פורום הרזיה ללא דיאטה

מי יודע איך מחשבים קלוריות למאכלים תוצרת בית? למשל- אני אופה לחם תוצרת בית. קילו קמח %70 מלא 3 כפות סוכר חום כ- 5 כפות שמן 3 כפות שמרים מלח ומים איך אדע את הערך הקלורי ? כמה ניתן לאכול בארוחה? תודה נוראלי

שלום רב. בשביל מה לך לדעת ערך קלורי? זה פורום להרזיה ללא דיאטה פה לא סופרים קלוריות. בכל אופן יש אתרים בהם יש לך טבלאות של קלוריות ואת יכולה לחשב . כל המריכיבים של המזון ואז תחלקי למנה ותראי כמה יוצא לך למנה. כמה לאכל? לפי גישתנו עד שתיהיי שבעה ומסופקת. לפי גישת הדיאטה אני מניחה על פי כמה מנות לחם מותר לך או אולי על פי כמות הקלוריות המקוצבת לך. לא יודעת מזמן אני כבר לא מתעסקת בקלוריות נראה לי ביזבוז אנרגיה משוועה. ממלא זה לא מביא לתוצאות. בכל אופן מקווה שקיבלת תשובה מספקת.

שלום לכולם, אני כבר שנה וחצי נמצאת בדיאטה מאוד מאוד חריפה וחזקה שבה עד אתמול לפחות עמדתי בצורה יוצאת דופן למרות המגבלויות הענקיות שבה <סך קלורי יומי על סך של 400 קלוריות> אני כרגע נמצאת כבר לקראת סוף הדיאטה ומעוניינת להוריד עוד איזה 6-7 ק``ג אחרונים שמפריעים לי מאוד...מפריעים ביני ובין משקל ``החלומות`` שלי...טוב,ולעניין שלנו.. בכל מקרה קרה לי אתמול דבר ש...לא קרה לי במהלך כל תקופת הדיאטה החריפה שלי שאני מאוד אבל מאוד כועסת ומבואסת מעצמי...אתמול אחרי שכל היום עבר סבבה והגעתי אחרי ארוחת ערב ל 400 קלוריות שלי בערך שעתיים אחרי קיבלתי פתאום ``בולמוס`` אכילה שהאמת הזכיר לי קצת את התקופה שלפני הדיאטה שהייתי אוכלת בלי חשבון (ושלא נדבר שלא ממש שקלתי את האוכל בזמן הזה כמו שאני עושה כבר שנה וחצי שאני שוקלת כמעט כל דבר ומחשבת..) בקיצר ,לא הכרתי את עצמי בחצי שעה הזאת של הבולמוס...אחרי כל זה הייתי בשוק היסטרי לא ידעתי מה לעשות עם עצמי כי אני בדרך כלל בחורה מאוד מאוד נחושה,בעלת מוטיבציה בעניין וחזקה...פחדתי שלמחרת אני אעלה למשקל ואני אראה עליה וזה הרג אותי.. אני זוכרת שגם בגלל שאכלתי אותו רגע מהר מאוד הרגשתי לא נוח ורצתי להקיא אבל..הגוף כאילו לא נתן לי להקיא..משהו כמו ``סוף סוף נתת אוכל עכשיו לא תקחי אותו`` (יש כמובן לציין שאני נגד הקאות לא משנה מה..פשוט הרגשתי ממש רע כי אכלתי מהר אז חשבתי שזה יעזור טיפה ) בכל מקרה אחרי הכל ניסיתי לחשב פחות או יותר כמה קלוריות יוצא לי כל מה שאכלתי אותו יום בכלל <כולל הבולמוס> ויצא לי כמות קלוריות של יומיים שלי שזה אומר 900-850 קלוריות.. בבוקר התעוררתי וישר רצתי לשירותים עם שלשולים ובמשקל הייתי 100 ג` פחות ממה שהייתי אתמול בבוקר. מה קורה פה? אך זה הגיוני? בכל מקרה השאלה שלי היא... האם היום כדי ``לתקן`` על אתמול אני צריכה לקצץ טיפה בסוג או בכמות אוכל שאני אוכלת? מה אני אמורה לעשות עכשיו או בימים הקרובים כדי שהטעות המטומטמת הזאת מאתמול לא תשפיע על המשקל השבוע תגרום לי להשאר במקום או לא לרדת..??? תעזרו לי בבקשה אני ממש עובדת עיצות ולא יוצאת אך להמשיך מכאן..העניין ממש אכזב ודיי שבר אותי <נפשית> כי הירידה הזאת של הכמה קילו האחרונים האלה כלכך כלכך חשובה לי ו..אין סיכוי שאני אהרוס אותה.

שלום לך. אני מתארת לעצמי שמה שאני אכתוב לא ימצא חן בעינייך אבל לי חשוב מאד להגיד את האמת המקצועית שלי. מה שקורה לך מדאיג ועלול לגרור אותך להפרעת אכילה. אני חושבת שזה חבל. להיות בדיאטה של 400 קלוריות זו דרך בטוחה להשמנה. אני יודעת שעכשיו את מרגישה בשליטה כי את מצלחה לכפות על הגוף שלך משטר אכזרי שמתעלל בו . אבל יש לזה מחיר וגוף יודע לגבות את המחיר הזה עם ריבית גבוהה מאד. לא נראה לי שתשתכנעי עכישו מדברי, אני כותבת לך בשביל העתיד. בעתיד כשכבר תביני שדיאטות זה מקסם שווא שלעולם לא יביא אותך לאן שאת רוצה להגיע תזכרי - יש דרך אחרת אשר יכולה לאפשר לך לרזות תוך שלום אהבה ודיאלוג עם הגוף ולא במלחמה. את הדרך הזאת אפשר לעשות רק כשמוכנים ובשלים וכשזה יקרה נשמח לכוון אותך. בנתים אני מאחלת לך שלא תצליחי להזיק יותר מידי לגופך ולנפשך ושאפשר יהיה לתקן את הנזק העצום שאת גורמת לך. בברכה בלה

האם משלשלים עוזרים לרזות? למה אנשים חושבים ככה? האם השלשלול זה בעצם אי ספיגת המזון ומכאן אי ספיגת השומן?

שלום אנה. אין לי מושג מדוע אנשים מאמינים או חושבים שחומרים משלשלים גורמים לגוף שלהם לאבד מסת שומן (או לרזות)? משלשלים, "עוזרים" לגוף לאבד מים ומינרלים. ועל כן זו תמיד ההמלצה למי שסובל משלשולים: שתו הרבה מים. במצב של שלשול (בעיקר עקב מחלה) תתכן בעית ספיגה של מרכיבי מזון רבים (לא רק שומן) ומכאן הסכנה בשלשול כרוני שלא לדבר על התייבשות. מעבר לכך, יש לציין כי הגוף שלנו מתרגל לחומרים לקסטיביים (משלשלים) ובשלב מסוים אינו מגיב להם. ולכן גם במקרים בהם יש צורך אמיתי בסיועם, אשתדל להמנע מלהמליץ על חומרים לקסטיביים כאפשרות ראשונה. מקווה שנענית באופן מלא וראוי שלך לאה מקווה שנענית

שההודעה ממך, משום מה הציפה דמעות בעייני. לא שזאת משימה קשה, אני חייה בכאב אבל משהו שם גרם לזה. קודם כל שאלה: לא הצלחתי למצוא איך מחזירים תשובה אז פתחתי הודעה חדשה, אז איפה לוחצים בשביל להשיב? מזה תשע (!) שנים אני חברה בקבוצות של אכלני יתר אנונימיים. אני מרגישה שהתכנית הרוחנית שמציעים לי שם כמו גם המפגשים והחברותה וכמובן שניים עשר הצעדים, שהם הדבר הנכון בשבילי. הקושי שלי הוא לעלות על דרך, להתמסר לתכנית. במהלך השנים הצלחתי לתקופות אבל החיים שלי מלאים ועמוסים במחויבויות שלא מאפשרים לי את הזמן ותמיד, בערך מתי שהיו מגיעות המחמאות על איך שירדתי- הייתי מפסיקה. אני יודעת- יש לי בעייה. בעייה קשה מאד, מחלה. אני אכלנית יתר כפייתית, מאד. אני יכולה לאכול ביום גלידה משפחתית וחבילת קרמבו משפחתית בפחות מרבע שעה רק לקינוח וזה סתם דוגמה קטנה, מקרית ושגרתית. אני אוכלת ללא הגיון, אני מתעללת בגוף שלי. אם תשאלי מה אני הכי רוצה? רוצה ללכת למפגשים של או.איי ולהתמסר לדרך. לקחת מאמנת לעשות את התכנית הרוחנית ולשמור על תכנית אוכל. אבל לעזאזל אני לא מצליחה. ואיך שהוא, אולי בגלל כל השנים בתכנית, ואולי בגלל שאני מוקירה אותה- כל דבר אחר נראה לי לא דבר האמיתי, אני מפחדת מרגישה "בוגדת" מרגישה שאולי זו עוד איזו תחבולה שהראש שלי מנסה למכור לי?עוד פטנט בו אוכל לעלות בסופו עוד 10 קילו וארוץ חזרה למפגשים. אין לי כוח, אין לי אוויר. אני מבולבלת. יודעת שככה לא יכולה להמשיך, לא יכולה.

בוקר טוב שחר אי אפשר שלא לחוש את סערת הרגשות בה את נמצאת- בלבול גדול. נדמה שהגעת לאיזשהו "קיר" ובנקודה הזו אפשר לפנות ימינה או שמאלה, אי אפשר להמשיך יותר באותה דרך. האם את אכן מרגישה שהגעת אל הקיר? שחר, אין אדם שאין עבורו פתרון. הפתרונות קיימים בכל מקום, ההזדמנויות צצות לנו בכל מיני צורות. אלא שלא פעם אנו עיוורים להם כיוון שאנו כ"כ ממוקדים בבעיה ולא בפתרונה. ואת הבעיות את יודעת לספר יופי. הבעיה היא שאת אכלנית כפייתית. הבעיה היא שאת אוכלת כמויות בפרקי זמן קצרים. הבעיה היא שאין לך זמן. הבעיה היא שאת אוכלת ללא הגיון הבעיה היא שאת מתעללת בגופך הבעיה היא שאינך מתמסרת הבעיה היא שאת לא מצליחה לעלות על המסלול הבעיה היא שאת קטנת אמונה בנוגע להצלחתך. אני מוכנה לשים כסף ולהמר שאמירות מעין אלה הן חלק משמעותי, מזה שנים, בשיח הפנימי שלך ובשיח שלך עם סביבתך. למעשה, כל מי שמכיר אותך יודע לספר מה הן הבעיות שלך. כאן הכל מתחיל. בסיפור שלמדת לספר לעצמך. אנו תמיד חיים את הסיפור האישי שלנו. וכל עוד הסיפור הזה לא ישתנה, המציאות שאת חיה תמשיך להיות זו. 9 שנים! וואוו, זה המון זמן. 9 שנים שאת מספרת לעצמך שאת חולה. והבעיה המרכזית היא שאת מאמינה בזה. אני לא מאמינה בזה. אני שומעת אשה שיש לה צרכים שלא נענים במסגרת בה היא נמצאת. אשה שהגוף שלה יודע לרזות. אני שומעת אשה שיודעת להרגיש את הגוף שלה (גם אם אינך מגיבה לו כרגע כפי שהיית רוצה) אני שומעת אשה שרוצה. אני שומעת אשה מאוד בריאה שלא יכולה לעמוד בהמנעות. אני מבינה שהתוכנית בה השתתפת יצרה עלייך רושם חזק כיוון שהיתה שונה מכל מה שעשית לפני כן, כיוון שמצאת בה איזשהו הגיון. כיוון שברגע זה את לא רואה שום אופציה אחרת את פוחדת לאמר לעצמך שהתוכנית הנוכחית לא כ"כ עובדת בשבילך, כי אחרת מה...? הרי אין שום דבר אחר בשבילך. זוהי מחשבה משתקת, מבהילה שגורמת לך להאחז בקיים תוך הלקאה עצמית. ההלקאה העצמית הזו כאילו נועדה לדרבן אותך אך בסיכומו של דבר מחלישה אותך. שחר יקרה, יש פתרון עבורך, יש דרכים אחרות. עם כל הכבוד לתוכנית המדוברת, אני באופן אישי ומקצועי מסתייגת מאוד,ממס' טעמים: 1. תיוג בני האדם כחולים - בלתי נסבל בעיניי. מה שתאמיני בו, הוא שישתקף בחייך. אם אני מאמינה שאני לא טובה במתמטיקה....מה יקרה בחיי? אם אני מאמינה שאף פעם אין מספיק כסף....מה יקרה בחיי? אם אני מאמינה שזוגיות זה דבר קשה....מה יקרה בחיי? אם אני מאמינה שאני אכלנית כפייתית....מה יקרה בחיי? (נסי לזהות מה את מרגישה עמוק פנימה כשאת אומרת לעצמך את המשפט הזה. מה ההרגשה הזו גורמת לך לרצות לעשות?). ברור שהאמונות שלנו מבוססות על הנסיון שלנו ועכשיו את ודאי חושבת "אני לא מאמינה, אני יודעת, הנה יש לי הוכחה כזו וכזו וכזו..." ואני מבטיחה לך שבהכוונה נכונה תלמדי להפריך כל הוכחה כזו ולערער על כל אמונה כזו. אז יהיה מקום למערך אמונות חדש, מקדם, בונה, ראוי להצלחתך. 2. המנעות ממוצרי מזון מסוימים - בלתי נסבל בעיניי. חסך, פיזי ותודעתי, תמיד יגרור אחריו אכילת יתר. זה יכול להיות בטווח של שעתיים עד שבועות. אבל הצונאמי הזה יגיע.. זוהי דיאטה! כן, שונה קצת, בעלת היבטים שאינם קיימים בדיאטה הקונבנציונלית. אך עדיין דיאטה שמגבילה אותך. את לא צריכה לחיות בהגבלה, את צריכה לחיות בחופש בחירה. ומה עוד שמדובר במזונות כ"כ בסיסיים בחיינו. בודאי שהגוף שלך יתנגד. את יכולה להודות לאל, הוא בריא. 3. התלות והעדר החופש - בלתי נסבל בעיניי. שמעתי מלקוחותיי (אכלנים אנונימיים לשעבר) שכל שינוי שרצו לעשות בתוכנית שלהם תבע התקשרות עם מדריכה מהקבוצה כדי לקבל אישור, כדי לקבל תמיכה, כדי לקבל עזרה בגיוס כח הרצון. איפה מבנה התמיכה הפנימי? מה פתאום חייך התזונתיים והקולינריים נמצאים בידיים של משהו אחר? זו רק עוד דוגמא, איך אנו מפזרים את הכח לסביבה שלנו במקום למקד אותו בעצמנו - נותנים כח וסמכות למדריכה בדיוק כמו שאנו נותנים אותו לאוכל. הכח הוא בתוכנו ושם הוא צריך להשאר, רק משם הוא צריך לנבוע. אני לא מאמינה בהתמכרות לאוכל. זה לא אלכוהול ולא סמים (שבמקרה שלהם יש בסיס פיזיולוגי מוכח ברמה התאית, שבמקרה שלהם תופעות לוואי פיזיות ברורות. שבמקרה שלהם מדובר בגורם אחד ספציפי). הבעיה שלך, לטעמי, נובעת מתפישה מעוותת שמוזנת מהסביבה בנוגע למה שנדרש כדי לרזות. אני לא מאמינה בטיפול קבוצתי. השמנה היא ענין אישי ולא קבוצתי. תהליך שינוי הוא תהליך אישי ולא קבוצתי. את צריכה מישהו שיראה אותך ורק אותך. לא להיות חלק מעדר, אלא להתמודד באופן ישיר עם מה שצריך להתמודד. להתמודד עם מה שאת, שחר, מביאה. ולא אחר. שחר, אני לא מאמינה שאת חולה ואני לא מאמינה שאת אכלנית כפייתית. אני מאמינה שאת אשה שחסר לה הרבה ידע והבנה על היכולויות שלה, על הגוף שלה, על העוצמות וכן...גם לא מעט אמונה. אני מאמינה שאת אשה שלא מודעת לאופן בו היא מייצרת את מציאות חייה. וזה יכול להשתנות בתהליך שלא צריך להתארך מעבר לשנה (9 שנים?), בהתחשב בקבעון המחשבתי הנוכחי. אני מניחה שאופן החשיבה הנוכחי שלך מטיל ספק רב בדבריי. אל תגיבי בשלב ראשון, רק קראי שוב ונסי להבין. לא להסביר....להבין. נסי להיות לרגע חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה. אני יודעת שקיימת דרך אחרת בשבילך, טובה יותר. יש פתרון עבורך. אני מרגישה שיש עוד כמה דברים שהייתי רוצה לכתוב לך, אך מישהו צריך להכין את הסנדוויצ'ים בבית הזה. אני מזמינה אותך, לאחר שתקראי טוב טוב, לחזור ולהמשיך את הדיון שפתחת. מבטיחה להיות כאן במהלך היום. יום מקסים ומעורר השראה שלך לאה

