פורום הרזיה ללא דיאטה

ללאה ובלה שלום רב. עוזר לי לכייל עוצמות רעב ושובע. למשל, כשאני רוצה לאכול ואינני רעבה, יש לי "הסכם" שכזה עם עצמי לאכול מעוצמת רעב 2 ולהפסיק ברמת שובע 5. כאשר 0 הוא רעב טוטאלי ו - 10 הוא התמלאות מוחלטת, ו - 5 הוא שובע נינוח, בדיוק מספיק לי. במסגרת מסוימת אני מקבלת תמיכה שעזרה לי לזהות את השופט/המבקר החמור שלי, ולשחרר אותו, בענייני אוכל/אכילה ובכלל. כמו כן, כמו שכתבתי פה כבר, אני מזהה בדיוק מה אני רוצה לאכול. וכן בודקת עם עצמי מה הבעיה כשמתעורר צורך לאכול, ואין רעב. בעקבות עצתה של בלה, אני מזהה הרבה יותר ברור ובביטחון איך להפסיק לאכול כששבעתי. עם כל האמור לעיל, מה דעתכן על שימוש בטכניקה של כיול רעב/שובע כחלק מהגישה הכוללת של הרזייה ללא דיאטה? האם יתכן להשתמש בטכניקה כזו תקופת מה, ואז, באופן טבעי, לשחרר גם את הטכניקה הזו? תודה רבה על תשובותיכן.

שלום רב . ראשית כיול של רעב ושובע הוא אכן טכניקה מקובלת בהרזיה ללא דיאטה עם כל מיני כיולים. המטרה היא ללא ספק לשחרר גם את זה והטכניקה נועדה לשלבים הראשונים כדי שנוכל להבדיל בין רמות רעב שונות. אין ספק שברגע שתיהי מנוהלת לגמרה על ידי הדמות הרזה טבעיות שבתוכך בכל הקשור לאכילה לא יהיה לך צורך לכייל. הרי אדם רזה טבעי לא עושה את זה. בהצלחה בלה

בלה תודה רבה. שוב עזרת לי מאד.

שלום מארי. יישר כח והצלחה רבה בדרכך. המושג "כיול" לקוח מהעולם הטכני - המכני, ככל הידוע לי. אני חייבת להודות שהוא חדש לי בהקשר של הרזייה ללא דיאטה. יש לי רעיון בנוגע לכוונתכן, ובכל זאת, האם אתן מוכנות להסביר לי את הכוונה? לאה פינטו

ואמנם, אני באה מעולם ההנדסה :-) הרעיון הוא סרגל רעב-שובע, כפי שציינתי, בין אפס כרעב מוחלט לבין עשר כ"מתפוצצת מרוב אכילה, אין מקום לפירור". גיליתי שהכי נוח לי להתחיל לאכול בעוצמה 1 או 2, עד רמה 4 או 5. ושאלתי לכן היתה מה דעתכן על השימוש בטכניקה הזו, לפחות כטכניקה זמנית, במסגרת התפתחות המסוגלות לחיות ללא דיאטה? תודה רבה מראש.

שלום רב . אני בן 33 נכה בבית ולא עובד . שוקל 95 גובה 1.77 מאוד רוצה להוריד מהמשקל לפחות 15 קילו עד 80 זה סביר אני חושב . התפריט שלי כול יום הוא קם בשעה 10 בערך לא שותה ולא אוכל כלום עד שעה 15 {שלוש} אחר הצהורים אוכל ארוחה טובה עם בשר וכמה שאני יכול . ובשעה 23 {אחד עשרה } בלילה אני אהיה רעב ואוכל משהו כמו פיתה או בגט עם מה שיהייה במקרר . אני יודיע שבלילה זה הבעיה אבל מה אפשר לעשות מה אוכל בלילה להשתיק את הרעב מבקש עזרה וכיוון ליום יום שלי ומה לעשות בלילה.

אבי, תקרא בעמוד 48 בפורום את השאלות של ורד והתשובות שהיא מקבלת. בכלל, תקרא כמה שיותר, יש הרבה אינפורמציה בפורום שתיתן לך את התשובות שאתה מחפש. בהצלחה!

ראשית אני שמחה על תגובתך המיידית, אך אינני מבינה מהיכן שאבת את הרעיון שאני רוצה לעבור את התהליך לבד. ניסיתי להבין האם ישנו טיפול אישי שבו האדם עובר תהליכים. ובנוסף כבר בשעות הצהריים יצרתי קשר במייל עם לאה פינטו ולברורים נוספים

סליחה, טעות שלי. את התהליך ניתן לעבור אצלי או אצל לאה וכמובן שיש גם מטפלים נוספים העובדים בשיטה. מאחלת לך המון הצלחה. את בטוח תהני. בלה

שלום יש לי שאלה קלה.. האם ייתכן שאני מרגישה רעב רק בבוקר ובצהריים? כלומר אני אוכלת באזור 8 בבוקר ובאזור 2 בצהריים (והרבה..) וזהו בערך עד למחרת. זה נשמע לכן הגיוני ובריא?

בהחלט הגיוני. זה תלוי בהרבה דברים. הקשבי לגוף וכבדי את הבקשות שלו.

רציתי לדעת האם שיטתכם מתאימה לדיאטה רפואית (שחלות פוליציסטיות) ושאלה נוספת אני לא מצליחה להבין משהו בסיסי: אם אני פועלת לפי שיטתכם עושה מה שמתאים לי אני מאד מאד אוהבת מתוקים ובכלל דברים משמינים אני לא אוכלת אותם כי אני רעבה אלא כי זה טעים לי ואם אני אוכל אותם בלי הגבלה אני אשמין מאד מה הפתרון לזה???

בוקר טוב רותי גישת ההרזייה ללא דיאטה מתחברת לפיזיולוגיה הטבעית והבריאה של גופנו. כשהגוף אינו במיטבו ונדרשת התערבות קלינית מסוג כלשהו. הייתי ממליצה להתייעץ עם מי המומחה הרלוונטי על מנת להכיר במגבלות הנוכחיות. במקרה שלך, ממליצה להתייעץ עם דיאטנית קלינית שתחום התמחותה הוא רפואת נשים. בנוגע לשאלתך השניה - מה שהצגת בהודעתך הם שלל אמונות לגבי עצמך ולגבי הקשר שלך עם המזון. קבעת ש: 1. את מאוד מאוד (עם דגש חזק על מאוד-מאוד) אוהבת מתוקים ודברים משמינים 2. יש דברים משמינים 3. דברים מתוקים הם משמינים 4. הם תמיד טעימים לך 5. מה שמתאים לך זה תמיד דברים משמינים 6. ללא הגבלה, ודאי תאכלי מהדברים ה"משמינים" האלה בלי סוף הנחות היסוד הללו, אכן חוסמות אותך מלראות את הגישה הזו כפתרון אפשרי לבעיית האכילה וההשמנה שלך. מה שחשוב להבין הוא, שהבעיה איננה עם הגוף שלך או עם המזון אלא עם הנחות היסוד שמנהלות אותך. אם הייתי מקבלת דולר אחד על כל אחד שפנה אלי וסיפר שיש לו בעיה עם מתוקים והיינו מתליחים להוכיח זאת....ודאי הייתי יכולה לממן טיסה לירח. אך כמו שאת מבינה, אני כאן. ואם אני כאן זה אומר שזו רק אמונה שאין בה אמת. בתהליך הרזייה ללא דיאטה, אנו נפרדים מכל הקביעות ה"ברורות מאליהן" האלה ומתחילים להכיר את גופנו מחדש, לבנות מערכת יחסים חדשה עם מזון ועם הגוף שלנו. מדהים כמה הנחות היסוד הללו מתאדות. רותי, אני מזמינה אותך לקרוא בפורום בכלל ואת הנחות היסוד הללו בפרט. אם את חשה התנגדות כלשהי, היא טבעית כי היא נוגדת את מה שאת מאמינה בו כרגע. זה בהחלט בר שינוי. המשך יום נעים ושבת שלום לאה פינטו

האם שחלות פוליציסטיות גורמות לאיזה שהיא הפרעה במערך השובע או הרעב של הגוף? מעבר לאי הסדירות ההורמונלית? תודה

... זה שנים שאני בדיאטה... זה שנים שאני בהתנזרות עד לבולמוס שמביא איתו חורבן. זה שנים שאני נוגעת במשקל הרצוי ובאותה נשימה נסוגה אל המשקל הקודם. זה שנים של רישומים ומעקבים אחרי התפריטים השונים והתעסקות אובססית בתהליך ללא תוצרים. נאסתי בזאת ובתחושת הפאטטיות שנובעת כתוצאה ממנה. מכאן שאני מתחברת אליכם. פשוט הגיע הזמן לחיות. להשיל את כל החוקים והכללים החיצוניים האלו ולהקשיב לעצמו. אני בתחילת דרכי כאן... מתחילה מסע אחר לא פשוט... ואני נופלת אל האיזור הזה... המעורפל עדיין בו קיים בי הקושי להבחין האם זהו רעב אמיתי או שזהו תוצר קוגנטיבי - ריגשי שמניע אותי לאכילה.האם יש שלבים לתהליך ? האם יש לכם עצה? מן הסתם קיים קושי עצום להוריד ביום אחד שריון עבה שעטף אותי בו חוקיות ונוקשות היו מפתח לניהול תזונה באופן יום יומי

היי נאווה. ראשית, תודה על השיתוף והכנות. אני מבינה שאת רוצה לנסות משהו אחר ואת שואלת שאלות חשובות. לתהליך שאנחנו מציעות יש שלבים ברורים. הוא מסודר והגיוני . הכי חשוב הוא עובד. אבל ,ופה זה חשוב מאד ,הוא עובד כשעושים אותו נכון. ובמסגרת הנכון חשוב לעשות אותו לא לבד. מכיוון ששנים היית שבויה בהלך רוח דיאטתי יהיה לך קשה לראות איך את ממשיכה לפעול מהמקום הזה - מקום שיפוטי המתרכז בבעיה ובאכל כבעיה ולא מצליח לראות אפשרוית אחרות. אני רואה שאת מעדיפה לעשות את התהליך לבד ואני חושבת שזה חבל. תשאלי את עצמך כמה שנים/אנרגיה וכסף השקעת בגישת הדיאטה? מה זה נתן לך בסוף ? (האם השקעה הוכיחה את עצמה ואת אכן נשארת רזה לתמיד?). למה את לא מוכנה להשקיע ולו חלק קטן ממה שהשקעת בדיאטה בתהליך אחר? מזמינה אותך לא רק להתרשם מהתהליך ולעשות אותו לפי הבנתך בלבד אלא לעשות את זה נכון בריא ומדויק - כדי שתוכלי לרזות אחת ולתמיד. בברכה, בלה

שלום רב, התחלתי את השיטה ואני לא יודעת אם ירדתי או לא במשקל, אבל מה שבטוח נאי מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי... לא מלאה מדי, לא רעבה, בדיוק מה שצריך.. אני מאמיהנ שבגלל שבעבר עשיתי דיאטות אז אוטומטי כשמתחשק לי משו לאכול אני לא אלך על משו משמין, אלא על מוצרים דיאטטים... אבל יש לי כמה שאלות.. אני לפעמים הולכת בבוקר למכון כושר, ולפני שאני יוצאת מהבית אני לא רעבה (כי זה זמן קצת אחרי שהתעוררתי) אבל אז במכון באמצע החוג אני מרגישה פתאום רעבה..מה לעשעות? האם לאכול בכל זאת בבוקר למרות שאינני רעבה? ושאלה נוספת.. לפעמים אני מרגישה שמתחשק לי משהו מתוק, האם אכילה של רוסת עוגה, עוגייה, גלידה ישפיעו על ירידה במשקל? ומה לגבי שתיית אלכוהול, זה איננו צורך פיזי של הגוף, אך אנו נוהגים לשתות עם חברים פעם בשבוע.. תודה על הסבלנות והאכפתיות

דלית היקרה. ראשית אני שמחה בשבילך שאת מרגישה יותר טוב . אבל חשוב לי להדגיש משהו חשוב.עשיית הגישה בחלקים בלי להכין את התשתית המחשבתית המתאמה נדבך על נדבך, בלי לבנות אלטרנטיבה לדיאטה במח שלך עלולה לגרום לבילבול תקיעות ומחשבה (מוטעית מאד), שהשיטה לא באמת עובדת עבורך. בידיוק כמו ניסיון לבנות בית בלי שעשית עבודת הכנה טובה (אישורים מעירייה, תוכנית ארכיטקט, תזרים מזומנים) תתקע אותך באמצע הבניה עם הרבה בעיות שלא חשבת עלהם קודם. משאלותיך מאד ברור שלקחת את העקרון של אכלי לפי רעב ביולוגי והפסיקי לאכל כשאת שבעה כעקרון החשוב והעקרי של התוכנית. זה לא שאני לא חושבת שהעקרון הוא חשוב , הוא מאד חשוב. אבל שימוש בו לפני הזמן דומה להתחלה של בניית יסודות הבית לפני שקיבלתי אישור מעירייה. הדבר עלול להיות בעיתי מאד. דלית היקרה, אנחנו לא סתם מדברות על הצורך בתהליך אישי זה מתוך הבנה ברורה שתהליך שאנחנו מציעות מחייב עבודה מקצועית רצינית ומעמיקה . בקשר לשאלות שלך - אם את רעבה באמצע החוג סימן שהגוף שלך צריך לאכל ברגע זה. אם יש מצב לחטוף משהו קטן בדיוק כשאת רעבה (הפסקה קטנה לחטיף) אם לא אז מיד אחרי . אם מתחשק לך משהו מתוק עצרי שנייה ובדקי מה הצורך האמיתי שמסתתר שם (צריך להדגים איך עושים זאת) הקשבה לא שיפוטית לגוף שלך תייצר לך תשובה כמעט מיידית מה הצורך האמתי כרגע - אם הצורך של הגוף באנרגיה זמינה - כמובן יש לתת אותה לגוף ואם זה צורך אחר - פה צריך ללמוד מה ואיך עושים. בכל אופן המון הצלחה. אם יש עוד שאלות אשמח לענות

כבר מספר ימים שאני מנסה את השיטה. מנקה את הראש, מקשיבה לעצמי, אוכלת כשאני רעבה ומפסיקה כששבעה. כשאני רוצה עוד אני אומרת לעצמי: "את רעבה? לא. כלומר את משועממת או מנסה למלא איזה שהוא חלל, אז מלאי אותו בדרך אחרת". מה אומר: זה עובד, פשוט עובד. אני קמה בבוקר רגועה, לא עסוקה כל כולי ב"דיאטות". ההרגשה טובה. תודה לכן בלה ולאה. אתן נהדרות!

שלום רב לך. ברכותי, אני מאד שמחה שזה עובד עבורך. תמשיכי בדרך ואם יש קושי או בעיה כלשהי אל תהססי לפנות ולקבל עזרה.

שוטטתי בפורום הלוך ושוב ולא הצלחתי להבין את עיקרי השיטה, מישהו מוכן להסביר לי בבקשה?

בוקר טוב מריה בעמוד 48 או 49 תוכלי לקרוא תשובות שמפרטות את הגישה. גישת ההרזייה ללא דיאטה רואה בהשמנה סימפטום של אכילת יתר, ובאכילת יתר סימפטום של צורת חשיבה והתייחסות לגוף ולמזון. ההבדלים המהותיים בין אנשים רזים לאנשים שמנים נוגעים למערך האמונות שלהם ולא לסוגי המזונות שהם אוכלים. כל עוד אנשים המבקשים לרזות ממקדים את תשומת ליבם ועשייתם במזון, הם משמרים תפישה המקדמת השמנה. גישת ההרזייה ללא דיאטה, מתמקדת בגורמי ההשמנה ואכילת היתר, במקור ולא בסימפטום. לשיטתנו, שינוי צריך להתחיל מבפנים ולא מבחוץ. שינוי מתחיל באופן ההבנה והתפישה את הגוף שלנו על מנגנוניו השונים ומודעות גבוהה למערך האמונות המנהל אותנו בקבלת החלטות ובבחירות שלנו. לגוף יש את היכולת הטבעית לווסת את האכילה שלנו ואת המשקל שלנו. כל התערבות דיאטטית המכתיבה, מן החוץ, מה, כמה ומתי לאכול - מחטיאה את המטרה. לכן, תהליך של אימון להרזייה ללא דיאטה הוא תהליך שעובד על מספר רבדים: 1. הרובד הפיזי - מתחילים לחוש את צרכיו הביולוגיים של גופנו. להבדיל מעבודה ע"פ תפריט או מערכת חוקים וצווים אשר מנותקת ממנגנון הרעב - שובע שלנו. 2. הרובד התפישתי - קוגנטיבי. כאן, אנו משנים את "הראש". זהו שלב בסיסי והכרחי ליצירת תשתית מחשבתית נכונה. הרעיון שאנו צריכים לשלוט בגוף שלנו ול"הנדס" אותו כדי לייצר תוצאות טובות ויציבות, פשט את הרגל מזמן. אנו לומדים לסמוך על הגוף שלנו ומעבירים לו את שרביט ההובלה של התהליך. 3. הרובד הרגשי. רגשות תמיד יהיו אלה שמעוררים אותנו לעשייה או למונעים מאיתנו עשייה. רגשות הם גם תוצר של מחשבות ואמונות. לכן יש לם תפקיד חשוב בהשמנה/הרזייה שלנו. מטרת הגישה איננה רק לאפשר הרזייה אלא ובעיקר לאפשר השגת תוצאות יציבות. תוצאות יציבות יושגו רק באמצעות שינוי אמיתי של הגישה שלנו. לשאלות נוספות, נשמח לענות בכל עת. יום נפלא שלך לאה פינטו

נתקעתי עם המשקל ואני מאוד רוצה להוריד עוד 10 קילו. הבנתי שניתן לקבל מדריך אישי איך ניתן?? תודה.

