פורום 'שפת אם' - תקשורת דואלית עם תינוקות

בני בן 8 חודשים,מאוד מפותח מבחינה מוטורית זוחל עומד בכוחות עצמו ויושב ישיבה יציבה כבר מגיל חצי שנה. העניין הוא שהוא לגמרי לא מכניס דברים לפה, לא משחקים ולא אוכל(אנחנו מניחים על השולחן או על הריצפה חתיכות של פירות וירקות או אפילו ביסקוויט והוא אפילו לא מנסה להכניס לפה). רציתי לשמוע מה דעתך על מה הדבר יכול להעיד והאם יש סיבה לדאגה שכן למיטב הבנתי השלב האורלי חשוב להתפתחות תקינה. תודה

אתי היקרה שלום ותודה על הפנייה, השלב האורלי חשוב להתפתחות בתחומים שונים. הייתי ממליצה לפנות לפורום קלינאי התקשורת עם השאלה שלך: www.ishla.org.il ובמקביל לשוחח עם רופא הילדים ו/או אחות טיפת חלב כדי לקבל הפנייה לאנשי מקצוע העוסקים בתחום לבדיקה. מתוך כך שאני מאמינה שצריך לבדוק דברים ולא להסתובב עם דברים בבטן. יכול להיות שיש לו חסר תחושתי באזור הפה ודבר זה יכול להתפתר בצורה מיטבית בגיל כזה בהנחייה של מספר פעמים. משחקים ליד הפה, עבודה עם מברשות וכו'. פשוט הייתי הולכת לבדוק ושומעת יותר מדעה אחת. אשמח להיות פה בהמשך, רק טוב

שלום זו הפעם הראשונה שלי כאן בפורום... קראתי את תשובצך לגבי גן ילדים ברמת גן והייתי מאד שמחה לשאול אותך משהו. האם זה אפשרי באופן טלפוני כיון שברור לי שלא רושמים כאן שמות של גנים מןמלצים [קראתי שראית 70 .. אני עוד מעט מגיעה למספר הזה..] תודה מראש

שלי שלום ותודה על הפנייה, אשמח לענות על כך בטלפון וכמובן שלא אשתמש בפורום לפרסם דברים זה הטלפון בו ניתן להשאיר הודעה ואני חוזרת 0576330077 רק טוב

ערב טוב, ביתי בת 6 חודשים כמעט, יונקת וטועמת מוצקים ונרדמת על הציצי על פי רב.. (לעיתים גם במנשא עם מוצץ אם אנחנו בדרכים) בתקופה האחרונה התחילה את הלילות במיטתה ועברה לקראת הבוקר למיטתי שם נרדמה בהנקה - בטן לבטן.. אך מפאת הצפיפות הצמדתי את מיטתה למיטתי והוצאתי את הסורג וכך היא ישנה בעצם לידי.. בלילות האחרונים היא מתעוררת כל שעה בערך - מחפשת ציצי כדי להרדם וחוזרת לישון.. אינני מבינה מדוע היא מתעוררת? לא בכל התעוררות היא אוכלת.. אבל אם אני מנסה לשחרר את הפיטמה מפיה היא מיד מתעוררת ומחשש שמא תתעורר לגמרי אני חוזרת אליה מיד וחוזרים לישון וחוזר חלילה.. זה נורא מעייף!!! קשה לי ללמדה לישון ללא ציצי (בעבר הרדמתי אותה עם מוצץ ומצאתי עצמי מטלטלת אותה בלי סוף עד שעייפתי מהדרך הזו..) - הציצי הפך להיות המרדים האידיאלי, אך בלילות שכאלה פתאום זה הופך קשה.. מדוע היא מתעוררת? האם בגלל הקרבה אלי? חלומות? רעב? האם מישהי מנסיונה הרדימה את תינוקה עם ציצי ויכולה לדווח על עתיד ורוד אפשרי? או שמא עלי "לחנך" ומהר.. הדילמות קשות. וגם העירות בלילות. ואולי זו רק תקופה ואם אתייחס אליה בסבלנות היא תחלוף? הרי עם הקטנטנים האלו הכל משתנה כל כך מהר כל הזמן.. תודה על ההקשבה והתמיכה..

שלום לתמי ותודה על הפנייה, הנושא שאת מתמודדת איתו אינו בתחום התמחותי. שאלת על ניסיון אישי ותשובתי נובעת מכך. אין פלא שאת עייפה מאד. קודם כל אם ישנה אפשרות הייתי מבקשת עזרה. אני בטוחה שעם אחרים התינוקת לא ישנה עם הציצי בפה... אפשר להשאיר לידה חולצה עם הריח שלך. נשמע שאת מפתחת אצלה הרגל מסוים ולדעתי האישית שוב, במקרה הספציפי הזה הייתי מנסה לראות ולבדוק מה אפשר לעשות בכדי להפסיק את ההרגל. היא מחפשת חפץ להקשר אליו ומה יותר טוב מ"חפץ" חם אהוב וטעים במקרה הצורך? לא משנה מה הדרך שבה תבחרי את מראש צריכה להכין את עצמך ששינוי לוקח זמן - מספר שבועות לפחות! כך שאם תחליטי להרגיל אותה למוצץ, אל תרימי ידיים אחרי שלושה ימים כי זה יהיה לא הוגן ולא עקבי כלפי הקטנטונת שלך. אמא בטח "מבולבלת"... תנסי לארגן עזרה ב"מעבר" כי הלילות האלה מתישים וקשים וברור שהפעולות שלנו נובעות מהמקום הכי טוב ואוהב ומגונן אבל לפעמים צריך גם להרים את הראש מה"הווה" ולראות מהם הצעדים הבאים - את רואה אותה ממשיכה בהרגל הזה בעוד חצי שנה? את צודקת שהם משתנים ויכול מאד להיות שהיא מצמיחה שיניים - אפשר לנסות להבחין בכך אם החניכיים שלה מעט אדומות ו/או נפוחות היכן שהשיניים הקדמיות צריכות להיות ממוקמות ובשעות הערות היא מנסה להכניס כל דבר לפה אבל באדיקות יתר. לא ציינת שהסביבה השתנתה אז יצאתי מנקודת הנחה שלא התרחשו שינויים גדולים בחודש האחרון שאפשר לשייך אליו התנהגות יותר "נצמדת" הייתי בודקת עם עצמי את האפשרויות שאני רואה כסבירות ובוחרת את העדיפה ומתמידה בה. רק טוב

שלום רב!!! בני בן חודש+9 הוא בכלל לא רגוע בלילות לפעמים הוא פורץ בבכי היסטרי ולא מפסיק לבכות. רציתי לדעת ממה זה נובע אגב אני מביאה לו לאכול מחליפה לו אז ממה הבכי ההיסטרי הזה תודה וערב טוב!!

שלום רב, יש לי תינוק בן שבעה חודשים. איני ילידת הארץ (שפת האם רוסית) ובעלי נולד בארץ. שנינו החלטנו לדבר עברית בלבד עם התינוק במטרה למנוע בלבול שפות. המשפחה שלי משתדלת לדבר עם התינוק ברוסית בלבד (נפגשים כפעמיים בשבוע), כולל להקריא ספרי ילדים ברוסית. הייתי רוצה שהבן שלי ידע עברית שפת אם אך לפחות יבין רוסית. האם בגיל כה צעיר של חשיפה לשתי השפות הוא יכול להגיע למצב של בילבול, שכן בעלי מודאג מאוד בנושא. בתודה, אירנה בן משה

שלום לאירנה ותודה על הפניה, חשיפה לשתי שפות כל זמן שמי שמדבר אותן יודע אותן כשפת אם היא מצוינת בגיל הזה. המצב מבלבל ברגע שמנסים ללמד שפה שאיננה שפת אם. למעשה בגילאים הצעירים הם מבססים הבנה שפתית ולכן הבסיס צריך להיות טוב, עם חוקיות וכללי שפה שדובר שפת אם יודע ומתרגל עם הילד שוב ושוב. אני תמיד נותנת את הדוגמא של בתי שעד גיל שנה וחצי לערך גרנו בצרפת. אני דברתי איתה עברית ואנגלית. הצרפתית שלי שבורה במקרה הטוב, הצלחתי להסביר את עצמי ולהסתדר אבל לא הרבה מעבר. אם הייתי מדברת איתה צרפתית הייתי נותנת לה בסיס שפתי לא טוב ורצוי להמנע מכך ככל האפשר. גם מבחינת הגייה נכונה של מילים בשפה. מבחינה מחקרית אני מגובה מקיר לקיר. ילד צריך להחשף לשפת אם של הדוברים איתו. מקווה שעזרתי ובהצלחה

בני השני מבין ארבעת ילדיי ילד מקסים חכם וחביב רגיש ועוד ארוכה הרשימה יש לי קושי בהתנהגותו הוא יודע מה אסור ומה מותר ובכל זאת חוצה את הגבול וזאת למרות שהוא יודע את מה שהוא הולך להפסיד ואני אומרת להפסיד כי אנחנו בד"כ נותנים פדבקים חיובים מנהלים רשימות נקודות והכל קצר מועד ובכל זאת ישנם פעמים שאומרים לו די! לא! ובכל זאת הוא עושה מה שהוא רוצה כשהוא רוצה משהוא ולא מקבל הוא צורח אבל צורח ניסינו בעקביות לדבר בשקט ללטף להגיד פעם אחת לנסות להדריכו מה כן לעשות במקום לצעוק ניסינו גם לתת מכה קלה מה שמנוגד אבל ממש מנוגד לחינוך ילדינו ולא הצלחנו בגן הוא מקסים ומאוד חכם הוא משתלב עם הבוגרים במשימות (ולא אין לו סימנים להיפר אקטיביות) אך במקרא היא אמרה שלעיתים היא חוזרת על בקשה כמה פעמים בכדי שהוא יבצע אותה ואין לו בעיית שמיעה מה לעשות?

ציפרה תודה על הפנייה, אני מתנצלת אך אני אינני האדם המתאים לענות על השאלה שהעלית. הייתי מנסה פורומים של פסיכולוגיה לילדים רק טוב ובהצלחה

יש לי ילדה בת 5 שמנסה את בעלי ואותי ובכל יום מחדש בוחנת את גבולות הסבלנות שלנו עם בהתנגדות לכך שאנו מבקשים ממנה לעשות דברים כלשהם לא מוכנה להקשיב לנו ועושה ככל העולה על רוחה לא משתפת אותנו ותמיד יש לה מצב רוח קרבי עם בבוקר בזמן שאנחנו מנסים להעיר אותה בבוקר לבחירת הבגדים והיציאה לגן תמיד גוררת מתחים צעקות ומריבות למרות שאנחנו תמיד מנסים ללמד אותה בדרכים של נועם סבלנות ואהבה תמיד יוצא שאנחנו הופכים כלפיה מאוהבים לאוייבים וכנ"ל שהיא חוזרת מהגן בערב כאשר מגיע הזמן ללכת לישון וללבישת הפיג'מה לשינה במיטה שלה. אני לא יודעת אולי בגלל שהגיל שלה עכשיו הוא להתמרד או שמדובר בקינאה נסתרת מהתינוקת החדשה שנוספה לנו (היא מקבלת אותה באהבה עד אין קץ אבל אולי הקינאה מסתתרת בפנים) אז לדעתי פשוט מדובר בגיל המרידות והעצמאות.

שלום ליפעת ולצפורה, מכיוון שיש לי ילדה בערך באותו הגיל אני מרשה לעצמי לענותאני רוצה לציין שוב שאין הדבר נוגע לתחום ההתמחות שלי. ילדים זקוקים לגבולות ולהבנה של סיטואציות חברתיות. לקח לי אישית הרבה זמן להטמיע שהבקרים שלי הפוכים לגמרי כשפותחים לי אותם בפרצוף חמוץ ולא נחמד. בגילאים האלה אפשר להעביר היטב את המסר. זה מאד לא נעים לי בבוקר כש... מצד שני יש ילדים שזקוקים לזמן התעוררות ואף אחד לא מכיר את הילדים שלכם כמוכן. אני מכירה אמהות שפותחות את היום בקצב שלא היה מבייש עדר פילים שועט ולפעמים עדיף לשים לב מה הקצב הנכון לילד. עדיף להעיר אותו כמה דקות יותר מוקדם ולתת לו את ה"כניסה" האיטית ליום ולא מיד להתחיל ב-1.2.3 לגבי הילדונת שיש לה אחות שמעתי לא פעם שעושים תורנויות ויש ימים שאבא/אמא הם רק של הילד הגדול - לפחות כמה דקות. ואז יש לה יותר למה לחכות ויותר מעגלים שקשורים לעשייה חיובית איתה. אין טעם להתחיל ב"את כבר ילדה גדולה תתלבשי לבד" אלא בואי תראי לתינוקת איך ילדים גדולים מתלבשים" זה משנה את כל התפיסה. הם עדיין אפרוחים אפשר לעשות לוח פעילות לבוקר ולא להסכים לסטות מהמטלות הרשומות עליו. לחברה טובה שהיא פסיכולוגית ילדים יש אמרה שצריך להתרכז בעשייה ובמעשים ולא בדיבורים. לנאום להם על הבוקר מוציא את כולנו עם כאבי לב וראש. לראות מה אפשר לעשות כדי לשנות - וכפי שציינו פה - הם משתנים כל הזמן מול עיננו - וצריך להבין שדברים שעבדו איתם בעבר אסטרטגיות כאלה ואחרות כבר לא עובדות ואז צריך לעשות חושבים ולבדוק מה צריך לשנות... רק טוב

שלום, יש לי תינוקת בת חודשיים. מתי אפשר להתחיל ללמוד את השפה? האם יש סדנאות באזור הדרום (באר שבע, נתיבות, אשקלון)?

