פורום הרזיה ללא דיאטה

כרגע נשברתי בדיאטה בגלל שהפסקתי את הרדוקטיל שקלתי בתחילת הדיאטה 92 בדיאטה ירדתי עד ל74 קילו ועכשיו אחרי החגים והפסקת הכדורים אני 78 וחצי אני מתה מפחד עוד חודשיים אני מתחתנת וכבר עם ה4 קילו הנוספים האלו אני מרגישה כמו פרה הרופאה לא מסכימה לתת לי מרשם נוסף לדעתה אני כבר לא מספיק בעודף משקל מה אני אעשה יש לכם רעיונות אני אשמח לשמוע אגב אני רוצה לשקול 70 בחתונה מה שאומר 4 קילו בחודש בבקשה בבקשה תנו לי עצות

לא תשקלי 70 ק"ג ביום חתונתך...היא תבוטל? תיגמר אהבתך הגדולה? יידעך רצונך להקים משפחה ובית? לא תהיי ראויה לאורחייך או לבחיר ליבך? מה יקרה? רעות מקסימה, את עומדת בפני רגע גדול שתדעי להעריך רק בעוד שנים. אל תעשי טעות ותצמצמי את הצהרת האהבה שלך למספר על מאזני השקילה. את רוצה להתמודד עם בעית המשקל שלך, מצוין. אך לא כך. לא תחת לחץ ומגבלת זמן, לא מתוך פחד, תסכול ויאוש. ממקומות כאלה, קשה לייצר תוצאות טובות. קראי מה הפורום שלנו מציע, ומקווה שתמצאי מענה. נשמח לעמוד לרשותך עם כל שאלה שתעלה. המון מזל טוב, אושר ונחת. שלך לאה פינטו

שכל הזמן הסביבה לוחצים אחי אבא שלי .. קשה לי לשמוע את זה שאם אני אשאר ככה אני אהיה כלה מכוערת ..! קשה לי לשמוע "את בחורה יפה רק חבל שיש לך בעיית משקל.." דייייי אני רוצה להתמודד נמאס לי מכדורים מרדוקטיל ממשלשלים למיניהם אני רוצה ללמוד לחיות כמו שצריך אבל לצערי אני לא רואה את זה קורה . תודה בכל אופן

בלה ולאה היקרות, נכנסתי היום לגמרי במקרה אל הפורום ולא האמנתי למראה עיני. השיטה שלכן פשוט מדהימה, בתיאוריה כמובן מכיוון שעוד לא ניסיתי אותה. אני חברה זה מספר שנים בקבוצות של "דיאטה קלאב" וזה המקום היחיד שבאמת הצלחתי לרזות בו. השיטה שאתן מתארות היא מבחינתי "לכבוש את האוורסט". נשמע פנטסטי ולדידי נשמע מעט לא מציאותי. להלן אסביר: אני בת 35. רוב חיי הייתי עם עודף משקל גדול. גובהי 1.65 ולשיאי הגעתי ל- 108 ק"ג. אומללות לשמה. בעייתי היא, שאינני זוכרת מהי הרגשת רעב טבעי. אנסה להסביר: אינני מחוברת למקום הזה שבו אני "בודקת אם אני רעבה או לא". אני אוכלת הרבה כי המחשבות על המזון רודפות אותי כל היום. אינני צוחקת. יש לי הפרעת אכילה קשה. טופלתי ע"י פסיכולוגית והיום אני יודעת שהדבר היחיד שיכול לעזור לי הוא אכילה של מנות קטנות כל 3 שעות. אני עושה את זה כרובוט ועת מנת שלא אתעמת עם האוכל. לומר את האמת - אני ממש מפחדת מאוכל. כשאני עושה קניות לבני הבית, לבעלי ולילדים, אני רוצה לעיתים לקנות דברים בריאים אך מפתים, אך הפחד שאוכל לילדים את האוכל ה"אסור", פשוט גומרת אותי. אני עסוקה באוכל, במה אסור, במה מותר, במתי אוכל לאכול שוב - כל יום, כל היום, כל היום, כל היום. זה מתיש מאוד. אני מרגישה כמי ששוחה בים ומאחורי כריש ואני עסוקה כל היום בבריחה. אני במצוקה. המקום שאתן מדברות עליו בלתי נתפס בעיני. האם באמת אוכל להגיע למקום הזה? איך? למי פונים? מה עושים? איך אוכל לאכול מעט ולהקשיב לגוף שלי? כשאני כותבת את השורות הללו ואני חושבת על כך שאוכל לאכול דברים "אסורים", אני מתרגשת. באמת, אל תצחקו עלי. אוכל היה תמיד בעיני דבר "אסור", דבר שיעשה לי רע. נראה לי בלתי נתפס לאכול ולהקשיב לגוף תוך כדי ולדעת מתי לעצור. אני מסוגלת לאכול כמויות בלתי סבירות, גם בהשוואה לאכלנים רציניים. אני יכולה להעלות בשבוע 6-9 ק"ג. בשבוע! אצלי האכילה כלל לא קשורה לרעב אמיתי אלא אני אוכלת מתוך מצוקה רגשית; שעמום, שמחה, צער, כאב אך בעיקר אני אוכלת כי אני אוהבת לאכול. כן. אוהבת לאכול. אוהבת מאוד. איך משנים את הדפוס הזה? איך מתחילים לאכול "כדי לחיות" ולא כדי לאכול? איך? האכילה שלי היא תמיד באמצעות העיניים, אינני נהנית מהאוכל והייתי מאוד, אבל מאוד, רוצה להגיע למקום הזה. מה עושים?

היי גילי, ראשית, אשמח מאד גם להתיחסותה של לאה. נראה לי שמגיע לך שתי תשובות על שהיית כנה ואמתית כל כך ,אז לאה אנא ממך תתיחסי גם את. תראי גילי , לפי מה שאת כותבת את פועלת מתוך תפיסת עולם של פחד. ברור שאם אני חיה בעולם בו צריך לפחד ולהזהר אני אשים על עצמי שיריון, לא אבטח באף אחד ,כל הזמן אפרש את מה שקורה לי כאיום על הקיום שלי, ואחיה בצימצום רב. כשאת חיה בפחד כזה מול אכל, כשאת לא מסוגלת לסמוך על הגוף שלך, כשהאמונה שיצאת ממנה מטיפול היא אמונה שעליך לאכל כל שלוש שעות וזו הדרך היחדה שלך להיות באיזון , ברור שזו תיהיה התוצאה. הרי המציאות תמיד תחזק לך את האמונות החזקות הפנימיות שלך. אני מבינה שמהמקום הזה של הפחד את לא מצלחה לדמיין אפלו עולם אחר. עולם של חופש, של הקשבה, של כבוד כלפי הגוף, ושל שמחה ורזון אמיתי. כדי להגיע למציאות הזאת עליך קודם להרוס את האמונות הישנות שלך כדי שתוכלי לבנות חדשות. ממש כמו בית ישן שקנית וכדי לחיות בבית חדש ויפה עליך להרוס את הישן ולבנות מהתחלה. אין זה תהליך פשוט הוא גם לא מהיר . זהו תהליך רציני ועמוק המטפל בכל הרבדים שלך. אם תקראי בפורום תראי עדויות של אנשים שהצלחו בגדול בגישה הזאת.אבל כדי להצליח דרוש אומץ, פתיחות ואמונה. כדי להצליח את צריכה להאמין שמגיע לך קיום אחר , כדי להצליח את צריכה להיות מוכנה להאמין אחרת ממה שהאמנת עד עכשיו וזה בהחלט לא פשוט. את אומרת שבשבילך זה חלום לחיות בשלום עם אכל, לאכל מה שאת רוצה ולגם לרזות , חלום שלא נראה לך שהוא אפשרי . אבל הרבה אנשים הצלחו . אז תשוטטי קצת בפורום תתרשמי מהתשובות ואם תרצי את מוזמנת לפנות אלי או אל לאה. נשמח מאד לעזור בכל דרך שנוכל. בהצלחה בלה

לגוף שלי אמון אחרי ההתעללות שלו בי. זה קשה ואפילו בלתי נתפס, אודה לכן ולכל מי שיכול לעזור לי .. מאיפה אני מתחילה?

שלום סילבן היקרה. אני שומעת את התסכול והכעס שלך כלפי גופך אבל נראה לי שהתבלבת. לפי מה שהבנתי את היא זאת שהתעללת בגוף שלך שנים רבות כשכפית עליו דיאטה. עליך להבין שגוף שנכפת עליו דיאטה מרגיש מתוסכל, כועס, חסר אונים ,מפוחד ורעב, מאד רעב. הוא מחכה להזדמנות לפצות את עצמו על כל הסבל שנכפה עליו ונראה לי שהגוף שלך קיבל עכשיו את ההזדמנות שלו בגדול.פתאום כבר אין לך כח לכפות עליו את המשטר והוא פורק כל עול לדבריך.סילבן, עליך להבין במלחמה עם גופך שנכם תפסידו ולא תקבלי את מה שאת רוצה. את שואלת מה לעשות? ובכן דבר ראשון - תני גט לדיאטה גט לתמיד. תביני שזו לא הדרך . בשלב הבא תלמדי דרך מחשבה והתנהגות אחרת עם עצמך ועם גופך - דרך של אכילה טבעיות או אנטואטיבית כפי שקוראים לה בגישת ההרזיה ללא דיאטה. אחרי זה עליך להתחיל להכיר את הדרך בה גופך מתקשר אתך ומודיע לך מה הוא צריך , כמה ומתי. כמובן שעליך ללמוד לכבד את הצרכים האלו ולמלא אותם. לפי מה שאת כותבת אני מבינה שיש לך לא מעט אכילה רגשית . אכילה רגשית נובעת מקונפליקטים מודעים או לא מודעים וחשוב מאד להביא את הקונפלקטים האלו למודעות ולפתור אותם. אני ממליצה מאד על תהליך ליווי אישי שאיפשר לך לעשות שינוי עמוק ותמידי. שמחה שהגעת לפורום שלנו ואשמח מאד להמשיך להדריך אותך ולתמוך בך. בברכה, בלה

הרבה תודה על התשובה היפה שלך,האמת כשקראתי את מה שכתבת לי לגבי האכילה הריגשית עמדו לי דמעות בעיניים. לא רק שאת צודקת את הרבה יותר מזה! עכשיו אני מבינה את המשמעות שבאמת התעללתי בגוף שלי ולא הוא בי!! אני אנסה .לא...בעצם מה זה אנסה הרי זאת לא עוד דיאטה או משהו בסגנון. אני לוקחת על עצמי את האחריות והרצון לשנות את אורח חיי עד היום בכל מה שקשור לזלילה שלי ולאכילה הריגשית שהרבה זעם וכאב מסתתר שם. שוב, תודה על המילים החמות זה עזר לי ואני יותר מאשמח לזכות בליווי אישי. ערב טוב.

אני בת 32 + 3 ילדים גובה 159 משקל 72 אני כרגע מתחילה דיאטה לבריאות ולא ליופי מה שאותי מעניין איך אני מורידה את הצמיגים הצדדים של הבטן ואיזה תרגיל מומלץ לחיזוק שרירי הידיים בעיקר האחורי. ומה עושים שיהיה חילוף חומרים טוב.

דנה שלום. טעית בכתובת . זהו פורום להרזיה ללא דיאטה . עליך להפנות את השאלות שלך לפורום של דיאטה או למדריך כושר.

אני רוצה להוריד שומן בבטן

שלום דנה. אין זה משנה מאיזו סיבה אנו בוחרים לרזות, הדרך צריכה להיות ברורה ולדרך יש חשיבות עליונה. הצמיגים הצדדיים הם חלק מגוף אחד שלם. ראיית גוף כזו, מונעת ממך הסתכלות רחבה לא רק על גופך אלא על כל מה שקשור בו וזה כולל צורת התייחסותך אליו ואל עצמך. אז מעבר לעובדה שישנן שאלות שכדאי להפנות למדריכי כושר, אני ממליצה לך לבחון את האפשרות שמציעה גישת ההרזייה ללא דיאטה. שוטטי לך בהנאה בפורום ונסי להבין את המהות וההבדל בין מה שאת מכירה לבין מה שמוצג כאן. בנוגע לחילוף חומרים, חדדי את השאלה ואשמח לענות. מה זה "טוב"? למה הכוונה "חילוף חומרים טוב"? בהצלחה שלך לאה פינטו

בלה בוקר טוב. אני לא ממש הבנתי מה צריך לעשות אני אשמח לחשוב בצורה אחרת. את יכולה לעזור לי?

אני בהחלט יכולה לעזור . את מוזמנת ליצור קשר ונחשוב ביחד איזה סוג של עזרה את צריכה. רק תזכרי שאני עובדת בשיטה של הרזיה ללא דיאטה. מה שאומר תהליך שמטרתו לשנות את צורת החשיבה. במידה ואת מעונינית את מוזמנת ליצור קשר איתי או עם לאה הפרטים שלנו תחת התמונות. בברכה, בלה

שלום רב, זו פעם ראשונה שנכנסתי לפורום ואכן ההתרשמות חיובית רק שהייתי רוצה לדעת קצת יותר. אני בת 30 ומגיל העשרה במאבק במשקל, כמו כולנו ניסיתי המון דיאטות חלקן הצליחו וחלקן פחות. לפני 4 שנים כשהגעתי למשקל 97 ק"ג (ואני בסה"כ 1.62 ס"מ) החלטתי שאני לא רוצה לחיות ככה ויישמתי את כל מה שלמדתי עד אותו שלב והתחלתי בדיאטה המוכרת של ספירת קלוריות, אני מאמינה שדיאטה מוצלחת קשורה להרגשה הפנימית ואכן מלאה בהרגשה טובה ובמוטיבציה ירדתי כ-27 ק"ג. אמנם לא הצלחתי לרדת מעבר לזה אך המשקל נשמר במשך המון זמן כך, עד לפני כמה חודשים שהתחלתי לעלות וכרגע אני עם תוספת של למעלה מ-10 ק"ג מהשיא. אמנם המשקל החל לעלות לפני אך לפני כחודשיים עברתי הפלה בחודש 2. שמתי לב שהתחלתי לזלול בהריון- למרות שמבחינה פזיולוגית לעובר אין כל השפעה על המשקל בשלב הזה- ההשפעה היא בעיקר הורמונלית. כרגע יש בי רצון לרדת במשקל ולנסות שוב להכנס להריון. לפי הגישה שלכן יש לאכול לפי דרישתו של הגוף, אין לי ספק שאכילה אצלי נובעת ממניעים פסיכולוגיים ואם אני אקשיב לגוף אני מסוגלת גם לא לאכול כמעט כלום יום שלם ואני לא ממש ארגיש צורך גופני לאכול. האם זה גם בסדר? האם לאכול רק כשאני ממש מרגישה צורך? שאלה נוספת- מה לעשות כשאכנס להריון? מניסיון העבר הגוף מסמן לי רעב למרות שאני יודעת שזה בהשפעה הורמונלית, איך לעשות את ההפרדה בין מה שאני באמת צריכה לבין מה שהגוף מסמן לי? תודה מראש קרן

מדוע את שוב מתמודדת עם משקלך? שלום קרן וברוכה הבאה לפורום הרזייה ללא דיאטה. פתחתי בשאלה כדי להעלות נקודה. אם נרצה לתאר שינויי משקל תחת השפעה דיאטטית באופן גרפי, נראה פרבולה הפוכה (ירידה, מישור על משקל נמוך, ועליה). למה את מתכוונת כשאת מתייגת דיאטה ככזו שהצליחה וככזו שנכשלה? הנטיה של רוב בני האדם היא לייחס לדיאטה רק את חלק הירידה ולהתעלם מהעליה שבאה לאחר מכן. אם תבחני את כל הדיאטות שעשית, תיווכחי שלכולן היתה אותה צורה גרפית. בין אם היתה ירידה כזו או אחרת ובין אם הצלחת להשאר במישור הנמוך לפרק זמן כזה או אחר. נקודה נוספת שארצה להתייחס אליה בהודעתך, היא נושא ההריון. בהריון, אנו לא אמורות להשמין, אלא לעלות במשקל. יש הבדל בין השניים. מספר מתאמנות הריוניות שעברו אצלי את התהליך, רזו במהלך ההריון באופן משמעותי, על אף העובדה שהיתה עליה קלה במשקל. זהו משקל ההריון - נוזלים, שיליה, עובר וכ"ו. הצרכים הביולוגיים של הגוף, מתאימים עצמם לסטטוס שלך כל העת. אם את פעילה גופנית, או בהריון, או חלילה חולה - הסיגנלים הביולוגיים לוקחים זאת בחשבון לא רק באמת ה"כמה" אלא גם ברמת ה"מה". זה הפלא והיופי בגישה הזו. הריון או לא הריון, כשאנו לומדים להקשיב ולהגיב לגוף שלנו, אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שאנו עושים את הדבר הנכון. בין אם ישנם ימים בהם אנו צריכים יותר ובין אם אנו חווים ימים שאין לנו כמעט צורך בדבר. למה שהגוף מאותת לך זה מה שאת צריכה, תצטרכי ללמוד לתת לו את הקרדיט, חרף נסיונך המר עד כה. קרן, השאלות האמיתיות הן: 1. האם את מיומנת בזיהוי הרעב הביולוגי שלך? ויודעת להבחין אותו מרעב רגשי (פסיכולוגי, אמרת)? 2. האם את בשלה קוגניטיבית, תפישתית, לעשות שימוש נכון במנגנון הרעב-שובע שלך? אינני מתרשמת כך, כמו בכל דיאטה אחרת שעשית, את קופצת ישר אל אקט הפעולה ברמה ההתנהגותית. אני אומרת זאת לך, ולכל מי שקורא את השרשור שלנו, זה לא נכון לעשות כן. בתהליך האימון אצלי, עוברים המתאמנים דרך עד שאנו בשלים להתייחס ולהשתמש במנגנון הזה. מי שמחפש דרכים קצרות, רק מאריך את הדרך ומעלה את סקלת התסכול. הדרך המהירה ביותר היא הדרך הארוכה. לפני הכל, עלייך לפתח את המודעות העצמית שלך , ללמוד את הגוף שלך מזויות חדשות ולשנות את התפישה שלך בכל הנוגע להרזייה. רק אז, תוכלי להנות מהמנגנון הזה ולייצר הצלחה של ממש. מקווה שהארתי ועוררתי לחשיבה מחדש. שלך לאה פינטו

כנראה שעד כה למרות הירידה המשמעותית במשקל ושמירה על אותו משקל למשך פרק זמן ארוך אני נאבקת בכדי לא לעלות בחזרה אז כנראה שבאמת בסופו של דבר הדיאטה לא ממש הצליחה לי. אני בהחלט מאמינה שהגישה שלכן היא מעולה, כי בסופו של דבר למי שיצליח ליישם אותה היא תשנה את כל דפוסי ההתנהגות וזו הדרך היחידה לשמור על משקל תקין לאורך זמן. הבעיה היחידה היא אכן ליישם, זו לא פשוט- זה ממש ללמוד לשנות צורת התנהגות שמושרשת בנו מגיל הילדות, ומעבר לכך זה נורא קשה להבחין בין צורך פיזי לרגשי, כי כמו שאמרתי ישנם ימים שפיזית אני לא מרגישה שום צורך לאכול ויכולה לתפקד עם ממש מעט מזון, השאלה אם אני לא מרגישה צורך לאכול בגלל שאני באמת לא זקוקה למזון או בגלל שאני כל כך רוצה לרזות שזה גורם לי פיזית לתחושה שאני לא צריכה לאכול. ציינת שעברו אצלך את התהליך מתאמנות, והייתי רוצה לדעת עוד, מדובר בקבוצת תמיכה/יעוץ פרטני? אשמח אם תוכלי לפרט

שלום בלה תודה על תשובתך המהירה נכון. אין מאוד מתוסכלת מגופי,הוא משפיע על החיים שלי בצורה מאוד תובענית. אשמח מאוד אם תעזרו לי בדיאטה נכונה. אני מוכנה לעשות הכל בכדי שזה יצליח. תודה מקרב לב שרית.