אני לא מבינה את כוונתך. אנא הסבירי את עצמך.

את יכולה להקליק על התמונה בצד שמאל של בלה או לאה, יש לינק לשלוח להן אימייל וגם מספרי טלפון, מאוד מומלץ. בהצלחה!

אני מתרשמת מאוד מהחידוש וההפתעה וההגיון של השיטה. מימי לא הייתי ממש רזה אבל גם לא ממש שמנה. מעולם לא העמסתי באכילה כמויות קיצוניות אך צורת האכילה לא הייתה נורמלית לחלוטין - נורמלית הכוונה לאכילה של התחשבות בגוף. הייתי ואני עודני אוכלת מאוד מהר עם התקפים של אכילה מכל הבא ליד. מזה 26 שנים יש לי סוכרת סוג 2. הייתי מאוד קשה לאיזון אבל כיום אני מאוזנת מצוין. זאת בטיפול עם תרופות ואינסולין - זריקות 4 פעמים ביום ואם יש צורך גם יותר. מאז אני מטופלת באינסולין עליתי 20 !!! ק"ג במשקל. ולשאלתי - איך אני יכולה במצבי ליישם את שיטתכם?

שלום רב לך. ראשית , תודה על המחמאות. שיטתנו מבוססת על הקשבה לגוף ומילוי כל הצרכים שלו ביולוגיים ופסיכולוגיים. הקושי אצלך הוא שגופך מאוזן עכשיו עם תרופות ואנסולין, מה שמחייב פיקוח הדוק ביותר על כל מזון שנכנס לתוכו והתחשבות מלאה בתרופות ואנסולין שאת לוקחת. אני אמנם כבר די הרבה זמן לא טיפלתי בחולי סכרת המאוזנים באנסולין ,אבל אני יודעת שנדרשת הקפדה רבה על איזון תזונתי, מה שאומר שחשוב מאד לדבוק בתפריט שהותאם לך אישית. עליה במשקל בעקבות הזרקת אינסולין היא תופעה מוכרת ומצערת, אולם נראה לי שבמערכת השיקולים שעליך לקבל חשוב לראות אפה יגרם הכי פחות נזק. חוסר איזון של סכרת עלול לגרום לנזקים קשים ביותר בכל מערכות הגוף ולכן, גם אם מה שאת עושה כיום גרם לך להשמנה, עליך להמשיך בכך היות והגעת לאיזון מיוחל - דבר שהוא לגמרה לא מובן מאליו. לפי תפיסתי שימוש בגישה שלנו יהיה קצת בעייתי במצב שלך היות ועליך לדבוק בתפריט חיצוני שהותאם עבורך. גישת הרזיה ללא דיאטה בהחלט מתאמה לחולי סכרת אבל לא לחולים הזקוקים לאיזון מאד קפדני כמוך. במצב זה, אין מנוס מלהיות תחת פיקוח של דיאטנית קלינית טובה ,המתמחה בטיפול בסכרתיים שמטופלים תרופתית ועם אנסולין. אגב גם למשל לחולי כליות הזקוקים לדיאטה עם הקפדה רבה על המנעות מרכיבי מזון רבים הייתי ממליצה להיות תחת פיקוח של דיאטנית המתמחה בטיפול כלייתי. מקווה שיש לך דיאטנית טובה שאת סומכת עליה . מאחלת לך המון הצלחה והמשך איזון פנימי וחיצוני. בלה

בלה יקרה, אני כל-כך מודה לך! כל הזמן אני מתהלכת בהרגשה שאני אשמה בעליות במשקל ואולי אינני עושה מספיק למען מטרה זו. מה שלא ציינתי שגם בפעילות גופנית אני מוגבלת מסיבות פיסיות. לכן אני מרגישה כל הזמן שאני לא בסדר, למרות האיזון המצויין, שאני מאוד גאה בו. מה שעורר אותי לפנות אליכן הוא שפתאום גיליתי שאני אוכלת ארוחות גם כשאינני רעבה - כי צריך לקחת אינסולין. היות ואני מטופלת גם כאינסולין ארוך טווח ואת האינסולין הקצר אני לוקחת רק כשאני אוכלת, הבנתי שאם לא אוכל ולא אזריק והארוחה תדחה זה רק לטובתי. וכך, בתהליך של חודשים רבים, הגעתי להכרה בצורך של גופי למזון הנכון בזמן הנכון ויחד עם זה האיזון בכל זאת נשמר. כך שבעצם אני קצת מיישמת את שיטתכן, למרות שאין לי ברירה ואני צריכה להקשיב גם לתרופות שנכנסות לגופי. חשבתי שזאת תהיה התשובה לפניתי ואני חייבת לציין שנתת לי המון עידוד וכוח להמשיך במה שאני עושה, מה עוד שאני מצליחה לשמור על משקל כמעט יציכ, אמנם גבוה שזה כנראה המחיר של הסוכרת. ישר כוח! עזרתכן לכל פונה ראויה לציון והערכה.

שלום אני בת 28 גובה 169 שוקלת 73 התחלתי לעשות דיאטה, לא דיאטה אלא שיניתי את הרגלי האכילה שלי, ועדיין לא ירדתי כלום למה???? התפריט הוא לא על ספירת קלוריות אלא איך לשלב את האוכל, אז: בוקר- פרי וכוס מים 10 בבוקר- דגנים עם חלב סויה בערך חצי כוס חלב, או 2 פרוסות לחם מלא עם דבש וכפית חמאה, קפה עם סוכר חום וחלב סויה צהריים- סלט מעורבב בעלי חסה, גזר, כרוב, פלפל אדום, מלפפון, שמן זית ולימון פלוס אורז חום או פסטה מחיטה מלאה א.צהריים- פרי ערב- מנה של חזה עוף בתוך סלט של חסה ועוד ירקות או דגים וסלט או חביתה וסלט, לילה- פרי ותה ירוק. שותה מים עד 8 כוסות ביום כולל מרק 4 פעמים בשבוע לא משמשת במלח וקמח לבן וסוכר לבן או אורז לבן, לפעמים אוכלת קצת שקדים, 5-6 פעמים בשבוע עושה הליכה של שעה וחצי, אז אולי אני אוכלת יותר מידי או אני צריכה זמן עד שהגוף יתחיל לאבד במשקל עוד דבר אני אוכלת בשעות קבועות תודה PEEPEELY

שלום רב לך. האם שמת לב לשמו של הפורום ?- הוא נקרא הרזיה ללא דיאטה וזה לא סתם. דיאטות, לדעתנו לא עובדות.מניסיוני, חלק גדול מבעיות השמנה של אנשים התחיל מכך ש הם לא היו מרוצים מהגוף שלהם כפי שהוא, וניסו לכפות עליו מראה אחר, דבר שהתנקם בהם מאד בסופו של דבר. את אומנם אומרת שאת לא בדיאטה וקוראת לזה בשמות יפים יותר כמו תזונה נכונה אבל אני רואה מול עיני דיאטה קשה למדי . אני יכולה להבטיח לך שאם תמשיכי לאכל כך בסופו של דבר משקלך ירד אבל עלול להיות לכך מחיר כבד בעתיד. אני באופן אישי ממליצה להיות הרבה יותר גמישה וזורמת עם התזונה שלך כדי שהגוף והנפש לא יחווי את זה כדיאטה. אפשר לאכל בריא נכון ומאוזן ולא לעשות מזה דיאטה. ממליצה על יעוץ מקצועי. בברכה, בלה

אני בת 14,אני לא חושבת שאני רזה אבל המשקל שלי תקין. לאחרונה ירדתי המון במשקל אבל אני בכל זאת לא מרוצה. אני עושה ביום המון ספורט [שורפת בד"כ 1000+ קלוריות בהליכון ואופניים חשמליות], מנסה לאכול כמה שפחות [ולא תמיד מצליחה], כמה שיותר בריא [בלי ג'נקפוד, בלי ממתקים וכו..]. אני לא מרגישה שאני יודרדת הרבה, יש לי פחד איום מהמשקל שלי- שאגב אני לא יודעת אותו במדויק כי אני מפחדת לעלות על המשקל. אני רוצה לרדת רק עוד קצת. 5 קילו כדי להיות שלמה עם עצמי. ואז נכנסתי לפורום הזה וקראתי את ההודעות שלך, את התשובות לקוראים. את ניראת לי אשה חכמה מאוד ואחת שאפשר לסמוך עליה ולתת בה אמון, ולכן אני מרשה לעצמי ליפול עליך עם כל הבעיות שלי [ואני מתנצלת אם זה מטריד אותך] אבל אם קיים סיכוי אחד קטן שהגישה שלך תביא לי את הישועה ותגרום לי לחזור לחיות באמת. בלי לחשוב על אוכל ועד דיאטה כל היום. למלא את הראש שלי בדברים חשובים יותר, את לא יודעת כמה אני אהיה אסירת תודה. אבל אני לא מבינה את את עושה את זה? את מדברת בהמון חידות. אני רוצה לבין את הסוד שלכן. אני מאמינה לכן שזה עוזר אבל לא יודעת איך מישמים. פירוש הדבר הוא שאני יכולה לאכול כמה שבא לי ומה שבא לי לפי מה שהגוף אומר לי? האם זה אומר שלאכול 1200 קלוריות ליום זאת שטות ואם אני חורגת מזה אני לא בהכרח אשמין? בבקשה תעזרי לי להבין אותך יותר.

בוקר טוב לנערה המתוקה והאינטלגנטית. הרשי לי להתחיל מהסוף, "פירוש הדבר הוא שאני יכולה לאכול כמה שבא לי ומה שבא לי לפי מה שהגוף אומר לי? האם זה אומר שלאכול 1200 קלוריות ליום זאת שטות ואם אני חורגת מזה אני לא בהכרח אשמין?" איך את מפרשת, מעבדת ומבינה את האמירות שמאחורי השאלות - זו השאלה. למה ה"בא לי" באמת מחובר? לראש שחי חסך, לראש ה"יודע" שהוא רוצה תמיד וכמה שיותר או לראש שיודע לברר ולזהות את מקור ה"בא לי ואת מה "בא לי" באמת ומכבד את ה"בא לי" בהתייחסות הולמת מבלבל? קראי שב ושוב. כשאנו קשובים לגוף שלנו ולצרכים הביולוגיים והרגשיים שלנו, אנו לא חווים חריגות משמינות. עכשיו, שוב עולה שאלה. באיזו מידה את יועת לעשות אבחנה בין מסרים המגיעים מגופך לבין אלה המגיעים מהראש המגביל והדיאטטי שלך? אלה הן שאלות חשובות שעומדות על מהות ההסתכלות שלנו.מקווה שלא תראי בהן חידות. החשיבה הדיאטטית שלך מתבטאת בקפיצה האוטומטית לעשיה..."אז מה לעשות תכלס, ברמה ההתנהגותית?" ואני אומרת, לפני שעושים ברמת האכילה, יש להכין את התשתית הנכונה, ללמוד ולהבין את השפה. השפה הזו איננה דבר טריוויאלי בעיניי, כלל וכלל לא. אכילה היא סימפטום של צורת חשיבה וכן היא הדבר הפחות חשוב כרגע. התרגלת לבחון ולנהל את האכילה שלך באמצעות קלוריות. כדי לשנות, עלייך לאמץ גישה אחרת לגמרי. כזו שנוטשת את ספירת הקלוריות, מתוך הבנה שזהו אינו תפקידך לטובת הרתמות לגופך, מתוך ההבנה שהוא היחידי שיכול לדעת מה הכי נכון, מתי וכמה. אינני בטוחה שקנית את הרעיון החדש הזה. ולכן, יישום הגישה עלול להיות קשה עבורך. מעבר לכך, רוצה להתייחס לאמירות נוספות המוצגות כקביעות ולעורר אצלך שאלות לגביהן: למשל , "אני רוצה לרדת רק עוד קצת. 5 קילו כדי להיות שלמה עם עצמי" מה זה אומר? איך 5 ק"ג פחות ישנו את מהותך וחייך באופן כזה שתחושי "שלמה עם עצמך"? מה המשמעות של להיות "שלמה עם עצמך"? אני שואלת מתוך סקרנות כנה ומציעה לך לשאול את עצמך באותו אופן, סקרן ולומד. עם פתיחות רבה לכל תשובה. ואחרון חביב, בחירת המיקוד. יקירה, רק את בוחרת במה למקד את תודעתך מבוקר ועד ערב. את עושה זאת כרגע ממקום שאינו מודע. מקום שאינו מודע לכוחך, לטוב ולרע. רק את בוחרת על מה לחשוב בכל רגע נתון של היום, על מה להסתכל ובמה להתעמק. גם זו סוגיה חשובה להבנה וללמידה, גם זו סוגיה לאימון. תהליךל שינוי אמיתי של גישה ותפישה נבנה אט אט ע"י שינוי תודעתי- תפישתי במספר רבדים כמו שאת יכולה להבין מתשובתי. לכל אחד ואחת מאיתנו, סוגיות המיקוד שלו בתהליך. אני רוצה לפרגן לך בענק על נכונותך להיפתח ולהיחשף לעולם שרבים פוסעים בשביליו, בגילאים הרבה יותר מבוגרים משלך. נסיון חיים זה משהו שעוזר אך במקרה שלך, אני חושבת שזה נפלא ומצויין לחשוף את עצמך למרחב שנוגע במהות ולא רק בהתנהגות. אל תצפי מעצמך לשנות ולהשתנות כאן ועכשיו, היי סבלנית והמשיכי ללמוד, להסתקרן ולשאול. בסופו של דבר, משהו נפלא יקרה. מקווה שהתשובות עולות על החידות. קראי שוב ושוב אם נדרש. ואני, אהיה כאן בכל עת. יום נפלא שלך לאה פינטו

היי סמי סילבן בת 35 , כל חיי הייתי עושה דיאטות ואת הכל ניסיתי חוץ מקיצור קיבה.. בדיאטההאחרונה שלי אומנם הצלחתי לרדת 15 ק"ג אבל עליתי קרוב ל-25 ק"ג. נחשפתי לפורום המדהים הזה לפני לא הרבה זמן והתחלתי ליישם מה שנקרא. אני לא שומרת בכלום,אוכלת כשאני רעבה בלבד ומסיימת כשאני שבעה. אומנם לפעמים גם לי יש חשקים ובא לי צ'יפס מטוגן ב11 בלילה גם אם שעתיים לפני אכלתי ארוחה ענקים או סתם מתחשק לי עוגת שוקולד למרות שהבטן לא מקרקרת ואני לא מרגישה שום רעב. אז אני פשוט זורמת עם זה ואוכלת ,הורדתי המון בכמויות ולצערי לא כל כך מסתדר לי בשבוע הארון לצאת להליכות {מה שאני הכי אוהבת} ובכל זאת השינוי הוא אדיר. אני הרבה יותר רגועה,לא חושבת על אוכל בכל שניה ושניה. לא מתכננת את הארוחות שלי מארוחה לארוחה. בא לי ? אני רעבה? אז אני מאלתרת מה שיש לי באותו רגע או לחילופין מה שמתחשק לי. אני רוצה לדווח לכם שלא נשקלתי כבר בערך שבועיים או שלוש אני כבר לא זוכרת מתי נכנסתי לפה בעם הראשונה חחחח , והיום החלטתי שכן בא לי , גם כי אני מרישה התרופפות וגם כי מעירים לי הרבה לאחרונה. והופה ירדתי 3 ק"ג. אבל את האמת זה כבר פחות משמעותי מבחינתי , ולא שאין לי מה להוריד יש לי המון, אבל אני מרגישה שירד ממני נטל ענקי . שאני כבר לא כבולה לתפריטים דלים שמשאירים אותי מורעבת ועצבנית . אז זהו בגדול, אנשים , תנו לזה צ'אנס. תשתחררו, ונסו להפסיק לחשוב בראש של דיאטות. והכי חשוב תחייכו , תהנו מהחיים , זה כבר יבוא לבד. תלמדו לכבד את הגוף שלכם ותאמינו לי שהוא יכבד אותכם בחזרה. משמנה שכבר לא היסטרית :-)

סילבן היקרה. תודה על השיתוף. המשך הצלחה בתהליך. בלה

אם אני מרגישה רעבה אני יכולה נגיד לאכול פיצה? גלידה? עוגה? עש שאני שבעה כמובן

את יכולה לאכול מה שבא לך באותו הרגע.

