פורום הרזיה ללא דיאטה

אני מעוניינת לדעת האם קופאין עוזר או מזיק לירידה במשקל,האם יש לקופאין איזו שהיא השפעה על הגוף, שלילית או חיובית.

קודם כל אני רוצה להודות לאישתי שהפנתה אותי לפורום שלכם ולדרך שאתם מציגות כאן. התחלתי לקרוא בפורום ולא יכולתי להפסיק. פתאום הכל ברור, איך לא חשבתי על זה קודם? אישתי ואני אימצנו את הדרך שאתן מאמנות אליה בצורה מוחלטת בתוך שניות ספורות ואני מתכוון לשניות בלבד! אכלנו הרבה מרורים ומוצרי דיאט לסוגם , אישתי קרעה את עצמה בפעילות ספורט של שעתיים שלוש ביום ואכילה נכונה( לפי מה שידענו עד לאותו רגע כמובן), וחוץ מאכזבה אדירה ועלייה במשקל לא היה כלום. דיכאון מוחלט! האור לא היה בקצה המנהרה עד שקראנו והבנו את הדרך שאתן מאמנות אליה. התחלנו לפני חמישה ימים והיום היום השישי, ארוחת ערב שבת, פעם ראשונה בחיים שלי (בן 31) שאני קם מהשולחן שבע ( בטח הייתי שבע פעם כשהייתי תינוק א

שלום ירון. אח!!! איזו שנה נהדרת עומדת בפתח. ראשית, הרשה לי לפרגן על זוגיות טובה שיש בה שיתוף, הקשבה והכרת תודה. זה לא ברור מאליו. שנית, רב תודות על שבחרת לשתף אותנו בעשייתך ובחוויותיך. פתחתם לעצמכם דלת והתחלתם ללכת במסלול חדש. מחזקת אתכם בבחירתכם ובדרככם החדשה. שתהיה זו שנה של גילויים מעצימים והצלחות מרגשות. ישר כח שלך לאה פינטו

השאלה שלי היא מה קורה כשמורידים במשקל,לאן נעלם השומן שהגוף איבד? האם הוא יוצא בצואה? בשתן? זו תעלומה רצינית בשבילי. תודה

שלום ירון ראשית בוא נעשה אבחנה בסיסית בין ירידה במשקל לבין הרזייה. המספר המופיע על מאזני השקילה משקף את מסת הגוף הכללית. זהו משקל גופך על כל מרכיביו - שרירים, מים, עצמות, רקמות רכות (לב, כליות, ראות, כבד וכ"ו), שומן ועוד. אחד המרכיבים המשפיעים ביותר על תנודות במסה הכללית הזו הם המים, ולא השומן כמו שרבים חושבים ומאמינים. הרזייה, לעומת זאת, משמעה צמצום מסת השומן, בלבד. צמצום מסת שומן יתבטא קודם כל בהיקפים, בנפח. השפעת מסת השומן על המשקל הכללי נמוכה בהשפעה למשק הנוזלים. כשאתה מבקש לרזות, כלומר לצמצם את מסת השומן שלך, כדאי שתתמקד בהיקפיך ולא במשקלך הכולל. אני מעדיפה לראות אנשים שיורדים בהיקפים ופחות במשקל. ירידה משמעותית במשקל מדי שבוע מעידה על שינוי במשק הנוזלים, משמע, איבוד שרירים ונוזלים ולא שומן. ולתעלומה... השומן הוא מקור אנרגיה שמאוחסן היטב ברקמת אדיפוס התת-עורית. בתהליך הרזייה נכון, הגוף מנצל את השומן האגור לצרכי האנרגיה היומיומיים שלו תוך תהליכי חמצון ("שריפה"). שומן אינו מופרש בצואה. בצואה מופרשת פסולת שלא נספגת אל הגוף בתהליך העיכול. שומן אינו מופרש בשתן. השתן הוא דרכו של הגוף להפריש מרכיבים מיותרים, כגון מינרלים שונים ותוצרי פסולת של תהליכים ביולוגיים, החוצה. וזאת באמצעות סינון הדם בכליות. השומן שאתה מאבד בתהליך הרזייה הוא שומן שמנוצל לצרכים אנרגטיים. מולקולות השומן נכנסות למעגלים מטבוליים שהופכים אותן ל- ATP. ה- ATP היא מולקולת האנרגיה של הגוף, משונעת לתאי הגוף השונים ומאפשרת להם לפעול (מספקת אנרגיה). זה היה שיעור ביולוגיה על קצה המזלג. מקווה שהתעלומה נפתרה. שנה טובה וחג שמח שלך לאה פינטו

השאלה נותרה בעינה. אם בתהליך הרזיה הגוף משתמש בשומנים לאנרגיה, כיצד מתבצעת הירידה הכללית במסת הגוף? לא הבנתי איך פיזית "יוצאת" מסת משקל מהגוף? האם כאשר אני מוריד בהיקפים והשומן משמש כמקור אנרגיה לגופי, האם אני מאבד מהמסה דרך הפרשת נוזלים? הסברת שכשעושים דיאטה מאבדים משקל של נוזלים ושרירים אך מה מאבדים כשמורידים בהיקפים והשומן משמש לאנרגיה? תודה מראש.

יש לי בעיה. רוב היום אני אוכלת נראה לי די מסודר והרבה פעמים יוצא שבכלל אין לי חשק לאכול או שאני אוכלת קצת. הבעיה היא שכמעט כל יום מתעורר אצלי חשק לאוכל בלילה בערך מסביבות 8 בערב. אז פתאום אני מתחילה לאכול קורנפלקס או כל מיני דגני בוקר, גבינות או סתם מוצרי חלב. זה מאוד מציק לי כי אני יודעת גם שזה לא בריא לאכול לפני השינה. אני רוצה להוסיף שאין לי בעיית עודף משקל ואני אפילו נחשבת מאוד (!!!) רזה. מה אתן מציעות לי לעשות?

רותם יקרה מה קורה למי שאוכל לפני השינה? איפה הסיכון והסכנה? איך האכילה "הלילית" משפיעה על בריאותך, בדיוק? 8:00 בערב, זה לילה? ראשית, תני לעצמך תשובות טובות וכנות לשאלות הללו. את יוצאת מתוך נקודת הנחה שאינך מערערת עליה, אמונה, הגורסת שלאכול לפני שינה זה לא בריא. והאמונה הזו יוצרת חוסר שקט מיותר ומטרידה את שלוותך. אם תרצי לשתף אותנו בתשובותייך, אשמח להתייחס. כמי שאין לה בעית משקל ובריאות כלשהי, אינני מוצאת הסבר להתעסקות שלך בסוגיה זו. האם תוכלי להסביר לי את מקור המטרד? שנה שקטה, זורמת ומופלאה לך שלך לאה פינטו

לא יודעת אני מרגישה לא טוב עם זה שאני אוכלת בלילה. אני קוראת בזמן האחרון כתבות על זה שאנשים אוכלים אחרי ארוחת הערב וכמה שזה לא טוב ואני מרגישה שגם אצלי זה ככה. למה אני לא אוכלת נורמלי? כולם קמים ואוכלים בוקר צהריים וערב וגם בין לבין. אני לא ככה וזה מפריע לי. גם קיימות הוכחות שהגוף מעכל פחות טוב בשעות מאוחרות יחסית. אתמול למשל אכלתי ירקות מבושלים באמצע הלילה. זה לא נורמלי. כולם חוזרים מיציאה והולכים לישון אבל רק אני הייתי רעבה ואכלתי. אני מקווה שהבנת למה זה מפריע לי. בכל מקרה תודה על ההתייחסות.

שלום לאה ובלה .. הבעיה שלי היא שלפני חודשיים התחלתי להרעיב את עצמי במשך חודש וחצי שתיתי רק קפה בערב ורזיתי 8 קילו..יותר ממה שרציתי .. העיניין הוא שהגזמתי ונורא קשה לי לאכול רגיל עכשיו כי כל פעם שאני יכנעס משהו לגוף שהוא לא קפה מתחיל להיות לי כאבים נוראיים בבטן ובמיוחד כל הזמן צרבות והרבה הולכת לשירותים .. אני אוכלת משהו קטן ויש לי דחף להקיא.. מה קורה לי? ומה אני יכולה לעשות כדי לצאת מי זה? חוץ מללכת לרופא כבר בעבר הייתה לי בעיה דומה וההורים נורא דואגים ומפחדים שיקרה לי משהו ואני מפחדת שזה משהו חמור..כי כאבים כאלה עוד לא היו לי זה כאילו הכל ניחתך מבפניםם והכאביםם באים בדרך כלל בבטן למטה ובמיוחד במיוחד מתחת לחזה כל הזמן מתנפח לי כשאני אוכלת משהו קטן..ואני נורא רזה..לא בהגזמה אבל אני לא מתארת לעצמי להישאר ככה כי לא טוב לי .. בבקשה תעזרו לי .. ודרך אגב שקלתי פעם 64 ועכשיו אני שוקלת 47 וגובהי הוא 1.57 וזה מתחת למישקל הרצוי! תופתעו שלא טוב לי ככה .. מלא בנות היו מעדיפות לחוות תכאב העיקר להישאר רזה .. אני ממש לא רוצה בזה! שלכן מיכל

מיכל שלום את דואגת בצדק נכנסת לסחרחורת של הפרעת אכילה. עליך לקבל טיפול כמה שיותר מהר. חשוב מאד טיפול המשלב יעוץ תזונתי עם טיפול נפשי. אל תזניחי שתפי את הוריך ותמצאו פתרון טיפולי . אבל תלכי לאיש מקצוע טוב זה מאד חשוב.

שלום, בתור "קרנבורית" מושבעת (יום בלי בשר זה יום שלא אכלתי בו מבחינתי), רציתי לדעת איזה בשר הכי בריא ולא משמין. רוב החברות שלי אוכלות בשר רק פעם בשבוע כי הן מפחדות להשמין. האם אני יכולה להמשיך ככה? שמעתי שבשר הודו בריא.. איך זה מסתדר עם שווארמה? אודה לתשובה... שלכם הקרנבורית

איזה בשר בא לך? מה הגוף שלך מבקש? הפתעה הפתעה בשר בקר מחלקים מסוימים יותר רזה מעוף - ירכיים כמובן . סינטה, פילה, שיטל החלקים האחוריים שרק לאחרונה נכנסו לשוק נחשבים לא שמנים ובריאים. לכן בהחלט מומלץ לגון.

בלה שלום, ותודה רבה על התשובה המהירה! רציתי לשאול מה בנוגע לבשר ההודו, מה היתרונות שלו? תודה פזית

האם יש מגבלה על כמות העגבניות בדיאטה?

אשמח לקבל תשובה על הודעתי המקורית מבלה אגמון או לאה פינטו. הרבה תודה.

שלום סבא 8 השאלה היתה לי מאוד מוכרת ואכן חיפוש קל העלה את הודעתך מחודש אפריל. התשובה לא השתנתה מאז. כל עוד אין הגבלה בריאותית ואינך נתון תחת פיקוח תזונתי מסיבה כלשהי - אין שום הגבלה בכלום, כולל עגבניות. שנה טובה לאה

נסעתי בסוף השבוע לחופשה משפחתית. מאוד חששתי משום שמנסיון שלי אני תמיד מתפרעת ואוכלת בלי הכרה, או לחילופין עסוקה באובססיביות במה מותר לי לאכול ומה אסור. החלטתי שהפעם, ברוח האנטי- דיאטה אני נותנת לעצמי הזדמנות להנות הנאה מלאה ואמיתית. הגענו למלון מצוידים בתיק עמוס אוכל- חטיפים לילדים, לחם רגיל ולחם קל ועוד ועוד. כבר בתחילת הטיול קניתי לעצמי 2 חבילות גדולות של חטיפי אנרגיה מהסוג שאני הכי אוהבת ושמתי את כולם בתוך התיק. הייתי רגועה. הידיעה שבכל רגע נתון אני יכולה לאכול בלי חשש הרגיעה אותי כל כך שבקושי חשבתי על אוכל. נמנעתי בכל מחיר מלהגיע למצב של רעב קיצוני. במהלך החופשה שמתי לב שאני מעדיפה באופן טבעי מנות דלות יותר בשומן, שלא מכבידות על הקיבה, וארוחות קלות. החשש הכי גדל שלי היה בארוחת הבוקר. יש לי חולשה לארוחות בוקר בבתי מלון. החיסרון בארוחות בוקר של בית מלון הוא שהן מוגשות מוקדם מאוד בבוקר בשעה שאני לא ממש רעבה. בפעם הראשונה בחיי לא התנפלתי על האוכל. ישבתי חצי שעה ובהיתי בצלחת עד שאיזשהו רעב התחיל להתעורר ופתאום הבנתי שבניגוד להרגליי הישנים בכלל לא בא לי לאכול מתוק על הבוקר, ומצד שני גם לא בא לי לאכול סלט סתם כי זה דיאטטי. הכנתי לעצמי לחמנייה חמה מקמח מלא עם טונה - זה משהו שאף פעם לא קרה לי. שבעתי ונהניתי מאוכל אמיתי ולא משטויות. אחר כך הלכתי בלי רגשות אשמה ולקחתי 2 קוביות קטנות של עוגת גבינה ו3 עיגולים זעירים של פנקייק עם רוטב שוקולד. אחרי ביס אחד מעוגת הגבינה הרגשתי שאני לא מעוניינת לאכול עוגה יבשה כל כך ושוב, בפעם הראשונה בחיים שלי השארתי שתי חתיכות עוגה בצלחת. מהפנקייקים הצלחתי לאכול שניים קטנים. אחרי שניים היה לי כבר מתוק מדי ולא יכולתי לסיים את השלישי- זה נס, אין לכם מושג איזה נס זה בשבילי. בן זוגי המקסים הביט בי בתמהון ובהערצה ואמר לי שהוא שמח שסוף סוף אני מפויסת. המון המון תודה על התמיכה והדלת החדשה שנפתחה בפניי. וסוד אחרון- למרות שהחבאתי את מאזני המשקל, לא התאפקתי ונשקלתי היום בבוקר (אל דאגה, הפעם החבאתי אותם טוב יותר). וכן, לכל הספקנים (גם אני הייתי ביניהם) ירדתי 1 ק"ג שלם אחר כבוד, ובלי גרם אחד של דיאטה. וברוח חגיגית זאת, שתהיה לכולנו ובמיוחד למנהלות הפורום שנה טובה ומוצלחת. המון אושר לכולם. אני

תודה רבה על העדכון. עשית לי את הערב. בלה

בוקר טוב, בוקר אור לך. בכתיבתך המשתפת, עשית שרות ענק לפורום ולגולשיו. על כך, אני מודה לך מקרב לב. למענך ולטובת האחרים, אני רוצה לחזק ולהסביר את חוויותייך מזוית מבטי המקצועית. מה שאת חווה כעת הוא שלב הגילויים, שלב שיכול להתרחש לאחר שויתרנו באמת על גישת הדיאטה, לאחר שהפנמנו היטב את השלכותיה הבעיתיות של גישת הדיאטה (בתחפושותיה השונות) ושיחררנו עצמנו מהעול. שלב ראשוני זה, לכשלעצמו, אינו קל ואפילו מרגיש מאיים. הוא תובע מאיתנו לצאת מאזור הנוחות, בו אנו פועלים מתוך האוטומט שלנו. כל יציאה מאזור הנוחות מזמינה אי נוחות זמנית. ואחריה....בא הכיף האמיתי. הגילויים המרגשים אודות גופוינו ויכולויותנו הטבעיות (שכ"כ התאמצנו לייצר בתקופות של דיאטה). טרם נסיעתך לחופשה, רצו בתודעתך פרדיגמות / אמונות שהתבססו על נסיון העבר שלך (שכולו היה דיאטה). האמנת ש: 1. האוכל יעסיק אותך ויטריד את שלוותך. 2. את בודאי תהיי נתונה באכילה חסרת רסן 3. ארוחת בוקר היא אם כל צרותייך בחופשה זו (על זה נאמר, שאלה יהיו הצרות שלנו) מחשבות מסוג זה יצרו אצלך אי-שקט, לחץ ומתח עוד בטרם יצאה החופשה לפועל. כן, זה מה שעושה לנו הראש הדיאטטי - מאמלל ומעיב על הנאותינו. אך את, בחוכמתך, בתושייתך ובנחישותך - בחרת אחרת. בחרת במחשבות החדשות, בחרת באמונות המקדמות. זוהי השליטה האמיתית - ניהול המחשבות והאמונות שלנו. וכאן, בדיוק במקום הזה, מתחילה הבחירה החופשית שלנו. כשאני מדברת על בחירה, אנשים נוטים לייחס זאת לבחירה בין 2 פרוסות לחם קל לפרוסה אחת של לחם אחיד. לא! זוהי איננה בחירה חופשית אמיתית ובודאי לא זו כוונתי. בחירה חופשית אמיתית יכולה להתקיים רק במצב של מרחב אפשרויות גדול. וכפי שכתבתי, הבחירה מתחילה בשלב בחירת המחשבות והאמונות שלנו, לא במקרר ולא בצלחת. לא בכדי נאמר שהכל מתחיל בראש. בחרת בחופש, ולא רק בחופש לבחור ולהנות, אלא גם ובעיקר בחופש מלשלוט בתזונה ובאכילה שלך והעברת את השרביט לגופך. חשפת אותו לכל האפשרויות והיית קשובה למאווייו. שיחררת אותו ואת עצמך מהחסך (שמתבטא ם במשפטים רכים, כמו: "מותר לי אבל רק קצת") ובכך ביטלת את הכמיהה והאובססיה שהיו כ"כ מוכרים לך. המרת את המתח סביב האכילה בהנאה מהאכילה. זה אחד ההבדלים המשמעותיים בין אנשים שמנים לרזים, ואחד המעברים החשובים בתהליך שינוי אמיתי. ואז מגיעה ההפתעה. ההפתעה לגלות שאת לא אובססיבית בנוגע למזון בכלל ולארוחות מלון בפרט. ההפתעה לגלות שהגוף שלך הוא לא הבעיה כלל וכלל, הא איננו חסר מעצורים. ההפתעה לגלות שלגוף שלך יש בחירות בריאות ומזינות - יקראו זאת טוב טוב כל אלה המאמינים שלגוף יש נטיה לבחור בעיקר מזונות "נוראיים" והרבה. ההפתעה לדעת שהגוף מנחה אותך מצוין מתי די. ועוד. אני מתרגשת איתך ובשבילך. זה מה שקורה כשאנו משחררים באמת. יודעים שכל מזון זמין לנו בכל עת וסומכים על הגוף שלנו. הגילוי וההבנה שהגוף הוא הפרטנר האולטימטיבי להרזייה נינוחה ומהנה הוא גילוי מרעיש מבחינתי. בדרך זו שבה את משחררת ומאפשרת לעצמך לחוות חוויות חדשות (שהיו יכולות לשתק בעבר), את בונה את החיזוקים וההוכחות לביסוס מערך אמונות חדש ומקדם. את מקבעת פרדיגמות חדשות לגבי עצמך, לגבי גופך, לגבי מזון. במילים פשוטות, את עושה את השינוי בראש. וכשהשינוי מתהווה בפנים הוא יתבטא בחוץ, הן בהתנהגות האכילה שלך כפי שיכולת לראות והן בצורה החיצונית שלך, כפי שתוכלי לחוות. רגשות אשם הם אחד ההיבטים האופיניים לדיאטה. בעיניי, הם הגורם המשמין באמת. העדרם משקף שחרור של הראש הדיאטטי. עלית על המסלול, את בדרך הנכונה. היי שמחה ומאושרת, כי אכן מצאת את הנתיב. שימי לב, כמה קל לך לעשות הים, מה שכ"כ התאמצת לעשות בעבר. פשוט נפלא. פרגון גדול על הבחירה וחיבוק ענק על השיתוף. מאחלת לך שנה מלאת גילויים מרגשים ונעימים שלך לאה פינטו

שלום, אני בת 24 משקלי תקין ביחס לגובה, אך לא יזיק לי להוריד בין 4 ל5 קילו. כרגע אינני פעילה גופנית אז לפחות מבחינת צריכת מזון חשוב לי לשמור על פרופורציות (אם לא לרדת, אז לפחות לא להשמין). אודה לכן אם תוכלו לייעץ לי מה מבין המזונות הבאים עדיף כארוחת בוקר שתסייע לי בכך (מה דל יותר בקלוריות ושומנים): 1) מעדן דנונה אקטיביה פירות יבשים 1.5% 153 קלוריות לגביע. 2) גבינה לבנה 5% 125 גרם. 3) דנונה אקטיביה טבעי 3% (או יופלה white 3% גרם 200 ) עם רבע כוס גרנולה. 4) סנדוויץ' מ2 פרוסות לחם קל (מקמח מלא) עם ממרח (גבינה 5% \מזולה לייט\טונה). אמנם חשוב לי לצמצם את צריכת פחמימות, אבל נדמה לי שמבין האפשרויות הסנדויץ' משביע אותי יותר מהשאר. אשמח לקבל את חוות דעתכם כיועצים תזונתיים. תודה.