שלום מעיו ותודה על הפנייה, אפשר להתחיל מאד מוקדם אבל אנחנו ממליצים על ארבעה חודשים בכדי שתוכלי לראות תוצאות תוך כחודש חודש וחצי. תוכלי לקבל הדרכה מפורטת מבלי להגיע לסדנאות באתר הבית שלנו www.sfatm.com מזל טוב ורק טוב

ליבי שלום יש לי בת בת 4 חודשים. הייתי רוצה לדעת מהי הטמפרטורה המומלצת בחדר שלה בתקופה זו ובכלל

זה לא הפורום המתאים לשאלה זו. כאשר קר בחוץ טמפרטורת חדר התינוק צריכה להיות בערך 24 מעלות צלסיוס. תשובות לשאלות נוספות בנושא את יכול לקבל מאתר של טיפת חלב: http://www.tipa.co.il/ ניני

תודה לניני ושוב, אני אינני אחות טיפת חלב וזה אינו מעגל הידע הראשוני שלי. אני בטוחה שכל אחד מאיתנו ירצה לשמוע את התשובות לשאלות מפי המומחים לדבר ומכיוון שאינני מתמחה אלא בהתפתחות שפה ראשונית אצל תינוקות וילדים, אינני האדם הנכון ביותר לשאול. רק טוב

שלום רב, מקווה שזה הפורום הנכון. נולדתי בארץ, והשפות בהן אני עושה שימוש הן עברית (בחיי היום יום) ואנגלית (בעיקר בעבודה). בן זוגי קתולי יליד איטליה. התקשורת בינינו מבוססת אך ורק על אנגלית (האנגלית שלו לעיתים "רצוצה"). לכשנעבור לאיטליה, אלמד את השפה, אולם הלידה וגידול הילד בשלוש או ארבע שנותיו הראשונות יתרחשו בארץ. אני מעוניינת שילדינו ידברו עברית רהוטה.אין לי התנגדות שבן זוגי יילמד אותם בנוסף איטלקית, ואני אף אשמח! אולם מה שייקלט כאמור זו התקשורת האנגלית בין אבא לאמא....מה עושים ואיך? עברית? אנגלית? איטלקית? תודה מקרב לב, רוזאן

רוזאן שלום ותודה על הפנייה, הדבר הטוב ביותר לילדך הוא לשמוע שתי "שפות-אם" כלומר שבעלך ידבר איתו באיטלקית ואת בעברית. אנחנו התגוררנו בצרפת וידעתי מעט צרפתית אבל אוי ואבוי אם הבסיס השפתי של הילדונת שלי היה מבוסס על שברי משפטים ומילים מה שחשוב בגיל הזה זה לבסס "חוקיות" וחשיפה לשפה עשירה וטובה. שתי שפות אם שונות רק ירחיבו הבנה לשונית טובה ומבוססת ואילו חשיפה לשפה "שבורה" בה בעלך מנסה לדבר עם הילדונת עברית או אנגלית רצוצה אינה רצויה. כשאתם מדברים ליד הילדה זה ברור - ילדים מבינים סיטואציות. אני בטוחה שאם היתה לך סבתא דוברת אידיש שלימדה אותך את שפתה לא היית מנסה לדבר איתה אנגלית. מאד חשוב שתרגישו נוח לדבר את השפות שלכם מולה. גם מחקרית הדבר הוכח שוב ושוב כטוב ביותר. באותה נשימה לא הייתי סומכת על לימוד האנגלית שבפיכם כשפת "מקור" ואם אפשר הייתי חושפת אותה למישהו דובר אנגלית במקביל אליכם כדי שתשמע שפה נכונה יותר. רק טוב

שלום, אנו זוג הורים לתינוק בן שנה, שנינו עולים ותיקים מרוסיה. אנו מתלבטים בשאלה באיזו שפה או שפות לדבר עם התינוק. היינו רוצים שהילד ידבר רוסית ברמה טובה, הרי ברור כי עברית הוא ילמד בכל מקרה. לכן אישתי משוכנעת כי עלינו לדבר עם ילד בשלב זה ברוסית בלבד, ואין לדבר אליו בעברית אלא אם כשאנו בחברת אנשים שאינם דוברי רוסית. זאת מחשש שיש להפריד בין השפות ולתת את הרוסית בבית, הרי את העברית ילמד בכל מקרה. אני קצת חולק עליה וחושב שצריך לדבר איתו לרוב ברוסית אך ניתן לשלב מילים ומשפטים בעברית, בעיקר כשאנו נמצאים במקום ציבורי גם אם לא מדברים איתנו ישירות בעברית. נשמח לדעתך בנושא, תודה

היי, בני בן 3 חודשים ושבוע. מגיל חושיים בערך החל להשמיע קולות ..שמתי לב כי משבוע שעבר ועד לרגע זה הוא הפסיק למלמל ולהשמיע קולות...מישהי יכולה להרגיע אותי..האם זוהי תופעה שכיחה? יצויין שהילד לא חלה

שלום לטל ותודה על הפנייה, יש מעבר ראשון מרפלקסים לעיצורים ותנועות שמתרחש בסביבות גיל שלושה חודשים אבל זה לא אמור להפסיק מלמול. אם תוכלי לבקש ממישהו נוסף להשגיח על הילד ולשים לב אילו קולות הוא משמיע ואחרי שתעדתם יום יומיים וזה אכן המצב לגשת לרופא ילדים כשיש לכם כבר איזשהי דאגה מבוססת. הילדון עבר בדיקת שמיעה לילוד בבית החולים? הוא מגיב היטב לרעשים? ***לא*** לטרוק ליד האוזן שלו דלת בחוזקה אבל לבדוק אם הוא מסיט את המבט כשיש רעש מכיוון חדש. יש להם כל מיני קפיצות שאז הם מרכזים ריכוז במשהו ספציפי אבל הוא בוכה? תנסי להצחיק אותו בהנפה או קפיצות למשל וליצור איתו הרבה מאוד קשר עין הוא עולה היטב במשקל? נכנסה דמות חדשה לחייו? שיוני בסביבה? אין טעם להלחץ. אנחנו מאוד חוששות בהתחלה וזה הדבר הכי טבעי ולכן צריך לבחון את הדברים ולבדוק אותם. רק טוב

הי טל בתי גל, בת 3 חודשים ושבועיים, ואת מתארת מצב ממש ממש דומה למה שקורה אצלנו. בתחילת השבוע היא הפסיקה את המלמולים והקולות כמעט לגמרי.... גם אני תהיתי האם זה בסדר או לא.... תהיי איתי בקשר באימייל אם את רוצה? האימייל שלי: [email protected] רוני

בוקר טוב, גם אצל ביתי היה עניין דומה והפסקה של תקופה קצרה במלמולים.. בערך באותו הגיל. כעת היא בת 6 חודשים ולא רק ממלמלת אלא גם מקשקשת וצוחקת.. כך שאני מאמינה כי אין סיבה לדאגה, אולי הוא מגלה דברים חדשים כרגע ועסוק מידי כדי למלמל? רק טוב,

שלום לטל, לאמא של גל ולעוד אמא, יש מעברים בין ההתנהגות השפתית ה"ראשונית" רפלקסיבית שלהם לבין התנהגות שהיא יותר מכוונת. יש מצד ימין את הקישור על שפת התינוקות של גיל 0-3 חודשים ויש את עניין הסימנים הנלמדים שהם רוכשים מגיל 4 חודשים ואילך. ההתנהגות הראשונית הולכת ונכחדת עד גיל שלושה חודשים לערך - כמובן שיש שונות בין תינוקות = ואז מתחיל תהליך שפתי "מחושב" יותר. לדעתי האישית אני מעדיפה לפסול בעיות של קשיי שמיעה ולעקוב אחרי ההתפתחות "מקרוב" וזה נשמע שאתן עושות זאת ומצוין. אם חלילה מתגלה בעייה הזמן הטוב ביותר לטפל בה היא בגיל מוקדם ככל האפשר. אם יש ספק עדיף להתייעץ עם רופא הילדים ולתעד את הדברים שמציקים. המלצה אישית, לעיתיים אנחנו האמהות בונות לנו תיק וחשוב לשמוע דעה אובייקטיבית של אדם קרוב (כאשר השאלות לא מכוונות לתשובה המתבקשת... ) בדרך כלל ה"שתיקה" הזו נעלמת ונשכחת מלב. רק טוב

שלום רב, בתי בת 9 חודשים החלה בזמן האחרון "לצעוק" ונראה שהיא מאמצת מאוד. האם זה בסדר ? לא מסוכן למיתרי הקול וכו'

שלום לאמא ותודה על הפנייה, קודם כל צעקות אינן מסוכנות למיתרי הקול. אני מסייגת את דבריי במינונים נכונים - כמו כל דבר בחיים. אם היא רק צועקת מבוקר ועד ערב ולא מתקשרת בדרכים אחרות, יש פה סימן לבעייה. צעקות הן דרך מסוימת לתקשורת - האם הבייבי צועקת כל הזמן? יש להם לפעמים ימים שהם בודקים את עוצמת הקול שלהם (כמו גם את השפעתה על הסביבה) אבל זה לא אמור להמשך על פני שבועות - האם היא עוברת לצעקות כשהיא לא מקבלת את מבוקשה? או שמראש היא צועקת? האם היא מדברת "גיב'ריש" כשהיא צועקת? אני חייבת לספר סיפור - אמא אחת התלוננה על התנהגות בדומה למה שאת מתארת כאן. זה היה באחד המפגשים בגן ילדים שבו עבדתי ונשארתי עד שעת ארוחת הצהריים להתרשמות. היא באה לקחת את הילדון שלה מוקדם ודיברה איתי רגיל. רק סיימנו לדבר והיא פנתה לגננת שהיתה מעט מרוחקת ממנה בצעקות. אלה לא היו צעקות כעס אלא צורת דיבור. אחר כך צלצל הטלפון והעניין נמשך. אחר כך כשהילדון ניסה להפנות אליו את תשומת ליבה הוא צעק... אני לא אומרת שאת צועקת אבל אם יש מישהו בבית שצורת ההתנהלות שלו היא בעיקר בצעקות הילדונת שלך עושה פעולת חקוי פשוטה- רק אנקדוטה למחשבה. רק טוב

שלום, התינוק שלי בן חודש וחצי, ואני ובעלי מדברים איתו בשתי שפות - בעלי בעברית, ואני ברוסית. הייתי רוצה לדעת האם אפשר במצב הזה ללמד אותו שפת סימנים. ראיתי שהיא "מותאמת" לשפה העברית, אבל האם יש מניעה להשתמש בה גם ברוסית? תודה

יוליה שלום ותודה על הפנייה, אפשר ועדיף ללמד תינוק שהוא דו-לשוני ומעלה שפת סימנים. יש טענה שתינוקות שנחשפים ליותר משפה אחת מתחילים לדבר מעט מאוחר יותר וזה נובע מתהליך ההבנה אילו מילים מקבילות במשמעותן למילים בשפה השנייה, השלישית וכו'. (אגב לא מומלץ לעבור את סף 5 השפות) סימן הוא עוגן של משמעות, כלומר אם אני מסמנת "חלב" על MILK וגם על חלב בעברית הרבה יותר קל להבין שהם נשמעים שונה אבל יש להם אותה משמעות בדיוק. על אותו משקל, תחשבי כמה קל להסביר לתינוק מילים נרדפות. ירח, לבנה וסהר (מתוך איה פלוטו) יש להן בדיוק אותו סימן... ה"תאימות" של השפה לעברית היא הסימנים. הסימנים שלנו לקוחים מתוך שפת הסימנים הישראלית. יש משמעות לתרבות של השפה אני אתן דוגמא. ילדה בשפת סימנים בדואית מסומנת עם רעלה, אצלנו עם עגיל ואצל האמריקאים בסימן שמזכיר את הקשירה של הכובע לראש... יש משמעות תרבותית לסימנים בדיוק כמו שלא תסמני באיטליה "לחכות" כי אנשים ייעלבו ממך במקרה הטוב... ואני חושבת שההצהרה הכי חזקה שאת יכולה לשמוע ממני היא שעשיתי את זה עם התינוקת הפרטית שלי. היא נחשפה לשלוש שפות וסימנתי איתה ואני מעזה להגיד שלשתינו היה הרבה יותר קל... והיא גם התחילה לדבר הרבה יותר מוקדם מהצפוי. אשמח לענות על שאלות נוספות, מזל טוב ורק טוב

שלום, בני בן 4 חודשים, משקל הלידה שלו 2.5 קילו, היום שוקל 4.85 , יונק בלבד, בהתחלה היה יונק כ 20 דקות, אך לאט לאט זמן היניקה התקצר והיום הוא יונק בין 5-7 דק', מה לעשות? כיצד להאריך את משך היניקה? האם הוא עולה מספיק במשקל? לפי העקומה של טיפת חלב הוא מתחת לממוצע בהרבה. כמה צריך לשקול תינוק בגילו שנולד במשקל זה? האם עלי לדאוג? אציין רק כי התינוק מחייך בהתאם לתגובתינו, מתפתח יפה, מרים ראש וחזה, התהפך כמה פעמים.אוסיף גם שלעיתים הוא אוכל חלב שאוב, ורציתי לדעת כמה הוא צריך בערך לאכול? אם אני נותת לו בקבוק עם 80 הוא אוכל את זה ורגוע וגם אם אני נותת לו בקבוק עם 120 הוא אוכל את זה ורגוע, וזה לא מחזיק אותו שבע יותר זמן מההנקה. אם כן כמה הוא בערך צריך לאכול? וכיצד ניתן להאריך את משך ההנקה? תודה מראש

שלום לדניאלה ותודה על הפנייה, לידיעה כללית, יש ברשת עקומות גדילה שאת יכולה להעזר בהן (הנה אחת אצל רופא ילדים שיש לו אתר): http://padeh.net/pediatrics/growth_charts.htm לגבי משך ההנקה - הוא חשוב פחות לעומת כמות ההנקה. בנוסף, עקומות הגדילה של תינוקות יונקים הן תמיד נמוכות יותר לעומת תינוקות שמקבלים תחליף חלב. יש מחקרים שמראים על כך שפחות שומן נצבר בגוף בתקופה זו ולכן כשיגדלו הם יהיו פחות שמנים (יתרון). אני לא מליגת לה-לצה - אני חושבת שהנקה היא חשובה אבל לא בכל מחיר, קודם כל התהליך הזה צריך להתאים לתינוק וגם לאמא. התוודות אישית, הילדונת שלי לא הסכימה לשום תחליף חלב והיא ירדה בעקומות המשקל בצורה דרסטית. מעל אחוזון 100 בלידה ובסוף השנה הראשונה למתחת אחוזון 5% - לי כפולנייה שחייבת לראות שכולם אוכלים לידי היה מאד קשה. אבל עשיתי לי מנהג של שאיבת חלב לפחות פעם ביום, מאותו טעם שרציתי לוודא שהיא מקבלת כמות מספקת/סבירה. היא היתה שותה את זה בלגימה אחת... מאד הוטרדתי מהנושא והצקתי לרופא הילדים שלי שלא ממש התרשם. הוא ידע להגיד לי שההתנהגות שלה (אם לא מגיעים למצבי קיצון) - היא המשמעותית ביותר. אם הילדונת משחקת, מתעניינת, צוחקת וחיונית, אין בעייה - הוא אמר משפט שאני אוהבת להשתמש בו לפעמים שתינוקות לא מרעיבים את עצמם (הפרעות אכילה מתחילות מאוחר יותר בשלב מודעות מתקדם בהרבה) אם ניתנת להם גישה למזון טוב ואם מדובר באמא מיניקה אז גם היא צריכה להיות בבריאות טובה. אם הוא הית רעב הוא היה חסר מנוחה ובכיין גם בין הארוחות. יש תוספות ברזל וכו שאת צריכה לעקוב אחריהן עם רופא הילדים ובטיפת חלב אבל ההנקה אמורה להספיק. מקווה שעניתי על השאלה שלך אם לא אבקש שתנסחי אותה מעט אחרת. רק טוב

בני בן חמישה חודשים רק יונק מחודשים ירד בעקומת משקל מאחוזון 90 עד אחוזון 50 מחודשים הוא אוכל בהרבה פחות לפעמים אינו מרגיש נוח בין הארוחות , אני שואבת לו חלב והוא לא מסכים לאכול את הכול ובוכה . לא הסכים לקבל תמ"ל . מה לעשות אני מוטרדת מעצירה בגדילה

ביתי בת 7 וחצי חודשים. בגיל 5 חודשים היא אמרה קצת הברות כמו בבב... וזהו השתתקה.כיום היא לא ממלמלת דבר. היא שומעת היטב וגם מבצעת דברים המראים על שמיעה והבנה כמו- כפיים, איפה אור? תעשי שלום..איפה אמא?... האם יש הסבר לכך שאינה אומרת אבא או שום מילמול?

אורלי שלום ותודה על הפנייה, אם תוכלי בבקשה להרחיב על כך שאינה ממלמלת דבר. האם היא בוכה? מהם הצלילים אותם היא משמיעה? האם היא יוצרת איתך הרבה קשר עין? כשאת אומרת שומעת היטב - את מבססת זאת על סמך התרשמות? ציינת שהיא מוחאת כפיים ומנפנפת לשלום אם אני מבינה - האם יש לה עוד גסטות טבעיות? האם היא משתדלת "למצוא חן" בעיניי אנשים שאינם המשפחה הקרובה? נשמע שהיא מאוד מגיבה וערנית הייתי מפנה בכל מקרה את חששותי גם לפורום קלינאי התקשורת ושומעת את דעתם. הקישור: www.ishla.org.il אשמח לשמוע את תשובותייך רק טוב

ביתי בת שנתיים וחצי גמולה לחלוטין, גם בלילה , אך קקי היא מסרבת לעשות בשירותים. כאשר היא צריכה קקיק היא מבקשת טיטול, הולכת לחדר , עושה ומיד באה שנחליף לה, מה לעשות? כיצד לשכנע אותה לעשות בשירותים? או להניח לה וזה יעבור לבד?

