בן שנה שרוצה רק על הידיים
דיון מתוך פורום 'שפת אם' - תקשורת דואלית עם תינוקות
שלום רב, יש לי בן בן שנה. אנחנו ביחד במהלך היום (אני עובדת שבעות אחרה"צ ואז הוא עם אבא שלו או עם בייביסיטר- אך עדיין רוב היום אנחנו יחד) ועדיין יונק. במהלך 5 החודשים האחרונים הוא רוצה שאקח אותו כל הזמן על הידיים. כשאיני נענית לבקשתו הוא נורא בוכה. שמתי לב שהדבר קורה בייחוד איתי (ופחות עם אחרים שנמצאים איתו). גם כשאנחנו בגינה, למשל, הוא יעדיף להמצא בקרבתי מאשר ללכת ו"לשחק" לבד (כאשר הוא רוצה להיות על הידיים אני תמיד מנסה להסב את תשומת לבו לדבר אחר- כמעט תמיד ללא הצלחה). מיותר לציין כי התנהלות זו מאוד קשה עבורי במהלך היום. שאלתי היא, האם זה בסדר? האם זה יעבור לבד? האם עליי לעשות משהו על מנת לשנות את התנהגותו? בתודה מראש, ענת
שלום לענת ותודה על הפנייה, שאלה קשה את מעלה כאן. שאלה שאני מגדירה בתחום ה"סגנון ההורי" ושלדעתי מספר הדעות שתשמעי יהיה זהה למספר האנשים שתשאלי. זה גיל של חרדת נטישה, גיל של התחלה התובנה שיש אותי ויש גם את אמא ואנחנו נפרדים, גיל של פחד מזרים. יכול להיות שהבייבי שלך הוא מהמסתגלים קשה לסביבה חדשה או לאנשים והייתי בתור התחלה חוזרת לאותם מקומות בדיוק בסבב קבוע בשגרת היום-יום שלך. לנו הגדולים זה משעמם אבל לא מעט תינוקות שאני מכירה מאוד מאוד מאוד אוהבים את זה ויש כאלה שזקוקים לכך יותר. אחרי שהצלחת ליצור כזו שגרה - יעזור אגב אם תספרי לו לפני דברים שקורים: אנחנו עוד מעט הולכים לגינה. עוד מעט עושים אמבטיה וכו' כך יידע לקשר ציפיות למקום ולזמן. אחרי יצירת שגרה כזו ועדיף בשעות מסוימות, הייתי מרגילה אותו לאט לאט לכך שאת נוכחת אבל "בסביבה" ולא 100% איתו וחשוב - תני לכך חודש - שהוא יראה שאת שם. לא שאת מגיעה למקום ומניחה אותו אלא איתו כשהוא עלייך ושואב ממך את כל הבטחון שדרוש להסתגלות. תראי שקל יותר ברגע שאנחנו משקיעים את הכמה דקות "פתיחה" זו דעתי האישית. אשמח אם תחזרי לספר. רק טוב