שלום רב לך, קבלי את דעתי כמומחית להרזיה ללא דיאטה. עשי תרגיל -כשאת קמה בבקר תבדקי האם את רעבה? איך את יודעת שאת רעבה? אם את לא רעבה אל תאכלי ,אם את כן רעבה תשאלי את עצמך מה בידיוק בא לך - משהו קרמי חמוץ מתוק אולי משהו חלק וקר אולי משהו קרנצי אולי משהו קצת יותר ממלא. אחרי שתבדקי תלכי למשהו יותר ממוקד ותבדקי איזה מזון בידיוק ותאכלי. עליך להבין, גופך לא אכל פחממות קלוריות או נקודות הוא אכל אכל. עליך לשאול אותו ורק אותו מה בא לך . בכל אופן אם תרצי דעה של תזונאית יש הרבה מאד פורומים לנושא שישמחו לענות לך. בברכה, בלה

מדוע לאה לא עונה אני פשוט תמיד שמחה לקרוא את שתיהן ..........

לא לדאוג לאה פשוט עברה דירה וקצת הייתה מנותקת היא תחזור ובגדול.

הי שיר שמחה לחזור ולהיות כאן בשבילך ובשביל האחרים. שנה נהדרת לך. שלך לאה פינטו

שלום לך, היפנוזה זו דרך לשנות את התנהגות שלנו בצורה של הרפייה עמוקה והכנסת אנפורמציה במצב זה. סוג מסוים של דימיון מודרך. אני לא קראתי על כך מאמרים רציניים מה שאומר שכשיטה זו לא השיטה האולטמתיבית להרזיה למרות שזה נשמע כך (את הולכת לטיפול וקמה אדם חדש). ידוע לי על מטפלים שונים המשתמשים בכך להרזיה. מה שהייתי ממלצה לך זה לשמוע על המטפל, להתרשם ולהחליט על פי תחושת הבטן שלך. מקווה שעזרתי. בלה

שלום בלה/ לאה, קוראים לי חן אני נערה בת 17 מתגוררת ברמת גן. אני עוסקת בפעילות ספורטיבית כל יום שעתיים כגון: ריצה, אירובי וריקוד. אכילתי נכונה מאוד. אני שומרת גזרה וגם לא מתה על מתוקים- למזלי. גוהי 168 ומשקלי 52 הבעיה היא... שיש לי רגליים וידיים רזות אך בטן נפוחה מאוד. אני לא יודעת למה וממה זה, זה נורא מציק לי ואני לא אוהבת לראות את זה. אני מתעצבנת. אני מאוד אשמח לשמוע מכם פתרונות ומה עליי לעשות. בתודה מראש והמשך יום טוב, חן.

חן שלום, שמי עידית סער ואני נטורופתית (מרפאה טבעית העוסקת בתזונה). גם גובהי 168 ואני 54 ק"ג. אם את אוהבת פעילות ספורטיבית, תעבדי גם על שרירי הבטן - נראה שזו הבעיה. בכל אופן, צריך לדעת מה את אוכלת בדיוק ומתי. אכילה בערב, אינה מומלצת - לפחות לא ארוחה מרכזית. משהו כן - חובה, אבל לא המון ולא פחממות ריקות. עוד התעמלות שעוזרת ל"צמיגים" היא, עמידה יציבה בפיסוק קל ולעשות סיבובי אגן מדויקים וגדולים. זה ממצק את כל האיזור, שבדרך-כלל נשים קצת "עבות" בו. בכל אופן, הרבה ירקות (סיבים וויוטמינים)- אורז מלא (או דגן אחר מלא)- הרבה לשתות, בין הארוחות, פרי או שניים, חטיפים - נסי משהו בריא כמו שומשום עם דבש. ואל תתעצבני, זה מין מבנה כזה ומשקלך תקין ואף נמוך. כיתבי לי לעוד עיצות ועזרה גם בנושא בישול , עידית סער נטורופתית

מה קורה אם אני מודעת לסערה הפנימית בתוכי וכרגע אין לי פתרון לבעיה מצד שני אני בוחרת מתוך מודעות שלא לאכול כתגובה אם אני נותנת לה להיות אני מרגישה רע מאד ואז אני אומרת לעצמי למה עלי להרגיש שזה לא בסדר להרגיש רע? ממה אני מנסה לברוח? ותשובתי לעצמי היא שאני מנסה כל הזמן נואשות להרגיש חיוביתושמחה ולא מרשה לעצמי להרגיש רע כאילו זה אסור מבחינת הציפיות שלהחברה ממני עלי להשתדל להיות אמא אשה וחברה חייכנית ונעימה תמיד ואם אני מרגישה רע להשתדל להסתיר זאת בכל הכוח וזה יותר מדי בשבילי כשאני חושבת מהם החללים בחיי מה בעצם מעיב על שמחתי אני מגלה שזו מין תחושת ריקנות שהייתי מתארת בשתי מילים" מה הטעם"? זו חוויה של : לא משנה עד כמה אהיה יצירתית עד כמה אשקיע או מה אעשה בחיי קיימת בתוכי תמיד תחושת עצבות נילווית שהכל ביו כה וכה זמני: הקיום שלנו, אפסותינו כבני אנוש והעובדה שיום עצוב אחד פשוט נאלץ להשאיר הכל מאחורינו -למות או לאבד את היקרים לנו כאילו שהפרידה הזאת או הפחד ממנה יש בהם כדי לבטל כל מה שהשגנו חווינו או שמחנו בבחינת הכל או לא כלום לב הבעיה הוא כנראה החשש מפרידה מאובדן או מחווית נטישה ואת הוואקום הזה שנוצר אני ממלאת באוכל כי כאן תמיד ניתן למצוא טעם מוחשי כזה שאפשר לחוש- חוויה חושנית של טעם שאני מנסה להחזיק ולשמר ולא רק טעם ארטילאי שאני מייצרת במחשבה על כמה משמעותיים חיי, כמה אני משמעותית לאחרים ועד כמה עלי להיות אסירת תודה על מה שיש ובאמת -יש הבריחה לאוכל יוצרת בעיה לטווח רחוק- השמנה ומשמרת תחושה רעה של חוסר שליטה שהיא רק סימבולית לחוסר השליטה בחיי מעצם העובדה שלקיומי יהיה סוף - וזה לא בשליטתי בלה ולאה יקרות זו תחושה שמלווה אותי שנים בעבר- נתתי לה להיות וזה התבטא בגוף רזה ועצב פנימי נילווה מין השלמה אבל לא קבלה טוטאלית כיום- מרגע שהתחלתי להתמודד דרך האוכל עקב משבר כזה או אחר יעידו עלי המקורבים לי שאני מקרינה יותר שמחה אבל בתחושתי הפנימית העצב לא נעלם פשוט נתתי לו לנמנם ושימרתי אגב כך מצב של השמנה יש לכן עצה בשבילי? תפיסת עולם או סוג חשיבה והתנהלות שיגרמו לי להרגיש טוב יותר? באהבה ,גילה

ואו גילה את פשוט מדהימה!!! אני עונה לך ומבקשת גם משותפתי להגיב כי שיתוף כמו שלך ראוי לתגובה כפולה. שימי לב ,יתכן שתגובות שלנו יהיו שונות לגמרה וזו המטרה ,שתשמעי שתי דעות, שתי תפיסות עולם , שני פירושי מציאות על מנת להעשיר את שלך. מה שהכי הרבה תפס אותי בוידוי שלך הוא הכרה שלך בחלל הריק בתוכך שמקורו בפחד מפני הכיליון הסופי שלנו כבני אדם, מפני התמודדות עם המוות ועם הרעיון של המוות ועם שאלת משמעות החיים. שאלות מסוג זה העסיקו ומעסיקים את בני האדם מרגע שאכלו את פרי עץ הדעת. שימי לב, החיות לא מודעות לעצמן ולעצם הקיום שלהן ולכן גם לא לעצם החדלון של הקיום שלהן,הן פשוט זורמות וחיות את החיים. לנו הבני האדם ניתנה הברכה/הקללה של לדעת, להבין ,להתמודד והכי חשוב ללמוד לתת משמעות לחיים שלנו . חופש מוחלט - המשמעות שניתן , הסיפור שנספר, הפירוש שנפרש יהיה שלנו לטוב ולרע. אז זו המציאות. אפשר לפרש אותה כאיומה ולחיות בתוך החיים שלנו כאשר אנחנו כל הזמן מחכים למוות ופוחדים ממנו (דבר שלא ישנה כהוא זה את עצם קיומו) , ואפשר כמובן לתת למציאות הזו פירוש אחר שיגרום לך להרגיש חזקה, מועצמת וברת מזל . תקראי את - ויקטור פרנקל - האדם מחפש משמעות. טובי הוגי הדעות רבנים, פילוסופים אנשי דת רוח ומדע נתנו את דעתם על שאלות של מהות הקיום האנושי. יש הרבה מאד תשובות ועליך לבחור את המתאמה לך. לפי תפיסת עולמי - ניתן לגשת לשאלה שאת מייצגת גם מרמה תודעתית - לעזור לך לפרש את המציאות אחרת ממה שאת מפרשת, גם מרמה של גוף/נפש - לשחרר ולמלא את החלל שאת מתארת שבשפת הגוף נפש נקרא חסימה , וגם מרמה רוחנית - לעזור לך להתחבר אל המימד הרוחני של הקיום שלנו המלמד אותנו לראות את המציאות בפרספקטיבה אחרת לגמרה. ניתן לעשות כל אחת מהדרכים לחוד וכמובן את כולן ביחד. גילה, את עושה רושם של אדם פתוח, סקרן חכם מאד שמחפש תשובות. קשה לי לתת לך עצות בלי להכיר אותך ויתכן שאת כבר בתהליך של מודעות עצמית . אבל אם לא, הייתי מאד ממלצה לך לצאת למסע של הכרות עצמית עם כל החלקים המורכבים שלך על מנת להגיע לאיזון ושלווה. מסע במסגרת אישית או קבוצתית. אם תרצי הכוונה יותר ספציפית את מוזמנת לשאול. מקווה שעזרתי, בלה

נכון אני בתהליך של מודעות עצמית ואני חושבת שזה פרויקט לחיים שלמים שאף פעם לא מסתיים תמיד יהיה לי עוד מה ללמוד על החיים ועל עצמי וכיצד לתפקד טוב יותר או ללמוד מטעויות עבר התחושה הזאת קיימת אצלי מאז גיל ההתבגרות שבו אפשר לומר כהגדרתך : התחלתי לטעום מעץ הדעת אני מתקדמת לאט ורק אני מרגישה את ההתקדמות שלי גם אם היא איטית אני קוראת הרבה ספרים בתחום ונעזרת בשיחות אם אנשים שאני מחשיבה כמועילים לי ,בכלל כל אדם יכול לפעמים ללמד אותי משהו משמעותי שלא חשבתי עליו קודם אני נהנית לחשוב ולהתעסק במחשבות שלי אני נדהמת ממה שיש לתבונה שבתוכי להציע לי חלק מזה הוא גם תסכול כי אני חודרת לעומק ונוגעת במקומות עמוקים וכואבים החשיבה החיובית ותפיסת העולם הרוחנית -דתית שלי שנותנת לי תשובות לשאלות משמעותיות קיומי אמנם תופסות אצלי מקום ומצליחות להרגיע אלא שהן חמקמקות ונעלמות כשיורד לי מצב הרוח או מבחינה כימית אם תרצי -הסרטונין ,אז משתלט עלי אותה חסימה שדיברת עליה ואותו חלל וזה תמיד יתפוס אותי כשאני חלשה -משהו לא משנה כמה עבדתי על עצמי זה יחזור ויבצבץ עלה בי הרעיון שכמו שהאוכל ממלא לי את החלל באותו רגע וגורם לי הרגשה טובה שלא מאריכה זמן ואני צריכה לחדש כל פעם את האכילה כדי לשמר תחושה של טעם אז על אותה מקבילה עלי לשנן לעצמי כל פעם מחדש כשעולה הצורך וכשהדברים נשכחים ממני על משמעותיות חיי וזה דורש עבודה אינטנסיבית ומודעת מאד אי אפשר לעשות זאת בכזו פשטות כמו האוכל ואולי יש כאן עצלות מסוימת מצידי וחוסר רצון להתאמץ אולי גם אני לוקחת את החיים ברצינות רבה מדי -דבר שמקשה עליואני צריכה לעבוד על להחזיר לעצמי את הפרופורציות המתאימות שוב ושוב תודה על ההתיחסות והפרגון באהבה, גילה

שלום אני בחור בן 32 בריא גובה שלי הוא 1.78 ומשקל 75 קילו , האם כדאי יהיה לי לעשות דיאטה? האם המשקל הזה סביר לי כי פשוט צמחה לי כרס קטנטנה ואני מאוד רוצה להוריד אותה לפחות 5 קילו להוריד (האמת אני אוכל הרבה מתוקים) איזו דיאטה כדאי יהיה לעשות? תודה

שלום רב לך, הגעת לפורום של הרזיה ללא דיאטה ולכן התשובה תיהיה כמובן - לא לעשות דיאטה אלא אם בא לך: להשמין, להכנס למעגל של הרעבה וזלילה, לבזבז אנרגיה מיותרת על מלחמה פנימית חסרת כל תועלת וועוד ועוד ועוד. אנחנו נגד דיאטות. נקודה . תקרא קצת את התכנים בפורום. מקווה שתשתכנע. בברכה, בלה

קראתי היטב עמודים רבים של הפורום. אחרי תקופה ארוכה אני מרגישה שהגעתי הביתה. סוף סוף מצאתי שלווה. החלטתי לאמץ בחום את הגישה. הסיפור שלי הוא כזה - לפני מספר שנים הצלחתי להוריד בכוחות עצמי 40 ק"ג. שמרתי על המשקל במשך כמה שנים ואז התגרשתי. זאת היתה תקופה מאוד קשה וכמובן שהעלתי את כל 40 ה- ק"ג בחזרה. שנאתי את עצמי. יום אחד פגשתי איש מקסים, איש שאוהב אותי מאוד, למרות משקלי הגבוה (105ק"ג). ודווקא משום שידעתי שהוא אוהב אותי החלטתי לרזות, אבל לא הצלחתי. ואז התחילה תקופה של ייסורים עם דיאטות שונות. ירדתי מאז 20 ק"ג. מחצית הדרך למשקל תקין. אבל מה עשיתי לעצמי - כל היום ספרתי מנות, נקודות וקלוריות, הכרחתי את עצמי לעשות ספורט עד כאב, כל דקה בדקי מה עוד מותר לי לאכול היום וכל פירור נרשם בטבלאות ויומנים שבהם השקעתי את רוב זמני. בן זוגי המקסים אמר לי לא פעם ולא פעמיים שהוא לא מסוגל לראות אותי מרעיבה את עצמי והתחנן שאחזור לאכול כמו בנאדם. אבל כל כך רציתי לרזות... ובדיוק עכשיו כשעייפתי, מצאתי את הפורום, ומאז זה מה שעשיתי: דבר ראשון זרקתי את כל היומנים והטבלאות והחבאתי את מאזני המשקל עמוק בארון. דבר שני החלטתי לתת הזדמנות לגוף להחטיב את הקצב. גיליתי שאני ממש לא מזהה איתותי רעב. למעשה, לא הרגשתי כלל שאני רעבה עד שהתחלתי לרעוד מרוב רעב. דבר שני גיליתי שאני שובעת מאוד מהר, הרבה יותר מהר ממה שחשבתי, ואני שבעה מכמות לא גדולה של מזון לאורך זמן. בכל פעם שהצלחתי לזהות רעב כלשהו ניסיתי לחשוב מה הכי מתחשק לי לאכול, והדבר הראשון שעלה לי לראש- זה מה שנאכל. בסופו של יום הסתבר לי שאכלתי בעיקר סנדביצ'ים קלילים, כמה פעמים במהלך היום. ומעט גלידה (רגילה לחלוטין, ממש לא דיאט). גילתי שאני לא אוהבת מוצרים המכילים ממתיקים ושמעט גלידה רגילה מספקת בקלות את החשק למתוק ואחר כך הצורך במתוק עבר, עד סוף היום. גיליתי שהרבה פעמים אני בכלל צמאה ולא רעבה כמו שנדמה לי. היום כשחזרתי מהעבודה שמתי לב שלא חשבתי על אוכל במשך כמה שעות טובות, ולמעשה אפילו לא הצלחתי לאכול את 3 הסנדביצ'ים שהיו לי בתיק, אלא הסתפקתי ב- 2 ולא הייתי רעבה. גיליתי שאני מעדיפה באופן טבעי אורז מלא על פני לבן ולחם מלא (דגנים) על פני לחם רגיל (פשוט יותר טעים לי). והכי חשוב, לא קראתי אלף מאמרים על דיאטה באינטרנט, לא חיפשתי מתכונים דלי שומן וקלוריות. אני מרגישה כל כך קלה- קלה בנשמה. תודה על העזרה והתמיכה, אמשיך לעדכן ואשמח לשמוע אם זה הכיוון.