שלום לרוויטל ותודה על הפנייה, השאלה ששאלת היא לא ממש בתחום ההתמחות שלי. תרשי לי לתת לך כמה נקודות למחשבה. לעיתים ילדים מגלים חוסר הבנה לכך שחלק מהגוף שלהם - (קקי הוא חלק מהם לכל דבר ועניין) פשוט "נפרד" מהם ולא חוזר. תהליך ההזנה היומי לא ברור להם ולכן יש פחד שמשהו יקרה ואולי עוד חלקים ייפרדו מהגוף.... אם יש לך כלב או חתול קל יותר לדון על העניין בהתייחסות אליהם. אנחנו משדרים הרבה מאוד דברים סותרים לגבי קקי. זה כאילו בסדר גמור אבל זה "מגעיל", הרבה פעמים אנחנו לא מדברים על זה, זה סוג דל טאנו וילדים תופסים את זה כמשהו חריג - אנחנו לא מזכירים את הנושא או את המילה קקי לעיתים קרובות. אם לא נוח לך עם הנושא אז יש הרבה מאוד ספרים בענין והאהוב עליי הוא של וון גנכטן "טוסיקים" שמראה ש-כ-ו-ל-ם עושים את זה (קקי) וגם ילדון חמוד בשם נדב. תציבי לעצמך רף ותחליטי מה מפריע לך ומאיזה טעמים - האם 2.5 הוא ה-גיל שבו חשבת שמעבר לו היא בוודאי תגמל? היו לך ציפיות לגבי מתי זה יקרה? מה לגבי שאר הילדים בגן וההתייחסות של הגננת לעניין? הייתי מקדישה לכך כמה ימים למחשבה ומחליטה לנסות דרך כזו או אחרת ולתת לה זמן מסוים להסתגלות. מקווה שעזרתי ובכל מקרה, אם יש משהו שאת חוששת ממנו ולא ציינת, הייתי פונה לרופא הילדים של הילדונת. רק טוב

שלום, תינוקי בן 4 חודשים, יונק בלבד, הוא מתעורר במהלך הלילה 3 פעמים לאכול, האם זה הרבה? האם הוא כבר צריך לישון לילה רצוף? הוא לא ישן הרבה גם במהלך היום , תנומות של בערך חצי שעה מידי כל שלוש שעות, האם זה בסדר?

מושית שלום ותודה על הפניה, אתמול שאלו אותי על נושא השינה וחייכתי מאוזן לאוזן. אני חושבת שאין נושא המעסיק הורים יותר מנושא השינה גם בגלל שאנחנו מאוד סובלים ממנו (אם משווים את איכות השינה במהלך ההריון או לפניו). המשפט "ישן כמו תינוק" הוא סוג של קלישאה בעיני. רבים מהם לא ישנים טוב. יש הורים שהיו מתחלפים איתך בשלב כזה או אחר בגלל התעוררויות מרובות יותר ו/או חוסר שינה במהלך היום וכו'. לכלל תינוק יש מרכיב אופי ויש מרכיב "הורי" או סביבתי. לגבי התינוק הקטן שלך, את יכולה לעלעל בשאלות בפורום וללראות שאני מתמידה בכך שאת צריכה להחליט (יחד עם בן הזוג תמיד עדיף) מה הגישה שלכם לעניין השינה. הרבה הרבה הרבה יותר קל להחליט בשניים ועדיף אחרי שנחת קצת. אפשר לחלק את הלילה. ה"צריך" לישון לא ממש עובד כאן. תנסי להבין מה מונע ממנו לישון יותר במהלך היום (רעשים למשל, יש תינוקות ערניים יותר מאחרים הקופצים למשמע כל רחש, יש כאלה שלא נרדמים כי מפחדים "לפספס" ויש כאלה שאנחנו מפספסים את חלון ההזדמנויות שלהם בדרך אל השינה המובטחת). בדרך כלל אפשר להאריך מעט את שנת הצהריים אם מחזיקים להם את היד בשלב ההתעוררות או נותנים להם להרגיש אותנו קרוב. מקווה שעזרתי רק טוב

יש לי תינוק מקסים בן 3 וחצי חודשים הוא רק יונק יש לו המון "יציאות" ביום כ7-9 ביום בדר"כ אחרי הנקה אך לא רק הוא יונק כל שעתיים ובלילה ישן 7-8 שעות רצוף...כן תינוק כלבבי. שאלותי: האם זה "נורמלי"? האם צבע הצואה שמשתנה לירוק ואפילו נשאר ירוק למשך כמה זמן,ללא נטילת ברזל, זה בסדר? על פניו הוא נראה חייכן,שבע ומלא חיים ועולה במשקל יפה מאוד...

שלום לביגמאמא ותודה על הפנייה, לצערי השאלה ששאלת אינה בתחום ההתמחות שלי. הייתי מתקשרת לטיפת חלב ושואלת וכמובן את רופא הילדים. הם הסמכות בעניין. 7-9 יציאות ביום נשמע לי באופן אישי כמספר גדול מדי אבל שוב, לי אין את הפתרון בעניין. אותיר את ההודעה ואסיר אותה בעוד מספר ימים. רק טוב

כל פעם שאני מחזיק את הילדה על הידיים או מחייך אליה היא מתחילה לבכות . זה לא קורה כשאחרים עושים כמוני ובמיוחד כשאמא שלה מחזיקה אותה. אפילו כשזרים מחזיקים אותה היא לא בוכה . מה יכולהלהיות הסיבה ומה אפשר לעשות כדי למנוע זאת?

ליבי שכחתי לציין שהילדה בת 3.5 חודשים

שלום לאבא מודאג ותודה על הפנייה, יש לי חברה בליגת לה-לה-צה שיש לה חמישה ילדים וזכרתי שהיתה לה בעייה כזו עם בעלה בילד הראשון. בדיעבד יצא שהיתה מגוננת מדי על התינוק ולא נתנה לאף אחד להתקרב אליו ושידרה משהו מאד ברור. בעיניי תינוקות הם סיסמוגרפים ואני יותר מבטוחה שאשתך שתחיה תרצה מאוד את עזרתך בקרוב אם לא רצתה בכך עד כה. אני ממליצה מכיוון שנשמע שהתינוקת יונקת לבקש מאשתך ללבוש חולצה שלך בזמן הנקה שהילדונת תתרגל לריח וגם לבקש מאישתך חולצה שיש עליה את הריח שלה ולהסתובב עם החולצה והילדה. חוש הריח שלהם מאוד מפותח בגיל הזה. אני בטוחה שעוד כמה חודשים הילדונת תרצה להיות רק איתך רק טוב ומזל טוב

ביתי בת השנה יונקת לפחות פעמיים ביום בוקר וערב, היא לא נרדמת,במיטה שלה ולא במיטה שלי רק אחרי שעות מורטות עצבים בשעה 1 לפנות בוקר, היא ילדה פעילה מאוד, היא לא מסכימה לקבל בקבוק של אוכל רק מים היא מסכימה בבקבוק, מוצץ היא הפסיקה היא רוצה רק ציצי,אנחנו מרדימים אותה עם טיול בעגלה וכשחוזרים הביתה היא מתעוררת. מה עושים אפילו אני לא יודעת איחך להפסיק לה את ההנקה כי בבוקר היא לא שותה שום דבר

שלםו לליהי ותודה על הפנייה, גזרתי את ההודעה שלך מהשרשור למטה משום שבמקרה ראיתי שנוספה שאלה. אני חושבת שכשאיזון מסוים מופר בצורה בוטה אז צריך לעשות חושבים ולשקול את הדברים. ברור לי שאתם מפספסים סימנים של עייפות מצידה כי או שהיא משלימה שעות שינה במהלך היום או שהיא ישנה עד מאוחר. הייתי בהחלט מנסה להכניס אותה לשגרת יום יותר ברורה. זה נשמע פשוט להגיד אני יודעת אבל צריך להחליט שביום ראשון משכיבים אותה לישון בשעה 7:30 בערב (שעון החורף לצדנו) לאחר מקלחת וארוחה עם כל הדברים שהיא אוהבת שאינם מתוקים להקריא לה סיפור במיטה כשאת לידה (או אבא כמובן). אם את יכולה לשאוב, לשאוב לה חלב שלך ולהסמיך אותו בדיסה לתת לה לשתות אותו ולנסות להשכיב אותה לישון. להעביר את הבית למצב "לילה" - אורות כבויים כמה שניתן, לדבר קצת יותר בשקט וכו. להחליט - באמת שצריך להיות ברורים והחלטיים איתה. יש לי חברה טובה טובה שהחליטה שהיא תהיה האמא הכי טובה בעולם. אם ניתן היה להוריד את הירח, היא היתה עושה זאת. אבל מרב נתינה היא שכחה את עצמה. כל מי שיצא לו להכיר אותה ראה איך היא הופכת להיות צל של עצמה. לא שמעתי אותה צוחקת מהרגע שהילדונת שלה נולדה. היא קראה את כל ספרי ההורות שיצאו בעברית, השתתפה בפורומים אינספור, קנתה ירקות אורגניים (לא מזלזלת בדבר חלילה), חסכה מעצמה ונתנה לילדה נתנה ונתנה ונתנה. היא הניקה אותה והגיעה למצב מאד דומה לזה שאת מתארת כאן. היה לי ברור כמו גם לאחותה שיום אחד זה פשוט יתפוצץ בצורה כזו או אחרת. גם אף אחד לא יכול היה להשאר עם הילדה מלבדה... גם האבא היא "על תנאי" זה היה בלתי נסבל ושוב, היא היתה הקרבן האמיתי. יום אחד היא התקשרה בדמעות שהיא פשוט לא יכולה. התינוקת המתוקה שלה בוכה והיא פשוט לא מסוגלת להניק אותה. הגוף שלה כולו כואב, היא לא ישנה כמו שצריך היא לא אוכלת טוב, לא שומרת על עצמה והיא על סף התפרקות. בסוף הדברים הסתדרו אבל אני חושבת שאת צריכה לעשות חשבון קטן עם עצמך ורשימה עם סדרי עדיפויות ולראות איפה את נמצאת בתמונה. אם את צריכה ללמוד לבקש עזרה, אם את צריכה להתחיל לשאוב ולתת לבעלך לנסות להשכיב אותה לישון ועוד. לקחת בחשבון שאין פה פתרונות קסם. תהליך כזה של שינוי רציני באורחות החיים לילדה ייקח חודש לפחות לדעתי אבל המטרה צריכה להיות ברורה והעתיד וורוד יותר. הילדונת שלך תהנה ממך כאמא הרבה יותר אם תהיי חייכנית, לא עייפה באופן תהומי ולא עצבנית מכל דבר. מכל הלב, רק טוב

אני גם היתי עים אותה הבעיה,העצה הכי טובה להרגיל אותה לשוקו לאט לאט כל הזמן שהיא תשתה תשירי לה או תדברי אליה . או הדרך השניה להאכיל אותה עים כפית מטרנה [דיסה] עבה . כנראה שהחלב שלך לא מספיק לה ואז היא לא מצליחה להגיד לך זאת ואז היא משגעת גם אותך ואת כל הסביבה.

שלום לאילנה. תודה על כך שאת מנסה לעזור אבל לדעתי המלצה על שוקו נשמעת לי מופרכת. סליחה. אין בינה לבין מה שליהי שאלה דבר. גם דיסה עבה. האמא ציינה שהילדה מתקדמת בעקומות המשקל יש פה דברים אחרים - בעיקר הרגלים שצריך לטמיע וכאלה שצריך לשנות ולא הכל סביב אוכל. רק טוב

שלום, בבדיקת התפתחות בטיפת חלב, גיל 4 חודשים, שאלה אותי האחות אם תינוקי מדבר "גו" בה בה" "מה" וכו' (כלומר עבר משלב ההמהומים ("הה הו אה..") לשימוש בעיצורים - תשובתי היתה שלילית והיא אמרה שנבדוק זאת שוב בגיל חצי שנה. גם בספרי ההתפתחות כתוב ששלב זה צריך להגיע עד גיל חצי שנה. אני מדברת איתו ומשחקת איתו המון כדי ליצור גירוי לחיקוי - אבל אין התקדמות. בני היום בן חצי שנה ועוד לא משתמש בעיצורים ב"דיבורו" הוא צועק צוחק (גם בקול) מצמיד שפתים ומשמיע קול תוך התצת רוק אבל לא משתמש בעיצורים. בתי הגדולה בגיחל דומה כן "עמדה בסטנדרטים" של טיפת חלב... האם יש מקום לדאגה ובדיקה. אם כן עם מי עלי להתייעץ? האם לא מוקדם מידי להעזר בקלינאי תקשורת?

טלי שלום ותודה על הפנייה, תמיד יש מקום לבדוק ולבחון דברים. לגבי קלינאיות תקשורת את תמיד יכולה להפנות שאלה בפורום האתר שלהן: http://www.ishla.org.il/forum/index.asp מתוך הניסיון שלי, אם יש קושי בהגיית עיצורים ואין בעייה פיזיולוגית כלשהי זהו מצב פתיר. תרגולים וסבלנות יהוו פתרון מצוין. הבעייה נעוצה בהבנה. שימי לב למצבים בהם מתרחשים דברים מעניינים ואת מפנה את שימת הלב לשם וגם אומרת משהו הנוגע לכך והילדון שלך מסתכל ומראה הבנה כללית ונסי לראות גם במשחק עם אחותו הגדולה אם הוא משתף פעולה (יחסית לגילו) לפי הסיטואציה. ארחיב מאוחר יותר אבל אם התשובה שההבנה שלו נראית היטב הייתי ממתינה ונותנת לו קצת זמן ואם הלב עדיין אומר לך לבדוק יותר לעומק הייתי פונה לרופא הילדים ושואלת אותו ולאחר מכן פונה לקלינאית - (תני לעצמך שבועיים שלושה ותבחני שוב את המצב) רק טוב

בתי בת החודשיים עדין לא התרגלה לאמבטיה וכל ערב היא בוכה באמבטיה ואני נאלצת לעשות זאת במהירות שיא כדי שהיא תהיה כמה שפחות במים נסיתי גם למשוך את הזמן עם שירים ועיסוי עם הסבון ולדבר איתה אבל היא בשלה ממשיכה לבכות. אציין שאני מקפידה על טמפ' של 36-37 מעלות במים. בנוסף לקח היא בוכה גם בכל החתלה פרט להחתלה של הבוקר כשהיא קמה, היא בוכה במהלך היום בכל החתלה וזה מאוד מתסכל מה יכולה להיות הסיבה לכך משהו שאני עושה לא נכון?

שלום לשרונה ותודה על הפנייה, הדבר הראשון שעולה לי בראש שאולי הילדונת שלך לא אוהבת מים בטמפרטורה של 37 מעלות והיא מעדיפה מים פושרים יותר.. קל ופשוט לנסות את זה. לפעמים תינוקות נבהלים מאבדן השליטה/ציפה שתחושת המים מעלה יש מעין כרית ציפה שאולי שווה לבקש מחברה ולבדוק אם זה עוזר עם הקטנטונת. רק טוב

יש כרית ציפה שנקראת בטיה והתינוק שוכב בה בזמן האמבטיה . מאז שאני משתמש בזה הילדה הפסיקה לבכות באמבטיה . הכרית עולה אם אני זוכר נכון 170 ש"ח ושווה כל שקל.

