את ממש לא בכיוון. אני מציעה לך לשנות את כל צורת החשיבה שלך. וזה בדיוק מה שאנחנו עושים בתהליך הרזיה ללא דיאטה. עוברים תהליך של שינוי החשיבה והתפישה בהקשר למזון, בהקשר לגוף שלנו, בהקשר לפרשנות שאנו נותנים לוויות החיים שלנו. בתהליך כזה, כל צורת ההתייחסות לעולם הרגשי שלנו משתנה. ורק כך ניצור תפנית בהתנהגותינו. בתהליך הזה ההרזיה אינה מטרה בפני עצמה. היא תוצר לוואי, בדיוק אגב כמו שההשמנה שלך היא תוצר לוואי (של התייחסותך לכל מה שנזכר לעיל). בתהליך זה המטרה המרכזית היא יצירת מערכת יחסים בריאה ושפויה עם אוכל, עם הגוף, עם עצמך. על מנת לתמוך במערכות יחסים אלה יש לבנות תשתית חשיבה מתאימה. המטרה היא לא לתת "אקמולים" אלא ליצור שינוי יציב, קבוע. וזה דורש תהליך, לא טיפ בנוגע לאיך להמנע מאכילה. כל עוד המנעות מאכילה היא מטרה, האובססיה לאכילה תגבר. אז, עכשיו לאחר שקצת הסברתי, איזו עזרה את מבקשת? כיצד אני יכולה לעזור לך? אני מציעה לך לקרוא קצת יותר בפורום על מנת להבין את הגישה. כל שאלה, תענה בשמחה. שבוע נפלא שלך לאה פינטו

האם הייעוץ ניתן דרך הפורום? במייל? מעוניינת בפרטים נוספים תודה שרי

שלום ושבוע טוב שרי הפורום איננו הפורמט המתאים לתהליך של שינוי. הפורום נועד להוות במה לחשיפת הגישה והבנתה עד כמה שניתן. ישנם מטפלים מפרופסיות שונות העובדים עם גישה זו, בצורות שונות, ואת תצטרכי לבחור לעצמך את הנכון ביותר עבורך. את יכולה ליצור קשר איתי או עם בלה, כל אחת מאיתנו תוכל לספק לך מידע על דרך עבודתה. פרטי התקשרות נגישים בהקלקה כפולה על התמונות. ערב נעים ושבוע נפלא שלך לאה פינטו

היי קוראים לי ליאן אני בת 14 עוד מעט אני שוקלת 55 והגובה שלי הוא 1,62 אתם בטח חושבים שאני רזה אז זהו שאני רצה רק בשוקיים בירכיים מלמטה אבל מהירכיים שלמעלה והישבן והבטן וחזה והידיים שם יש לי הכי בעיות אני שמנה שם בטירוף ואני רוצה כאלו ללבוש בגד ים וכזה אז חשבתי קודם כל כמה אני צריכה לשקול ומה אפשר לעשות כדי שהכל רד אפילו אפשר שיהיה קצת אבל ממש קצת תודה מראש על עזרתכם

ליאן, משקלך תקין לחלוטין.

שלום אני נמצאת בתהליך ירידה בדיאטה מבוקרת וברצוני להאיץ אותו קצת כי אני די תקועה שמעתי על ציטוזן ורציתי לשאול האם יש סכנה כלשהי בכדורים האלו? אני מטופלת על ידי כדורים ביתר לחץ דם , רציתי לדעת אם יש קשר כלשהו, אם זה יכול להפריע לי להשתמש בציטוזן? האם זה מסוכן השילוב שלהם? תודה מראש קרן

בוקר טוב קרן אני לא בטוחה ששמת לב באיזה פורום את נמצאת, ואם כן כנראה שמהותו לא הובנה כראוי. אז בכמה מילים אוצר שזהו פורום שאינו רואה ב"דיאטה" כלי ראוי להשגת תוצאות יציבות וקבועות. מבחינתי, כאשת מקצוע, מה שחשוב זו היציבות יותר מכל. מחקרי פרמינגהם המפורסמים מראים לנו כי תנודות חוזרות ונשנות במשקל (יו-יו) מהוות סיכון גבוה יותר מבחינה בריאותית, מעודף המשקל עצמו. בתהליך הרזיה ללא דיאטה, שהוא תהליך בו אנו משחררים עצמנו מכל הגבלה במזון ומפתחים תודעת שפע, אנו מתפנים לבנית מערכת יחסים בריאה עם גופנו, מערכת יחסים הרמונית. אנו עובדים איתו ולא נגדו. אנו לוקחים אותו בחשבון בכל רגע ורגע, כפרטנר המושלם לתהליך. גופנו שואף למימדיו האידיאליים ומכיל בתוכו כל המנגנונים הנדרשים להשיג זאת. תפקידנו הוא לפתח את מה שאיבדנו מזמן, בשם הדיאטה, והיא ההקשבה והתגובה לסיגנליו. מהפוסט שלך עולה תמונה שלא סופרת את הגוף שלך, בכלל. את קובעת לו מה, כמה ומתי. ויותר מכך, לוקחת את המנדט גם לקבוע את הקצב שלו. בגופך מקיימים אינספור תהליכים שאינם זקוקים להתערבותך, מעבר לערה קטנה פה ושם. הגוף שלך יודע לקרוא את מצבו בכל רגע נתון ולווסת עצמו באופן שיאפשר שמירה על סטטוס-קוו מטאבולי. הגוף שלנו אינו אוהב שינויים קיצוניים. כך שאם הוא בוחר לרדת בקצב מסוים, זהו כנראה הקצב הנכון לו ביותר. כיוון שדיאטה היא מצב של סטרס, מבחינה ביולוגית, יתכן מאוד ואף סביר שתתקלי בהתנגדות. הדבר האחרון שהייתי מציעה לך זה להאיץ בו. ומבחינתי, לשנות את הגישה יהיה הנכון ביותר. בנוגע לחומרים ארגוגניים שאמורים לשמש כעזרים, ולשילובם עם תרופות אחרות תצטרכי לפנות לפורום רוקחות או אחר. ככלל, אינני מוצאת מקום לחומרים אלה בתהליך של הרזיה. בהצלחה רבה ובברכת שבוע נהדר שלך לאה פינטו