אבל פה לא עושים דיאטה!!! בעיני אין דבר כזה דיאטה נכונה. צריך לדבר שפה אחרת שרית - לא דיאטה . את אומרת שאת מוכנה לעשות עוד דיאטה סימן שאת מחפשת דיאטה אחרת, מאוזנת אולי, מתוחכמת אולי ,אבל דיאטה. כשתיהיי מוכנה לתמיד לתת גט לדיאטה תוכלי לרזות באמת. כך לפחות אני מאמינה ואם את שואלת אז אם לא דיאטה מה כן הנה אתן לך חומר למחשבה. את אומרת משהו מאד מוזר - אני מאד מתוסכלת מגופי הוא משפיע על החיים שלי בצורה מאד תובענית. המשפט הזה ממש לא ברור לי - מה זאת אומרת משפיע עליך בצורה תובענית ? מה את מצפה ממנו? שיהיה בידיוק כמו שאת רוצה? וכי מה את עשית בשבילו כדי לקבל ממנו את השרות הזה? האם אהבת? האם כיבדת? האם הערכת? האם אמרת לו תודה על שהעניק לך את הילד/ילדה שלך במתנה? זה לא נראה כך. לפי מה שאת כותבת את כעסת עליו והחלטת להעניש אותו בדיאטות שונות ומשונות. ועכישו את מאשימה אותו על כך שהוא הורס לך את החיים ומכביד על חייך. תראי שרית, גופך לא עושה לך כלום גוף הוא גוף . הדרך שבה את מטפלת בו ,מתיחסת אליו , וממלא את צרכיו היא החשובה. אם תכבדי אותו ותאהבי תזכי בשיתוף פעולה ממנו . אם תתעלמי , תענישי ותעשי דיאטות תיהיה בינכם מלחמה. זו הבחירה שלך. אז שוב, אם תרצי דיאטה יש מספר פורומים בדוקטורס שישמחו לתת לך טיפים דיאטתיים רבים. אם תרצי משהו אחר. אני פה. בברכה, בלה

שלום קוראים לי אורית אני בת 25 לפי שלוש וחצי שנים ילדתי מאז אני מאוד מלאה ומאוד קשה לי לחזור לגוף שלי (למרות שאומרים שלא חוזרים לגוף שהיה לפני הלידה) לפי הלידה שלי הייתי בחורה רזה עם גוף יפה מאוד. נסיתי המון דיאטות כדורים,תה,מלטאות,צום,שומרי משקל, ומכון כושר . שום דיאטה לא הצלחתי לעמוד בה. עכשיו שאני חושבת על זה כמעט שלוש וחצי שנים אני בדיאטה כמובן עם הפסקות שהספיקו לי לעלות את כל מה שירדתי. הגוף שלי מאוד משפיעה אלי אפילו עם היחסים עם בעלי . אני לא מקבלת את הגוף שלי איך שהוא נראה היום. אני מאוד מקווה שתוכלי לעזור לי מחכה לתשובה תודה שרית!

שרית היקרה שלום רב לך. מדבריך אני מבינה שלא טוב לך. את לא מרוצה מאיך שהגוף שלך נראה ,את לא מצלחה לחיות עם השינוי שחל בו בעקבות הלידה ,ואת עושה המון דיאטות מזיקות שלא עוזרות לך (כמה מפתיע...) לחזור למה שהיית לפני הלידה.את אומרת שהמשקל שלך משפיע לרעה על איכות החיים שלך ועל יחסיך עם בעלך. את מקווה שאוכל לעזור לך ויותר מאשמח לעשות את זה. תעני לי בצורה פשוטה - איזה סוג עזרה את צריכה ממני? אני מקווה שאת מבינה שהגעת לפורום של הרזיה ללא דיאטה הפועל על פי עקרון של הקשבה לגוף, אכילה מתוך רעב ושובע ,שינוי התודעה לתודעה של אדם רזה טבעי והפסקה מוחלטת של עשיית דיאטה. . אם עקרונות האלה נראים לך ואת רוצה להכיר וללמוד אותם אשמח לעזור לך. בברכה, בלה

את יכולה לעזור לי בבקשה ? אני ממש לא יודעת מאין להתחיל אני בת 20 70 קילו 170 ס"מ אז יש לי 10 קילו להוריד כל חיי הייתי שמנה ואני לא סובלת את זה יותר , זה גורם להרבה בעיות לאישיות שלי כי אני נותנת לזה הרבה תשומת לב וכל פעם שאני רואה את עצמי אני אומרת אוקיי ממחר אני מתחילה דיאטה או שאני מתחילה חיים בריאותיים אך אני תמיד מאכזבת את עצמי ומושכת את זה ועדיין אין תוצאות אז לפני שבוע החלטתי שוב שזהו אני רוצה להיות רזה ובריאה ואז השתתפתי במכון כושר התחלתי בשבוע הראשון ועשיתי 3 ימים וכל יום התאמנתי שעה או שעה וחצי והתחלתי להפחית אוכל ולהתחיל עם אוכל בראיותי כלומר אני שותה המון מים ואני מתחילה את הבוקר עם נס קפה (חלב 1%) בלי סוכר עם 2 פרוסות לחם שחור וגבינה 5% ובשעה 2 אוכלת מה שיש בבית אך בכמות קטנה יותר ושותה דיאט קולה וכך אך בסוף השבוע הרגשתי שזהו אני לא יכולה יותר ומאז אני כל לילה אוכלת ממש מה שבא לי (שוקולד וכו) ועכשיו אני מרגישה ממש רע עם עצמי ואמרתי שזה בסדר אני מתחליה שבוע חדש עם אורח חיים חדשה אבל הבעיה היא שאני פשוט לא יודעת מאין להתחיל או איך אתה יכולה לעזור לי בבקשה ?

שלומית היקרה, את בתהליך הקלאסי - עושה מה שכולם עושים ומגיע לאן שכולם מגיעים. את עושה דיאטה ולא מצלחה להחזיק מעמד יותר משבוע. ראשית, ברוכה הבאה לפורום של הרזיה ללא דיאטה. פה לא עושים דיאטה. פה לא נותנים כל כך הרבה משקל ומחשבה לאכל. פה לומדים לכבד את הגוף ולהענות לצרכיו. פה אכולים מה שהגוף מבקש ולא מה שהראש הדיאטתי מרשה. פה נהנים מאכל, מחיים וגם מרזים - לתמיד. מעניין אותך? יופי - תקראי קצת את התשובות ואת התכנים ואם תרצי לדעת יותר את מוזמנת ליצור קשר איתי או עם לאה. הפרטים שלנו תחת התמונות. את כמובן מוזמנת להמשיך לשאול אם יש לך עוד שאלות. הרבה הצלחה

לאה, בלה, בוקר טוב מצאתי את הפורום הזה אתמול בערב, ומאז אני עוברת על ההודעות, ואני פשוט בשוק. השיטה שלכן מתארת במדויק את הדרך שעשיתי באופן אינטואיטיבי. אני בת 32, מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי ילדה שמנה, מתבגרת שמנה, אישה שמנה. עיניתי את גופי ואת נפשי באינספור דיאטות, ירדתי ועליתי, עליתי ו.. עליתי. לפני שנים, כשהייתי בהודו, בתוך איזה תהליך סמי-רוחני שעובר על הרבה מטיילים במזרח, משהו התחיל להשתנות. אני חושבת שזה התחיל מזה שהייתי כל כך מאושרת, שלא היה לי צורך לפצות את עצמי על כלום. ואז, נהייתי מודעת פתאום לתחושות שהיו לי חדשות לחלוטין: רעב, שובע, מרקמים שונים של מזון, התחושה השונה שהם נותנים בפה בעת לעיסה, גווני טעמים שונים באותו אוכל, ריחות, וכך הלאה. חוויית האכילה הפכה להיות חוויה מספקת, מהנה, פתאום אוכל הפך לכיף. מכיוון שהתחלתי לאכול לאט וביתר תשומת לב, כמויות המזון פחתו מאליהן, בלי שאשים לב. פתאום זה לא היה כל כך חשוב! עוד 100 קלוריות, פחות 100 קלוריות, אפילו העיסוק בזה נראה לי טפל וקטנוני: למי אכפת!!! הקילוגרמים נשרו מבלי שאשים לב. יותר מכך: ההרגלים האוטומטיים שלי השתנו. פעם כל שינוי רגשי כמו עצב, שמחה, דכדוך, עצבנות, התרגשות וכו' תורגמו אצלי מיד לזלילה. היום כל שינוי כזה דווקא חוסם לי את התיאבון, כמו איסטינקט של רזים. פעם הגדרתי את עצמי מכורה למתוק, והיום בא לי משהו מתוק רק לעיתים נדירות ביותר (ואז אני מתפנקת על הקינוח הכי "מושחת" בשטח) בכל הנוגע לספורט, אחרי שנים של פעילות גופנית כפויה, הגעתי לשתי מסקנות: 1. ספורט גורם לי להרגיש טוב יותר, רגועה, בטוחה בעצמי, ממוקדת יותר, מצב הרוח משתפר 2. אני שונאת ספורט לפיכך, מצאתי לעצמי פיתרון מסוג "להיות עם להרגיש בלי": מדי בוקר אני יוצאת להליכה רגלית של שעה. זאת הליכה רגועה, כיפית, בלי לקרוע את עצמי, קל לי מאוד להתמיד בה, כי כאמור אני נהנית. היום אני רזה. המשקל שלי די יציב, אבל אם אני עולה קילו או שניים, אני מסתכלת עליהם בחיוך סלחני, בלי היסטריה. אני יודעת שהם בדרכם החוצה, כי אין לי שום יחסים איתם. אני פשוט משחררת אותם. היו ברוכות על הפורום המושקע, ובהצלחה לכולם. זה פשוט ואפשרי.

בוקר טוב הדר ראשית רב תודות על שהגעת ושיתפת. אני מאמינה שדברייך מחזקים לא מעט אנשים שנחשפים לגישה ומתחברים אליה. כל שתארת, זה בדיוק זה. הרגשתי שאת מתארת את התהליך האישי שלי, עצמי. למעט הודו, שם עוד לא ביקרתי. קראתי אותך וחיוך רחב מלא שמחה והתרגשות התרחב לו מבחוץ ומבפנים. התהליך הסמי-רוחני שציינת, סייע לך להיות נוכחת. הנוכחות הזו, בין השאר באכילה (ובודאי, לא רק) איפשרה לך לחוות חוויות שהיו שם כל הזמן מבלי שתהיי מודעת להן. למען הגולשים אציין, כי הנוכחות המלאה הזו מתאפשרת בקלות מתוך מרחב של חופש, ללא אג'נדה פנימית סמויה המעוררת לחץ ליצור תוצאות כאן ועכשיו. אני משערת שלא עשית זאת למען ההרזייה, אלא למען החוויה וההנאה. ההרזייה, בדיוק כמו ההשמנה היא תוצר לוואי. גם ההתייחסות שלך לפעילות גופנית היא התייחסות בריאה ונכונה. אין ספק שהמחוייבות שלך להנעת הגוף הרבה יותר גבוהה משל כל מי שמשתמשם בה ככלי וכאמצעי להרזייה. את מחוייבת להנאה ולרווחה הפיזית והמנטלית שלך. מכאן שאינך מגדירה לעצמך תבנית פעילות קשיחה ומסרסת. כמוך, גם אני נהנית מהליכה בבוקר (לסרוגין עם רכיבה על אופניים, בהתאם למה שמרגיש הכי כיף בבוקר נתון). אני זוכרת בוקר אחד בו הרגשתי שבכיף שלי דווקא להשאר בבית ולגלוש באינטרנט, הרעיון של לתת לעצמך לבחור כל בוקר מחדש ולתת לגיטימציה לכל בחירה הוא חשוב מאוד. אך משהו היה חסר. הבנתי שזה האויר הצח והנקי של הבוקר, מראה השמש העולה. הבחירה באותו בוקר היתה לצאת ל- 5-10 דקות. נעלתי את נעלי הספורט, הרכבתי את אוזניות ה- MP3 ויצאתי לנשום אויר. זה כמובן הסתיים לאחר שעה. זה היה לגמרי נפלא אם זה היה נמשך 5-10 דקות, אלא שההנאה היתה מניע רב עוצמה. אני מניחה שאצל רבים שקוראים זאת עכשיו, עולה המחשבה: "אני לא נהנה/נהנית מפעילות גופנית" או "הלוואי ואני הייתי יכול לראות זאת כך" או "לי זה אף פעם לא קורה" וכ"ו. אז למען כל אלה אומר, שגם אותי ניהלו מחשבות כאלה בעבר, אני מניחה שגם אותך, הדר. מחשבות מעין אלה הן תולדה של אמונות עבר. כשהאמונה היא "כדי לרזות אני חייב לעשות ספורט". הפעילות הגופנית מבוססת על מתח ולחץ. היא הופכת לעול, נטל, עונש. תזכורת יומיומית ל"בעיה" שלנו. מעבר לכך, המחשבה שצריך להרשם למכון כושר או שחייבים לפעול כך וכך פעמים בשבוע כי אחרת זה לא שווה - גורמת לנו במשב מוטיבצית על, לקבוע תוכנית לא ריאלית. שוב הדפוס הדיאטטי המפורסם של "הכל או לא כלום" הראיה האחרת מתגבשת לה תוך שינוי התייחסות מוחלט לסוגית הגוף וההרזייה, כמו גם לפעילות גופנית ולמזון. הדר, מעריכה את העובדה שמצאת לנכון לבקר בפורום שלנו ולתרום מנסיונך. יישר כח ושנה נפלאה שלך לאה פינטו

נשמע לי מאד הגיוני הדרך שאתם מציעים אבל אין לי מושג איך להתחיל. לא חושבת שאני יודעת להקשיב לגופי ולצרכיו. נמאס לי ממה שעשיתי עד היום שלא הוביל לשום מקום. אני צריכה עזרה - איך מתחילים?

היי מיכל. ברוכה הבאה. תתחילי מלקרוא מגוון תשובות כי הרבה אנשים פונים עם שאלה דומה . התהליך הוא מורכב ועובד על רבדים רבים ולכן אנחנו ממליצות מאד על ליווי אישי. שתינו עובדות בדרכים שונות כאשר המטרה היא אותה מטרה. את מוזמנת ליצור קשר טלפוני או במייל במידה ותרצי יותר פרטים. בברכה, בלה

את יכולה לעזור לי בבקשה ? אני ממש לא יודעת מאין להתחיל אני בת 21 70 קילו 170 ס"מ אז יש לי 10 קילו להוריד כל חיי הייתי שמנה ואני לא סובלת את זה יותר , זה גורם להרבה בעיות לאישיות שלי כי אני נותנת לזה הרבה תשומת לב וכל פעם שאני רואה את עצמי אני אומרת אוקיי ממחר אני מתחילה דיאטה או שאני מתחילה חיים בריאותיים אך אני תמיד מאכזבת את עצמי ומושכת את זה ועדיין אין תוצאות אז לפני שבוע החלטתי שוב שזהו אני רוצה להיות רזה ובריאה ואז השתתפתי במכון כושר התחלתי בשבוע הראשון ועשיתי 3 ימים וכל יום התאמנתי שעה או שעה וחצי והתחלתי להפחית אוכל ולהתחיל עם אוכל בראיותי כלומר אני שותה המון מים ואני מתחילה את הבוקר עם נס קפה (חלב 1%) בלי סוכר עם 2 פרוסות לחם שחור וגבינה 5% ובשעה 2 אוכלת מה שיש בבית אך בכמות קטנה יותר ושותה דיאט קולה וכך אך בסוף השבוע הרגשתי שזהו אני לא יכולה יותר ומאז אני כל לילה אוכלת ממש מה שבא לי (שוקולד וכו) ועכשיו אני מרגישה ממש רע עם עצמי ואמרתי שזה בסדר אני מתחליה שבוע חדש עם אורח חיים חדשה אבל הבעיה היא שאני פשוט לא יודעת מאין להתחיל או איך אתה יכולה לעזור לי בבקשה ?

לפני חודשיים התחלתי ליישם את השיטה ואני מאמינה בה בעניים עצומות ובכל זאת עם כל האמונה שיש לי בדרך ועם כל ההבנה שלגוף שלנו יש צרכים משלו ואני צרכים ללמוד להיות קשובים לו ולספק את הצרכים שלו,לאכול רק כשרעבים לסיים כשבעים.ובכל זאת אני עדיין לא ממש נאמנה ב100% לדרישות הגוף שלי.אני מוצאת את עצמי בימים מושלמים בהם אני קשובה לגופי,ובימים בהם אני לא קשובה לצרכיו אלא קשובה לצרכי הראש השמן שלי או הדיאטתי שלי, יותר נכון להגיד. עדיין קיים בי מנגנון ההגנה מפני הדיאטה הבאה,כלומר לאכול עכשיו מהכל כי מחר אני מתחילה דיאטה חדשה,למרות שאני יודעת שאני לא בדיאטה ומה שאכלתי היום אני אוכל לאכול מחר. אני מבינה שלפני שמתחילים את התהליך אתן ממצליצות וכך גם הסברתן שאתן פועלת,צריך לנקות את עצמנו מהחשיבה הדיאטתית ואני מאמינה במה שאתן אומרות ומקבלת בחום ובאהבה את ההסברים שלכן אך אני עדיין לא יכולה להתנתק מהרצון לאכול היום הכל כי מחר אני לא יכולה. יכול להיות שאין כאן כלל קשר למוטיבציה אלא לשינוי החשיבה הדיאטתית שלי,אבל השאלה הנשאלת היא,אך עושים את זה? אך מוחקים את החשיבה הזו את ה"כול כפי יכולתך"כי מחר יום חדש ואני אתחיל מחדש,אך מתגברים על הדחף לאכול משעמום או מדיכאון. הידע שאתן מוסרות כאן מתקבל על הדעת ,אמצתי אותו במהירות הבזק,אני מבינה את הצרכים של הגוף שלי ובימים טובים אני קשובה לו ואני מספקת את צרכיו,אך אתמול לדוגמא(שישי) היה לי יום טעון רגשות,העלתי זכרונות עם קרובת משפחה והיו הרבה רגשות שמחה ועצב,ולאחר אותה שיחה אני הייתי במצב של התקפה,תקפתי את האוכל,זללתי ממנו ללא הפסקה,בראש קיימת המחשבה על הגוף שלי על העוול שאני עושה לו עכשיו על כך שאין הוא צריך את כל כמיות השוקולד והעוגיות שהכנסתי לו,אך הראש היה חזק ממני,הגוף צעק לי להפסיק הראש השתיק אותו מהר מידי. מבלבל אני יודעת אך כך הרגשתי אתמול,כמו שני אנשים עם רצונות שונים. הראש רצה לאכול כי כך הוא התנהג עד לא מזמן וכך הוא רגיל לחשוב שנים או יותר נכון כך אני רגילה לחיות ולחשוב במשך שנים,ומצד שני התובנה החדשה שקיימת בי בידיעה שגופי אינו זקוק לכל המזנות שאני מכניסה לו,ואין הוא רעב כלל. זיהיתי את הרעב כרעב נפשי,ובכל זאת לא ידעתי אך להתמודד עם המצב ובחרתי בשיטה הישנה והקלה עבורי,האוכל כמפלט. אני חוזרת לעצמי אבל אני רוצה לשמוע מה דעתכן האם זה חלק מן התהליך והאם זה בסדר. אני מחפסת כאן מכן פייוס כדי שאני אסיים לכעוס על הנפילה שלי ואחזור להיות קשובה לצורכיו של גופי. אני גם אשמח לשמוע מאנשים שפועלים לפי הדרך המבורכת הזו ולשמוע איך הם מתמודדים עם מצבים שכאלו,ורק כדי שתדעו אתמול במהלך המתקפה האוורית על גופי הייתי מאוד עסוקה ועדיין מצאתי זמן לאכול שני חטיפי שוקולד,עוגיה עם קפה,ועוד קצת עוגיות בלי קפה,ועוד קצת ציפס,ולא לא הייתי רעבה כלל וכלל. שבת שלום ושבוע שפוי לכולנו.