היתחלתי לקחת כדור רזין לא מרגישה שינוי בתיאבון יש המלצות מיאוחדות למה אני מרגישה עדיין רעבה

שלום ש. הגעת לפורום הרזיה ללא דיאטה. פורום זה אינו רואהבאמצעים כגון כדורים, אבקות, תפריטים ושאר עזרים - כלים אפקטיביים לפתרון בעית ההשמנה. אם הגעת כבדרך אגב, את מוזמנת להשאר ולקרוא קצת בפורום על גישתנו. ואם לא, זה גם בסדר. הפני שאלתך לחברה המשווקת של המוצר או לפורום דיאטה. בכל מקרה, בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

שלום אני חדשה פה ונכנסתי לפורום שלכן ולא הכי הבנתי איך השיטה עובדת. בעיקרון כבר עשיתי בעבר דיאטה וירדתי במשקל והגעתי למצב שנתקעתי ואחרי זה התחלתי לאט להעלות בחזרה את המשקל, אחרי זה עוד פעם הורדתי קצת ומאז אני עושה יויו עם המשקל של כמה קילו למעלה למטה. נמאס לי מהדיאטה כי אני גם רעבה וגם לא רוצה יותר להיצמד לתפריטים ולהגביל את עצמי באוכל. רציתי לדעת איך השיטה שלכן פועלת והאם חובה לעשות פעילות גופנית כדי לרדת כי בכל מקום אומרים שבלי ספורט אי אפשר לרדת, למרות שבדיאטה בעבר שעשיתי זה היה בלי ספורט וירדתי, ואני רוצה לרדת ולשמור על המשקל הזה לטווח ארוך ולא לעשות יויו במשקל.

שלום אלמונית. ברוכה הבאה לפורום של הרזיה ללא דיאטה. השיטה שלנו עובדת על מערכת אמונות בנוגע למשקל, הדרך בה מרזים נכון ,ומערכת יחסים שלנו עם הגוף. על פי גישתנו, כדי לרזות נכון ולתמיד יש צורך לשנות את מערכת אמונות פנימיות שלנו ולראות את המציאות בנושא של משקל בדרך בה תופסים אותה אנשים רזים טבעי. הגישה מתבססת על מספר עקרונות יסוד כמו - הגוף יודע בכל רגע נתון מה הוא רוצה וצריך לאכל, הגוף לא נועד להיות שמן אלא מאוזן ובמשקל תקין, פעילות גופנית יש לעשות רק אם רוצים לצורך הנאה ובריאות ולא לצורכך הרזיה. שינוי דיאלוג פנימי ומערכת אמונות ייצרו בסופו של דבר על פי תפיסת השיטה גם שינוי בהרגשה ובהתנהגות דבר שיאפשר שלום פנימי והרזיה מתוך אהבה וכבוד אל הגוף ולא מתוך כפייה ומלחמה. אם את רוצה להבין יותר את מוזמנת לקרא את התשובות בפורום כי יש שם הרבה מאד אנפורמציה. אם יש לך שאלות ספציפיות וממוקדות את מוזמנת לשאול. בברכה, בלה

שלום בלה,תודה על תשובתך המהירה. רציתי לדעת אם אני מתחילה ליישם את הגישה ולהקשיב לגוף רק כאשר הוא רעב ולזהות שובע, כמה זמן פחות או יותר לוקח לגוף להתחיל להגיב, וכמה זמן לוקח לראות תוצאות.

שלום רב, יש לי בעיה. אני אוכלת כשאני רעבה ומנסה להפסיק כשאני מרגישה שבעה, אבל יש לי בעיה. אחרי ארוחות יש לי תמיד חשק למשו מתוק, וברור שזה לא הרגשת רעב (כי זה אחרי ארוחה) אבל אני מרגישה שאני חייבת את זה. ובעיה נוספת היא הלילות. כל פעם אחרי שאני יוצאת בלילה אני נתקפת רצון לאכול. איך מתמודדים עם זה? לפעמים זה באמת מרעב ולפעמים זה פשוט חשק עז לאכול משו... ושאלה אחרונה, האם שתיית אלכוהול פעם בשבוע מפריעה לירידה במשקל? תודה רבה רבה על המענה והעזרה...

היי דיקלה. ראשית נסי לשנות את הנוסח ולא לדבר על בעיות. כשאת אומרת שיש לך בעיה את מתרכזת בה וכך נשארת הבעיה כי המח לא יודע מה עושים עם בעיות. המח שלך הוא מכונה מופלאה ויש לו ברגע נתון את כל המשאבים לפתור כל אתגר שאת ניצבת בפניו , עליך רק לאפשר לו. אז תתחילי משינוי הנוסח של השאלה. אין לך בעיה יש לך אתגר. ועכשיו נסי לענות לעצמך מה עושים עם האתגר הזה. ותעני על מספר שאלות. 1 איך את יודעת שבא לך משהו מתוק? 2 איזה סוג של מתוק בידיוק בא לך? 3 מה המתוק הזה בא לספק? 4 האם כל מתוק יעזור או רק מתוק מסוג מסוים - למשל אם תאכלי פרי האם זה יספק אותך או שאולי זה חייב להיות דווקא מתוק אחר כמו שוקולד או עוגה. איך את יודעת את ההבדלים? נראה לי שאת שבויה עמוק מאד במנטליות של עשיית דיאטה המדברת בשפה של בעיות, מותר ואסור, הכל או לא כלום. אם תסכימי לוותר קצת על תפיסת עולם זו יוכל להתחיל שינוי מבורך. מקווה שעזרתי בלה

בלה ולאה שלום אני בשלבי ישום השיטה ויש ימים שאני מצליחה להקשיב לרעב ואוכלת מעט לפי דרישה אך אני מגלה שלפעמים זה לא כל כך קל לי ההמתנה הזאת לרעב יוצרת אצלי סוג של מתח פנימי אני רוצה לאכול מחכה לרעב והוא לא מגיע לעיתים המון זמן ואני על קוצים מה אני עושה עם החלל הזה שנפער שלא היה כשההרגל החזק מאד אצלי היה לאכול גם כשלא רעבה המעבר להרגל חדש מייצר הרבה מאד אי נוחות שלעיתים קשה לי להכיל ואני אוכלת ואחר כך למרות שאני לא מבקרת את עצמי אני מודעת עד כמה האכילה הזו היתה מיותרת יש עצות?

שלום גילה זה ממחיש לך כמה ההרגל של לאכול אינו קשור עם צורכי הגוף שלך. וזאת אני כותבת לטובת כל אלה שמאמינים שקיימת איזושהי בעיה יחודית עם גופם, כאלה המאמינים שה"צרכים הגופניים" שלהם בלתי נאותים מלידה. אז מה בעצם קורה כאן? את מזהה צורך כלשהו. הצורך הזה מפעיל אותך אוטומטית לאכילה. בעבר, אכן הגבת באופן אוטומטי לצורך הזה, באכילה. עתה, את ערה ל"צורך" אך מבינה שהצורך אינו צורך באוכל. במקום לחכות למצב של רעב כדי להצדיק את הפעולה שאת מורגלת בה כ"כ ומיועדת לענות על צורך (שאינו רעב כלל וכלל), נסי לאתר את הצורך האמיתי. רעב זה לא, ז"א, הצורך אינו באוכל. אז מהו הצורך האמיתי? למדי לשאול את עצמך "מה אני צריכה כעת, באמת?" כשצרכינו מסופקים, אנו רגועים ונינוחים. אין זה משנה מה הם. מזון יכול לספק רק צורך של רעב ביולוגי, הוא אינו יכול לתת מענה לצורכי שינה, מים, מין, רגש כזה או אחר. כל נסיון שלנו לספק צרכים אלה באמצעות מזון, מותירים אותנו בלתי מסופקים. (ואם נמשיך לנסות ולספק אותם שוב ושוב באמצעות מזון, נמצא את עצמנו מהר מאוד כבור ללא תחתית, כמיכל שכמה שנמלא אותו, לא יתמלא אף פעם). תחשבי על תינוק שמיילל כי הטיטול שלו רטוב. את יכולה לתת לו בקבוק. מה הוא יעשה? בד"כ ישליך אותו. את יכולה לנסות להרדים אותו...הוא לא ירדם. הוא יחזור לנינוחות שלו רק לאחר שתחליפו לו את הטיטול. חייך לא אמורים להיות סובבים סביב רעב ושובע. רעב מגיע כשהוא צריך להגיע. בדיוק כפי שהלחץ בשלפוחית השתן שלך מגיע כשהוא צריך להגיע. אינך יושבת יום שלם ומטרידה עצמך בשאלה "מתי אני אצטרך פיפי היום?" נכון? את בטוחה בעצמך מספיק ויודעת שכשיבוא הרגע את תחושי בו ותדעי לתת מענה משביע רצון. כך אמורה להתנהל האכילה שלך, מהמקום השלו והרגוע, הבטוח והנינוח הזה. למדי לאמר לעצמך - הרעב יגיע כשיגיע. ובינתיים עלי ללמוד מה הדבר שאני צריכה באמת כרגע? לא תמיד תדעי לענות לעצמך מיד, אך כדאי להתחיל ולשאול. בהצלחה שלך לאה פינטו

כשאני חושבת מה אני באמת צריכה אני מזהה בהרבה מאד מצבים מין חוסר רצון לבצע את המחויבויות שלי למשל בשעה ארבע יש לי תמיד כיור מלא כלים מהצהריים וכן באותו זמן עלי לשבת יחד עם בני הקטן ולעזור לו בשיעורי הבית וגם התינוקת תמיד מפריעה באמצע ,לפעמים המטלות הללו מכבידות עלי ולכן תמיד בשעה הזו לפני ביצוע אותן מטלות מתעורר בי צורך לאכול ואני לא מסוגלת לעשות אותן רק לאחר אכילה אני מתפנה וממלא את עצמי במצברים נפשיים כביכול לאותן מטלות אין לי מושג כרגע כיצד להתמודד אחרת זו רק אחת הדוגמאות לצורך מסויים כמובן יש עוד כאלו שאני מזהה אך אני בוחרת לעבוד אחת לאחת כדי לא להילחץ אם אפתור חלק מהאכילה הרגשית שלי זו כבר התקדמות באהבה, גילה

שלום אולי מישהו יודע להסביר לי למה ? מזה שנים רבות שאני אוכלת מאכלים בריאים ואורגני ללא ממתקים שום ממתק ! מתעמלת כל יום כל יום כבר 20 שנה כ40 דקות שותה כל יום אלו-ורה + עשב חיטה ללא קמח לבן וכל המשתמע מזה אומנם ירדתי במשך כ3 שנים כ20קילו אבל זה לא מספיק לי אני בעודף של 30 קילו אבל מה שמענין כשאני הולכת לדיטאנית והיא שוקלת אותי היא מאמינה שזאת אני אני ניראת קצת מלאה אבל לא שמנה אז תמיד אומרים איך זה יכול להיות את לא ניראת במשקל שמופיע על המשקל וזה עוד יותר מעצבן אני לא יודעת מה לעשות. אולי יש למישהו יש איזה עצה טובה ומועילה אני אשמח מאוד תודה ויום טוב דבי

שלום דבי. יש לי מספר שאלות. 1 מי אמר שאת בעודף של 30 קג ? 2 למה את נותנת לו כל כך הרבה כח? 3 האם את מאושרת מסופקת ובריאה במצב שאת נימצאת בו היום (בלי קשר למספרים המופעים על צג המשקל) ?אם כן למה את מטרידה את עצמך עם הנושא אם לא למה לא? 4 מה יקרה בחייך אם תעזבי לגמרה את ההתעסקות עם משקל ומה צריך להיות ותתני לגופך את ההובלה ותסמכי עליו? בברכה, בלה

שלום היום פעם ראשונה נכנסתי לאתר שלכן והוא נראה מעניין. שאלתי היא כזו אני מאד אובססיבית במחשבתי לרצון לרדת במשקל, אך מצד שני אני אוכלת הכל וכשאני אפילו חושבת "דיאטה" אני אוכלת כפול, ז"א שלפי מה שאתם אומרים לא לעשות דיאטה ולעזוב את עניין המזון, אוקי עזבתי אבל בסוף אני ממש אשמין אם אמשיך כך והיום גם קיבלתי "מחמאה" שהשמנתי. איני יודעת מה לעשות כי אני כל כך רוצה לרזות אבל לא מסוגלת להתחיל דיאטה (אין לי כח לחישובים ואין לי כח נפשי) אין לי מושג איך אני יוצאת מהפחד מדיאטה ומתחילה לשיל ק"ג כי בקצב הזה של הכחשה עצמית אני רק אשמין. מנסה ליישם את שיטת "הסוד" אבל לא בדיוק מצליח.מה לעשות? בדילמה.

שלום. אני מזהה רעב, וגם מה אני רוצה לאכול, אבל קשה לי להפסיק לאכול. איך מפסיקים? איך עוצרים? תודה.

אכן שאלה מצוינת. זיהוי שובע כמו זיהוי רעב הוא מיומנות נלמדת המשלבת בתוכה מודעות גופנית/נפשית,התבוננות בתחושות,מחשבות רגשות המתעוררים תוך כדי אכילה, דיאלוג פנימי מול כל הדמויות - אלו שרוצות להמשיך לאכל כי (יש בצלחת, זה כל כך טעים, זה הפעם האחרונה שאני אוכלת את זה כי ממחר דיאטה) ואלו שאומרות מספיק . זיהוי שובע ותגובה נכונה אליו מורכב לא פחות מזיהוי רעב.פרמטרים רבים יכולים להשפיע על חווית השובע החל מדרגת רעב אתה התחלנו לאכל ועד רמת הסיפוק שהגוף והנפש שלנו חשים מהמזון שקיבלנו. בקיצור זה מורכב ואישי כמו כל התהליך. מקווה שזה הבהיר קצת. בלה

תודה רבה.

שלום רב, את הכתוב למטה כתבתי לפני כמה ימים וטרם ענו לי. אני רוצה לציין מאז אותו יום באמת שמתי לב לעצמי לגבי רעב ואכלתי רק כאשר הייתי באמת אבל באמת רעבה, עד למצב של קרקור בטן (שנים רבות לא שמעתי את הבטן שלי מקרקרת) והנה סוף סוף ירדתי ק"ג שלם אחד. אז אם אפשר בבקשה עוד הנחיות להמשך הדרך ועל מה לשים את הדגש. בברכה ובתודה, מ.מ. פנייתי מלפני מספר ימים: אני חדשה בפורום זה. קראתי את "מכתב הפתיחה" ואני מסכימה עם הכתוב. אני עשיתי דיאטה בעבר רזיתי יפה ושמרתי על כך ורק משום שבאמת זו לא הייתה דיאטה בעבורי אלא אורח חיים. בעבר ניסיתי להפריד פחממות וחלבונים וזה פשוט עבד מצויין, רזיתי כל שבוע באופן קבוע 1 ק"ג (ובסה"כ 17 ק"ג) וזה לא היה עונש בשבילי זה התאים לי בול, לא הרגשתי שאני בדיאטה או שאני מפסידה דבר מה. אך אז הגיע ההריון השני שלי שבו עליתי בסה"כ 8 ק"ג אך אצלי הבעיה היא אחרי הלידה כאשר אני מניקה . . . אני פשוט רעבה!!! ובקיצור 3 שנים לאחר הלידה הנה אני שוב עם עודף של 17 ק"ג. שוב ניסיתי להפריד פחממות וחלבונים אך הפעם זה לא עבד המשקל סרב לרדת. מתחילת יוני אני נלחמת במשקל ספורט דיאטה ושום דבר עולה קג ויורדת קג המשקל מסרב לרדת!!! מה לעשות? אשמח לשמוע את דעתך/דעתכם אני מרגישה שזהו זה שאני חייבת לרדת במשקל ולהפטר אחת ולתמיד מהעול הזה. אמרתי לעצמי שאני לא בדיאטה והאמנתי בכך ואכן אני אוכלת בריא, אורגני מחיטה מלאה והרבה ירקות ופירות ובכל זאת, כאמור לא יורדת. מצפה לשמוע את דעתך. תודה מראש,

שלום רב לך ממ. אני מאד שמחה שזה עובד בשבילך. אבל כפי שכתבתי כבר בעבר לשאלות דומות אין אפשרות לעשות תהליך שלם בהתכתבות בפורום ,וזה לא מתוך קמצנות או רוע אלא מתוך מקצועיות ואחריות כלפי אנשים שואלים. איך אוכל לתת לך הנחיות בלי שאני מכירה אותך ובלי שאוכל לקבל ממך פידבק ואנפורמציה ? לפי מה שכתבת ברור מאד שאת מנוהלת על ידי מנטליות דיאטתית אשר שלטה בחייך הרבה מאד שנים. אורח חיים זו מילה יפה לדיאטה. ובעיני הפרדה בין פחממות לחלבונים זה דיאטה לכל דבר. כך שלדעתי, היית בדיאטה גם אם לא קראת לזה כך, והיום את חווה את תופעת הלוואי של הדיאטה מה שנקרא נקמתו של מרדן הדיאטה. ממ היקרה את לא עלית בגלל הנקה ואל לך להעביר למצב הזה את האחריות לעליה במשקל. נכון, בהנקה רעבים יותר ולכן הגוף מבקש לאכל יותר אבל לא בצורה כזאת שתגרום לו לעלות הרבה במשקל. אז אם את מאמינה שזה עובד אני מאד ממליצה על תהליך אישי, מותאם, ומעצים עבורך. את שווה את זה. בברכה בלה