לא מזמן יצא לי לטעום ממזון הנקרא פריקה. זוהי חיטה שנקטפה בעודה ירוקה, יובשה ונגרסה. האם ידוע לכם האם פריקה מכילה פחות קלוריות כיוון שהחיטה נקטפה בעודה דומה יותר לירק מאשר לדגן? האם פריקה נחשבת פחמימה או חלבון? אודה על תשובתכן שרי

שרי היקרה. אומנם אנחו דיאטניות אך רואות את כל נושא התזונה מזוית אחרת . שאלתך מתיחסת לנושא התזונה מהפן היותר מדעי שלה דבר שאני באופן אישי כבר הרבה פחות מתחברת אליו. אני לא בעד בחינת המזון מנקודת מבט של חלבונים פחממות או קלוריות. אני לא בעד לקבוע לגוף מה עליו לאכל כמה ובאיזה מינונים. אני ממליצה לך לפנות לפורום תזונה טבעית - צביקה הוא תזונאי טבעוני וישמח לענות לך. בברכה, בלה

שלום שמי אירה,ואני הייתי רוצה לנסות להתחיל את הטיפול,אבל אין לי אפשרות לנסוע כזה רחוק(אני גרה בצד שני של הארץ) ,מה האופציות? תודה

בוקר טוב אירה צרי איתי קשר באמצעות המייל הפרטי או טלפונית. (הקלקה כפולה על התמונה שלי) נראה לי שיש פתרון עבורך. בברכה לאה פינטו

שלום, אני חדש כאן בפורום ואשמח לקבל פרטים... אני בן 25 גובה 177 משקל 90-95 לערך סובל מעודף של 20 קילוגרם לערך, ואני מחפש כדורים חזקים גם אם באמצעות מרשם להרזייה, ניסיתי את כל הדיאטות האפשריות, והתוצאה היתה רק לטווח קצר, ללא התמדה, אני מחפש כדורים שבאמת עוזרים להרזות ולא כל מיני כדורים ללא תועלת שבהם נתקלתי, אשמח לשמוע המלצה על כדורים שעשו פלאים ועזרו למשתמשים בו לרזות! אודה לכם על תשובתם בברכת חג עצמאות שמח! תודה,

דניאל היקר, אולי זה משמיים שהגעת לפורום הזה כי אם יש צאנס שתצא מהפלונטר של הדיאטה והסבל אז זה המקום. תקרא בעיון כל מילה ומילה כי התנ"ך של ההרזיה מונח לפניך, ממש פרוש לפניך ואין צורך במילון פירושים מיוחד כדי להבין. מנסיון, כל מילה כאן שווה זהב ולא תתחרט. למעשה, אצלנו אפשר לומר שאתה יכול "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה" תרתי משמע והמבין יבין. בהצלחה!

בוקר טוב דניאל עושה רושם שיש לך נסיון. ואני מרשה לעצמי להניח שבתחילת מאבקך במשקל, הוא היה נמוך יותר. ומה אתה בעצם עושה עכשיו? נראה לי שמחפש עוד ועוד מאותו הדבר. והתוצאה תהיה בהתאם (עוד ועוד מאותו הדבר). דניאל יקר, שאלה לי אליך. נניח שתמצא כדורים שיעשו את העבוה בשבילך ובמקומך, רק נניח. תצרוך אותם לפרק זמן כלשהו (שכן, שום כדור לא מומלץ לאורך זמן), ונניח שזה יגרום לגוף שלך לרזות. מה יקרה לאחר שתסיים את הסאגה הזו? אם אתה חושב שצריכת הכדורים הללו (יהיו אשר יהיו) גם תשמור לך על ההישגים....אתה מדבר על כדורי פלא אמיתיים. ואם עוברת בך המחשבה של "קודם אני ארד ואח"כ אני אשמור", אספר לך שזוהי האשליה הנפוצה ביותר. כשאתה משתמש בעזרים חיצוניים, אינך יוצר שום שינוי אמיתי בתפישה שלך את המזון ואת גופך, אינך בונה שום מערכת יחסים בריאה עם המזון ועם גופך, כפי שנדרש על מנת ליצור שינוי יציב, קבוע. כל שאתה עושה הוא לשמר ולטפח את תפישת היותך אדם שמן. ולזה יש רק כח אחד, לשמר את השמנתך בטווח הארוך. דניאל, אתה יכול לשים לזה קץ או להישאב למעגל הזה יותר ויותר. ממליצה לך לשוטט בפורום שלנו ולהבין את גישתנו לנושא ההשמנה וההרזיה כל שאלה תתקבל בברכה ותענה בשמחה שבת שלום לאה פינטו