איזה יופי לשמוע את הסיפור שלך .ממש מרגש לדעת . תודה מקרב לב על השיתוף. יותר מאשמח להיות מעודכנת לגבי המשך החיים שלך. המון הצלחה ואשמח מאד אם תפיצי את הבשורה. בברכה,בלה

יש לי ילדה בת 11 שאוהבת לאכול הרבה, היא כל הזמן מדברת על אוכל וגם אוכלת כמויות גדולות. אני פוחדת להעיר לה כדי לא לעורר תסביכים ביחס לאוכל. מה לעשות?למי פנות?

אמא שלום רב, אשאל אותך מספר שאלות: איך את מתיחסת לנושא של אכל, משקל, שמירה על רזון, פעלות גופנית? האם את אכלת כאדם רזה טבעי או שמה עסוקה בדיאטות, שמירה קפדנית על משקל נמוך או משהו בסגנון? מה קורה בבית בעניין התזונה האם יש סדר ,אכילה בריאה ומאוזנת, ומזון איכותי ובריא יחד עם חינוך לכבוד לרעב ושובע ביולוגי או משהו אחר? מה קורה בחייה של בתך - מבחינה רגשית, חברתית, לימודית? איך אביה של בתך מתיחס לכל הנושא של אכילה שלה ומשקלה? אני יודעת שזה שאלות אנטימיות ואת לא חייבת לענות עלהן בפורום אלא לעצמך. עליך להבין שאכילת יתר היא סימפטום למשהו יותר פנימי ועמוק שחשוב להבין ולפתור. טיפול בילדים מתבצע ברמה משפחתית כי הילד הוא חלק ממשפחה שלו. ישנם מסגרות טובות כיום המטפלות בילדים ברמה רב מערכתית. אתן מספר שמות: ענת מטאש - דיאטנית העושה קבוצות חוותיות להרזיה. בית חולים מאיר, שניידר ואסף הרופא המצעים מסגרות קבוצתיות. דר לוי - לא מכירה אותם אבל עושים רושם מקצועי מאד. מקווה שעזרתי. בברכה בלה

שלום רב, שמי מוריה, בת 30 גובהי 1.64 ומשקלי 89 ק"ג אני מעוניינת לרדת במשקל ולאמץ זאת כדרך חיים. כרגע, התחלתי בפעילות גופנית שכוללת אימוני שחייה 3-4 פעמים בשבוע למשך שעה וחצי. ו 1-2 פעמים בשבוע שעה הליכה. אשמח לדעת מה עליי לעשות כדי להתחיל להוריד את אחוזי השומן בגופי ולשרוף שומנים. עליי לציין שאינני מאמינה בדיאטות כסח אך לא מצליחה להגיע למצב של ירידה במשקל אלא מצב סטטי של המשקל. תודה על עזרתכם.

שלום מוריה זהו פורום של הרזיה ללא דיאטה מה שאומר הרזיה תוך שינוי תפיסת עולם. לכן הדרך שאנחו מאמינות בה לא כוללת תפריטים וטיפים לתזונה נכונה אלא הנחיה לשינוי בתפיסת עולם. אני מציע לך לקרוא את תשובנתו, לנסות להבין את תפיסת עולמנו ואם זה נראה לך ויש לך עוד שאלות ליצור קשר או לשאול בפורום

שלום רב, רציתי לבקש חוות דעתך על זה: אין לי בעית משקל (גובה שלי 170 והמשקל בסביבות 60 ק"ג) ואני די פעיל גופנית. כל השבוע אני שומר על תזונה מאוזנת ובריאה. אבל פעם בשבוע (בד"כ בסופ"ש) ארוחה אחת אני לא מגביל את עצמי. למשל אתמול אכלתי 3 גביעים גדולים של 3 כדורים כל אחד של גלידה (טוני אייס בנתניה). זה היה כל כך טעים שפשוט רציתי עוד למרות שכבר הרגשתי די מלא. בכל מקרה השאלה שלי, אם אני אוכל "נכון" כל השבוע ופעם בשבוע מרש לעצמי "להתפרע" האם זה פוגע בדיאטה ? האם בהכרח קלוריות עודפות הופכות לשומן או שבגלל שזה "חד פעמי" גוף יודע להפטר מהם ? כמה זמן לוקח לקלוריות הודפות להפוך לשומן ? בד"כ אחרי "חגיגה" כזאת יום למחרת אני מגביל את עצמי (אבל בפרוש לא מרעיב). האם התופעה שתיארתי - הפרעת אכילה או שפעם בשבוע "זה בסדר" ? תודה מראש, דרור

היי דרור , אתה בדיאטה ומה שקורה לך זה המחיר של להיות בדיאטה. אני מתרשמת שאתה צעיר ולכן התופעה עדיין לא חמורה אבל אם תמשיך בדרך הזו מניסיוני אתה עלול למצוא את עצמך מגיע לאכילה ללא שליטה לעתים יותר קרובות מאשר פעם בשבוע דבר שעלול לגרור בעקבותיו דיאטה חריפה יותר כדי לפצות ובולמוס חריף יותר כדי לפצות בחזרה. כשאתה אוכל נכון כל השבוע למה בעצם אתה מתכוון האם זה מה שהגוף שלך רוצה או מה שהראש שלך חושב שצריך - אם זו התשובה זה לא ממש טוב. התופעה שתיארת איננה הפרעת אכילה אלא הפרעה באכילה - אני יודעת שזה נשמע אותו דבר אבל זה לא , אבל אם לא תשנה את גישתך אתה עלול בפירוש להגיע להפרעת אכילה בעתיד. מקווה שעזרתי, בלה

בלה, תודה על התשובה המירה. הייתי מאוד רוצה "להגמל" מתופעה שתיארתי. את צודקת, אני אוכל מה שהראש חושב (ויודע) שטוב לגוף. נראה לי אם הייתי אוכל רק מה שהגוף רוצה - הייתי אוכל רק עוגות וגלידות :) והרי ברור שזה ממש לא טוב. מה עליי לשנות לדעתך ? תודה דרור

הי, שיטת ה-non diet נשמעת לי מאוד הגיונית והייתי רוצה לנסות אותה בעצמי. העניין הוא שאני לא יכולה כלכלית לעשות את זה באמצעות טיפול. האם יש סיכוי לעשות את זה בעצמי, ואם כן - איך מתחילים?

שלום טלי. בואי אשאל אותך - האם את יכולה להסתפר לבד? לעשות לעצמך טיפול קוסמטי? מניקור? מסאז? אולי כן השאלה היא איך זה יצא. גישת הרזיה ללא דיאטה היא תהליך של מודעות עצמית ותהליך מסוג כזה דורש ליווי חיצוני, מסגרת, תמיכה עידוד ושיקוף - דברים שקשה לעשות לבד. חוץ מזה התהליך הוא מאד אנדיבדואלי כך שאפילו להגיד לך איך להתחיל יהיה לי קצת קשה מכיוון שאני לא ממש מכירה אותך. העקרונות של הרזיה ללא דיאטה הם פשוטים יחסית אבל להפנים אותם צריך תהליך של ליווי אישי. יש ספרים בנושא שאת יכולה לקרוא אולי זה יעזור לך - אני ממליצה על לא עוד דיאטה של סוזי אורבך. מקווה שעזרתי. בלה

אני קוראת את הפורום בקביעות ומאוד נהנית ומבינה לגמרי את השיטה שלכן. אבל עדיין יש לי שאלה שמטרידה אותי. ברור לי שמותר לאכול הכל. אבל בכל מקום שומעים על כאלה שמפחיתים באכילת פחמימות. השאלה שלי היא מה לגבי העניין הזה של אכילת פחמימות, כלומר הרי כן יש אמת בעובדה שפחמימה היא סוכר שעודף ממנו בגוף הופך לשומן, ויש אנשים שעודף האינסולין בגוף גורם להם לרצות עוד ועוד פחמימות. לא עלול להיות מצב שאני אוכלת נניח אורז או תפוח אדמה ואח"כ בעצם הגוף ידרוש עוד ועוד. מה שאני מנסה לומר זה אולי כן יש משהו במגמה הזו של למזער את כמות הפחמימות ? כי כל הזמן יש בי את החשש, פחד כזה, ואולי סתם אמונה שפחמימות יגרמו לי לאכול עוד פחמימות ובסופו של דבר לא אצליח לרזות. מקווה שהבעיה שלי (ואולי זה רק בעיה במחשבות..) ברורה. תודה רבה על פורום מקסים...

שלום לשירה המקסימה. ראשית אני שמחה שאת נהנית מהפורום. עכשיו לשאלתך. אנחנו מאמינות שאין מזון טוב או מזון רע וחלוקת מזון לגורמים עושה רק נזק. גופנו זקוק לפחממות כי זה דלק חיוני לתאים שלו. אם תקשיבי היטב לגופך הוא לא יבקש ממך עוד ועוד - בשביל מה לו? זה כמו שלא תכנסי לשרותים כי תפחדי שתרצי עוד ועוד להתפנות - זה הרי לא הגיוני. לא עודף האנסולין גורם לאכילה מוגזמת של פחממות אלא תפיסות ואמונות מוטעות. לתת לאינסולין את הכח להתנהגות שלנו גורם לנו להיות קורבן חסר אונים שלו ולא מאפשר לנו לקחת אחריות על התנהגותנו ובחירות שלנו. כי אם יש לי אינסולין גבוה בדם אז הוא יגרום לי לאכל בלי סוף ולהשמין ולי אין מה לעשות בעניין הזה. בקשר למגמות הן אין סופיות ומתחלפות חדשות לבקרים. כל פעם יש בשורה חדשה שמתיישנת תוך זמן קצר ומפנה את מקומה למגמה הבאה בתור. מקווה שזה מספיק ברור, אם לא תשאלי ונשמח לענות לך.

אני מיואשת, אני בוכה כל הזמן רע לי נמאס לי..כל אחד ברחוב אומר לי כמה שאני השמנתי ושאני שמנה נמאס לי מהערות האלה..אז החלטתי לקחת את עצמי בידיים אני שוקלת 68 בגובה של 1.70 ואני בת 13 וחצי אני נורא שמנה..יש לי יריכיים ענקיות ויש לי בטן ענקית יש לי סנטר כפול..יש לי שומן בגב..אני נורא השמנתי רק שנה שעברה הייתי 50..אני כל הזמן בוכה ואני מיואשת אני חייבת לרזות אחרת אני יהיה בדיכאון אני חייבת עזרה בבקשה..אני רק בת 13 וחצי אני לא רוצה להיות מאוד שמנה בגיל מאוחר יותר.. תודה..אם תוכלי לעזור לי אני יהיה מאושרת

אלינה היקרה, אני שומעת שקשה לך מאד. עלית הרבה במשקל בזמן אחרון וזה מפריע לך. עליך לקבל עזרה מקצועית שתשלב תמיכה נפשית יחד עם יעוץ תזונתי ויעוץ להוריך. האם שיתפת את הוריך בתחושות הקשות שלך? האם בקשת עזרה? זה מאד חשוב . אל תישארי לבד עם הדיכאון והיאוש תפני אלהם. אני בטוחה שהם אוהבים ואותך ורוצים לעזור אבל אם את לא משתפת אותם בתחושות הקשות שלך ושומרת אותן לעצמך הם לא ידעו ולא יוכלו לסייע. אפשר לעזור לך להיות רזה, שמחה ומרוצה מעצמך חשוב מאד לעשות את זה כי כל החיים לפניך. בברכה, בלה

אני מכירה מרפאה בר"ג בשם ד"ר לוי, שמטפלת בבעיות השנה בשיטה מיוחדת הם מטפלים לא רק בתפריט אלה גם בסיבות לאכילה. הצוות שם מקסים שווה לך לנסות ולהכנס לאתר שלהם www.drlevy.co.il

תבהירי את השאלה - ללמוד כדי לטפל באנשים או ללמוד כדי ליישם אותה על עצמך?

שלום לכולכן! אני חצי שנה לאחר לידה ראשונה חודשיים לאחר לידה עליתי ממש 7 קילו. אני לא מהניקה. כול המאמץ שלי לא שווה כלום לא דיאטה לא ספורט (אני מוגבלת ב פעלות גופנית ביגלל הגב ) אפילו לקחתי כדורים להרזיה רדוקטיל ו אפילו קילו אחד לא זז מימני היום אני שוקלת 71 קילו על גובה 1.62 אפילו בחודש 9 שקלתי פחות. מה אפשר לעשות? אין לי שום דרך להוריד מישקל לא פסיכולוגי לא גופני לא דיאטה אני ב דיכאון מיכנס לא עולה עליי??? מודה לכן על התשובה(אוליי תימצאו לי פיטרון)

אילנה היקרה ,ראשית מזל טוב. עכשיו אתיחס לדבריך. את מדברת על יאוש, דיכאון ואיבוד דרך . כשאת מרכזת את התשומת לב שלך במה שאין, במה שלא טוב ,ובמה שאי אפשר ברור שאלו יהיו התוצאות שלך - תקיעות, חוסר הצלחה ודיכאון.אני מתארת לעצמי ,שאת, כמו רבים אחרים ,רואה את נושא המשקל, עודף המשקל והתמודדת אתו דרך תפיסת עולם דיאטתית - תפיסת עולם מגבילה, המיצרת חסך ומלחמה בינך לבין גופך. אני ממליצה לך לפתוח את הראש , לקרוא את התשובות שלנו פה בפורום המסבירות את תפיסת עולם של הרזיה ללא דיאטה ולראות האם גישה כזו מדברת אליך. אם כן ויש לך שאלות נוספות נשמח מאד אני ולאה לכוון ולעזור לך . ולסיום אנחנו לא יכולים למצוא לך את הפתרון אנחנו יכולים להאיר עבורך דרך לפתרון שעוד לא ניסית , את תבחרי האם ללכת בה או לא. ושוב מזל טוב -והערה/הארה חשובה לסיום - זוהי התקופה היפה ביותר בחייך, נסי ליצור זכרונות של אושר, אהבה, הגשמה ושמחת חיים שאמורים להיות מנת חלקך עכשיו בעקבות הלידה, ותעזבי את פירושי המציאות השיפוטיים, המעקבים והמדכאים בנושא של משקל. את נותנת למספר קילוגרמים להרוס לך את אחת התקופות היפות של חייך ולייצר זכרונות שליליים לעתיד. פשוט חבל!!!

היי בלה! כודם כול תודה רבה לך על איחולים ו על תשובתך המבודדת אותי. את צודקת התקופה הכי טובה עכשיו ליהיות עם תינוק שלי לנצל את הרגע ש אני בינתיים בבית ו מי ידעה מה עוד חודש אני יוצאת לעבוד אוליי אז יצליח לרדת במישקל בעבודה! אולי גם אני עוברת דיכאון לאחר לידה שבא כיצד מאוחר אצלי ביגלל מישקל יתר אוליי גם כשור ל זה ש הפסקתי לפני חודש וחצי להניק ו אז שמנתי? מי ידעה אבל במת אסור להסגר בעצמי צריך להינות מי מה שיש ו אצלי זה תינוק מקסים ש אני חיה בישבילו ו עם אני ירד הרבה ב מישקל אני בטוח יחלום באזה שמחלה ש אסור לי עכשיו ביגלל תינוק. כול בין אדם צריך ליהיות גאה בעצמו ו לא כולנו נלדנו דוגמנים דוגמניות נגד הטבע אי אפשר ללכת. בלה עוד פעם תודה רבה לך על זה שנתת לי כיצד ביטחון ו עם פעם הבא עוד פעם אני יקבל שגעון אני יפנה לפורום שלכן תודה רבה ו הרבה בריאות

בלה ולאה שלום לכן, אני חדשה כאן ולפי ההתכתבויות ניסיתי להבין את התורה שלכן לפיה, לא צריך לעשות דיאטה (כל דיאטה נועדה לכישלון, כי היא פיתרון זמני ואינה מטפלת בבעיה עצמה אלא רק בסיפטום שהוא האוכל) אלא צריך לתת לגוף את האוכל לפי מה שהוא דורש. אכילה מוגזמת למעשה היא פיצוי שלנו לבעיות שונות וביניהם דיכאון. לפיכך, אם נאהב את עצמנו ונקבל אותנו כמו שאנחנו אז גם נאכל במידה המתאימה לצרכי גופינו. וכן, התמקדות בדיאטה בצורה מוגזמת מעצימה את הכוח שאנחנו מקנים לאוכל כפיתרון לבעיותינו וזה יכול להרוס אותנו כשמפסיקים את הדיאטה כי אז נחזור לאכול בצורה מוגזמת אשר אינה מתאימה לצרכינו. לכן, אסור להיות בדיאטה ולהתמקד באוכל ובכמויות שאנו אוכלים וזה מתייחס גם לספירת קלוריות. האם זה בעיקרון מה שמסתתר מאחורי התורה שלכן ? האם הבנתי נכון ? (נכון, שזה די בקצרה, על רגל אחת. פשוט רק רציתי לדעת אם הבנתי נכון). אם לא, אודה לכן אם תתקנו אותי. בתודה מראש על התייחסותכן

היי ורד, נראה לי שאכן סכמת בצורה די יפה את הרעיון של הפורום שלנו. ישר כח.