בתי בת החודשיים נרדמת בערב בנדנוד על הידים, תהליך ההרדמות לוקח בין 40 דקות לשעה וחצי זה דיי מתיש אותי וכואב האם בגיל הזה היא עדין זקוקה לחום ולבטחון של אמא או שאפשר כבר להתחיל בנסיונות של לשים במיטה מה שנקרא הרם הורד או שזה עדין מוקדם מידי

שלום לשרונה ותודה על הפנייה, השאלה שאת שואלת פונה לתחום שאני קוראת לו "הסגנון ההורי" הייתי מנסה כמה דברים נוספים שיכולים לעזור לפני שהייתי פוצחת בניסיונות הרדמה עצמית - זה גם ייתן לך קצת זמן להתרגל לרעיון. תשתדלי ששעת השינה תהיה קבועה פחות או יותר ושקדמו לה טקסי שינה כמו אמבטיה ואוכל, דווקא שעון החורף לטובתך והבית צריך לעבור למשהו קצת יותר "רגוע" - לא להפסיק לנשום אבל לשדר שהנה כבר בא הלילה, זמן לישון. הדבר הכי חשוב הוא - לתפוס את ההזדמנות. יש חלון הזדמנויות שבהם הם עייפים וקל ל"שכנע" אותם להירדם - אם מפספסים את החלון הזה יש כבר את העייפות המצטברת וכמונו הגדולים היא תקשה להירדם - לך יהיה יותר קשה וייקח זמן ממושך יותר להרדים אותה. צריך להבין שאנחנו לא רק "קוראים" אותם אלא גם מכוונים אותם לקראת דברים (כמו שינה) בכזה גיל צעיר. יש להם את מחזורי השינה, אכילה, משחק ושנת לילה - בערך שלוש שעות ואז גם קל יותר להבין את הבכי שלהם וכל התהליך מלווה בפחות תסכול מכל הצדדים. דבר אחרון, תינוקות רגילים לתנודתיות בכדי להירדם ומשהו קבוע מלווה בתנועה יכול לספק לתינוקת שלך את הצורך הזה. הם רגילים לנוע על "ציר" ואם תנדנדי אותה כשהיא שוכבת במיטה (כשהיד שלך על הבטן שלה) לאורך הגוף והיא מרגישה את חום הגוף שלך ואת שרה לה שיר ערש - והיא בדיוק ב"חלון" ההזדמנויות של השינה, ההרדמות תהיה קלה ונעימה. ? תתני לדברים שרשמתי כאן "הזדמנות" של שלושה ארבעה ימים ולפני שאת נוקטת באחת משיטות ההרדמות תבחני את עצמך אם את באמת מוכנה לשמוע אותה צורחת ובוכה ולעמוד בכך מספר ימים. זה פשוט קורע לב והרבה פעמים אנחנו נסוגים מהניסיונות האלו ואז עשינו רע כפול... לילה טוב ורק טוב

בתי עדי בת שנה וארבעה חודשים מדברת באופן שוטף. ברחוב אנשים נשארים בהלם ככשואלים עליה שאלה והיא עונה במקומי.כבר בגיל חודש וחצי הבחנתי שבתי מיוחדת: בגיל חודש וחצי היא אמרה את המילה הראשונה "קקי" בעת ההחלפה וכששרתי לה שירים היא "שרה" ( הכוונה לזמזמה) איתי יחד. החל מגיל חצי שנה היא ידעה להגיד המון מילים כמו: שלום אבא אמא עוגייה דגל במבה בובה ושמות של אנשים. בגיל שמונה חודשים היא כבר השלימה מילים של שירים יודעת את כל אברי הגוף מיקומם ושמותיהם, שמות החיות זיהויין ומה הן עושות. בגיל 10 חודשים יודעת את שמות הצורות והיא מזהה אותן.. ומאז גיל שנה......... יש לה קליטה מהירה והיא לא מפסיקה לדבר ( אין שום מילה שהיא לא תצליח להגות אפילו "דאורדורנט היא הוגה כראוי), להסביר את רצונותיה( אפילו אם כואב לה משהו היא אומרת איפה),היא מרכיבה משפטים (בעלי 5 מילים ) והכל בחכמה ( לא סתם זורקת מילים אלא הכל נכוןומתאים)כמו: ברק חולה כואב לו בגרון, עדי רוצה לאכול קציצה וגם אמא, הציפור עפה גבוה בשמיים, בשמים יש כוכבים עננים וירח, אמא מכינה חלב עכשיו לא לזוז , מי בא לשחק עם עדי, הילדה אוכל גלידה טעימה מאוד. משלימה שירים, יודעת את השמות של כולם ואף מקשרת בין שמות ומשפחות ( לדג' היא שומעת את שמה של דודתי ואחרי זה היא אומרת את כל השמות של כל מי ששיך למשפחה שלה ההורים בעלה ילדיה) . ועכשיןו.... רציתי לשאול האם זה נדיר באמת? האם היא מחוננת, מה זה אומר עליה? משום ש זה גם קצת בעייתי שכן היא כמו ילדה גדולה בגוף של קטן. קשה לי למצוא במה להעסיק אותה ( היא איתי בבית) אני קונה משחקים לגילה ומספיק פעם אחת והיא כבר יודעת הכל במשחק אשמח לקבל תגןבתך

שלםו לשירלי ותודה על הפנייה, נשמע שבתך אכן מחוננת ומפותחת בתחום השפתי. אישית מעניין לי לדעת איך היא מכוונת משפטים הנוגעים אליה עצמה: האם זה "עדי" או "אני"? זה נשמע נהדר ונפלא וזה בטח גם מבחינה חברתית מאוד עוזר לה. נשאלתי שאלה דומה לפני זמן מה כאן בפורום והבעתי את דעתי שחשוב מאוד לשים לב גם לשאר תחומי ההתפתחות במקביל. לפעמים אנחנו כהורים מבליטים עוד יותר תחום אהוב ומוצלח ומעצם כך משאירים דברים אחרים קצת "בחושך" - לעיתים הדברים באים זה על חשבון זה. לעתים אנחנו מציגים את היכולות של הילד בפני הרבה מאוד אנשים והדבר נמאס עליו ומביא תגובה רגשית שהיא אנטי. לי יש במשפחה ילדון שקרא לפני גיל שלוש (לפני הרבה שנים) והוא הובל להדגמות נרחבות בבתי חברים מכרים ומשפחה ובגיל ארבע הודיע בפסקנות שזהו ועד גיל בית ספר סרב לקרוא. אני חושבת שאת צריכה לבחון את העניין פעם בתקופה ולבדוק אם במידה והיינו מחליפים תפקידים בינך לבין הילדונת שלך - אם היית את עצמך מאושרת ממה שמתרחש ולמי הדברים נועדו באמת. עצם ההסתכלות והבחינה הזו יוכלו לתת לך כלים טובים להחלטות. יש אנשי מקצוע לגיל הרך שעוסקים בהתפתחות שפה כמו דוקטור דליה רינגוולד פרימרמן מאוניברסיטת תל-אביב העובדת גם במשרד החינוך. הייתי מנסה לפנות לאיש מקצוע מהתחום ולבדוק תכניות העשרה. באותה נשימה, הייתי מחזקת חוגים או פעילות מוטורית ומפגשים חברתיים עשירים בילדים בני אותו גיל. רק טוב

שלום רב! בתי בת שלושה חודשים התחילה לפני שבועיים למצוץ אצבע.מוצץ היא כמעט ולא מוכנה לקחת.בדרך כלל היא מוצצת אצבע כאשר היא עייפה או פתאום מתעוררת באמצע הלילה ותוך כדי שינה מתחילה למצוץ אצבע.אשמח לקבל הסבר ולמה זה גורם בהווה ובעתיד.האם יכול שחסר משהו? תודה מראש

שלום לתמרה וסם ותודה על הפנייה, עסקנו בעניין מציצת אצבע מספר פעמים בפורום וענינו על כך באריכות ונעזרנו במיוחד ברופאת שיניים לילדים שהיא גם שלא במקרה מוסמכת לשיטת שפת אם. בכל מקרה, השורה התחתונה שאצבע היא פתרון לא רע בגילאים הנמוכים, צריך להציג מוצץ אורתודנטי לעתים ואין לדאוג כל זמן שמציצת האצבע אינה "קבועה" אלא משמשת להרגעה, הסתגלות וכו. נשמע שבתכם למדה להרגיע את עצמה בצורה הטבעית ביותר וכרגע אין לדאוג בעניין, רק טוב

שלום יש לי תינוקת מקסימה בת 4 חודשים, מתפתחת נהדר , מאוד חברותית וחייכנית. נסענו לפני שבוע אני ובעלי לחו"ל והשארתי את ביתי עם אימי אצלי בבית, ל4 ימים, היא התנהגה לתפארת ואימי לא הרגישה אותה בכלל, הבעיה התחילה באמבטיה, רק מורידים לה את הבגדים היא מתחילה לבכות וכל האמבטיה היא רק צורחת. חשוב לי לציין כי לפני שנסעו היא מאוד הייתה נהנית באמבטיה היא יושבת על כיסא מיוחד ויכולה לבלות גם חצי שעה באמבטיה ללא התנגדות. חזרנו לפני שבוע והיא עדיין בוכה כל הזמן באמבטיה. מה כדאי לעשות? תודה

שלום לסיון ותודה על הפנייה, יכול להיות שחווית האמבטיה אצל אימא שלך התקשרה אצלה יותר מכל להיעדרות שלכם והיא יצרה לעצמה התניה. אמבטיה = משהו לא נחמד. צריך לשנות את זה. אם תוכלי לבקש גיגית גדולה מחברה או בת משפחה ותנסי לראות אם זה עובד. אפשר להביא משחקים חדשים לאמבטיה ולשחק ולא לעשות אמבטיה אלא פשוט להפיג את ההתניה. לתת לזה כמה ימים. לעשות מקלחת עם הכיסא על הרצפה על מגבת שתרטב אבל תמנע החלקה. זה פשוט עניין של מעט סבלנות אשמח לשמוע אם זה עזר רק טוב

שלום, בני בן 6 חודשים, לפני חודש היה נרדם בשעה קבועה במיטתו ללא עזרה מאיתנו, לאחר טקס קבוע של אמבטיה והאכלה מבקבוק. כיום חודש לאחר שאני חזרתי לעבודתי ובני נמצא במשפחתון, יש רגרסיה בהרגלי השינה שלו באופן מאוד קיצוני, מיד לאחר ההוצאה מהאמבטיה הוא מתחיל בצווחות ללא הכר עד שהוא מתיש את עצמו, כולל בזמן האכלה מהבקבוק, וגם על הידיים הוא לא מוכן להרגע. אנו חשים שהוא מבחין בסדר הפעולות לקראת השינה, האם ישנה דרך לפתור את הבעיה שנוכל להחזיר את המצב לקדמותו? תודה

שלום לארז ויעל ותודה על הפנייה, אני חייבת להגיד שהתמהמהתי בתשובה כי התגובה הראשונית שלי הייתה לבדוק את המשפחתון. הייתי שואלת הורים נוספים ו/או הייתי מגיעה לטכס השינה במשפחתון ועדיף אם אפשר לבקש מחברה ל"עבור" בגן בשעה הזו בתואנה של צורך התרשמות מהמקום. צריך לבדוק את העניין הזה לעומק, למשל אם הגננת לא הולכת לסידורים ומשאירה את הילדונת שלה או סייעת לא מנוסה לתהליך ההשכבה שבמצב כזה אין לי ספק שהתהליך מלווה בלא מעט בעיות. זו גם תחילת שנה. לגבי משפחתונים עדיף להכניס פעוטות שלא בתחילת שנה. אז תהליך הקבלה הוא הרבה יותר פשוט לכל הצדדים. לעניין שלנו, הייתי מנסה לשחק עם זמן האמבטיה. לעשות אמבטיה יותר מוקדם - עכשיו זו לא בעיה בהתחשב בזמן השקיעה בשעון החורף - ממש יותר מוקדם ולהפריד בין השינה לאמבטיה ולאט לאט להחזיר את המצב לקדמותו. אני מתסכלת על זה כך: הקישור הזה בין אמבטיה לשינה בעייתי ומקשה על כל תהליך ההרדמות. צריך לבדוק הפרדת "רשויות". רק טוב

אני עדיין בוכה בלילה למרות שעברו כבר 10 ימים הכנסתי את תותי המתוקה שלי לגן ילדים בתחילת השנה ובאתי לקחת אותה וכלכלכלכלכל הידיים שלה היו מלאות בנשיכות מישהו ישב ופשוט נתן לה ביסים והםלא שמו לב!!!!!!!!!!!! איך אפשר איך. מי נותן רשיונות לגננות - הגננת אומרתשזה לא מהגן והיא לא יהתה באותו יום גם על זה לא ידעתי. חשבתי היא נמצאת שם כל היןם היא רק בת שנתיים וחצי וכבר בכזו טראומה ןכם אני. אני לא יכולה להשאיר אותה שם ואני לא יודעת מה לעשות אני אמוד אוהבת איך שאת עונה על השאלות והייתי פה גם פעם מירב וענית לי כל כך יפה. אני ממש מיואשת, אני לא יודעת מה לעשות. לא יכולה להשאר איתה, המטפלת שהיתה לה עובדת בעבודה אחרת ולא יכולה ואין לי בסביבה משפחה תומכה. בבקשה תעזרי

עדה היקרה שלום ותודה על הפנייה, צר לי מאוד מאוד לשמוע על הילדונת שלך. לא ברור לי מבחינת החוק היכן הדברים עומדים אבל הייתי בהחלט מתקשרת לנעמ"ת או לויצ"ו לקבל ייעוץ משפטי. על ימי עבודה שאיבדת בחיפוש אחר מענה הולם לילדונת ונזק נפשי לה ולך. לעניין עצמו, אני מכירה היטב את הדברים וראיתי לא מעט גנים ברמת גן וגם בגבעתיים עד שמצאתי גן ילדים שהלב הרגיש שזהו, זה המקום. הייתי מתייעצת עם חברות ושכנות להבין היכן יש גן טוב וניגשת לשם ומגיעה מספר פעמים במהלך כל היום להתרשם. נראה לי שאת זקוקה לחוויה מתקנת. הייתי מתמקדת במספר האנשים המבוגרים שיש בגן, הניסיון של הגננת שכולל גם את היכולת שלה לקבל ביקורת (לשאול הורים של ילדים בגן, לשאול אותם מה לא בסדר בגן או מה הם היו משנים אם אפשר - בצורה ישירה כדי לקבל תשובה אמיתית) והצורה בה הם מטפלים בילדים אלימים. אחר כך הייתי עוברת על שאר הרשימות. אל תאמרי נואש, יש גנים מצוינים והילדונת שלך פשוט זקוקה לחוויה מתקנת. בסופו של דבר עדיף לפעול כך מאשר לגלות שהילדונת סבלה כל השנה בדיעבד. אני אישית מאוד משוחדת על אותו גן שהילדונת שלי הלכה אליו אחרי שראיתי מעל 70 גנים. אני יכולה להמליץ על המקום הזה בלב שלם - מקום שאני שבה וחוזרת אליו לעיתים רק כדי להינות מניחוחות האהבה, הכבוד וההבנה לילדים שעולים ממנו. אם תרצי תתקשרי ואתן לך את הפרטים של הגן. חג שמח ורק טוב

שלום רב, אני ובעלי מאוד מתקשים בחינוך הפעוטה האהובה שלנו.. חשוב ויש לציין שזוהי ילדה ראשונה שלנו ופינקנו אותה מעל ומעבר ועשינו איתה המון טעיות שכרגע אנחנו משלמים עליהם.. היא לא יודעת מה זה לא וכשאני ובעלי אומרים לה לא ומסבירים את ההשלכה של הלא לדוגמא: "לא נוגעים בחשמל כי זה מסוכן ואפשר להתחשמל"וכדומה..האי יש בוכה ונעלבת. חשוב גם לציין שהילדה נמצאת במסגרת גן מגיל חצי שנה ושמה היא ממושמעת לחלוטין ולא עושה בעיות. בבקשה עזרו לנו אנחנו אובדיי עצות?! מה עלינו לעשות? חג שמח