אני כל-כך הייתי רוצה להצליח אכול ללא דיאטה! אני מחליטה, ובמשך שלושה, ארבעה ימים אני על גג העולם. משוחררת, מאושרת, נושמת את החיים במלואם, רואה את העצים והפרפרים, יוצאת מעצמי ומחישוביי הקלוריות האינסופיים. ואז- שוב מאבדת שליטה, מתנפלת מכל הבא ליד וחוזרת למסגרת המוכרת של ספירת קלוריות. ואז- שוב מחליטה, הרזייה ללא דיאטה! איך יוצאים מהמעגל הזה? איך לא מאבדים שליטה? למה אני בכלל מאבדת שליטה?אני יודעת שזו החלטה שלי לאבד שליטה, אני פשוט כל-כך חייבת ומכירה את הפורקן הזה!אני כל-כך רוצה את החופש בזה, לאכול מה שהגוף רוצה, כמה שהוא רוצה, בלי הצורך להיות שקועה עמוק בתוך הראש הדיאטטי הזה שלי!!

יעל היקרה. ראשית אני שמחה מאד שיש בך חלק שרוצה כבר לחיות אחרת - בחופש ,בתחושת שפע בלי מסגרת נוקשה ומיותרת. כל זה טוב ויפה אבל עליך להבין שנפשנו היא דבר מורכב ויש צורך להבין את השפה שלה ולגייס אותה לשינוי עומק. בשביל להתנהל נכון עם נפשנו ,לגייס אותה לתהליך של שינוי עומק - שינוי ברמת הליבה רמת הbeeig יש צורך לצאת למסע בארץ לא נודעת. מסע בה השפה, התרבות והמנהגים לא ממש מוכרים לך. לצאת למסע כזה בלי מדריך שמתמצא בדרך זה לקחת סיכון שתלכי לאיבוד, לא באמת תראי את כל מה שאפשר לראות, ואולי אף תסכני את עצמך. לכן, עם כל הרצון שלך לעשות את זה לבד אני ממליצה לך מאד לפרגן לעצמך תהליך לווי אישי ומקצועי. תראי בזה השקעה בעצמך. תחשבי כמה כסף ואנרגיה הוצאת על דיאטות שלא הביאו אותך לשום מקום ורק הזיקו לך נפשית ופיזית. אברך אותך בחג עצמאות שמח שמגיע אחרי חג החרות ואאחל לך לפרגן לעצמך את החופש הזה שאת כל כך רוצה וגם באמת כל כך מגיע לך. בברכה, בלה

ירדתי 40 קילו בשמונה חודשים הדרך פשוטה( אני צריך לרדת עוד 60 קג) שלוש ארוחות ביום ו 2 ביניים קרי ארוחה או בניים כל 3 שעות פחממות מורכבות בבוקר שתייה של מים וכן פעילות גופנית מיץ נבט חיטה בבקרים לתקופה של תחילת הדייטה . ואז התמדה מעקב רפואי בדיקות דם הרעיון הוא ליצור הפרשה קבועה של אנסולין לספק לגוף את כל אבות המזון לפי פרמידת המזון להגדיל את נפח השריר על חשבון אחוז השומן בגוף ולהתמיד ברישום היום יומי וללמוד לראות באוכל לא ריגוש אלה אמצעי ולחפש את ההנאות הקטנות בדברים אחרים ועצה לסיום מתחשק לכם עוגה שחבל על הזמן או מצעים לכם ההמלצה היא לפרק את העוגה לגורמים בדימיון מה מכילה העוגה חלב בצים קמח ואז לשאול מה מגרה בכול אחד מהמרכיבים שמניתי

נראה כמה זמן תחזיק מעמד, מאחלת לך בהצלחה! מה זה העינוי הזה? לפרק את העוגה לגורמים, לחשוב על החומרים? מה פתאום? אני אוכלת הכל ב"הרזיה ללא דיאטה" פשוט הכל!!! ורזיתי. אם תקרא כמה פעמים על השיטה תבין שהדרך שלך היא עינוי לגוף ולנפש, כל הקטע בשיטה הזו שאין ממש חוקים והגבלות ודווקא אז כשלא מגבילים את הגוף ולא גורמים לו לחסך אז אוכלים פחות גם בלי להתאמץ בכלל. אנשים משמינים בעיקר מהכמויות הגדולות של האוכל שזה נובע בעיקר מאכילה ריגשית, אין שום מאכל משמין זה הכל עינין של כמות וככל שמכניסים את הגוף לחוקים נוקשים אז נכון שיש ירידה במשקל אבל אחר כך מרוב חסכים מתנפלים על אוכל "משמין" ואז עולים יותר מהמשקל ההתחלתי. גם לא הוכח בשום מחקר שמידי פעם (לפי "דרישה" של הגוף) אם אוכלים "שטויות" משמינים רק אילו שבולסים ולא שולטים משמינים כי רזים אוכלים ה-כ-ל!!!

לפני כ-11 שנים, בגיל 25, עליתי כ-50 ק"ג.(כ-10 ק"ג בכל שנה במשך 5 שנים).אני מניחה שהסיבות הן רגשיות.עברתי לצערי ניתוח לקיצור קיבה, היפנוזה, טיפול פסיכולוגי,מירי בלקין, שומרי משקל,דיקור והבנתי ששם לא הפיתרון. הגעתי לקבוצות או.אי, התחנה הנוכחית שלי.אני עדיין עם 30 ק"ג עודפים, אבל מעבר למשקל שהוא רק מספר, מפריעה לי האכילה ואופן האכילה. אני מניחה שאתן מכירות את תוכנית או.אי, נראה לי שהיא יכולה להשתלב טוב עם "הרזיה ללא דיאטה" מכיוון שאין תפריט וכל אחד קובע לעצמו מה נכון לו. הבעיה שלי היא שהדבר האחרון שאני יכולה להגיד הוא שאני מחוברת לגוף שלי. וכאן הבעיה. אני לא מכבדת אותו, לא מקשיבה לו. ועל זה אני צריכה לעבוד בבסיס העניין. נראה לכן שאפשר לשלב את או.אי עם "הרזייה ללא דיאטה"?