נועה המקסימה, ראשית נהנתי לקרוא את ההודעה שלך. ממש כייף לראות שאת מוכנה ופתוחה לנסות משהו אחר. הרשי לי לברך אותך ,התחלת מצוין . אבל , הדגש הוא על התחלת . אכן השלב הראשון בעבודה שלנו זה לנקות את השטח ולהיפטר ממנטליות דיאטתית - שלב אגב לא פשוט בכלל כי הדיאטה שהייתה שולטת בתודעה שלך משך כל כך הרבה זמן לא בקלות כזו תפנה את מקומה. אבל גם אחרי שעברת בשלום את השלב הזה מחכים לך שלבים רבים בדרך. אמנה כמה מהם. ישנו השלב של התחברות והתידדות עם הגוף שלנו - בשלב זה אנחנו לומדים לאהוב ולכבד אותו כמו שהוא עם המשקל שלו - גם זה שלב לא פשוט בכלל כי יש לנו קולות שמתנגדים להשלמה הזאת.(בעקר כי הם אומרים לנו שאם נשלים עם מה שיש , למה שהגוף ירזה). בשלב הזה אנחנו לומדים את שפת הגוף - איך הוא מדבר אלינו ,מה הוא אומר, ואיך לפרש נכון את האמירות האלו. שלב אחר לא פחות חשוב הוא התמודדות עם רגשות - זה המקום שאת תיארת. בני אדם הרבה פעמים פוחדים מרגשות ומאמצים אסטרתגיות שונות על מנת להתחמק מהם - לדוגמא את דיברת על בריחה לאכל . חשוב מאד ללמוד להתנהג נכון עם רגשות - החל מפירוש מציאות שונה אשר ייצר רגשות אחרים, ועד ללימוד טכניקות של מיקוד, התבוננות נשימה או הגדלה אשר עוזרות מאד לפגוש את הרגשות בדרך מעצימה ומועילה. ישנו גם שלב של למידה של אכילה בצורה בריאה ,מהנהו חופשית תוך לימוד זיהוי רעב ביולוגי מול רעב פסיכולוגי, לימוד הנאה מחווית האכילה, לימוד חווית השובע והפסקת אכילה מתוך שובע וסיפוק. וישנו השלב המאד חשוב של לימוד על תודעה והדרך בה היא פועלת תוך שינוי התודעה של הראש השמן ודיאטתי לראש של אכלן רזה טבעי. וישנם עוד דברים נוספים שחשוב ללמוד. כפישאת רואה נועה,הגישה היא רחבה ועמוקה ,והיא הרבה יותר מרק להתחיל להקשיב לרעב ושובע - זה חשוב ועקרוני אבל זו רק תחילת הדרך. אז לא להרים ידיים, להמשיך להתקדם ואם יש בעיות ותהיות - אנחנו פה. המון הצלחה בהמשך הדרך. בלה

היי נועה את מבינה את המטריה הלוגית ואף מתחברת אליה. הקושי נובע ממרחב החשיבה שלך, שעושה עיבוד ללוגיקה הזו, בכלים הלא נכונים. נועה, אני מזהה כאן מספר גורמים מעקבים ומקשים, אציין שלושה בולטים במיוחד. 1. את פועלת ממקום מאוד ביקורתי ושיפוטי להבדיל ממקום בו יש מרחב בטוח לחוויה וללמידה. 2. את פועלת מתוך דפוס חשיבה כפייתי של "צריכה/חייבת" אשר מזין את השיפוטיות שלך כלפי עצמך וכלפי התנהגותך. 3. את פועלת ממקום שנותן למזון המון תשומת לב וכח. על חשבון תשומת לב חיונית וחמלה מקדמת הבנה כלפי עצמך. די באלה, כדי לטפח את דפוס יצירת רגשות האשם, שהם, יקירה, הם גורמי השמנה משמעותיים ביותר. כל אלה באים מדפוס חשיבה של "הכל או לא כלום", דפוס חשיבה דיאטטי, כפי שציינת. ומתוך אותו דפוס ממש, את מחפשת את הפרקטיקה אצל אחרים, מבלי להפנים כי הפרקטיקה המעשית היא תוצר של הוויה. כל עוד בהוויתך, לא יתקיים השינוי, כל כלי עזר שתקבלי יישחק. כשאני אומרת "הוויה" אני מתייחסת לאוירה בה את פוסעת בתהליך, להלך הרוח המלווה את התהליך שלך. אני חווה ממך הרבה תסכול ולחץ - אלה אינם עוזרים, אלה מעכבים ובולמים. לא סתם בחרת בכותרת בה בחרת, "מוטיבציה" - זה לגמרי שייך לעולם הדיאטה. לטעמי את מחברת את המוטיבציה הזו לכח רצון ומשמעת ברזל וכאן הטעות. מוטיבציה יש לך, בגלל זה את כאן, בגינה את מתנסה. בתהליכים נכונים, איננו לוחצים על כפתור ומיד משתנים ומשנים. זו הסיבה שלצערנו איננו יכולות להענות לבקשות חוזרות ונשנות, לקבל טיפים והכוונה ספציפית על במת הפורום. אין זה נובע מקמצנות בידע או מרוע כפי שאת יכולה להתרשם. אינני יכולה לכתוב לך, "נועה, אל תחשבי כך...נועה, תחשבי אחרת" (מנסיון רב, לא זו הדרך בה דברים עובדים). אין אנו ממשים למידה אמיתית מנאומיהם של אחרים אלא מנסיוננו ומחוויותינו אנו. כל שאני יכולה, בפורום זה, הוא לעורר אותך להסתכלות חדשה, לחשוף אותך לאפשרות אחרת עבורך. תהליך השינוי עצמו הוא תהליך בעל רבדים מגוונים ואישיים מאוד. תהליך שינוי מתרחש תוך כדי תנועה מבלי שנבחין ברגע מסוים בו הוא מתרחש, הפנמה והטמעה דורשים זמן. כך קורה שאני שומעת כמעט מכל מתאמן/ת שלי, בשלב זה או אחר, את המשפט הבא: "את יודעת, שמתי לב שאני כבר לא....שזה כבר לא באוטומט שלי" תהליך הרזייה במסגרת גישת ההרזייה ללא דיאטה הוא תהליך שינוי. וכמו כל תהליך שינוי הוא בעל רבדים רבים ומגוונים שנוגעים בנישות חיינו ולא במקרר. שאלת, כיצד להתמודד עם אכילה רגשית? אינני יודעת איך לענות לך, לא בגלל שאין לי מה לאמר בהקשר זה אלא מפני שכל תשובה שאתן, תעובד אצלך, בשלב זה, בדפוס החשיבה שתובע ממך מחוייבות לעשייה על פני מחוייבות ללמידה ולתובנה העמוקה, זו שיוצרת מציאות חדשה באמת. לשיטתי, עלינו לתת לגיטימציה מלאה לאכילה הרגשית שלנו. מתוך הלגיטימציה הזו, בעבודת בוננות נכונה, היא תצטמצם ותהפוך לשולית. כל עוד תחששי ממנה ותראי בה איום, היא תמשיך להיות כזו וכוחה יתעצם. זה כמו להגיד לך "אל תחשבי על פיל ורוד" - האם כשאני מבקשת זאת ממך, את מצליחה לא לחשוב על פיל ורוד? ברור שלא. בתהליך הזה אנו לא מסתכלים על הקיר בו אנו עלולים להתנגש אלא לכיוון אליו אנו רוצים להגיע. לחיות עם אכילה רגשית פה ושם בשלום, זה אחד המקומות אליהם אני מכוונת. אכילה רגשית היא מנת חלקנו, כולנו. ההבדל בין רזים לשמנים איננו בקיומה אלא במינון הנובע מהפרשנות שאנו נותנים. הנסיון להמנע מאכילה רגשית והמיקוד בכך כמטרה, לא רק מפספס את הפתרון אלא מעצים את הבעיה. איך לעשות זאת? איך להגיע לראיה כזו שמאפשרת תפקוד זורם ונעים, מהנה ומקדם? זה כבר סיפור אחר. והסיפור הזה נבנה תוך תהליך של מודעות עצמית. "מודעות עצמית" היא מושג שבימינו התרוקן מתוכן. כמעט כולם טוענים למודעות עצמית ברמה כזו או אחרת, וכמעט כולם לא יודעים מודעות עצמית מהי. כך שגם למושג הזה לא הייתי מתייחסת כברור מאליו. העובדה שאת מסוגלת להיות מודעת לצרכים שלך (למרות שאינך מכבדת אותם כל הזמן) זו בהחלט כבר התחלה (אם כי גם האבחנה הזו דורשת בירור). אך לצידה, ההזדהות הטוטאלית שלך עם החשיבה השופטת והמבקרת שלך מעידה על חוסר יכולת לראות עצמך על גופך, מחשבותייך ורגשותייך באופן אובייקטיבי ולומד. את היכולת הזו אפשר לפתח וכשתשיגי אותה, היא תהיה לך כלי רב עוצמה בכל תחום ולא רק בתחום ההרזייה. כשתלמדי לתפוס מרחק ממה שאת קוראת לו "אני" , ליצור מרחב שאינו מזדהה ואינו מזין, תוכלי להגיע לרמת מסוגלות נהדרת. נועה יקרה, מצאי דרך להרחיב את יכולת הלמידה האישית שלך, ממליצה לך בחום על תהליך אישי מובנה. היכולת קיימת בך, זה ברור. מצאי את הדרך לממש אותה. שבוע נפלא ומלא השראה שלך לאה פינטו

להבין את השיטה..אני קוראת את התגובות של הבנות ולא ממש מבינה...האמת שהתחלתי תוכנית כמעט של צום ואני די מתוסכלת...מהצום אבל שמחה מהתוצאות היומיות...אז אם אפשר אודה לכן על תשובתכן....

ערב טוב גלית. וכשיסתיים הצום, מה את חושבת שיהיה? האם זו נראית לך דרך לחיות את חייך? הדחף להשיג תוצאות כאן ועכשיו מעוור את עינינו. בשלב ראשון, הלחץ, היפטרי מהלחץ, קחי הרבה אויר. באוירה הלחוצה הזו, יהיה לך קשה לייצר תוצאות ולהנות מהדרך. אני בטוחה שאת רוצה וזוהי זכותך הלגיטימית לממש את רצונותייך. אך לי נדמה שהפכת רצון לכורח אשר מגביל את הסתכלותך ואת משאבייך. יקירה, חדדי את בקשתך ונסי לעשות סדר גם לעצמך וגם לנו כדי שנוכל לעזור. מה הבנת ומה לא הבנת בנוגע לגישת ההרזייה ללא דיאטה? העלי שאלות קונקרטיות יותר ונשמח לענות בהרחבה ובתשומת לב רבה. ערב נעים שלך לאה פינטו

אני נמצאת כרגע בתהליך ירידה במשקל,בקבוצה בה מקבלים תפריט לפיו אוכלים וכך יורדים.. לפני שלושה חודשים התחלתי את התהליך ירידה ועד עכשיו הורדתי בסביבות השבע קילו.. קראתי כמה מהשאלות והתשובות ולפי מה שהבנתי אנשים יורדים ללא ספורט וללא תפריט שיכוון אותם. נשמע בדיוק בשביל בחורה כמוני שאוהבת לאכול ופחות אוהבת להתאמץ ולעשות ספורט. הייתי שמחה אם מישהו היה מסביר לי את השיטה. תודה

כדי להיכנס לעניינים מהר אני ממליץ לך לקרוא כמה שיותר שאלות ותשובות בפורום. השאלה שלך נשאלה הרבה מאוד פעמים ככה שתוכלי למצוא את התשובה בלי בעיה. יש כאן בפורום כל כך הרבה אינפורמציה שאת יכולה לצאת פרופסור. בעמוד 48 בפורום, למטה לקראת הסוף, ורד שואלת שאלות ומקבלת תשובות מפורטות ומרתקות. כנסי ותהני.

שלום, קראתי בפורום והבנתי התפיסה/הגישה אך נורא קשה ליישם ולרזות ללא עקרונות מובנים ותפריט מסודר. אין חוכמות בכדי לרזות צריך לאכול פחות ולהוציא יותר אנרגיה - וזה לא פתרון קל לכולנו אך הגיוני. "הרזיה ללא דיאטה" נראה קצת כמו חלום שלא ממש יתממש.... אשמח להכוונה כיצד לאכול פחות עפ"י שיטה זו כי מהתכתובות זה לא ממש ברור כיצד להתנהג ובטח אי אפשר לפני כל מה שמכניסים לפה לבדוק אם באמת זקוקים לכך. כמו כן, המלצות לתפריטים וקצת סדר בעניין. תודה, גלית

שלום גלית, בינתיים עד שתקבלי תגובה מבלה ולאה אני רוצה להבהיר כמה דברים ולתת לך הכוונה שתעזור לך. את אומרת שקשה ליישם את הגישה ללא תפריטים ואני אומר לך מנסיון שזה מעולם לא היה קל יותר. אין הגבלה על איזה אוכל, לא צריך את כל מאכלי הדיאט למינהם שמלאים בכימיקלים מסוכנים. התפריט שלי מעולם לא היה עשיר כל כך. אני מרזה בלי לעשות כלום. את שומעת? בלי לעשות כלום, חוץ מלאכול את מה שמתחשק לי והכי מתאים לי באותו רגע. אז על מה בדיוק את מתלוננת תזכירי לי? העקרונות פה הכי ברורים בעולם. אם תאכלי על פי הצרכים של הגוף שלך ( הגוף ולא הראש) את תרזי נקודה! הגוף שלך מחשב את הקלוריות בעצמו וברגע שהוא מקבל את מה שהוא זקוק לו הוא מודיע לך. זה לא חשוב מה את אוכלת: גבינה,פסטה, עוף, סלט, גלידה, פירות. אני אוכל היום כל דבר שאת תגדירי "שמן" או "לא בריא" , לא עושה כמעט ספורט( ספורטאי מלידה אבל כרגע אני נח) ומרזה בלי קושי. שנים שאני אוכל רק מוצרים נטולי שומן לחלוטין וזה לא מונע ממני לעלות במשקל. ברגע שנחשפתי לשיטה זרקתי את כולם , אני אוכל מה שאני אוהב ומרזה.קל לי מאוד להבחין בין רעב ביולוגי לרעב ריגשי, אני יכול ללמד אותך אם תרצי. הגישה הזו לא רק הגיונית, היא ממש גאונית. אין יום שאני לא מתפעל ממנה. זה לא רק אני, זו גם אישתי שעושה את אותו הדבר. בגישה הזו אומרים שעם הזמן ההעדפות שלנו משתנות. כלומר, העובדה שיש שפע לא תגרום לנו לאכול אוכל פחות מזין( ממתקים, אוכל מטוגן, המבורגר וכו) שמאוד אהבנו לפני ונמנענו כמה שאפשר כי זה לא טוב לדיאטה. להיפך, נעדיף אוכל מזין יותר, בריא יותר לגופנו. אני זה דוגמא קלאסית : לפני שהתחלתי בגישה הייתי אוכל ירקות מעט מאוד וגם זה רק כי "צריך" וזה "בריא". מספר ימים אחרי שהתחלתי בגישה החדשה, התחלתי לרצות סלט בכל יום וכשאני אוכל אותו אני נהנה כמו שלא נהיניתי אף פעם. המשפט שלך: "אין חוכמות, בשביל לרזות צריך לאכול פחות ולהוציא יותר אנרגיה". זו ממש קלישאה, אני עשיתי ספורט כל חיי , רוב הזמן במסגרת מקצועית מאוד ותמיד שרפתי יותר ממה שאכלתי וזה לא ממש עזר. את עדיין עמוק מאוד בתוך הראש הדיאטטי וזה מה שמונע ממך לראות את מה שברור כשמש: לא צריך לסבול כדי לרזות. את ממש מתעקשת לסבול, תפריטים, הגבלות, קלוריות, מאזני ארגיה, דיאטנית שתכוון, מה לא נמאס לך לחיות בתוך הכלא הזה? נותנים לך פה חיים חדשים, תאכלי מכל טוב, אל תהרגי את עצמך עם הספורט, תרזי בלי מאמץ, תרגישי טוב, תאכלי הכי טוב אי פעם ואת? את מתעקשת לסבול. וואלה לא מבין אותך. "הרזיה ללא דיאטה" נראה לך כמו חלום? חלומות מתגשמים ולא רק שמתגשמים, את יכולה לחיות את החלום הזה כל יום, כל ארוחה מחדש. את לא תאמיני כמה זה מדהים. את תשאלי את עצמך יותר מפעם אחת :"איך זה שלא ידעתי על זה קודם? " למה הדיאטנית שלי לא אמרה לי על הגישה הזו?" אם תביני את הגישה ותשני את תפיסתך לא תבדקי כל דבר לפני שתכניסי לפה. תלמדי שאכילה בריאה היא אכילה שנועדה למלא צורך פיזי של הגוף, צורך ביולוגי. את תדעי להבחין בין הרעב הפיזי לרעב הריגשי,יהיה לך מאוד ברור מתי את צריכה לאכול. אין דבר קל יותר מזה. לא צריך לשבור את הראש, לעשות חישובים. זה ממש פינוק, הגוף עושה הכל עבורך, . תאכלי, תיהני ותרזי. יותר טוב מזה? אם את רוצה לקבל עוד אינפורמציה, תחזרי לעמוד 48 בפורום, לקראת סוף העמוד ורד שואלת ומקבלת תשובות מפורטות ביותר. בהצלחה!

שלום רב, האמת היא שבעיני אין תשובה יותר טובה מזו שקיבלת. אין כמו אדם שהתנסה בשיטה וראה שהיא עובדת כדי לגרום לך להאמין. אני לא מכירה באופן אישי את האדם שענה לך אבל רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לו על שהפך להיות מליץ היושר של הגישה הזאת. אני ממליצה לך להפסיק לאחוז בפרדיגמות שכולם אוחזים בהם ולנסות להאמין במשהו אחר. כל קפיצה משמעותית בהתפתחות אנושית (ואני לא משווה) קרתה כשהיה אדם שקרא תיגר על הפרדיגמה המקובלת - כמו למשל ניוטן שניסח את חוקי הפיזיקה המכנית ואינשטיין שהציג את תורת היחסות - היום זה נראה מובן מאליו אבל אז זה נחשב כשערוריתי יוצא דופן ולא יכול להיות. יש דוגמאות רבות לכך . חשוב שתביני אם דרך הדיאטה עובדת עבורך - כלומר נותנת לך איכות חיים טובה, מאפשרת תוצאות ואת נהנית ממנה - תמשיכי בה. הגישה שלנו מיועדת לכאלה שהדרך הזאת לא רק שפתרה להם את בעיית עודף המשקל אלא הגדילה אותה מאד והפכה אותה לבעיה מעיקה ובלתי פתירה . אני מבינה שקשה לך להאמין וזה בגלל שאת לא רואה את כל התמונה וכשרואים רק חלקים של פזל קשה מאד להבין איזו תמונה הוא מרכיב סהכ. אני שמחה שהצצת ונפגעת. את מוזמנת להצטרף לפורום - לגלוש, לשאול ולעורר , זה תורם לכולנו. בברכה ושוב תודה לnodiet men האלמוני ולאשתו על העזרה שהם מושיטים לנו. בלה

שלום לך, תודה על תשובתך,אני רואה שאתה מאוד מחובר לגישה ופועל לפיה, מניחה שגם ירדת במשקל בשיטה זו אחרת לא היית ממליץ עליה כל כך באמונה שלמה - יישר כוח. שוב גם לי נמאס מכל הדיאטות שמתענים בהם, יורדים ועולים במשקל בחזרה ללא מוטיבציה, ניסיתי כמה ימים לספור קלוריות מול ספורט בחדר כושר {60 דקות} אך זה לא החזיק יותר משלושה ימים והתייאשתי. כרגע אני צריכה ללמוד לבחינה וכל רגע מתחשק לי לאכול בכלל חגים/סופי שבוע עם המשפחה הרבה אוכל ונשנושים. במקרה נקלעתי לפורום הזה ואני אשמח לדעת הכלים להצלחה. אני בטוחה שכמוני יש כאן עוד אנשים שישמחו להבין כיצד לנהוג עפ"י התפיסה החדשה, כי מההודעות רק מדברים על הרגש והצד הפיזיולוגי של הגוף וזה נשמע נכון, אך עדיין לא ברור בתור מתחילה כיצד ליישם בפועל הגישה. אתמול פורסמה כתבה ב- MSN במדור "תזונה ודיאטה" באותו עניין בדיוק. אשמח לשמוע המלצות ליישום ואם בא לך לשתף בפורום כיצד אתה פועל עפ"י גישה זו (אני מבינה שאין חוקים "תעשה או אל תעשה" אך בכל זאת כיצד זה עובד). תודה רבה, גלית

לבלה, לאה וקוראי הפורום שלום. אני בת 32, וכל חיי נאבקת בהשמנה. לעיתים יורדת במשקל, שומרת עליו לתקופת מה, שוב עולה וכו'. אני אמנם לא מצדדת בדיאטות כפתרון אולטימטיבי (הן לא ממש עזרו לי בטווח הארוך), אבל בכל זאת אני גם ספקנית לגבי השיטה שאתן מציגות. השאלה העיקרית שלי היא: למה שהגוף שלי יבחר לוותר על הקילוגרמים העודפים? זה כמו שנבקש ממישהו לבזבז את כל הכסף שהוא חסך בקפדנות ליום סגריר. יכול להיות שההשמנה לא תתגבר, אבל האם ניתן לראות תוצאות ממשיות של ירידה משמעותית במשקל? האם נתקלתן בעבודתכן באנשים שהיו ממש שמנים והשילו על פי השיטה קילוגרמים רבים? אודה לכן מאוד על תשובתיכן, שאני משערת שמגיעות מתוך ניסיון עשיר בתחום. בברכה, אריאלה

אראלה היקרה. משאלתך עולה הנחת יסוד ברורה - הגוף שלי רוצה להיות שמן וכדי שהוא לא יצליח במזימתו עלי כל הזמן לפקח עליו , להגביל, לאסור, לפחד.הנחה זו מבוססת על גישה הרואה את הגוף כאויב שלנו שמונע מאתנו לחיות בהנאה בעולם הזה. ברגע שזו אמונתך נוצר קרע גדול בינך לבין גופך - גופך המסכן לא מבין מה רוצים ממנו ומנסה בכל כוחו לשרוד במציאות המבלבלת הזאת שנחתה עליו (שפע מזון מצד אחד, איסורים מצד אחר, אכילה מצומצת מאד לפעמים ולפעמים אכילה הרבה מעבר למה שהוא זקוק). בגדול, חווה גופך מצב בו הוא מרגיש שלא באמת מכבדים אותו, מכירים את צרכיו ומקשיבים לו. הוא חווה התעלמות, כפייה וזילזול. במצב זה הוא מנסה לשרוד כמיטב יכולותו על ידי אגירת שומן (בשביל הרעב=הדיאטה הבאה המחכה מעבר לפינה). הדבר דומה לאדם שהיה פעם עני מרוד - ניהיה עשיר אבל לא השתחרר מהפחד לחזור להיות עני הוא מחכה לתקופה הזאת ובנתים מסרב להשתמש בכסף הרב שיש לו בחשבון אראלה, כל עוד את מנוהלת על ידי האמונה שבאה לידי ביטוי בשאלה שלך את תתקשי לוותר על רעיון הדיאטה. כל עוד רעיון הדיאטה ישלוט בתודעה שלך לא תוכלי לאכל מתוך גישת הלא דיאטה - זה בסיסי, עד שלא נזרוק את הרהיטים הישנים לא נוכל להכניס חדשים ואם נתעקש ניצור בלאגן. ולשאלתך - כן, ברגע שאנשים מפנימים את האמונה שגופנו לא נולד להיות שמן ולא בריא, ברגע שהם מוותרים על הפחד מהגוף של עצמם, ברגע שהם לומדים לאהוב, להוקיר ולכבד אותו, ברגע שהם לומדים את השפה שלו ואת הפירוש שלה ובוחרים להענות לצרכיו - בוודאי שהוא יורד במשקל וכי למה שישאר שמן? זה הרי מכביד עליו כמו שזה מכביד עליך. אם תסכימי להתיחס אליו אחרת ותוצאי את המשטרה מהבית יהפוך גופך לאט לאט לבן ברית הכי טוב שלך. עליך רק להאמין. בברכה, בלה