שחר היקרה. אני שמחה על התשובה של לאה ומסכימה עם מה שהיא אומרת. תוכנית של 12 הצעדים מתאמה לחלק מאנשים - אלו שהיא מתאמה להם יורדים המון במשקל ומרגישים שלמים ומאושרים עם עצמם. אבל יש גם כאלה שהתוכנית גורמת להם לשים על עצמם תוויות מיותרות ולפתח מנטליות של עשיית דיאטה - כי מה זה המנעות אם לא דיאטה נוקשה? התוכנית כנראה לא עבורך -עובדה שאחרי 9 שנים בתוכנית זו את מתיגת את עצמך כמו שלאה כותבת בתיוגים מאד לא נעימים את במשקל גבוה ומנוהלת הרבה על ידי אשמה ובושה דבר הגורם לך לבילבול וחוסר אונים - בעיני זו לא דרך להבראה . לדעתי כדאי לך לבדוק דרכים אחרות ולנסות משהו חדש. אני מציע לך להקשיב ללב שלך קראת את התשובה שלי של לאה ומן הסתם בטח שמעת בעוד מקומות על הגישה הזאת. תבדקי עם עצמך מה מדבר אליך? יוצר לך תחושה שזה נכון עבורך ותנסי. בכל מקרה אני מאד אשמח לדבר אתך בטלפון אם תרצי. בברכה בכל דרך שתבחרי , בלה

לאה, אני מאמינה גדולה בדרך שמציעה התכנית של אכלני יתר, אולי בגלל חוויות שאני עברתי אולי בגלל השינויים המדהימים שראיתי שחלים על אנשים מול עיניי. הפתרון הרוחני קוסם לי, התשובה שהדרך הזאת מציעה היא אמיתית מעמיקה ויפה, אני איפה שהוא "מתבכבשת", יש לי שם חברות אמת, לא תשמעי אותי אומרת מילה אחת על הדרך, מטופליך לא דייקו בנתונים שמסרו לך, התכנית הזאת חכמה ועמוקה הרבה יותר ממה שציינת. ובכל זאת, אני שואלת אותך מה הדרך שלך. ראי, התכנית(כשאני אומרת התכנית, בואי נסגור שמעכשיו הכוונה לאו.איי ובכך אכבד את האנונימיות) מציעה לי פתרון לכל המישורים בחיי, ובעצם אני שואלת איך הדרך שאת מציעה עובדת? האם אוכל לשלב את הפיתרון הפיזי שאת מציעה בשילוב עם הליכה לקבוצות וקבלת תמיכה רוחנית ונפשית ע"י מאמנת שם? או אולי הדרך שאת מציעה מורכבת גם היא מתמיכה בשאר המישורים? נכון, הגעתי אל הקיר ואני דופקת שם את הראש. קשה לי להפתח לרעיונות אחרים אני מודה , אשמח לשמוע ממך.

קראתי שוב בעיון את מה שכתבת, לאה. אני יכולה מיד להתחבר להרגשה מקוממת ולהתחיל להגן, להתנגח וכו ומצד שני אני יכולה להתחבר לרוך ולרכות שיוצאים מבין השורות. "הבעיה שלך נובעת,כתבת, מתפיסה מעוותת שמוזנת מהסביבה בנוגע למה שנדרש כדי לרזות". ניסיתי להבין את המשפט הזה, הוא מעניין ובכל זאת לא בטוחה שהבנתי, אשמח לפירוט. ובכלל, לשמוע קצת יותר איך עובדת השיטה שאתן מציעות. האמת שמהמקום המזעזע שאני נמצאת בו, אין לי מה להפסיד, אני מוכנה לנסות, לבדוק.אני פונה אליכן ושואלת או.קיי אז איך מתחילים? מה אני עושה? ואיך אתן יכולות לעזור לי להציל את חיי ובעצם למה, לעזאזל אתן בכלל מוכנות לעזור לי, הדמות הוירטואלית המרוחקת הלא קיימת הזאתי? באמת מוזר ומסקרן ומחמם את הלב. טוב, יוצאת למשמרת ערב, אציץ חזרה בלילה, תודה-בת שחר.

האוכל סובב אותי מנהל אותי ממלא את חי. אוכל בכמויות שלא יאמנו. ללא קשר לתחושת רעב, בעצם לא מכירה תחושת רעב או שובע. כל היום אני חושבת מה אוכל ואיפה וכל כך הרבה אוכל כל כך הרבה ג'אנק כל כך הרבה ביזבוז כספים...וקשה לי לנשום וקשה לי לישון ולובשת סמרטוטים ומתביישת להסתובב ושונאת את עצמי ואת מה שסביב לי ומיואשת, בעיקר מיואשת. הרבה שנים הולכת לקבוצת תמיכה מרתקת המדברת על הקשר בין אוכל רוח ונפש ולא מצליחה לעלות על דרך. אני בגובה מטר חמישים ושש ושוקלת מאה קילו. והדבר שהכי מנהל אותי עכשיו הוא לרדת במשקל. אני מתביישת בעצמי, אני שונאת את הגוף שלי ואני בעיקר חסרת אמונה. במקרה(או שמא אין מקרים) שמעתי מחברה שהשיטה הזאת עובדת. ועוזרת לה. במיוחד עם המפגשים האישיים. מהמקום הכי נמוך שהגעתי אליו, מהכאב הבלתי נסבל, מחוסר האמונה ומכמעט יאוש ואיבוד תקווה, שנייה לפני שהרמתי ידיים ונכנעתי לשומנים ולמראי המביש, אני פונה אליכן ומבקשת עזרה ויעוץ.

בבת שחר היקרה . ראשית אני שמחה שפנית אלנו. אני שומעת היטב את הקושי והתקיעות שאת מתארת. נראה כאלו לא השארת אבן לא הפוכה על מנת לפתור את הבעיה בה את נמצאת.לכאורה, עשית הכל כולל הליכה של שנים לקבוצה (היה עוזר לי מאד לדעת איזו כדי להתיחס) המדברת על הקשר בין גוף נפש והשמנה. מה שחסר מאד זה מבחן התוצאה. אם הלכת בדרך מסוימת ולא קיבלת את התוצאה שרצית סימן שהדרך לא נכונה עבורך ועליך להחליף את מפת הדרכים. אני לא יודעת את הסיפור המרכיב את הפאזל של השמנה שלך וברור לי שהוא לא פשוט אבל אני משוכנעת שניתן לעזור לך לחזור לאיזון פנימי שיאפשר לך ירידה בריאה ונכונה במשקל. שנאה,בושה וכעס כלפי הגוף שאת מתארת אינם יכולים אף פעם להיות הדרך הנכונה להבראה. רק שלום עם הגוף ולמידה לעומק של הצרכים שלו יוכלו לאפשר לכם - לך ולגוף שלך ללכת יד ביד לעבר בריאות, משקל נכון ותחושה טובה.בקשת את עזרתנו ונשמח מאד לעשות זאת . תבדקי עם עצמך לאיזו עזרה את זקוקה מאתנו ונשמח לתת לך. לאה יקירתי אנא תעני גם את.

שלום רב, אני חיה כמעט מאוויר, אינני זוללת , ולמרות זאת אינני מצליחה להוריד אפילו גרם אחד. הייתי בטיפול אצל דיאטנית פעמיים אך גם זה לא עזר. אינני שמנה במיוחד, עלי להוריד בעיקרון צלוליטים( ישבן, קצת בטל,ופולקס) שונאת ספורט,האם יש איזו שהיא דרך? אנא עזרתך ועצתך. בתודה מראש סבתא נ.ב. אינני כה צעירה הנני בת 65, נראית צעירה לגילי מבקשת להראות טוב גם בגופי.

שלום סבתא. מספר שאלות לי אליך. 1 כמה את שוקלת ומה הגובה שלך? 2 מי אמר שאת צריכה לרדת? 3 מה זאת אומרת חיה כמעט מאויר? 4 אם את חיה כמעט מאויר אז איך אפשר בעצם לעזור לך? ישנם פרצדורות כירורגיות שונות להורדת צלוליט וגם מכשירים שונים הם אמורים לחטב. יתכן שזה הפתרון בשבילך.

שלום, אני בחורה בגיל ה20 + אחרי צבא. בזמן שירותי הצבאי העלתי ממשקל גופי כ10 קילו, ואני מעונינית "להוריד אותם", (אני שוקלת כיום 71 קילו וגובה 1.68) אם תוכלי לייעץ לי דיאטה טובה לירידה במשקל. תודה רות

שלום רות. זהו פורום של הרזיה ללא דיאטה . לפי תפיסת עולמנו דיאטה טובה רק לדבר אחד - השמנה. אמנם לא מיד, אבל בטווח רחוק זו תמיד התוצאה שלה. ומכיון שאת לא רוצה להשמין אלא להרזות העצה הראשונה שלי אליך היא אל תתחילי אפילו עם דיאטות לטווח ארוך זה לעולם לא יביא אותך לתוצאה המקווה. מה כן את שואלת. אני מציע לך לקרוא את התשובות שלנו פה בפורום יש הרבה מאד הסבר על גישת הרזיה ללא דיאטה. אם בכל זאת את לא משתכנעת ומעדיפה עצות הכוללת בתוכן - קלוריות, תפריטים, הגבלות - יש פורמים של תזונה קלינית ואת מוזמנת לשאול שם. בכל מקרה מאחלת לך בהצלחה - בכל דרך שתבחרי.

שלום לכם. אני ירדתי לפני שנתיים 44 קילו תוך שנה. עכשיו אחרי שנתיים שהצלחתי לשמור פחות או יותר על המשקל, עליתי חזרה עשר קילו. ומאד קשה לי לחזור להוריד כמו פעם. גם כי נגמר לי הסבלנות וגם כי אני נמצאת עכשיו בתקופת דיכאון קשה מאד. מה אני יכולה לעשות כדי להוריד חזרה את העשר קילו האלה. לא רוצה לחזור ולהיות 120 קילו כמו לפני שנתיים. תודה מראש

צביה היקרה. ראשית כל הכבוד על ההשיג המרשים . זו ירידה מדהימה. אני מניחה שכרגע קשה לך להמשיך לשמור על האיזון הפנמי כשברקע יש את הדיכאון . אני חושבת שזה חיוני ביותר לפתור את הדיכאון בכל דרך אפשרית בין אם בטיפול תרופתי או בפסיכותפריה או אולי שילוב. אחרי שתצאי מהדיכאון יהיה הרבה יותר קל לחזור לאזון סביב נושא של אכילה ולאכל מתוך רעב ושובע. בברכה בלה

בלה שלום, תודה על התגובה המהירה. השאלה שלי היא האם זה נורמלי שללא שינוי של הרגלי אכילה הגוף מאבד ממשקלו? האם זה נובע מצריכת הקלוריות היומית שלי או שזה יכול להצביע על איזו שהיא בעיה ביראותית. תודה מראש, שיר

אין לי שום דרך לדעת. אין לי מספיק נתונים. כשיורדים במשקל בלי להתכוון חשוב לשלול בעיה רפואית. מצד שיני אולי הגוף שלך פשוט נכנס לאיזון ולכן יורד במשקל. כאמור אני מציע לגשת לרופא ולשלול מחלה ואם הכל תקין אז פשוט להנות . בברכה בלה

אני מקדישה לפעילות גופנית {פילאטיס,הליכה נמרצת כ-10 שעות שבועיות.יחד עם זאת , אני לא יורדת במשקל ובנוסף אני כל הזמן מנשנשת ורעבה.מה עושים?

הי איריס. הפעילות שאת מתארת מחטבת את גופך, משפרת את כושרך, מבריאה את הרכב גופך וכולי תקווה שגם מסבה לך עונג והנאה. עכשיו...איך כל זה קשור למשקל? אני חושבת שמה שהיית רוצה לחוות זה ירידה במסת השומן...לא? ואחזור לשאלתי, איך זה קשור למשקל הגוף? ובשלב זה אני מפסיקה להיות מעצבנת. איריס יקרה, אני רוצה להזמין אותך לקרוא את תגובתי לנטע תחת הכותרת "הפרדוקס הוא בתודעתך בלבד" (בעמוד זה)- יש שם פסקה שתוכל להסביר את משמעותה של שאלתי החוזרת. אם עדיין יהיו שאלות, אשמח לענות בהרחבה. והכי חשוב, להנות ממה שאת עושה ולא לקשור זאת לשום אג'נדה נסתרת אחרת. שלך לאה

שמי שיר ואני בת 28 מזה שנים אני סבלתי מעודף משקל (השמנה בצורת תפוח), וזאת למרות שלא צרכתי כמות מופרזת של מזון, במשך שנים ירדתי ועלתי ומעולם לא הצלחתי לשמור על משקל סדיר. לאחונה חלה אצלי ירידה מתמדת במשקל (ללא דיאטה או שינוי הרגלי אכילה - אני לא צורכת מעל 1200 קלוריות מזה תקופה ארוכה) האם הדבר אמור להדאיג אותי?