רונה היקרה שלום רב, תודה ששיתפת אותנו בסיפורך האישי . את שואלת שאלה לא פשוטה ואין לה תשובה של כן או לא. אענה לך על פי תפיסת עולמי בלבד ואני מקווה שזה יתרום וירחיב את זוית הראיה שלך. באופן אישי אני מכבדת את הדרך של 12 צעדים ואף למדתי אותה כשיטת טיפול. אבל יש בה אלמנטים מסוימים שלדעתי לא משתלבים בגישה שאנחנו מאמינות בה. ראשית יש בה תיוג- את קוראת לעצמך אכלנית כפיתית מה ששם אותך במקום מוגדר ותקוע ולא מאפשר לך לצאת מהמסגרת המקובעת הזאת. שינית יש שם הגבלה חמורה ביותר של מזונות רבים - אמנם לכאורה רק קמח וסוכר אבל למעשה כל המזונות האחרים המורכבים מרכיבים אלו מה שגורם לתחושה גדולה מאד של חסך. מניסיוני, התוכנית מתאמה לאנשים מסוימים מאד ,לאחרים פחות, ויש כאלה שהיא ממש לא טובה להם וגורמת למנטליות דיאטתית ,תחושת חסך, ופגיעה באיכות החיים. לכן, כמו כל דבר יש לבדוק לגופו של עניין. אם את מוצאת שהגישה מתאמה לך ותורמת אז תמשיכי לאמץ אותה . בקשר לשילוב של שתי הגישות אני מוצאת שזה קשה היות ויש כמה עקרונות סותרים .דרך 12 צעדים עובדת כשעושים את כל הצעדים וזה מניסיוני מאד קשה. בנוסף, יש בגישה הזאת נוקשות רבה שלעתים היא חיונית לאנשים הסובלים מהתמכרות קשה אך מיותרת בעיני לאנשים אחרים. אני מציע לך להתבונן היטב בתחושה האישית שלך ולראות האם מתאים לך לאמץ את הדרך שמציע התוכנית לתמיד, האם היא נותנת לך תחושה של חופש, סיפוק ואיכות חיים? אם התשובה היא חיובית אז תמשיכי ללכת בדרך הזאת , אם לעומת זאת את מרגישה לא ממש בבית את מוזמנת לפתוח את הראש ולשמוע רעיונות נוספים ,לראות איך והאם הם משתלבים בתפיסת העולם שלך ולגבש אחרי זה התנהלות שתיהיה טובה עבורך. שיהיה לך יום מקסים. בברכה, בלה

יש סיבות טובות מאוד לכך שמגיל 25 עד גיל 30 עלית ב- 50 ק"ג. יש סיבות טובות מאוד לכך שאת לא מחוברת לגוף שלך ולא מקשיבה לו. צריך רק להבין אותן, וזה לא דבר קל. הסיבות האלה הן כואבות כל כך, שרוב בני האדם מעדיפים פשוט להדחיק אותן; או לשכוח אותן לגמרי, או להתנתק מהמשמעות הרגשית שלהן. הבעיה היא שרגשות מודחקים הם רגשות תוססים, מרעילים מבפנים, שלא נותנים מנוחה לא לנפשך ולא לגופך. עד שלא נותנים להם להתבטא, הם ממשיכים לייסר אותך מבפנים. כל השיטות שמטפלות רק בתוצאה (כלומר- בעלייה במשקל), ולא מחפשות את הסיבה האמיתית, העמוקה, שהביאה לתוצאה הזאת- תמיד ייכשלו בסופו של דבר. עם הרעב הרגשי שלך לא יקבל פיתרון אמיתי, המלחמה שלך תהיה חסרת סיכוי. בהצלחה והרבה בריאות!

אני בת 33 וחיה במסגרת אכילה משתנה יותר ממחצית חיי. כל פעם אני מארגנת לעצמי מסגרת אחרת. המסגרת הנוכחית היא, טבעונית. בלי בשר, דגים וכל בעל חיים אחר. בלי ביצים כי זה המחזור של התרנגולת, בלי דבש כי זה הקקי של הדבורה וגם בלי מוצרי חלב כי מחקרים מראים שזה לא מיועד למאכל אדם. אז אני אוכלת רק דברים בריאים לדעתי האישית כמובן. אני נכנסת לאתר שלכם מזה שבועיים 'מתה' לקבל את האומץ לצאת מהמסגרת החונקת של חיי. אבל לא יודעת איך להתחיל? האם באמת עוף כזה דוחה בעניי? האם ביצים באמת מגעילות אותי? וסוכרזית זה כזה נורא? השאלה היא- איך אני אדע שאני לא מרמה את עצמי? מה מותר מה אסור? אם הכל מותר, אז לא להיות צמחונית? וגבינות, זה טוב או רע... איך מתחילים????

איזה סיוט לחיות ככה...