חוזרת על הודעתי. בלה ענתה לי, אך אשמח לשמוע את דברייך, לאה. נכנסתי היום לגמרי במקרה אל הפורום ולא האמנתי למראה עיני. השיטה שלכן פשוט מדהימה, בתיאוריה כמובן מכיוון שעוד לא ניסיתי אותה. אני חברה זה מספר שנים בקבוצות של "דיאטה קלאב" וזה המקום היחיד שבאמת הצלחתי לרזות בו. השיטה שאתן מתארות היא מבחינתי "לכבוש את האוורסט". נשמע פנטסטי ולדידי נשמע מעט לא מציאותי. להלן אסביר: אני בת 35. רוב חיי הייתי עם עודף משקל גדול. גובהי 1.65 ולשיאי הגעתי ל- 108 ק"ג. אומללות לשמה. בעייתי היא, שאינני זוכרת מהי הרגשת רעב טבעי. אנסה להסביר: אינני מחוברת למקום הזה שבו אני "בודקת אם אני רעבה או לא". אני אוכלת הרבה כי המחשבות על המזון רודפות אותי כל היום. אינני צוחקת. יש לי הפרעת אכילה קשה. טופלתי ע"י פסיכולוגית והיום אני יודעת שהדבר היחיד שיכול לעזור לי הוא אכילה של מנות קטנות כל 3 שעות. אני עושה את זה כרובוט ועל מנת שלא אתעמת עם האוכל. לומר את האמת - אני ממש מפחדת מאוכל. כשאני עושה קניות לבני הבית, לבעלי ולילדים, אני רוצה לעיתים לקנות דברים בריאים אך מפתים, אך הפחד שאוכל לילדים את האוכל ה"אסור", פשוט גומרת אותי. אני עסוקה באוכל, במה אסור, במה מותר, במתי אוכל לאכול שוב - כל יום, כל היום, כל היום, כל היום. זה מתיש מאוד. אני מרגישה כמי ששוחה בים ומאחורי כריש ואני עסוקה כל היום בבריחה. אני במצוקה. המקום שאתן מדברות עליו בלתי נתפס בעיני. האם באמת אוכל להגיע למקום הזה? איך? מה עושים? איך אוכל לאכול מעט ולהקשיב לגוף שלי? כשאני כותבת את השורות הללו ואני חושבת על כך שאוכל לאכול דברים "אסורים", אני מתרגשת. באמת, אל תצחקו עלי. אוכל היה תמיד בעיני דבר "אסור", דבר שיעשה לי רע. נראה לי בלתי נתפס לאכול ולהקשיב לגוף תוך כדי ולדעת מתי לעצור. אני מסוגלת לאכול כמויות בלתי סבירות, גם בהשוואה לאכלנים רציניים. אני יכולה להעלות בשבוע 6-9 ק"ג. בשבוע! אצלי האכילה כלל לא קשורה לרעב אמיתי אלא האכילה נובעת מתוך מצוקה רגשית; שעמום, שמחה, צער, כאב אך בעיקר אני אוכלת כי אני אוהבת לאכול. כן. אוהבת לאכול. אוהבת מאוד. איך משנים את הדפוס הזה? איך מתחילים לאכול "כדי לחיות" ולא לחיות כדי לאכול? איך? מה עושים? לאה, אודה לתגובתך.

ערב טוב גילי. תקיעות במציאות כזו או אחרת היא תוצאה של הגבלת אפשרויות. אני נפגשת מדי יום ביומו עם אנשים שתקועים במקום עבודה לא מספק, בזוגיות לא משביעת-רצון, בגוף לא נוח. העצוב הוא קבלת המציאות הזו כעובדה, כגזירת גורל. כשאנו מקבלים משהו כעובדה, ואיננו מערערים עליו, הוא מכתיב את כל שרשרת צעדינו ולבסוף את מציאות חיינו. והמשהו הזה הוא בד"כ מגביל. אני קוראת לו "הגורם המגביל" (מושג שלקחתי מעולם הכימיה דווקא). "הגורם המגביל" הזה מושיב אותנו בפינה, ללא שום יכולת לבחור אחרת. הגורם המגביל הזה, מגביל את זויות הראייה שלנו ואת מרחב הבחירה החופשית שלנו. ואדם ללא חופש בחירה (של אמונותיו, רגשותיו ומעשיו) הוא אכן טייס אוטומטי שעושה שוב ושוב אותו הדבר, מייצר וממחזר שוב ושוב אותה מציאות. הגורם המגביל הוא מערך האמונות שלך על עצמך. מערך אמונות שהוזן וטופח במשך שנים על-ידך וע"י כל מי שאיפשרת לו לתרום. אמונה שמזון הוא אוייב, שאוכל הוא בסופו של דבר מקור למתח ודחיה עצמית אינה יכולה לאפשר לך לחוות הן את האוכל והן את האכילה באופן אחר. אני מאמינה לך שאת אוהבת לאכול, אך מתקשה להאמין שאת אוהבת אוכל. זו אחת האבחנות שיש לעשות, האבחנה בין אוכל לאכילה. רזים נהנים מאוכל הרבה יותר, שמנים נהנים מהאכילה עצמה, מהאקט עצמו. תפישת האוכל והאכילה שונים. כפי שכתבת ונראה לי הגיוני לחלוטין, האכילה שלך אינך מתבצעת מתוך מטרה לחוות את המזון אלא מתוך רצון לתת לעצמך מענה לצורך רגשי כלשהו. אני לא רואה את "בעייתך" חריגה ושונה משל אחרים (ורצוי שגם את תפסיקי להאמין בכך), כל השמנה, 5 ק"ג, 10 ק"ג, 20 ק"ג וכ"ו מתפתחת על רקע רגשי ולא אחר. המפתח להצלחה הוא שינוי האמונה שלך על גופך, על מקומו של המזון ועל יכולותייך. כל תיוג שלך, כבעלת "בעיה אמיתית, חריגה" מקשה עלייך לפתוח דלתות להצלחה אמיתית. בטח, כל גוף יכול לעלות 6-9 ק"ג בשבוע. גם שלי. שרליז ת'ורן, שחקנית ודוגמנית, עלתה טיק-טק במשקל לטובת תפקיד בסרט. לגוף האנושי יש את היכולת להשמין ובקלות. אין זו תופעת טבע ייחודית לך. חשוב שתפנימי זאת. ובדיוק כמו שאנשים יכולים להשמין הם יכולים גם לחזור ולהיות רזים, מבפנים ומבחוץ. אני כותבת לך ובזכרוני עולה מתאמן אחד שסיים מזמן את התהליך שלו, השיל 30 ק"ג ומאז הוא רזה בראש ובגוף. אם תרצי אוכל לקשר בינכם, על מנת שתוכלי להיווכח ששינוי כזה הוא אפשרי לכל אחד. האופן בו אנו משנים את אמונותינו וגישתנו נעשה בצורת תהליך מובנה, לאט לאט. תהליך הבנוי על למידה והתנסות. אמונה איננה משתנה בן-לילה. אך חשוב להבין ששם הכל מתחיל. האמונות שלך מייצרות את המציאות שלך. שני את אמונותייך, תשתנה מציאות חייך. האכילה המכנית של כל 3 שעות, היא דרך להנציח את השמנתך, היא דרך לשמר ולטפח את צורת התייחסותך ופרשנותך לגופך , למזון ולעצמך. זו הבעיה האמיתית. אני מאמינה שגם את יכולה לעשות זאת בגדול, אם תעבדי נכון. גילי, עם כל שאלה ותהייה שתעלה, אל תהססי, שאלי ואשמח לענות. מאחלת לך יום נעים ופורה שלך לאה פינטו

אני בת 13 ושוקלת בערך 80 מה עליי לעשות כדי לרזות ללא דיאטה ? תענו ליי בבקשה !...

שלום לך בת 13 . עליך לשתף את הוריך וכל המשפחה ביחד צריכה להרתם כדי שכולכם תלמדו לחיות בצורה בריאה ומאוזנת וכדי שתרדי נכון בריא, בלי דיאטה ולתמיד.

בסדר,אני יודעת שהמפתח זה זה אך מה עליי לעשות בינתיים כדי לרדת ?

קראתי את הספר " הדיאטה ללא דיאטה" ורציתי לשאול אם מדובר בשיטה דומה לזו שאתן מציעות, או שרק השם דומה? אחרי שקראתי קצת בפורום וקראתי את הספר, ברור לי ששניהם עוסקים בלא לעשות דיאטה, כי דיאטות תמיד נכשלות בסוף ורק מובילות להשמנה. מצד שני, הספר עוסק כולו בשינוי הרגלים שלכאורה בכלל לא קשורים לאוכל ואילו בקריאה בפורום ראיתי שמתעסקים גם בזיהוי מנגנוני רעב ושובע וכן ישנה התייחסות לאוכל בקיצור, השאלה שלי היא האם מדובר ב2 שיטות שונות לגמרי, בגישות דומות שתוקפות את הנושא מכיוונים שונים, או שמה שמובא בספר הוא חלק קטן מכלל השיטה של הרזיה ללא דיאטה תודה מראש

בוקר טוב דניאלה. קראתי על הספר קלות, ושמעתי עליו אך לא קראתי את הספר עצמו. על פניו עושה רושם שמדובר באותה גישה. תהליך שינוי הוא תהליך מורכב ואישי ביותר, לכן עבור שני אנשים בעלי אותה מטרה, יכול ספר מסויים לתת מענה מלא ועבור האחר לא. לכן, ספר, כמו גם עבודה עצמית, לא תמיד יכול להחליף ליווי אישי. עדיין לא קראתי ספר שהקיף הכל ובאופן מעמיק דיו כדי לתת מענה לכל (אחרת, חיי כמאמנת בתהליכי הרזייה ללא דיאטה, היו מאוד מאוד קלים). בתהליך, כפי שאני מכירה אותו ומנהלת אותו, הקונספט הוא רחב מאוד ונוגע להרבה מאוד היבטים, כשאלה משתנים מאוד מאדם לאדם. בתהליך האימון אצלי, מנגנון הרעב והשובע הוא אחד הכלים שאנו מתאמנים ליהם, אך בודאי לא המרכזי שבהם. מבחינתי הוא כלי למידה חשוב שמאפשר לנו ליצור גישה חדשה לתהליך ההרזייה, מאפשר לנו לראות את גופנו באור אחר. אך כפי שכתבתי הוא איננו ה- main event. בנוגע לעיסוק במזון - גישת הדיאטה מתמקדת מאוד בתרומת המזון להשמנה שלנו. גישתנו, גישת ההרזייה ללא דיאטה, מסירה ממנו את האחריות, נוטלת ממנו את הכח ומסבה את המיקוד לגופנו ולעצמנו. באופן זה נבנית מערכת יחסים שפויה, בריאה וטובה עם מזון. מחזירים את המזון למקומו הראוי והמכובד, לא יותר ולא פחות. חיבור למנגנונים הטבעיים שלנו, כגון מנגנון רעב-שובע, הוא חיבור לגוף שלנו ולא עיסוק באוכל. למזון עצמו אין שום משקל. וזה מסר חשוב ביותר, מה שמשמין אותנו הוא האופן בו אנו מתרגמים את צרכינו הביולוגיים והרגשיים במערכת העיבוד שלנו. כל עוד ההרזייה בגישת הדיאטה מתמקדת במזון, היא נותנת לו כח שאין לא, וככל שאנו חוזרים על תהליכי דיאטה, אנו מעצימים את הכח הזה באופן בלתי נסבל ובלתי ראוי. בתהליך הרזייהללא דיאטה, אנו מחזירים את הכח לעצמנו, לגופנו. מקווה שהתמונה ברורה יותר. ותודה על השאלה שאיפשרה לי לחדד את הענין. שלך לאה פינטו

שלום רב האם אורז מלא וספגטי מלא עשויים להקל בעצירות כמו כן דגנים כמובן שבדיקות הרפאיות תקינות. בכבוד רב מאיר

מה שעשוי להקל על עצירות הוא: שתייה מרובה של מים, פעילות אירובית סדירה (כגון הליכה, ריצה, רכיבה על אופניים וכד'), חיזוק שרירי הבטן, ותזונה עשירה בסיבים. אורז מלא ופסטה מלאה עדיפים על אחיהם ה"לבנים", אולם בנוסף חשוב גם לאכול ירקות ופירות.

הי, קראתי כמה עמודים מהפורום ומאד התרשמתי. אלה דברים שאני חושבת כבר הרבה זמן, אבל לא היה לי אומץ לנסות בגלל הפחד להשמין. אף פעם לא הייתי שמנה, אבל מזה 6 שנים אני צמחונית (אידיאולוגיה) ובנוסף לכך אני כבר מעבר ל-30, כך שמה שהיה פעם כבר לא תקף. אני שונאת דיאטות והגבלות, תמיד הרגשתי, כשניסיתי אותן, שזה עינוי. הבעייה היא שכרגע הגוף לא מרגיש טוב. אין לי חוסר בכלום, אני משלימה חסרים ונבדקת כך שזו לא הבעייה כנראה. אני גם מתעמלת 3-4 פעמים בשבוע ואני משתדלת לאכול נכון (או כמו שלימדו אותי לחשוב שזה נכון, לא להגזים וכו'). ועדיין, הצמיג שלי מסרב להעלם וגורם לי להרגיש נפוחה, כבדה ועייפה. אתמול הייתי אצל חברה וכמובן שהשיחה נדדה לנושא, ושתינו הודינו שרק בתקופות בהן לא חשבנו על אוכל, הצלחנו לרזות...מה שאני שואלת בעצם, האם אני חושבת נכון? פשוט לתת לגוף לבקש אפילו אם הראש אומר שזה אסור? איך אני יכולה לדעת, לפחות בהתחלה, אם התחושה שהגזמתי היא תוצר של דרך החשיבה שהורגלתי אליה או שבאמת הגוף אומר לא? למשל, אני מסוגלת לחסל קילו פירות בלי למצמץ ולהרגיש ממש טוב אחר כך (אפילו לרצות עוד)...איך מתחילים? אפשר לבד?יש קווים מנחים? תודה מראש על כל תגובה :)

לאותה חברה יש ילד בן 3 שלא משתגע על ממתקים שלא כמו שאר חבריו...איך? יש לו מגירת ממתקים בבית, תמיד מלאה בכל טוב ויש לו גישה חופשית מתי שהוא רק רוצה. חברים באים אליו ומתעסקים במגירה עד לשיגעון והוא? אפילו כבר לא זוכר שהמגירה הזאת שם...לא מעניין אותו. יש המון מה ללמוד מזה אם אני מבינה נכון.

אם את מצליחה לחסל ק"ג פירות ואפילו לא למצמץ אני מאמינה שאת לא קשובה לגוף שלך , תנסי לאכול לאט לנסות לעשות עצירות קטנות ולהקשיב , להקשיב,להקשיב ... זאת מילת המפתח. גם אני עדיין אוכלת לא תמיד כשאני מרגישה רעב אבל אני עובדת על זה. שיהיה לך המון בהצלחה. זה אכן עובד!

הכל באויר אין המלצות אין תפריטים אין כלום מזכיר לי את בגדי המלך החדים שחשב שהוא לובש בגדים אך היה בעצם עירום אנא מכם תסבירו את עצמכם לעומק אתן נותנות תשובות מעורפלות ודיפלומטיות

נטלי היקרה. - מטרת הפורום היא לענות לאנשים שמתענינים בשיטה. השיטה היא ברורה מסודרת ומדעית לחלוטין. היא נחקרה ונמצאה יעלה מאד בשיפור איכות החיים , מדדים מטבוליים, תחושת איזון פנימי וירידה מתונה ובריאה במשקל. השיטה וותיקה יחסית בארצות הברית ורצינו לחשוף את האנשים בארץ לאפשרות הזאת. את כותבת שאין המלצות ותפריטים ובכך מגיע למסקנה שהמלך הוא עירום. את דורשת שנסביר את עצמנו לעומק . אני יוצאת מנקודת הנחה שהשיטה נשמעת לך לא ברורה וגורמת לך לבילבול . אנשים מגיבים לבילבול בדרכים שונות . יש כאלה שינסו להבין יותר לעומק ויקחו על כך אחריות, ויש כאלה שיהדפו את מה שהם לא מבינים ויבטלו. אני מקווה שאת שייכת לקבוצה הראשונה ובאמת רוצה להבין. אם זה המצב אנא ממך - תקראי את כל התשובות בפורום (אני יודעת שזה הרבה אבל אם את רוצה להבין את תעשי את זה) ,תראי את החווית של האנשים שהתנסו בה, תראי את התשובות המאד מעמיקות שאנשים קיבלו. נסי באמת להבין . אם לא ברורים לך דברים תשאלי שאלות ספציפיות (בלי לפגוע או להעליב סתם) ואני מבטיחה לך שאענה בחפץ לב. אגב, זה בסדר גמור אם את לא מסכימה לגישה וחושבת שהדרך הנכונה היא להמשיך לעשות דיאטה. אם זה מה שעובד עבורך אז נפלא. הפורום נועד לכאלה שדיאטה לא עובדת עבורם. מבחינתי , אנחנו נותנות תשובות מקצועיות ואחריות העומדות באני מאמין אישי ומקצועי שלנו. צר לי שאת רואה בזה כלום. בברכה, בלה

לאה ובלה שלום רב התרשמתי מאוד מהרעיונות המקוריים והמרעננים של השיטה, כפי שהם באים לידי ביטוי בתשובות הרחבות והמעמיקות שלכן. אני נמצאת כעת בתהליך של דיאטה ש(כמעט) כולם סוברים שהיא ה"נכונה" וה"טובה" - 1500 קלוריות הנצרכות במשך 6 ארוחות קטנות ביום, 3-4 שעות פעילות גופנית בשבוע. בהתחלה ירדתי מהר יחסית, ואחרי 10 ק"ג בערך המשקל "נתקע", למרות שאני ממשיכה בדיוק באותה המתכונת. המנחה של קבוצת התמיכה שאני הולכת אליה אומרת שזה מאוד נפוץ, ואחרי זמן מה הגוף ימשיך לרדת. השאלה שלי אליכן היא כזאת: נניח שאני רוצה בשלב זה לערוך שינוי אמיתי, לזנוח את הדיאטה לתמיד ולנסות את השיטה שאתן מציעוות. אני מניחה שהגוף שלי יכול פתאום לדרוש יותר ממה שאני נותנת לו עכשיו. אם בשלב זה הוא כבר לא יורד יותר במשקל, האם ייתכן שאני אצרוך (ע"פ השיטה שלכן) יותר קלוריות ועדיין ארד במשקל? לתשובתכן אודה, איילה

שלום איילה. עליך לבחור . אין באמצע, זה או דיאטה או לא דיאטה אין אפשרות לעשות שילוב זה לא ילך ופשוט יתסכל אותך. בדיאטה מדברים בשפה אחרת, יש שם הנחות יסוד אחרות וכל פירוש המציאות פשוט שונה. אם הדיאטה שאת עושה טובה לך את נהנית מתוצאות למה את רוצה פתאם לעבור לשיטה אחרת? האם זה בגלל שנתקעת ואת חושבת שבשיטה של לא דיאטה התקיעות תשתחרר או אולי בגלל שבאמת נמאס לך מדיאטות? בכל אופן מניסיוני שום דבר טוב לא יצא לך אם לא תיהיי נאמנה לדרך מסוימת. לכן, אם את רוצה לנסות את גישת הלא דיאטה תבדקי האם את מוכנה לוותר על כל הסיפור של הדיאטה -ספירת קלוריות, שליטה מדומה על הגוף, תכתיב חיצוני של מה איך כמה ומתי לאכל תראי האם את בשלה לכך אם כן אפשר לעבור הלאה. אם לא אז המסגרת בה את נמצאת נשמעת לי טובה והגיונית ואין סיבה לעזוב באמצע. מאחלת לך המון הצלחה בכל בחירה שתעשי. בלה

מה לעשות?