שלום שיר לא הצלחתי להבין בידיוק מה את שואלת. אנא הבהירי את שאלתך. בלה

אשמח לדעת מה אתם חושבים עליהם? אני שוקלת להתחיל עם משהו דומה לתפריט הראשון של 1,200 קלוריות ביום. מה דעתכם? http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=3356

שלום דלית. אני לא הייתי מחזיקה יותר משלושה ימים עם תפריט כזה, ולכן לא מרשה לעצמי להתעלל באחרים ולהמליץ. דלית, הגעת לפורום הרזייה ללא דיאטה. זהו פורום למי שהבין שתפריטים כאלה ואחרים, ספירת קלוריות, מוצרי דיאט ולייט ובקיצור חסך ונסיונות שליטה חוזרים ונשנים - אינם עובדים. אני מזמינה אותך לעיין בתגובות השונות בפורום ולהבין את דרכנו. בהצלחה לאה

מאוד נהנתי לקרוא את התשובות המושקעות שלכן. אשמח להפנות לפורום שלכן בעתיד אורחים/ות מהפורום אותו אני מנהל (קהילת האימון האישי ב msn) שמתלבטים בנושא תזונה ומשקל אחרי שכבר הפכו ל"מומחים" בתחום אולם לא בהכרך השיגו את היעד. תבורכו. דורון בללי מאמן אישי לנשים בנקודת מפנה מנהל פורום אימון אישי (קהילות msn)

שלום דורון. אמנם אני לא מכירה אותך אישית אבל עוקבת אחרך בכל הפורומים של אימון. אני מודה לך מאד על הפירגון ונשמח מאד - אני ולאה שהיא אגב מאמנת אם תפנה אלנו אנשים שרוצים לרזות באמת אחרת. אני יודעת שתחום הרזיה קוסם להרבה אנשים שרוצים לעסוק בו . אבל חשוב מאד להבין שהוא מורכב ביותר ודורש מקצועיות רבה מאד מכיון שנוגע ברבדים עמוקים ביותר של האדם. אני ולאה דיאטניות ותיקות מאד בתחום ויש לנו את כל הידע המקצועי, עליו הוספנו כל אחת בדרכה כילים טיפוליים רבים ופתחנו את הגישה שלנו. אשמח לחשוב על שיתוף פעולה אפשרי אתך. אם יש לך רעיונות אנא צור איתי קשר. בברכה בלה

דורון יקר שלי כמה משמח היה להכנס לפורום ולפגוש אותך כאן. ומחמם לב, כרגיל. עדיין מחכה לתגובתך בתיבת המסר האישי. חיבוק גדול לאה

שלום, נושא הפורום נשמע לי מבטיח, האם תוכלו להסביר למי הוא מתאים (אני לא בחורה שמנה, אבל קשה לי להיכנס לבגדים שלי מלפני 4 שנים-עליתי במשקל בעקבות 2 הריונות בתקופה הזאת ואני מנסה לחזור למשקלי הקודם) עם זאת, אני לא עושה הרבה למען זה, למעשה די כלום ואני רוצה לדעת מה אפשר לעשות בדרך נכונה כדי להצליח לשמור על משקל ולא לאבד כיוון. דיאטה זה לא פיתרון מוצלח עבורי ובעיקר גורם לי לעלות עוד במשקל. אודה לעזרתכם

שלום שירה וברוכה הבאה לפורום הרזייה ללא דיאטה. הגישה של הרזייה ללא דיאטה מתאימה לכל מי : 1. שבאופן קבוע נאבק לרדת במשקלו וזה יכול בהחלט להתחיל ממאבק על 5 ק"ג. 2. שחווה באופן מחזורי סגנון אכילה שנע בין הגבלת מזון (דיאטה) לאכילת יתר. 3. שלמד להתמודד עם רגשותיו באמצעות המזון (לחץ, כעס, תסכול, שעמום, עייפות וכ"ו) 4. שהוא בעל חשיבה אובססיבית בנוגע למשקל שלו ולמזון בחייו. 5. שאכילתו מווסתת באופן מלאכותי וע"פ כוחות חיצוניים (השעון על הקיר, מאזני השקילה, תוויות מזון וכ"ו) 6. שמבקש להגיע לתוצאות יציבות 7. למי שמוכן להתמסר לדרך שונה לגמרי מהגישה הרווחת. ועוד שירה, הגישה מתאימה בעצם לכל מי שרוצה לאפשר לגופו לחיות במימדים הבריאים ביותר לגובהו ולמבנהו. ולכל מי שמבקש להחזיר למזון את מקומו האמיתי בחייו כמקור להנאה וסיפוק להבדיל ממקור למתח. לכל מי שרוצה לחיות ללא רגשות אשם יותר. אם לנסות לסכם במשפט אחד, בעיניי, הגישה בעצם מתאימה לכל אחד שרוצה לחיות את הטבע שלו, את הפיזיולוגיה שלו ובהנאה. מי יצליח? זו כבר שאלה אחרת לגמרי. סופשבוע נעים לאה

הי בלה, מה שלומך? ושלום גם ללאה, אותך עדיין לא יצא לי להכיר... אז ככה, אחרי שנים של נסיונות לרדת במשקל, דיאטות שלא הצליחו, שיטות הרזיה אחרות, שגם הן לא הצליחו, מצאתי את השלווה, ואת הדרך. אני כבר מס' שבועות מאוד מאוזנת, ובאמת גם יורדת במשקל. כרגע יש לי משקל עודף של כ-10 ק"ג. אבל ישנו פרדוקס מסוים, שחשבתי עליו, ואין לי דרך לפתור אותו, אולי מישהי מכן תוכל לעזור לי. אני יודעת שאתן נגד שקילות, אבל החלטתי להישקל אחת לשבועיים אצל דיאטנית, כדי לדעת שאני בדרך הנכונה. אני אוכלת מאוזן, בריא, ומשלבת עבודת גוף-נפש-רוח. וזה עובד. אני ממש לא בדיאטה. חשוב לי להבהיר את זה. אבל חשבתי על משהו, וזה מטריד אותי. כי גם אם אוכלים מאוזן, כדי לרדת, אני אמורה לאכול פחות ממה שאני מוציאה, נכון? אבל הבעיה היא, שאם אני יאכל פחות ממה שאני מוציאה, הגוף באיזשהו שלב יסתגל, ויוציא פחות אנרגיה ממה שהוא מוציא היום. כרגע, קצב הירידה שלי הוא כחצי קילו עד קילו בשבוע. חשבתי לאכול מעט יותר ממה שאני אוכלת היום, כדי לא להרגיל את הגוף שלי לצריכה נמוכה מדי (היום יוצא שאני אוכלת כ-1500 קק"ל ביום, ולפי ניסוי שהשתתפתי בו, אני מוציאה כ-2200 קק"ל ביום בו אני לא מתאמנת). אני לא מבקשת יעוץ אישי, אלא תשובה תאורטית. איך אדם שרוצה לרדת במשקל, כי הוא בעודף, יכול לרדת במשקל בלי להפחית את ההוצאה האנרגתית שלו. כמובן שספורט היא תשובה, אבל חלקית. אז מה אתן אומרות...?

בוקר טוב נטע. ראשית, מחזקת אותך בבחירתך הראשונית. קראתי את הודעתך מספר פעמים ואני מוצאת כאן טעות תפישתית בסיסית. תתכונני, התשובה ארוכה מאוד..... נטע, גם לאחר שקיבלנו החלטה להפסיק לעשות דיאטה, אין זה אומר שאכן אנו לא בדיאטה. מבלבל? אני אסביר. צורת החשיבה הדיאטטית, המנטליות הדיאטטית היא חלק מאיתנו שנים רבות ולא נעלמת רק בגלל שהחלטנו לא לעשות יותר דיאטה. ההחלטה לא לעשות דיאטה פותחת אותנו לדרך חדשה וארוכה של עבודה על המודעות שלנו ושינוי דפוסי החשיבה שלנו. זהו למעשה השלב הראשון בתהליך, לזהות את מאפייניה של הגישה הדיאטטית, הטבועים בנו, ולשחררם אט אט ובטוח תוך למידה והבנה חדשה. זהו השלב הלא פשוט בתהליך (בעיני אחד השלבים הקשים והחשובים בתהליך). הלך הרוח הדיאטטי מתבטא במגוון צורות, הזיהוי הוא קריטי והשינוי (התפישתי) הוא הכרחי על מנת שנוכל לממש באופן מלא את החופש, את הבחירה, את הגילויים שמגיעים בשלב הבא, את הצרכים האמיתיים שלנו. הן בשאלתך והן במידע הרקע שהבאת אני מוצאת את המנטליות הדיאטטית ניבטת בכל פינה. אין זה אומר שזה לא בסדר, זה רק אומר שיש משהו חשוב ביותר לשים לב אליו בתהליך והוא טבעי לתחילתו של התהליך. אינני יודעת אם את עוברת את התהליך באופן עצמאי או בליווי כלשהו אך חשוב לציין שהאכילה שלנו כמו גם החשיבה שלנו אינן אובייקטיביות אף פעם וקשה לנו להבחין בדברים הללו מתוך דפוס החשיבה הקבוע שלנו. זו הסיבה שלשיתוף ולליווי של אדם חיצוני לנו שמביא סוג חשיבה אחר וידע יש ערך רב - לעזור לך לזהות את מה שאינך מזהה לבד. אתייחס ל-2 דברים מרכזיים שעולים מהודעתך ומבטאים באופן משמעותי את המנטליות הדיאטטית שמנחה אותך: 1. פוקוס על המשקל כפרמטר להערכת התהליך שלך. 2. סגנון אכילה המופעל מהראש ולא מהגוף. וזה בהחלט מסביר גם את שאלתך. כשאנו בוחרים ללכת בדרך של הרזייה ללא דיאטה אנו בעצם בוחרים לתת לגוף להנחות אותנו ע"פ צרכיו. למעשה אותותיו, הסיגנלים שלו, הם הכוחות הרלוונטיים היחידים באכילה שלנו. ומה שאת עושה זה שוב לנסות ולנחש כמה הוא צריך ומתי הוא צריך. אין לי מושג מה למדת חדש על המנגנונים הטבעיים של גופך, אך הבנה בסיסית היא שנולדנו עם מערכת ויסות רבת עוצמה שמיועדת לנהל את האכילה שלנו באופן יעיל ביותר בכל מצב כולל תקופות בהם אנו פעילים, חולים וכ"ו. כמו גם לווסת את משקל והרכב גופנו ולשמור אותם רזים ובריאים. זה לא התפקיד שלנו לחשוב בשביל הגוף, התפקיד שלנו הוא להרגיש וללמוד את האופן בו הוא מתקשר עימנו, ללמוד את שפתו (בדיוק כמו ילדים). אני לא יודעת למה את מתכוונת כשאת מדברת על "אכילה מאוזנת" - אני יודעת לאמר לך שאכילה מאוזנת מתאפשרת אך ורק אם היא מונחית ע"פ כוחות פנימיים. רק הגוף שלך יודע לאמר לך מתי הוא צריך, מה הוא צריך וכמה. והיכולת הזו היא מולדת ועומדת לרשותו בכל רגע נתון. מה שנעלם עם השנים זה מיקוד ההקשבה שלנו. את בעצם מתכננת עבור גופך וקובעת עבורו, חושבת בשבילו ("חשבתי לאכול מעט יותר ממה שאני אוכלת היום, כדי לא להרגיל את הגוף שלי לצריכה נמוכה מדי") - זה ממש לא הכיוון. ואני שמחה שהעלת את השאלה ומקווה שתראי בהתייחסות שלי הארה חשובה לבניית תהליך מבוסס וחזק עבורך. הגוף שלך שואף לרזות והרעיון שהוא לא יודע לעשות זאת ואת זו שצריכה לכוון - הוא טעות. במה זה שונה מהגישה הדיאטטית? אם תסתכלי ותתעמקי תראי שזו בדיוק הגישה הדיאטטית. אני מודיעה לך חגיגית שאין מצב להרגיל את הגוף שלך לצריכה נמוכה מדי. הוא מבחינתו צריך לחיות ולהתקיים ברווחה בריאותית מיטבית ויעשה הכל לטובת הענין. אדם שמן במובן הפיזי ללא ספק צורך אנרגיה מעבר לדרישות גופו, לכן הפתרון היחידי הוא להתחיל להיות מסונכרן עם גופו, להתחיל להיות מחובר. וכדי לעשות זאת נדרש תהליך, זה לא איזשהו טריק, זה משהו להתאמן עליו במספר מישורים. הגוף שלך שואף לרזות, יודע לעשות זאת מצוין ויודע לעשות זאת גם בקצב הנכון לו ביותר. הרזייה אמיתית נאמדת במאות בודדים של גרמים בשבוע ולא בקילוגרמים. הרזייה אמיתית משמעותה צמצום מסת שומן. והשומן אינו שוקל הרבה. ירידה או עליה בקילוגרמים בדר"כ משקפת שינוי במשק הנוזלים וטו לא. את ההרזייה האמיתית אנו נראה באופן משמעותי הרבה יותר בהיקפים שלנו (כי לשומן יש תכונת נפח). ואולי זו הזדמנות לספר לכל מי שאחרי השבת רואה עליה של 2 ק"ג במאזני השקילה שזוהי אינה השמנה. כדי שזו תהיה השמנה של 2 ק"ג שומן עליכם לצרוך עודף של למעלה מ- 14000 קלוריות (עודף = בנוסף לכמות האנרגיה הבסיסית הנדרשת לגופכם) - נשמע לכם הגיוני שזה מה שאכן עשיתם? משקל אינו אומר דבר וחצי דבר על הרכב הגוף בדיוק כמו שאתם רוכשים בשר רזה - גם שם, משקל הנתח שבחרתם לא מעיד עד כמה הנתח שמן או רזה. ודוגמא נוספת - כמה שוקל בודי-בילדר? 100-120 ק"ג אולי יותר. האם הוא שמן? האם הוא נראה שמן? ברור שלא, למעשה רקמת השומן שלו היא מינימלית. מים הם הגורם המשפיע ביותר על תנודות המשקל שלנו. עשי ניסוי - עלי למשקל, רדי, שתי 2 ספלי מים ועלי חזרה ....אופס עלה לו חצי ק"ג. האם זה אומר לך ששמנת? האם זה אומר לך שאת לא בכיוון הנכון מבחינת התהליך שלך? בתהליך הרזייה ללא דיאטה אנו משנים גישה כלפי הגוף שלנו, נותנים לו יד ונותנים לו להוביל. מפסיקים לעסוק בטוטו-לוטו (כמה הוא צריך היום, כמה הוא יצטרך מחר, זה פחות מדי? זה הרבה מדי?). מי שחי ע"פ הסיגנלים הטבעיים של גופו לא יכול להשמין. נקודה. מי שחי ע"פ הסיגנלים הטבעיים של גופו - מרזה. נקודה. בקצב הכי נכון לבריאות גופו. זה לא משהו שאנו צריכים להחליט עליו. הדרך היחידה לאמוד האם אנו בכיוון הנכון היא דרך החוויה התחושתית שלנו וסגנון האכילה החדש שלנו. מימדי הגוף הם תוצר לוואי. ושימי לב אמרתי סגנון אכילה והתכוונתי לכך שמה שמנהל את האכילה שלנו הוא אינו הראש. זכרי, אנשים שמנים (בהוויתם ובתודעתם) - חושבים. אנשים רזים (בהוויתם ובתודעתם) - מרגישים. זה הבדל ענק. נטע יקרה, אני בהחלט מודעת לאפשרות שהדברים שאני כותבת יעוררו קצת (או הרבה) התנגדות, אולי אפילו תסכול וכעס. חשוב שתזכרי שזה בא מתוך ראייתי המקצועית והאישית. אם את מוצאת כאן משהו בשבילך - קחי. אם לא - עזבי. ובכל מקרה אני מודה לך על הודעתך ושאלתך שאיפשרה לי להאיר לך דברים שהם חשובים בעיניי ולתת את ההסבר שלי לכלל הגולשים. שבת נהדרת ושבוע נפלא שלך לאה