שלום! עיינתי מעט בפורום והשיטה נשמעת מעניינת ו"נכונה" למרות שאני לא יודעת אם הייתי יכולה ליישם אותה בחיי היומיום... כי לפעמים אני מרגישה שאני פשוט לא כל כך יודעת איך להיות מחוברת וקשובה לגוף שלי במאה אחוז... אם לפני כל ביס אני אשאל את עצמי "הגוף שלי באמת צריך את זה? זה מה שהוא רוצה כרגע?" יכול להיות שהרבה פעמים אגיע למסקנה של "לא עזבי לא באמת..." ועדיין אני לא יודעת אם זה הגוף או הראש... אוף זה נשמע מבולבל כזה אבל ככה אני נהיית כשזה מגיע לדברים כאלה של "להתחבר לגוף... לנפש..." :) אני מקווה שאני לא נשמעת מזלזלת פשוט זה קשה לי ואני לא יודעת איך, ואיך באמת לדעת שזה נכון ואני מניחה שבגלל זה גם הרבה אנשים לא בדיוק תופסים את השיטה (לפי מספר תגובות שראיתי). בעיקר בחיים המודרניים שיש מסביבנו כל כך הרבה זבל שהגוף בכלל לא צריך, ולפעמים יוצא שבחיים אתה מוקף בדברים האלה בלבד (לדוגמא אני כשאני רצה מעבודה ללימודים וכו'- אם זה בסוג האוכל או בכמויות שמוכרים אותו)... אז איך מיישמים את השיטה בחיי היומיום? ועוד סתם שאלה שעלתה לי- מהי דעתכן על אלכוהול? האם יכול להיות מצב שהגוף מבקש אותו? או שזה הראש? בקיצור- אפשר במידה או להמנע? תודה רבה מראש וסליחה אם זה נשמע מבולבל אבל כך אני מרגישה עם אוכל בשנים האחרונות ובאמת הייתי רוצה סופסוף להתחיל לתת לגוף שלי בדיוק מה שהוא צריך אבל זה לא הולך לי והוא קצת כועס עלי נראה לי P:

הי מיכל, את באמת נשמעת קצת מבולבלת ,אבל תחשבי לרגע ,נניח שאת רוצה ללמוד משהו חדש לדוגמא - שפה חדשה את לא מכירה את השפה בכלל לא את כללי הדיקדוק לא את המילים לא את הכללים את מנסה להבין , לכתוב או לקרוא בשפה החדשה הזאת וברור שאת מתבלבלת. אם תשאלי אנשים איך את יכולה להכיר ולהשתמש בשפה זו , יגידו לך כולם שעליך לעבור תהליך למידה מסודר . להתחיל מהיסוד , לסבול חוסר ודאות וחוסר הבנה וואז לאט לאט להפנים, לתרגל, לטעות ,ללמוד מהטעויות ובסופו של דבר להיות בעלת שליטה מלאהעל השפה הזאת. זה ברור שזה תהליך שלוקח זמן ומצריך התמדה וסבלנות. הגישה שאנחנו מציגות היא גישה חדשה שדורשת תהליך מסודר של למידה. על מנת ללמד אותך לזהות את הרעב הגופני מול רעב רגשי, לדעת להבדיל בין רעב לצורך הזנה לאכלה לצורך כייף ובילוי ,ולדעת להענות נכון ומדויק לצורכי הגוף צריך לתרגל וללמוד. השאלות שלך מצוינות ומעידות על פתיחות אנטלגנציה ונכונות ללמוד וזה חשוב כדי להפנים את השיטה. את צודקת, המצב כיום בנושא של אכל הוא מורכב ודורש אחריות ומחויבות מלאה ולכן אנחנו מציעות תהליך של ליווי אישי בו את מקבלת הסבר ואימון מלא על השיטה והגישה. בקשר לאלכוהול - אין זה רכיב מזון שהגוף זקוק לו זה ללא ספק צורך יותר של בילוי והנאה ולא שאנחנו אומרות שצריך לוותר על הצורך הזה אבל כשתלמדי להקשיב לגוף ולהנות ממלוי צורך של הנאה ,תראי שאחרי כמות יחסית מועטה ישדר לך גופך שדי לו. רק אם תתעלמי לאורך זמן יווצרו בגוף תנאים הדורשים כמות הולכת וגדלה של אלכוהול , דבר העלול לייצר מצב של התמכרות. מקווה שהבהרתי לך קצת וזה יקל על הבילבול. בלה

אני בת 19 גובה 1.65 שוקלת 68 קילו. אני רוצה להוריד במשקל אני במשטר דיאטי כבר שנה ולא נוכחתי לתוצאות! שמעתי על הכדור המשלשל לקסדין. הלכתי לקנות חפיסה, הכדור מאוד זול ולא מצריך מרשם רפואי. כעת אני בקונפליקט עם עצמי אם לקחת או לא לקחת, עשיתי קצת תחקירים באינטרנט וראיתי דיונים נוראיים על הכדור אבל מצד שני ראיתי גם דיונים חיוביים. מאחר ואני מאוד מפחדת ומודעות לתופעות הלוואי הנוראיות שכדור זה עלול לגרום, החלטתי שאני הולכת רק לנסות אותו, האם זה בסדר שיקח אותו פעם אחת, כדור אחד, רק לראות אם הוא פועל כראוי? או שחייבים להמשיך לקחת? האם זה מותר חד פעמי?

שלום סיון הדחף שלך לרזות, כאן ועכשיו, מגביל את ראייתך ואת מודעת לכך. את מחפשת אישור ולגיטימציה למשהו שבתוך תוכך את יודעת שהוא לא נכון. אני לא יכולה לתת לך את האישור שיטשטש את ראייתך הרציונלית. כיוון שאת כבר ילדה גדולה ובעלת האחריות הבלעדית לבריאותך ולרווחתך, רק את תקבלי את ההחלטה, לבד. מה שאני יכולה לעשות זה לעזור לך לפתח חשיבה בנדון באמצעות מספר שאלות שכדאי לך לשאול את עצמך: 1. מדוע לא כדאי (פרטי רשימה ברורה)? מהן ההשלכות של שימוש בכדור? 2. איך אני אחיה עם השלכותיו? איך זה ישפיע על מהלך וסגנון חיי? 3. כמה זמן אשתמש בכדור? 4. מה יקרה לאחר שאפסיק את השימוש בו? 5. האם זה מה שיהפוך אותי לאדם רזה שאינו מתמודד יותר עם משקלו? (או שמא ישמר את השמנתי ויהיה לי ככביים לעד?) 6. מה חוו אנשים שעשו שימוש בכדור זה ודומיו בעבר? מה קורה איתם היום? (לא כאלה שמשתמשים בו היום) 7. מה הציפיות שלי בנוגע ל"נסיון" הזה? מה יגרום לי להמשיך? מה יגרום לי להפסיק? 8. האם אני מכירה רזים אמיתיים שחיים על כדורים כאלה? חפשי את התשובות בתוכך ובחוץ. שאלי את עצמך לאחר מענה, האם את חשה כנות מלאה עם תשובותייך? בהצלחה סיון. חג שמח לאה פינטו

שלום , אני הבנתי שצריך מרשם רופא לכדור הזה . איפה השגת אותו בלי ?

גם תה טיבתי עושה את העבודה-משלשל אבל קחי בחשבון שהוא יכול לגרום לך להתמכר אליו אם את לוקחת אותו לאורך זמן(כמה חודשים טובים) וכאבי בטן כמובן שהיציאות לעיתים יותר תכופות. ניסיתי את הקטע של המשלשל-עצה שלי? תפסי כיוון אחר.

אל תבחרי בדרך הזה את מרעילה את עצמך אי אפשר לדעת מה תהיה התוצאה.

כדורי לקסדין גורמים להתמכרות פיזית מהירה של הגוף וממילא שהוא מרזה, הגוף יתרגל לכמות מסויימת וידרוש עוד מהכדור כדי שההשפעה תהיה יעילה יותר. המשלשלים הורסים את המעיים ויש מופרעות אכילה במחלקות מסוימות שצריכות לעבור כריתת מעיים בניתוח. הכדורים הללו גם הורסים את הכבד ובסך הכל זה לא טבעי ולשלשל זה לא בריא לגוף.

שלא תגעי בכדור אני אני השתמשתי בו הרבה הוא גורם לשילשולים והתמכרות אומנם הוא מרזה אבל גורם לבעיות גופניות ונפשיות

מה היא בקשה טיפול פסיכולוגי? ניתוח אנליסטי? היא בסך הכל רצתה לדעת אם לקחת את הלקסדין או לא.יאללה את כזו קשקשנית למה את לא יכולה לענות לה מבחינה רפואית אם היא יכולה לקחת התרופה או לא? למה את צריכה לסבך ולנתח לה תחיים ?תעני על מה ששאלו אותך.

התלבטתי אם לפתוח בנתונים מספריים על עצמי - גובה, גיל , משקל,.. הרי לפי השיטה שלכן . שדרך אגב אני מסכימה איתה לחלוטין , נראה לי שזה חסר משמעות , ובכל זאת -אני בת 27 גובה 1.62 מטר ושוקלת 60 קילו. אני מגיעה מרקע קשה של משפחה הרוסה וחלק גדול מחיי סבלתי מאכילה רגשית שלולא המאבק הנורא בה ואולי גם גנים יחסית טובים הייתי מגיעה בקלות לעודף משקל חמור. אבל המשקל שלי תמיד היה בטווח התקין ואולי בגלל זה הסביבה לא שמה לב שיש לי בעיה רצינית שפוגעת באיכות החיים שלי בצורה משמעותית. בגיל 20 , אחרי שנים של סבל , עברתי לגור במקום חדש מסיבות של לימודים וגם התחלתי טיפול פסיכולוגי שנמשך שנתיים . התקופה ההיא חוללה בי פלאים ומצאתי את עצמי מפסיקה לההתעסק כל הזמן בדיאטות ובמחשבות האלה ומשתקמת רגשית . עם ההפסקה בהתעסקות התחלתי באופן טבעי לאכול מתוך רעב , הגוף שלי דרש וקיבל 3 ארוחות ביום בכמויות סבירות , עול נפשי אדיר שגזל ממני המון משאבים ירד וירדתי במשקל ל 50 ק"ג . זה המשקל שיש לי כשאני פשוט אוכלת מסודר בלי דיאטות , בלי התחזרות ובלי הרעבה - פשוט מתון. הכל היה בסדר עד שעברתי { אחרי שנתיים}לעיר אחרת ומצאתי את עצמי במסגרת חדשה , עיר חדשה , ובלי בן זוג { נפרדנו} זו היתה תקופה איומה . סבלתי נורא ובעיות האכילה חזרו ובגדול. לפני כחודשיים שוב עברתי מקום מגורים לסביבה הרבה יותר נעימה ולמסגרת חדשה שאני אוהבת . חשבתי שהמעבר ישקם אותי חזרה . אבל לצערי הרב !!! אני רואה שהבעיה עם האכילה ואיתה מחשבות מציקות על דיאטות וירידה בביטחון העצמי פשוט לא מוכנים להניח לי . אני סובלת ומבקשת עזרה

לי המקסימה. איזה אדם מדהים, אמיץ ,וחזק את!! הסיפור שלך מלא עוצמה, יכולת ,והתמודדות. תודה ששתפת אותנו. ממה שאני רואה יש לך הרבה משאבים להתמודד, לצאת ממשברים ולהצליח .הבעיה הגדולה שאני מזהה על פי מה שאת כותבת זה שעוד לא הפנמת את היכולות שיש לך להתמודד היטב בכל מצב, לפנות אל הכוחות שלך ולצאת מנצחת. כאשת נותנת כח לדברים חיצוניים כמו מקום מגורים,בן זוג ואפלו טיפול ,ושוכחת שלא הטיפול הוא זה שגרם לך להתגבר אלא את והכוחות שלך, את הופכת למישהי שתלויה בכוחות חיצוניים שיעזרו לך. מה שחשוב לך לדעתי להבין זה שאת ידעת לצאת מהמשבר, להשתמש נכון במשאבים של טיפול, לשנות את תפיסת המציאות ולהרגיש הרבה יותר טוב. את עשית את זה בעבר ואת יכולה לעשות את זה שוב. אולי עם הדרכה מתאימה, אולי עם תמיכה ועידוד אבל יש לך את היכולת לחזור לאיזון מלא סביב נושא של אכילה ומשקל. אז תשאלי את עצמך למה את זקוקה עכשיו על מנת לחזור ולאכל על פי רעב ושובע כמו שהצלחת בעבר , מה יכול לאפשר לך לחזור למצב הזה ותני לעצמך את המשאבים האלה. מגיע לך. המון הצלחה בהמשך הדרך. בלה

אני לא מבינה למה בתחומים מסוימים בחיים הצלחתי להשתמש במשאבים שלי ולהגיע להשגים משמעותיים - וזה המצב עדיין . אבל נראה שבכל הנוגע לאכילה ובנושאים הקרובים לה אני פשוט שבר כלי . אני יודעת לגשת למשאבים שלי ולנצל אותם אבל משום מה לא למטרה הזו. אני כל הזמן שואלת את עצמי, אולי יותר מידי, אילו שינויים אני צריכה לעשות כדי להתגבר על הבעיה { ולא מדובר רק על דיאטות}. לא עובר יום שאני לא חושבת על זה ומוכנה לעשות אבל פשוט לא מצליחה . הייתי כלואה במעגל הקסמים הזה גם בעבר , לפני התקופה הטובה שהיתה לי. כל הזמן רציתי להתמודד וחשבתי מה לעשות , אבל כל המחשבות עייפו אותי והביאו יותר נזק מתועלת . זה היה פשוט סיוט כי זה גלש לעוד תחומי חיים - בריאות , זוגיות, ביטחון עצמי,.... אחד המאפיינים של התקופה הטובה הוא שלא הקדשתי כל כך הרבה מחשבות לנושא , הייתי הרבה יותר שלמה עם עצמי והקילוגרמים פשוט נשרו עד שהגעתי למשקל המתאים כנראה למבנה הגוף שלי { מבנה צר}. אין לי אפשרות לחזור לטיפול פסיכולוגי, אני פשוט לא מסוגלת לעמוד בזה כספית . אז מה כן לעשות ? איפה ואיך אני יכולה להשיג את אותה הדרכה ותמיכה שאת ממליצה עליה? לא מצפה לפתרונות קסם לי

אייך לעשות דיאטת פחממות וחלבונים שמעתי המון על דיאטת הפרדת חלבונים ופחמימות, אך אנני יודעת איך לעשות את ההפרדה, מהי פחממה ומהו חלבון?? האם משהו ניסה פעם את הדיאטה, מה שכן קראתי שזה לא דיאטה אלא הרגלי אכילה נכונים!! גם קראתי שצריך לאכול כל שעתיים.... מישהו יכול להרחיב על הדיאטה הזו<?<< תודה לעוזרים

שלום רב לך, טעית בכתובת. זהו פורום להרזיה ללא דיאטה. פה לא מדברים על דיאטות משום סוג .פה לומדים לרזות בלי דיאטה.

איך אפשר להפריד בין פחמימות לחלבונים? אני לא יודעת להפריד

בוקר טוב לך. אכן, כפי שציינה בלה, אנו לא הכתובת להדריך אותה בדיאטה מסוג כלשהו. ובכל זאת, התרשמתי שאת חשה אובדת, מלקטת פיסות מידע ומנסה ליצור לעצמך דרך. כאן, אני יכולה לעזור במשהו...אני מקווה. הפרדת חלבונים ופחמימות - חלבונים ופחמימות הם שני מקרו-נוטריאנטים בתזונת האדם (השומן הוא השלישי). ברוב המזונות הם משולבים יחד, לכן, קשה לי ליצור עבורך את ההפרדה. למשל, לחם, פסטה, תפו"א, תירס, אורז ושאר דגנים - נחשבים למוצרים פחמימתיים אך מכילים כמות לא מבוטלת של חלבונים. מוצרי בשר וחלב נחשבים לחלבוניים, אך מכילים (לפחות מוצרי החלב) גם פחמימות. את הקטניות יש המשייכים לקבוצת החלבונים ויש המשייכים לקבוצת הפחמימות כיוון שתכולת החלבונים והפחמימות בהן כמעט זהה. למעט סוכר לבן ושמן - אין מזונות שמורכבים רק ממקרו-נוטריאנט אחד. (מקרו-נוטריאנט = רכיב תזונה הנדרש לגוף,בכמות רבה יחסית) אז איך אפשר באמת להפריד? האמת, לא ממש אפשרי. ומהו הרציונל העומד מאחורי ההפרדה הזו? גם כאן, לאל פתרונים. טוב, אני לא אשחק אותה כזו תמימה, הרציונל שעומד מאחורי הגישה הדיאטטית הזו ברור לי לגמרי, אך לא מתקבל לחלוטין. האדם הוא יצור אוכל-כל. וכיוון שכך, מערכת העיכול שלו בנויה לתפארת ובעלת מסוגלות לצריכה רב גונית. כמי שבצעירותה ובעוורונה ניסתה ג-ם את הדיאטה הזו, אינני מבינה איך אפשר להתרגל לאכול בצורה כזו. קשה לנו להתרגל למה שלא טבעי לנו. וההפרדה הזו בהחלט לא טבעית לנו. כך שאינני מבינה איך אפשר לקרוא לזה הרגלי חיים. נסי למצוא רק 10 אנשים (רזים) שאוכלים בצורה כזו (הדגש הוא על "רזים" לא "מרזים") וכמו עם כל דיאטה, אגב...גם עם זו, גמרתי...איך לאמר בעדינות, לא משהו. יקירתי, הפנימי שכל פעם שאת חיה תזונתית, תחת משטר של הכתבה והגבלה מן החוץ (להבדיל מסיגנלי הגוף שלך עצמו) את בדיאטה, גם אם מישהו בחר לספר לך שקוראים לזה בשם אחר. בנוגע ל"לאכול כל שעתיים" - אפילו תינוק בשנת חייו הראשונה, השנה בה מתקיים תהליך הגדילה המואץ ביותר מכל שנות חייו של האדם, אינו אוכל כל שעתיים. כיוון שהגעת לפורום הרזייה ללא דיאטה, אנצל את ההזדמנות כדי לספר לך שגישה זו מכוונת אותנו אל הגוף שלנו ולא מתרחקת ממנו לטובת הנחיות ציבוריות כלליות. תוכלי לשוטט בפורום ולהתרשם מהגישה. נשמח לענות על כל שאלה שתעלה. ואם בכל זאת תבחרי לראות בדיאטת הפרדת חלבונים ופחמימות את האלטרנטיבה שלך, בטוחה שתמצאי מענה בפורומים שעוסקים בדיאטה. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

שלום ..... עדיין לא הצלחתי להבין מזה הרזיה ללא דיאטה איך מגיעים לתוצאה הזאת?

שלום ..... עדיין לא הצלחתי להבין מזה הרזיה ללא דיאטה איך מגיעים לתוצאה הזאת?

אהבתי מאד את התשובה שלך לאה פינטו.... את צודקת במאה אחוז... אנשים סתם מנסים למכור חרטות לחברה שלא מבינים ועוד לוקחים להם על זה כסף... כל הכבוד על העזרה והתמיכה... אילון כלף.

אני בת 40 ושוקלת 75 קג גובה 160 . מרגישה מאוד לא טוב עם גופי , ואיך שאני נראית אבל לא מצליחה להתמיד בדיאטה. וגם כשמחזיקה קצת לא ממש יורדת. חשבתי לנסות הליכה יומית על מכשיר הליכה מידי יום. ואימון פילטיס(מקלטת) פעמים שלוש בשבוע. כמה זמן הליכה הוא אפקטיבי? האם זה יכול לעזור בלי דיאטה?