שלום למזלית ותודה על הפנייה, ברומא התנהג כרומאי.... לדעתי הילדונת החכמה שלך הפנימה שבכל מקום מתנהגים בצורה מסוימת ויש את הממלכה הפרטית שלה בבית שבה היא שולטת. כתבתי ומחקתי לך תשובה ארוכה לגבי "תיקונים" שאנחנו עושים ואגיד במשפט שאנחנו תמיד במרדף להיות ההורים הכי טובים וההורים שהם טובים בהרבה מהוריהם. תנסי לבדוק זאת עם עצמך. הבעייה היא שלפעמים יוצא לנו הפוך על הפוך. הילדונת שלך כל כך התרגלה למסגרת שבמידה כזו או אחרת היא חסרת גבולות - כזו שבה היא קובעת לא מעט את הכללים שברגע שאת מגיעה עם כלל "חדש" היא ממש מופתעת ואז נעלבת - יש כלל ולא הודיעו לי? תנסי לבחון מה את היית מעדיפה. היית מגיעה למקום חדש ששפתו אינה ידועה לך והיית מנסה להבין את חוקי המקום. איפה היית מעדיפה להיות במקום שלאט לאט הופך להיות ידידותי יותר משום שאת מכירה את הדברים ומתרגלת אליהם או במקום שנראה שה"קירות" משתנים בו לפי השעה של היום - שחוסר וודאות בצורה כזו או אחרת מלווה אותך כל הזמן. לפעמים רוצים, לפעמים מתעקשים, לפעמים משתנים משנייה לשנייה. ברור לי שאתם מאד אוהבים אותה אבל לפעמים האהבה שאנחנו מחזירים כרוכה בגבולות שלטווח הרחוק באמת יובילו אותה קדימה והלאה בצורה טובה יותר. צריך גם להבין שחוסר החלטיות הוא החלטה לכל דבר... תבקשו עזרה או תפגשו במהלך היום בזמן שהיא בגן ותשבו ותבהירו לעצמכם מהם החוקים שאתם רוצים להטמיע בבית. מהם הדברים שהם ייהרג ובל יעבור. אחר כך תחליטו מה אתם עושים עם דברים "עמומים" וצריך להבין שבאמת זה לא הוגן כלפיה שיום אחד אתם מאושרים שהיא שיחקה עם משהו אסור כי היא הצחיקה אותכם ויום אחר אתם ממש מתעקשים איתה שזה לא בסדר. הצעה הכי טובה שיש לי - תחליטו ב*תחילת* כל דיון ולא בסופו האם העניין שאתם נדרשים לברר עכשיו איתה הוא מהותי וחשוב או לא. זה מאוד עוזר. שנה חדשה ומאושרת ורק טוב

את כ"כ צודקת. כשהייתי אמא יותר "צעירה" חשבתי שיש אידיאל ויש נכון וצריך לעשות כמה שיותר בשביל להגיע אליו. היום אני מבינה שיש לי את הדרך שלי אבל שום דבר הוא לא בכל מחיר...ולכל אמא וילד מתאים משהו אחר. כשפניתי אליך הייתי אחרי הרבה לילות קשים כאלה והייתי חסרת סבלנות וכוח ורציתי לחפש אולי פתרון אחר. אבל בעצם הבנתי שמה שבעיקר מפריע לי בזה שאני "מוצץ אנושי" בלילה זה שאני רוצה להיכנס להריון שני ולא מצליחה בנתיים בגלל ההנקה.המחזור הגיע פעם אחת ומאז לא סדיר. שאלתי המון נשים שהניקו כמוני והרב אמרו שנכנסו להריון לאחר גמילת הלילה... נכון שהעייפות היא גם גורם אבל הינה,עכשיו היו כמה לילות טובים הרבה יותר. אז יש תקופות ויש תקופות... אני מאד נהנית להניק אותה ובסה"כ לא קשה לי. אני נהנית מאד לישון איתה וזו גם לא הסיבה שהיא מתעוררת. זה פשוט בגלל שהיא יונקת ורגילה למוצץ הזה בלילה. (בנוסף למוצץ אמיתי, אגב) חקרתי את הנושא וראיתי שרב רובם של התינוקות/פעוטות שיונקים, מתעוררים המון בלילה ואלה שלא יונקים-ישנים הרבה יותר שעות רצוף ורגוע..(את בטח יודעת את זה יותר טוב ממני) בנוסף-אני רוצה לגמול בהדרגה ברגע שאכנס להריון שני. (לא רוצה להניק שניים/שתיים) אז קצת נבהלתי מזה שהיא כ"כ תלויה בי-בהנקה בלילה וביום, אבל עכשיו אני יודעת שכשאחליט שזה הזמן המתאים לגמילה-פשוט אעשה את זה בעדינות ובעיקביות וזה יצליח! אז שוב תודה! מיכל

מיכל, אין על מה. אני רוצה להוסיף שלפעמים אנחנו מקדשות את הדרך ולא שמות לב למטרה. אשה מאוד חכמה שאלה אותי פעם איך הילדה שלי חווה אותי כאימא ואמרה לי להסתובב כמה ימים לפני שאני עונה לה. אז בחנתי את השאלה היטב לא חזרתי אליה עם התשובה כי התשובה הייתה בשבילי... אנחנו לפעמים יוצאות מגדרנו (שוב סליחה על הפנייה לאמהות אבל בגילאים המוקדמים אנחנו באמת הרבה יותר מחליטות, מכילות, נמצאות) כדי שנעמוד ביעדים מסוימים שהצבנו, בין אם זה חוגים והעשרה, בין אם זה זמן שפינינו מהעולם להיות שנה עם הילד, בין אם זה מנשאים, בין אם זה הנקה, בין אם זה כל דבר שהחלטנו עליו ולמעשה כל הדברים הללו הם אמצעי לתת לילדים שלנו דברים טובים *אבל* אם אותם דברים גורמים לנו להיות "מאומצים" הרבה הרבה יותר והילד/ה חווה אותנו בצורה לא טובה, צריך לעשות את החשבון למאזן הזה ולתת לילד את אותו "מרחב קבלה/החלטה" מהמקום הטוב יותר שלנו אליו. אני מקווה שהסברתי את עצמי כי יצא קצת מבולבל. מכל הלב, רק טוב

שלום ליבי בתי בת שנה וחודשיים. יונקת ביום ובלילה.בד"כ אוכלת מעט מוצקים (כמה ביסים,מעדיפה ציצי..) ושותה מים במהלך היום. יש לציין שהיא ישנה איתנו במיטה מגיל 4 וחצי חודשים (כיף לי לישון איתה והרבה יותר קל עם ההנקות בלילה שלא צריך לקום) מה שקשה לי מאד מאד הוא הקימות המרובות שלה בלילה וההנקות הרבות.בלילות היותר "טובים" היא מתעוררת בבכי, דורשת לינוק, יונקת קצת וחוזרת לישון מיד. ככה ארבע עד שמונה פעמים (בערך). בלילות אחרים מתעוררת הרבה יותר: רב הפעמים ציצי מרגיע אך למעט זמן ושוב היא מתעוררת ואותו סיפור.... ביום נמצאת רב הזמן איתי וכשאני עובדת(שעה וחצי עד ארבע שעות ביום) היא עם ביביסיטר-אחותי, אמא שלי או בעלי.-כך היה מאז שנולדה בערך... היא פעוטה חברותית ושמחה, מתפתחת יפה, הולכת ומדברת קצת, עירנית מאד ואוהבת "אקשן". בד"כ רגועה. חוץ מעניין השינה-כשהיא עייפה מאד ולא מצליחה להירדם היא עצבנית כמובן. בד"כ היא נרדמת רק בהנקה כשאני לידה במיטה שלנו או-כשהיא ממש עייפה כשאני שוכבת לידה במיטה והיא עם מוצץ. ככה נרדמת ביום(ישנה פעם אחת בד"כ) ובלילה. מאז שנולדה, רב הזמן זה ככה. היו תקופות קצרות ומעטות מאד שישנה "טוב" בלילה, כלומר-התעוררה רק פעמיים-ארבע פעמים, ינקה מעט וחזרה לישון. השאלה שלי היא - למה זה קורה ומה אפשר לעשות? קראתי דברים רבים שכתבת...ושמעתי הרבה עצות. עדיין לא מצאתי פתרון מתאים: 1. לגבי רעב-יכול להיות שההנקה ומעט האוכל שהיא אוכלת לא מספיק לה.(היא גם נורא בררנית באוכל) אבל לינוק כ"כ הרבה פעמים בלילה?? לא נראה לי שהיא עד כדי כך רעבה. 2. לגבי תשומת לב-היא בכורה ויחידה. נראה לי שמקבלת מספיק תשומת לב ממני וממשפחה מסביב.אני עובדת מספר מועט של שעות ביום בלעדיה. ככה שזה לא נראה לי. 3. שיניים- כבר יש לה 6. אבל במשך כ"כ הרבה זמן?? הרבה לפני שהתחילו השיניים. גם זה לא נראה לי. 4. אולי בגלל שהיא ישנה איתנו במיטה? דווקא מאז שישנה איתנו היתה תקופה רגועה יותר ומהר מאד חזר שוב...חוצמזה שהיא לא מוכנה בשום אופן לישון במיטה שלה! 5. אולי פשוט בגלל שהיא יונקת? הכי נשמע לי הגיוני- שהיא פשוט התרגלה להתעורר המון (אבל למה??) ולהרדם בחזרה, רק עם ציצי. - הרגל שאני אשמה/הגורם לו. חשבתי אולי לגמול מהנקת לילה או מלהרדם בהנקה אבל בעלי לא נמצא כל יום בבית. (כמה לילות בשבוע אני לבד) ונראה לי שיהיה קשה מאד לגמול לבד. היא עקשנית מאד. עם העייפות אני אכשהו יכולה להסתדר...אבל כבר נגמרה לי הסבלנות! קשה לי עם זה שהיא מתעוררת כ"כ הרבה ואין לי שקט ורק אני יכולה להרגיע אותה בהנקה. אשמח לשמוע דעתך בנושא.

יש לה סדר יום קבע ושגרת ערב רגועה וקבועה שעוזרת מעט, אך לא מספקת, כאמור.

מיכל תודה על הפנייה, רציתי לשאול אם את שואבת או יכולה לשאוב ואיך היא מבחינת עקומות הגדילה. ייקל עלי לענות לך עם הנתונים הללו. שנה טובה ורק טוב

אני חושבת שזה כאן כי לא מצאתי באתר שלכם מקום לכתוב בו אבל באמת רציתי להגיד תודה למיכל על החוויה שאנחנו משתדלים להגיע אליה כל שבוע במרכז ברעננה. היא מקסימה והבובון שלי פשוט מת עליה. אני חייבת להודות שלא האמנתי שהוא יישב ויקשיב כל כך יפה לספר שלם ולא לדף אפילו אבל מיכל הראתה לי שזה ממש אפשרי ופשוט ואפילו לי קצת יותר קל עכשיו איתו נשיקות וברכות לשנה החדשה עינת ובובון

עינת היקרה שלום ותודה על הפנייה, שמחתי מאוד לקרוא על מיכל. אני יכולה להעיד שהיא נהדרת ויותר מכך. בשמחה גדולה אעביר לה את המחמאות. שתהיה שנה טובה וגמר חתימה טובה לכולנו רק טוב

ברצוני לדעת מתי מומלץ להושיב תינוק מול מסך הטלויזיה?

שלום לרונית ותודה על הפנייה. עניתי מספר פעמים לא קטן על השאלה הזו. את צריכה לדעת על אמת מטרידה אחת. לילדים עד גיל שנתיים אין יכולת "התנתקות" מהמסך וזה נכון בדרך כלל גם לילדים גדולים יותר.. הבעייה חמורה במיוחד עם ילדים רכים עם טווח סבלנות קצר שמושיבים אותם מול קלטות "העשרה" - ארגון רופאי הילדים האמריקאי הוציא המלצה חד משמעית על דחיית החשיפה לטלוויזה לגיל שנתיים ומעלה. קלטות ההעשרה האלו מכילות - בחוכמה - מבניות של החלפת תמונה/אובייקט/תזוזה בערך כל 30-409 שניות. בדיוק טווח הזמן שבו ילד אינסטיקטיבית מאבד עניין. כך שלמעשה הוא "שבוי" מול המסך. כל פעם שהוא רוצה להזיז את הראש יש פה תנועה חדשה שמושכת את תשומת הלב. מכיוון שהם לא מדברים קשה לנו להבין שיש פה בעייה משום שהם "מרותקים" למסך.. בעולם מושלם אין טלוויזיה אלא מגיל מאוחר. אם בחרת להראות לתינוק אז עדיף קלטות שהעברת עליהם עין ביקורתית ואם ניתן שיש בהם סיפורת כלשהי ושירים עם מלל ברור ולא חזרתיות מאוד פשוטה. ההשתעממות של הילד תהיה ברורה אם תיווצר. תוכלו לזמזמם ולשיר את השירים יחד מאוחר יותר לאחר הצפייה וזמן הצפייה שלו מוגבל. בכלל מומלץ לדלג על כל הפרסומות. שנה טובה ומתוקה ורק טוב

שלום ליבי, בהמשך לשאלה של רונית, 1.שאלה כללית: מה דעתך על קלטות DVD שהוכנו ע"י ההורים עצמם - בהשתתפותם ובעלי תכנים שהופקו על ידם ספציפית עבור התינוק? האם גם אז לא מומלץ להושיב מול הטלוויזיה? 2. ושאלה ספציפית יותר: אנחנו עומדים לנסוע ליומיים ולהשאיר את הקטנה (בת 4 חודשים) אצל הורי.הבחנתי בזמן האחרון שהיא ממש "נמשכת" לטלוויזיה (כשאנחנו צופים)- ואני כמובן לא מעודדת זאת, אבל חשבתי שאולי כדאי לנצל זאת ספציפית עבור היומיים האלה, ולהקליט את עצמנו שרים לה שירים שהיא אוהבת במיוחד, להציג לה אותנו עם הבובות שהיא אוהבת במיוחד (ואז היא תראה אותן על המסך מוגדלות פי כמה) ולדבר אליה, וככה גם נכניס תכנים חינוכיים, גם היא תראה ותשמע את האנשים והבובות האהובות עליה מוגדלות פי כמה וכמובן - וזה יוכל להשרות עליה הרגשת מו?כ?רו?ת ולפיכך רוגע בעת שהותה אצל הורי (יש לציין שהיא הרבה פחות רגועה כשאני לא בסביבה). (הסיבה שהפרדתי לשתי שאלות, כיוון שאם לדעתך באופן כללי הרעיון שגוי, אני מעונינת לשמוע את דעתך לגבי הפתרון הספציפי הנקודתי ליומיים) תודה רבה, עדי

רק עצה מאמא שכרגע משתגעת כי הבת שלי היתה בטלוזיה שנה שלמה ופתאום גילינו קשיי תקשורת כי היא פיספסה המון כי הרבה הושבתי אותה מול הטלוזיה ממש מבורות. בעיני אסורררררר אסור אסור לשים אותה בטלוזיה מנסיון מר ואם כבר בא לך לשים אז רבע שעה עשרים דקות וזהו בבקשה אל תעשי את הטעות שאני עשיתי. יש ילדים שזה בסדר בשבילם אבל יש שזה גרוע. עכשיו אנו בהסטריה כי הקטנה פיספסה המון דברים שהיא צריכה לדעת.