תודה רבה על התשובה הארוכה והמאירה! כנראה שאקרא שוב, יותר מאוחר, את ההודעה, כדי להעמיק ולחשוב על הנקודות שהעלת. כמו שאני מכירה את עצמי, גם אחזור עם עוד שאלות... אני חושבת שיש המון במה שכתבת. את התהליך שאני עוברת, אני עוברת גם בליווי של דיאטנית (מאוד לא קונבנציונלית, ולא, היא לא נותנת לי תפריטים או משהו כזה.), וגם עם קבוצה על בסיס של מפגש שבועי, אבל ללא שקילות או תפריטים, אלא רק שיחות והתחלקות במחשבות וברגשות, ועם עוד בחורה נוספת שאיתה אני בקשר יומיומי על בסיס טלפון, מישהי שהיא גם בעודף משקל כמוני. אנחנו תומכות אחת בשניה. מעבר לזה, אני עושה פעולות על בסיס יומיומי, על מנת להכיר את עצמי, את התסכולים שלי, ואת הסיבות בגללן נהגתי לאכול מעבר למה שהגוף שלי דורש. השילוב הזה של העבודה היומיומית, עד היום השיג את התוצאות הטובות ביותר, ואני לא מדברת על משקל גוף שיורד (למרות שגם זה קורה), אלא על השחרור מאכילת יתר! כבר מספר שבועות שאני לא זוללת בלילות, לא לוקחת "תוספת" אחרי הארוחה או קינוח אחרי קינוח אחרי קינוח... והתחושה היא נפלאה! כי אין תסכול, או הרגשת קיפוח. יש לי תוכנית, והיא שומרת עליי. הגישה שלי היא לא בדיוק אנטי דיאטה, כי אני הגעתי למסקנה, שאותו מנגנון טבעי של רעב ושובע כל כך התעוות אצלי במהלך השנים, שכנראה שהיום, הוא גם לא יכול לחזור ולהיות תקין, אבל דרך העבודה שאני עושה היום, אני יותר יודעת להקשיב לגוף שלי. בנוגע לסגנון המחשבה הדיאטטי, את צודקת, הוא עדיין קיים וטבוע בי, למרות העבודה הקשה שאני עושה. כן, אני עדיין חושבת ב"קלוריות". וזה משהו שבאמת אצטרך להקדיש לו מחשבה, איך אני משנה. אני חושבת שההודעה שלי נבעה מתוך פחד. אני חושבת שלאחרונה אני מרגישה שהגוף שלי מבקש יותר אוכל, ופחדתי שאם "אספק" לו את היותר אוכל הזה, אחזור לאכילת יתר, או שלא אמשיך להרזות, אבל אחרי שקראתי את ההודעה שלך, החלטתי להתמודד עם הפחד, וכן להתחיל להקשיב יותר לגוף שלי, וכן לאכול יותר. לשחרר קצת. אני יודעת שעדיין הכתיבה שלי נשמעת כסוג של דיאטה, שאני מחליטה לגוף שלי מה הוא צריך, אבל זאת לא דיאטה, התהליך שאני עוברת שונה מהאנטי דיאטה, כי האנטי דיאטה מנסה להחזיר את האדם למנגנון הטבעי של רעב-שובע, אבל אצלי, כמו שאמרתי, המנגנון הטבעי דפוק, וכנראה להיום, הוא גם יישאר כזה, לא בטוחה שאני יכולה להחזיר אותו, ולכן כרגע אני כן מחליטה החלטות עם הראש, אבל בגלל התהליך שאני עוברת ההחלטות מאוד קשובות לגוף, ונובעות ממקום של הבנה של הצרכים שלי. תודה רבה! באמת הארת את עיניי! שיהיה לך יום נפלא! נטע.

בלה שלום, תודה שחזרת אליי ,נורא מסקרנת אותי הדרך שלך, כמו שאמרתי קודם נמאס לי מדיאטות, אני בת 31 תמיד הייתי ובעצם כל החיים שלי סביב דיאטות, לפעמים זה מצליח יותר ולפעמים הרבה פחות. היום אני נמצאת במשקל הרבה יותר גבוה ממה שהייתי איי פעם לדעתי. השאלה היא איך למנוע את האובססיה הזו לאוכל ? למתוקים ? לסתם שטויות ? שעמום שלפעמים מביא לסתם אכילה. הרי ידוע שתרופות הפלא לא יעבדו כאן (נראה לי שלא עובדות בכלל) מה לעשות ? אשמח להתייעץ. תודה

שלום אירית. אשמח מאד להכיר אותך ולהסביר לך בפירוט. פגישת הכרות אצלי לא מחייבת ולא עולה כסף. את מוזמנת להתקשר אשמח להסביר לך בטלפון ו/או בפגישה אישית ראשונה שכאמור לא מחייבת אותך בשום דבר. עקרונית הגישה מלמדת אותך לחיות, לחשוב להרגיש ולהתנהג כמו אדם רזה טבעי. אני משלבת בעבודתי טיפול נפשי עם גישת הרזיה ללא דיאטה. את מוזמנת להתקשר יש את הפרטים מתחת לתמונה שלי. בברכה בלה

זהו, נמאס לי מדיאטות, מאוכל, משומן, מה עושים? נמאס לי להגיד ממחר דיאטה ונמאס לי להתנפל על אוכל ברגע (ים) של חולשה (ולצערי יש הרבה כאלה) מה עושים ????????????????????????????????????.

יופי!!! זו התחלה טובה . אם נמאס לך מדרך ישנה נסי משהו אחר. גישת הרזיה ללא דיאטה מאפשרת לך להגיע לאיזון פנימי מלא ולרזות בלי דיאטה ובלי ספירת קלוריות. את מוזמנת ליצור קשר. בברכה בלה

תודה על תשובותכן! אני באמת התחלתי ללכת לטיפול. ובעניין התהליך והספירלה מאד עודדתן אותי, פשוט נבהלתי כי חשבתי שתחושת השחרור הזו עברה ולא תחזור יותר. ותודה שהזכרתן לי להתמקד במחשבות החיוביות במקום להלחם במחשבות הטורדניות. אני אכן מתרגלת את זה ולא פשוט לי, אני מנסה להתבונן עליהן מהצד בלי להיות מושפעת מהן, ואני משתדלת להיות יציבה בדרך שלי- היא הנכונה ולא הדיאטות הנצחיות! שוב תודה.

היי שלי תודה אל הפרגון. אשמח אם תשתפי אותנו בטיפול שאת עוברת, בדרך שהלכת ובכלל אם בא לך כמובן. בלה

תודה על התשובות שנתתן לי. אניבאמת מאמינה שזה אפשרי - לצאת מהתסביך הזה. יש לי ילדה קטנה, יפה ומתוקה ואני רוצה לשמור עליה מכל משמר. כמו שאנחנו מבקשים לילדינו את הטוב ביותר אז גישה בריאה לאוכל ותזונה (במיוחד לאחר מה שעברתי אני) היא חלק משמעותי ובלתי נפרד. אני מבחינתי נותנת להם את הטוב שאני יודעת, פרות, ירקות, ארוחות מאוזנות, גם ממתקים. יודעת ללמד אותם כשרעבים אז אוכלים, ואין רע בממתק אחד או שניים - אבל ממש לא צריך עשרה - כל הדברים הפשוטים והברורים שאני על עצמי לא מסוגלת ליישם. אני לא רוצה שתהיה להם אמא שמנה או רזה שכל הזמן מתעסקת בדיאטה, ובמאכלים אסורים. אני רוצה לעצמי להפסיק להתעסק בדברים האלה, זה גוזל ממני אנרגיות שממש בא לי להוציא על דברים אחרים (ולפעמים אני מרגישה ממש מותשת - פיזית ונפשית) איך ? - אני חושבת שהגעתי גם להבנה שלבד זה לא הולך לי, ואני צריכה עזרה. יש לכן המלצות ?

שלום מיכל. זה פשוט נהדר לשמוע איזו כברת דרך עברת עם עצמך ואני שמחה לראות שאת רוצה טיפול. נשמח מאד לטפל בך אני או לאה. כל אחת מאתנו עובדת בכילים שונים ואם את מעונינית את מוזמנת להתקשר ולברר, אחרי שתדברי תוכלי להחליט מה מתאים לך יותר. יש את הפרטים שלנו תחת התמונות. כמובן שיש גם אפשרויות טיפול אחרות ואת צריכה לבדוק עם עצמך איזה סוג של תמיכה את מחפשת כדי להגיע לאיזון פנימי מלא עם עצמך. בברכה ובהצלחה בכל דרך שתבחרי. בלה

לאה/בלה שלום! אני בת 26 כל חיי עסקתי בדיאטות, קלוריות, הפרדת מזונות, ניסיתי לרדת במשקל לאכול לפי שעות, ולפי מספר ארוחות ביום ומה לא... הייתי "מבלמסת" המון! לאט הבנתי שאני אוכלת על תחושות ייסורי מצפון וכעס על עצמי- כל הזמן חשבתי על זה אבל מאאאאד פחדתי לוותר על דיאטה בעצם לוותר על שליטה. כעבור זמן שהתעללתי בגוף ובנפש התייאשתי נכנעתי ואמרתי "די לדיאטות אני צריכה להקשיב לגוף" וזה היה מאוד מפחיד אך גם תחושה של הקלה ליוותה אותי (הרי אני לא צריכה לחשב קלוריות, לא לתכנן מה אני עושה היום, ולא להתאמץ להתאים את עצמי ללארוחות, הפסקתי להלחץ שמא אשאר בלי אוכל דיאטתי לידי וכו). קראתי ספר של ג'נין רות אוכל כפיצוי לאהבה והוא הדהים אותי- מאד הזגהתי איתו והבנתי שהשמנים חושבים שרק אם יתנו להם לאכול כל מה שהם רוצים הם יזללו את כל העולם, אבל מה שהיא הסבירה שזה לא כך למעשה זה הפוך!! ברגע שהרשתי לעצמי לאכול ראיתי שאני יכולה להפסיק לאכול כשאני שובעת מה גם שכשאני חושבת פחות על דיאטה אני רעבה פחות... מה שאני באה להגיד זה שאני מבינה את העניין הזה שגם אתם מנסות להעביר בפורום הזה, אבל פתאום אחרי שלושה חודשים, שוב מחשבות טורדניות החלו לעלות במוחי ושוב אני מתאבססת על אוכל במחשבה במיוחד- דבר שמקשה על האיזון בצלחת. כל הזמן אני צריכה להכניס לי מנטרות לראש "מותר לך לאכול מה שאת רוצה ההההכל ההההכל, אם תקשיבי לבטן ולא לראש לא תשמיני" וזה משפיע לטובה אבל זה עובד רק שאני מתכוונת לזה וחשה שיחרור, ולא כשאני כועסת על עצמי. עדיין נורא קשה לי להאמין שאני יכולה לחיות בלי דיאטות אבל משתדלת. אגב: אני מלאה בלבד ע"פ הדיאטניות אני במשקל תקין. אבל אני רוצה תמיד להיות רזה יותר. האם יש לכם עוד טיפים בשבילי, כדי לחזק את הדרך שלי? אשמח לשמוע תודה מראש.

שלי היקרה. ראשית אני נרגשת לשמוע שהתחלת בתהליך נכון של הרזיה והבנת שזו דרך טובה כדי להגיע לאיזון פנמי. אני שמחה גם שכשאת באמת עושה את מה שצריך זה אכן עובד. מה שאת מתארת הוא חלק מתהליך השינוי. השינוי למרות מה שנדמה לנו לא בא בקו ישר אלא בצורת ספירלה. כלומר את משתנה ורואה דברים אחרת מרגיש טובה ונהנית מתוצאות אבל לא מצלחה לגמרה להיפטר מהפרדיגמות הישנות שמנהלות אותך וחוזרת קצת אחורה. אני מבינה שאת עושה את התהליך הזה לבד ולדעתי זה קשה. יש הרבה דברים שאנחנו עיוורים לגבהם ולא נוכל לראות ולשנות בלי מדריך טוב. לכן, הטיפ שלי אליך הוא להגיע לטיפול. בברכה והמשך מסע מוצלח בלה

שלום שלי. ראשית, הערכתי הרבה. כפי שכתבת, נדרש אומץ כדי לשחרר את מה שנתפש בעינינו אמצעי שליטה. אני חושבת שאת עושה עבודה יפה ובהחלט מצטרפת לתגובתה של בלה. מעבר למה שנכתב הייתי רוצה להוסיף דבר אחד קטן. המחשבות הטורדניות הללו הן מחשבות שאימצת וטיפחת במשך שנים רבות. אין שום סיבה להאמין שתוך שלושה חודשים הם יעלמו כלא היו. כל קבעון מחשבתי שלנו (כמו, "אני חייבת לספור קלוריות" או "שוקולד זה משמין" וכ"ו), במישור הפיזיולוגי מבוסס על מבנה נוירולוגי יציב מאוד. הדרך היא לא למקד את האנרגיה למלחמה במחשבות הללו , הדרך היא למקד את המשאבים בבניית מערך מחשבתי חדש שיתבסס על הוכחות חדשות. וההוכחות באות מהגילויים שלך בתהליך. המחשבות הללו יעלו עוד זמן רב, תני להם להתקיים אך אל תשתמשי בהן, כלומר למדי איך לא לתת להן לנהל אותך. זה מה שחשוב באמת. לא אם הן תעלנה או לא, אלא מי מנהל כאן את הענינים. היי ערה ומודעת מתי אלו מסרים מהגוף ומתי אלו מסרים מזהמים מתודעת העבר. ובחרי למי את נותנת את השרביט. מעבר לכך אוסיף ואומר זהו תהליך, ותהליך בהגדרתו הוא התפתחות מתמשכת הכוללת שינויים רבים ושלבים שונים. תהליך מטבעו אינו לינארי. תהליך אמיתי הוא בעל תנודות אך עם מגמה ברורה. בהצלחה רבה לך. יישר כח. לאה

ללאה, תודה על התשובה הממצה. סבא 7.5 : יש לי 7 נכדים ונכדות והשמינית בדרך....

