פורום הרזיה ללא דיאטה

אתמול לפני צאתי לקניות לא הייתי רעבה אך כשהגעתי הבייתה מהקניות הייתי כבר רעבה מאוד ואז טעמתי "קצת" מכל דבר ולא יכולתי להפסיק עד אשר השבעתי את רעבוני אני מניחה שאם הייתי מתיישבת לארוחה מסודרת מן הסתם הייתי יותר קשובה לעצמי והייתי אוכלת פחות מה אתן מציעות לעשות במקרה כזה כאשר על הפרק עומדים עוד מספר דברים (לקלח את הילדים להכין ארוחת ערב וכו') לפני שאני מתפנה לעצמי?

אם היית מתיחסת לעצמך כאל עוד ילד מה היית עושה אם אחד מילדייך היה מבקש לאכל ? האם קודם היית מקלחת את האחים שלו ורק אז מתפנה אליו או שהיית מבינה שיותר חשוב לתת אכל לילד הרעב? אם תלמדי להתיחס לעצמך באותה מידת חשיבות שאת מתיחסת לילדך, לא יותר ולא פחות תוכלי למלא את צרכים של גופך ולא להביאו למצבים של רעב קיצוני.

מנסה לא לאכול ועוברות שעות ואני עדיין לא מרגישה את הרעב בבטן אבל הראש... הראש משגע אותי שכבר עברו הרבה שעות בלי אוכל... ואני נכנעת לראש החולה שלי. אני האכלנית הרגשית הקלאסית נראה לי. אין קשר בין האכילה שלי לבין רעב. אני אוכלת על רגשות. איך אני מלמדת את עצמי לנתק את הקשר בין האכילה לרגש? איך אני אלמד להקשיב לגוף? הרי כבר שנים שהמנגנון שלי כל כך משובש... שתפו אותי איך הייתה לכן תחילת הדרך?

שלום אורית. מניסיון עם מטופלות שלי יש שלושה שלבים וכולם חשובים באותה מידה. השלב הראשון הוא מודעות - להרגלים שלך, לגוף שלך ולצרכיו, לדפוסי המחשבה המנהלים אותך ולדרך בה את בורחת מרגשות. השלב הבא הוא בעלות - לקבל את כל מה שראית והכרת להבין שזה שלך לא להשליך לא להתכחש לא להרגיש אשמה פשוט לראות ולקבל. השלב האחרון הוא לקיחת אחריות ופעולה על כל מה שגיליתי וקיבלתי. זהו תהליך מרתק ורב עוצמה בו את מגלה צדדים רבים בתוכך ולומדת לקבל אותם לקחת עלהם אחריות. אין מלחמחות שמחות ואף אחד מעולם לא מרוויח מהפעלת כח זו פנטזיה צריך ללמוד לעצור ולהקשיב לאהוב ולקבל אחריות ואז מגיע השינוי.

ערב טוב אורית. אני חייבת להודות שמהתרשמותי אני לגמרי לא בטוחה שאת יודעת או יש לך המיומנות לזהות את הרעב שלך. עוברות שעות ואת עדיין לא רעבה? משהו כאן נראה לי כטעות בזיהוי. את כל-כך שבויה בתיוג העצמי ("האכלנית הרגשית הקלאסית") עד שאת מתעלמת מהסיגנלים או לא מודעת לאי הבנתך אותם. מנסיוני, אנשים בעלי תפישה שמנה מזהים רעב ושובע קיצוניים, הם אינם מודעים למרחב האפור באמצע שבו מתבטא רעב בדרגות מתונות יותר, אינם מודעים לסיפוק ורמת נינוחות עם המזון עד שלא יחושו מלאות כבדה עד תחושת האבסה. דבר נוסף לדעת, לכולם יש אכילה רגשית - גם לרזים. המינון מאוד שונה - זה נכון. אך התפישה שאכילה רגשית היא אסון תמיד תוביל לרגשות מזהמים כמו אשמה ומכאן קצרה הדרך לאכילת יתר. דבר שלישי - המנגנון איננו משתבש, נשים בנות 50 ומעלה מגלות אותו מחדש לאחר שנים ארוכות ורבות של דיאטה. המנגנון לא משתבש, זו רק מיומנות ההקשבה והזיהוי שלנו שמתכהה ומתנוונת. אימון רציף וממוקד משקם אותה די מהר. הדרך, אורית, היא לא לעשות קיצורי דרך. הדרך היא להתחיל מהיסודות ולהבנות מחדש למען חופש אמיתי ותוצאות יציבות, למען הרגשה נפלאה של קבלה והגשמה. לנתק אכילה מרגש היא לא טכניקה אלא חלק מהוויה שלמה. היא חלק מתהליך בו את לומדת לכבד את עצמך ואת גופך באמת. במקום הזה אין מלחמות. במקום הזה יש אחריות כלפי הצרכים האמיתיים שלך. וכשזו תתקיים בחייך, את, את עצמך, תבחרי אחרת בנוחות ובקלות. בברכה לאה

שלום, יש לי שאלה בנוגע לירקות הקפואים.. אני אוכלת הרבה, כמעט כל יום, ירקות קפואים, בעיקר כרובית וברוקולי. אני פשוט מחממת במיקרוגל בלי שום בישול. רציתי לשאול האם זה בריא לאכול ירקות קפואים? והאם יש לכרובית ולברוקולי איזשהן תופעות כמו הצטברות גזים... אשמח אם תענו... תודה

שלום שני. ירקות קפואים שתהליך הקפאתם מתבצע ע"פ תקני איכות מקובלים הם ירקות בעלי ערך תזונתי גבוהה, אפילו יותר מירקות טריים. מדובר בירקות שנקטפים, עוברים מעין חליטה והקפאה מהירה כך שאין כמעט איבוד של ויטמינים ומינרלים. ירקות טריים עוברים דרך לא קצרה ממקום גידולם ועד לסלט או לתבשיל הביתי, בדרך הזו הם חשופים לאקלים החיצוני על מרכיביו השונים ומושפעים ממנו, בעיקר בקיץ. ועדיין אדגיש ואומר שתכולת רכיבי התזונה בהם איננה זניחה. בנוגע לשאלת הגזים- מידת יצור גזים בעקבות אכילה של סיבים תזונתיים (בירקות, פירות, דגנים מלאים, קטניות) היא פונקציה של הסביבה הבקטריאלית במערכת העיכול התחתונה (כמות החיידקים ורמת פעילותם). וזה מאוד אינדווידואלי...רק את יכולה לחוש ולדעת. ואגב, השתמשתי במילה "יצור" ולא "הצטברות" כי ההצטברות הלא נוחה, תלויה לא מעט בך. אם משחררים לא צוברים, וכך בריא יותר. ושאלה קטנה לי אלייך....רק כרובית וברוקולי? זה לא משעמם בשלב מסוים? יש מגוון כ"כ רחב ונהדר. ליל מנוחה לאה

שלום, אני בת 41, עם עודף משקל מאד מאד גדול, חוששת בעיקר מבחינה בריאותית אך גם מבחינת החיצוניות לא ממש מרוצה, מגיל 12 בדיאטות, כמובן שזה מה שגרם להשמנה הקיצונית שלי, כבר שנים איני עושה דיאטות כי אני יודעת לאן זה יוביל...אך מאידך עושה הרבה עבודה נפשית שעזרה לי להיפטר כמעט לגמרי מאכילה כפייתית ומהשמנה. קראתי ספרים, אני מחשיבה את עצמי ברמת מודעות גבוהה, אני מבינה את הסיבות להשמנה שלי, עברתי טיפולים אלו ואחרים, ו.....בשורה התחתונה אני לא מצליחה לרזות. איך והאם בכלל אפשר לעזור לי? ואולי נגזר דיני להשאר שמנה כל חיי והגיע הזמן לוותר? אני כבר לא מאמינה שזה אפשרי בשבילי. יום טוב גאולה

גאולה היקרה. אני שומעת את הקושי שאת מתארת . להיות מגיל 12 בדיאטה זה כמו להיות מגיל 12 בבית סוהר - את כבר מזמן שכחת טעמו של חופש, של בחירה , של הנאה אמיתית מאכל ושל בדיקה מה לך מתחשק. מכיון שאת רגילה להיות כל כך הרבה זמן בדיאטה אני מניחה שקשה לך אפילו לדמיין אפשרות אחרת של אכילה מתוך חופש מוחלט,של דיאלוג מכבד עם הגוף שלך ושל שקט סביב נושא של אכילה. אני מאמינה שהבחירה היא בידייך . את אומרת שניסית כל מיני דברים והתאיישת אני לא יודעת מה ניסית ובאזה מקום היית כשניסית מה שניסית אני בהחלט מאמינה שיש אפשרות לעזור לך לבחור אחרת,לחשוב אחרת, להרגיש אחרת ובסוף גם להתנהג אחרת. בברכה בלה

שלום, תראי, אני מקווה שאת זוכרת את הסיפור שלי ( אנורקסיה ).. התחלטי טיפול במרפאת הנוטרים ברעננה ומאז שאני שם ( 4 חודשים ) ירדתי 6 קילו במשקל והמשקל עומד היום על 45 קילו שזה לא כזה רציני ( אני 1.50 ). בגלל שקשה לי לשתף עם הדיאטנית שם פעולה היא והפסיכיאטרית החליטו שאני צריכה להתחיל טיפול תרופתי ואני ממש פוחדת מיזה, הן גם ציינו בפניי שאם אני לא יקח את הטיפול התרופתי אז הן מפסיקות לי את הטיפול בכלל. האם אפשר להכריח אדם שלא רוצה לקחת תרופות???? אני לא יודעת מה לעשות? מצד אחד אני זקוקה לטיפול הזה אבל צמד שני אני לא מכנה לטיפול עם תרופות.. אני שוקלת להגיד לדיאטנית שאני מסכימה עם ההחלטה שלם להפסיק את הטיפול ושאני מסרבת לקחת את התרופות. מעיין.

מעין היקרה. אני מבינה את החששות והקושי שלך זה טבעי. אבל עליך לא לוותר למחלה ולהמשיך את הטיפול זה ממש חשוב. אין לך מה לחשוש מטיפול תרופתי ,מניסיוני זה מאד מאד עוזר ועושה ממש מהפך בהרגשה.עליך להבין שהם רוצים לטובתך וחשוב מאד שתסמכי עלהם. אני בטוחה שהדיאטנית שם היא מאד מקצועית וטובה, נסי לבדוק מה בידיוק מפריע לך ביחסים אתה ואולי תוכלי לשתף אותה כדי שהיא תוכל לעזור לך. חשוב מאד שיהיו לך יחסים טובים עם כל המטפלים שלך כדי שתוכלי לנצל יחד אתם את המחלה שלך. בברכה בלה

היי.. תראי, הקשר שלי עם הדיאטנית שלי הוא קשר ממש טוב. היא מבינה ומתחשבת אבל אני לא יודעת איך לשכנע אותה שהטיפול התרופתי לא בשבילי זה בעצם לשכנע את הפסיכיאטרית של המרפאה. אני מעדיפה לא להיות מטופלת בכלל מאשר לקחת כדורים שאני לא רוצה.. תודה מעיין.

היי בלה משקלי הוא 49 קילו והגובה שלי הוא 1.60 בערך... אני רזה בכל הגוף חוץ מהירכיים... עוד לא ראיתי דבר כזה...אם תסתכלי רק על הירכיים שלי בלי להסתכל על שאר הגוףף את לא תאמיני שאני שוקלת 49... אם אני יעשה דיאטה אז אני ירזה בכל הגוף שזה ממש גרוע בשבילי אני רוצה לרזותרק ברגליים אפשרי דבר כזה??

שלום אופל. אין אפשרות לרזות בחלק מסוים בגוף. מבנה גופני הוא מולד ומושפע מהגנים שלנו אין הרבה מה לעשות בעניין.

מתשובותיכן עולה כי לא ניתן ליישם את הגישה לבד אלא רק ע"י למידה בלבד............

נכון, תהליך שאנחנו מציעות הוא תהליך המשלב בתוכו ידע עם מודעות. ידע יש לכולנו ואפשר לקבל אותו בדרכים שונות כמו מספרים,אתרים, מאמרים. מודעות לעומת זאת מצריכה תהליך של חוויה ולמידה ואת זה אי אפשר להעביר דרך ספרים את זה צריך לחוות בעבודה משותפת עם איש מקצוע.

מבחינה מדעית ירידה במשקל נגרמת מכך שאנו מכניסים פחות אנרגיה מאשר שאנו מוציאים. לפי מה שהבנתי אתם טוענות שהגוף דורש אנרגיה לפי הכמות שבו הוא צריך להשתמש... אז כיצד מתבצעת הירידה במשקל/ היקפים? יכול להיות שלא הבנתי טוב, אז סליחה. תודה מראש!

שלום דורית. אני רוצה לבדוק יחד אתך את הנחת היסוד שאמרת בתחילת המשפט. עד לא מזמן אכן הסתכלות על הגוף הייתה דרך תפיסת עולם מכנית. ראו בגוף מכונה אשר מוציאה ומכניסה אנרגיה וכשיש יותר הכנסה מהוצאה יש צבירת שומן. מתוך הסתכלות זו ניסו לפתור את בעיית המשקל על ידי צמצום הכנסת קלוריות והעלאת הוצאה. למרות שזה נשמע הגיוני ומדעי זה לא הביא את התוצאות ההגיוניות. לטווח קצר זה אמנם עבד אבל לטווח ארוך זה עשה את ההפך. נכון להיום גם המדע התחיל לבדוק את התופעות בטבע בהקשרים רחבים הרבה יותר ופותחו תאוריות משלימות לתפיסת עולם ששלטה עד לא מזמן.עודף משקל נובע מרבדים רבים המשפיעים זה על זה - רבדים ביולוגיים, פסיכולגיים, תודעתיים , תרבותיים, בין אישיים ורבים אחרים משפעים על הפרט ועל משקלו. לכן, הפתרון לעודף משקל צריך לתת את הדעת לכל הרבדים האלו אם רוצים להשיג שינוי לטווח ארוך. לשיטתנו כשברמת התודעה יש שינוי אנחנו מתחילים להקשיב לגוף שלנו ולראות מה באמת בא לו לאכל. כשמה שמנהל אותנו זה קולות הגוף ,תוך זמן קצר נאכל את כמות האנרגיה לה הגוף זקוק ולא יותר וניפטר מהמשקל המיותר שצברנו.לא בהכרח נגיע לרזון הקיצוני שהיום הפך להיות סטנדרת לא ראלי - כי אף גוף לא רוצה לשקול כל כך מעט כמו שהמדיה מטיפה לנו , אבל נגיע לאיזון פנימי של קבלה אהבה וכבוד לגופנו ולצרכיו. מקווה שהבנת ואם לא תמשיכי לשאול.