בלה, תודה על תגובתך המהירה. פשוט רציתי להעיר משהו ולשאול. אז ככה, בעיקרון אתן צודקות מאוד ואני לא צריכה להצדיק אתכן. אבל זה מאוד נכון. אם אנחנו אוהבים את עצמינו אז אנחנו לא צריכים את האוכל כדי להרגיש טוב. כי ההרגשה הטובה צריכה לבוא מבפנים ולא בגלל אוכל. האכל אינו פיצוי ואינו פותר כלום. מצד שני, אני כן חושבת שצריך לשים לב למה שנכנס לפה. אי אפשר להכניס את הכל. נכון, שאם אנחנו אוהבים את עצמינו אז נזהר יותר אבל עדיין צריכים לדעת מה הערך הקלורי של המאכלים שאנחנו אוכלים, לא ? כי בכיף אפשר לאכול שוקולד / עוגות / בורקסים או כל דבר אחר משמין ? ואם לא מודעים לערך הקלורי שלהם אז אפילו אם לא מגזימים עדיין אפשר להשמין מזה. אז מדוע שלא נשלב בין שני הדברים ? אני לא מדברת על דיאטה אלא על תזונה נכונה וכן על ספירת קלוריות. חשוב שנדע מה אנחנו מכניסים לגוף וחשוב גם לא להגזים מבחינת הקלוריות.אז למה לצאת כ"כ נגד דיאטה / ספירת קלוריות, לא אמרתי להגזים בזה אבל גם לא לצאת נגד זה. בכל זאת, זה כן חשוב, גם מבחינת יופי ומראה וגם מבחינת בריאות. נכון שזה לא העיקר, אבל זה כן יכול להשפיע וכן משפיע על מצב הרוח (אם רוצים בזה או לא). טוב אז שאלתי היא למה לא להצדיק גם את זה וגם את זה ? למה לא לשלב בין השניים ?

אני נוטלת סיבים מסוג פסיליום +בטא גלוקן+גואר גם+קסנטן = התערובת של רוקח פורטה. שאלתי היא: האם נטילת תערובת זו עלולה להשפיע על אופן ספיגת תרופות בקיבה. התרופות שאני נוטלת הן: לנטון ויאפקס XR 150. איך אני אמורה לתמרן בין התרופות והתערובת הנ"ל כך שלא תשפיע על ספיגה אופטימלית של התרופות. תודה, רחלי

תשאלי רוקח או את החברה שמכרה לך את התערובת

היי, אני חדשה פה.חיפשתי פורום להרזיה...אני קצת-הרבה מיואשת.כמו הרבה אנשים ניסיתי כמעט הכל,אני בת 36,יש לי 3 בנות ועודף משקל רציני של 25 ק"ג בערך...אני לא בטוחה מה השאלה שלי....??? HELP...

בוקר טוב גלית. יאוש הוא אחד הרגשות המדכאים והמתסכלים ביותר עלי אדמות. יאוש, מטאפורית, הוא כניסה לדרך ללא מוצא, dead end, כמו להגיע אל קיר גבוה ואטום. אנו כ"כ חסרי תקוה שאפילו השאלות נגמרות לנו. וכשאנו מפסיקים לשאול אנו סוגרים עצמנו בפני פתרונות אפשריים, רעיונות חדשים שיאירו את המרחב והדרך, שיעוררו את התקווה כי היא ההשראה לעשייה. אז יקירה, בשלב ראשון נעשה שני דברים: 1. אני מזמינה אותך לשוטט בפורום, לקרוא שאלות ותגובות, לפשפש בגישת ההרזייה ללא דיאטה, אז יעלו גם השאלות. כשיעלו השאלות, הביאי אותן בפנינו ונשמח לענות ולהאיר. 2. אעודד אותך כבר עתה ואומר שכשאנו מגיעים לדרך ללא מוצא, כדאי לזכור שכמו שהבנו עצמנו ל"רחוב" הזה, כך אנו יכולים לעשות סיבוב פרסה, לצאת ממנו ולמצוא לנו דרך חדשה בה טרם נסענו ואשר תוביל אותנו לנקודת היעד. זה מה שקורה ברוב המקרים, אגב, הרי לא לעולם תעמדי מול הקיר האטום הזה. יש דרך רכה, מעצימה ומהנה ליצור שינוי במציאות חייך, הפתחי להכרות עימה. בברכת יום נפלא שלך לאה פינטו

עוד לא מלאו לי 18 ואני לא ממש שמנה אך יש לי יש לי עודף מישקל של 10 קילו..אני שוקלת כרגע 58 ואני 1.70 . רציתי לדעת מה הסיכונים בלקיחת כדורים אלו? והאם אפשר להשיגם ללא מרשם רופא?

הדר עוד לא מלאו שמונה עשרה ואת כבר בסכנה גדולה. משקלך תקין לגמרה אבל את שוקלת לקחת כדורים אשר מיועדים לעודף משקל רציני, ולא ממש עוזרים לטווח ארוך. אני מציע לך לגשת לטיפול שיעזור לך לשפר את הדימוי העצמי ודימוי הגוף שלך על מנת למנוע הפרעת אכילה או הפרעה באכילה שעלולה להתפתח.

מצאתי דיאטה בשם HOODIA CHASER\BALANCE באתר הזה - http://www.herbsareus.com/weightloss.html יש מישהו שניסה ויכול להמליץ ? תודה

היכן אני יכולה להשיג כדורי הרזיה , וכמה הם עולים ? תודה !

ביום? נראה לי שנהרס לי המטבוליזם בגלל דיאטה ואני מת לבדוק את זה..ביום? אפשר במעבדת שינה? יש דרכים אחרות יותר קלות?

שלום לך. הורדת חילוף החומרים הוא תגובה של הגוף לחסך אנרגטי. מכניסים פחות, הגוף מבזבז פחות. הוא מתאים עצמו לתקציב החדש. עם החזרה לצריכה נורמלית ופעילות פיזית שמגדילה את כמות מסת השריר (שנפגעת בדיאטה מתונה וקיצונית), חילוף החומרים מתאזן חזרה לרמת הנדרשת. אז רצוי להרגע ואין צורך בבדיקה מיוחדת. במקום להוכיח לעצמך שפגעת בחילוף החומרים שלך, פעל/י לשיקומו. יותר נכון יהיה לאמר, קח/י אחריות על בריאותך. ואין זה קשור רק לחילוף החומרים. לילה טוב לאה פינטו

תודה לך לאה על תשובתך הנכונה אלא שאני אפילו לדיאטה לא הגעתי כלומר לא התחלתי דיאטה אל שלא הגעתי לשלב זה אני לא מצליחה וברור שהטיפול הפסיכולוגי קודם וחשוב יותר או טיפול לשינוי הרגלי אכילה אלא שאינני יודעת איך עושים זאת ולאן פונים אשמח אם תעזרי לי בכך אני גרה באזור חדרה . ושוב תודה על התשובה ועל הפורום המצויין.

הי אתי פשוט דברי איתי 052-550-66-88 לאה

איך אני מורידה 5 ק"ג נ.ב אני בת 20 גובה 1.60 ושוקלת 52 אני רוצה לרדת למשקל שהייתי בו לפני 4 חודשים שהיה 48 ק"ג איך אני מורידה את זה ניסיתי כבר הכל!! עכשיו אני פשוט אוכלת מסודר וגם זה לא עוזר. נ.ב אני עושה הליכות 4 פעמים בשבוע 60 דק'.

ליאור שלום משקלך הנוכחי נמוך לגובה שלך ולגיל שלך והדגש הוא על גיל. עלך להבין שיש הבדל גדול בין גוף של אשה (החל מגיל 20 ומעלה\) לגוף של ילדה (עד18 ) גופך פשוט עבר את השינוי. עלך להשלים עם הגיל והשינויים החלים אתו .השלמה מסוג זה צריכה להיות חלק מחייך תמיד. התכחשות אל הטבע תביא נקמה גדולה מצדו. אם תנסי לרזות גופך יגיב בהשמנה. לכן מה שאני מציע פשוט תהני מגופך הרזה ,החטוב והבריא ואל תקחי את זה כמובן מאליו (כי זה לא) תמשיכי לאכל בריא ולהתעמל. מקווה שעזרתי, בברכה בלה

שלום !! אז ככה : גיל 59 משקל: 115 השמנה ב5 שנים האחרונות. כל החיים כולל היום יכול לא לאכול כל היום ולא חש תחושות רעב מיוחדות. אבל בלילה ....... רעב ...רעב...רעב...כל הזמן עד שהולך לישון בלי קשר לכמויות המזון . נסיון לאכול בבוקר לא משפרות את המצב . נסיונות לאכול מעט בשך היום או ארוכת בוקר עשירה, או מסודר במשך היום, גם הם "רק פותחות תאבון". שעות הערב המאוחרות והלילה - הן הבעיתיות. והכמיהה והצורך בלילה בעקר לפחממות וסוכרים. לחם , פסטה, סנביצים, גבנ"ץ ושוקולד וכו'. אז- מה עושים. ?? בלילה אני כמו נרקומן שזקוק למזון, והכל כמו שהזכרתי ,שאין לי בעיה לא לאכול כל היום או לאכול מאוזן במשך היום. אז מה הבעיה ואיך פותרים אותה. ?? משה

בוקר טוב משה יקירי, מה לעשות, כשלא מזינים את הגוף במהלך היום, הוא לא יתן לנו לישון בלילה. 2 שאלות מהדהדות בראשי נוכח קריאת פנייתך: 1. למה אתה מייחס את השמנתך? 2. רעב- מהו, לתפישתך? אתחיל ואומר שכל נסיון שלך להלחם באכילה הלילית שלך, ייגמר בבכי. אחזור ואומר, אחדד ואדגיש שכל ההתנהגויות שלנו הן רק סימפטומים. תוצר של תפישות העולם שלנו. איננו יכולים לשנות הרבה או לפחות לא לאורך זמן ובאופן יציב כל עוד לא שינינו משהו במהותנו - בעולם הפנימי, התודעתי, שלנו. וחוזר לכותרת, לא יהפוך נמר חברבורותיו. רוצה לשנות התנהגותך, שנה את הבנתך, תפישתך וגישתך. רק אז, ההתנהגות תשתנה בקלות ובטבעיות. אתה מבין, יש משהו שמניע אותך להתנהל באופן הזה, יש דפוס חשיבה שאינך מודע לו אשר מפעיל אותך. מה שאתה רואה וחווה, מה שמתבטא בעולמך החיצוני, הוא ביטוי למה שמתחולל בתוכך פנימה. אם אתה מוצא עצמך חווה חסר כלכלי שוב ושוב - עליך להבין דבר אחד, משהו בגישה שלך, במערך האמונות שלך מייצר זאת. רוצה שינוי אמיתי, הכר את מערכת ההנעה שלך ופעל שם. אם אתה מוצא עצמך מתמודד עם השמנה שוב ושוב...אותו כנ"ל. וכך עם כל סוגיה בחייך. העובדה שאתה מייחס את ההשמנה שלך לאכילה הלילית היא בעוכריך. כל עוד תתיחס אליה כאל ה-בעיה, אתה מפספס את הענין בגדול. כך קורה לכל אלה שמייחסים את השמנתם למזונות מסוימים, לרכיבי תזונה מסוימים, ללוח זמני אכילה כזה או אחר וכ"ו. האופן בו אנו רואים את הדברים ומפרשים אותם קובע את אופן ההתייחסות כלפיהם - וההתנהגות שלנו בהתאם. לטפל בהתנהגות ספציפית (אכילה בלילה, למשל), כמוהו כלטפל בכאב ראש שהמקור שלו, שלא נדע, גידול. בתהליכי הרזייה ללא דיאטה, המטרה שלנו היא לייצר תוצאות מצויינות אך יותר מהכל יציבות. לצאת מהמעגל המטורף הזה של חסך-אובססיה, לצאת מהמעגל המתסכל הזה של ירידה-עליה. לכן, העבודה היא לעומק ולרוחב. עבודה יסודית ולא קוסמטית. משה, ההתייחסות שלך למושג הרעב, מובילה אותי להתרשם מחוסר האבחנה שלך וההבנה לגבי רמותיו השונות של הרעב, הסיפוק והשובע. ומכאן גם בנוגע לחוסר אבחנה בין צורך ביולוגי לצורך רגשי. זוהי תופעה נפוצה בקרב אנשים הסובלים מהשמנה ברמות שונות (אגב, גם כאלה שנראים רזים וחייהם כרכבת הרים עתירת עליות ומורדות). משה יקר, גם אתה יכול לשנות ולהשתנות. הכל תלוי בבחירה שתעשה ובהחלטה שתקבל. שאלת, מה לעשות? אז זה מה שאני הייתי מציעה לך. לעבוד על הדבר האמיתי - הגישה שלך. להפתח ללמידה חדשה ולהכנס לתהליך מובנה של שינוי אמיתי. לא מעבר ל"אורח אכילה בריא" אלא מעבר לצורת חשיבה והתייחסות חדשה שתוביל אותך לתוצאות חדשות. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

אני בת 50, בריאה , שוקלת 87 ק"ג (178גובה), שאת המשקל המיותר העליתי עקב שימוש בסרוקסט לפני מספר שנים. ומאז קשה לי לרדת. לפני כן הייתי רזה. מעולם לא עשיתי פעילות גופנית סדירה וכעת, אני כבר כחודש מתאמנת בחדר כושר וגם הולכת ברגל כ-4 בשבוע ומשתדלת לשמור על מה שאני מכניסה לפה... (אוכלת מאוזן אך לא "שטויות") האם אוכל בגילי (כאשר המחזור כבר משחק) גם להיכנס לכושר וגם לרדת במשקל?? אני מאוד רוצה סוף סוף לעשות שינוי בחיי ולהגיע למשקל של 10 ק"ג פחות.... וגם להיות עם כושר טוב. תודה!!

שלום רחלי. כן, את יכולה. יש משהו קסום בגיל 50 עבור נשים. זה הגיל בו מתפנה הזמן ומתפנות האנרגיות מטיפול בילדים, טיפוח קריירה, ביסוס כלכלי ועוד, לטובת הדבר החשוב ביותר - עצמן. וזה מקסים ונפלא בעיניי, שלא לאמר, הגיע הזמן. שלב זה של אמצע החיים הוא, עבור לא מעט נשים, מן תחנת רענון המזמינה את הצורך ליצור שינויים ולא רק בהקשר הפיזי. והיתרון הגדול שאני מוצאת לנשים בגיל זה, אשר היה לי הכבוד והעונג ללוות בתהליך הרזייה ללא דיאטה הוא הרוגע, הסבלנות הפתיחות והקבלה שמאפשרים עבודה פנימית משמעותית. זה באמת משהו שהן עושות למען עצמן ובהנאה. בהקשר הפיזי, מעבודתי עם נשים בגילאים אלה, אני יכולה לאמר לך שאפשר בהחלט לרזות אם עובדים עם הגוף ולא כופים על עצמנו חסך פיזי או פסיכולוגי. הגוף לא מפסיק לסגנל לנו על צרכיו בגיל המעבר. אני שומעת מנשים רבות בגיל המעבר את המשפט הבא: "אני אוכלת אותו דבר ומשמינה" וכאן צריך להבין 2 דברים: 1. עם הגיל, דריתו האנרגטית של הגוף יורדת כך שמה שהיה נכון בעבר כבר כנראה פחות רלוונטי היום ומכאן ההשמנה. 2. עם הגיל מסת השריר, החגורות התומכות ברקמת השומן, מתדלדלת. ולכן לעיתים נדמה שמתרחשת השמנה אך זהו רק שינוי צורת הגוף בשל שינוי בכמות השריר. פעילות גופנית, כמו שאת מבינה יכולה לתרום מאוד להרגשה ולמראה הפיזי בגיל זה (בעיקר זו הממוקדת בשרירים הרלוונטיים), אך תרומתה החשובה ביותר היא להרגשה הכללית. בגיל המעבר, עקב שינויים הורמונליים, נשים עלולות לחוות תנודות רגשיות חדות שמשפיעות על רבדים רבים בחייהן. אני מוצאת את הפעילות הגופנית, גורם מאזן ומעצים. אגב, זה נכון בכל גיל ובודאי בגיל המעבר. מה שהייתי רוצה להוסיף ולחדד לך, הם שני דברים: 1. אם את רוצה ליצור שינוי אמיתי בחייך דאגי שיהיה זה שינוי מהותי ולא רק שינוי חיצוני. ישנם לא מעט שינויים תפישתיים הנדרשים מאיתנו על מנת לשנות את צורת ההתייחסות וההתנהלות שלנו. 2. אל תכנסי למשטר דיאטה, הוא פועל כבומרנג. כל חסך יהיה בעוכרייך. כפייה והכתבת חוקיות כזו או אחרת לא נושאת פרי לאורך זמן (חוזר ל- 1). רחלי, המון הצלחה והכי חשוב המון הנאה מטיפוח העצמי. שלך בכבוד ובהערכה לאה פינטו

תודה לך על התשובה המפורטת ומלאת תחושה חיובית למצבי... אשתדל לקחת את הטיפים לדרך טובה ומצליחה. חן חן.

אני בת 55 וזה זמן רב אני לא מצליחה לעשות דיאטה אני קמה בבוקר וחושבת מה לאכול אני יוצאת לקניות וחושבת רק לאן אכנס לאכול בקיצור האוכל מנהל אותי זה לא שאני אוכלת כל כך הרבה אבל בכל זאת אני שמנה וחייבת לשמור כנראה שהאוכל מהווה פיצוי כי אני די בודדה ויש עוד בעיות האם למישהו יש רעיון לאן פונים ואיך מתגברים אשמח לכל הצעה ולכל רעיון.