ואפילו מקסים. שיהיה בשעה טובה ובמזל טוב. הרבה הנאה ונחת (זה הכיף בלהיות סבא, לא?) שלך לאה

שלום אני בת 29 , גובה 1.76 מ' , משקל 92 ק"ג. מאסתי כבר מכל הדיאטות , החלטתי ללכת על דיקור. האם מומלץ הדבר? מה דעתך על שילוב של דיקור ובמקביל גם נטילת כדורי רדוקטיל? אני רוצה לרדת 20 ק"ג. אינני יכולה לבצע פעילות ספורטיבית בעקבות מגבלות רפואיות ( פריצות דיסק) לתשובתך המהירה אודה , רונית

שלום רונית. ראשית אומר שכדי לרזות ממש לא חייבים לעשות פעילות גופנית. לאכילה שלנו השפעה משמעותית רבה יותר, בין אם אנו פעילים ובין אם לאו, כך שכבר הורדנו "מגבלה" אחת. בנוגע לאופציה שאת שוקלת, אני רוצה לברר איתך מספר שאלות: א. באיזה אופן את חושבת שזה יהיה שונה מהותית ממה שעשית עד כה? ב. איפה היתרונות שאת מוצאת לאפשרות זו? ג. איך זה יהיה שונה בטווח הרחוק מכל דיאטה אחרת בה התנסית? ד. האם בדקת עם עצמך לעומק מה את רוצה להשיג חוץ מלרדת 20 ק"ג? ה. האם ביקשת אינפורמציה ממי שחווה את האפשרויות שאת מעלה? אני מציעה לך להתייחס לשאלות הללו ולענות באופן כנה ורציני, לא בשבילי אלא בשבילך. לשיטתי, זו עוד דיאטה, לא יותר ולא פחות. ובטווח הארוך כמו כל דיאטה .....תמצאי את עצמך מחפשת את הדבר הבא. אך כמובן שזוהי רק עמדתי, בדקי בעצמך, יש לך מספיק שאלות הכוונה. בהצלחה לאה

שלום ללאה ולבלה ולמשתתפי הפורום, ציינתן לא פעם את חשיבות המנגנון הזה ולמעשה להבנתי שיבוש במנגנון זה הוא הגורם להשמנה, האים השיבוש במנגנון יכול להגרם כתוצאה מדברים שאינם קשורים לתזונה? כמו למשל סטרס נפשי? האים זהו מנגנון פיזי או יותר סוג של קול פנימי שאנו צריכים להישמע לו? אני לא בדיאטה אך שמתי לב שכשאני בתקופות מתוחות אין לי תאבון למרות שבאופן ביולוגי הגוף אמור לדרוש יותר במצבים כאילו, ? אשמח לכול מידע בנושא ואולי תפנו אותי לספרים או חומר עזר בנושא זה, בתודה ובציפייה לתשובתכן, מיא

שלום מיא. מנגנון רעב-שובע הוא מנגנון ביולוגי חשוב. הוא נועד לווסת את צריכת האנרגיה והצריכה התזונתית של הגוף ומכאן שהוא בעל חשיבות עליונה להשרדות ולרווחתו הבריאותית של הגוף. מרכזי הרעב והשובע ממוקמים אצלנו במוח ולכן מוגנים בהחלט מפני שיבוש כלשהו. מקרים בהם קיימת הפרעה במנגנון זה יכולים להיות עם הפרעות נוירולוגיות או פגיעה מוחית. כיוון שתודה לאל זה לא המקרה, את יכולה להיות בטוחה שמנגנון הרעב-שובע שלך עובד. מה שמשתבש הוא ההקשבה שלנו למנגנון הזה. תשומת הלב והמיקוד בסיגנלים הפיזיים. אין מדובר בקולות פנימיים, אלה תחושות. בדיוק כמו שאת מרגישה ת איתות גופך למתן שתן. זה לא קול פנימי זו תחושה של ממש. את מניחה שבתקופה קשה הגוף זקוק ליותר אנרגיה וזה לא בהכרח נכון. ראי למשל מצב של חולי שהיא ללא ספק תקופה קשה עבור הגוף, בהרבה מקרים נחוש שהתאבון שלנו מדוכא (רואים את זה יופי על ילדים ובוגרים רזים). יש לזה סיבה מצוינת. הגוף שלנו מאוד יעיל בפיזור האנרגיה שברשותו - כשמערכת החיסון עושה שעות נוספות (בשל מחלה), היא זקוקה ליותר אנרגיה. זה מצב בו הגוף מפנה אליה משאבים על חשבון מערכות אחרות כמו מערכת העיכול. מערכת העיכול היא אחת המערכות התובעניות ביותר מבחינה אנרגטית. עבודה קשה היא לעכל מזון, הרבה מאוד מרכיבים לוקחים בה חלק וסה"כ ההוצאה האנרגטית על עבודת העיכול רבה (ניתן לחוש זאת באמצעות חום הגוף שעולה לאחר ארוחה). זו הסיבה שהמוח חוסם את מרכז הרעב - כדי לנתב את מרבית האנרגיה למערכת החיסון. לגוף יש תמיד סיבה טובה למה הוא רוצה ולמה הוא לא רוצה. זה שאנו לא תמיד מבינים אותו ואיננו מודעים למה מתרחש עמוק פנימה אינו מעיד על תוקף תביעותיו אלא אך ורק על מידת הבנתנו. על מנגנון הרעב-שובע את יכולה לקרוא כמעט בכל ספר שעוסק בביולוגיה ובתזונה. מקווה שנענית באופן משביע רצון ועתה ברור יותר שלך לאה

שלום רב, בכתבה בנושא תזונה שקראתי באחד מהאתרים באינטרנט הופיע המשפט הבא: "שימוש רב בממתיקים מלאכותיים עלול להוריד את רמת הסרוטונין ובכך ליצור צורך מוגבר במתוק" - האם זה נכון? ואפרופו מתוק - מה אתן ממליצות למי שזקוק באופן נואש למשהו מתוק בתום הארוחה? תודה.

וזו הסיבה שלתחליפיסוכר אין ערך בהרזייה. הם רלוונטיים לסורתיים בלבד. כשהגוף זקוק לסוכר ( גם בצורת שוקולד) אי אפשר לעבוד עליו עם תחליף. למעשה, הוא מבחינתו, בכלל לא יודע מה צרכת, הוא רק יודע להעריך את המרכיבים שסיפקת. ואם אין גלוקוז בשבילו - זה לא שווה! והוא ימשיך לעורר בך את התאוה כדי לספק לעצמו את הנדרש. בנוגע לשאלתך השניה - מי שזקוק למתוק? פשוט מאוד, שיאכל ויהנה. הסיפוק יבטיח שזה לא יהפוך לאישו אובססיבי בהמשך. לגבי ה"נואש" - למה נואש? לא ברור לי. ולמה בתום ארוחה? אם קיטלגת את המתוק כ"קינוח" - הרשה לי לומר, טעות! מתוק מכיל רכיבי תזונה שנדרשים לגוף פה ושם בכמויות די קטנות. למה זה צריך להכנס לתבנית מלאכותית של תפריט מסעדה? שיהיה לך שבוע נפלא שלך לאה

לא צעירה כל כך, אמא לשלושה קטנטנים, נמאס לי מדיאטות והגבלות שעד היום חוץ מתסכולים, מצב רוח ירוד ומשקל עודף בסופו של דבר, לא עזרו לי. היסטוריה רחוקה של הפרעות אכילה. היום למען השקט הנפשי שלי וחשוב לא פחות כדי להוות לילדי דוגמא לאכילה בריאה ונכונה אני מאוד משתדלת אבל לא ממש מצליחה. מה הסוד? , איך לרדת במשקל אני יודעת, מה צריך לאכול וכמה - גם - אבל איך שומרים על המשקל ? ואיך לא נכנעים לדחף לשבור ולזלול ? . אני יודעת שזה לא פשוט אבל אולי אתן תוכלו קצת לעזור. תודה

שלום מיכל היקרה. עשית צעד חשוב מאד לקראת שינוי.כשמגיעים לנקודה בה את כבר לא יכולה לחיות במנטליות של דיאטה מתחיל המסע לשיחרור.את צודקת, למען השקט הנפשי שלך ולמען ילדך חשוב מאד שתשתחררי מדיאטות ותלמדי דרך לחיות בשלום עם עצמך ועם גופך. את אומרת שאת יודעת איך לאכל כמה ומה אבל מה שאת יודעת בא מדרך חשיבה של דיאטה ממפת דרכים שהובילה אותך למבוי סתום. אין אפשרות להמשיך עם אותה מפה אם את רוצה להגיע ליעד אחר. את מבקשת מאתנו עזרה ואנחנו מאד נשמח לעזור לך. תבדקי עם עצמך איזה סוג של עזרה את זקוקה מאתנו ותבקשי. נשמח מאד לכוון אותך. בברכה בלה

שלום מיכל. הדרך מתחילה בהבנות שאליהן הגעת. ההבנה שדיאטה זה לא פתרון ולמעשה דיאטה היא בכלל חלק מהבעיה. ההחלטה שלנו להפסיק עם דיאטה איננה אומרת שנפטרנו מהמנטליות הדיאטטית, שלה פנים וצורות רבים. בלי לשים לב, אנו בעצם ממשיכים בדיאטה חרף ההחלטה שלא לעשות כן. וזה מתבטא באמירותייך: את יודעת מה צ-ר-י-ך לאכול. את יודעת כמה צ-ר-י-ך לאכול וכ"ו. את יודעת דיאטה וזה מה שמפעיל אותך ולכן גורם לבלבול וחוסר נוחות רב. אין כאן סוד יקירתי, יש כאן תהליך בן מספר שלבים שחשוב לעבור כדי להתמקם באופן יציב במקום בטוח בו האכילה היא אקט טבעי ושפוי מלווה בתחושות הנאה ולא רגשות אשם ותסכול, במקום בו מימדי הגוף הם הבריאים ביותר והנוחים ביותר עבורך, במקום בו הם יציבים ואין פחד יותר מעליה במשקל. בתהליך הזה, אנו לומדים לזהות היטב את הלך הרוח הדיאטטי השולט בנו, מגלים את עצמנו ואת גופנו מחדש (שלב מלא ריגושים), מגבשים את סגנון האכילה וההתייחסות החדשים שלנו, ובסוף פשוט נהנים מכל העולמות, מרגישים בטוחים ומבינים משמעותה של שליטה אמיתית (ולא המדומה שאנו מנסים לייצר בדיאטה, ונופלים איתה פעם אחר פעם). אין כאן סוד, מיכל. יש כאן תהליך בריא לגוף ולרגש. יש בתהליך הזה גם חלק אחד לא קל והוא החלק הראשוני של שחרור הראש הדיאטטי שיוצר לא מעט התנגדויות לתהליך. זה פחות או יותר מאפיין את המקום שלך כרגע. עם נחישות לשנות את המציאות העגומה והכוונה נכונה את יכולה לצאת לדרך חדשה. וכן, אני בהחלט מסכימה, זה שווה את זה לא רק למען ה- well being שלך שהוא הכי חשוב, אלא גם למען ילדייך (בעיקר אם יש בנות בסביבה). ועוד דבר קטן לסיום, מה שתורם לדחפים בלי נשלטים כפי שתארת, לבולמוסים, הם החסכים שאנו יוצרים. וזה לא רק פסיכולוגי, למעשה זה בעיקר ביולוגי. את הסיטואציה הזו שבה המוח משגר מסר דחוף לאכילה (באמצעות מרכיבים ביולוגיים שונים), את בעצם יוצרת בעצמך. כך שכשאת מבקשת למצוא דרך להתמודד עם הדחפים שאת בעצמך יוצרת, אני לא חושבת שאפשר לעזור אלא בדרך אחת, להפסיק ליצור אותם, להבדיל מלהלחם בהם. זה לגמרי בידיים שלך אם רק תתני לעצמך סיכוי אמיתי לשנות את אופן החשיבה וההתייחסות לגופך ולמזון. מאחלת לך הצלחה רבה בכל דרך שתבחרי. שלך, באמפטיה רבה לאה

מה דעתכם על תוסף המזון הזה? הוא אמור לגרום להאצת ההרזייה כאשר לוקחים אותו שעה לפני פעילות אירובית.

שלום סבא 7.5 (מאיפה הבאת את הכינוי הזה?) L-קרניטין היא תרכובת שידועה כחומר ארגוגני ((תוסף עזר) לספורטאי סבולת (רמת מאמץ עצימה לאורך זמן, לדוגמא: מרתון, טריאתלון, רכיבת אופניים מקצועית וכ"ו). ידועים לה 3 תפקידים שאכן יכולים לגרום לנו לחשוב שהיא יעילה בהרזייה, והם: 1. העברת חומצות שומן מסוימות לחמצון ("שריפה) כמקור אנרגיה. 2. הגברת המטבוליזם של גלוקוז (סוכרים) - אך זה בא על חשבון משהו אחר. 3. מזרז חידוש מאגרי ה- ATP שהיא המולקולה האנרגטית של הגוף (אנחנו קוראים לזה באופן מעוות קצת "קלוריות" - מושג שהגוף עצמו לא מכיר). "זרוז חידוש מאגרים" משמעותו שצריך למלא את המאגרים מחדש. כל התפקודים הללו רלוונטיים לספורטאים הישגיים בתחום מאוד מסוים. החומר הארגוגני הזה נועד לסייע לגופם לספק מספיק אנרגיה לאורך זמן (פעילות סבולת היא פעילות ארוכה). זה לא רלוונטי לספורטאי כח למשל (אצני ריצות קצרות, לדוגמא). איך לומר בעדינות. הפיזיולוגיה שלהם טיפל'ה שונה משלך ומשלי. וגם במקרה שלהם, ישנו מינון מסוים שמתחתיו זה לא עושה כלום ומעליו יתכן אפקט רעילות, יש משך זמן מסוים הנדרש כדי להבחין בהשלכותיו והכי חשוב מהכל - הוא רלוונטי רק ברמת עצימות גבוהה של המאמץ הגופני. כך שגם ספורטאים מקצועיים לא יחושו בהשפעותיו ברמת עצימות בינונית. עלו לא פעם טענות שקרניטין מסייע בהקטנת מסת השומן, אך הריני להודיעך בצער , הדבר לא הוכח מדעית עד רגע זה. כי אילולא כך, הייתי מוכרת L-קרניטין, במקום לבלבל לך במוח. שיהיה לך שבוע מקסים שלך לאה

שלום רב, בתי בת 8 וחצי גובהה 1.40 שוקלת 50 ק"ג... כל הזמן רעבה, ממעיטה בפעילות ספורטיבית, ואני ממש בלחץ... הינו אצל הדיאטנית של הכללית, אך לצערי הילדה לא אוכלת לפי מה שאומרים לה. מה עושים? איריס

שלום לך איריס. אכן המשקל של בתך הוא גבוה מאד לגילה. אני ממליצה לקחת אותה לטיפול משולב אשר יכלול של טיפול רגשי (רצוי באומנויות כי לילדים יותר קל לשתף פעולה בנושא) פעילות גופנית והדרכת הורים. אין שום טעם לקחת את הילדה לדיאטנית ולנסות לכפות עליה דיאטה זה פתרון חלקי שלא יחזיק מעמד לאורך זמן. בתך היא בגיל אידיאלי להרזיה בריאה ונכונה. תזהרי מאד מלהכניס אותה למלכודת הקטלנית של דיאטות אשר מורידות דימוי עצמי, מרחיקות את הילדה מגופה ומתחושות וצרכים שלו ומקבעות דפוסי מחשבה שמנים. השינוי החשוב ביותר שחשוב לעשות הוא דווקא אצלך. בהצלחה בלה

איריס שלום אני מבינה את הדאגה שלך ורוחשת אמפטיה רבה למצוקה שאת מתארת. איריס, אם את פונה אלי ושואלת אותי, אענה באופן חד וברור: לא להכניס את הילדה לסחרור הדיאטות בשום פנים ואופן. אצל רובנו המכריע, גדולים וקטנים, ההשמנה הראשונית מתפתחת על רקע רגשי. המזון מקבל תפקיד למלא חלל, ריק, כלשהו. לטפל בחסך אחד (רגשי) באמצעות חסך אחר (פיזי-מזון) הוא טעות איומה שיש לה השלכות פיזיות ורגשיות. כדיאטנית שמתנגדת באופן נחרץ לדיאטות כאמצעי להרזייה, לעולם לא אטפל בילדים כיוון שילדים אינם גדלים בחלל ריק. במקרים כאלה אני בדר"כ אבקש אינפורמציה מההורה לגבי עצמו - מה שמעניין אותי זה מודל החיקוי של הילד והאוירה בה הוא גדל. מה שמעניין אותי זה איך את חיה עם גופך ואיזו מערכת יחסים את מקיימת עם האוכל. מה שמעניין אותי זה העולם החברתי והרגשי של הילדה. ואף פעם לא מה היא אוכלת וכמה. וזה בהסתמך על העובדה שבתך היא ילדה בריאה. עלייך להבין שיתכן מאוד שבתך למדה להתמודד עם דברים מסוימים בחייה באמצעות מזון. והתפקיד שלך זה לעזור לה להתמודד עם הדבר האמיתי, רק אז המזון יאבד את מהנפח שהוא תופש בחייה. כרגע למזון יש כנראה תפקיד גדול מדי וכל עוד זה המצב - שום תפריט שירשם, ושום דיאטנית מדופלמת לא ישנו את זה. ההיפך הוא הנכון, ההבנה שלה שהיא לא עומדת בציפיות הסביבה (שלך, של הדיאטנית) מקשה עליה עוד יותר ועלולה לפגוע בדימוי העצמי שלה. עזבו את האוכל, הוא לא הבעיה. עזבו את ההשמנה שלה, התמקדו בה והשקיעו בעצמכם כמודל החשוב עבורה וכאחראים למילוי צרכיה האמיתיים. איריס יקרה, אין בכל מה שכתבתי כדי לשפוט או לבקר אותך כאם. אין ספק שהפניה שלך לפורום מעידה על דאגתך הכנה, על איכפתיות רבה. וכולי תקווה שאת מוצאת כאן כיוון אחר, זוית ראיה שונה שאותה תראי לעזר. הלחץ מפעיל אותנו לעיתים קרובות לפעולה ולא למחשבה. עצרי, אנו מגדלים ילדים לבגרותם ולא לשנה. חשבי על תוצאות לטווח רחוק, על הדימוי העצמי שלה. אם תפעלי נכון, יתכן מאוד שבגיל 20 היא תראה תמונות מגיל 8 ולא תבין איך היא היתה פעם שמנה. אל תעזרי לה לתייג את עצמה כשמנה. ראי בהשמנה שלה ביטוי לקושי, ראי בהשמנה שלה קריאה לעזרה (לא כבעיה בפני עצמה). ואני חוזרת לגישה האישית שלך לגוף ולמזון. כל עוד יחסייך עימם לא בריאים יהיה קשה להעביר לילדה מסר בריא. השקיעי בעצמך, אם יש צורך, את המשאב הכי יקר לבתך. שלך לאה פינטו

אני בעד להקשיב לגוף ולמה שהוא דורש... הבעיה היא שבבוקר אני רעבה מאוד ,מסוגלת לאכול כמויות של אוכל ואחר כך כל היום לא מסוגלת לאכול כלום....האם זה נורמלי?