בוקר טוב דורית, למעשה התשובה היא בגוף השאלה. הנחת היסוד שלך, של המדע, וגם שלי היא שללא ספק אם הגוף משמין הוא נמצא במאזן אנרגיה חיובי, אם הגוף מרזה זה משום שנוצר מאזן אנרגיה שלילי, ואם גוף נמצא במצב רזה טבעי ויציב זה משום שהוא מאוזן אנרגטית. עד כאן קיימת הסכמה. השונות היא באופן בו אנו מנסים להחזיר את המצב לקדמותו (הרי היינו רזים לפני שהפכנו לשמנים), השוני הוא בדרך. וזהו השוני המהותי שיעשה את ההבדל הענק בין להלחם ולהתנדנד כל החיים לבין לסייע לגוף לשוב למצב האופטימלי עבורו ולשמור על יציבות המימדים הרזים והבריאים שלו בקלות וביעילות. והגוף שלנו כמו כל דבר בטבע אוהב יציבות. מבחינתי, לנסות ליצור מאזן אנרגיה שלילי מלאכותי באמצעות דיאטה, כמוהו כלנסות להגיע לאתר מסוים בירושליים עם מפה של ת"א. את מוצאת חוסר הלימה בין יצירת מאזן אנרגיה שלילי לבין "אתם טוענות שהגוף דורש אנרגיה לפי הכמות שבו הוא צריך להשתמש..." , את בעצם אומרת "לא יכול להיות שהגוף שלנו צריך כמות אנרגיה שתאפשר את המאזן השלילי באופן טבעי" וכאן, לשיטתי, את טועה. יש כאן התאמה מלאה. אם נלמד להיות קשובים לגוף שלנו ולעבוד איתו (ולא עם הראש הדיאטטי שלנו שמתעלם לחלוטין מהצרכים הפיזיים שלנו) נמצא שאנו אוכלים הרבה פחות, שהמאזן השלילי נוצר בקלות כי זה באמת מה שהגוף שלנו צריך. כרגע, מתוך זוית הראיה שלך, הפרדיגמה, החשיבה הדיאטטית, את רואה בגוף ישות בעלת אינטרס מנוגד לשלך. וכאן, שוב, את טועה בענק. הגוף שלנו שואף להיות בריא, קל ונינוח (זו אגב הסיבה שהוא נותן לנו להרגיש כ"כ רע כשאנו אוכלים יותר מדי). נולדנו רזים ובריאים כדי לחיות רזים ובריאים. גוף האדם נועד לתנועה, הוא נועד להליכה, לריצה, לטיפוס וכו. לא נוח לו לעשות כל אלה עם מטען חורג וגם לא ממש בריא לתפקוד האופטימלי של מערכותיו. הוא שואף למסת שומן מינימלית ובריאה. ותפקידנו הוא לעזור לו, ללכת איתו, לתת לו להנחות אותנו. כרגע מה שמנחה אותך זה הראש, לא הגוף. ובענין הזה הגוף הוא הפרטנר האולטימטיבי שלך. ההבדל בין הגישה המיוצגת בפורום זה לבין גישת הדיאטה (יצירת מאזן אנרגיה שלילי מלאכותי, מכני) הוא במיקוד. בעוד בדיאטה המיקוד הוא בסימפטום (אכילת יתר ומשקל הגוף), הגישה הזו מתמקדת בגורם, בבעיה האמיתית, במה שמוביל לאכילת יתר ולהשמנה. ומסתבר שליצירת מאזן אנרגיה שלילי מלאכותי יש תרומה לא פעוטה להשמנה שלנו. כל חסך יוביל אותנו בסוף לבולמוס. כל שליטה בסוף זורקת אותנו לחוסר שליטה. להשמנה ולעודף המשקל ישנם 3 גורמים מרכזיים: 1. הדיאטה עצמה - חסך שמעורר הרבה מנגנוני הגנה שלא רק משמרים את רקמת השומן אלא אף מטפחים אותה ומייעלים את מנגנון האגירה. (הירידה במשקל אינה מעידה על הרזייה) 2. עולם הרגש שלנו - אכילה רגשית במינונים גבוהים. לכולם יש אכילה רגשית אך האופן בו למדו והפנימו אנשים שמנים או בעלי משקל עודף להתמודד הוא בעצם חוסר התמודדות והקלה באמצעות המזון. וכמובן שמזון לא יכול למלא שום צורך רגשי באמת, לכן הצורך למלא עוד ועוד ועוד. 3. דפוסי החשיבה בנוגע לגוף שלנו, למזון. כל עוד הדרך אל האדם הרזה שבנו לא תעבור דרך אלה, שום דבר לא ישתנה באמת אלא לפרקי זמן קצרים. כל עוד האכילה שלנו מווסתת ע"י גורם חיצוני (כולל מחשבות ומסרים שאימצנו לתוכנו) ולא ע"פ צורכיו הפיזיולוגיים של הגוף נוצר מצב של חסך שמאיים על הקיום המיטבי. ידע מדעי אינו מספיק. הנה, יש לך הידע: צריך ליצור מאזן אנרגטי שלילי, את יודעת לחשב כמה קלוריות את צריכה (והרשי לציין "חושבת שיודעת" אפילו אני לא יכולה לדעת מהם הצרכים של גופך בכל רגע נתון לאנרגיה ולרכיבי תזונה...מי יודע? רק הגוף שלך), את גם יודעת בדיוק כמה קלוריות יש בכל פרור שאת מכניסה לפה. אז למה זה לא מחזיק מים? אם התורה כ"כ פשוטה מדוע היא כ"כ לא ישימה בחייהם של רבים כ"כ? איפה הקושי באמת? התשובות לעיל. מקווה שהתשובה מספקת אותך. ואם לא, את מוזמנת לפתח את הדיון בשמחה. שלך לאה

זה לא באמת קשור אבל ציינת שלפני שהפכנו לשמנים היינו רזים... האמנם?! יש גם תינוקות שמנים, אלו ש"יש להם מה לתפוס"... בנסוף גם הרבה אנשים שמנים שיגידו לך שהם שמאז שהם זוכרים את עצמם הם שמנים...

אני מרגישה שאתן מדברות כמו נשים שלא באמת סבלו מעודף משקל, בן אדם שמן מאוד לא מסוגל להקשיב לגוף שלו כי הגוף שלו אומר לו לאכול בלי סוף( הגוף ו/או הראש) אז מה עושים? הדיבורים שלכם הם דיבורים של רזים (או עם עודף משקל של 5 קילו)שחושבים שהם יודעים על משקל., סליחה על האגראסיביות

הוקסמתי מתגובתה של אחת מכן לאיזשהי הודעה בנוגע לתחושות הרעב/ שובע של תינוקות. זה כל-כך נכון. כבר שנים שתכנתתי את הגוף לדרוש אוכל לפי השעון. אני אוכלת לפי שעות ולא בהכרח לפי תחושת רעב, אני מניחה שזה כבר הפך להרגל... איך אפשר לעשות "restart" לכל המערכת הזאת ולהתחיל באמת להקשיב לגוף?

שלום מיכל. זה תהליך. העובד במספר שלבים. שלב ראשון - מודעות - הבנה והכרה של התודעה שלך והדרך בה היא פועלת ומפעילה אותך. שלב שיני לקיחת אחריות על המודעות הזאת - לימוד כילים שונים לשינוי התודעה. שלב שלישי פעולה - פעולה ועשייה מתוך המקום החדש. התהליך כרוך במודעות גופנית ורגשית בנוסף לתודעתית. מקווה שעזרתי. בברכה בלה

הי מיכל. הכותרת שלי נשמעת אולי קצת יומרנית אך לא יכולתי למצוא כותרת טובה יותר (טוב, אולי אם הייתי מתאמצת הייתי יכולה אבל זה מה שעלה במיידי וכנראה זה מה שאני חושבת באמת). מיכל הגעת להבנה נהדרת והיא שהאכילה שלך מונעת (מהמילה הנעה) ע"פ מניעים בלתי רלוונטיים, במקרה זה שעון המתכת/העץ/הפלסטיק שתלוי על אחד הקירות בביתך. הבנה נוספת שאולי אינה נשמעת לך מרעישה כראשונה אך בהחלט חשובה היא שזה הפך לאוטומט, הרגל. ההרגל של לתת לכל לנהל את האכילה שלך פרט לדבר האמיתי, הגוף שלך. ההרגל שמתחיל תמיד באותה צורת חשיבה ומסתיים תמיד באותה בחירה התנהגותית. איך מתחילים? קודם כל בהבנה הבסיסית שהגוף שלנו הוא האוטוריטה היחידה בוויסות האכילה שלנו, ולכל גורם אחר אין מקום, כולל למחשבות הדיאטטיות שעולות ולא מרפות (כמו: "אבל יש בזה הרבה קלוריות" "יואו, אני בטוח אשמין מזה" "זה יותר מדי...זה פחות מדי" "אסור לי" וכ"ו.) כל אלה, בדיוק כמו השעון שעל הקיר, הם גורמים בלתי רלוונטיים. מה שחשוב זה איך הגוף מרגיש ולצורך כך יש ללמוד לנתק בין השניים, בין הראש שעדיין מזוהם במסרים דיאטטיים לבין הגוף שלעולם יהיה אותנטי במסריו). התהליך הזה לא פשוט ונדרשת למידה אובייקטיבית של עולם החשיבה באופן כללי ודפוסי החשיבה שלך באופן ספציפי. אי אפשר לזהות מה כשלא מכירים את המאפיינים. נדרשת למידה של הכלים לזיהוי הקולות האותנטיים המגיעים מגופך. שנים רבות של אי מתן תשומת לב ניוונו את היכולת הזו. זהו תהליך שמתממש במספר רבדים וכל רובד נבנה נדבך על נדבך ליצירת גישה חדשה, מסגרת התייחסות שונה. הכלים הפרקטיים הם רק החלק הטכני ולא יעבדו ללא יצירת תשתית מבוססת ויציבה. שלך בברכת שבת שלום, שבת מנוחה. לאה

היי חזרתי , בעבר כתבתי על בעיה שיש לי על אי ירידה במשקל למרות דיאטה קפדנית(שמירה נכונה על תזונה, וספורט ) אשמח אם תוכלי לעזור לי ולומר לי על מס' תוצאות מבדיקת הדם שעשו לי MCV 87.56 MCH 29.17 MCHC 33.32 RDW 13.23 יכול להצביע על משהו לא תקין ? אשמח אם תוכלי לומר לי על איזה ערכים יש להסתכל עד אשר אגיע לפגישה עם הרופא...והדיאטנית תודה רבה

אני מנועה, מקצועית ואתית להשיב לך על שאלתך. אנא, היי רגועה, הרפי. ועד שיגיע התור שלך לרופא ולדיאטנית המטפלת אשר מולם פתוח התיק הרפואי שלך כמו גם ההיסטוריה הרפואית שלך - נצלי את הזמן באופן יעיל יותר. הפני משאבייך לתחומי ענין אחרים, אני בטוחה שיש עוד דבר או שניים בחייך מלבד בדיקות רפואיות שאת סקרנית לגביהן . דאגה היא רגש שודד אנרגיה, אחד הגדולים שאני מכירה. במקום לעסוק בתסריטים שיתכן ולא יתקיימו לעולם ובעצם לחיות משהו דמיוני, חיי את הרגע, את המציאות שלך כרגע. שבת יפה היום, יום נפלא לצאת ולנשום אויר צח ורענן. שלך לאה

שלום רב לבלה אגמון תודה על החזרת התשובה את צודקת בהחלט אני באמת כל הזמן רעבה ובאמת מרגישה כאב אם אני לא אוכלת אבל עשיתי לא מזמן בדיקת נשיפה לבדוק אם עדיין יש לי את החיידק וזה הראה שאין לי אבל אני עדיין מרגישה רעב כל הזמן , גם אם אני אוכלת ארוחה טובה אני יכולה להיות רעבה שוב אחרי חצי שעה. יש לי לפעמיים כאבים בבטן העליונה(בקיבה) ואני נוטלת קונטרולוק בזמן הכאב הכאב גם מלווה בבחילות, לכן אני חושבת שהבדיקה לא כל כך אמינה. תודה שוב

בהודעה הקודמת כתבתי בשם: מישהי

שלום סו. תחושת רעב היא לפעמים מטעה. לא יתכן שגופך רעב חצי שעה אחרי שאכלת ארוחה טובה. תחושות הפיזיות שאת מתארת כרעב מקורם בסיבה אחרת. עליך להבין את הסיבה ולפעול כדי לייצר איזון פנימי שיתן מענה לכאב המדובר. בקשר לבדיקה היא בדרך כלל נחשבת אמינה ומצביע על שיפור במצב הדלקת.

האם זה נכון שאכילת פחמימות גורמת לנו לרצות לאכול יותר מהרצוי או שזו אמונה שמגשימה את עצמה?

זו בהחלט אפשרות. לאה

לפעמים אני אכן מרגישה שסתם מחשבה בין אם היא חיובית או שלילית גורמת לי לרצות לאכול למה?

או-אה, נדמה לי שאת כבר ה"אני" השלישית היום. גוונו שיהיה מעניין. "אני" יקרה. הכירי בעוצמתן של מחשבותייך. זוהי איננה סתם מחשבה, זוהי מחשבה שמעוררת איזשהו רגש שלמדת והתרגלת להגיב לו באכילה. תמיד יהיה איזשהו רציונל בבחירה שלנו. (גם אם זה רק הרציונל שלנו, למעשה זה ברוב המקרים הרציונל הפרטי שלנו). אני הייתי מקשיבה טוב טוב למחשבה הזו. היא לא סתם היא מנהלת את עולם הרגש ועולם העשייה שלך. ממליצה לך לקרוא תשובתי לאחת הגולשות בהמשך עמוד זה. היא שאלה בנוגע לאכילה רגשית ושם פרטתי את הקשר. יום טוב לאה

האם משהי יכולה לספר לנו על הצלחה אמיתית של מטופל/מטופלת שעל סמך גישה זו אכן ירד במשקל ?

הי מיקמיק. בואי אספר לך סיפור יפה של הצלחה. כשליאת (שם בדוי כמובן) הגיעה אלי, היא שקלה כמעט 100 ק"ג (אני חושבת שהיתה במידה 46-48) ולאחר לידת ילדה השני. ליאת היתה ונותרה אשת קריירה מצליחה, עובדת מסורה ואם שתארה עצמה כילדה שמנמנה, נערה שמנמנה וכאשה שמנה. מבחינתה נגזר עליה לחיות עם ההשמנה שלה ולרוץ מדיאטה לדיאטה (עם מנוחה לפרקים), לעלות ולרדת, להגביל ולסבול כי...ככה זה פשוט היה מאז ומתמיד. כששאלתי אותה מה החלום שלה? היא אמרה באופטימיות זהירה "מידה 42". כששאלתי אותה מה עם מידה 40. היא צחקה צחוק גדול (ומקסים יש לציין) והבהירה לי לעצור כאן. כששאלתי למה. היא ענתה שהיא יודעת במה זה כרוך, היא מכירה את עצמה ואת ההיסטוריה שלה היטב כדי לדעת שזה יכול להיות חלום של אחרים ולא שלה. הנחתי לזה ואמרתי שנראה לאן הגוף יקח אותה. אך דבר אחד היה ברור, הנסיון המר והאכזבות החוזרות ונשנות הטביעו את חותמן, היא איבדה את האמון עד כדי כך שהיא אפילו לא מרשה לעצמה לפנטז. התחלנו בתהליך והיא התמסרה באופן טוטאלי, בהתחלה היה טיפה קשה אך היא בחרה לתת לעצמה צ'אנס. היא הגיעה כדי לקחת והיא לקחה ויישמה. לקחה אחריות מלאה על החששות שלה, לקחה אחריות מלאה על התהליך שלה. ממפגש למפגש היא חוותה יותר ויותר חופש והנאה, החלה להרגיש שמשהו קורה, שהמכנסיים מתחילות להתרופף והלכה לקנות בגדים. מחנות מאוד עכשווית ואופנתית היא התקשרה אלי כדי לספר לי שהיא בזה הרגע לובשת מכנס מידה 42. כולה נרגשת סרבה להאמין שזה קרה בלי לנקות את הבית משוקולד ועוגות שמרים, בלי לקצוץ כל היום סלטים ולספור קלוריות. דבר נוסף שנאמר בשיחה הזו הוא "פעם כדי להדחף למידה 42 הייתי צריכה לשקול 3-4 ק"ג פחות" (מה שמעיד על הרזייה אמיתית, צמצום מסת השומן ולא רקמת השריר). לאחר כשלושה חודשים יחד נפרדנו בחיבוק גדול. תוך חצי שנה (לבד, בלעדיי) ירדה למידה 40 והיום (כשנה לאחר תחילת התהליך) ליאת חיה בצורה הכי בריאה והכי טבעית עם סביבתה הקולינרית, אינה מודאגת ומוטרדת מעליה במשקל, היא שוקלת 30 ק"ג פחות ולובשת מידה 38. לאחרונה יצא לנו להפגש באקראי, הבחורה פשוט פצצה. חיונית, בטוחה בעצמה, נראית אחרת לא רק בגלל הגוף שהצטמצם אלא הבטחון העצמי שהתרומם, העוצמה הפנימית שצמחה מתוך הכרה ביכולת, מוקרנת לכל עבר. ליאת העידה על שינוי בהתנהלותה במקום העבודה. זהו עוד דבר שקורה תוך תהליך כיוון שאנו עוסקים בדפוסי חשיבה שמנהלים אותנו לא רק מול האוכל והכלים הללו ממנפים גם תחומים אחרים בחיינו. אם תרצי לשוחח עימה ו/או עם אחרים שחוו הצלחות כאלה תוכלי לפנות למייל הפרטי שלי לקבלת טלפון כך שיתאפשר לך להתרשם באופן ישיר. אני אישית רזיתי באמצעות התהליך הזה ומידת המכנסיים הנמוכה שלי יציבה כבר למעלה מ- 3 שנים. אנו לא שומרים, הגוף שומר על עצמו, אנו רק מאפשרים לו. תודה שאפשרת לי להשען לאחור ולהנות מהדרך שנעשתה ומההצלחה. ההרגשה נפלאה אסיים בברכת יום נעים לאה

שלום לך. את מוזמנת לשוטט בפורום שם תמצאי מטופלות שלנו ששתפו בהצלחת התהליך.