שעות כמה מתי אוכלים? מה רצוי לאכול?

כל עינייני הדיאטה לקחו חלק מאוד גדול בחיי,ואחרי שגרמתם לי להבין שזה לא נורמאלי וזה לא אמור להיות ככה החלטתי באמת לנסות להקשיב לגוף שלי. אז קמתי היום בבוקר ובדרכ אני רגילה לאכול איך שאני קמה (כי יש לי שעות מאוד קבועות של אוכל ,3 פעמים ביום) וניסיתי לבחון האם אני רעבה או לא והבנתי שלא אז שמחתי והלכתי להתעסק בדברים אחרים ואז עבר עוד שעה ועוד שעה ואני חושבת לעצמי כל הזמן נו מתי אני אהיה רעבה ולאט לאט הגיע שעת הצהריים שבה אני נמצאת עכשיו אני תוהה אולי אני לא יודעת לקרוא את סימני הגוף שלי כי הייתי רגילה להחזיק הרבה שעות בין ארוחה לארוחה בלי לאכול וזה לא היה בעיה ,השאלה היא אם יש באמת סיכוי שאני יצליח להפסיק לחשוב על אוכל אפילו כשאני נותנת לגוף שלי להוביל ואיך באמת מזהים את הרעב הזה אולי יש לי בעיה כבר יותר עמוקה ואני צרכה ללכת אחורה ולא לנסות את השיטה הזאת בהתחלה אשמח לתגובה לי

היי היי לי תאמיני לי יקירה, אם היית רעבה היית יודעת. התרגלת לחשוב ולהאמין שמדי יום גופך זקוק לכמות מסויימת של מזון ושהוא "רעב" בשעות מסוימות ואולי אפילו למוצרים מסויימים. ה-פ-ת-ע-ה. יופי שאת תוהה לגבי היכולת שלך לזהות, תני לעצמך את הזן לטעות וללמוד. בטח שיש סיכוי ויותר מכך, זוהי ההתנהלות הטבעית שלך, כך את בנויה לפעול. אין צורך להכניס לעצמך לראש כל מיני מחשבות שלא מקדמות אותך לשום מקום. תהני מהגילויים ומהדרך המענינת. לא נשמע שאת מתעסקת באוכל אלא בגוף וזו כבר התחלה טובה. יחד עם זאת, אני תמיד אמליץ על עבודה מובנית ויסודית יותר. העובדה שאת משחררת ומתנסה עומדת לזכותך בגדול. בהצלחה רבה שלך בשמחה ובהנאה לאה פינטו

שלום לי. עוד לפני שבכלל הכרת את השיטה, רק מהכרות חלקית ביותר, כבר החלטת שאולי זה לא מתאים לך.את יודעת למה זה דומה בעיני? אם אחרי קריאת הסילבוס של קורס מסוים לדוגמא - שיאצו - תנסי ליישם משהו , לא תצליחי , ותחליטי שאולי זה לא מתאם לך. את לא מכירה את השיטה ולכן אין לך את האפשרות לדעת האם היא מתאמה לך או לא. אומר שוב - לאכל על פי רעב ושובע זה רק חלק אחד קטן מהגישה ,יש דברים רבים אחרים חשובים הרבה יותר. את מגדירה את החוויה שלך כניסיון ראשון ואני לא חושבת שאפשר להגדיר זאת כך.מה שהיה לך זה תירגול של אחד העקרונות, יחסית מתקדמים בשיטה. אם אין לך את התשתית המחשבתית הנכונה - לרעב ושובע אין הרבה משמעות בתהליך השלם שצריך להתרחש כדי שתוכלי לרזות לאט ולתמיד וכדי שתוכלי להפוך להיות לרזה מבפנים. זה כמו שתנסי לעשות מסז מסובך של שיאצו שעושים בשנה שלישית בלי שיש לך מושג על העקרונות של רפואה מזרחית אשר פיתחה את הטיפול של השיאצו - אין בזה הרבה טעם ומן הסתם לא באמת תחווי הצלחה. אז לפני שאת אומרת שזה לא מתאים לך קודם כל תכירי את השיטה , תביני את העקרונות שלה, תתנסי בה בצורה מובנת הדרגתית ומסודרת ואז תגדירי את זה אולי כניסיון לא מוצלח. בכל מקרה אני שמחה שעקרונות הגישה נראים לך ומעודדת אותך להמשיך ללמוד , להעמיק ולהתנסות. בברכה בלה בברכה, בלה

אווףף ,אני קוראת את מה שאתם כותבים ואני כ"כ רוצה להיות שם אני לא יודעת מה לעשות יש לי פעם בשבוע התקף אכילה אני ממש מיואשת , פשוט אני אוכלת את הכול מהכול זה בדר"כ קורה משעמום שאני מול הטלביזיה , אז אמרו לי כבר להעסיק את עצמי כמו ללכת ולצעוד בחוץ וניסיתי אבל כשאני חוזרת זה משתלט עלי שוב אני לא שמנה בכלל ואחרי ההתקפים הגוף שלי מוציא את זה באופן טיבעי בשירותים אז זה לא גורם נזק מירבי לגוף שלי אבל לעצמי זה גורם הרבה , אני אוכלת בדרכ מאוד בריא ולא מרעיבה את עצמי בדיוק 1200 קלוריות בשביל להרזות ומשתדלת לצעוד הרבה אז למה למה למה אני בבעיה הזאת כבר שנתיים וזה לא עובר לי אני ככ שנאת את עצמי אחרכ וכל המצברוח שלי הופך להיות מדוכא וחסר ביטחון אני לא מצליחה לצאת מהמחשבות של מאכלים אסורים ולהקשיב לגוף שלי אני חושבת על אוכל 24 שעות ביממה רק מחכה לארוחה הבאה. איך עושים את זה? אני סטודנטית ואני לא רואה איפה יהיה לי זמן ללכת ליעוץ ולקבל עזרה אם תצליחו להנחות אותי דרך אי מיילים או משהו כזה אני אהיה אסירת תודה,כי אני כבר באמת לא יודעת מה לעשות עזרה פליז..

שלום לך . זו הבחירה שלך להיות במקום בו את נימצאת. להיות בדיאטה של 1200 קלוריות (מה זה אם לא הרעבה?). לא להתמודד נכון עם רגשות קשים. להיות מדוכאת מהמצב בלי לעשות עם זה משהו. העזרה הכי גדולה שאוכל לתת לך זה לגרום להבין שזה לחלוטין בחירה שלך ובכל רגע את יכולה לבחור אחרת. ברגע שתביני את זה תוכלי לראות את המציאות אחרת לגמרה. וברגע שתראי את המציאות אחרת תוכלי גם לבחור בחירות אחרות. בברכה, בלה

בוקר טוב ל-אחת. מלאת ניגודים את, חביבתי. מצד אחד את מכירה בעובדה של"התקף האכילה" שלך, אין שום השפעה על המשקל ומצד שני, את בוחרת לראות בו אבי-אבות כל האסונות. מצד אחד את לא שמנה בכלל ובד"כ אוכלת מאוד בריא. מצד שני, את בוחרת להפוך את האכילה שלך ל"בעיה". מצד אחד את מביעה צורך היסטרי לפתור את ה"בעיה" מצד שני, אין לך זמן לטרוח ולהשקיע בענין. קשה לך לבחור צד. אז בשלב ראשון, אני מציעה לך לקרוא שוב את מה שכתבת, התייחסי לזה כאילו זו מישהי זרה הפונה אלייך לעזרה.....מה היית אומרת לה? מה היית מציעה לה? יקירה, לי עושה רושם שאת בורחת מהתמודדויות בחייך, בענק. וזו הבחירה האמיתית. את מזינה את סיפור "בעייתך" ומטפחת אותו לרמת סיפור חייך. זה מאפשר לך לעסוק במשהו שהוא לא ממש הבעיה (את הרי לא שמנה ורוב הזמן אוכלת בריא). ואת יודעת שהוא לא ממש הבעיה, כי הרי לא ממש תקדישי בזה משאבים, כשה"תירוץ" הוא "אני סטודנטית" נשים המתאמנות אצלי, הן לעיתים גם סטודנטיות, גם אימהות וגם עובדות במשרה מלאה. אפילו, אני הייתי כזו. להשקעה בעצמך יש אפקט על הישגייך בכל תחום בחייך (לימודים, עבודה, הורות, זוגיות, פיננסים וכ"ו). את, ורק את היא המשאב של עצמך, לא תשקיעי במכונה הזו, תיפקודה יישחק. אין אנו מנהלות תהליכים משמעותיים של שינוי פנימי באמצעות הפורום או מיילים. כאן, אנו חושפות את הגישה ונותנות לה במה רחבה ככל הניתן. "ככל הניתן" בכל זאת קצת מוגבל. כל אחד צריך לשחרר משהו קצת אחר. אצלך, רמת השיפוטיות והביקורת העצמית מרקיעה שחקים. היא מונעת ממך הסתכלות רחבה ומקיפה, גורמת לך למזער את ה"טוב" ולהעצים את ה"רע". אצל כל אחד ההתנגדויות הפנימיות והאתגרים עולים וצצים במקטעים שונים של התהליך. אז לך, אחת, יחידה ומיוחדת במינה, כתבתי מתוך איכפתיות כנה, לשקף ולעורר מחשבה. מאחלת לך אושר ובעיקר קבלה. שלך לאה פינטו

שלום! בנתיים הספקתי לעיין קצת בפורום שלכם, ואני כ"כ מסכימה עם השיטה שלכם, אבל להסכים זה משהו אחד וממש לעשות את זה זה דבר אחר לגמרי. אשמח אם תתנו לי עצות איך להפוך את השיטה הזו לאורח חיים, כי כרגע אני דיי בבעיה. אז ככה, הייתי בדיאטה ממרץ וירדתי יפה ועכשיו אני דיי מרוצה מהמשקל שלי (52 על 1.62). הייתי מאד קפדנית- הקפדתי מאד להתעמל לפחות 3 פעמים בשבוע, ולא התקרבתי למתוקים או לג'אנק פוד בכלל עד לקיצוניות מוחלטת והייתי מ-א-ד קשה עם עצמי. עם הזמן התחילו לצוץ אצלי בעיות כמו נשירת שיער ולא קיבלתי מחזור כבר חצי שנה בערך.. הייתי אצל דיאטנית שאמרה לי שאני צריכה לאכול יותר ושאסור לי לרדת במשקל אפילו גרמים בודדים, בהתחלה זה היה לי דיי קשה כי כמו שאמרתי קודם הייתי מאד קפדנית ופחדתי להגזים ולהשמין, אבל בחודש האחרון לגמרי סטיתי מהמסלול ועכשיו אני מוצאת את עצמי זוללת! ואני נורא מתלבטת, כי מצד אחד אסור לי להגזים ולאכול יותר מדי כי אז אני ישמין, אבל מצד שני אני דואגת לבריאות שלי, אז זה כמו מין תירוץ שלי כדי לאכול יותר. אני לא מתעמלת כבר חודש וחצי (לפני כן אם הייתי מתעמלת פחות מ-3 פעמים בשבוע זה היה אסון!) ואני כל הזמן מנשנשת דברים כמו שוקולד ועוגיות (דבר שלא הייתי נוגעת בו לפני חודשיים!) בלי שליטה, ובגלל תחושות האשמה אני מדלגת על ארוחות כדי "לאזן" את הקלוריות שאכלתי. משום מה אני פשוט לא מצליחה לחזור לעצמי, ועכשיו אני רואה את עצמי חוזרת בדיוק למקום אליו כ"כ נאבקתי להתרחק ממנו, אני חוזרת לאיך שהייתי פעם ואני פשוט מבועתת מזה. אני אוכלת מכל הסיבות הלא נכונות ואני רוצה לשנות את זה אחת ולתמיד! חבל לי שזרקתי את כל המאמץ והעבודה הקשה שלי לפח, ועכשיו אני לא יודעת איך להציל את המצב, כי אני לא רוצה לוותר. אני כ"כ רוצה לחזור למסלול אבל אני לא מצליחה ובנוסף אני נחבטת בהתלבטויות: האם לאכול יותר בשביל להבריא (מחזור, נשירה..) ולהסתכן בהשמנה, או לחזור לדרך הקודמת שלי ולסכן את הבריאות שלי? ניתן לציין שאיני מעוניינת בהפחתת משקל, אלא בללמוד להקשיב לגוף שלי ולאכול בריא ומהסיבות הנכונות, ובכך לשמור על המשקל הקיים ולא להשמין. אשמח מאד אם תעזרו לי. עינב.

עינב היקרה. חוששני שלא אוכל לעזור לך. את שבויה עמוק מאד בתפיסת עולם דיאטתית - זאת האומרת שכדי לרזות צריך להתעמל, לסבול ,לאכל מעט ,לשלוט על הגוף, ולהיות כל הזמן במלחמה עם עצמך. זאת תפיסת עולם - מה שנקרא פרדיגמה שעל פיה את חיה. תפיסת עולם שלנו היא הפוכה לגמרה וכדי להשתמש בה עליך להיות אמיצה ולהרפות מהדיאטה לגמרה ,לתמיד, עד הסוף. אני מאמינה שיהיה לך קשה לעשות את זה לבד. מה שאני מציע לך לעכשיו - תתרשמי מפורום מהגישה וממה שכתוב פה. אם את מצליחה להאמין שזה אפשרי - לאכל הכל לא לעשות דיאטה ולרזות אני ממליצה לך לעבור תהליך אישי של שינוי. מקווה מאד שתסכימי לנסות להאמין שאפשר אחרת. המון הצלחה - בלה

שלום רב, אני חדשה בפורום זה. קראתי את "מכתב הפתיחה" ואני מסכימה עם הכתוב. אני עשיתי דיאטה בעבר רזיתי יפה ושמרתי על כך ורק משום שבאמת זו לא הייתה דיאטה בעבורי אלא אורח חיים. בעבר ניסיתי להפריד פחממות וחלבונים וזה פשוט עבד מצויין, רזיתי כל שבוע באופן קבוע 1 ק"ג (ובסה"כ 17 ק"ג) וזה לא היה עונש בשבילי זה התאים לי בול, לא הרגשתי שאני בדיאטה או שאני מפסידה דבר מה. אך אז הגיע ההריון השני שלי שבו עליתי בסה"כ 8 ק"ג אך אצלי הבעיה היא אחרי הלידה כאשר אני מניקה . . . אני פשוט רעבה!!! ובקיצור 3 שנים לאחר הלידה הנה אני שוב עם עודף של 17 ק"ג. שוב ניסיתי להפריד פחממות וחלבונים אך הפעם זה לא עבד המשקל סרב לרדת. מתחילת יוני אני נלחמת במשקל ספורט דיאטה ושום דבר עולה קג ויורדת קג המשקל מסרב לרדת!!! מה לעשות? אשמח לשמוע את דעתך/דעתכם אני מרגישה שזהו זה שאני חייבת לרדת במשקל ולהפטר אחת ולתמיד מהעול הזה. אמרתי לעצמי שאני לא בדיאטה והאמנתי בכך ואכן אני אוכלת בריא, אורגני מחיטה מלאה והרבה ירקות ופירות ובכל זאת, כאמור לא יורדת. מצפה לשמוע את דעתך. תודה מראש, מ.מ.