שלום דנה אכן קשה מאוד להתמיד בדיאטה כלשהי. שהרי אם היה זה קל - לא היתה ההשמנה, תופעה רחבה כ"כ. והדיאטות היו מזמן, פותרות את כל בעיותנו. הליכה בדיוק כמו דיאטה לא ממש תפתור את הבעיה וזאת כיוון ששתיהן ממוקדות בפן החיצוני, ההתנהגותי מבלי להסב תשומת הלב הנדרשת למקור ההנעה שמייצר ומשמר את ההשמנה שלך. פעילות גופנית מכל סוג, בהחלט תתרום לתחושה הטובה שלך ולכן אמליץ עליה בחום. אך בשום מקרה לא ככלי, כאמצעי להרזייה. כדי לגרום לגוף לרזות, עלינו לחזור להיות רזים מבפנים. כל אקט חיצוני, מנציח את ההשמנה, בטווח הארוך. הסיבה שרוב בני האדם אינם מסוגלים להתמיד בדיאטה היא כיוון שהדיאטה, כתפישה, נוגדת את הביולוגיה הטבעית של הגוף. היא יוצרת התנגדות פנימית, ביולוגית ופסיכולוגית, שאותה את חווה ועליה את מעידה כשאת כותבת: " לא מצליחה להתמיד בדיאטה. וגם כשמחזיקה קצת לא ממש יורדת" ככל שתפנימי מהר יותר שהגורם לאי ההצלחה שלך בהשגת המטרה היא הדיאטה עצמה, תרוויחי. דנה, אני ממליצה לך לגלוש קצת בפורום ולקרוא תגובותנו על מנת לקבל מושג בנוגע לגישת ההרזייה ללא דיאטה. עם כל תהיה ו/או שאלה שתעלה, אנחנו כאן. חג שמח שלך לאה פינטו

אני ממליץ לך לחזור לעמוד 48 בפורום. לקראת סוף העמוד למטה, ורד שואלת מספר שאלות על גישת ההרזיה ללא דיאטה ומקבלת תשובות מפורטות ומרתקות. זה יעזור לך מאוד להבין במה מדובר. בהצלחה!

שלום ...אני בת 15 ואף פעם לא הייתי מרוצה מהגוף שלי אני 166 ושוקלת 68-67 הגוף שלי לא נראה הכי טוב ואני ספורטאית הרבה שנים ומתאמנת המון מה שמוזר זה שלפי הגוף שלי אי אפשר לדעת שאני מתאמנת באקרובטיקה 9שנים...ואני ממש נכנסת לדיכאונות ואני לא אוכלת כמעט אבל אין אני לא יורדת במשקל בכלל... הייתי בפורום של "שיווי משקל"..ואמרו לי שכאן יוכלו לעזור לי..אז האם תוכלו לעזור לי אשמח מאוד..

שלום רב לך חסויה .(זה מסתורי כל כך לדבר אתך). ראשית ,הרשי לי לברך אותך על הבגרות המופלאה שאת מגלה יחסית לגילך.למרות שאת רק בת 15 ניתן להרגיש שניחנת באנטלגנציה רגשית גבוה,מודעות עצמית ומוכנות ללמידה - ברכותי אלה תכונות חשובות מאד שיכולות לעזור לך לעזור לעצמך בבעיה שהעלת כאן. ממה שאת כותבת אני מבינה מספר עובדות. 1 את לא מרוצה מאיך שהגוף שלך נראה וכמה שהוא שוקל. 2 את עוסקת בהתעמלות אנטנסיבית משך הרבה שנים וגופך לא מעיד על כך להרגשתך. 3 את רוצה לשנות את מראה גופך על ידי כך שאת מענישה אותו בהרעבות קשות (לא אכלת כמעט כלום) וכשהוא לא מציית לך ולא יורד במשקל (את יכולה להאשים אותו?) את נכנסת לדיכאון . הרשי לי לצייר את המציאות מנקודת מבטו של גופך - אולי כך תביני למה הוא לא יורד. גופך שירת אותך נאמנה 15 שנים , היה בריא ,חזק ועשה את מה שכפית עליו (התעמלות אנטנסיבית).את, במקום להודות לו ,לאהוב אותו ,לכבד אותו ,ולמלא את צרכיו ,בחרת להתכחש אליו, לשנוא אותו ולהתעלל בו. הוא מבחינתו חי במציאות שעליו להלחם על קיומו ומה שהוא לא עושה זה לא מספיק טוב. עכשיו עליך להבין - מה שמשפיע על המראה של הגוף שלנו (משקל,גובה,צורה) זה שני דברים - תורשה - בעלת השפעה מכרעת ,והתנהגות שלנו המושפעת מאד מתרבות בה אנו חיים. יתכן, שתורשתית מבנה גופך נוטה להיות שונה מהמקובל בתרבות היופי הקיצונית שלנו - כלומר ירשת גנים הגורמים לך להיות יחסית רחבה ולא גבוהה ורזה כמו שנחשב יפה היום. נגד תורשה אין מה לעשות. בנוסף, עיסוק שלך בהתעמלות ללא ספק משפיע על מסת שרירים של הגוף דבר שמעלה מאד את המשקל. חוסר המוכנות שלך לקבל ולאהוב את גופך כמו שהוא, משול לאמא שנולד לה ילד עם שיער מקורזל בעוד שמה שנחשב יפה בשכונה בה היא חיה זה ילד עם שיער חלק. הילד הוא ילד מקסים - טוב, חכם יפה תלמיד מצטיין אוהב ומנסה לרצות את אמו אבל כל מה שמעניין אותה זה לגרום לו להיות בעל שיער חלק. היא לוקחת אותו לפרצדורות הרסניות שרק הורסות לו את הבריאות ולא משנות לו את השיער. אותה אמא מסרבת לאהוב את בנה בגלל שערו המקורזל וכל הזמן משווה אותו לבנים של חברות שלה תוך שהיא אומרת לו כמה היא מדוכאת על כך ששערו לא חלק. אז זה המצב בעיני חסויה יקרה. אם לא תביני ולא תיצרי שינוי גדול בתפיסת עולמך לא תוכלי באמת לרזות (לא בטוח בכלל שאת צריכה) ולהרגיש שלווה ובטוחה. אני לא יודעת אם דברי השפיעו עליך ומקווה מאד שכן. אני ממלצה לך לקבל סיוע כדי לעבור בשלום את התקופה הלא פשוטה בה את נמצאת. בברכה, בלה

איך אפשר לאהוב את הגוף אם כל כך הרבה שנים אני שונאת אותו אני מסתכלת עליו ואני רוצה לבכות אני לא מרוצה מגופי אומנם אנשים רבים אמרו לי שאני נראת טוב אבל אני לא מצליחה למצוא בו משהו טוב אני רוצה לאהוב את הגוף שלי אבל אני לא מצליחה ואני עוד יותר שונאת אותו אני לא רוצה דיאטניות אני לא אוהבת אותן אז איך אוכל לקבל סיוע ?

במהלך השנתיים האחרונות העליתי למשקלי כ 30 ק"ג בשל מצב נפשי קשה העיקר דיכאון קליני,היום אני שוקלת 107 ק"ג וגובהי 161 ס"מ. רוצה לרדת במשקל אבל מבולבלת כי ניסיתי כל דיאטה אפשרית וכלום לא עוזר יש לציין שבריאותי תקינה, שומנים כולסטרול סוכר וכו' אני בת 34 מקווה שתוכלו לעזור לי אני עצובה כבויה ומרגישה ששמתי את עצמי בכלא של השומן שלי שלא מאפשר לי להנות מהחיים .ים טיולים חו"ל מפגש עם חברים. יש לציין שבעלי לא מעיר לי אבל אני יודעת שזה מפריע לו היום כבר משקלי גרם לי להזניח את עצמי מכל הבחינות. תודה על ערתכן. סיגל

סיגל היקרה. ראשית קבלי שק מלא של תמיכה ועידוד. אני מתארת לעצמי שזה מאד לא פשוט לעבור ממצב של משקל תקין לעודף משקל רב תוך שנתיים. מן הסתם משבר גדול פקד אותך אם הגוף נפש שלך בחרו להגיב תגובה קיצונית כל כך למשבר זה. אבל אני מקווה שהמשבר מאחוריך ואת יכולה כבר להתגייס לתהליך של שיקום גופני ונפשי. ראשית הייתי מתחלה בתפיסת עולם שלך - שימי לב לדרך בה את מתבטאת , משפטים כמו "שמתי את עצמי בכלא של שומן שלא מאפשר לי להנות מהחיים" או "משקלי גרם לי להזניח את עצמי" - מעידים על פרדיגמה = תפיסת עולם קורבנית מול המציאות שנכפתה עליך. סיגל, השומן לא גורם לך לשום דבר, הוא פשוט שם ,הדרך בה את בוחרת לחיות את מציאות החיים שלך כשהשומן מהווה כרגע חלק מהם היא מקור הבעיה. את יכולה לבחור לטפח את עצמך ,להנות מהחיים, ולהרגיש טוב גם כשהשומן נמצא עליך. אני לא מתכוונת שתשלימי עם היותך בעודף משקל - להפך . אני מתכוונת שתפרשי את מציאות החיים שלך כך שתרגישי מועצמת, חיונית, חזקה וברת מזל. כדי שזה יקרה עליך לשנות את הדרך בה את חושבת - שינוי צורת מחשבה יאפשר הרגשה טובה וגם פעולה פרואקטיבית שתיצור מציאות אחרת. ובקשר לדרך - אם הגעת לפורום שלנו ברור לך שאנחנו מתנגדות לגישת הדיאטה ומציעות דרך שונה לחלוטין להרזיה נכונה, בטוחה וכזאת שתחזיק מעמד . אז אם נראית לך הדרך שלנו ,יותר מנשמח לעזור לך לצאת למסע של הבראה פיזית ונפשית. בברכה, בלה

לאה ובלה היקרות, שוב שלום. התחלתי ליישם את דרך החיים החדשה ואני מרוצה מאוד אבל אני ניתקלת בדילמות רבות מה לגביי זה שברגע שמרגילים את הקיבה לכמות מסויימת של אוכל,כלומר אם אני בחורה שאוכלת יחסית הרבה אז הקיבה הורגלה לכמות מסוימת של אוכל ולכן היא התרחבה וצורכת יותר לכן הגיוני שהתדירות שאני ארגיש רעב היא גדולה יותר, מה עושים לגביי זה, אי לא אמורה תחילה להוריד את כמויות האוכל שלי ולצמצם את גודל הקיבה, אם התחושות שלי אכן נכונות , קורה לי שלפחות 4 פעמיים ביום אני חשה רעב, הבטן מקרקרת אבל אולי זה בגלל שהרגלתי אותה לצריכה מסוימית ביום... אני לא כל כך יודעת איך להתמודד עם זה כי בדרך הזאת אני מרגישה שאני שומרת על המשקל הנוכחי ולא מרזה, והכוונה שלי היום היא להרזות ואני יודעת שאני יכולה להיות רזה יותר, כלומר זה לא המשקל האידיאלי שלח הגוף שלי.... תודה ושבוע מקסים.

בוקר טוב שני ראשית, אני רוצה להפנות את תשומת ליבך לתגובתי, תחת הכותרת: "הראש הדיאטטי שלך מקשה עלייך" ולהלן העתק התגובה "יקירתי, את מתחילה את התהליך מהמקום הלא נכון. וזה בהחלט עלול לקרות כאשר אנו משתמשים בחלקיקי כלים לישום גישה שלמה. לוקחים לעצמנו "טיפים" המתפקדים כטלאים על אותה תשתית חשיבה ישנה. השלב הראשון בתהליך הרזייה ללא דיאטה הוא שחרור דפוסי החשיבה הדיאטטיים. זה נעשה בתהליך מובנה המבוסס על למידה חדשה ופעולה. בתחילה, לא נעשה שום שימוש במנגנון הרעב-שובע ואף נדמה שאנו כלל לא עוסקים בהרזייה. אנו קודם כל, מנקים ומיישרים את השטח לפני שבונים מחדש. לא בונים על הריסות. קודם כל מכינים את הקרקע. וכל זאת בלי קשר ליכולת שלך לזהות רעב אמיתי או לא." כדי ליצור שינוי התנהגותי, עלייך לפעול ממרחב חשיבה חדש. אינך יכולה ליצור שינוי התנהגותי אמיתי ללא שינוי האמונות שלך בנוגע לגוף שלך, למזון, להרזייה וכ"ו. כל נסיון כזה, יערים קשיים. הקיבה שלנו היא איבר שרירי, סתגלן להפליא. ואת יודעת זאת. הרי בדיוק כפי ש"הצלחת להקטין אותה" בדיאטות בעבר, "הצלחת להרחיב אותה" בקלות לאחר מכן. זה לא משהו שצריך לההטריד אותך, כלל וכלל. מעבר לכך, תחושת רעב, איננה תוצר של "גודל הקיבה" אלא של צורכי הגוף לאנרגיה ולרכיבי תזונה. כשהגוף זקוק לאנרגיה ולרכיבי תזונה כאלה ואחרים הוא מאותת לנו בדרכים שונות כשהבולטת מבינהן היא תחושת אי נוחות הבאה מהקיבה. אי הנוחות הזו מעוררת אותנו, בצדק, לאכילה, וזו מביאה עימה את הנוחות הנכספת. לחשוב שהקיבה שלנו היא איבר שדורש להיות "מלא" כל הזמן, ושהמלאות הזו היא פונקציה של גודלו - זו טעות. אך מעבר לכל, שני, התהליך מתחיל ממקום אחר לגמרי. כדי ליצור שינוי של ממש, יש לעשות דרך (אפרופו השרשור הקודם). לכן עלייך ללמוד להיות תהליכית לצד היותך משימתית. נניח שאת נרשמת ללימודי ראיית חשבון באוניברסיטה. אין ספק שהמטרה שלך היא להיות רואת-חשבון. את הרי לא היית מצפה מעצמך להיות בעלת ידע ויכולות של רואה חשבון מקצועי כבר בסמסטר הראשון של שנה א', ולא היית מצפה מהמרצים ללמד אותך בחודשיים, מה שנדרש בשנה ויותר. ודאי תלמדי בשנה א' בעיקר מבואות וזו תשמש בעיקר שנת הכנה לקראת ההתמקצעות התיאורטית. גם לאחר שתסיימי את לימודי האקדמיה בתחום, עדיין לא תהיי רואת חשבון מקצועית, לצורך כך תזדקקי לנסיון, התמחות. תוכלי להנות מלימודייך ולהתמקצע באמת רק אם תרשי לעצמך לחבוש את הכרבולת הירוקה וללמוד, בלי להיות במקום שחייב לדעת כאן ועכשיו הכל, שחייב להיות בעל מסוגלות מיד. ככה עובדים תהליכים בחיים, ולא רק בהקשר מקצועי, גם הורות וזוגיות נבנית כך. אינך הופכת לאמא האולטימטיבית רק מעצם לידת ילדך הראשון, או בת הזוג הנהדרת במערכת זוגית טובה, רק בגלל שנכנסת לחופה והחלפת שם משפחה. כך גם בתהליך ההרזייה נכון. זהו ת-ה-ל-י-ך. הדחף "לרזות היום", הופך את תהליך ההרזייה למשהו משימתי מאוד התובע כח רצון עז ומשמעת עצמית אגרסיבית ואינטנסיבית. זה אולי נכון לפרוייקטים קצרי מועד (דיאטות, למשל). זה לא נכון לתהליכי חיים, זה לא רלוונטי כשאנו רוצים לבסס שינוי יציב. לכן, שני יקרה, נסי להשתחרר ולשחרר קצת את הצורך, הרגיעי את עצמך ודעי שאת תשיגי זאת (הפעם באמת), אך רק מכיוון שתבחרי להתייחס לזה אחרת. הרשי לעצמך להיות כאן ועכשיו, להנות ממה שיש ולהתקדם בעדינות ליעד שלך. תרוצי...תתעייפי. בחרי לפסוע בשביל, לטייל, להריח את הפרחים ולחוות...רק כך צפויים לך גילויים מרגשים (כמו למשל, שאוכל הוא הרבה פחות ממה שאת תופשת אותו כרגע. כמו למשל, שהגוף שלך שואף למשקל האידיאלי שלו, אפילו יותר ממך. כמו למשל, שאינך צריכה ללחוץ, לדחוק, להזיע כ"כ כדי שהגוף שלך ירזה ועוד). בתהליך האימון להרזייה ללא דיאטה, אצל חלק מהמתאמנים, זה שלב בסיסי של התהליך. יום נפלא לך מתוקה ומועדים לשמחה שלך לאה פינטו

אנו מנצלות את הבמה הזאת לאחל לך שנה טובה וחג שמח.

לחיה ואורנה וכל צוות נופית. תודה וחג שמח בלה

היי מקווה שיגעתי לכתובת הנכונה והנה יכתוב כאן בפניך שאלה קצרה. איך אני יכולה לדעת אם קיימת אצלי נטיה להשמנה. הורי אמי בת 46 עוד מעט מבנה גופה ממוצה לא שמנה ולא רזה במיוחד משקל סביר אך אבי שמן ואני בת 24 עוד מעט ומשקלי נע בין 53ל-61. האם עליי לפנות לדיאטקנית לשקילה וכדאי לבדור האם יש לי נטיה להשמנה ומה אם סיכוינ לשמין לפי הנתונים המעטים שנתתי לך כאן על שני הוריי.

בוקר טוב שולמית מקווה שלא תתאכזבי מהתשובה, אבל כן, ישנה סבירות גבוהה שיש לך נטיה להשמנה. אך לא רק לך, אלא גם לי ולשכנה שלך, ולחברה שלך, ולספר שלך ולמורה שלך וליעל בר זוהר ואפילו לראש הממשלה, כחלק מלמעלה מ- 90% מהאוכלוסיה. למעט אחוז מינורי באוכלוסיה האנושית (שהוא, אגב, בגדר הא-נורמלי), לכולנו יש יכולת פיזיולוגית להשמין ויכולת פיזיולוגית לרזות. חלקנו מממשים את פוטנציאל ההשמנה שלנו למימדים כאלה ואחרים וחלקנו - לא. ההשמנה איננה גנטית. מבנה הגוף הוא גנטי וכמות תאי השומן, בבגרותנו, קבוע. השמנה היא תוצר עליה בגודלם/בנפחם של תאי השומן ולא במספרם/בכמותם. ההשפעה של הורינו על מידת ההשמנה שלנו ניכרת בהתנהגות הנלמדת. כך שאם יש לך את הרצון או הצורך לנבא את עתידך הפיזי ע"פ הורייך, הנתונים בידייך אינם בהכרח רלוונטיים. מה שרלוונטי הוא האופן בו את תבחרי להתנהל מול גופך. בדומה לכל דבר אחר. המערכת הזוגית שלך יכולה להיות מאוד דומה לזו של הורייך או די שונה ממנה. זה תמיד תלוי בבחירות שלך ובהחלטות שלך, ובעיקר לרמת המודעות שלך לצרכים וליכולות שלך. מועדים לשמחה ויום נפלא שלך לאה פינטו

רציתי לשאול שאלה בהקשר למה שנכתב פה: בהנחה שיכולנו לקחת ילד להורים שמנים ולגדל אותו בתנאים שמעודדים אכילה נכונה ולא אכילת יתר, האם בבגרותו, הילד הזה יהיה רזה, ללא שום זכר לכך שהוריו שמנים? האם אין שום בסיס גנטי להשמנה? אני מבינה שהמטבוליזם דומה: כל גרם אוכל הופך לכך וכך יחידות אנרגיה בכולם. כמו כן אני משערת שגם צבירת מאגרי השומן דומה: מידת הצטברות השומן היא פונקציה ישירה של כמות השומן שנכנס לגוף. אבל: האם לא פספסנו משהו בין לבין שאולי הוא הוא השונה בין אנשים רזים לאנשים עם "נטיה להשמנה"? וזה בהנחה שכלל לא התייחסנו לכך שקצב הוצאת האנרגיה הבסיסית משתנה בין אדם לאדם, שכן האחד נמרץ ותזזתי והאחר איטי ולא כ"כ אוהב לזוז הרבה. מעניין אותי האם באמת אין בסיס גנטי המעורב בתהליך ההשמנה (ואני לא מדברת כמובן על חולים שונים במחלות בב. התריס וכדומה) תודה מראש

שלום, רק לאחרונה התחלתי באמת לזנוח את רעיון ה"דיאטה" ו"אסור לי". בשנים האחרונות התרגלתי לאכול ארוחות מסודרות בשעות פחות או יותר קבועות, גם כשלא ממש הייתי רעבה. הסיבה לכך היא שכאשר היו פעמים ש"שכחתי" לאכול (במודע או שלא במודע...) השתלטה עליי חולשה נוראית וזו הייתה הרגשה מאוד מפחידה ולא נעימה. אז הרגלתי את עצמי לאכול ארוחות מסודרות פלוס-מינוס. אבל עכשיו, כאשר אני מפנימה את הרעיון של "הרזיה ללא דיאטה" אני קצת בדילמה. האם לא לאכול עד שהגוף מאותת לי שהוא רעב? אני חוששת שוב להגיע למצבי חולשה. מה עושים?