אותו רגש מסויים שגואה בנו והוא לא רעב אך אנו מתרגמים אותו לכזה וגורם לנו לאיבוד שליטה ללא מחשבה ואז לאכילה בלתי פוסקת האם באמת ניתן על סמך למידה להתגבר עליו? לפעמים אני חשה שאין לי כוח להתנגד לתחושה הזו ובמלחמה הזו אני מפסידה מראש כי פשוט אין לי שום סיכוי הכוח הזה חזק ממני.

שלום אוראל. אני חושבת שאת חשה את מה שאת מתארת כי את מותשת. את מותשת כי את נלחמת. ובמה את נלחמת? במשהו שאת עצמך יוצרת. אולי לא יוצרת באופן מודע אך יוצרת. אני עומדת מאחורי מה שכתבתי כאן בעבר והיום בתגובות השונות. זה בידיים שלנו ולכל אחד יש את היכולת לפתח את המיומנות והמסוגלות הזו (למעט מקרים של הפרעות קשות שבעטיין קשה לפתח מידה סבירה של מודעות עצמית). הדרך בה את בוחרת להתמודד עימם לא עובדת וזה משהו אחר לגמרי. מה שאת אומרת נשמע לי כמו משהי שנמצאת בחדר. לחדר יש חלון ודלת. היא מנסה לצאת מהחלון ולא מצליחה. הנסיון הזה מוביל אותה להבנה השגויה ש"אי אפשר לצאת מהחדר" - היא פשוט לא רואה את הדלת. אחד הדברים החשובים שאני חוזרת עליהם חזור ושנן הוא - לא להלחם! לא להאבק! איפה שחשים שנכנסים למלחמה, אפילו מלחמונת מרפים, עוצרים. מנסים להבין. עובדים עם מוח ולא עם כח (גם אם מדובר במר כח רצון המפורסם) היכולת לחשוב בצורה מודעת אינה ברורה מאליה. זוהי מיומנות מרתקת שאנו לומדים תוך כדי תהליך. את יודעת כל מחשבה מתחילה תמיד בשאלה. (אם אין שאלה, אין מה לחשוב) ןלכן בתהליך הזה אנו שאלים הרבה שאלות, יש הכוונה, יש סדר בבלאגן. אל תאמיני שאינך יכולה, את מקסימום כרגע לא יודעת איך. (ואלה שני דברים שונים) בהצלחה לאה

מאיפה הגיעה השיטה? מסקרן בעיקר לאור העובדה ששתיכן דיאטניות קליניות ומדפדוף כאן בפורום ולפי הבנתי אתן לא ממש תומכות ב- "דרכים הקונבנצוינאליות" (קלוריות, משקל וכו'...)

שלום השיטה פותחה בארצות הברית. יש לה זרמים שונים אבל העקרונות דומים. אכן קלוריות פחממות ותפריטים רק מחמירים את בעיית המשקל. כתוב Nondiet approach ותראה כמה תוצאות יש. כיום השיטה היא נפוצה מאד בעולם.

משם הגיעה הגישה הזו. הי מישהי. אספר לך על הדרך האישית שלי אל הגישה. כדיאטנית שהרגישה שאין לה מה להציע לציבור ובעיקר לעצמה, כי אם מסתכלים על העובדות כלום לא ממש עובד, הייתי מתוסכלת מאוד. כדיאטנית שעבדה במערכות הבריאות ובילתה לא מעט שנים באקדמיה, היה קשה שלא להבחין בפער הבלתי נסבל שבין המדע וההנחיות לבין יכולת הפרט לחיות על-פיהם. בחרתי לקחת אחריות אישית על מציאות חיי (ומכאן הדרך היתה קצרה ללימודיי האימון). לא מוכנה לקבל את זה שככה זה צריך להיות. לא יכול להיות שנועדנו או להיות שמנים ולהנות מזה או להיות רזים ולסבול מזה. ואני, הרי הייתי ילה רזה ואפילו בנעוריי על אף השטות של לפצוח בדיאטה, עדיין הייתי רזה. מה לעזאזל השתבש? מדוע, אני, שמצליחה בתחומים רבים בחיי לא מצליחה לחיות במסגרת קלורית סבירה (כך חשבתי)?מדוע אני שיש לי כל הידע הקונבנציונלי נאבקת ונלחמת עם משקלי ועם ה"פיתויים" סביבי כל הזמן? (והאמיני לי ידעתי לעבוד יופי עם הנוסחאות ואת התפריטים שלי אפשר היה למסגר) ביום שהחלטתי שלא עוד. שאני מהרכבת הזו (שכיוונה התבהר לי עם השנים) יורדת. עזבתי לרגע את הספרים ואת חבריי המלומדים והתחלתי לתצפת, לשוחח, לנסות להבין מה ההבדלים האמיתיים ביני לבין בעלי הרזה למשל, ביני לבין חברתי הרזה, ביני לבין ילדיי אפילו. ומה שאני גיליתי, את לא מאמינה? הם ממש לא חושבים. הם מרגישים. הם לא מתכננים הם פשוט חיים את הרגע. הם לא זוכרים מה היה לפני שעתיים. אני זוכרת שבאחד המקרים הבת שלי שאלה אותי על מה אני חושבת ועניתי לה שאני מנסה להבין אם אני צמאה או רעבה. והיא בפרצוף שבא להגיד לי "אמא, ציפיתי ממך ליותר" ענתה "זה לא משהו שחושבים אותו, מרגישים אותו" אט אט התחקיתי אחר התנהלותם של מצליחנים. זה לא היה תמיד קל, הרבה דברים לא ידעתי איך לפרש. והאימון האישי שלי עם עצמי הוא קושי בפני עצמו כך שנדרש לי יותר זמן. ההיקפים, שלא זזו כבר המון זמן החלו להצטמצם, ידעתי שיש כאן משהו להעביר לאחרים אך עדיין היו הרבה שאלות והיה חסר ידע והיה חסר נסיון של אחרים. אך לא שכחתי ציטוט של אלברט איינשטיין שאמר: כשכל התיאוריה ידועה וברורה - כלום לא עובד. אך כשהדבר פועל ועובד - אף אחד לא יודע למה. הרשיתי לעצמי להנות מהתוצאה בלי לחץ על הלמה אך גם זה הגיע כי כשמחפשים מוצאים. ואז הכרתי את בלה ששלחה לי ספר לעיון שהביאה מארה"ב. non diet approach - זה נתן את הכותרת וחידד את ההבנה, משם כבר היה לי קל להשיג את התשובות לשאלות הפתוחות ולייצר את הכלים שמתאימים לעבודתי, אני זוכרת שממש פתחתי הוראת קבע באמזון, התנסיתי, בדקתי, חקרתי, הוכחתי. וכלי העבודה שלי השתנו כל הזמן בהתאמה להתקדמות הלמידה והידע. כך התגבשה אט אט הדיאטנית שאני היום. הדיאטנית שחושבת שלספור קלוריות ולהגביל מזונות זה פשוט משמין. הדיאטנית שחושבת שלהתעלם מגופנו זה פשע (מילה חזקה מדי? לא נורא זה פשוט התלבש לי לא רע בכלל). הדיאטנית שחושבת שמניפולציות תזונתיות שנועדו למלא אותנו ולזייף שובע וסיפוק אמיתיים הם הונאה עצמית שתרחיק אותנו מהמטרה. ובקיצור די לשקר הגדול שמשמן היטב את גלגלי התעשייה ולנו מסב רק נזקים. היה לי כיף להתבטא ולפרוש את הסיפור האישי שלי, גם לי בא מדי פעם. מקווה שלא התשתי אף אחד ואם כן אז זמן מנוחת הצהריים הגיע (אופס כבר כמעט 16:00). שלך בברכת המשך יום מקסים לאה

נהנתי מאוד לראות ולהבין בימדת מה את הדרך שעברת עד שהפכת למי שאת היום. ובכל זאת מספר המלצות כיצד להתחיל לחשוב באופן דומה. רקע קצר על עצמי... ירדתי 16 ק"ג בעקבות צמצום משמעותי של מזון עתיר בשומן, פעילות ספורטיבית, שתיה מרובה, הקפדה על ירקות... וכמובן... הדבר נעצר וקשה לי להוריד עוד ממשקלי (אני זקוקה ל-10 ק"ג נוספים)... יאמר לזכותי, שאני שומרת על משקלי קרוב לשנתיים... אבל אני ממש לא מצליחה יותר, אני עדין נוקטת באותה שיטה אך ללא הואיל. אשמח להנחייתך!!!

אני מסכימה איתכן שישנם סוגים שונים של רעב, לאו לדווקא רעב אמיתי. בהנחה שהצלחתי לזהות תחושת רעב שבאה כתוצאה משיעמום, דיכאון... או כל סיבה אחרת שהיא לא רעב אמיתי... מה אז???

שלום מיקה שאלה חשובה מאד. רגש זו אנרגיה . כמו כל אנרגיה היא נוצרת כתוצאה מפירוש של המציאות לאירועים של חיינו. בהתאם לפירוש ייבחר הרגש. הפירוש הוא תולדה של התנסויות קודמות שלנו עם החיים, תפיסות עולם שהושרשו בנו ומערכת של אמונות המנהלות את עולמנו. אחרי שנוצר הרגש (כתוצאה מפירוש של המציאות) יש לו צורך להתבטא בחוויה גופנית - לבכות אם זה עצב לצחוק אם זו שמחה לברוח אם זה פחד לצעוק אם זה כעס. רובנו הורגלנו לפחד מהרגשות שלנו, ממה שהם עושים לגופנו, כי הם מייצרים לנו תחושה של חוסר שליטה. לכן כשהרגש דופק בדלת אנחנו מעדיפים במקום לפתוח לו את הדלת (כי מי יודע מי יכנס ומה הוא יעשה) להתעלם מהדפיקה ואם הוא ממשיך לדפוק להדליק טלוויזיה כדי לא לשמוע את הרעש. הבעיה היא שרגש לא מבוטא לא נעלם . הוא נאגר בצורה של אנרגיה דחוסה בתוך הגוף ומצטרף להרבה רגשות אחרים שמצויים שם ושהצטברו משך שנים.הגוף המלא ברגשות הלא מבוטאים הופך להיות לא זורם , לא נח ולא נעים לנו ולכן אנחנו מעדיפים לברוח ממנו ולא להיות קשובים לצריכים שלו כמו רעב או עייפות. כשאנחנו כן מקשיבים פתאם מתגלים לנו הרגשות האלו ,שכל כך מפחידים אותנו ,ואנחנו חסרי אונים מולם. לשאלתך מה עושים עם הרגשות שאת כבר מודעת להם יש מספר אפשרויות. האחת לנסות לעבוד על מערכת האמונות והפירושים שלנו אשר מהתחלה מיצרים רגשות קשים, אפשרות אחרת זה ללמוד לפגוש את הרגשות ולתת להם ביטוי מלא . שתי הדרכים לא פשוטות לביצוע ללא הדרכה מתאימה , אבל מניסיון הן יעילות מאד . בברכה בלה

רק מחסור באנרגיה וברכיבי תזונה מסוגלים ליצור רעב. שלום מיקה. רגש שאינו רעב פיזי לעולם לא יסופק באמצעות אכילה כי מלכתחילה הצורך הוא אחר וכיוון שרק אכלת ולא נתת מענה לצורך האמיתי - הצורך ממשיך להתקיים, חי, נושם ובועט. לפעמים נדמה לנו מהו הרגש שמנהל את האכילה שלנו (לא תמיד זה מדוייק, אגב). כשאנו לומדים לזהות את הרגשות הללו, את הצרכים הללו שמבקשים מענה אמיתי אז מתוך התשתית החדשה שבנינו, מתוך מערכת היחסים החדשה עם עצמנו וגופנו, מתוך כבוד לעצמנו, אנו מוצאים פתרונות הולמים ומספקים באמת. רק אז אנו רגועים ולאוכל אין שום מקום יותר. זה לא יקרה כל עוד נקבור את הצרכים האמיתיים שלנו תחת הררי מזון, הם ימשיכו לבעבע. אגב, אין רגשות אלה בהכרח שליליים. אלה יכולים גם להיות רגשות מאוד חיוביים שלמדנו להגיב להם באמצעות מזון. ועוד דבר לשים לב אליו, כתבת "תחושת רעב משעמום" זו טעות ראשונה ועיוות תפישתי משמעותי. ברגע שאני יודעת שאני אוכלת מתוך שעמום כבר ברור שזה אינו רעב. רעב בהכרח מתקשר לנו עם אכילה. אם אצהיר בפני עצמי שאני פשוט משועממת יהיה לי קל לתת מענה נכון יותר. באלו דרכים אני יכולה להפיג את השעמום שלי? האם אני חייבת להפיג את השעמום? מה רע בלהשתעמם קצת? מה זה בכלל להשתעמם? מי אני כשאני במצב של שעמום? מה מפחיד אותי בלהיות משועממת, שאני מנסה להמלט מזה כ"כ מהר?

בוקר טוב ב 17 לחודש שאלתי שאלה ולא נענתי והשאלות ששאלו אחרי כן נענו האם השאלה שלי לא מותאמת לפורום או שיש סיבה אחרת? אשמח לתשובה מסויימת תודה ויום טוב

אני מתנצלת.

כאשר אני מנסה לתרגל רעב ושובע אני מנסה מראש להגדיר מה אני אוכל מכיוון שאני מגלה שבזמן ארוחה משפחתית אני מאבדת שליטה ואוכלת יותר מדרישות הגוף או אולי עדיף לאכול לפני/אחרי כולם ואז אני אהיה יותר קשובה לעצמי מה אתן אומרות על צורת ההתנהלות הזו? לתשובתכן אודה

גישת הרזיה ללא דיאטה דורשת אימון מתמיד כמו אימון של השריר. במיוחד בהתחלה כדי לתת לגופנו את הרגשה שבאמת יש שינוי כדאי להיות נאמן לקולות שלו. עליך להבין שכשאת מאבדת שליטה ואכלת יותר זה אומר שטעית בדרך שוב שכחת להקשיב לגוף הפעם מכיוון שיני שכחת להקשיב לשובע שגם הוא כמו רעב דורש הקשבה מדויקת. אני לא ממליצה לך לתכנן מראש זה טעות. אדם רזה טבעי נוהג לחכות לאותו רגע של ארוחה ואז לראות להריח ולשאול את גופנו מה בא לו בידיוק באותו רגע. אני גם ממש נגד לאכל לפני הארוחה . איזה היגיון יש בזה?הרי כמות האכל שהגוף מסוגל לאכל היא קטנה האם לא חבל לאכל משהו לא טעים ולגזול את המקום של הטעים?