אני אספר לך מהי עבורי הרזיה ללא דיאטה. אין חוקים, אין כללים, אין תאכל ואל תאכל. יש כלללים אחרים עכשיו: א. הרבה מים (אני שותה לפחות 3 ליטר ביום) ב. אם את רעבה, אבל באמת רעבה, בבטן, לא בראש, תאכלי. תאכלי מה שבא לך, לאט, וכשנדמה לך ששבעת, תורידי את המזלג, או את הסנדוויץ מהיד. ג. אם את לא רעבה, אל תאכלי. ד. אם נדמה לך שאולי את רעבה או שאולי תהיי רעבה אח"כ, אל תאכלי. ה. הרבה מים כבר אמרתי? זה הכללים שלי, ירדתי כ 1 ק"ג בפחות משבוע, אתמול בצהריים אכלתי אנטריקוט וצ'יפס, בחיי. אבל בגלל שאכלתי לאט, 1/3 מנה ושבעתי. ואני שמנה שבעבר אכלתי 3 סטייקים בלי לעפעף.

אתמול הרגשתי לא טוב עם עצמי ואכלתי בצורה לא פוסקת אני הרגשתי שבעה ולמרות הכל אכלתי כן אני יודעת שזה טעות וזה היה מתוך אכילה ריגשית אבל למדתי לקח ולמדתי מה לעשות כשאני מרגישה רע היום קמתי והרגשתי רע עם עצמי אז החלטתי שאני ילך לרקוד כן כן לרקוד שמתי מוזיקה ורקדתי הוצאתי את כל הרגש בריקוד אני אומרת לכם זה עובד תנסו כל פעם שאתם מרגישים רע או כעס או משהו דומה אל תתעצלו שימו מוזיקה ותתחילו לרקוד תוציאו את כל הרגשות בריקוד לא תפסידו רק תרוויחו גם תוציאו את כל הכעס בריקוד וגם תעשו ספורט הרי ריקוד זה חלק מספורט אל תחשבו שלי אין בעיות ואכילה רגשית לפעמים אני נשברת אבל כל פעם שנשברים צריך לדעת לקום ולהמשיך מאותה נקודה שנשברתם אבל בשום אופן לא להתייאש אני סומכת על כולכם אתם מוזמנים לשתף אותי גם בסיפורכם אוהבת אתכם דיאנו'ש

דיאנה תודה על השיתוף שלך. תודה שסיפרת מה עובד בשבילך אבל עליך להבין ,אכילה רגשית זה סימפטום לקונפליקט עמוק וכואב מאד. אי אפשר להעלים אותו רק על ידי ריקוד או אמירה שצריך להתגבר, זה לא מה שיעזור לטווח ארוך. אכילה רגשית דורשת טיפול מקצועי ומיומן וחשוב מאד לזכור את זה. חשוב לי להבהיר את הנקודה כדי שכולם יבינו שאין להתיחס לאכילה רגשית בקלות ראש. זו חוויה קשה וכואבת הדורשת התיחסות רצינית. תמשיכי לשתף אותנו ואל תהססי לפנות לעזרה אם צריך. בברכה, בלה

לאה ובלה היקרות, לפני מספר שבועות התחלתי בהתליך של הרזיה ללא דיאטה. זה הלך טוב, כל יום גיליתי דברים חדשים על עצמי, התחלתי לזהות מדי פעם רגעים של רעב, ואפילו ירדתי מעט במשקל. אבל פתאום נתקפתי פחד, אולי בגלל הלחץ של הסביבה - מה פתאום אני אוכלת מה שבא לי, בלי מסגרת, בלי הכוונה, בלי לספור קלוריות ובלי להישקל כל 3 דקות... נבהלתי וחזרתי לדפוסים הישנים שלי. בחופשת סוכות האחרונה הייתי עם בני משפחתי במלון "הכל כלול" ושם אכלתי עד שכבר כאב לי הגוף. הרגשתי רע, כבר לא יכולתי לנשום יותר מרוב אוכל, והמשכתי לאכול. כשחזרתי היה לי קשה כל כך להפסיק את האכילה המטורפת הזאת. הרגשתי רעבה כל הזמן, במיוחד רעב לדברים מתוקים. עליתי 5 ק"ג. ניסיתי לחזור לאחת הדיאטות המוכרות שלי אבל אני לא מסוגלת שוב להרעיב את עצמי. לא פיזית ולא נפשית. אני כבר מרגישה איך אני מתעסקת שוב עם האוכל כל היום, חושבת מה מותר ומה אסור לאכול, לא מסוגלת יותר. היום החלטתי להפסיק את הדיאטה. גם ככה אני לא עומדת בה באמת ומשקרת לעצמי. אבל כדי שאוכל לחזור שוב אל התהליך רציתי להתייעץ איתכן בכמה נושאים: 1. יש רגעים שאני מרגישה שאני לא בטוחה אם הרעב הוא פיזי או נפשי אבל כל הזמן יש לי תחושה שאם אני לא אתן לגוף את מה שהוא רוצה (אפילו שהסיבה נפשית לגמרי) הוא פשוט יתנקם בי אחר כך. האם כדאי לאכול ברגעים האלה או להילחם בגוף עד יעבור זעם מתוך הידיעה שזה כנראה רעב רגשי? 2. אחרי ארוחת צהריים, גם אם היא טעימה ומספקת, תמיד מתחשק לי לאכול משהו מתוק. האם לספק לגוף משהו מתוק או להילחם בהרגל הזה, כי ברור שאני כבר לא רעבה באמת. עוד כמה נקודות -* שמתי לב שכאשר אני גוררת עייפות של כמה ימים זה מגביר אצלי באופן משמעותי את הצורך במתוק ואת הרעב בכלל. בימים שאני ישנה מספיק הצורך הזה פוחת. * מכיוון שבעלי עובד בשעות הפוכות ממני אני רואה אותו מעט מאוד, רוב היום אני מרגישה בודדה, למרות כל האהבה והאיכפתיות אני מרגישה שאני אוכלת כי רע לי. איך אפשר להתגבר על זה?

שחף היקרה שלום רב. ראשית אני שמחה מאד שהחלטת להתחיל תהליך של הרזיה ללא דיאטה. אני מבינה שהחלטת לעשות אותו לבד, ללא ליווי ועל זה אני פחות שמחה. תהליך של הרזיה ללא דיאטה הוא תהליך מורכב המערב רבדים רגשיים תודעתיים ונפשיים רבים. בנוסף ,הוא מערב גם רבדים גופניים וביוכימיים. כל אדם הוא ישות מיוחדת בפני עצמה ולכל אחד יש את הצרכים/האתרגים/ההתמודדויות האנדיבידואליות שלו. אדם זקוק ללוי מקצועי כדי לתת מענה לכל הרבדים האלה וכמובן שהוא זקוק לשיקוף, תמיכה והעצמה. את מתארת מצב קלאסי של התחלת התהליך - תחושה נהדרת של חופש ושיחרור ,ואז חזרה לדפוס הקודם מתוך פחד הנובע בין השאר מן האמונה "לא יכול להיות שזה כל כך פשוט, אם זה כל כך פשוט כולם היו עושים את זה" . אמונה זו המושרשת בך כל כך הרבה זמן ונתמכת תרבותית וסביבתית היא זו שגרמה לך להפסיק את התהליך, להתבלבל, לחזור שוב לדיאטה , לראות כמה רע לך שם ואז להכנס למצב לו אני קוראת מבוי סתום. שחף היקרה, יש לך שאלות חשובות אבל לדעתי אם אענה להם אחטא לך ולמקצועיות שלי. אזיק לך יותר משאעזור לך ,ואשאיר אותך באותו מצב. מכיון שכדי לענות על שאלות אלו ולמצוא להם פתרון אני זקוקה להיות אתך בקשר שהוא מעבר לקשר של הפורום. את מעלה פה נקודות חשובות מאד ולכולן יש מענה ופיתרון פשוט, בהיר ועובד. אבל מענה ופתרון זה לא יכול להינתן דרך הפורום בלי שאני אכיר אותך לעומק. לכן, עם כל הרצון שלי לעזור לך - לא אוכל לתת לך תשובות. אוכל למקד את תשומת לבך למילים שאת משתמשת ונסי להבין מהם למה התהליך לא מצליח בנתים. את משתמשת הרבה במילים של מלחמה, נקמה ומאבק ומכך אפשר להתרשם שאת וגופך בקונפליקט גדול. מתוך מלחמה, פחד וקונפליקט יצא רק פחד מלחמה וקונפליקט. כדי לרזות בלי דיאטה חשובה אנרגיה אחרת של לסמוך, של לאהוב,של לכבד. ומי לדעתך אחראית לעשות את השינוי הזה בדיאלוג בינך לבין גופך את או הוא? שחף, אני מאד ממליצה לך ללמוד את השיטה בתהליך אישי ממוקד מעצים ומקדם. מקווה שתבחרי לפרגן לעצמך. בברכת יום מקסים. בלה בברכה, בלה

אני מזדהה איתך בכל מה שאמרת לא רק לך זה קורה להרבה אנשים זה קורה לאכול מתוך רגש אני רוצה להתייחס לדברים שאמרת אמרת שהתחלת לאכול רק מתי שאת רעבה יפה כל הכבוד אבל לפי מה שסיפרת אני רואה שזה לא כזה נכון גם אחרי שאכלת עד מכניסה עוד אוכל לגופך אני רואה שיש בך פחד את פוחדת כי זה הרגל חדש להפסיק לספור קלוריות כשאת מפסיקה לספור קלוריות את לפעמים חושבת ואיי אולי לא אכלתי מספיק אז נאכל עוד או להפך ואיי אכלתי הרבה זה מספיק מה שאני מייעצת לך בתור סתם אחת שרוצה לעזור כי גם אני עברתי את זה תשאלי את הגוף שלך לפני שאת אוכלת האם אתה רעב? האם הגוף שלך רעב או שזה בגלל המוח שלך שאומר כן אני רעב אני רוצה עוד תשאלי את הגוף לא את המוח מכיוון שאנחנו חכמים מידי אנחנו חושבים וחושבים ולפעמים חוזרים על הטעויות שלנו ושוב סופרים קלוריות כי כשאת לא סופרת את חושבת שאכלת הרבה וגם לגבי אחרי שאכלת אוכל את מרגישה שאת עוד רעבה ובא לך משהו מתוק זה טבעי אם בא לך משהו מתוק קחי פרי תאכלי אותו כשאת מודעת לכך שאת אוכלת לפעמים אנחנו אוכלים ורואים טלוויזיה ועסוקים בזמן האכילה זאת טעות כשאת רעבה פשוט תקדישי את כל הזמן לאוכל תשאירי הכל בצד זה לא יברח אני מאוד מזדהה איתך בנושא הזה מקווה שעזרתי אוהבת דיאנו'ש

כגון בנפייבר לצורך הפחתה במשקל ?

ערב טל סיבים תזונתיים הם רכיב תזונה חשוב לתיפקודה של מערכת העיכול. ממליצה על צריכה ממקורות טבעיים כגון, פירות, ירקות, דגנים מלאים וקטניות. הייי ממליצה על תוסף למי שצריכתו נמוכה ו/או ידועות הפרעות עיכול בהן יכולים הסיבים להביא לשיפור. להרזייה, בשו פנים ואופן לא. זוהי מניפולציה מיותרת. כשגופך רעב לרכיבי תזונה ולאנרגיה ואת ממלאת אותו בעשבים רק כדי לחוש כאילו-שבעה, זה לא הוגן, לא מכבד, לא נכון ולא מחזיק מעמד. סיבים אינם תחליף לאוכל. ואם זה מיועד לטפל בבעיה של רעב רגשי, גם כאן את מחטיאה למטרה כיוון שאת בורחת מהצרכים הרגשיים שלך ומונעת מעצמך מענה הולם וראוי. זוהי עמדתי וחופש הבחירה בידייך. בהצלחה שלך לאה פינטו

ניסיתי להיזכר איך זה היה פעם כשהייתי בגיל בית הספר והייתי רזה טבעי לפני שהתוודעתי לכל הידע על דיאטות אבות מזון,אוכל בריא,מרזה וכולי ונזכרתי שהאכילה שלי הייתה מאד אינטואיטיבית לא הקדשתי לה בכלל גרם מחשבה או תשומת לב הייתי פשוט עסוקה בחיים במין זרימה טבעית ותמימה ואז עלה בי ברעיון שכל הידע הזה על אכילה נכונה רק בילבל אותי והכניס אותי למשהו כפוי ומאד לא זורם ושלפעמים מרוב שאנו מפוצצים בידע אנו שוכחים את תבונתינו הפנימית ומה שהוא כל כך טבעי ופשוט עבורינו מה שתמיד ידענו לבד בלי ללמוד כלום לפני שאולפנו ומאז שכחנו מה הרצון האמיתי והמתאים לנו ביותר ללא צריך, חייב ,מוכרח להיות, אסור ומותר, והחלטתי לנסות לחזור למקום ההוא כאילו למחוק כל מה שאני יודעת ולהתחיל להקשיב ואז גיליתי שבבוקר בכלל לא בא לי לאכול לחם עם גבינה כמו תמיד שזו תבנית דיאטטית ואני אוכלת את זה מתוך איזשהו קול שאומר "תתחילי את היום עם משהו משביע ובריא" מתוך הקשבה אמיתית גיליתי שאני רוצה רק מעדן קרלו שוקולד קטן -זה משהו אסור מבחינתי שאף פעם לא חשבתי בכיוון של אפשרות להינות ממנו רק בגירסה הדיאטטית של 0% ואחר כך גיליתי שאני לא רעבה המון שעות יתכן וכמו בילדותי ארצה בצהריים לאכול עוד מעדן או רק שוקו או לחמניה עם ביצה בלי שום כללים כאילו אני לא יודעת כלום על תזונה מדהים בעיני עד כמה הכמויות מעטות כשאני אוכלת בדרך הישנה הזו שהייתה פעם טבעית לי לגמרי ושהספקתי לשכוח דרך אגב אני מגלה כיוון של ירידה במשקלי וזה מאד משמח יום ניפלא ושתמשיכו לגלות דברים נפלאים על עצמכם אוהבת,גילה

יופי גילה . תודה שאת משתפת אותנו. תמשיכי בדרך ותמשיכי לשתף. ואם יהיה קשה או מבלבל לא להרים ידיים אנחנו פה. בברכה, בלה

לאה ובלה שלום,לפני חודשיים הגעתי לפורום שלכן והחלטתי לאמץ את דרך החיים שאתן דוגלות בה. איתי אימץ את השיטה בנאמנות בעלי והוא אכן מצליח להגיע להשגים ,אבל לי אין שום הצלחה ואני לא מצליחה להתנתק מהראש הדיאטטי והגעתי למסקנה שאני זקוקה לסיוע שלכן.מקריאת ההודעות כאן, הבנתי שאתן נותנות סייוע טלפוני.אני זקוקה לסיוע שלכן.אם אפשר לקבל מספר טלפון כדי לתקשר איתכן ולהבין אך אפשר להתחיל טיפול עם אחת מכן.אגב ניסיתי לשלוח לכן מייל אבל יש לי בעיות במחשב ולא הצלחתי אז אני צריכה מספר טלפון. תודה רבה ושבוע מקסים.