נשמע נורמלי לחלוטין .

הי במבי (שם חמוד אימצת לך) מה שאת מתארת הוא בהחלט אפשרות במידה ואת אכן יודעת לזהות את הרעב שלך ואת הסיפוק שלך. וכן, יש ימים כאלה ויש גם אחרים. הרעב לא תלוי בשעון ובסדר יום שלנו הוא פונקציה של תהליכים פנימיים הנסתרים מעינינו. זה כמו להתייחס למתן השתן שלנו - אינך מודעת לתהליכי סינון הדם המתבצעים בכליותייך אלא רק לאות שקורא לך לרוקן את השלפוחית. וגם כאן, האם יש שעות קבועות בהן את מרוקנת את השלפוחית? סביר להניח שלא. את עושה בחוכמה כשאת נותנת לגוף שלך לווסת ולנתב את האכילה שלך. בהצלחה לאה

שלום רב ותודה מראש! אני בחורה בריאה בת 23. בגיל 12 בערך גליתי שיש לי נטיה להשמין (לא תורשתית). אני צימחונית וכמעט טבעונית (חלב סויה, מעט מוצרי חלב), עושה אירובי בין 3 ל4 פעמים בשבוע, ואוכלת הכי בריא ומחושב קלורית שאפשר. הכוונה: מוצרים מלאים, קטניות, הרבה פירות וירקות, בלי מטוגן, מעט מתוקים ובלי ג'אנק בכלל. הארוחות שלי בדרך כלל קטנות,ואני מודעת לעלות הקלורית של המזון. בדיקות הדם מראות שהכל תקין, כולל בלוטת התריס. ובכל זאת מאוד קשה לי לשמור על המשקל...גובהי 1.64 ואני שוקלת בדר"כ 59, שזה סביר, אבל אני רוצה (כמו כולן) בטן שטוחה, ועובדת על זה כל כך קשה! למה אני לא מצליחה? מה ניתן לעשות?

שלום נועה לכלל בני האדם הבריאים יש את היכולת הפיזית להשמין בדיוק כמו שיש להם את היכולת הפיזית לרזות. כולנו נולדנו עם תאי שומן וביססנו את המסה הזו ,שמורכבת תאים תאים, בילדותנו. לכל תא שומן יש את היכולת להתרחב מאוד (להתמלא במולקולות שומן) ויש את היכולת להתכווץ ולהתרוקן. ההשמנה בגיל הבוגר היא פונקציה שלך גדילת תאי השומן (לא בכמותם הכוללת אלא כל תא ותא פשוט מתרחב). לכלל בני האדם יש את היכולת הזו, זה חלק מהפיזיולוגיה הטבעית והבריאה של הגוף להתמודד עם עודפים. כך שמה שאני מציעה בשלב ראשון זה לא לתייג את עצמך ב"קבוצת האומללים בעלי הנטיה" כי זו לא אמת וזה לא נכון לך רגשית ומנטלית. ע"פ תאורך, את מנהלת אורח חיים מאוד קפדני וכל עוד זה מתאים לך ואת חשה בו בנוח, את תמשיכי וזה ממש לא משנה במה אני, לאה פינטו, מאמינה. לכן הדבר היחידי שאתייחס אליו הוא השאיפה לבטן השטוחה. ראשית, דעי שמה שתורשתי הוא המבנה שלנו ובתוכו כלול גם האופן בו מתפזר השומן התת עורי שלנו. זה יוצר שונות בין בני אדם במראה, ללא קשר להשמנה או הרזייה. יש נשים שלא משנה כמה ירזו תמיד תבצבץ להן בטן קטנה וחמודה (לרוב בחלק התחתון) ויש נשים שגם כשהן משמינות, הבטן נותרת באופן יחסי לשאר הגוף שטוחה. ואם גנטיקה אמרנו, המשמעות היא קבלה ואהבה או....ניתוח פלסטי (אל תראי זאת חלילה כהמלצה שלי, אני בהחלט מוצאת באפשרות הזו טעם לפגם ועדיין זו אפשרות שנשים מסוימות ממשות). האופציה הטובה ביותר עבורך, עד כמה שאני מתרשמת, היא חיטוב. חיטוב של שרירי הבטן. פעילות ארובית עובדת על רקמת השומן, פעילות כח (חיטוב) עובדת על השרירים. קיצור שרירי הבטן תוך עבודה ממוקדת זה כמו הידוק חגורה. התייעצי עם מאמן כושר. בהצלחה לאה

יש אנשים גם בגיל מבוגר שאוכלים המון ולא מצליחים להשמין אומנם הרוב לא ככה אבל יש לא מעט אנשים כאלה ויש אנשים שאם הם עוברים את ה 1500 קלוריות ביום הם ישר משמינים ויש אנשים שאוכלים אלפי קלוריות ביום והם רזים מאוד ולא משמינים זה הכל גנטיקה

אני עשיתי דיאטה והגעתי למשקל של 77 קילו (אני בן 28 וגובה שלי 177). לפי אתר אינטרנט משקל שלי בסדר ואני אמור לאכול 3300 קלוריות ליום כאשר בדיאטה אכלתי 2000 קלוריות ליום. שאלה היא שעדיין יש לי 2-3 קילו עודפים וזה מרוכז באזור חזה ובטן, כמה קלוריות אני אמור לאכול עכשיו ליום ואם תרגיל בטן + הליכה מהירה יכולים לי לעזור להוריד 2-3 קילו מהבטן וחזה. בכבוד רב,אלכס גוחמן

אלכס יקר השאלות שאתה מעלה אינן רלוונטיות בגישה שאנו מובילות בפורום זה. כשתחליט שספירת קלוריות זה לא בשבילך, נוכל לסייע. בשלב זה, אני מציעה לך לפנות לפורומי דיאטה. יום טוב לאה

אשמח לדעת כמה קלוריות יש ברבע מטר פיצה שכן אוכל בפיצה מטר והייתי רוצה לדעת כמה קלוירות פיצה בכמות כזו מכילה. תודה רבה

היי, אני לא סובלת מעודף משקל, אבל בכל זאת הייתי רוצה להוריד כ-4 ק"ג בערך מהמשקל שלי. הבעייה היא שעברתי תאונת דרכים לפני כחודש ויש לי פגיעה בגב (זזו לי חוליות בגב התחתון) וגם בעייה בברך (פיקה גבוהה) שמגבילים אותי מאוד באימון גופני. בעצם הינתיים אני לא יכולה לעבוד על שרירי הבטן שהיא הראשונה שהייתי רוצה שתרד. האם שימוש בתכשירים להרזייה ללא אימון יגרמו גם לחיטוב הגוף כי בסופו של דבר משקל הגוף שלי תקין אני רק צריכה לחטב אותו אבל בהתחשב במצב אני שוקלת אפשרות של שימוש בתכשירים שכאלה. מודה לכן מראש, נוי.

שלום לך. לא ברורים לי שני דברים. 1 למה את רוצה לרדת אם את במשקל תקין? 2 על איזה תכשירים את מדברת?

שלום נוי. למיטב הבנתי את מבקשת להרגיש נוח וטוב יותר עם גופך ומודעת לעובדה שלצורך כך לא נדרשת הרזייה אלא חיטוב. והמשמעות הפיזיולוגית היא שאין צורך לצמצם את רקמת השומן שלך אלא לקצר ולעבוד על חגורות השרירים שלך (בעיקר בבטן) שאכן ישפרו את מידת החיטוב של גופך. אם אכן כך, אינני מכירה ולו תכשיר אחד שיודע ויכול לעשות העבודה הזו אבל אני כן מכירה מכשירים שמיועדים לאנשים בעלי הגבלה פיזית. מה שאני יכולה להציע לך זה לנסות לאתר מאמן כושר בעל ידע והתמחות ברפואת ספורט (מיותר לציין שלא לכל מאמן כושר יש את ההשכלה וההתמחות הזו). אני, אישית מכירה מאמן כזה שהוא בעל מכון שמתאים תוכנית אימון אישית גם לבעלי מוגבלויות פיזיות (גב, צוואר וברכיים הם כמובן השכיחים ביותר). אם תרצי לבדוק אפשרות כזו עבורך, תוכלי לפנות אלי למייל הפרטי ואקשר בינכם. יתכן והוא ידע להפנות אותך למסגרת דומה באזור מגורייך. בהצלחה והמון בריאות לאה

שלום לכן, אני בת 38 אחרי 2 לידות שהאחרונה הייתה לפני 4 שנים. במשך שנים שלפני ההריונות והחתונה עצמה עשיתי דיאטות כאסח שלא נדבר על השמירה על הירידה במשקל שהיא גם סוג של דיאטת כאסח בפני עצמה. היום אני מנסה לשקם את גופי ושולטת באוכל מנסה לרזות אבל החלטתי שלא "לריב עם הגוף שלי". אני עושה ספורט ; פעמיים בשבוע אירובי ו 2-3 פעמים בשבוע הליכה. בבוקר אני אוכלת: 2 פרוסות לחם קל + גבינה ושתה אקטימל. ביניים : פרי בעבודה: ירקות + 2 פרוסות לחם קל + ביצה קשה / חביתה/ פסטרמה/ טונה/ טוסט. בבית: ארוחה חמה ב- 17:00 - 2 שניצל תירס/ עוף בגריל/ דג אפוי/ חזה עוף בתוספת ירקות מבושלים / חיים. בערב - יוגורט 1.5% בתוספת פרי. אני לא מרגישה שאני צריכה עוד אוכל כי אני אוכלת לפי הצורך. מתוקים אני גם אוכלת אבל גם לפי הצורך אם אני מרגישה למשל שעכשיו בא לי לאכול שוקולד אני מסתפקת עכשיו ב - 2 קוביות וכן גם לגבי עוגיה. שאלתי היא האם אחרי אימון ספורט שנגמר אצלי בד"כ בשעה 21:00 אני יכולה לשתות נס קפה עם חטיף אנרגיה. תודה מראש, יעל וסליחה על האורך.

שלום רב לך. נראה לי לפי שאלתך שאת לא ממש מבינה את הראש של הפורום הזה. נראה לי שאת פונה אלנו כדאיטניות לצורך קבלת מידע תוזנתי או אישור של התפריט שלך, שנגיד לך האם את פועלת נכון תזונתית. הגישה שלנו מאד שונה, אנחנו חושבות שרק הגוף שלך יודע מה נכון וטוב עבורו, ולכן לשיטתנו עלך פשוט לשאול את עצמך אחרי אימון שתי שאלות בלבד - האחת האם אני רעבה, השניה למה בידיוק אני רעבה ואז לאכל אותו. לפי השיטה שלנו הגוף שלך יודע טוב מאד מה כמה ואיך עליו לאכל. אני שומעת מדבריך שאת למודת דיאטות ומנוהלת על ידי ראש דיאטתי. במצב כזה נראה לי שיקשה עליך להתיעץ עם הגוף. מקווה שעזרתי

בעבר אכלתי פחות ואכלתי מוצרים דיאטיים נכון להיום אני משתדלת לאכול פחות דיאט כוונתי היא אני אחרי פעילות גופנית לא רעבה אבל למיטב ידיעתי צריל לאכול מפני שהגוף עדיין שורף וגם על מנת לעזור לבנות שריר? תודה,

השארתי תגובה עבורך בעמוד 32 למטה כתגובה לפנייה של "מישהי" , אשמח אם תוכלי להגיב לפנייתי. תודה

אל תשאלי. ואם בכל זאת תשאלי למה אני מתעכבת אז זה בגלל שכתבתי לך תשובה ארוכה ומקיפה למדי אלא שהמשלוח נכשל והיא נמחקה. אז תני לי טיפל'ה זמן ומבטיחה להשיב....שוב. שלך לאה

לשאלות כאלה אבל אני פשוט תוהה לאיזו קטגוריה זה מתייחס :) קודם כל שלום לכולם! אני בחורה מאוד מאוד שמנה. לא עשיתי דיאטה מסודרת מזה שנה לפחות. אני אוכלת הכל ולא עושה פעילות גופנית. לאחרונה שמתי לב בירידה ספונטנית במשקל. בכ-3 החודשים האחרונים ירדתי כ-7 קילו, וממש בשבועיים האחרונים שמתי לב במקרה (אני לא נוטה להישקל לעיתים קרובות מדי) שירדתי עוד 3 קילו מהפעם הארחונה שנשקלתי. כל זה היה נהדר אילו לא הייתי מרגישה נפוחה כל כך!!! לא רק שאני לא מרגישה שאני מאבדת ממשקלי, אני מרגישה את ההיפך הגמור!!! אני מרגישה כבדה מהרגיל, נפוחה כמו בלון, והאמת היא שאני גם נראית כך! נדמה לי שככל שהמשקל יורד כך הנפיחות שלי גוברת!! הכיצד?!!? מישהו נתקל אי פעם בתופעה כזו? למישהו יש הסבר הגיוני בשבילי או עצות כיצד להתמודד עם המצב? תודה מראש!!!!

שיכולים להיות לה כל מיני הסברים ואחד מהם יהיה בטוח נכון. מציעה לך לערוך קודם כל בירור עם רופא המשפחה, תארי בפניו את חוויותייך וממצאייך, הוא גם ידע לקחת אנמנזה טובה ומעמיקה יותר, ספציפית אלייך. בהצלחה, ואם תרצי, שתפי בהמשך. שלך לאה

קראתי מס' הודעות שהגבת להן, והתרשמתי מאוד מטענותייך... אולם לגבי טענתך כי יש להקשיב למוח... כיצד אני אמורה לנווט את עצמי? כיצד אני צריכה או אמורה לחשוב? אשמח אם תוכלי להיות ספציפית יותר...