בוקר טוב לך. ראשית אני מציעה לך לקרוא את תגובתי לדורית (מתחתייך) בנוגע לזיהוי רעב שובע. כפי שאני מתרשמת, את לא בכיוון הנכון ואני שוב אחזור ואציע לכלל הגולשים, אל תקשו על עצמכם. זה לא פשוט לעשות זאת לבד כיוון שהתפישה הדיאטטית עדיין מנהלת אתכם בענק. וכל עוד היא בסביבה התהליך לא יכול להיות נקי, לא יכול להבנות בצורה יציבה. ישנם יסודות בסיסיים שאינם קיימים אצלכם עדיין (קראו את תשובתי לשירה בעמוד זה). מה שעוד משקף את הראש הדיאטטי הוא המיקוד ב- doing - בעשייה, בפעולה ושוב לא בבעיה האמיתית. כל נושא הרעב-שובע מתלבש נפלא כשהתשתיתמוכנה לכך, כשהקרקע פוריה. ועתה לשאלתך. איבוד שליטה הוא תוצר של חסך. נקודה. האם את רואה את עצמך מאבדת שליטה מול חסה? האם את יכולה לומר שפת אורז שובר אותך? אני מניחה שלא. למה? כי הם זמינים בחייך כל העת. כל עוד את חוסכת מעצמך אכילה בכלל או פריטי מזון מסוימים, ברגע שתשחררי (מתוך תפישה שזה שחרור לרגע ולא שחרור אמיתי (הידיעה שזה מותר עכשיו וגם בעוד שעה וגם בערב וגם מחר וגם בכלל) - אז תהיה התפרעות כי עוד מעט השער נסגר. בגישה של הרזייה ללא דיאטה חיים את הרגע, לא את אתמול ולא את מחר. ממש כמו ילדים, זהו המודל הטבעי והנכון. כשאמא מכינה את האוכל, לילד שלה לא אכפת שבעוד שעה אוכלים. הוא רעב עכשיו! אמא חכמה תתן. היא תלמד אותו שהגוף שלו קובע את הכללים. אולי זה יהיה משהו קטן כדי לווסת את רמת הרעב ולהרגיע, אולי יותר מכך. מה שמווסת את האכילה שלנו זה הגוף שלנו! לא סדר היום של הסביבה שלנו. אף פעם לא להגיע רעבים מדי לארוחה. רעב חזק מדי יגרור לאכילת יתר כמעט תמיד. כי קשה לנו להיות מפוקסים על הגוף שלנו. נכנסים לבולמוס פשוט כי הגוף כבר יותר מדי מורעב. ולא רק הוא. המחשבה הבלתי פוסקת על האוכל ודחייתו מפעילה גם את התודעה נגדנו. ועוד דבר קטן. כתבתי "משהו קטן" וחשוב לי שזה לא יישמע כמו כוס מים או קרקר יבש. הגוף רעב, הגוף צריך לאכול. אפשר לקחת מנה מהארוחה עצמה ואם את חשה רגועה יותר, שאר המנות יחכו לאכילה המשפחתית. לכי עם מה שאת באמת רוצה. כשרמת הרעב מתונה קל לנו להפעיל את המודעות שלנו. יום חמים ונעים לך ולכולם (אצלנו כבר גשום ואפור) שלך לאה

כייצד ניתן להסביר את התופעה הבאה: לפעמים אין אני מרגישה רעב כלל וכלל ואני מוצאת את עצמי מנהלת דו-שיח עם עצמי האם אני רעבה או לא לבסוף כשאני מחליטה לאכול ו אני מרגישה שאני אכן רעבה ובמצב זה אני בטוחה שאילו לא הייתי מתחילה לאכול לא הייתי מרגישה את הרעב מה דעתכן בנושא?

שלום דורית. רעב הוא תחושה מאד מיוחדת. הוא מתחיל בקטן כאשר גופך מקווה מאד שתקשיבי לקול הקטן הזה אבל אם את מתעלמת הוא נעלם וחוזר אחרי זה כשהוא כבר יותר קולני כך קורה פעם אחרי פעם . אם גופך הורגל לכך שאת מקשיב רק לרעב קיצוני הוא מראש יוותר על להודיע לך על רעב פחות קיצוני. כשאת אכלת בזמן שאת חושבת שאת לא רעבה כנראה שזה בדרגת רעב לא ממש קיצונית אבל בהחלט בכזאת שגופך ישמח לאכל בה . תחושת רעב היא תחושה שצריך ללמוד אותה כי יש סוגי רעב שונים ודרגות רעב שונות.

בוקר טוב דורית. התאור שלך מזכיר לי סיטואציה אחרת. מה קורה כשאנו מתעלמים מגירוי ליציאה? האם את מכירה את זה? כשהשרותים קוראים לנו ואנו דוחים זאת, פתאום איננו חשים עוד בצורך עד שהמצב מחמיר במיוחד. זה לא אומר שהמערכת נרגעה וכלום לא קורה. המערכת מתארגנת לתת מענה בדרך אחרת. הנחת היסוד שלך שברור לך מהו רעב איננה הנחת היסוד שלי אם כי אינני שוללת אותה על הסף. אני רק יודעת לאמר שבתהליכים שאני מכירה, לוקח לא מעט זמן ונדרשת מיומנות מפותחת על מנת ללמוד ולזהות את רמות הרעב השונות, את הסיגנלים השונים. אוסיף ואומר שאנשים בעלי תפישה שמנה יודעים לרוב לזהות את הקיצונויות של הסקלה (רעב חזק מאוד או שובע עד התפוצצות) וקשה להם עם האמצע, עם דרגות הביניים. ועוד דבר, יתכן מאוד שאת באמת לא רעבה ורק המחשבה על זה, ההחלטה שאת הולכת לאכול מעוררת לא מעט מנגנונים שמכינים את מערכת העיכול לאספקה החדשה. זה יתבטא בין השאר בריור (עליה בכמות הרוק), בתאוה מתגברת, בעליה של רמת הורמונים ואנזימי עיכול בקיבה. כל זה מתחיל רק ממחשבה. דורית, לטעמי חסרה כאן עוד הרבה הבנה של הענין, חסרים כאן כלים וידע. יחד עם זאת, המיקוד שלך בתגובות של גופך, בהרגשה הוא חלק חשוב וראוי (הבעיה כנראה בתרגום ובפרשנות). מאחלת לך יום נפלא שלך לאה

מדוע אני נתקפת בולמוס אכילה למרות שאני מחליטה להפסיק לעשות דיאטה ולאכול ע"פ רעב ושובע מדוע?????? אני כבר מיואשת האם לא אמצא פיתרון לבעיה הזו????????אודה לתשובתכן המהירה

שלום איילת . רק מעצם החלטה שהפסקת לעשות דיאטה את עדיין לא פועלת לפי שיטת הרזיה ללא דיאטה. כשאנחנו בדיאטה אנחנו מכירים שני מצבים - מצב של הגבלה חמורה מול מצב של חוסר שליטה מוחלט ואכילה בלי גבול. כשאנשים מקבלים את הרעיון של להפסיק לעשות דיאטה (במיוחד אם הם מנסים לעשות את זה לבד ללא ליווי מקצועי) הם חווים את מה שהם מכירים - עוברים מדיאטה לבולמוסים. כדי להפסיק לעשות דיאטה חשוב לעבור תהליך של איזון פנימי ,תהליך שחשוב לעשות אותו יחד עם מטפל מקצועי. אם את מיואשת זה בידיוק הזמן להגיע לטיפול. נשמח מאד לסייע לך אני או לאה. בברכה בלה

בוקר טוב איילת. אני רוצה להפנות אותך לתשובה תחת הכותרת "תפריט דמיוני בהחלט" (לגילה). כמה תגובות מתחתייך בעמוד זה. אם יעלו שאלות נוספות נהיה כאן. יום טוב לאה

האם ניתן לפתור אכילה רגשית ע"י אימון אישי?

בוקר טוב שירה. מתודיקת האימון עובדת על ה- being (עולם החשיבה, הערכים, האמונות, הרגשות וכ"ו) ועל ה- doing (פעולה, עשייה, בחירה, התנהגות וכ"ו) בד בבד ומתוך ידיעה שהעשייה שלנו לעולם נגזרת מעולם ההוייה (being) שלנו. כיוון שבשורה התחתונה העשייה/הבחירה שלנו מייצרת את המציאות שלנו, אנו מבקשים לדעת מה מפעיל אותה ולערוך את השינוי שם (ב- being) בשורש, במקור ה"בעיה" האמיתי. אז אם לתת תשובה קצרה - בודאי שכן!!! ודבר נוסף, רגשות הם חלק מעולמנו הפנימי. אנו, בני האדם, תמיד מונעים על פי הרגשות שלנו. הרגשות הם הדרייב המניע (לא רק באכילה, אלא גם בקריירה, בזוגיות, בהורות, בחיברות ובכלל). כשאנו מדברים על "רגשות" אנו מדברים על קשת רחבה מאוד של מצבים שחלקם הניכר, בעל עוררות פיזית בעוצמה רבה. רגש הוא תמיד תוצאה של מחשבה. נניח שעתה כשאת בביתך או במשרדך חיה מציאות אובייקטיבית כלשהי ברגע נתון. שום דבר חריג לא מתרחש סביבך, סתם יום רגיל ושגרתי. עתה העלי בתודעתך זכרון נפלא כלשהו, משהו משמח שקרה לך, משהו מרגש אולי. ושימי לב להרגשה שממלאת אותך. אותו דבר ניתן לעשות בכיוון ההפוך ומיד נחוש איך הרגשות שלנו משתנים. וכל זאת מבלי שיקרה דבר בסביבה האובייקטיבית. ברגע שאנו מודעים לדפוסי החשיבה שלנו ולומדים לנהל אותם, אנו מצליחים בקלות לנהל את עולם הרגש שלנו והבחירות/ העשייה שלנו בהתאם. אם לסכם בקצרה נאמר ש: מחשבה יוצרת רגש שיוצר פעולה/בחירה/עשייה כלשהי שיוצרים את המציאות. וזהו לב ליבו של האימון שמטפל בבעיה האמיתית בדרך לשינוי בר-קיימא לשם השגת מציאות חיים חדשה. מקווה שההסבר היה מקיף ומאיר עיניים. שלך בברכת יום מקסים לאה

אני שותה במשך שנה תה ערבה למטרת הרזייה. הבעיה היא שאני מכורה לתה הזה ולא מפסיקה לשתות אותו (פעם ביום או ביומיים) האם תוכלי לאמר לי למה התה גורם? האם אני צריכה להיבדק? בתודה דליה

אינני יודעת לענות לך. אינני מכירה את התה הזה. מציעה לפנות לנטורופת או לתזונאי המתמחה בצמחי מרפא. תוכלי לברר בפורומים ואפילו דרך קופ"ח. ואולי בכלל בלה תוכל לתת מענה. בהצלחה לאה

שלום רב יש לי שאלה שמטרידה אותי אני בת 37 שוקלת 73 וגובהי 67 .1 אני מודעת לזה שיש לי עודף משקל אבל אני לא שמנה אני נראית מלאה ואין לי שומנים "נוזלים" הגוף שלי די מוצק. עד לפני שנתיים הייתי כמעט 10 קילו פחות אבל אכלתי מה שאני רוצה ונישנשתי בלילה מה שבא לי (ואני לא מגזימה). בשנתיים האחרונות שמנתי באופן פתאומי וכבר כחצי שנה שאני לא אוכלת כלום בלילה בערך מ 8 בערב ואני לא מצליחה לרזות. האם זה הגיוני אני רוצה לציין שבעבר סבלתי מחיידק בקיבה (הליקוטבר- משהו) ואני גם צורכת קונטרולוק לפי הצורך אם יש לכן הסבר לתופעה אשמח לקרוא תודה ויום טוב

שלום רב וסליחה על עיכוב במתן התשובה. קשה מאד לתת הסבר לתופעה של השמנה רק מנתונים שאת מוסרת בפורום. יש סיבות רבות היכולות להסביר השמנה גם ביולוגיות וגם פסיכולוגיות. מה שחשוב יותר זה איך את יכולה לעזור לעצמך לרזות .לשיטתנו השמנה נובעת מאי הקשבה לגוף בכל מה שקשור לצרכים שלו - ביולוגיים ופסיכולוגיים לכן כדאי להתחיל להתרכז בבניית אסטרתגיה נכונה להרזיה. אי אכילה בלילה לא תיצור הרזיה בהכרח כי אפשר לאכל לא נכון ולא מתאים לגוף גם עד שעה שמונה בערב. דלקת בקיבה הנגרמת על ידי הליקובקטור בהחלט יכולה לגרום לכאבי רעב מוגברים ואכילת יתר אולם אחרי טיפול התופעה חולפת. בברכה בלה

בלה ולאה שלום! אז הבנתי שבשיטה שלכן אוכלים רק כאשר רעבים, כשהגוף שאנו קשובים לו משדר לנו- "אני רעב"! אבל, הוא לא משדר לנו מה לאכול. האם מותר כדי לרזות לאכול מה שרוצים? (כמובן שאת כמות המזון שנאכל, מכתיב לנו הגוף) האם מותר לי למשל, להסתפק בארוחת בוקר שהיא נניח, פרוסת עוגת קרם וקצפת עם שתיה חמה. ובצהריים, חצי בגט עם נקניק ומיונז או מנת פלאפל ולקינוח מנת גלידה עם קצפת. ובערב, מנה של פיתה עם חומוס או 2 משולשי פיצה. --זהו כמובן תפריט סתמי ודמיוני. התכוונתי להראות פה תפריט יומי שהוא לא מאוזן. אין בתפריט פירות , ירקות, בשר, ביצים. אין מוצרי חלב. האם לא חייבים בשיטה שלכן ליצור איזשהו תפריט מאוזן לכל היום? תפריט שבכל זאת קובע מה מותר ומה אסור? ואם מותר , כמה? תודה לתשובתכן

שלום גילה. שאלה חשובה מאד ותודה שאת נותנת לי הזדמנות להבהיר דברים שאני בטוחה שהרבה גולשים היו רוצים להבין. גופנו יודע בדיוק למה הוא זקוק כדי להיות בריא ומאוזן .אם הינו מצלחים לנטרל את הראש ולתת רק לגוף לבקש את האכל אין ספק שהוא לא היה מבקש מזון שמזיק לו. הבעיה היא שהראש המנהל את הגוף (יושב הכי למעלה) פועל הרבה פעמים ממקומות לא נכונים. הוא מושפע מקולות רבים ומבלבל אותנו לגבי איזה מזון לבחור. לדוגמא הוא יכול להיות מושפע מרגשות העולים על פני המודעות ורוצים תשומת לב. אנשים רבים לא הורגלו לתרגם תחושות רגשיות ולהתמודד אתם, הם חווים אותם כמשהו מאיים ומעדיפים לתרגם אותם כרעב ולאכל בדרך כלל שמן ומתוק. אכילת מזון מסוג זה בתגובה לרגש תגרום מספר דברים - הסתת תשומת הלב מהרגש, הרגעה חלקית מאד שלו, הנאה מידית ורצון עז לעוד מאותו דבר, כי הרגש כמובן לא סופק - הרי שום אכל לא יספק רגש. מיד אחרי זה עלולות להופיע מחשבות של יסורי מצפון על אכילה לא נכונה ולא בריאה וכמובן תחושות לא נעימות מהגוף הכועס על מזון המיותר שניתן לו ,זה כשלעצמו עלול לגרום לאכילה נוספת על מנת לברוח שוב. הראש גם עלול להיות מושפע מהשפע האדיר של מזונות יפים ומגוונים המוצעים כיום ולהשתכנע גם מהפרסומות, הצבעים, והריחות של המזון ולגרום לנו לאכל . לכן, בתהליך שלנו אנחנו מלמדים את ההבדל בין תחושות ביולוגיות למה בידיוק בא לי לאכל, לבין מחשבות למה אני חושבת שצריך - ההבדל הוא גדול. אחרי אימון מסוים מדווחים הלקוחות שלי בפליאה רבה איך מתוך מבחר אדיר של מזונות במזנון, אחרי שבדקו והתיעצו גם עם הגוף, (הראש כמובן אמר לאכל הכל) הם בחרו מעט מזון שחלקו היה בריא במונחים המקובלים, וחלקו קצת פחות ונהנו הנאה מרובה מחווית החופש לפעמים לראשונה אחרי שנים רבות של מאבקים. מקוה שהבנת קצת יותר.