קליק כפול על השמות אשר מתחת לתמונות. לאה: 052-550-66-88, 077-9-623179 בלה: 052.8303005

שמחתי מאוד לראות את הודעתך חח חיכיתי לזה הרבה אני גם מאמינה בעצמי ומאמינה בכל אחת ואחת פה בפורום שיכולה להצליח אם מישהיא תרצה תמיכה אני כאן בשבילכן תודה לך לאה אוהבת אותך שלך דיאנו'ש

שלום לכולם. כבר זמן רב אני מתעניינת בשיטה, וברור לי שזה הכיוון עבורי. אני קוראת על הרבה נשים פה בפורום שהגיעו לתובנות ולמעשים לבד, אבל רואה שבד"כ אתן ממליצות על הכוונה וייעוץ. האם זה באמת הכרחי? (לאור העובדה שבפועל יש שמגיעים ליישום הדרך לבד ומצליחים? אשמח אם תוכלו להאיר את עיני. גלי

גלי שלום רב. בני אדם הם יצורים מורכבים ויחודיים מאד. הם תוצר שילוב של כל כך הרבה דברים - גנים, השפעה סביבתית ותרבותית, התנסויות במהלך החיים, הדרך בה התנסויות האלו קודדו לתוך המח ולתוך הגוף נפש, הדרך בה זה השפיע עלהם והפך אותם למה שהם. כל זה יוצר אדם יחודי אינבידואלי ושונה מאד האחד מהשיני. יש אדם היכול ללמוד לבד שפה תוך זמן קצר ויש כזה שגם אחרי קורסים ארוכים עדיין לא יוכל להשתמש בשפה החדשה. אנשים מקבלים מידע ועושים אתו דברים שונים. יש כאלה שיכולים מיד ליישם ולהתשמש ולקבל תוצאות ויש כאלה (ולדעתי זה הרוב) לא ידעו מה לעשות עם המידע ,ינסו יתבלבלו, וירימו ידיים - יגידו שהמידע לא טוב. למה הדבר דומה? - נניח שפותח מכשיר מצויין לאפיית לחם - פרי מחקר רב שנים. מכשיר שאם משתמשים בו נכון וטוב יש תוצאות מדהימות, ונניח שכדי להשתמש בו טוב ונכון צריך קורס כדי להעביר את רזי השימוש במכשיר והקורס כמובן דורש כסף וזמן. יהיו אנשים שבלי הקורס, אולי בזכות הידע הטכני הקודם שלהם ,אולי בזכות כשרון מיוחד, או בזכות דברים אחרים ידעו להפיק את המקסימום מהמכשיר בלי הקורס. לעומתם, רבים אחרים ינסו אותו ,יתקלו בקשיים ובבעיות, ובלי מדריך יתאשו ויאשימו את המכשיר, או יגידו שזה לא בשבילם. גישת הרזיה ללא דיאטה לא שונה במובן זה. היא פרי פיתוח ואנטגרציה של שיטות עבודה שונות וכדי להפנים אותה יש צורך בתהליך . כמובן שאפשר לעשות אותו לבד ואפשר בליווי. איך יודעים האם את צריכה ליווי - מאד פשוט - אם את מרגישה שמה שקבלת בפורום מספיק לך על מנת להתחיל ליישם ולראות תוצאות - אז יתכן, שלפחות בשלב הראשון ,את לא צריכה את הלווי. אם לעומת זאת את מתחילה ונתקלת בקשיים - לפני שתגידי שזה לא בשבילך נסי בכל זאת את הטיפול האישי. מניסיון שלי, מכיון שהשיטה דורשת שינוי עמוק ברמת הליבה שלנו - רמת הbeeing חשוב הליווי ולו רק לצורך שיקוף, תמיכה והעצמה. מקווה שעכשיו סקרנותך באה על סיפוקה. בברכת יום נעים, בלה

איך לא חשבתי על זה. כנראה שבתחום ההרזיה ללא דיאטה אני די קשת תפיסה, בכל אופן כשאני מנסה לבד. הבעיה היא שאני קצת תפרנית בשלב זה של חיי וכל כך רציתי להצליח לבד. בכל מקרה - תודה לכל המשתפות - זה נותן הרבה כח ותקוה.

ראשית , לאה תודה רבה על תגובתיך ונוי נחמד לקרוא שיש עוד מישהי שמרגישה כמוני.. היום הייתי בפיקניק עם משפחתי וחברים , היו מלא ממתקים ובורקסים ועוגיות שוקולד כל מיני סוגים,בקיצור כל מה שהיה מפתה אותי עד היום. ואני רוצה לדווח שזה לא הזיז לי בפעם ה-1 בחיי זה לא עשה לי כלום!!! וכל פעם שהציעו לי אמרתי עוד מעט אני לא רעבה עכשיו וכו'. בסופו של דבר קינחתי באיזו עוגיית שוקולד אבל לא המשכתי לנשנש ,זה היה זה וזהו , ממש תענוג :-) ועוד משהו קטנטן , בערב כשחזרנו יצאתי להליכה לא כי חלילה אני מרגישה שאני בדיאטה ואני מחוייבת אלא כי באמת היה בא לי לנשום קצת אוויר ולהפעיל את הגוף. אבל זה לא העיקר , באיזה שהוא שלב נכנסתי לקיוסק לקנות ממתק לילד ועל הדרך קניתי לי גם שוקולד אגוזים , שיהיה משהו מתוק בבית. ולכל השואלים הוא עדיין סגור בארון וגם אם אני אפתח אותו זה לא נורא כי לראשונה בחיי אני מרגישה שהפעם לי יש שליטה על האוכל ולא האוכל שולט בי !

סילבן יקרה אלה הן חוויות של מרזים ע"פ גישה זו. נכון שהרזייה יכולה להיות דבר מהנה, מרגש ומרתק? אבל מי יאמין לנו? רק מי שמתנסה וחווה. מי שמתמסר ב- 100% ומרשה לעצמו לשחרר. למי ששבוי עדיין בקסמה של הדיאטה זה נשמע כמו מדע בדיוני. תמיד כיף לשמוע על עוד אדם ש"מגלה את אמריקה". ...ולחשוב, שזה כל הזמן היה שם. יקירה, המון תודה על השיתוף, את מחזקת את כולנו. בהנאה רבה שלך לאה פינטו

כתבתי לא מזמן הודעה נראלי שלא קראתם אותה חח אולי פספפסתם אז הנה שוב: שלום לבלה וללאה המדהימות שמי דיאנה אני בת 18 אני חדשה פה בפורום לפני שבוע נכנסתי לפורום והתלחתי לדפדף ולקרוא והבנתי עד כמה שאני טעיתי בחיי מגיל צעיר התעסקתי בכל מה שקשור לתזונה עשיתי מלא דיאטות תמיד לא הייתי מרוצה מגופי תמיד היו לי טענות שהגוף שלי לא נראה טוב שאני צריכה לרזות עוד 3-4 ק"ג כל הזמן אותן טענות הייתי תמיד סופרת קלוריות אני יודעת בעל פה כבר כמה קלוריות יש בכל מאכללל ואיי זה היה סיוט אני מדברת בלשון עבר כי אני לגמרייייייי לא בראש של דיאטות עכשיו פתחתם לי דלתות חדשות במוחי הקטן חח באמת עכשיו אני יותר רגועה עם עצמי טוב לי עם עצמי אני לא משתגעת "ואיי כמה אכלתי" "כמה קלוריות אכלתי" וכו' עכשיו אני לגמרי יותר רגועה ואוכלת יותר נכון משתדלת לאכול מתי שאני רעבה באמת ומרגישה צורך לאכול ומנסה ללעוס לאט ולא לטרוף כאילו אין מחר והשבוע גם ראיתי כתבה על "דיאטה ללא דיאטה" שגם שם בלה אגמון כותבת את דעתה בקיצור אני רוצה להגיד לכן שאתן מדהימות ואני מקווה שאני יצליח לרדת לבד בלי להיות מתוסכלת ולספור קלוריות ולהרגיש רעע אני יתן לחיי לזרום ויותר להעריך את גופי תודה לכן אוהבת דיאנו'ש

ערב מקסים לך. קראתי כבר את הודעתך הראשונה והתרשמתי מאוד. את נותנת לעצמך מתנה לחיים ועושה זאת בהצלחה. ואין דבר משמח יותר מלחוות אדם המגשים את שאיפותיו ושבע רצון בדרכו ובעשייתו. מעטות הן בנות גילך הנפתחות לרעיון ומגייסות את האומץ לפעול אחרת וללכת נגד הזרם. את בחורה צעירה ומיוחדת. את תצליחי. אל תקווי, האמיני. גם אם תגלי שחסרים לך אי אילו כלים בדרך, האמיני שתשיגי אותם, בכל מיני דרכים וצורות. את תצליחי. קומי בבוקר עם שיר בלב. ושחררי את הספקות לאויר העולם. המון בצלחה לך יקירה שלך לאה פינטו

בת 32, שמנה כל החיים. לפני 10 שנים הורדתי 40 ק"ג בעזרת OA אני יודעת לזהות היום מצבי רעב, לא מנשנשת, (שותה נס קפה במקום), יודעת שהנשנושים רק עושים רע לנפש ולגוף שלי, אבל אם מתחשק לי פרי מידי פעם, אז אני מפנקת את עצמי. לפני שנה שנתיים העליתי בהדרגה 15 ק"ג, התנחלות! אני לא עושה דיאטה, לא רוצה לאמלל את הגוף שלי, הוא יקר מידי ויש לי רק אחד. אני עושה המון ספורט, מהנאה: רצה 6 ק"מ, ספינינג ועיצוב, הכל באותו יום, 5 פעמים בשבוע, מוגזם לכל הדעות, אבל אני נהנית, מכורה אמיתית איפה כן הבעיה שלי? בארוחות גדולות ומאד טעימות, אצל ההורים בסופי שבוע, במסעדות, וגם בבית. אני אוכלת מתוך רעב, מרגישה שאני נסתמת, עושה הפסקה... וממשיכה ומסיימת את הצלחת ואף שתיים... כאילו כנזק עצמי, כאילו שאני מפחדת להיות רזה, כאילו הגוף שלי מפחד להגיע לשם

הי למרזה הותיקה ההשערות שלך אינן בהכרח האמת. הפחד להיפרד מהשומן ולהפוך לאדם רזה? אולי כן, אולי לא. אך לפני כן, הייתי בודקת איתך את ההקשרים שאת עושה לארוחות הספציפיות הללו. כמי שיצא לה לעבוד עם לא מעט בוגרי ה- OA, יש לי כמה הסתייגויות משמעותיות כלפי הגישה שמתייגת וכופה המנעות. אני בטוחה שמשהו טוב קרה לך שם, אני אומרת זאת בכנות רבה ומתוך הבנה והכרות עם התהליך.....ועדיין, ישנם דפוסי חשיבה שמתבטאים בהודעה הזו ממש, אשר מהווים מחסום, ואני מבינה את מקורם. זה כולל את היחסים עם המזון ואת הפרשנויות שאת נותנת לעצמך, לגופך ולמזון. יקירתי, עד מתי תהיי "מרזה ותיקה"? את יכולה להיות פשוט "רזה" גם אם את זוכרת את עצמך שמנה "מאז ומתמיד". לצורך כך יש מקום לעבודה על העולם התפישתי שלך, העולם הפנימי שלך. הארוחות "הגדולות והטעימות" אינן הבעיה. גם את יודעת זאת. כנסי לתהליך אישי מסודר שיעבוד איתך על סוגיות ספציפיות לך ולא עקרונות כלליים, הם כנראה לא ממש רלוונטיים לך לאור התוצאה. שלך באיכפתיות רבה לאה פינטו

מאמינה שכן, אני יכולה להיות רזה, את צודקת. אני באמת צריכה לעשות בדיקה עם עצמי אם הגיעה העת לתהליך עמוק נוסף

אני בת 28 ושוקלת 75.5 נשואה עם שתיים ורוצה לחזור למשקל שלי שהיה בין 58 ל-60/62 . אני כמעט ולא אוכלת נשנושים. לא אוהבת שוקולד, ולא מתה על בשר. אוהבת הרבה חלבי ופירות וירקות. אני מניקה באופן מלא, כך שאיני יכולה לסגור לגמרי את הברזים באופןלא אחראי.. ואיני רוצה בכך . הפסקתי כמעט לגמרי שתיית מוגז, שאת ההשפעה אני הרגשתי כבר כמה ימים אחרי. שותה בעיקר מים, ומים עם אבקת מיץ (נוסח זיפ שלפעם) אך בכל זאת רוצהלרדת במשקל. ורציתי לדעת אם יש אפשרות לבנות איזשהו תפריט כללי משהו שדי יתאים לכל אחד, למרות שכולנו שונים, אך משהו בהגדרות כלליות שכזה. אציין עוד שני דברים, איני עושה ספורט, אך מתרוצצת כמו כולנו עם עבודות הבית, וסידורים בחוץ, וגם- אני גרה בחול. וחשבתי לפנות אליכן בבקשה לעזרה לפני שאפנה לדיאטנית פה.אה, כן- ואני גם מעשנת., אם זה משנה משהו בנוגע לעצות להרזיה. תודה .

ערב טוב קארין, ואולי זה כבר בוקר טוב (מהיכן את כותבת?) כתבתי לך הודעה אחת שמשום מה נעלמה. אכתוב שוב והפעם בקצרה. קארין את כבר מבינה שבעיית השמנה לא נוצרת משוקולד, משקאות מוגזים ונשנושים. כמו כן, את ודאי מבינה שפעילות גופנית מרובה, מים, פירות וירקות אינם ערובה להרזייה. עושה רושם שאת "יודעת" לא מעט על מה את צריכה ולא צריכה כדי לרזות, שהעקרונות התזונתיים הכלליים ידועים לך. מה אמורה לחדש דיאטנית? קארין, בקצרה אומר שלדעתי המקצועית, אינך בכיוון הנכון. פורום הרזייה ללא דיאטה הוא פורום הנותן חשיפה ובמה לגישת הרזייה אחרת, שונה מהדיאטה, ובעצם 180 מעלות הפוך מדיאטה. וזאת על מנת לאפשר תהליך הרזייה בריא לגוף ולנפש שיוביל לתוצאות נפלאות ויציבות. דיאטה היא אחד מגורמי ההשמנה המרכזיים בעידן המודרני. לכן, מי שרוצה להיפטר מההשמנה שלו, רצוי שיפטר קודם מכל הלך רוח דיאטטי. קרין יקרה, שוטטי לך בפורום נסי להכנס לעובי הקורה ולהתערות בגישה. על כל שאלה שתעלה, נענה בשמחה ובהרחבה. שלך לאה פינטו

היי קרין. ראשית מזל טוב. שינית יש שתי אפשרויות או שהגעת לפה בטעות או שאת עוד לא מוכנה באמת להרזיה ללא דיאטה. שאלותיך מראות על מנטליות דיאטתית טהורה. אנחנו לא מאמינות בעקרון הזה. [ אז צר לי. תפריטים אני לא נותנת מזמן. אם זה מה שאת צריכה יש הרבה פורומים של דיאטה ואת מוזמנת לפנות אלהם. בברכה, בלה

שלום! הנני בחורה כבת 18 וחצי גובה 156 משקלמתנדנד בין 53-55. כעת אני בדיאטה מסודרת בה יש תפריט מגוון בכל אבות המזון אך מגיע עד כ550 קלוריות ליום.(לעיתים אני חוצה את ה550 בקצת.) אני עושה פעילות גופנית מינימום כשעת הליכה ביום כל יום,לעיתים זה מגיע גם לשעתיים עד שלוש שעות הליכה. אני עושה 30 כפיפות בטן כל לילה לפני שינה,ורוקדת חצי שעה בזמני הפנוי. השאלה הנשאלת כאן היא,האם אני יכולה לרדת ככה קילו בשבוע כל שבוע? והאם אני נעצרת באמצע הדיאטה,מה עלי לעשות כדי שאני אמשיך לרדת ולא ייעצר? בתודה מראש והמשך יום נעים!

שלום לחיילת. לא רק שאינך מספקת לגופך את צרכיו האנרגטיים, את כופה עליו מאמץ בעל עלות אנרגטית לא מבוטלת. נראה לך שמנהל הבנק שלך, יתן לך להמשיך להוציא כסף חופשי מהחשבון, כשאת לא מכניסה כלום ומשתוללת בביזבוזים? לא נראה לי. כך גם גופך. חביבתי, את נוהגת בחוסר כבוד לגופך. וצר לי לבשר לך שדרך זו לא תביא אותך רחוק. כהתחלה, אני מציעה לך לשוטט בין דפי הפורום ולהבין מהי מהותו ומהי גישתנו לענין. כשתפנימי שהקושי שלך מתחיל בצורת ההתייחסות לגופך, נשמח לעמוד לרשותך, עם כל שאלה שתעלה. בהצלחה שלך לאה פינטו

טוב אז ככה , קראתי הפנמתי ועכשיו אני בתהליך של יישום.. אבל יש קטע מאוד מוזר והוא שכשאני מנסה להקשיב לקול הקטן שאמור להודיע לי שהגיע הזמן כבר לאכול אני ממש לא שומעת אותו. סתם דוגמא היום קמתי עם הבן שלי והכנתי לו ארוחונת קטנה לפי בקשתו ואצלי כלום. אחרי שעה עדיין כלום , אחרי שעתיים כלום. בסוף יצא שבסביבות 10 אכלתי קצת קורנפלקס עם חלב וזהו.ושוב לא הרגשתי שום רעב אבל בסופו של דבר לקראת 3 שתיתי קצת מרק עם שקדי מרק והרגשתי מפוצצת. הגיוני? למה זה? לא חלילה שיש לי התנגדות אבל זה מוזר לי שמכמויות כל כך ענקיות של אוכל פתאום אין הרגשת רעב.או שאני לא יודעת לקרוא את האיתותים. ולמשל בערב הייתי אצל חמתי ואכלתי {מתוך הרגל} צלחת עם אורז וחתיכה עןף אבל כבר כשאכלתי הרגשתי שזה סתם מיותר ואני בעצם לא רעבה בכלל. מה שכן שמתי לב שפתאום אין לי חשק לנשנש סתם או להתנפל במכה על כל מה שיש בבית. הנה אני יושבת פה וכותבת למרות שבשעה כזאת בדרך כלל הייתי חוגגת עם במבה/ביסלי/תפוצ'יפס ולקינוח גלידה. פשוט לא בא לי וזה בהחלט מוזר. אבל איך אתן מסבירות את חוסר התיאבון או צימצום הכמות באופן כל כך משמעותי?

