התינוק לא אוהב את אמא (מספיק)?
דיון מתוך פורום 'שפת אם' - תקשורת דואלית עם תינוקות
שלום יש לנו שאלה שמאד הטרידה אותי ואת אשתי ותהינו אולי תוכלו לעזור/לייעץ. יש לנו תינוק מקסים בן שנה וחודש. חייכן וחברותי, משחק עם כולם, ילדים ומבוגרים ובכלל מאוד אקטיבי וחם. כשאני מגיע הביתה הוא צוהל וצווח משמחה ורץ אלי (בזחילה בינתיים) ותמיד מאדם אחר מושיט אליי ידיים. אותו הדבר קורה כשאנחנו הולכים לחמותי (בערך פעם בשבוע-שבועיים) הוא צוהל ושמח לראות אותה ומושיט אליה ידיים. לעומת זאת לאשתי הוא לא תמיד מושיט ידיים, בד"כ מחייך כשהיא באה אבל לא יוצא מגידרו ובכלל מתקבל הרושם שהוא מת עלי, מת על סבתא שלו אבל את אמא הוא...איך נאמר,מחבב. אמא שלו יש לציין נמצאת איתו כל יום החל מהשעה 2 עד אז הוא עם מטפלת ואני מגיע הביתה באזור 18:30 כך שהוא נמצא איתה די הרבה זמן, אני לא יודע אם זה משפיע לכאן או לכאן אבל חשבתי שחשוב לציין את זה. זו תופעה מוכרת? מישהי מכן ניתקלה בזה בעבר? יש צורך לדאוג? (אשתי ממש בהיסטריה, "מה פתאום ילד שלא הכי קשור בעולם לאמא שלו??") מקווה שסיפקתי את כל המידע הרלוונטי נשמח לתגובות מרגיעות או מלחיצות ככל שתהיינה. תודה מראש שאגי
I HAVE THE SAME PROBLEM. I HAVE A DAUGHTER SHE A YEAR AND 3 MONTHS. SHE DOESN'T COME TO ME. WHEN I ASK HER FOR A HUG OR KISS. MY HUSBAND SAYS IT'S BECAUSE I DIDN'T BREAST FEED HER.
שלום לשי ויפית, קודם כל, עניין ההנקה (יפית) אינו רלוונטי. יש הרבה שיערימו על זה הרים וגבעות אבל הרבה מאד מחקרים הראו ATTACHMENT מושלם של אמהות שלא הניקו ולהיפך.. לא פה הבעייה. אני אשאל את שניכם האם אשתך (שי) ואת עצמך (יפית) אוהבים חיבוקים? באופן כללי לא רק עם הילדה. ילדים הם ססמוגרפים ויכול להיות שכמה שאמא רוצה לקבל חיבוקים ונשיקות אם היא לא אדם מאוד פיזי בהתנהלות האינטימית הזו - זה משהו מאד חזק שאתם משדרים. שאלה שניה - האם אתם מקבלים עזרה מספיקה בבית? האם הטיפול בתינוקת הוא קשה מדי? אני לא שואלת בביקורתיות - אם תקבלו עזרה בשעות שאתם לבד עם התינוקת בבית האם דברים ייראו אחרת? יש פה הרבה תהליכים פסיכולוגיים ויש הרבה אמהות שחוו דכאון אחרי לידה או קשיים אדירים בהסתגלות למצב החדש ואני מבינה משניכם שזאת הבייבי הראשונה בבית. זה לא קל. זו אהבה גדולה אבל אין פה קרן שמש שעוטפת אותכם ברוך מהרגע הראשון ומאז אתם חיים באושר ועושר... זו עבודה והתחייבות הכי גדולה שיש. זה לפעמים משעמם, לפעמים מתיש עד כלות וצריך ללמוד לבקש עזרה או לקחת הפסקה של שעתיים עם שינה רצופה. כח דבר כזה הוא תהליך, זה לא משהו שיקרה בשניות אם תעשו ככה וככה. אני בטוחה שאם העומס יוקל במידת האפשר מהאמא יתקבל לכך ביטוי גם באינטרקציה עם התינוקת. יש המון תיאוריות שונות על התנהגויות כפי שאתם מתארים אבל הייתי מתחילה בזה. תנו לזה מעט זמן ובדקו זאת שוב. נסמכתי על הכתוב ועל כך שלא ציינתם שום בעיה באינטרקציות חברתיות של הפעטות כמו גם התפתחות שפתית תקינה - שלב תחילת הדיבור. רק טוב