בוקר טוב אתי וברוכה הבאה לפורום הרזייה ללא דיאטה. על גישת ההרזייה ללא דיאטה, שמעת? אני רוצה להאמין, מתוך מה שכתבת, שאת מבינה שעוד תפריט לא יהווה הפתרון האולטימטיבי עבורך. כמו עבור רבים אחרים, אגב. זה מה שעושה לנו ה"דיאטה" - ממקדת את כל תשומת ליבנו במזון, מגדילה את נפחו והופכת אותו לחלק מרכזי מדי בהתנהלות היומיומית שלנו. מזון חשוב בדיוק כמו כל צורך פיזי אחר - כמו הצורך להתרוקן, כמו הצורך לישון - לא יותר, לא פחות. כשאנו מבקשים לרזות ועושים זאת באמצעות דיאטה, שהיא מערכת חוקים היוצרת חסך פיזי ופסיכולוגי, אנו חיים באופן מלאכותי ומאמינים שכך צריך להיות ובמקרה הגרוע יותר שזהו עונשינו על גנטיקה גרועה. כשאנו מבקשים לרזות ועושים זאת באמצעות דיאטה, שמתנוססת לנו כדגל אדום על המקרר בצורת תפריט שהופך להיות פחות או יותר מרכז הבית והחיים באותה עת - אנו נותנים הרבה כח ועוצמה למזון. והוא, המזון, בכלל לא קשור לכלום. לא בגלל המזון אנו משמינים. הפשטות הבלתי נסבלת הזו, בה אנו מייחסים את צרותינו לגורם חיצוני, ומסירים מעצמנו את האחריות על התנהלותנו מובילה למקום אחד - אי פתרון ממשי של בעית ההשמנה. כשאנו, באמצעות תפריט או הגבלות כאלה ואחרות מטפלים בסימפטומים ולא במקור, אנו דנים עצמנו מראש לחוות שוב ושוב את אותה מציאות כואבת ובלתי נוחה. למעגל הקסמים המתסכל הזה של הדיאטה (שבו יורדים ועולים, יורדים ועולים...עולים ועולים), יש השלכות לא רק בטווח הקצר אלא גם בטווח הארוך. השלכות פיזיות מוכרות אך גם ובעיקר השלכות רגשיות ומנטליות - ככל שאנו חוזרים על המעגל הזה, הולך ופוחת, דועך ונרמס האמון שלנו ביכולת להצליח ולהיות רזים אי פעם. בהקשר ספציפי יותר לנכתב בתגובתך, ברצוני לציין כי המעגל הזה הולך ומתקצר. הנדסית אפשר לראות בו יותר ספירלה מאשר עיגול דו-מימדי. ככל שאנו חוזרים על תהליך הדיאטה, כך הולך ומתקצר משך הזמן בו אנשים מצליחים להתמיד בדיאטה ובודאי לשמור על התוצאות. רבות מבנות גילך המתאמנות אצלי בתהליך הרזייה ללא דיאטה (גם לא ספורט) חוזרות על משפט שנשמע כך..."אני מתחילה את הדיאטה בבוקר והיא מסתיימת במקרה הטוב בערב". אני כבר חוויתי זאת בגיל 35 (כ- 20 שנה בדיאטות ובשמירה). כך שמה שחשוב לי לאמר לך אתי זה שמה שאת חווה הוא מאוד טבעי לתהליך של דיאטה ונורמלי שיתבטא בשלב זה בחייך. זה מזכיר לי למה אני עובדת כ"כ קשה עם בתי ספר, במטרה לשכנע את בנות העשרה לא להלכד בקסמה של הדיאטה כדרך להרזייה. במוקדם או במאוחר, מגיע שלב שהחלק המענג של דיאטה (שלב הירידה. לדיאטה יש עוד שלב ששוכחים לייחס לה והיא העליה החוזרת במשקל) כבר לא כ"כ עובד. אז מה כן? 1. לטפל במקור (דפוסי החשיבה ועולם הרגש שלנו) ולא בסימפטום (השמנה ואכילת יתר). גם את מבינה שהשמנה מתפתחת על רקע רגשי, כך כתבת ואת צודקת. 2. לעבוד עם הגוף ולא נגדו (באמצעות מניפולציות דיאטטיות, גם כשנדמה לנו שזה מה שהוא צריך). כדי לפתור את בעיית ההשמנה יש לעבוד על מערכת ההנעה הפנימית שלנו, יש לבסס תשתית פנימית מקדמת הרזיה על פני התשתית הנוכחית. יש ליצור את השינוי מבפנים החוצה ולא הפוך. ולוותר על האשליה שתפריט כזה או אחר, שכח רצון לפרק זמן מוגבל יביא אותך אל מחוז חפצך. אתי, אני מזמינה אותך לעיין בהודעות השונות בפורום זה, על מנת להתרשם ולהבין טוב יותר את הגישה. תוכלי לחזור אלי בשאלות ספציפיות יותר או לשוחח איתי טלפונית. אתי, יקרה, הגיע הזמן לוותר על מה שלא עובד וללכת בדרך חדשה. בברכת שבת נהדרת שלך לאה פינטו

אני אוכל בריא ואף משתדל לאכול דברים עם הרבה סיבים תזונתיים כי שמעתי שהם עוזרים למערכת העיכול. בכל זאת, חוץ מבבוקר ישר אחרי שאני מתעורר, הגוף לא מראה שום סימנים שהוא צריך להתרוקן. האם זה נורמלי? כי נדמה לי שהגוף שלי שומר את כל מה שאני אוכל. (אני לא שמן אבל גם לא רזה במיוחד)

בוקר טוב אורי אכן סיבים תזונתיים חיוניים לתיפקודה המיטבי של מערכת העיכול. כמות יציאות יומית היא אינדוידואלית. יש אנשים שנכנסים לשרותים אחת ליומיים וגם זה נורמלי. בשביל אנשים כאלה, 2 יציאות ביום כבר יכול להחשב שלשול (לא בהכרח מימי) ולהעיד על הפרעה כלשהי. כך שיציאה אחת ביום נשמעת לי מאוד נורמלית, באם לכך אתה רגיל ואין שינוי דרמטי בתבנית היציאות. גירוי ליציאה הוא תוצאה של לחץ הפסולת המצטברת בחלקו התחתון של צינור העיכול. כשנפח הבולוס (כמות הפסולת, צואה) גדול יתהווה גירוי ליציאה. אחת ההשלכות של הדיאטה היא צמצום יציאות. אוכלים פחות, הגוף בסטרס, סופג יותר, פחות פסולת להפרשה. רבים בדיאטה יכולים להעיד על ירידה בתכיפות היציאות, בתקופה זו. לכל זה אין קשר לחילוף החומרים. כמות היציאות לא מעידה על צריכת האנרגיה בכלל מערכות הגוף. יציאות - קשור לנפח הפסולת להפרשה מצינור העיכול. חילוף החומרים, משמעו, כמות האנרגיה שאדם מוציא בדקה / שעה של מנוחה. אם גופך אינו מראה סימנים של צורך להתרוקן, כנראה שאין לו מה לרוקן. מדוע החשדנות כלפיו? כשאתה אוכל מזון בעל רכיבים נדרשים לגופך ובכמות הנדרשת, תהיה מעט פסולת, הוא יספוג למערכת הדם ויוביל לרקמות השונות. כשהכמות גדלה מעבר ליכולת הספיגה שלו, תהיה יותר פסולת ויהיה ממה להתרוקן. ועדיין, פעם ביום, בבוקר, לאחר שמערכת העיכול עבדה בנחת כל הלילה, נשמע לי נורלי מאוד (שוב, אלא אם כן, אתה מכיר את עצמך אחרת, עם אותה תזונה ואינך חש אי נוחות פיזית הדומה לעצירות). ואם כבר דיברנו על תפקוד נאות של מערכת העיכול - סיבים זה לא כל הסיפור. צריכת נוזלים חיונית ביותר ליעילות ההולכה והעיכול במערכת. לעיתים, צריכת סיבים ללא כמות מספקת של מים, עלולה לגרום לאי נוחות רבה. ופעילות פיזית. גם היא עושה טוב למערכת שרירית זו. אחת המחלקות (בבי"ח) בהן עצירות נפוצה ביותר היא המחלקה האורטופדית. תוסיף לאי התנועה, בונבוניירות שמביאים האורחים וקיבלת מצב בלתי נסבל. לסיום, ההגדות הבאות: עצירות - מספר יציאות נמוך מהנורמלי עבור אדם X. שלשול - מספר יציאות גבוה מהנורמלי עבור אדם X. לכל אחת מההפרעות הללו סיבות שונות ותחושות נלוות מגוונות. בברכת יום נעים וקליל שלך לאה פינטו

תודה רבה על המידע, אני אבדוק את מה שאמרת.

יש לי שאלה על נושא שלא מסתדר לי הגיונית: קראתי כאן וגם במקומות אחרים שלגוף יש מנגנון חכם שבמידה והוא לא מקבל מספיק מזון הוא פשוט אוגר את מה שיש לו, ואז אם אוכלים רק ארוחה אחת ביום זה לא יעיל לירידה במשקל כי הגוף יאגור את מה שהוא יקבל. עכשיו, אומרים גם שיש כמות קלוריות מינימלית שהגוף צריך רק בכדי להתקיים (מח, לב, חילוף חומרים וכו'). אם מישהו אוכל רק ארוחה ביום שזה פחות מהמינימום אז הגוף יצטרך לשרוף אנרגיה ממה שיש לו, וזה סותר את הטענה הקודמת שאומרת שאם הגוף לא מקבל מספיק אז הוא אוגר. בנוסף אומרים שכדאי לאכול 6 ארוחות קטנות ביום וכך הגוף ישרוף את כל מה שהוא מקבל, אבל אם 6 הארוחות האלה מכילות יותר מכמות הקלוריות המינימלית אז ישארו עודפים בגוף. מה הפיתרון לפרדוקס הזה?

הי שקד ויופי שבאת. פרדוקס נוצר כשיש אי התאמה בין הנחת היסוד שלנו לבין המציאות. למשל, הנחת יסוד שאומרת כי צריכה רבה של שומן מהחי גורמת למחלות לב. במציאות - התפריט הצרפתי כולל לא מעט שומן מהחי ועדיין שיעור תחלואת הלב נמוכה. הופס, פרדוקס - אי התאמה בין הנחת יסוד למציאות. (זה אגב, הפרדוקס הצרפתי המפורסם). כשאנו נתקלים בפרדוקס, כדאי לבחון מחדש את הנחות היסוד שלנו, את הידע והאמונות שלנו. וזה מה שאת עושה וראוי לשבח. בהודעה/שאלה שלך, יש בליל של הנחות יסוד שבהכרח לא מתיישבות זו עם זו, מבחינתך. ולכן יש צורך לעשות סדר בהנחות המוצא עצמן. אז בואי נתחיל עם הסדר אצלי, כדי שאהיה בטוחה שאני מבינה אותך נכון. הבאת כאן 3 אקסיומות, אתייחס תחילה רק לשתיים הראשונות: 1. כשהגוף לא מקבל מספיק אנרגיה, הוא אוגר - אכן, בהסתייגות קלה. 2. בכל מקרה יש רמת אנרגיה מינימלית שנדרשת לתפקוד הגוף - אכן. הבנתי, נכון? אם לא, תצטרכי להסביר לי. ואם כן, זהו ההסבר: שתי האקסיומות הללו נכונות ודרות בכפיפה אחת. כשהגוף שלנו רעב באופן כרוני הוא מפעיל את מנגנוני ההשרדות שלנו. הוא מבין שמזון אינו זמין באופן רציף ולכן עליו להתארגן למצב החדש על מנת לשרוד לאורך זמן עד שנגיע לימים טובים ובטוחים יותר. בדיוק כמו אדם שפוטר מעבודתו ויודע שתזרים המזומנים שלו נפגע. הוא נדרש להתארגנות כלכלית שונה מזו שהורגל בה עד כה. חלק מההתארגנות החדשה הזו היא: 1. שמירת "חסכונות" וכל שקל - אדם שיודע שמחר לא יהיה לו כסף, לא ימהר לבזבז את מה שיש ברשותו היום, הוא ינסה להשיג מקורות חלופיים. כך גם הגוף - לא ימהר להשתמש באנרגיה מרקמת השומן ואפילו יצמצם אותה. במקום, הוא ישתמש בחלבונים (רע מאוד) שבונים את שרירי השלד ולאחר מכן בחלבונים ויסצרליים (חלבוני הדם). בדיאטות הקיצוניות, הגוף לא מוותר על יותר מ- 5% מרקמת השומן שלו. זוהי קופת החסכון שלו, אלה הם הבטחונות שלו. כך שהירידה במשקל בדיאטה מיוחסת בעיקר לאיבוד שריר (חלבונים) ולא להרזייה ממש (איבוד מסת שומן). 2. כל פירור שיכנס יחסך במידת האפשר - כל מערכת העיכול משתדרגת כך שעתה היא תספוג אל הדם יותר מהמזון שאת אוכלת. כמות אנזימי הפירוק בפה ובמערכת העיכול עולה. גם כמות הליפאזות (האנזימם שאחראים על רקמת השומן) עולה. 3. במהלך הדיאטה, במקרה הטוב, לא נאבד מי יודע כמה שומן. האגירה המשמעותית תגיע לאחר הפסקת הדיאטה כשהסכרים יפרצו. הגוף יפצה עצמו ויכין עצמו טוב יותר לקראת הבצורת הבאה (הדיאטה הבאה). הגוף זוכר והגוף חייב לשרוד. 4. דרך נוספת בה גופנו מתארגן מחדש, נוכח החסך שנכפה עליו היא הורדת חילוף החומרים (= ההוצאה האנרגטית). זה בא להסביר את האקסיומה השניה שלך. נכון, הלב, הריאות, הכליות, הלבלב וכ"ו - כולם חייבים להמשיך לעבוד. וכדי לעשות זאת הם זקוקים לאנרגיה. אלא שהאנרגיה הזו תגיע מהחלבונים והאנרגיה הזו תרד למינימום האפשרי. הידעת שאצל ספורטאים מקצועניים בעת מאמץ גופני (תחרות, בד"כ), פוחתת זרימת הדם לכליות ולמערכת העיכול (זה אומר פחות רכיבי תזונה וחמצן)? מדוע. כי הגוף חייב להתייעל ולספק את הדרישה האנרגטית הרבה של שרירי השלד. הגוף מתרגם זאת למנוסה, למצוקה, סטרס שתובע שינוי בחלוקת המשאבים. גם במקרה שלנו , הגוף יתחיל להתחשבן עם המערכות השונות ויחליט מי זקוק ליותר ומי פחות. בדיוק כמו אותו מפוטר שעתה צריך לחשב על מה הולך המעט כסף שיש. הגוף שלנו יצמצם את ההוצאה (הבזבוז) ויגביר את מרכיב החסכון. אגב, יש מחקרים אפידמיולוגיים שמראים כי אנשים בדיאטה הם הרבה פחות אנרגטיים. רמת הפעילות שלהם עם התקדמות הדיאטה הולכת ויורדת. כמו שאת יכולה להבין, אין כאן סתירה, יש כאן פעולות משלימות. את האקסיומה / פרדיגמה השלישית שלך, אפרוט לחלקים, ברשותך: 1. צריך לאכול 6 ארוחות קטנות ביום.-.....אממממממ 2. אם אוכלים 6 ארוחות קטנות ביום הגוף שורף את כל האנרגיה מהמזון - .....אממממ 3. 6 ארוחות ביום אינן ערובה לכמות האנרגטית הנדרשת - נכון, נכון, נכון. שקד, ברוכה הבאה לפורום הרזייה ללא דיאטה. בפורום הזה לא "צריך" כלום. אינני מקבלת את ההנחה הראשונה כיוון שלשיטתי, הדרך היחידה לאכול באופן מושלם היא לאכול בהלימה לצרכיו של הגוף. לתת לגוף להנחות אותנו. בדיוק כפי שאינך קובעת כמה פעמים תכנסי לשרותים במהלך היום, אין זה מתפקידך לקבוע מתי גופך יזדקק לאנרגיה. זהו תפקידו לסגנל לך. ככל שאנו משתחררים מהצורך לשלוט בגוף ובאכילה שלנו מצד אחד, ומפתחים את מיומנות ההקשבה והחשיבה הרלוונטית לעבודה בונה עם גופנו מצד שני - אנו מגיעים לסיטואציה הזו של ארוחות קטנות באופן טבעי, נכון וגמיש. לא תבניתי וסיזיפי שלא מחובר לכלום ולא מתאים לכל יום. בתהליך הרזייה ללא דיאטה, אנו לומדים ומתאמנים לעבוד ע"פ מדדים מדויקים הבאים מגופנו ולא ע"פ נוסחאות סטטיסטיות ומתמטיות שמנסות להעריך את צרכיו. במצב כזה, הסבירות שנצרוך עודפים קטן מאוד. הגוף יודע לספור את הקלוריות לבד, אז בואו נפסיק לעשות עבודה חובבנית מיותרת ולספור ארוחות וקלוריות. כשהגוף רעב הוא מסגנל לנו. יש רמות רעב שונות ובהתאם להן, עוצמת הסיגנלים - זוהי דרכו לאמר, אני זקוק לאנרגיה עכשיו. לשיטתי, אין "ארוחת בוקר" אין "פינוק" אין "נשנוש" אין "ארוחת ביניים" וכ"ו - יש אכילה. ואכילה מושלמת היא כזו התואמת את צרכיו של הגוף בכל רגע נתון. אינני יודעת מהי "ארוחה קטנה" ומהי "ארוחה גדולה". אני יודעת לשאול את עצמי מה אני צריכה. כמה אני צריכה? מתי אני צריכה? - התשובות בגופי. אז נו, עכשיו יותר מסודר, או שהבלאגן עולה על גדותיו? בכל אופן, אני כאן לכל הבהרה נוספת. שלך לאה פינטו

לאה שלום קראתי את תגובתך לשקד ואני תוהה איך מפתחים את מיומנות הקשבה לגוף. אני לאחר אינספור דיאטות קלות לא מצליחה להבניס "סדר" באכילה במיוחד לא בחופש. אז מהי הרזיה ללא דיאטה?

אני בן 30 גובה 180 ס"מ משקל 74 ק"ג. מזה כשנה אני משתדל לאכול בריא ולפי חישובים שערכתי אני אוכל בכל יום כמות קלוריות פחות מהנדרש לגוף שלי. בכל זאת אינני יורד במשקל ובנוסף יש לי מצבורי שומן לא קטנים בבטן וביריכיים. אציין שביום יום אני נמצא בתנועה רוב הזמן וכמעט לא יושב, ובנוסף אני מקפיד לבצע הליכה של 30 דקות ביום. מה אפשר לעשות כדי להיפטר מהשומן העודף? תודה רבה

קודם כל צריך לעשות ספורט, לא הליכה של 30 דקות ביום, עם כל הכבוד. ספורט זה דופק של יותר מ-120, כאשר רק אחרי 20 דקות פעילות הגוף מתחיל להשתמש באנרגיה מתאי שומן. שנית, אין טעם לספור קלוריות. מי שקצת מבין, אין לזה שום משמעות. אני לא יודע למה אתה מתכוון באומרך שאתה אוכל בריא. מי שאוכל בריא, לא יהיה שמן. נקודה. כאשר לא נותנים לגוף את כל מה שהוא צריך (ומאידך מכניסים לו דברים שהוא ממש לא צריך, ולאו דווקא שומנים ופחמימות), לגוף יש מנגנון חכם המזהה את המצב הזה. מבחינתו הפתח שם למעלה (הפה) לא מספק את הסחורה, ולכן "כדאי" לצבור רזרבות ליום סגריר. זה יקרה גם אם תאכל מעט. זה השומן. לעומת זאת, גוף שמוזן נכון, ומקבל את כל מה שהוא צריך, יודע לפנות מעצמו את כל העודפים, גם אם אתה אוכל יותר ממה שצריך. לכן - בדוק האם אתה באמת אוכל נכון, האם בנוסף לאוכל הנכון אתה לא מכניס יותר מדי שטויות, ותעשה ספורט. אז תרד במשקל, בלי לספור קלוריות.