בוקר טוב גילה שאלתך מביעה חשש מוכר מפני שחרור השליטה על האכילה שלך, מפני שחרור הראש הדיאטטי. אלה הן מחשבות אוטומטיות, דפוסי חשיבה דיאטטיים שמנהלים אותך שנים. הפחד שמא אכילה טבעית תיצור תזונה לקויה. כאילו ברור שאם תתני לעצמך את החופש תרצי רק מזונות מהסוג שפרטת מבטא במידה רבה את חוסר ההכרות שלך עם גופך וצרכיו האמיתיים. למעשה זהו חשש של הרבה אנשים שמתחילים לשקול את התהליך של הרזייה ללא דיאטה והעיבוד של האינפורמציה החדשה נעשה באמצעות דפוסי החשיבה והתפישה הקיימים של הראש הדיאטטי כך שזה אך טבעי שחשש כזה יעלה. כשאנו מבקשים להפרד מהתפישה הדיאטטית, צריך להבין שאחד המאפיינים החזקים שלה הוא היותה מערכת קשיחה למדי של חוקים וכללים, הרבה איסורים ולא מעט הגבלות, יש בה סמנטיקה שמשתמשת הרבה מאוד במינוחים כמו: חייבים, צריכים, אסור, מוכרחים וכ"ו. בקיצור אוירת כלא. בתהליך הרזייה ללא דיאטה אנו משתחררים מהכלא הזה, יוצאים החוצה אל החופש. אלא מה? לאחר שנים ארוכות בכלא הזה אנו יוצאים למקום שבו החוקים משתנים לחלוטין, בחוץ החיים נראים אחרת, ואנו לא ממש מכירים את ההויייה הזו, אך דבר אחד ברור אנו לא כלואים יותר במסגרת של חייבים וצריכים ולכן אענה בצורה חד משמעית - לא חייבים כלום!!! כלום ממה שהכרת עד כה. מה עושה לך המילה "חייבת / צריכה"? היא מיועדת לדרבן אותך אך בסיכומו של דבר עושה בדיוק את הפעולה ההפוכה. זה כאילו את מכה את אחורייך בשוט כדי להתקדם קדימה אך פעולת ההלקאה והכאב בסוף יתישו אותך. אנו לא אוהבים לקבל פקודות, אפילו לא מעצמנו ולכן מעוררים את ההתנגדות שלנו בעצמנו. כשתקבלי את הכלים הנכונים ותלמדי משמעותה של הקשבה לגוף, תלמדי לזהות את צרכיו תיווכחי לדעת שצרכיו האמיתיים מאוד מגוונים. לא תאמיני כמה המזונות הללו שפרטת לא יעשו לך כלום ברגע שתחווי חופש אמיתי, ברגע שתפסיקי לרעוב להם. כן, הם יהיו חלק מהתפריט שלך אך תחושי גם תאווה ל...סלט חסה. כן, כן, סלט חסה מרצונך ובחירתך החופשית. לכן גם האמירה שמותר לאכול רק כשרעבים איננה מדוייקת כי אז שום קבענו איסור, הגבלה. ומה אם יש לך רעב עז לטעם? כמו שקורה בחגים, בנסיעות ובארועים מיוחדים. במקרים אלה יש לא מעט מזונות שאינם זמינים לנו ביום יום. ואפשר עוד לפרט. כדיאטנית המלווה בתהליכי שינוי להרזייה (ללא דיאטה) אינני נותנת שום הנחיה תזונתית (האמת, אנשים מגיעים אלי עם מספיק ידע, כולם כבר יודעים כמעט הכל) וזאת משתי סיבות עיקריות: 1. ההנחיה באה מהגוף. נקודה. גופך יודע טוב ממני מה הוא צריך, כמה הוא צריך ובודאי מתי. אני רק עוזרת לך ללמוד את האותות ולפתח את המוטיבציה הנכונה והמיקוד הנכון. ציינת ארוחת בוקר - כמה אנשים באמת רעבים בבוקר? הנה הנחייה תזונתית שלא מסתדרת עם הפיזיולוגיה הטבעית של הגוף. יהיו בקרים שחשים רעב וצורך ויהיו הרבה מאוד בקרים שלו. הגוף שלנו מווסת את הרעב ע"פ הערכה מתמדת של כמות האנרגיה האצורה בתוכו וזה משתנה מיום ליום, מאדם לאדם. ויתכן שפעם תהיי רעבה לעוגת קצפת מתוקה ופעם לפרוסת לחם עם גבינה ואולי בכלל סלט כרוב. כל זה יקבע בהתאם לצורך של גופך באנרגיה וברכיבי תזונה ספציפיים. בסיכומו של דבר תזונתך מתאזנת לבד ובחוכמה רבה. 2. אין מקום לאמץ הנחיות תזונתיות כל עוד קיימת מערכת יחסים רעועה ולא בריאה עם הגוף ועם המזון. בתהליך הזה יש פוקוס חזק מאוד אל הגוף שלנו, מתחברים ומרגישים. מהמקום הזה קל לרצות לפנק את הגוף שלנו במזונות מזינים, חיוניים ובריאים. אנו חשים את ההבדל את ההבדל בין קלילות וחיוניות לבין כבדות ועייפות. אני יכולה לספר לך שבשנים של דיאטה ערגתי לשמנת חמוצה. כבר שבועיים שיש 5 גביעים במקרר ואף אחד לא נוגע, כולל אותי. למה? כי היום זה מרגיש לי כבד. מתוך אימון, למידה ורצון לכבד את הגוף שלי ואת הרגשתי ברגע נתון אני מוצאת את עצמי בוחרת דווקא ביוגורט. וזה לא בגלל שאסור לי לאכול שמנת זה מתוך מערכת היחסים החדשה שכוננתי עם גופי ועם הסביבה הקולינרית שלי. כשהכל מותר אפשר לבחור באמת. גילה, זו היתה תשובה ארוכה ואני מקווה שגם מבהירה וממצה. תודה על שאלתך החשובה. יום נפלא לאה

לבלה ולאה אני מודה לכן על כל ההסברים. אני מנסה ללמוד ובעיקר לשנות את החשיבה "הדיאטתית". שיהיה לכן יום טוב.

אם למשל בבוקר אין לי תיאבון ואני לא אוכלת עד הצהריים זה בסדר? (הרי כולם טוענים שארוחת הבוקר היא הארוחה הכי חשובה ביום?!) ואם בא לי לאכול, רק בערב ? (ארוחה אחת ביום) (בכל מקום אומרים וכותבים שחייבים לפזר את הארוחות למנות קטנות לאורך כל היום כי זה חשוב מבחינה מטבולית לגוף. הגוף זקוק לאנרגיה, זה חשוב לאיזון מצב הסוכר!) מה קורה במקרה כזה? זה בריא לאכול ארוחה ענקית בבת אחת ועוד בלילה? (כי לפי מה שהבנתי בשיטה שלכן אין תכתיבים , אין סדר יום של אכילה אלא רק מה שהגוף רוצה ודורש, נכון ?)

הבנת נכון אין תכתיבים. תארי לך שהיית הולכת למשהו שהיה מכתיב לך לפי שעות איך להתפנות .באיזה שעה כל כמה זמן .האם היית מסוגלת לעשות מה שכתוב? מן הסתם לא כי אם אין לך צורך להתפנות שום דבר לא יכול לגרום לך לעשות זאת. על פי הגישה שלנו צריך לאכל לפי מה שהגוף מבקש הבעיה היא שרובנו שכחנו להקשיב לו וצריך לנער את האבק מהיכולות הזאת. גוף האדם בדרך כלל זקוק ליותר מארוחה אחת גדולה ביום אבל זה משתנה מאדם לאדם ומיום ליום. אין שום חובה לאכל בבקר אם את לא רעבה . השאלה היא האם את יודעת שאת לא רעבה או שמה הרגלת את הגוף לכך שאת מתעלמת מאותות רעב ביולוגי והוא למד לא לבקש ממך. בברכה בלה

היי,יש לי בעיה. הישבן שלי הולך אחורה והוא נראה ממש לא קשור לגוף שלי.הגוף שלי בנוי טוב.מבנה של מתאמן.העניין הוא שהישבן שלי ממש הורס הכל.הוא שומני ואני לא יודע איך להיפטר מזה כבר שנים.הייתי שמן לפני 6 שנים והורדתי הכל חוץ מהישבן.זה גורם לי לאי נוחות וחוסר ביטחון עצמי.זה גם מתבטא בכך שאני לא יכול ללבוש חולצה צמודה או משהו דומה כי הישבן יובלט בצורה משמעותית.אשמח אם תוכלו להדריך אותי כיצד להיפטר מהישבן בלי לבזבז הרבה כסף(אין) ובלי להוריד משאר הגוף.ז"א להתייחס רק לישבן בלי להוריד מאיזורים אחרים בגוף.בנוסף,אשמח אם תוכלו להגיד לי תוך כמה זמן אצפה לתוצאות. תודה מראש!

בוקר טוב יוסי. למדע התזונה אין מה להציע להרזיית איבר כזה או אחר. ההרזייה תמיד תהיה פרופורציונלית. ומה שאתה מתאר הן כנראה פרופורציות טבעיות של גופך. מה שכן אולי יכול לסייע זה להתייעץ עם מאמן כושר בנוגע לעבודה ממוקדת באזור הישבן. עיצוב השרירים בהחלט יש בכוחו ליצור שינוי מבני כל עוד מתאמנים. בהצלחה לאה

שלום בלה ולאה רציתי לשאול בנוגע לפופקורן דיאטטי. לאחרונה גיליתי פטנט מדהים מכשיר שמכין פופקורן במיקרוגל,אני שם גרגרים בלי שום דבר והוא מכין לי כמות יפה של פופקורן טעים ודיאטטי,טיפה מלח והטעם נהדר. השאלה במידה ובא לי לנשנש משהו האם אפשר לאכול פופקורן ללא חשש הפופקורן טוב בגלל שהכמות גדולה אפשר לנשנש הרבה זמן והקלוריות נמוכות לפעמים שקשה לי להרדם אני אוכל פופקורן וזה משביע אותי. האם באמת ניתן לאכול את הפופקורן בלי רגשי אשמה? אני אוכל אוכל דיאטטי מאוזן במשך היום מבצע פעילות גופנית ובלילה לפני השינה בא לי לנשנש משהו טעים והפופקורן מצויין לי אני אוכל כמות בערך של קערת סלט גדולה. כמה קלוריות יש בכוס פופקורן דל ללא שמן וללא שום תוספת? תודה:)

שלום לך גבר השנה. אתה בדיאטה ופונה אלנו כדיאטניות וככזאת בהחלט היתי אומרת שפופקורן דיאטתי הוא פתרון טוב לרעב לפני השינה. הבעיה היא שגם כדאיטנית מזמן הפסקתי להאמין בדיאטות בקלוריות ובהגבלות ולכן אמליץ לך לשאול את גופך מה בא לו לאכל לפני השינה ולתת לו עם הרבה ברכה. יש פורום של תזונה קלינית ושם עונות דיאטניות של בית חולים. בברכה בלה

פופקורן של מיקרוגל מאוד לא בריא מאחר והוא כולל אחוז גבוה של שומנים, תוספים נתרן ובנוסף לכך חלק משקיות הנייר מצופות בטפלון העלול להתפקר על הפופקורן. מכשיר הפופקורן החשמלי אמנם מצויין מבחינה תזונתית (ללא שמן) אך לפופקורן טעם של קלקר... לכן זמן רב הכנתי פופקורן בסיר עם קצת שמן , עד שמצאתי את הפתרון סירפופ. מדובר בסיר אלומיניום עם מנגנון ערבוב המונע משריפה והדסקות של הגרעינים ומאפשר להכין 5 ליטר פופקורן מפוצח עם כף וחצי שמן. http://sirpop.co.il

הבעיה היא שסירי אלומיניום, לא טובים יותר מהפתרונות האחרים, כי אלומיניום היא מתכת רעילה שעוברת גם היא לגוף האדם ויש אף חשד שגורמת לאלצהיימר. לכן, לא טפלון, לא נייר או סירי אלומיניום, לא תבניות סיליקון ולא ניירות אפיה או מעטפות פופקורן, שמכילין חומצות שאמורות למנוע הדבקות, ואשר רעילות במיוחד. הכי בטוח זה או מכשיר חשמלי, או זיר נירוסטה/ציפוי קירמי, או להכין במיקרו בתוך קערת זכוכית לא עבה מידי עם כיסוי פלסטיק מאווור, והאפשרות הפחות טובה, זה להכין במיכל פלסטיק עמיד בחום במיקרו. זאת מכיוון שכל פלסטיק פולט חומרים מסויימים בחום הרב שנוצר מחימום גריעיני התירס במיקרו.

אני לא מצליח להמליח את הפופקורן שמכינים במכשיר הביתי. בהעדר שמן, המלח לא "נתפס" על הגרגירים רעיונות? תודה

המלח נושר כשהפופקורן כשהוא יבש מידי. שני פתרונות: או להכינו בסירפופ עם קצת שמן ואז הוא יותר לח. לחלופין, להשתמש במלח גרוס דק דק (כמו אבקה).

אני לא מצליח להמליח את הפופקורן שמכינים במכשיר הביתי. בהעדר שמן, המלח לא "נתפס" על הגרגירים רעיונות? תודה

כוס של פופקורן מוכן (25 גר') הוא 100 קל'

האם ההקשבה לגוף מתייחסת גם לכמות נוזלים? האם כאשר אני מכריחה את עצמי לשתות ברגע מסויים כמות גדולה של מיים עד כדי כך שהבטן מתנפחת לי האם הדבר שלילי למרות שמדובר בשתיית מיים?

בוקר טוב אורן. בענין השתייה, לוקח לנו קצת יותר זמן להבחין בצורך. הצמאון לא פעם מתבלבל אצלנו עם רעב. כך שהרבה פעמים יתכן מצב בו נהיה צמאים אך נתרגם זאת לרעב. על מנת להמנע מהבלבול הזה אני תמיד אומרת שרק הנחיה תזונתית אחת אני נותנת בתהליך הזה והיא צריכת נוזלים. לוודא שהגוף לא יהיה צמא כך שנוכל להבחין בקלות ובאופן ברור ברעב שיופיע. איך נוודא שגופנו ממוים כראוי - נתייחס לבע השתן. צבע השתן הוא ביחס הפוך לכמות הנוזלים בגוף. ככל שהגוף ממוים, צבע השתן יהיה בהיר יותר עד שקוף. שקוף זה מצב אופטימלי. ככל שהגוף מיובש, צבע השתן יהיה כהה יותר. ככל שמיומנות ההקשבה שלנו לגוף הולכת ומתחדדת, קל לנו גם להבין מתי זה רעב ומתי זה צמאון. שאלה מצויינת. תודה. יום נפלא לאה

האם קיימת טכניקה מסוימת שניתן לתרגל על מנת לדעת מה הכי בא לי ומתי מספיק לי נראה לי שהדבר קשה מאוד ליישום.........