יש לי תינוקת בת שנה וחודשיים - היא עדיין אוכלת בלילה , היא קמה בין 2-3 בלילה ורק כדיי לאכול וחזרת לישון, אני כבר לא ישנה שנה וחודשיים כמו שצריך וזה מפריע לי ביום אני בקושי יכולה לתפקד, ניסיתי להוסיף לה תוספות לסימילאק כמו אורז, קורנפלור, שיבולת שועל, וכו. ניסתי לתת לה מים אבל ברגע שהיא טועמת את המים היא זורקת את הבקבוק ומתחילה לבכות וגם על הדרך כבר להתעורר ובכלל הלך לי הלילה. לפי מה שאני רואה היא ממש לא זקוקה לאוכל , היא לא רעבה ,היא אוכלת מאוד יפה (גם בגן) זה פשוט "כוחו של הרגל" - אבל לי קשה כבר עם ההרגל הזה , אני בהריון שוב בחודשים הראשונים, ואני גם ככה עייפה, האם יש לך איזשהו פתרון? אשמח לדעת - תודה שלי

שלי שלום ותודה על הפנייה, אני רוצה להפריד בין שני דברים. את מאד עייפה בזמן הזה, באופן הכי טבעי שיש. את זקוקה לשינה שלך. באותה נשימה, צריך להבהיר לילדונת שהגיע זמן לישון במהלך הלילה. הפתרון היעיל ביותר לדעתי היא קבלת עזרה ממישהו קרוב - מישהו שיקום במקומך לילדה. אם יש לך אחות צעירה או בן הזוג שיכול להרתם לעניין. צריך להיות מאוד ברורים לילדה ואין הדבר אומר לא נחמדים. שתיכן זקוקות למישהו שיקום אליה בלילה וייתן לה מים, או אם היא מתעקשת יקטין כמויות לאט לאט ותוך חודש היא כבר אמורה לישון עצמאית. אם היא בוכה שירים אותה על הידיים, יחבק וינשק ויגיד משפטים כמו מאד אוהבים אותך אבל עכשיו זה זמן לישון. את מצידך צריכה להיות מספיק חזקה ולדעתי זה יעשה טוב לכולם. אני מקווה שזה אפשרי אם לא אחזור אלייך אחרי שאתיעץ. רק טוב

שלום, ביתנו בת כחודשיים וחצי. בהיותה בת 4 שבועות זיהינו כי כשהיא מציינת "מ?ה" - היא מעוניינת לאכול (לינוק) או למצוץ מוצץ (כלומר פעילות שפתיים). (התגלית הראשונה אגב היתה הודות לבן זוגי שיש לו שמיעה מוסיקלית מעולה וזיהה זאת - אני אפילו לא חשבתי לחפש...) לאחר מספר שבועות היא הוסיפה גם "ב??ה" שגם מציין את הנ"ל (מדובר בעיצור הנהגה גם הוא בשפתיים, לכן אני מוצאת הגיון שמ?ה וב??ה מציינים אותו דבר) ובמקביל גילינו ש - "ג?ה" ו-"ר?ה" (שהינם גרוניים) מציינים צורך בגרעפס או פעילות מעיים תקועה. אנחנו מאוד מרוצים מה"תגליות" הנ"ל, כי באמת קל לנו לזהות את רצונותיה של ביתנו לפני שתוקפת אותה "סופת הרעב" ומצליחים להקל עליה במהירות כשמופיעים כאבי בטן. יש לציין כי ההגיה שלה את ההברות הנ"ל הינה ברורה ביותר. שאלותי: 1.האם יש עוד עיצורים שניתן לזהות? מה הם יכולים עוד לסמן מלבד רצון לאכול/למצוץ ולהוציא גרעפס/גזים ? 2.עד איזה גיל תשתמש התינוקת ב"שפה" זו? האם בגיל מסוים תוחלפנה ההברות הפשוטות יחסית בהברות מורכבות יותר? 3.האם מדובר ב"שפה" שנכונה לכל התינוקות? אני נמצאת במספר חוגים עם עוד אמהות, אך הן לא נתקלו ב"שפה" אצל ילדיהן (אבל גם לא חיפשו). יש לציין כי המדריכות (שהנן גם מדריכות הנקה) דוקא כן מכירות את ה"שפה" אך אינן יודעות להרחיב עליה. 4.היכן ניתן לקרוא על כך עוד? תודה

שלום לדנה ותודה על הפנייה, יש קישור מצד שמאל על הנושא תחת הכותרת: שפת תינוקות - מסתבר שזה אומר משהו. אשמח אם תחזרי אליי עם שאלות, דיברתי עם אוניברסטת בראון שקידמה את העניין כמובן, לאחר שהרפלקסים מתפתחים - לפחות בעיניי ההתקדמות הטבעית משם היא סימנים קלים שמאפשרים להם להביע את רצונותיהם באופן ברור לא פחות רק טוב

שלום רב ילדתי בת 9 חודשים. מאד עירנית לסביבתה וכל דבר מעניין ומאתגר אותה. היא מאד חברותית ורוצה לשחק לצחוק ולחייך כל הזמן. גם כשאני מניקה אותה והיא חצי ישנה היא עדיין משחקת איתי ונוגעת בי וגם כשבעלי מתקרב היא מיד מפסיקה את ההנקה ורוצה תשומת לב מבעלי על מנת לשחק איתו. היא כבר יושבת ואוטוטו זוחלת. לפעמים היא צורחת משימחה או סיבות אחרות של התלהבות לפעמים היא מגיבה לכך בבעיטות שריטות ומכות. ולעיתים קרובות מאד כשאנחנו מרימים אותה היא מכה ושורטת ללא הפסק את כולם ולרבות אותנו ההורים. אנחנו משתדלים לדבר איתה והיא לא מפסיקה ! היא כזאת מותק וחמודה שגם אחרי שאנחנו מעירים לה אנחנו מנשקים אותה כי היא כזאת מאמי! מה את ממליצה לעשות?

אלונה שלום ותודה על הפנייה, כתבתי על הנושא מספר פעמים. הילדונת שלך צריכה ללמוד את חוקי המקום, צריך להיות מאוד ברורים איתה וכשהיא מתנהגת כך צריך להפסיק את פעילויות הכיף. להפסיק לחבק אותה ולהוריד אותה לרצפה למשל. הם מאוד אוהבים את הגובה לראות ממנו את המתרחש. צריך להיות עקביים, צריך להיות מתואמים עם בן הזוג והמבוגרים האחראיים בסביבתה. עניין קטן נוסף, אלונה, אם היית עושה משהו רע ושנייה אחר כך היו מלטפים ומנשקים אותך, איזה מסר היית מקבלת מזה? הם היצורים הכי חמודים בעולם אבל אין לתת להם את דריסת הרגל שגם מבלבלת אותם מבחינת הערכים שאנחנו מנסים לגדל אותם על-פיהם וגם משדרת להם באופן שאינו משתמע לשתי פנים, מי פה בעצם "שולט"... הם הגיעו למקום חדש ועלינו חלים החובות ללמד אותם כיצד להתנהג לטובתם ולרווחתם עכשיו ומאוחר יותר. רק טוב

התינוקת שלי בת שנה ושלושה חודשים. היא מתחילה עם הברות ומחקה צלילים. האם העובדה שההורים מדברים בשתי שפות משפיעה? האם רצוי לדבר בשפה אחת על?לתשובתך אודה

קרן שלום ותודה על הפנייה, כל זמן שכל אחד מההורים מדבר את שפת אימו שלו הרי שאין בעייה. ילדים יודעים להבחין בין שפה לשפה והיטב. יש עניין של בסיס שפתי טוב ולכן חשוב מאוד שלא לנסות לדבר בשפה זרה באופן עילג כי זה מה שאנחנו מקנים לילד. אנחנו חיינו בצרפת במהלך השנה הראשונה של הבייבי שלי ואם היא היתה לומדת ממני צרפתית עד היום היא לא היתה מדברת... מרכז השפות במוח מתפתח יותר עם שתי שפות ולילדים דו-שפתיים קל יותר לרכוש שפה נוספת, שוב, תחת ההנחה שהשפות שנלמדו הן שפות אם. כשאת אומרת שהילדונת שלך החלה עכשיו הברות ומחקה צלילים האם תוכלי לפרט? היא מוחאת כף? מנפנפת לשלום, מצביעה על חפצים שהיא רוצה? תקשורתית? יוצרת קשר עין? מובנת? האם ישנן הברות חסרות? אני שואלת את כל השאלות הסתמיות האלה בכדי להבין את השאלה שלך ולהבין את הצב לאשורו. אם הילדה בת שנה ושלושה שהרי כבר חשפתן אותה לשפה זו או אחרת אז לא ברור לי לאן את מכוונת. אשמח לענות עם פרטים נוספים, רק טוב

שלום, יש לי תינוק בן חודשיים . הוא מקסים , עוקב אחרי דברים וחפצים , סקרן ומסתכל הרבה . מגיב למוסיקה , מסובב את הראש ונראה כי הוא מתפתח יפה . אבל חיוך נדיר להוציא ממנו... הוא גם לא ממש מחייך ...זה מן יותר ריפלקס כזה . ראיתי שכתוב שצריך לחייך בסביבות 6 שבועות . האם יש לי סיבה לדאגה כלשהיא ? תודה .

ליהי שלום ותודה על הפנייה, הספרים מדברים על שלושה חודשים. הם מתאמנים על החיוך כריפלקס בהתחלה ובאופן טבעי אנחנו משחקים איתם הרבה ומעודדים חיוכים מאוד ומשם זה מתפתח למשהו רצוני. נשמע שהוא מגיב מצוין לסביבה, קשוב ומבין. האם הוא בוכה? הוא מגיב לצלילים שלך - אם חש בחוסר נוחות נותן לך להבין את העניין? נשמע שהוא בדרך לחייך חיוכים רחבים מאוד. רק טוב ומזל טוב.

שלום שמי אלונה התינוקת שלי בת השישה וחצי חודשים מגיל ינקות שנולדה הייתה לה בעיה עים גזים באופן חריף אחר כך עצירות ומגיל שלושה חודשים לערך החלה למשוך בשערה ממש בחוזקה ולהתפרע כאשר לא הייתה מקבלת את מבוקשה שזה הרמה על הידיים למרות שבשעת כאב אני צריכה ללכת בקפיצות לאורך הסלון ולנענע כדי שתירגע היא מעיפה לא אחת את הראש אחורה גם כאשר בדיוק עומדת לסיים את האוכל ואינה כאילו יכולה לסיים אותו וגם כאשר מתרגזת כי לאחרונה אני עושה לה את מבדק ה חמש דקות כי פשוט אני מרגישה שתהייה בריאה שחיינו בבית הפכו כימעט בימים מסוימים לבילתי אפשריים היא צורחת הרבה גם כאשר מטיילים איתה בעגלה וכאשר נוסעים ברכב מה שרוב התינוקות נירגעים היא לאחר חצי שעה פלוס מינוס אים היא ערה מתחילה להשתולל שאלתי היא 1.האים סחיבת שיער בכל מצב שהוא בין של כאב ובין מתוך רצון להרמת ידיים הוא נורמלי 2.האים כאשר היא מתעוררת לאוכל או לאחר בכלל היא אמורה לצרוח כי שתי בנותיי הגדולות יותר לא התנהגו כמוהה אני מעט מיושת מהמצב בבקשה את תגובתכם בהקדם

שלום לאלונה ותודה על הפנייה, הייתי פונה לרופא ילדים ולאחות טיפת חלב בהקדם. יכול להיות שיש לה בעיית ריפלוקס קשה והיא מאוד סובלת. שכיבה מעלה חומציות ויכול להיות שהיא צריכה לשכב עם זווית. רופא ילדים יהיה הכתובת הטובה ביותר לעניין. יש שוני תהומי בין ילדים ויכול להיות ששתי הבנות הגדולות יותר הן טיפוסים שונים לגמרי. לגבי סחיבת השיער צריך להתמיד איתה באופן מאוד ברור על כך שאת מפסיקה את ההתנהגות הזו. יש הפרעה באחוזים מאוד נמוכים של משיכת שיער והייתי ממליצה להסתכל מתי היא עושה זאת בדיוק. יכול להיות שיש לה בעייה של ויסות חושים שהיא צריכה להרגיש דברים מאוד מסוימים מאוד חזק והמשיכה בשיער נותנת לה את התחושה הזו. האם היא אוהבת מגע חזק של המגבת לילדים עם רגישויות מסוימות יש אזורים רגישים ואזורים שדורשים מגע חזק ופשוט צריך לשים לב למה היא מגיבה. שוב, רופא הילדים הוא הכתובת. הייתי מכינה דף עם מספר שאלות והולכת אליו מוכנה. תנסי לבדוק עם עצמך כמה פעמים ביום היא מראה את ההתנהגות הזו עם השיער ובאיזה הזדמנויות. רק טוב

אני נשוי לאישה ממוצא רוסי ויש לנו תינוק בן שבועיים. כאשר אשתי נמצאת עם התינוק לבד בבית היא מדברת איתו רוסית, שהיא שפת האם שלה. אני לא מבין רוסית, ולכן כשאני חוזר מהעבודה היא עוברת לדבר איתו חצי עברית חצי רוסית. האם הדבר עלול לפגוע בהתפתחות השפה אצל התינוק? האם לא נוצר אצלו ערבוב של שפות? כיצד ידע להבחין ביניהן?

שלום לגדעון, מזל טוב ותודה על הפנייה, ממה שאתה מספר אשתך פונה אלייך בעברית ואליו ברוסית עם קצת תבלון עברי. מומלץ שאם היא איתו במהלך שעות היום שישמע את שפת האם שלה וירכוש שפה באופן מבוסס. לא משנה אם רוסית עברית או ספרדית. שפות נוספות - כל זמן שהן שפת אם של הדובר - הן רק ברכה. אנחנו מכוונים למסה קריטית של חשיפה שפתית.

תינוק מסוגל לתפוס כמה שפות,הוא דף ריק,ישלי חברה שמדברת עם הילדים צרפתית ובעלה עברית ויש לי חברה שבבית אמא שלה דיברה 5 שפות יחד מלה בערבית מלה בצרפתית ,וספרדית ,עברית אנגלית והיא מדברת 5 והיא בשב"כ, הבעיה שהם גודלים לא תמיד הם רוצים לדבר וגם ללמוד לכתוב ולקרא,אז נשארים שומעים ומבינים שפה ,,,אני מקווה שתלמדו אותם גם לא להתבייש ולדבר ולכתוב ,,,ואז הוא הרוויח,אבל טינוק כזה רב לשוני מתחיל לדבר קצת יותר מאוחר-כי זה לקלוט שתי שפות ודיקדוק נכון,,,,ולעבד בראש זה לדבר עם אבא עברית ,ועם אמא רוסית,אבל זה כיף כל שפה שיודעים ותרבות זה מוסיף לאינטלקטואל

בתי בת 5 חודשים והיא יושבת בטרמפולינה לפעמים(שזה כמו בסל קל חצי שכיבה) אבל היא מנסה כל הזמן להתרומם. השאלה שלי האם אפשר להושיב אותה לפעמים לזמן קצר על הברכיים שלי תוך תמיכה בגב שלה או שצריך לחכות עד שתוכל לשבת לבד?

לחכות.

שלום ללירון ותודה על הפנייה, זה אינו תחום ההתמחות שלי וכל מה שאני עומדת להגיד כאן הוא מידע אישי. יש אנשים העוסקים בהתפתחות המוטורית של הילד והם הכתובת הנכונה. באופן כללי אין להושיב ילד שלא באופן רצוני שלו עד שהוא יושב. גם את מזכירה את זה. הסיבה היא לחץ ישיר על עמוד השדרה שאינו בשל עדיין ונדרשת תמיכה וקימור של הגב בכדי לא לגרום נזק. אם את משעינה עלייך את הילד כך שגבו על בטנך ומרימה את רגליו את יוצרת את אותו קימור מבוקש אבל לא מדובר על ישיבה על הרצפה. מקווה שעזרתי. רק טוב

התינוקת שלי בת 3 חודשים ומזיעה נורא בידיים ובכפות הרגליים רציתי לדעת אם זה דבר נורמלי או צריך בדיקה

תנסי לטעום קצת את הזיעה אם היא מלוחה אז צריך לבדוק אם לא אז זה כנראה שום דבר

שלום למור ותודה על הפנייה, שאלתי חברה שהיא רופאת ילדים על הזעת יתר בתינוקות והתשובה היתה שעדיף לבדוק את העניין. ברוב המקרים זה ניתן לטיפול ובכל מקרה לא נוגעים בכך עד גיל יותר מאוחר. היא ממליצה להביא יותר לתשומת לב להתייבשות במזג האוויר החם ששוטף אותנו בימים האחרונים. רק טוב.