אני בת 43 לאחר קיצור קיבה-[טבעת ] הורדתי כ55 ק''ג בשנתיים גובה 1.62 מ' משקל כ62 ק''ג. לאחר פתיחת הטבעת במקצת, עליתי במשקל כ6 ק''ג למרות שלא אכלתי הרבה .ברצוני לשאול אם הגוף כול כך חכם איך קורה שכול מה שאני אוכלת גורם לי להשמין, האם בגלל הטבעת השתנו אצלי תהליכים פיזיולוגים ואם כן איך מצב זה ישפיע על בריאותי בעתיד.

ראשית תודה רבה על התשובה המפורטת. בדקתי לגבי נושא התזונה הנכונה וזה ממש "ג'ונגל". כל כך הרבה צירופי מזון טובים ולא טובים, מדידות של כמויות אוכל יחסית למשקל הגוף, שעות מומלצות לארוחות ועוד ועוד. זה ממש הופך את התזונה להתעסקות המרכזית בחיי היום יום. אני בחור שעובד כל יום ובמסגרת העבודה מאוד קשה לשמור על כל כללי התזונה הנכונה. רק אציין שאני אוכל רק אוכל טבעי או מבושל, בלי מלח, סוכר שמן נשנושים חטיפים, שופ דבר קנוי או משקיות. את האוכל אני מבשל או אופה בעצמי כך שאני שולט במרכיבים. אבל לפי מה שקראתי גם זה לא מספיק כי זה תלוי בצירופי המזון, בשעות ועוד פרמטרים. איך יוצאים מזה בצורה הפשוטה היעילה והטבעית ביותר?

שלום, קוראים לי נעמה ואני בת 18 פיתי אליכן לפני מס' חודשים כי אני מתעניינת בדרך שלכן לאורח חיים בריא ונוח. סבלתי מאנורקסיה בעבר והיום משקלי תקין, גובהי 1.56 ומשקלי 49. כמובן שהייתי רוצה לרדת במשקל אבל אני יודעת שלא כדאי לי. ההפרעת אכילה עדיין מנהלת לי את החיים והטיפול פסיכולוגי ותזונתי לא תורמים לי במיוחד. אני מוצאת את עצמי צמה ימים שלמים ואחר כך אוכלת חבילות שלמות של עוגיות וסובלת מכאבי בטן מטורפים. אני מוצאת את עצמי יורדת שני קילו ומאושרת מכך ומעלה אותם מייד בחזרה.אני מאוד אוהבת לאכול וגם מאוד אוהבת לא לאכול, אני רק רוצה להרגיש טוב, לאכול בריא וגם קצת לא בריא ( כי מה לעשות שממתקים זה פשוט טעים), להיות חזקה ולהתגבר על הבעיה הזאת שמפריעה לי לנהל חיים תקינים.אני צעירה, עובדת, נוסעת לחול, רוצה ללכת לצבא וללמוד, חיים שלמים לפני אבל כרגע ה"בעיה" הזאת פשוט הורסת לי הכל. אני קוראת תגובות שלכן לנשים שנמצאות במצוקה מבחינתן השמנה וקוראת לכן לעזרה, בבקשה תעזרו לי ליישם את הגישה שלכן ופשוט להרגיש טוב.. תודה, נעמה

נעמה המקסימה. ממש נגעת ללבי. אני רואה שאת בחורה ממש מדהימה עם יכולות גבוהות ורמת מודעות עצמית הרבה מעבר לגילך. הפרעת אכילה זו בעיה לא פשוטה שמנהלת לך כרגע את החיים. אני שומעת שאת בטיפול אך מרגישה שהוא לא ממש עוזר לך. את מבקשת מאתנו עזרה כי משהו בדרך שבה אנחנו עונות נראה לך טוב ויכול לעזור לך. אני שמחה על כך. אשמח לעזור לך אנא תבדקי עם עצמך איך את רואה את העזרה שלנו ? מה נראה לך שנוכל לתרום לך מעבר למה שקיבלת/לא קיבלת בטיפול שלך. נשמח לעמוד לרשותך. בברכה בלה

קודם כל תודה על תגובתך המהירה ועל המילים החמות...אם לומר את האמת אני לא יודעת איך אתן יכולות לעזור לי, איך מישהו יכול לעזור לי... הוריי הוציאו כבר אלפי שקלים על הטיפול בי ומעבר להגעה למשקל תקין מצבי לא השתפר ולעיתים אני מרגישה שהוא מחמיר מרגע לרגע, הרצון שלי להרזות שוב מתגבר וכך גם הרצון לאכול מתוקים וכדי לא להשמין אני מפצה על זה בצום. כפי שכבר אמרתי זה גורם לי לכאבים רבים וכמובן לתחושת אשמה נוראית. אני באמת מיואשת. אני מבינה שהגישה שלכן מדברת על להקשיב לגוף ולצרכייו וזה משהו שאני מנסה ליישם. לדוגמא אם בעבר הייתי חוזרת הביתה מאוחר בלילה גוועת ברעב הייתי הולכת לישון כך ואוכלת רק בבוקר (כי לאכול לפני השינה כמובן משמין יותר..) אז היום אני כבר לא נוהגת כך, לרוב כשאני רעבה אני אוכלת אבל לפעמים אני לא מצליחה לזהות את הרעב, מבלבלת אותו עם רגשות אחרים, מדחיקה אותו או אוכלת סתם משעמום. אני עושה גם המון דברים אחרים כמו עבודה, ספורט ולראות חברים יותר משעשיתי בעבר אבל לעיתים פשוט שוקעת בדיכאון שמביא לי כל הנושא של האוכל והמשקל שלי. אני מרגישה שאני לא מסוגלת לשאת את זה יותר... ברור לי שאני צריכה תפריט מאוזן של אכילה כל כמה שעות ושל דברים בריאים, מזינים וטעימים שיגרמו לי לשובע בכל המובנים ובימים שאני באמת אוכלת כך (והם ממש מעטים) אני גם מרגישה הרבה יותר טוב, פיזית, נפשית ורגשית. מה שאני מבקשת זה לדעת איך להקשיב לגוף, איך להפסיק להתעלל בו? איך להיות עוד אחד מהאנשים הנורמאליים שמתייחסים לאוכל כאל דבר חיובי, שכל אדם זקוק לו וגם יכול להינות ממנו? נעמה

בלה ולאה היקרות ! נתקלתי בספר : "הדיאטה ללא דיאטה" / כתבו :פרופ' בן פלטשר, ד"ר קארן פיין, ד"ר דני פנמן. רציתי לשאול האם שמעתם או קראתם ספר זה. ואם כן מה דעתכם עליו? והאם הוא משתלב עם שיטתכם?

בוקר טוב מיכל שמעתי על הספר הזה, משתי מתאמנות שהגיעו לאימון בעקבותיו, אך לא קראתי. להבנתי, באופן כללי, הוא בהחלט נוגע בפואנטה של תהליך ההזייה ללא דיאטה. הנחת היסוד שלי באימון להרזיה ללא דיאטה היא כי ההבדל האמיתי בין רזים לשמנים איננו בתכולת הקלוריות שבתזונתם, זה רק פועל יוצא, סימפטום, של ההבדל המהותי. ההבדל המהותי הוא בגישתם לעצמם, לגופם, למזון, לסיטואציות שונות בחיים. ככל שאנו יותר מודעים לצרכים האמיתיים שלנו, ככל שאנו נותנים מענה הולם יותר לצרכים האמיתיים שלנו (פיזית, רגשית, מנטלית) - הנפח שתופס המזון בחיינו הולך ופוחת. בדיאטה לעומת זאת, לא רק שאיננו מצמצמים את נפחו של המזון בחיינו, ההיפך, נותנים לו עוד ועוד כח ומקום בכך שאנו מתמקדים בו (תפריטים, מתכונים, קלוריות, גרמים של רכיב זה ואחר וכ"ו). מתמקדים במזון ומתעלמים באופן בוטה מהסוגיות האמיתיות. זו הסיבה ששמנים לא יוכלו להפוך לרזים באמת באמצעות הדיאטה. הם לא מתמודדים עם הסוגיות הרלוונטיות. יום נפלא שלך לאה פינטו

לפי הבנתי הוא לא מתעסק בתפריטים ובאוכל, אלא בשינוי הרגלים שלא קשורים לאוכל. והם טוענים ששינוי זה משפיע גם על הגישה לאוכל.

שלום בלה, לאה קראתי את מכתב הפתיחה שלכן וחלק מהתשובות. נשמע מעניין. אני יודעת שכל דיאטות ההרזיה המודרניות תומכות באי הרעבת הגוף, כי אז כפי שאמרתן הגוף שומר על המשאבים וחוסך אנרגיה, נחלש ולא מזין רקמות שריר וכד'. אני בת 31, רווקה ללא, ושוקלת 100 ק"ג. הגובה הוא בערך 1.65. נמאס לי להיות שמנה, שאתן לא מבינות. אולי כן...? אני צמחונית ולא אוכלת הרבה... אוכל מבושל משמין אותי, ואני גם לא אוהבת. מה עושים?? בתודה, דפנה

היי דפנה. אני מסרבת להכנע ליאוש שהשאלה שלך מנסה להכניס אותי אליו. נראה כאלו הכל נגדך - את בעודף משקל ,אכל מבושל משמין אותך ואת לא אוהבת. בואי תספרי לי מה את כן אוהבת, מה כן עוזר לך ומה טוב בחייך. מה את רוצה מה החזון שלך ואיך את רואה את עצמך משיגה אותו. כפי שראית על פי התשובות שלנו אנחנו מאמינות שמה שנדגיש זה מה שנקבל. אם תדגישי את היאוש הוא ימשיך לשגשג בחייך. אני מציע לך לא להתכחש אל הקושי והיאוש אבל גם לא לתת להם כל כך הרבה מקום. אז מה את אומרת - תני צבעים אחרים מלבד צבע הקודר של היאוש ואני מבטיחה לעזור לך לעזור לעצמך לרזות אני בטוחה שגם לאה . בברכה, בלה

היי בלה, ליאת אני לא כ"כ אוהבת לאכול, אבל עוגות, קצפת, פנקייק אלה דברים שאני כן אוהבת. אני לא אוכלת אותם כי הם כביכול משמינים, אבל כשהפסקתי לאכול מתוק דווקא עליתי במשקל, הרגשתי כבדה יותר ולגמרי לא באיזון או בכושר. היום אני אוכלת דברים שאני לא אוהבת, אבל זה לגמרי לא עוזר בהרזייה, וזה די משגע אותי. אני משתדלת לאכול חביתה עם סלט, למרות שלא אוהבת ביצים וסלט לא נתפס אצלי כאוכל, או סנדביץ עם גבינה וסלט, אבל הלואי וזה היה לפחות עוזר! אני גם לא שותה יותר ממותקים או סוכר (כשהייתי שותה עם 6 כפיות לכוס, נראיתי והרגשתי פי כמה יותר טוב). אולי לא הייתי צריכה לשנות כלום.. בתודה, דפנה

הי דפנה או דנה. לבי לבי אלייך ואיתך. נשמע מאוד מתסכל כל מה שאת חווה. כן, ואפילו קצת מייאש כשנדמה שניסית כבר כמעט הכל ופתרון אין. הייתי שם, לא עם 100 ק"ג, אבל אני בהחלט מזהה את המקום והאוירה. כמה מתסכל להיות במקום בו צריך לבחור בין הנאה קולינרית לרווחה פיזית. מה שאני אנסה לתת לך זו תקווה. שהרי יאוש משתלט עלינו, בהעדרה. ראשית, את בהחלט ככל אדם, משמינה על רקע רגשי. כולם משמינים על רקע זה, כולם משמרים ומטפחים אותה על רקע זה. שנית, את ככל אדם, מבססת את עשייתך (בהקשר שלנו) על תפישות והנחות יסוד שגויות. איך אני יודעת שהן שגויות? א. כי את מייצרת שוב ושוב תוצאה בלתי רצויה. ב. ע"פ הנכתב - בנוגע למאכלים משמינים וכדומה. יש פתרון ויש דרך לאנשים במצבך. אני רואה אנשים עושים זאת מדי יום. אנשים במשקלים גבוהים משלך ואנשים במשקלים נמוכים משלך. את ראויה להנות מכל העולמות, ככל אדם. להנות ממזון ולהנות מנוחות פיזית. אין הם מנוגדים זה לזה, אין הם סותרים זה את זה. ההיפך הוא הנכון. גישת ההרזייה ללא דיאטה היא גישה שונה ב- 180 מעלות מכל מה שידעת עד כה על הרזייה. גישת ההרזייה ללא דיאטה מאפשרת לאנשים להצליח במקום בו נכשלת גישת הדיאטה שוב ושוב. כל שעלייך לעשות הוא להיות בטוחה בכך שדיאטה היא לא אופציה עבורך יותר. הגבלה, המנעות וחסך אינם בתפריט. ולהפתח ללמידה חדשה על מנת לתת לעצמך את ההזדמנות להצליח בגדול. להכנס לתהליך של מודעות לצרכייך הפיזיים והרגשיים, להכנס לתהליך של למידה ואימון בנחישות...ואת שם. גישת ההרזייה ללא דיאטה איננה עוד "דיאטה" שרק מטיפה לאי הרעבת הגוף. זוהי גישה שמלמדת אותך לחיות בכבוד ובהלימה עם צרכייך האמיתיים. כיוון שבעיית ההשמנה היא לא בעיה של מזון או קלוריות היא בעיה של גישה, של התמודדות, של התייחסות - לעצמך, לגופך, למזון. החליטי שאת חשובה מספיק כדי לדאוג לעצמך. החליטי לאהוב את עצמך מספיק כדי להפסיק לחיות במיאוס הזה ממצבך. החליטי שאת פשוט ראויה, שמגיע לך ותני לעצמך את המתנה הזו. אני מזמינה אותך להתנסות בחוויה המרתקת והמעצימה הזו, אצל כל מי שעובד ע"פ הגישה הזו ונמצא אמין ומקצועי בעינייך. והתחילי לעבוד. הרבה דברים צריכים להשתנות באופן בו את מבינה ורואה את הדברים. האופן שבו לימדה אותך גישת הדיאטה להסתכל על הדברים הם המכשלה האמיתית. את יכולה לשנות זאת. תוך כדי תהליך, את תופתעי מעצמך ומהאופן בו גופך מגיב לך. אם תרצי לשוחח עם אנשים שהיו במצבך ועשו זאת, אשמח לקשר בינכם, רק תצטרכי לפנות למייל הפרטי שלי (הקליקי על שמי מתחת לתמונה). דפנה יקרה, תחת הנחת היסוד שאת אדם בריא, אני לא מוצאת שום סיבה להתקעות במקום הלא נעים והלא נוח שבו את נמצאת. יש בך כל המשאבים להצליח, רק החליטי. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו

לאה יקרה, מודה לך על האכפתיות והארת הדרך. אשתדל לעבוד על ההנחיות הנ"ל, למרות שלא יהיה קל לשנות תפיסות עולם ישנות ולא חסרו מי שיטע אותן. נשמע לי די כמו מה שחיפשתי ולא ידעתי להצביע עליו, או שיכול להיות שיש לו אישור. שוב תודה, דנה

שלום. אני בת 25 (אוטוטו 26), ושוקלת 50 קילו על 1.55. אני מעוניינת להשיל מעליי כ-5 קילוגרמים עודפים. אוסיף ואציין עוד כי אני עושה ספורט כ-3 פעמים בשבוע (פעמיים עיצוב של שעה, ופעם אחת אירובי במשך שעה). אני משתדלת לאכול טוב צהרים (בדר"כ עוף בתנור, עם תוספת כמו אורז או תפו"א וסלט גדול עם קינוח - חתיכת עוגה), בבוקר מעדן וכמה עוגיות עם הקפה.בערב לרוב אני משתדלת לאכול די מוקדם (עד שמונה גג), לחם קל כצנים עם גבינה וסלט. אני מנסה לאכול גבינות רזות שהן פחות או יותר יותר "סבילות". כנ"ל לגבי לחם קל. אבל הבעיה שלי היא עם שאר האוכל. שפשוט לא טעים לי כאשר הוא עשוי בצורה "דיאטתית". אני מרגישה שאם אני אוכל אוכל כזה, הוא לא ישביע לי את הנשמה באמת, ואני אצטרך לאכול שוב ובקרוב אוכל "אמיתי". הבעיה היא שאני לא ירדתי אפילו קילו אחד מאז שהתחלתי להתאמן (כבר חצי שנה). המצב שלי די מייאש. אני מרגישה שהצרתי היקפים אך לא ירדתי ממש במשקל. שאלתי, מה אפשר לעשות? אולי אני לא אוכלת נכון? האם תוכלי להמליץ לי על תפריט "נכון" יותר שאינו פוגע בחווית האכילה? (אני מאוד נהנית מאוכל). לתשובתך אודה, דנית

דנית הבעיה שלך פשוטה מאד משלך תקין ואת לא ממש צריכה לרדת. אני מבינה שאת רוצה אבל פה בדיוק הבעיה גופך נמצא כרגע באיזון את אכלת בריא, מתעלמת ונמצאת באיזון. מדוע את רוצה להיות בתת משקל? מי אמר שצריך לשקול 45 קג לגובה כמו שלך? פה ורק פה הבעיה תשני את זוית הראיה שלך והכל יסתדר. בברכה, בלה

הייתי אתמול בחדר כושר ונמדדתי במד שומן, וזה הניב תוצאה של - 40%!!!!! שומן! אני אציין שמבנה גופי הוא רגיל עד רזה, ושהתוצאה נראית לי תמוהה, אבל עם זאת - מבחינת האחוזים, אני במצב גבוה במיוחד. מה דעתך עכשיו? דנית.

אני בת 15 גובהי165 ומשקלי 69 אני מתעמלת כל השבוע 4 שעות בכל יום בהתעמלות ובאקרובטיקה הבעיה שאני חייבת להרזות דחוף אני נמצאת בעודף משקל ולא נוח לי עם הגוף האמנם אני מתעמלת כבר 5 שנים אך עדיין נמצאת בעודף משקל....ניסיתי את כל הדיאטות שבעולם לאחרונה עשיתי דיאטת מרק כרוב ועליתי את הכל בחזרה ...האם תוכלו לעזור לי לאה ובלה?

היי נלי. מדבריך אני מבינה שאת מתעלמת מקצועית. כשאת אומרת שאת בעודף משקל לא ברור לי על סמך מה את מבססת הנחה זו. האם כי נדמה לך? האם כי המאמן שלך אמר לך או אולי מסיבה אחרת המשקל שכתבת לא בהכרח מצביע על בעייה כי יתכן שיש לך מסת שריר גבוהה. דווקא בגלל שאת עוסקת בספורט בצורה מקצועית עליך לקבל יעוץ מיוחד. יש התמחות מיוחדת לטיפול באנשים כמוך התמחות של תזונת ספורט מקצועי. עליך לגשת לדיאטנית של מתעמלים כדי שתבנה לך תוכנית תזונתית מתאמה על מנת להגיע למשקל המתאים לך על פי הצרכים האישיים שלך. זה מאד מסוכן לעשות דיאטות על דעת עצמך במיוחד למתעמלת כמוך.דברי עם המאמן/ת שלך ועם הוריך ותגיעי ליעוץ מקצועי. בברכה, בלה

תודה רבה על עזרתך ..=] אני אפנה בהקדם האפשרי לדיאטנית....