בוקר טוב דורית. את בהחלט צודקת שזה עשוי להיות לא קל ליישום בהתחלה. ואני רוצה להתחיל דווקא בתאור מקרה קצר אודות לקוחה שעברה אצלי התהליך מזמן. כשהגענו לשלב שבו כיוונתי אותה לאכול מה שהיא מרגישה שהיא הכי רוצה, היא הסתכלה עלי כאילו זה עתה נפלתי מהירח. עברו כמה שניות עד ששמתי לב למבט העיניים ההמום משהו, מפוחד ואובד. כשביקשתי לדעת מה היא חווה נוכח הבקשה שלי היא אמרה את הדברים הבאים: "מה זאת אומרת מה א-נ-י רוצה. אף פעם לא שאלו אותי מה אני רוצה. אני גם בטח לא אדע" שנים רבות של דיאטות הניחו ערימת אבק עבה וסמיכה מעל הרצונות והצרכים האותנטיים. שנים רבות של שליטת הלך הרוח הדיאטטי והסיפורים שסיפרו לנו ובהמשך סיפרנו לעצמנו קבעו לנו מה מותר ומה אסור ולכן מקומו של ה"רוצה" הטשטש לחלוטין. הווליום של צורכי הגוף המתבטאים ברצונות אלה הושתק לחלוטין. זו הסיבה שיתכן מאוד שתחושי גם את קושי שנים רבות שבהם שלטו ביד רמה מסרים מבחוץ ניוונו את המיומנות שלנו להקשיב לגופנו. (משהו שעשינו נפלא בילדותנו) אין טכניקה, יש הרבה אימון ותרגול סביב הענין הזה. והאימון נעשה בכמה מישורים. צריך להבין שגישה חדשה, תפישה חדשה לא נבנית על טכניקה אלא על מסגרת התייחסות חדשה ומכאן שנדרשת למידה חדשה שיוצרת אמונות והנחות יסוד חדשות רק אלה יאפשרו עשייה חדשה. בתהליך הזה, להבדיל מגישת הדיאטה שממוקדת בעשייה שלנו, המיקוד הוא ב- being שלנו - רק אז העשייה תהיה פשוטה, טבעית וקלה. אסיים בברכת יום נפלא שלך לאה

ומה אם כל פעם שאשאל את עצמי מה הכי בא לי לאכול התשובה תהיה מזון עתיר קלוריות הרי בסופו של דבר מה שיגרום להרזיה הוא מאזן אנרגיה שלילי לא??????

בוקר טוב שרון וברוכה הבאה לפורום הרזייה ללא דיאטה. את יוצאת מנקודת הנחה מוטעית והיא שהגוף שלך רוצה. רוצה את הדברים הכי "אסורים", רוצה הרבה מכל דבר. ובעצם הגוף שלך בעייתי מאוד בגלל הרצונות הללו שלו. אך האמת היא שאין זה גופך אלא תודעתך הרעבה. (לא יודעת אם שלך ספציפית אז אל תקחי אישית) בתהליך הרזייה ללא דיאטה אנו מתחילים לעשות, בין השאר, הפרדה בין הקולות שמניעים אותנו מבפנים. מצד אחד הקולות שבאים מהראש (כמו "זה אסור" "זה משמין" "את זה חייבים להגביל" וכ"ו) מצד שני הקולות הפיזיים שמשקפים את צורכי הגוף (קולות הרעב, הסיפוק והשובע). בתחילת התהליך מאוד קשה להפריד בינהם כיוון שהקולות מהראש מאוד דומיננטיים ולכן יש בלבול. כמו כן, יתכן בהחלט שמזונות שהיו מוגבלים מאוד בחייך עד לתהליך, יהיו חלק משמעותי מתזונתך בתחילה - וזה משקף לא רק את הרעב הפיזי למרכיביהם אלא גם רעב לטעם. זה עדיין לא אומר שמשמינים (אל תשכחי שהקרקים היבשים, מוצרי הדיאט למינהם מתחילים לפנות את מקומם הקלורי לטובת אוכל בעל ערך אמיתי בשבילך, אוכל מספק יותר) . ככל שאנו מתקדמים בתהליך, קשובים יותר ויותר לגופנו, מפתחים את תודעת השפע יותר ויותר, הופכים מגוון מזונות רחב ליותר ויותר זמין בחיינו - כל מה שנראה בעינייך אטרקטיבי כרגע, הולך ופוחת כוחו, משמעותו, מידת האטרקטיביות שלו. כך שבטווח הבינוני והארוך תמצאי את עצמך סופר מאוזנת מבחינה תזונתית כי לשם יכוון גופך. תופתעי לדעת שדווקא בא לך חסה ומה שאת הכי רוצה ברגע מסוים זה תפוח. כשהכל מותר באמת, אין דבר לרעוב אליו. כשיש מגוון רחב של אפשרויות, מתממשת הבחירה החופשית בצורה האותנטית ביותר שלה. תופתעי לגלות גוף שיש לו צרכים מגוונים, בריאים לגוף ולנפש. אך צריך לזכור, כדי להגיע למקום הזה לא די לשאול את עצמי "מה הכי בא לי" יש לעבור תהליך שלם במספר רבדים כדי ליצור גישה חדשה ויציבה. אין מצב שגופך מבקש להזיק לעצמו ואני אישית לא נתקלתי במצב כזה כך שמה שאת מתארת כאפשרות הוא תיאורטי לחלוטין ואין בו אלא חששות דיאטטיים טבעיים. ולגבי מאזן אנרגיה שלילי - זה מה שנוצר בסיכומו של דבר רק בצורה חכמה יותר, טבעית יותר, נכונה יתר. לא מתוך כפיה וסבל החסך אלא ממקום של בחירה. ומה שמכוון את הבחירה הזו הוא גופך הנפלא ותודעת השפע שיצרת בחייך. לא הדיאטנית, לא המדריכה בתוכנית כזו או אחרת ולא שום מומחה אחר. שרון, אני מציעה להבין את הגישה בכללותה. אי אפשר לקחת ממנה מרכיב בודד ולצפות שיעשה את העבודה. לכן, אי אפשר להצליח על בסיס טיפים. ואולי הטיפ היחידי הוא: למדי להתחבר (מהמילה חברות) עם גופך, למדי את הסיגנלים שלו כדי לעזור לו לרזות, כדי להשרות עליו בטחון. כל נסיון לכפות עליו מאזן אנרגיה שלילי מבלי לשמוע את דברו בנוגע ל"מה, כמה ומתי" משרה עליו אוירת מצוקה מאיימת שמדרבנת אותו להערך לימים קשים יותר. ומה אנחנו עושים בעיתות מלחמה? אוגרים. כך גם הוא. ומכאן התוצאה ההפוכה בסיכומו של דבר. שרון יקרה, מקווה שקצת יותר ברור. שלך לאה

היי! שמי תמר, וילדתי לפני כחצי שנה. במהלך ההריון עליתי 12 ק"ג, וקשה לומר שהשגחתי על עצמי שלא לעלות יותר מדי (הבנתי ש- 12 ק"ג זה בסדר גמור ונמצא בטווח הממוצע של העליה במשקל). כעת יושבים עלי עוד 6-7 קילו שהייתי מעוניינת להוריד. חשוב לי לציין שאני מניקה, אך למרות זאת, ולמרות שאני משתדלת לא לאכול שטויות, אני לא מצליחה להוריד את הק"ג האלה. אפילו לא קצת. אני יודעת שהרזיה לאחר לידה לוקחת זמן, אך האם יש למישהי טיפים איך להקל את הירידה במשקל לאחר הלידה? תודה רבה! תמר

תמר היקרה. ראשית מזל טוב. שינית סבלנות. שלישית תיזהרי מלהיכס להלך רוח דיאטתי בגלל הרצון שלך לרדת מהר. יש לי מטופלות רבות שבעקבות לידה נכנסו למעג הרזיה השמנה כי היו חסרות סבלנות כלפי גופן ורצו מיד לחזור למשקל לפני הלידה. עליך לסמוך על גופך שהוא יחזור לאיזון המלא שמתאים לו ולא להאיץ בו. בהצלחה ותהני מתינוקך החדש. בלה

בלה תודה רבה! אני חייבת לציין שההודעה עודדה אותי (אחרי שהסביבה גרמה לי להרגיש לא בסדר שאני זקוקה לאוכל, וכן, לפעמים, לעיתים קרובות מדי, גם לג'אנק פוד, על מנת להשאר ערנית מספיק בשביל לטפל בילד, שאני היחידה שמטפלת בו במשך היום). שאלה נוספת שרציתי לשאול (בהקשר זה): האם יש מאכלים או חטיפים שאני יכולה לאכול שאינם ג'אנק ושיתנו לי את אותה תחושת שובע? תודה רבה (שוב) תמר

אני מחפשת המלצות על הדיאטה של סטודיו C . שמעתי מחברה שמכירה חברה שירדה אצלהם 12 קילו . אשמח לקבל המלצות נוספות

אורנית שלום , אני יכולה להמליץ לך על הדיאטה של סטודיו C ירדתי 7 קילו תוך 4 חודשים לפני כשנה והסוד בדיאטה הזו הוא שאני מצליחה לשמור על המשקל ולא להעלות אותו כמו בשאר הדיאטות הקודמות שניסיתי.

מכירה ועוד איך...וגם ממליצה בחום רב. ירדתי בזכות הידע שהקנו לי, הסגנון החדש שסיגלתי ואני חיה אותו כבר 4 שנים 16 קילו... אומנם יש לי לפחות עוד 10 קילו לפחות.... אבל המוח עשה אצלי סוויץ ועובדה שבשנתיים האחרונות לא עליתי גרם, וזו חצי הכוס המלאה מבחינתי. מומלץ מאוד!!!!

גם אני נפגעתי מהם כאשר עברתי דירה ולא נתנו לי להפסיק את המנוי. יופי עשיתי דיאטה וקיבלתי ויצאתי עם כל כך הרבה עוגמת נפש - חצופים. לא מדובשם ולא מעוקצם. תוותרי על סטודיו C, לכי למקום שבאמת אכפת להם ממך ולא רק מהכסף שלך. רחלי

עשיתי דיאטה בסטודיו C והדיאטנית נתנה לי תפריט סמתמי לחלוטין בלי הסברים בלי כלום, העיקר שאני ארשם לתוכנית הרזייה. הרגשתי שמטרתם לסגור עסקה ולא ממש לעזור לצרכים שלי וחבל. מקווה שזה לא כל בכל הסניפים. אני אישית עדיין מתאמנת בסניף בתל אביב. תבדקי טוב מה שווה הדיאטנית לפני שאת נפרדת מכספך. בהצלחה, סתוית

עשיתי דיאטה בסטודיו C והדיאטנית נתנה לי תפריט סמתמי לחלוטין בלי הסברים בלי כלום, העיקר שאני ארשם לתוכנית הרזייה. הרגשתי שמטרתם לסגור עסקה ולא ממש לעזור לצרכים שלי וחבל. מקווה שזה לא כל בכל הסניפים. אני אישית עדיין מתאמנת בסניף בתל אביב. תבדקי טוב מה שווה הדיאטנית לפני שאת נפרדת מכספך. בהצלחה, סתוית

לבלה ולאה שלום! קראתי בעיון את כל ההסברים בפורום ואת האתר של בלה וגם את דברי ההסבר של לאה. אבל.. לא הצלחתי להבין איך מורידים במשקל בשיטה זו. מקובל עלי שלא צריך לעשות דיאטות ולהרעיב את הגוף וללכת נגדו וכו' שחשוב לסגל הרגלי אכילה נכונים. שכדי לרזות חשוב לאכול! אבל כאשר אני אוכלת מה שאני מרגישה שגופי מבקש ומתי שהוא רוצה זאת, בלי שום הגבלות ומסגרות ובלי ספירת קלוריות , אני פשוט עולה ועולה בסולם הקילוגרמים!! אז מה קורה פה? אולי תנסו שוב להסביר לי תודה

שלום אורית. תודה על ההזדמנות שנתת לי להסביר מתוך ההתנסות הספציפית שלך ומקווה שתצאי מבינה יותר מהתכתובת הזו. דיאטה או הלך רוח דיאטטי הוא לא סתם מילה או אמירה, אלה הם דפוסי חשיבה חזקים, ערוצים עמוקים שהתבצרו בתפישתנו מהיום בו אנו מתמודדים עם האכילה והמשקל שלנו. מהיום שבו ראינו בהם בעיה, בעצם. הלך רוח דיאטטי הוא בגדר תפישת עולם ואיננו יכולים להפרד ממנו רק בגלל שאמרנו זאת לעצמנו (אם כי זו התחלה לא רעה בכלל). המחשבות הללו מנהלות אותנו באופן לא מודע ומכאן הצורך להביא כל אלה לרמת מודעות שתאפשר פעולה אחרת. כיוון שזה הפך להיות חלק ממי שאנחנו קשה לנו להתנתק ולהבחין בזה לבד. זו הסיבה שזהו תהליך בשניים. ראי אורית, דיאטה משרתת מקום חזק של שליטה. ישנם מחקרים שמראים כי רוב בני האדם מתחילים דיאטות בתקופות מעברים (החלפת מקום עבודה, מקום מגורים, בן-זוג וכ"ו). אלה הן תקופות בהן יש הרבה אי-ודאות ובעצם חוסר שליטה. בנסיון להכניס קצת שליטה לחיים יש לא מעט הפונים לדיאטה שמספקת מסגרת כללים מאוד ברורה, שחור-לבן, חוקים וגבולות שמבהירים לנו מה לעשות, איך לעשות, מתי אני בסדר ומתי לא. יש הרבה ודאות. שליטה היא ללא ספק מילה נרדפת לדיאטה. אנשים לא מעטים תופשים את משמעותה של "הרזייה ללא דיאטה" כמעבר ממקום של שליטה למקום של חוסר שליטה. זוהי מטוטלת שרבים חוו אותה בדיאטות, משליטה מוחלטת נזרקים לחוסר שליטה טוטאלי ומכאן ההיקש הלוגי מבחינתם. אך האמת היא שבתהליך הזה אנו עוברים משליטה מדומה (בהתנהגות שלנו) לשליטה אמיתית (בתודעה שלנו). המעבר הוא ממקום שבו אנו מנסים לשלוט בגוף שלנו למקום בו אנו סומכים ומתחברים (מהמילה חברות) עם הגוף שלנו בצורה כנה ומלאה. תפקידנו הוא לאפשר לגוף לעשות זאת לבד תוך יצירת תנאים אופטימליים, רגועים ובטוחים עבורו. אינני מכירה אותך ולכן כל שנותר לי הוא להתרשם מהדברים שבחרת להביא כאן וההתרשמות שלי היא שאת מפספסת כאן משהו בענק. זה שאנו מתחילים להבין שיש דרך אחרת ומצליחים להתחבר אליה במישור ברציונלי, עדיין לא אומר שיש לנו הכלים ליישמה, שיש לנו כל הידע הנדרש..זה עדיין לא אומר שאנו מסוגלים. למשל, בכנות, אינני יודעת למה את מתכוונת כשאת אומרת שאת קשובה לגופך? עד כמה את יודעת לחוש את רמות הרעב השונות? עד כמה את יודעת לחוש סיפוק ושובע (שגם להם רמות שונות)? אינני יודעת אלו חלקים דיאטטיים עדיין מנהלים אותך? אין ספק שאם את משמינה את אינך יודעת עדיין להיות קשובה לגופך. כי הרי ברור שסיפקת מעבר למה שנדרש לו. ברור שעדיין קשה לך לזהות את קולו האומר "די לי". או שאולי הבחירות הקולינריות שלך עדיין מונעות מתוך קול שבא מהראש. את כותבת ש "חשוב לסגל הרגלי אכילה נכונים" - מהם הרגלי אכילה נכונים? האם זה שוב הראש התזונתי (דיאטטי) שמדבר, מכתיב, קובע ושולט? למה לא לתת לגוף לומר את דברו. חסרה לי כאן הלגיטימציה המלאה לחופש, ההבטחה הבלתי מותנית. אורית, אני חושבת שפתיחותך לענין היא צעד חשוב ומרשים בפני עצמו. אל תתייאשי ואל תתאכזבי פשוט עשי זאת בצורה מובנית ומסודרת. את עדיין לא יודעת להשתמש בכלי הזה...פשוט השקיעי בעצמך ולמדי לעשות בזה שימוש נכון במישור התודעתי, הפיזי, הרגשי. יישר כח על האומץ להתנסות. שלך לאה

תודה על ההסבר. מנסה להתעמק ולהבין את המוטו שלכן ולהסיק מסקנות אישיות.

אני מבינה את הכמיהה למתוק אחרי שאני עושה דיאטה. אבל למה האטרף נמשך שבועות ארוכים אחרי שאני כבר לא מגבילה את עצמי בכלום?