בוקר טוב שרון. בדיוק כמו שאת מקשיבה לחברה, ללמוד להקשיב לעצמך. את האדם שאיתו את משוחחת הכי הרבה פעמים ביום והשיח הזה הוא שיח עם הרבה סימני קריאה ומעט מאוד סימני שאלה. התנסות חביבה בהקשבה למחשבות שלנו אני יכולה להביא מהספר "דרך האומן" של ג'וליה קמרון. היא מציעה לכתוב מה שהיא מכנה "דפי בוקר" (אך אפשר להתנסות בזה בכל שעה ביום) - פשוט לשבת עם דף לבן מולך ולתעד כל מחשבה שעולה מבלי להתעכב על ניסוחים, פרשנויות, הבנות. לכתוב כל מה שעולה. מהתרגיל הזה אפשר ללמוד לא מעט על אופן החשיבה שלנו, בין השאר, ניתן לשים לב שקשה להדביק את קצב הכתיבה לקצב שטף המחשבות שעולות, ניתן להבחין שבדקה אחת אנו חושבים ים של מחשבות לא ממוקדות, יש מחשבות שחוזרות על עצמן ואחרות פחות, יש מחשבות שגוררות אחריהן מחשבות נוספות - אך הן עוברות ומשפיעות על מצב הרוח שלנו ובסיכומו של דבר על ההתנהלות שלנו דף כזה יכול להראות ככה למשל: חייבת להגיע לדואר היום, הילד לא ישן טוב בלילה, היום אני אלבש את החולצה השחורה, חייבת להתקשר לרינה, וואוו הוילונות מה זה מאובקים, אני אכנס להתקלח, גידי לא הוציא את הזבל, מה אני עושה עם הפרוייקט הזה.......יש כתם על המפה, הפרחים יפים, אני שמנה......וזה נמשך ונמשך. קמרון, בספרה, ממליצה על כתיבת רצף של 3 דפים כאלה ותאמיני לי שהיד כואבת. אני מציעה לשאול את השאלה: על מה חשבתי? או מה חשבתי? כשהחלטתי שנכון לעשות כך וכך. בצורה אובייקטיבית ככל הניתן לברר עם עצמנו מהי המחשבה שנתנה לנו את הלגיטימציה, מהי הנחת היסוד שקבעה לנו "זה ממש בסדר" או "זה ממש לא בסדר לנהוג כך" כי בסיכומו של דבר אם עשינו משהו, התנהגנו באופן מסוים ברור שהיה משהו בתודעתנו שאיפשר זאת. לא מזמן התפרסמה כתבה על הפגיעה באחד מהכלים המתוחכמים של חיל הים (מלחמת לבנון האחרונה). ברור שההחלטה לא להפעיל את מערכות ההגנה של האוניה הזו היא תוצר של מצב תודעתי מסוים (על זה גם נכתב). הנחת היסוד ש"אין סיכוי לפגיעה" יצרה תחושת בטחון ומכאן שאין צורך להגן על עצמנו (מה שהתברר כהערכה שגויה) - אך המסר הוא שלכל פעולה או אי פעולה שלנו קודמת מחשבה / הנחת יסוד / אמונה שמאפשרת אותה שמניעה אותה. מודעות לאופן בו אנו חושבים היא מיומנות שדורשת תהליך מובנה והמון התנסות ואימון. איך אנו מתמודדים עם מה שאנו מוצאים שם, זה כבר סרט אחר שלא ניתן להכנס אליו יותר מדי במסגרת הפורום. שאלת, "כיצד אני אמורה לחשוב?" - אם אני אומר לך איך את אמורה לחשוב זה יהיה בדיוק כמו לאמר לך מה את אמורה לאכול או איך את אמורה לחיות את חייך. זה לא יכול לעבוד. אלו הן הבנות ובחירות שצריכות לבוא מתוכך, אחרת תוחלת החיים שלהם עגומה. יום פורה ומקסים שלך לאה

אני מעריכה את המאמץ שלך לנסות ולהבהיר לי כיצד אני אמורה לפעול, אקדיש לכך מחשבה ואנסה לרדת לשורש העניין. מקווה שאצליח.

הם א. לא ממש עוזריםלכם בדיאטה ב. לא בריאים ג. יכול להיות אפילו שהם משמיניים יותר ממוצרים רגילים. עשו על זה מחקר: http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=3207

קיבלתי את הזמנתך לקרוא את הכתבה וקראתי. חשוב לי להבהיר שתגובתי איננה מכוונת אלייך אל לכלל הגולשים. אני בהחלט יכולה להסכים עם הכותרת אך חשה אי נוחות רבה עם לא מעט סוגיות שעולות בכתבה, ובעיקר : רגשות האשם. אתחיל ואומר שמקומם אותי הזלזול באינטלגנציה של הציבור. אנשים הם לא טיפשים, הם יודעים לספור גם את ה- 40 קלוריות של המעדן דיאט. אני חשה שעולה כאן שוב אותו ריח של העברת אחריות מאגף המדע והאקדמיה לאגף הביצוע. אני בהחלט מסכימה גם עם הנתונים המביכים שמראים כי ככל שאנו משופעים במזונות דיאט ולייט, כך אנו מוצאים עצמנו (כמין) שמנים יותר. אלה הם נתונים מספריים וגרפיים שפרסם משרד הבריאות האמריקאי. אך אני בהחלט תוהה בנוגע לפרשנות ויותר מכך בנוגע להסקת המסקנות כפי שהוצגו בכתבה. לשיטתי הסיבה היא לא מוצרי הדיאט עצמם, הם לא משמינים אותנו, הם רק לא ממש בעלי ערך להרזייה שלנו. מה שמשמין אותנו (חוץ מאכילה רגשית מרובה) זו ההגבלה הקלורית, צריכה של מזונות שאנו "תוקעים" רק כדי לשבוע וחלילה לא לרעוב להבדיל מלאכול על מנת להנות ולהיות מסופקים ודבר נוסף וחשוב מאוד הם רגשות האשם שלנו. כן כן, רגשות אשם זה נורא נורא משמין. הנחת היסוד שעולה מהכתבה היא שאם נצרוך מזונות בעלי תכולה קלורית (שוב פעם הקלוריות, לא מרפות) גבוהה יותר נרגיש מספיק אשמים כדי לא לצרוך מהם עוד. וזה הציטוט: "אנשים אינם חשים אשמה כאשר הם אוכלים מזון דיאטטי" זה באמת מה שמאפיין אנשים רזים? הם חיים עם רגשות אשם בנוגע לאכילה שלהם? זה ההבדל בין הרזה לשמן? אם כן, מי לעזאזל רוצה להיות רזה? אז אני אגלה לכם משהו, אנשים רזים נהנים ומסופקים מאכילתם, לרגשות אשם אין שום קשר חיובי עם עניין ההרזייה. לעומת זאת יש להם קשר מובהק עם ההשמנה. ואני שואלת, האם לא רגשות אשם הם אלה המובילים אנשים לאכילת יתר? הרי כל המסגרת הדיאטטית היא מערכת כללים של "עשה ולא תעשה" - למה נוצרה המערכת הזו אם לא כדי שנדע בודאות מתי אנו "בסדר" ומתי אנו "לא בסדר" - מערכת שיפוטית שמבוססת על הערכות מעוותות, מערכת נוקשה של שחור - לבן. לעיתים קרובות מספיקה סטיה קטנה מהגבולות, שאנו, הצבנו לעצמנו על מנת שנחוש רגשות אשם על היותנו "לא בסדר". ואני לא יודעת מה איתכם (אני רק יכולה להניח), כשאני הייתי בסרט הזה של הדיאטה, אצלי זה תמיד נגמר בבולמוס. שיפוטיות הולכת נפלא עם רגשות אשם עצמיים, ועם האשמה בכלל. ישנו מודל הנדנדה (מהשיר "נד נד", זוכרים את "...מי למעלה, מי למטה") - במודל הזה אפשר לראות שככל שהחסך (הדיאטטי) נמצא למעלה, רגשות האשם נמצאים למטה. וכי למה שארגיש אשמה אם אני ילדה כ"כ ממושמעת. אלא מה, החסך הזה מוגבל בכמות ובזמן ובסיכומו של דבר יתחיל לרדת. זה בדיוק הזמן שבו יתחילו להמריא אט אט ובטוח רגשות האשם עד שהחסך (שלתפישתנו המעוותת הוא הדרך לרזות) ירד למטה ונמצא עצמנו בחוסר שליטה וב..דכאון (מרוב רגשות אשמה, כמובן). כדיאטנית המאמנת לתהליכי הרזייה ללא דיאטה, אני יכולה לשתף ולספר שאחת החוויות הכי משמעותיות שחווים אנשים בתהליך הוא חופש. חופש ממה? מרגשות אשם. זהו חלק מהותי בתהליך כי כפי שכבר אמרתי, רגשות אשם זה מאוד מאוד משמין. אם יצאו לרגע מבועת הדיאטה, יוכלו אולי לראות את האבסורד אך כל עוד זו צורת החשיבה בתוכה חוקרים כלואים...יהיה מאוד קשה לראות את הגיבנת. לא, רגשות אשם זה לא מה שיעזור לכם להפטר מההשמנה שלכם. רגשות אשם רק גורמים לנו להרגיש רע עם עצמנו.וכשרע לנו עם עצמנו אנו כעוסים ומענישים. אחד יעניש את עצמו בצום (ברור שלא יחזיק הרבה זמן מעמד) ואחר יעניש את עצמו בהאבסה ובפיטום (מה שקל יותר להחזיקבו מעמד ומה שנחווה ע"י אחוז ניכר מבין השמנים והמשמינים). ואגב, רגשות אשם מלווים אותנו בכל מיני הקשרים בחיים ולא רק בהקשר של אוכל, פשוט שם הרבה יותר קל לקבוע את המסגרת. ועוד דבר אחד קטן לסיום. רגשות אשם אינם מעידים על לקיחת אחריות. על אף העובדה שרבים נוטים לבלבל בין השניים, אבהיר - נטילת אשמה איננה דומה ללקיחת אחריות. אז גולשים יקרים, אם עולות שאלות, אם יש השגות, אם משהו רוצה להמשיך ולפתח את הדיון, אתם בהחלט מוזמנים. שלכם לאה

לפני כמה זמן שמתי לב שיש לי כמות של סימנים אדומים שנראים כמו שריטות על החזה וגם קצת בצידי בצמיגים בבטן.......עליתי במשקל ואני חושבת שזה בגלל זה..יש מצב? אם כן למה זה

שלום רב, יתכן ומודבר בסימני מתיחה של העור - בעיה שאכן עלולה להגרם מעליה במשקל. .

שלום. לפני כחודש החלטתי לעשות מעשה, והפסקתי לאכול בערבים. חשוב לי להדגיש שבמהלך היום אני אוכל ת בדיוק כמו קודם וגם רמת הפעילות הגופנית שלי לא עלתה (למרות שמראש היא היתה טובה - פילאטיס, יוגה ורכיבות קצרות על אופנים). נדהמתי מהשינוי הדרסטי שחל - תוך חודש ירדתי 3.5 ק"ג. אני חייבת לדעת - מה ההסבר הביולוגי לזה? האם הגוף באמת כל כך סובל מעיקול בלילה? האם אנחנו לא שמים לב מה אנחנו אוכלים בערבים? תודה

שלום לך התוהה. את מכירה את הגוף שלך הרבה יותר טוב מאתנו. מה לדעתך התשובה לשאלה שלך?

במידה ואכלתי בארוחה מסויימת מעבר לנקודת השובע האם אוכל "לתקן" זאת ע"י פעילות גופנית?

שלום נאור. ראשית שאלה למחשבה- איך אתה יודע שאכלת בארוחה מסוימת יותר מדי? האם אתה קובע זאת משום שאתה ממש יודע להרגיש את הגוף שלך או מפני שלגישתך עברת קצובה מסויימת? ונניח שאכן הזנת את עצמך מעבר לצרכים הנוכחיים של גופך, מה אתה מאמין שקורה? אני מנחשת שאתה חושב שברגע זה ממש הגוף שלך משמין. אז לא, זה לא עובד ככה. מה שיקרה זה שני דברים: 1. תחוש אי נוחות וכבדות - מסר שמגיע מגופך ("די לי. יותר מדי לי") 2. יקח הרבה יותר זמן עד שגופך יעביר לך מסרים על רעב ועד שזה יקרה הוא ינצל וישתמש באנרגיה העודפת שסיפקת. כך שכשעובדים חכם ובהתאמה עם הגוף, איננו צריכם לתקן שום דבר. באופן כללי, פעילות גופנית לאחר אכילה (ובודאי אכילה רבה) היא הדבר האחרון עליו אוכל להמליץ לך. מערכת העיכול תובעת מספיק אנרגיה גם ככה, איננו רוצים לשבש את עבודתה כדי להעביר משאבים לשרירים. מעבר לזה, ההרגשה תהיה מאוד לא טובה. שיהיה ערב נעים לאה

אני קצת שמנה בירכייים וברגליים עצמם [ שוקייים ] איזה תרגילים אני אמורה לעשות כדי להוריד את השומן הלא נחוץ ?

האם כל מוצרי הטבעול למינהם אכן תורמים מבחינה תזונתי לגוף והאם הם גורמים לנפיחות וקשיי עיכול? תודה מראש

שלום שרון. מוצרי טבעול מיוצרים מפולי סויה . הם נחשבים מזון מתועש. לדעתי קשה להגדיר אותם כמזון שהוא הכי בריא לגוף מצד שיני הם עדיפים על מזונות רבים אחרים דוגמת בורקס. אני חושבת שאפשר לשלב אותם בתזונה שלך. אל תשכחי לשאול את הגוף שלך מה דעתו עלהם.

האם הייתן ממליצות על השיטה לא לצורך הרזייה? בתור "אורח חיים", לשם שינוי תפישה וחשיבה לגבי אוכל ובעיקר לקבלה של הגוף? ושוב, לא להרזיה... מה שלומך לאה? התכתבנו לפני כחודש במייל... רציתי להגיד לך תודה והשארת לי כמה נקודות למחשבה... תודה מראש.

היי טל, השיטה היא גישה לחיים גישה המעודדת אותך להסתכל על עצמך ועל גופך בדרך שונה . יש לי מטופלות במשקל תקין לחלוטין אך באו לצורך איזון פנימי. תלוי מאד מה מערכת יחסים שיש לך עם אכל. אם את רזה טבעית או רזה שומרת זה שונה מאד. אני באופן אישי עובדת לא רק בנושאים הקשורים בתזונה וכך גם לאה. עלך לבדוק מה בידיוק את רוצה לשפר בחייך ואז אפשר להגדיר מטרות ולהתקדם .

זוכרת את התכתבותנו בהחלט ושמחה לשמוע ממך שוב. מנסיוני האישי והמקצועי אני יכולה לספר שהגישה הזו אולי מתחילה ומתמקדת בזירה מאוד מסויימת שהיא ההרזייה אך השלכותיה רבות ומגוונות. כל הגישה בעצם באה ואומרת - הפסיקו להלחם, עשו שלום! והשלום, קלישאי ככל שיישמע, מתחיל ביננו לבין עצמנו. מרכיבי יסוד בגישה הזו הם כבוד (לעצמנו, לגופנו, לרגשותינו), חמלה, קבלה, הרמוניה (עם עצמנו וסביבתנו), הגשמה (של רצונותינו), אהבה (בראש ובראשונה כלפי עצמנו) ודומיהם. כל אלה אינם רלוונטיים רק להרזייה הם דרך חיים, צורת התייחסות שעושה לנו רק טוב. יופי שאת עדיין כאן איתנו. באהבה רבה לאה

האם אכילת ירקות שגורמת לנפיחות בבטן גזים וכאבים מעיד על עיכול לא טוב ויכול לגרום להשמנה מה לעשות האם להמנע?????????