לבלה ולאה שלום אני נפעמת מהגילויים החדשים על עצמי ואני בתהליך של הקשבה לעצמי ולצרכי הפיזיים וגם הרגשיים ואני מודה לכן ומעריכה את העבודה שאתן עושות כאן להגברת המודעות לעצמנו בתהליך אני לומדת לאכול לפי רעב שובע ומזהה אכילה ממקור רגשי ,בדרך כלל זה רגשות שלילים שהיה לי קשה להכיל כמו יאוש ,עצב ,שעמום וכיוב'בתהליך שכולו אהבה וכבוד לעצמי אני מרשה לעצמי להיות גאה בהשגי בהתמודדות עם רגשות אלו עלי לציין שזה לא קל אבל שווה את המאמץ במצבי שעמום למדתי להעסיק את עצמי ואני בוחרת להנות מכך בעצב ויאוש למדתי לאזן את המחשבות השליליות במחשבות חיוביות יותר ותומכות שאני חוזרת עליהן תכופות וכך הן משנות דפוסי חשיבה שלילים שיש להם פחות ופחות מקום בתת המודע שלי אני נפעמת מהתגלית המאירה כיצד שינוי המחשבות גורם לי הרגשה טובה משנה לי את מצב רוח הרע ותורם לתהליך ההקשבה לעצמי ולאיזון המשקל שלי עדיין אני מגלה דברים נוספים לעבוד עליהם ופה אני זקוקה לעצתכם גיליתי שאני מתקשה גם להכיל רגשות שמחים כמו אושר ושמחה אני מרגישה מוצפת רגשית וכדי למתן זאת עולה בי הצורך לאכול יש לכן עצה מה עושים אודה לכן מאד על עצה ,בברכה גילה

כשאני מנסה לחקור את הקושי שלי להכיל רגשות חיוביים עולה בי הידיעה כי איפהשהוא במהלך העבר שלי קיבלתי וחונכתי על איזשהו מסר מדמויות משמעותיות בחיי שאמר שאם טוב לי אני צריכה לשמור על פרופיל נמוך ולא להראות את התלהבותי מחשש לקנאה או צרות עין כנראה , ובאיזשהו מקום זהו מסר שאומר אסור לך להנות הנאה מלאה זה לא מן הראוי להרגיש כך, אני מבינה שבבסיס ההנחה הזו עומד איזשהו פחד שמשהו רע עלול לקרות או להשתבש וזה כל כך מערער את הביטחון האישי ולא נותן מקום לחיים כאן ועכשיו לאור הגילוי הזה יתכן ומן הראוי יהיה לעבוד על האישור לעצמי בדבר היותי ראויה להרגשה טובה וזו זכותי מלידה הלא כן? אשמח על מתן תובנות וזויות חשיבה אחרות מצידכן בקשר לשעמום שדיברתי עליו קודם אז זהו שאני מסוגלת להכיל אותו ולא מרגישה יותר צורך לברוח ממנו אני עדיין בעלת ערך גם במצב של הוויה ללא יצירתיות כלשהי ואני מודה כאן ללאה שהאירה את עיני בנושא בעצם העלאת השאלה כאן בפורום לאחת הכותבות מי היא כשהיא משועממת ומדוע יש לה צורך לברוח מכך מהר לילה טוב ותודה לכן גילה

ערב טוב גילה את לא מבינה איזו הרגשה נפלאה מילאה אותי כשקראתי את הודעותייך זו אחר זו. תחושה של רוממות רוח, של גאוה גדולה, של שמחה רבה. לפני שאסביר מדוע, אספר לך על האופן בו אני מתמודדת עם רגשות חיוביים ונהדרים אלה, כדי לפתוח אפשרות, גם עבורך. בדיוק כמו עם ה"שעמום", אני נותנת לרגשות הללו להציף אותי וחווה אותם במלואם. נותנת להם להתבטא בעוצמה בגופי ובהוויתי ולומדת היכן הם מתבטאים בי פיזית.מה זה אומר לחוות אותם? מה קורה לי? מה קורה סביבי? מה זה גורם לי לרצות לעשות? במקרה שלי, בבית החזה שנפתח לרווחה, הכתפיים שנמתחות לאחור, שרירי השפתיים והלחיים שנמתחים לחיוך מלא ויטמינים. בא לי לשיר, בא לי לרקוד, בא לי לחבק מישהו. כבני אדם נולדנו לחוות שלל רגשות. הרגשות הם מערכת משוב והנעה. הרגשות נותנים לנו אפשרות לקבל מושג בנוגע לאיכות החשיבה שלנו. כשבראשינו עוברות מחשבות בעלות אופי חיובי, נחווה רגשות חיוביים ולהיפך. לדוגמא, אם אני קוראת אותך ועולה בי המחשבה "איזה יופי, היא לקחה משהו ממה שיש לי לתת" וערך הנתינה והתרומה הוא ערך חשוב במדרג הערכים שלי....אני אחוש תחושת סיפוק ואושר. הרגש לימד אותי על מה שחשוב לי בחיי. (זה כמובן לא הדבר היחיד ולא הערך הראשון במדרג שלי, אך הוא בין הגבוהים ולכן זה ניכר בהרגשתי). ולהיפך. אם בתודעתנו חולפת מחשבה בעלת אופי שלילי ופסימי, לדוגמא: "כשאני לא חיה בהוויתי היצירתית, אני חסרת ערך" מן הסתם יתעורר רגש כואב, כואב עד מאוד אפילו כיוון שאנו מטילים ספק בזכות קיומינו. הרגש הכואב מפנה את תשומת ליבך לדפוס החשיבה שלך. כי שם צריכה להתממש העבודה. כשבחרת לחשוב ולהאמין "יש לי זכות קיום גם ללא יצירה, כי פשוט יש לי. נקודה". הרגשתך השתנתה. לאותה סיטואציה (חוסר עשייה/יצירתיות) הגבת באופן שונה כי חשבת והרגשת אחרת. שינית את הפרשנות לגביה. ואת זה את כבר הבנת. ויותר מכך, חווית את העוצמה שבשינוי חשיבה, בניהול המחשבות ובעצם בשליטה בהן. שם טמון הכח האמיתי שלנו. כל נסיון לשנות את ההתנהגות שלנו גרידא, הוא מאמץ לריק. כדי ליצור את התנהגותינו, עלינו ליצור את מחשבותינו ואת רגשותינו. בדיוק כפי שאת עושה. אז מה בא לך לחשוב ולהאמין בנוגע לתחושת שמחה ואושר? את מבינה, גילה, אין אמת. יש אמונות ופרשנויות. וזה בכלל לא משנה אם תוכיחי לי או לעצמך שמה שאת מאמינה בו הוא נכון או לא נכון...כי אין אמת. אני יכולה לשבת עם שני אנשים דומים. האחד יאמר לי שהחיים נפלאים והשני יאמר שהחיים מזופתים. כל אחד מהם יביא בפניי 200 הוכחות לאמת שלו. אז מה אמת? מה נכון? אין דבר כזה. כשאנו בודקים את האמונות שלנו, רק שאלה אחת צריכה להיות רלוונטית - האם האמונה/הפרשנות הזו שלי, מקדמת אותי או תוקעת אותי? כך אנו בוחרים את האמונות שלנו. האם האמונה שאסור לך להיות מאושרת מדי (וממש לא משנה מי מכר לך אותה ומתי קנית אותה) - עוזרת לך ומקדמת אותך בחייך, או לא. אם כן, שמרי עליה מכל משמר. אם לא, פשוט החליפי אותה. ע"פ תפישת עולמי, בני האדם נולדו לחוות הנאה וסיפוק בחייהם. זוהי, אכן, זכות מולדת. וזוהי בחירה - לממש זכות זו או לא. למעשה אנו נרגיש אושר גדול כשערכינו הפנימיים מכובדים. זה טוב, לא? זה אומר שאנו חיים בהלימה עם מה שהכי חשוב לנו. כשנחוש בשפל המדרגה, בדכאון, בתסכול ובכעס - יהיה עלינו להבין כי רמסנו את ערכינו האישיים, אם במו ידינו או שפשוט התרנו לאחרים לעשות זאת עבורנו.. אושר ושמחה הם בריאות וחיוניות. הסתכלי על אנשים שמחים סביבך, מה את רואה? אושר ושמחה קשורים עם בריאות פיזית, חברתית ומנטלית. ישנם מחקרים המראים לנו כי אנשים מאושרים ואופטימיים מאריכים ימים בהשוואה לעמיתהם הפסימיים. לכל הרגשות שלנו עוררות פיזית וביוכימית. רגשות חיוביים גורמים להפרשה של מרכיבים ביוכימיים מקדמי בריאות (להבדיל מרגשות שליליים). לאנשים שמחים ומאושרים, מערכות יחסים טובות יותר בחייהם (וודאי שגם לזה יש השפעה על בריאותנו) וכ"ו שווה לטרוח ולהיות מאושרים יותר. זוהי זכות וחובה...."מוכרחים להיות שמח". השתמשי ברגשות הכואבים כדי להבין מה צורם בחייך, אל תמנעי מהם, השתמשי בהם אך שאפי להיות בצד השני, שאפי להיות מאושרת ושמחה ככל שתוכלי. מאושר אף אחד לא מת....מצער, לעומת זאת... אשרי לעצמך, אל תחכי לאישור או להסכמה של אף אחד. אלה הם חייך. וזכרי, דברים משתבשים כל הזמן, החיים מאתגרים אותנו, זה נכון. אבל הם גם מאפשרים לנו לחוות המון רגעי קסם, רגעים של אושר עילאי. לא להנות במלוא העוצמה בגלל שבחיים יש גם חוויות פחות מהנות, זה כמו לא להרשות לעצמך להנות מיום קיץ נעים, רק בגלל שבעוד חודשיים ירד גשם. או יותר גרוע, לא להוריד את בגדי הקיץ כי ממילא אחרי הקיץ מגיע החורף, שוב. אז עכשיו, קיץ, תהני כמה שאת רק יכולה מכל מה שהוא מזמן לך, כי זה ההווה שלך. וההווה, זה הדבר היחידי שאת חיה באמת. כיף לי שלקחת, העונג כולו שלי. תודה. שלך לאה פינטו

בלה שלום, ראשית אני רוצה להודות לך , אך ברצוני לשאול האם ייתכן הדבר שבמשך 6 חודשים אני ממשיכה בדיאטה ואינני יורדת ? הייתי רוצה טיפ קטן במידת האפשר. בברכה שרון

שרון שלום. לא ענית על שאלותי אז אשאל בדרך אחרת. איך אוכל לעזור לך? ברור שיש לך אמונה שטיפ יגרום לך לפריצת דרך . הגדירי מה זה טיפ בעינייך.איזה סוג של טיפ אוכל לתת לכדי לקדם אותך? האם זה טיפ של מידע שלדעתך יש אצלי ולא קיים אצלך או אולי משהו אחר? בקשר לשאלתך עצירה במשקל תוך כדי דיאטה היא אפשרות בהחלט סבירה ויכולות להיות לכך סיבות רבות ומגוונות. בברכה, בלה

שלום רב, השלתי ממשקלי קרוב ל-12 ק"ג במשךחצי שנה , אך לדאבוני הרב אינני יורדת עוד אציין כי משקלי הוא 72 .1.60 בת 37 מה עליי לעשות'אציין כי אני עושה מידי יום פעילות גופנית מסוג ההליכה במשך כ-50 דקות.

שרון היקרה. בואי אשאל אותך מספר שאלות. 1 - איך ירדת את המשקל שירדת? 2 - מדוע במקום להיות מרוצה ולראות את ההשיג (ירידה של 12 קג בחצי שנה) שזה השיג מרשים מאד, את מתרכזת דווקא בזה שיש לך עוד להוריד? 3 - איך לדעתך משפיע ההתיחסות שלך על התת מודע שלך ( לדוגמא אם יש לך ילד שהיו לו ציונים גרועים בכל המקצעות והוא עשה מאמץ גדול והצליח לשפר 8 מתוך 10 מקצועות את הציון , כשהוא בא להראות לך במקום להתענג על מה שהוא כן הצליח את מציינת בפניו את האכזבה שלך על 2 המקצועות שהוא לא שיפר. נראה לך שזה מה שידרבן אותו להמשיך במאמציו?) 4 האם כל מה שאת עושה את עושה כדי לרדת ? ושוכחת גם את שיפור איכות החיים, תחושה יותר טובה ובריאות שכל אלה מן הסתם כבר שלך. על פי גישת הרזיה ללא דיאטה לאן שאת מכוונת את המודעות שלך לשם תגיעי. המודעות שלך מכוונת, על פי שאלתך, לאכזבה מעצמך ,תחושה של תקיעות ואולי תסכול .במקום לראות את אותה המציאות בידיוק בעיניים אחרות - גאווה , תחושת סיפוק וצייפיה נרגשת להמשך השגים. כפי שאת רואה הבחירה ביידיך. את מפרשת את המציאות שלך ובוחרת באיזה צבעים לצבוע אותה ולאן להגיע. מקווה שעזרתי ואשמח מאד להמשיך לתמוך ולעודד. בברכה, בלה

שלכם לגבי זה שכאשר אוכלים משהו מתוק רוצים ממנו עוד ? כלומר איך אתן מתייחסות לעניין הפיסי. כי באמת יש אנשים שיכולים לאכול קוביית שוקולד ויש את אלה שאוכלים חפיסה שלמה ולא תמיד זה ריגשי אלא ממש פיסי...כי אוכלים סוכר והגוף רוצה עוד ? או ששוב זו סתם אמונה שקיימת בי ? אני בת 39 עם עודף משקל של 15 ק"ג. קוראת כל הזמן אתכם ונהנית.

היי דניאל . אני שמחה שאת נהנית מלקרוא אתהתשובות שלנו. אז ככה - אם את במגע מלא עם המתוק כלומר מרוכזת כל כולך בטעם ובשומת של התחושה בלשון ובגרון את תראי שתוך זמן קצר הגוף שלך צועק די זה מספיק. אכילה של עוד ועוד מתוק אחרי שהתחלתי באה לא מתוך הקשבה לגוף אלא מתוך הקשבה לחלקים אחרים שלנו. למשל אכילת מתוק עשויה לייצר תחושה טובה מאד שאני רוצה להמשיך אותה ולא רוצה שהיא תיגמר. אכילת מתוק יכולה להסיח את דעתי מתחושה לא טובה שאני לא רוצה להרגיש. אנשים רזים טבעי תמיד יאכלו מתוק אבל בדרך כלל לא יגמרו חפיסה שלמה של שוקולד כי זה יותר מידי בשבילם. מקווה שסיפקתי אותך בתשובתי. בברכה, בלה

היי דניאל. את אכן צודקת, מדובר יותר באמונה מאשר בצורך אמיתי. מאוד קל לבלבל בין הקולות השונים - אלה הבאים מתודעתנו לעומת אלה הבאים מגופנו. בעוד תודעתנו מתקשרת עימנו באמצעות מילים, מחשבות ותמונות. גופנו מתקשר עימנו באמצעות תחושות ורגשות. האם את "חושבת" שגופך זקוק לחפיסת השוקולד? או שאת "מרגישה" שגופך זקוק לחפיסת השוקולד? אנו מורגלים בחשיבה ופחות בתחושה. אחת התופעות אליהן התוודעתי במהלך עבודתי עם מתאמנים היא כהות החושים כשמדובר במצבים מתונים, אל מול תחושה ברורה כשמדובר במצבים קיצוניים (רעב קיצוני וכואב, שובע עד כדי פיטום וכאב המתיחה) . אלה הם מצבים בהם קל להם להיות בטוחים כי זה בא מגופם. במצבים מתונים קיים בלבול רב. וזוהי אחת הסוגיות לאימון. גופנו, בדיוק כמונו, זקוק למעט חומר (אוכל) אך להרבה הקשבה ותשומת לב. סביר וטבעי שגופך יתאווה למתוק, אך כשתפתחי את רמת המודעות שלך לגופך תוך כדי אכילה, תחווי עולם חדש ותשימי לב שישנו שלב בו השוקולד הופך פחות ופחות אטרקטיבי מבחינה פיזית......הוא הופך מתוק מדי. זו הדרך לסמן לך "אני מסופק, תודה" יש קשר בין הטעם לבין רמת הרעב - שובע. שלא יתקבל הרושם כי בהכרח זה יסתיים לאחר קוביה אחת או שתיים. זה תלוי במידת הצורך הפיזי. התפקיד שלנו איננו לקצוב את המנות אלא להיות ערים לתגובת הגוף וללמוד להתנהל בהתאם לכך. לילה טוב ומתוק שלך לאה פינטו

תודה רבה על התשובות הנהדרות..

לאה ובלה היקרות. ראשית, ולאחר שיטוט נרחב בפורום, ברצוני להודות לכן על העזרה והתמיכה שאתן מספקות כאן. זוהי קרן אור ראשונה להרבה אנשים בעלי עודף משקל שיודעים שדיאטות רק מובילות להשמנה וגורמות הרבה סבל ונזק. אני מקווה שהמגמה של הרזייה ללא דיאטה תתפשט ותתחזק ותגיע גם לאנשים (רבים מידי) שעדיין שבויים במעגל ההרזייה-השמנה, פשוט מפני שאינם מכירים שיטה אחרת. ולשאלה: ההרגשה הכללית שלי אומרת לי שאני שמנה מידי (המשקל הביתי, הראי והסובבים אותי מאשרים תכופות). כבר מזה זמן מה אני משתדלת לאכול לפי תחושות פנימיות של הגוף, אני מנסה "להרגיש אותו", "לדבר" איתו, "לשאול" אותו מה הוא באמת רוצה. הבעיה היא שהוא תמיד אומר שהוא רוצה המון המון שוקולד (מריר, משובח, 70% קקאו). אני חייבת לציין שפעם באמת הייתי אוכלת הרבה יותר מאשר בתקופה הנוכחית את כל סוגי האוכל, ועכשיו, אני הרבה יותר מאוזנת, וללא כל מאמץ, אבל האכילה הרבה של השוקולד (לפעמים אפילו שתי חפיסות ביום) לא התמתנה, ולא ירדתי אפילו 100 גר' במשקל. כל יום אני מחליטה להיפטר מההרגל הגרוע הזה, ומיד מוצאת עצמי בסופר, עומדת בעניים נוצצות מול המדף של המתוקים. ניסיתי כבר לאכול שוקולד באמת ללא הגבלה, בלי לחשוב על השמנה - בכל זאת השמנתי. ניסיתי לא לאכול בכלל - החזיק מעמד בדיוק 12 וחצי שעות. איך אני יכולה להמודד עם הדחף הזה? ניסיתי לשאול את עצמי למה אני כ"כ צריכה שוקולד. אז נכון שהחיים שלי באופן כללי מאוד לא מספקים אותי, ואני מרגישה טוב יותר כשאני אוכלת, אבל כרגע אין לי יכולת מיידית לשנות את נסיבות החיים שלי (למרות שאני כמובן עובדת גם בכיוון הזה). ולבסוף הצעה-בקשה: אולי תהיו מוכנות לשקול כתיבת ספר קריא ומקיף בעברית שירכז את התובנות, הפעולות והשיעורים שאתן מציעות? כך יהיה אפשר להגיע להרבה יותר אנשים.