שלום. בני אלון, בן 9 חודשים. עד לפני כמה ימים הוא היה הולך לישון ב-20:30 בערך וקם בסביבות 5:00 לבקבוק וחוזר לישון לעוד כשעה. בימים האחרונים הוא התחיל להתעורר הרבה יותר מוקדם. בפעמים הראשונות זה היה ב - 04:00 לפנות בוקר ושום דבר אחר חוץ מהבקבוק שלו לא היה מרגיע אותו ומחזיר אותו לישון ואז הוא קם סופית בסביבות 06:30 . מכיוון שמדובר היה בהבדל של שעה מהשעה הרגילה לא עשינו מזה עניין ופשוט נתנו לא בקבוק והוא אכל ומיד חזר לישון ואפילו קם מאוחר יותר. חשבתי שאולי האוכל לא מספיק לו וניסיתי להוסיף לו דייסת שיבולת שועל אבל הוא לא כל כך רוצה לאכול את זה וגם ככה המנה שלו לפני השינה היא מנה מאוד גדולה של 300 CC כך שאני לא חושבת שהוא באמת רעב. (במשך היום המנה שלו היא 180CC. הוא עדיין לא מסודר עם אכילת המוצקים). הלילה, הוא קם ב - 2:30, צורח לאוכל. לקחתי אותו וניסיתי להרגיע אותו עם בקבוק המים שלו. הוא לא נרגע בהתחלה אבל בסוף חזר לישון אבל קם שוב ב - 03:30 שוב צורח לאוכל. האינסטינקט שלי אמר לי שזה לא רעב ולכן הוא צריך להבין שלא מקבלים אוכל באמצע הלילה אז החזקתי אותו וחיבקתי אותו תוך כדי שהוא צרוך ובועט. הוא לא נרגע ורק אחרי שהבכי התיש אותו הוא הפסיק להיאבק. החזרתי אותו למיטה וליטפתי אותו. הוא ניסה לקום עוד כמה פעמים ואני פשוט החזרתי אותו למצב שכיבה והמשכתי ללטף עד שראיתי שהוא נרגע ונרדם. אחר כך, הוא קם לאוכל ב - 06:30 וחזר לישון. כרגע, הלב שלי ממש נקרע, אני ממש לא יודעת אם פעלתי נכון. בדרך כלל אני סומכת על האינסטינקט שלי אבל כאן הוא צרח כל כך חזק שזה פשוט מבלבל אותי (הוא תינוק שיודע לצרוח חזק ועומד מאוד על שלו). אני מפחדת שאני גורמת לו לנזק כל שהוא מבחינת הביטחון העצמי או במשהו שקשור לאוכל. אשמח לכל התייחסות. תודה מראש. גלית.

גלית שלום ותודה על הפנייה, יש לתינוקות קפיצות גדילה, יש להם כאבי שיניים, יש להם כאבי גדילה. יש הרבה סיבות להתעוררויות מרובות בלילה. יש כאלה הטוענים שמבחינה קוגניטיבית זה הגיל להתפתחות מוחית מואצת של מערכת הזכרון וזה הגיל שבו הם מתחילים להתעורר ולהרכיב חלומות. גלית השאלה שאת שואלת אותי קשורה במהותה לסגנון הורי. בכל מקרה הייתי בוחרת דרך פעולה מסוימת ומנסה אותה למספר ימים. אם את מרימה אותו ומרגיעה אותו ואיתו בכל התהליך הזה אין פה "פגיעה" והרי ברור שהילד לא יישאר רעב. הוא יאכל יותר בבוקר ובצהרים ובערב. רק טוב

בתי בת שנתיים ומדברת יפה כבר מגיל מוקדם. בזמן האחרון בחלק מהמשפטים שהיא אומרת היא מתחילה בגמגום ארוך. נניח היא רוצה לומר "לאן", אז כמה פעמים היא חוזרת על ה- "ל" וכדומה. אשמח לקבל עצתכם בנושא זה, האם מדובר בבעיה, או בתופעה שכיחה חולפת.

שלום לשני ותודה על הפנייה, גמגום קל הוא תופעה ידועה המופיעה בסביבות גיל שנתיים שלוש ונעלמת בדרך כלל תוך מספר חודשים. צריך "להשגיח" עליו ולראות שהוא לא מחמיר. לגמגום יש בדרך כלל רכיב גנטי כך שאם יש מישהו במשפחה שמגמגם יש סיכוי יותר גבוה לסבול מגמגום בגיל מאוחר יותר. אפשר להקל על גמגום בלימוד כל מיני טכניקות (ביו-פידבק) למשל. כרגע אין מה לעשות, צריך להיות סבלניים כלפיה ולא להאיץ בה כשהיא מתחילה לגמגם. לא להפנות תשומת לב מרובה לעניין מולה. זה בדרך כלל עובר מעצמו. גם אני גמגמתי כשהייתי קטנה. אם תרצי לשמוע פרטים נוספים יש את אגודת קלינאי התקשורת ויש גם את האגודה לגמגום. http://www.ishla.org.il/ אגודת קלינאי התקשורת - פורום לקהל. http://www.ambi.org.il/hebrew004.html#Forums של אגודת המגמגמים שיש בו קישורים לאתרים בעולם. רק טוב

בני בן 11 חודשים והוא מאוד פעיל ז"א זוחל עומד בכוחות עצמו מתתהלך בעזרת שולחן וספא וכו' . הבעיה היא שהוא לא מוחא כפיים והוא לא מבצע השחלות של עיגוחים וצורות . וכאשר אני מנסה ללמד אותו ואוחזת בידו הוא לא מסתכל על הפעולה עצמה אלא עלי . האם זה אומר שיש לו בעיה כלשהי ??

שלום לעינב ותודה על הפנייה, אני מתנצלת על אורך התגובה שלי פשוט היינו בחופשה קצרה. הדבר הראשון שלדעתי צריך לעשות זה ללכת לרופא ילדים ולשתף אותו בחששות שלך. צריך לעשות את זה בחוכמה כלומר, להגיע מוכנה עם תיעוד של הדברים שהילדון שלך עושה ולא עושה. אם תכיני רשימה של הדברים שהוא עושה ולידה רשימה של הדברים שאינו עושה זה קודם כל ישים לך את המצב בפרופורציה ולדעתי ירגיע אותך מאוד. תינוקות לא נוטים לשתף איתנו פעולה וזה נכון גם לרופא הילדים. עדיף לבוא עם הדברים כתובים מכל הבחינות, גם כדי להיות ממוקדת בפגישה. לפי הספר, הוא צריך למחוא כף בגיל שנה. יש תינוקות שעושים זאת מעט מאוחר, יש תינוקות שמקדימים. השאלה המהותית שצריך לבחון היא האם התינוק שלך יוצר קשר עין. האם הוא מראה הבנה? הייתי ממליצה לך לבקש מאדם נוסף לבחון את העניין, מישהו קרוב שמכיר את התינוק אבל מישהו שלא שיתפת אותו עד כה בחששות שלך כדי שיהיה אובייקטיבי יותר. אני אומרת את זה ישירות וזה משהו שאת צריכה לבדוק האם ההסתכלות שלו עלייך נובעת מכך שאת מפעילה עליו לחץ לעשות פעולות? תינוקות מתפתחים בקצב שלהם. תמיד עדיף לכוון אותם בעדינות כלפי פעולה ובגיל הזה לאפשר להם חיקוי שלנו. אתן דוגמא: את רוצה שימחא כפיים - הוא צריך להבין את הסיטואציה שבה זה קורה בדרך כלל. אם הוא עושה משהו שאת נהנית ממנו (כמו ללכת עצמאית בעזרת תמיכה על הספה) או מישהו בסביבה עושה משהו נחמד את אומרת "כל הכבוד" ומוחאת כפיים. כשאת מפעילה לחץ את מוחאת איתו כפיים. לוקחת את שתי הידיים שלו בידייך ואומרת וחוזרת כפיים, מחיאת כפיים. זה בסדר לעשות את זה קצת ומעט אבל בכדי שהוא ילמד וירצה ללמוד צריך לאפשר לו לבחור את דרך ההתבטאות עצמאית. אני מקווה שכיוונתי לשאלה שלך. אשמח לשמוע ממך על מחיאות הכפיים שלו. רק טוב

שלום הבו שלי בן שנה שולוש קם בין4-6 פעמים בלילה שותה מים או חלב וממשיך לישון גם כשאני מנסה להפסיק את החלב זה ממשיך אין לו כאבים וביום יש לו מצב רוח טוב איך אפשר לגרום לו לא לקום העברנו אותו למיטה כפולה עם אח שלו כיון שהוא לא הסכים להיכנס למיטה שלו (במיטה שלו הוא התעורר במשך שבוע לכמה שעות כל לילה) וזה גם לא עזר

אביבית שלום ותודה על הפנייה, אני מתנצלת על התשובה המאוחרת שנובעת מחופשה קצרה. האם הילדון שלך היה מתעורר כך כל הזמן? זוהי שגרת הלילה שלו? האם היה משהו ששינה זאת? בן כמה האח שלו שציינת? אחים נוספים? אם זו אינה ההתנהלות הרגילה שלו ופתאום הוא עבר לקימות המרובות הללו צריך לפסול כל מיני אפשרויות כמו אוכל שאינו משביע דיו בשעות שלפני השינה, רצון לתשומת לב על רקע הופעה של אח קטן חדש (בלילה זה זה זמן נטו שלו, גם אם הוא כולל כעס מצידכם) ואז מומלץ להפנות לו יותר קשב באופן מסודר במהלך שעות היום, כאבי אוזניים, צמיחת שיניים מאוחרת. אני מנסה להאיר בפנס כיווני מחשבה... תנסי לבחון את החודש חודשיים אחרונים ולראות מה השתנה. ושוב, אם ההתנהלות הזו אינה רגילה, עדיף לפנות קודם כל אל רופא הילדים שמכיר אותו ואותכם. דבר שני ובאותה נשימה, שינה אינה תחום ההתמחות שלי. האדם המוסמך ביותר לנושא שינה אצל תינוקות שנתקלתי בו בארץ ואינו רופא ילדים הכרוך במעבדות שינה כמו ד"ר אבי שדה, היא הגברת חנה לוינסון שעובדת עם קופת חולים כללית. אני אינני מנויה בקופה, אין לי שום אינטרס כלשהו כלפיה ויצא לי לראות אותה בפעולה. אני ממעטת מאוד על המלצות אבל נשמע שכאן יש משהו נקודתי שמפריע לילדון ולכם. ממליצה לבדוק אם היא לא פעילה בפורום כזה או אחר. רק טוב

שלום. בני בן שנה ושבועיים. בזמן האחרון כל פעם שמשהו לא מתנהל כרצונו הוא בוכה וצורח. אפילו אם אנחנו משחקים משהו ומפסיקים הוא מתחיל לצרוח שנמשיך. העניין הוא שזה גולש לגבי כל היום ההתנהגות הזאת. אם מניחים אותו על הריצפה ולא בא לו ורוצה שנרים אותו- מסמן עם הידיים או מטפס עלינו אבל בוכה וצורח. בימים האחרונים הוא חולה (שלשולים והקאות) אז המצב ממש החמיר. לפני כן זה גם היה הוא מצמיח לו שיניים בזמן הזה. עוד דבר- הידיים כל הזמן בפה והוא חורק שיניים (יצאו לו 2 למעלה חדשות). מה עושים? הוא עושה כפיים- לא עושה ביי ביי, לא מצביע אבל יודע להסתכל על דברים מסויימים כשאני שואלת (אור, דובי, כדור, אבא, אמא, סבתא סבא), לא אומר מילים. אני מנסה לדובב אותו- לא עוזר כי גם קשה לי להבין מה הוא רוצה כשהוא מתנהג כך.

שלום לך ותודה על הפנייה, מתנצלת על זמן התגובה שלי שנובע מחופשה קצרה. ברוכה הבאה לגיל הכמעט שנתיים ה"נורא" שהוא הגיל לגילוי העצמי והגבולות של העולם - איפה העולם מתחיל ומתסיים, מה החוקיות וכו'. כתבתי פה רבות על הנושא הזה שמעסיק אותנו ההורים וגם מתסכל מאוד. יש לך יצור אהוב שעד כה היה די פסיבי בהתנהגויות שלו, גם מסיבה אחת פשוטה שהיה תלוי בכם מאד. אני משערת שעד לא מזמן הוא רק זחל ועכשיו העולם פתוח בפניו. מכל הבחינות. הוא מבין שיש לו כוח משלו והוא בודר את גבולותיו. בשלב הזה צריך להבהיר לו ולהכיר לו את העולם החדש. אין צורך לכעוס עליו הוא לא עושה זאת מתוך כוונה. הוא באמת מנסה להבין. אני אוהבת לתת את הדוגמא הזו מפני שהיא ממחישה את העניין: תחשבי שאני לוקחת אותך איתי למקום חדש שאת לא דוברת את שפתו. אולי מילה או שתיים מבינה עוד כמה מועטות. חוקי המקום אינם ידועים לך ואת מגלה אותם בדרך של ניסוי ותהייה/טעייה. לך מאוד ברור מה את רוצה אבל האנשים מסביב לא משתפים איתך פעולה ובדרך כלל גם מאוד ממהרים להמשיך הלאה ולא לעצור להסביר לך את הדברים "כפשוטם" - בשום מקום אין הוראות הפעלה וגם אם יש את לא קוראת את השפה... לעניין שלך, קודם כל הייתי מנסה להבהיר שאגרופים על הרצפה אינם מקובלים - אני מסרבת לשתף פעולה עם מישהו צורח ומרביץ. מקימים על הרגליים. לנסות לדבר איתו בגובה העיניים. עם כל הכבוד לעצמאות שבדרך, עדיין אנחנו בדרך כלל מדברים איתו מהפרשי גובה של מטר בערך וזו אינה פתיחה "שווה". לעודד ולקדם בברכה פעילויות מסוימות ולהבהיר את דעתכם על פעולות אחרות. יש דברים שהם "חוק עליון" כמו לא להתקרב לחשמל וכסא בטיחות וכאן אין שום פשרות. על דברים אחרים צריכים לנסות (וכמה שיותר מהר) להשיג הסכמה משפחתית של הגדולים ולהעביר ולהבהיר אותם שוב ושוב (תחשבי שאת מנסה להבין חוקיות של פעולה וכל אחד מהיצורים האלה מסביב לך מתנהג בקוד התנהגותי אחר.... ) למנוע מריבות מיותרות על ידי החלטה מעשית ועקרונית *לפני* סיטואציות מה תהיה דרך ההתנהגות (אם הוא לא ירצה לאכול האם לאפשר לו לשחק בצד או שיישב איתנו) - כשאנחנו מחליטים "על הדרך" זה תמיד נראה פחות מוצלח. יש המון נושאים שנתונים ונובעים מסגנון הורות מסוים שצריך להכיר אותו או לחשוב עליו. זה פותר הרבה קונפליקטים וכאבי לב. משם הדרך הרבה יותר רגועה. יש עוד הרבה אבל מקווה שהבהרתי. רק טוב