אפרת היקרה. נראה שאת לא יודעת מה את רוצה, מה את חושבת, לאן את רוצה להגיע. נראה כאלו החיים בתוך מסגרות למנהן גזלו ממך את החופש הבסיסי ביותר שיש לכל אדם לאכל מה שבא לגוף שלו. עולמנו הוא עולם מורכב של שפע רב אבל יש בו גם שפע של דעות מסגרות והנחיות. כילדים אנחנו נולדים לתוך מסגרת משפחתית ושם לומדים מה נכון ולא נכון לנו על פי החינוך שאנחנו מקבלים. בהתחלה נעשה מה שהורינו יגידו לנו ועם הזמן נסגל לנו את הסגנון שלנו.לאט לאט נעזוב את המסגרת של המשפחה ונעיז לחיות על פי תפיסתנו.אני שמחה שאת מתחילה להבין שמסגרת יש לה הרבה יותר מינוסים מפלוסים ומוכנה לשקול לוותר עליה. זו בחירה שלך כמובן ואת לא חייבת לעשות אותה בבת אחת. תיאור המזון שלך הוא מזעזע - לקרוא לדבש קקי של דבורים ולביצים מחזור של תרנוגולות זה לראות את האכל בצורה קיצונית מאד. ברור שאם כך את רואה את לא צריכה לאכל אותו. אני מזמינה אותך להתחיל לבדוק עם עצמך קצת הגמשה של מסגרת האכילה שכפית על עצמך אבל אולי תתקשי לעשות זאת לבד וכדאי לשקול ליווי מקצועי. בברכה בלה

שלום אפרת. בעלי החיים בטבע מחולקים ל"טורפים" ול"צמחוניים". בני האדם הם בעל חיים יחודי, בהרבה מובנים ובהקשר התזונתי נקרא "אוכל-כל", ז"א שהוא גם צמחוני וגם טורף. לא "או - או" אלא "גם וגם". תזונתנו, מקורה מן החי ומן הצומח, כך ששני מקורות אלה יוצרים את התזונה האידיאלית. נדמה לי שניסית ליצור לעצמך כל מיני הקשרים על מנת לשכנע את עצמך לדבוק בגישה תזונתית כזו או אחרת. מזכירה לי, מכרה דתיה שניסתה לשכנע את עצמה ששוקולד זה לא כשר. זה כמובן, לא כ"כ עבד ורק מסיבה אחת, היא לא באמת האמינה לעצמה. אך השאלה שכל העת מנקרת במוחי היא מה תפקיד מערך החוקים הזה? מהות המסגרת הרי לא באמת חשובה, כי היא ממילא תתחלף עוד מעט באחרת (יותר ממחצית חייך את נמצאת במסגרת כזו או אחרת). הצורך שלך במבנה תזונתי נוקשה וקיצוני, יש לאמר, הוא מה שמעורר את סקרנותי. אין בתאור המסגרת התזונתית בה את בוחרת, איזשהו רציונל יציב. נדמה שקודם בחרת את המזונות ורק לאחר מכן פיתחת אידיאולוגיה. אפרת, מה יקרה אם תחליטי שהכל מותר? (בלי קשר לאם את אוהבת או לא) מה זה יערער? אני חושבת שאלה שאלות חשובות. הפני לעצמך שאלות אלה והיי סבלנית לכל התשובות שיעלו. אם תרצי לשתף, אשמח מאוד. יום נפלא ושבוע מלא כל טוב שלך לאה פינטו

מהי הדרך הטובה ביותר והבריאה ביותר לבישול דייסות, אילו דייסות נחשבות למומלצות ביותר, וכמה דייסות מומלץ לאכול ביום ומאיזה סוג. תודה

יש תקופה במהלך החודש עד למחזור [אין לי מושג אם יש לזה קשר] בערך שבועיים, שאני ממש רעבה ואוכלת כל מה שהעין רואה ,יש תחושה של רעב תמידי. אני שוקלת 60 וגובהי 158 אני בת 33 ובריאה בדרך כלל. [פרט לאבנים בכיס המרה] מה עושים? כיצד ניתן לעצור את תחושת הרעב הנוראית הזו? אני אוכלת הרבה הרבה ומרגישה רע מאוד אחר כך. ניסיתי הכל והייתי אצל דיאטיקנית. לא עוזר. אני מחפשת משהו טבעי לתחושת שובע. אודה לך אם תעזרי לי.

אני גם הייתי ככה. מה שלי עזר הוא הליכה מהירה אחת ליומיים במשך שעה ורבע, פעילות אירובית מסוג זה מפחיתה את הרעב וגם משפרת את חילוף החומרים. גם אם תאכלי כמויות קטנות של אוכל כשאת רעבה ותעצרי כשאת שבעה כמו שהשיטה אומרת את תקטיני את הקיבה שלך ואז לא תוכלי לאכול כבר כמויות גדולות. זה טבעי שרעבים לפני מחזור אבל כפי שאת רושמת שאת אוכלת כל מה שאת רואה, זה נראה לי אכילה ריגשית כי הגוף לא באמת דורש כמויות מופרזות לפני מחזור אלה קצת יותר פחמימות ומתוק וכן ניתן לשלוט על זה אם רוצים להיות רזים.