בוקר טוב אסתי. בואי נגדיר את המצבים השונים: 1. השמנה = עליה במסה של רקמת השומן בגוף. באופן כללי נובעת מצריכה גבוהה של אנרגיה (שנמדדת בקלוריות) בהשוואה לצורכיו הפיזיולוגיים של הגוף. 2. הרזייה = צמצום מסת השומן. השמנה והרזייה הם תהליכים המתקיימים ברקמת השומן שלנו. גזים הם תוצאה של פעילות מיקרוביאלית (חיידקים) בריאה במערכת העיכול שלנו (לא ברקמת השומן) בירקות (כמו בקטניות, בפירות, בדגנים מלאים) ישנה תכולה גבוהה של סיבים תזונתיים. מערכת העיכול שלנו איננה יודעת לפרק את הסיבים הללו כך שהם מגיעים במצב השלם שלהם למערכת העיכול תחתונה (המעי הגס). שם הם משמשים חומרי הזנה לחיידקים שמגנים על המערכת שלנו מפני חיידקים פתוגניים (אלימים ומזיקים). זה כבר אומר שאם יש גזים בעקבות אכילת ירקות זה לא רע בכלל. אגב, זו אחת הבעיות בצריכת אנטיביוטיקה שלעיתים קרובות מחסלת גם את החיידקים הטובים (אחת התופעות המעידות על כך הם שלשולים במקביל לצריכת אנטיביוטיקה). ישנם אנשים שאצלם הפעילות המיקרוביאלית עניפה מאוד עד כדי תחושת אי נוחות. יש כאלה שיפתחו גזים בתגובה לסלט ירקות ואחרים רק בתגובה לקטניות (שבהם כמות הסיבים הרבה יותר גדולה). כשמצטברים גזים במערכת העיכול התחתונה הם יוצרים נפיחות (כמו כל גז שנכנס למרחב אלסטי, בלון למשל). זו לא השמנה! זה לא נוגע לרקמת השומן. אז זו היתה התשובה לחלק הראשון של שאלתך. בנוגע לחלקה השני, לא, לא לוותר על ירקות, יש בהם יותר מדי יתרונות תזונתיים. מה שאת כן יכולה לעשות על מנת לנסות ולהקל: 1. לא לאגור גזים, פשוט לשחרר. אם קיים קושי ישנם תכשירים שמסייעים בכך. הם סופחים את הפחמן וההקלה היא מהירה למדי. 2. לחלק את צריכת הסיבים לאורך היום. 3. לשלב בתזונתך מוצרים פרוביוטיים שיעזרו לאזן את האוכלוסייה המיקרוביאלית במערכת העיכול שלך. (יוגורטים מסוג ביו ואפילו אקטימל). זה מאוד אינדוידואלי ולכן תצטרכי להתנסות ולבדוק מה מתאים לך אם בכלל. נשמח להתעדכן. שבת נהדרת לאה

עליתי ששה קילו מהרגע שהתחלתי בהרזייה ללא דיאטה אך הבנתי שזה טבעי, כשמשחררים את הרסן ומפסיקים לעשות דיאטה. כרגע המשקל מיוצב, למרות שאני אוכלת כל מה שאני רוצה וכמה שאני רוצה. אז אני מאמינה שהשלב הראשון מתקרב לסיומו, והגוף משלים את כל החסכים שלו מפעם. ואני רואה שדברים בפנים מתחילים להשתנות. היחס שלי לעצמי, היכולת לקבל אהבה. אבל תמיד יש את הקול הקטן הזה שעדיין לא בטוח מה יהיה, אם אצליח, וזה מה שגורם לי להתמרמר תמיד עוד מנקר בי הספק שאף פעם לא ארזה מה דעתכן?

היי רינת. אני נורא מתלבטת כיצד להגיב לך, את עושה דרך אמיצה בעיניי והדבר ראוי לשבח בפני עצמו. את חושבת לטווח ארוך ולא בוחרת בסיפוק המיידי שלא נותן מענה אלא לרגע. זה, לכשלעצמו בהחלט מעיד על רצון לשנות, על הבנה חדשה. יחד עם זאת, אני באופן אישי לא זוכרת אדם אחד שעבר אצלי את התהליך וחווה עליה כזו במשקל. ואני תוהה עד כמה החופש והלגיטימציה שנתת לעצמך מבוססים. בנוגע לקולות האלה שעולים בך - הם חלק מרפרטואר החשיבה שניהל אותך עד כה ושמבטא חוסר אמון המבוסס על נסיון העבר שלך. הקולות הללו ימשיכו לעלות ואין מה להלחם בהם. בתהליך אנו לומדים להקשיב אך לשנות את המיקוד ולא לתת להם לנהל אותנו. זו הבחירה, זו השליטה האמיתית שלנו. את מתנסה במשהו אחר ושונה לחלוטין ממה שהכרת עד כה (את למעשה עושה בדיוק ההיפך ממה שהאמנת עד כה) ולכן זה אך טבעי שתהיי במקום ל אי ידיעה, אי וודאות. במקום הזה אנו חשים חולשה וחוסר שליטה ומכאן הנטיה לחזור אל המקום המוכר, הידוע וה...בטוח. אז מה לעשות? היי מודעת לנוכחות הקולות ואל תבחרי בהם יותר. תני להם להיות קיימים אל תלחמי בהם, הם יעזבו כשלא יהיה בהם צורך ושימוש וזה יקרה ככל שתאמצי דפוסי חשיבה והתנהלות חדשים ואפקטיביים יותר עבורך. רינת, אני יודעת להעריך את מה שאת עושה ורוצה לבטא את הערכתי זו ולומר שאת יכולה לעשות את הדברים בצורה אפקטיבית ובונה יותר בשניים, מצאי לך מלווה מתאים. ישנם לא מעט דברים שנסתרים מעינייך ומהבנתך בתהליך זה ורלוונטיים רק לך. את מאוד בשלה להצלחה הזו לטעמי ואת יכולה לקצר את הדרך. ובכל זאת, מקווה שהארתי ועזרתי. שלך לאה

אני מנהלת יומן אכילה. וסיכמתי את כל הקלוריות שאכלתי, וגיליתי שאתמול צרכתי 2500 קלוריות. והתבעסתי. אז התחלתי לחשוב: אולי השיטה הזו לא טובה. אולי כל כך התרכזתי בלטרפד אכילות רגשיות שגרמתי לעצמי לאכול יותר? ואולי זה סתם קרה כי זה קורה לפעמים? ואולי זה קרה כי בפעמים שכבר אכלתי, העמסתי יותר מדי? (אני יודעת שבאחת הארוחות בודאות זה מה שעשיתי). ואולי זה קרה כי אני עוד לא מיומנת ולא רגילה וככה זה בהתחלה? אולי הקשבתי לרעב אבל לא לשובע? וחשבתי : אוף, זה לא עובד. וזה ממש ציער אותי כי ממש קיויתי שזה יעבוד.

היי סיגל. זה מזכיר לי מקרה מצחיק שקרה עם סבתא של אמא שלי בהקשר אחר לגמרי אך המסר הוא אותו מסר. באחד החגים קיבלה סבתא-רבא מתנה, בלנדר. סיפרו לה והסבירו לה טובות ונפלאות על הבלנדר הזה. וסבתא - רבא שאיננה מורגלת במוצרי חשמל מתקדמים (הדור של פעם, זה שעבד בעיקר עם הידיים, זוכרת?) חשבה שזה בהחלט יכול להקל על עבודתה. ואז, בשלב כלשהו, הגיע הרגע הגדול בו הבלנדר הופשט מאריזתו והונח על השיש. סבתא רבא זכרה בדיוק על איזה כפתור ללחץ וכך עשתה אחרי שהכניסה כל שנדרש לתכולתו. לחצה ו...כלום לא קרה. כיבתה ולחצה שוב...ושוב, כלום לא קרה. באכזבתה הרבה קבעה "זה לא עובד" והתארגנה לארוז את המתנה הגרועה שקיבלה. את בטוח כבר מבינה מדוע לא עבד הבלנדר. לא הסבירו לה שיש באריזה גם חוט חשמל שצריך להתחבר בקצה אחד לבלנדר עצמו ובקצהו השני לשקע שבקיר. כמה פעמים אנחנו קובעים קביעות מסוג זה ומבינים לאחר מעשה שפשוט הפעלנו/פעלנו לא נכון? כך קורה לא פעם בגישה הזו כשמנסים להפעיל אותה מבלי להתחבר אל תשתית תודעתית חדשה. פועלים מתוך ההגיון הישן שלנו ומבקשים שזה יפעל. כדי שהשיטה תעבוד בשבילנו אנו נדרשים ליצור מסגרת התייחסות מחשבתית חדשה. ואם לא נבסס אותה כבר בתחילת הדרך, זה לא יתנהל כראוי. סיגל, אני רוצה לציין שההבנות שאליהן הגעת חשובות ונפלאות. אכן, הנסיון שלנו לטרפד אכילה רגשית במקום להבין אותה ודרכה לזהות את הצרכים הרגשיים האמיתיים שלנו, יוביל ברובם המכריע של המקרים לאכילת יתר. כי במקום ללמוד ועל סמך הלמידה הזו לייצר את הדבר הנכון עבורנו, אנו שופטים, מבקרים, מלקים ומענישים. וכן, לעיתים זה פשוט קורה שלא בא לנו להתמודד (לפחות אנו מודעים למה שאנו עושים וזה לכשלעצמו מוריד את המינון) ולפעמים יש לזה אפילו סיבה פיזיולוגית שאיננו מודעים לה. כשאנו בוחרים לסמוך על הגוף שלנו, אנו לוקחים בחשבון שיש דברים שהוא מבין ואנו לא. ונכון גם שלדעת לזהות רעב זה דבר אחד ולדעת לזהות סיפוק ושובע זה דבר אחר לגמרי. ומהו רעב? גם כאן אינני יודעת למה את מתכוונת ולא בטוחה שאת מבינה למה אני מתכוונת. ונכון שמיומנות היא פונקציה של אימון ותרגול. נסי להזכר בדבר אחד שהיום את מאוד מיומנת בו, האם כך זה היה כבר בהתחלה? מה נדרש ממך כדי להגיע לרמת המיומנות האוטומטית היום? הדוגמא הקלאסית היא הליכה של תינוק-פעוט. אנשים בריאים -הולכים, רצים, קופצים ובעצם משתמשים ברגליהם בטבעיות רבה. האם כך זה התחיל? כל אחד ואחד מאיתנו נפל כמה פעמים על הטוסיק עד שלמד ללכת בבטחון. כן, אפילו המיומנות הזו, הטבעית כל-כך, תבעה מאיתנו תרגול ואימון. (ושם, אגב, זה היה קל יחסית כי לא היתה בנו האמונה שלא נצליח) סיגל, התרשמתי מאוד מהמייל שלך והשאלות ששאלת את עצמך, מהשיח הפנימי שלך. כל שאלה היא פתח להבנה וידע חדש. (רק כשאנו מתחילים לשאול שאלות, אנו מגיעים להבנות חדשות, אנו מתחילים לאפשר לעצמנו לדעת יותר, להתפתח, להגיע למקומות חדשים) צאי מהצער והייאוש את בתהליך למידה. הרשי לעצמך להיות בכרבולת הירוקה - ללמוד ולהבין, להיות מודעת למה חסר ואיך להשלים. יום נעים ומקסים שלך לאה

היי.. קיבלת את האימייל שלי????? מעיין

שלום רציתי לשאול: אני שומרת על תזונה מאוזנת ומקפידה על חלוקה ברורה של אבות מזון והגבלה קלורית בתקווה לרדת במשקל במתינות ובאופן בריא. חשוב לי מאד להבין את הרציונל בבסיס הקביעה לפיה לא מספיק רק להגביל קלוריות כדי לרדת במקל, אלא צריך גם להגביל כמות שומנים... האם אכילת שומנים בהגבלה קלורית תמנע ירידה במשקל? מדוע? סתם נגיד אכילה של1300 קלוריות ביום שרובן מורכות משומנים... מה רע בזה? תודה. חשוב לי לדעת גם כדי לשכנע את עצמי שאני פועלת נכון וגם "כדי להפיץ את הבשוה" של ירידה בריאה במשקל

לילך חביבתי. אני חושבת שאת מפנה את השאלה שלך לפורום הלא נכון. אני לא יכולה לעזור לך לשכנע את עצמך שאת פועלת נכון כי לא רק שאינני משוכנעת בעצמי, אני אפילו משוכנעת שכל הגישה שמנחה אותך שגויה. אני מזמינה אותך לקרוא קצת בפורום הנוכחי כדי להבין שאנו מאמינות שכל נסיון לשלוט באכילה שלנו מזמן לנו השמנה בטווח הארוך. קריאה מהנה והמשך מוצלח במה שתבחרי. שלך לאה

שלום . אבקש את המלצתך לספר בנושא הורדת רמות הסוכר בדם בעזרת סוגי מאכלים למשל : סוג של לחם מעלה או מוריד סוכר . תפוח אדמה מעלה או מוריד ועוד ספר שיפרט לי איזה מאכלים מעלים את רמת הסוכר ואיזה לא . תודה

בוקר טוב מאור. אינני יודעת לציין שם של ספר אך יודעת שישנם ספרים שיכולים לתת לך מענה. פשוט כנס לאחת מחנויות הספרים הגדולות וגש למדפי התזונה. לדעתי, תמצא יותר מאחד. דבר נוסף שאולי יעזור, להכנס לפורום של סוכרת. בוודאי שם יהיו מי שיוכלו לכוון באופן מדוייק יותר. בהצלחה לאה

לסגל את הגישה של הרזיה ללא דיאטה אך אני רואה קצת עלייה במשקל בהתחלה אני זקוקה לעידוד מה עושים האם זוהי אכן עלייה לצורך ירידה????????..

רוני היקרה ברוכה המצטרפת אל הגישה של הרזיה ללא דיאטה. אני מבינה שגם את מנסה ליישם אותה לבד דבר שלדעתי קצת קשה. אני מאחלת לך הצלחה ונשמח לתמוך בך. לשאלתך - בתחילת התהליך כשעוברים מבית סוהר של דיאטה לדיאלוג עם הגוף יכול להיות מצב של עלייה במשקל אם עוד לא למדת לפעול על פי רעב ושובע. אם לא נבהלים משלב זה בהמשך תבוא ירידה איטיות ומבורכת הרבה בהקפים. אגב בשיטת הרזיה ללא דיאטה נהוג לא להישקל.

שהאכילה מתוך רעב מסתיימת ומתחילה האכילה הרגשית וקשה להפסיק ואז חוזר שוב אותו דפוס של דיאטה כמה אכלתי,למה המשכתי? והכעס הזה לפעמים מזמן המשך אכילה מה עושים הצילו!!!!!!!!!!!

שלום גל. אני מבינה מדבריך שאת מנסה ליישם את השיטה הזאת לבד. לדעתי זה קצת קשה כי שי בדרך מוקשים רבים שחשוב לקבל עבורם ליווי, חיזוק ותמיכה. יש דברים שלא ניתן ללמוד מהפורום וחשוב מאד להעביר אותם דרך החוויה. ניתן להתמודד עם הרגש לא בעזרת אכילה בדרכים שונות תודעתיות וגופניות אך לשם כך צריך הדגמה בפועל והטמעה של התהליך. בעקרון אם את כבר יודעת לזהות שמדובר ברעב רגשי עברת חלק מהדרך החלק השיני זה ללמוד להתמודד אתו בדרכים מועילות וזה כאמור דורש טיפול אישי. בברכה בלה