כי הגוף והנפש מפצים את עצמם אחרי הדיאטה ויותר מכך מכינים את עצמם לרעב/דיאטה הבאה שכבר מחכה מעבר לפינה ומתהווה לה לאט לאט בתוך התודעה שלך . בקונספרציה בין משטרת הדיאטה והשופט הפנימי שחי בתוכך. אז בנתים מרדן הדיאטה חוגג כל עוד הוא יכול. בברכה בלה

שלום ליאורה בהעדר עבודה מודעת לשינוי תפישה וחשיבה יתכן מאוד שעדיין נתפש אצלך השוקולד כמזון שהוא אסור, מאכל טעים אך מוקצה. יכול להיות שלתפישתך, השוקולד הוא בעיה ואולי ה-בעיה. וכל עוד בזה את מאמינה, מערכת היחסים הקלוקלת תמשך. כל עוד מחשבה עמוקה ומושרשת ("שוקולד משמין אותי" למשל) מסוג זה מסתובבת בתודעתך כעובדה שאין עליה עוררין, בכל פעם שתצרכי שוקולד תחשב צריכה זו כסוג של חציית גבולות ואז יפעל מה שאנו קוראים לו ה- what the hell effect. אינני יודעת לומר בודאות אם הכמיהה לשוקולד לאחר שבועות ארוכים היא כמיהה של גופך כפי שאנו מכירים לאחר דיאטה. ליאורה, האם יכול להיות שבתוכך איפשהו מקננת הידיעה שעוד תחזרי לעשות דיאטה? אם כן - גם אם הקול הזה נשמע מאוד חלש כרגע, את בעצם מכינה את עצמך באופן לא מודע לחסך שעוד יבוא. זוהי צריכה שבאה מהראש, לא מהגוף. באם קיבלת החלטה מפוכחת, אמיצה וכנה להפסיק את מסכת ההגבלות זה נפלא לכשלעצמו אלא שלא בזה בלבד טמונה מערכת היחסים החדשה עם הסביבה הקולינרית שלך. העובדה שבחרת לא להגביל את עצמך יותר היא רק שלב בסיסי ואין היא מעידה על מיקוד חדש שלך. אין היא אומרת לי שנתת לגופך להנחות אותך באופן בלעדי. מנסיוני הרב אני יודעת לומר שהצלחה בתהליך כזה תובעת את תשומת ליבנו במספר רבדים במקביל . ודבר נוסף הוא שהשוקולד או המתוק הופך בתהליך של הרזייה ללא דיאטה מהר מאוד לגורם בלתי רלוונטי. מהר מאוד הוא מפסיק להיות בעיה ומקבל את מקומו בנוחות בדיוק כמו החסה והיוגורט. מקווה שתרמתי להבנתך ולא בלבלתי שלך לאה

אני מכינה גבינה מ יוגורט 4% (600 גר) ושמנת חמוצה 15% (100 גר) איך לחשב אחוזי שומן וקלוריות. תודה רבה

אינני יודעת לאיזה צורך נדרש החישוב אך ברמה המתמטית הטהורה, החישוב יהיה כזה: 4% מ- 600 גרם הם 24 גרם שומן 15% מ- 100 גרם הם 15 גרם שומן יחד קיבלת מוצר שיש בו 39 גרם שומן. איזה אחוז הוא מהמוצר הכולל? יש לדעת מה המשקל ברוטו של המוצר הסופי. אם המוצר הסופי שוקל 300 גרם (סתם דוגמא אך ברור שהמשקל ברוטו יורד בשל הוצאת הנוזלים), אז לפי ערך משולש פשוט: 300 גרם הם ה- 100% 39 גרם שומן הם הנעלם 39X100:300 = 13%. אז מה שחסר לך כדי שתוכלי לחשב הוא משקלו הסופי של המוצר.

היי בלה, שמי ליאת ואני כתבתי לך לפני זמן מה. רציתי לשאול אותך איך ניתן לפנות אלייך, האם זה מחייב להגיע אלייך לקליניקה? הבעיה שלי היא שאני נורא מתביישת ואני לא משתפת אף אחד מבני המשפחה שלי או החברים במצב שלי ומה שעובר עליי. אני קצת מפחדת להיחשף אבל מה שאני יודעת זה שאני צריכה את העזרה הזו. גם מבחינת הכסף... הייתי מעוניינת לדעת במה זה כרוך כיוון שאני לא יודעת אם אוכל לעמוד בזה לבד. יש לי הרגשה שכן תוכלי לעזור לי אז אשמח אם תחזרי לי תשובה. תודה.

ליאת היקרה אשמח לדבר אתך בטלפון או במייל . את מוזמנת לפנות אלי באופן אישי. יש פרטים שלי מתחת לתמונה. אשמח לנסות לעזור לך. בברכה בלה

מה מכיל פחות קלוריות לחמנייה שחורה או לבנה?

למה זה חשוב???????????????

תעני על השאלה בבקשה

שלום לכל משתתפי הפורום לי יש בעיה קשה תמיד במהלך דיאטה קשה לי להירדם בלילה כתוצאה מרעב אני קורא לזה כאבי רעב, וממש יש לי קושי וסבל להירדם. מה שלא אעשה במהלך היום ,אוכל תזונה נכונה במהלך כל שעות היום, אפילו הייתי אצל דיאטנית ורופא יעצו לי דיאטות אבל עדיין הרעב בלילה מקשה עלי גם שארוחה אחרונה אני אוכל בחצות, לפעמים אפילו אני מתעורר בלילה מרעב וקשה לי להרדם הלאה. מה ניתן לעשות כדי לטפל בבעיה זאת מיותר לציין מים,תה צמחים,פירות וירקות ממש לא עוזרים לי להיפך פותחים לי עוד את התיאבון וממש לא משביעים מה ניתן לעשות תמיד זאת הייתה הבעיה המרכזית שלי בדיאטה שבגללה תמיד נכשלתי תודה מראש.

שלום רב לך. לדעתי יכולות להיות מספר סיבות לבעיה המתוארת. האחת זה שאתה בדיאטה - עצם הגדרה הזאת גורמת לגוף ולנפש להתגייס גיוס חירום כדי לשרוד את הרעב החדש שנכפה עליו ולא ממש משנה שאתה אכל כל מיני מאכלים דיאטתיים. אם זו הבעיה עלך להפסיק לעשות דיאטה גם בתודעה שלך ולאכל על פי רעב ושובע. השניה - יתכן שבלילה אתה נימצא במגע יותר עמוק וקרוב עם המימד הלא מודע שלך , מימד שבא לידי ביטוי גם בחלומות. התעוררות באמצע הלילה ופניה למזון יכולה להיות סוג מסוים של בריחה מתחושות העולות על פני השטח ודורשות תשומת לב. אפשרות נוספת היא ביולוגית - שווה לבדוק את נושא של זיהום בחידק הליקובקטור העלול לגרום לכאבי רעב. בברכה בלה

שלום אושרי. בהעדר רקע רפואי פתולוגי לכאבים ובהתבסס על דבריך שמדובר בחוויה הנחווית בתקופות של חסך (דיאטה) אומר לך שכל נסיון שלך להתעלם ממצוקת הגוף יגמר לא משהו. לגוף (להבדיל מהתודעה) יש הרבה דרכים להניע אותנו לאכילה ואחת הדרכים היא כמובן לגרום לנו אי נוחות ואי שקט - זוהי דרכו הפשוטה לשמור על רווחתו ולהבטיח שצרכיו הבסיסיים יישמרו. תאר לך ששלפוחית השתן שלך מעבירה סיגנלים של מלאות במטרה להניע אותך לריקון ואתה בוחר להתעלם, מה יקרה? זה בסוף יכאב מאוד. לגוף כל המנגנונים הנדרשים לווסת בצורה נכונה ויעילה את צרכיו ובינהם הגברת התאוה והחשק למזון. (מי לא חווה זאת בדיאטה?!). להגברת החשק למזון יש רקע פיזיולוגי טהור ואין מדובר במרכיב פסיכולוגי - תודעתי גרידא. כל נסיון שלך להשתיק את גופך באמצעים שאינם הולמים את צרכיו האמיתיים (כמו תה, ירק וכ"ו) הוא העלאת סף הלחימה לרמה גבוהה יותר וכ"כ מיותרת עבורך שלא לומר מזיקה. אם הגוף שלך זקוק לפחמימות או לכמות ספציפית של קלוריות, לחלבונים או לשומנים, לנוזלים או מה שלא יהיה - הוא לא ישקוט עד שיסופק. לכן אחת השאלות המרכזיות שאנו לומדים לשאול את עצמנו בתהליך של הרזייה ללא דיאטה היא: "מה אני הכי רוצה לאכול כעת? מה הדבר שיעשה לי הכי טוב? איזה מזון יהיה עבורי הכי מענג כרגע?" ולהיות פתוחים ונכונים לכל תשובה שתעלה. התשובה של הדיאטנית לא רלוונטית. התשובה של גופך היא הטובה ביותר. ואם אכן תשאל את עצמך "מה?" יתכן מאוד שתבחין שאין מדובר בהכרח בירק או פרי או תה צמחים אלא במה שחסר לגופך באמת. שמור על עצמך, כבד את גופך. בהצלחה לאה

ד"ר שלום! 1.הנני כבן 30 ומשקל גופי כ-130 ק"ג גובהי הוא כ-1.85 לאחרונה נוצרו בעיות כגון קשיי הליכה עייפות , וכבדות (עיקר ההשמנה באיזור הבטן) לאחרונה החלטתי כי ברצוני לטפל בנושא בצורה רצינית ביותר, שאלתי היא האם את ממליצה על ניתוח להצרת קיבה, או דיאטה קלינית ? 2.בנוסף אנני בקיא בסיכונים הקיימים בניתוח מסוג זה אנה עזרי לי להבין את הנושא . בברכת חג שמח, חיים.

חיים שלום רב. זהו פורום להרזיה ללא דיאטה ולכן אני לא ממליצה לא דיאטה ולא על הצרת קיבה. לדעתי שתי השיטות האלו מטפלות בבעיה החיצונית ולא משנות שום דבר ברמה הפנימית המנהלת את האדם. סטטסטיקה טוענת שאחרי קיצור קיבה כחצי מאנשים עולים את כל מה שהורידו במשקלם, ויש דיווחים שמדברים על אחוז גבוה יותר. בקשר לדיאטות הסטטסטיקה בעיתית אף יותר. ברור שעלך לעשות משהו על מנת לשנות את מציאות חייך , עודף המשקל ממנו אתה סובל הוא גבוה ועלול לסכן אותך בטווח רחוק. הפתרונות שאתה מחפש , לדעתי, הם פתרונות שלא יחזיקו מעמד לטווח ארוך. גם כשעושים ניתוח חשוב מאד לשנות את התודעה ולהפוך אותה לתודעה של אדם רזה טבעי. אם יש באפשרותך לקבל יעוץ מדאיטנית מקצועית אשר תוכל לעזור לך לשנות את תפיסת העולם שלך אני ממליצה בחום. בכל מקרה, לא משנה באיזו דרך תבחר תזכור תמיד שהשינוי צריך להיות לטווח ארוך. בברכה בלה

שלום חיים. ניתוח הצרת קיבה כמוהו כניתוח מתיחת פנים (רק הפוך) והביטוי המשותף הוא טיפול ברמה הקוסמטית, החיצונית. מטרת הניתוח היא לצמצם את יכולתך לצרוך מזון ומנתונים שאני מכירה המצב עוד הרבה יותר חמור ממה שמתארת בלה. רק כ- 5% מהמנותחים מצליחים לשמור על ההישגים בטווח של 5 שנים וזוהי תוצאה טבעית לטיפול שלא נוגע בשורש הבעיה. אני חושבת שבמקרים של עודפי משקל גבוהים מאוד (לא 130 ק"ג אלא יותר) יכול להיות מקום לסיוע הכירורגי הזה אך רק בתנאי שילווה בצורה נכונה ויתקיים במקביל לתהליך שינוי פנימי. הרי לא בעיה להרחיב שוב את הקיבה, ואינך אוכל יותר רק בגלל שהקיבה שלך רחבה יותר, ישנם גורמים אחרים שמניעים אותך וכל עוד לא יטופלו, ההשמנה תשאר חלק ממציאות חייך. אחת הבעיות שלי עם הניתוחים הללו שאין ליווי מקצועי הולם ומכאן שבטווח הארוך (שיכול להיות משנה ומעלה) אין שום ערך לניתוח הזה. אני חושבת שאתה עושה נכון בקבלת ההחלטה לקחת את בריאותך בידיך. אתה בחור צעיר והשפעות ההשמנה ניכרות בשגרת יומך. זה לא נוח ולא בריא, לא לגוף ולא לך. אם אתה מחפש שינוי אמיתי ויציב אני מציעה לך לעבור תהליך של הרזייה ללא דיאטה, תהליך שעובד מבפנים החוצה ומתאים לכל בעל עודף משקל בין אם מדובר ב- 7 ק"ג ובין אם מדובר ב- 30 ק"ג. אין מה לרוץ לניתוח, עדיין לא מיצית את האופציות הבלתי פולשניות. כיוון שהאופציה השניה שהעלית היא דיאטה, אני מניחה שתהליך ההרזייה ללא דיאטה אינו מוכר לך. אז אומר בפשטות, דיאטה אולי תעזור לך לרדת במשקל בטווח הקצר אך בטווח הארוך היא משמרת, מטפחת ומחמירה את ההשמנה ולכן זה יהיה הדבר האחרון שאציע לך. אני רוצה להציע לך לקרוא ולעיין בתשובותנו בפורום על מנת להתוודע לגישה המיוחדת הזו, אם תרצה לשמוע יותר אשמח לקשר בינך לבין גברים שהגיעו במשקלך לתהליך ונמצאים היום במקום אחר לגמרי מכל הבחינות. אני יכולה בהחלט להיות מודעת לתחושת הדחיפות שפוקדת אותך אך בכל זאת מציעה ללמוד ולהכיר לפני שאתה מקבל החלטה. וההחלטה כאן היא בין 2 אפשרויות: 1. סיפוק מיידי לטווח הקצר 2. עבודה יסודית להשגת תוצאות מרשימות ויציבות. מאחלת לך הצלחה רבה בכל דרך שתבחר. שלך לאה פינטו

האם ניתן לטפל בבולמיה ע"י גישת הרזיה ללא דיאטה?אשמח לתשובתכן המהירה.

אורנית יקרה. זוהי שאלה שיש להפנות לבלה. כיוון שהענין דחוף, פני אליה למייל הפרטי. (כתוב מתחת לתמונתה) בהצלחה לאה

אורנית שלום. בולמיה היא הפרעת אכילה וככזאת חשוב מאד לטפל בה בצורה נכונה. ישנם מספר דרגות בבולמיה ועל פי דרגת החומרה בוחרים את הטיפול. במצבים מסוימים, גישת הרזיה ללא דיאטה יכולה להיות מצוינת לטיפול בבולמיה ,יש לי מספר מטופלות עם שיפור עצום במצבן בזכות השיטה. לעומת זאת ,במצבים אחרים דווקא הנחיה תזונתית חיצונית המותאמת לפי שעות היא הפתרון הנכון בשלבי הבראה הראשונים . רק אחרי שיש שיפור במצב (תזונתי, גופני, נפשי) אפשר לעבור לגישת הרזיה ללא דיאטה על מנת לאפשר למנגנון הטבעי של הגוף לנהל את נושא ההזנה. חשוב מאד להזהר ולהתאים את הטיפול הנכון . לכן, הכי חשוב שתגיעי לטיפול לאנשים מקצוע המתמחים בטיפול בהפרעות אכילה .(לא כל פסיכולוג או דיאטנית הם בעלי התמחות כזאת). אם תרצי עוד הכוונה אל תהססי להמשיך לשאול . בברכה בלה

האם אפשר להשתמש בתוסף מזון המכיל חלבון כדי לא לאבד מסת שריר בזמן שאני מפחית מכמות המזון הניצרך ? קשה לי להיצמד לתפריט יומי ! אולי יהיה לי יותר קל עם תוסף ?