מיטל היקרה . על פי גישת הרזיה ללא דיאטה רעב הוא פרטנר הכי טוב שלנו להישארות במשקל גוף בריא ומאוזן. אם אנחנו מכירים אותו, מכבדים וממלאים, הוא יאפשר לנו להישאר באיזון מלא. רעב זו דרכו של גופך להודיע לך שהוא זקוק לדלק . בניגוד למכונית, צריכת הדלק של גופנו משתנה בהתאם לנסיבות שונות ומגוונת ומושפעת מהרבה גורמים. אין שום צורך להתוכח עם הגוף, אם הוא רעב יש להזין אותו בלי לפקפק בכונות שלו. אכן, לפני המחזור יש שינוי הורמונאלי היכול לגרום לעליה בצורך במזון ,כל עוד את בטוחה שזה לא רעב רגשי אלא ביולוגי אין שום סיבה להלחם בו. אגב משקלך תקין לחלוטין ולא ברור לי מדוע את מטרידה את עצמך בבעיה שלא קיימת כולל הליכה לדיאטנית, התנהגות מסוג זה עלולה ליצור בעיה למרות שלא הייתה קיימת בעבר. אז עצתי הכנה הקשיבי היטב לרעב הגופני שלך וכבדי אותו. שיהיה לך סוף שבוע נעים. בלה

1.58 לשקול 60 קילו !!!!!!!!!!!! זה המון איך את אומרת כזה דבר אולי את חשבת שהיא כתבה שגובהה 1.68????

גובהי 1.60 ומשקלי 75, כל הזמן מודעת ומתחברת לתזונה נכונה, אבל גם מרמה קצת, הייתי בכל מסגרת אפשרית כולל דיקור וכדורי הרזיה כולל שומרי משקל ודיאטנית, שום דבר אינו מועיל הדברים אינם מחלחלים וממשיכה להתבצר במשקל הנוכחי, היש פתרון או להרים ידיים? בת 55. אודה למענה. דריה

שלום דריה אתחיל ואומר שכל מה שמנית כחלק מהנסיון שלך הוא את גישת הדיאטה על צורותיה וגווניה השונים. כיוון שמדובר באותה גברת (בשינוי קל של האדרת), מיחזרת את אותן תוצאות. דיקור, כדורים, תפריט שומרי משקל, תפריט דיאטנית, עם קבוצה, בלי קבוצה, עשית אותו דבר. ומה שעשית זה בעיקר להעביר את האחריות החוצה (פעם לזה ופעם להוא), תוך התעלמות מהגורמים האמיתיים שיצרו את עודף המשקל שלך. וכשאת פונה החוצה...איך יחלחל? מה יחלחל? לאן יחלחל? אם את שואלת אותי "היש דרך אחרת?" אענה לך בקצרה "כן!" ואם ארצה להרחיב, אוסיף ואומר שיש דרך נעימה שגם עובדת, מעצימה וממנפת. ניסית לרזות ע"פ גישה מסויימת וזה לא כ"כ הלך (וגם לא כ"כ מפתיע), מציעה לך לבחון אפשרות לשינוי גישה. מה כבר יכול להיות? מקסימום זה יעבוד. גישת ההרזיה ללא דיאטה מכבדת את גופנו ורואה בו בעל הברית האולטימטיבי ליצירת הרמוניה בריאותית הכוללת גם את משקל גופנו. ויסות האכילה ובחירת המזונות לא אמור להיות בידיו של אף גורם חיצוני. מימדי הגוף שלנו הם פונקציה של יחסינו עם המזון, יחסינו עם גופנו, יחסינו עם העולם הרגשי שלנו. כשאנו מנסים לכפות על הגוף הרזיה, לא פלא שהתוצאה שאנו משיגים היא התוצאה ההפוכה. כל תפקידנו הוא לאפשר לגופנו את התנאים האופטימליים, לווסת באופן המספק ביותר את האכילה שלנו ולעשות את העבודה המושלמת בעצמו. ואיך נאפשר זאת לגופנו? ראשית נקבל החלטה רבת משמעות והיא לשים קץ להתנהלות הדיאטטית שלנו. די להגבלה, די לתיוג מזונות כטובים ורעים, די לספירת הקלוריות, לשקילה, ולתכנון. את המשאבים והאנרגיה שהפננו כל השנים לטובת כל אלה, נתחיל להפנות לדבר האמיתי. נתחיל לנתבם למודעות עצמית (שונה בתכלית מהגדרתך ל"מודעות"), להכרות מחודשת עם גופנו (אוהו, כמה הפתעות מחכות לך), לבנית מערכת יחסים בריאה עם מזון ולחווית חיינו באופן מלא. וכל זה, בשביל מה? בשביל: להיות רזים ובריאים בגוף ובנפש להנות מאכילה ומאוכל כפי שנועדנו להיות להיות חופשיים מהמטרד ומהמאבק הפנימי להיפרד מרגשות האשם להיפרד מהפחד שנעלה ונשמין שוב. אז מה את אומרת, בא לך להרים ידיים? דריה, לא אשלה אותך, מדובר בעבודה, והעבודה הזו היא במישור שונה וחדש שדורש למידה, תרגול ואימון. אך כל אלה, יכולים להעשות בדרך נעימה ומרתקת, אם תחליטי לטפח את עצמך מבפנים החוצה ותרפי ממשקלך כמטרה. כפי שכבר כתבתי, המשקל הוא רק תוצר לוואי. מאחלת לך שבוע נפלא וחג עצמאות שמח (אפרופו "עצמאות"...אולי הגיע הזמן) שלך בהנאה רבה לאה פינטו

אני אוכלת ממש מהר כאילו לא ראיתי אף פעם אוכל. קשה לי מאוד לאכול לאט, האם זה כי אני מחכה עד שממש אהיה רעבה ולא מזהה רעב באמת ואז אני מתנפלת? האם אכילה מהירה משמינה? להזכירכם הייתי בולימית, האם זה קשור?