שלום שלום. לפני כשנתיים נכנסתי לפורום בהתלבטות לגבי שתי שפות אם. הנה ההודעה: http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1376,xPG-14,xFT-1278,xFP-1268,m-Doctors,a-Forums.html היום הילדה שלי בת שנתיים וקצת, והיא מדברת ומבינה היטב את שתי השפות. דיברתי איתה רוסית מגיל כמעט אפס והאבא דיבר כמובן עברית. לאחר ששמתי לב שמשום מה יש לה העדפה ברורה לעברית (למרות שתשעים אחוז מהזמן היא שומעת רוסית בלבד), החלטנו לרשום אותה לגן רוסי. ואכן היא ממשיכה לשמוע רוסית רוב היום, אך מסתדרת מצויין גם עם העברית (כשהולכים למקומות ציבוריים ולמשפחה של האבא למשל). לפני כשבוע היינו בים ויום אחרי כן, היא באה לגן בבוקר עם אבא כולה התלהבות. "בים! בים!" הגננת סיפרה לי בצהריים כשבאתי לקחת אותה, שברגע שהדלת אחרי אבא נסגרה, היא סיפרה לכולם במשך בוקר שלם "NA-MORE! NA-MORE!" כלומר הבינה מה לדבר עם מי. כאן הבנתי שזאת היתה החלטה נכונה להעניק לה שפה במתנה (למרות כל הקשיים והאי-נעימות שנוצרת במקומות הציבוריים, מבטים חשדניים והרמת גבה מהסובבים אותנו, כאשר התעקשתי להיות עיקבית ולהמשיך לדבר רוסית בלבד כדי לא לבלבל אותה) עכשיו אני פחות מקפידה וכשהיא מתעקשת על ספר בעברית - קוראת לה את מה שהיא בחרה. ולבסוף רוצה לספר אנקדוטה: יום אחד בגן השעשועים דיברתי רוסית עם הילדה כרגיל, ושאלתי בעברית את אחת האימהות בסביבה, אם היא רוצה לשים את הילד שלה שיתנדנדו יחד. האישה שלא ציפתה ממני עברית כי דיברתי רוסית מהירה ושוטפת, וכנראה גם לא שמעה בדיוק מה אמרתי, התחילה להסביר לי בסימנים, לא הבנתי מה. כאשר הילדה התחילה להפגין סימני הגנה על הטריטוריה (-הנדנדה) הסברתי לה שהנדנדה היא של כולם, ואחר כך הסברתי בחיוך לאימא של הילד, שהילדה נמצאת עכשיו ב"גיל השנתיים הנורא", ובין היתר היא גם קצת רכושנית... האימא נשארה המומה - למה לכל הרוחות, אם אני יודעת לדבר עברית, אני מדברת עם הילדה רוסית?... אבל אין ברירה, זה המחיר שצריך לשלם על העיקביות. אז שוב תודה לך ליבי, ולכל המתלבטים - אני ממליצה בחום, ללא היסוס לתת לילד שפה אחת נוספת לפחות - ב מ ת נ ה .:)

סיוון שלום ותודה :) אני שמחה לשמוע שעזרתי בתהליך. NAMORE זה לים ברוסית לא? בכל מקרה, הרבה הרבה טוב ואושר.

איך ניתן להקל על גירוי אדום מתחת לצוואר לתינוקות?

שלום לאשרת ותודה על הפנייה, לצערי אין לי שום יכולת לדעת באיזה גירוי מדובר מתוך השאלה שלך וזה גם אינו תחום התמחותי. מומלץ אם הדבר נראה כמפריע לתינוקת לפנות לרופא ילדים או - כבר ראיתי את זה פועל ובהצלחה - לצלם את המקום ולשלוח בדואר אלקטרוני לרופא הילדים. וסתם הערה מידע אישי תנסי להפוך את הבגדים בזמן שאת מלבישה אותה כך שהתפרים ייראו בחוץ. הם מאוד רגישים לתוויות הוראות היצרן והתפרים ויכול להיות שהגירוי נגרם כך. רק טוב ומזל טוב

שוב שלום, בני בן החודשיים וחצי, החל למלמל ולקשקש כבר בגיל חודש. יש אפילו מספר קישקושים שהצלחנו להבין: למשל: גררררררר = אני רוצה. גרררררר פפףףףףף = רוצה בידיים. במשך תקופה קצרה "ניהלנו שיחות" שנימשכו מס' דקות אך בשבועיים האחרונים נראה כי הוא מעדיף להביע את עצמו בבכי כמעט בכל דבר וכשמנסים לדבר איתו הוא פשוט בוהה או מתעלם. אני סתם בפאניקה או שיש כאן משהו שצריך לבדוק? מה אפשר לעשות ע"מ לדובב אותו לדבר שוב? תודה

שלום אליאב ותודה על הפנייה, לא פאניקה ולא רגרסיה. התפתחות תקינה של הילדון שלך היא הסיבה להעלמות המילים בינכם. אני ממליצה על הקריאה של הקישור מצד שמאל למעלה שעניינו שפת תינוקות. יש להם תחילת שפה שמבוטאת בצלילים מסויימים עד גיל שלושה חודשים אחר כך הרפלקסים שלהם מתחילים להתפתח והיכולת הזו להפקה נעלמת ובמקומה מתבסס לאט לאט תהליך רכישת שפה מילולית "רגילה" למשל כשהם בוכים ומעגלים את הפה קרוב ללידתם זה תחילת ה"עבודה" על רפלקס הפיהוק שמביע רצון לישון... הרפלקס מבשיל בערך בגיל שלושה חודשים.... כך שאתם בהחלט נמצאים במקום הנכון. ולגבי עשייה ועידוד: לדבר איתו הרבה ולנסות להפיק אינטראקציה - לנהל שיחות ולהגיב על דברים שהוא "אומר" - ההדדיות הזו מפתחת אצלהם את הרצון והתמריץ ל"דבר" . רק טוב

שלום, בני בן חודשיים וחצי. התפתחותו ממש תואמת את הכתוב בספרים ("בלי עין הרע") אך עדיין יש לו קושי להיות לבד. מה הכוונה? לדוגמא המובייל. הוא מאוד נהנה להסתכל עליו, מושיט יד, בועט ברגליים - אבל כל זה רק על הידיים. באוניברסיטה (שטיח המשחקים) הוא שוכב לכל היותר דקה לבד ואח"כ פורץ בבכי אימתני. אם נשכב לידו הוא יהנה מהמשחק. לעומת זאת אם הוא על הידיים - הוא מסוגל להיות מרוכז ולשמוע סיפור שלם, להקשיב למוסיקה או שירים. שאלתי היא מה לעשות ע"מ שיהיה קצת לבד? כמה זמן, באופן נורמלי תינוק עירני בגילו אמור להעסיק את עצמו?

שלום לאליאב ותודה על הפנייה, בואי נניח שהייתי מוציאה אותך לחופשה ארוכה במקום שדומה לגן עדן שבו הכל מטופל ואת אינך צריכה לדאוג לדבר, אוכל מוגש, שינה וזמן החופשה מתארך והופך לשגרת חייך. יום אחד הייתי מוציאה אותך משם די במפתיע ואומרת לך "תסתדרי" והדבר היחיד שיש לך ל"גיבוי" הוא היצור האהוב הזה ששומר עלייך מכל רע ומטפל בך בכל דרך אפשרית. אם נקצין את המצב, את לא יכולה ללכת עצמאית, את לא יכולה להסביר את רצונותייך אבל היצור הזה עושה את כל המאמצים לספק לך את כל רצונך. האם היית "נדבקת" אליו? הוא היה בתוכך 9 חודשים צמוד אלייך בכל נים ובכל צורה ועכשיו הוא כאן. הבייבי שלך מראה אינטליגנציה גבוהה... תסתכלי על זה כך. הוא יודע בדיוק מה טוב בשבילו. איך מרגילים אותו? לאט לאט. קודם כל הוא צריך לדעת שאת לידו. תראי שאם את למשל מקפלת כביסה כשהוא משחק באוניברסיטה או עושה דברים, אז הוא יותר מניח לך משום שאת מראה "תעסוקה" לעומת זאת, אם תשבי מול המחשב או תעמדי במקום אחד זה יתפרש מצידו כ"זמן פנוי" שלך ולכן בדיוק מתאים לשעשע אותו....יש שימליצו לך על מנשא - מאוד נוח מהתנסות אישית אבל זה גם מאוד תלוי בך אם זה מתאים לך או לא. לי לקח זמן להתרגל לרצועות האלה ובסופו של דבר בחרתי במנשא שצורתו קבועה. אם אני חוזרת שוב לתשובה. זה עניין של הרגלים שנרכשים. גם יהיה לו קל יותר אם "תרגילי" אותו למקומות. למה הכוונה? אנחנו מגיעים בדרך כלל למקום "חדש" כמו הבית של סבתא מניחים אותו על השטיח שהכינו לו עוד קודם ומחכים שיתרגל. המקום עצמו חדש והריחות שזה מרכיב חשוב מאוד הם שונים לחלוטין. הוא צריך להתרגל. אם תהפכי זאת וכשתגיעי למקום חדש תשאירי אותו עליך לעשר דקות ורק אחר כך תניחי אותו תראי שיהיה לו קל יותר. הוא מתרגל. תנסי לקרוא את שפת הגוף שלו מול אנשים. אנחנו מוותרות בתחילת אמהותינו על הצרכים שלנו בשביל כל מיני גורמים. לא נעים לנו לסרב כשמישהו מבקש מאיתנו את התינוק "לרגע" אבל אם הוא לא רוצה צריך לכבד את זה. יש בזה משהו מאוד בסיסי שרצונו נשמע - איזשהו כבוד הדדי ואמון שצריך להשמר. אם הוא רוצה להיות על הרצפה אבל לא על הידיים של מישהו אז לא לחכות שהוא יתרגל... לקחת אותו. בבית זה סיפור אחר. בבית אפשר לשים אותו באמבטיה צבעונית מבד למשל או במקום סגור מצדדיו ולצידו חולצה שלך. הוא רגיל לריח שלך וגם לזה של אבא אגב. במקום "מוגן" מוקף בריחות מוכרים יהיה לו קל יותר. אם תוכלי להשמיע קול מפעם לפעם בין אם שיר שאת שרה לו ועובדת לצידו או שאלות "בדיקה" שמכוונות אליו. והדבר החשוב ביותר להסביר את התופעה זה עניין קביעות האובייקט. בגיל חודשיים וחצי אין הבנה שאם אמא לא נמצאת כאן אז היא נמצאת במקום אחר. הוא חווה אובדן. תראי איך הוא חוזר לחייך חיוך רחב ולגרגר אלייך כשאת חוזרת אפילו מהחדר הסמוך. משחקי קוקו יכולים להועיל במעט אבל סבלנות היא המפתח. רק טוב

הילדה שלי בת ארבעה חודשים, שתי השיניים הראשונות (למטה) בקעו לפני שבוע. הן בחוץ וכעת הן צומחות. הילדה בשלושת הימים האחרונים עצבנית נורא, היא לא מוכנה להיות לבד עם עצמה לשנייה ומנג'סת כל הזמן, הבכי שלה נוראי ועצבני ושום דבר לא מרגיע אותה (חוץ מציצי). אני מרגישה שהיא כל הזמן מוטשת! האם זה תופעה מוכרת של שיניים או שמשהו אחר מציק לה כי היא ממש לא היתה ככה עד עכשיו! אני ממש לא יודעת מה לעשות!

קרן שלום ותודה על הפנייה, נשמע שהילדונת שלך מקדימה בצמיחת השיניים. מומלץ לראות רופא שיניים לילדים ולהתחיל צחצוח. לגבי ההתשה של התינוקת שלך, לצערי מלבד אלחוש מקומי של הכאב במשחות כמו טי-ג'ל אין ממש מה לעשות. הייתי רואה רופא ילדים כדי להיות שקטה שהכל בסדר, אם אפשר תבקשי לקבוע תור מוקדם מאוד כדי להיות ראשונה כי בכל זאת הקטנטונת שלך עדיין מאוד קטנה ואת לא רוצה לשבת איתה בחדר עם המון ילדים שחלקם חולים. אני מבינה שהיא עולה בעקומות המשקל והכל תקין ורק עניין השיניים מפריע. יש גם נשכנים ששמים במקפיא ויש גם מוצצים שאפשר להציע לה. ממליצה אם תוכלי לבקש עזרה מחברה משפחה או מישהו שאת סומכת עליו לנוח קצת כי נשמע לי שגם את מותשת מאוד באופן טבעי מהמצב. קצת שינה תהפוך הכל לטוב יותר. שיהיה רק טוב

שלום רב, יש לי ילדה בת 3 וחצי כמעט,והיא עדין עם מוצץ כיון שקראתי מאמר שעדיף שהילד חזרוק את המוצץ לבד ולא לקחת בכח כיון שהילדיפם קשורים פסיכולוגית למוצץ.. אך היא כבר גדולה ומידי קשורה אליו, וגם זה יכול להרוס את השיניים,אז רציתי לדעת מה עלי לעשות? (אולי זה לא הפורום המתאים,אז אם תוכלי בבקשה תגידי לי לאן לפנות) בתודה מראש!

אולגה שלום ותודה על הפנייה, ענינו מספר פעמים על הנושא אבל בגדול יש היום מגוון של מוצצים אורתודנטיים שלא מזיקים או משפיעים במידה מועטה על מבנה הפה. יש לא מעט הטוענים שזה עדיף על מציצת אצבע. שימי לב מתי היא מוצצת את המוצץ ונסי להפחית את המקרים בהם זה לא נובע על רקע של קושי שלה והשאירי את זה "בסביבה". יש המון סיפורים על תהליכי פרידה ממוצצים, טקסים להשכיב לישון את המוצץ שאסור להפריע לו עכשיו, פרסים על כך שלא נוגעים בו וכו' אבל הרבה ממליצים לא להתעקש יותר מדי כי בדרך כלל ילד זקוק לחפץ מנחם. הייתי בודקת אצל רופא שיניים לילדים, מקפידה על צחצוח ומקדישה לנושא חודש נניח שבו את צופה על הילדונת איך הדברים מתקדמים ובאמת איך היא נגשת למוצץ. תחליטי בזמן הזה את הגבולות שאת קובעת לעצמך להצלחה. סך הכל זה לא סוף העולם ואין צורך להרים על זה מלחמות. כשהגבולות שלך יהיו ברורים ואת תהיי עקבית בתגובות לגבי המוצץ זה כבר חצי הדרך. מקווה שעזרתי ואת בכל מקרה מוזמנת לבדוק תגובות קודמות על הנושא. רק טוב

היא כבר גדולה מאוד למוצץ,ופשוט מדברים אליה ומסבירים לה כבר שהיא גדולה ויפה וחזקה וכבר לא תינוקות קטנהוזה שיך רק לתינוקות שלא יודעים לדבר וללכת יפה כמו שהיא הולכת ורצה וקופצת ,,ובגלל שהיא גדולה אז היא כבר לא צרכה יותר את המוצצי שלה ושתגיד לו תודה תתן לו נשיקה ותלך לזרוק אותו לפח ,,כי היא גדולה וחכמה ומבינה והיא צרכה לאשר ,,שהבינה וזה נכון כל מה שאמרת לה ואז את שולחת אותה מרצונה הטוב לפח בעידודך או בלוויתך,שתזרוק את המוצץושתגיד לו אני כבר גדולה ולא צרכה אותך יותר ,אני לא תינוקת,ואז תמחאי לה כפיים,תנשקי אותה ותתני לה משהוא טעים לאכול או שתקני לה איזה משחק במקום לפיצוי ולהראות לה הזדהות עם המעשה הבוגר שעשתה,,וכמובן לספר לאבא,,,איזה ילדה גדולה שזרקה לבד כי היא כבר לא תינוקת ,,,ולשמח אותה ולהלל על הביצוע ,,ככה היא תצטער פחות כי היא קשורה היתה למציצה ,,,וזו באמת לעבור לבגרות,,במידה ודיברת ועשית והיא עוד לא בשלה לזה ,,אז לחכות שבוע ולחזור עך השטיפות מוח וזה פועל מנסיוני ,,,בהצלחה