ערב טוב וחג שמח מכירה את התחושה, כששלפוחית השתן שלך מאותת קלות. את מרגישה בקיומה אך עדיין לא שוקלת לעשות משהו בנדון. ככל שחולף הזמן, את מרגישה אותה קצת יותר וחולפת בראשך המחשבה שאת כנראה צריכה להתרוקן. ועדיין, יש דברים חשובים יותר, כרגע. הזמן הולך וחולף, אייתותיה הופכים מטרידים יותר ויותר, את כבר אומרת לעצמך שבאמת כדאי לגשת לשירותים, עד שמגיע שלב בו את יודעת שאת ממש חייבת וחדר השירותים הופך להיות פסגת שאיפותייך, גן עדן עלי אדמות. זוהי דינמיקה טבעית של צרכים פיזיולוגיים, היא מתפתחת בהדרגה. כך גם הרעב. רעב ביולוגי, מתפתח בהדרגה ובדיוק כמו שלפוחית השתן, גם לו יש מספר רמות איתות. אנשים שהתרגלו לאכול ע"פ שעון או אמצעים חיצוניים אחרים, מתקשים בזיהוי רמות הרעב העדינות. הם ערים בעיקר לקיצונויות: רעב חזק וקיצוני מצד אחד, מלאות עד התפוצצות מצד שני. זה מה שאת חווה, דרגת רעב קיצונית, אליה לא הייתי ממליצה להגיע. את קולטת את הרעב או לפחות מגדירה "רעב" רק בנקודה בה הגוף צועק "הצילו". לא שמת לב שהוא סיגנל זאת בנעימות לפני כן. מה לעשות? להיות יותר נוכחת וערה לגופך. בתהליך מסודר, זה חלק מהאימון הפיזי והאימון הזה הוא מאוד אישי כיוון שכל אחד יכול לחוש תחושות שונות בהגדרת רמות הרעב שלו. את חשה חולשה, אחר יכול לחוות כאבי ראש או כאבי בטן. בהצלחה שלך לאה פינטו

באמת אני מוצאת את עצמי מגיעה למצבים בהם אני מרגישה חולשה ומצד השני - שמתי לב שאני לא ממש מפסיקה לאכול עד שאני ממש ממש מלאה, קרי בטן מפוצצת ותחושת כבדות שדי מנטרלת אותי... ממש קלעת בול...

תנסי לאכול משהו כל 5 שעות,משהו הכוונה לאוכל שיזין את הגוף שלך באנרגיה טובה (לחם,בשר,אורז,ירקות) ולא סוכר לבן. לאט לאט הגוף ישלח יסמן לך את תחושת הרעב ותחושי בה כשהיא רק מתפתחת אצלך בדומה למה שלאה מתארת.

שלום. ראשית, תודה על זה שאת או אתה כאן. כולי תקווה שהינך מפיק/ה את המיטב. המניפולציה של אכילה כל 5 שעות סותרת את הגישה שמעבירה את המושכות אל הגוף. מה קורה אם ישנה דרישה ביולוגית תוך שעתיים או שלוש מאז האכילה האחרונה...שוב ננסה (ב"אלימות") לרסן את גופנו ה"סורר"? אני קוראת לזה מניפולציה, על מנת להמחיש סוגיה והיא סוגית ההכתבה. ברגע שאת קובעת מראש מה תאכלי ומתי - את מעצימה את התעלמותך מהסיגנלים הטבעיים של הגוף. על מנת להיות קשובים, יש ללמוד להיות נוכחים ללא שום אג'נדה סמויה. יש לפתח אוירה של סבלנות וקבלה גם במקום של אי מסוגלות זמנית. הקשב בא ממקום של שקט. אני יכולה לספר לך שבעבודתי עם מתאמנים להרזייה ללא דיאטה, אני שמה דגש רב על הנקודה הזו. אין זה דבר ברור מאליו ואין זה דבר שקל לייצר מתוך ה"רעש" הפנימי בו אנו כה מורגלים. ה"רעש" הזה דומה למוסיקה שיכולה להתנגן שעות על גבי שעות עד שלא נבחין בה. על כל פנים, תודה על ההזדמנות להסביר ולחדד את הנקודה. שלך לאה פינטו

שלום רב, אשמח לדעת את עקרונות השיטה. חג שמח ומהנה, גלית

תחזרי לעמוד הקודם בפורום(עמ 48),בסוף העמוד ורד שואלת את אותה השאלה ומקבלת תשובה מפורטת. בהצלחה

שלום לאה ובלה היקרות וערב טוב, ראשית כל אתחיל במילה טובה , אחותי וגיסי האהובים,הפנו אותי לפורם הזה והמליצו בחום הם גם מתכתבים איתכן על בסיס קבוע ונקטו בשיטה ואף זכו לתוצאות לאוו דווקא פיזית כלפי חוץ אלא פנימיות שזה לטענתכן גולת הכותרת. אני כמו אחותי ספגתי אכזבות לא מעטות מדיחאטות כושלות והגעיתי למצב שאני מתחילה את הדיאטה נטולת הפחמימות, אחותי שמאוד ניבהלה שלחה אליי את גיסי ויחד ישבו והסבירו לי את השיטה ואת השפעותיה ושאני חייבת לתת לזה צאנס ולהיות עם ראש פתוח, אני כמובן הסכמתי מאחר וכל ניסיונות העבר כשלו, שאלתי אליכן היא קודם כל אם אני מעוניינת בעזרה יותר מעמיקה שבאמת תעזור לי להגיע לשורשי הבעיה שלי והתפיסה עצמה למי אני פונה, דבר שני הוא איך באת מצליחים להתחבר לזה בצצורה מאוזנת וקשובה , זה ניראה לי כל כך רחוק מהמציאות ושהדרך ארוכה כל כך כי דיאטה זה כבר קטן עליי, אבל פה מדובר בתפיסה חדשה במשהו הרבה יותר מעמיק שעל פני השטח ואולי לטווח הרחוק יתגלה כפשוט וקל אבל כיום במצב שנאי נימצאת בו ניראה מפחיד ומייגע, הקשבה עצמית התמודדות עצמית, משהו שנירהא לי שאני אהייה זקוקה לליווי פסיכולוגי:) אני אשמח לקבל את עצתכן הכנות שכן עזרתן כל כך לאחותי ולגיסי אז אין סיבה שזה לא יעבוד עליי.... תודה וערב מקסים לכולם.

בוקר טוב שני וברוכה הבאה לפורום "הרזייה ללא דיאטה". הרזייה ללא דיאטה היא תהליך של שינוי מבפנים החוצה. הרזייה ללא דיאטה, הבנת נכון מאוד, היא גישה, צורת התייחסות והסתכלות. היא איננה עוד דיאטה, בעלת עקרונות של "עשה ולא תעשה". כתבת: "...זה ניראה לי כל כך רחוק מהמציאות..." אכן, תהליך השינוי הזה מכוון למציאות אחרת, שונה, חדשה. לכן, מאוד טבעי שתחושי את הפער בין מה שאת חווה היום לבין היעד(ים), בין המציאות שלך היום לבין המציאות שאת רוצה ליצור בחייך. אך יש כאן עוד דבר. הפער הקיים כרגע הוא דבר אחד, והרגשות שהוא יוצר בך זה דבר שני. הרגשות עצמם הם תוצר של חשיבה, ובמקרה שלך, כפי שאני יכולה להתרשם, המיקוד הוא במרחק שעלייך לעבור עד ליעד. כששתי עינינו נשואות לנקודת היעד ואליה בלבד, הדרך עצמה עלולה להתפש כעול, כהפרעה. כך אגב הורגלנו לראות את הדברים בעולם הדיאטה, לשעוט קדימה כמו סוס עם כיסויים צידיים לעיניים, כזה הרואה רק קדימה, לא ימינה ולא שמאלה. זה כמו ליסוע מקרית שמונה לאילת - אם אנו ממוקדים באילת, בנקודת היעד, ומאמינים ששם ורק שם יתחיל החופש שלנו, תתחיל ההנאה שלנו - המרחק הוא הגורם המפריד בינינו לבין האושר שלנו. במקרה כזה, אנו נוסעים דוך, לא עוצרים כמעט בדרך (חבל על הזמן), כועסים על נהגים שמפריעים את דרכנו ועצבניים על כל מי שמסיח את תשומת לבנו. איך אנו מגיעים לאילת? די תשושים. ואם כבר מדברים על בזבוז זמן...אופס, איבדנו יום על הכביש. לע-ו-מ-ת ז-א-ת..... בתהליך טוב, לדרך יש חשיבות עליונה ביצירת הישגים ברי-קיימא, יציבים. הדרך והמרחק חיוניים לביסוס תשתית ראויה, להכנה מצויינת לקראת ההנאה מהישגייך. בדרך מקרית שמונה לאילת, הנאה מושלמת מובטחת כשתפישת החופש מתחילה מרגע היציאה מהבית. כשבדרך, אנו מביטים לצדדים, נהנים מהנופים ומרשים לעצמנו לגלות חדשים, נהנים משינויי הנוף, ערים לשינויי הטמפרטורה. כך רצוי לך להתייחס גם לתהליך הזה, אחרת יהיה קשה, קשה מאוד. התהליך הוא תהליך מרתק ומעצים. את אכן צודקת "...ואולי לטווח הרחוק יתגלה כפשוט וקל " הדאגות והפחדים שלנו נוגעים תמיד לזמן עתיד, כיוון שבכל הקשור לעתיד אנו נמצאים באי-ודאות גדולה. לכן, בתהליך, אצלי לפחות, המיקוד בהווה הוא חלק חשוב מהענין. אינך יכולה לעשות דבר בעתיד, את יכולה לעשות היום, עכשיו. כשאנו מעיפים מבט לעבר העבר, קשה לנו להגדיר מה היה כ"כ קשה לנו אז. אני זוכרת שבכיתה ז', חשבתי לעצמי, לאחר שהבנתי סוף סוף את נושא השברים (במתמטיקה), מה היה כ"כ קשה בכיתה ה? נסי להזכר מתי זה קרה לך. והשתמשי בנסיון הזה כדי לגייס אנרגיות חיוביות לתהליך זה. רצוי להגיע לתהליך ממקום של סקרנות, פתיחות והתמסרות להרפתקאה. לזרום עם הענין ולהנות, הכי חשוב. כדי לרזות לא צריך לסבול. (אם כי אני מבינה מהיכן זה בא). וכן, ליווי יכול להיות מצרך מאוד חיוני לדרך. כרגע, חסר לך הרבה מאוד ידע רלוונטי והרבה מאוד כלים. לסיום אומר, שהדרך אינה מחייבת נבירה בנבכי העבר, למעשה, באימון אצלי, העבר לא ממש חשוב. מה שחשוב זה מה את מביאה היום ולאן את רוצה להגיע. ברוב המקרים, אין צורך ליסוע מקרית שמונה לאילת, דרך מטולה. אם יתגלה צורך כזה, פסיכולוג יהיה האדם המתאים. שני יקרה, את יכולה לשוחח איתי או עם בלה, או עם שתינו, ולבחור את הליווי המתאים לך. הקליקי פעמיים על השמות מתחת לתמונות ותמצאי את הפרטים הרלוונטיים. מאחלת לך חג שמח ויום נפלא שלך לאה פינטו

תודה רבה על העצות החכמות, נגעת בנקודה חשובה.... אני מקווה שאני אאמץ את השיטה ואדבוק בה ואעשה את המסלול המדובר בחוכמה ובהנאה... אני אשמח ליצור איתך קשר אחרי החגים ולראות מה אפשר לעשות...:) תודה רבה על הכל וחג שמח

שלום שני, נעים לשמוע שהפורום משפיע על אנשים בלי שנפגוש אותם ישירות. מסרי לגיסך ואחותך הרבה פרגון ואהבה מאתנו. התברכת באנשים שבאמת אוהבים אותך, אכפת להם ממך, וחשוב להם להשפיע עליך נכון. אני שמחה לראות שאכן באת הצצת ונפגעת. אם כל מה שהשגת מהסתכלות בפורום זה עירעור של רעיון הדיאטה בתודעה שלך, אם התחלת לנסות לחשוב שאולי בעצם דיאטה זה לא פתרון לעודף משקל אלא לפעמים דווקא גורם הבעיה, אם עצרת רגע מריצה שלך לאותו מקום שהיית בו המון פעמים ותמיד התאכבזת והיית מוכנה לבדוק למה בעצם אני רצה לשם ?הרי הייתי כל כך הרבה פעמים וזה לא עזר.אם הצלחת להבין שאולי את רוצה לעשות עוד דיאטה רק כי זה הדבר היחיד שאת מכירה ופתאם ראית שיש עוד אפשרות - זה מבחינתי השיג את המטרה שלו. זה זרע זרע של ספק בתודעה שלך . שני, אני מקווה שהזרע יפרח וילבלב לגן פרחים חדש בתוך הגינה של המחשבות שלך - פרחים מסוג שלא הכרת אף פעם, ואולי זה מה שיתן לך את השלווה, האיזון, התחושה הטובה וכן גם את ההרזיה בהמשך הדרך. חג שמח בלה

כן, ראשית כל באמת התברכתי באנשים מדהימים שאין כמותם, ואין מאושרת ממני שזה עוזר להם פיזית ובראש ובראשונה נפשית, דבר שני זה באמת נחמד לגלות שבאמת הבנתי את השיטה או לפחות את המטרה ההתחלתית , כך שאני בדרך הנכונה...:) מה שאני יכולה להבטיח שאני אמשיך להעביר את זה לכל הסובבים שלי שינסו לשנות גישה וראייה, הלוואי ואני אצליח. תודה רבה לכן וחג שמח.

רק לאחרונה התוודעתי לשיטה הזו והגעתי למסקנה שאכן דיאטות מעולם לא עזרו לי ואולי הגיע הזמן לנסות משהו אחר. התחלתי לנסות ולשים לב מתי אני רעבה ומתי זה סתם שעמום והרגל. בנוסף, התחלתי לנסות ולהקטין את המנות שאני אוכלת, לבדוק האם שבעתי מהמנה הקטנה ( ברוב במקרים, כן) ורק לאחר כרבע שעה-עשרים דקות אם עדיין הייתי רעבה, הייתי לוקחת תוספת הכל היה טוב ויפה למשך שבוע שבועיים אבל בימים האחרונים אני מרגישה שקשה לי מאוד להפטר מההרגל של לאכול עם העיניים ולהסתפק בכמויות קטנות ( וכשאני אומרת קטנות אני לא מתכוונת להרעבה עצמית-אלא קטנות ביחס למנות הענקיות שהייתי אוכלת מקודם) ובנוסף אני מרגישה שכאילו יש לי בראש אישור לאכול כשמתחשק לי אבל מצד שני אולי עוד אין לי את הכלים באמת לזהות רעב אמיתי ועדיין אני נוטה לאכול משעמום או מהרגל ( כי הגיעה השעה של ארוחת הצהריים, לדוגמא) היום לדוגמא, ממש השתדלתי לאכול בזמנים של רעב, מנות בגודל סביר ואם היו לי חשקים ( לדוגמא לפירות שממש ממש רציתי לאכול) אז לא התעלמתי מהם. בערב סיקרן אותי לבדוק כמה בעצם אכלתי היום ובדקתי לפי השיטה הישנה של הקלוריות. גיליתי שאכלתי הרבה יותר "ממה שמותר" בספירת קלוריות וזה קצת מתסכל אותי ( מאז שהתחלתי לנסות וליישם את השיטה לא בדקתי אף פעם קלוריות /נקודות וכדומה, רק היום כי אני מרגישה שאני אוכלת יותר ממה שבאמת הגוף שלי צריך)

שלום טלי, ברכות על אימוץ השיטה . נשמח מאד לעזור לך. רק תגידי בידיוק איך למה את זקוקה? ניסיון ליישם את השיטה לבד דומה לניסיון ללמוד לבד שחיה או נהיגה כפי שכתבתי בעבר. אני מבינה את הרצון לוותר על ליווי מקצועי אבל לדעתי קשה מאד ליישם את הגישה בלי תמיכה וליווי. בברכה, בלה

תוכלי לפרט יותר על הליווי המקצועי?

שלום דנה חביבה יקירתי, את מתחילה את התהליך מהמקום הלא נכון. וזה בהחלט עלול לקרות כאשר אנו משתמשים בחלקיקי כלים לישום גישה שלמה. לוקחים לעצמנו "טיפים" המתפקדים כטלאים על אותה תשתית חשיבה ישנה. השלב הראשון בתהליך הרזייה ללא דיאטה הוא שחרור דפוסי החשיבה הדיאטטיים. זה נעשה בתהליך מובנה המבוסס על למידה חדשה ופעולה. בתחילה, לא נעשה שום שימוש במנגנון הרעב-שובע ואף נדמה שאנו כלל לא עוסקים בהרזייה. אנו קודם כל, מנקים ומיישרים את השטח לפני שבונים מחדש. לא בונים על הריסות. קודם כל מכינים את הקרקע. וכל זאת בלי קשר ליכולת שלך לזהות רעב אמיתי או לא. חג שמח לאה פינטו

שלום לאה/בלה אני מחפשת מחקר מדעי הכתוב בעברית בנושא כלשהו הקשור לתזונה/דיאטה. אשמח מאד אם תוכלו להפנות אותי למחקר כזה או לצרף קישור למחקר כזה. תודה רבה מראש.

מחקר כלשהו בנושא דיאטה ותזונה זה כמו להגיד אני מחפשת איזושהוא בגד - יש אין סוף עליך להיות הרבה יותר ממוקדת.

זה באמת לא משנה לי. אני צריכה לנתח מחקר ולא חשוב באיזה נושא. פשוט יותר מעניין אותי הנושא של תזונה ודיאטה. באמת לא חשוב הנושא. תודה מראש...

אתמול הלכתי ברחוב שבו אני גרה ועצר גבר שאני מכירה עם מכוניתו. שאל לשלומי ותוך כדי השיחה הוא שואל מה עם הדיאטה אז אמרתי של מי כי אני לא חושבת שאני צריכה בכלל,והוא ענה שלך עלית 3-4 ק"ג וני התחלתי לתרץ תירוצים שהפסקתי לשמור. יום למחרתל הרגשתי שאני כל הזמן רעבה במקרה גם הייתי כל היום לבד בבית איך עוברים יום כזה שבו כל היום מרגישים רע.

יקירתי, איך זה שאת נותנת לגבר איזשהו כל כך הרבה כח ? איך זה שאת מפרשת את מה שהוא אמר בצורה שגורמת לך להתפתל לתרץ ולהסביר לו על חייך? איך זה שאת מושפעת מדבריו עד כדי כך? אני חושבת שהגבר הזה בראש וראשונה חצוף מאד. תגידי לי אם הוא היה אומר לך מה עם לחסוך כסף ושנראה לו שאת מבזבזת יותר מידי כי הוא ראה אותך קונה בגד יקר לעצמך גם אז היית מתנצלת או שאולי היית מעמידה אותו במקומו? אני מציע לך להתחיל לכבד את עצמך ופעם הבאה שמישהו יעיר לך הערה מסוג זה להעמיד אותו במקומו בצורה אסרטיבית ולגרום לו להתפתל . אני בוודאי מציע לא לקחת ברצינות שום הערה מצד אדם חסר טקט, וחסר חוכמה ולהרגיש רע עם עצמך. עליך להבין, אף אחד מלבדך לא יכול לגרום לך להרגיש רע עם עצמך. הוא אמר מה שהוא אמר ואת בחרת לקחת את זה למקום של ביקורת ושיפוט, באותה מידה יכלת לקחת את זה למקום אחר לגמרה. אגב הרעב שכל הזמן חשת גם הוא עיוות של מציאות כי מן הסתם ניסית להתכחש לרעב הביולוגי שלך כדי לרצות את הגבר הזה והתעלמת מקולות של גופך שביקש לאכל. אז בפעם הבאה תזכרי - בידי מי השליטה על הרגשות שלך , על הגוף שלך ועל הכבוד העצמי שלך. בברכה, בלה

האם יש מאמרים בנושא "הרזיה ללא דיאטה" (כאן בפורום או מחוצה לו)?

...

מעוניינת להוריד כמה קילוגרמים, ואחרי שנה של ניסיונות כושלים פתאום הגעתי אתמול להארה שבאמת צריך להקשיב לגוף, לאכול כשאני רעבה ולא לפי ארוחות מסודרות כפי שהתרגלתי, ולאהוב את עצמי. הייתי מעוניינת לדעת אם ישנם כאן בפורום (או מחוצה לו) מאמרים בנושא "הרזיה לכל דיאטה". תודה.