מור היקרה, אכילה מהירה יכולה לנבוע מכל מיני גורמים וקשה לנחש בלי לקבל הרבה יותר אנפורמציה. למה לדעתך את אכלת מהר? אכילה מהירה כשלעצמה אינה משמינה אולם היא בהחלט פוגעת בהנאה מלאה וסיפוק מחווית האכילה דבר העלול לגרום לאכילת יתר. עצם היותך בולמית בעבר לא גורם כנראה לאכילה מהירה אבל זה שאת נוהגת להזכיר כל הזמן את הבעיה הזאת ולתייג את עצמך כבולמית מראה לדעתי שעוד לא השתחררת מהמקום הזה. כל עוד את קוראת לעצמך בולמית חלק ממך לוקח על עצמו את התפקיד הזה ומשמר אותו. את לא בולמית את בן אדם בלי שמות ותגיות נסי להתיחס לעצמך ככה זה הרבה יותר בריא ומבריא. בהצלחה

שלום מור, זה שאת מודעת לבעיה, זו כבר תחילת הפיתרון ! נסי להכניס לעצמך לראש, שעיכול טוב מתחיל בלעיסה וככל שתילעסי יותר פעמים, לאט ובמודעות, זה ישפר את קליטת המזון ועיבודו בבטן. כך גם תהיי שבעה יותר מהר והמזון יעשה את תפקידו - להזין. נסי גם לא לאכול בעמידה ולא להגיע לשלב שאת כבר גוועת ברעב. איכלי בין הארוחות תפוח או פרי אחד אחר ושתי יותר מים / תה ללא המתקה. גם שיטת הכנת המזון, יכולה להשפיע על טעמו / השפעתו על הגוף. גם פה יש לי "טיפ". יום טוב,

החלטתי לנסות..זה נראה לי כמו חלום שאני מאוד רוצה שיתגשם.בת 20 עם עבר של אנורקסיה ובולמיה אובססיבית וכפייתית בכל הנוגע לאוכל...מקווה מאוד שזה ישתנה. מה עם המתוק? אם אני לא רעבה אבל פשוט בא לי משהו מתוק או שפשוט מציעים לי משהו טעים..מה לעשות? מצד אחד אני לא רעבה..מצד שני אני רוצה לאכול את הדבר המסויים או שיש לי חשק למתוק. האם זה עדיין הראש של הדיאטות ובתהליך זה יעבור? האם זה טבעי שיש את החשק הזה בלי כל קשר לרעב?

חשק למתוק הוא צורך בידיוק כמו כל צורך אחר - לישון, לבלות עם חברה, לאכל. כשמבכבדים את הצרכים של הגוף והנפש שלנו מגיעים לאזון המיוחל, כשלעומת זאת מתכחשים אלהם מנסים להדחיק או לברוח אז הם מתעצמים ומשטלתים עלינו. אם תתיחסי כך אל הצורך במתוק את פשוט תכבדי אותו , תמלאי אותו מתוך מגע מלא (מיומנות שחשוב ללמוד תוך כדי התהליך של הרזיה ללא דיאטה) הצורך יעזוב אותך במהירות. אם לעומת זאת תנסי להתכחש אליו או לברוח הוא יגדל. החכמה הגדולה היא לדעת לזהות נכון האם זה אכן צורך למתוק או אולי זה צורך אחר שאני מפרשת לא נכון. מקווה שעזרתי, בברכה, בלה

גם לי יש צורך כזה..מבלתי נסבל אני צורכת מתוק והרבה. אז מהי התשובה לאכול מתוק אולא?

יש כתובת אחרת שאפשר לשלוח??? תודה

שלום חגית. תודה על העדכון, עד כמה שאני יודעת אין בעיה עם הכתובת הנוכחית, קיבלתי לא מעט מיילים הבוקר, אך אבדוק.. ובכל מקרה, ודאי שאת רושמת את הכתובת נכון [email protected] ואם עדיין לא ילך, את מוזמנת ליצור קשר טלפוני. יום נפלא ושבוע מקסים שלך לאה פינטו

אילו טיפים אתן יכולות לתת כדאי לבטל אכילה ריגשית? את עינין השובע הבנתי וגם להקשיב לגוף ואכן אני נוהגת כך רב הזמן וכן רזיתי 2 קילו אבל ישנן את המעידות של אכילה מתוך: עצבים, ייאוש וכו'.

שלום רב לך. אכילה רגשית אכן עלולה להוות קושי בדרך לאכילה מתוך רעב ביולוגי. היא מבלבלת וגורמת לאכל הרבה יותר ממה שהגוף צריך דבר שלא מאפשר הרזיה. יש מספר דרכים להתמודד עם האכילה הרגשית ואמנה כמה מהם. דרך אחת היא דרך תפיסתית- הרגשות שלנו נוצרים כתוצאה מפירושים מסוימים של מציאות החיים, הפירושים האלו אוטמתיים ולא מודעים לנו ונובעים הרבה פעמים מפרדיגמות שנוצרו בגילאים צעירים.מודעות לפרדיגמות אלו ושינוי שלהן ימנעו מרגשות שליליים להווצר, פירוש אלטרנתיבי של אותה מציאות עשוי לעורר רגש אחר כזה שלא נצטרך לברוח ממנו על ידי אכל. דרך אחרת היא של מיקוד גופני - רגשות זו אנרגיה הנוצרת בגוף והדרך הטובה ביותר להתמודד עם אנרגיה זו היא לאפשר לה נוכחות מקבלת בלי רצון לגרום לה ללכת או להשתנות. האנרגיה ניחווית כתחושה פיזית והרבה פעמים מתפרשת כרעב היות וקשה לנו לפגוש אותה. הישארות ובחינה של התחושה הנחווית כרעב תגרום לה להעלם תוך זמן קצר בלי שיהיה צורך לאכל. כדי לרכוש הרגל חדש של התמודדות עם רגשות צריך זמן וסבלנות. מקווה שעזרתי. בברכה, בלה