כמה האכילה עד כה הגיעה ממקום שלא קשור לרעב ביולוגי. בוקר טוב ושבת שלום סילבן. כל מה שתארת נורמלי לחלוטין. מין גילוי מרגש כזה על צרכיו הנורמליים של גופנו (בניגוד אולי למה שהאמנת כ"כ עד כה). אני רוצה לספר לך משהו על הורמון שנקרא לפטין. לפטין הוא הורמון שעולה בדם, ביחס ישר לרמת מסת השומן בגוף. כלומר, כשמסת השומן גבוהה מהרצוי הוא יהיה גבו, כשמסת השומן נמוכה הוא ירד. תפקידו הוא לתת למרכזי הרעב והשובע (יחד עם אינסולין) אינדיקציה בנוגע למאגרי האנרגיה בגוף (מאגרי שומן וסוכר). כשהורמון הלפטין גבוה, הוא ידכא את מרכז הרעב ויעורר את מרכז השובע. המח מקבל מידע "יש מספיק אנרגיה" ולכן לא מפעיל אותנו, ביולוגית, לאכילה. הסברתי מנגנון מורכב בפשטות על מנת לבאר את ההגיון שבחוויתך. מדהים כמה הגוף שלנו זקוק למעט מזון ולהרבה הקשבה ותשומת לב. אחת התבניות מהן אני מבקשת ממתאמנים להיפרד היא תבנית התזונה הנכונה הקלאסית שמחלקת את את היום שלנו ל- 3 ארוחות (6, כולל הביניים. גם כן יצירה מלאכותית בלתי רלוונטית) ומפצלת את הצלחת שלנו לכל אבות המזון. תנו לגוף להנחות אתכם, ללא תיוג של ארוחה כזו כארוחה עיקרית, אחרת כארוחת ביניים ושלישית כנשנוש. לזרום עם הצרכים של הגוף, זוהי התזונה המושלמת. נכונים לך עוד גילויים רבים. דרך צלחה שלך לאה פינטו

מאז שאימצתי את שיטת ההרזייה ללא דיאטה (ותודה לno diet man שהפנה אותי לכאן :) יש הרבה מאוד ימים שפשוט אין לי תאבון.. אתמול למשל זה קרה לי - אכלתי בבוקר מנגו, ולא הייתי רעבה עד הערב! כשישבנו לארוחת ערב חשבתי לעצמי "איזה כיף, אני אוכל באמת להנות מהאוכל" אבל לא - שבעתי אחרי מרק וחצי דג. ולמרות שזאת היתה אמורה להיות רק מנה ראשונה, עזבתי את החצי דג שנשאר בצלחת(!) ואת שאר האוכל הטעים ש"פספסתי" (או יותר נכון - הרווחתי) אני אוכל במהלך השבוע (יש המון שאריות תמיד). לקינוח טעמתי כפית אחת(!) של עוגה. סתם בשביל הטעם המתוק, לא הייתי זקוקה ליותר. יש ימים שהגוף שלי פשוט משדר שהוא מסתדר כמעט לבד (מחוץ לבית אני בד"כ מסתדרת עם פירות בלבד..אפילו כשלוקחת איתי עוד משהו כמו כריך, לא מתחשק לי משהו 'כבד'..) ולעומת זאת יש ימים שהגוף מבקש הרבה יותר (היה השבוע יום שאכלתי על הבוקר שקשוקה + פיתה שלמה מחיטה מלאה ועוד מנה כזאת לארוחת ערב - וזה לא כל מה שאכלתי באותו יום..)

אני נמצאת בדיאטה , בעצם נתקן את עצמי ונאמר באכילה בריאה - תזונה נבונה במשך 4 שנים שהמון זמן כבר אני לא אוכלת פחמימות הוספתי את הפסטה בזמן האחרון שמאוד משביעה וכייף לאכול אותה פסטה פשוטה בלי תוספות משמינות ברוטב עבגניות - האם יש מצב שעוד מספר שבועות אני אראה עלייה במשקל שלי בגלל זה? ועד כמה אפשרי לאכול את זה ביום?

את נמצאת בדיאטה. שינוי של הסמנטיקה לא ממש משנה את המהות. בוקר טוב ושבת שלום רחלי. קראי קצת את הפורום שלנו ותביני שהאוריאנטציה שונה לחלוטין. נשמח לעמוד לרשותך, בכל עת. ...רק לא בעניניי דיאטה. דרך צלחה שלך לאה פינטו

ממש עושה חשק לשתף כל מה שכתבתן... אני נמצאת בתהליך עכשיו,התחלתי בו לפני כ-8 חודשים בתמיכה ובליווי,הגעתי לבד למסקנה שמדיאטה יצא רק רע,אבל הדבר שבו רציתי לשתף אתכן הוא ההתרגשות הגדולה וההנאה הגדולה שאני חווה בכל פעם שאני מרגישה רעב. זה ישמע מוזר לכל רזה טבעי באשר הוא, אבל בכל פעם שאני חשה רעב קטן כזה,אני נהנת מכיוון שעד לא מזמן יכולתי לחוש בו רק שכבר עמדתי להתעלף וגם אז לא תמיד. גילית הרבה דברים על עצמי,האוכל הוא רק זוית הסתכלות אחת והתמיכה שקיבלתי גרמה לי להבין דברים בקשר למערכות יחסים עם משפחתי והורי, ועזרה לי לטפח אני עצמאי ובוגר שמחליט על פי צרכיו לא רק באוכל אלא בכל דבר אחר. ענת-קראתי בעיון את שכתבת,ואני חייבת לציין שלפי הבנתי התהליך תמיד נמשך,אנחנו לא מפסיקים להתפתח ולהבין דברים,ואת תמשיכי לגלות עוד ועוד כי גופנו הוא עשיר בתובנות פנמיות עתיקות ורבות שנים,אנחנו רק צריכים לגלות אותן ולהתפעל מהן. בכל מקרה,אני מוצאת שהפורום הזה מחזק אותי ותומך בי בעצם הידיעה שיש עוד אנשים במצבי ושתחושותינו דומות, והוא הולך ללוות אותי הרבה זמן (הוא כבר במועדפים). שיהיה סופשבוע נעים לכולם ובהצלחה ובהנאה בגילוי העצמי באשר הוא. שלכן נעמה

:-) בכיף. תמיד טוב לשמוע עוד שיתופים. זה מחזק. שבת שלום

שלום לכולם! אני חדשה בפורום. קראתי היום חלק מהתגובות ומאוד החכמתי. אני בת 22.5, 1.67 מ', 62 ק"ג. אני עושה המון ספורט:בכל שבוע: 4 שעות הליכה מהירה+3שע' פילאטיס+ 2 שע' אירובי+4 שע' עיצוב גוף. התחלתי את הפעילויות הנ"ל לפני כ-9 חודשים (לפני כן ייתי עושה רק 4 שע' הליכה מהירה בשבוע) שאלתי היא: לפני כשבוע נשקלתי ואני שוקלת כ-62 ק"ג. לפני כשנה שקלתי כ-58 ק"ג. האם ייתכן שהעליה במשקל נגרמה כתוצאה מעליה במסת השריר? אני מרגישה שהבטן שלי קצת גדלה אבל לא ברור לי כ"כ מדוע.מכיוון שאני לא אוכלת יותר מאשא מלפני שנה.(ואולי זה בגלל החגים?) יש לציין שגם לפני שנה רציתי להפחית ממשקלי כ-5 ק"ג, אז עכשיו אני בכלל קצת בבאסה. אשמח אם תשיבו לי בהקדם (בבקשה לא בשבת) תודה, מיכל.

מיכל . משקלך תקין לגמרה. את לא צריכה לרדת . תשאלי את עצמך : 1 למה אני רוצה להוריד את 5 הקג האלה? 2 מה בחיים שלי ישתנה אם אשיג זאת? 3 מה יהיה המחיר של שינוי שאצטרך לעשות כדי לרדת? 4 האם המחיר שווה את התוצאה. עצתי הכנה - עזבי את זה. אל תעשי שום דבר. אם תתחילי דיאטה תתחילי מחול שדים שאת סופו אין לחזות.

בלה, שלום! ראשית, תודה רבה על התגובה! שנית: מה שמפריע לי שאני מרגישה נפיחות בבטן ואני חושבת שאם הבטן תהיה פחות נפוחה המראה האסתטי יהיה יפה יותר והביטחון העצמי וההרגשה הטובה שלי יגברו. נשקלתי שוב השבוע וכבר ירדתי (בעזרת השיטה שלכן) כ-2.4 ק"ג כמעט ללא מאמץ מצידי. פשוט חשבתי איך לכבד את הגוף שלי ומה באמת הגוף שלי צריך. תודה בינתיים. מיכל.

קורים לי דברים מעניינים מאד שרציתי לשתף בהם ראשית מאד השתכנעתי מהגישה של הרזיה ללא דיאטה וקיבלתי על עצמי באומץ רב לערוך ניסיון על עצמי ולהפטר מהראש הדיאטטי אני מוכרחה לציין שזה לא היה קל אבל הכרחי ביותר ראשית נפטרתי מהלחם קל סוכרזית ואוכל בריאותי והתחלתי בתהליך של שחרור אמיתי אכלתי כל מה שרציתי גם מרעב וגם מרעב רגשי, הייתי מודעת לכך שאני אוכלת רגשית אך סרבתי בתוקף לשפוט או לבקר אותי על כך. כן אכלתי פיצה, בורקס עוגות וכל מה שנחשב אסור, ותמיד הבנתי את עצמי ונתתי לעצמי כל מה שאי פעם החסרתי בשלב זה עדיין הרגשתי חוסר יכולת להפרד מהמשקל אך הזכרתי לעצמי שאני בתהליך וגם זה יגיע רק כשאהיה מוכנה לכך, לא דקה לפני- כן בלי שום כפייה, הייתי נשקלת כל יום וצופה איך המשקל עולה לו כן- עליתי 3 ק"ג לא נבהלתי- למדתי להסתכל על העליה כמשהו זמני וכחלק מתהליך הריפוי שלי והזכרתי לעצמי שאני הורסת תשתית ישנה כדי לבנות חדשה וזה תהליך שדורש זמן הרי גם לא קלקלתי ביום אחד אלא בשנים של דיאטות .בטחתי בעצמי שמתישהו העליה תעצר ולא אשמין בעשרות קלוגרמים. סרבתי להתחיל דיאטה נוספת רק בגלל העליה שהאמנתי שהיא זמנית. תוך כדי נהנתי מהרגשת החופש מכבלי הדיאטה ונהייתי מודעת לכמה שאני מפסידה כשאני בדיאטה ואז הרגשתי מוכנה לאתגר נוסף- החבאתי את המשקל פתאום הרגשת השחרור התעצמה מאד פתאום קיבלתי את עצמי יותר ושמתי לב כיצד כבר כל אותו אוכל אסור" לא מושך אותי יותר כי הוא שם תמיד. פתאום אכלתי באמת כשאני רעבה וזה היה כל כך נעים להרגיש חופשיה מהאוכל יכלו לעבור שעות רבות בלי כל צורך שלי באוכל נדהמתי לגלות כמה מעט הגוף שלי דורש פתאום במקביל נוצר זמן רב-שאותו בחרתי למלא בדברים שאני אוהבת לעשות פתאום נהייתי מודעת יותר למה כיף לי לעשות ומתי הזמן המתאים בשבילי לכל דבר גיליתי שמאד טוב לי לבלות הרבה מזמני עם המשפחה ושזה משמח אותי להקשיב הרבה לילדי, וגיליתי כמה הפסדתי כשהראש שלי עסוק היה בדיאטות גם הזוגיות השתפרה וכל מערכות היחסים שלי שהם כניראה מראה למערכת היחסים האוהבת שאני מנהלת עם גופי פתאום לא כל כך חשוב לי כמה קלוגרמים ארד אני יודעת שאני מרזה גם בלי להשקל וההרגשה הטובה שמלווה אותי מוכיחה לי שאני בדרך הנכונה אני מבקשת מכן בנות -תפסיקו עם הדיאטות אתן לא מתארות לכן מה אתן מפסידות נדמה לכן שאתן בשליטה- כי זו ההרגשה של להיות בדיאטה אך זו שליטה מדומה וכוזבת, השליטה האמיתית היא בחופש לבחור בעצמכן מתי לאכול מה לאכול וכמה תוך כריתת ברית שלום עם גופכן ונפשכן, אוהבת,שבוע מקסים ונטול דיאטה גילה.

בוקר טוב גילה רק מי שמרשה לעצמו להתמסר לדרך ומגלה חמלה כלפי אי הנוחות הזמנית, יגיע אל ההצלחה וההישג (בכל תחום). ומשם....הכל נראה אחרת. כל מילה בסלע. שליטה אמיתית מגיעה רק ממרחב של בחירה חופשית. ובחירה חופשת יכולה להתממש רק כאשר אנו חושפים את עצמנו למרחב רב של אפשרויות.(הכל מותר והכל בסדר) כל נסיון שליטה אשר מגיע ממקום של הגבלה מוכתבת מן החוץ, יתגלה כחלש. מה שמוביל רבים לחשוב שהבעיה היא עם כח הרצון שלהם או המשמעת העצמית שלהם. וזה מזין ומטפח את דפוס השיפוטיות והאשמה שלא תורם דבר ואפילו מזיק. יישר כח, גילה. ברגע שהרשית לעצמך לקבל את מה שיש בהווה, ללא שיפוטיות וביקורת, יצרת את האוירה ההנכונה לתהליך פורה. מחזקת אותך בדרכך הנכונה מאוד. שלך בהנאה רבה לאה פינטו

שלום גילה, אני עוברת תהליך דומה לשלך בשנתיים האחרונות. עליתי 8 קילו ולא 3 אבל התחושות מאוד זהות. כמה זמן נמשך כבר התהליך שלך? ענת

צהריים טובים ענת ראשית הרשי לי לחזק אותך בבחירתך ללכת בדרך שפויה ומכבדת זו. מה שחשוב לי לציין בפנייך הם שני דברים: 1. ראשית, לא חייבים לעלות במשקל בתהליך הזה. אם כי שום אסון לא קרה וכפי שכתבתי לגילה, הכלת אי הנוחות היא מיומנות לכשלעצמה ובעלת חשיבות רבה. 2.אכן, לכל אחד ואחת הדרך אותה הם צריכים לעבור כתלות במקום בו הוא מתחיל (ואין כוונתי למשקל התחלתי), לכן אין זה רלוונטי כמה זמן לקח לאחד וכמה לאחר. מיקוד בתהליך האישי על רבדיו השונים, חיוני להצלחה. אשמח אם תתארי את אשר את חווה במהלך השנתיים האחרונות..אם בא לך, כמובן. שלך באיכפתיות רבה לאה פינטו

היי גילה, רק אתמול הכרתי את השיטה והתחלתי בתהליך. תודה לך גילה על מילותייך החמות ועל השיתוף.

התהליך שלי נמשך כשנתיים וחצי כאשר בשנתיים הראשונות התוודעתי לשיטת הרזיה שפויה של סמדר פרגר מאז הפסקתי לעשות דיאטות והמשקל עלה מעט והתייצב למשך שנתיים אבל עדיין הראש הדיאטטי ניהל אותי כי הייתי עסוקה בגבולות החיצוניים של שמירה על אחוזי שומן וספורט די אינטנסיבי ומבחינתי זה עדיין שימר אצלי מנטליות של דיאטה אם כי נעשיתי מודעת יותר לרעב פיזי ורגשי ושחררתי -נתתי לעצמי לשבוע ולפני חצי שנה גיליתי את השיטה הזו שבה יש שחרור לגמרי לא חייבים לעשות ספורט אין הגבלה של סוגי מזון השחרור ממנטליות דיאטטית הוא מושלם בשלב זה של שחרור נוסף הרשתי לעצמי לעלות עוד קצת ואני עכשיו מיוצבת ומאמינה שתוך יצירת מרחב של אימון והתנסות אגיע גם לירידה הכל באהבה וקבלה ללא מדידה של זמן ותאריכי יעד מקווה שעזרתי המשך יום טוב גילה

שלום לבלה וללאה המדהימות שמי דיאנה אני בת 18 אני חדשה פה בפורום לפני שבוע נכנסתי לפורום והתלחתי לדפדף ולקרוא והבנתי עד כמה שאני טעיתי בחיי מגיל צעיר התעסקתי בכל מה שקשור לתזונה עשיתי מלא דיאטות תמיד לא הייתי מרוצה מגופי תמיד היו לי טענות שהגוף שלי לא נראה טוב שאני צריכה לרזות עוד 3-4 ק"ג כל הזמן אותן טענות הייתי תמיד סופרת קלוריות אני יודעת בעל פה כבר כמה קלוריות יש בכל מאכללל ואיי זה היה סיוט אני מדברת בלשון עבר כי אני לגמרייייייי לא בראש של דיאטות עכשיו פתחתם לי דלתות חדשות במוחי הקטן חח באמת עכשיו אני יותר רגועה עם עצמי טוב לי עם עצמי אני לא משתגעת "ואיי כמה אכלתי" "כמה קלוריות אכלתי" וכו' עכשיו אני לגמרי יותר רגועה ואוכלת יותר נכון משתדלת לאכול מתי שאני רעבה באמת ומרגישה צורך לאכול ומנסה ללעוס לאט ולא לטרוף כאילו אין מחר והשבוע גם ראיתי כתבה על "דיאטה ללא דיאטה" שגם שם בלה אגמון כותבת את דעתה בקיצור אני רוצה להגיד לכן שאתן מדהימות ואני מקווה שאני יצליח לרדת לבד בלי להיות מתוסכלת ולספור קלוריות ולהרגיש רעע אני יתן לחיי לזרום ויותר להעריך את גופי תודה לכן אוהבת דיאנו'ש