שלום חדשה וברכות על הארה. אני ולאה חשבנו ערב חג שכדאי לכתוב מספר מאמרים כדי להבהיר קצת יותר את הנושא. אז אם תתאזרי בסבלנות יהיו מספר מאמרים בפורום. בברכה, בלה

שלום לכן, תמיד יש את אותן כמה ק"ג עודפים אחרי הלידות שלא יורדים. אני לא עושה דיאטה, אוכלת מסודר ומגוונת ואף משתדלת לצעוד 3 פעמים בשבוע. אז איך מצליחים להפטר מהחלק העודף שנשאר בלי לחשוב על קלוריות, מה אוכלים וכמה? אשמח לעזרה. תודה

שלום מוגלי, לא ברורה לי בידיוק השאלה שלך ואין לי מספיק פרטים כדי להתיחס בצורה מקצועית. אם הבעיה היא קושי שלך לחזור למשקל שהיית לפני הלידה עליך להיות סבלנית ואוהבת כלפי עצמך, זה לוקח זמן ויתכן שלא תחזרי למה שהיית קודם כי לגופך מתאים להיות עכשיו קצת אחרת, בכל זאת לידה זה תהליך רציני מאד. בכלל התרבות הזאת של להראות כאלו לא ילדת בכלל המעודדת על ידי המדיה כשהם מראים לך דוגמניות שחזרו מיד לגזרתן היא תרבות בעתית מאד בעיני. אם תיהיי סבלנית, מקבלת ואוהבת, תאכלי לפי רעב ושובע ביולוגי (את יודעת איך עושים את זה ?) ותמשיכי לצעוד או להיות פעלה בצורה אחרת אני בטוחה שתחזרי לאיזון מלא. הרבה מזל טוב , בלה

לאה שלום רב! לפני שבועה הגעתי בטעות לפורום "הרזיה ללא דיאטה" בניסיון למצוא דיאטת בזק. כאשר התחלתי לקרוא את הודעות שלך בפורום פיתום הבנתי מה שהגוף שלי נישא לרמוז לי מאז הדיאטה הראשונה שלי, (וזה היה בשנה הראשונה שלי כסטודנטית לכימיה) נהנתי מכול התשובות שלך זה פתח לי חלון של תיקווה וגם הבנתי כי כול עוד נגביל ונתכנן הגוף חש במחסור והמנגנון שאנו נפעיל זה מנגנון של התגוננות ומצוקה. בפורום זה הבנתי כי הבעיה זה לא השוקולד,הגלידה .... אלה המחשבה היא שורש הבעיה וכמו כן גם הניסיון להילחם עם עצמנו( כמו מחלה אוטואימונית). בתשובות שלך הבנתי כי החשיבה של שפעה הוא נכון לא רק לגוף שלנו אלה לכול תחום בחינו . רציתי להודות לך על החשיבה והתבונה השונה שחשפת אותנו אליה ועל הצורך להעניק כבוד גם לגוף שלנו ולא להילחם איתו . בנוסף ברצוני לבקש ממך לפרסם רשימה של ספרות שבו אוכל לעזר כדי לעמיק את הדרך הנהיפלה שבו את רועה את העולם . ( באחד הקישורים שלך קרעתי על הדרך שבו התמודדת כאשר פחדת מקורס מסויים כסטודנטית מאוד אהבתי את דרך פעולתך , וביקר ידעת מאיפו מגיעה הבעיה (הראש שלנו)) נהנת מכול קישור שלך וגם של בלה תודה מראש עדן.

שלום עדן הרשי לי להוריד את הכובע, עשית קריאת עומק רצינית. הזכרת לי דברים ששכחתי שכתבתי. היה נעים להזכר, כמו גם לדעת שזה נוגע כמו שביקשתי לגעת. הבנתך ויכולת ההשלכה לתחומי חיים נוספים, מרשימה בהחלט. עדן יקרה, תפישת עולם, צורת חשיבה, הדרך בה את רואה דברים - זה משהו רחב שנבנה בעיקר על חוויות אישיות, על נסיון חיים. כשאת יכולה ליזום את הנסיון הזה (לפעמים צריך אומץ) או ל"התגלגל" אליו באופן לא מודע ולא מכוון (יש מי שהיה מעלה גבה). הסיפריה שלך או שלי אינה בונה תפישת עולם היא מסייעת בפיתוחו. כשאת מוצאת את החוויות מתיישבות עם הכתוב, אז תאמרי: "אני מתחברת". שימי לב, נכנסת לפורום כדי למצוא דבר אחד אך התחברת לדבר אחר. מתוך החוויות האישיות שלך, הגעת לאיזושהי הבנה (לא היום, לא לפני שבוע) שלא קיבלה לגיטימציה מצידך עד כה. תוך כדי קריאה בפורום, הצלחת לאמר לעצמך "וואלה, אני צודקת, הכל מתחבר". ועכשיו את מבקשת לפתח את ההארה/הבנה הזו. תפישת עולם זה משהו שמתפתח על-פני שנים, נדבך על נדבך. כשההתפתחות שלה מבוססת על מגוון רחב של מקורות (לא רק ספרים). לעיתים קרובות, אנו מודעים לתפישת עולמנו רק לאחר שזו כבר התגבשה. הייתי יכולה לרשום כאן ביבליוגרפיה של 300 ספרים, שמות וטלפונים של עשרות אם לא מאות אנשים והמון המון תיאורי חוויות וארועים שתרמו בגיבוש תפיסת העולם שלי. כמובן שלא אעשה זאת, אך משהו אומר לי שיהיה נכון להמליץ לך על שלושה ספרים: 1. הנבואה השמימית - ג'יימס רדפילד (נוגע במושג "תפישת העולם") 2. לאלף את השדון - ריצרד קרסון 3. אדם מחפש משמעות - ויקטור פרנקל. אני עושה עוול לעוד עשרות ספרים, אך הם מרגישים לי הכי נכון כרגע, מתוך הדיאלוג בינינו. בהנאה רבה שלך לאה פינטו

המון תודות באהבה עדן

באמת. קראתי את ההודעות בפורום ומה אומר? זו הפעם הראשונה שאני נתקלת בתורה כזו, ואני מרגישה כאילו מישהו נתן שם והלביש צורה מילולית לדברים שחשבתי והרגשתי כל השנים לגבי ההיסטריה הרבתית בנוגע לתזונה ודיאטות, שגם אני במידה מסויימת חלק ממנה, לצערי. "תפסתן" אותי תוך כדי דיאטה. אמנם מאוזנת, אמנם מתונה מאורגנת ולא מכסחת. דיאטה שעשיתי והצלחתי בה כבר בעבר, ולמרות שאני לעיתים עולה שוב במשקל - לעולם לא חזרתי למימדי המקוריים מלפני כ- 11 שנים. אך זו עדיין -דיאטה. ואני מסכימה עם כל מה שאתן כותבות כאן על דיאטות. עם כל מילה. תפסתן אותי חושבת: "מה אני אוכל היום"? ואת התשובה לשאלה הזו ניסיתי לברר עם עצמי לפי חוקי הדיאטה. תוך כדי גלישה, שיניתי את השאלה וניסיתי להבין מה הגוף שלי רוצה עכשיו? (דרך אגב - הופתעתי לגלות שבמקום אוכל, התשובה הייתה מים. המון מים...) רציתי להודות לכן על שפקחתן את עיני וגרמתם לי לרצות לחזור ולהקשיב לגוף. גם אם יהיה לי קצת קשה לוותר על הדיאטה ועל תוצאותיה המהירות, אני יודעת עכשיו שאנסה בכל כוחי לעשות זאת. כל הכבוד על הגישה המפוקחת, הנחרצת והמקורית כל כך. מור

ערב טוב מור יקרה וברוכה הבאה לפורום שלנו. תודה על מילותייך הטובות. תמיד נעים לשמוע מילה טובה. שמחה לדעת שמצאת חיבור וערך לגישה אותה אנו מייצגות בפורום זה. עושה רושם שהמסרים שלנו נחתו, אצלך, על קרקע פוריה. ארצה להאיר נקודה או שתיים ואשמח לעשות זאת לאחר החג. אז, עד אז גמר חתימה טובה ושנה קסומה ומלאת שמחה. שלך לאה פינטו

אני בת 18 שוקלת 60 וגובהי 174 האם המשקל שלי תקין? ומה אי צריכה לעשות כדי להרזות בעוד כ4 קלוגרמים?

הי מיכלי , לא רק שמשקלך תקין הוא בגבול התחתון של הנורמה. יקירתי, אם את רוצה להישאר חתיכה לכל החיים שלך (ולא רק כשאת צעירה) עצתי לך - תלמדי לראות את גופך כמו שהוא (רזה מאד) ולהודות לו על כך. תלמדי לכבד אותו ולמלא את כל הצרכים שלו. אם תנסי עכשיו לרדת, תעשי טעות גדולה מאד שתעלה לך בעתיד (כן גיל 40 מגיע גם מגיע, יותר מהר מנשנדמה לך) בהרבה מאד קילוגרמים. כי אם תנסי לרדת תכניסי לבית שלך את האויב הגדול ביותר של משקל מאוזן ותקין ושל גוף ונפש רזים טבעי - את משטרת הדיאטה. ברגע שהיא תיכנס אליך הביתה כל היום את תיהיי נתונה בספקות עצמיים, בספירת קלוריות ,ובמרדף אחרי רזון שהיה שלך פעם והיה מובן מאליו וברגע שהתחלת דיאטה יברח לתמיד. תשאלי את עצמך למה למרות שאת ממש רזה את לא מרוצה מעצמך. זה לא בגלל שאת לא רזה זה בגלל סיבה אחרת (דימוי גוף לא תקין, פירוש מעוות של המציאות או בעיות אחרות) תמצאי את הסיבה ותני לה טיפול מתאים. מקווה שהשפעתי עליך ולו במעט. בברכה, בלה

רק רציתי להגיד שאתן מדהימות בגישה, בהבנה, בסבלנות ובנתינה מנסה ליישם ומתפעלת כל יום מחדש ומאחלת לעצמי שהשנה הזו תהיה כולה נטולת מחשבות לחלוטין על דיאטה כגורם מספר אחת בהשמנה.

יאלי יקרה, את מדהימה בעצמך. כיף לפגוש אנשים פתוחים, מפרגנים ואמיצים. כיף לפגוש אותך. מצטרפת לאיחולייך בברכת שנה מרגשת ושמחה, שנה של שקט פנימי והצלחות מרוממות רוח. באהבה רבה שלך לאה פינטו

מצטרפת לתודות. אבל הערה/הארה קטנה - אל תקווי - תגרמי לזה לקרות.

שלום רב, אני בן 38 וסובל ממשקל יתר ניכר. לאחר 15 שנות דיאטות שלא צלחו אני מבקש לפנות לטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי קצר מועד על מנת לקבל כלים להתמודדות עם הבעייה, אך אינני מצליח לאתר פסיכולוג/ית המתמחה בתחום זה. אולי תוכלו להמליץ לי על מטפל/ת באזור ת"א או המרכז, או אם לא ניתן להמליץ, אז לכל הפחות אני אודה על הפנייה למרכז מידע כלשהו שבאמצעותו אוכל לאתר מטפל/ת המתמחה בנושא. תודה רבה, שנה טובה וגמר חתימה טובה, משה

היי משה יש לך הנחת יסוד שדווקא פסיכולוג קוגניטבי יעזור לך עם הבעיה שלך. אני הייתי בודקת את הנחת היסוד הזאת ומנסה לבדוק עם עצמי למה אני מחזיקה בה. אני באופן אישי לא מכירה פסיכולוג כזה אבל בטוחה שאם תפנה לפורמים של פסיכלוגיה, יש המון ברשת, תמצא המלצה. מהידע שיש לי בקשר לבעיה ,גישה התנהגותית קוגניטיבת לא מספיקה כדי לפתור אותך ממעגל הדיאטות וכדאי להוסיף ממדים נוספים על פי הצורך האישי. מקווה שעזרתי, בברכה, בלה

אני לא יודעת אם יש או אין פסיכולוגים שמתמחים בתחום אבל חייבת לציין שאני לא מבינה את התגובה של בלה אגמון, ובכלל, לא ממש מבינה למה אנשים בריאים ואינטיליגנטים שרק סובלים מעודף משקל צריכים בכלל דיאטן. היום כל המידע זמין בכל מקום - כולנו יודעים איך להרכיב לעצמנו תפריט מאוזן ובריא, וכולנו יכולים להגיע למאזניי משקל. לא כאן הבעיה. הבעיה נעוצה בדיוק במקום הפסיכולוגי - במה שגורם לנו לגשת למזון כנחמה, כאמצעי להפגת שיעמום, כתחליף לאהבת אם וכו'... כל עוד עובדים על תפריטים, מה לאכול ומה לא - בעצם רק מתעסקים בסימפטום ולא במקור של העניין. כל אחד יכול לעשות דיאטה תקופה (אם הוא מגיע עם הרבה הרבה מוטיבציה, ובואו נודה בזה, בלי מוטיבציה ממילא לא נגיע לדיאטנית) ולרדת במשקל. כדי לעשות שינוי ולתמיד צריך לעשות עבודה הרבה יותר מעמיקה מזה, ואת זה אני לא קיבלתי אצל הדיאטנית. מקווה שנמצא את הפסיכולוג המתאים בהמשך.

היי, אני בת 28, גובה 1.76 ושוקלת 70.5. בשנה האחרונה,עליתי 10 קילו כאשר 2 קילו כבר הצלחתי להשיל אחרי 4 שבועות של דיאטה. אני נוטה לחשוב שהסיבה לעליה היא העובדה שנאלצתי לעבוד משמרות כולל לילות בעבודתי הקודמת (כיום אני עובדת רגיל)כמובן שבנוסף לזלילות, אני לוקחת איתי לעבודה 2 סנדביצ'ים עם גבינה צהובה או גבינה לבנה או כל ממרח אחר ואוכלת עם כל סנדביץ גם חצי מלפפון , בנוסף בגלל הצורך שלי למתוק אחרי אוכל, אני לוקחת איתי גם חטיף אנרג'י אחד שאותו אני אוכלת בדרך כלל בשעה 16:00 בערב אני חוזרת הביתה ואוכלתבערך ב 20:00 מנה בשרית שזה בד"כ חזה עוף או שניצל או צלחת אורז או טבעול עם מנת ירק אחת. אני גם מידי פעם אוכלת פרי בערב (הכי קשה לי עם האוכל כשאני חוזרת הביתה, כי אני כל הזמן רוצה לנשנש). ואני כבר 4 שבועות כך, ירדתי 2 קילו וכמו שזה נראה השאר לא יבוא כל כך בקלות, מה לעשות? מה אני לא עושה נכון? אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים ביום חושבת מה אני אוכל היום?! תודה

שלום יפית האם שמת לב לאיזה פורום הגעת? זה פורום להרזיה ללא דיאטה אז אנחנו מדברים פה בשפה אחרת לגמרה. כאלו הגעת לסין ואת מדברת בעברית ואני לא מתכוונת לענות לך בעברית (למרות שאני מכירה טוב את השפה) אלא אתעקש להמשיך לדבר בסינית ואת תחליטי אם תרצי תלמדי סינית ואם לא תלכי למקום בו מדברים עברית. בהרזיה ללא דיאטה אין משמעות לתפריט שכתבת לנו פה כי על פי גישה זו עצם הרצון לרזות בעזרת דיאטה גורם לשינויים המובלים להשמנה ומכיון שלא ארצה להזיק לך אתעקש להוביל אותך לגישה שבעיני נכונה. אז על פי הגישה עליך ללמוד להקשיב לגוף שלך ולאכל מה שהוא מבקש על מנת לרזות לתמיד. אני מציע לך לקרוא קצת את התכנים של הפורום כדי להבין את הגישה. אם לא תקבלי מענה שנראה לך יש מספר פורומים בהם עונות דיאטניות כמו שדיאטניות אמורות לענות (בעברית) אז את מוזמנת להפנות את השאלה הזאת אלהן. בכל אשר תבחרי אאחל לך המון הצלחה. בלה

בתקופה האחורנה(חודשיים אחרונים) הפסקתי לספור קלוריות והתחלתי לאכול בהקשבה לגוף כלומר לפי הדחפים ובלי לספור כמה ומה ומי והעלתי במשקל השאלה היא איך להקשיב לגוף ולא לעלות במשקל????

אודה מאוד על פרטים של מכון הרזייה, כזה שאפשר לגור בו ולהיות מנותקים מהבית במשך כמה שבועות. מקבלים דיאטה איכותית ותוכנית אומונים. רצוי באזור המרכז. תודה לכולם מורן

תוכנית של וינגייט - מאד יקר. או בחול -ארצות הברית יש הרבה. אולי יש גם באחוזת הכרמל את יכולה לבדוק אבל אני בטוחה שגם אם יש זה יקר מאד.

בוקר טוב מורן ראשית, שנה טובה ובהצלחה בחיפושייך. אני מבינה שהחיפוש שלך אחר מסגרת כזו נובע מתפישתך, הרואה בנסיבות וסביבת חייך "הפרעה" בדרך להשגת מטרתך. את כנראה חווה קושי לממש כללים וצוים (אותם את רואה כחלק מתהליך הרזיה) במסגרת חיי השגרה שלך. מכאן הצורך להתנתק....מחייך (?). גם אני האמנתי כך פעם, אפילו שקלתי בתחילת דרכי המקצועית לפתוח מרכז שכזה. מסגרות כגון אלה שציינה בלה, עשו זאת לפניי ולא נותר לי אלא להודות להם על השרות והלמידה. מורן, נניח ותכנסי למסגרת כזו שתנתק אותך מהבית, מהמקרר, מהתמודדויות היומיום, מהחברים ומהמשפחה, בהחלט סביר שתרדי במשקל (ולו רק בשל הפיקוח, הלחץ הקבוצתי והכסף שהשקעת). אך, כמה זמן תשהי שם? מה יקרה כשתחזרי לחיות את חייך האמיתיים? (אני מניחה שלא תשארי שם לעד) בעיני, אין זה שונה הרבה מעזרים דיאטטיים כמו קפסולות, אבקות וקפסולות למינהן. וזאת במובן שכל עוד את על ה"קביים" את מצליחה ללכת. בלעדיהם, את נופלת. מה שמגביר את התלות ומחזק את תיוגך כבעלת "בעיה". האמונה התומכת באקט כזה היא: "אחרי שאני ארד, אני כבר אשמור" "אחרי שארד, הקיבה תצטמק ולא אהיה מסוגלת לאכול כפי שאני אוכלת היום" או "דיה צרה לשעתה" כשמדובר בהרזייה להשגת תוצאות טובות והכי חשוב יציבות, אמונות אלה אינן עומדות במבחן המציאות. מחקרים על גבי מחקרים מראים לנו שבין 1% - 5% מצליחים (כולל אלה שנכנסו למסגרות מהסוג שתארת). כל השאר לא. מנסיונך ומהכרותך עם עצמך, האם הצלחת לשמור על הישגייך עד כה? אם זו איננה הדיאטה הראשונה שלך, אני מניחה שלא כ"כ הצלחת. לנו, בגישת ההרזייה ללא דיאטה, ברור למה. השינוי האמיתי איננו מתרחש בעולם שסביבנו (תפריט, מסגרת מנתקת וכ"ו) אלא בראש, בתפישה, בפרשנות ובהתייחסות. הרעיון ש"הפעם אביא את כל כח הרצון שלי", גם הוא חסר אחיזה במציאות, כיוון שכח רצון לא ניתן לגייס לאורך זמן אלא לפרוייקטים קצרי מועד (זו הסיבה שדיאטות אינן שורדות). התחושה ההתחלתית של מוטיבצית על, מוכרת לכולנו. אך היא משלה ומתעתעת. היא הולכת ופוחתת עם הזמן (ואגב, לכך יש גם סיבות ביולוגיות, לא רק פסיכולוגיות). אני מוצאת חשיבות אדירה לאורח חייך כפי שהוא, בתהליך שינוי כזה. עלייך ללמוד לחיות נכון את החיים שלך ולא להתנתק מהם. הם הדבר האמיתי. וכשבורחים מהדבר האמיתי, אנו דנים עצמנו מראש לחוות אותו מחדש. השמנה היא תוצר של דרך התמודדות, לא של תפריט תזונתי ולא של רמת פעילות (אלה הם רק סימפטומים). כשאת נכנסת לבועה ומנתקת עצמך מהמקור, לא פתרת כלום. נתת לעצמך, נחת לרגע (אם אפשר לקרוא לזה "נחת"), אקמול. מורן יקרה, אני מודה לך על העלאת הסוגיה שאיפשרה לי לעורר חשיבה בקרב כלל הגולשים. (לכן, אל תקחי אישית דבר, אלא אם יש בכוחו לעזור לך). מאחלת לך גמר חתימה טובה ובהצלחה שלך לאה פינטו

שלום ושנה טובה, אני משוטטת בפורום ומאוד מתרשמת ממה שאני קוראת. אך לי באופן אישי יש בעיה, אני בת 34, מטר חמישים ו- 84 ק"ג!!!!! כל הנסיונות להקשיב לגוף - גורמות לי להמשיך ולהתרחב... אינני עושה דיאטה, אוכלת כשאני רעבה, ואוכלת בהחלט מה שהגוף רוצה ורק כשאני רעבה, אך נראה שגם משתיית מים - אני משמינה. אשמח מאוד אם תוכלו למקד לי את הרעיון של להרזות ללא דיאטה, היכן מתחילים?