שלום חיים. אינני מבינה באיזה תפריט מדובר (מה הוא מיועד לשרת) ולכן קשה לי להתייחס. גם בנוגע לשמירת מסת השריר לא ברור לי מה אתה רוצה לשמר? עסקת בפעילות והפסקת? אתה בדיאטה? במה מדובר? אני מבינה שאתה מבקש למצוא פתרון יעיל ופרקטי ויכול להיות שיש בנמצא אך ראשית עלי להבין קצת יותר בהרחבה ואוכל להתייחס ובשמחה כשאקבל מעט תשובות. שלך לאה

התפריט לדיאטה התוסף הוא של הרבלייף והוא הוצע לי כתחליף ארוחה פעמיים ביום , השימוש הוא קל והשייק הזה די טעים, הוצע לי בנוסף להשתמש במוצר זה לתוכנית שמירה ולאחר מכן כארוחת בוקר מאוזנת וקלה להכנה . האמת שבחודש וחצי האחרונים ירדתי די בקלות מס ס"מ בבטן ולהפתעתי יש לי יותר כוחות במשך היום אשמח לקבל את דעתך האם אני עושה משהו טוב ? תודה חיים

לפני כשנה הצטרפתי לחדר כושר ואני מקפידה להגיע אליו ארבע פעמים בשבוע. אני לא עושה דיאטה אבל כן הייתי רוצה לדעת האם יש סוגי מזון שכדאי/רצוי לאכול לאחר אימון.

שלום שרה. מאמץ גופני יוצר מצב סטרס (סביר) על מערכות הגוף - יצור אנרגיה מוגבר, שינוע חומרים, מאמץ של סיבי השריר שחלקם טיפ-טיפה נפגעים באופן הפיך וכ"ו. כל מה שתארתי הוא טבעי ואין מקום לדאגה. זמן המנוחה וההזנה לאחר פעילות מאומצת מיועדים לסייע לגוף לשקם את עצמו, לזה אנו קוראים שלב ההתאוששות. בשלב הזה הגוף משקיע לא מעט אנרגיה (קלוריות). ויש הבדלים פיזיולוגיים ומכאן גם הבדלים בצרכים בין פעילות אירובית (כזו שמזיעים בה, שמעלה מאוד את הדופק וקצב הנשימה כמו ריצה, הליכה, אופניים, שחיה, ריקוד וכ"ו) לבין פעילות אנאירובית (שהיא פעילות מאומצת לפרקי זמן קצרים כמו משקולות, ריצה למרחקים קצרים, עבודת חיטוב וכ"ו). בעיקרון כשמזיעים מאבדים נוזלים ומינרלים ולכן צריכת נוזלים היא must בראש ובראשונה, מינרלים לרוב נספק מפרי או מיץ פרי. עכשיו אני יכולה לכתוב לך כאן מאמר שלם ואקדמאי למדי אודות הנושא אלא שמה שחשוב באמת זה להרגיש. להרגיש את הצרכים. יהיו פעילויות שאחריהן תרגישי רעבה מאוד ולסוגי מזונות מאוד מסוימים ויהיו פעילויות שאחריהן תחושי שאינך יכולה להכניס פרור לפה. ולכל אחד מהמצבים יהיה הסבר פיזיולוגי. את הצמא סביר להניח שתחושי בכל מקרה אך כיוון שצמאון היא תחושה שקל לטעות בה אני תמיד ממליצה לשים לב לצבע השתן - שאמור להיות שקוף. אם הוא צהוב סימן שיש למיים את הגוף עד שיתקבל שתן שקוף. התחברי אל הגוף שלך והרגישי אותו פשוט. אל תנסי לחיות לפי ספר. "הספר" הזה לא מתאים לכל סיטואציה שתחווי, לעומת זאת הסיגנלים מגופך תמיד ישקפו בצורה הטובה ביותר את המצב הנקודתי, את הסיטואציה הספציפית. בהצלחה ובהנאה לאה

שלום רב, אני לוקחת רדוקטיל כבר 6 ימים. אומנם התאבון פחת. אך ברצוני להפסיק את הכדור, יש לי נדודי שינה. שאלתי היא תוך כמה זמן מתנקה הגוף מהשפעת הכדור? (לקחתי 10 ממ ביום) בתודה

סיגל יקרה. אנני יודעת לענות לך על השאלה הזו כיוון שפרמקולוגיה זה לא ממש תחום ההתמחות שלי. אני מציעה לך לבקש מענה בפורום רוקחות ותרופות או אצל הרופא שרשם לך את התרופה. בהצלחה וחג שמח לאה

שלום, רציתי לדעת האם אומגה 3 משפרת את הזיכרון? תודה רבה

שלום רוני. אין לייחס לשום רכיב תזונה בודד (חומצת שומן מסוג אומגה 3 במקרה זה) סגולה פיזיולוגית - בריאותית כלשהי, לא כל שכן כשמדובר במערכת מורכבת כמו המח שלנו. במקרים של חסריכולה להיות השפעה חיובית של תוסף כזה או אחר אך במקרים בהם אין חסר לא נרשמה שום השפעה מובהקת סטטיסטית. למשל ויטמין B12 - כשהוא חסר חלק מתופעות הלוואי הן בלבול, קושי להתרכז, לזכור אולי ואפילו להרכיבמשפטים שלמים (תלוי במידת החסר). ולכן נטילת תוסף עשויה לשפר באופן מהותי את המצב ואם זו הבעיה היחידה הנזק הוא הפיך בהחלט. אך המידה ולא קיים חסר, כל תוספת ממנו לא תשפר כלום. ובכל מקרה לקבלת יותר מידע בנושא רכיב כזה או אחר אני ממליצה לפנות לפורום העוסק בתזונה. בהצלחה לאה

לאה שלום, ברצוני לדעת איזה תפריט יומי מומלץ לבחור בן 33 שאינו עוסק בספורט או בפעילות גופנית מינימלית לשם שמירה על השרירים והפחתת אחוז השומן וכמה קלוריות על התפריט להכיל. תודה וחג שמח, אלעד

שלום אלעד. לגישתי, אין מקום לתפריטים מוכתבים מן החוץ. כדיאטנית מוסמכת אינני רואה עצמי כאוטוריטה לקבוע לגופך את הצרכים האנרגטיים שלו. וזאת מסיבה אחת, רק אתה יכול לשמוע אותו ולחוש אותו. התגובה להודעתך היא הזדמנות עבורי להעלות נקודה חשובה מאוד והיא המסגרת הקלורית הקשיחה שאנשים קובעים לעצמם (באופן עצמאי או באמצעות אנשי מקצוע). אנשים החיים בדיאטה או כאלה ש"שומרים" בדרך כלל כופים על עצמם מסגרת קלורית מסוימת. 1000, 1200, 1800 קק"ל, יש יותר ויש פחות. וכאן מתחיל העיוות התפישתי שיוצר מלחמה מרה כיוון שהצרכים של גופנו משתנים כמעט מדי יום ושבוע. ישנם גורמים רבים המשפיעים על הדרישות האנרגטיות של הגוף ובהם חולי/בריאות, טמפרטורה סביבתית/עונות, מצב הורמונלי, יום פעיל יותר מהרגיל, יום מתוח/ יום שלו ועוד רבים אחרים. ישנם ימים בהם נרגיש צורך לאכול יותר משקבענו לעצמנו מלכתחילה ובימים אחרים פחות.ומה קורה אז? מי שקבע לעצמו 1000 קק"ל ליום וגופו דורש את את ה- 1200-1300 ביום ספציפי, ירגיש קושי אדיר, ירגיש שהוא נשבר, יחוש אשמה על חריגה מהמסגרת ומכאן הדרך לאכילת יתר (כי אם כבר אז כבר) די קצרה. לטעמי כל נושא קביעת המסגרת הקלורית הוא בגדר ניחוש (הרי גם הנוסחאות מהן מחושבת הדרישה הקלורית הן סטטיסטיות ומי שמבין קצת בסטטיסטיקה ידע לומר שיש סטיות תקן שהאוכלוסיה מתפלגת באופן נורמלי ולכן תמיד יהיו קצוות...לא אלאה אותך בזה). בקיצור, מה שאני מציעה זה בואו נפסיק להתאמץ בלנחש ולשבור את הראש ונחזיר לגוף שלנו את השליטה. כשהוא רעב לאנרגיה הוא יאותת כשהוא שבע הוא יאותת כשהוא מסופק נדע. אם אנו לא פעילים, גופנו מן הסתם ידרוש פחות בהשוואה לתקופות פעילות בחיינו. הגוף שלך הוא הססמוגרף, האוטוריטה היחידה לקביעת צרכיו ויש לו דרך טבעית לעשות זאת. קח לדוגמא תינוק בתקופת ההנקה, זו הדוגמא הכי מקסימה בעיני. אמא לא קובעת את הכמות בבקבוק היא נותנת לטבע לעשות את שלו, נותנת בשפע והבייבי יצרוך כמה שהוא צריך, לא פחות ולא יותר ובלי הנחיות מדיאטנית מוסמכת כזו או אחרת. אי לכך ובהתאם לזאת אני אינני מאמינה בתפריטים ובספירת קלוריות (אוכלוסיית העולם המערבי משפעת בידע קלורי יותר מאי פעם וכמעט באותה מידה משופעת בהשמנה ובעודף משקל). בנוגע לשמירת מסת השרירים, הגוף הוא בריאה חסכונית למדי, הוא אינו בזבזני ולכן לא ישקיע אנרגיה במה שלא עובד. הוא ישמור על הנדרש לקיומו ולבריאותו ולכן שמירת מסת השריר היא פונקציה של מידת השימוש בהם. כך שאל דאגה, כל עוד אתה שומר על רמת פעילות סבירה, אין לו ברירה לגוף אלא לשמר את האפשרות הזו עבורך. כמובן שכשעושים דיאטה יש סכנה למסת השריר כי אז חשוב יותר לגוף לשמור על השומן והפחמימות שהם מאגרי האנרגיה הקיומיים שלו (אז אנו גם רואים ירידה ברמת הפעילות הקבועה בד"כ וירידת המשקל משקפת ירידה במסת שריר). ובכל זאת, דע כי אינפורמציה שביקשת בנוגע למסגרת קלורית ותפריט תוכל ודאי לקבל בפורומים השונים שעוסקים בדיאטה ואפילו אולי מדיאטנית בקופ"ח. שלך לאה פינטו

היי, רציתי לומר לך תודה על התייחסותיך , לדברי, רציתי לדעת אולי , לאור מה שכתבתי לך קודם לך את יכולה לייעץ לי להמליוץ איזה בדיקות דם מומלץ שאעשה, בתודה מראש שני להלן תיזכורת מהנכתב מלפני מס' ימים : ********************************** שלום , אשמח אם תוכלי לעזור לי בבעיה שמטרידה אותי מאוד, היות ואני לא יודעת למי לפנות אני בת 25 לפני כ4 שנים בתקופת הצבא עשיתי את שומרי משקלך בליווי ספורט והורדתי 12 קילו ושמרתי על זה במשך שנה וחצי ואז התחלתי לבלוע כדורי פוריות (גלולות בגלל בעייה ביאותית) והפחתתי בספורט , והופ עלו להם כל הקילוגרמים, אני עדיין בולעת את אותם כדורים ואבלע אותם כל חיי אני מקפידה מאוד על ספורט לפחות 7 שעות בשבוע מקפידה על תזונה מזה הרבה שנים של מוצרי דיאט בלבד, גבינות 1/2% חלב 1% לא אוכלת מטוגן, ולא אוכלת עוגות חטיפים וכדומה, לפני מס' ימי מדדתי את אחוזי השומן והם היו 35% ובמקום אחר (כדר כושר) היוו 39% רציתי לדעת כיצד זה הגיוני שיש לי אחוזי שומן כל כך גבוהים אם אנמי מקפידה על תזונה, קצת פרטים עלי: בת 25 1.57 ס"מ שוקלת 57.5 אשמח מאוד אם תוכלי לומר לי על אחוזי השומן הגבוהים ועל סיבה מדוע אני לא מצליחה לרדת במשקל אפילו גרם... המון המון תודה וסליחה על אורך המכתב

שוב שלום. אני לא זוכרת שהיה שלב שהמלצתי על בדיקות דם ואינני מבינה כ"כ באיזה הקשר עולה הבקשה. בכל מקרה, כיוון שאת נוטלת כדורים בדרך קבע והשאלה בכל זאת עולה, ממליצה לדון בענין עם הרופא המטפל. אצלו תקבלי את התשובה המהיימנה ביותר לטעמי. בהצלחה וחג שמח שלך לאה

שלום, אני בת 24, בחורה רזה, ותמיד הייתי כזו. מאז ומתמיד לא הייתי מקפידה לשמור, אבל מכיוון שבאופן טבעי אני אוהבת אוכל בריא, מעולם לא השמנתי, למרות שלא הקפדתי כלל. לאחרונה השמנתי קצת, יש לי כרס קטנה ובגלל שאני בחורה רזה היא מאד בולטת (ולא, אני לא בהריון). התחלתי לשמור שלא לאכול יותר מדי דבים שומניים, ובסה"כ לאכול באיפוק, מזון בריא וקל. אבל זה לא עזר. רציתי לשאול כיצד ניתן לפתור את הבעיה? האם תרגילי בטן כל ערב יחזירו אותי להיות רזה ויפה? האם נדרש כושר מעבר לכך? ואילו שיפורים נוספים עלי לעשות בתזונה? תודה,

שלום דפנה היקרה. מדבריך אני מבינה שעד לא מזמן היית בחורה רזה טבעית. הנושא של משקל לא הטריד אותך והסתדר בלי התערבות מיוחדת מצדך. לאחרונה, לדבריך את מוטרדת משקל ויש לך בטן שמפריע לך , את מנסה להוריד אותה על ידי התערבות בתהליכים של אכילה והתחלה של שמירה. תהליך מסוג זה בעיתי בעיני כי הוא עלול להכניס אותך למעגלים לא רצויים של דיאטה המתחלים משמירה ונגמרים בירידה ועליה במשקל. מבנה הגוף שלנו מושפע מגורמים רבים בנהם גנטיקה. אזור הבטן הוא בעל שרירים העלולים להיות רפויים ולפעמים גם נצבר באזור זה שומן. תרגילים לאזור זה בהחלט יכולים להיות מועילים מאד אבל חשובה סבלנות רבה והדרכה מקצועית בנושא. בקשר לתפריט לא הייתי מתערבת - אכלי כמו שהיית רגילה . בברכה בלה

שלום, הייתי רוצה לדעת האם במסגרת התוכנית, ניתן לשלב את נושא הטיפול בהפרעות אכילה?

שלום רב. תלוי באיזו הפרעת אכילה מדובר. הפרעת אכילה כפיתית היא מקרה קלאסי לטפול בשיטה הזאת ולפעמים גם בולמיה. לגבי אנורקסיה זה קצת יותר מורכב, ומחייב טיפול רב מקצועי.

התרשמתי מהתשובות שלכן ומהגישה בכלל, כאחת שהינה למודת דיאטות ללא הצלחה אשמח לשמוע קצת יותר פירוט לגבי צורת העבודה האישית מולכן עלויות מספר מפגשים וכו' אשמח לתשובתכן המהירה. לפעמים חלומות מתגשמים??????????.

שלום יעל. אענה בשמי ולאה תענה בשמה. למרות שאנחנו חולקות את אותה גישה אנחו עובדות אחרת - כל אחת בדרך משלה. המטרה היא אותה מטרה - לעזור לך להשתחרר מתהליך של דיאטה ולהפוך מאדם מרזה לאדם רזה - הכילים והדרך שונים. אני משלבת בעבודתי פסיכותרפיה גופנית ולאה עובדת יותר בגישת האימון האישי. בקשר לעלות ומספר מפגשים הייתי מעדיפה לפרט באופן אישי יותר. את מוזמנת ליצור קשר איתי או עם לאה. הפרטים שלנו תחת התמונות של כל אחת מאתנו. חלמות בהחלט מתגשמים אם את רוצה לגשים אותם.