שלום א הטיפ הכי גדול שאני יכולה לתת לך בהקשר שהעלית הוא: תני לרגשות להיות, בלי צורך לתקן ולשנות. ראשית דבר אומר שרגשות הם הכח המניע בחיינו, לכל דבר. זהו מנגנון משוב להלך החשיבה שלנו והדרייב העומד מאחורי קבלת ההחלטות שלנו, מקטן עד גדול. תמיד. אכילה (שהיא פעולה) שהמניע שלה הוא רגשי (ולא תחושתי), נועדה ליצור שינוי ברגשותינו. נועדה להקל, נועדה להעצים חוויה כלשהי, נועדה ליצור חוויה רגשית כלשהי. לאכילה הרגשית יש מקום בחיינו ונוכחותה קיימת תמיד. הקשר הקוגנטיבי בין אכילה לרגשות נוצר כבר בימינו הראשונים בעולם. כשתינוק נולד ואמא מניקה, היא אינה מספקת רק חלב-אם להזנת הגוף, היא מחבקת, מלטפת, מנשקת ואולי אפילו שרה. והכל באוירה סביבתית שקטה ונעימה. כך האם מקנה לתינוקה הזדמנות להכיר את הריח שלה, המראה שלה, הקול שלה וליצור את הקשר הראשוני בינהם שמתהדק ככל שהפעולה חוזרת על עצמה. אך בהזדמנות זו, התינוק גם יוצר את הקשר בין אכילה לבין חום אנושי, אהבה, בטחון והגנה, שייכות, עונג ושלווה. כולנו חווים אכילה רגשית, שמנים ורזים. ההבדל הוא במינון. והמינון הוא תוצר של הקשרים קוגנטיביים שהוזנו וטופחו במשך שנים. גם אנשים רזים חווים אכילה רגשית (הרי האכילה שלהם אינה 100% ביולוגית. אין דבר כזה. והשאיפה להגיע ל- 100% אכילה ביולוגית באה מהראש הדיאטטי של "שחור-לבן" "הכל או לא כלום". ותרי עליה) אך מה שמאפשר להם להיות רזים ולהישאר כאלה הוא שהאכילה אינה האלטרנטיבה הבלעדית והאולטימטיבית. האכילה אינה משמשת לבריחה או לענישה, אינה משמשת לסיפוק רגשי ואינה המקור הבלעדי להנאה. שימי לב, לדבר מדהים שאת חווה - את חווה הרזייה על אף ה"מעידות" שלך. שימי לב, איך ככל שנפח המיקוד שלך מופנה לגופך ולחזון שלך, נפח ה"מעידות" ועוצמתן פוחתים. את מרזה. מה שאני רוצה לבקש ממך ולהציע לך, זה לא להפוך גרגר עפר לסלע. אל תהפכי את האכילה הרגשית שלך לבעיה. הכירי בעובדה שאת מרזה על אף קיומה ותני לעצמך הזדמנות ללמוד דרכה את עצמך. התייחסי אל עצמך באופן ידידותי ומלא חמלה (להבדיל משיפוטי וביקורתי). התחלתי וכתבתי "תני לרגשות להיות בלי צורך לתקן אותם" - הכירי בכך שאת עצבנית (זו עובדה, לרגע זה), הכירי בכך שאת מיואשת (זו עובדה, לרגע זה בלבד). תני לעצמך לחוות את הרגשות, לא מתים מהם. פשוט תני לעצמך להיות. ככל שתתידדי עם רגשותייך ולא תנסי לברוח מהם, ככל שתרשי לעצמך לחוות אותם ללא צורך להימנע מהם - תפחיתי את המתח והלחץ ותתני לעצמך הזדמנות לחופש אמיתי. מאחלת לך שבוע נפלא שלך לאה פינטו

האכילה הכפיתית מתחילה בראש יש לצאת להליכה או ריצה בזמן שמרגישים רצון לאכול למטרת הרגעה או סתם שמרגישים עצבים.

שלום לימור ואם האכילה הרבה יותר אטרקטיבית בעיניי? גישה כפי שמוצגת בפוסט שלך, אינה יציבה ואינה עובדת עבור רוב בני האדם. זוהי גישה שמאלצת אותנו לגייס כח רצון ומשמעת עצמית. אלה הם חברים לרגע, לפרקי זמן קצרים. ולכן לא רלוונטיים לתהליכי חיים. לכן, נראה לי שכשאנו אומרות "אכילה מתחילה בראש" איננו מתכוונות לאותו דבר. וזה ממש בסדר, רק חשוב לי להבהיר זאת לטובת כל מי שקורא אותנו. מעבר לכך, הייתי מציעה להרפות מהמושג "אכילה כפייתית" במסגרת הפסקת התיוגים ההעצמיים (תיוג עצמי הוא דרך נפלאה ליצירת תקיעות). תודה על השתתפותך והתיחסותך. בברכת יום אביב שמח שלך לאה פינטו