היי דורית, ראשית שנה טובה. הרשי לי לתאר לך את מה שאני מבינה מדבריך. את מתרשמת מהפורום אבל מתעקשת לשכנע אותנו שעבורך משום מה כל מה שכתוב בו לא מתאים. הרי אנחנו אומרות שגופנו לא נועד להיות שמן, שאם רק נקשיב לו ונזין אותו במה שהוא מבקש הוא יתאזן במשקל תקין, ושלא צריך לעשות דיאטות, ואת טוענת שאצלך זה שונה - את עושה את כל מה שצריך ועדיין נמצאת בעודף משקל ניכר. אז כפי שאני רואה את זה יש שתי אפשרויות 1 יתכן שאכן זהו המשקל המאוזן של הגוף שלך (קצת קשה לי להאמין) ואז עליך פשוט ללמוד לחיות בשלום עם מה שיש. 2 יתכן שאת טועה ולא עושה את הדברים כמו שצריך (לא באמת אכלת מתוך רעב ושובע ביולגוי, לא באמת חושבת כמו רזה טבעי). הטעות יכולה לנבוע מסיבות רבות ובידיוק בשביל זה חשוב תהליך של למידה ושיקוף על מנת להפנים אותו. בכל אופן אם את זקוקה לעזרה עליך להיות יותר ספציפית בבקשה שלך. מה בידיוק את צריכה מאתנו כדי להתקדם ? בברכה, בלה

תודה על התגובה המהירה. אני מאוד רוצה לשנות את המצב ולהצליח בלהוריד בעודף המשקל שלי. אני באמת ובתמים רוצה לקבל כלים איך להתחיל, איך לעבוד עם עצמי. אני מאוד אשמח להדרכה - איך לעשות זאת. אני מתרשמת ממה שקראתי בפורום שהתשובה היא בידיי, ורק אני אמצא את הדרך. ובכן אני רוצה כיוון מהיכן עליי להתחיל. איך מגיעים לשינוי בגישה ובדרך חיים. איך מסגלים חשיבה ודרך אחרת - אני פתוחה לשינויים כיוונים וכל דבר שיעזור לי ללמוד ולהתחיל. אני יודעת שאין תרופת פלא לשינוי ושזה צריך לבוא מתוכי. אני כבר בדרך ואני רוצה להגיע. אודה לכן אם יש לכם כלים, מילים, איך להצליח. תודה מראש דורית

שלום לכולם! אני 1.65 ומשקלי 63 ק"ג. ה- BMI שלי הוא 23 שנחשב לתקין אבל זה לא נראה כך. אני לובשת מכנסיים במידה 40 וקשה לי להשיג מכנסיים במידה זו בחנויות כמו קסטרו ורנואר שאמורות להתאים לבחורות בגילי- 22. האם אני צריכה להוריד במשקל בכל זאת?

שלום נטשה את נוגעת בנקודה חשובה מאוד. נקודה הנמצאת בפער שבין המציאות האובייקטיבית לבין הפנטזיה הסובייקטיבית. נקודה הנמצאת בפער בין תרבות המכבדת את הגוף לבין תרבות המכבדת את הבד. איזו תרבות את רוצה ומוכנה לקנות? ובעבור מה? נטשה יקרה, מעצבי חברות האופנה אינם אושיות בריאותיות ואינם קובעים את הסטנדרדים למימדי הגוף הבריא....אלא אם כן, תבחרי לתת להם את הסמכות הזו. את מזכירה לי סיפור אישי, לפני כשנתיים החלטתי שאינני רוכשת יותר ביגוד של אחת מחברות האופנה הידועות. מדוע? הבנתי שכדי להרגיש נוח ולהראות יפה בגופיות שלהם, עלי לעבור ניתוח להגדלת חזה. (ותאמיני לי, לא חסר לי כלום). בתסכולי (הקל, יש לציין) חלפה בראשי המחשבה שאני יכולה לתקן אצל תופרת...ואז קלטתי את פוסטרי הענק של דוגמנית הבית. מה לאמר?! מושלמת. הבנתי שהבגדים נתפרו עבורה וכל שנותר לי הוא לשלם הרבה כסף ולהרגיש רע עם מי שאני. אני, אישית, לא קונה את זה (וגם לא את הגופיה). אינני יודעת מה איתך, אך מקווה שיום אחד תלמדי לכבד את גופך ותלמדי אחרים לכבדו באותה מידה. ה"מושלמת" שהתנוססה על הכרזות (עם כמה טיפולי יופי וקצת פוטושופ), נצפית בעיקר על הכרזות, כמה כאלה את רואה ברחוב? הגוף האנושי האידיאלי אינו נראה כך באמת. אז מה שאת, כמו כל גבר ואשה אחרים, יכולה לעשות זה לקבל החלטה ולעשות בחירה - האם את קונה את התרבות שמתעלמת מאוכלוסית צרכניה על גופם האנושי והבריא או שלא. יש לזה ערך חברתי, בריאותי וכלכלי. בעבר היה נדמה שחנויות הבגדים לנשים נעות בין אופנה לצנומות לאופנה לשמנות - אין אמצע. היום אי אפשר לאמר שזה כך. האמת היא שיותר ויותר חברות מבינות זאת ועם השנים מסתמן איזשהו שינוי במידות. לא אצל כולם אמנם, אך חפשי. חפשי את מה שמתאים לך ולא מה שמתאים ל"מושלמת" שבכרזה. חפשי את המעצבים שמכבדים את גופה של האשה על רב-גוניותו, כפי שהיית רוצה שיכבדו את גופך. חפשי את המעצבים שכשהם עובדים הם מסוגלים לראות אותך, הבחורה הנורמלית, בחזונם. אז לאחר כל הסיפור הארוך הזה, את מבינה שתשובתי לשאלה, האם עלייך לרזות, היא שלילית. אני מתרשמת שסך הכל את מרגישה נוח עם גופך. אלה הן רק חנויות בגדים מסוימות שגורמות לך להרגיש רע. ותרי עליהן, לא על בריאותך. שנה טובה ומאושרת שלך לאה פינטו

לאה שלום, ראשית, תודה לך על תגובתך המעניינת. אני מעדיפה לא לתת למעצבי האופנה את הסמכות לקבוע את מה סטנדרטי ומה לא, והרבה פעמים חשבתי לעצמי שכדאי לי להפסיק לקנות בחנויות כמו קסטרו ורנואר (אני בכוונה מציינת שמות) כי איכשהו אני תמיד יוצאת משם מתוסכלת משום שכמעט אף פעם אין שם מכנסיים במידה שלי (רוב המכנסיים שם הם במידות 34-38). אגב, המעצבת של לי קופר שאני לא זוכרת את שמה אמרה ש "40 זו מידה גדולה" למרות שאני מידה 40 והמשקל שלי נחשב תקין. מאז כף רגלי לא דורכת בחנויות של לי קופר. אני רוצה להפסיק לקנות שם, אבל הבעיה היא שהרשתות האלו מאוד פופולריות ואין הרבה חנויות של מעצבים שמסוגלים לראות אותי מחוץ לת"א. אגב, למה מעצבי האופנה רוצים שארגיש רע עם עצמי? שבת שלום וחג שמח, נטשה.

כיצד אפשר לטפל בצלוליט? .השומן שיורד לאן הולך לדם? לתאים אחרים בגוף? מה דעתך על המכונה בלה קונטור? " באמצעות גלים אולטרה סוניים גורמת לתאי השומן לרטוט ולהיכנס לרזוננס עצמי"- המסת השומן .

לשאלה הזו ממש לא תמצאי כאן !!

איפה אמצא את התשובה?

שלום תמר צלוליטיס הינה תופעה גנטית ואינה נגזרת מהשמנה. עם הגיל, מתרופפת רקמת החיבור החוצצת בין העור לרקמת השומן, נוצרים "חורים" ברשת, אשר אליהם "זולגים" תאי שומן. זה מה שיוצר את המבנה הגלי של העור. תופעה זו נצפית גם אצל אנשים רזים כיוון שזה קשור בחוזק רקמת החיבור ולא כמות השומן. פני לפורום העוסק בקוסמטיקה רפואית, אולי שם תקבלי הצעות לפתרון. בהרזייה, השומן מנוצל לצרכים אנרגטיים - ראי תשובתי לירון בעמוד זה. בהצלחה ושנה טובה שלך לאה פינטו

הייתי רוצה לקבל ממך עוד אינפורמציה תודה

ניסיתי את הבלה קונטור קיבלתי 10 טיפולים והתוצאות מדהימות ירדתי 7 סנטימטר בהקף עשיתי את סידרת הטיפולים לפני 6 חודשים והתוצאות נשמרות כמובן לא עליתי במישקל אני ממש נדהמתי מהתוצאות הכול מתועד יש לי תמונות לפני ואחרי מדויקות ומדידות אין ויכוח זה עובד הם מתחיבים להחזיר כסף אם אין תוצאות וזה מוכיח שהוא אנשים ישרים ואמינים

גם אני ניסיתי וגם אני יכולה להעיד שעזר לי מאד. אני היתי בסניף בת"א וירדתי שתי מידות וחצי. אמנם עם שמירה על תזונה ומכון כושר אבל בינינו אי אפשר בלי, אין קסמים לצערנו:)

למנהלות הפורום ולכל משתתפיו שנה טובה ומתוקה (בהחלט!) הגעתי לפורום שלכם בעקבות טוק בק בy net . אני מדפדפת בין ההודעות ורואה תגובות כלליות של המנהלות על כך שצריך לקרוא את הכתוב ובכך להיחשף ל"שיטה" (או דרך החיים או איך שקוראים לזה?) 1. האם יש מקור מקום מסויים שמסביר באופן מרוכז ומסודר (גם אם תמציתי) את הרעיון? 2. האם יש דרך אחרת לחזור לרשימת ההודעות אחרי כל פעם שאני רוצה לקרוא הודעה מסיימת מבלי ללחוץ על אופציית "הקודם" במחשב? מקווה שהבנתם את שאלותי. סקרנותי גוברת....

אני ממליץ לך לחזור לעמוד 48, ב-21-8-07 ורד שואלת מספר שאלות והתשובות שהיא מקבלת מלאה ובלה מאוד מפורטות ויאפשרו לך להבין את הגישה בצורה מאוד ברורה. בהצלחה!

חדשה בעניין שלום אני בת 29 שוקלת 70 קילו גובה 1.69 אני יודעת שזה תקין אבל בשנה האחרונה עליתי במשקל לפני שנה שקלתי 56 קילו עליתי 14 קילו עקב דיכאון היום כבר אני לא בדיכאון ואני רוצה לשנות את חיי דבר שאני מאוד רוצה זה לרדת במשקל, ויש לי בעיה אני לא יכולה ללכת לדיאטנית שתעזור לי, זה לא מקובל אצלנו. אני רוצה לדעת דברים פשוטים שיעזרו לי לרדת במשקל, אני עושה הליכה כל יום שעה וחצי שותה 2 ליטר מים ביום בבוקר אוכלת קצת דגנים עם חלב צוהרים עוף מבושל בלי עור עם 4 כפות אורז, פתיתים, קוסקוס, או מה שיש בערב יוגורט עם חביתה או פרוסה עם גבינה בניים זה 3 פירות ביום הרבה חסה , גזר, כרוב, אני אוכלת את כל מוצריי החלב דל שומן או ללא שומן, אז ניראה לי שהתפריט עשיר בהכל רק אוכלת בכמויות קטנות משהו כמו 1200 קלוריות ליום. תודה לעונים

שלום חדשה! אני התחלתי לדבוק בגישה של הרזיה ללא דיאטה לפני מספר שבועות והתוצאות כבר מורגשות בכל תחום. אני ממליץ לך בינתיים עד שתקבלי תשובה ממנהלות הפורום בלה ולאה, לקרוא את השאלות והתשובות בפורום בשנה האחרונה. את תמצאי מהר מאוד את התשובה. תופתעי לגלות שאת יכולה לרזות ללא מאמץ, לאכול מה שאת אוהבת ופעילות גופנית היא לא תנאי להרזיה. ולא פחות מפתיע, לא סופרים קלוריות אף פעם ואין צורך בכדורים או תמיסות פלא. בלה ולאה ממש מקסימות ויעזרו לך אם רק תקשיבי ותהי מוכנה לעשות שינוי. בהצלחה

no diet man נדהמת מהשרות הנפלא שאתה עושה לטובת גולשי הפורום ולנו. נפעמת מההשפעה החיובית של עשייתנו על שכמותך. ונרגשת מהתקדמותך והתפתחותך. אין מילים, פרט ליישר כח בדרכך. אין ספק שאתה מביא איכויות בעלות עוצמה, המשליכות גם על היבטים אחרים בחייך. מאחלת לך שנה נהדרת מלאת ריגושים נעימים והצלחות מרוממות. שלך לאה פינטו

ללאה ובלה שלום. לפני שבועיים נכנסתי בפעם הראשונה לפורם שלכן וקראתי בו והתרגשתי לגלות שסוף סוף בקשותי נענו. כל חיי שאפתי לחיות שפוי לחיות בשלום עם האוכל,ולא לפתח מערכת יחסים אובססיבית איתו,אבל לכול מקום אליו פנתי,נתנו לי תפריט חדש ודיאטה חדשה,ניסיתי הכל רשמתי ספרתי בילתי שעות על גבי שעות במוכני כושר,צמתי וזללתי ובעיקר סבלתי ולא זזתי במשקל. אני בת 26 ושוקלת 97ק"ג אני זוכרת את עצמי רק שמנה. לפני שבועיים החלטנו לשנות גישה לאמץ את השיטה שלכן ולנסות לעשות לבד"(אנחנו חיים בארה"ב). לי אישית היה ממש קל לוותר על כל ההגבלות לפיהן חייתי כל חיי,ואמתצתי את דרך החשיבה במהירות האור ללא שום היסוסים או לבטים. אך ביום הראשון לשינוי באמת הקשתי לגופי ואכלתי רק כאשר הרעב הגיע ועצרתי כאשר הרגשתי שובע,אכלתי שוקולת כי רציתי ואחרי שתי קוביות הבנתי שאני לא ממש מתה על שוקולד. הרגשתי שבזה ברגע גילתן לי סוד שמור והינה מעכשיו כל צרותי ומשקלי העודף יעלמו כלא היו. אבל לצערי אחרי השבוע הראשון אני מוצאתי את עצמי מאוד מבולבלת. האם אני חשה רעב או שובע האם אני צמאה האם אני אוכלת כי משעמם לי,כל כך הרבה שאלות ולי אישית קשה לתת תשובות. המשכתי לקרא בפורם וסרקתי את הנט בחיפוס אתרים אשר תומכים באותה שיטה שלכן ואכן ידע לא חסר וחומר קריאה קיים אך השאלה הגדולה נשארה עדיין פתוחה בעניי. אך אני עושה את זה לבד,אך אני מגיע למקום שאני מבחינה בין רעב לשובע(קשה לי להבין אם אני רעבה או שבעה מבלי שהתחלתי לאכול). כשהכרתי את בעלי המדהים היו לנו שיחות(בעיקבות אי הצלחות בדיאטות ותיסכול דיברתי עם בעלי על הכל) הוא היה הפסיכולג שלי הוא מכיר אותי כל כך טוב ואני נפתחתי ודיברתי איתו על הכל ,והגעתי לשורש הבעיה שלי. אני שמנה ואני ממשיכה להיות שמנה כי אני פוחדת,אני פוחדת מהרזון הזה כי אני חוששת שאני אשתנה לרעה שאני ההפוך להיות אדם אחר אני פוחדת להרזות כי אז יהיו לאנשים ובעיקר לי צפיות ממני לעבודה טובה יותר לאימהות. אני חושבת שהפחד הגדול שלי הוא להיות אמא. אני פוחדת להיות אמא שלי,היא אישה מדהימה אבל היא עשתה לי טרור עקב היותי שמנה. ולי יש פחד להיות היא להיות כמוהה. אני מרגישה שתיבת פנדורה נפתחה עכשיו שהאוכל כבר לא מקום המיפלט שלי אני מוצאת את עצמי מאוד מבולבלת ומאוד מתוסכלת. כמיות האוכל שאני אוכלת ממש קטנות אני שובעת מהר מאוד מה שגורם לי לתהות מדוע עד היום לא הבחנתי בזה,עוד דבר שמבלבל אותי מאוד הוא הפחד שלי ,למה אני מפחדת להיות רזה להיות בריאה. אני קוראת בפורם שלכן ונהנת מהתשובות שלכן שמספקות חומר מחשבה ולפעמים גם כלים ראשוניים להתחיל בתהליך. קשה לבד אני יודעת אבל אני מאמינה בעצמי הבולבול לא גורם לי להפסיק או להתיאש אני זקוקה לאוזן קשבת ולידיע שאני אכן בדרך הנכונה,ניסיתי הכל ואני לא חוזרת לשם דיאטה זה כמו מחלה עבורי ושמחתי לברוח משם כמו מאש,תודה.

שילה המדהימה בהתרגשות גדולה קראתי את מה שכתבת ונהנתי מכל מילה. את בחורה מדהימה. מודעת, אמיצה ולא פוחדת לעבוד קשה.\ אבל לא ברור לי למה לעשות את זה לבד? דווקא בארצות הברית יש אין סוף אפשרויות טיפוליות כדי להפנים את הגישה הזאת. ארצות הברית היא מולדת הגישה ויש שם המון תרפיסטיות העובדות כך. ברור שאת תיהיי מבולבת יש נושאם רבים ומורכבים שצריך לעבד וחשוב מאד לקבל ליווי מקצועי תומך ואמפטי. עצתי לך - תפרגני לעצמך שיחרור אמיתי מכבלים של דיאטה. אפשר גם בקבוצה אם קשה לך אחד על אחד. בכל אופן אאחל לך המון הצלחה ותמשיכי לעדכן אותנו. שנה טובה , בלה

אני בת 18 ומאז שאני זוכרת את עצמי אני בדיאטה....לפני בערך חודש הלכתי לבית מרקחת כי הייתה לי עצירות איזה ששבוע והרוקח נתן לי לקסעדין...ולקחתי פעם אחת ואחרי שבוע התחלתי לקחת עוד ועוד ואני עכשיו לוקחת כל יום בערך 4 כדורים ואני לא יכולה להפסיק עם זה ואני לא יודעת מה לעשות כי אם ההורים שלי ישמעו הם יתנהגו בקיצוניות...בבקשהה תעזרו לי!

דנית, עליך לקבל יעוץ מקצועי . יעוץ תזונתי טוב יכול לעזור לך להשתחרר מכדורים אלו. בקשי הפניה מרופא משפחה לדיאטנית.

אני כבר ממש מיואשת!! מזה כשנתיים!! מנסה לעשות דיאטה ורק ממשיכה לעלות במשקל, במין הרגשה שחייבת לאכול לפני שאני מתחילה לעשות את הדיאטה במעין תחושה של "ארוחה אחרונה" שכמובן אז זוללת פי 100 ממה שבאמת אני רוצה, אני ממש כועסת על עצמי ולהבדיל מהעבר שאז הייתי מחליטה לעשות דיאטה ופשוט סותמת את הפה ומורידה אפילו יותר מידיי בתקופה הנוכחית אני לא מצליחה!! אשמח לטיפים מוצלחים שעבדו. חג שמח יעל

שלום רב לך הגישה שלנו להרזיה היא הפוכה לגישת הדיאטה. היא עובדת על עקרונות שונים ולכן גם מכוונת אותך להתנהגות אחרת. כדי לקבל את הטיפים שלנו עליך תחילה להכיר את העקרונות של גישת הרזיה ללא דיאטה ולבדוק עם עצמך האם את מסיכמה להם. אם כן אשמח מאד לתת לך טיפים . לדוגמא כמי שדוגלת בגישת הרזיה ללא דיאטה היתי ממלצה לך דבר ראשון להחליט שיותר לעולם לא תאסרי על עצמך שום מזון, לא תספרי קלוריות ולא תחליטי עבור גופך מה מותר לו לבקש. דבר שיני היתי ממלצה לך להתחיל להכיר ולכבד את הגוף שלך ואת הצרכים שלו בלי קשר למשקל הנוכחי שלו תוך שאת סומכת עליו שהוא יודע מה הוא עושה. בהמשך הייתי ממלצה להקשיב בתשומת לב רבה למה גופך מבקש ממך לאכל ,שימי לב הדגש הוא לגופך לא עינייך ולא רגשותיך אלא גופך ולתת לו כל מה שהוא רוצה בלי יסורי מצפון מיותרים. בתור התחלה זו התחלה מצונית, אם תצליחי ליישם אתן לך טיפים נוספים. בכל מקרה אם את זקוקה לעוד הכוונה, תמיכה או עידוד אנחנו פה. אאחל שנה טובה, בריאה , מעצמיה, אוהבת ובעקר בלי דיאטה. בברכה, בלה

שלום לכן!!! אני בת 22 גובהי 155 ומשקלי 65 אני מעוניינת לרדת במשקלי, ניסיתי כבר הרבה דיאטות וזה לא הולך כי כשאני אומרת לעצמי לעשות דיאטה אני נעשית יותר רעבה!!! משהו פסיכולוגי כנראה, אין לי זמן לעשות ספורט כי אני גם סטודנטית, גם עובדת במשרה מלאה וגם צריכה לדאוג לבית ולבעל... מחכה לתשובה ליאת

ליאת היקרה שלום עושה רושם שחייך מלאים במטלות רבות.את רוצה לרדת במשקל אבל רעיון הדיאטה עצמו גורם לך לרצות לאכל יותר. אנחנו טוענות שהגישה של דיאטה מביאה לתוצאה הפוכה - השמנה , תיסכול ואכילת יתר. גישת הרזיה ללא דיאטה מציע תהליך שונה לחלוטין.אם זה מסקרן אותך את מוזמנת לקרוא בפורום וליצור קשר. בהצלחה, בלה