שלום הילה בפורום הנוכחי אנו אכן מביאות את עקרונות הגישה בהקשרים שונים ובהתאמה לשאלות קהל הגולשים, כשהמטרה היא באמת לחשוף כמה שיותר אנשים לאלטרנטיבה. האלטרנטיבה לגישת הדאטה הבלתי-אפשרית והבלתי-הגיונית. גישת ההרזייה ללא דיאטה מתייחסת לאדם, על השמנתו ותזונתו באופן הוליסטי ורחב יותר, או נכון יותר יהיה לאמר, עמוק ומעמיק יותר..אם כי לא נובר וחופר. אחרי ההתפלפלות הסמנטית אספר שמה שמעניין אותי בהתנהגות שאת מציגה איננה ההתנהגות עצמה אלא מה שמפעיל אותה. ומה שמפעיל את ההתנהגויות שלנו אלה הן האמונות שלנו, הנחות היסוד שלנו, המחשבות השקטות (אך הנחושות שלנו). קל להבחין כיצד את יוצרת חסך שחוזר אלייך כמו בומרנג. מהרגע שאת מחליטה "להיפטר מההרגל הגרוע הזה" ואומרת לעצמך...מה? "מהיום אין יותר שוקולד" "מעכשיו רק קובית שוקולד אחת ביום" וכ"ו. מתעוררת אמונה שאת מקריבה משהו, שמהיום ואילך עלייך לחיות בויתור על משהו שהוא נורא טעים. ובעצם כאן מתרחשים שני דברים: 1. כשאת בתחושה של קורבן והקרבה את חייבת לגייס כח רצון (מסימני ההיכר הבולטים של הדיאטה) וזה מוכר מדי ומעייף מדי 2. מחשבות החסך וההגבלה מזמינות תשוקה ואובססיה גדולה יותר ממקודם. כך אנו, באופן לא מודע, נותנים למזון יותר ויותר כח, יותר ויותר שליטה על חיינו...כך, במו ידינו ומחשבתנו. מבלי משים, את יוצרת את הדחף בעצמך. האם את מצליחה עתה להבין טוב יותר, מדוע בכל פעם לאחר החלטה מודעת להגביל את השוקולד, את מוצאת עצמך צורכת ממנו יותר. השוקולד הוא לא הבעיה, הבעיה היא באמונה שלך שהוא בעיה. הבעיה היא במה שאת מייחסת לו. הילה יקרה, אני חושבת שאת משתדלת וזה לכשלעצמו ראוי לציון ולשבח, אך אינך שמה לב שאת מביאה את אותה התייחסות וחשיבה ומכאן פחות או יותר נותרת עם אותה בעיה. כתבת שבדיאלוג עם גופך, את מוצאת .."שהוא תמיד אומר שהוא רוצה המון המון שוקולד" - טעות יקירה. זה הראש זה לא הגוף. כמה הודעות למטה כתבתי תגובה תחת הכותרת "להבחין בין הקולות" - ממליצה לך לקרוא אותה. הילה, אני לא חושבת שהתנסית עדיין בשחרור אמיתי מהראש הדיאטטי ומהדיאטה. מה שאת מתארת הם מאפיינים בולטים של גישה דיאטטית. לדעתי עלייך לחוות כלים שילמדו אותך חופש אמיתי מהו. ומתוך החופש הזה, מקומו של השוקולד יקטן פלאים והוא יחזור למקומו הטבעי כמו כל מזון אחר.. כרגע, זה לא נראה המצב. לא קל לעבור שינוי תפישתי לבד, אנו כ"כ שבויים בדפוסי החשיבה המקובעים שלנו עד שקשה לנו להבחין בהם כבעיה, הם נראים בעינינו הכי טבעיים והכי נכונים ואפילו היחידים. ממליצה לך להתנסות בתהליך מובנה עם ליווי כך שתוכלי לחוות למידה חדשה (ולא רק מקריאה אלא מתוך כלים מעשיים), לפתח רמת מודעות גבוהה יותר ומיומנויות חדשות תוך הכוונה ומשוב. תודה על המילים החמות והפרגון בתחילת הודעתך. שלך לאה פינטו

היי הילה ,רק עכשיו קראתי את הודעתך וחיממת לי את הלב. אני רוצה להוסיף לדבריה של לאה. התוספת שלי באה יותר מעולם של טיפול גוףנפש בו אני מתמחה. מניסיוני, אכילת כמות גדולה של מזון כמו שוקלד יכולה להעיד על דרך התמודדות בעתית עם צרכים רגשיים שלא קשורים ברעב ביולוגי. צרכים כמו ביטוי רגשי, מגע חברתי,מנוחה או הרבה אחרים רוצים לעלות על פני המודעות שלך ולזכות בהכרה ואם אפשר גם במילוי. הבעיה היא שהגנות שלנו לא תמיד מאפשרות להם להגיע אליך, הן מאמינות שאת לא יכולה/רוצה לפגוש אותם ולכן מסיטות את תשומת הלב שלך אל מזון כך שלא תפגשי אותם. כשאת אוכלת שוקולד את לא יכולה להיות במגע למשל עם עצב או כעס או עייפות וכמובן שלא יכולה לעשות שום דבר בנוגע לרגשות אלו. אכילה, מפעלה את אזור הלסת והגרון דבר שעשוי לתת מענה חלקי לכעס שלא בא לידי ביטוי או לתחושת נזקקות ורצון בנחמה שיושבת תדיר באזור הפה.(כתינוקות מה שהרגיע אותנו זה שד/בקבוק/מוצץ). לכן, כשיש מצבים רגשיים ,מנסות ההגנות שלנו להסיט אותם לעבר הפה כדי להרגיע. הבעיה היא שהתנהגות כזו לא באמת עוזרת לרגשות להרגע ולכן שורה אחת של שוקולד לא מספיקה כי הגופנפש שלך בכלל לא רצה שוקלד אלא נחמחה אחרת וכשהשוקולד נגמר הוא רוצה עוד ועוד ועוד.זה, יחד עם תחשות האשמה והחסך שאת כופה על עצמך והבטחה שיותר לא יהיה מוצץ/שוקולד עלול לייצר מחול שדים . שוב תודה על הפירגון ועל הרעיון של כתיבת ספר עם לאה. מחשבה יפה שבהחלט כדאי לאמץ אותה. בברכה, בלה

שלום אני שוקלת 85 קילו גובה מטר 55 אני ניסיתי מליון דיאטות ולא הצלחתי אני כבר מיואשת ולא יודעת מה לעשות תעזרו לי בבקשה ותייעצו לי בשביל להוריד במשקל מהר וטוב בתודה ש..

לאה ובלה בוקר טוב , אני התכוונתי לשינוי וההתפתחות במחשבה וההתעסקות עם האוכל ומקומו בחיינו . תודה רבה על התשובה. רות

שלום רות , השינוי בצורת מחשבה שקורה לך תוך כדי עבודת מודעות הוא שינוי שנבנה בהדרגה. את מתחלה להבין שהדרך בה פירשת את המציאות הייתה מוטעת ובוחרת לפרש את המציאות אחרת .ברגע שזה קורה הרגשות , התגובות והבחירות שלך משתנות. בחירות המזון הופכות להיות שונות כי תפיסת המציאות משתנה.השיקולים הם אחרים ולכן גם הבחירות אחרות. לדוגמא כשאת ילדה בת 10 מערכת השיקולים שמנחה אותך לדרך בה צריך לבזבז את הכסף שיש ברשותך משתנה מאד כאשר את מתבגרת והופכת להיות אמא לילדים בעצמך. עצם העובדה שגדלת והסטטוס שלך השתנה גרם לשינוי בתפיסת המציאות וזה הוביל לבחירות אחרות. כשאת מנוהלת על ידי חלק שמן בתוכך מערכת השיקולים שלך היא מסוג מסוים כשאת הופכת להיות מנוהלת על ידי החלק הרזה שבתוכך כל זה משתנה לחלוטין פתאם המציאות נראית אחרת לגמרה. מקווה שזה הבהיר לך. אם לא תמשיכי לשאול

והאם יש לשיטה גם דרך להתמודד עם אכילה כפייתית. דהיינו אני מזהה בודאות שאני אוכלת מתוך רעב רגשי אך זה חזק ממני. האם יש לשיטה המלצה לדרך התנהלות מול רעב רגשי?

בוקר טוב דפנה. "הרזייה ללא דיאטה" היא גישה שנלמדת תוך כדי תהליך. אין מוסד או מסגרת שמלמדת את השיטה, כרגע, ישנם אנשי מקצוע מעטים שעובדים עם הגישה הזו. דפנה, כל השמנה מתפתחת על רקע רגשי (למעט מקרים פתולוגיים). ילדים, מבוגרים, גברים ונשים - כולם. אצל כולם, ההשמנה מתפתחת כשאנו מנסים להגיע להקלה רגשית באמצעות המזון. זה יוצר מצב בו הגוף שלנו מקבל, פיזית, עודפי אנרגיה שמאוחסנים ברקמת השומן. יחד עם זאת חשוב לזכור שאכילה רגשית היא מנת חלקנו, כולנו, רזים ושמנים כאחד, הרי גם הרזים לא אוכלים אך ורק מתוך רעב ביולוגי. ובכל זאת, ההבדל הוא במינון וביסוס מנגנוני התמודדות. מכאן שאת נוגעת בנקודות רלוונטיות לכל הרזייה ולא הייתי ממהרת לכנות זאת "אכילה כפייתית". בכלל, תיוגים עושים לי רע, כי יש להם נטיה לקבע את בני האדם במקומם. כשהחלטתי שעם דיאטות אני לא עובדת, היה זה משום ההבנה שכל דיאטה המכוונת לשינוי התנהגותי, עובדת על הסימפטומים ולא על הגורם האמיתי. ואם כך, אין לה תוחלת. גישת ההרזייה ללא דיאטה מטפלת בגורמים האמיתיים ולא בסימפטומים. ולמען הסדר, אסביר ש: הסימפטומים הם - אכילת יתר ועודף משקל. הגורמים הם - הדיאטה (כן, כן, היא בהחלט אחד הגורמים להשמנה), דפוסי חשיבה ועולם הרגש. חשוב להבין ששלושת הגורמים קשורים זה בזה. לכן, בתהליך שאני מנחה, אנו עובדים מבפנים החוצה ולא הפוך. עובדים על הגורמים עצמם. הולכים אל ה"שיבר" הראשי ולא מתעסקים בקוסמטיקה. כפי שאני מתרשמת מאופן הצגת שאלתך, יש לא מעט אמונות תוקעות בדרך חשיבתך, החל בתיוג וכאלה באמירה "...זה חזק ממני" . אלה הם דפוסי חשיבה שמממשים את עצמם וככל שאת משתמשת בהם יותר כך גובר כוחם עלייך. זוהי דוגמא למקום עליו יש לעבוד. זוהי דוגמא לצורת חשיבה שצריכה להשתנות. כרגע אין לך שום בסיס לחשוב אחרת, כי כל החשיבה שלך (כמו החשיבה שלי ושל כל אחד אחר) היא תוצר של נסיון עבר ופרשנויות. כדי לייצר משהו חדש ומקדם, יש לצבור נסיון חדש, באמצעות כלים חדשים. לסיום, דעי: אכילת יתר היא תגובה לרגש. ורגש הוא תוצר של חשיבה. אם את רוצה לנהל את האכילה שלך טוב יותר, למדי לנהל את מחשבותייך ובאמצעותם את רגשותייך. יחד עם זאת, תופעה מענינת היא לראות כי אצל רוב המתאמנים שלי, נפח האכילה הרגשית מצטמצם באופן משמעותי מבלי שנבחן איך להתמודד עימו כלל. זהו תוצר של שינוי המיקוד. דפנה, מצבך נראה לי הרבה פחות דרמטי ממה שהוא נראה בעינייך. יש מענה ויש דרך. והדרך הזו...היא אפילו מרתקת ומהנה. מקווה שתצאי מעודדת ומסופקת מתשובתי. מאחלת לך (וגם לי) יום מוצל ומרענן שלך לאה פינטו

שלום רב האם השלב הראשון שעוד לפני ה"להרפות " שלב ההתעמקות בכדי להגיע לתובנות גורם לחשוב או להתעסק בינהשאר במחשבה על האוכל (מה שקורה בדרך כלל בדיאטה)? מקווה שהשאלה שלי בהירה מספיק. רות

שלום רב, אם הבנתי אותך נכון את שואלת האם כשמרשים לעצמנו לאכל הכל פתאום אוכלים הרבה יותר מידי? האם לזה התכוונת?

בוקר טוב רות תובנות מתפתחות תוך כדי תנועה ולאורך כל התהליך. בתהליך האימון להרזייה ללא דיאטה המיקוד אינו באוכל אלא בעצמנו - בגוף, בקוגניציה וברגש. לרוב, מי שנכנס לתהליך זה, מגיע עם ראש מאוד דיאטטי ששם פוקוס חזק מאוד על המזון - אחת הטעויות הגדולות, בעיניי, בגישת הדיאטה. תפקידי כמלווה בתהליך כזה הוא לשנות את המיקוד ולרכז עשייה בזירת ההנעה האמיתית. המיקוד המחשבתי במזון כמוהו כהעברת אחריות למשהו חיצוני לנו. למזון אין כח בפני עצמו אלא רק כח שאנו בחרנו לתת לו. כשאנו פועלים מתוך מקום של הגבלה והמנעות, אנו מגבירים את להבת התשוקה והאובססיה שמלווה במחשבות טורדניות על מזון. כשפועלים ממרחב של שפע, הכל מותר באמת (עם דגש על "באמת") - אנו לא מטרידים את עצמנו בהתעסקות המציקה הזו. אחת התוצאות החשובות של תהליך זה היא בניית מערכת יחסים חדשה ושונה עם המזון. מזון מפסיק להיות מקור למתח ולמאבק. מזון הוא רק מזון וזמין לנו מכל סוג ובכל עת, מזון הוא מקור להזנה ולהנאה. ז"א שתהליך מוצלח לא רק מביא אותך אל הגוף הרזה והנוח אליו את שואפת אלא גם מייצר סביבה של שקט ורוגע סביב מזון....כמו אצל אנשים רזים באמת. תוצאות פיזיות חיצוניות יציבות שהם נגזרת של תשתית פנימית חדשה ויציבה שכוללת התייחסות אחרת לגוף, לעצמך, למזון. בדיאטה, קיימת התחושה של "או ואו" (או אוכל או גוף רזה) בהרזייה ללא דיאטה, יש "גם וגם" (גם אוכל וגם גוף רזה). מקווה שבכל זאת הצלחתי להבין למה היתה הכוונה. אם לא, האירי את עיניי. יום נעים וצונן. לאה פינטו

לאה תודה על תשובתך ! בתשובה למה ששאלת : ההבנה והידע שלי בנוגע למה שעלי לשנות הם : שעלי להתיחחס בכבוד לגופי, וללמוד לקבל אותו, להקשיב לו ולצרכיו. וללמוד לאכול על פי תחושות של רעב ושובע. בפועל אני לא מצליחה לעשות זאת. אני אוכלת מבלי לחשוב ובלי להקשיב לגוף שלי ולצרכיו. אשמח לקבל הכונה כיצד אוכל לעשות זאת.

בוקר טוב רחל ותודה על תשובותייך. בשביל ליצור שינוי תפישתי ומתוכו שינוי התנהגותי עלינו לרכוש כלים חדשים ולמידה חדשה. כדי לייצר משהו חדש, עלינו להביא מתוכנו משהו חדש. זה מה שאנו לומדים לעשות בתהליך אימון של הרזייה ללא דיאטה. לא ניתן לממש תהליך כזה על בסיס טיפים כאלה ואחרים זו תהיה עבודת טלאים מתישה. הדרך המהירה ביותר היא הדרך הארוכה. בתהליך הזה, אנו בונים את המודעות העצמית הרלוונטית בנוגע למה מנהל אותנו - זה אחד הדברים החשובים, בנוגע למהו הדבר החדש או הדברים החדשים שעלינו להביא בצורת החשיבה וההבנה, בנוגע לכלים שכן עובדים בשבילנו וכ"ו. כרגע, את רוצה לפעול ממרחב חדש שבו את מכבדת את צרכייך הפיזיים והרגשיים אך באופן מאוד לא מודע את פועלת מאותו מרחב שהנחה אותך עד כה. זו הסיבה שאני תמיד אמליץ על ליווי כי כ"כ קל לנו ליפול לבורות של עצמנו בלי להבחין שאנו שם. את מבינה, שאת הרי לא סתם לא מצליחה, יש בך חלקים מתנגדים מסיבות שונות ומגוונות. והחלקים המתנגדים הללו הם דפוסי חשיבה שמניעים אותך לעשות אחרת. אלה שניהלו אותך עד כה. ה- doing שלנו הוא נגזרת 1:1 של ה- being שלנו. זה אומר שקימות בתודעתך מחשבות שנותנות לגיטימציה מלאה לעשיה הנוכחית שלך. עד שהן לא תשתננה, שום דבר לא ישתנה באמת. אולי תוכלי מדי פעם, להפעיל שררים וכח כדי להתנגד להן אך הן שם והן מנהלות אותך. כל שינוי חיצוני (התנהגותי) ללא ביסוס תשתית פנימית, לא יחזיק מים. כרגע, את מחוברת לרעיון של הרזייה ללא דיאטה וטו לא. זוהי גם התחלה אך רק תחילתה של התחלה, יש דרך לעשות כדי להגיע לידי ישום. בהצלחה רבה שלך לאה פינטו